בניגוד אליך, שאתה כבר מתחיל להבין שיש בעיה רצינית, אני חייתי כך תקופה ארוכה וחשבתי שזה נורמלי וטבעי. אמרתי לעצמי: מצבי רוח, הורמונים, כדורים, הריון ולידה,לחצים בעבודה, או אולי לא הייתי בסדר איתה אז זה בסדר שהיא מתנהגת כך כלפי בפתאומיות.
ספגתי , שתקתי, חבקתי ואף התנצלתי.
ואז פתאום היתה נהית מתוקה ומקסימה, אוהבת וטובה כאילו לא קרה דבר, מפנקת ורעייה למופת .
בטרמינולוגיה של מעגל האלימות זה נקרא שלב "ירח הדבש"- שלב של פיוס ורגיעה מדומה, שמגיע אחרי פיצוץ ומריבה תוקפנית, ויוצר אשליה שהכל טוב ולא היה רע מעולם. כך זה היה יום יום ולא הבנתי שאני במעגל שלא נגמר...
(עוד אמרתי לעצמי שמס' רבנים כותבים שהאישה זה תיקון של הגבר ולכן כשאישתך מבזה אותך ומשפילה אותך תשתוק ותכבד אותה כי היא התיקון שלך ומכפרת על חטאיך ...)
זה שהייתי קורבן לאלימות במשפחה הבנתי רק אחרי הגירושין ...כשפניתי לייעוץ בתחנה לאלימות במשפחה .
אני נושא איתי כאב נפשי ומחיר אישי כבד מאז כבר תקופה ארוכה וכל הטיפולים והייעוצים לא עוזרים להתגבר. זה פגע בי עמוק מאוד ומשפיע על כל התנהלותי.
תשמע אחי, נורמלי זה לא. זה כן חריג. לא יודע מה הדבר הטוב בשבילך לעשות , אבל יש לך אחריות שהמצב ייפסק.
במקרה של אלימות כנגד גברים במשפחה יש נטייה להשתקה כיון שיש מרכיב גדול של "בושה" בלהיות גבר קורבן אלימות. בכלל המערכת לא בנויה לצאת מהסטיגמה והסטריאוטיפ המקובל. ובכלל אין מערכות תמיכה אמיתיות לגבר שחווה את זה.
אני נזהר מלייעץ, אבל בכל זאת לדעתי :
א. קח בחשבון שאילו היא תפנה לגורמים ורק תצייץ שאתה תוקפני, היא תקבל מלוא הסיוע במיידי ואתה תהיה בבעיה, בעוד שאם תפנה אתה גם עם הוכחות וראיות מוצקות שאתה קורבן לאלימות קשה, תישאר בד"כ ללא מענה רציני.
ב. יש נטייה לעמותות, רבניות, חברות, ומכרות להחריף סיכסוכים ואוטומטית לשייך את הגבר כתוקפן והאישה כקורבן , ולצייר מציאות כוזבת שלא הייתה כדי שתתאים לסטריאוטיפ.
ג. חשוב בכל זאת שתתעד מה שניתן .
ד. אם יש ילדים, גם אם כרגע האלימות היא רק כלפיך, זה בקלות יכול לגלוש גם כלפיהם.
לא מגיע לך לסבול, לא בשביל זה התחתנת. מגיע לך להיות מאושר ובטוח.
אם אתה מעוניין תפנה אליי באישי,
לייק