לא נראה לי שחשבת לרגע שהתכוונתי לגבר.

להתנסח בצורה כזו, זאת תעוזה.

גם אם הוא באמת חושב כך, יש מילים אחרות שהוא יכל להיעזר בהן.

אני אישית נפגעתי.

שימוש במילה "טריוויאלי" הופך את הלידה שאשתו חוותה לסתמית וחסרת משמעות. 

"אנא עארף"- בעברית צחה- "אני יודע" בטון מזלזל ביותר, שאני קוראת את זה כ"מה אכפת לי".

הוא גם טורח לציין שהלידה לא גרמה לו להעריך יותר את אשתו הסובלת, וגם הוא בקושי זוכר מה הוא חשב אז... כאילו זו עוד סיטואציה בחייו.  *אם זה מרוב התרגשות, מה שקשה לי להאמין לאור שאר התגובה שלו- קבל את התנצלותי*

ואת התשובה האחרונה שלו, בסדר.... נקבל.

לא צריך בכוח לצאת להגנתו רק בגלל שהוא גבר.

אם זה משהו שנוגע בי באופן ישיר, אני איעלב מאוד.

תחשוב שנייה לעומק- אם היית טורח על משהו מסוים הרבה מאוד זמן, והרגע האחרון לפני שהכל מסתיים ומגיע לשלמותו הוא רגע השיא- לחץ, יזע, דמעות וכאב ואני הייתי באה ומזלזלת בחוסר הערכה טוטאלי ביצירה של חבר שלך שעבד צמוד אליך ועשה כמוך בדיוק, בבקשה אל תגיד לי שזה לא היה מזיז לך.

ומעניין אותי מאוד מה אתה חושב על התוכן שהוא כתב. זה נושא השרשור הרי, ולא היטפלות למילה מסוימת שאמרתי.

אז, תתייחס בבקשה.

אשה, עברה או לא עברה לידה, מבינה שיש בדבר הזה מאמץ פיזי ונפשי אדיר,

והיא כאשה מצפה (או לא) שבעלה יהיה שם לידה ויעריך אותה,

ובנוסף, שכולם יעריכו את מה שהיא עושה.

לידה זה לא עוד אירוע בחיים כמו בר מצווה או ברית או סיום לימודים.

לידה זה לא דבר טריוויאלי.

לידה זה לא "אנאערף".

לידה זה מאמץ שאישה עושה כדי שיעריכו אותה?

היא יולדת בשביל בעלה?? בשביל ההערכה שלו או של הסביבה??

נראה לי שקצת התבלבלו פה בקשר ללידה ומטרתה.

המאמץ והייסורים הם גדולים ועצומים-

אבל הרווח כולו שלי.

לא מצפה לאהדה ולמחיאות כפיים מאף אחד, כי את הפרס שלי כבר קיבלתי...

או שהיית חושב שזה כן מתקבל על הדעת והיית אפילו כותב את זה לפוגע?

אני לא יולדת בשביל שיעריכו אותי ,

אולי מצפה שבעלי יבין אותי[וב"ה שהוא מבין]  ויתמוך בשעה שזקוקה לעזרה .

אולי הערכה על הדרך הוא גם מעריך אבל זה ממש לא צפיה שלי..

ואם לא יעריך אותי לא אביא ילדים ?

ודאי שאביא אין אושר יותר גדול מזה כך לפחות אני מרגישה, כך שזה נטו בשבילי כל הסבל ..

לא שלידה זה טרייואלי

קצת הבנת הנקרא של כיתה ד'... לא יזיק לכם

יש הנחה מסוימת כזו, שגבר שחווה יחד עם אשתו הסובלת את הלידה של ילדם, וראה איך היא מתמודדת עם כאבי תופת במשך שעות ארוכות ומצליחה להוציא מתוכה יצור חי, שזה דבר שאתה לא יכול לראות אותה עושה כל יום, וההבנה שהיא סחבה בתוכה כמה חודשים טובים את התינוק שלכם ששקל לא מעט, והביא איתו שלל תופעות ומצבים רפואיים שאף אחת ואחד לא היו מבקשים סתם כך, לרוב, וב"לרוב" אני מתכוונת לרוב מוחלט, יעריך את אשתו.

צר לי על אשתך שבעלה אומר עליה שהוא "וואלה, לא זוכר אם זה העלה במשהו את ההערכה שלי לאשתי".

אין לי מושג מי זאת אשתך יעל, אבל אני חושבת שמינימום זה לכבד את מי שאתה מדבר איתו, וגם אם זה לא מתאים לדעות שלך.

אני בטוחה שהבחורה שפתחה את השרשור לא ביקשה לקבל כאלה תגובות ישירות שלא חסות על אף אחד בדרך, אלא קצת התחשבות.

לא הערכת את אשתך בלידה? סבבה. אל תגרום במילים שלך גם לאבות שבדרך להתנהג כך.

שאת צריכה לעשות "הערכה מחדש" של דברייך.. ביחוד של סופם.

בטוחני בהם, שההערכה ההדדית שלהם אינה נופלת מאלו שאת מתארת, ואין זה קשור כלל לשאלה האם בדיוק הלידה גרמה באותו זמן, "להעריך יותר" את  מי שהוא מעריך ממילא. הרי מפורש דיבר על "לא זוכר מה חשבתי אז".

לא "מזמינים הרגשות", ולא תמיד אדם שעסוק בלסבול יחד עם אשתו את הצירים ולעודד וכו' - ואח"כ לשמוח אחרי שנולד תינוק חדש, באמת חושב באותו זמן על אם הוא מעריך יותר..  גם האשה לא חושבת על כך אז.

גם פירושך למה שכתב "טריוויאלי", הוא ההיפך מדבריו. הוא כתב שזה נראה לו דבר טריוויאלי, דהיינו בסיסי, שכאשר אשתו סובלת מצירים, הוא נמצא על ידה. יפה מאד.

הוא כ"כ אוהב את אשתו, כ"כ מתרגש מהלידה וכ"כ ברור לו שהוא צריך להיות עם אשתו בזמן הלידה,

שהוא לא מבין למה בכלל שואלים את השאלות האלו..

מה נהיה? ועוד בסקר שכלל לא מופנה אליכן..

כל גבר שמגיב כאן זוכה לבעיטה

רק שלומר ליולדת שמה שהיא רוצה זה הזוי.. זהנראה לי התיימרות

הרי אפילו לחלל שבת על מלווה מסוים מותר.. זא שהתורה מכירה בכך שזה נחוץ ולא הזוי כלל

אתה לא יכול להבין מה עובר על החבר הכי קרוב שלך 

פשוט כי אתה זה לא הוא

יש לך עולם פנימי שונה לחלוטין משלו.

קל וחומר שאתה לא יכול להבין אשה

קל וחומר בן בנו של קל וחומר כשמדובר בחווית שיא נשית 

שאין לך בה שום השגה כלל. 

זכותך להביע דעה, אף אחד לא אמר אחרת

מה שאמרתי זה שהדעה שלך ילדותית. 

וכן, אמא ובת זה יותר טבעי. 

גם אני הייתי עם אשתי בלידה 

אבל תמיד הכי חשוב לי זה שהיא תבחר את מי היא רוצה איתה

ואם היא היתה בוחרת אמא/אחות/חברה זה היה בסדר גמור בחינתי

כי זה החוויה שלה בלבד, 

והיא יודעת הכי טוב מה נכון לה וטוב בשבילה. 

נכון שזה הילד שלי, אבל הלידה עצמה היא חוויה שלה בלבד. 

אז ברור שעדיף את האמא! היא עברה כבר כמה לידות ויש לה ניסיון

היא יכולה לעזור פיזית כשצריך.

הבעל יכול לעזור נפשית ורוחנית

ובטכני שלפני

כל אחת ועניינה והרגשותיה. ויש מקומות שזה גם ממש מה שמקובל.

שלא לדבר על מגבלות הלכתיות בשלבים מסויימים.

סתן לדוגמא, הבעל לא יכול לגעת באשתו בשלב כלשהו בלידה.

אבל אמא שלה או דולה כן יכולות. ויכולות לעשות לה מסאז' שיכול לשפר פלאים את ההתמודדות עם הצירים 

אתה אבא של הילד.. מהרגע שהוא נולד.

ומכיוון שאתה לא אבא של היולדת וחווית הלידה שייכת לה..אז היא רוצה את מי שילד אותה. לא הגיוני לך?

קצתעצוב לי! כי זה אומר שאישתך לא קיבלה לגיטימציה לתחושות ולרצונות שלה כיולדת.

וההלכה מתייחסת לכל מלווה שהיולדת רוצה. בפירוש לא כתוב בעל. מה גם שבעל בכלל לא יכול לעזור במצבים הכי קריטיים

אז אל תשחק אותה איזה מושיע לאומי שלא רוצים את עזרתו.

אבל אני ממליצה לך כאישה, לפתוח קצת את הקנאות והבעלות הזאת.. ולאפשר לאשתך מכל הלב להיות ולהינות מהחוויה שנקראת לידה.

ולא! אין לך שום זכות להביע דעה על תהליך הלידה שלה בצורה בה אתה מביע זאת.

חבל לי מאוד בשבילך ובשבילה. כי זה נשמע שאתה לא מכיר בזכותה על הגוף שלה

אתם תיקחו את התינוק ביחד למעון תמיד?

אתם הכל עושים ביחד?

אתה תמיד תלך עם אשתך לקנות בגדים לה ולתינוק?

יש דברים שנח לעשות עם אנשים אחרים מאשר הבעל, זה לא לגיטימי?

מרוב שכל אחד חושש לאבד את עצמו בתוך הזוגיות. מאבדים את הביחד. ונשארים 2 אנשים שגרים באותו בית וחולקים כמה דברים משותפים כמו: ילדים,משכנתא,רכב,ואולי עוד כמה ששכחתי.

אני תוהה האם הרצון שלך להיות בלידה נבעה מהצורך להיות חלק או מ'תחרות' ופגיעה שאמא שלה לא תהיה..

כי לאורך ההודעות שלך זה נראה שקצת כאב לך העובדה שהיא רצתה את אמא שלה ולכן כלכך בער לך להיות שם.

זאת הסיבה שאני מגיבה לך..

ברור שהרצון שלך להיות חלק הוא מובן!

אבל אתה צרך להכיר בעובדה שמי שעוברת לידה היא האישה ולא התינוק!

ואתה צריך לצאת מנקודת הנחה שאין לה שום כוונה לפגוע בך..אלא היא פשוט צריכה דברים אחרים.

ברור שזכותך להביע דעה..אבל מדבריך נשמע שקצת הפעלת רגשי ולחץ כדי לשכנע אותה בצידקת טענותיך ובכך שאם אמא שלה באה איתה ללידה זה כביכול על חשבונך, פוגע בך וכו'.

(סתם מעניין..אם תשאל ממקום נקי ובלי כל העבודה הרגשית שאתה משוכנע בה... אם היא 'לא רוצה את אמא שלה איתה' או שההסכמה היתה מתוך אילוץ.)

זה מה שהשתמע לי מדבריך.. מתנצלת אם הבנתי לא נכון

עכשיו.. אם אישתך לא רצתה את אמא שלה בלידה.. אז למה אתה מסיק שזה תינוקי או הזוי?!

אל תתערב לנשים אחרות שכן רוצות

ורק על עצמי יכולתי לספר שבאחת הלידות (ורק בעלי איתי..חוץ מבקטע שאסור ואז אני לבד)

נשמעו צרחות אימה של יולדת ובעלי פשוט התעלף..

כך שיש מצב שלא לכולם מתאימה הסיטואציה

(לאט לאט הוא התרגל לצרחות אבל לא משנה..)

אתה לא ילדת ולא תלד מימיך..אז אתה לא מבין בנושא הזה.

ואם אישתך לא רוצה את אמא שלה..אז כנראה שגם את השיקולים לכך אתה לא מבין..

אי לכך, לאיפה להסיק מסקנות על זוגות/ זוגיות/ נשים אחרות..

כאישה שנפגעה שקראת לנו הזויות

סתם לא באמת.

פשוט יכולה לשער שיש באמת מריבות בין זוגות שהאישה רוצה את אמא והבעל עושה על כך סקנדלים.

ואתה צריך לקחת את זה בחשבון כשאתה מביע דעה תאורטית לחלוטין שאין לך בה שמץ של הבנה

הלידה לא נוצרה כדי לתרום לזוגיות.. כך שהתרומה לא משמעותית להחלטה.

מה גם ששפרה ופועה היו לפני אלפי שנה והם היו נשים כך שכנראה לא סתם אומרים שגבר אין מקומו בלידה..

ושוב הבהיר..אני כן מסוג האנשים שבעלי בא איתי. למרות שבלידה הראשונה אמא היתה המלווה.(והוא ברח)

ואני בהחלט חושבת שלאמא יש תפקיד יותרמשמעותי בגידול הילדים. לא לחינם אלוקים נתן רק לה את האפשרות לסחוב ולהאכיל אותם

וגבר לא יכול להסתדר בלי אישה

ולראיה גברים מתחתנים מהר אחרי גירושים או אלמנות.

כנראה הגברים נעלבים שהאישה יכולה ללדת בלעדיהם ולהסתדר בלעדיהם

ועוד יותר פוגע שהיא עוד רוצה עזרה נשית כמו אמא

הרי אי אפשר להסתדר בלי גבר לדעתם...

[התעלף מרוב פחד.. בטח אמר: פעם הבאה, שתעמדי את בחוץ ואני אהיה בפנים, שתביני מה זה קושי...]

לגבי "גידול הילדים", אני לא מסכים עם זה. בוודאי שבשלב של "לסחוב ולהאכיל", זה משמעותי מאד. אבל יש שלבים נוספים.. ושם התפקיד של האבא לא פחות משמעותי. כל אחד עם הפונקציות המיוחדות שלו. וגם משתנה לפי המשפחות.

חבל שאתה רואה את זה ככה.

אם היא מרגישה שבמצבים מסויימים היא צריכה את אמא שלה, זה לא סותר כלום מהאמון כלפיך.

גם כשהיא מדברת איתה הרבה בטלפון זה לא סותר את זה...

אבל עצה לטובתך: כמה שאתה תקבל יותר בהבנה ורוך וחיוך את הרצון הזה שלה, היא באמת תרגיש בך יותר שותף.

אפשר להבין בכללי (בלי להיכנס לפרטים מתי בכלל מתאים בתוך התהליך של הנידון המדובר) את הרצון לתחושה ש"סומכת עליך", אבל כך זה רק מרחיק את התחושה הזו. אם היא תתפוס שאתה מבין אותה, אז תסמוך עליך גם בנושא הזה, גם אם "בעקיפין", שסומכת על  רגישותך אליה, על ההכלה וההבנה.

ובאמת איש יכול להרגיש קצת "נעלב", אם זה לא כך... (כנ"ל, לא נכנס כרגע לפרטים. אני לא חושב שבזמן הלידה ממש, צריך להיות ליד, אלא אם כן האשה מאד צריכה את זה; יכולה להיות בכך גם בעיה הלכתית. אבל מכל-מקום, התהליך ארוך בד"כ, ויש בו הרבה מקום לתמיכה).

אבל חשוב להבין, שיש אצל נשים שונות תחושות שונות, דקות. יכולה לסמוך עליך לגמרי, ובכ"ז בענין הזה להרגיש צורך באמא שלה. אז כל הכבוד שאתה מוכן להיות "אחד בשביל השני ברגעים קשים", זה מעולה. אבל אם רואים שכך זה אצלה, לא לפרש שהיא באמת אינה סומכת, אלא להבין ש"להיות בשבילה" במקרה הזה, זה לקבל את הרצון, על אף ההרגשה הקצת לא נוחה שנלווית. זה עצמו גם יחזק את הקשר, הסלחנות כלפי התחושה שלה, אחרי שהסברת לה את דעתך הלגיטימית.

ובהיות שכך כנראה זה אצלך (אומר, ומקבל את רצונה), אז מה טוב. יתכן שבהמשך, בגלל שתכיל אותה כמו שהיא, בנחת, זה יצור שינוי במצב המעשי.

אבל כנראה שזה בגלל שהוא לא קורא לרצונות שלי הזויים או תינוקיים.

אלא פשוט מקבל אותם בלי להבין.

אם אישתך צריכה לשכנע אותך כשהיא בלידה על צעדים וצרכים שכרגע היא רוצה..

אז כנראה היא מעדיפה מישהו אחר איתה.

מתנצלתשאניחריפה, זה פשוט תגובה מקוממת! (כאישה..שחוותה לידה)

"מדברת על מלוה"?..

לידן.. פרי האהבה ייצא והוא שייך לבעל ולאישה.

חווית הלידה היא של האישה.. ויש כאלה שתמיכה רגשית או פיזית קל להם לקבל מאמא..

יש המון סוגים של זוגיות.

ויש סוגים של זוגיות עם קשר טוב שאין לגבר אפשרות לתת תמיכה רגשית..

וזה לא העניין. אני כן חושבת.. שאסור באיסור חמור על בעל לכפות על אישתו את השהיה שלו בחדר הלידה..

וגם אם זה לא הכרח אלא 'נתון לבחירה'..

אני לא חושבת ששהיה יחד בחדר הלידה היא ערובה או סימן לזוגיות טובה בדיוק כמו שחשבונות נפרדים, וכו' וכו' לא מהווים הוכחה לכלום. אין כללים בזוגיות!!!!

זה מאוד תלוי איך אישה מגיבה ללידה. אם היא בוכה, צועקת, וכו' ולא נעים לה שבעלה יראה אותה במצב כזה לעומת אמא שחוותה לידה ויכולה להבין את המקום.

זה מאוד תלוי איך הגבר מגיב לצרכים של אישתו.. אם הוא מאפשר לה להצטרך מה שהיא צריכה. או שהוא חושב שהוא יודע מה היא צריכה ולידה זה לא זמן ומקום שאישה יכולה וצריכה להתמודד איתו.

זה מאוד תלוי ברמה הדתית של הזוג.. אצלינו נניח הבעל לא נשאר בכלל בזמן הלידה מה שמשאיר את האישה לבד בזמן שיש כאלה שזה מפריע להם.

כי אני מרגישה שזה זמן שלי פרטי עם אלוקים. זה רגעים גדולים. לא רוצה אף אחד!! לא אמא ולא בעל

מצידי גם שלא היתה מיילדת, אבל זה חייבים...

לידה ראשונה באמת בעלי יצא מהחדר לבקשתי

אבל לידות הבאות הוא אמר שזה חשוב לו להיות והאמת זה לא הפריע לי רק אמרתי שלא ידבר איתי. לא כל הנשים מתאים להם שיגידו דברים, אני רוצה להתרכז בי ברגע הגדול, בחוויה, כמה שזה גם שייך לבעל אבל לא הבעל עובר לידה, לעולם לעולם אי אפשר להסביר מה זאת לידה.

יש בעלים שנמצאים וזה בכלל לא קשור לקירבה זה רק בגלל שהאישה צריכה שיעזרו לה ויתנו לה מים ויסדרו תכרית ..

לידה היא חוויה מורכבת מאוד.

היא גם חווית פיזית, גם חוויה רוחנית, גם חוויה רגשית.

זה בדיוק כמו שאין איזשהו כלל גורף שצריך לספר לאישה הכל.

יש רגעים מורכבים כל כך.. שלפעמים לחלוק אותם עם מישהו שלא חווה זה מעיק וקשה.

אמא היא אמא ולא משנה מה קורה.. כיבוד הורים היא מצווה נצחית כי הקשר עם ההורים הוא קשר נצחי.

ואמא שעברה לידה יכולה לסייע ולו רק בגלל שהיא חוותה את אותה חוויה.

תגיד לי..(הקצנה) היית רוצה את אישתך איתך בשירותים? יש רגעים שאדם רוצה להיות גם בלי הבעל.

לידה היא מצב לא נעים בכלל! לעומת זאת, אמא שכבר היתה במצב כזה.. זה פחות קשה.

אני מסכימה איתך שאם אישה היתה מביאה את אבא שלה זה מצביע על קשר פגום.

אבל אם אישה בוחרת להביא אישה ללידה זה מצביע על רצונה במשהי מוכרת שחוותה חוויה דומה.

ואני לגמרי מתחברת למה שאין כמו אמא כתבה..

ל ''זה מאוד תלוי איך אישה מגיבה ללידה. אם היא בוכה, צועקת, וכו' ולא נעים לה שבעלה יראה אותה במצב כזה לעומת אמא שחוותה לידה ויכולה להבין את המקום.''

משפט שגוי שמצדיק את מה שאמרתי לגבי חוזק הקשר הזוגי.

ליד בעלך פחות נעים לך מאשר ליד אמא שלך????

אני יכולה לקבל כל תרוץ חוץ מזה.

ליד הבעל צריך להיות לך הכי נוח שבעולם!!

לא חושבת ששייך ביזיון בלידה. 

הרי הבעל לא רואה את כל ה''בלאגן'' שקורה בלידה. הוא רואה את החלק העליון של אשתו,את הפנים שסובלות מתאמצות וכואבות בשביל ללדת את הילד שלהם.

וחוצמזה שבלידה האישה לא צועקת אלא מתרכזת בנשימות ובהוראות מהמיילדת מקסימום יוצאת צעקה אחת או שתיים. רוב הצעקות זה בעיקר מהלחץ והחרדה מהלידה. ואני בטוחה שכל גבר ראה מתישהו את אשתו בזמן פחד וחרדה בלי קשר ללידה.

אלא שמא הבעל לא יאהב את מראה אשתו וירצה משהי אחרת.

אני בהחלט חושבת שמראה אישה בלידה עלול לגרום דחיה לגברים מסוימים.

בכל מקרה.. אם אישה מרגישה שזה עלול להגיע למצב כזה.. זה לא אומר שהקשר עם בעלה לא נכון.

אלא שהיא מתייחסת אליו כגבר..בדיוק כמו התורה.

ונ.ב. לא כל אישה מתרכזת בנשימות ובהוראות המיילדת... 

מהסיבה הפשוטה שכל אחת מדברת מתוך רגש.ועם רגש קשה להתווכח.

בכל אופן אענה לך,שלעניות דעתי-

גבר שהמראה של אשתו בזמן לידה (כמובן שבצניעות) גורם לו לדחיה,משהו קצת עקום אצלו.

כמובן שכל אישה תעשה מה שנכון לה. אבל צריך לדעת שהאופציה המועדפת היא להיות עם הבעל בלידה בלי לחשוש שמא אתגנה בעיניו או להתבייש ממנו וכדו'

ברור שגם בעלי היה שם כל הזמן, אבל לא הייתי יכולה בלעדיה.

זה מאוד אינדווידואלי ומשתנה מאישה לאישה.

חוץ מזה שלבעלי (ושמעתי גם על בעלים נוספים כאלו) היה מאוד קשה לראות אותי סובלת כל כך, ולכן הוא כל הזמן יצא ונכנס. לא לשכוח שגם לבעל זו יכולה להיות חוויה לא פשוטה.

מבינה גם נשים שהצורך שלהן שונה, אבל אפילו שבעלי אולי פחות "מבין" בדברים האלה, זו חוויה של שנינו ולא של אף אחד אחר.

אני חושבת שכשאשה מביאה את אמא שלה זה לא בגלל שהיא לא סומכת עליך אלא בגלל שהיא לא סומכת על עצמה.. והיא רוצה עזרה ממשהי מנוסה יותר שעברה את זה בעצמה.

אני ביקשתי מאמא שלי שתבוא בלידה הראשונה אחרי כמה שעות טובות של חוסר התקדמות, רציתי את הניסיון שלה. בסופו של דבר הרגשתי שזה פגע ברגע האינטימי של שנינו יחד, מאז בלידות, רק בעלי איתי, אבל זה גם הרבה כי אני סומכת על עצמי (וכמובן על רבונו של עולם). אם לא, יתכן שהייתי רוצה את אמא או דולה או מישהו עם נסיון בתחום.

 אבל שוב, זה עניין של הסתכלות ולכל אחד הסתכלות אחרת. 

יש כו"כ הגבלות הלכתית בשהיה בחדר לידה

אני סיימתי לדון.

אם שאלתך כוונה לעצמך, אני מאחלת לך לידה קלה בעז"ה, ידיים מלאות, שבעלך יהיה לצידך, יתמוך בך, ידע להעריך את כל מה שאת מקריבה למען משפחתכם, הן בזמן הלידה והן אחריה. 

אני יודעת ומקדימה כל אחת והרצונות שלה והתחושות שלה וחווית הלידה שלה והקשרים שלה.

זה שאחת לא רוצה את בעלה בלידה זה לא מעיד על קשר לא טוב..

אצלי 3 לידות עם אמא שתומכת פיזית ובעל שתומך נפשית.

ב"ה הלידות שלי מהירות ולא מידי מורכבות.

אחרי לידה ראשונה למרות שאני אוהבת ומעריכה והקשר שלי איתה מצוין וקבלתי עזרה מאמא שלי כל מהלך הלידה התחושה שלי היתה שערבתי אותה בחיים האישיים,

שלי ממש הרגשה כאילו היא היתה בתוך חדר השינה ביחד עם בעלי .

כן זה ישמע מוזר אבל זו תחושה שמלווה אתי כל פעם שאני חושבת על הלידה.

אחרי לידה ראשונה אמרתי לבעלי שאני לא רוצה את אמא שלי איתי בחדר לידה ומכל הסיפורים שהוא שמע באותה תקופה כמו על גיסה שנכנסה לניתוח חרום באמצע לידה התחנן אלי כל כך שהוא קורא לאמא שלי ונכנעתי וכך גם בלידה שלישית..

אבל להבא אני בעז"ה לא אכנע! ואני ישכנע אותו וידבר איתו על זה כל ההריון שאני רוצה רק אותו איתי בחדר לידה.

[בעלי אדם מדהים ,ביומיום יום מאד דאגן מכל פצע כך שכל נושא הלידה  מלחיץ אותו מאד  ..בחודש תשיעי הוא פשוט הסתרי כל טלפון שלי אליו ככה, קודם הכל בסדר??? ]

בעלי התעקש שגם הוא רוצה תמיכה נפשית במהלך הלידה..

אז הסכמתי שאמא שלו תהיה. היא היתה קצת וחזרה אחרי שהתינוק נולד אז ברגעי הלידה ממש לא נשארה..

אבל הוא גם הרגיש הוא צריך מישהו שירגיע אותו.

והאמת שהתחשבתי בו בשמחה..

האם שקלת ליטול קלמנרבין או מרגיעים טבעיים אחרים? לפעמים צריך גם את זה עד שיסתדר

מאמינה בחוסן מנטלי

אז מנסה לשאןב רעיונות🙂

אפשר לשתות קמומיל להרגעה, ולשתות מיץ תפוזים טרי כדי לקבל ויטמין c נקי, אז למה אי אפשר לקחת רגיעון טבעי בכדור?
 

זה לא במקום עצות מנטליות, זה עצה נוספת. אל תבואי שלילית לזה, לא מדובר במשהו כימי או ממכר.

חוץ מההבנה שהעולם מורכב. לפחות אנחנו נמצאים בארץ ישראל, ריבונים על עצמנו, ויכולים להגן מבלי להיות תלויים בחסד המזויף של העמים.
 

ובעז"ה גם זה נראה שבכל מקרה נצא מהמלחמה (אולי סבב) הזה מחוזקים ייתר עם מעמד אחר, בריתות אחרות, ותודעה אחרת.

רק ראיה לטווח הארוך יכולה להועיל כאן.

זה יותר כמו מלחמה אחת מתמשכת עם הפסקות

זה כנראה ימשיך

אולי עוד הרבה זמן

זה לא מחליש אותי

מה שהיה לפני רצף המלחמות הללו

היתה אשליה

שמחיר הניפוץ שלה יכל להיות גבוה בהרבה

כל מה שיקרה

הרבה יותר טוב ממה שהיה פה קודם

הטיפים שלי

להתעלם מהחדשות

לצמצם התייחסות למלחמה למינימום

להתעסק בדברים שיש עליהם שליטה

כאלה שנותנים תחושות טובות

לחיים יש להציע הרבה יותר מאזעקות טילים וחדשות

זה מעבר ללהתעלם מחדשות, זה זה שאי אפשר לתכנן שום דבר, לבסס קרירה, הילדים קופצים וצריך להעסיק אותם והכל מיטלטל

לילדים אולי למצוא פתרון ביניים שיכול להחזיק תקופה

קריירה כדאי שלא תהיה תלויה רק בזמני שגרה

ולעשות איזושהי חלוקה זוגית בקשר לילדים

אפשר לתכנן דברים

במגבלות מסוימות

רוב הדברים אפשריים

אם באמת רוצים אותם

לומדת תנ''ך.

התחלתי בלימוד הנ''ל היומי, וזה פשוט מרחיב את הדרך להסתכל על המציאות. זה נותן ראייה רחבה של מה שקורה כאן והמון המון תקווה. כשקשה לי אני עושה בינג' ומרגישה אח''כ שאני חוזרת לנשום.

זה נותן לי אמונה וחוסן מנטלי בכמויות.

ממליצה מאוד.

אלה פרקי תנ''ך מבוארים על ידי הרב פרנקו מישיבת הגולן.

אפשר למצוא בכל אפליקציה שאת שומעת בה פודקאסטים או מוזיקה.

דוגמא לפרק ששמעתי במוצ''ש האחרון (רק כדי להתבשם. ממליצה בעקרון לשמוע על הסדר)-

'תהילים מזמור פג

ואם שמעת, חשוב לזכור שאלו שיעורים בני חמש-שש שנים, שהוקלטו לפני ה-7.10.

הרלוונטיות שלהם רק מראה כמה אנחנו תחת השגחה אלוקית.

גם אני שומעת, מאוד אוהבת.

אני נמצאת בקבוצה ששולחים בה מידי יום 2 פרקי נ"ך ע"מ לסיים לשבועות

לק"י

אם זה מעודד אותה, היא יכולה לחשוב על זה...

אבל לדעת שזה לא סופי.

לפנות בעדינות ולבקש את החדר הריק?

בכל מקרה נשמע מבאס ממש. מה בעלך עושה בשביל לשפר את התנאים האלו?

ומורכב

אי אפשר להסביר להם?

למה לא היה אפשר להיות בחדר הפנוי למעלה?

לפני שהגעתם שזה יהיה המצב?

וגם אם זה הבית של האחות, אי אפשר שאח שלה ואשתו או האחיינית יהיו שם?

באמת מוזר להזמין כשלפחות לזוג אין מיטה לכל אחד משני בני הזוג

הקשר עם האחות לא חזק גם בלי קשר לחגים?

אין מצב לנסות להתקרב בשגרה כדי שאם תתארחו שוב (אם בכלל תרצי עם כזאת מציאות) תוכלו להשתמש בחדר הפנוי למעלה?

לך אין בכלל קשר עם גיסתך?

והכי חשוב, בעלך מבין אותך בכל הסיפור הזה?

מאוד חשוב שהוא איתך

אם הקשר עם גיסתך טוב, אין אפשרות לפני אירוח שם לבקש ממנה שאתם או הילדים יהיו בחדר השני?

על הדברים האישיים שלה כמו שאמרת לא צריך להיכנס

חבל שתגיעו לשם ותצאו בכזאת הרגשה לא טובה 

מאוד מורכב

וכנראה מצב רגיש ביותר

אגב, להזמין את ההורים אליכם רלוונטי? 

אז אישית, בלי קשר לכלל ההתנהלות, הייתי חושב שמי שמסוגלת להיות אמא, אמורה להחזיק באופן קבוע דירה לעצמה ולא להיות תקועה אצל ההורים, אבל כנראה שגם זה חלק מהמורכבות.

למעשה מציע להתמקד במה נכון לכם, גם אם זה להשאר בבית (אולי להזמין אותם אליכם?), אבל בשום אופן לא להכנס למורכבות בין גיסתך להורים.

מבחינתי, אירוח צריך לכלול תנאים מינימליים כגון מיטה.

אם אין מיטה, אין אירוח שכולל לינה. נקודה.

''אמא, אנחנו נשמח מאוד להתארח אצלכם, אבל בגלל שאין לכם מיטות עבורנו, נגיע ביום שבו אפשר גם לחזור הביתה לישון אחרי האירוח''. ככה פשוט.

בלי דרמות, בלי להפוך את זה ליותר ממה שזה.

אין מיטות, לא מגיעים.

שחלק מהקושי הוא גם שציפו מכם 'להתכלב' בלי שאמרו לכם.

ויש אנשים שבאמת זורם להם לישון מיליון אנשים בחדר קטן (שכנים שלי ישנים קבוע 7 נפשות בממ''ד עם תנאים כמו שתיארת). אבל יש אנשים שאצלם ילד בלי מיטה משלו- לא ישן דקה.

והילדים שלי הם מהסוג האחרון- אז אני מבינה אותך מאוד.

ואשתף שפעם חמי וחמותי הוציאו אותנו לנופש, אבל כדי לחסוך הם החליטו בשבילנו שהילדים ישנו שניים במיטה. שזה סבבה בעיני אנשים מסוימים, אבל אצלנו לא. ממש ממש לא. וגילינו את זה רק כשהגענו לנקודת האירוח.

אני הייתי חצופה מספיק כדי לשלוח שני ילדים לישון בחדר של סבא וסבתא.

ומאז זה לא חזר על עצמו.

ספציפית לגבי 'ליל סדר עם סבא', יש לזה משמעות וחשיבות של המשך העברת מסורת הדורות, אבל יש גם אפשרות אחרת.

רבים שנאלצו בקורונה או במלחמה או בנסיבות אחרות לעשות בעצמם - גילו גילוי חדש. ליל סדר שלכם, בקצב שמתאים לכם כשבעלך ואת ממוקדים בילדים שלכם - זה משהו מיוחד ומרומם מאוד. אפשר גם להזמין חברים לעשות יחד. אם יש לכם כח הכי חשוב (וגם הכי מחנך את ילדכם) להזמין את הזקוקים לכך בשכנותכם - אדם גלמוד, משפחה של עולים שאין להם קרובים בארץ וכד'. אבל קודם כל המיקוד בכם.

זה לא אומר שמעכשיו כך זה יהיה לנצח, יתכן שבעוד כמה שנים יסתדרו דברים ותוכלו לעשות בפורמט זה או אחר סדר עם סבא וסבתא, אבל כרגע זה כנראה יוצא מאוד עמוס - אז כדאי לחשוב על האפשרות.

עשינו את זה לא מעט שנים,

כי גם בשנים שהיינו צריכים להיות בצד שלי לפעמים לא יכלנו בגלל מורכבויות משפחתיות.

אבא שלי עזב לחו"ל לפני 5 שנים וכן יש כאב כזה ותחושת חוסר, זה בעיקר פוגש אותי סביב ליל הסדר

ועדיין מציע למצוא איך להפוך את הלימון ללימונדה.

אנחנו עשינו לבד סדר, זוג עם תינוק, בגלל אילוץ מאוד מורכב וזאת היתה חוויה מכוננת.

אח"כ חלק מהשנים כן נסענו, אבל כשהתאים שמחנו לעשות לבד.

ומצד שני, ממש מרגיש לי שאני מכיר את הסיפור הזה... די דומה לבית שאני מכיר. או בקיצור, יש מצב שאנחנו קרובי משפחה

בכל מקרה, התיאורים נשמעים לא טוב, אבל גם צריך להבין שאלו ההורים של בעלך, ואיזשהו מחיר תצטרכי לשלם על הכבוד שלך לבעלך ולרצון שלו לשמר קשר עם הוריו.

לשמחתי, אני שומע כאן הרבה תחושת הזנחה, אבל לא משהו בלתי הגיוני או לא אפשרי לחלוטין.

מציע שתקיימי שיחה עם בעלך ותחשבו על מה כן ומה לא, ואיך בכל זאת הולכים זה לקראת זה. כי בסופו של דבר דם זה לא מיץ עגבניות ואנחנו צריכים לתת מקום להיבטים סוציולוגים של בני זוגינו.

מציע לך להגיע עם אמפתיה וכבוד לצרכים שלו. קחי בחשבון שהמחיר יכול להיות הוצאה של בטן מלאה שלו על הורייך (אחרי הכל, הגמל לא רואה את דבשתו). וגם להכיר ולקבל את המושג "כניעה".

זה מה יש...

למרות שלא נראה לי.

ביננו אנחנו פתוחים ומדברים על הכל.

על האתגרים בשמפחתי ובמשפחתו.

וגם הוא מבואס מהמצב.

קשה לו שאמא שלו לא יוצאת...

לא מבין מה האחות נתקעה שם שנה פלוס...

וגם מתגעגע, בקיצור, מורכב

הסיפור-מסגרת שתיארת, מתאים אחד לאחד לבית שאני מכיר (ולמגינת הלב, הבית שגדלתי בו. רק שמסיבות שונות אני כמעט לא מתארח בו..). וכן, הכתיבה שלך מתאימה לגיסה שהתארחה בחג. כולנו יודעים שמאוד קשה לה.

מה שכן, זה כנראה לא אתם, גם כי אין הרבה סיכוי שהיא תכתוב כאן, וגם כי כשכנסת לפרטים זה שונה מאוד מהבית שאני מכיר (האספרגר הוא לא אח אלא קרוב ברמה אחרת, והאחות התקועה היא לא דתלשית וזה סיפור של הרבה יותר משנה שנתיים. ועוד כמה פרטים).

מצד שני, דווקא אני מדמיין את אותה גיסה מתייעצת אתי. ובכנות אני בעיקר שואל את עצמי למה מתוך כמה וכמה ילדים שקשה להם, רק היא "עושה כל כך הרבה בעיות"? למה דווקא היא לא מתפשרת? ובפרט באמת שהם באים מעט מאוד (לא רק לאירוח, גם לארוחה קצרה וכדו' הם בקושי באים, וגם כשבאים - זה בלעדיה).

וזה מדגיש לי אולי את מה שצריך לשים לב ולהיות מודעים לו. בשביל לשמר קשר עם משפחה, זה עניין רציני ודורש איזה מחיר משמעותי. אם זה חשוב לכם (כמובן בהנחה שזה באמת חשוב), אז נאלצים לשלם את המחיר. אפשר להפחית את הכמות, אפשר למצוא מקסימום פתרונות לבעיות ספציפיות (נניח אם יש בעיה עם הממד, אז אולי יש לבעלך חבר ילדות או שכן שהוא בקשר טוב איתו, ושינסה לסדר לינה אצלו). אבל אם הקשר הזה חשוב, צריך להבין שיש לו מחיר.

זה לא קל, אבל יכול להיות שגם בילך מתקשה אצל הורייך ושותק, ולא כדאי לעורר דובים. ובכלל יש סיכוי שזה גם קשור לרגישויות ייחודיות שלך.
 

בהצלחה יקרה ♡

שהכיוון של השיח ביניכם פה הולך למקום רע.

אתה די בטוח שאתם משפחה ויש לך בטן מלאה עליה (או על הגיסה האמיתית), מה שמבטיח מתכון נוראי לפורום.

הכי טוב שתדלג על הסיפור הזה, או שתנסה להתאמץ להבין את הצד שלה. זו הזדמנות פז שלך לשמוע ולהיכנס לנעליים של מישהי שאתה חושב ש"רק היא עושה בעיות". אולי תגלה כמה דברים גם על עצמך במהלך הקריאה.
 

ואכמ"ל.

ואני אומר את זה דווקא בגלל שאני מבין את הסיטואציה, וגם אני כנשוי טרי, הייתי ממש שמח להיות קצת פחות דבוק למשפחה של אשתי, אבל בס"ד הבנתי מהר שאין טעם להיפרד ועדיף למסגר ולהתמודד.

ממש מבינה את התסכול על הסיטואציה. זה באמת יכול להרגיש שלא מתחשבים בכם.

זה שלא היה מקום נורמלי לישון, וחוסר הגיינה זה נורא מגעיל ומבאס אין ספק וברור שצריך להסיק מסקנות כלשהן להבא.

יחד עם זה, מציעה גם לחשוב על מה שההורים עוברים עם האחות וכמה זה התגברות והתמודדות יום יומית ואולי עוגמת נפש עבורם, ויש בן עם אספרגר שאולי צריך יחס מיוחד, והם בטוח רצו שתבואו ואתם גם חשובים להם מאוד.

יש מצב שהם נמצאים בסיטואציה מאוד קשה של לנסות לרצות את כולם ובעצם לא יכולים לתת פתרון טוב לכולם בו זמנית. וכמו כל הורים מבוגרים הם פשוט רצו את הילדים שלהם איתם בחג. רצו נחת וזה רצון כל כך מובן.

אני לא אומרת שאת לא צודקת, ההרגשה שלך מובנית ומצודקת.

את לא צריכה לסבול ואולי לא תוכלו להתארח שם בתקופה הקרובה,

אבל אולי כדאי לנסות לראות גם את הצד של ההורים ולהבין את הקשיים שלהם בהתמודדות עם כולם.

אולי זה יתן פרופורציות וחמלה למצב שלהם, גם אם זה לא עושה את המצב שלך יותר קל.

אולי תמצאו דרך לשפר בעתיד את השינה שם ואולי לא. אולי תמצאו דרך אחרת לקשר.

זה לא חייב להיות פתרון מידי אבל כל צעד קטן לחמלה יכול לעזור.

שולחת חיבוק

זה בדיוק הסיפור.

וזה נורמלי.

זהההרבה צרכים שונים בו זמנית וזוג הורים שרוצה לתת לכולם.

אבל בגלל שזיהתי שזה יותר מידי צרכים, גילאים, סטטוסים וכו שמתנגשים, העדפתי ללכת אחרי החג ולא להשאר גם לשבת כי הרגשתי שזה כבר יהיה יותר מידי.

קצת מבאס שלאחות אין עצמאות ולא נראה שיש אופק להתנחלות שלהם שם.

להורים זה ממש קשה אבל לא ברור לי למה הם נתקעים שם.

בעבר גיסתי היתה עובדת ומאז הלידה שזה שנתיים היא רוצה לגדל את הילדה בבית אז עובדת רק שעה ביום וההכנסה בהתאם והבן זוג לא יודעת היה שם קצת און אנד אוף אז לא ברור..

הפתרון הקל שלהם זה להיוצ אצל ההורים, הסבתא עוזרת המון עם הילדה, חוסכים הוצאות, אבל בעיניי זה קטסטרופה.

גם כמובן דוחק אותנו הצידה לסבא ולסבתא לא נשאר גרם של כח וסבלנות לילדים שלנו. אבל מעבר לזה הסבתא אישה חולה וכולם בבית עליה זה עומס. 

כמה מורכבות

כמה זה דורש לנווט בין חלקי המשפחה בעיקר שזה חשוב לכם וזה מביא גם מחירים לא פשוטים כמו שכתבת.

@שבורת,לב כתבה מאוד יפה כאן

את כנראה לא תוכלי לפתור את המצב עם הגיסה,

זה שלהם.

אל תקחי עליך דברים שמיותרים לך.

אבל את מקסימה שלמרות הכל היית שם בחג ומקסימה החשיבות של חג עם ההורים בעיניך.

זה לא מובן מאליו.

צריך לקוות שעם הזמן אולי יהיו שינויים.

יש עוד שנה עד ליל הסדר הבא ובינתיים יכול להיות שדברים יזוזו וישתנו לטובה.

צריך זמן וסבלנות.

❤️

ליל סדר עם הסבא והסבתא. מעריכה אותך ממש.   זו כן חוויה שזוכרים הילדים.    מבינה שהיה לך קשה ומעריכה גם את הסבתא שמתמודדת בכל כך הרבה חזיתות : הבת הלא נשואה עם הרגישות הדתלשית - קורה במשפחות דתיות ובאמת הולכים על ביצים כדי לא לנתק ולהתנתק, הבן עם האספרגר וגם הרצון לארח אתכם - משפחה שלמה כשאין להם תנאים מתאימים. חושבת שאולי כדאי מראש לחשוב איך לעזור לסבתא, אולי להביא מיטה מתקפלת, אולי משהו בניקיונות לפני, להביא מצעים שלכם (אני מביאה קבוע כדי לא להוסיף כביסות למארחים) וכד'. חושבת שכיוון חשיבה כזה, שהסבתא מתאמצת ולא ככ מצליח לה כי קשה לעמוד בצרכים של כולם ורצון לעזור לה וליצור חוויה משופרת לכולכם כחזית מאוחדת, יכול לעזור גם לתחושות שלך.

הסורקים - מחזירים את הכלבים הביתה | Facebook

עד יום חמישי זה הרבה זמן

גם הבעלים יחפש את הכלב

וגם הכלב "יתגעגע" 

אוכלים אוכל טעים

פוגשים חברים

לומדים

מדברים איתם בטלפון 

בהצלחה! נשמע לא פשוט בכלל...

מבקשות מג'מני דברים מופרכים לדפי צביעה, ואז מדפיסות וצובעות

כולל מצוות סיפור יציאת מצרים.

אמנם כמינימום שבמינימום, למי שלא מצליח הכל (או חייל וכד' שיש לו דקות ספורות), יוצאים ידי חובת סיפור יציאת מצרים בהזכרת יציאת מצרים שבקידוש (וכמובן - לשתות כוס ראשונה) ולהגיד מ"רבן גמליאל היה אומר וכו' לפיכך וכו'" עם הברכה שחותמת את המגיד וכוס שניה.

(מקור: משנ"ב סימן תע"ג ס"ק ס"ד).

נוהגים להשתדל מאוד לשמוע גם את עשרת המכות (משנ"ב שם) ולכאורה כדאי מאוד גם את הפסקה של "עבדים היינו" שבהתחלה, שבה מופיע סיפור השיעבוד והיציאה בקיצור. (ע"פ דבריו בסימן תע"ב ס"ק נ')

מעבר לזה - כמובן כל המרבה, הרי זה משובח, אבל אם את מפסידה קטעים מכל הדרשה הארוכה של "ארמי עובד אבי וכו'" - לא צריך להילחץ להשלים.

עשרת המכות מאוד חשוב

כל השאר פחות מהותי

מגיד לוקח כ10 דקות בקריאה מהירה ורצופה

הלל כ3-4 דקות

לא רואה לחץ להשלים כלום.

תכווני בקידוש. תגידי "פסח מצה ומרור" את עשרת המכות.

ותכוונתי "ולהגדת לבנך". תספרי להם שאת מתזזת אחרים כי זה פסח.

או שלשם שינוי אל תתזזי.

ואז הם ישאלו מה קרה שאת ככה נינוחה?

אז תספרי להם שעבדים היינו ועכשיו את בת חורין 🤣

פסח שמח 

מתוך שולחן ערוך "הרב", תעג סעיף מג:

ועיקר נוסח ההגדה שתקנו חכמים חובה על הכל הוא מתחילת עבדים היינו עד הרי זה משובח ואחר כך מתחלה עובדי עבודה זרה היו אבותינו כו' עד סוף דרוש פרשת ארמי אובד אבי ואח"כ פסח שהיו אוכלין כו' מצה זו כו' מרור זה כו' בכל דור ודור כו' ואותנו הוציא משם כו' לפיכך כו' עד ברוך אתה ה' גאל ישראל ושאר כל נוסח ההגדה הוא מנהג שנהגו כל ישראל מדורות הראשונים:

נ.ב. מה שהוא כותב "סוף דרוש פרשת ארמי אובד אבי" - הכוונה היא עד עשרת המכות (ולא חייבים להוסיף את דברי רבי יוסי הגלילי וחבריו)

צריך לומר, או לפחות להקשיב, מ"רבן גמליאל אומר, כל שלא אמר..." עד הברכה שלאחר ההגדה.

אם תרצי אבדוק במדויק

בעיקרון נשים חיבות בכל מצוות הלילה כמו גברים - נשואים טריים

וציינתי את המקורות.

העובדה שכמה ניקים שונים, ענו על דעת עצמם בלי מקורות ו(כנראה) בלי לדעת בכלל, כיצד הראשונים והפוסקים השונים הבינו את המשפט היחיד שהם ציטטו, מדגישה שוב עד כמה הפורום אינו במה מתאימה לפסיקת הלכה.

ולתועלת הציבור, להלן דברי המשנה ברורה, סימן תעג סעיף קטן סד:

גם נשים חייבות במצות הלילה ובאמירת הגדה ... ולכן החיוב גם על המשרתת שתשב אצל השולחן ותשמע כל ההגדה ואם צריכות לצאת לחוץ לבשל עכ"פ מחויבת לשמוע הקידוש וכשיגיע לר"ג אומר כל שלא אמר וכו' תכנוס ותשמע עד לאחר שתיית כוס ב' שהרי מי שלא אמר ג' דברים הללו לא יצא ונוהגין שגם קוראין אותן שתשמע סדר עשרה מכות שהביא הקב"ה על מצרים כדי להגיד להם כמה נסים עשה הקב"ה בשביל ישראל

בזמן וביום הכי לחוץ בשנה אולי זה לא הזמן לתהליכי עומק,

לכן ממליצה רגע לעבור את היום ומחר כמה שאפשר, ובהמשך לראות במבט-על איך לגשת לנושא.

גם לבחון יותר לעומק את הצורך שלך שם,

גם את ההתנהלות עצמה של כל אחד מבני הבית בנושא הסדר והניקיון,

גם להקשיב פנימה ולפתוח לעומק את הצד של בעלך שכתבת שהוא כן מנסה לסדר

וכי הזמנים בהם הוא לא מסדר עבורו הם כי "גם ככה את לא מרוצה" כדבריו.

כלומר להקשיב רגע לחוויה הפנימית גם שלו.

שהוא כן מנסה וניסה לסדר.

שאולי לא יודע או לא מסוגל או קשה לו לסדר כמוך, אולי זו לא החוזקה הכי חזקה שלו, אולי הוא "סתם" שונה ממך והראש שלו פועל אחרת וכן הלאה...

וגם שהוא לא מסדר לא כי לא אכפת לו, לא כי הוא נגדך, אלא כי באמת באמת הוא מרגיש שמה זה שווה אם גם ככה תהיי לא מרוצה, אז הוא במעין "אין כניסה" כמו תמרור כזה.

אם אסדר - אשתי לא תהיה מרוצה.

אם לא אסדר - אשתי לא תהיה מרוצה.

אז מה אוכל לעשות?

אולי אני מרגיש שכל מה שלא אעשה זה אף פעם לא יהיה בסדר או מספיק?

שאין לי שם כניסה, אין לי שם מוצא?

אולי אני צריך להרגיש שם בעומק שכן יש הכרה למאמץ שאני כן עושה,

שכן יש קבלה לשוני ולאדם שאני,

שכן אשתי שמחה ומאושרת,

שכן אני יכול לתת יד ולתחזק את הבית כמו שצריך ויש לכך ניראות והערכה?

וכמובן לשמוע גם לעומק אותך.

ואז להגיע למציאת דרכי כיוון שיכולים להתאים לשניכם.

אחרי ראיית עומק שלך

ראיית עומק שלו

ראיית עומק של ההתנהלות כולה בנושא

השלב של ההתקדמות והפתרונות יכול להגיע יותר בבהירות, אבל רק על גבי ההבנה לעומק והניראות של כל הנ"ל.

שולחת עוד חיבוק וחיזוק

ב"הצלחה גדולה בכל יקרה!

ומצרפת לך כאן שתי הודעות שכתבתי בדיוק מקודם בפורום הו"ל שיכולות להתאים גם לכאן ❤️

קוצר רוח ועבודה קשה

וקצת על הזוגיות שלנו בתקופה הזו 

(משום מה קצת מתקשה ולא עובד לי להעתיק את הכתובת של הקישור עצמו, אז ניסיתי מה שיכולתי בינתיים ואם לא עובדים לך הקישורים אפשר פשוט להיכנס לכרטיס שלי ולראות את שתי ההודעות האלה שם בצורה מסודרת...)

אם כן אני מציעה לרכז כל תחום באותו אזור, לתת מקום לכל דבר ואם צריך לכתוב על כל מגירה וקופסא מה יש בה. כשיש מקום לכל דבר, וכל תחום באותו האיזור הרבה יותר קל לשמור על סדר גם למאותגרי סדר קשים. ואם הםממש מאותגרים שלטים ממש יכולים לעזור כי הם רואים בדיוק איפה כל דבר

צריך כמובן תקופת הטמעה,אבל זה עדין מקל מאד

אם לא קשה לך אפשר גם לזרוק ולפנות מהבית דברים לא נצרכים,ואז זה מוריד מהבלגן כי יש פחות מה לבלגן

וזו תקופה שצריך לנשוך שפתיים ולהחזיק מעמד.

לאחרי פסח אני מציעה חלוקת תפקידים שבה את האחראית הבלעדית על הסדר ו"בתמורה" הוא אחראי על משהו אחר (רצוי משהו שאת שונאת לעשות).

בתור המבולגנת מביננו אני יכולה להעיד שאני בכלל לא *רואה* שום בלגאן בזמן שהוא משתגע ולכן זה פתרון ממש טוב שבו הצד המסודר משלים עם הבלגאן של השני אבל "מרוויח" ממקום אחר.

אם יורשה לי, שאת בעצם כועסת על אנשים שמנסים לעזור (וטועים) ומוציאה את החשק שלהם מזה. גם על הבעל ועכשיו גם על הילדה שלך.

גם התגובה שלו "גם ככה את לא מרוצה" נשמע כמו "אני עושה את המקסימום שלי ואת לא מרוצה". זה לבד מוציא את החשק.

המחשבה שלי: רשימה סגורה, לתת לו משימות שלא מטרגרות אותו איתך, ובטח שלא להעיר לו. זה לא מועיל לכם.

נשמע שאת מאוד מוצפת, יש עלייך הרבה עומס ופסח עושה להכל בוסט.

את רוצה שותפות ואת צודקת, כשאין זה מאוד מתסכל.

אני חושבת שזה יותר עמוק מהבלגן הטכני וכדאי לברר מה קורה לך בפנים ובזוגיות.

בקשר לילדה-

ברגע שאת שמה עליה תווית שהיא כמו אבא שלה המוח שלך כבר מתחיל לחפש הוכחות לזה ואז כל דבר קטן שהיא עושה נצבע דרך זה.

היא קצת אבא שלה וקצת כמוך ובעיקר היא אדם בפני עצמה.

היא תלמד ממך מיומנויות בצורה יותר טובה כשזה יבוא בלי לחץ.

אז אולי הכי שווה כרגע להתרכז בלהחליף את המחשבה שהיא דומה לאבא שלה במחשבה אחרת כמו שהיא עדיין לומדת.

זה יעשה המון הבדל.

שולחת חיבוק❤️🧘🏽‍♀️🙏

פרחים מידי יום שישי,

לקום בלילה לילדים הקטנים

לקום איתה בלילה גם כשהיא מניקה כדי לעזור

אחריות לניקיון הבית

אחריות לקניות השבועיות

מתנה שווה ליום הולדת

ליזום מידי פעם יציאה לבית קפה/מסעדה

ליזום לצאת איתה לקניות לעצמה בקניון

לאפשר לישון עד מאוחר בשבת בבוקר

חופשות שוות בארץ או בחו"ל 

בעיניי זה מיותר לחלוטין שהבעל גם יקום בלילה,לפחות שהבעל ישן כמו שצריך

מי שבא לה להעיף עגבניות...רחמים...הכל נקי פה לפסח...

לי היו תקופות בתחילת ההנקה

שהציל אותי כשהוא היה קם לעזור לי

אבל כן היינו עושים סוג של תורנות או לפחות קימה אחת שלי כדי שיהיה לה 4-5 שעות רצופות של שינה.

אחרת זה מורכב להמשיך לתפקד שכל שעתיים צריך לקום להאכיל + יש בית ועוד ילדים שצריכים את צרכי הבית 

יש תינוקות שלא נרדמים מיד אחרי הנקה.

ואפילו רק להביא את התינוק לאישה להנקה בשכיבה יכול להקל מאוד מאוד.

הוא כתב שהוא קם במקומה...

זה לא רלוונטי

לקום יחד איתה כן

רק בשביל להביא/להחזיר תינוק,

זה תינוקי ומיותר בעיניי,במיוחד אם הבעל עובד למחרת.

ככה לא באמת צריך להתעורר אלא ממשיכים להניק חצי מתוך שינה.

ויש גם אמהות מניקות שעובדות.

ויש הבדל מהותי בעיניי, בין מה גבר יכול לעשות לאשתו, לבין אשה שיכולה לעשות לבעלה.
מבחינת התפיסה- זה חופף בעיניי והכלל הוא- לאן מכוון החץ? מה בראש סדר העדיפויות?
כל הפעולות הקטנות- והנחוצות מאוד, צריכות לנבוע היכן ומתי שבן הזוג יצליח לחוש תחושת אכפתיות, וזה שאני בראש סדר העדיפויות.
ברור שאנחנו חיים עם רגליים על הקרקע, ויש בלתמי"ם ויש  עניינים אבל מה מניע אותי?
מקווה שזה ברור..
לעניין הטכני-
לפי דעתי אשה צריכה להרגיש יציבות, לקיחת אחריות ויוזמה.
מה הבעל יכול לעשות?
ליזום דייט- ביתי או בחוץ, אחת לשבוע או לשבועיים, לדאוג שיש מי שישמור על הילדים (לא לבקש מאשתו אבל שהוא יהיה זה שמוביל את העניין)
משקה שהיא אוהבת בלי שהיא תצטרך לבקש
משהו טעים שהיא אוהבת
מסאז'- בזמנים שמותר, או אפילו לרכוש לה מסאז' מקצועי
הודעות במהלך היום, גם הבעת חיבה רגשות ומחשבות וגם שיתוף -נתקלתי בסרטון\ פוסט הזה וחשבתי עלייך (משהו שמביע אהבה, הערכה או תשוקה)
כמובן שפינוק של מתנה שווה מדיי פעם, מבלי שהיא תצטרך להתחנן ולהזכיר מליון פעם, לשים לב היא היא רומזת או אומרת שרוצה משהו, ולהפתיע איתו
לסדר לה את המיטה
אם מתאפשר לשניכם בלו"ז- לשחרר אותה לעשות כרצונה לזמן פינוק של מה שהיא רוצה, כמה שעות מבלי שהיא תצטרך לדאוג איך הבית מתפקד ומסתדר...
כשיש אפשרות לתת לה לישון עד מאוחר בשקט\ שנ"צ
ושוב חוזרת לעיקרון- שהיא תרגיש במעשים ולא רק בדיבורים שאתה חושב עליה ושהיא נמצאת בראש סדר העדיפויות.

נשמע שפותח הפוסט הוא גבר לכן עניתי על הצד הנותן הגברי..
 

מה שהשני אוהב

אני אוהבת קפה

כיף לי שהוא מפנק אותי בכוס קפה עם שוקולד

הוא אוהב אוכל טוב

כיף לו שאני מפנקת בארוחה שווה

פתקים זה תמיד טוב

פרחים אני פחות בקטע

דווקא בעלי שמח לקבל עציצים יש לו גינה מכובדת

לצאת ביחד לטייל

הוא מאוד אוהב לצאת לאיזה מעיין

אני אוהבת לבתי קפה

שמשתנה מאדם לאדם.

כן יש בזה משהו טיפונת לא־רומנטי לשאול "מה עושה לךָ/ךְ את זה"

אבל באמת אנשים כל־כך שונים וכל־אחד אוהב ומתלהב ממשהו אחר.

סבורני שהחכמה הגדולה היא לאו דווקא לעשות את המעשה הרומנטי הגנרי אלא דווקא לדעת מה הצד שני האוהב? מה האופי שלו? מה הנקודה שנוגעת בו/בה בדווקא?