לקבוע תור לרופא נשים, סביב שבוע 8 זה זמן מצוין להגיע.

להמשיך עם חומצה פולית

אם את מתעמלת את יכולה להמשיך עם קשב לגוף שלך ואם זה בליווי מדריכה ליידע אותה על ההריון. 

לעכל ביחד את הבשורה הנפלאה

ולקחת מחודש שני בערך כדורי פרנטל או פריגנטלי למי שהפרנטל מגעיל לה,

מחזק את כל מערכות הגוף

מונע בחילות ונותן קצת כח למשימות היום יום

ובשני הריונות בימים שהייתי צריכה לקבל מחזור היו לי כתמים חומים

כן- הרבה מזונות עשירים בברזל, סידן ואומגה 3: טחינה מלאה(סידן וברזל), זרעונים מכל הסוגים: שקדים (סידן ומגנזיום), אגוזים (ברזל ואומגה 3), גרעיני דלעת (ברזל), זרעי פשתן טחונים (אומגה 3), קוואקר (ברזל ועוד הרבה).

מזון עשיר בסיבים תזונתיים- ע"מ למנוע עצירות שיכולה להיות ממש ממש ממש לא נעימה: הרבה ירקות, פירות, דגנים מלאים.

לשים לב ל"חשקים" שמתעוררים- הם יכולים להעיד על חסר. (חשק לבשר- צורך של הגוף בחלבון, וכד')

לא- רוזמרין (לשים לב- בתעשית מזון משתמשים בתמצית רוזמרין בתור מווסת חומציות טבעי), מנטה, נענע ודומיהם. עלול לגרום להתכווצויות ואפילו צירים.

כמו שכתבו- להימנע מכל מה שעלול להיות בו חיידק הסלמונלה.

וכמה שפחות אוכל תעשייתי מלא בחומרים משמרים, חומרי טעם וריח וכד'.

אמנם רוב הנשים רק אם ישתו כמות גדולה זה ישפיע, אבל א"א לדעת. אחותי פעם שתתה תה רוזמרין בתחילת הריון והתחילו לה צירים.

עד שעושים אולטראסאונד, ואז לפעמים הרופא משנה...

פרמין - בד"כ זה התרופה הראשונה שנותנים, יש בנרות (למי שממש לא יכולה לבלוע כלום ויש כדורים לבליעה), ת"ל: עייפות (שהיא למעשה גם תופעה של ההריון ...)

דיקלקטין - תרופה חדשה שיצאה, עולה מלא כסף, נותנים אותה למי שמקיאה הרבה והפרמין לא עזר. עולה בסביבות 600-700 ₪ ניתן לקנות עם מרשם בבתי מרקחת של ניו-פארם / סופר פארם (אין בשל הקופות כי זה לא מאושר ע"י משרד הבריאות בארץ), לפעמים צריך להזמין מראש. מותר להשתמש עד חודשיים מהפתיחה. חיסרון: תרופה מטשטשת, אסור לנהוג איתה.

זופרן - מוצא די אחרון, פעם ניתנה לחולי סרטן למניעת הבחילות שנגרמו עקב טיפולי הכימותרפיה.

מי שממש כבר במצב קשה ויש חשש להתייבשות חלילה מומלץ להגיע לבית החולים ע"מ לקבל עירוי ותרופות (פרמין ו/או זופרן) דרך הוריד וזאת משום שההתייבשות עלולה להחמיר את הבחילות.

שתן מאוד מרוכז - נוטה לחום

שתן מועט/ אי עשיית שתן

התכווצויות בבטן שנגרמות מהתייבשות כתוצאה מהקאה

חולשה עד לאי תפקוד

נורמלי? לא יודעת אם יש כלל לנורמלי... יש כאלה שמקיאות פעמיים ביום וזה משפיע על הגוף מאוד קשה ויש כאלה ש8 פעמים ביום והם יכולות להתנהג כרגיל עד להקאה הבאה.

אם אין כלום בבטן - זה לא נורמלי ומחייב טיפול

ממליצה על קונכיות הנקה לשים לפני --בהריון ראשון

https://www.facebook.com/hanaka.yotam/photos/a.228598763876241.53742.142695892466529/949644611771649/?type=3&theater

שיצאו הפטמות ולמנוע סדקים שומר על המקום לח 

אותי הצייילללוו שבוע אחרי הלידה כ''כ התחרטתי שלא הכרתי אותם כבר ביום הראשון או לפני

 מורחים כל ערב מחודש שלישי בערך קרם גוף על כל הבטן

(בהתחלה זה פשוט, אח"כ היא גדלה )

לי מאוד עזר!

השתמשתי בקרם יקר מאד של מוסטלה, ומרחתי המון המון.

לי זה קרה כי הלכתי לנח אחרי הארוחה

לפני שהאוכל התעכל

וככה רק במוצ"שים היו לי בחילות נוראיות והקאתי

סיבוב הליכה אחרי האוכל ( מעולה גם לזוגיות)

לתינוקות שלא עולה 100 ש''ח, אלא פחות..

תודה 

זה עולה 40 שח. ל-4 חלקים

נראה לי שאקנה עוד 4 חלקים, הילדים שלי ממש נהנים מזה

ב50 ש"ח

לא יודעת אם עדיין קיים

שמיכה מקופלת על הרצפה, עדיף מסוג צמר קשיח יותר ולא רך ככה שלא יתקפל כל דקה

יש לי משטח של איקאה

היה לי משטח פאזל

בסוף היה לי הכי נוח לפתוח שמיכה.

גופיות בשיין.... ואני קונה שם הכללללל

דווקא גופיות צריך 100% כותנה מבית טוב..... זה צמוד לגוף... זו דעתי כמובן

אם הכוונה לבגדי גוף.

מתקשה בכביסה יחסית, וגם הקטע בכתפיים /צוואר מתקפל כזה אחורה.

יש לי אחרות של פוקס ונשמרות טוב יותר לדעתי. (יש מצב שעברו קצת פחות כביסות ..)

אולי כי הן בשימוש בינתיים "רק" אצל ילד שני

אמשיך לעקוב  

ממש יפות.

והיה גם ב16.5 שח יפות יותר (כמו חולצת בסיס עם תיתקים)

כי הארוך יש לו באמת קטע שלא כולם אוהבים, בצוואר יש מאין מכפלת ולא טיקטקים.

הגופיות קיץ לעומת זאת מעולות!

זה עם כתפיית גופיה רגילה 

קנו לבן - בגדי גוף גופיה לתינוקות from Next Israel

וזה מתאים למי ששמה בגדים עם כפתיה יותר דקה, ככה שכמעט לא יראו את הגופיה 

https://www.next.co.il/he/style/su015936/n33588

הכתפיות הדקות לא מחליקות כזה על הזרוע?

אני צריכה ללדת בסיוון

כמה זמן מלבישים ארוך לניו בורן בקיץ?

ואוברול ארוך דק. עד אחרי סוכות, אפילו עד חשוון.

דווקא בניו בורן העדפתי את הסוג הזה:

Buy White Essential - בגדי גוף עם שרוול קצר from Next Israel

ככה אפשר להפשיט את הגופיה גם מהבטן ולא דרך הראש (במקרה של פליטה רצינית, קאקי גב וכאלה)

הוא שם בגד קצר לראשונה רק בקיץ שלאחר מכן

תודה! באמת נראה סוג טוב

מאמינה שבאב כבר כן נלביש קצר

עם החום של אב אני ארחם עליו חחח

אבל באמת גופיה קצרה ומעל ארוך דק נשמע הגיוני

את לא מבינה, אחרי כמה חודשי שימוש האוברול היה פשוט נראה חדש!!! 

מסוג הבגדים שעושים כאב ראש כי מצד אחד לא וזרקת כי הוא בצב מעולה

מצד שני אין לי כח לארוז כל שנה בגדים.. ולמסור לא תמיד רוצה כי הם במצב כ"כ טוב וחבל לי עליהם

בקיצור, צריכה לחזור לקנות בלידר  

לגבי מידות, תלוי מה המשקל לידה

קשה לדעת מעכשיו

את יודעת כמה בגדים שמרתי כי היו במצב טוב

והם של בת

ועכשיו יש בן בדרךךך

חחחח אני נראלי אעביר הכל לאחותי/ גיסתי

לא רוצה להכליל.

אבל מגיעים לשם הרבה פעמים נערים שלא הצליחו להשתלב במקומות אחרים.

יכולה להגיד לך למשל- שמותר לעשן שם

20260217231014.pdf

זאת ישיבה שמקימים, נראה לי אין לה שם, יודעת שמי שמקים הוא מנוף הגליל מהגרעין שם

הישיבה אמורה להיות דוסית ממש פשוט לחברה שקשה להם ללמוד

ישיבת אהבת חיים, כוכב השחר - אתר הישיבות התיכוניות

לא מכירה מקרוב, רק שמעתי על קיומה... לא יודעת לספר יותר מזה.

מכירה שם מישהו שמתקשה מאוד לשבת ונהנה מאוד ומרגיש חלק ממש. בעיני זה מעיד

יותר נותנים לילד לקחת את האחריות אם הוא רוצה.

שמעתי שנחשב מקום טוב.

לא יודעת מעבר לזה

אני יודעת שיש בתו"מ מסלול דומה, אולי זה רלוונטי.

ובכללי יש כל מיני רגבים ברחבי הארץ שלחלקן יותר קל להתקבל, אולי זה יתאים.

שיש שם גם מסלול של חקלאות.

אבל הגיוני שגם שם קמים מוקדם.

את נחלים בדקתם?

אני מכירה מישהו שלומד שם ונשמע בסגנון שאתם מחפשים.

(אני חושבת שיש שם יותר מישיבה אחת ולא סגורה על איזו ישיבה זו בדיוק)

דבר נוסף , אם אתם צריכים עזרה רגשית או לימודית אז אתם צריכים ישיבה תיכונית סטנדרטית עם יועץ נורמלי, הרבה כיתות ומבחר מגמות.

באשר לשאלתך: אני יודעת שרק בשנים האחרונות מפנים אוטומטית כל תינוק לא"ס פרקי ירכיים. עד לא מזמן היו מפנים רק בגלל סיבה (כמו היסטוריה משפחתית או לידה קיסרית). אז אם אין סיבה מהותית, נראה לי שאת לא צריכה לדאוג...

לפי הגישה של הרופא ילדים שלנו לא עושים לכולם.

אצל השני כן עשיתי כי הלכתי לרופא ילדים אחר והוא כן בגישה של לעשות לכולם.

ואם כבר - דווקא הילד שכן עשיתי והכל היה תקין הוא עוד לא הולך בגיל שנה וחצי

ובגדול שלא עשיתי - הוא התחיל ללכת בגיל שנה וחודשיים חח

את אמא אלופה!!! את הלכת לטיפת חלב

הלכת לבדיקה אחרי לידה

בדיקה אחרי ברית אם היית רואה משהו חריג אני בטוחה שהיית הולכת

אם את חוששת לגבי הפרקי ירכיים תשלחי הודעה מקוונת שאת שמה לב שלא עשית והאם זה קריטי ואם ניתן להשלים עכשיו

לפי הגודל אפשר חופשי לעשות עד גיל ארבעה חודשים, וגם אם עבר - בנחת.

כשהייתי במצבך תיפקדתי פחות.

לגבי פרקי ירכיים אני חושבת שאפשר גם אחרי תקופה, כדאי לבדוק עם רופא הילדים אם הגיל עוד רלוונטי.

אם לא, לא נורא. פעם לא היו בודקים את כולם, זה יותר משמעותי אצל בנות, אז אם יש לך בן ואין הסטוריה משפחתית נשמע לי בסדר גמור

כי זו בדיקת סקר חשובה, אם הכל תקין זה בקטנה, אם לא, יש טיפול שחבל לפספס.

וכל הכבוד שטיפלת בעצמך!

אז הבדיקה בגדול נועדה לזהות מקרים שבהם ראש עצם הירך נמצאת מחוץ למפרק שלה בעצם האגן שנקרא אצטבולום.

במקרה כזה עצם הירך מתמקמת בשרירים של הישבן ושם נוצרת רקמה צלקתית כדי להחזיק אותה, למה זה משנה? אז בדרכ חיים עם זה בלי כאבים אבל זה עלול לגרום לצליעה קשה, גובה שנמוך בכ-10 סנטימטרים מהגובה המקורי. אם תופסים את זה בזמן הטיפול הוא רצועות שממש מכניסות את המפרק למקום, אם מגלים את זה מאוחר מידי הטיפול הרבה יותר מורכב והרבה פחות יעיל.

הזמן האופטימלי לביצוע הבדיקה הוא עד גיל 6-8 שבועות.

לא מייעצת כמובן רפואית...

ילדתי ממש בתחילת המלחמה וכמובן שלא עשיתי כי רק חשבתי איך לשרוד את היום לבד עם הילדים.

כבר שנתיים וחצי כמעט, יש טעם לעשות?

לא סביר שיש בעיה

תמיד אפשר לשאול את הרופא שלכם

עשיתי אולטרסאונד פרקי ירכיים בסביבות גיל 7-8 חודשים.

התעכבתי כי עד שנתנו לי הפניה, והיו כמה בידודים של קורונה.

התייעצתי עם אורתופד, והוא אמר שכדאי לעשות גם בשלב הזה.

עשיתי כמו שעושים בדרך כלל. אני חושבת שקצת עשו לי בעיות כשקבעתי את התור, אבל זה הסתדר.

אבל עם פיסוק תקין , כנראה לא צריך.

אם כבר אי-אפשר לעשות אולטרסאונד, אז אפשר להתייעץ עם אורטופד ילדים. רב הסיכויים שהכל תקין

פרקי ירכיים היו ילדים שלי שלקחתי בגיל שנתיים, לא הייתי מודעת לזה בכלל...

קיצר פשוט לעשות בקרוב ככל האפשר.. ובע"ה הכל יהיה בסדר..

ואיזה כיף שאת יוצאת מזה.. חיבוקקקק

לק"י

ואול' פרקי ירכיים לא בכל מקום שולחים את כולם.

אל תהיי קשה עם עצמך. יש נשים שהן לא בדיכאון, ולא מצליחות לעשות הכל.

אז אשמח.

אני ראיתי שיפור אצל מטופלים 

אצל פסיכולוגית התפתחותית ולשקול בהמשך טיפול דיאדי

נטו מהסיבה שהתורים ארוכים גם ככה,

ושהם יכולים לסבסד טיפולים.

בגילאים האלו לדעתי הטיפולים הם גם די ללא הגבלת מפגשים (המטפלת יכולה להחליט מתי לסיים עפ ההתפתחות).

וזה לא רק למחלות קשות. ממש לא.

הרעיון הוא לתת מענה, ולמנוע בעיות אח"כ.

(ילדים הם בכללי הרבה יותר גמישים, גם ככל שהם יותר צעירים וכו, עם הסתייגות שיש גילאים שאולי הם עוד לא עם מספיק הבנה).

בכל אופן, חושבת גם שבגיל הזה, ייתכן מאוד שההתערבות גם יעילה יותר (הדברים השליליים פחות מקובעים, וגם יש יותר מרחב השפעה לדברים החיוביים).

אבל לא התפתחותית.

מוזמנת לפנות אנסה לסייע 

יש טיפולים שונים שעושים אותם בצורה כזאת. אני עשיתי עם הבן שלי טיפול פסיכולוגי דיאדי. דרך משחק, את משחקת עם הילד והמטפלת/הפסיכולוגית מתערבת בעת הצורך.

הטיפול היה ממש מהנה - שווה לנסות. להגיד שזה פתר את הקושי? לא יודעת להגיד לך. זה בסוף תלוי בהמון גורמים. ב"ה היום הוא במקום אחר לגמרי אז לא יודעת לומר מה עזר

בע"ה שיהיה בבריאות ובשמחה.

בשלב הזה אין הרבה משמעות לבדיקה.

תקראי לו לחדר ותגידי לו שם...

בינתיים הלכתי לעבודה.

מתכננת אחר הצהריים ללכת למוקד נשים.

הצלחתי לתפוס את בעלי במטבח, בלי שהילדים ישמעו.

הדימום ממשיך.

מקווה להצליח לעבור את היום.

ונראה מה יהיה הלאה.

ועוד שאלה:

יש סיכוי שיעשו א"ס ביטני?

ואם לא, איך מתארגנים על א"ס וגינלי תוך כדי דימום?

להחליף פד ממש לפני?

איך לשמור לא להתלכלך?

אף פעם לא הייתי בסיטואציה כזאת.

אם אני אצא באמצע, אני אצטרך לתרץ למה.

קרה לי פעם. 

אצלי זאת הייתה הפלה טבעית. לא עשו אולטרסאונד, הרופאה בדקה אותי לראות שאין דימום יותר מידי חריג (לא ממש היה אכפת לה מה מצב הפד שלי).

עשו לי בדיקת דם לבדוק את הבטא, ואחרי כמה ימים עוד אחת בשביל לבדוק אם הוא ירד או עלה.

בעזרת השם שיהיו בשורות טובות!

אני יודעת שהרופאים לא מתרגשים.

רק רוצה לדעת איך אני יכולה להתנהל עם זה הכי טוב.

בבדיקה של רופא, לא נראה לי שיש בעיה. זה כמו בבדיקות שעושים אחרי הלידה.

יותר מסובך נראה לי אם עושים א"ס וצריך להוריד לגמרי את התחתונים.

קרה לפני כמה זמן.

בשלב קצת יותר מוקדם.

הריון בבדיקה ביתית, ואחרי כמה זמן ימים התחיל דימום עם כאבי מחזור.

בדרך כלל אין טעם לעשות אולטרסאונד בשלב הזה, כי לא רואים כלום.

סביר שהרופא ישלח למעקב בטא, לראות לאיזה כיוון זה הולך.

לי הרופא אמר שכל עוד זה דימום קל, או הכתמות, זה קורה גם בהריונות תקינים וסיכוי שההריון ימשיך.

אם זה כן מתגבר ומתחזק, ומלווה בכאב משמעותי, זה כבר כן יותר מחשיד לכיוון שההריון לא מתפתח.

באמת לא חושבת שיש דחיפות

אני הלכתי למיון ולא כל כך הבינו למה באתי.

הרופא בקופה אמר לעשות פשוט מעקב בטא, לא להתאמץ יותר מידי ולא לעשות ספורט.

אז יש טעם לנסוע למוקד, או שאני אנסה להשיג הפניה לבטא דרך האפליקציה?

לא יודעת אם אני אקבל הפניה למחר, כי הרופא משפחה לא נמצא היום. ואני לא יודעת עד כמה הרופא נשים זמין.

יש דימום רגיל, כמו של מחזור.

לא ברמה של הכתמות, אבל לא מאוד חזק.

והן תוכלנה להשיג לך הפניה או למצוא תור טלפוני לרופא שייתן הפניה.

בשורות טובות!

אמרו שהם לא יכולים להוציא לי הפניה.

לא ניסיתי לבקש תור טלפוני.

אני אלך למוקד ויתנו לי שם.

אז כן חשוב להיבדק, לא דחוף דחוף אבל אל תדחי יותר מדי...

בשורות טובות! וחיבוק!

הלכתי להיבדק במוקד.

לא ראו שום דבר בא"ס.

הרופא נתן לי הפניות לבטא למחר וראשון.

הוא אמר שאם הבטא בירידה, זה כנראה הפלה.

אם הבטא גבוהה, ללכת להיבדק שוב כי יש חשש להריון חוץ רחמי.

ויש סיכוי שגם יש הריון תקין, אבל מוקדם בשביל לראות משהו.

צריכה לבדוק אצל אמא שלי אם יש לה ציפית ירוקה כהה...

ויש לי כרית עגולה

וכתפיות חשבתי לעשות מגומי רחב.

מהמם!!

הלוואי שיש לה!

הלבשתי אוברול ירוק בהיר (זה מה שהיה לי).

מאחורה חיברתי עיגול מאלבד ירוק (שגזרתי מסינר שמוכרים בהכל בשקל).

על העיגול הדבקתי משושים חומים שהכנתי מסלול דביק.

מקדימה הכנתי צב קטן מסול דביק.

מה זאת אומרת מקדימה?

תודה!

היא מהממת

אם את רוצה פירוט בפרטי אז בשמחה

@רוני_רון 

חושבת שיכולות להתאים:

תרצה צקול

יעל ברמן

מוריה אייכל

אביה רייכנר

יש עוד אחת שקוראים לה יוכי, ואני לא זוכרת את שם המשפחה, גם שמעתי שהיא ממש טובה 

נשמע לי שעונה היטב לציפיות שלך
 

ובכלל, ממליצה לעשות תיאום ציפיות לפני 

היא בדיוק מה שאת מחפשת, אחת לא מידי מחבקת / מלטפת. יותר נכון לא חיבקה בכלל. כן נגעה בשביל לעשות תרגילים, כמובן בהסכמה.

עשתה גם רפלקסולוגיה בכף רגל - אולי את לא מתחברת, תחשבי על זה. אני בטוחה שאת יכולה לסרב אבל עבורי זה היה ממש נעים התבאסתי שלא היה זמן ליותר.

מצד אחד עזרה מצד שני לא הרגשתי אותה בקטע חופר.

אז את דורשת ועומדת על שלך.

ואם אחרכך הוא הציע ואין לי בעיה אז אני זורמת

ואם לא אז ממשיכה לעמוד על שלי.

עכשיו מקבלים רק עוגיה אחת אכלת מספיק היום

"נו אמא אחת ודיי"

ואז אני חושבת לעצמי שהעוגיה ממש קטנה אז למה לא בעצם ואני מאפשרת אחת ודיי

וגם אם היא רוצה עוד אני פשוט אומרת "לא" ענייני וממשיכה הלאה

מקווה שהבנתי אותך

כך אני עושה בכל אופן

לק"י

זה נראה לי גם טוב להבין שיש גמישות בעולם.

אני כן מסכימה עם ההחלטיות בדברים עקרוניים. שאז באמת אני מרגישה שכשאני בטוחה בעצמי- זה הרבה פעמים עובר טוב יותר. אבל לא תמיד כמובן...

אולי זה גורם לנו פחות להיות יותר בנחת. ולא בהכרח משפיע כל הילד. לא יודעת.

אם האופציה השניה רלוונטית אפשר להגיד חשבתי על זה וזה גם נראה לי אפשרות טובה.

לא צריך להיות ראש בקיר.

יחד עם זה, אפשר גם להדגים מה זו גמישות ומה הם כישורי משא ומתן,

אם את אמרת מה סדר המקלחות, ומישהו מהילדים הציע סדר אחר שגם יכול לעבוד, את יכולה להקשיב ולשנות את דעתך. אם זה גורם למרמור ולמריבות ויללות - זו בדיוק הסיבה שצריך דווקא את תחליטי ולא הם... אז במקרה כזה בהחלט כדאי כן לעמוד על דעתך.

והערת אגב, בתקשורת שלנו מול הילדים יש מלא מלא 'לא' ו'אסור', כדאי להשתמש בזה רק במקרים שבאמת נצרכים, ומלכתחילה לא לאכוף כללים שלא באמת משנים לך. 

הוא לא רק סמכותיות

אלא מינון השימוש בה

וגם הפניות של ההורה לנהל דיאלוג עם הילד (נפשית וטכנית)

אני לא אתעקש עם ילד על עוגיה/ שתיים

וגם לא על 3

אבל אבקש ממנו לא לאכול הרבה מדי סוכר

ואתן לו לקבל את ההחלטה כמה עוגיות

נעשה דיון נעים וזורם כמה עוגיות מתאים

התוצאה של הדיון הזה תהיה גם תקשורת טובה

גם הבנה מה סוכר עושה לגוף

וגם ילמד אותו לקחת החלטות טובות

כנ"ל מקלחת

ועוד דברים שאני יכולה לתת לילד מרחב החלטה/ פעולה

אני אתן דוגמא איפה אני כן משתמשת בסמכותיות

אתמול הילד חזר עם בעלי מקניות למשלוחי מנות שלו לפורים

ורצה להכין אותם

אז אמרתי לו 'לא' חד משמעי

הוא התבאס והתחיל לעשות קריזה

לא התייחסתי

התעסקתי בעיסוקים אחרים

אחרי כרבע שעה הוא בא להגיד לי שהוא מצא מקום לשמור את המצרכים

זה היה כנראה חלופה רגשית להכנת המשלוחים

שהוא בחר בכוחות עצמו

זו כנראה תוצאה של התנהלות תמידית שלי איתו בתקשורת טובה שמאפשרת למידה והתנסות פרקטית ורגשית 

ואני התלבטתי מאד באותו נושא.

בסוף המסקנה היתה שיש כל מיני סוגים של כללים.

יש חוקים קבועים וברורים,  בדיוק כמו שכתבת על השוקולד.

יש הגבלות שאני יכולה להגביל עקב זה שאני "ספקית" השירותים. בגלל שאני צריכה בסוף לעשות את הכביסה אז אני לא מרשה להחליף סתם. בגלל שאני צריכה לנקות בסוף אני לא מרשה x,y,z ואני לוקחת בחשבון שכאשר הם יגדלו ויוכלו לדאוג בעצמם לתוצאות- אני אשחרר יותר.

ויש גם סתם דברים שאמרתי - סדר המקלחת, שאז אני יכולה להיות גמישה ולהדגים לילדים איך מתפשרים, איך מנהלים משא ומתן ואיך אפשר לוותר ולהתחרט. "יודע מה, בעצם אני כן מרשה 2 עוגיות", כל עוד יודעים לחלק את הדברים לקטגוריות הנכונות, הביטחון יגיע. כי 4 עוגיות - יגרמו לכאב בטן, ואני אצטרך להתמודד עם זה, לכן אני לא מרשה.

ואני גם מסתכלת על הדרישות שלהם בהתפעלות ושמחה, כי אני יודעת שזה יקדם אותם בחיים ומי שמבקש יקבל יותר ממי שלא

והיא אמרה את מה שאת אומרת, שכמו שאני בטוחה שאסור לאכול חלבי בצלחת הבשרית ולא אאפשר לילד שלי לעשות זאת, מתוך ביטחון מלא, כך אפשר לשדר את אותו ביטחון גם בנושאים אחרים.

אבל האמת שאני לא לגמרי חושבת שזה מוחלט כך...

קודם כול - אי אפשר לאסור הכול באותה מידה, זה לא בריא לחוויה של הילד, שיגדל בתחושה של הכול אסור.

ושנית - מהניסיון שלי יש ילדים שגם ההתעקשות ההלכתית לא תעזור מולם, כמו ילדים על הרצף... (אני עדיין זוכרת סיפור עם הבן שלי כשהיה קטן: הדלקתי נרות שבת, ותמיד אני נותנת לילדים לכבות את הגפרור. הילד לא הספיק להגיע בזמן כדי לכבות הוא, והתחרפן מזה לגמרי. הוא התעקש *שאני* אדליק שוב את הגפרור כדי שיוכל לכבות, ואני כמובן לא יכולתי כי כבר קיבלתי שבת. לא עזר כל הביטחון העצמי-הלכתי שלי... הוא היה בטנטרום - והוא כבר לא היה בן שנתיים - עד אמצע סעודת ליל שבת...)

בקיצור, הגישה הזו יפה בתיאוריה. בירידה למציאות - אני לא בטוחה שזה תמיד נכון ותמיד עובד...

שאת צריכה להיות במאה אחוז בטוחה על הכל.

מבחינתי הדברים שאני צריכה להיות בטוחה עליהם זה שהילד לא מזיק לעצמו, לא מזיק לאחרים ולא לסביבה.

כל השאר זה נתון לגמישות והרבה פעמים גם לבחירה מראש- אני שואלת אותם איזה בגדים הם רוצים ללבוש, אם הם רוצים 2 עוגיות או עוגיה אחת ושוקו, וגם אם אני מציעה משהו לא אכפת לי לשנות אותו.

ואני גם באמת חושבת שזה בסדר שהילדים ידעו שיש פעמים שאם הם יבקשו הם יקבלו עוד, עוגיות כמעט תמיד אני מרשה עוד אחת, ואני משתדלת לא להגיד לא נחרץ מההתחלה, כי זה לא נראה לי נכון שקבוע אני יגיד לא ןבסוף זה יהיה כן. אבל אם אמרתי אחת ובסוף אני מרשה 2 זה נראה לי בסדר גמור. הגבולות הנחרצים והבטוחים לדעתי צריכים להיות ספורים וברורים מאוד כדי שבאמת נוכל להיות בטוחים בהם ולעבוד עליהם.

אבל על מה שחשוב לך לענות בבטחון שלא.

איך יודעים מה חשוב לך

תעצרי את האוטומט שעונה לא..או עונה לא רק מ-מה אני צריכה את זה עכשיו -אין לי כח-מה זה חשוב-למה הוא מבקש כזאת שטות וכו..

ותביני שכשילד רוצה משהו זה באמת חשוב לו מאודדד באותו הרגע

האם הכל הוא צריך לקבל?

לא

האם נכון גם ללמד אותו שלא הכל מקבלים וכלים איך להתמודד כשלא?

כן

אבל איך היית מרגישה אם היו אומרים לך לא על דבר חשוב לך שוב ושוב ושוב...?

כמה אפשר לדרוש מילד להתמודד כשכל פעם זה מסעיר את כל כולו?

וגם איזה שדר הוא מקבל מזה -אם זה תף מדי?

הנקודת הנחה שלי שאני שמחה לתת להם מה שחשוב להם כי אני מאמינה שזה מחזק את הבטחון והתחושה שהם אהובים ושרואים אותם.

וגם ככה מבטיחה שישארו מספיק בקשות שאגיד לא..

פשוט אז- כשאגיד לא-אגיד בבטחון

כי אני יודעת למה בחרתי לומר לא

ויודעת שלא הגזמתי בכמות הסרובים.

הסיבות לדעתי לומר לא-

היא חייבת להיות

לטובת הילד

לטובת עקרון חינוכי שחשוב לך

או לטובת עצמך- לא על כל דבר.מותר לצאת מאזור הנוחות.

מה הכוונה -

אם ילד מבקש ללכת לחבר והיום לא מסתדר לי להסיע מסיבה מוחלטת-אני אגיד בבטחון שלא

אם זה רק כי התעצלתי- אני כן אעצור לחשוב על זה...אולי כן נכון להתאמץ ? זה אפשרי לי או ממש לא?

יש פעמים שמחליטה שלא כי היה לי יום עמוס לדוגמא. הגיוני.

אבל אדאג שזה כן יקרה בקרוב .

כי חשוב לי לראות גם אותו.

הילד אכל עוגיה אחת..הוא מבקש עוד עוגיה

אני עוצרת רגע- לפני שאומרת לא.

הוא אכל רק אחת..גם אני לפעמים אוכלת 2 עוגיות ..זה לא מוגזם.. טבעי שמשהו טעים עושה חשק לעוד.

אז אגיד כן

אבל מתי אגיד לא-

-כשזה דקה לפני הארוחה ויודעת שהילד הזה נסתם ברגע ולא יאכל.

-כשאכל לפני זה כבר כל מיני שטויות אחרות

-כשחשוב לי לשמור למחר בבוקר את שארית העוגיות

סתם כדוגמא...

אז למה לא בעצם?

אני לא חושבת שהדינמיקה צריכה להיות שהורים אומרים/ מחליטים וזהו

אין שום מקום למשא ומתן או לפשרות או לשינויים.

אם ככה בטח גם הילדים שלנו יגדלו כאלו עקשנים ומרובעים.

כשאני מביאה לילד שלי בגדים בבוקר אני לוקחת בחשבון שהוא ירצה בגד אחר.

כל עוד זה לא בגד שבת או בגד מלוכלך אז למה לא להחליף?

זה בגד שהוא לובש, הוא צריך להרגיש בנח בו.

אפשר מראש להוציא שני בגדים ולהגיד לו להחליט (אצלי הוא ירצה בגד שלישי מהארון אז לא יעיל)

כשאני מתחילה לארגן שגרת ערב אני שואלת אותם מה הם מעדיפים

קודם מקלחת או קודם ארוחת ערב.

למה שהם לא יחליטו?

אבל כשיש משהו שהוא ממש חשוב לי, כמו לאסוף משחקים או ללבוש פיג'מה ולא להסתובב עירומים

אז אני מחליטה!

ואני קובעת בבית ואני לא אוותר עד שהם יעשו את מה שאמרתי.

אבל בכללי הגבולות בבית גמישים ובעיקר קשובים לילדים.

למה לא בעצם?

אני דווקא אוהבת לשנות דעה אם זה אחרי דיון מכובד כלשהו, ואם זה לא אחד מהגבולות האדומים.

אם אני מהססת והבן שלי יפתח בצרחות זה כמובן לא צורה שאני אסכים.

אבל יכול להיות שלי היתה תכנית מסויימת או החלטה מסויימת בראש, והילדים יעלו טיעון הגיוני, או יבקשו, ואני אשנה את דעתי.

שלפעמים צרחות של ילד מעידות על קושי בוויסות והמטרה תהיה לעזור לו לחזור לוויסות ולא שידע להתמודד למרות מה שגרם לו לחוסר ויסות.

למשל אם ילד רעב ואת חושבת שהוא יכול לחכות חצי שעה לארוחה עם כולם,

ועשר דקות הוא מחזיק את זה, אבל אחרי רבע שעה כבר נכנס לטנטרום, יכול להיות שתשני את דעתך גם אם לא הציג את זה כטיעון הגיוני אלא כהתפרצות.

כלומר לא כל צרחה היא מניפולטיבית, לפעמים היא דרך התבטאות שגם לה צריך להיות קשובים.

(מדברת ממחשבה בלבד, לא מניסיון גדול)

צריך לבחור את המלחמות. אני לא מגבילה מראש אלא אם כן זה משהו שאני יודעת שזה משהו חשוב ואני יעמוד עליו. כשאני יודעת שיש סיבה טובה להגבלה גם יהיה לי יותר קל להגיד לא. 

ואז כשילד רוצה משהו אני שואלת את עצמי: למה לא?

אם יש סיבה טובה למה לא אז לא נקודה סוף פסוק. ואם אני יודעת שזה לא כזה איאיאי אז הכל בסדר. 

ובא נגיד שאין מלא דברים שהם לא נקודה סוף פסוק.

ביטחון מגיעה מהאמונה שלנו במטרה. יש דברים שהם חד משמעיים ויש דברים שהם דינמיים ולא צריך לעשות סלט.

בנוגע להתנהלות היומיומית, אם ההסתכלות היא על ההתנהגות, אז יש מלא מלא דברים מתסכלים.

אם ההסתכלות היא עמוקה יותר, אז כל המלא דברים הם נגזרות של אותו דבר.

למשל כמות עוגיות היא נגזרת של המתח של בין דאגה לטווח ארוך (בריאות) לבין סיפוק מיידי.

אם הולכים לקצוות- אף פעם לא עוגיה, או עשר עוגיות ביום,

ההחלטה יותר ברורה לך? אם כן את במצב טוב.

כי באמת מצד הבריאות אין הרבה הבדל בין עוגיה אחת או שתיים. וגם מצד יכולת הסיפוקים.

סביר להניח שיש סיטואציות שיותר נכון להדק את יכולת דחיית הסיפוקים, ויהיו סיטואציות שיותר נכון לשחרר.

אין אמת אחת ואין בלתה.

הצד היותר מסוכן של השאלה שלך, זה הניתוק מהקול הפנימי שלך וקריאת המציאות.

כשהמחיר של זה- תקשורת וביטחון של הילד.

אם את לומדת גישת שפר או גישות דומות לה, ממש חשוב לאזן את המסר עם גישות ששמות דגש על הקשר עם הילד כמו תקשורת מקרבת.

כלומר אם מתוך הקשבה עמוקה למציאות- לעצמך ולילד הגעת למסקנה שתהליך מסויים חייב לקרות, אז החיזוק של האמונה בילד והבשר חלב וכו' בהחלט יכול לעזור.

אבל אם הרצון לתהליך מסויים לא נובע ממקום עמוק של התבוננות אסור לאבד את הבלמים.

אנחנו בני אדם וחייבים כל הזמן לבדוק את עצמנו אם אנחנו פועלים נכון.

לצורך הדוגמה, תשאלי את עצמך מה יקרה אם תוותרי לילד על מקלחת?

אם יש לו פצעים מזוהמים שחייבים לרחוץ אחרת יהיה לו נכות רפואית, את תדעי מתוך עצמך איך לגרום לו להתקלח כל יום.

אותו דבר אם היה לו אלרגיה לעוגיה- לא משנה מה המחיר של ההתעקשות, לא היית נותנת לו את העוגיה.

אבל אם אין לו אלרגיה, זה שווה את המחיר? לא בטוח.

מבחינתי עוגיות ומקלחת הם לא מטרות, לעומת קשר שרואה את הילד והצרכים שלו, והביטחון של הילד שרואים ומבינים אותו שווה לי פי אלף,

גם אם זה אומר שלפעמים יקבל שתי עוגיות או שיום אחד לא יתקלח.

לפני חודש בערך הייתה לי דילמה- הבת שלי הייתה צריכה חולצה מבויימת להופעה מיוחדת, ובמקרה לא היה לנו.

נסעתי איתה לקניון לחפש אולי במקרה יהיה שם למרות שזו לא העונה המתאימה.

חרשנו את הקניון ולא מצאנו למעט שתי חולצות-

אחת עלתה 50 שח עם כיתוב קטן (בצבע של החולצה!)

והשניה עלתה 100 שח.

הילדה מאוד לא רצתה להתפשר על החולצה של ה50.

עכשיו בשביל הרקע מדובר בילדה בת 8 מאוד רגישה (תחושתית ורגשית)

שעמדה לפני הופעה שחשובה לה מאוד.

שכבר שבוע סוחבת את החוסר וודאות של התלבושת להופעה, זו הייתה ההזדמנות האחרונה שלי לקנות כי למחרת היו לי סידורים אחרים ואח"כ ההופעה.

והתלבטתי מה לעשות.

עברה לי מחשבה בראש, שאם היה לנו קשה כלכלית כנראה שלא הייתה לי דילמה.

אז אולי אני צריכה לומר לה בביטחון שזה או החולצה שיש לה בבית (הצעתי לה לגזור את השרוולים כדי שיהיה מתאים להופעה)

או לקנות את החולצה של ה50 (שזו כבר התפשרות)

כי החולצה של ה100 מחוץ לתחום.

היא בוודאי הייתה מצטערת, ואני הייתי יכולה להציע רק אמפטיה.

אבל אז כשדמיינתי את עצמי "מנחמת" אותה, מחבקת, הבנתי שיש בזה מן הצביעות.

כי באמת שאין לי בעיה כלכלית לשלם עבור החולצה של ה100, אז למה לעשות כאילו שכן יש בעיה?

כשההגבלה היא אמיתית, גם האמפטיה וההכלה, והחוסן שנבנה לילדה מהתחושה שאני איתה- הכל אמיתי.

אבל אם שניה אחרי שסירבתי לקנות חולצה יקרה קניתי קשקוש אחר באותו המחיר, אז זו לא הובלה הורית, זו צביעות.

וילדים מרגישים את זה מאוד. וזה גורם לריחוק.

אפשר לא לקנות חולמה יקרה גם אם אין בעיה כלכלית, אבל זה צריך חשבת על מניע טהור ואמיתי ולא כי בשיעור למדנו שאם אומרים בביטחון אז הילד מקבל את זה כסוף פסוק ואני רוצה שילמד שאמא קובעת פה מה קונים ומה לא.

כמו שאם תנסי להגיד לילד שאסור לאכול מאכל פרווה בצלחת בשרית, רק כי לא בא לך לשטוף את הצלחת הזו, בסוף התרמית תתגלה והאמון של הילד בך ייסדק,

ככה לא צריך להגיד באותו ביטחון עוגיה אחת ולא שתיים, כי אולי בסיטואציה הזו כן נכון לתת שתיים?

יש מספיק קשיים אמיתיים בחיים שהילדים נדרשים לפתח חוסן ויכולת התמודדות, לא צריך להוסיף על זה עוד כשזה לא אמיתי.

אז איך נדע מה אמיתי ומה לא? נדרשת הקשבה והתבוננות פנימית ולא קיצורי דרך של היקש ממקרה למקרה כשזה לא אותו מקרה.

כשיש חיבור עם הילד, חיבור לעצמנו, חיבור למטרות שלנו בחיים, ההתמודדויות היומיומיות פוחתות באופן דרמטי.

בקיצור, תמשיכי להיות קשובה לאמת הפנימית שלך, את נשמעת מחוברת ומונחת במקום הנכון, שלא יבלבלו אותך עם עצות לא רלוונטיות.

מה שעקרוני לך, את יודעת להיות בביטחון מול זה.

מה שלא עקרוני, תהיי בהקשבה.

תזכרי שזה לא את מול הילד, את רוצה בטובת הילד ולכן את בודקת כל הזמן מה נכון לכם.

תשאלי את עצמך האם המטרה שלך להפוך את הילד לחייל ממושמע או למבוגר שקשוב לעצמו וסולל את דרכו בעולם מתוך חיבור אמיתי לכוחות החיים שלו?

קראתי בעיון גדול

חייבת להראות לבעלי גם

סידרתן לי את הראש בטירוף, כל אחת מנקודת המבט שלה.

מרוב קורסים של חינוך ילדים שעברתי כבר בולבלתי לגמרי וקיבלתי בשרשור המון סדר

המון עומק מתחת לסיטואציה הבסיסית מול הילדים.

שומרת לי את התשובות שלכן!

תבורכו ממש!! 

שלפעמים ילדים בוכים הרבה זמן גם על דברים שבאמת ברור לנו שאין פה שום אפשרות אחרת, כי היא באמת לא קיימת במציאות (ילד שבוכה על משהו שקרה לא לפי רצונו והדרך היחידה לתקן את זה היא לחזור בזמן...)

לא הכל תלוי רק ב'סמכות' ובזה שברור לי שזה לא אפשרי.

לפעמים בכי הוא גם דרך להתפרק על דברים פנימיים שמפריעים לי, לפעמים הבכי יצא על משהו כביכול שולי אבל בעצם יש שם משהו אחר שיושב בפנים שמצא דרך לצאת החוצה בתירוץ אחר (וטוב שזה יוצא...).

זה אמנם לא לגמרי מתייחס לשאלה שלך.

אבל אני מרגישה שעומדת מתחתיה איזושהי עמדת מוצא שאם אנחנו מספיק בטוחים בעמדה שלנו, אז הילדים יקבלו את זה יותר בקלות, וזה יחסוך בכיות מיותרות. ובעיני זה לא ממש עובד ככה...

(אולי לא הבנתי נכון את עמדת המוצא. כותבת מתוך ההבנה שלי).

וזה באמת לא עובד מול חלק מהילדים

תודה

ואו נתת לי ממש חשיבה אחרת לגבי אחד מהילדים שמאוד קשה מולו

אני כל הזמן שומעת שפר, ילד מצטרף לאמא, ילד רוצה קשר והתקשרות מוטעית. אמא שלי זאת ה-שיטה מבחינתה ותכלס לא עובד לא מולו. בכללל!! סיוט ממש.

לימדת אותי משהו חדש. הלוואי שיעבוד

מרגיש לי שיש בזה כיוון חזק מאוד

על הדברים החכמים

שדוקא הדרישה מעוררת רצון נגדי

לעימת בקשה.

(תחשבי איך את צגיבה כשמישהו דורש ממך משהו או מבקש)

אבל העניין האמיתי נמצא באמת ביכולת שלנו להוביל את הילד תהליכי הסתגלות, מהקטנים (אין עוד עוגיה)

ועד הגדולים (מעבר דירה/צסגרת, אובדנים שונים).

יש המון מה ללמוד.

זה לא מדוייק,

אולי גם אני לא מדייקת אבל זה מה שאני הבנתי מההדרכה שהייתי בה:

נקודת המוצא היא לא שהילד יקבל את זה יותר בקלות, אלא שהוא יקבל את זה.

שלא יפנה משאבים לנסות לשנות את ההחלטה, אלא להתמודד עם ההחלטה.

למשל אם יש הסעה והוא פספס אותה, לא יעזור לו עכשיו להתקשר לנהג ולעורר את רחמיו, אז הוא יצטרך להתמודד בדרך פרקטית יותר ולהבא להתאמץ יותר להגיע להסעה בזמן.

לעומת זאת אם אבא מסיע את הילד, והילד מתקשר לעורר את רחמיו, ואבא מרחם וחוזר לקחת את הילד,

הילד לומד שיש פה דרך פעולה שמשיגה תוצאות ולכן הוא לא ימנע מלנסות לעורר את רחמיו ואולי בעקבות זה פחות יתאמץ לקום בזמן. (לא בהכרח, אבל זה הגיוני שאם יש דרך שעובדת לך, פחות תתאמץ על דרך שדורשת ממך יותר מאמץ גם אם אתה מבין בהגיון שהיא דרך נכונה יותר)

מנקודת המוצא הזו לאבא יש בחירה האם להענות ולחזור לאסוף את הילד, או לתת לו להתמודד עם התוצאה של האיחור שלו.

מה שעוזר לי זה להגיד "אני לא אחזור על עצמי שוב, קום שים נעלים או שתלך לבי"ס בלי נעלים..."

פעם כשהילד לא הסכים להתלבש בשבת והיינו צריכים לצאת להורים שלי

אמרתי לו שיתלבש ואם לא אז שילך לסבתא עם פיג'מה

והוא באמת יצא ככה מהבית.

אבל כשהגענו לרחוב הבנתי שמי שקיבלה את העונש זאת אני ולא הוא.

העניין פה זה לא איום.

אלא העברת אחריות.

אם מבחינתך זה אחריות שלו-אז זה אחריות שלו ואת מסירה ידיים מהתוצאה

ואם לא- אז אל תאיימי. כי את לא מתכוונת לשחרר.  אלא פשוט ברגע שלא מתאים לך- את עושה במקומו.

(בגיל צעיר הלבוש שלהם הוא אחריות שלך. אם תהיה התנגדות בסוף את תחליטי שלובשים עכשיו בגדי שבת וזהו. בגיל מבוגר ברור שזו אחריות שלהם כי את לא תלבישי נערה בת 15, ואז אין לך ברירה אלא לשחרר. כל הטווח באמצע- זה לגמרי סוביקטיבי...)

לפותחת - אני חושבת שזה בסדר שיש דברים שלא קריטיים לך. ושם זה הזדמנות לתת להם בחירה.  אם אין לך בעיה אם זה עוגיה אחת או שתיים- מראש אל תקבעי. תציעי ותזרמי איתם.

אם יבקשו 10? כנראה כבר יש לך תשובה ברורה

ברור שרוב הזמן זה נכון שיהיה לך תשובות,  כי ילדים באמת צריכים יציבות. אבל זה לגמרי בסדר אם לפעמים לא