ענית לו תשובה טובה נראה לי וגם להסביר שמי שצוחק עליו הוא דפוק וזהו

אין מה לעשות יש כאלה שנראים שונה - שמנים מדי, רזים מדי, עם משקפיים מצחיקים-,  או שיש להם הרגל משונה  אז העיקר זה ביטחון עצמי

אני מניחה שאם הוא מסתדר בגן אז הוא יסתדר גם אחר כך

ללא סיכון בטיפול הומאופתי מסויים.

אם תרצי אפנה באישי (נשאל את מנהל הפורום איך).

לבקש מאלעד לקשר ביננו.

תזדהי בפניו, תודיעי כאן שהזדהית וזה מקובל עליו, וגם אני אזדהה.

אפשר גם דרך תחיה דולה מנהלת פורום הריון ולידה.

ההחלטה היא בסופו של דבר שלך . 

אתם לא חייבים להסכים - זו רק דעתי. 

נכון שזה רק משהו קוסמטי וחיצוני, ומי שצוחק עליו לא בסדר, וזה שהוא מרגיש מוזר זה לא מוצדק - ובאמת, הכל נכון מנקודת מבט של אדם מבוגר. 

בעולם של מבוגרים, אנחנו יכולים לראות אדם עם כל מיני "תיקים" או תסמונות (כמו טורט, לדוגמה) ולא לעשות מזה סיפור. 

אצל ילדים, זה אחרת. אצל ילדים, דבר כזה יכול להפוך את הילד למושא ללעג למשך שנים והנזק הנפשי שיכול להיגרם לילד כזה הוא עצום. סיכוי טוב שכל חייו הוא יסבול מחוסר בטחון עצמי ושזה יפגע לו באיכות החיים גם כשהוא יהיה אדם בוגר למשך כל חייו. 

אני חושב שאם יש אופציה לעשות ניתוח קוסמטי, ואם הסיכונים הם לא גבוהים (ואני מניח שהם לא) - אז זה שווה את זה. לכל אדם מגיעה ילדות נורמלית ולא טראומתית. גם במחיר של כמה חודשים של טיפולים. 

וכן - ילדים נורמליים שהסבירו להם יתרגלו ויפסיקו להציק ואם יהיו כאלה שלא אז כנראה בעיה היא אצלם והם כבר היו מוצאים מישהו חלש או שונה במקצת והיו מציקים לו

ילדים זה לא יצור הגיוני במיוחד ומאוד קשה להסביר להם - וזאת בהנחה שאכן ההורים מנסים להסביר להם. 

ויכול מאוד להיות שהבעיה היא אצל אותם ילדים - אבל במציאות, הילד הזה הוא זה שייפגע ושהילדות שלו תיהרס. 
טראומה של כמה חודשים בעקבות טיפול רפואי, בעיני, היא פחות נוראית מטראומה בכל שנות הילדות. 

אבל זו רק דעתי. 

רק להבהיר שאין לי כל כוונה לנתח את הילד..אפילו לא העליתי את זה א\כאופציה,

הרופא המנתח אמר לנו שעד גיל שנה הוא ממליץ לנתח בגלל ההיבטים הפסיכולוגיים אבל כעת הסיכונים גוברים וכבר לא מומלץ ..

כשהסיכונים לחייו של הילד גוברים יורדת האפשרות של ניתוח מיידית ..(שלא נדבר הלכתית שזה ממש אסור)

אשמח רק לעצות איך להגביר לו את הביטחון ללא ניתוח ..ואם יש שיטות שעוברות מפה לאוזן ללא סיכונים..

האנונימית שהציעה רעיון הומאפטי תודה רבה לך- אנסה ליצור איתך קשר באישי בהמשך.

אני מכירה בחורה שבגיל השידוכים עשתה ניתוח לסידור לסת ואף וזה היה באישור הלכתי...

אבל בלסת ואף אין סיכונים כמו ראש. הייתי מתייעצת עם הרב פירר

מול אחותו ומול הילדים בגן,

עושים את שלהם, וזה הכיוון הטוב ביותר

במקרה ולא תערכו טיפולים (מסוכנים ומיותרים לדעתי)

הוא יאלץ להתגבר ולהתמודד ויצא מזה דווקא בכוחות מחוזקים, בדיוק כפי שהציג את המוזרות שלו מול החברים בגן ויצא המוצלח בכל הסיפור

איך שאת מתארת..

היום הוא בן 10.. וזה מתאזן עם השנים.

עדיין יש לו צורת ראש מוזרה.. אבל יותר מאוזנת

תודה  רבה על התגובות!

אין לכם מושג כמה עודדתן אותי..

שיהי בשורות טובות לכולם!!

ספר העוסק בהתמודדות של ילד בעל מראה זוועתי  (נראה הרבה יותר גרוע ממה שאת תיארת) עם החברה.

ילד מתוק בן 11

עם חוסר אצבעות בכף יד

ההורים נתנו לו מנות יתר של בטחון עצמי

מה שגרם, שגם ילד חדש בגן-

לא הצליח "לסובב" אותו ליותר משתי דקות

וכן, שהוא עצמאי לחלוטין מבחינה פיזית

בקיצור, איך שתשדרו- ייתן עמוד שדרה

מבלי לגרוע, לשיקולכם לטפל בניתוח

לפי רמת ההבנה שלו, אני בעד שתעבירו לו מידע רלוונטי-

שיידע את "מצבו" , אולי שיידע שבהגיעו לגיל X יוכל להחליט לגבי ניתוח

עיקר השידור-

כן, אני לא כמו כולם, יש שוני X, 

העיקר- שכולם יתייחסו אליי בכבוד,

ושבין האזניים הכל נמצא.

ושלא אתבייש מלשחק עם החברים בגלל השוני.

גילוי נאות-

מדובר לעיל באחד מילדיי, 

וכל הגננות והמורים קבלו אותו ככה,

גם המחמירים שבהם-

לא הרשינו להם לתת לו שום "הנחה"

בהצלחה

במקצועי אני מורה ושנה אחת הגיע לכיתתי תלמיד חדש עם לקות חיצונית מסוימת.

לא משהו נוראי, אבל כן משהו שילדים יכולים לצחוק עליו.

הוא בא עם רקע מבית ספר אחר שם צחקו ולעגו לו.

בהתייעצות עם היועצת, עם הוריו ועם הילד החלטנו לשתף את ילדי הכיתה

ולהעביר שיעור בנושא השונות בינינו

וכי לכל אחד יש קושי מסוים בתחום אחר ולנו כחברה אסור לצחוק על זה,

אלא לקבל כל אחד כפי שהוא.

אח"כ סיפרתי לילדים ישירות על הילד עצמו (שבחר לא להיות נוכח בשיעור),

על הקושי שלו ועל כך שאנו מקבלים אותו בדיוק כפי שהוא.

זה עשה פלאים.

הילדים קיבלו אתו כפי שהוא בצורה נהדרת.

יש לציין כי חובה לעקוב כל הזמן ולוודא שאף אחד לא מציק לו גם בהמשך.

לא בטוחה אם זה מתאים למקרה שלך,

לילד שלך זו לא לקות רק משהו חיצוני קצת אחר.

אבל שווה לחשוב על זה.

בהצלחה.

לילדים שלי היה, אבל לא זוכרת שגירדו הרבה.

ומציעה לך לשאול בפורום הו"ל, שהרבה יותר פעיל.

אם העור בסדר והוא לא מגרד, לקנות לו גם קצר.

שתדבר איתה בטלפון. שכשיחזרו לגן יחגגו לה.

אצלינו משתדלים להתקשר לילדים, ולשלוח סרטונים כדי לשמור על קצת תחושת חיבור כמה שאפשר בין הגן לילדים.

באמת תקופה מורכבת לילדים, מחפשים את השיגרה ואת הביטחון שהם רגילים אליו. 

זה לא סיר לאפיה זה סיר לבישול

ואולי היה כדאי לכסות עם מגבת מעל

שיש לך ולילדים יותר צורך ממנו בימים האלה?

אולי פשוט לדבר איתו על זה

בטח שנסע לעבודה. יש לכם חשבונות לשלם ומשפחה לגדל. צריך להעריך את זה ולקבל את זה קודם כל.

אחר כך אפשר לאזן מחדש.

היה לי ממש מאתגר היום הרגשתי פשוט אמא גרועה/

הייתי כל כך עייפה ורק רציתי שמישהו יחליף אותי ויהיה לי שקט לשעה

אני ממש צריכה שתגיע שעה מוקדם יותר/שתבקש לעבוד מהבית/שתיתתן לי שעה לנוח כשאתה בא כדי שאני אצליח לחזור לעצמי/שתראה את המאמצים שלי/שתיקח אחריות על x וכו

ולא מתקשרים אליהם ישירות לטלפון.

בכל אופן, עוד כחודש יש לנו תור לפסיכיאטר פרטי שקיבלנו עליו המלצות, והוא מקבל בתל אביב. אחרי התור אוכל להמליץ עליו באופן אישי כנראה...

אבלאם אפשר בכל זאת מספר...

את ד''ר ליעד רוטשטיין

ד''ר מאיה אליעזר

במרכז, פרטיות