וכל המשפחה שלי שיגעה לי את המוח להתגלח ולא הרפו,
בסוף נכנעתי והתגלחתי. ![]()
וואלה הם צדקו הרבה יותר יפה לי מגולח
אבל זה עדיין מבאס אותי שגילחתי כי איך אני יהיה אדמור בלי זקן?
וכל המשפחה שלי שיגעה לי את המוח להתגלח ולא הרפו,
בסוף נכנעתי והתגלחתי. ![]()
וואלה הם צדקו הרבה יותר יפה לי מגולח
אבל זה עדיין מבאס אותי שגילחתי כי איך אני יהיה אדמור בלי זקן?
האדמור ללא הזקן
נקווה שהם לא ינטשו אותי חחח![]()
אפילו של חסידים
![]()
אנחנו איזה 4-5 חברה קבועים שבאים ומידי פעם מצטרפים עוד..
אני האדמור, אפילו שיש עוד טוען לכתר (שלעולם לא יקבל (הוא היה רק פעם אחת כשהייתי בהר ולא הגעתי לישיבה אז וא החליף אותי.
בקיצור דווקא כיף לחלק שיריים לכולם חחחחחחח
אבל כרגע זה מבאס
הומור שחור שלקח לי זמן להבין
פעם בקרלין אדמור בן 9 ואדמור בן 3 אני מניח שלא היה להם זקן ![]()
נראלי שמיודענו יוותר
מעניין אם זה עובד
מעניין אם זה יעבוד

ישקפיץחייב דחוף.

הרבה התחיל כאן.
כתיבה ופריקה ודברים חדשים, אנשים חדשים
מסגרת שונה לתקשורת.
לילות קרים, שיחות ארוכות שעוברות בהרבה מקומות אבל בסוף משאירות טעם מר של אכזבה וכמיהה.
ציפיות, בלי מקור. פרשנות, רצונות ודמיונות.
נגמר מהר או לאט, אבל בעצם בכלל לא התחיל.
או לא נגמר באמת, עד שנגדע. ואז שוב, מבליח, מצפה-מתאכזב-שוקע, נשאר לבד.
ובסוף הכל חוזר לאותה הנקודה, אותה הכמיהה, אותו החוסר.
מה שמילא אך ייסר ובכל פעם היה בלב חצוי, רק הגביר את הרצון בכל פעם.
קוראים לזה בכל מיני שמות - בדידות, חוסר בחום ואהבה...
רכבת הרים של רגשות, חיים שלא ממשיכים בשום כיוון למשך תקופה ארוכה.
בכל פעם משהו אחר בא ומתחיל הכל מחדש.
אין סוף. בסוף זה רק אני.
שלום בנצי 👋)