דווקא החלק הלאומי מונהג על ידי תלמידי חכמים. מהרב גינזבורג עד הרב סדן.

בס"ד

ושנהניתי להשתעשע.

ב. אממ.. פירשתי את החלק הלאומי לא נכון

ומניחה שהתשובה היא ד.

זה תמיד תלוי בנקודת מבט.

בס"ד

שונאת אלגברה

מה זה מונהג?

מסכים אותך שצריך לשאול מה זה רבנים, ומה זה דתי לאומי.

מבחינה הלכתית אני חושב שהציבור מונהג על ידי רבנים (כאלו ואחרים).

מבחינה השקפתית זה כבר יותר מסובך ומסתעף להמון ציבורים בתוך הציבור הד"ל שחלקו מונהג על ידי רבנים וחלקו לא.

אין לציבור הד"ל גדול דור, הוא מעולם לא דרש את זה והוא לא מתחבר לקונספט הזה.

יש אצלי קונפליקט לא פתור בשאלה הזו. אנחנו הרבה פעמים אומרים שאנחנו לא יכולים להחליט מה היא ההלכה גם  אם למדנו - וצריך להקשיב לרבנים. השאלה שלי מי אנחנו שנחליט איזה רב צודק? על פי מה אנחנו מחליטים? בייחוד שאין בציבור שלנו רב שכולם יסכימו עליו שלו צריך לשמוע.

אז אנחנו לא מסוגלים להחליט מה היא האמת אבל אנחנו כן מסוגלים להחליט מי אומר אותה?? 

ולכן המטרה שלי בסופו של דבר זה ברוב הדברים עד כמה שידי משגת להכריע בעצמי (כמובן שרק אחרי שלומדים הרבה)

ומה שלא אשאל רב עליו אני סומך ואנסה שתשובתו תהיה כמה שיותר מפורטת שאוכל גם להבין.

לא נכון, אמרו חזל עשה לך רב

צריך למצוא נוסחה שתשקלל את זה,

בד בבד בלי לבטל אותך ושכלך-

כפי שרואים במקומות מסויימים,

ובאחד ממקרי הקיצון- מה של"ע היה בקהילה בצפת

במקומות שאתה לא יודע בעצמך.

ושוב מי זה הרב הזה? אתה מבין את האבסורד בזה שאני יכול להכריע איזה רב צודק, אבל אני לא יכול להכריע מה נכון?

אני לא אומר שכל אחד יכול לפסוק בעצמו. גם אני לא נמצא עכשיו במקום כזה. אבל זו השאיפה. 

זה נ"ל כעת אבסורד

אבל ככה עושים

לא הייתי ממהר לשנות

לא מצינו שכ"א "פוסק לעצמו", גם לא אצל גדולים

ד"א, במשהו חדש שנוגע לך אישית, באופן פשוט אסור לרב לפסוק לעצמו- מובא בגמ'(בהוריות?)

אני לא חושב שאני משנה משהו, אני חושב שאני מעמיד דברים על דיוקם ולא צריך למהר לומר שכך היה וכך יהיה.

בעבר הייתה סנהדרין שהייתה מכריעה אז הכל היה יותר פשוט. 

האמירה של 'עשה לך רב' נזכרת בשני מקומות עשה לך רב והסתלק מהספק- כמו שאמרתי איפה שיש לי ספק צריך לעשות רב.

ועשה לך רב וקנה לך חבר - הכוונה שם אפילו הרב הזה באותה דרגת חכמה שלך ואפילו הוא פחות חכם ממך - והכוונה לחברותא שתקבע את הלימוד וככה הלימוד יהיה יותר טוב - אין הכוונה למישהו שיפסוק לך הלכה.

אני דיי בטוח שאין דבר כזה שרב לא פוסק לעצמו - פוק חזי החל מהמשניות לאמוראים ולרבנים של ימנו. אם הוא לא יפסוק לעצמו למי הוא יפסוק? 

(יכול להיות שיש משהו במסכת הוריות צריך להבין מה זה אומר ומה כלול בזה)

שאין מה להמשיך..

עם הזמן, אדם עלול לראות שדברים כבר לא פשוטים כ"כ כמו בעבר

ב. מדובר בחידוש, שאין לרב לחדש לעצמו בדבר שנוגע אליו

קשה לי הביטוי "נשמה"

ב. בא בא', לא בו'

כך מובא שם בגמ'

הובא לעיון ולא להלכתא

שוב - בחידוש שנוגע אליו

יש מי שאינו צריך גוגל בכדי למצוא

וירא הוראה יותר ממך..

אכמ"ל, בהצלחה בכל מ"י ויהא לבך לש"ש

הקשבה ושפה משותפת, ניתן לדבר

(אפשר לקחת את זה לזוגיות גם..)

זה לא נכון "לפסוק לבד", ולאו דווקא כי "אסור"

(אנשים היום באים לרופא/בעל מקצוע עם דרישות והערות- מגונה, ולא היה כך פעם

רעה חולה של פתיחות/שקיפות/הכל שפיט/זמינות מידע-

כך א"א להתנהל)

בד"כ לא מצינו- בשום תחום- קלות ראש כלפי דברים חמורים

זהו דור אינסטנט, ומובן שזה גם סיבה

שכל באי הגוגל רואים את עצמם שווים לגדולים-

שוב, גם לא בתחום התורה/ פסיקה

תכל'ס זה לא זה,

אך אנשים בפועל עושים מה שרוצים, (ע"ע "המסמסים בשבת")

ולפעמים גם נתקלים בהפתעות לא נעימות,

זה נושא ארוך, מייגע, וקשה,

לע"ד ההליכה שלא בתלם

בד"כ לא קיים (רק) כי "אני מרשה לעצמי לסבור ש"עשה לך רב" זה לא הלכה כי זה באבות, ואם ראשונים פוסקים כך אז ק"ל כוותייהו, וכו' וכו'- אלא נובע ממקום אחר  -

שוב, לא רק לגבי עניינים תורניים

ואע"פ שתמיד כדאי לחדד ולברר, ויש בזה עניין,

נראה שזה לא עיקר מספיק גדול לכל הרעש שמתלווה אליו,

כשאנשים מדמיינים שהם המציאו את הגלגל-

קצת ענווה

מחילה

הגבתי בחריפות לעומת הרוחות הקיימות

כשם שדנתני לכף זכות, ידינך המקום- ואת כולנו- לכף זכות

לעצם העניין, עי' משפט האחרון שרשמת ודון מינה

למאי נפק"מ

אין טעם לדיון, בהעדר שפה משותפת

אבל מלך זה אחרת.

הר"ן בדרשותיו, למיטב זכרוני, מסביר שיש דברים שאכן שייכים להנהגה של המלך. כלומר, גם הוא צריך לשמוע לחכמים במה ששייך לדיני תורה, אבל יש גם דברים שלמלך יש סמכות מעבר לכך. "מלך פורץ גדר לעשות לו דרך".

להנהגה במובן הערכי. החינוכי. כלומר: נתינת פרופורציות בן הערכים השונים. לעורר על עוולות, או על דברים שצריכים תיקון/פעולה במישור הציבורי (ארץ ישראל. מעמד הכותל - דבר אקטואלי שבוודאי צריך שמי שחי את העולם הערכי וחש את המשמעות של קדושת סביבות המקדש, יעורר עליו. גיור, ששייך לעצם קיומנו כעם יהודי ומניעת התבוללות. וכד'. חלק דברים שהרבנות-הראשית דנה עליהם. משהו מסוג הדברים ש"פורום חותם" מעורר מפעם לפעם).

כמו כן, גם מה שנראה כצריך התעוררות בעניינים הפרטיים: שמירת הלשון, צניעות וכיו"ב.

אז טוב שרבנים שמים לב לצורכי הציבור והיחידים, מתוך עולמם התורני - שזה האופי הפנימי של עם ישראל - ומעוררים, דורשים ברבים, מוסיפים טוב, נותנים כיוון ערכי ומעשי.

אבל ההנהגה המדינית המעשית, היא שייכת להנהגת המדינה. למלך. וגם ההנהגה הציבורית ה"מקומית", שייכת למנהיגי הציבור הנבחרים.

הסמכות התורנית תכווין את ההנהגה-הציבורית במובן הערכי; תקרא לכיוונים נכונים, תמחה כשצריך, תייעץ במה ששייך לכיוונים עקרוניים או להלכה - אבל ההנהגה המעשית-הציבורית, זה מנהיגי ציבור נבחרים. כך נראה להבנתי.

אני לא בטוח שכיום זה ככה, 

לצערינו לא כל מי שנקרא היום רב ראוי להיקרא ככה...

וגם רבנים אמיתיים לפעמים סובלים מכל מיני "גחזי" למיניהם (המשרת הקלוקל שהפריע לפעילותו של אלישע הנביא)

שיכולים "להיקרא" בלי להיות באמת.

וכך גם לגבי "מנהיגים" שעושים מניפולציות (עי' איך השיג שרון רוב להתנתקות).

אבל אנחנו צריכים לתת כיוון נכון - והשכל הישר צריך לבחון את המציאות לגופה. וממילא, המציאות מראה שיכולת ההשפעה היא עפ"י רוב לפי האמת של הרב וגדלותו.

צריך לעודד מציאות חיובית, ולא "לנטרל" אותה בגלל חריגים לא נעימים.

וזו אימרה יהודית עתיקה, שלכל אלישע יש הגיחזי משלו... אז זה לא עד כדי כך - אבל מי ששומע "בשם הרב", טוב שישים לב לעיתים, איזה כלים זה עבר בדרך - וגם מאיזה כלים קיבל הרב את האינפורמציה המציאותית/עובדתית.

גבעת שמואל

עופרה

שווים

ליצהר

אלון מורה וכדו?

כמו עוד הרבה דברים בדת"ל שהם קצת מורכבים

מי שרוצה שחור לבן ואין לו סבלנות- יהיה לו קשה להתמודד

יש הרבה חיובי בציבור, הרבה מאד אפי',

כולל גב ההר, מושבים, גב"ש, וכו'-

שקשה לפעמים לראות במבט מבפנים

כמו תמיד יש מה להשתפר,

וקיים רצון לשיפור- כך שזו דרך ראויה ונכונה

נ"ב, ההגדרה הספציפית היא מאד נתונה לפרשנות ומתיחה, כך שלאו דווקא נכון לשים עליה פרוז'קטור,

בפרט שיש מדדים יציבים שממוקמים בנק' חיובית מוחלטת

(חרדי שקורא ידיעות זה "מונהג ע"י רבנים?)

התשובה היא בוודאי שלא! 

הציבור הדתי לאומי לא מונהג על ידי רבנים

והרבנים שהתיימרו להנהיג את הציבור הזה- "פוטרו" מהנהגתם אחרי שגוש קטיף נחרב

הרבנים שבימינו נמצאים בקשרי הנהגה מול אנשים בציבור הדתי לאומי-

קשה לתת להם מאפיין אחד... 

אבל סהכ הם יותר נותנים לאדם ולקבוצה ולהתקדם, ופחות לוקחים את המושכות ההנהגה המפורשת

עכשיו עוד מישהי ביקשה עזרה. איזה שאלות יש לאנשים. באה לי אחת קצת מבוגרת, מדברת קצת חלש. אני: הינה עוד צרות. אני עם השיר באוזניות והיא מדברת כאילו אני שומע אותה . מכבה את האוזניות . "כן?" .. היא: אפשר לבקש בקשה? בטח נשמה מה תרצי? עד חצי המלכות. סתם לא באמת אמרתי לה ככה. קיצר היא מתיישבת לידי בספסל, איך אני מעבירה את כל הטקסט הזה לוואטסאפ? אני לוקח את הפלאפון שלה אומר לה הינה יש לך אופציות לבחור למי לשלוח. היא היתה בהלם מנסה להבין איך עשיתי את זה, נתתי נגיעה במסך לאחור, מסביר לה שיש מטוס נייר שהיא רק צריכה ללחוץ עליו ויש לה אופציות למי לשלוח. היא לא האמינה שהאופציה בכלל קיימת 😄

מצווה שניה.

סתם שאלה שעלתה לי הרגע.

טוב זה כבר קרה בשבת ויצאתי קצת טמבל אבל בסדר. לא נדבר על זה כרגע. מי שואל איפה זה עין גנים כשיש גם רחוב כזה וזה גם שכונה?! כן זה אני ששאלת אותו את זה בשבת היי 🙋🏼‍♂️

חחח מצחיק שאני מגיע לפה פעם ביובל עם סיפורים הזויים …

🤡

אתה צריך שאלת רב האם יהיה מותר לך לאכול קטניות בפסח, שהרי ההבדל הגדול בין עדות המזרח ואשכנזים במספר לילות הסליחות בחודש אלול, זה לכפר על קטניות בפסח אצל עדות המזרח

זה לא תלוי מה איכות האוכל שם או שאצל ספרדים לעומת אשכנזים יש אוכל טוב בטוח?

ת

שנה של קיום משאלות לטובה לכל באי ובאות הפורום

אשמח אם זה לא יהיה הנושא כאן...

היה לך קשר איתה. הערכת אותה. עשית איתה דרך. הכי הגיוני בעולם.

היא האשה היחידה, גם בזה היא היתה פורצת דרך לשבור את תקרת הזכוכית.

יהי זכרה ברוך.

לוועדת פרס נובל מאז מארי קירי אין שום תקרת זכוכית

בפועל היתה רק אחת

לא היו גונבים ממנה את הגילוי

מעגל דמים ללא קץ או עוצמת נצח: התודעה היהודית שתכריע את האויב

החרות הפצועה של מדינת ישראל, המנסה לבנות את ביתה הלאומי ללא זיקה עמוקה לשורשיה ולקודש, גובה מאיתנו מחיר דמים יומיומי וכואב. אנו מוצאים את עצמנו במרדף אינסופי של "כיבוי שריפות" מול פני רוע משתנים: פעם אלו בלוני תבערה ועפיפונים המכלים את שדותינו, פעם נחילים של כטב"מים ורחפני נפץ המאיימים על ערינו, ופעם מטחי רקטות, מנהרות ופיגועי טרור מגוונים. אנו ניצבים מול מציאות שבה אין לנו רגע של שקט; מציאות שבה אנו לא מפסיקים לכבות דליקות פיזיות וביטחוניות, מבלי לראות את האופק או את הקץ.

בכל פעם שאנו גוברים על איום אחד, מיד צומח איום אחר במקומו. הניסיונות לפתור את הבעיה בכלים טקטיים, טכנולוגיים או צבאיים בלבד דומים לטיפול בסימפטום ולא במחלה עצמה. אנו משיגים שקט זמני, אך נכשלים פעם אחר פעם מלגמור את הסיפור עד הסוף ולעקור את האיום מן השורש — משום שהשורש האמיתי הוא רוחני במהותו.

אירועים אלו אינם יד המקרה. הטרור הבלתי פוסק, על כל סוגיו וטכנולוגיותיו, הוא תזכורת רוחנית וקיומית רבת עוצמה. האויבים מציקים לנו, אך מלמעלה מכוונים אותנו בניסי ניסים — באמצעות מסרים שמימיים שאין לנו ברירה אלא להקשיב להם — להבין שאיננו יכולים להסתמך על כוחנו ועוצם ידינו בלבד. המציאות דוחקת בנו לחזור "מלא על מלא" לשורשינו העוצמתיים, המוצקים והקדושים.

הטרור והלחימה האינסופית ייפסקו רק מכוח נחישותנו המוחצת, שתנבע מתוך זהות יהודית מבוררת. ברגע שנתחבר לשורש הנשמה המשותפת של עם ישראל, יתקיים בנו: "כל המקום אשר תדרך כף רגלכם בו לכם יהיה" (דברים יא). נחישותנו הרוחנית והמעשית תנפץ את אשליות האויב, כהבטחת התורה: "ונתתי שלום בארץ... ורדפתם את איביכם ונפלו לפניכם לחרב" (ויקרא כו). אז, מתוך עוצמה פנימית בלתי ניתנת לערעור, יסתיים מעגל כיבוי השריפות ויראו כולם את ניצחוננו המוחלט: "וראו כל עמי הארץ כי שם ה' נקרא עליך ויראו ממך" (דברים כח).ל

קטן מידי.

תעבור למצב מחשב

ואז הגדלה/הקטנה על ידי צביטה

החל מלפני כחודש שהחלפנו את הckeditor הנוראינב tiptap.

עכשיו הכל מובן.