ענית לו תשובה טובה נראה לי וגם להסביר שמי שצוחק עליו הוא דפוק וזהו

אין מה לעשות יש כאלה שנראים שונה - שמנים מדי, רזים מדי, עם משקפיים מצחיקים-,  או שיש להם הרגל משונה  אז העיקר זה ביטחון עצמי

אני מניחה שאם הוא מסתדר בגן אז הוא יסתדר גם אחר כך

ללא סיכון בטיפול הומאופתי מסויים.

אם תרצי אפנה באישי (נשאל את מנהל הפורום איך).

לבקש מאלעד לקשר ביננו.

תזדהי בפניו, תודיעי כאן שהזדהית וזה מקובל עליו, וגם אני אזדהה.

אפשר גם דרך תחיה דולה מנהלת פורום הריון ולידה.

ההחלטה היא בסופו של דבר שלך . 

אתם לא חייבים להסכים - זו רק דעתי. 

נכון שזה רק משהו קוסמטי וחיצוני, ומי שצוחק עליו לא בסדר, וזה שהוא מרגיש מוזר זה לא מוצדק - ובאמת, הכל נכון מנקודת מבט של אדם מבוגר. 

בעולם של מבוגרים, אנחנו יכולים לראות אדם עם כל מיני "תיקים" או תסמונות (כמו טורט, לדוגמה) ולא לעשות מזה סיפור. 

אצל ילדים, זה אחרת. אצל ילדים, דבר כזה יכול להפוך את הילד למושא ללעג למשך שנים והנזק הנפשי שיכול להיגרם לילד כזה הוא עצום. סיכוי טוב שכל חייו הוא יסבול מחוסר בטחון עצמי ושזה יפגע לו באיכות החיים גם כשהוא יהיה אדם בוגר למשך כל חייו. 

אני חושב שאם יש אופציה לעשות ניתוח קוסמטי, ואם הסיכונים הם לא גבוהים (ואני מניח שהם לא) - אז זה שווה את זה. לכל אדם מגיעה ילדות נורמלית ולא טראומתית. גם במחיר של כמה חודשים של טיפולים. 

וכן - ילדים נורמליים שהסבירו להם יתרגלו ויפסיקו להציק ואם יהיו כאלה שלא אז כנראה בעיה היא אצלם והם כבר היו מוצאים מישהו חלש או שונה במקצת והיו מציקים לו

ילדים זה לא יצור הגיוני במיוחד ומאוד קשה להסביר להם - וזאת בהנחה שאכן ההורים מנסים להסביר להם. 

ויכול מאוד להיות שהבעיה היא אצל אותם ילדים - אבל במציאות, הילד הזה הוא זה שייפגע ושהילדות שלו תיהרס. 
טראומה של כמה חודשים בעקבות טיפול רפואי, בעיני, היא פחות נוראית מטראומה בכל שנות הילדות. 

אבל זו רק דעתי. 

רק להבהיר שאין לי כל כוונה לנתח את הילד..אפילו לא העליתי את זה א\כאופציה,

הרופא המנתח אמר לנו שעד גיל שנה הוא ממליץ לנתח בגלל ההיבטים הפסיכולוגיים אבל כעת הסיכונים גוברים וכבר לא מומלץ ..

כשהסיכונים לחייו של הילד גוברים יורדת האפשרות של ניתוח מיידית ..(שלא נדבר הלכתית שזה ממש אסור)

אשמח רק לעצות איך להגביר לו את הביטחון ללא ניתוח ..ואם יש שיטות שעוברות מפה לאוזן ללא סיכונים..

האנונימית שהציעה רעיון הומאפטי תודה רבה לך- אנסה ליצור איתך קשר באישי בהמשך.

אני מכירה בחורה שבגיל השידוכים עשתה ניתוח לסידור לסת ואף וזה היה באישור הלכתי...

אבל בלסת ואף אין סיכונים כמו ראש. הייתי מתייעצת עם הרב פירר

מול אחותו ומול הילדים בגן,

עושים את שלהם, וזה הכיוון הטוב ביותר

במקרה ולא תערכו טיפולים (מסוכנים ומיותרים לדעתי)

הוא יאלץ להתגבר ולהתמודד ויצא מזה דווקא בכוחות מחוזקים, בדיוק כפי שהציג את המוזרות שלו מול החברים בגן ויצא המוצלח בכל הסיפור

איך שאת מתארת..

היום הוא בן 10.. וזה מתאזן עם השנים.

עדיין יש לו צורת ראש מוזרה.. אבל יותר מאוזנת

תודה  רבה על התגובות!

אין לכם מושג כמה עודדתן אותי..

שיהי בשורות טובות לכולם!!

ספר העוסק בהתמודדות של ילד בעל מראה זוועתי  (נראה הרבה יותר גרוע ממה שאת תיארת) עם החברה.

ילד מתוק בן 11

עם חוסר אצבעות בכף יד

ההורים נתנו לו מנות יתר של בטחון עצמי

מה שגרם, שגם ילד חדש בגן-

לא הצליח "לסובב" אותו ליותר משתי דקות

וכן, שהוא עצמאי לחלוטין מבחינה פיזית

בקיצור, איך שתשדרו- ייתן עמוד שדרה

מבלי לגרוע, לשיקולכם לטפל בניתוח

לפי רמת ההבנה שלו, אני בעד שתעבירו לו מידע רלוונטי-

שיידע את "מצבו" , אולי שיידע שבהגיעו לגיל X יוכל להחליט לגבי ניתוח

עיקר השידור-

כן, אני לא כמו כולם, יש שוני X, 

העיקר- שכולם יתייחסו אליי בכבוד,

ושבין האזניים הכל נמצא.

ושלא אתבייש מלשחק עם החברים בגלל השוני.

גילוי נאות-

מדובר לעיל באחד מילדיי, 

וכל הגננות והמורים קבלו אותו ככה,

גם המחמירים שבהם-

לא הרשינו להם לתת לו שום "הנחה"

בהצלחה

במקצועי אני מורה ושנה אחת הגיע לכיתתי תלמיד חדש עם לקות חיצונית מסוימת.

לא משהו נוראי, אבל כן משהו שילדים יכולים לצחוק עליו.

הוא בא עם רקע מבית ספר אחר שם צחקו ולעגו לו.

בהתייעצות עם היועצת, עם הוריו ועם הילד החלטנו לשתף את ילדי הכיתה

ולהעביר שיעור בנושא השונות בינינו

וכי לכל אחד יש קושי מסוים בתחום אחר ולנו כחברה אסור לצחוק על זה,

אלא לקבל כל אחד כפי שהוא.

אח"כ סיפרתי לילדים ישירות על הילד עצמו (שבחר לא להיות נוכח בשיעור),

על הקושי שלו ועל כך שאנו מקבלים אותו בדיוק כפי שהוא.

זה עשה פלאים.

הילדים קיבלו אתו כפי שהוא בצורה נהדרת.

יש לציין כי חובה לעקוב כל הזמן ולוודא שאף אחד לא מציק לו גם בהמשך.

לא בטוחה אם זה מתאים למקרה שלך,

לילד שלך זו לא לקות רק משהו חיצוני קצת אחר.

אבל שווה לחשוב על זה.

בהצלחה.

יכול להיות יצירה קלילה, סתם ערב שכל אחת מביאה משהו טעים, אוכלים ומדברים.

זה נקרא סיורי טבע עירוני. מגלים צמחים ובעלי חיים.

פיתות על הטאבון ביער..

זה עולה מעט כי זה רק תשלום למדריך.

החלטתי בשלב מסויים להגיע לסעודה מתוך גישה פנימית: אין לי ציפיות מאף אחד. אני לא אחראי על אף אחד. אני מתחיל שלום עליכם אחרי הודעה מספקת, מי שלא רוצה שלא יהיה. אני מקדש - מי שלא נמצא שיקדש לעצמו או שלא יקדש בכלל. אחרי כל כך הרבה סעודות שבהן ניסיתי להחזיק בכוח, לשלוט בסיטואציה, להשליט ''צורה של שולחן שבת'' - חלאס, זה לא שווה את הכעס.

אלה ילדים גם של הקב''ה ומנקודה מסויימת שייקח אחריות... או כמו שרבי נחמן אומר: ''וכן כשמגיע שבת או יום טוב, אזי אני מוסר כל ההתנהגות וכל הענינים והתנועות של אותו השבת או היום טוב להשם יתברך, שיהיה הכל כרצונו יתברך. ואזי איך שמתנהג באותו השבת ויום טוב שוב אינו חושב וחושש כלל שמא לא יצא ידי חובה בהנהגת קדושת אותו היום, מאחר שכבר מסר הכל להשם יתברך וסמך עליו יתברך לבד''

בקיצור, לשחרר וזהו. לאורך זמן השחרור הזה מביא לשיפור במצב. 

שיחות משפחתיות, צחוקים ודאחקות.

אולי התוכן מועבר בצורה מעיקה?

זה נשמע מאד מעיק.

למה לא פשוט לאכול ביחד, לפטפט ולספר חוויות מהשבוע שחלף?

אני מבינה את האידיאל שאתה רואה לנגד עיניך אבל נשמע שזה עושה יותר נזק מתועלת

מאוד מאוד מבינה אותך💔

מאוד כבר אמרתי?

אבל הכי חשוב שתהיה להם חוויה טובה משולחן שבת.

אל תכביד עליהם

תקליל

שישמחו בשולחן שבת, שיהיה כיף, קולות של צחוק, טעם מתוק וזכרונות טובים

צריך שילד יזכור חוויה חיובית משבת , שולחנו, וכלליותו .

תשחרר

שיעור כללי תעביר במקום אחר

בנוסף שים לב יש לך טווח גדול של גילאים

יש דרך!! בגישת "שפר" להורות תוכל למצוא דרך לשפר את סעודת השבת, לשפר את מערכת היחסים בתוך הבית, להבין את הדינמיקה שבין הורים וילדים ומכאן, השמים הם הגבול. חבל לסבול כשאפשר ליהנות מגידול הילדים. גישת שפר, המפתח להורות אחרת. 

אם כי ידיעה זאת, לא עוזרת במיוחד...

קח ממנו כמה טיפים. מנסיון.

1) תעלה נושא עם אמוציות לדיון, והם המדברים. ולא הקהל. אתה מנהל הדיון. 

2) תציב דרישה וציפייה, שאין שלילי בסעודה. רק חיובי !

3) תגרום לחוויה בשולחן, שירה חידונים וכו'

4) תעשה קואליציה עם שניים מהילדים בשירה או בדיון, השאר יצטרפו בהמשך.

5) תעשה קידוש מיד, אנשים רעבים הם אנשים עצבנים.... גם אתה.

6) תהיה אתה רק בחיובי ולא בשלילי.

8) תנמיך ציפייה, ותוציא מראש את כל התמונות והסירטונים והתיאורים מהידברות וכו' ששולחן שבת יש אוירה מדהימה ומשפחתית... לרוב זה לא כך, כל מה שבא ברוך הבא.

9) מסתבר שרוב הריבים הם על אותם דברים פחות או יותר כל שבוע, אוכל, מקום, וכו', תשב עם עצמך או אשתך ותפתור את הבעיות לפני שבת. [כגון חלוקת מקומות שונה]

10) בד"כ יש ילד אחד או שניים שהם עושים את הבלגן - תבודד אותם... בעדינות כמובן. ובלי לפגוע.

11) אם יש לך ילד עם הפרעת קשב ריכוז שייקח ריטלין גם בשבת.

12) אם יש לך הפרעה קח ריטלין לפני הסעודה ..... זה עובד. [וגם אם אין לך הפרעה.... זה עושה את העבודה...]

אם תרצה עוד, פנה אלי באישי.

לגבי ההקנטות- האם הן ממש מעליבות? האם ילדים יוצאים פגועים? אם כן זה (ורק זה) מצריך ומצדיק מלחמת חורמה. אם כולם בסבבה, תזרום.

לגבי זה שהילדים קמים- אנחנו מאוד קיצרנו את הסעודה תמורת זה שהם לא קמים.

יש לך אחריות על דברים מסויימים, ולילדים יש אחריות על דברים מסויימים (כמו כל דבר בחיים).

נראה שאתה עושה את מה שלדעתך מוטל עליך.

אתה לא יכול לשלוט על אחרים (קדרא דבי שותפי..)

תזרום עם הדברים הטובים שאתה עושה ואל תפנה למקומות שבהם אין לך ממילא שליטה

1. תדאג שלך ולאשתך יהיה כיף וטוב בשולחן. תיהנו, תאכלו טוב, תפטפטו בכיף, תספרו דברי תורה.

אנשים רוצים לבוא למקום שטוב בו, ושולחן שבת צריך להיות עונג, לא מטלה.

תנסי לשכול מכל שאר ההגדרות ופשוט לדאוג שיהיה לכם כיף, וכל השאר מפסידים...

2. אפשר להוסיף דברים שכיפיים לבני הבית, ואפילי לשאול מה אוהבים..

סבב של מה היה טוב השבוע, שירה ב2 קולות/סולו של שירים כיפיים והווי משפחתי.

3. לגבי הגדול שמקניט, זה בדרך כלל ככה או רק בסעודה? התנהגויות של הצקות או מריבות על מקום בשולחן זה מגיע מחיפוש מקום במשפחה, מתחושת מצוקה מול המקום שלי וכו.

כן כדאי לנתב אותו למקום שירגיש משמעותי, ושיש לו מקום ומשמעות במשפחה. אפשר לבקש ממנו להכין דבר תורה, לשיר איתך איזה שיר, לעזור בהגשה, או סתם לפרגן לו על משהו.

בכללי לשים לב שהוא בטוב, ומה קורה לו.

ילד שמציק זה ילד שמשהו מציק לו.

4. כמובן תפילות!!

לק"י

אמהות

הריון ולידה

ועוד

יש שם פסיכולוגים גברים מצוינים, אבל לא דתיים אם זה חשוב

אף פעם לא נהיה המעצמה הכלכלית של העולם כי אנחנו עם קטן.

לכן הנביאים אומרים שבעתיד הגויים יסייעו לנו כלכלית כמו שהאומן והמניקה עוזרים לתינוק קטן "והיו מלכים אמנייך ושרותיהם מניקותייך"

היא המדינה המערבית היחידה שהאוכלוסיה שלה מתרבה בעוד שאוכלוסיית המדינות המערביות האחרות צונחת.

ישראל היא מדינה שיש סיכוי לדור שלנו להזדקן בה בכבוד כי יש לה צעירים שישלמו מיסים למחלקת הרווחה.

כבר היום ישראל יכולה לקיים את התעשייה שלה ללא מהגרים (ברוב ענפי התעשיה, יש עבודות בבניין ובמוסכים ובסיעוד שזה יותר קשוח).

ישראל צפויה להגיע ל24 מליון נפש עד שנת 2100 ויש הערכות שזה יקרה עוד לפני כן.

בקיצור הבאת ילדים לעולם זה ברכה לישראל.

לא נראה לי שיום אחד נהיה מליארד כמו הסינים.

ואם מתישהוא נמנה מליארד, אז הסינים ימנו 500 מליארד (ויגורו בכוכבים אחרים או לא יודע מה יהיה. ובכלל השאלה אם ארץ ישראל יכולה הלכתית להתפשט על כל העולם, או שהטבעים ישתנו בעתיד או הטכנולוגיה בעתיד הרחוק תאפשר לנפח את כדור הארץ או לא יודע מה יהיה). בכל מקרה תמיד נהיה עם שמהווה אחוז קטן כמותית מהאנושות, ואף פעם לא נהיה המעצמה הכלכלית של העולם

אנחנו נכנסנו לגור בקראוון כשהיו לנו שני ילדים, ועברנו ממנו עם שלשה ילדים, והיה סביר.

לא זוכר כמה מ"ר הוא היה, אבל היו בו שני חדרי שינה - אחד לנו ואחד לילדים, שהיה בו מקום להשכיב את שלשת הילדים במרווח.

והיתה חצר גדולה שהילדים שוטטו בה בכל זמן שמזג האוויר איפשר את זה....