וכתוב שם שאם לא יינקטו צעדים חמורים אפקטיביים נגד הטרור

אז חברי הממשלה הנוכחית ישלמו על כך בקלפי בפעם הבאה

ומכניסים את העמוד חזק ומוסיפים כמה שיותר אנשים

לאנשים לחשוב מחדש על המפלגה לה יצביעו בבחירות הבאות,

כנראה שסיפור הדקירות פשוט נמצא נמוך בסדר העדיפויות שלהם

מה לנו כי נלין, אלא על עצמנו

כל הרעיון הוא לתת להם סיבה להשתנות

להמשיך להצביע להם בלי שיהיה קו אדום מבחינתנו לכשלונותיהם ורפיונם,

זו הרמת הידיים הכי גדולה שיש

(יש עוד אפשרויות חוץ מביבי ובנט, שהן לא בוז'י ולהצביע להן פעם אחת

זה לא נורא)

לא הייתי ממהר לחרוץ משפט בצורה כזאת. 

פעם גם אני סברתי שהוא חסר עמוד-שדרה בעליל. היום פחות. כדי להמשיך להיות ימני (ועם כל הביקורת שיש לי עליו - אי אפשר להגיד שהוא שמאלן) עם כל העליהום שהולך עליו בתקשורת - צריך חוט שדרה כלשהו. כנראה קיבל חינוך טוב בבית אביו. 

בכל אופן, לנו באמת קל לדבר - כי אנחנו לא נאבקים מול אובמה, לא צריכים להגיב ליזמה הצרפתית, לא נפגשים עם באן קי מון או עם ג'ון קרי, לא מנסים לחמם יחסים שהתקררו עם אנגלה מרקל, ולא צריכים לשבת מחר בבוקר לממשלה יחד עם מעל 20 ח"כים שאנחנו לא סובלים וצריכים לדעת איך לפייס אותם כדי להזיז דברים. 

אני מודע לכך שטיעון 'מה שרואים מכאן לא רואים משם' הוא בעייתי ביותר. אני גם לא מצביע ליכוד, ויש לי ביקורת על התנהלותו של ביבי. אבל אני לא חושב שלא אכפת לו, ושהוא זורק רק מלים לאוויר. אני בטוח שהוא מתוסכל בדיוק כמוני מהמצב בארץ, ולמעשה גם יותר - כי הוא בעמדת כח, ומפחד שאין לו פתרון, או שאם הוא ירדד את הבועה כאן תצוץ אחרת במקום אחר, והוא צריך לשמור על איזון וממילא על איפוק שהוא לא מעוניין בו. 

בקיצור - המצב מורכב. עצוב, מתסכל, מעורר זעם (הרגשות הללו חשובים בהקשר הזה). אבל מורכב (ולכן לא כל מי שלא מביע את התסכול בפומבי = מישהו שאיבד את הרגשות הללו, בניגוד למשוואה שהוצבה כאן לעיל בשיחה). 

בס"ד

או שהבאה זאת האחרונה שלו..

בכל מקרה הוא שם לעצמו דד ליין בפעם  האחרונה שבדקתי.

זה סתם מבלי להיכנס לדיון..

אולי עדיף שיהיו בשלטון אנשים ששונאים אותנו בגלוי, ואז אנשים פשוט ימרדו בשלטון

מאשר אנשים שמפקירים יהודים. אבל מה, כל פעם נותנים הרגשה שכואב להם והם ישנו את המצב

וגורמים לכולם לשבת בשקט ולהמשיך לסבול

בס"ד

אני מאוד מקווה שהתכוונת להצעת אי אמון ולא למשהו גרוע יותר...

שסוף סוף אנשים יבינו שהכוח זה העם ויפסיקו להיות פאסיבים. 

בינתיים אנשים רק סובלים - נדקרים ברחובות ולא יכולים להגן על עצמם, משלמים מיסים בצורה מוגזמת, לא מקבלים את הזכויות שמגיע להם,  וכו' וכו'    

והדבר היחיד שעושים זה -  להתלונן...

מה יעזור אם יעשו הצעת אי אמון?   גם ככה בכנסת כל הזמן משחקים במשחק הכיסאות.

בס"ד

ואני מעדיפה את המצב הנוכחי מאשר תוהו ובוהו.

זה יתרונה של הדמוקרטיה, שאפשר להשפיע בדרכים שהן לא מרד.

ולפני שתגיד שגם עכשיו זה כאוס-

אז לא, זה לא נחשב כאוס.

ואנשים עוד מתהלכים ברחובות. ואנשים יודעים לאן לפנות.

ויש חיילים ושוטרים שמנסים להגן.

זה לא כאוס.

זה אמנם מציאות הזויה אבל היא אפילו לא מתקרבת לכאוס.

ברוך ה' לעם ישראל תמיד היו מנהיגים... ובלי שום בחירות.

בס"ד

מתי בדיוק עמ"י חי במקום אחד והיו לו כ"כ הרבה מנהיגים?

בזמן ביהמ"ק היה סנהדרין, הם הנהיגו.

זאת הנהגה אחת.

בזמן הגלות היינו מפוזרים אז לכל אחד היה מנהיג משלו.

אתה חושב שאם היינו מקבצים את כל המנהיגים האלה זה היה עוזר למשהו?

זה היה יוצר רק עוד בלגן ועוד מחלוקות.

אני לא רואה במציאות היום מציאות שבה יהיה ניתן להושיב את האדמור מסאטמר יחד עם הרב אבינר.

או את ביבי יחד עם הרב גינזבורג.

וכמה שתרצה להתכחש לזה, הם כולם מנהיגים של פלגים מסוימים.

אז לא, זה לא מציאותי.

בטח לא אם אנחנו רוצים להישאר עם אחד בארץ אחת.

בדיוק אותה טענה שאת אומרת - שיהיה מחלוקות ובלאגן.  אותו דבר בדיוק זה מה שקורה בכנסת - מחלוקות ובלאגן.

רק מה ההבדל?  בכנסת כל אחד חושב רק על עצמו וכתוצאה מכך עמ"י רק סובל מכל המחלוקות האלה ובסוף לא משתפר שום דבר.   

לעומת זאת במידה שהרבנים יהיו מנהיגים - ולהם (לרובם לפחות) כן אכפת מעם ישראל באמת, אם מקסימום יהיו מחלוקות, אז כל זרם ילך עם רבו!  בדיוק כמו שהיה בגלות ולא קרה שום דבר רע.

וזה רק בהשקפה ודברים מסויימים...מקסימום הם ישבו ויחליטו מה לעשות, אבל בכלכלה ושאר הדברים יש הלכות וסוף סוף לא ימצצו לאנשים את הדם ממס הכנסה ושאר מרעין בישין...

ואף אחד לא יעמיד לדין אדם שהרג מחבל מתוך הגנה עצמית.   וזה רק דוגמא קטנה

בס"ד

או שבשקלול עם שיקולים אחרים מבינים שצריך להצביע למפלגה מסוימת.

אני לא נוקטת עמדה, רק מבהירה.]

ולכן אין לתמוה שדברים לא משתנים,

כי זו הבחירה של ההולכים לקלפיות.

בס"ד

וזה לא שלילי.

הסכינאות והפיגועים זה כואב מאוד אבל לאנשים יש עוד שיקולים, לשרוד כלכלית למשל [אאל"ט גם אתה בחרת על פי זה בבחירות האחרונות].

כל אחד והשיקולים שלו.

אני לא חושבת שסדר עדיפויות שונה הוא מעוות.

הוא מציאה גדולה מבחינה כלכלית

אני לא נכנס לשאלה אם סדר העדיפויות מעוות או לא.

אני רק טוען שאנחנו בחרנו סדר עדיפויות מסויים,

וזו הסיבה העיקרית למציאות הקיימת.

ביום שהבטחון האישי שלנו ושל ילדינו יהיה בראש סדר העדיפויות שלנו

ונבטא את זה בקלפי, המציאות תוכל להשתנות.

מה שכן מעוות, הוא שאנחנו מגיבים על טרור הסכינים כאילו מדובר

במשהו בלתי נסבל בעינינו ואי אפשר יותר ומתחננים מהקב"ה שיעשה במקומנו

את מה שאנחנו לא טורחים לעשות.

בס"ד

אני לא רואה מפלגה אחרת שהייתה מטפלת בזה טוב יותר.

ובכל מקרה אתה מתאר את זה כאילו שלחנו את כל ילדינו לכבשן האש, וזאת לא בדיוק המציאות.

ולכן יש עדיין שיקולים אחרים.

ביום שיקבצו את כולנו בגטו וירצו לשלוח אותנו למחנה השמדה אז הישרדות תהיה השיקול הראשון.

אבל זה בע"ה לא יקרה ככה שהמציאות היום היא הגיונית למדי מבחינת סדר העדיפויות.

כל הבעיה היא שאנחנו לא נותנים לממשלה סיבה להתאמץ יותר.

אנחנו בכיס שלהם, לא משנה מה יהיה.

לא מדבר על כבשן האש,

רק על מציאות שמדי כמה ימים יהודים נדקרים בירושלים וברחבי הארץ.

מציאות שבה חיים אנחנו ילדינו ומשפחתנו (שיהיו בריאים).

ולכן לא מתאמצים לנסות בכלל

אין ספק שהמנהיגים בעד אדישות שכזו,

היא לא דורשת מהם להשתנות או להשתפר.

בגלל שלא ניסינו לעורר מהלך ציבורי, המצב הקיים ישאר

ובאמת שאני לא רואה שום סיבה שהוא ישתנה

זה מעיד על שני דברים:

א. למדנו לחיות עם זה, זה לא באמת נורא לנו כמו שאנחנו תמיד אומרים.

אם יש דברים שהם קו אדום עבורנו (לכל אדם ערכי יש כאלה), המציאות

של דקירות היא לא אחת מהן.

ב. נלמד לחיות עם דברים גרועים יותר בעתיד, העניין הוא ההתרגלות

בכל מדינות העולם, עם עקשנות ומאמץ ציבורי ניתן לעורר את הציבור.

אם הציבור מסוגל להצטרף אבל לא נתת לו משהו להתאחד תחתיו,

דבר לא יקרה.

אם לא תנסה, דבר לא יקרה מעצמו, וזאת בוודאות.

תגיד לי אלפי ספרים תורניים ב"ה שעזרו לי שנים

באיזה הקשר זה פורום? 

ותגלי מקום מעניין מאוד. זה לא 'אוצר החכמה' עצמו - ספריית הספרים הענקית, אם כי יש ביניהם קשר כמובן.

זה פורום תורני, רובו חרדי אך לא כולו. חלק מהכותבים מוכרים (הרב איתם הנקין ז"ל, יבל"א הרב יוסף בדיחי, הרב יואל קטן, ועוד מן הסתם), אם כי כולם משתמשים בשמות אנונימיים כמו כאן.

מי ששם בפורומים אלה מי שנחלשו רוחנית והתדרדרו לפורומים. אצלנו, החזקים לא משוטטים בדברים כאלה באינטרנט וממילא לא תראה מקבילה.

זו פרשנות בלבד.

כלומר, מן הסתם יש שם רבים כאלה, אבל ודאי לא כולם. יש שם אנשים גדולים, ידענים ומעניינים, יראי שמיים בהחלט.

חלקם גם רבנים מוכרים, כפי שכתבתי להפי.

בסוף השימוש בכלים כאלה מועיל לפיתוח של שיח תורני, לפתרון שאלות, ועוד.

אה, ואני מכיר חברה חזקים מאוד אצלנו שמכירים את הפורומים האלה. כל מי שמחפש באינטרנט מדי פעם תשובות לשאלות תורניות עיוניות (לא הלכתיות פשוטות), כמעט בטוח נפגש בזה. דווקא חברה ברמה גבוהה לדעתי. אז אמנם הצדיקים הנ"ל אינם משוטטים יומם ולילה באינטרנט, אבל יוצא לפעמים להיכנס.

לעצם העניין. כנראה בעולם הדתי לאומי יש לא מעט פעילות כאן (פחות משהייתי רוצה) ולא מעט גדולי תורה צעירים כותבים דווקא בפייסבוק.

משם אפשר להתחיל. אחר כך להתקדם...

לדעתי, לאדם הממוצע טלפון ב-1,000 ש"ח (מהדור האחרון של שיאומי למשל) יכול לספק את כל הצרכים +++. 

אבל אם למשל חשוב לך מצלמה מעולה, כזאת שתאפשר לך לפתח את התמונות שצילמת בלי שיראו שזה צולם בטלפון (כלומר בלי פיקסולים, מריחות וטשטושים), אז המחיר כבר קופץ פי כמה...

נתונים נוספים שאם הם חשובים לך, יכולים להשפיע על המחיר: עמידות למים ואבק, בהירות מסך (לנוחות צפייה באור שמש), עמידות לנפילות, זיכרון RAM (ככל שגבוה יותר - הטלפון יוכל לשרוד יותר משימות גם בלי להאט ולהיתקע), קליטה של דור 5 (מאז שיש לי דור 5 - אני כבר לא מחפש WIFI באף מקום, כי האינטרנט שלי במכשיר יותר מהיר מרוב הרשתות הביתיות), אפשרות לסים וירטואלי (בשביל להתחבר לחברות סלולר בלחיצת כפתור בלי צורך בסים פיזי, כולל למשל אם רוצים חבילת גלישה בחו"ל כמעט בחינם), טעינה מהירה, סוללה חזקה...

מכשיר שמצטיין בכל מה שכתבתי עכשיו, כנראה יעלה לפחות 3,000 ש"ח. אבל מי שלא חייב את כל התכונות האלה, בהחלט יכול לקנות מכשיר פשוט יותר.

נקודה למחשבה: מכשיר פשוט של היום שעולה רק 1,000 ש"ח, הרבה יותר משוכלל ומתקדם ממכשיר דגל שעלה לפני 5 שנים 3,000 ש"ח.

הכל תלוי מה תרצי לעשות עם זה

לאחרונה קולגה רכשה את הדגם האחרון של אייפון הכי טוב.

עלה 7000+

שאלתי אותה מה הצורך, היא הסבירה שהיא מצלמת הרבה סרטונים לפרסום העסק שלה והיא חייבת שזה יהיה הכי טוב שיש

לעומת זאת.

אצלי התכונה הכי חשובה במכשיר סלולרי זה אינפרא אדום. לצורך שליטה במזגנים במקום עבודתי. לכן חיפשתי דווקא את התכונה הזאת. 

כי זה יכול להיות כלי זניח שאת לא נוגעת בו כמעט וזה יכול להיות מרכז היום שלך ללימודים / עבודה וכאלה.

אם למשל את מצלמת ועורכת סרטונים זה גם שיקול ובגלל זה כדאי לחשוב עם עצמך מה הפונקציות שחשובות לך ומה התקציב.

זה תלוי למה את משתמשת...

וגם לכל חברה ודגם יש יתרונות וחסרונות

אני מציע לך אם את באמת פחות מבינה ומכירה את העולם הזה של מפרטים של פלאפונים וההבדלים ביניהם

אז פשוט תכתבי מה השימושים שאת עושה בפלאפון וכמה מהם במקביל

אם בא לך אז יכולה גם לומר איזה מכשיר יש לך עכשיו ומה את מרוצה ולא מרוצה ממנו ככה יהיה מקום להשוואה וידעו לתת לך יותר מדויק

אם יש לך גם חברה של פלאפונים שאת רוצה רק מהם אז תכתבי

מכשירי ביניים (1500+) מספיקים לדעתי לרוב השימושים. אני עצמי מסתפק במכשיר ביניים שקניתי בפסח של 2021 ועבר מאז קצת שדרוגי תוכנה קצת יותר מורכבם (כן, בניתי לו רום !). הוא אחלה ומשרת אותי יפה לבינתיים.

נמחקה לי כל היסטורית הצטאים בווצאפ במכשיר *הישן* .. ואחרי דו שיח ארוך עם הצאט GPT/גמיני נראה שאין לי שום גיבוי... מצד שני אם להיות רציונלית מה כבר איבדתי? הודעה ממשהי מהעבודה שמארה לי כמה אני מיוחדת.. נראלי נחיה.. 

שלך באופן שוטף 

זה מונע מהמצב להדרדר למקומות לא נעימים.

יש צד טוב שאפשר להתבטא ככה, כשאתה ממש לא מול השני.

השיקול שלך מאוד רציני, וזה יכול למנוע הרבה דברים לא נעימים.

קשה להכריע.

ברור לי, צריך להיזהר מאוד במה שכותבים, אבל אולי לא יותר מדי.

אתה שואל כמה היינו מוכנים לשלם בכדי שיצנזרו לנו סרטים? אם גוי היה עושה את זה.. הייתי משלם הרבה.

בטח לא 2 שקל..

במקום לצנזר ולשפר את בעיות הצניעות בעיתונות החילונית, יש עיתונות המותאמת לציבור הדתי.  

נראה לי מוזר לצרוך תוכן ומדיה עם בעיות צניעות גם אם יש מי שיחתוך וידביק וינקה את מה שמפריע. 

ולא רק מצנזר בקטע של להסתיר, אז אולי יש בעיה אחרת של עצם הסרט והתוכן שלו. זה כבר דבר אחר..

יש גם בעיה של אלו שצופים כדי לסנן, אבל אולי אתה מתכוון אם איזה אלגוריתם.

מדובר כמובן על סרטים או סדרות שבגדול הן 'נקיות', אבל לפעמים יש פתאום כמה שניות של בעיה.

הסינון מתבצע ע"י AI ולא ע"י שום אדם יהודי וכד'.
השאלה הייתה האם מבחינתכם הייתם משקיעים סך מסוים שעבור כל סרט או פרק שאתם צופים - תוכלו לשים אותו בתוכנה שתעבור על כולו ותחתוך את המקומות הבעיתיים.

גם מבחינה רעיונית אז כן

אבל הרבה פעמים סרטים אפילו בלי קשר לחוסר צניעות לא תואמים את הלך הרוח של יהודי.

נ.ב

המטרה של סרטים היא לא לשרוף את הזמן או להוות ריגוש אלא ללמד דרך חוויה

כי זה גם ככה מחנך מהדלת האחורית... אז צריך לראות שזה עונה גם על זה 

וזה מסובך, לכן הפיתרון הוא כמו שכתב @פ.א. 

סרט זו חוויה חזקה ולכן זה כלי שאפשר לרתום אותו לקדושה את לא חושבת?

לשעתיים מטרדות היום יום, מלחצים ודאגות.

הולכים לקולנוע או צופים בבית בסרט, יוצאים להצגה,  כדי להכנס לזמן קצר לעולם אחר.  ההפוגה הזו מעניקה למוח "מנוחה" מרעשי הרקע של המציאות.

לפעמים אנחנו נהנים אפילו מסרטים שגורמים לנו לפחד או לבכות. זה קורה כי המוח שלנו יודע שזה "רק סרט" 🙃

מי מחפש לקבל שעת חינוך בצפייה בסרט?

לשם כך יש שיעורים ולימודים.

סרט הרבה מחצין דברים ומציג אותם בדו מימד ולפעמים תלת מימד חזותי

יש נושאים יפים וחשובים שמעבירים אותם בסרט,

עדיין הדיבור ןהעומק שבשיח או לימוד אמיתי מתוך ספר, נותן מימד אחר שא"א להעביר בצורה שטחית וצבעונית

נראלי שמסר או תוכן אמיתי או רעיון זה דבר שצריך עיבוד או שיח עמוק, לא דרך רדודה

שתעביר אותו

או תתיימר לחנך איתו  

בסרט יש יתרון שאין בלימוד מספר וכן להיפך.

זה כמו סיפור רק בצורה משודרגת וחיה יותר. בעיניי אין רע בלשלב... כל עוד הסרט חיובי.

ולאו דווקא בתור שעת לימוד, גם בשביל העשרה.

בין אם תרצה ובין אם לא הסרט מעביר מסרים, ובצורה הכי חזקה שיש... שאגב המטרה שאתה מתאר לענ"ד לא אידאלית בכלל. זה לברוח מהמציאות. אבל אם כבר, אז לפחות שיהיה משהו יחסית מועיל ולא מזיק. (מסייגת שאין בעיה בעיניי שיציאה לסרט תהיה שעת בילוי מדי פעם, אבל שוב שזה יהיה סרט חיובי)

בניגוד למדיום ויזואלי שבו הכל מוגש לנו "מוכן", הקריאה דורשת מאיתנו להיות שותפים ליצירה. כששוקעים בספר טוב ומעניין, אנחנו בונים בדמיון שלנו את הדמויות, את תיאור המקומות, המוח שלנו הוא זה שמפיק את הסרט מהמילים הכתובות. וממש נכנסים למציאות המתרחשת בספר, ומתנתקים זמנית מהמציאות סביבי בזמן שאני שקוע בספר.  

וכשעוצרים באמצע קריאת ספר וחוזרים אליו כעבור יום/יומיים, שוב צריך להכנס למציאות המדומיינת של העלילה. 

סרט יכול למלא בהשראה, להעשיר וללמד כמו ספר, אבל אם המטרה היא להסיח את הדעת מהמציאות אז משהו במציאות לא תקין. אלו שתי מטרות שונות. לא קוראים או צופים רק בשביל להפעיל את הרגש ולכבות את השכל... מסכים?

וככה גם מספר טוב.

נראה לי מרחיק לכת להגדיר יציאה לסרט שנהנים ממנו, ובעקבות כך התנתקות לשעה/שעתיים, כבריחה מן המציאות. 

כי המטרה מוגדרת, כמו שמכניסים מנוחה בלו"ז אבל זה לא מה שהיה נשמע שאמרת. חוץ מזה גם בילויים צריכים להיות כשרים, ותאמין לי שאין בזה אמצע בד"כ... או שזה חיובי וממלא, או שזה מוריד.

אכן אפשר היה להבין ממני משהו אחר ממה שהתכוונתי

אז אני בא להדגיש שאני מדבר על יציאה לבילוי מידי פעם כדי להינות מהפנאי ולא כדי לברוח ממציאות חיים, מצרות ובעיות. 

אין לי "מקום" בעולם... אני כאן כל רגע שה' מחליט שאהיה כאן, כל רגע מחדש. 

שליחה, כל מה שיש לי זה מה', ממה שהוא נותן לי משתדלת לתת.

אחרים רואים את מה שאני באמת מכוונת. כשאני מצליחה באמת לכוון ולהיות בתודעה של מה שכתבתי לפני- אנשים רואים את זה, זה ממש כאילו "שם ה' נקרא עליך ויראו ממך". יראת כבוד כזו.

אבל לא תמיד אני ככה, וכשאני פועלת ממניעים אגואיסטים זה ניכר.

אין לנו תפקיד אחד בעולם חוץ מלעשות את רצון ה' ולהתקרב אליו.

וזה כן בא ביחד עם מודעות עצמית, לראות מה הכלים שה' שם לך.

אם זה יכולת לשמח אנשים, אם זה לימוד שאתה צריך להפיץ... מבינים את זה לפי מה שקורה איתך, אתה יודע במה אתה טוב, ועדיין כל פעם ה' שם אותך בסיטואציה אחרת, כל רגע בפני עצמו. 

יכול להיות שאתה אדם תוסס ואתה יודע איך להשתמש בזה לטוב אבל עכשיו ה' רוצה אותך בפקק ולראות איך אתה מגיב ואם תתעצבן. זה מלא דברים. המגמה היא אחת.

היא הדרך, לא המטרה. 

מי שמתקבע על התכונה שבעיניו היא התפקיד שלו עלול לחטוא לעיקר.

כי תמיד חשבתי שכישרון ויעוד קשורים זה לזה.

תוכלי לבאר את כוונתך?

ברור לי מאד

לעשות טוב לעצמי ולאחרים

ללמוד ולהשתפר מיום ליום

אני לא מוטרדת ממה אנשים אחרים חושבים על התפקיד שלי

את התפקיד שלי רק אני קובעת ושאחרים יתעסקו בתפקידים שלהם

יעוד של כל מי שרוצה בזה

לא רואה צורך לתחום את תפקידי לתחום מסוים 

בסוף, זה תלוי במינון של כמה אתה צורך. כי אם תגזים אתה בסוף תמצא את עצמך בחמש לפנות בוקר מתעורר ליד פח זבל עם גרביים שהם לא שלך.

ככה זה בחיים. צריך לקבל אותם כמו שהם. כל ניסיון להתכחש להם נועד לכישלון. כי מה הם החיים אם לא צבר אירועים שמפריעים לנו לישון?

אבל בסוף מה יקרה איתי בפועל זה רק ה' יודע ומוביל

לשנות הרגלים רעים

ליצור הרגלים טובים

כשהבנתי את הקונספט של ההרגל זה הפך קל

ממליצה על ספר כוחו של הרגל

הוא מסביר את הרעיון של

טריגר- פעולה- תגמול

איך להיפטר/ ליצור הרגל

או ליצור הרגל זה תהליך מתמשך

הרבה אנשים אוהבים תוצאות של כאן ועכשיו

לא אוהבים תהליכים

וזה גורם לקושי בהשגת דברים

אני כן אוהבת תהליכים

מסוגלת לראות את התוצאה העתידית ולחכות בסבלנות

לרוב גם נהנת מהדרך

לכן בעיניי זה לא קשה

אחרים בטח יקראו לזה קשה עד בלתי ישים

ממליצה לקרא קצת טורים של הרב יצחק פנגר

ללכת בצעדים קטנים 

ולחלק את החזון הגדול למטרות קטנות ברות ביצוע

לפני כמה שבועות בעלון הידברות הרב פנגר רשם טורים בנושא שינוי התנהגות

ופירט איך לעשות את זה צעד צעד

זה עלונים לפני חודש- חודש וחצי ככה.

לגבי הצעדים הקטנים-

נגיד שאתה רוצה לרוץ מרתון שזאת המטרה הגדולה, אז

קודם אפשר כצעד ראשון להגביר מוטיבציה ובמקביל להוריד את המושג המופשט (רוצה לרוץ מרתון)

לפס מעשי (שינויים קטנים - לשים את הנעליים ליד הדלת, אפילו בלי לנעול, בשלב מאוחר יותר לקבוע זמן לריצה)

כשהייתה לי מטרה גדולה

השיטה של צעדים קטנים עזרו לי להגיע אליה....

היום אני מתמודדת עם דברים שאותה טכניקה בהחלט תשמש אותי

רק צריך לרצות

ולעשות משהו קטן בכיוון. 

ומוסיפים כמה שיכולים