אולי ב"מעם לועז" או משו?

שמובא בשם רבי יוחנן,

צריך לכאורה לומר:

"כטוב לב המלך ביין", נאמר מפורש במדרש שזה "כטוב ליבו של הקב"ה ביינה של תורה". זה דבר שניתן להסבירו באופן עיוני, איך מכאן מתחיל ה"אירגון" האלוקי של כל האירוע. אבל זו קצת "אריכות דברים" לפרט.

לגבי ההמשך, לכאורה על דרך הפשט של דברי המדרש, הקב"ה מגלגל שהסריסים הללו ילכו להביא את ושתי; ויש פה דין, עונש, כלפיה מצידו (לפני המלך). חז"ל אומרים שהיה "חשבון" עם ושתי על רשעותה. היא מיאנה לגזירה הזו, שהקב"ה גלגל בלבוש של המלך אחשוורוש, עוררה את הכעס כלפיה, שהתבטא בזעמו של אחשוורוש, ומזה התגלגל ההמשך עד להמלכתה של אסתר המלכה.

[גם לפי המדרש, זה לא בא לשלול שאכן אחשוורוש עשה מה שכתוב "המלך" אלא שיש פה התערבות/פעולה אלוקית שמתגלה דרך מעשיו]

"סוד". ו"ושתי" ,כידוע הייתה מרשעת שהעבידה את בנות ישראל בשבת ולכן (בין היתר) נענשה

יש הרבה פסוקים שלא מתיישבים יפה עם המדרש הנ"ל.

התשובה שהכי סיפקה אותי היא שהמקור של הדרשה הזאת - "מדרש אבא גוריון" - מפוקפק, כמו רוב 'מדרשי התנאים' ש'נתגלו' באורח פלא בימי הביניים ולא זכו להתייחסות בחז"ל או בראשונים. אם היה נכתב כפירוש של ראשון אז היינו מתייחסים אליו ככזה (גם אם לא ברמה של פירוש חז"לי), אבל העובדה שה'מדרשים' האלו נכתבו אנונימית או יותר גרוע - כהתחזות למדרש תנאים, מעידה על רצינות תוכנם וכותביהם. ולכן קיים כאן הכלל "אין מקשין על הדרשן".

כמובן שאפשר גם ליישב בכל מיני הסברים, גם אם חלקם קצת פתלתלים. למשל - מאד מובן מה ה' רוצה מהחיים של ושתי - להכניס את אסתר לארמון אחשוורוש, כמו שדרשו חז"ל בעניין הזה "'אחר הדברים האלה' מאי אחר? אמר רבא: אחר שברא הקדוש ברוך הוא רפואה למכה. דאמר ריש לקיש: אין הקדוש ברוך הוא מכה את ישראל אלא אם כן בורא להם רפואה תחילה".

אז לא היה את הסיפור עם האיגרות שהוא שלח על כבוד הגברים וכו' שגם בזה היה עניין.

אבל כבר כתבתי שזה לא התירוץ העיקרי והנכון בעייני אליבא דאמת אלא שהדרשה הזאת מפוקפקת.

בשם יושי פרג'ון (מי ששמע עליו יודע ששווה לפחות לחשוב על זה...): שפרק א' של המגילה נועד להבהיר שהמלכה, עם כל החשיבות שלה, לא יכולה לעשות מה שהיא רוצה בארמונו של אחשורוש. וזה מעצים את מסירות הנפש של אסתר ואת חרדותיה מהמעשה הנועז שהיא הולכת לעשות בהמשך המגילה. ובשביל זה אי אפשר היה סתם להעניק לושתי התקף לב... 

הדרשה מדברת על המילה 'למלך' שמופיעה סה"כ 5 פעמים במגילה, והגמרא מדברת על פסוק ספציפי אחד שגם בו רבא חולק ואומר שהמלך הכוונה רק לאחשוורוש, מה שמעיד גם על נכונות הדרשה עצמה (נכון שזה לא עניין הלכתי אבל בהלכה פוסקים בד"כ כרבא).

'מדרשים' כמו 'אבא גוריון' ודומיו מ'מדרשי התנאים' משתמשים הרבה בחצאי ציטוטים או ציטוטים מסולפים של דברי חז"ל. כנראה גם כאן.

אתה רואה שעל המילה 'למלך' ר"י נותן כלל ואת "חמת המלך" הוא דורש נקודתית.

שיר השירים זה עניין אחר, גם "שלמה" האמור בשיר השירים הוא קודש כמובא בגמרא וזה גם נכון הלכתית. א"א להקיש משם לכאן.

נכון שזה בא כחלק מדרשות אחרות, ועדיין הוא לא דרש זאת ככלל אלא כפירוש נקודתי שלדבריך חוזר על הכלל שהזכיר בלא שום חידוש מעבר לו. ואני גם מזכיר את הגמרא לגבי אותה הדרשה שהזכרת בה רבא חולק על הדרשה של ר"י פה.

יכולות להיות הרבה סברות למה דווקא 'למלך' (למשל שזה לצורך המהלך של הנס או תפילה למלך כהעניין הוא דיבור) אבל אי אפשר להקיש ולהרחיב דרשה מעבר למה שכתוב, בטח כשלא מבינים את מהותה.

ואתה צודק, כנ"ל לגבי שיה"ש. מה שלא כתוב - לא כתוב. למה? אותה תשובה כנ"ל, וגם כי עניינם שונה.

יש שם עוד מקום שמופיע "במלך שלמה", חוץ מ"צאינה וראינה בנות ציון במלך שלמה"?

אבל יכול להיות שהכוונה הייתה לדרוש את הפסוק מתוך הכלל אפילו שהכלל בא לידי ביטוי בפס' אחד.

כבר הזכרתי את הגמרא בשבועות שאומרת על השם 'שלמה' שבשיר השירים שהוא קודש, נכון שזה נראה מתאים לדעת חכמים בשיה"ש רבה אבל זה לא מוכרח שזאת אותה השיטה ובטח לא שזו אותה דרשה אלא ייתכן ואלו שתי דרשות מתאימות (והראייה שהגמרא נותנת יוצאים מהכלל לשם 'שלמה'). בכל מקרה אי אפשר להקיש למגילת אסתר.

אז שוב:

א. זה שהמימרות נאמרו בשם אותו חכם לא מצדיק היקש בינן. זה שיש מכנה משותף זה נכון אבל עדיין אי אפשר להרחיב דרשה ע"פ דרשה אחרת במיוחד לא בהגדה.

ב. "לפי דבריך אין הסבר ברור וכו'" - התייחסתי לזה לפני 2 תגובות. יכולים להיות הרבה הסברים (למשל שבאסתר היחס הוא של הסתרת פנים וההתנהלות היא מול ה' והוא מולנו לעומת שיה"ש שהיחס הוא של קרבה) וגם לך אין הסבר להרבה פסוקים שמוקשים ע"פ הבנתך (בגלל זה נפתח השרשור..), אבל בכל מקרה זאת לא סיבה להרחיב דרשה מעבר למה שכתוב.

ג. "גם יש דעות וכו'" - כבר כתבתי לעייל שהיא הנותנת, עיין שם. וכן שזאת לא מסקנת הגמ' שם אלא שמדובר באחשוורוש בלבד ולא במלכו של עולם.

ד. ר' צדוק סובר שזה הפשט במדרש? כדאי שתצטט אותו. בכל מקרה אין חיוב להבין דווקא כמותו.

ה. אני לא טוען שמדרש 'אבא גוריון', בדומה לרוב 'מדרשי התנאים', הוא ב-100% זיוף של נוכל קדום וייתכן שכתב אותו חכם. כתבתי שהוא מפוקפק (=מסופק) ויש להתייחס אליו ככזה, לדעתי רוב הסיכויים שהוא מזויף מהסיבות שכתבתי שהוא לא הוזכר בדברי הקדמונים ושהחכמים היו כותבים את שמותם ולא מסתירים את זהותם ובטח שלא תולים את דבריהם בשם תנאים. וגם לו הוא היה של חכם מהראשונים אין בזה זלזול גם כי הוא לא הזדהה בשמו וגם כי לא כתבתי שום דבר רע על הכותב.

הוא כנראה אנונימי (כמו מדרש 'ילמדנו') ואולי מתייחס לאבא גוריון, לא ברור. בכל מקרה הוא מיוחס לתנא או תנאים. 

אסתכל אח"כ ברבנו בחיי, כנ"ל לגבי האלשיך (היכן בדיוק?) והחיד"א.

@חסדי הים

רבנו בחיי - הוא לא מזכיר את הקובץ 'מדרש אבא גוריון במילה אחת, יותר מזה - המדרש שהוא מצטט אפילו לא מופיע בו. הוא מצטט בשם חז"ל מדרש של כמה משפטים שחצי המשפט האחרון (שהוא בכלל שולי למדרש שרבנו בחיי הביא) מוזכר גם ב'מדרש אבא גוריון', כנראה בגלל זה ראה לנכון המהדיר לציין אותו בתור מקור והטעה אותך. וגם לגבי אותו חצי המשפט - אם כבר יש קשר אז יותר סביר להניח שמרבנו בחיי הוא הגיע ל'מדרש אבא גוריון' ולא הפוך כמו שמצינו בכמה 'מדרשים' דברים מהרמב"ם.

האלשיך - בכל פירושו לאסתר האלשיך מזכיר את אבא גוריון פעם אחת (ולא בתור מדרש או קובץ מדרשים אלא בתור בעל מימרא) וגם מה שהוא מביא בשמו לא מופיע בכלל בקובץ המכונה 'מדרש אבא גוריון' אלא בילקוט שמועני - קובץ שכמעט כ"ע מודים שהוא מאוחר מאד.

החיד"א - הוא מזכיר אותו במערכת הספרים בקטגוריית 'מדרשים' אבל לא בתור ספר המיוחס לחז"ל בדווקא, הוא מכליל שם גם 'מדרשים' שהם במובהק לא דברי חז"ל (מדרש הוא שם לפירוש שאינו פשט על סדר הפסוקים).

לגבי הבנת ר' צדוק ומהר"ב אפשטיין - אכן נראה שהם הבינו כך את הדרשה. אבל שים לב ששניהם מביאים אותה בתור פירוש של דרשה אחרת שנדרשה בפני עצמה (ר' צדוק בהקשר של המדרש של "מלפני המלך..." שדורשים באסתר רבה כרוח הקודש, והתורה תמימה כפירוש לגמרא על "נדדה שנת המלך"), זאת אומרת שאין ראייה שגם הם עצמם השליכו למקומות אחרים שלא פורשה בהם הדרשה אלא רק פירשו על דרכה. מעבר לקושיה העניינית שהזכרתי של הכפילו שלא התייחסת אליהם, שתקפה במיוחד לגבי דבריהם המיוחסים לדרשות מפורשות אחרות.

אני מתייחס ברצינות לכל טענה שלך, למה אתה לא מתייחס לתשובות שלי?

ולגבי ה'מקורות' שהבאת על 'מדרש אבא גוריון', הבנת למה הם לא רלוונטיים?

ושאלתי איך אפשר להרחיב דרשה מסברא, בהלכה גם היית דורש כך?

ההשקפה שלי היא שאין להתייחס לקובץ ש'נתגלה' בדור מאוחר כמקור תנאי בלי ראייה לכך (כנ"ל לגבי עשרות ואף יותר קבצים כאלה ש'נתגלו'), למה זה יהיה ויכוח עקר לדון בזה?

לדוגמא:

לגבי רבנו בחיי - כתבת שלדעתך הוא הביא מ'אבא גוריון', יש לך ראייה על זה? יש איזו דרשה שהוא מביא משם (מעבר לחצי המשפט הנ"ל)?

לגבי החיד"א - כתבת שנראה לך שהחיד"א מביא רק מדרשים שאפשר לסמוך על אמיתותם, התכוונת שמקורם בתנאים? כי אם תעיין שם ברשימה תראה מדרשים שבמובהק אינם כאלה. 

אני לא מסכים שדרכו של המדרש לכפול ללא תוספת, זו לא דרכם של חז"ל לא בהלכה ולא באגדה.

ואתה לא צריך להתעקש להבין כל מקרה. אולי גם מי שאמר את זה מראש התכוון שככה זה הרבה פעמים.

העיקר זה להודות  לקב"ה שעזר אז ליהודים , ושהצבא של אחשורוש לא הפריע ליהודים להתארגן נגד אלה שבאו לתקוף אותם.

למה לקחת מדרשים ברצינות-שטחיות שכזאת?

לימוד מעמיק לא תקבל תשובות.

יש כאלו ממש בסדר אבל לחלק מהן יש חידושים נפלאים ומופלגים ממש 'פה מפיק מרגלליות'.

כמה מידידותיי הטובות ביותר הן גננות

יש לגר"א ביאורים על מגילת אסתר, על דרך הפשט, הרמז והסוד.

עכשיו עוד מישהי ביקשה עזרה. איזה שאלות יש לאנשים. באה לי אחת קצת מבוגרת, מדברת קצת חלש. אני: הינה עוד צרות. אני עם השיר באוזניות והיא מדברת כאילו אני שומע אותה . מכבה את האוזניות . "כן?" .. היא: אפשר לבקש בקשה? בטח נשמה מה תרצי? עד חצי המלכות. סתם לא באמת אמרתי לה ככה. קיצר היא מתיישבת לידי בספסל, איך אני מעבירה את כל הטקסט הזה לוואטסאפ? אני לוקח את הפלאפון שלה אומר לה הינה יש לך אופציות לבחור למי לשלוח. היא היתה בהלם מנסה להבין איך עשיתי את זה, נתתי נגיעה במסך לאחור, מסביר לה שיש מטוס נייר שהיא רק צריכה ללחוץ עליו ויש לה אופציות למי לשלוח. היא לא האמינה שהאופציה בכלל קיימת 😄

מצווה שניה.

סתם שאלה שעלתה לי הרגע.

טוב זה כבר קרה בשבת ויצאתי קצת טמבל אבל בסדר. לא נדבר על זה כרגע. מי שואל איפה זה עין גנים כשיש גם רחוב כזה וזה גם שכונה?! כן זה אני ששאלת אותו את זה בשבת היי 🙋🏼‍♂️

חחח מצחיק שאני מגיע לפה פעם ביובל עם סיפורים הזויים …

🤡

ת

אתה צריך שאלת רב האם יהיה מותר לך לאכול קטניות בפסח, שהרי ההבדל הגדול בין עדות המזרח ואשכנזים במספר לילות הסליחות בחודש אלול, זה לכפר על קטניות בפסח אצל עדות המזרח

שנה של קיום משאלות לטובה לכל באי ובאות הפורום

אשמח אם זה לא יהיה הנושא כאן...

היה לך קשר איתה. הערכת אותה. עשית איתה דרך. הכי הגיוני בעולם.

היא האשה היחידה, גם בזה היא היתה פורצת דרך לשבור את תקרת הזכוכית.

יהי זכרה ברוך.

לוועדת פרס נובל מאז מארי קירי אין שום תקרת זכוכית

בפועל היתה רק אחת

לא היו גונבים ממנה את הגילוי

מעגל דמים ללא קץ או עוצמת נצח: התודעה היהודית שתכריע את האויב

החרות הפצועה של מדינת ישראל, המנסה לבנות את ביתה הלאומי ללא זיקה עמוקה לשורשיה ולקודש, גובה מאיתנו מחיר דמים יומיומי וכואב. אנו מוצאים את עצמנו במרדף אינסופי של "כיבוי שריפות" מול פני רוע משתנים: פעם אלו בלוני תבערה ועפיפונים המכלים את שדותינו, פעם נחילים של כטב"מים ורחפני נפץ המאיימים על ערינו, ופעם מטחי רקטות, מנהרות ופיגועי טרור מגוונים. אנו ניצבים מול מציאות שבה אין לנו רגע של שקט; מציאות שבה אנו לא מפסיקים לכבות דליקות פיזיות וביטחוניות, מבלי לראות את האופק או את הקץ.

בכל פעם שאנו גוברים על איום אחד, מיד צומח איום אחר במקומו. הניסיונות לפתור את הבעיה בכלים טקטיים, טכנולוגיים או צבאיים בלבד דומים לטיפול בסימפטום ולא במחלה עצמה. אנו משיגים שקט זמני, אך נכשלים פעם אחר פעם מלגמור את הסיפור עד הסוף ולעקור את האיום מן השורש — משום שהשורש האמיתי הוא רוחני במהותו.

אירועים אלו אינם יד המקרה. הטרור הבלתי פוסק, על כל סוגיו וטכנולוגיותיו, הוא תזכורת רוחנית וקיומית רבת עוצמה. האויבים מציקים לנו, אך מלמעלה מכוונים אותנו בניסי ניסים — באמצעות מסרים שמימיים שאין לנו ברירה אלא להקשיב להם — להבין שאיננו יכולים להסתמך על כוחנו ועוצם ידינו בלבד. המציאות דוחקת בנו לחזור "מלא על מלא" לשורשינו העוצמתיים, המוצקים והקדושים.

הטרור והלחימה האינסופית ייפסקו רק מכוח נחישותנו המוחצת, שתנבע מתוך זהות יהודית מבוררת. ברגע שנתחבר לשורש הנשמה המשותפת של עם ישראל, יתקיים בנו: "כל המקום אשר תדרך כף רגלכם בו לכם יהיה" (דברים יא). נחישותנו הרוחנית והמעשית תנפץ את אשליות האויב, כהבטחת התורה: "ונתתי שלום בארץ... ורדפתם את איביכם ונפלו לפניכם לחרב" (ויקרא כו). אז, מתוך עוצמה פנימית בלתי ניתנת לערעור, יסתיים מעגל כיבוי השריפות ויראו כולם את ניצחוננו המוחלט: "וראו כל עמי הארץ כי שם ה' נקרא עליך ויראו ממך" (דברים כח).ל

קטן מידי.

תעבור למצב מחשב

ואז הגדלה/הקטנה על ידי צביטה

החל מלפני כחודש שהחלפנו את הckeditor הנוראינב tiptap.

עכשיו הכל מובן.