לצום הרבה יותר קל מלאכול במינון

 

ובכלל, בכל מיני סוגי צום. לאו דווקא באוכלים.

הרבה יותר קל ללכת לקצה של כלום מאשר להשתמש במינון נכון.

לוקח כמה שניות עד שמצליחים להשתלט עליו ולאחוז אותו סגור, אבל זה לא כזה מסובך אח"כ להשאיר אותו באותו מצב.
על שחרור מוחלט אין מה לדבר.
לעומת זאת לשחרר אותו חלקית בצורה מבוקרת ומדויקת זה חתיכת סיפור. או שהוא משתחרר יותר מדי, או שהוא עף מהיד, או שמצליחים אבל אחרי המון מאמץ.

ואולי, במחשבה נוספת, זה נובע מהעובדה שהאפשרות הראשונה היא מאמץ נקודתי, זמני וחד פעמי, והשנייה זו עבודה מתמשכת ותמידית.
כשהקפיץ סגור בתוך היד אפשר להמשיך הלאה תוך השקעת מאמץ מזערי, אבל כשהוא פתוח צריך להשגיח כל הזמן שהוא לא בורח.

הדימוי שלך מעולה. אם ככה, איך מווסתים קפיץ? בשיטות הרגילות כלומר

ממש בצורה בלתי מורגשת
ואז רואים איך הוא מגיב לזה ולפי זה יודעים איך להמשיך.
אבל זה מצריך המון סבלנות, הקשבה והתמדה (כאן כבר עברתי לנמשל )

ממ הייתרון בלסגור אותו עד הסוף היא שבכלל לא צריך להשקיע מחשבה על כמות האנרגיה הנדרשת למשימה. (קצת פיזיקוש)
הבעיה היא הדיוק. להשקיע את כמות הכוח המדויקת היא יכולת מופלאה.

ננסה להצליח?

וצריך לשים לב שלפעמים זה לא דבר רע בכלל להחליט ללכת לקצה. לפעמים מתוך מודעות עצמית צריך פשוט לחתוך ולא להכנס להתמודדות.
נגיד לא לאכול עוגות וחטיפים זה דוגמא טובה מאוד. יכול להיות שזה בסדר גמור לאכול פרוסת עוגה בשבוע סתם ככה באמצע החיים. אבל כשזה נהיה כל יום זה כבר רע. ואז אולי צריך להיות חדים וברורים ולהחליט לא לאכול בכלל או רק בשבת וכדו'. ולפעמים זו באמת ההחלטה הנכונה. אולי היא קלה יותר וקיצונית יותר ופחות מעמיקה אבל במציאות של התמודדות היא נצרכת הרבה פעמים.

הרב דסלר מסביר את זה לגבי הבחירה החופשית של האדם. יש לאדם בחירה חופשית בעצם בנקודה אחת שבה הוא מצוי במאבק (בכל תחום נקודה משלו) וכל מה שנמצא מאחורי הוא כבר שטח כבוש שאין צורך לתחזק. 

בעצם אין לי מושג מה זה קשור בכלל..
שבת שלום!

זוהי שיטת הרמב"ם בנוגע לשינוי הרגלים - הליכה זמנית אל הקיצוניות בשביל לאזן ואח"כ לשחרר ממש לאט עם הרבה זהירות.

 

ונזכרתי ברעיון ששמעתי פעם - 

אמנם יש לאדם בחירה חופשית, אבל יש מקרים שאם בן אדם לא התגבר על עצמו בנקודת זמן קריטית, הוא מאבד את חירותו כמעט לחלוטין.

בדוגמא עם העוגה (אע"פ שהיא פשוטה) - ייתכן שההתמודדות היא להתרחק ולשים סייגים קיצוניים מאוד בהתחלה, מפני שאם יאפשר לעצמו להתחיל לאכול קצת, מהר מאוד הוא יגיע למצב של שיעבוד עד כדי חוסר יכולת לבחור אחרת.

זכור לי שפעם פתחת דיון על צמחונות פה. אפשר מסקנות?...

אני מתלבט בזה המון ומעניין אותי לשמוע מה היו המסקנות אז

השתכנעתי מדברי אחד הניקים שטען שיש דברים חמורים יותר לטפל בהם לפני ההתעללות בחיות.

יש באמירה הזו משהו לכאורה מתחמק, שהרי הימנעות מאכילת חיות לא סותרת עבודה במקביל על תחומים נוספים,

ובכל זאת, צריך להודות שהצמחונות דורשת אנרגיה לא מבוטלת (וזה עוד לפני שאלת הבריאות שיש טוענים לכאן ולכאן).

אני חושבת שהנפש שלנו בנויה כך שהתעסקות אינטנסיבית בנושא מסוים עשויה להעלות את חשיבותו בעינינו בסולם הערכים.

 

נראה לי שהמצב המוסרי שלי כלפי בני אדם נכון להיום לא מאפשר לי צמחונות. יש לי עוד עבודה עצומה בתחום, ואני מעדיפה להשקיע שם את האנרגיות שלי.

 

אין כאן תשובה חד משמעית. אני לא מתנגדת נחרצות (ואולי אפילו בעתיד אחליט לעשות שינוי), אבל לענ"ד צריך להיזהר ולשקול את ההשפעה של ההחלטה הזו על האיזונים בנפש (אני יודעת שזו התנסחות מעט מרחיקת לכת, אבל אני מאמינה שזה אכן כך). מי שמרגיש שההחלטה הזו מעדנת אותו ומעלה אותו מוסרית - אני הכי בעד שבעולם.

 

(וזה מזכיר לי לקרוא סוף סוף חוברת שקניתי בזמנו בנושא.)

אני מבין את המחשבה הזאת אולי שאדם יענה את זה לעצמו אבל זו נהיית תשובה שמלמדים בשיעורים ואני ממש לא בטוח שהיא נכונה לכולם.

אמנם יש הרבה בעיות ולכן מי שזה מפריע לו לתחומים אחרים אז אני מבין, אבל האם לא לאכול בשר יומיים שלושה בשבוע באמת יהיה דבר כל כך קשה?

בעיניי זה בהחלט נושא אינדיבידואלי.

 

יש כאן עניין של הרכבת תפריט עם תוספי תזונה ותחליפים.. זו כן השקעת אנרגיה לא מבוטלת.

בכל אופן, כמו שאמרתי, זה אפשרי ויכול להיות מאוד נכון במקרים מסוימים.

אבל ככה זה החינוך בישיבות. וחבל בעיני. (האמת שזה אפילו הולך להיות חלק מפניני הלכה בעתיד). וגם הנושא של להמעיט את כמות הבשר דבר שיכול להיות די פשוט ואפילו לא ידרוש מאמץ מיוחד, לא מדובר והוא לא נחשב ראוי ונצרך. והאמת שהייתי מתנחם אם אנשים היו נמצאים בעמדה פאסיבית תומכת כמו שאת מעלה כי זה כבר שלב גדול לקראת ההתקדמות.
הבעיה היא שהתשובה הזאת כתובה ברב קוק בחזון הצמחונות וברגע שמשהו נכתב בכתבי הרב קוק חזקה שהוא הולך להחזיק כדעה רווחת בישיבות לפחות בחמש עשרה שנה הקרובות.

 

ובפניני הלכה כבר יש חלק על צער בע"ח.. כנראה הוא הולך להתרחב.

 

בנוגע להפחתת הכמות - את זה אני שוקלת ברצינות. אני צריכה לראות אם זה מתאפשר טכנית (למשל - לא מקשה על אמא).

 

ואת האמת שאם הרב קוק כתב על תקופה עתידית, ייתכן שאנחנו בעתיד המדובר וכבר עכשיו ניתן להחיל את הרעיון ברמה כזו או אחרת.

בכל אופן, הרב קוק דיבר על עניין אחר - עצם אכילת בשר. אני דיברתי על בשר שעבר התעללות. אלו 2 שאלות נפרדות.

כן ידוע לי מה קורה בפניני הלכה והאמת שזה מעציב אותי. אולי אני אעשה משהו בנידון. אני לא יודע אם צער בעלי חיים יתרחב אבל תהיה הקדמה ארוכה בנוגע לצורך בבשר כיום וכהנה וכהנה. ואפילו התנגדות די חריפה לצמחונות בימינו אפילו לבודדים. 

הפחתת כמות בשר כנמצאים בפנימיה כמוני זה ממש לא בעיה. חוץ מהתמודדות עם התאווה שהיא גם דבר לא פשוט.

 

לפי דבריו אין דרך להבין שאנחנו בתקופה העתידית הזאת. ניסיתי. מבחינה אובייקטיבית של הדברים אני חושב שאי אפשר להבין כך וזה לא שלא הייתי רוצה. ברב קוק אין בנושא הזה קמעא קמעא והתקדמות הדרגתית. רק זבנג וגמרנו. ולכן כתבתי ככה.

 

לגבי בשר שעבר התעללות האמת שאין לי מושג מה תהיה דעתו ואני יכול רק לנחש. ואת צודקת. זה רק מחזק את הצורך בימינו למעט באכילת בשר. 

נכון זה באמת שאלות נפרדות אבל הם חופפות בהמון מובנים, ובעצם קשה לי לראות מישהו לא עונה את אותה התשובה לשני השאלות.

 

 

כדאי לבדוק מדוע הרב מלמד מורה וסובר כך.

 

לא למדתי את המאמר.. אבל הוא לא רלוונטי לדיון על התעללות. לדעתי אלו שני נושאים נפרדים.

אמנם יש היתר לאכול חיות, אבל לא דובר על חיות שמגיעות לצלחת בזכות התעללות (וכאן השאלה מה הגדר התקין ומה לא.. לצערי עדיין לא העמקתי בנושא).

 

נכון לתקופתנו, גם אילו הייתי מחליטה לעבור לצמחונות זה ממש לא היה מעצם אכילת החיה, והייתי אוכלת חיות שלא עברו התעללות.

גם לי יותר מפריע הבעיה של ההתעללות בבעלי חיים מאשר עצם ההריגה שלהם אבל מדובר פה בדיונים חופפים כמעט. מי שאוכל בעלי חיים בגלל שבמצב הנוכחי הם נועדו לשרת את האדם- כנראה יוכל גם להתמודד עם זה שהם עוברים התעללות כי סוף כל סוף הם נועדו לשרת את האדם וקצת חבל שככה זה נראה אבל לא נורא.

 

הדבר שמפריע לי שכמעט לא מדגישים את המגמה שהיא צמחונות ומתייחסים אל זה כדבר ממש לא מתאים.
וברגע שידגישו את המגמה כבר יהיה הרבה יותר ברור למה המצב בתעשייה כיום נורא ושצריך להלחם בו.

ברמה נמוכה של התעללות הדיונים כמעט חופפים, אבל ברמה של התאכזרות איומה הדיונים שונים בהחלט.

בכל אופן, עם כל אהדתי לחמלה שבבסיס הצמחונות, נקודה אחת צורמת לי בניסיון להפוך את זה למגמה חברתית.
אני חושבת שלאנושות יש עוד דרך ארוכה מאוד לעבור בנושאים של בין אדם לחברו.
נראה לי, שאדם שרוצה להיות צמחוני צריך לשאול את עצמו - "האם התעללות בבני אדם (כדוגמת חרמות, השפלות, זלזול, לשון הרע ושנאה) כואבת לי עוד יותר מהכאב על התעללות בחיות (וכל שכן שאקפיד ואשתדל בעצמי לא לפגוע באף אדם)?"
אם בכנות התשובה היא כן, אני חושבת שזה צעד מבורך. אני באופן אישי מכירה אנשים שלדעתי החמלה שלהם כלפי בני אדם מאפשרת עליית מדרגה אל צמחונות.
לצערי, אני חושבת שרוב האנשים לא נמצאים שם. קפיצה אל מדרגה מוסרית אחת לפני בניין הבסיס היא טעות חמורה. לכן לדעתי זו ההנחיה הכללית (ייתכן גם ששלילת הצמחונות בקרב רבנים אפילו ביחס ליחידים נובעת מהחשש שהם ייצרו טרנד שייסחוף אחריו גם כאלה שאינם במדרגה הזו והדבר יסב נזק כבד).

אשכרה.