גדלתי עם אימא כזאת וזה לא נעים לחיות ככה

אבל ברגע ששמים גבול ומפסיקים להבליג אז בן אדם מתחיל לעבוד על עצמו

אם אין לך כוח לכל התהליך הזה ובינתיים  אין ילדים אז אין שום סיבה לסבול. 

הכותרת היתה אלימות מילולית שזה גרוע ביותר ועוד הוספת אלימות פיזית,

פעם ההיתי עובדת עם משהי שגם היתה מרשה לעצמה ליטוח בי את כל עצביה במילים מהסיבה שאני אחרי כל זה ההיתי ממשיכה רגיל כלא היה ,וההיתי מראה לה שאני מבינה את העצבים שלה..אז היא היתה מרשה לעצמה,

עד שהחלטתי לשנות את זה, הדבר הראשון שעשיתי שהראתי לה שזה לא מקובל עלי לשמוע דברים כאלה ואני לא עוברת לסדר הים רגיל ,

אצין שזו היתה חברה נורמלית נחמדה ,אמא לילדים שההינו עובדות יחד יום יום רק היתה מרשה לעצמה מידי פעם תעצבים להוציא עלי ,

במצב הזה שזה אשתך אתה יכול להגיד במפורש שאתה לא יכול לסבול את זה יותר ולא מוכן לקבל את זה אבל אתה מאד מבין אותה ואתה מוכן לעזור לה שנלך ליעוץ זוגי או טיפול כלשהוא תסביר לה שזה יקל גם עליך וגם עליה וגם על הזוגיות והילדים,

חוץ מי שלא בריא שהילדים יראו את זה אותו דבר היא תתנהג איתם,

וראיתי כבר כאלה  אחת קבועה בגינה שצועקת ככה על הילדים שכל פעם מזעזע איך אפשר להגיד לילד בן שלש שלך שתמות ?!

או מילים אחרות.

שתדע לא כדאי להזניח ולא לקבל את זה ותזכור שיש מקום גדול להשתנות על ידי אנשי מקצוע בתחום..

בשורות טובות.

לא נצדיק חלילה את האישה האלימה . המצב דורש התערבות , טיפול , שיחות עם ...רבניות? נשות מקצוע? מצד שני העצות שלכם הם בכיוון של -תפרק את החבילה , ובינתים תכין לך את התנאים . לפני שעושים את המעשים האלו , שהם מאחורי הגב -הייתי מנסה לבדוק אם יש מקום להגיע לשלום אמיתי ואחווה וריעות -וכל הדברים הטובים שהתברכתם בהם מתחת לחופה.

אם וכאשר יתברר , שהדבר הכי טוב , הוא לפרק את החבילה -הייתי עושה את זה בצורה ישרה . בלי להתכבד בקלונה של האישה שפעם אהבתי -והדבר נכון גם לגבי אישה עם גבר מכה. 

חבר של בעלי עבר משהו דומה וכשפנה למשטרה היא הפכה את זה עליו וטענה שהוא אלים ומסוכן לה ולילדות. והוא חטף על זה צו הרחקה מהבית והבנות שלו. 

איכשהו הם בסוף עשו שלום בית ואפילו מחכים לעוד ילד בקרוב.אז יש תקוה.

רק תגיע מוכן לכל תרחיש-תצלם.תקליט.תעשה הכל כדי שתוכל המקרה הצורך להוכיח את טענותיך.

לא רוצה להיות גזען

(לקרר את האווירה?)

אבל גם בעדות הכי ....

לא אמור להיות ככה

ממקרה הפוך שאשה תתקוף גבר. לא שזה לא חמור, לא שאין צורך בטיפול ונקיטת צעדים. אבל יש משמעות גדולה ליחסי הכוחות.

עניין נוסף - גם מבחינה נפשית יש הבדל, כשגבר מתנהג באלימות ואפילו רק מילולית זה בא מעמדת כוח ואצל אשה על פי רוב זה מעמדת נחיתות ויש הבדל גדול וגם יש לזה נפקא-מינות גם לעניין הטיפול].

אל תשכחו שהוא התחתן ובשנתיים הראשונות של הנישואין הוא בטח רוצה לבלות איתה ולצחוק ולדבר והיא צועקת עליו! ומרביצה לו! זה לא דבר שמבליגים עליו בכלל, אלא אם יש סיפור מעבר והיא מנסה להשתפר בנושא, הולכת לייעוץ ומתנצלת. 
מצטרפת להמלצות על צילומים והקלטות- תשמור את כל המידע בבית של חבר, לא בעבודה ולא בבית. בטח שלא על הפלאפון. 

אם באמת הבלגת עד עכשיו כנראה שיש בך רצון לבית איתה, וכדאי ללכת לייעוץ. 

גם אם תעלם- הבעיה לא תתעלם. בטח שלא תרצה שילדים יחוו את זה.

המון המון בהצלחה.

ונניח שהתגובות באמת שונות, אז?

עניין אותי לדעת מה עומד מאחורי מה שאתה שואל..

הרבה המליצו לשמור הוכחות למקרה של גירושין.

מה לעשות שעל תלונה של אישה ללא הוכחות הגבר עלול לקבל מעצר וכלא והוא חייב להיות מוכן.

לא בטוח

לא בכל מצב

יש מקרים שכלל אין קשר להתנהגותו של הצד הנפגע. הוא פשוט קורבן במלא מובן המילה . פשוט הוא האדם הנוח ביותר והקרוב ביותר להוציא עליו את התסכול, ובד"כ זה גם אחד/אחת  שיש לו/לה יכולת ספיגה וסבלנות.

גם לגבר מכה יש סיבות ואולי אישתו לא מתייחסת אליו כמו שצריך? די כבר. אם הוא רוצה ללכת לטיפול- זאת זכותו המלאה. אבל שיתייחס לזה במלוא הרצינות, כמו שצריך להתייחס לגבר שמכה אישה.

מי שהביא את זה על עצמן זה בדיוק הנשים שכדי להתגרש העלילו עלילות שווא והכניסו את הבעל שלהן למעצר סתם.

חבל שאת מזדעקת מול משהו שאת לא ממש מכירה..

אף אחד לא הגיב לו על פתרון המצב..

אישה שמרימה ידיים ומקללת ברמה כזאת, סטטיסטית, היא אחת שתעליל על בעלה וכו'.

במקביל לעובדה שהוא צריך לפתור את המצב כי חבל להתגרש סתם.. הוא גם צריך לשים מצלמה נסתרת כדי להיות מוכן לשקרים שלה.

אמרנו נסתרת..היא לא אמורה לדעת מזה כךשזה לא מלחמה מולה.

מה עדיף?! להיות נחמד ומתקרב ואחר כך לשבת בכלא על אונס??

הפרטיות שלה? אם הוא לא יגלה את זה לאף אחד אז הפרטיות שלה לא תיפגע

ואם הוא כן יגלה, אז כנראה שלא הייתה ברירה

בכל מקרה הפרטיות שלה לא חשובה יותר מזה שהוא לא ישב בכלא 

על לא עוול בכפו.

ושקר לא תמיד מתגלה, למה שיתגלה?! 

וחוץ מזה, את אומרת שעל מצלמה נסתרת שום טיפול לא יעזור

אבל על קללות בעיטות ומכות טיפול כן יעזור?!?!  

מצלמה נסתרת זה יותר גרוע מאלימות?!

כרגע הם לא ממש זוג, והוא צריך להגן על עצמו מפניה

אחרי זה הוא יכול להיות פנוי גם לנסות ולשקם את הזוגיות, אם הוא רוצה

אני בכלל לא בטוח שהוא צריך לרצות את זה. 

ומה זה משנה אם זה פעוט או לא פעוט? יש משהו שמצדיק אלימות (מלבד אולי אלימות מצידו)?

גבר שמכה את אישתו שולחים אותה למשטרה.

אבל אישה שמכה את בעלה זה עוול לשים לה מצלמה????

תמציאי לי גבר אחד מעליל!!!!!!!!!!!מערכת המשפט שלנו כיום תומכת בצורה מוחלטת וחד סיטרית בנשים. הם לא צריכות להוכיח כלום כשהן מוציאות צו מעצר או צו הרחקה לעומת זאת גבר חייב להביא הוכחה. אי לכך ולצערי הרב.. אני צועקת לו שידאג להוכחות האלה..כי אם הוא לא ידאג לעצמו. אף אחד לא ידאג לו. (גם את לא...)

לשים מצלמות לא סותר את העובדה שהוא צריך להתנהג באיפוק ובנועם ולהתאמץ. ולשים מצלמות לא אומר להתגרש.

אף אחד לא מכיר את הסיפור ואף אחד לא יכול לדעת אם ההתנהגות שלה לא נועדה כדי שהיא תוכל לומר שהוא התעלל בה וכו'. לא משנה מה הסיבה להתפרצות!!!! מי שמרים ידיים צריך לשאת התוצאות מעשיו.

ואהבתי לגמרי שהגדרת את המצלמות תת רמה.. אני באמת באמת ממליצה לך שלא תתקלי מקרוב בסיפורים מהדור האחרון על גברים אומללים. וסתם עדכון.. אני אישה! הכי 'פמיניסטית' שקיימת.. אך מכירה בעובדה שיש לגיטימציה ברורה לנשים להתעלל בבעלים שלהם- כספית, משפטית, רגשית וכו'.

את תקחי אחריות אם הוא יאבד את מקום העבודה שלו בעקבות תלונה שהיא תגיש במשטרה?

את יכולה לחתום שזה לא יקרה?

מתנצלת ממש..

אצלי צלצלו פעמונים חזקים מידי

רב עם יראת שמיים לא יפתור אישה מכה. מטפל/ת כן- אם האישה מעוניינת להשתפר. 
הפרטיות שלה? זה בעלה. אם היא מכה אותו אין לה זכות לפרטיות. וזה לא שהוא הולך לפרסם את הצילומים במאקו ובהצינור. הוא שומר למידה ויהיה צורך, ועד אז אף אחד מלבדו לא יראה את זה.

מצטט "אישה שמרימה ידיים ומקללת ברמה כזאת, סטטיסטית, היא אחת שתעליל על בעלה וכו'."

חד משמעית נכון !

גם אני חוויתי משהו דומה בחצי שנה הראשונה לנישואיי (השניים) ורק אחרי שהתיעצתי עם רב/מדריך חתנים 

והבנתי שחלק המבעיה היא התגובות שלי וגם חוסר מתן תשומת לב מצידי.

מכוון שאישתי לא קיבלה תשומת לב חיובית מצידי היא חיפשה תשומת לב שלילית.

מרגע שהתחלתי להציב גבולות ולהגיב בתקיפות ובמקביל לתת לה הרבה תשומת לב חיובית המצב השתנה לגמרי.

לא לפחד ולא להראות לה שאתה מפחד תהיה גבר זה מה שהיא מחפשת בך!

שמים כל הזמן גבולות בחיים. 
שיח עם גידופים וצעקות לא יתקיים אם זה יהיה גבול ברור בשיח הבין זוגי.
כך לא מנהלים שיחה, ולאור זאת אני פורש מהשיחה בשלב הזה ואחדש אותה שנגיע לרוגע. (לפעמים זה דקות ולפעמים זה ימים).
אבל שיח של האשמות הוא שני מונולוגים ולא דו שיח. או בישראלית מצויה הוא שיח קוצני.

אשה מצפה שבעלה יוביל, ולפעמים היא תביא אותו למצבי קיצון שיקח אחריות. (וכמובן תגיד לו בדיוק לאיפה להוביל ואיך ... אבל זה לדיון אחר).
 

אישה מוכה כנראה לא מתנהגת מספיק טוב לבעלה ולכן הוא מכה אותה. היא לא מכינה לו אוכל מספיק מהר, היא לא הצליחה להוריד כתם מבגד. היא לא רוצה לנעול נעלי עקב. היא לא התאפרה כמו שהוא אוהב. היא לא מספקת אותו. הכל היא אשמה? דברים כאלה לא נפתרים באלימות. אם היא חושבת שכן- שיהיה לה לבריאות.
לפותח- תכין לך הוכחות למקרה ותצטרך. אתה לא אשם. אתה יכול להשפר, אתה יכול ללכת לייעוץ זזוגי, אתה לא אשם באלימות! אף אחד לא אשם באלימות כלפיו!

וברצינות - היא בן אדם בוגר שתשלוט בעצמה

ההתנהגויות הללו לא מקובלות ביחסים תקינים בין בני זוג.

כפי שכתבו כאן, מכות אינן תגובה נורמלית.  הן אינן תגובה נורמלית גם אם אתה לא מתיחס אליה.

יש כאן אישה מכה- ויש דבר כזה בעל מוכה.

1) הרעיון של לצלם/לתעד הוא נכון מאוד, מכירה מקרים שהעלילו על האיש דברים שלא עשה.  כדאי לבטח את עצמך. - זה צד המלחמה.

2) במקביל תשקול ללכת ליעוץ, כמובן שהיא צריכה ללכת ליעוץ ביחד ולבד.  ולנסות לתקן.

אם אין ילדים,  הכל יהיה קל יותר.  אם יש ילדים, להתנהגות הזו השפעה נוראית לטווח רחוק על הילדים.  כך שיש לתקן כמה שיותר מהר.

אם טיפול לא עוזר, כנראה שיש לה בעיה נפשית וכדאי להתרחק.  (אז יתכן שתצטרך את התיעוד מסעיף 1)

הרבה הצלחה

חייב טיפול, לדעתי פסיכולוגי [לא רק זוגי, לשיקול דעתך].

כנראה זה יושב על משהו ישן, וזה לא אמור לצאת עליך...

כמובן למנוע היריון (באישור הרבנים), ומצלמות והקלטות - לשיקול דעתך.

וסתם שאלה תמימה:

ניסית לדבר על זה איתה? מה היא אומרת?

היא מתנצלת אחרי שזה קורה לה?

זה קשור להורמונים של מחזור, היריון וכו'?

בהצלחה!!

מנסה לשלוח כוחות...

אם אשתך במקרה ממוצא עיראקי, אז קללות לא נחשב אצל רוב יוצאי העדה לאלימות וזה חלק מהשיח שלהם. קללות בצעקות לא מקובלים גם אצל העדה העיראקית. בעיטות ומכות לא מקובלים בשום עדה.

אתה לא אמור לסבול את האלימות שלה , לא המילולית ולא הפיזית.

בכל מקרה אני מציע לך להתקין מצלמות נסתרות בסלון ובמטבח, ואם יש ילדים אז גם בחדרי הילדים.

לא להתקין בחדר השינה שלכם ובודאי לא בחדרי שירותים כי שם יש פגיעה אמיתית בפרטיות.

אם יש ילדים , יש סיכוי סביר שהמצלמות הנסתרות יגלו אלימות כזו ואולי חמורה יותר גם כלפי הילדים בהעדרותך. אני מכיר מקרה כזה, שבזכות המצלמות הסתיים בגירושים ובהרחקת האם מילדיה.

אם אין ילדים אז לאחר שיהיו לך הוכחות לכך שזו אלימות חד צדדית, תציע לה להתגרש בהסכמה, חבל לסכן את הילדים שיוולדו לכם.

אם כבר יש ילדים והיא איננה אלימה כלפיהם, תנסה להעמיד אותה על מקומה להסביר לה שאינך מוכן לסבול יותר את האלימות שלהו במקרה הצורך תגיש תלונות במשטרה, עם פרוט של ארועים ותאריכים. את ההקלטות תשמור לשלב שבו היא תגיש תלונות נגדיות ובדויות כנגדך. במקרה כזה, חשוב לשמור על הנישואים תוך עשיית מאמצים להפחתת אלימותה, אם בדרך של תלונות במשטרה, הליכה ליעוץ, שיחות נפש להבין מה מעיק עליה או כל דרך אחרת שתועיל להורדת האלימות שלה.

אם יש ילדים וגם הם מוכים, תחפש עורך דין טוב שידע איך להשיג צו הרחקה שלה מהילדים כשלב ראשון בדרך לגירושים. רק תדע שכל המערכת המשטרתית, משפטית והרווחה שרויה בדעות קדומות שאין אלימות של אמהות ללא התגרות של הבעל , וצפוי לך מאבק קשה לאבטחת שלומם של ילדיך. רוב הסכויים שמחלקת הרווחה תנסה להוציא את הילדים גם מחזקתך ולהעבירם לאימוץ/אומנה.

אם אין,,, - לברוח!

ויפה שעה אחת קודם.

דברך כלל אלו דברים שטבועים באדם וקשה מאוד לשנותם.

בהצלחה.

אני לא בא להמעיט בחומרת הדברים שאשתך עושה, אלא מציע משהו שאולי יעזור לך בינתיים, עד שאשתך תהיה במקום יותר טוב. 

לך לטיפול בעצמך. 

לא מפני שאתה אשם, לא מפני שזה מגיע לך ח"ו. אלא מפני שאתה צריך כלים להתמודד עם הקושי הזה.

תראה, בתור בן להורים גרושים, ראיתי את הדבר הזה משני הצדדים. הצד המותקף, או הצודק, יכול לעשות הרבה מאוד דברים בינו לבין עצמו כדי לחסוך לעצמו סבל. כשמפעילים עליי שוב ושוב אלימות יש סיכוי שיש בי משהו שמאפשר אותה. המשהו הזה זקוק להתייחסות. 

אז למרות שאתה הצודק, והקרבן, וזה לא אשמתך בכלל - כדאי לך ללכת לטיפול אישי. אתה רק תרוויח מזה. לא רק ביחסים בינך לבין אשתך אלא גם ביחסים עם שאר העולם. ואם תתגרשו ח"ו - תרוויח מזה ביחסים עם האישה הבאה. 

(מתפלל שלא יתנפלו עליי עכשיו, ושישימו לב כמה פעמים כתבתי שהמטרה היא רק לעזור לך לחיות טוב יותר, ולא האשמה מכל סוג)

מומחים בתחום וגם מטפלים דתיים, כשההשתדלות שלהם -לפתור את הבעיה וגם לשמור על המשפחה אין לי טל..בהצלחה

אלימות = אילמות

1. אין אישה רעה יש אישה שרע לה.

2. אשתך לא קיבלה כלים להתמודד עם הכעסים שלה. 

3. לאשתך חסר דיבור טוב איתך ולכן יכולות הדיבור שלה איתך הם בהתפרצויות, אני מניח שכשאין התפרצויות היא שקטה ומכילה, קיים חוסר איזון וחוסר דיבור ביניכם.

4. סדנאות שמעודדת יכולות דיבור והבעה.

5. מחשבה על גירושים והקלטות היא דבר לא נכון, לא חברית לא אמונית ורק תחמיר את חוסר הדיבור ביניכם.

6. הבלגה היא לא נכונה, יש לקחת אותה לאחר מעשה (ולאחר שוך הקרבות) להדגיש דברים טובים בזוגיות ולאחר מכאן ולדייק איתה את המועקה שגרמה להתפרצות הדברים.

אשמח לעזור יותר בפרטי.

אריק

זה הבסיס ממנו צריך לצאת.

כל יום שעובר גורם נזק לדימוי העצמי שלך.

קללות הן ארס שחודר לתוכך

ובסוף מרעיל אותך וגורם לך להאמין שאתה כלומניק

ומוציא ממך את כל כוחות החיים

כדאי שתיתן סיכוי ותפנה לייעוץ

אבל אם הייעוץ לא יגרום לשינוי

(ואם יש לה הפרעת אישיות כנראה שהיא גם לא תסכים לייעוץ)

אז מגיע לך חיים טובים יותר.

חיים של בנייה הדדית, תמיכה, והערכה.

אלה הם החיים הנורמאליים וזה צריך להיות היעד.

בניגוד אליך, שאתה כבר מתחיל להבין שיש בעיה רצינית, אני חייתי כך תקופה ארוכה וחשבתי שזה נורמלי וטבעי. אמרתי לעצמי: מצבי רוח, הורמונים, כדורים, הריון ולידה,לחצים בעבודה, או אולי לא הייתי בסדר איתה   אז זה בסדר שהיא מתנהגת כך כלפי  בפתאומיות.

ספגתי , שתקתי, חבקתי ואף התנצלתי.

ואז פתאום היתה נהית מתוקה ומקסימה, אוהבת וטובה כאילו לא קרה דבר, מפנקת ורעייה למופת .

בטרמינולוגיה של מעגל האלימות  זה נקרא שלב "ירח הדבש"- שלב של פיוס ורגיעה מדומה,  שמגיע אחרי פיצוץ ומריבה תוקפנית, ויוצר אשליה שהכל טוב ולא היה רע מעולם.  כך זה היה יום יום ולא הבנתי שאני במעגל שלא נגמר...
(עוד אמרתי לעצמי שמס'  רבנים כותבים שהאישה זה תיקון של הגבר ולכן כשאישתך מבזה אותך ומשפילה אותך תשתוק ותכבד אותה כי היא התיקון שלך ומכפרת על חטאיך ...)

זה שהייתי קורבן לאלימות במשפחה הבנתי רק אחרי הגירושין ...כשפניתי לייעוץ בתחנה לאלימות במשפחה .

אני נושא איתי כאב נפשי ומחיר אישי כבד מאז כבר תקופה ארוכה וכל הטיפולים והייעוצים לא עוזרים להתגבר. זה פגע בי עמוק מאוד ומשפיע על כל התנהלותי.

תשמע אחי, נורמלי זה לא. זה כן חריג.  לא יודע מה הדבר הטוב בשבילך לעשות , אבל יש לך אחריות שהמצב ייפסק.

במקרה של אלימות כנגד גברים במשפחה יש נטייה להשתקה  כיון שיש מרכיב גדול של "בושה" בלהיות גבר קורבן אלימות. בכלל המערכת לא בנויה לצאת מהסטיגמה והסטריאוטיפ המקובל. ובכלל אין מערכות תמיכה אמיתיות לגבר שחווה את זה.

אני נזהר מלייעץ, אבל בכל זאת לדעתי :

א.      קח בחשבון שאילו היא תפנה לגורמים ורק תצייץ שאתה תוקפני, היא תקבל מלוא הסיוע במיידי ואתה תהיה בבעיה, בעוד שאם תפנה אתה גם עם הוכחות וראיות מוצקות שאתה קורבן לאלימות קשה, תישאר בד"כ ללא מענה רציני.

ב.      יש נטייה לעמותות, רבניות, חברות, ומכרות להחריף סיכסוכים ואוטומטית לשייך את הגבר כתוקפן והאישה כקורבן , ולצייר מציאות כוזבת  שלא הייתה כדי שתתאים לסטריאוטיפ.

ג.       חשוב בכל זאת שתתעד מה שניתן .

ד.      אם יש ילדים, גם אם כרגע האלימות היא רק כלפיך, זה בקלות יכול לגלוש גם כלפיהם.

לא מגיע לך לסבול, לא בשביל זה התחתנת. מגיע לך להיות מאושר ובטוח.

אם אתה מעוניין תפנה אליי באישי,

מאחל לך שתמצא עם הזמן

מרפא לכל מה שעברת

ושיקום קל כאב לי לקרא.

אחוז גבוה מהגברים חווים אלימות כלשהי.

וזו ממש אלימות.

המצב הזה לא בריא לשני הצדדים.
חובה לטפל בעיניין בדיוק כמו שמטפלים באישה שחווה אלימות!!

הדברים אינם נשמעים טוב, בלשון המעטה, ולחלוטין אינם בגדר נורמה.

פעם שמעתי אמא מקללת ככה את בנה, ועד היום, זה מצמרר.

וסביר להניח שזה קוד ההתנהגות הצפוי לילדיכם.

אז....

כדאי לך לברר עם עצמך - אם אתה אוהב אותה ?

והאם יש מה לעשות ?

והאם היא תשתף פעולה ?   הואיל וככל הנראה נדרש כאן טיפול התנהגותי עם איש מקצוע...

אם יש אהבה, ואם היא מבינה שיש לה מה לעשות עם עצמה, וכנראה שגם אתה צריך, כי יש שני צדדים למטבע, ואם אינכם רוצים בפירוק החבילה, אז לכו לייעוץ זוגי.

בכל מקרה, כדאי לך לקרוא ספר על גישת  - CBT . יש כמה כאלה בעברית, וזה יעזור לך הרבה להתמודד עם ההתנהגות הזו.

בס"ד

שכנים שלי, זוג צעיר, הגיעו לסיטואציה מאוד דומה.
אני מאמין שזה בכלל לא אותו סיפור. אבל בכל זאת, השורש משותף במהותו.

בתחילת חיי הנישואין, האישה הייתה ממש רגועה, מבית דתי ערכי (אגב, אנחנו מכירים מילדות).
ברגע שהתחתנה, התברר לה שהיא עשתה את טעות חייה. כבר בשבוע של שבע הברכות החתן לא התאפק ושלף "חבל שהתחתנתי איתך" תוך כדי נהיגה, כשההורים שלה נוכחים ברכב
אבל, אתם בטח שואלים למה שיגיד משפט כזה? והתשובה: כי גם היא לא שמרה על הכבוד שלו והכניסה אותו לכעסים מול ההורים שלה. 
בקיצור, העניין הוא שאנשים שוכחים דבר פשוט מאוד, אך קשה מאוד בו זמנית: ואהבת לרעך כמוך (דו צדדי).
ברגע שבן הזוג ישמור על כבודך ויילחם עליו מול אחרים, יהיה לך קל לשמור על אותו יחס באופן הדדי.

עכשיו, אם ניכנס עמוק יותר: מה התברר, האישה כל הזמן הרגישה שהיא בתחרות על ליבו של בעלה. בכל פעם שהיא ראתה אותו עם אחרים ואחרות היא הרגישה שהוא לא איתה (ובצדק, כי תמיד חיפש את ההזדמנות לברוח מהבית).

בשלב מסויים, הוא פשוט התעלל בה. אמר (גם ליד חברים ומשפחה) שהוא לא מאמין באהבה ("מה, אנחנו ילדים?!"). יותר מאוחר נעץ בה את הסכין וסיבב ("אני בכלל לא אוהב אותך, מי מאמין בשטויות האלה בכלל") תוך כדי שהוא מסתכל על אחרות מול עיניה(!) וזורק להן מחמאות ("תודה מאמי" "בכיף נשמה").

קיצר, הבנאדם פשוט גרם לה לכתוב הודעות מהסוג הזה ואף גרועות יותר(תחסכו ממני את המילים האלו).
וכל זה למרות ובגלל שהיא אוהבת אותו! לא מסוגלת בלעדיו.. (גם עכשיו לאחר הגירושין)

בכל אופן,
הוא לא רצה ללכת לייעוץ זוגי, פסיכולוגי, או מה שלא יהיה.... ("חבל על הכסף..")

אז,
לפעמים אנחנו לא שמים לב, אבל... 
גם אנחנו אשמים לפעמים במצבים הללו, כי בגידה- זה להשקיע בכל מה שנמצא מחוץ למסגרת הזוגית, וזה יכול להיות החברים, העבודה, ואפילו הבריחה מהבית לחברותא בבית המדרש (כן כן... לא חסרים שיעורים של רבנים שמעירים על זה) 
ולצערנו כשהאישה אומרת "יוסי, למה אתה לא איתי..." והבעל עונה לה "נו מה עכשיו? אבל הנה, אני בבית..." הוא בכלל עמוק בתוך הווצאפ שלו, לא זוכר בכלל מה זה לאהוב, לחזר, להתעניין... 
 

קיצר,
טיפול זוגי, שיחות התעניינות(ולא רק כדי לסמן וי..), תפתיע אותה בדברים קטנים, תכניס אותה לחיים הפרטיים שלך, במפגשים עם החברים, עם המשפחה, פשוט תנסה להיות איתה באמת!!
ותראה איך אתה חוסך לעצמך הוצאות מיותרות על מצלמה נסתרת תיכנונים ודאגות מיותרים.

אח שלי...
כל מה שכתבתי למעלה זה כתגובה על כל המקררים שיש כאן.
אתה בסדר גמור!
והעובדה הפשוטה היא, כי אתה מנסה למצוא פתרונות ולא את צליל הסיום (רבנות)

זה באמת פשוט,
אתה רק צריך להקדיש טיפה יותר תשומת לב, לשים אותה בפרונט - לפני שאתה חושב על עצמך... תחשוב מה יעשה לה טוב.

ממש בהצלחה

אני חושבת שאם כל גבר או אישה יידעו שברגע שהוא או היא יפגינו אלימות אז יעזבו אותם

אז הם יתאפקו או יטפלו בבעיה אפילו לפני חתונה או ימצאו דרך אחרת להוציא עצבים

אף אחד לא מוציא עצבים על בריון או מעביד או מישהו שעדיף לא

סימן שכולם יודעים לעצור כשזה לא משתלם להם

אז אין סיבה לחפש הצדקה, סיבה או איזה טראומה מילדות של סבתא שלהם שהשפיעה על שלושה דורות קדימה

אגב אחר כך זה יכול לגלוש לילדים וגם הם יסבלו

כמה שמושכים את זה יותר זמן אז יש יותר ילדים ויותר רכוש משותף ויותר קשה להתגרש

ובן זוג שסובל בינתיים מאבד ביטחון עצמי וסובל

תודה על התזכורת החשובה. במרחב הווירטואלי לא תמיד אפשר לדעת מי עומד מאחורי הניק ומהן כוונותיו, ולכן חשוב לשמור על גבולות ולא לשתף פרטים אישיים, תמונות או מידע רגיש עם אנשים שלא מכירים באמת. אם מישהו מטריד או גורם לאי־נוחות, כדאי לתעד, לחסום ולדווח למנהלי הפורום. אפשר להיות פתוחים ולעזור לאחרים, ובו בזמן לשמור על עצמנו. 🙏

אז הוא ממש גרוע בזה.

וגם במקרים הרבה יותר מורכבים / מבלבלים / לא ברורים / שכוללים בתוכם ניסיונות יותר עדינים או הדרגתיים במסווה כזה או אחר של עזרה / רצון טוב / הבעת מצוקה / שיתוף / התייעצות / פנייה כאישה ובאמת עוד אינסוף אפשרויות. הכל מהכל ובכל דרך שהיא.

אז המעט שנוכל לעשות זה לשמור על עצמינו, לנקוט משנה זהירות מול כולם, ולהזכיר ולרענן לעצמנו את החשיבות.

הקב"ה נתן לבני האדם כ"כ הרבה כוח ויכולת וזה באמת כ"כ מצער שיש שבוחרים להשתמש בזה לרע. הלוואי שכל אדם יתחבר לטוב שבו, לחלק אלו-ה ממעל שבו, וישתמש בכל כוחותיו אך ורק לטוב.

ב"ה שנזכה כולנו להשתמש רק לטוב בפלטפורמה הזו ובכלל 🙏

ובכלל יש שלל ניקים.

יש כאלה שזה ממש שיטה אצלם - כל גולשת באשר היא לשלוח לה הודעה ולנסות את "מזלם".

וכאמור זה יכול להיות כל אחד/ת. על שלל הניקים השונים.

לפחות שיהיה מקורי

אם הוא הצליח להתחיל עם מישהי

לפעמים יש אנשים בעולם (מסתפק?) שכנראה מאחסנים את המוח שלהם בצנצנת ועובדים בלעדיו.

לק"י

אבל באמת שחשוב להיות עירניים.

ובכללי מי שפונה באישי לאשה נשואה, לגבי דברים שהיא כתבה בפורום, זה לא לעניין.

(לא מדברת על אלה שפותחים בשיחה חברית, כאילו שהם חברים... שזה ברור שזה חשוד).

קודם כל חיבוק.

כתבת מדהים.

אתה כותב עם המון מודעות.

היית בטיפול?

אתה יודע מה עומד מאחורי זה?

לדברר את זה, את הכאב

לשומן ופחמימות,

להימורים,

לצפייה בתכנים מיניים...

לאו דווקא מניסיון אישי או מקצועי אלא מקריאה על חוויות של אנשים אחרים...

התחושה שבזמן אמת אתה לא יכול לעצור את עצמך, ורגע אחר כך מגיע הכעס ו''למה עשיתי את זה'' והייאוש, וההבנה שלא באמת קיבלת את מה שרצית...

כתבת בעבר שגם אשתך לא יודעת. אולי כדאי לספר לה? אולי כאשר מגיע הייצר, אם תשתך תדע על כך אז היא תוכל לעזור לך לנתב את זה למקום חיובי במקום למקום שפוגע בך?

נשמע קשה.

חיבוק.

זה דיי סיוט. מה זה נותן?

ובכלל צריך הפניה למיון, לא?

הוא כתב על זה בעבר, אפשר לראות בכרטיס שלו.

ומה הבעיה לקבל הפניה למיון אם מתלוננים על כאב בטן חזק?

תקרקע את עצמך מחדש, ותמשיך קדימה.

שנים שלמות לא נעלמות רק בגלל פעם אחת. שנים של מוח לומד, שנים של חיזוק עצמי, שנים של הצלחה - זה מדהים!

של 12 צעדים, היא נחשבת עם יעילות גבוהה.

תקבלי שם גם הזדהות וגם עזרה.

להתחיל מזה שלגלוש ולצפות

זה לא דבר נורא

ובכלל ספק אם זה כזה גרוע

ואז חמלה וקבלה עצמית

כבר משפר את איכות החיים

וזה בסדר שיש סודות

לא על כל דבר שעושים

מישהו צריך לדעת

ואז להמשיך עם הבנה איזה שינוי רוצים לעשות

ולחפש דרך עם יעדים ראליים

מישהי יודעת איך אני מגיעה למשתמשת פה?

איך מתייגים?

למשל "@ סיר לחץ" אבל בלי רווח בין השטרודל לשם המשתמש שאת מקלידה, ואז בוחרת מתוך הרשימה הנפתחת.

@סיר לחץ

לאתר של מאור קפלן. מניחה תמצאי מענה, כי עוסקת גם בנושא הזה.

מאור קפלן – עמוד 2 – להאיר מיניות בריאה

לחפש איזה חלל היא באה למלא.

ומתי את נתפסת לזה. כלומר, מתי יש לך צורך לברוח.

והכי חשוב אהבה וקבלה עצמית. גם במצב הקיים.

הרבה מאד מאד גברים

והרבה נשים

גם הם בצרה הזו.

אך הידיעה הזו טובה רק אם היא מחזקת, ולא להיפך חלילה.

ממליץ לך לא להתפתות מדברי מי שמטילה ספק עד כמה זה נורא. זה בפירוש נורא. אך יש תקווה, ומנסיון אישי - החיים הרבה יותר יפים אחרי שנגמלים.

מצויין שאת רוצה עזרה.

יהי ה' בעזרך.

אל נא תשנאי את עצמך, אך בהחלט כן תשתדלי לשנוא כמה שיותר את הטינופת. השנאה הזאת היא חשובה, ונובעת מאהבה גדולה לטוב.

בהצלחה אחות יקרה.

את שופטת את עצמך מאד לחומרה.

אמא לא טוב. אישה שהוא לא רצה.

זה לא.

זה נושא כאוב ועצוב ואת בעז''ה תצאי מיזה, אבל זה לא את. את אישה טובה.

בעיני לכל התמכרות יש גמילה. אומנם זה קשה להגיד ולעשות אבל נותן תקווה שזה אפשרי.

אנשים נגמרו מסמים קשים מאד, ממצבים חמורים מאד מאד.

בטוחה שאת גם יכולה. ואם היה לך מספיק כח לכתוב פה, תוכלי לאגור עוד כח ולטפל ולהיגמל ולסיים.

מאחלת לך טוב בעז''ה ♥️

קודם כל חיבוק ענק ענק.

ההתמודדות קשה מאוד ולא פשוטה

היא שקופה כי את מסתירה- אבל היא שם.

וכשאת מסתירה משהו- הקושי הוא גם על ההתמודדות וגם על ההסתרה, מנסיון...(רצית הזדהות 😉)

אני לא מחלקת ציונים כמה זה נורא וכמה לא. זה גם לא משנה

את עושה את מישהי אחרת עושה ב'.

זה לא בית משפט.

זה מספיק שזה משהו שלילי ואת מרגישה את ההשלכות ורוצה להיגמל.

כמה דברים

1. הכותרת. תחזקי את עצמך. תמצאי נקודות אור ויש המון. זה דבר אחד שלילי, משמעותי אבל אחד. אני בטוחה שיש המון, ועצם הרצון שלך מוכיח את זה. ממש תרשמי רשימה מפורטת של דברים שאובים בך.

2.חמלה. גם שעושים דבר שהוא נורא מותר לחנות ולחבק ולהכיל את עצמנו. הלקאה עצמית לא מקדמת אלא רק מובילה למעגל קסמים שבסופו נופלים שוב.

3.לזהות דפוס- את שמה לב אם הנפילה קוראים בזמן מסויים? לחץ, חרדה? או חשק מיני לא מסופק? את רוצה את מה ששם טכנית או מה שזה מספק לך?

לכל מה שתעשי פה יש התקדמות בנתיב שונה.

אם זה לחץ וחרדה- לטפל במקור.

אם זה חשק מיני טכני אמיתית רוב הבעלים רק מחכים שהאשה תרצה לשדרג את החיים הסודיים באספקט הזה, לאפשר בעדינות וחכמה להביא לידי כך.

חשוב לי לומר שאם אכן מתגלה דפוס התמכרותי שהוא התמכרות ממש, כדאי לחשוב על עזרה מקצועית.

דבר נוסף שחשוב לי לומר- זה לא צובע את כולך. למה את פוסלת את כולם- זו לא האשה שבעלי רצה זו לא האמא שמגיעה לילדים שלי. אם את נופלת בזה, אז את גם לא מקשיבה להם, מגדלת, מאכילה, מכבסת וכו'? את חברת יכולות הכישורים של אמא כי נפלת? זו עצת היצר הרע שרוצה לדרדר אותנו לתהום נצחית ולא מאפשר לנו לקום ולהמשיך. וזה בטוח לא נכון, טכנית.

העולם שלנו לא שחור ולבן. הטוב והרע משמשים בערבוביא.

ברכת ה' עלייך ומליון חיבוקים!

הוא צריך לדייק את עצמו באופן כללי מול אנשים ולהציב גבולות. ספויילר: לא תמיד זה יהיה נחמד לך.

שכן יעזור הכוונה של איש מקצוע. להרגיש שיש גב של איש מקצוע מול מניפולציות וסחיטות רגשיות חוזרות ונשנות, אל מול הצרכים הזוגיים והמשפחתיים שלנו.

פשוט, הוא לבד. לא מצב שבו הוא מנהל קונפליקט לחץ משני כיוונים.

אם תגיעו להסכמה ביניכם. תוכלו להציב את הגבול. ומותר עד ניתוק מוחלט.

על יעל זק''ש, מנהלת הפורום @נגמרו לי השמות

ממש לא מובן מאליו, משמח ומחמם את הלב, תודה רבה 🙏

ומזה אפשר להסיק את היקף התופעה הנוראית והמצערת.

שהרבה מהגברים (מבין אלה שבאמת לא רוצים את הטינופת הזו, אך מתפתים בכל זאת, כלומר רובם הגדול של הדוסים, ולא רק), היו מעדיפים יותר מעורבות, שותפות ותמיכה מצד האשה שלהם עם היא מגיעה עם הרבה מאד הבנה, הכלה, אמפתיה, אמון, סבלנות, רצון אמיתי לעזור, ואהבה בלתי מעורערת.

אך בפועל הרבה מהנשים לא מסוגלות לכך או לא מעוניינות בכך. בהחלט אפשר להבין זאת, לדעתי זה חבל, אבל מה לעשות.

זה כואב, מאד. גם לאיש, גם לאשה - השאלה מה עושים אחרי שנותנים זמן לכאוב את הכאב, ומתפנים לחשוב מה הלאה?

"אש בבית עמרם", ולא לחינם אמרו שאין אפוטרופוס לעריות. זה לא אומר עלייך שום דבר, זה הדבר הראשון הכי חשוב בסיטואציה הזו.

עכשיו צריך למצוא תהליך שדרכו עובדים על פיתוח הרגלים חדשים וחיזוק האיפוק והשליטה העצמית. יש מי שזה אצלו עם אוכל, יש מי שזה אצלה עם שופינג, ויש מי שזה קורה להם בנושאים הרגישים האלה.

הכאב מובן, והכאב גם מותר. את זה בכל מקרה אין טעם להכחיש.

איך אפשר לתת כותרת לנושא כל כך עמוק, כואב ומורכב??

אי אפשר.

למעשה:

-אין דבר יותר כואב בעולם מאשר שתי השורות שכתבת. אפשר לבכות על זה שנים. זה הדבר הכי עצוב וקשה שיכול לקרא לך..

-תדעי לך שלעולם נשים לא יבינו את תפיסת העולם של גברים באמת על הנושא הזה. וגם אם יבינו לעולם לא יכילו.. אולי רק אם תלמדי פסיכולוגיה מינית...

הגבר שלך לא ממש בוגד בך. הוא אוהב אותך הכי בעולם.. הוא רק מתמודד עם גירויים שחזקים יותר מכל הרגשות שלו ועובדים רק על הביולוגיה שלו. תקראי שוב את המשפט האחרון. הכוונה היא שאת לא -לא מספיקה לו. הוא לא חושב שאת לא יפה או לא חלילה לא -לא אוהב אתך מספיק. כשגבר צופה בדברים מיניים זה הרבה פעמים מנגן לו רק על הביולוגיה, על התאווה והגוף. זה נטול כל רגש. זה מלא ומוצף תאווה, אבל לא רגש. הרגש שלו תמיד יהיה שמור רק לך. כשהוא נפל הביולוגיה שלו גברה. זה הסיפור.. (מקווה שאני מספיק ברור)

חשוב שתביני אותו! -עד כמה שאת מסוגלת... העולם פיתויים וגירויים שמציבה המדיה היום בפני גברים היא לא נתפסת בעוצמתה. ותדעי לך שאם הוא -כמו שכתבת, נופל רק פעם בהרבה זמן (בתקווה שזה אכן כך ולא בעוד מקומות) זה אומר שהוא ממש עובד על עצמו ומשתדל שזה לא יקרה וכנראה שברגע חולשה נפשית או פיזית, עייפות, הוא לא מצליח ונופל.

אני חושב שזו תעודת גיבור במובן מסויים.. אם הוא נופל רק פעם מכמה חודשים הוא גיבור! שלא תחשבי. אני כלל לא מנרמל את המעשים שלו. זה בעייתי ונוראי לחלוטין. ממש! אבל אם את עושה זום אאוט רגע; תביני, בעלך לא הכי צדיק כמו שרצית או דימיינת. יש לו יצרים והוא נופל. אבל שימי לב! הוא לא "שה תמים", ודווקא בגלל זה: עם זאת שהוא חשוף לעולם הגירויים והתאוות שמציעה המדיה, הוא משתדל וכל כך נלחם לא ליפול, ורק פעם ב.. נכשל. דעי לך שאנשים שחשופים לעולם הזה שמציעה המדיה בדרך כלל מכורים ונמצאים עמוק עמוק בלופ בתוך התוכן הזה. שוב, אני לא מצדיק אותו כלל. אבל רק חשוב שתביני שהוא בתוך מלחמה. הוא לא אוהב את המקום בו הוא נמצא.

דעי לך שזו התמודדות קשה ביותר. "ה"התמודדות של הדור שלנו!!

-אם זה ממש ממש מפריע לך, ונשמע שזה כן, תתייעצי עם רב או יועץ זוגי העוסקים בתחום. חשוב שזה יהיה מישהו עם הבנה עמוקה בנפש האדם ובעל רחבות אופקים. ולאחר מכן אני חושב שאת צריכה לפתוח את הנושא אתו. כן, עם בעלך. אבל לבוא עם מאסה פסיכית של הכלה, הבנה, קבלה. אפס שיפוטיות!!! אפס!!!

אני חושב שרק אם תיגשי איליו ככה, את תצליחי בעז"ה, ואת הולכת לתת לו את המתנה הכי גדולה שנתת לו בחיים.

תגידי לו שאת מבינה אותו ואת ההתמודדות שלו. יודעת שזה קשה. יודעת שזה לא אתה ולא קשור לכל הטוב שביניכם.. אבל את רוצה שביחד הוא ייצא מהג'ורא הזו...

-הכול בהשגחה פרטית! לא סתם את נשואה לגבר הזה, עם ההתמודדות הזו. ולא סתם גילית את זה; כנראה שיש לך שליחות מטורפת שרק את יכולה לעשות. ואת בעז"ה תעשי את זה, ובגדול!

אני לא מכיר את המכלול והמבנה, לכן אני שוב מדגיש: חייבים להתייעץ לפני עם רב וכדומה. מה שכתבתי זו דעתי הענייה. אני לא יועץ ולא רב, ולא עם ניסיון בתחום. רק אדם שחושב קצת ושעבר הרבה. כך שייתכן ואני טועה לגמרי...

אבל מה שבטוח את חייבת לשים בצד את כל החששות, הפחדים הבושה. להיות לביאה. לקחת את החיים שלך והזוגיות והבית שלך בשני הידיים, ולהגיד לעצמך ולאלוקים: "אני מנקה לך ומטהרת לך את המשכן לשכינה שבביתי". "אנא ה' עזור לי!"

מאחל לכם את כל ההצלחה שרק אפשר.

זכרי: ירידה צורך עלייה!

הייתי חוזרת מטבילה והיה נוגע פעם אחת ואז לא מתקרב אליי שבועיים. זאת אומרת שהיה השלכות למעשים שלוִ . ולא הייתי מבינה למה לא מתקרב אליי.

את באמת חייבת להתייעץ עם מישהו..

היום אפשר למצוא -ובוודאי שמגזר שלנו, רבנים כל כך אנושיים. כל כך חדי מחשבה ויחד עם זאת בעלי רגישות.. אני בטוח שאם תרצי תמצאי מישהו כזה.

את חייבת. כמה שזה יהיה לא נעים והכל...

והעיקר להיות חזקה. לקחת נשימה לפני כל צעד ולדעת שה' שם אותך בתוך הסיטואציה ויש לך את הכוחות לעמוד בזה.

את רוצה טוב, אז זה מה שיהיה בסוף.

בטוח!!!

לא לדאוג, לא לדאוג...

בשורות טובות והצלחה רבה..

מה הוא אמר לגבי זה?

ולא מבין ממה אני כל כך פגועה. ולמה לא ממשיכה הלאה ושוכחת מזה כי מבחינתו הוא השתנה ולא יעשה את זה שוב. חייבת לציין שלפני 3 חודשים נפל. הבטיח שלא יקרה שוב. ושבועיים אחרי שוב נפל. ועדיין לא מבין למה אני פגועה .

אני מנסה להבין האם כל אחת הייתה מרגישה פגועה ונבגדת או שאני דרמטית ?

ואני מתעלמת מההשלכות ושמה אותן בצד ושואלת רק לעניין עצם המעשה. שלמרות שנשוי מחפש יזום תמונות. זה מרגיש לי זלזול וחוסר כבוד אליי.

ניסה לעצור ולא הצליח, הבטיח ושוב נפל - קוראים לזה התמכרות. הדרך החוצה מצריכה עזרה מקצועית.

אם כלל החיים שלכם הם טובים, אז זה לא שהוא מחפש אישה אחרת אלא הוא מחפש את ה"סם" שלו. אם הקשר ביניכם הוא תקין מצד עצמו אז באטתה מידה הוא יכל להתחיל לעשן. זה לא בגללך וזה ממש לא שייך לחוסר כבוד כלפייך. כשאדם מכור אז זה פשוט לא בשליטתו גם אם הוא חושב שזה תועבה.

אדם שמבטיח לעצמו שלא יאכל עוד מתוקים ואז אוכל עוגייה אחרי שבועיים שלא אכל, מכור למתוק? או פשוט יש פה פיתוי שלא הצליח לעמוד בו?

בעיניי הנקודה הבעייתית פה היא שלא נוגע בה אחר כך.

כלומר אם נשים לרגע בצד את מה הוא עושה, ונתמקד במה זה משפיע עליה, שם יש עבודה וזה בעיניי הפן החשוב, הפגיעה בזוגיות.

כי עצם המעשה הוא התמודדות שלו מול עצמו. ואם פותחת השרשור הייתה אומרת שזה לא משפיע עליה בשום צורה אבל היא נגעלת או מרגישה נבגדת וכו' הייתי אומרת לה לעשות עבודה פנימית מול עצמה, לעשות הפרדה בין המעשים שלו אל היחס שלו אליה.

אבל ההשלכה המיידית היא פגיעה בזוגיות ולכן זה בעייתי.

זו שאלה מה קרה לפני שקיבל על עצמו לא לאכול יותר מתוקים. ואנחנו יודעים שמיניות היא כוח קצת אחר מתשוקה למתוק.

אבל אני מקבל את הזהירות שלך.

לא כל מי שלא מצליח לעמוד במילה שלו, הוא מכור.

במיוחד אם הוא הבטיח רק בגלל הכעס שלה בלי רצון אמיתי ויצא מנק הנחה שהיא לא תגלה.

ואפשר לבדוק אותם בשאלון די פשוט של 12 צעדים.

למשל בהתמכרות תמיד תהיה הידרדרות מדברים קלים לדברים חמורים יותר.

למשל כפייתיות, למשל שלא בהכרח יש לה קשר לסיפוק המיני בזוגיות (כלומר יכול להיות מצב שהיחסים מעולים ועדיין יש התמכרות)

שלמשל תסמיני גמילה מסוימים למי שמנסה להתנקות.

היד באמת קלה על המילה, מצד שני יש הרבה מכורים שלא מודעים לעצמם.

תרגישי בנוח עם הרגשת הנבגדות.

זה אמנם לא בגידה. ובאמת כמו שכבר כתבו זה נפוץ מאד.

אבל זה לא מצדיק או מכשיר או אומר שזה פחות פוגע ומשפעל.

מבינה אותך ממש.

וכמו אלה שהגיעו - ממליצה ממש להתייעץ. ובאמת נשמע שהוא מכור ולא מצליח להפסיק ואז כדאי לבדוק תהליכי גמילה.

בהצלחה ממש!!

עד כמה זה פוגע באשה

קודם כל זה שאת מרגישה שזה כמו בגידה עבורך, זה בסדר, ככה את רואה את הדברים ואת יודעת מה את רוצה בזוגיות שלך.

זה משהו שגילית רק עכשיו ויכול להיות שהוא לא רואה את זה בתור משהו גדול במימדים שאת רואה את זה, אז פשוט תדבררי את עצמך מולו ותגידי לו בלי לתקוף(כי הוא לא מודע לרמת התסכול והאכזבה שאת חווה כרגע), שגילית את זה לאחרונה, שזה מאוד מפריע לך, תסבירי לו גם למה זה מפריע לך ותשאלי מה גרם לו לעשות את זה?

תפתחי איתו את השיחה בצורה כזו שתיתן לו את האפשרות להגיב לך כדי שתייצרו שיח אמיתי ולא שיח עמדות, כי יכול מאוד להיות שיש בעיה יותר עמוקה שמפריעה לו(לא שזה מצדיק את המעשה) והיא זו שגרמה לו לעשות את זה. - ככה גם תעמדי על מה שמפריע לך וגם תשתמשי בזה בשביל לשפר את הזוגיות שלך.

אולי כדאי לבדוק גם את כרמי צור, נגוהות, מעלה מכמש ויישובים באזור בנימין. שווה לברר בכל מקום על חיי הקהילה, האופי התורני ורמת הביטחון בפועל. מאחלת לכם למצוא מקום שתרגישו בו באמת בבית ❤️

מכיר כמה מהם

ואני בטוח שיש רמות שונות של דוסיות וכיפיות

יש התיישבות צעירה, זה יותר סגנון צעיר ואחיד, קראוונים הרבה פעמים...

ויש יישובים 'ותיקים' יותר...

זה בא על חשבון נוחות וקרבה לערים, באיזורים 'מסוכנים' אם זה משהו שמטריד אתכם...

ממליצה לבדוק גם את כרמי צור וגוש עציון, יש שם יישובים עם קהילה תורנית ואווירה משפחתית ❤️

זהו יישוב "תורני פתוח" - חם ומשפחתי, עם גבעה סמוכה ובה 14 משפחות של חלוצים.

גיאוגרפית הוא "חור במרכז הארץ" - 40 דקות מירושלים, אריאל, פתח תקווה ולוד. 30 דקות ממודיעין. 15 דקות מעפרה.

המצב הבטחוני די רגוע בשלוש השנים האחרונות מאז פרוץ המלחמה. אין הרבה אירועים באזור. [מה שקרה בעין רייא, ליד נווה צוף, בערב יום הכיפורים הוא היוצא מן הכלל המעיד על הכלל, והמטיילים חזרו למעיינות בהמוניהם].

מוזמנים להתייעץ בפרטי. אני כמעט לא כאן.

שהנער הגיבעוניסט מתברר מקפיד (חוץ מעל נזירות מלאה של אי תספורת בכלל) גם על קצוות השרוול כארבע כנפות ושם גם בהן ציציות.

התשובה היא כנראה הגיל של הילד. זו תספורת שהיא "באופנה" בקבוצות מסוימות, והילד רוצה להסתפר ככה, ובשלב מסוים ההורים לא מחליטים לילד איך להסתפר. וכנראה שזו תספורת די מנייסטרים בציבור החילוני עכשיו.

גם אחי השמיניסט החצוף מסופר ככה, ולדעתי זה נראה מכוער וערסי, וחבל על הפאות המתולתלות שהיו לו בילדותו. מה לעשות, אי אפשר להכריח אותם בגיל הזה.

במקרה הבינה גם תפסה לך את הגילאים של הילדים בצורה הדרגתית: מילד חמוד יהודי קטן, שעובר שלב של גיבעוניסט, ואז הופך לערס שמתסובב עם החבר'ה בשתיים בלילה ומשאיר זבל ברחוב.

אבל אני דווקא רואה תופעה הפוכה מקבילה- הרבה יותר נערים מגדלים פאות ארוכות

בטח בהשוואה למה שהיה בילדות שלי.

כמו נערות אצלינו מבתים סופר דוסים שהולכות עם שרוול קצר ושסע כמעט עד למעלה.

זה לא כי ההורים מרשים. זה אף על פי שהם לא מרשים.

אולי בגיל ההתבגרות יש צורך לשנות משהו והפאות נבחרות כקרבן.

איך הילדים שלך מסופרים?

היום לא שואלים.

אפילו בגיל 12 אני רואה את זה, בגיל שבו ילדים עוד לא אוכלים שניצל בחוץ בלי לבקש רשות מההורים

ב"ה בשנים האחרונות יש תופעה של התחזקות המונית

אם שאני הייתי נער. ללכת עם ציציות בחוץ זה היה רק מי שממש דוס או חזק.

הרוב היו הולכים עם פתילות בפנים (ואני מוציא רגע את עניין ספרדים אשכנזים כי זה לא קשור)

כיפה. רוב מי שהתפלל איתנו בבית כנסת. לא היה הולך עם כיפה ביום יום. גם כאלה שהקפידו על אורח חיים דתי.

היום ב"ה אנחנו רואים שגם חבר'ה שעדיין רחוקים מאורח חיים דתי מלא, יכולים להסתובב עם כיפה או ציציות בחוץ

יכול להיות שהוא לא יקפיד על שמירת שבת וכו' אבל עדיין ביום יום הוא יסתובב עם כיפה וציציות בחוץ (מכיר כמה כאלה)

יכול להיות שנערים שאתה רואה שייכים לזרם הזה

זה לא זרם דתי קלאסי

זה יותר מסורתי +

אלא באמת על טובי בנינו ממשפחות מאוד מאוד דתיות

זה לגמרי גיל ההתבגרות

אם ילד בן 12 מתעקש להסתפר ככה

אני יכולה להבין את ההורים שמעדיפים לא להיכנס למלחמות על תספורת

לדעתי פאות זה הכי יפה בעולם

אבל אם הילד שלי יתעקש להוריד אני אגיד לו את דעתי ואתן לו להחליט על עצמו

אם זה קצר אבל עדיין בגבול ההלכה. ניחא

אבל גלח מלא של הפאה שזה איסור דאורייתא ממש אני אישית (ורוב הדתיים שאני מכיר) לא הייתי מסכים

אני לא כל כך מכירה את ההלכה הזאת בתור אישה....

אבל יכול להיות שהם כן משאירים קצת ופשוט לא רואים את זה?

שאסור להקיף פאת הראש

משמע שאסור לגלח מאיזור הרכה ועד סוף העצם שליד האוזן.

אסור שיהיה מגולח. צריך שיהיה שיער ממשי. והפוסקים נתנו הגדרה של סביב 4-5 מ"מ לפחות.

(לא כתבתי את כל ההלכה אלא בגדול את עיקר הדברים)

את יכולה להתחיל משם,יש שם גם משפחות דתיות.

בהצלחה!

זה דיי חלום שלי שמכל מיני סיבות לא יכולות להתגשם