מה הקטע??

כי למעלה בשרשור על הכרות היה כתוב הרבה  שהגרושין טובים בשביל לא לעשות ככה חוץ מאחד שצחק על זה שזה נראה תורשתי,

וגם אני בדיוק חשבתי על זה -האם עשיתי מספיק ?יש מה לעשות בכלל?יכול להיות שזה אצלי בראש לתמיד למרות שסבלתי מזה ,מבינים?

אם זה מפריע למישהו אשמח לשמוע..וכן אם מישהו חושב על זה גם..

תודה

אני מרגישה- שלכל אחד יש תמונה בראש-

של הצורה איך חיים בכלל,

ואיך חיים בזוגיות בפרט,-

שמגיעה במידה רבה ממה שראו וחוו אצל ההורים.

 

ממילא- במקרה שלנו- אי-אפשר להתעלם מהעובדה-

שיש לנו תמונות שליליות ופסימיות מהעבר שלנו.

ושאלתי היא: האם לדעתכם ישנה אפשרות להשתחרר מזה,

ולעבור לתפיסה יותר אופטימית וחיובית??

וא"כ, איך עושים את זה????

 

אשמח לשמוע תגובות.

נ.ב בעלי ואני שותפים לשאלה הוא גם מרקע דומה 

ואל תבהלו החיים שלנו מהממים...

אני מכירה זוג צעיר מהמם , ששני ההורים משני הצדדים התגרשו. נדמה לי שדווקא בגלל מה שהם חוו -הם מאד מאד דואגים לטפח את הנישואים. 

מה שכן , נישואים זה דבר לא פשוט בכלל , שמצריך הרבה עבודה עם עצמך , על עצמך , עם בעלך . לפעמים העבודה קשה , ואת השכר רואים רק אחרי הרבה הרבה שנים . כתבתי לך תגובה יותר מפורטת למטה . 

עשויים מחרסינה (,לגבי הפחדים המיותרים...)הם צריכים לחשוב על העתיד שלהם בהקשר לעבר ולהיות מודעים..

שום דבר לא מיותר...מסכים ?

ילדים קטנים יותר לא צריכים להתעסק גם בזה,

בתוך שלל המערבולות הרגשיות שמטרידים אותם גם כך

אין לי ענין להרוס לאף אחד...

למה נראה לך?

 

זו אחת השאלות הכי לגיטימיות שיש.

מישהו שראה את הוריו מתגרשים מפחד לחזור על אותה סצנה.

טבעי ונורמלי.

 

אל תנסה לגונן על ילדים להורים גרושים.

הם לא נהנים מזה. מניסיון.

והאמת שהעניין באמת מטריד אותי מאוד, בעיקר בגלל שלא חוויתי אף פעם בית שיש בו זוגיות, כך שאין לי דגם חיקוי.

אבל אני מאמינה שעם הרבה רצון טוב והדרכה טובה, אני אצליח בעזרת ד' לבנות בית טוב ויציב.

ואם נהיה ממש חיוביים, אפשר לומר גם שהגירושין סיפקו לי הזדמנות לצפות מקרוב בשגיאות שההורים שלי עשו, כך שאני אדע שלא לחזור עליהן בחיי הנישואין שלי.

 

שלום רב !

 

אני חדשה בפורום זה .הסתקרנתי קצת אז נכנסתי לכאן .

כי אני בת להורים גרושים

(או יותר נכון להגיד שאמא שלי הייתה הרבה שנים מסורבת גט ..... כאשר הייתי בחטיבה היא קבלה סופית גט )

אני כיום נשואה 8 שנים ויש לי  2 ילדים .לא יודעת עם זה השפיע עלי בזוגיות ובחיי היום יום .

יש כל מני השפעות ,לא אגיד שלא. ההורים של אמא שלי עזרו בגידול שלנו (שלי והאחים שלי )

כאשר הם נפטרו (הייתי אז רק בת 14 לערך ) היה לי מאוד קשה , ותמיד אני נזכרתי בסבא שלי

(הוא היה מבחינתי כמו אבא ...). הרבה פעמים אמרתי לבעלי על זה , סבא שלי היה עושה כך וכך ,

את מזכיר לי אותו , מתגעגעת עליו  ....

 

מצאתי הרבה דמיון בין בעלי לבין סבא-אבא שלי .

שטפתי את בעלי בתחושות ומחשבות על סבא-אבא שלי .

סבא שלי היה איש -ספר למדן וגם בעלי כזה פותחת ספרים ....

כאשר חפשנו קיטל שבעלי ילבש ליום כיפור , אמא שלי הציע שאולי בעלי יקח את הקטל שהיה של סבא .....

כי זה יוכל להתאים מבחינת מידות וגודל , וגם אין מי שישתמש בזה אז חבל.

בעלי לקח את הקיטל ואני מאוד התרגשתי מזה .(שהסכם בכלל, הוא הבין שזה היה חשוב לי /למשפחה )

יכול להיות שבהתחלה היה לי קצת קשה , לאט לאט למדנו להסתדר.

יש לי חוסר ביטחון (אולי קשור ואולי לא ) .

הרבה פעמים (בהתחלה לפחות ) אמרתי לבעלי שהוא המגן שלי שהוא מביא לי בטחון.

הרבה דברים התעצתי אתו מה דעתו על ? מה הוא חושב ? וכו ....

הוא לא ממש אהב את העניין . מה את לא יכלה להחליט לבד!

אז הסברתי לו , שכך הוא נותן לי בטחון וכוח ..... לאט לאט למדתי להסתדר לבד.

זה אחת הדוגמאות  שכנאה קשורה למצב הזה. (כך אני חושבת ).

 

נ.ב

 

כשיוצאים עם בחור/ה חשוב לספר בתחילת -אמצע הקשר לא להסתיר את זה.

זה מה שיש וזהו .יש כאלה שאולי יפסל על זה .( לקחתי בחשבון שאולי זה יפריע ....)

 

ועוד אומרים שזה לא חייב להיות שהילד/ה הוי הורים גרושים ,אבל הסיכוי גדול יותר .

כך טוענים , לא בדקתי .

 

 

 

ללמוד הרבה על הנושא זה טוב

יועצי נישואין - זה טוב

טיפול NLP ודומיו - זה טוב

 

העניין שאת מעלה הוא מעניין. תחשבי על זה שיש הרבה אנשים שחוו זוגיות לא טובה אצל ההורים שלהם בלי שהם התגרשו. יכול להיות שגם הם, הילדים, נושאים מודל לא מוצלח של נישואין בראש שלהם...

 

מה שNLP עושה אגב - זה משנה את התמונה שיש לנו בראש ומצייר תמונה חדשה.

 

ובכלל עצם זה שיש לך *מודעות* על העניין הזה הוא מהמם! זה כבר כברת דרך משמעותית להצלחה!

כאשר ההורים שלי התגרשו ממש פחדתי בדיוק ממה שאת אומרת
איך זה לא קורה לי?
אני לא זוכר אם דיברתי על זה עם אמא שלי או שהיא פשוט אמרה לי את זה בספונטניות
אבל אלא בערך היו המילים
הקשר שלי ושל אבא שלך זה לא דוגמא אל תלמד מזה
תלמד מהקשרי נישואים של האחים שלך

וזה באמת ככה ברור שאדם לןמד על זוגיות מאיפה שהוא גדל
אבל זה לא מחייב שזה כל מה שהוא ידע

תקחי את הדברים החיובים מההורים שלך ועל הדברים השלילים תעבדי וככה גם מקשרים של זוגות אחרים(רק כדי שאלו זוגות שאת מכירה ממש טוב כי לא מה שרואים חיצונית זה נכון)
והכי חשוב המון עבודה אישית
זה לא מחלה, זה לא תורשתי
זוגיות זו עבודה

הדרכה וס"ד.

 

לילדים להורים גרושים יש יתרון בכך שהם נחשפים לבתים שונים, זוגות רבות.

אפשר לבחון כל זוגיות בפני עצמה ולהגיע למסקנות לגבי הקשר של כל אחד.

 

הזוגיות של ההורים הגרושים ממש לא מהווה מודל חיקוי לזוגיות בריאה ונורמטיבית.

אישית יצא לי להכיר שלל זוגות גרושים (+נשואים פעם שניה) ובכך לראות על מה הנישואים קמים ונופלים. (ותאמיני לי- זה לא הטעם בבגדים או ז'אנר מוזיקה מועדף. ממש לא.)

 

בסופו של דבר- חוץ מביטוח נישואים- יש רק תפילה.

והיא הכי יעילה.

לא יצא לי לראות אנשי מעלה רבים ומתווכחים

אז אני לא יודעת איך יוצאים יפה ממריבות

רק איך מסתבכים יותר ויותר....

יוכלו לענות לך בנשואים טריים..
בטוחה שלכולם יש את השאלה הזאת גם אם ההורים שלהם לא גרושים..

יש הרבה תשובות וגישות.

הכי חשוב במקרה כזה הוא לקבל הדרכה טובה לפני/אחרי הנישואים לגבי זוגיות בריאה ונכונה.

 

תינוק להורים נכים מתקשה לצעוד את פסיעותיו הראשונות בידיוק כמו ילד להורים מהלכים.

פשוט צריך הכוונה וס"ד.

הייתי אצל משפחתי בשבתות ובחגים כך שיוכלו לראות בית וזוגיות נורמלית.

היום לאחר שצאצאי נישאו והקימו בתים לתפארת, אני מאושרת על איך שכיוונתי אותם.

השתדלתי מאד לתת את כל האופציות לעזרה ותמיכה כדי שיגיעו לבית שלהם בבריאות הגוף והנפש!

ושילדיך הצליחו גם.

 

אבל לא כולם ככה.

כלומר לא לומר אני מסכן כי גדלתי בבית כזה וכזה או לא היתה  לי דוגמא לבית בריא ונורמלי

אז גם לשלי יש סיכוי כזה. 

תמיד אפשר להחליט החלטות טובות ונכונות ולהצליח! בעזרת ה' לעמוד בזה!

אבל זה עדין לא סותר את החשש.

השאלה הזו ריאלית- לא מתמסכנת!
הילדים פה נחשפו למודל התנהגות מסוימת והם מעוניינים לשתף אחד עם השני חוויות ועצות בכדי להגיע למקום אחר.

אנחנו חיוביים אבל גם מציאותיים. אפשר גם וגם.

בגמרא כתוב על תלמיד שהלך לראות את רבו בחדרי חדרים 

והיה הבדל בצורת התנהגות שלו...

איך לומדים את אומנות ניהול הויכוחים?

איך אוהבים גם כשהשני מעצבן

זה בעיקר מה שחסר...

לילדים להורים גרושים ואולי לא רק...

לא בא לי לכתוב בפורום של נשואים טריים

אני מחפשת הבנה ממי שעבר את זה גם...

שאלה טכנית כי את מחפשת תשובות טכניות לניהול וויכוח ולא רק חיפוש אחר עידוד והזדהות.

או שזה גם וגם.

קונטציות ומפחיד.גם מריבה סתמית .

אז עיצה איך לא לפחד ולהחליק ענינים בכבוד בזמן חילוקי דעות

ראשית חזקי ואמצי . 

 

אין בעולמנו תעודות ביטוח , ולשמחתנו כשההורים אוכלים שוקולד -לאו דווקא שיני הילדים מתקלקלות. 

 

את כבר במקום טוב . החלטת להתחתן . בעצם , נדמה לי אנחנו כל יום מתחתנים מחדש עם בן הזוג . להתחתן זוהי הצהרה של אמונה , להביא ילדים זו הצהרה , שהעולם הזה הוא טוב , וכדאי להביא אליו ילדים . 

 

נתחיל מזה , שבמקרים קיצוניים הגירושים הם מצווה . מצווה כואבת , אבל מצווה .

נמשיך בזה , שאת זה לא ההורים שלך . להם יש את החיים שלהם , את המציאות שלהם ביחד -את אדם ייחודי ועצמאי , שרואה את העולם והחיים בדרכו -וגם בעלך הוא אדם אחר , ומה שיש ביניכם זה משהו אחר.

 

אז נכון , שיש דברים שאנחנו לומדים מההורים שלנו -ויחסים זה אחד מהם . זה גם נכון , שלפעמים אנחנו מחפשים בן זוג שמזכיר לנו במשהו את ההורה שלנו , ויוצרים איתו מערכת יחסים דומה לזו שיצרנו עם ההורה . למשל בת של אבא שנותן לה הרבה אהבה ותמיכה -תחפש ברוב המקרים גבר , שכמו אבא שלה ידע לתמוך בה . אבל מצד שני אנחנו בוגרים יותר כשאנחנו מתחתנים , ככה , שאנחנו יכולים להסתכל על ההתנהגויות שלנו ולזהות -מתי אנחנו מחקים את הדברים הטובים שלמדנו , ומתי צריך לשחרר דפוס רע שלמדנו .

 

חברה שלי ספרה לי שבעלה לימד אותה , לא לצעוק . היא באה מבית עם המון צעקות והבעל שלה לימד אותה לפתור סכסוכים בשיחה שקטה ...

 

אז חזקי את עצמך . תקשיבי לשיעורים שקשורים בנושא , תקראי ספרים . 

 

 

וכשאת נופלת -אז תקומי . החיים הם לא סרט בהוליווד . טועים , כועסים , מתאכזבים , וממשיכים קדימה . חפשי את הטוב , אצלך ואצל בעלך . אצל כל אדם בעולם יש טוב. 

 

בהצלחה וחיבוק!

אז אין בו ממש 'חברי פורום'.

מי שרוצה מוזמן להגיב.

אבא: אני לא לוקח מפתח. אם אתה הולך לישון תשאיר לי מפתח בחוץ.
😁😅🤦‍♂️

גם אם בנסיבות לא משהו...

 

קראתי מה שכתבת, איזה מצב נאחס בהחלט, וממש מבאסים שככה הם עשו.

אבל תני לי להגיד לך משהו אישי: במשפחה שלי יש כמה אנשים שלא מדברים ביניהם. זה משהו של שנים, עשורים, ואני כמעט היחידה שמדברת עם שני הצדדים אז תופסת את כל האש והרטינות של כל אחד על השני.

מה שלמדתי מזה זה שלהגיד שזה היה באחריותו וככה למשוך את זה זה הכי קל, הרבה יותר קל מאשר להרים טלפון ולשבור את זה, ובאמת שמגיע לך לכעוס עליהם אבל בסוף תחשבי על זה - את כועסת עליהם כי לא שמרו איתך על קשר ולא היו איתך ברגעים חשובים בחייך, את באמת רוצה להיות עכשיו זו שמוסיפה עוד אבן לחומה הזו ביניכם בכך שתפספסי אירוע גדול כזה בחייו?

קחי זאת כהזדמנות, פתח ביניכם שאת יכולה עכשיו לבחור אם להגדיל או לסתום. במשפחה שלי האנשים האלה כבר פספסו חתונות, בריתות, לידות, נקודות ציון חשובות בחיים...זה פער שקשה לסגור, אצלך זה עוד אפשרי. ואת תהיי בנאדם גדול שעושה את זה! גם אם עוד יהיה בך כעס, זה בסדר לא לכבות את הרגש בבת אחת, זה אנושי ומובן. אולי עם הזמן אפילו תוכלי לפתוח את זה מולם ולדבר על זה בדיעבד ולהבין קצת מה היה שם, אבל בינתיים, אני מציעה, לכי ותשמחי איתם. הם אחים שלך

 

ועוד דבר - יש לי אחים חורגים שאני בקשר חלקי איתם, ואחותי למשל בקשר הרבה יותר קרוב אליהם, זה עניין של תחזוקה ושל רצון. אבל בהחלט ייתכן שהקשר שלנו לא מאוזן, שמה שאני מרגישה אליהם זה לא כמו שהם מרגישים אליי (חלק גדולים ממני בעשור וחלק קטנים ממני בחצי עשור, ואנחנו בשלבים שונים בחיים אז הגיוני שמתייחסים לזה אחרת). 

פתרת לי הרבה דברים🥰

וגם כשראיתי אותם זה היה אחרי שנתיים שלא ראיתי אותם.
יש פער של מעל 10 שנים בינינו ואמא שלי, גם אם לא במוצהר, מרחיקה בינינו (הילדים של בעלה).

מדי פעם זה נראה לי מוזר אבל לא ככ מפריע לי.

ואני מצטרף ל @ניל"ס, את יכולה לבחור אחרת, ואם זה חשוב לך ואת אומרת שהיה לכם טוב אז אפילו כדאי לך לגשר על הפער.

אחרת זה עוד יותר מוזר...

זה מוזר ממש

אבל היא נותנת תחושה טובה, אז זה...

בטח בהתחלה זה מאולץ, אבל זו הזדמנות לקשר ביניכן (גם אם נראה לך מיותר ליצור איתה קשר וחיבור, שווה לנסות). מקווה שיהיה לך טוב!

ליל הסדר זה אחד המבאסים כשאתה לא נשוי וזה יוצא על שנה שכל אחד הולך למקום אחר
למצוא את עצמך אצל דודים או אצל ההורים של גיסך מרגיש תקוע

עשיתי את זה פעם בסוכות...

שונאת להיות נזקקת. ביחוד למקומות שהות

ובהחלט חג שמראה ומעצים את הקושי
נשמע לא קל להיות בין שני בתים בלי מקום בטוח לחג
ובתחושה שאת לא רצויה בשום מקום

מקווה שתהני אצל אחותך
השיח על התאבדות אינו מתאים וכדאי לחשוב על דרך אחרת להביע את במצוקה הגדולה שאת נמצאת בה
אם קשה לך תמצאי מקום לשתף
אפשר גם לפנות לער״ן / חברים מקשיבים

תתחזקי

השינויים מקשים ומכבידים, אין מקום יציב מספיק שנרגיש בו בטוחים.
אני רק רוצה שתדעי, שזו תקופה. והיא חולפת.
ובתקופה הזו כדאילקבל עזרה, אוזן קשבת, מקום חם שיקבל אותך גם עם המורכבות שאת מתמודדת איתה..

וכמובן כמו שברוקולי אמרה, שיח על התאבדות לא מתאים, וכדאי למצוא דרכים אחרות להתמודד עם מציאות החיים.
אני כאן אם תרצי הקשבה וחיבוק.
ואם אנשים זרים מתאימים לך בחג, מוזמנת לדבר איתי ונראה איך אפשר לסייע ❤️

וזה גם לא סיבה להתחיל להסביר לי שאצלך עדיף
כבר סיכמנו משהו. תתחייב בזה פחות.
אני לא יכולה לעזוב אותו לבד

אל תדבר ככה בחיים על אמא!
ואל תגיד לי שאני הבת שלך יותר מאשר הבת של אמא.
כי אני שמעתי אותך צועק על אמא שכבר היה עדיף ולא הייתם מביאים ילדים לעולם,
וזה היית אתה!
אין לך זכות לדרוש בעלות
אני לא חפץ

לא מעניין אותי כלום
תתווכחו מצדי עד שיבוא המשיח. שיבוא כבר

אתם בעיקרון לא בקשר יומיומי
אין לך אפילו את המספר העדכני שלה

המשפט ’’כל המוסיף גורע’’ מוכר לך?
מר מלומד

טריקת דלת.
עכשיו יכאב לך בלב

הגעת עד לפה כדי להרוס לי גם את מקום היחיד שיש לי בעולם לנשום אויר נקי?😢
השתנת.
אני לא אוהבת את זה.
ותעזוב אותי כבר לנפשי, אתה לא ראוי להיות אבא. אתה צודק.

טוב שיש לך מקום לפרוק, מקווה שזה עזר לך. ובהחלט לפעמים זה עדיף מאשר לצעוק אליו את כל הדברים שאת רוצה להגיד, במיוחד שבשעות כעס אנחנו אומרים הרבה דברים שאחר כך אולי נתחרט על חלקם...

אז מה המצב הבוקר?

ילדים לפעמים רואים את המציאות כלכך פשוט


(מזכיר לי שכשאמא שלי סיפרה לאחי הקטן, הוא התחיל לספר לה על כל ההלכות של גירושין שהוא מכיר- איזה קלף כותבים גט וכו')