וכתוב שם שאם לא יינקטו צעדים חמורים אפקטיביים נגד הטרור

אז חברי הממשלה הנוכחית ישלמו על כך בקלפי בפעם הבאה

ומכניסים את העמוד חזק ומוסיפים כמה שיותר אנשים

לאנשים לחשוב מחדש על המפלגה לה יצביעו בבחירות הבאות,

כנראה שסיפור הדקירות פשוט נמצא נמוך בסדר העדיפויות שלהם

מה לנו כי נלין, אלא על עצמנו

כל הרעיון הוא לתת להם סיבה להשתנות

להמשיך להצביע להם בלי שיהיה קו אדום מבחינתנו לכשלונותיהם ורפיונם,

זו הרמת הידיים הכי גדולה שיש

(יש עוד אפשרויות חוץ מביבי ובנט, שהן לא בוז'י ולהצביע להן פעם אחת

זה לא נורא)

לא הייתי ממהר לחרוץ משפט בצורה כזאת. 

פעם גם אני סברתי שהוא חסר עמוד-שדרה בעליל. היום פחות. כדי להמשיך להיות ימני (ועם כל הביקורת שיש לי עליו - אי אפשר להגיד שהוא שמאלן) עם כל העליהום שהולך עליו בתקשורת - צריך חוט שדרה כלשהו. כנראה קיבל חינוך טוב בבית אביו. 

בכל אופן, לנו באמת קל לדבר - כי אנחנו לא נאבקים מול אובמה, לא צריכים להגיב ליזמה הצרפתית, לא נפגשים עם באן קי מון או עם ג'ון קרי, לא מנסים לחמם יחסים שהתקררו עם אנגלה מרקל, ולא צריכים לשבת מחר בבוקר לממשלה יחד עם מעל 20 ח"כים שאנחנו לא סובלים וצריכים לדעת איך לפייס אותם כדי להזיז דברים. 

אני מודע לכך שטיעון 'מה שרואים מכאן לא רואים משם' הוא בעייתי ביותר. אני גם לא מצביע ליכוד, ויש לי ביקורת על התנהלותו של ביבי. אבל אני לא חושב שלא אכפת לו, ושהוא זורק רק מלים לאוויר. אני בטוח שהוא מתוסכל בדיוק כמוני מהמצב בארץ, ולמעשה גם יותר - כי הוא בעמדת כח, ומפחד שאין לו פתרון, או שאם הוא ירדד את הבועה כאן תצוץ אחרת במקום אחר, והוא צריך לשמור על איזון וממילא על איפוק שהוא לא מעוניין בו. 

בקיצור - המצב מורכב. עצוב, מתסכל, מעורר זעם (הרגשות הללו חשובים בהקשר הזה). אבל מורכב (ולכן לא כל מי שלא מביע את התסכול בפומבי = מישהו שאיבד את הרגשות הללו, בניגוד למשוואה שהוצבה כאן לעיל בשיחה). 

בס"ד

או שהבאה זאת האחרונה שלו..

בכל מקרה הוא שם לעצמו דד ליין בפעם  האחרונה שבדקתי.

זה סתם מבלי להיכנס לדיון..

אולי עדיף שיהיו בשלטון אנשים ששונאים אותנו בגלוי, ואז אנשים פשוט ימרדו בשלטון

מאשר אנשים שמפקירים יהודים. אבל מה, כל פעם נותנים הרגשה שכואב להם והם ישנו את המצב

וגורמים לכולם לשבת בשקט ולהמשיך לסבול

בס"ד

אני מאוד מקווה שהתכוונת להצעת אי אמון ולא למשהו גרוע יותר...

שסוף סוף אנשים יבינו שהכוח זה העם ויפסיקו להיות פאסיבים. 

בינתיים אנשים רק סובלים - נדקרים ברחובות ולא יכולים להגן על עצמם, משלמים מיסים בצורה מוגזמת, לא מקבלים את הזכויות שמגיע להם,  וכו' וכו'    

והדבר היחיד שעושים זה -  להתלונן...

מה יעזור אם יעשו הצעת אי אמון?   גם ככה בכנסת כל הזמן משחקים במשחק הכיסאות.

בס"ד

ואני מעדיפה את המצב הנוכחי מאשר תוהו ובוהו.

זה יתרונה של הדמוקרטיה, שאפשר להשפיע בדרכים שהן לא מרד.

ולפני שתגיד שגם עכשיו זה כאוס-

אז לא, זה לא נחשב כאוס.

ואנשים עוד מתהלכים ברחובות. ואנשים יודעים לאן לפנות.

ויש חיילים ושוטרים שמנסים להגן.

זה לא כאוס.

זה אמנם מציאות הזויה אבל היא אפילו לא מתקרבת לכאוס.

ברוך ה' לעם ישראל תמיד היו מנהיגים... ובלי שום בחירות.

בס"ד

מתי בדיוק עמ"י חי במקום אחד והיו לו כ"כ הרבה מנהיגים?

בזמן ביהמ"ק היה סנהדרין, הם הנהיגו.

זאת הנהגה אחת.

בזמן הגלות היינו מפוזרים אז לכל אחד היה מנהיג משלו.

אתה חושב שאם היינו מקבצים את כל המנהיגים האלה זה היה עוזר למשהו?

זה היה יוצר רק עוד בלגן ועוד מחלוקות.

אני לא רואה במציאות היום מציאות שבה יהיה ניתן להושיב את האדמור מסאטמר יחד עם הרב אבינר.

או את ביבי יחד עם הרב גינזבורג.

וכמה שתרצה להתכחש לזה, הם כולם מנהיגים של פלגים מסוימים.

אז לא, זה לא מציאותי.

בטח לא אם אנחנו רוצים להישאר עם אחד בארץ אחת.

בדיוק אותה טענה שאת אומרת - שיהיה מחלוקות ובלאגן.  אותו דבר בדיוק זה מה שקורה בכנסת - מחלוקות ובלאגן.

רק מה ההבדל?  בכנסת כל אחד חושב רק על עצמו וכתוצאה מכך עמ"י רק סובל מכל המחלוקות האלה ובסוף לא משתפר שום דבר.   

לעומת זאת במידה שהרבנים יהיו מנהיגים - ולהם (לרובם לפחות) כן אכפת מעם ישראל באמת, אם מקסימום יהיו מחלוקות, אז כל זרם ילך עם רבו!  בדיוק כמו שהיה בגלות ולא קרה שום דבר רע.

וזה רק בהשקפה ודברים מסויימים...מקסימום הם ישבו ויחליטו מה לעשות, אבל בכלכלה ושאר הדברים יש הלכות וסוף סוף לא ימצצו לאנשים את הדם ממס הכנסה ושאר מרעין בישין...

ואף אחד לא יעמיד לדין אדם שהרג מחבל מתוך הגנה עצמית.   וזה רק דוגמא קטנה

בס"ד

או שבשקלול עם שיקולים אחרים מבינים שצריך להצביע למפלגה מסוימת.

אני לא נוקטת עמדה, רק מבהירה.]

ולכן אין לתמוה שדברים לא משתנים,

כי זו הבחירה של ההולכים לקלפיות.

בס"ד

וזה לא שלילי.

הסכינאות והפיגועים זה כואב מאוד אבל לאנשים יש עוד שיקולים, לשרוד כלכלית למשל [אאל"ט גם אתה בחרת על פי זה בבחירות האחרונות].

כל אחד והשיקולים שלו.

אני לא חושבת שסדר עדיפויות שונה הוא מעוות.

הוא מציאה גדולה מבחינה כלכלית

אני לא נכנס לשאלה אם סדר העדיפויות מעוות או לא.

אני רק טוען שאנחנו בחרנו סדר עדיפויות מסויים,

וזו הסיבה העיקרית למציאות הקיימת.

ביום שהבטחון האישי שלנו ושל ילדינו יהיה בראש סדר העדיפויות שלנו

ונבטא את זה בקלפי, המציאות תוכל להשתנות.

מה שכן מעוות, הוא שאנחנו מגיבים על טרור הסכינים כאילו מדובר

במשהו בלתי נסבל בעינינו ואי אפשר יותר ומתחננים מהקב"ה שיעשה במקומנו

את מה שאנחנו לא טורחים לעשות.

בס"ד

אני לא רואה מפלגה אחרת שהייתה מטפלת בזה טוב יותר.

ובכל מקרה אתה מתאר את זה כאילו שלחנו את כל ילדינו לכבשן האש, וזאת לא בדיוק המציאות.

ולכן יש עדיין שיקולים אחרים.

ביום שיקבצו את כולנו בגטו וירצו לשלוח אותנו למחנה השמדה אז הישרדות תהיה השיקול הראשון.

אבל זה בע"ה לא יקרה ככה שהמציאות היום היא הגיונית למדי מבחינת סדר העדיפויות.

כל הבעיה היא שאנחנו לא נותנים לממשלה סיבה להתאמץ יותר.

אנחנו בכיס שלהם, לא משנה מה יהיה.

לא מדבר על כבשן האש,

רק על מציאות שמדי כמה ימים יהודים נדקרים בירושלים וברחבי הארץ.

מציאות שבה חיים אנחנו ילדינו ומשפחתנו (שיהיו בריאים).

ולכן לא מתאמצים לנסות בכלל

אין ספק שהמנהיגים בעד אדישות שכזו,

היא לא דורשת מהם להשתנות או להשתפר.

בגלל שלא ניסינו לעורר מהלך ציבורי, המצב הקיים ישאר

ובאמת שאני לא רואה שום סיבה שהוא ישתנה

זה מעיד על שני דברים:

א. למדנו לחיות עם זה, זה לא באמת נורא לנו כמו שאנחנו תמיד אומרים.

אם יש דברים שהם קו אדום עבורנו (לכל אדם ערכי יש כאלה), המציאות

של דקירות היא לא אחת מהן.

ב. נלמד לחיות עם דברים גרועים יותר בעתיד, העניין הוא ההתרגלות

בכל מדינות העולם, עם עקשנות ומאמץ ציבורי ניתן לעורר את הציבור.

אם הציבור מסוגל להצטרף אבל לא נתת לו משהו להתאחד תחתיו,

דבר לא יקרה.

אם לא תנסה, דבר לא יקרה מעצמו, וזאת בוודאות.

עכשיו עוד מישהי ביקשה עזרה. איזה שאלות יש לאנשים. באה לי אחת קצת מבוגרת, מדברת קצת חלש. אני: הינה עוד צרות. אני עם השיר באוזניות והיא מדברת כאילו אני שומע אותה . מכבה את האוזניות . "כן?" .. היא: אפשר לבקש בקשה? בטח נשמה מה תרצי? עד חצי המלכות. סתם לא באמת אמרתי לה ככה. קיצר היא מתיישבת לידי בספסל, איך אני מעבירה את כל הטקסט הזה לוואטסאפ? אני לוקח את הפלאפון שלה אומר לה הינה יש לך אופציות לבחור למי לשלוח. היא היתה בהלם מנסה להבין איך עשיתי את זה, נתתי נגיעה במסך לאחור, מסביר לה שיש מטוס נייר שהיא רק צריכה ללחוץ עליו ויש לה אופציות למי לשלוח. היא לא האמינה שהאופציה בכלל קיימת 😄

מצווה שניה.

סתם שאלה שעלתה לי הרגע.

טוב זה כבר קרה בשבת ויצאתי קצת טמבל אבל בסדר. לא נדבר על זה כרגע. מי שואל איפה זה עין גנים כשיש גם רחוב כזה וזה גם שכונה?! כן זה אני ששאלת אותו את זה בשבת היי 🙋🏼‍♂️

חחח מצחיק שאני מגיע לפה פעם ביובל עם סיפורים הזויים …

🤡

ת

אתה צריך שאלת רב האם יהיה מותר לך לאכול קטניות בפסח, שהרי ההבדל הגדול בין עדות המזרח ואשכנזים במספר לילות הסליחות בחודש אלול, זה לכפר על קטניות בפסח אצל עדות המזרח

שנה של קיום משאלות לטובה לכל באי ובאות הפורום

אשמח אם זה לא יהיה הנושא כאן...

היה לך קשר איתה. הערכת אותה. עשית איתה דרך. הכי הגיוני בעולם.

היא האשה היחידה, גם בזה היא היתה פורצת דרך לשבור את תקרת הזכוכית.

יהי זכרה ברוך.

לוועדת פרס נובל מאז מארי קירי אין שום תקרת זכוכית

בפועל היתה רק אחת

לא היו גונבים ממנה את הגילוי

מעגל דמים ללא קץ או עוצמת נצח: התודעה היהודית שתכריע את האויב

החרות הפצועה של מדינת ישראל, המנסה לבנות את ביתה הלאומי ללא זיקה עמוקה לשורשיה ולקודש, גובה מאיתנו מחיר דמים יומיומי וכואב. אנו מוצאים את עצמנו במרדף אינסופי של "כיבוי שריפות" מול פני רוע משתנים: פעם אלו בלוני תבערה ועפיפונים המכלים את שדותינו, פעם נחילים של כטב"מים ורחפני נפץ המאיימים על ערינו, ופעם מטחי רקטות, מנהרות ופיגועי טרור מגוונים. אנו ניצבים מול מציאות שבה אין לנו רגע של שקט; מציאות שבה אנו לא מפסיקים לכבות דליקות פיזיות וביטחוניות, מבלי לראות את האופק או את הקץ.

בכל פעם שאנו גוברים על איום אחד, מיד צומח איום אחר במקומו. הניסיונות לפתור את הבעיה בכלים טקטיים, טכנולוגיים או צבאיים בלבד דומים לטיפול בסימפטום ולא במחלה עצמה. אנו משיגים שקט זמני, אך נכשלים פעם אחר פעם מלגמור את הסיפור עד הסוף ולעקור את האיום מן השורש — משום שהשורש האמיתי הוא רוחני במהותו.

אירועים אלו אינם יד המקרה. הטרור הבלתי פוסק, על כל סוגיו וטכנולוגיותיו, הוא תזכורת רוחנית וקיומית רבת עוצמה. האויבים מציקים לנו, אך מלמעלה מכוונים אותנו בניסי ניסים — באמצעות מסרים שמימיים שאין לנו ברירה אלא להקשיב להם — להבין שאיננו יכולים להסתמך על כוחנו ועוצם ידינו בלבד. המציאות דוחקת בנו לחזור "מלא על מלא" לשורשינו העוצמתיים, המוצקים והקדושים.

הטרור והלחימה האינסופית ייפסקו רק מכוח נחישותנו המוחצת, שתנבע מתוך זהות יהודית מבוררת. ברגע שנתחבר לשורש הנשמה המשותפת של עם ישראל, יתקיים בנו: "כל המקום אשר תדרך כף רגלכם בו לכם יהיה" (דברים יא). נחישותנו הרוחנית והמעשית תנפץ את אשליות האויב, כהבטחת התורה: "ונתתי שלום בארץ... ורדפתם את איביכם ונפלו לפניכם לחרב" (ויקרא כו). אז, מתוך עוצמה פנימית בלתי ניתנת לערעור, יסתיים מעגל כיבוי השריפות ויראו כולם את ניצחוננו המוחלט: "וראו כל עמי הארץ כי שם ה' נקרא עליך ויראו ממך" (דברים כח).ל

קטן מידי.

תעבור למצב מחשב

ואז הגדלה/הקטנה על ידי צביטה

החל מלפני כחודש שהחלפנו את הckeditor הנוראינב tiptap.

עכשיו הכל מובן.