מה, כבד מידי?!?

תראה, שלטון דמוקרטי שואב את כוחו מהנתינים, ממילא ההלכה לא רלוונטית לגביו..

מערכת משפט זה עניין אחר, זו מערכת של צדק ובירור אמיתות וכו'

מה באמת היחס למדינת הלכה? האם זו השאיפה שלנו? מדינת הלכה?

ולמה היא התכוונה בזה שהיהדות לא דוגלת במדינת הלכה?

כוונתה מן הסתם לזה שה"יהדות" רוצה שתהיה בחירה, ולא שהחוק יחייב וכו'.. 

ואני לא יודע מה זה בדיוק מדינת הלכה..

זה סתם היה סיפור רקע כדי לשאול את השאלה שלי.

עד עכשיו חשבתי(לא בררתי את זה אף פעם למעשה) שהאידיאל הוא מדינת הלכה, ומתברר שלא כן הוא.

אז רציתי לשאול מה זה מדינת הלכה, איפה כתוב  שצריך מדינת הלכה אם בכלל, והאם זו השאיפה שלנו?

כי עושה רושם שלא.

אז למה הכוונה כשאומרים כל הזמן שהמדינה צריכה ללכת ע"פ חוקי התורה ולא ערכאות גויים וכאלה....

בזמן שהיה סנהדרין היו מלקים\ כופין\ מוציאים להורג אפילו את מי שעובר על התורה... או על דברי הסנהדרין (זקן ממרא)

זה לא נקרא מדינת ההלכה?

הפרסיה לא שובתת - תגורי ליד כביש בעיר ותביני עד כמה

מוסדות הציבור לא ממש עובדים כל השבוע אבל בלי קשר יש זיקה בין השלטון לבין רצון לקבלת תרומות מיהודי העולם אז קצת מראים יהדות ולכן יום השביתה הוא בשבת זה לא שחס וחלילה שובתים בשביל השבת

שמירת שבת במרחב הציבורי - משמעותה אי חילול שבת בפרסיה

אמרתי שהמצב הוא טוב, ואפילו טוב מאוד ביחס ל 2,300 שנות גלות מאז בית ראשון.

לדעתי, מבירור קצר יחסית שעשיתי, בשביל להגיע למצב של מדינת הלכה, קודם כל צריך שכל העם ירצו לשמור על ההלכה. לכונן מדינת הלכה כשהרוב עדיין לא רוצה, זה לא האידיאל. קודם שירצו, אח"כ שיכוננו. כי אי אפשר לכפות הלכה על מי שלא רוצה לשמור עליה. לזה כנראה ציפי חוטובלי התכוונה שזה קונספט איראני. כלומר, לכפות הלכה גם על מי שלא רוצה.

אתה מתכוון לחברה. האם המדינה צריכה לדעתך לכפות דברים כאלו? 

אם לא - אז זו בדיוק נקודת המחלוקת בינך לבין ציפי חוטובלי. 

את בעצם אומרת שהאידיאל הוא שאנשים יקיימו את הדברים מרצונם, ולא בכפייה. הווה אומר: זה לא קשור למדינה, אלא לחברה. 

אני חושב שזה דבר די בסיסי שאם בן אדם סבור שישנה אמת, ושהוא די קרוב אליה, שהוא ירצה שגם השכן שלו יהיה קרוב אליה. ולכן בד"כ אנשים דתיים רוצים שאנשים יהיו דתיים כמותם, ואנשים חילוניים רוצים שאנשים יהיו חילוניים כמותם. אבל זה לא קשור לשאלה האם אני רוצה שהמודל שהמדינה שלי תתנהל בו יהיה להפוך את כולם לדתיים / חילוניים כמוני. 

לצורך העניין, אני לא חושב שהסנהדרין הוציאה אי פעם להורג מישהו מדין תורה. יש סיפורים על 'מיגדר מילתא' בשל כך שהדור היה פרוץ בעריות. אבל על פי ההלכה של גזר דין מוות מדאורייתא? 

אני בספק אם יכולה באמת להתרחש קונסטלציה שבה שני עדים רואים פלוני עומד לעשות עבירה חמורה, מתריעים בפניו, הוא עונה להם "על מנת כן אני עושה" ותוך כדי דיבור מבצע את העבירה. 

אם זה מה שאת מתכוונת ב'מדינת הלכה' - אני לא חושב שמישהו בעולם יתנגד לזה... אבל זה לא מה שאת מתכוונת אליו, אלא כאמור - למשהו יותר חברתי, שאני לא רואה סיבה לערב בו את המדינה. 

בנוגע לתקופת דוד ושלמה - אני לא בטוח שאני מסכים עם הנתונים (לפחות נשותיו של שלמה עבדו עבודה זרה, ולא סביר להניח שהוא הקים במות לכל אליל שקיים רק בשבילן. סביר שהיה לזה ביקוש נוסף. הסיפורים על מה שקורה בתוך ביתו של דוד לא מלמדים בהכרח שהיחס לרצח, לאונס ולניאוף היה הכי אידיאלי בעולם). 

אז מה? השאלה היא מה תוכן הדברים שהמדינה צריכה לכפות עליהם, לא האם מדינה צריכה לכפות בכלל. כל ההצדקה לקיומה של מדינה הוא כי היא כופה על אזרחיה מערכת חוקים מסוימת. 

אבל - בדיוק כמו שאם היית חי בחברה נוצרית לא היית רוצה שיכפו עליך חוקים נוצריים, אלא רק חוקים 'אזרחיים', כך גם החילוני המצוי לא מעוניין שבמדינה דתית-יהודית (לא משנה כרגע מה ההגדרה של מדינה כזאת) היו כופים עליו חוקים דתיים-יהודיים, אלא רק חוקים 'אזרחיים'. 

הנחת יסוד בעייתית ביותר. 

ואני באמת לא חושב שצריך לעשות 'שטייגען' מדברים שמישהו אמר בגב האומה. 

הכותרת נועדה להסעיר את הרוחות. 

אנשים חילונים שומעים 'מדינת הלכה' וישר מזנקים לשוחות (לא כולם, אגב - בדיוק כמו שלא כל הדתיים ימסרו את נפשם למען זה). וזאת למרות, שכפי שציינת בהודעה אחרת כאן, הם חיים במדינה שהרבה מהפרהסיה שלה מתנהלים על פי קביעות הלכתיות (ובראש ובראשונה שאלות של זהות אזרחית: גם אם נותנים היום אזרחות למי שאבא שלו יהודי - היהדות של אבא שלו ודאי נקבעה על פי האמא שלו... ועוד כהנה וכהנה). האם כשתעמיד אותם על הנתונים הללו הם יגידו שהם באמת מעדיפים שלא יישאר כל זכר למשהו שאי פעם כתב מישהו הנושא את התואר רב בפרהסיה של מדינת ישראל? ספק בעיניי אם תמצא אחוז אחד שיענה שזו אכן משאת נפשו (אבל אולי אני אופתע. מי יודע?). 

במלים אחרות - אין דבר כזה 'היחס למדינת הלכה ביהדות'. יש דעות לגבי האופן שבו יש לעצב את המדינה שיהודים אמורים לנהל בארץ ישראל. וכיוון שבמשך אלפי שנים יהודים לא דנו בנושא, מגוון הדעות שתשמע היום (גם מרבנים, לא רק מציפי חוטובלי) יהיה רחב ביותר, ולעתים גם מפתיע ביותר (רבנים חרדיים קיצוניים בכלל לא יחשבו שיש משמעות לשאלה הזאת; ורבנים שנחשבים למקלים ביותר באי אלו עניינים שמעלים לקוראי ערוץ 7 את הסעיף עשויים לסבור שמבחינה עקרונית במדינה האידיאלית צריך למנות רב לראש הממשלה, גם אם זה לא ישים כרגע). וגם אחרי מגוון הדעות הזה - השאלה מה ישים גם עשויה להשפיע על העמדה שהדובר ינקוט בה.

כנ"ל שאלות בנוגע להבחנות כלליות במציאות ישפיעו על התשובה: אח שלי, נניח, באמת מאמין שרוב ככל אזרחי המדינה ישמחו שדברים יתנהלו יותר על פי ההלכה, ושהמתנגדים הם קומץ בעל עמדות כוח בתקשורת, ולכן שומעים בעיקר אותם - ממילא המוכנות שלו להרחיק לכת בנוגע לכפייה על נושאים מסוימים הרבה יותר גדולה משלי, שחושב שכיום בסך הכל רוב האנשים לא מעוניינים שירדו לחייהם. מה זה אומר לגבי מה שאני חושב על המדינה האידיאלית? לא יודע אם יש דבר כזה. האם המדינה של דוד המלך היתה אידיאלית? האם אני מעדיף לחיות בתקופתו? לא. אני מעדיף לחיות היום - ואם המחיר שדרוש הוא פחות כפייה דתית אז אני מוכן לשלם אותו... 

בקיצור - תגדיר טוב יותר את השאלה ואז אוכל לענות לך שוב באריכות...

אז מדינת הלכה בעני היא מדינה שכופה את שמירת ההלכה במרחב הציבורי ושמערכות הממשל שלה הן לפי התורה (איסור נבחרים לא יהודים, צבא כהלכה, וחינוך לדרך ה').

לגבי המרחב הפרטי - די ברור לי שגם לפי ההלכה לא כופים אבל זה כבר מקום לדיון אחר

בכול מקרה השלטון הנוכחי כמובן לא קשור לתורה בשום צורה ולפי חלק מהפוסקים גם אינו נחשב לטון ישראל - אלה מעין "אוטונומיה" המנוהלת על עדי ישראל וע"י הוראות מגבוה של אומות העולם 

הידעת כי בארצות הברית מקפידים על חלק מעשרת הדברות??

זה שבדך מקרה הכללים שהשלטון מחליט לכפות עלינו דומים לחוקי ה' זה לא הופך את המדינה ליהודית

האידאל הוא אכן מדינה שמנוהלת על פי עקרונות ההלכה ומטרתה היא אחת ועיקרית - הגדלת שם ה' בעולם.
יש הלכות מדינה והלכות ציבור, ויש גדולים שעסקו בזה.
למעשה יש מעט מאוד כתבים בנושא מכיוון שזה היה לא רלוונטי לחלוטין במשך אלפי שנים.
יש את הרמב"ם, יש אחריו את "הלכות מדינה" שנפסקו לפני דור ע"י הציץ אליעזר, כרך שלם שנועד לזה בשו"ת שלו(היום כבר קשה למצוא את הספר, כי הבן, שהוא בעל הזכויות לא מוכן להוציא לאור מסיבותיו שלו), באופן מסודר קשה למצוא חוץ מזה

קבצים שמיוחדים אך ורק לכך.
האידאל הוא אכן מדינה שחיה את חזון הנביאים על פי ההלכה שבידינו.
כן, יש הלכות מלכים, ברמב"ם, ויש הלכות למערכת המשפט ולמערכת המדינית ולמערכת הכלכלה והצבא, וכל אלו צריכים וחייבים
להתקיים במדינה יהודית, וזה האידאל שלפחות אני קיבלתי מרבותיי.
ובמדינת הלכה הסמכות הפוסקת היא אכן הסנהדרין הגדולה ואם לא סנהדרין אז בית דין, והוא פוסק על פי דיני תורה.
ובמדינת הלכה כופים על המצוות, כי זו ההלכה ואדם שיחלל את ה' בכל אחד מאיסורי תורה או חכמים יכפו אותו.
במדינת הלכה לא נכנסים לבית של אנשים ולא בודקים אם ברכת אחרי שיצאת מהשירותים או כמה זמן אתה מתפלל עמידה,
אבל כן- הציבוריות הכללית עומדת במבחן ההלכה.
ושלא תטעה ותחשוב שהמציאות כרגע היא שלא נכנסים לך, פשוט מגדירים אחרת, יש איסור התרעטלות בציבור, מעוגן בחוק,

ואפשר לקבל על כך קנסות כבדים, השאלה היא מה ההגדרה של התערטלות. אז היום ההגדרה היא כמה שנוח למדינה כרגע,
במדינת הלכה זה יוגדר על פי ההלכה. יש הגבלות על עסקים, משפט וכו'- על פי דעת המדינה(חוק עות'מאני ובריטי, רגולציות

כלכליות והסכמים בינלאומיים כלכליים, התחייבות והסכמי מסחר).
בנוסף לכך יש הגדרה למי ראוי ויכול להיות מלך בישראל, יש מחלוקת האם ראש ממשלה שנבחר בדמוקרטיה יש לו דין מלך,
ואם יש כמה חזק הדין ולאיזה עניינים...
 

הרי גלי קול מבחינה פיזיקאלית עולים כלפי מעלה.

כלומר לכיוון החלל החיצון.

איפה נמצאות הנשמות בוודאי לא על כדור הארץ אז בטח בחלל החיצון, כלומר אולי יש כוכב כזה של נשמות, זה נשמע הגיוני.

ולדון בכוכבים וגלי קול.

יש משהו מעבר בכל הדבר הזה שנקרא 'יום הזיכרון'?

קודם ראה כאן: בוא נשאל אחרת - צעירים מעל עשרים

ואחר כך, בנוסף, חוקות הגויים ומעשיהם זה בעיקרו בדבר שאין בו טעם וחשוד כעניין של עבודה זרה.

להלן ציטוט מקיף:

"האיסור הוא ללמוד מהגויים מנהגים שאין בהם תועלת, וכל סיבת קיומם מפני שהם מנהגים שנעשו לחוק של דת זרה או לשם פריצות ויוהרה (מהרי”ק פח; ב”י ורמ”א קעח, א).

גם מנהג גויים שאינו קשור לדת זרה או לפריצות, כל המחקה אותו מפני שהוא רוצה להידמות לגויים, עובר באיסור (ראו בהערה).[2]

אבל אם היה טעם למנהג הגויים מותר לעשותו, הואיל ואין עושים אותו מפני שהוא חוק גויים אלא מפני התועלת ההגיונית שעשויה לבוא ממנו.

... וכן מותר לעשות כל דבר שאנשים שעסקו ברפואה היו רגילים לעשות לשם רפואה, אף שהם נראים כמנהגים סגוליים שאין להם טעם, מכיוון שבפועל הם מועילים לדעת המרפאים (שבת סז, א; להלן כט, א).

כמו כן התירו לשרוף את כלי תשמישו של המלך שמת, אף שנהגו בכך הגויים, מפני שיש למנהג זה טעם – לבטא כבוד למלך שמת, שאין עוד אדם שראוי להשתמש בכליו (ע”ז יא, א).
 

כיוצא בזה התיר הריב”ש (קנח) לאבלים לצאת מביתם וללכת לבית הקברות בכל יום כמנהג הישמעאלים, הואיל ויש למנהג זה טעם, שעושים אותו לכבוד המת."

האם תלמידי רבי עקיבא גם כן לא מסתפרים ולא מתגלחים בספירת העומר? מעניין אם גם הם מונעים עצמם ממוזיקה שם בגן עדן.

עוד מעניין האם לנשמת הנפטר אכפת אם ישבת על כסא נמוך או לא בזמן השבעה. ובכלל מרתק לדעת האם נשמות הנפטרים מראים תמונות של קרוביהם החיים למי שבא לבקר אותם בפמליה של מעלה.

השאלה שלך היא הבל חרדי. פשוט תדמיין שכתוב בשו"ע שצריך לעמוד בצפירה, לכוון על הכרת הטוב למי שמסר נפשו בעבורך, ולשאול איך אתה הופך את עצמך למישהו שיפיץ אור וטוב בעולם כך שתצדיק את המוות של אחרים עבורך.

בסוף הצפירה תוסיף פרק תהילים לעילוי נשמתם, ואולי גם קטע לימוד וקדיש אם יש מניין.

באופן הזה תהיה כאותה האמא שבאה לבכות ולהתייחד עם בנה בדממה, ומוסיפה תפילת יזכור ואמירת השכבה בעבור נשמתו.

בדיוק בגלל שאני מכבד את זכרם אני חושב שחלק מהאלמנטים בטקסים הם זילותא לנפטרים.

אתה נשמע לי איש יודע ספר - איך אתה מסוגל להקביל בין שולחן ערוך למנהג לעמוד בצפירה?

פלא הוא בעיני

מתנחלים פשוט ממש טובים בלספר שכל מה שמעניין אותם זה אידיאולוגיה ולהתעלם מכל מה שהם מרוויחים ממנה

אני מתנחלת, גרה במקום בורגני ומעולם לא התיימרתי לחשוב או להציג את עצמי כאילו שרק ארץ ישראל בראש שלי. זה שהיה לך משהו בראש… זה שלך.

אני חושבת שבלי איכות חיים, מפעל ההתנחלויות היה מצליח פחות וזה דוקא היה בעוכרינו.

עבר עריכה על ידי נקדימון בתאריך ד' באייר תשפ"ו 11:53

בעבר בכל מקום זה היה אידיאולוגיה צרופה, כי המחיר היה אדיר (בטחונית, חברתית, גאוגרפית, תקשורתית, איכות חיים וכו).

היום יש מקומות שבהם ברוך השם המטרה הושגה ויכולים לגור בהם גם מטעמים נוספים, כי המקום כבר מוסדר ומפותח ויציב ובטוח.

ויש אנשים שגם בחינם לא יסכימו לבוא לגור ביהודה ושומרון, אז מה אכפת לי אם מי שבא יש לו גם אידיאולוגיה וגם מחשבות נוספות?

אם אתה מכבד את ההורים גם כי אתה אוהב אותם וגם כי זה מצווה, אז יש בזה בעיה?

אם אתה לומד תורה גם כי אתה מקיים מצווה וגם כי אתה נהנה מהלימוד, אז יש בזה בעיה? האגלי טל דן על זה בתחילת ספרו כידוע, והמסקנה ברורה: אשריו.

להתמקצע, לצבור ניסיון מועיל, ללמוד

את זה ש"אפשר לתקן" אני צריך להזכיר עצמי ולשכנע את עצמי כל פעם 

לקלקל יותר קל

לקלקל לא צריך להאמין/ לחשוב/ להתאמץ

זה קל

אנשים עושים את זה כל הזמן

כדי לתקן צריך לא רק להאמין אלא לרצות

להיות במודעות

ללמוד

ליישם

להתמיד

להתאמץ

לא רק באמונה אלא גם בתחושה

ת'אמת אני רוצה להזכיר את צאלה ורביד חיים גז הי"ד.

זה נגע לי בלב כמו לכל יהודי. כשהודיעו שגם התינוק נפטר [אחרי כמה ימים, מי שזוכר] הרגשתי שאני חייב להיות בלוויה.

להפתעתי היו שם לא יותר מ50 איש סה"כ. הרגשתי שנותנים לי רגע אינטימי להתייחד עם התינוק הקדוש הזה.

היה מצמרר.

רק לראות חבילה לבנה קטנה, עטופה. סבתות, דודות, מחבקות. חיבוק אחרון. ובוכות...

התפרקתי.

זה היה למעלה מיכולת ההכלה שלי. ולא הייתי היחיד.

אבל היה רגע שבו כמעט לא נשמתי. כשפתחו את הקבר הטרי של צאלה, כשאילו קיבלה בזרועות פתוחות את בנה, ממנו נפרדה במותה לפני כמה ימים.

והנה שוב הם מחובקים ביחד. בשמים.

גם עכשיו אני בוכה.

איזה נשמות קדושות.

הנחמה היחידה היא שאנחנו לא מסוגלים להבין בכלל מה הסיפור של הנשמות הקדושות האלו.

סיפורו המרגש של דוד יהודה יצחק ז"ל - והמחברות שנמצאו בחדרו - ערוץ 14 | C14

אני בוחרת 2.

במשמעות 2: "האיש שבחדר ישב ברישול, בוהה ניכחו, וניכר שמחשבותיו בל עמנו"

במשמעות שונה: "האיש היה לבוש באופן כל-כך משונה! לא הצלחתי שלא לבהות בו, על אף חוסר הנימוס"

כלומר, זה לא בדיוק להסתכל בדבקות ובעניין, זה להסתכל בהשתוממות \ בפליאה \ בהערצה (תלוי בהקשר, יכול להיות גם רגש שלילי של דחיה), הרבה פעמים בניגוד לשיקול הדעת שלא מופעל באותם רגעים.

אבל היא בשימוש)

שהתכוונתי להכניס את המשמעות שהצגת באפשרות 1.

כלומר, החלוקה בעיני היתה בין יחס פעיל למראה, לבין מעבר שלו על פני התודעה.

תוכלי לחדד את ההבחנה הנוספת שאת מציגה? אשמח.

ההגדרה הראשונה שלך נשמעת מתאימה ל"התבוננות", שהיא בנחת, בתשומת לב לפרטים.

אבל בבהיה אין תשומת לב לפרטים, אין בחינה מדוקדקת, ואין נחת ומודעות. אלא הסתכלות לפרק זמן ממושך מהמקובל שמגיעה מתוך רגש חזק פתאומי שהתעורר ממה שעליו מסתכלים. מקווה שהצלחתי להבהיר יותר את כוונתי.

(באתי להצביע 2, אבל בעקבות ההודעה שלך חשבתי שאולי לבהות זה בעצם 'להסתכל בנקודה מסויימת בקיפאון, בלי לזוז או להזיז את המבט'. ככה זה תופס את שתי המשמעויות - גם לבהות באוויר, וגם לבהות במישהו מפתיע או מטיל אימה וכדומה)

מה שמתאים למילה 1 שתיארת זה "התבוננות".

"לבהות" זה להסתכל מבלי להתמקד מנטלית בשום נקודה באופן ספציפי. שים לב, העיניים לא מתרוצצות אלא כן "נמצאות" באיזו נקודה אבל המוח לא ממש מסתכל על הנקודה עליה העיניים נחות. מה שאתה עושה עם עיני הבשר שלך בזמן כשאתה חולם בהקיץ זה נקרא "לבהות".

התקדמתי הרבה וגם עשיתי הרבה הפסקות.

בגדול כבר הגשמתי את כל החלומות שלי, אין לי עוד משהו מיוחד שאני שואף אליו/רוצה אותו.

הגעתי לשיא של מה שהייתי רוצה מבחינה מקצועית.

חוויתי את כל מה שרציתי להספיק לחוות בחיים, אין לי רעיונות נוספים חוץ מזה. זה קצת כמו פיצוחים, לכל גרעין יש אותו טעם, אז אין הבדל בין לאכול אחד לבין לאכול 30.

היו זמנים כשהייתי יותר צעיר שהרגשתי די חסר אונים, אבל השקעתי ביצירת דלתות טובות ובשמירה עליהן. כרגע אני בתחושה שגם אם יקרו כל־מיני דברים, אוכל להתרומם מזה.

אני בהחלט מרגיש ככה. אם היו מודיעים לי שמחר הגיע הזמן לקפל את הבסטה, לא נראה לי שזה היה מזיז לי.

מצד שני, נכון לעכשיו גם לא רע לי, אז אני פשוט זורם עם החיים.

בקיצור: חתול זמני.

זה לא ממש דיכאון כי אני לא סובל או משהו. זה לא שאין לי כוחות, או שאני לא נהנה מהדברים שאני בדרך־כלל נהנה מהם (מבחר מאוד מצומצם, אבל לא נורא).

פשוט אני מרגיש שכבר הספקתי את כל מה שרציתי ומעבר לזה, כך שכל השאר בונוס.

אנחנו חיים בעולם מאוד מהיר שבו אפשר לחוות אינספור חוויות תוך זמן מאוד קצר, יחסית.

בעבר, בן־אדם היה חי בשטייטעל, מתחתן בגיל 18 עם רוח'לע, מוליד 50 ילדים, מדי פעם נוסע ללייפציג ליריד כדי לגרד כמה זהובים או אדומים, לומד גמרא, וזהו בערך. אולי מכיר קצת אנשים מהשטייטעל או מהעיירות הקרובות ומדבר איתם פעם באף־פעם. מקבל מכתב "גיה"ק הגיעני לאחר כמה חודשים..."

לא יודע, סיימתי לימודים, טיילתי כמעט בכל מקום בארץ, הייתי בחו"ל, קראתי הרבה ספרים, סיימתי את כל מה שרציתי ב"bucket list" שלי (באופי שלי אני מסתפק במועט)

אין לי עוד משהו מיוחד שאני משתוקק אליו

"הסכנה הגדולה ביותר עבור רובנו היא לא שהמטרה שלנו גבוהה מדי ונעצור לפני שנגיע אליה, אלא שהיא נמוכה מדי ואנחנו אכן משיגים אותה."

בקיצור, השמיים הם הגבול ואפשר לחלום בגדול ולהגשים בגדול, ככה לפחות עם בני האנוש, לא יודעת איך זה עובד עם חתולים זמניים(:

וגם אם הם לא- משתדלת לראות אותם תותים

לא הספקתי להגשים את כל החלומות שלי, אבל אני בהחלט בדרך...

ואם הרגשתי שהכל נסגר בפניי- פשוט בכיתי והתפללתי לה'. (כמה קלאס)

ובכנות, הדבר שהכי עזר לי ברגעים קשים יותר זה האמונה. שהכל נגזר עלי ושאני צועדת במסלול שנקבע לי לפני שנולדתי ועליי רק לבחור בטוב.

הייתי קוראת הרבה משפטי חיזוק, הרצאות של אמונה וביטחון בה', ומוציאה את עצמי לדברים חיוביים שנותנים לי כוח.

והבנתי שהיחידה שיכולה לעשות אותי מאושרת, זאת אני בעצמי...

מאחלת לך למצוא את האושר הפנימי שלך, כי מה ששלך יגיע עד אלייך 💖

-אני מאמינה שהחיים שלי מתקדמים למרות שזה לא ניכר כרגע בפועל. לא רואים צמח באמצע גדילה, רק במבט לאחור.

-ממש לא, אני מרגישה רחוקה מהם... החלומות הישנים שלי מרגישים כמו חלומות של מישהי אחרת כי אני כבר לא חולמת אותם, ובכל זאת צובט לי בלב כל פעם שאני רואה מישהי אחרת שהגשימה אותם.

-למה את מרגישה שכל הדלתות נסגרו?

 כשנדחקתי לקיר, הקיר נשבר. זה מה שקרה. היה כואב. אח"כ רווחה.

לא יזיק לשוחח עם מישהו מקצועי או לא, אבל מבין ויכול לעזור לחלץ את החוט מהפקעת

ולנער את תחושת הסנדול (?).

אולי חשוב להיות מסוכרנים עם כל נשימה; להיות בתיקו איתה. להתקדם באותו

קצב. לעבור רק את היום הזה בשלום (את זה שמעתי מאדם  גדול). קראי

את הספר "אל דאגה" - יש לו שם רשימה של: רק היום....

לכתוב לעצמך מה היית באמת רוצה. על מה אתה/את מתאבל. מה מפריע.

למה העצבות.  לא פשוט. אבל השם תמיד מחלץ. עוזר. מאיר פתאום נקודה

קנקנה של אור שנחבאת מתחת לשמיכות החושך הכבדות. נושמת בכבדות,

כמעט לא מורגשת עכשיו, אבל חיה וקיימת.

יהיה טוב. זה לא יימשך לנצח. הנפש שלנו גמישה - "בערב ילין בכי ובבוקר...רינה".

יכולה לגרש חושך גדול.

פעילות איזושהי. לא לחשוב באותו רגע על משמעות החיים שלי. פשוט לעשות.

חושבת שזה עוזר להבהיר את הבאלאגן במוח ולהשקיט אותו. 

מטרות/ חלומות שהגשמתי

ויש שעדיין לפני

אם דלת אחת נסגרת

אני מחפשת את דלת אחרת

ובאופן כללי לא תלויה באחרים או בגורמים חיצוניים כדי להגשים חלומות 

להרגיש שחלק מהמטרות שלך זה שיהיה טוב לאחרים, ולצערנו לא חסר צער וכאב בעולם.

כמובן שרצוי גם במעשה, אבל לפחות לחיות בתודעה כזו.

לא להישאר בעולם הפרטי המצומצם מטבעו, אצל מי פחות ואצל מי יותר.

ברוח היום הקשה הזה, המטרות והחלומות לא יכולים להתגשם כל עוד לא הגענו ליום בו מלכות ישראל תהיה שלמה, ננצח את אויבינו, נבנה את מקדשנו, ויגיע יום תחיית המתים בו כל הכואבים יפגשו שוב את אהוביהם.

מצידך צריך לעשות השתדלות לנהוג רגוע וטוב, ולהיות דרוך על הכביש.

וכמובן זה הרבה סיעתא דישמיא כי באמת קורים דברים לא צפויים וה' עוזר.

להתמקד בנהיגה עצמה

לבוא עירני

לזכור שיש חיים מעבר לטסט, לפעמים הנפש מצירת שהטסט והלחץ וההצלחה הם חזות הכל, לנשום ולהזכר שיש אותך מעבר לטסט

ותהנה מהדרך, בעזרת השם תעבור אבל גם אם לא- אתה לומד ומתפתח יחד עם הדרך.

ממש בהצלחה!!

היום ב"ה המסלול של הטסט נקבע על ידי מחשב, וגם יש הקלטה של הנסיעה שלך (לצרכי עירעור), מה שמנטרל את היכולת של הטסטרים להכניס חוסר מקצועיות להחלטות שלהם (מה שפעם היה נפוץ מאוד לצערינו).

אם תיגש כאשר אתה מוכן, לפי המלצת המורה כמובן, אז יהיה בסדר. קצת נשימות לפני כן להרגעת המחשבות והלחץ, וזהו. ואם לא עוברים בטסט אחד, אז עוברים בטסט אחר. וגם זה בסדר.

תצליח.

1. תשובה- לזכור את הטעויות בטסטים הקודמים, הכרת החטא, חרטה, וידוי וקבלה לעתיד לא לחזור על הטעויות האלה-זה העיקר.

2. תפילה, יש באינטרנט תפילה לפני טסט, חפש בגוגל.

3. צדקה, לתרום לאור ירוק או לעמותות מהסוג הזה יש באינטרנט גם.

בהצלחה.

הרבה בהצלחה לך!

אבל הבעיות שלי נשארו שלי. זכיתי בחמלה של השומע, חמלה אמיתית ואוהבת וכזו שבאמת רוצה לסייע, אבל בסופו של דבר "אם אין אני לי, מי לי". לאנשים קשה לפתור את הבעיות של עצמם, כל שכן של אחרים.

לא הייתי אומר ממש שהתאכזבתי, כי ציפיות יש רק לכריות.

הייתי דלוק עליה אבל מבחינתה זה היה ידידותי בלבד. אבל הבנתי את זה, ולא ממש הרגשתי שזה ביאס אותי.

עד עצם היום הזה, היא ה־suicide hotline שלי אם אני צריך משהו.

אף אחד כמעט לא התקרב ללהבין אותי ברמה שהם מבינים .

אולי ניקים ספציפיים בפורום