וואו. ממש פורים. לא נתפס.
ובכיתי השבוע מה שלא קרה מלא זמן.. זה טוב נראלי..
יש דברים שאני צריכה לומר אותם בפה ואז אולי פחות יכאב בלב. אאבל. צריך אומץ זה לא פשוט. וגם צריך מישו שיקשיב אפשר גם בלי. ואז רק צריך להחליט שעושים אתזה וזהו. ממש "פשוט"
ומחר צריך לנצל את שעות הסעודה לתפילה. בעזרת ה'.
"אין לי כוח לכל הבלאגן.. תן לי לברוח רחוק מכאן..צריך פה משו שיאיר אותי..."
איך שעמ"י צריך גאולה. באמת. ברגע שתבוא יגמרו הצרות!
ויש פה שקט מפחיד..
אולי מחר אני כן ישמח. מי יודע..
אינלי כוח לכל המריבות שלהם כל הזמן. למה צריך לעשות חלוקה בכלל?? זה פורים!. אז לונורא.שנהבאה נהיה אצל השני. אוף. זה יכול להרוס הכל רק כל זה! אותו דבר כל חג. כבר מעצבן.
ואני צריכה לקום מחר מוקדם כדי שאני יספיק לעבור אצל כל החניכות..
ולפעמים צוחקים רק מהדיבור שלי או מיציאות כאלה שלי ואז שאני שואלת מה מצחיק אז עודיותר צוחקים..חח.. אבל אני זורמת איתם.
ואמרו לי שאני יכולה לומר דברים ממש מצחיקים אבל בנימה רצינית..ובנתיים כולם יכולים לצחוק..אני יבחון את העניין לעומק
ורציתי שיהיה היום משו משמח ובכלל לא היה כלום, נו שוין..
נראלי אני ילך לישון. לא הלכתי לישון בערך שבוע שלם...ובכלל למה אני ערה עכשיו.לילטוב