לא נראה לי שחשבת לרגע שהתכוונתי לגבר.

להתנסח בצורה כזו, זאת תעוזה.

גם אם הוא באמת חושב כך, יש מילים אחרות שהוא יכל להיעזר בהן.

אני אישית נפגעתי.

שימוש במילה "טריוויאלי" הופך את הלידה שאשתו חוותה לסתמית וחסרת משמעות. 

"אנא עארף"- בעברית צחה- "אני יודע" בטון מזלזל ביותר, שאני קוראת את זה כ"מה אכפת לי".

הוא גם טורח לציין שהלידה לא גרמה לו להעריך יותר את אשתו הסובלת, וגם הוא בקושי זוכר מה הוא חשב אז... כאילו זו עוד סיטואציה בחייו.  *אם זה מרוב התרגשות, מה שקשה לי להאמין לאור שאר התגובה שלו- קבל את התנצלותי*

ואת התשובה האחרונה שלו, בסדר.... נקבל.

לא צריך בכוח לצאת להגנתו רק בגלל שהוא גבר.

אם זה משהו שנוגע בי באופן ישיר, אני איעלב מאוד.

תחשוב שנייה לעומק- אם היית טורח על משהו מסוים הרבה מאוד זמן, והרגע האחרון לפני שהכל מסתיים ומגיע לשלמותו הוא רגע השיא- לחץ, יזע, דמעות וכאב ואני הייתי באה ומזלזלת בחוסר הערכה טוטאלי ביצירה של חבר שלך שעבד צמוד אליך ועשה כמוך בדיוק, בבקשה אל תגיד לי שזה לא היה מזיז לך.

ומעניין אותי מאוד מה אתה חושב על התוכן שהוא כתב. זה נושא השרשור הרי, ולא היטפלות למילה מסוימת שאמרתי.

אז, תתייחס בבקשה.

אשה, עברה או לא עברה לידה, מבינה שיש בדבר הזה מאמץ פיזי ונפשי אדיר,

והיא כאשה מצפה (או לא) שבעלה יהיה שם לידה ויעריך אותה,

ובנוסף, שכולם יעריכו את מה שהיא עושה.

לידה זה לא עוד אירוע בחיים כמו בר מצווה או ברית או סיום לימודים.

לידה זה לא דבר טריוויאלי.

לידה זה לא "אנאערף".

לידה זה מאמץ שאישה עושה כדי שיעריכו אותה?

היא יולדת בשביל בעלה?? בשביל ההערכה שלו או של הסביבה??

נראה לי שקצת התבלבלו פה בקשר ללידה ומטרתה.

המאמץ והייסורים הם גדולים ועצומים-

אבל הרווח כולו שלי.

לא מצפה לאהדה ולמחיאות כפיים מאף אחד, כי את הפרס שלי כבר קיבלתי...

או שהיית חושב שזה כן מתקבל על הדעת והיית אפילו כותב את זה לפוגע?

אני לא יולדת בשביל שיעריכו אותי ,

אולי מצפה שבעלי יבין אותי[וב"ה שהוא מבין]  ויתמוך בשעה שזקוקה לעזרה .

אולי הערכה על הדרך הוא גם מעריך אבל זה ממש לא צפיה שלי..

ואם לא יעריך אותי לא אביא ילדים ?

ודאי שאביא אין אושר יותר גדול מזה כך לפחות אני מרגישה, כך שזה נטו בשבילי כל הסבל ..

לא שלידה זה טרייואלי

קצת הבנת הנקרא של כיתה ד'... לא יזיק לכם

יש הנחה מסוימת כזו, שגבר שחווה יחד עם אשתו הסובלת את הלידה של ילדם, וראה איך היא מתמודדת עם כאבי תופת במשך שעות ארוכות ומצליחה להוציא מתוכה יצור חי, שזה דבר שאתה לא יכול לראות אותה עושה כל יום, וההבנה שהיא סחבה בתוכה כמה חודשים טובים את התינוק שלכם ששקל לא מעט, והביא איתו שלל תופעות ומצבים רפואיים שאף אחת ואחד לא היו מבקשים סתם כך, לרוב, וב"לרוב" אני מתכוונת לרוב מוחלט, יעריך את אשתו.

צר לי על אשתך שבעלה אומר עליה שהוא "וואלה, לא זוכר אם זה העלה במשהו את ההערכה שלי לאשתי".

אין לי מושג מי זאת אשתך יעל, אבל אני חושבת שמינימום זה לכבד את מי שאתה מדבר איתו, וגם אם זה לא מתאים לדעות שלך.

אני בטוחה שהבחורה שפתחה את השרשור לא ביקשה לקבל כאלה תגובות ישירות שלא חסות על אף אחד בדרך, אלא קצת התחשבות.

לא הערכת את אשתך בלידה? סבבה. אל תגרום במילים שלך גם לאבות שבדרך להתנהג כך.

שאת צריכה לעשות "הערכה מחדש" של דברייך.. ביחוד של סופם.

בטוחני בהם, שההערכה ההדדית שלהם אינה נופלת מאלו שאת מתארת, ואין זה קשור כלל לשאלה האם בדיוק הלידה גרמה באותו זמן, "להעריך יותר" את  מי שהוא מעריך ממילא. הרי מפורש דיבר על "לא זוכר מה חשבתי אז".

לא "מזמינים הרגשות", ולא תמיד אדם שעסוק בלסבול יחד עם אשתו את הצירים ולעודד וכו' - ואח"כ לשמוח אחרי שנולד תינוק חדש, באמת חושב באותו זמן על אם הוא מעריך יותר..  גם האשה לא חושבת על כך אז.

גם פירושך למה שכתב "טריוויאלי", הוא ההיפך מדבריו. הוא כתב שזה נראה לו דבר טריוויאלי, דהיינו בסיסי, שכאשר אשתו סובלת מצירים, הוא נמצא על ידה. יפה מאד.

הוא כ"כ אוהב את אשתו, כ"כ מתרגש מהלידה וכ"כ ברור לו שהוא צריך להיות עם אשתו בזמן הלידה,

שהוא לא מבין למה בכלל שואלים את השאלות האלו..

מה נהיה? ועוד בסקר שכלל לא מופנה אליכן..

כל גבר שמגיב כאן זוכה לבעיטה

רק שלומר ליולדת שמה שהיא רוצה זה הזוי.. זהנראה לי התיימרות

הרי אפילו לחלל שבת על מלווה מסוים מותר.. זא שהתורה מכירה בכך שזה נחוץ ולא הזוי כלל

אתה לא יכול להבין מה עובר על החבר הכי קרוב שלך 

פשוט כי אתה זה לא הוא

יש לך עולם פנימי שונה לחלוטין משלו.

קל וחומר שאתה לא יכול להבין אשה

קל וחומר בן בנו של קל וחומר כשמדובר בחווית שיא נשית 

שאין לך בה שום השגה כלל. 

זכותך להביע דעה, אף אחד לא אמר אחרת

מה שאמרתי זה שהדעה שלך ילדותית. 

וכן, אמא ובת זה יותר טבעי. 

גם אני הייתי עם אשתי בלידה 

אבל תמיד הכי חשוב לי זה שהיא תבחר את מי היא רוצה איתה

ואם היא היתה בוחרת אמא/אחות/חברה זה היה בסדר גמור בחינתי

כי זה החוויה שלה בלבד, 

והיא יודעת הכי טוב מה נכון לה וטוב בשבילה. 

נכון שזה הילד שלי, אבל הלידה עצמה היא חוויה שלה בלבד. 

אז ברור שעדיף את האמא! היא עברה כבר כמה לידות ויש לה ניסיון

היא יכולה לעזור פיזית כשצריך.

הבעל יכול לעזור נפשית ורוחנית

ובטכני שלפני

כל אחת ועניינה והרגשותיה. ויש מקומות שזה גם ממש מה שמקובל.

שלא לדבר על מגבלות הלכתיות בשלבים מסויימים.

סתן לדוגמא, הבעל לא יכול לגעת באשתו בשלב כלשהו בלידה.

אבל אמא שלה או דולה כן יכולות. ויכולות לעשות לה מסאז' שיכול לשפר פלאים את ההתמודדות עם הצירים 

אתה אבא של הילד.. מהרגע שהוא נולד.

ומכיוון שאתה לא אבא של היולדת וחווית הלידה שייכת לה..אז היא רוצה את מי שילד אותה. לא הגיוני לך?

קצתעצוב לי! כי זה אומר שאישתך לא קיבלה לגיטימציה לתחושות ולרצונות שלה כיולדת.

וההלכה מתייחסת לכל מלווה שהיולדת רוצה. בפירוש לא כתוב בעל. מה גם שבעל בכלל לא יכול לעזור במצבים הכי קריטיים

אז אל תשחק אותה איזה מושיע לאומי שלא רוצים את עזרתו.

אבל אני ממליצה לך כאישה, לפתוח קצת את הקנאות והבעלות הזאת.. ולאפשר לאשתך מכל הלב להיות ולהינות מהחוויה שנקראת לידה.

ולא! אין לך שום זכות להביע דעה על תהליך הלידה שלה בצורה בה אתה מביע זאת.

חבל לי מאוד בשבילך ובשבילה. כי זה נשמע שאתה לא מכיר בזכותה על הגוף שלה

אתם תיקחו את התינוק ביחד למעון תמיד?

אתם הכל עושים ביחד?

אתה תמיד תלך עם אשתך לקנות בגדים לה ולתינוק?

יש דברים שנח לעשות עם אנשים אחרים מאשר הבעל, זה לא לגיטימי?

מרוב שכל אחד חושש לאבד את עצמו בתוך הזוגיות. מאבדים את הביחד. ונשארים 2 אנשים שגרים באותו בית וחולקים כמה דברים משותפים כמו: ילדים,משכנתא,רכב,ואולי עוד כמה ששכחתי.

אני תוהה האם הרצון שלך להיות בלידה נבעה מהצורך להיות חלק או מ'תחרות' ופגיעה שאמא שלה לא תהיה..

כי לאורך ההודעות שלך זה נראה שקצת כאב לך העובדה שהיא רצתה את אמא שלה ולכן כלכך בער לך להיות שם.

זאת הסיבה שאני מגיבה לך..

ברור שהרצון שלך להיות חלק הוא מובן!

אבל אתה צרך להכיר בעובדה שמי שעוברת לידה היא האישה ולא התינוק!

ואתה צריך לצאת מנקודת הנחה שאין לה שום כוונה לפגוע בך..אלא היא פשוט צריכה דברים אחרים.

ברור שזכותך להביע דעה..אבל מדבריך נשמע שקצת הפעלת רגשי ולחץ כדי לשכנע אותה בצידקת טענותיך ובכך שאם אמא שלה באה איתה ללידה זה כביכול על חשבונך, פוגע בך וכו'.

(סתם מעניין..אם תשאל ממקום נקי ובלי כל העבודה הרגשית שאתה משוכנע בה... אם היא 'לא רוצה את אמא שלה איתה' או שההסכמה היתה מתוך אילוץ.)

זה מה שהשתמע לי מדבריך.. מתנצלת אם הבנתי לא נכון

עכשיו.. אם אישתך לא רצתה את אמא שלה בלידה.. אז למה אתה מסיק שזה תינוקי או הזוי?!

אל תתערב לנשים אחרות שכן רוצות

ורק על עצמי יכולתי לספר שבאחת הלידות (ורק בעלי איתי..חוץ מבקטע שאסור ואז אני לבד)

נשמעו צרחות אימה של יולדת ובעלי פשוט התעלף..

כך שיש מצב שלא לכולם מתאימה הסיטואציה

(לאט לאט הוא התרגל לצרחות אבל לא משנה..)

אתה לא ילדת ולא תלד מימיך..אז אתה לא מבין בנושא הזה.

ואם אישתך לא רוצה את אמא שלה..אז כנראה שגם את השיקולים לכך אתה לא מבין..

אי לכך, לאיפה להסיק מסקנות על זוגות/ זוגיות/ נשים אחרות..

כאישה שנפגעה שקראת לנו הזויות

סתם לא באמת.

פשוט יכולה לשער שיש באמת מריבות בין זוגות שהאישה רוצה את אמא והבעל עושה על כך סקנדלים.

ואתה צריך לקחת את זה בחשבון כשאתה מביע דעה תאורטית לחלוטין שאין לך בה שמץ של הבנה

הלידה לא נוצרה כדי לתרום לזוגיות.. כך שהתרומה לא משמעותית להחלטה.

מה גם ששפרה ופועה היו לפני אלפי שנה והם היו נשים כך שכנראה לא סתם אומרים שגבר אין מקומו בלידה..

ושוב הבהיר..אני כן מסוג האנשים שבעלי בא איתי. למרות שבלידה הראשונה אמא היתה המלווה.(והוא ברח)

ואני בהחלט חושבת שלאמא יש תפקיד יותרמשמעותי בגידול הילדים. לא לחינם אלוקים נתן רק לה את האפשרות לסחוב ולהאכיל אותם

וגבר לא יכול להסתדר בלי אישה

ולראיה גברים מתחתנים מהר אחרי גירושים או אלמנות.

כנראה הגברים נעלבים שהאישה יכולה ללדת בלעדיהם ולהסתדר בלעדיהם

ועוד יותר פוגע שהיא עוד רוצה עזרה נשית כמו אמא

הרי אי אפשר להסתדר בלי גבר לדעתם...

[התעלף מרוב פחד.. בטח אמר: פעם הבאה, שתעמדי את בחוץ ואני אהיה בפנים, שתביני מה זה קושי...]

לגבי "גידול הילדים", אני לא מסכים עם זה. בוודאי שבשלב של "לסחוב ולהאכיל", זה משמעותי מאד. אבל יש שלבים נוספים.. ושם התפקיד של האבא לא פחות משמעותי. כל אחד עם הפונקציות המיוחדות שלו. וגם משתנה לפי המשפחות.

חבל שאתה רואה את זה ככה.

אם היא מרגישה שבמצבים מסויימים היא צריכה את אמא שלה, זה לא סותר כלום מהאמון כלפיך.

גם כשהיא מדברת איתה הרבה בטלפון זה לא סותר את זה...

אבל עצה לטובתך: כמה שאתה תקבל יותר בהבנה ורוך וחיוך את הרצון הזה שלה, היא באמת תרגיש בך יותר שותף.

אפשר להבין בכללי (בלי להיכנס לפרטים מתי בכלל מתאים בתוך התהליך של הנידון המדובר) את הרצון לתחושה ש"סומכת עליך", אבל כך זה רק מרחיק את התחושה הזו. אם היא תתפוס שאתה מבין אותה, אז תסמוך עליך גם בנושא הזה, גם אם "בעקיפין", שסומכת על  רגישותך אליה, על ההכלה וההבנה.

ובאמת איש יכול להרגיש קצת "נעלב", אם זה לא כך... (כנ"ל, לא נכנס כרגע לפרטים. אני לא חושב שבזמן הלידה ממש, צריך להיות ליד, אלא אם כן האשה מאד צריכה את זה; יכולה להיות בכך גם בעיה הלכתית. אבל מכל-מקום, התהליך ארוך בד"כ, ויש בו הרבה מקום לתמיכה).

אבל חשוב להבין, שיש אצל נשים שונות תחושות שונות, דקות. יכולה לסמוך עליך לגמרי, ובכ"ז בענין הזה להרגיש צורך באמא שלה. אז כל הכבוד שאתה מוכן להיות "אחד בשביל השני ברגעים קשים", זה מעולה. אבל אם רואים שכך זה אצלה, לא לפרש שהיא באמת אינה סומכת, אלא להבין ש"להיות בשבילה" במקרה הזה, זה לקבל את הרצון, על אף ההרגשה הקצת לא נוחה שנלווית. זה עצמו גם יחזק את הקשר, הסלחנות כלפי התחושה שלה, אחרי שהסברת לה את דעתך הלגיטימית.

ובהיות שכך כנראה זה אצלך (אומר, ומקבל את רצונה), אז מה טוב. יתכן שבהמשך, בגלל שתכיל אותה כמו שהיא, בנחת, זה יצור שינוי במצב המעשי.

אבל כנראה שזה בגלל שהוא לא קורא לרצונות שלי הזויים או תינוקיים.

אלא פשוט מקבל אותם בלי להבין.

אם אישתך צריכה לשכנע אותך כשהיא בלידה על צעדים וצרכים שכרגע היא רוצה..

אז כנראה היא מעדיפה מישהו אחר איתה.

מתנצלתשאניחריפה, זה פשוט תגובה מקוממת! (כאישה..שחוותה לידה)

"מדברת על מלוה"?..

לידן.. פרי האהבה ייצא והוא שייך לבעל ולאישה.

חווית הלידה היא של האישה.. ויש כאלה שתמיכה רגשית או פיזית קל להם לקבל מאמא..

יש המון סוגים של זוגיות.

ויש סוגים של זוגיות עם קשר טוב שאין לגבר אפשרות לתת תמיכה רגשית..

וזה לא העניין. אני כן חושבת.. שאסור באיסור חמור על בעל לכפות על אישתו את השהיה שלו בחדר הלידה..

וגם אם זה לא הכרח אלא 'נתון לבחירה'..

אני לא חושבת ששהיה יחד בחדר הלידה היא ערובה או סימן לזוגיות טובה בדיוק כמו שחשבונות נפרדים, וכו' וכו' לא מהווים הוכחה לכלום. אין כללים בזוגיות!!!!

זה מאוד תלוי איך אישה מגיבה ללידה. אם היא בוכה, צועקת, וכו' ולא נעים לה שבעלה יראה אותה במצב כזה לעומת אמא שחוותה לידה ויכולה להבין את המקום.

זה מאוד תלוי איך הגבר מגיב לצרכים של אישתו.. אם הוא מאפשר לה להצטרך מה שהיא צריכה. או שהוא חושב שהוא יודע מה היא צריכה ולידה זה לא זמן ומקום שאישה יכולה וצריכה להתמודד איתו.

זה מאוד תלוי ברמה הדתית של הזוג.. אצלינו נניח הבעל לא נשאר בכלל בזמן הלידה מה שמשאיר את האישה לבד בזמן שיש כאלה שזה מפריע להם.

כי אני מרגישה שזה זמן שלי פרטי עם אלוקים. זה רגעים גדולים. לא רוצה אף אחד!! לא אמא ולא בעל

מצידי גם שלא היתה מיילדת, אבל זה חייבים...

לידה ראשונה באמת בעלי יצא מהחדר לבקשתי

אבל לידות הבאות הוא אמר שזה חשוב לו להיות והאמת זה לא הפריע לי רק אמרתי שלא ידבר איתי. לא כל הנשים מתאים להם שיגידו דברים, אני רוצה להתרכז בי ברגע הגדול, בחוויה, כמה שזה גם שייך לבעל אבל לא הבעל עובר לידה, לעולם לעולם אי אפשר להסביר מה זאת לידה.

יש בעלים שנמצאים וזה בכלל לא קשור לקירבה זה רק בגלל שהאישה צריכה שיעזרו לה ויתנו לה מים ויסדרו תכרית ..

לידה היא חוויה מורכבת מאוד.

היא גם חווית פיזית, גם חוויה רוחנית, גם חוויה רגשית.

זה בדיוק כמו שאין איזשהו כלל גורף שצריך לספר לאישה הכל.

יש רגעים מורכבים כל כך.. שלפעמים לחלוק אותם עם מישהו שלא חווה זה מעיק וקשה.

אמא היא אמא ולא משנה מה קורה.. כיבוד הורים היא מצווה נצחית כי הקשר עם ההורים הוא קשר נצחי.

ואמא שעברה לידה יכולה לסייע ולו רק בגלל שהיא חוותה את אותה חוויה.

תגיד לי..(הקצנה) היית רוצה את אישתך איתך בשירותים? יש רגעים שאדם רוצה להיות גם בלי הבעל.

לידה היא מצב לא נעים בכלל! לעומת זאת, אמא שכבר היתה במצב כזה.. זה פחות קשה.

אני מסכימה איתך שאם אישה היתה מביאה את אבא שלה זה מצביע על קשר פגום.

אבל אם אישה בוחרת להביא אישה ללידה זה מצביע על רצונה במשהי מוכרת שחוותה חוויה דומה.

ואני לגמרי מתחברת למה שאין כמו אמא כתבה..

ל ''זה מאוד תלוי איך אישה מגיבה ללידה. אם היא בוכה, צועקת, וכו' ולא נעים לה שבעלה יראה אותה במצב כזה לעומת אמא שחוותה לידה ויכולה להבין את המקום.''

משפט שגוי שמצדיק את מה שאמרתי לגבי חוזק הקשר הזוגי.

ליד בעלך פחות נעים לך מאשר ליד אמא שלך????

אני יכולה לקבל כל תרוץ חוץ מזה.

ליד הבעל צריך להיות לך הכי נוח שבעולם!!

לא חושבת ששייך ביזיון בלידה. 

הרי הבעל לא רואה את כל ה''בלאגן'' שקורה בלידה. הוא רואה את החלק העליון של אשתו,את הפנים שסובלות מתאמצות וכואבות בשביל ללדת את הילד שלהם.

וחוצמזה שבלידה האישה לא צועקת אלא מתרכזת בנשימות ובהוראות מהמיילדת מקסימום יוצאת צעקה אחת או שתיים. רוב הצעקות זה בעיקר מהלחץ והחרדה מהלידה. ואני בטוחה שכל גבר ראה מתישהו את אשתו בזמן פחד וחרדה בלי קשר ללידה.

אלא שמא הבעל לא יאהב את מראה אשתו וירצה משהי אחרת.

אני בהחלט חושבת שמראה אישה בלידה עלול לגרום דחיה לגברים מסוימים.

בכל מקרה.. אם אישה מרגישה שזה עלול להגיע למצב כזה.. זה לא אומר שהקשר עם בעלה לא נכון.

אלא שהיא מתייחסת אליו כגבר..בדיוק כמו התורה.

ונ.ב. לא כל אישה מתרכזת בנשימות ובהוראות המיילדת... 

מהסיבה הפשוטה שכל אחת מדברת מתוך רגש.ועם רגש קשה להתווכח.

בכל אופן אענה לך,שלעניות דעתי-

גבר שהמראה של אשתו בזמן לידה (כמובן שבצניעות) גורם לו לדחיה,משהו קצת עקום אצלו.

כמובן שכל אישה תעשה מה שנכון לה. אבל צריך לדעת שהאופציה המועדפת היא להיות עם הבעל בלידה בלי לחשוש שמא אתגנה בעיניו או להתבייש ממנו וכדו'

ברור שגם בעלי היה שם כל הזמן, אבל לא הייתי יכולה בלעדיה.

זה מאוד אינדווידואלי ומשתנה מאישה לאישה.

חוץ מזה שלבעלי (ושמעתי גם על בעלים נוספים כאלו) היה מאוד קשה לראות אותי סובלת כל כך, ולכן הוא כל הזמן יצא ונכנס. לא לשכוח שגם לבעל זו יכולה להיות חוויה לא פשוטה.

מבינה גם נשים שהצורך שלהן שונה, אבל אפילו שבעלי אולי פחות "מבין" בדברים האלה, זו חוויה של שנינו ולא של אף אחד אחר.

אני חושבת שכשאשה מביאה את אמא שלה זה לא בגלל שהיא לא סומכת עליך אלא בגלל שהיא לא סומכת על עצמה.. והיא רוצה עזרה ממשהי מנוסה יותר שעברה את זה בעצמה.

אני ביקשתי מאמא שלי שתבוא בלידה הראשונה אחרי כמה שעות טובות של חוסר התקדמות, רציתי את הניסיון שלה. בסופו של דבר הרגשתי שזה פגע ברגע האינטימי של שנינו יחד, מאז בלידות, רק בעלי איתי, אבל זה גם הרבה כי אני סומכת על עצמי (וכמובן על רבונו של עולם). אם לא, יתכן שהייתי רוצה את אמא או דולה או מישהו עם נסיון בתחום.

 אבל שוב, זה עניין של הסתכלות ולכל אחד הסתכלות אחרת. 

יש כו"כ הגבלות הלכתית בשהיה בחדר לידה

אני סיימתי לדון.

אם שאלתך כוונה לעצמך, אני מאחלת לך לידה קלה בעז"ה, ידיים מלאות, שבעלך יהיה לצידך, יתמוך בך, ידע להעריך את כל מה שאת מקריבה למען משפחתכם, הן בזמן הלידה והן אחריה. 

אני יודעת ומקדימה כל אחת והרצונות שלה והתחושות שלה וחווית הלידה שלה והקשרים שלה.

זה שאחת לא רוצה את בעלה בלידה זה לא מעיד על קשר לא טוב..

אצלי 3 לידות עם אמא שתומכת פיזית ובעל שתומך נפשית.

ב"ה הלידות שלי מהירות ולא מידי מורכבות.

אחרי לידה ראשונה למרות שאני אוהבת ומעריכה והקשר שלי איתה מצוין וקבלתי עזרה מאמא שלי כל מהלך הלידה התחושה שלי היתה שערבתי אותה בחיים האישיים,

שלי ממש הרגשה כאילו היא היתה בתוך חדר השינה ביחד עם בעלי .

כן זה ישמע מוזר אבל זו תחושה שמלווה אתי כל פעם שאני חושבת על הלידה.

אחרי לידה ראשונה אמרתי לבעלי שאני לא רוצה את אמא שלי איתי בחדר לידה ומכל הסיפורים שהוא שמע באותה תקופה כמו על גיסה שנכנסה לניתוח חרום באמצע לידה התחנן אלי כל כך שהוא קורא לאמא שלי ונכנעתי וכך גם בלידה שלישית..

אבל להבא אני בעז"ה לא אכנע! ואני ישכנע אותו וידבר איתו על זה כל ההריון שאני רוצה רק אותו איתי בחדר לידה.

[בעלי אדם מדהים ,ביומיום יום מאד דאגן מכל פצע כך שכל נושא הלידה  מלחיץ אותו מאד  ..בחודש תשיעי הוא פשוט הסתרי כל טלפון שלי אליו ככה, קודם הכל בסדר??? ]

בעלי התעקש שגם הוא רוצה תמיכה נפשית במהלך הלידה..

אז הסכמתי שאמא שלו תהיה. היא היתה קצת וחזרה אחרי שהתינוק נולד אז ברגעי הלידה ממש לא נשארה..

אבל הוא גם הרגיש הוא צריך מישהו שירגיע אותו.

והאמת שהתחשבתי בו בשמחה..

וכן, פעם היית מאוד מצחיק 😝

אבל גם היום ❤️

אז מן הסתם הם יצחקו, ידברו, יקשקשו... 

אם הוא לא לומד הוראה והוא לא מתכוון לעבוד בישיבה,

אז זה לא כל-כך שונה מאינספור פגישות שיהיו לו גם בעבודה.

(אני יודע שלא עניתי לשאלה שלך, רק הרחבתי אותה...)

אין נכון או לא נכון.

לאחת זה יפריע-וזה בסדר.

ולאחרת זה לא יפריע-וגם זה בסדר.

אבל אם זה מפריע לך,פשוט תגידי לו.

תשתפי אותו בתחושות שלך.

אצלה בבית או במקום ציבורי, כמו בספריה?

זה  טבעי שדברים כאלה מעוררים מחשבות ורגשות, במיוחד כשאתם זוג טרי והקשר עוד בבנייה והתגבשות. זה ממש לא משהו לחוש עליו אשמה או לחשוב שאת "מגזימה".

אבל כיוון שההקשר הוא נטו לימודים ולא בילוי חברתי נניח של קולגות מהעבודה ,  לצורך השלמת חומר חיוני שהוא הפסיד עקב המילואים – זוהי מטרה פרקטית, ברורה ומקצועית. זה לא "בילוי" או "יציאה".

אם הם אכן ישבו בספריה - זו התנהלות שגרתית ונורמלית של חבורות סטודנטים.  

אם בפעם הזו נפגשו בבית שלה, לגיטימי לבקש שלהבא ישבו במקום ציבורי  

יש הרבה חברויות בלימודים ובעבודה שלא מתפתחות למקומות שהפנטזיות של כבודו הולכיהם אליהם.

זה לא הופך את זה לטוב או לרע, אלא בעיקר שצריך לדעת לשים דברים בפרופורציות ולהבא להציב גבולות (נניח, שבפעם הבאה ייפגשו אצלכם בבית, או שייפגש עם אחר/ת).

מחשבה פסימית מיידית או תגובה קיצונית יכולים להזיק מאוד, בין אם החשש מוצדק ובין אם לא.

השאלה אם יש לו ברירה.

אבל כמה נקודות ציון

א האם יש איסור ייחוד. אם כן אז זה פשוט אסור .

ב האם חד פעמי/ פעמים בודדות/ סדרה של שיעורים

ג האם יש רעשי רקע שיגבירו צניעות או שיגבירו קלות דעת

ד מה הסגנון של הסטודנטית המדוברת

הצלחה רבה 

לק"י

לא קשור לאם סומכים על בן הזוג או לא.

ובעיני, אם לך זה מפריע, הכי לגיטימי שתבקשי ממנו ללמוד עם גבר.

אולי לא הייתי באה בדרישה, אלא מבקשת ומקווה שייענה לי.

עדיף ללמוד בזום ביחד ולא פיזית ועוד יותר עדיף ללמוד עם גבר..

זה די פשוט ובסיסי

שיפריע לך

כדאי לשתף בזה❤️

אפשר להזמין ללמוד אצלכם אם אין אופציה טובה יותר עם מי להשלים..  או שילמדו בזום.

יחד עם זאת, ראוי לסמוך עליו

ואם ממש קשה (לאו דווקא קשה לסמוך אלא קשה הסיטואציה)

אפשר להזמין אותה ללמוד אצלכם

שצריל זהירות גדולה ב"לתת עצות" שחלילה לא יפגע בצורה כלשהי בשלום והאהבה בין איש לאישתו.

אז כל המטרה היא רק לתיקון ולכוונה טובה.

גמו שכתבו זה חייב להיות ברור שהגבולות ההלכתיים חייבים להישאר אחרת אין לזה שום היצר בלי קשר לנישואין בכלל.

והדבר השני והקריטי זו לא הנהגה טובה אני מאמין שהוא עושה את זה בתום לב וגם אותה סטודנטית שעוזרת לו.

אבל זה לא מומלץ כלל וכלל גם כשאין  שום ייחוד ומבחינת הלכתית יבשה הכל נעשה לפי ההלכה.

מהסיבה שזה יוצר קירבה בטח אם משובר במשהו של כמה פעמים.אי אפשר להיות לא אנושיים אי אפשר לשבת עם אדם ולא קצת לצחוק איתו להביע נחמדות וזה לא דבר רע אבל בהקשר הזה זה עלול חלילה להגיע למקומות שליילים ואיני מדבר מדמיונות אלא מסיםורים ששמעתי ומתלמידי חכמים מאוד מתונים ומחוברים לחיים שגם הם אומרים את הדברים הללו.

זה מעבר להרגשה האישית זו הנהגה לא נכונה...

העולם היום הפך להיות מכיל וכל דבר כמו מה שכתבתי נשמע שמפגש בים איש לאישה הוא מלא ביצרים ותאוות.

אבל זו בכלל לא הכוונה שלי.

אנחנו בני אדם בריאים עם רגשות וכל פגישה מסוג כזו היא סוג של חוויה וחוויה היא דבר מקרב.

וזה לא משנה עבודה לימודעם וכד' צריל שיהיו גבולות ברורים

בסגנון הדיבור והתוכן.גם במקום של עבודה זה לא דבר נכון שאיש או אישה ידברו על אה ועל דא או יצחקו אחד עם השני...

זו האמת וזו דרכה של תורה

ברור לי שהרבה מאיתנו לא עושים את זה ממקום רע פשוט העולם הפך להיות מכיל כביכול ונותן לגיטמציה לערבוב הזה.

*אני ממש לא חושב שצריך שלא יהיה שום מפגש בין נשים לגברים.

אבל אני כן מתנגד שבתוך המפגשים האלו יכנסו ערכים,אמונות,תחביבים, חווית וכד' בין גברים לנשים(אא"כ המטרה שלהם להכיר ולהתחתן).

ודרך אגב אני בטוח שהוא ממש צדיק וטוב וממש אוהב את אשתו ובכלל לא חושב על הנ"ל.

אבל כמו שכתבתי זה לא דבר טוב ונכון.

לשאול אותו

אם הפוך הוא היה מסכים שתשבי עם סטודנט

זה בהחלט יצירתי, אבל אם מדובר בזוג צעיר, עדיף כמה שפחות להתבחבש בזה. כל העיסוק בזה רק מעלה רעיונות ויוצר טינות., ולצערי מדברים שאני מכיר, אנשים (בעיקר נשים!!!) מצטלקים מזה מאוד קשה, ונישואים מאוד יפים יכולים להיהרס על ידי שיחות על "אהה נהנית לגבר איתה", "מה יש לה שאין לי", "וואלה בטח בדקה וחצי שיש לך בערב אתה בטח מגשים איתה פנטזיות". זה פשוט חבל ומסוכן (גם אם זה לא גורם ח"ו לגירושין, זה גורם לפירוד בלב וטינות וכאב).

שפשוט תגיד לו שלהבא אם רוצים אז או עם גבר או בבית שלהם כשהיא נמצאת.

מניחה שיש במגוון מחירים, ואולי אפשר להכין ערכות ולהכין בלי הדרכה.

הכיף מבחינתי בזה שאפשר לפטפט תוך כדי.

כמה אתן מוכנות להשקיע פר משתתפת?
ואם לא דחוף לכן מפעילה מבחוץ אפשר סדנת DIY פשוטה יש מלא אופציות

עיצוב שוקולד לפרלינים

ציור בקפה

יש לי המלצות..

תלוי מי הקבוצה, כל אחת לוקחת הביתה או משהו שיוצר קולז

לרב זה על קנווס, עם מדבקה צובעים ומסירחם את המדבקה אז יוצא לכולן יפה ..

אפשר להזמין דברים ספציפיים.

במדינות הגדולות

וגם קרוב מבחינת משך הטיסה.

יש גם את דובאי - לא הייתי שם עדיין ולא יודעת להמליץ 🙃

גם שם יש שפע של מסעדות כשרות

(חפשי בגוגל "מטיילים בכיפה"  אתר מעולה לתכנון נופש לדתיים) 

לכי לאיזו גבעה  או מקום דומה. מעניין אותך?

אם אין לך דרכון, אז את יכולה לטוס מקסימום לאילת

או לעשות דרכון זמני בנתב"ג, אבל הוא עולה המון ובתוקף רק לחצי שנה.

אם יש לך דרכון, אז אפשר לטוס להמון מדינות גם בלי ויזה:

למדינות האיחוד האירופי ושנגן - פשוט עולים על טיסה עם דרכון ישראלי.

כנ"ל לאיחוד האמירויות.

לבריטניה וארצות הברית - צריך להוציא אישור ESTA מהאינטרנט, תהליך של כמה דקות ועוד יום-יומיים לקבלת תשובה. עדיף לעשות אותו ולקבל תשובה חיובית *לפני* רכישת הכרטיסים כדי למנוע עוגמת נפש.

הטקסט מדגיש את רעיון “נר איש וביתו”: חנוכה הוא זמן לחזור לבסיס הזוגי – איש ואשתו, פנימה אל הבית והקשר. מתוך חיזוק השלום, הקרבה והתקשורת בבית, ניתן להשפיע גם החוצה. הוא קורא לראות את בן/בת הזוג במבט על, מתוך הכרה בטוהר הנשמה והכוונות, גם כשיש פגיעה או משבר, ולזכור שדווקא הקושי הוא הזדמנות לצמיחה, תיקון והעמקת האהבה.

עוד מודגשת החשיבות של בלעדיות, נאמנות והשקעה רגשית בקשר הזוגי: לראות חיים רק עם בן/בת הזוג, להשקיע בהם את כל הטוב, החיבה, העזרה והשמחה, ולא לפזר את הכוחות החוצה. אהבה זוגית מתוקנת מביאה טוב לשני בני הזוג, לילדים, ולעולם כולו – והיא האור האמיתי שנדליק, במיוחד בימי חנוכה.

(GPT)

קיצור זה טוב בשביל להבין על מה כתבת. אבל זה לא מעביר את התוכן באמת.

וכתבת כל כך מהמם וחזק שהיה לי שווה לקרוא הכל...❤️❤️

אני באמת חושבת שללב ולהבעה של כל אדם ישנה חשיבות ולא תמיד ניתן להעבירה בהכרח בקיצור או בתימצות או בבינה מלאכותית, 

וכי יש מקום לזרימה, לעומק, למהות ולכוונת הלב שבאים מתוך האדם כפי שהם באותו רגע.

וגם מבינה לגמרי מהצד השני שקשה לקרוא אורך ולא אפשרי פעמים רבות מבחינת זמן, פניות, כוח וכו'

לכן בהחלט טוב שכל אחד יעשה כפי ראות עיניו והעדפותיו

ושוב תודה יקרה על הפידבק והמילים הטובות, מחמם את הלב לשמוע שהדברים נגעו בך 🙏❤️