אולי ב"מעם לועז" או משו?

שמובא בשם רבי יוחנן,

צריך לכאורה לומר:

"כטוב לב המלך ביין", נאמר מפורש במדרש שזה "כטוב ליבו של הקב"ה ביינה של תורה". זה דבר שניתן להסבירו באופן עיוני, איך מכאן מתחיל ה"אירגון" האלוקי של כל האירוע. אבל זו קצת "אריכות דברים" לפרט.

לגבי ההמשך, לכאורה על דרך הפשט של דברי המדרש, הקב"ה מגלגל שהסריסים הללו ילכו להביא את ושתי; ויש פה דין, עונש, כלפיה מצידו (לפני המלך). חז"ל אומרים שהיה "חשבון" עם ושתי על רשעותה. היא מיאנה לגזירה הזו, שהקב"ה גלגל בלבוש של המלך אחשוורוש, עוררה את הכעס כלפיה, שהתבטא בזעמו של אחשוורוש, ומזה התגלגל ההמשך עד להמלכתה של אסתר המלכה.

[גם לפי המדרש, זה לא בא לשלול שאכן אחשוורוש עשה מה שכתוב "המלך" אלא שיש פה התערבות/פעולה אלוקית שמתגלה דרך מעשיו]

"סוד". ו"ושתי" ,כידוע הייתה מרשעת שהעבידה את בנות ישראל בשבת ולכן (בין היתר) נענשה

יש הרבה פסוקים שלא מתיישבים יפה עם המדרש הנ"ל.

התשובה שהכי סיפקה אותי היא שהמקור של הדרשה הזאת - "מדרש אבא גוריון" - מפוקפק, כמו רוב 'מדרשי התנאים' ש'נתגלו' באורח פלא בימי הביניים ולא זכו להתייחסות בחז"ל או בראשונים. אם היה נכתב כפירוש של ראשון אז היינו מתייחסים אליו ככזה (גם אם לא ברמה של פירוש חז"לי), אבל העובדה שה'מדרשים' האלו נכתבו אנונימית או יותר גרוע - כהתחזות למדרש תנאים, מעידה על רצינות תוכנם וכותביהם. ולכן קיים כאן הכלל "אין מקשין על הדרשן".

כמובן שאפשר גם ליישב בכל מיני הסברים, גם אם חלקם קצת פתלתלים. למשל - מאד מובן מה ה' רוצה מהחיים של ושתי - להכניס את אסתר לארמון אחשוורוש, כמו שדרשו חז"ל בעניין הזה "'אחר הדברים האלה' מאי אחר? אמר רבא: אחר שברא הקדוש ברוך הוא רפואה למכה. דאמר ריש לקיש: אין הקדוש ברוך הוא מכה את ישראל אלא אם כן בורא להם רפואה תחילה".

אז לא היה את הסיפור עם האיגרות שהוא שלח על כבוד הגברים וכו' שגם בזה היה עניין.

אבל כבר כתבתי שזה לא התירוץ העיקרי והנכון בעייני אליבא דאמת אלא שהדרשה הזאת מפוקפקת.

בשם יושי פרג'ון (מי ששמע עליו יודע ששווה לפחות לחשוב על זה...): שפרק א' של המגילה נועד להבהיר שהמלכה, עם כל החשיבות שלה, לא יכולה לעשות מה שהיא רוצה בארמונו של אחשורוש. וזה מעצים את מסירות הנפש של אסתר ואת חרדותיה מהמעשה הנועז שהיא הולכת לעשות בהמשך המגילה. ובשביל זה אי אפשר היה סתם להעניק לושתי התקף לב... 

הדרשה מדברת על המילה 'למלך' שמופיעה סה"כ 5 פעמים במגילה, והגמרא מדברת על פסוק ספציפי אחד שגם בו רבא חולק ואומר שהמלך הכוונה רק לאחשוורוש, מה שמעיד גם על נכונות הדרשה עצמה (נכון שזה לא עניין הלכתי אבל בהלכה פוסקים בד"כ כרבא).

'מדרשים' כמו 'אבא גוריון' ודומיו מ'מדרשי התנאים' משתמשים הרבה בחצאי ציטוטים או ציטוטים מסולפים של דברי חז"ל. כנראה גם כאן.

אתה רואה שעל המילה 'למלך' ר"י נותן כלל ואת "חמת המלך" הוא דורש נקודתית.

שיר השירים זה עניין אחר, גם "שלמה" האמור בשיר השירים הוא קודש כמובא בגמרא וזה גם נכון הלכתית. א"א להקיש משם לכאן.

נכון שזה בא כחלק מדרשות אחרות, ועדיין הוא לא דרש זאת ככלל אלא כפירוש נקודתי שלדבריך חוזר על הכלל שהזכיר בלא שום חידוש מעבר לו. ואני גם מזכיר את הגמרא לגבי אותה הדרשה שהזכרת בה רבא חולק על הדרשה של ר"י פה.

יכולות להיות הרבה סברות למה דווקא 'למלך' (למשל שזה לצורך המהלך של הנס או תפילה למלך כהעניין הוא דיבור) אבל אי אפשר להקיש ולהרחיב דרשה מעבר למה שכתוב, בטח כשלא מבינים את מהותה.

ואתה צודק, כנ"ל לגבי שיה"ש. מה שלא כתוב - לא כתוב. למה? אותה תשובה כנ"ל, וגם כי עניינם שונה.

יש שם עוד מקום שמופיע "במלך שלמה", חוץ מ"צאינה וראינה בנות ציון במלך שלמה"?

אבל יכול להיות שהכוונה הייתה לדרוש את הפסוק מתוך הכלל אפילו שהכלל בא לידי ביטוי בפס' אחד.

כבר הזכרתי את הגמרא בשבועות שאומרת על השם 'שלמה' שבשיר השירים שהוא קודש, נכון שזה נראה מתאים לדעת חכמים בשיה"ש רבה אבל זה לא מוכרח שזאת אותה השיטה ובטח לא שזו אותה דרשה אלא ייתכן ואלו שתי דרשות מתאימות (והראייה שהגמרא נותנת יוצאים מהכלל לשם 'שלמה'). בכל מקרה אי אפשר להקיש למגילת אסתר.

אז שוב:

א. זה שהמימרות נאמרו בשם אותו חכם לא מצדיק היקש בינן. זה שיש מכנה משותף זה נכון אבל עדיין אי אפשר להרחיב דרשה ע"פ דרשה אחרת במיוחד לא בהגדה.

ב. "לפי דבריך אין הסבר ברור וכו'" - התייחסתי לזה לפני 2 תגובות. יכולים להיות הרבה הסברים (למשל שבאסתר היחס הוא של הסתרת פנים וההתנהלות היא מול ה' והוא מולנו לעומת שיה"ש שהיחס הוא של קרבה) וגם לך אין הסבר להרבה פסוקים שמוקשים ע"פ הבנתך (בגלל זה נפתח השרשור..), אבל בכל מקרה זאת לא סיבה להרחיב דרשה מעבר למה שכתוב.

ג. "גם יש דעות וכו'" - כבר כתבתי לעייל שהיא הנותנת, עיין שם. וכן שזאת לא מסקנת הגמ' שם אלא שמדובר באחשוורוש בלבד ולא במלכו של עולם.

ד. ר' צדוק סובר שזה הפשט במדרש? כדאי שתצטט אותו. בכל מקרה אין חיוב להבין דווקא כמותו.

ה. אני לא טוען שמדרש 'אבא גוריון', בדומה לרוב 'מדרשי התנאים', הוא ב-100% זיוף של נוכל קדום וייתכן שכתב אותו חכם. כתבתי שהוא מפוקפק (=מסופק) ויש להתייחס אליו ככזה, לדעתי רוב הסיכויים שהוא מזויף מהסיבות שכתבתי שהוא לא הוזכר בדברי הקדמונים ושהחכמים היו כותבים את שמותם ולא מסתירים את זהותם ובטח שלא תולים את דבריהם בשם תנאים. וגם לו הוא היה של חכם מהראשונים אין בזה זלזול גם כי הוא לא הזדהה בשמו וגם כי לא כתבתי שום דבר רע על הכותב.

הוא כנראה אנונימי (כמו מדרש 'ילמדנו') ואולי מתייחס לאבא גוריון, לא ברור. בכל מקרה הוא מיוחס לתנא או תנאים. 

אסתכל אח"כ ברבנו בחיי, כנ"ל לגבי האלשיך (היכן בדיוק?) והחיד"א.

@חסדי הים

רבנו בחיי - הוא לא מזכיר את הקובץ 'מדרש אבא גוריון במילה אחת, יותר מזה - המדרש שהוא מצטט אפילו לא מופיע בו. הוא מצטט בשם חז"ל מדרש של כמה משפטים שחצי המשפט האחרון (שהוא בכלל שולי למדרש שרבנו בחיי הביא) מוזכר גם ב'מדרש אבא גוריון', כנראה בגלל זה ראה לנכון המהדיר לציין אותו בתור מקור והטעה אותך. וגם לגבי אותו חצי המשפט - אם כבר יש קשר אז יותר סביר להניח שמרבנו בחיי הוא הגיע ל'מדרש אבא גוריון' ולא הפוך כמו שמצינו בכמה 'מדרשים' דברים מהרמב"ם.

האלשיך - בכל פירושו לאסתר האלשיך מזכיר את אבא גוריון פעם אחת (ולא בתור מדרש או קובץ מדרשים אלא בתור בעל מימרא) וגם מה שהוא מביא בשמו לא מופיע בכלל בקובץ המכונה 'מדרש אבא גוריון' אלא בילקוט שמועני - קובץ שכמעט כ"ע מודים שהוא מאוחר מאד.

החיד"א - הוא מזכיר אותו במערכת הספרים בקטגוריית 'מדרשים' אבל לא בתור ספר המיוחס לחז"ל בדווקא, הוא מכליל שם גם 'מדרשים' שהם במובהק לא דברי חז"ל (מדרש הוא שם לפירוש שאינו פשט על סדר הפסוקים).

לגבי הבנת ר' צדוק ומהר"ב אפשטיין - אכן נראה שהם הבינו כך את הדרשה. אבל שים לב ששניהם מביאים אותה בתור פירוש של דרשה אחרת שנדרשה בפני עצמה (ר' צדוק בהקשר של המדרש של "מלפני המלך..." שדורשים באסתר רבה כרוח הקודש, והתורה תמימה כפירוש לגמרא על "נדדה שנת המלך"), זאת אומרת שאין ראייה שגם הם עצמם השליכו למקומות אחרים שלא פורשה בהם הדרשה אלא רק פירשו על דרכה. מעבר לקושיה העניינית שהזכרתי של הכפילו שלא התייחסת אליהם, שתקפה במיוחד לגבי דבריהם המיוחסים לדרשות מפורשות אחרות.

אני מתייחס ברצינות לכל טענה שלך, למה אתה לא מתייחס לתשובות שלי?

ולגבי ה'מקורות' שהבאת על 'מדרש אבא גוריון', הבנת למה הם לא רלוונטיים?

ושאלתי איך אפשר להרחיב דרשה מסברא, בהלכה גם היית דורש כך?

ההשקפה שלי היא שאין להתייחס לקובץ ש'נתגלה' בדור מאוחר כמקור תנאי בלי ראייה לכך (כנ"ל לגבי עשרות ואף יותר קבצים כאלה ש'נתגלו'), למה זה יהיה ויכוח עקר לדון בזה?

לדוגמא:

לגבי רבנו בחיי - כתבת שלדעתך הוא הביא מ'אבא גוריון', יש לך ראייה על זה? יש איזו דרשה שהוא מביא משם (מעבר לחצי המשפט הנ"ל)?

לגבי החיד"א - כתבת שנראה לך שהחיד"א מביא רק מדרשים שאפשר לסמוך על אמיתותם, התכוונת שמקורם בתנאים? כי אם תעיין שם ברשימה תראה מדרשים שבמובהק אינם כאלה. 

אני לא מסכים שדרכו של המדרש לכפול ללא תוספת, זו לא דרכם של חז"ל לא בהלכה ולא באגדה.

ואתה לא צריך להתעקש להבין כל מקרה. אולי גם מי שאמר את זה מראש התכוון שככה זה הרבה פעמים.

העיקר זה להודות  לקב"ה שעזר אז ליהודים , ושהצבא של אחשורוש לא הפריע ליהודים להתארגן נגד אלה שבאו לתקוף אותם.

למה לקחת מדרשים ברצינות-שטחיות שכזאת?

לימוד מעמיק לא תקבל תשובות.

יש כאלו ממש בסדר אבל לחלק מהן יש חידושים נפלאים ומופלגים ממש 'פה מפיק מרגלליות'.

כמה מידידותיי הטובות ביותר הן גננות

יש לגר"א ביאורים על מגילת אסתר, על דרך הפשט, הרמז והסוד.

שהכל מותר להם?

אגב, מציאות בלי גבולות בכלל - היא מציאות מאוד אבודה. יש היום שיטת חינוך (או יותר מדוייק: חוסר חינוך) שמנסים שילד לא ישמע אף פעם 'לא', אף פעם לא ידברו אליו בתקיפות, אף פעם לא יציבו גבול. אז מאבטחים את כל השקעים בבית, נועלים את האסלה וכו'. והנה מתברר שילדים שגדלו כך, אינם יותר בריאים בנפשם - אלא פשוט לא מסוגלים להתנהל בעולם.

אחרי שמקבלים שהמציאות היא כזו שבה "בוקר ויודע ד' - גבולות חלק הקב"ה בעולמו..." (רש"י פרשת קורח), יש הזדמנות להעמיק בהבנה למה דבר ד' הוא "לטוב לנו לחיותנו כל הימים".

זה סתם אשליה שהגשמת החלום שלך תשמח אותך...  זה לא קורה אף פעם.

כשמגיעים לשם לא מרגישים וואו כמו שדמיינת, חוזרים למציאות עצובים ומחפשים חלום חדש... זה לופ של ריקנות שלא נגמר.

אם נשארו "חלומות"? כן, אבל הבנתי שזה סתם חרטא.. לא צריך לשתות את כל הים כדי להבין שהוא מלוח

תסמוך על הקב"ה שיש סיבה טובה שהוא לא מסכים לך.

אנחנו רוצים להניח שכולם רוצים רק טוב, אבל היו כבר מקרים גם כאן בפורום וגם בכלל בעולם.

אל תיתן שפכטל בלי מילה טובה לפני זה. כי אתה גם לא יודע מי אני, נכון??

מי שלא גבר

זה ששניכם גברים לא עוזר. גם גברים ניצלו ניקים בכל מיני צורות.

נכון לכולם בין אם ניק מוכר או לא,

וגם לא בהכרח מי שמציג את עצמו כגבר הוא גבר והפוך. (רוב האנשים בסדר ורוב ההצגות בסדר, אבל זהירות מומלצת תמיד)

שה' לא רוצה שתרגיש ככה.

אתה צריך לברר על מה יושבים הרגשות הקשים האלה, לפעמים אנחנו בטוחים ואוחזים בסיבה מסויימת לכאבים שלנו בזמן שהסיבה היא בכלל אחרת.

התורה והאמונה כשלעצמם הם שיא החופש החיבור והשמחה, כנראה שמשהו במפגש שלך איתם נעשה בצורה לא נכונה, שלא מתאימה למהלך הנפש שלך.

התיקון הוא להסכים להפגש עם הפחדים והמקומות הקשים והכואבים שלך ולעבור בהם תהליך של ריפוי. ואולי בדרך גם תתן לעצמך לפרוץ גבולות שגדלת איתם כחלק מהתהליך, אבל התיקון הוא במפגש שלך עם עצמך. לא במעשים מסויימים או בחוץ.

קוראים לזה "צידוק הדין". אתה לא מבין, אתה לא מסכים, אתה לא מקבל - אבל אתה מאמין. במה? בכך שאם אלוהים אומר לך שזה רע, אז זה רע. הוא קבע שאסור, אז אני מקבל את פסק הדין שלו. אני מאמין לו, לאלוהים.
 

ייתכן וזה יוביל אותך לשאלות אחרות על עצמותה של האמונה, ואז במצב כזה צריך ללכת ללמוד על זה. אם זה המצב, הייתי ממליץ בחום לא נורמלי על הספר "המצוי הראשון" של הרב מיכאל אברהם. ואפשר לשלב עם למידה מתוך האתר של מכון ידעיה.

לפגוש אותה כמה פעמים

ולקרוא את הספרים שלה

וגם במציאות היא אישה חכמה מאוד

מה הכוונה דלוקה?

זה משפט מאוד מוזר. במחילה מכבודך.

ואני אוהבת את הספרים שלה.

אבל בואו תדונו לכף זכות. אתם כנראה לא מכירים את הדמות הזו, אבל אפשר לומר שהרבה מאוד אנשים גילו את עצמם מחדש בספרים שלה. צומת הדרורים למשל...

היא דמות, מישהו שהביא גילוי לעולם. לכן כתבתי 'דלוקה'. כי באמת הרבה אנשים מרגישים שהספרים שלה חוללו בנפשם שינוי פנימי עמוק..

כמובן שזה לא בקטע האישי, אלא בעיקר בדרך שלה, בגילוי שלה.

מוזמנים לנסות.

איפה האנרגיות? האור בעיניים? התקווה שמשפריצה על המקלדת כשמדברים על הספרים ועל הגילוי של חיה הרצברג..

הייתם נשמעים לי אדישים מידי.

ניסיתי להבין: אולי רק צעדתם ליד האור, אבל פנימה - לא זכיתם להיכנס?

במילים מתלהבות בדרך כלל

אישה חכמה מאוד

אני חולקת עליה בחלק מהדברים

אבל בחלק אחר אני בהחלט לוקחת ולומדת

לחיה הרצבגר יש ספרים באמת טובים. ספר טוב באמת יכול לעזור לאנשים לעבור תהליכים.

ההגדרה שכתבת : "אפשר לומר שהרבה מאוד אנשים גילו את עצמם מחדש בספרים שלה. צומת הדרורים למשל...

היא דמות, מישהו שהביא גילוי לעולם. לכן כתבתי 'דלוקה'. כי באמת הרבה אנשים מרגישים שהספרים שלה חוללו בנפשם שינוי פנימי עמוק..

כמובן שזה לא בקטע האישי, אלא בעיקר בדרך שלה, בגילוי שלה."

נכונה שבעתיים על סופר אחר, שהיה פעיל מאוד במשך קרוב לשלושה עשורים במגזר החרדי וגם בציבור הדתי לאומי, קראו בשריקה את ספריו ורבים יכולים להגיד שספריו עזרו להם לגלות דברים.  את הסוף אנחנו יודעים...

חלילה איני חושד בחיה הרצברג בשום דבר כזה. אבל, כן ממליץ מאוד לא לעבור את הקו הדק, שבין הערכה לסופר/זמר/מרצה/מורה/כוכב משהו/אחר - לבין הערצה שעלולה לטשטש גבולות בריאים. זה נכון על כל דמות ונכון שבעתיים, דווקא על דמות שגורמת לאדם לעבור תהליכים רגשיים.

אפילו על תלמיד חכם, שכן מופיעים במקורותינו ביטויים של 'דביקות' ו'התבטלות' - צריך זהירות.

אין בעיה אם יש אור בעינים, כל עוד נשאר מאחוריהם שכל ביקורתי...

אבל אני לא הטיפוס המתלהב, שיקפוץ עליה ברוב התרגשות או משהו😅

זה עורר בכם געגוע לשבת על איזה סלע ולספר ליוחאי את מה שעובר עליכם, או שלא כל כך נכנסתם לאווירה ולסיפור?

זה לא מעיין רציני, אבל מקום מוצל ונעים עם זרימה של מים. 

סטף

עין לימון

מול עין חמד יש מעיין חמוד מאוד. זה מצד ימין של הכביש אם באים מירושלים

אם צריך עוד פרטים בשמחה

נכנסים לבית נקופה נדמה לי [המושב מעל מחלף חמד] הולכים ישר עד סוף היישוב עוברים את השער הולכים קצת בשביל ומגיעים.

לק"י

אתה נכנס אליה, ולוחץ על כפתור תגובה.

(פשוט הגבת לי כמה פעמים בטעות).

קו 150 לעמינדב (נראה לי שאני זוכר את מספר הקו) מגיע כמה דקות הליכה מתחילת המסלול ויש אוטובוס או רכבת קלה להדסה עין כרם.

אני חושב שיש גם מים בעין חנדק.

עין לבן הוא כרבע שעה-חצי שעה הליכה מהחניון של הגן החיות התנכי.

שביל הדסה באזור היער ליד עין כרם, מניח שזה נגיש גם בקלות, לא זוכר מאיפה בדיוק נכנסים.

טיול בסגנון אחר יכול להיות על חומות העיר העתיקה וזה גם קל להגיע בתחבורה ציבורית.

אפשר גם להסתובב ביער ירושלים מתוך קרית יובל.

אם יוצאים מירושלים יש את נחל חלילים (המים במעיין שם לא באמת ראויים לכניסה אבל הטיול יפה) שמתחיל מתוך מבשרת, לדעתי בערך 20 דקות הליכה מקניון הראל ואולי יש תחנה קרובה יותר.

האזור ליד מטע מאוד יפה אבל זה הליכה מהתחנה בכניסה למטע (עין גרס, עין מטע - הם בכיוונים שונים).

אזור בר גיורא, ח'ירבת עיתאב ועין חוד, אזור ממש יפה, מניח שיש אוטובוסים לא רחוקים משם.

הסטף נגיש בתחבורה ציבורית, עם מלא מדרגות.

יש הרבה מאוד אנשים בחופש. לא תמיד זה מתאים האווירה.

אבל יש הרבה בריכות [לפחות חמש] כך שתמיד אפשר למצוא משהו יותר מתאים

כנראה אתה פשוט גולש על רשת לא חסומה.

לכן חשוב לשים חסימה על המכשיר עצמו, כי אחרת זה מאבד את התועלת.

מוזר מאוד, גם לי לא קרה מעולם.

לגבי יוטיוב- דוקא זכור לי שהם לא מאפשרים תכניים בוטים (כמובן מה שלשיטתם מוגדר ככה😏)