טוב שלקחת צעד אחורה.

את בסדר גמור והיא - שה' ישלח לה רפואה שלמה, - לפעמים חולים מתנהגים ככה.

מצד אחד תמחלי לה ותשתדלי לא להישאב לדיכדוך ומחשבות מיותרות - רק תתפללי עליה, מצד שני, קחי מרחק ממנה.

משמים. זה כנראה לא לכוחות שלך כרגע, אפילו רק מבחינה רגשית.

תתפני להריון שלך ב"ה, ליילדיך ולבעלך. מישהו אחר יקח את התפקיד הזה במקומך, אל תדאגי.

אני לחלוטין לא מצדיקה את ההתנהגות הזאת, לפי מה שאת מתארת זה הכי לא מגיע לך בעולם, אבל כדאי להיות מודעים שיש אנשים שכשקרה משהו לא נעים לא יודעים או לא מצליחים להסביר את זה במילים, אז הם מנסים להסב את תשומת הלב במעשים... יכול להיות שהיא עושה את הדברים האלה כדי להגיד לך שפגעת בה אולי במשהו קטן שלא שמת לב וזה בדיוק לחץ לה על איזה פצע? אם כן, ואם יש לך כוחות לזה (נשמע שיש לך כי את כזאת אחות מקסימה ומסורה) אולי תגידי לה את זה שנדמה לך שאולי היא נפגעה ממך ואם כן את רוצה לשמוע מה קרה ושתגיד לך במילים בבקשה. כי אמרת שאת לא רוצה להתעמת איתה אבל זה לא להתעמת אלא להקשיב וזה דבר קצת שונה.

את ממש צדיקה.

המסירות שלך באמת מעוררת הערכה והשתאות, ואשריה שזכתה באחות מלאת חסד ואהבה כמוך.

עכשיו, מה עושים עם העלבון הזה?

אני עונה לך על פי דברים שלמדתי ממש לאחרונה מאישה חכמה שאני אוהבת מאוד.

בשלב הראשון, משלימים עם זה שהעלבון שם, ולא מנסים לנפנף אותו. העלבון הזה הוא נורה אדומה שנדלקת אצלך, והוא ראוי לתשומת לבך האוהבת. הוא לא אויב שצריך לגרש.

בשלב השני, כדאי להגיע להבנה פנימית עמוקה של מה שהתערער אצלך. בבסיס יש לכולנו צרכים רגשיים די דומים: הערכה, הכרה, הקשבה, ביטחון ועוד. כשנדלקת אצלך נורה כזאת, כנראה שאחד מהצרכים האלה שלך מאוים, ורצוי לזהות אותו ולספק לעצמך את מה שחיוני לך כמעט כמו חמצן. זה לא פינוק, זה צורך בסיסי.

איך את מזהה איזה צורך שלך נפגע? את מתחילה לשוחח עם עצמך. למשל:

-מה אני רוצה? מה הדבר שממש הייתי רוצה שיקרה כרגע?

-אני רוצה שהאחות שלי תקשיב / תבין / תודה / תגיד / תעשה כך וכך.

-למה? למה אני רוצה את זה?

-כי זה יגרום לי להרגיש ש...

בינגו! גילית מה את רוצה להרגיש. גילית את לב העניין. זיהית את הצורך שלך. הצורך האמיתי והעמוק שלך הוא תמיד עצמי, תמיד קשור אלייך עצמך, אנשים אחרים הם רק הדרך להגיע אליו. כל זמן שהתשובות שלך לעצמך כורכות את המילה "היא", תמשיכי להעמיק פנימה, עד שתגיעי לגרעין - מה את עצמך צריכה.

סיכוי טוב שעצם זה שתגלי את הצורך הבסיסי שלך שנפגע - יקל עלייך ויביא אותך להשלמה. אם לא, צריך לחשוב איך להשלים אותו, אילו מקורות תמיכה את יכולה להשיג לעצמך שיעזרו לך למלא את החיסרון. בעלך? הילדים? אנחנו כאן בפורום? חברה טובה? האחות הנוספת? מי יודע, אולי אפילו תגלי שמתאים לך ללכת לאותה אחות שפגעה בך ולהגיד לה בכנות: "ברכה'לה, אני ממש זקוקה לכמה מילים טובות / לאמון שלך בי / להסכמה שלך למה שעשיתי / לכל דבר אחר". אולי כשהיא תשמע את הצורך שלך בצורה ברורה היא תירתם להיענות לך?

אגב, מקובל מאוד שמי שמעניק לאחרים תמיכה אינטנסיבית מקבל באותו זמן תמיכה מגורם אחר. זה צורך חשוב מאוד, ויש לו אפילו שם: סופרויז'ן.

חזקי ואמצי, אישה צדקנית.

לילדים שלי היה, אבל לא זוכרת שגירדו הרבה.

ומציעה לך לשאול בפורום הו"ל, שהרבה יותר פעיל.

אם העור בסדר והוא לא מגרד, לקנות לו גם קצר.

שתדבר איתה בטלפון. שכשיחזרו לגן יחגגו לה.

אצלינו משתדלים להתקשר לילדים, ולשלוח סרטונים כדי לשמור על קצת תחושת חיבור כמה שאפשר בין הגן לילדים.

באמת תקופה מורכבת לילדים, מחפשים את השיגרה ואת הביטחון שהם רגילים אליו. 

זה לא סיר לאפיה זה סיר לבישול

ואולי היה כדאי לכסות עם מגבת מעל

שיש לך ולילדים יותר צורך ממנו בימים האלה?

אולי פשוט לדבר איתו על זה

בטח שנסע לעבודה. יש לכם חשבונות לשלם ומשפחה לגדל. צריך להעריך את זה ולקבל את זה קודם כל.

אחר כך אפשר לאזן מחדש.

היה לי ממש מאתגר היום הרגשתי פשוט אמא גרועה/

הייתי כל כך עייפה ורק רציתי שמישהו יחליף אותי ויהיה לי שקט לשעה

אני ממש צריכה שתגיע שעה מוקדם יותר/שתבקש לעבוד מהבית/שתיתתן לי שעה לנוח כשאתה בא כדי שאני אצליח לחזור לעצמי/שתראה את המאמצים שלי/שתיקח אחריות על x וכו

ולא מתקשרים אליהם ישירות לטלפון.

בכל אופן, עוד כחודש יש לנו תור לפסיכיאטר פרטי שקיבלנו עליו המלצות, והוא מקבל בתל אביב. אחרי התור אוכל להמליץ עליו באופן אישי כנראה...

אבלאם אפשר בכל זאת מספר...

את ד''ר ליעד רוטשטיין

ד''ר מאיה אליעזר

במרכז, פרטיות