עי שם. מרש"י וחז"ל.

גם הזוהר הק' - בוודאי שיש הבדל עצום במחוייבות לדברים, מפי מי נאמרו.

הרצי"ה זצ"ל היה אומר, מעבר לכך שעיקרו הוא מהרשב"י, יש אפשרות שיש "הוספות". קרה בעוד ספרים, ש"הגהות" נכנסו עם הזמן בספר.

זאת אומרת שאם אתה כבר מודה שהזוהר נכתב ברובו ע"י רמ"ד (שלא לומר זוייף, שכן הוא מיוחס למישהו אחר) ולהבדיל תהילים לא נכתבו ע"י דוד המלך שלו הם מיוחסים ולא מקבל את המסורת המקובלת, אז אולי כבר תאמר כדעת החוקרים שהזוהר זוייף כולו ושתהילים (והתנ"ך בכלל) נכתבו ע"י כמה אנשים שונים בתקופה מאוחרת במאות שנים מהמסורת היהודית?

לכן מעדיפים עמדה טוטאלית וחד משמעית, גם אם יש בה קשיים וסתירות, מאשר עמדה מורכבת שיש בה כביכול 'הודאה במקצת' בטענות שסותרות את המסורת כולה.

או שפשוט ידעו טוב מאיתנו?.....

אתה אומר חז"ל ורש"י אז בודאי אתה מתכוין לתהילים.

א. התייחסתי לשאלה הכללית למה בד"כ אנשים מעדיפים את העמדה המסורתית, לא התייחסתי לגוף הטענות (חוץ מזה שכתבתי "להבדיל" בין הטענות על הזוהר שנראות לי נכונות לטענות על תהילים שלפחות ברובן לא), למשל ברור שלא נכון שכל מה שאחרי המזמור המסתיים ב"כלו תפילות דוד בן ישי" לא מדוד שהרי יש אחריו הרבה מזמור לדוד וכדו'. הנקודה היא שבין אם אני מסכים עם הטענות או לא - זה לא יהיה מהסיבה שכתבתי של אי הכלת מורכבויות אלא מבחינה של הדברים. ולכן התשובה לשאלתך היא לא - גם אם חז"ל הגיעו למסקנה שתהילים נכתבו אך ורק בידי דוד אז זה לא מהסיבה שרוב הציבור היה מגיע כי הוא בכלל לא היה מוכן בכלל לחשוב אחרת (כמו לגבי הזוהר למשל) וד"ק.

ב. לגבי תהילים - ברור שלא דוד חיבר את כל המזמורים שכן הם מיוחסים במפורש לאחרים אלא שחז"ל מסבירים שדוד אמר את חלקם בשם אחרים "דוד כתב ספר תהלים ע"י עשרה זקנים: ע"י אדם הראשון, על ידי מלכי צדק, ועל ידי אברהם, וע"י משה, ועל ידי הימן, וע"י ידותון, ועל ידי אסף, ועל ידי שלשה בני קרח" (ונראה שהימן וגם אסף הם הימן ואסף מתקופת דוד המובאים בדברי הימים "וְהַמְשֹׁ֣רְרִ֔ים הֵימָ֥ן אָסָ֖ף וְאֵיתָ֑ן" ואסף הוא ראש משפחת המשוררים שצאצאיו שרו מתהילים  כמו שכתוב בעזרא "וְיִסְּד֥וּ הַבֹּנִ֖ים אֶת־הֵיכַ֣ל יְקֹוָ֑ק וַיַּעֲמִידוּ֩ הַכֹּהֲנִ֨ים מְלֻבָּשִׁ֜ים בַּחֲצֹֽצְר֗וֹת וְהַלְוִיִּ֤ם בְּנֵֽי־אָסָף֙ בַּֽמְצִלְתַּ֔יִם לְהַלֵּל֙ אֶת־יְקֹוָ֔ק עַל־יְדֵ֖י דָּוִ֥יד מֶֽלֶךְ־יִשְׂרָאֵֽל"). לגבי שני המזמורים שאמר שלמה - "שיר המעלות לשלמה" ואפילו "לשלמה אלוהים משפטיך למלך תן" שלכאורה חובר בזמן מלכותו, ניתן לדחוק שאמרם לפני פטירת דוד והוא אמרם בשמו. לגבי המזמור "על נהרות בבל" הסבירו שנאמר ברוח הקודש (וזה כמובן לא תירוץ 'הזוי' כמו שהעיד דוד על עצמו "רוח ה' דבר בי") "אמר רב יהודה אמר רב, מאי דכתיב: על נהרות בבל שם ישבנו גם בכינו בזכרנו את ציון? מלמד, שהראהו הקדוש ברוך הוא לדוד חורבן בית ראשון וחורבן בית שני". בכל מקרה האבן עזרא בהקדמה לתהילים ועל המזמור "על נהרות בבל" מביא דעת המפרשים שרבים מהמזמורים נכתבו מאוחר יותר ואף בבבל. לענ"ד אין כל סיבה לא לקבל את דברי חז"ל כפשוטם אם אין ראיה סותרת.

לגבי התהילים. ברור שיכולה להיות גם תופעה מעין מה שהזכרת. אבל לגבי הדוגמאות שהובאו, זה לא כך. ויישר כח על הפירוט לגבי תהילים, זה מה שהזכרתי בקצרה מרש"י, שמתמצת את הענין.

[וגם לגבי ה"מורכבויות" בדברים אחרים, לא תמיד נכון לומר, "הציבור לא מכיל", שזו כאילו חולשה. פעמים רבות, זה יותר "הציבור אחראי", כלומר, יש תודעה בסיסית כזו, של זהירות מקלות של ערעור על כל מיני דברים מקודשים, בגלל "טרמפים" מעין מה שהזכרת.

ולא פעם, אדרבה, היכולת להכיל מורכבות, היא דווקא אצל הזהירים-מלהרוס. למה? כי הם מבינים שאכן לא סתם חכמים אמרו מה שאמרו, ויש מסורת מקובלת וכד', לכן נזהרים. ומבינים שיכול להיות דבר מורכב (מזמורים שנאמרים ברוה"ק לפני זמנם. כך גם בענין דברים שהזכרתי לגבי הזוהר הק', אחרי שאנחנו רואים מי סמכו עליו, כהאר"י הק', הגר"א, ועוד, למשל). ולא רצים בגלל איזו "מחשבה עצבנית" שמא הם "מרמים את עצמם", לקעקע את הכל. זו הכלת מורכבות יותר עליונה ועדינה]

לגבי תהילים - לא ראיתי שרשור בנושא ולכן לא ראיתי מה כתבת אז אני לא יכול להתייחס

לגבי מה שכתבתי על הכלת מורכבויות - מסכים שצריך ללכת בדרך האמצע ולנהוג בזהירות ויראת כבוד בנוסף לבדיקה יסודית כשחולקים על הבנות יסוד ועל גדולים מאתנו, רוב הציבור לא שם אלא בצד השני כנ"ל שגם הוא לא נכון ועליו שאל @די"מ ועל כגון זה אמר חובות הלבבות "מן הזהרות שלא תרבה להיזהר".

באותו מעמד, בהר סיני. (וקיימת למעלה מ5000 שנה. קיימת עוד לפני בריאת העולם)

הזוהר אכן נכתבה לא לפני זמן רב. אבל הועברה במסורת יחד עם שאר תורת הקבלה, מדור לדור.

 בידיוק כמו כל חלק אחר בתורה.

אגב, אני מניחה שאתה לא חולק.

(פוליטיקלי-קורקט)

אבל זה לא קשור לרשב"י (ואמונה שתורת הקבלה מסיני) אלא לעצם הלכה למעשה.

כמו שהכוזרי כותב במאמר הראשון: "אמר הכוזרי: מי ששומע דבריכם, כי האלהים דבר עם המונכם וכתב לכם לוחות וזולת זה, הדין עמו שייחס אליכם דעת ההגשמה. גם אתם אין להאשימכם, כי אין מדחה למעמדות הגלויים הגדולים האלה, ויש לדון אתכם לזכות בהשלכת ההקשה והעיון השכלי. אמר החבר: חלילה לאל מן השקר ומה שהשכל מרחיק אותו וישימהו שקר" (הכוזרי אומר שזה בסדר שהיהודים מבטלים את ההיגיון מול מעמד הר סיני והחבר עונה לו שאין ביהדות דבר שנוגד את ההגיון השכלי).

נכון שלא כל טענה וסברה שאדם מעלה באמת מוכרחת מבחינה הגיונית אבל לא נכון להגיד שאין בכלל היגיון שהוא נכון ועוד יותר לא נכון להגיד שהתורה היא לא הגיונית (לא כל דבר חייבים להבין אבל לא יכול להיות שהתורה תסתור את ההגיון השכלי). התורה היא חכמה וגם ברמה האנושית ועל זה כתוב "כִּ֣י הִ֤וא חָכְמַתְכֶם֙ וּבִ֣ינַתְכֶ֔ם לְעֵינֵ֖י הָעַמִּ֑ים אֲשֶׁ֣ר יִשְׁמְע֗וּן אֵ֚ת כָּל־הַחֻקִּ֣ים הָאֵ֔לֶּה וְאָמְר֗וּ רַ֚ק עַם־חָכָ֣ם וְנָב֔וֹן הַגּ֥וֹי הַגָּד֖וֹל הַזֶּֽה". כשאנשים אומרים שהתורה היא חכמה אלוהית ובעצם מתכוונים שהיא אבסורדית עם סתירות עצמיות והגיוניות זה לא מכבד את התורה כמו שהם חושבים אלא בדיוק הפוך, כמאמר הכתוב "בִשְׂפָתָיו֙ כִּבְּד֔וּנִי וְלִבּ֖וֹ רִחַ֣ק מִמֶּ֑נִּי וַתְּהִ֤י יִרְאָתָם֙ אֹתִ֔י מִצְוַ֥ת אֲנָשִׁ֖ים מְלֻמָּדָֽה"...

צריך להבין למה היא כן הגיונית ואז להגיד שהיא חכמה אלוהית.

וגם לזה היה לו "הוכחות" (אגב - הפירוש לא שלו אלא של תלמיד שלו).

כבר נשפכו על זה נהרות נהרות של דיו, והראשון שעשה בזה עבודה שיטתית הוא הגאון יעב"ץ במטפחת ספרים (שהרבה מהמחקרים של היום מתבססים על דבריו שם. וסתם הערה שהחוקרים לא לקחו אותה לתשומת ליבם - 'מורם ורבם', היתד שעליה נשענו, היעב"ץ, מכנה אותו לאורך כל הספר 'הספר הקדוש הזה'), ובדור האחרון מי שידוע בסביבה האקדמאית כבעל דברים בזה הוא החוקר גרשון שלום. וכמובן, שלמרות שיש נטייה להתייחס לדבריהם כאורים ותומים, גם על דבריהם קמו מערערים וקעקעו את בירתם ויסודותיה.

אין כאן המקום להרחיב בדעות לכאן ולכאן משום שיכלה הזמן והמה לא יכלו, אך בכל זאת כמה הערות:

א.  חוסר הקבלה של הציבור של דיעות 'הזויות' אינו מפני קטנות המוחין של דעת ההמון כאשר כתב ימ"ל. לקבלה של דיעות מסוג כזה יש השלכה אובייקיטיבית על סמכות מעתיקי השמועה, ולא רק חשש ערטילאי וילדותי. הרי ידוע שהזוהר התקבל, צוטט והתפרש ע"י כמה מעמודי התווך של היהדות, דוגמת הרמב"ן, הגר"א, מרן ר' יוסף קארו, והאר"י שהוא האוטוריטה הקבלית הבלתי מעורערת בקרב (מה שנקרא) היהדות הנאמנה. גילוי מרעיש כזה שהזוהר חובר (או בצורה הבוטה: זוייף) ע"י חכם אחד מימי הביניים, שם ללעג לא רק את הטקסט עצמו אלא גם את חכמי הדורות שהתייחסו אליו בסילודין וישבו על כל מאמר שבו שבעה נקיים. כמובן שטבעו של אותו יחס נלעג (ובצדק, אם אכן כך הדברים) שלא להסתכם רק בסוגייה הזאת, אלא גם ביחס לשאר דבריהם, שהרי התברר שטעות גורלית ומביכה התגלגלה תחת ידם חלילה.

ב. גם בקרב גדולי המקובלים מוסכם שלא כל הטקסט שיש בידינו הוא מרשב"י, וכטבעם של ספרים קדומים, גם בו קרה שברבות הימים שורבבו ההערות צדדיות לגוף הטקסט. ראו לדוגמא לגאון הרב יוסף חיים, בעל הבן איש חי, שלצד היותו מגדולי הפוסקים נחשב גם כמגדולי המקובלים, שכתב בספרו 'רב פעלים' ( ח"ד, בשו"ת סוד ישרים שבסופו סי' ד): 

"כי נמצא כזאת הרבה כי בזוה"ק יש דברים שאמר רבינו האר"י ז"ל עליהם שאינם מספר הזוהר אלא הם דברי חכם אחרון שהכניסו המעתיקים בס' הזוהר. ופוק חזי בס' הגאון רב יעבץ אשר מצא כמה דברים כזה..." ע"ש.

וכמובן שקו המידה בו יישקל מה מהספר המקורי ומה לא, לא יינתן ביד כל המתיימר להיקרא מומחה, אלא ביד מי שהשקיעו את מירב שנותיהם ללימוד הספר ולהעמקה בו.

ג. לגבי עצם הזלזול בדעת ההמון הנבער - הרב קוק כותב שיש מין חוש טבעי כזה לכלל האומה (שמעוגן בהשגחה האלוקית), שמתמקד בעיקר בעניין אמונות ודיעות, לברור אילו דיעות לאמץ לרבה ואילו דיעות להקיא מתוכה. הרי עובדה היא שבמהלך ההסיטורייה הסתובבו הרבה דיעות שאז היו לגיטימיות, אך לאחר הברירה ה(על) טבעית של האומה, הן איבדו כיום את הלגיטימיות שלהן. לכן כאשר מדובר בהתעמתות מול דעה רווחת כמעט בקרב בעם כולו, לא הייתי מציע לאמץ גישה אלטיסטית שאנו המבינים והשאר אינם אלא פתיים וסכלים.

ד. דעת רבים מפסוקי דורינו שכל מי שאינו מאמין בסמכות ספר הזוהר כמוהו כמי שלא מאמין בחלק מהתושבע"פ. ולא רק בדורינו. גם לפני כמאה שנה יצאו רבים מגדולי הדור כנגד כת הדרדעים שהתנגדו לקבל את סמכותו של ספר הזוהר, והובאו דבריהם בספר אמונת ה'. אגב, בין יתר החותמים על הכרוז והמסכימים על הספר, היה גם הראי"ה קוק שקרא להחזירם בתשובה מדרכם התועה.

צריך ללמוד את הדעות והסברות בנושא ולא ללכת אחרי הודעות בפורום. 

גם מי שסובר שהזוהר לא נכתב פיזית על ידי רשב"י

זה לא אומר שהוא לא מאמין בסמכות ספר הזוהר

יש דעות שהוא נכתב על ידי גילוי נשמת רשב"י ועוד נשמות עליונות

שאלה:
ספר תהילים מיוחס לדוד המלך. רציתי לדעת מה המשמעות בספר תהילים לפסוק 
בפרק עב- "כלו תפילות דוד בן ישי", האם כלו זה מלשון הסתיימו?

תשובה:
דוד המלך חיבר את ספר תהילים אבל ברור שלא כל מה שכתוב בו הוא אמר, שהרי יש תפילות המיוחסות למשה רבינו, לאדם הראשון (כמו שחז"ל אומרים ש"מזמור שיר ליום השבת" אמרו אדם הראשון) ועוד שהוסיפו חכמי הדורות, אלא שדוד המלך ערך את זה. כמו ששלמה לא חיבר את כל שיר השירים אלא הוא ליקט וכינס את כל השירים שגדולי ישראל וחסידים חיברו במשך הדורות לחיבור אחד.

גם בתהילים הכוונה ב"כלו תפילות דוד בן ישי" היא שעד כאן התפילות שחיבר דוד, אבל השאר הוא ערך וליקט, ממחברים שונים במשך הדורות.

לא הבנתי משהו... מה הסיבה לחשוב שהזוהר נכתב גם אחרי פטירתו של רשב"י? 

שיחות הר"ן רעח

אמר: שנמצאים כמה מאמרים בזהר הקדוש שגלה רבי שמעון בר יוחאי לתלמידיו אחר הסתלקותו. וזה ענין "ובחבורא קדמאה" שכתוב בזהר הקדוש בפרשת פינחס (ג ריט: ) ובשאר מקומות. כי העולם אינם מבינים מהו ענין "ובחבורא קדמאה", אך האמת שהוא גלה להם כמה תורות אחר פטירתו, ומה שגלה להם קודם קרא חבורא קדמאה.

ובזה מיושב היטב מה שנמצאים בספרי הזהר הקדוש ובתקונים פרוש על מימרות האמוראים שהיו אחר רבי שמעון בר יוחאי זמן מרובה. אך באמת אלו המאמרים גלה רבי שמעון בר יוחאי אחר פטירתו ואז כבר היו אלו האמוראים בעולם. אחר כך מצאתי ענין זה באיזה ספר

אז הנה, 

גם רבי נחמן מברסלב האמין שיש בזוהר דברים מרשב"י

שלא רשב"י כתבם

הרי אם תסתכל במקום שמתאר את יום פטירתו של רשב"י  תראה שהוא דיבר והם כתבו...

ומן הסתם ככה נכתב כל הזוהר.  

אז גם פה... הוא נגלה אל התלמידים שלו (או אל אחרים) וגילה להם דברים והם כתבו... בדיוק כמו קודם.

מה יוצא... שהכל זה ר' שמעון!  זה לא כתב ידו אבל זה מה שיצא מהפה שלו. מה נפקא מינה?

לא יודע מי זה ר' משה דילאון ומתי הוא חי...  אבל אין נפקא מינה למי הוא גילה

שורה תחתונה הכל זה ר' שמעון

לומר שלא הוא כתב

"והוא איתמר דאיהו ציפורא דחזא רבה בר בר חנה לכיף ימא דאורייתא" וכו'.

וכוונתו לאגדת רבב"ח במסכת ב"ב (עג: ).

רבב"ח היה בדור השלישי לאמוראים.

זה הקושי לדידם.

ויש גם את הסבר הרמ"ק, מהרח"ו, ר"ש בוזגלו בעל הכסא מלך, ועוד.

אך באמת אכמ"ל והדברים עתיקים.

יש את קבלת הבעש"ט והרמ"ק ששונות מקבלת האר"י ודומות יותר לקבלת הגר"א ששונה גם היא מקבלת האר"י. 

אך אף אחד לא חלק על כך שהאר"י הוא איש אשר "רוח אלהין קדישין ביה" (לשון הגר"ח מוולאז'ין בהקדמה לספרא דצניעותא בהקשר ליחס רבו לתורת האר"י).

כי אם תפילות דוד בן ישי הסתיימו בפרק עב, למה בפרק קכב כתוב שיר המעלות לדוד, שמחתי באומרים לי?

כך רק למשל "בשוב ה' את שיבת ציון" ברור שזה הרבה אחרי דוד.

 ובקשר לזוהר . בהחלט יש כאלה שחושבים שהכל או לפחות חלק זה מהרשב"י .

 כך שאי אפשר לפסול מי שחושב ככה. אפשר להגיד שהוא אולי טועה אבל לא לפסול אותו.

עכשיו עוד מישהי ביקשה עזרה. איזה שאלות יש לאנשים. באה לי אחת קצת מבוגרת, מדברת קצת חלש. אני: הינה עוד צרות. אני עם השיר באוזניות והיא מדברת כאילו אני שומע אותה . מכבה את האוזניות . "כן?" .. היא: אפשר לבקש בקשה? בטח נשמה מה תרצי? עד חצי המלכות. סתם לא באמת אמרתי לה ככה. קיצר היא מתיישבת לידי בספסל, איך אני מעבירה את כל הטקסט הזה לוואטסאפ? אני לוקח את הפלאפון שלה אומר לה הינה יש לך אופציות לבחור למי לשלוח. היא היתה בהלם מנסה להבין איך עשיתי את זה, נתתי נגיעה במסך לאחור, מסביר לה שיש מטוס נייר שהיא רק צריכה ללחוץ עליו ויש לה אופציות למי לשלוח. היא לא האמינה שהאופציה בכלל קיימת 😄

מצווה שניה.

סתם שאלה שעלתה לי הרגע.

טוב זה כבר קרה בשבת ויצאתי קצת טמבל אבל בסדר. לא נדבר על זה כרגע. מי שואל איפה זה עין גנים כשיש גם רחוב כזה וזה גם שכונה?! כן זה אני ששאלת אותו את זה בשבת היי 🙋🏼‍♂️

חחח מצחיק שאני מגיע לפה פעם ביובל עם סיפורים הזויים …

🤡

ת

אתה צריך שאלת רב האם יהיה מותר לך לאכול קטניות בפסח, שהרי ההבדל הגדול בין עדות המזרח ואשכנזים במספר לילות הסליחות בחודש אלול, זה לכפר על קטניות בפסח אצל עדות המזרח

שנה של קיום משאלות לטובה לכל באי ובאות הפורום

אשמח אם זה לא יהיה הנושא כאן...

היה לך קשר איתה. הערכת אותה. עשית איתה דרך. הכי הגיוני בעולם.

היא האשה היחידה, גם בזה היא היתה פורצת דרך לשבור את תקרת הזכוכית.

יהי זכרה ברוך.

לוועדת פרס נובל מאז מארי קירי אין שום תקרת זכוכית

בפועל היתה רק אחת

לא היו גונבים ממנה את הגילוי

מעגל דמים ללא קץ או עוצמת נצח: התודעה היהודית שתכריע את האויב

החרות הפצועה של מדינת ישראל, המנסה לבנות את ביתה הלאומי ללא זיקה עמוקה לשורשיה ולקודש, גובה מאיתנו מחיר דמים יומיומי וכואב. אנו מוצאים את עצמנו במרדף אינסופי של "כיבוי שריפות" מול פני רוע משתנים: פעם אלו בלוני תבערה ועפיפונים המכלים את שדותינו, פעם נחילים של כטב"מים ורחפני נפץ המאיימים על ערינו, ופעם מטחי רקטות, מנהרות ופיגועי טרור מגוונים. אנו ניצבים מול מציאות שבה אין לנו רגע של שקט; מציאות שבה אנו לא מפסיקים לכבות דליקות פיזיות וביטחוניות, מבלי לראות את האופק או את הקץ.

בכל פעם שאנו גוברים על איום אחד, מיד צומח איום אחר במקומו. הניסיונות לפתור את הבעיה בכלים טקטיים, טכנולוגיים או צבאיים בלבד דומים לטיפול בסימפטום ולא במחלה עצמה. אנו משיגים שקט זמני, אך נכשלים פעם אחר פעם מלגמור את הסיפור עד הסוף ולעקור את האיום מן השורש — משום שהשורש האמיתי הוא רוחני במהותו.

אירועים אלו אינם יד המקרה. הטרור הבלתי פוסק, על כל סוגיו וטכנולוגיותיו, הוא תזכורת רוחנית וקיומית רבת עוצמה. האויבים מציקים לנו, אך מלמעלה מכוונים אותנו בניסי ניסים — באמצעות מסרים שמימיים שאין לנו ברירה אלא להקשיב להם — להבין שאיננו יכולים להסתמך על כוחנו ועוצם ידינו בלבד. המציאות דוחקת בנו לחזור "מלא על מלא" לשורשינו העוצמתיים, המוצקים והקדושים.

הטרור והלחימה האינסופית ייפסקו רק מכוח נחישותנו המוחצת, שתנבע מתוך זהות יהודית מבוררת. ברגע שנתחבר לשורש הנשמה המשותפת של עם ישראל, יתקיים בנו: "כל המקום אשר תדרך כף רגלכם בו לכם יהיה" (דברים יא). נחישותנו הרוחנית והמעשית תנפץ את אשליות האויב, כהבטחת התורה: "ונתתי שלום בארץ... ורדפתם את איביכם ונפלו לפניכם לחרב" (ויקרא כו). אז, מתוך עוצמה פנימית בלתי ניתנת לערעור, יסתיים מעגל כיבוי השריפות ויראו כולם את ניצחוננו המוחלט: "וראו כל עמי הארץ כי שם ה' נקרא עליך ויראו ממך" (דברים כח).ל

קטן מידי.

תעבור למצב מחשב

ואז הגדלה/הקטנה על ידי צביטה

החל מלפני כחודש שהחלפנו את הckeditor הנוראינב tiptap.

עכשיו הכל מובן.