הרי הוא לא אמור "לקבל ממך הוראות"... את רואה שהוא התחשב בבקשתך - לא עבר סתם כדי לקנות משהו, אלא משהו עבורך בלבד...

היה טוב יותר אם היית מתגברת רגע ואומרת לעצמך: סה"כ, הרי רצה לשמח אותי. אפילו אם מבחינתך היית מעדיפה אותו שתי דק' מקודם בבית..

תתקני...

מצד אחד את צודקת כי ביקשת ממנו דבר מפורש והוא עשה הפוך (מסכים עם @ד. שהוא לא אמור לקבל ממך הוראות אם הוא רוצה או רואה לנכון אחרת, אבל הוא לא אמור לעשות בשבילך דברים נגד רצונך).

מצד שני הוא צודק כי הוא חשב שהוא בעצם עושה את רצונך. נראה שהוא פירש את הבקשה שלך כאי רצון להטריח או לבזבז זמן שגם ככה 'מבוזבז' בשינה וכדו' ולכן לא חשב שהוא עובר על הבקשה שלך. עצם זה שהוא עשה את מה שעשה בשבילך מעידה על הכוונה שלו.

קורה הרבה בזוגיות שאחד אומר / מבקש משהו מסוים והשני מבין הפוך או מייחס את הבקשה למקרה מסוים. את צריכה להבין שזאת הייתה הטעות בתקשורת ולהסביר שלהבא את היית מעדיפה שבכל מקרה יחזור מוקדם גם אם אין לו בעיה לטרוח בשבילך ואפילו אם את ישנה.

לא אוהב את הנצחנות הזאת

ונניח שאת צודקת - אז מה?

הזוגיות נפגעת מכל וויכוח מסוג זה

לטעמי הוא פעל לא נכון ועשה משהו בניגוד לרצונך ולא כיבד את דעתך,

ואת פעלת לא נכון שכעסת עליו על זה כי בסה"כ הוא טעה ממקום טוב של רצון לשמח אותך

ולהסביר לו באותה נשימה שאם את כל כך חשובה לו שוא מתאמץ למענך ומפנק אותך

אז שיזכור שלפעמים הפינוק הכי גדול זה פשוט להקשיב לך....

בהצלחה

לשמוח קודם כל על שהוא פינק אותך ולומר תודה מכל הלב.

יום אחרי, כשיושבים בנחת.. לומר לו- אתה יודע, אתמול כשביקשתי ממך לא לעבור בחנות,

ובכל זאת עברת זה היה לי קשה כי... וכו'...

לומר לו תודה מכל הלב שהיא מתפוצצת מעצבים שעשה ההיפך ממה שרצתה? היא צריכה להיות מלאך...

זה לא סתם הערה שיש לה על מה שקנה לה, אז כדאי לומר בזמן אחר. זה *עצם זה* שקנה לה בכלל....

באמירת התודה.. עד שתירגע.

לרוגז אין שמץ הצדקה. אז אם יש מצב שבכ"ז "נתפסה" למשהו, שזה דבר שאכן יכול לקרות לעיתים - מחכים "להתקרר", ואז מסדרים את העניינים. ולהבא, מפיקים מכך לקח ומתַרגלים, איך לא יקרה.

א. כבר כתבתי למטה איך לדעתי כדאי להתייחס לכל העניין. מצידה ומצידו.

ב. הגבתי להודעה שכתבה שצריך להגיב קודם בשמחה על המתנה/דבר שקנה לה, ואז לאחר זמן להעיר לו מה הפריע לה. אני חושבת שהעצה כזו לא רלוונטית כשמשהו מכעיס. כשמה שהכעיס זה עצם הקניה. ז"א, לומר לו שלא אהבה שעשה כך וכך, ותנסה שוב להסביר למה. ברוגע וכו'. אבל לומר תודה על דבר שלא רצתה בו וביקשה שלא..... כאילו, אולי נאמר תודה לשוטר שנתן לנו דוח?? ככה זה מרגיש לי...

ואגב, לא מסכימה עם הניסוח ש"לרוגז אין שמץ הצדקה".

מותר לכעוס, אך צריך לדעת כיצד להמותדד עם זה.

אישית, קשה לי להאמין שיש אנשים שלא מתעצבנים משומדבר. אם כבר, הם מתעצבנים ויודעים כיצד להגיב בכל זאת כמו שצריך. הרוגז עצמו- צריך להתרחק ממנו. ז"א, לא שלא לחוש אותו, אלא לא לתת לו להשתלט עליך.

וזה נשמע לי הרבה יותר אנושי. הרבה יותר עבודת מידות. מאשר- לא לכעוס כלל... לי נשמע שחוסר התרגזות לגמרי, זה קצת לא אנושי. מין אדישות כזאת לחיים.

ואם אני לא רוצה?

כאילו, תודה רבה על זה שאתה דואג לי למקורות ללמוד מהם על מידות וכו', אבל... לא ביקשתי. וגם אם ראית לנכון להעיר לי על כך, היית יכול לנסח את זה: "אני מכיר משהו אחר, כך למדתי במסילת ישרים...".

וודאי שכך!

רק איך שכתבת... ובסדר עבר לי העצבים סליחה בכל מקרה על תגובתי החריפה...

[וזו כבר המחשה טובה, איך אחד יכול לומר/לעשות כך - והשני מבין אחרת...]

א. הבנתי על מה הגבת, ומתוך שהסכמתי עם תיאור ההרגשה שהיא פשוט "לא יכלה" באותו רגע להגיב בשמחה, על אף שזה מאד יפה בעיקרון - הצעתי שתחכה גם עם הבעת התודה, עד לה"התקררות".

ב. לא אמרתי שלאף רוגז אין שמץ הצדקה ושאף פעם לא עולה רוגז כלשהו..  לא לזה היתה הכוונה.

אלא שבמקרה זה, באמת לא היתה שמץ הצדקה ל"התרגזות" הזו - וכפי שכבר הסברתי: בכלל, איננו חייב לעשות דווקא כפי שביקשה, אם יש לו שיקול אחר, ולא לגיטימי להתרגז על כך. צריך להתרגל שיכול להיות שיקול שונה.

קל וחומר כאן, שברור שממש רצה לעשות כרצונה ולהגיע בזריזות - וניסה לשמחה באופן שהוא הבין. חייבים ממש לתַרגל איך במצב כזה, שהכוונה לגמרי טובה, לא נותנים לעצבים להתחיל לעלות. זו עצה ממש טובה להרבה דברים.

וזו אכן עבודה-מקדימה, שגורמת לכך שלא מתחילים לכעוס במקרה כזה. 

את צודקת שלעיתים העבודה היא שעל אף שיש משהו "מעצבן", שולטים בכעס וכו'. המסילת ישרים מונה מדרגות בכך. ומידתו של הלל שכלל לא היה כועס, היא אכן מידה עליונה, שבאה מתוך עבודה ולא מתוך "אדישות".

אבל, לדעתי חשוב לדעת שיש דברים שבהם העבודה היא איך "לא מתחילים לכעוס", כי מצד האמת אין לכך הצדקה שם. יש דבר כזה, שה"פיוזים" עולים על דבר שלחלוטין ברור שלא בסדר לכעוס עליו. לא משהו שאכן מכעיס וצריך להתגבר.  ובעניינים כאלה, ממש לטובת כולם, לתרגל בהתבוננות מראש, איך כלל לא רוגזים עליהם. אדרבה.

אכן, אם לא הצליח - אז לפחות בצורה "סבירה"..

נהנתי לקרוא אותו

רק הערה קטנה שהפריעה לי אישית-

כל אחד ומדרגתו. לומר על מקרה מסויים שהוא ברור לחלוטין שלא אמור להרגיז איש- זה אולי נכון, אבל מי שזה כן הרגיז אותו, לא יעשה לו טוב לשמוע שכך הוא ממדרגה הכי נמוכה...

ממש התחברתי לכל שאר דבריך, שיש מדרגות, ויש דברים שכדאי להימנע מלהתרגז מהם מלכתחילה... אבל בלי לומר שזה מקרה כזה... כי זה קצת מייאש מי שכן במקום שמתרגז מהכל, נניח....

שוב,תודה.

מה שאני רציתי לומר היה, שמצד האמת - זה לא דבר "לא בסדר" מה שעשה. כלומר, אין סיבה אמיתית לכל כעס. אבל גם הסברתי לעיל, שאכן יש תופעות כאלה, שמאי-הבנה קטנה, שמתלווה לאיזה מצב-רוח, ולפעמים למשהו טוב אחר ששאפוּ אליו ו"התאכזבו" - יכולה להתעורר "התעצבנות". ולא פעם, ביחוד לנשים, קשה להשתחרר מזה במהירות. חייבת כאילו "למצות" את התחושה.

לכן הסברתי, שאני חושב שכדאי לאמץ גישה של התבוננות מידי פעם בדברים כאלה, טרם  שהם קורים, מה שאולי יעזור בשעת-מעשה, לא להיסחף להידלקות הקטנה שכבר יודעים שקשה לכבותה במהירות..

ודומני שהנסיון מראה, שלפעמים דווקא אם אומרים למישהי כזו כאן את האמת, שאין לכך כל סיבה מוצדקת, זה דווקא עוזר לה... כי היא בעצמה מעוניינת לדעת שהיא "חייבת לרדת מהעץ"..

ואל יאוש... אני בטוח שגם מי שאת מדברת עליו, איננו "מתרגז מהכל", אלא שמתלקח במהירות יחסית..  אז אם הוא/יא יודעים את זה - כבר התחלת פיתרון. לפחות לא עושים מכך אידיאולוגיה.

אח"כ, יודעים להתנצל במהירות. מבקשים מראש לא להקפיד על החולשה הזו, וגם לא "לנצל" אותה..

ובמקביל - באמת עובדים על שימת לב מראש. "פטנטים" שימנעו התפרצות (ממתינים שתי דקות ויהי מה.. למשל, ו"מתקררים"); וגם - התבוננויות מראש, בזמן נינוח, על מציאויות מוכרות, למה אינן צריכות לעורר רוגז. איך להתנהל אז.  כשמצליחים אפילו קצת, זה נותן מוטיווציה להמשך.

הקיצור, המגמה היא לא לייאש חלילה. כל אחד עם נסיונותיו. אלא לנסות לעזור בעצה איך לא להגיע לכך..

וכנראה את לא מנסה להבין את המניע למה שהוא עשה.

אותו מעשה יכול להיות הפרת אמון ויכול להיות הצהרת אמון, וזה תלוי בכוונה שמאחוריו.

תיקון אצלך, לדעתי.

יש לך שתי אי הבנות:

הראשונה והבסיסית, שאת צריכה להבין שיפה מאד שאת רגילה, כנראה, לבעל טוב שנענה בחפץ לב לבקשותייך - אבל הוא אדם עצמאי; אינו חייב "לקפוץ לדום" כי את אומרת "לבוא כעת הביתה בלי להתעכב".... ואפילו אין רשות להתרעם עליו בגלל זה..  לכל היותר, אפשר להסביר יפה למה זה כ"כ חשוב לך - ולהניח שיתחשב.

הדבר השני, שאת לא תופסת מספיק אולי את הלגיטימיות הלכתחילאית שיש להבנות שונות של אותה מציאות. וזה דבר שממש שווה לעבוד עליו. לדוגמה כאן: את ביקשת שלא יתעכב. הוא, שרצה לשמחך, אמר לעצמו, אכן לא "אתעכב", אבל אביא לה איזה משהו טעים, בטח תשמח...  אז אם מראש - לא בשעת מעשה - מבינים שתיתכן מציאות של פרשנות-שונה לאותה כוונה טובה, לא מתחילים להקפיד.

וכאן נכנס המרכיב השלישי. לא פעם, אם אשה כבר נכנסה ל"הרגשה" (מה הוא קונה לטובתי כשאמרתי שטובתי היא שהוא יחזור מהר.. אפילו שזה שלש דקות הבדל), אז קשה לה מאד לצאת ממנה. היא צריכה למצות את "תחושת ההיעלבות", כביכול.. גם במשהו שתופסת שלא שייך. קל וחומר אם אינה מבינה את הרציונאל הבסיסי.

לכן, כדאי לתרגל דברים כאלה בראש, מראש. וזה יעזור לראות בעין טובה דבר נחמד כזה, שהוא מתעכב לרגע כדי לשמחך.

תעשי רביזיה, "תרדי מהעץ".. תחשבי על הדברים - ואם תשתכנעי, תתנצלי לפניו בסדר פנים יפות. תסבירי מה היה בראש שלך, תסבירי מה הבנת אח"כ (אם אכן תהיי שלמה עם זה) - יש להניח שמישהו כזה, ידע גם לקבל את זה בצורה טובה.

אם הוא הביא משהו בשבילה!!!! הוא לא עשה את זה כדי לצער אותה.

נכון שכדאי לעשות את זה במשנה זהירות כדי ח"ו לא לגרום לאיזשהו תחושת איבה בינהם.

אבל לקרוא לזה לסכסך... ר"ל....

בסופו של דבר,

גם "אין כמו אמא" מסכימה שבעלה לא זמם לעשות רע לאשתו. נכון?

היא עצמה הודתה בזה. אז למה להעצים אצל פותחת השרשור את התחושה שהיא "צודקת" והוא "אשם"? מה הטעם מעבר להתנצחות הילדותית הזו?

אבל עזבי,

הדיון הזה מאחורינו והם בטח התפייסו מזמן

אבל הדיון הזה מאוד חשוב..

אותי מאוד עניין לקרוא את כל התגובות.

וממש עזרתם לי.

דרך אגב, היה לי חשוב לרשום בפורום שיש בו גם גברים וגם נשים.

כי היה לי די ברור שרוב הנשים יצדיקו אותי כי אני אשה, ורציתי לדעת מה גברים יגידו לי על זה.

דוקא עזרתם לי להבין את הצד של בעלי. כמובן שאני לא המפקדת שלו

 ולא סגרנו את העניין בזה שאני לא בסדר והוא כן. אלא הוא הקשיב והבין שיכול להיות שזה לא משמח אותי אם הוא עשה משהו בניגוד למה שביקשתי מלכתחילה. 

ואני מצידי ביקשתי סליחה על זה שהיתה לו כוונה טובה ואני שפטתי אותו לא נכון.

כי הוא אמר שבאמת לא התכוון להקשות, כי בסך הכל זה לא הפריע לאף אחד שהוא התעכב כמה דקות. מה גם שהספיק לעשות עוד הרבה דברים בבית ולעזור לי לפני שקמתי..

למי שתוהה למה ישנתי עד מאוחר (אני שבועיים אחרי לידה...)

זה מדהים איך שדן הצליח להבין על גבי הפורום שיש לי בעל מקסים שבא לקראתי הרבה וגם עשה לי ניתוח אופי, זה נכון שאם אני "עולה על עץ" כבר מאוד קשה לי לרדת ממנו... אני אקח את העיצה שלך לזהות את זה לפני כן ולחכות לפני שאני מגיבה. כי אחרי שכבר אמרתי שנעלבתי קשה לחזור בי רק בגלל שכבר טיפדתי על איזה עץ...

שוב תודה לכל המגיבים,

זה לא פעם ראשונה שהפורום הזה עוזר לי

שהיא הלא בסדר והיא צריכה להתנצל ולהודות והוא מתוק וחמוד. 

(וגם אני חושב ככה אגב)

לאן הם הולכים, מה הם עושים, עם מי הם מדברים, על מה להוציא כסף וכו

יפה דמוקרטיה לחלוטין .

כל אחד יעשה כפי העולה על רוחו, גם אם הצד השני נפגע, נעלב, זה גורם לריחוק, שנאה

או שהם יפגעו ויעליבו אחד את השני. 

מרתק. 

אני אומרת משהוא אחר

שרק הבעל יחליט על הכל  והאישה תחייך ותודה לו על זה

עזבי שטויות, את עושה מנמלה פיל

עין טובה. זה כל הסיפור.

הוא באמת חשב שישמח אותך. הוא באמת רצה לעשות לך רק טוב.

לענ"ד- פשוט תעברי הלאה.

אין כאן הפרת אמון ולא שום דבר דומה לזה.

יש כאן בעל שרצה לשמח אותך וכנראה חשב שאם את ישנה אז ממילא הכמה דקות האלה לא ישנו לך.

בפעם הבאה אם תבקשי ממנו משהו דומה- אז תסבירי לו שחשוב לך שממש לא יתעכב. וזהו.

ומצטערת, אבל התגובה של "אין כמו אמא" עלולה להוסיף לך שמן למדורה שלא באמת קיימת. ושלום בית  חשוב יותר מהכל. הוא לא צפצף עלייך ולא נפנף בשום דבר. מה זו בכלל הטרמינולוגיה הזו בעניני שלום בית???

למה שתתני לו הוראות, זכותו לעבור איפה שבא לו...

מצידו, יכל להתגבר ולעשות כבקשתך גם אם לא הבין מספיק כמה זה חשוב לך...

קיצר. אין פה צודק או טועה. כל אחד צריך לבוא לקראת השני.

את צריכה לדעת שאת בחזקת מבקשת, ולא דורשת, והוא צריך לדעת שאם את מבקשת משהו זה לא סתם ולעשות את ההיפך יכול לעשות לא טוב...

וזה לא אומר שאת דווקא זו שצודקת...

(סליחה אם אני חוזרת על דברי אחרים, קראתי ברפרוף)

אני מאוד מתחברת לתחושה של - מה שביקשתי, זה מה שנקרא "התחשבות בי" או "לעשות לי טוב".

יכול להיות שבשבילך זה לא "לעשות מנמלה פיל" כי אולי זה מתחבר לך לעוד חוויות של - הוא עשה אחרת לגמרי ממה שאני ביקשתי/רציתי, בין אם מכוונה טובה ובין אם סתם בלי כוונה (אני מקווה שזה לא שאת חושבת שזה מכוונה רעה).

אני יכולה להשתגע מזה שלמשל בעלי לא מגיע בסביבות השעה שסיכמנו. הוא יכול להגיע גם שעה אחרי ובעיניו זה בכלל לאנורא, כי הוא עשה בזמן הזה דברים טובים (לא דווקא בשבילי, סתם לעמ"י נגיד). אני מרגישה חוסר אמון והוא פשוט רואה את הדברים אחרת. או למשל שהכנתי אוכל ממש טעים וביקשתי בפירוש שהילדים יאכלו בבית, והוא לוקח אותם לאכול בחוץ ובעיניו זה הדבר הטוב לעשות (נגיד כדי שיישאר לי אוכל למחר... אבל אני ביקשתי שיאכלו בבית!). אני מנסה להסביר לו למה דברים כאלו פוגעים בי, ומצד שני מאוד עובדת על עצמי לנסות להבין את הראש שלו (כי גם אם הוא ייישם את מה שאני מבקשת בנושא מסוים, אין מצב שהוא יחיל את זה גם לכל יתר התחומים שמפריעה לי הנקודה הזו. זו פשוט הראייה שלו את המציאות). זו עבודה ממש קשה! שווה בזמן שאין את הכעס לדבר על זה ולהבין איך כל אחד ראה את התמונה.

בבית משפט מחליטים מי צודק ומי אשם

במעבדה לומדים על תהליכים

החלטה מי צודק ומי לא , לא תוביל למקום טוב

לעומת זאת

הבנה על הערכים והלך המחשבות של כל אחד מכם

יכולה לשפר מאד את התקשורת והחיים ביניכם.

העלית כאן משמעויות מאד בסיסיות:

1.אמון-מהו אמון ומהי הפרת אמון?

2.נתינה-האם הנתינה היא לפי הנותן או לפי המקבל?

(הייתה לך פליטת מקלדת מדהימה. שימי לב שכתבת לקנות לח במקום לקנות לי)

3.תגובה- איך ומתי מגיבים כשבן' בת הזוג עשה משהו שלא נראה לי?

4. גילוי והסתרה- עדיף להשאיר דברים עלומים או להיות גלויים עד הסןף.(בהקשר לזה שאת ישנת ולא ידעת)

(הערת אגב: זכית בבעל מדהים , שהיצר שלו זה לשמח אותך. רוב הנשים בעולם היו "מתפוצצות" מקנאה שהן לא זכו לבעל כזה).

הדבר הטוב שאתם יכולים להפיק מכל זה הוא להיכנס ל"מעבדה"

לשבת יחד , להכיר יותר האחד את עולם הערכים של השני.

לדון, לברר, לחשוב ,ולהרגיש.

הפתרונות באשר לפעם הבאה יהיו הרבה יותר בהירים אחרי הבירור הזה.

בס"ד

שלום לכולם,

אומרים השעמום מביא לבטלה והבטלה לחטא.

הנחת יסוד, אתם נשואים ושהקב"ה יעזור מקווה

שאתם אוהבים אחד את השני באמת.

כשיש מצב כזה, ברור שכל אחד רוצה בטובתו של השני

וזה הדבר העומד לנגד עיניו.

הזוי, היא דורשת ממנו, היא יכולה לבקש והפלא ופלא

הוא יכל לסרב, זה רצונו.

כשיש מחשבות כאלו, עדיף לפתוח ספר תהילים ולקרוא קצת,

להתפלל שתאהבו אחד את השני באמת ואהבה אחווה

ורעות אמיתית ישררו במעונכם.

                                                בתודה ובברכה

אפשר גם עוף או הודו טחון, הודו לדעתי הכי טעים והכי בריא.

מטחון אפשר להכין אין סוף אפשרויות.

אפשר להכין עיסה אחת גדולה, להקפיא במנות קטנות, וכל פעם להכין מזה משהו אחר. או להקפיא מוכן, זה בד"כ מעולה.

אפשר מאותה עיסה להכין עראיס, קציצות מטוגנות, שיפודונים, קציצות ברוטב, מוסקה, לזניה בשרית, פיצה בשרית, לחמעג'ון / פוקאצ'ה בשרית, ובטח עוד כמה אפשרויות ששכחתי.

לעיסה אפשר להוסיף ירקות או לחם שיגדילו את הכמות (בעיקר משיקול כלכלי. למרות שלדעתי פרגיות הרבה יותר יקר).

אפשר להכין קציצות, ולמחרת לבשל את אותן קציצות בתוך רוטב. עונה לדרישות שלך?

המעולות -ממש טעימות וללא חומרים משמרים של קטניות שנקראות "שטראוס בקופסה" -זה לא קפוא אלא בא מוכן לאכילה בטמפרטורת החדר, כך שאפשר להוסיף לאורז (לדוגמא -עדשים ואורז כמו במג'דרה), לקוסקוס (לדוגמא- חומוס במרק של קוסקוס) ואז זה גם חלבון מלא ,מכיוון שקטניות+דגן =חלבון מלא.

אני הרבה פעמים פשוט מערבבת את הקטניות עם סלט וטחינה וזה מעולה.

פרגית במחבת

חזה עוף במחבת

שניצל

קציצות בקר

קציצות הודו

לכל אחד המקציצות אפשר לעשות כמה סוגי רטבים ואז יש ממש גיוון

נקניקיות ביתיות (אשתי מכינה ויוצא מדהים)

המבורגר מבשר טחון

קבב מבשר טחון

צלי בשר

זה בגזרת הבשרי

אפשר גם דגים

דג מטוגן

דג ברוטב

דג בתנור

סלמון

קציצות דג

טונה

קציצות טונה

ואפשר לקבל חלבון גם מקטניות

מגדרה

חומוס ביתי

קוסקוס עם חומוס

מרק אפונה

מרק שעועית

גם במוצרי חלב יש חלבון.

זה מה שעלה לי לראש כרגע.

מניח שיש עוד הרבה מאוד דברים

ככה שיש מבחר

רוב הדברים שרשמתי בבשר עוברים הקפאה בסדר גמור (גם שניצל. לא חוזר להיות קריספי אבל בסדר גמור)

השאר זה דברים שאפשר להכין יום-יומיים לפני וישמרו במקרר

מאד קל לבשל ומאד טעים.

פשוט מניחים שם חזה עוף/פרגית/ סטייק/דג עם קצת תבלינים וזה מוכן די מהר.

לא מדדתי בדיוק כמה זמן אבל נניח תגריל על עצמה גבוהה אולי עשר דק? בערך? זה עד שהוא מתחמם ואתה יכול לשים אוכל בפנים.

כשאתה מכניס, לוקח כמה דק' עד שמוכן תלוי מה הכנסת:

נניח פילה חזה עוף, 6 דק', אם היה קפוא אז אולי 8 דק', המבורגר קפוא קבבים קפואים עשר דק', כנפיים קפואות שכבר תיבלנו מראש אני אוהבת לשים לאיזה רבע שעה ויותר אבל מוכן כבר אחרי 13 דק' בערך.

דג מושט קפוא עם תבלינים, ברוקולי ושעועית, סביב 12-13 דק' למיטב זיכרוני

תודה

הרבה יותר טוב מהנינגה לדעתי ( יש לי את שניהם)

להכין לבישול או טיגון, ולהקפיא, כשמכינים זה בדיוק כמו טרי.

(קציצות/שניצלים/פרגיות מתובלות/כדורי פלאפל/ דגים וכו')

חזה עוף בסוגים שונים של רטבים (אם תרצי אפרט) ולהקפיא בצורה שטוחה בשקיות זיפלוק

בלילה של בשר או עוף טחון- כשמוסיפים לחמניה סחוטה תפוא, בצל, קישוא הביצים זה יכול כמעט להכפיל את נפח מוזיל משמעותית את המסה. ואפשר להכין מזה המון דברים.

פרגיות- לתבל ולהקפיא עם תיבול ואז רק להפשיר ולטגן או בנינג'ה/תנור.

מגוון סוגי קטניות ברורות מושרות

אפשר גם פשטידות שזה אחלה.

הטיפ הכי חשוב שלי- אם הוא ה"בעייתי" ושאר המשפחה אוכלת מגוון יותר - לקנות טרי ולהקפיא במנות קטנות (נגיד כל שקית זיפלוק עם 2 פרגיות)

פרגיות אפשר לתבל לפני ההקפאה (ואז זה להוציא שיפשיר ו2 דק מכל צד על המחבת וביי)

דגים- מפשירים יחסית מהר, תיבול בקטנה ולתנור (גם קצר). נגיד סלמון, פילה מושט/דג לבן אחר וכו.

קטניות- אפשר להקפיא מבושלות או מונבטות.

חזה עוף- כמו פרגיות. בנוסף אפשר לתבל ולעטוף בפירורי לחם, ובמקום לטגן - לעטוף אחד אחד ולהקפיא. יש מקומות שמוכרים ככה מראש (יקר)

אם זה רק הוא אוכל את החלבונים היקרים יותר, ואתם אורזים בנפרד להקפאה, זה הרבה פחות מורגש כלכלית.

וכן כמובן חיפוש ממוקד באלי אקספרס

אם תכתוב לי את מה שאתה מחפש. אנסה לחפש גם כן.

מה החלק המקורי? ננסה לעזור לך למצוא.

חפש בגוגל. חלקם גם עובדים עם יצרנים ויכולים לייצר לך בהתאמה אישית.

אם זה ברגי גלגלים. אין יותר מדי מה להתבלבל. בכל חנות חלפים לרכב יש. עולים כ10-20 שח לאחד

אם זה מכסה. תזמין מחו"ל. יש יותר מבחר ולא צריך לכתת רגליים בין חנויות כדי למצוא משהו שאתה אוהב

גם לנקיון באופן כללי.

לשמוע פרטים נוספים. תודה!

ספות, מזרונים, בגדים שצריכים ניקוי יבש ושלל שימושים שאיני זוכר כרגע.

אחלה מכשיר. מרוצה.

אגב לרובה יש תכשיר של חברת sag. לא זול אבל זה פשוט לשפוך ולשפשף עם מטאטא. קניתי וטרם ניסיתי אבל ההמלצות טובות

ניסיתי את סאג . לא עובד כמו בפרסומת אולי אנסה שוב יש לי בבית. תודה

ותספרי איך הוא עובד ומה התוצאה.

האם שווה את המחיר

שלוריא הציע, מציע ומן הסתם יוסיף להציע - אבל מהיציע... - במערכת, ללא שינוי באספקטים נוספים. אינך יכול לעשות את התקציב הישראלי למכונת "ביטחון" אינסופי במאות ביליונים, ולייצר בד בבד גם מערכת חינוך מושקעת ומתוקנת ושיוויונית לעילא. אינך יכול לשנות את סדרי התעסוקה של מורים ומורות ("עובדי ההוראה" כלשון המסגרת המארגנת הייצוגית שמונחתת עליהם), למשל חוזים אישיים בקנה מידה נרחב, בלי להציג תוכנית לשינויים כאלו לעיון ולאישור כלשהוא של הציבור, ממשאל עם ועד בחירות כלליות. וקצרה כאן היריעה מלפרט את כל היקף השינוי הדרוש ותשומת הלב הפוליטית והמנהיגותית לנושא. זה דורש שינויים ברמת לוח השנה הציבורי והתעסוקתי הישראלי, במגזר הציבורי ובמגזר הפרטי והעיסקי. זה דורש משהו בסדר הגודל של קומיסר בברית המועצות או מזכיר בסגל הבית הלבן באמריקה. אולי משהו בסגנון טריבון רומי, משהו שיש בידו את מלוא הסמכות, מלוא האחריות ומלוא המשאבים לחולל פעם אחת ולתמיד כזה שינוי. בלי זה אין טעם אפילו לעשות צעד ראשון.

הייתי מעדיף יותר שקיפות בנושא.

מציין איזו מפלגה פרסמה בכלל מצע.

מה הניקוד ולמה.

הכל מפורט לפרטי פרטים.

מה לעשות שמפלגות הקואליציה טרם פרסמו מצע בנושא חינוך, אף אחת מהן ומפלגת אל הדגל היא המפלגה היחידה שדיברה על ארגוני המורים במצע החינוכי שלהם שזה בעיני טל לוריא עיקר הבעיה.

‏‏1.5K‏‏ צפיות‏ · ‏‏11‏ רגשות‏ | מפלגת זהות עדכנה את מצע החינוך שלה, ועכשיו היא מקבלת ציון גבוה ב"מדד לוריא לחינוך" | טל לוריא

אבל פייגלין כמו פייגלין יתקשה מאוד לחבר בין החלומות שלו לבין המציאות הישראלית.