הרי הוא לא אמור "לקבל ממך הוראות"... את רואה שהוא התחשב בבקשתך - לא עבר סתם כדי לקנות משהו, אלא משהו עבורך בלבד...

היה טוב יותר אם היית מתגברת רגע ואומרת לעצמך: סה"כ, הרי רצה לשמח אותי. אפילו אם מבחינתך היית מעדיפה אותו שתי דק' מקודם בבית..

תתקני...

מצד אחד את צודקת כי ביקשת ממנו דבר מפורש והוא עשה הפוך (מסכים עם @ד. שהוא לא אמור לקבל ממך הוראות אם הוא רוצה או רואה לנכון אחרת, אבל הוא לא אמור לעשות בשבילך דברים נגד רצונך).

מצד שני הוא צודק כי הוא חשב שהוא בעצם עושה את רצונך. נראה שהוא פירש את הבקשה שלך כאי רצון להטריח או לבזבז זמן שגם ככה 'מבוזבז' בשינה וכדו' ולכן לא חשב שהוא עובר על הבקשה שלך. עצם זה שהוא עשה את מה שעשה בשבילך מעידה על הכוונה שלו.

קורה הרבה בזוגיות שאחד אומר / מבקש משהו מסוים והשני מבין הפוך או מייחס את הבקשה למקרה מסוים. את צריכה להבין שזאת הייתה הטעות בתקשורת ולהסביר שלהבא את היית מעדיפה שבכל מקרה יחזור מוקדם גם אם אין לו בעיה לטרוח בשבילך ואפילו אם את ישנה.

לא אוהב את הנצחנות הזאת

ונניח שאת צודקת - אז מה?

הזוגיות נפגעת מכל וויכוח מסוג זה

לטעמי הוא פעל לא נכון ועשה משהו בניגוד לרצונך ולא כיבד את דעתך,

ואת פעלת לא נכון שכעסת עליו על זה כי בסה"כ הוא טעה ממקום טוב של רצון לשמח אותך

ולהסביר לו באותה נשימה שאם את כל כך חשובה לו שוא מתאמץ למענך ומפנק אותך

אז שיזכור שלפעמים הפינוק הכי גדול זה פשוט להקשיב לך....

בהצלחה

לשמוח קודם כל על שהוא פינק אותך ולומר תודה מכל הלב.

יום אחרי, כשיושבים בנחת.. לומר לו- אתה יודע, אתמול כשביקשתי ממך לא לעבור בחנות,

ובכל זאת עברת זה היה לי קשה כי... וכו'...

לומר לו תודה מכל הלב שהיא מתפוצצת מעצבים שעשה ההיפך ממה שרצתה? היא צריכה להיות מלאך...

זה לא סתם הערה שיש לה על מה שקנה לה, אז כדאי לומר בזמן אחר. זה *עצם זה* שקנה לה בכלל....

באמירת התודה.. עד שתירגע.

לרוגז אין שמץ הצדקה. אז אם יש מצב שבכ"ז "נתפסה" למשהו, שזה דבר שאכן יכול לקרות לעיתים - מחכים "להתקרר", ואז מסדרים את העניינים. ולהבא, מפיקים מכך לקח ומתַרגלים, איך לא יקרה.

א. כבר כתבתי למטה איך לדעתי כדאי להתייחס לכל העניין. מצידה ומצידו.

ב. הגבתי להודעה שכתבה שצריך להגיב קודם בשמחה על המתנה/דבר שקנה לה, ואז לאחר זמן להעיר לו מה הפריע לה. אני חושבת שהעצה כזו לא רלוונטית כשמשהו מכעיס. כשמה שהכעיס זה עצם הקניה. ז"א, לומר לו שלא אהבה שעשה כך וכך, ותנסה שוב להסביר למה. ברוגע וכו'. אבל לומר תודה על דבר שלא רצתה בו וביקשה שלא..... כאילו, אולי נאמר תודה לשוטר שנתן לנו דוח?? ככה זה מרגיש לי...

ואגב, לא מסכימה עם הניסוח ש"לרוגז אין שמץ הצדקה".

מותר לכעוס, אך צריך לדעת כיצד להמותדד עם זה.

אישית, קשה לי להאמין שיש אנשים שלא מתעצבנים משומדבר. אם כבר, הם מתעצבנים ויודעים כיצד להגיב בכל זאת כמו שצריך. הרוגז עצמו- צריך להתרחק ממנו. ז"א, לא שלא לחוש אותו, אלא לא לתת לו להשתלט עליך.

וזה נשמע לי הרבה יותר אנושי. הרבה יותר עבודת מידות. מאשר- לא לכעוס כלל... לי נשמע שחוסר התרגזות לגמרי, זה קצת לא אנושי. מין אדישות כזאת לחיים.

ואם אני לא רוצה?

כאילו, תודה רבה על זה שאתה דואג לי למקורות ללמוד מהם על מידות וכו', אבל... לא ביקשתי. וגם אם ראית לנכון להעיר לי על כך, היית יכול לנסח את זה: "אני מכיר משהו אחר, כך למדתי במסילת ישרים...".

וודאי שכך!

רק איך שכתבת... ובסדר עבר לי העצבים סליחה בכל מקרה על תגובתי החריפה...

[וזו כבר המחשה טובה, איך אחד יכול לומר/לעשות כך - והשני מבין אחרת...]

א. הבנתי על מה הגבת, ומתוך שהסכמתי עם תיאור ההרגשה שהיא פשוט "לא יכלה" באותו רגע להגיב בשמחה, על אף שזה מאד יפה בעיקרון - הצעתי שתחכה גם עם הבעת התודה, עד לה"התקררות".

ב. לא אמרתי שלאף רוגז אין שמץ הצדקה ושאף פעם לא עולה רוגז כלשהו..  לא לזה היתה הכוונה.

אלא שבמקרה זה, באמת לא היתה שמץ הצדקה ל"התרגזות" הזו - וכפי שכבר הסברתי: בכלל, איננו חייב לעשות דווקא כפי שביקשה, אם יש לו שיקול אחר, ולא לגיטימי להתרגז על כך. צריך להתרגל שיכול להיות שיקול שונה.

קל וחומר כאן, שברור שממש רצה לעשות כרצונה ולהגיע בזריזות - וניסה לשמחה באופן שהוא הבין. חייבים ממש לתַרגל איך במצב כזה, שהכוונה לגמרי טובה, לא נותנים לעצבים להתחיל לעלות. זו עצה ממש טובה להרבה דברים.

וזו אכן עבודה-מקדימה, שגורמת לכך שלא מתחילים לכעוס במקרה כזה. 

את צודקת שלעיתים העבודה היא שעל אף שיש משהו "מעצבן", שולטים בכעס וכו'. המסילת ישרים מונה מדרגות בכך. ומידתו של הלל שכלל לא היה כועס, היא אכן מידה עליונה, שבאה מתוך עבודה ולא מתוך "אדישות".

אבל, לדעתי חשוב לדעת שיש דברים שבהם העבודה היא איך "לא מתחילים לכעוס", כי מצד האמת אין לכך הצדקה שם. יש דבר כזה, שה"פיוזים" עולים על דבר שלחלוטין ברור שלא בסדר לכעוס עליו. לא משהו שאכן מכעיס וצריך להתגבר.  ובעניינים כאלה, ממש לטובת כולם, לתרגל בהתבוננות מראש, איך כלל לא רוגזים עליהם. אדרבה.

אכן, אם לא הצליח - אז לפחות בצורה "סבירה"..

נהנתי לקרוא אותו

רק הערה קטנה שהפריעה לי אישית-

כל אחד ומדרגתו. לומר על מקרה מסויים שהוא ברור לחלוטין שלא אמור להרגיז איש- זה אולי נכון, אבל מי שזה כן הרגיז אותו, לא יעשה לו טוב לשמוע שכך הוא ממדרגה הכי נמוכה...

ממש התחברתי לכל שאר דבריך, שיש מדרגות, ויש דברים שכדאי להימנע מלהתרגז מהם מלכתחילה... אבל בלי לומר שזה מקרה כזה... כי זה קצת מייאש מי שכן במקום שמתרגז מהכל, נניח....

שוב,תודה.

מה שאני רציתי לומר היה, שמצד האמת - זה לא דבר "לא בסדר" מה שעשה. כלומר, אין סיבה אמיתית לכל כעס. אבל גם הסברתי לעיל, שאכן יש תופעות כאלה, שמאי-הבנה קטנה, שמתלווה לאיזה מצב-רוח, ולפעמים למשהו טוב אחר ששאפוּ אליו ו"התאכזבו" - יכולה להתעורר "התעצבנות". ולא פעם, ביחוד לנשים, קשה להשתחרר מזה במהירות. חייבת כאילו "למצות" את התחושה.

לכן הסברתי, שאני חושב שכדאי לאמץ גישה של התבוננות מידי פעם בדברים כאלה, טרם  שהם קורים, מה שאולי יעזור בשעת-מעשה, לא להיסחף להידלקות הקטנה שכבר יודעים שקשה לכבותה במהירות..

ודומני שהנסיון מראה, שלפעמים דווקא אם אומרים למישהי כזו כאן את האמת, שאין לכך כל סיבה מוצדקת, זה דווקא עוזר לה... כי היא בעצמה מעוניינת לדעת שהיא "חייבת לרדת מהעץ"..

ואל יאוש... אני בטוח שגם מי שאת מדברת עליו, איננו "מתרגז מהכל", אלא שמתלקח במהירות יחסית..  אז אם הוא/יא יודעים את זה - כבר התחלת פיתרון. לפחות לא עושים מכך אידיאולוגיה.

אח"כ, יודעים להתנצל במהירות. מבקשים מראש לא להקפיד על החולשה הזו, וגם לא "לנצל" אותה..

ובמקביל - באמת עובדים על שימת לב מראש. "פטנטים" שימנעו התפרצות (ממתינים שתי דקות ויהי מה.. למשל, ו"מתקררים"); וגם - התבוננויות מראש, בזמן נינוח, על מציאויות מוכרות, למה אינן צריכות לעורר רוגז. איך להתנהל אז.  כשמצליחים אפילו קצת, זה נותן מוטיווציה להמשך.

הקיצור, המגמה היא לא לייאש חלילה. כל אחד עם נסיונותיו. אלא לנסות לעזור בעצה איך לא להגיע לכך..

וכנראה את לא מנסה להבין את המניע למה שהוא עשה.

אותו מעשה יכול להיות הפרת אמון ויכול להיות הצהרת אמון, וזה תלוי בכוונה שמאחוריו.

תיקון אצלך, לדעתי.

יש לך שתי אי הבנות:

הראשונה והבסיסית, שאת צריכה להבין שיפה מאד שאת רגילה, כנראה, לבעל טוב שנענה בחפץ לב לבקשותייך - אבל הוא אדם עצמאי; אינו חייב "לקפוץ לדום" כי את אומרת "לבוא כעת הביתה בלי להתעכב".... ואפילו אין רשות להתרעם עליו בגלל זה..  לכל היותר, אפשר להסביר יפה למה זה כ"כ חשוב לך - ולהניח שיתחשב.

הדבר השני, שאת לא תופסת מספיק אולי את הלגיטימיות הלכתחילאית שיש להבנות שונות של אותה מציאות. וזה דבר שממש שווה לעבוד עליו. לדוגמה כאן: את ביקשת שלא יתעכב. הוא, שרצה לשמחך, אמר לעצמו, אכן לא "אתעכב", אבל אביא לה איזה משהו טעים, בטח תשמח...  אז אם מראש - לא בשעת מעשה - מבינים שתיתכן מציאות של פרשנות-שונה לאותה כוונה טובה, לא מתחילים להקפיד.

וכאן נכנס המרכיב השלישי. לא פעם, אם אשה כבר נכנסה ל"הרגשה" (מה הוא קונה לטובתי כשאמרתי שטובתי היא שהוא יחזור מהר.. אפילו שזה שלש דקות הבדל), אז קשה לה מאד לצאת ממנה. היא צריכה למצות את "תחושת ההיעלבות", כביכול.. גם במשהו שתופסת שלא שייך. קל וחומר אם אינה מבינה את הרציונאל הבסיסי.

לכן, כדאי לתרגל דברים כאלה בראש, מראש. וזה יעזור לראות בעין טובה דבר נחמד כזה, שהוא מתעכב לרגע כדי לשמחך.

תעשי רביזיה, "תרדי מהעץ".. תחשבי על הדברים - ואם תשתכנעי, תתנצלי לפניו בסדר פנים יפות. תסבירי מה היה בראש שלך, תסבירי מה הבנת אח"כ (אם אכן תהיי שלמה עם זה) - יש להניח שמישהו כזה, ידע גם לקבל את זה בצורה טובה.

אם הוא הביא משהו בשבילה!!!! הוא לא עשה את זה כדי לצער אותה.

נכון שכדאי לעשות את זה במשנה זהירות כדי ח"ו לא לגרום לאיזשהו תחושת איבה בינהם.

אבל לקרוא לזה לסכסך... ר"ל....

בסופו של דבר,

גם "אין כמו אמא" מסכימה שבעלה לא זמם לעשות רע לאשתו. נכון?

היא עצמה הודתה בזה. אז למה להעצים אצל פותחת השרשור את התחושה שהיא "צודקת" והוא "אשם"? מה הטעם מעבר להתנצחות הילדותית הזו?

אבל עזבי,

הדיון הזה מאחורינו והם בטח התפייסו מזמן

אבל הדיון הזה מאוד חשוב..

אותי מאוד עניין לקרוא את כל התגובות.

וממש עזרתם לי.

דרך אגב, היה לי חשוב לרשום בפורום שיש בו גם גברים וגם נשים.

כי היה לי די ברור שרוב הנשים יצדיקו אותי כי אני אשה, ורציתי לדעת מה גברים יגידו לי על זה.

דוקא עזרתם לי להבין את הצד של בעלי. כמובן שאני לא המפקדת שלו

 ולא סגרנו את העניין בזה שאני לא בסדר והוא כן. אלא הוא הקשיב והבין שיכול להיות שזה לא משמח אותי אם הוא עשה משהו בניגוד למה שביקשתי מלכתחילה. 

ואני מצידי ביקשתי סליחה על זה שהיתה לו כוונה טובה ואני שפטתי אותו לא נכון.

כי הוא אמר שבאמת לא התכוון להקשות, כי בסך הכל זה לא הפריע לאף אחד שהוא התעכב כמה דקות. מה גם שהספיק לעשות עוד הרבה דברים בבית ולעזור לי לפני שקמתי..

למי שתוהה למה ישנתי עד מאוחר (אני שבועיים אחרי לידה...)

זה מדהים איך שדן הצליח להבין על גבי הפורום שיש לי בעל מקסים שבא לקראתי הרבה וגם עשה לי ניתוח אופי, זה נכון שאם אני "עולה על עץ" כבר מאוד קשה לי לרדת ממנו... אני אקח את העיצה שלך לזהות את זה לפני כן ולחכות לפני שאני מגיבה. כי אחרי שכבר אמרתי שנעלבתי קשה לחזור בי רק בגלל שכבר טיפדתי על איזה עץ...

שוב תודה לכל המגיבים,

זה לא פעם ראשונה שהפורום הזה עוזר לי

שהיא הלא בסדר והיא צריכה להתנצל ולהודות והוא מתוק וחמוד. 

(וגם אני חושב ככה אגב)

לאן הם הולכים, מה הם עושים, עם מי הם מדברים, על מה להוציא כסף וכו

יפה דמוקרטיה לחלוטין .

כל אחד יעשה כפי העולה על רוחו, גם אם הצד השני נפגע, נעלב, זה גורם לריחוק, שנאה

או שהם יפגעו ויעליבו אחד את השני. 

מרתק. 

אני אומרת משהוא אחר

שרק הבעל יחליט על הכל  והאישה תחייך ותודה לו על זה

עזבי שטויות, את עושה מנמלה פיל

עין טובה. זה כל הסיפור.

הוא באמת חשב שישמח אותך. הוא באמת רצה לעשות לך רק טוב.

לענ"ד- פשוט תעברי הלאה.

אין כאן הפרת אמון ולא שום דבר דומה לזה.

יש כאן בעל שרצה לשמח אותך וכנראה חשב שאם את ישנה אז ממילא הכמה דקות האלה לא ישנו לך.

בפעם הבאה אם תבקשי ממנו משהו דומה- אז תסבירי לו שחשוב לך שממש לא יתעכב. וזהו.

ומצטערת, אבל התגובה של "אין כמו אמא" עלולה להוסיף לך שמן למדורה שלא באמת קיימת. ושלום בית  חשוב יותר מהכל. הוא לא צפצף עלייך ולא נפנף בשום דבר. מה זו בכלל הטרמינולוגיה הזו בעניני שלום בית???

למה שתתני לו הוראות, זכותו לעבור איפה שבא לו...

מצידו, יכל להתגבר ולעשות כבקשתך גם אם לא הבין מספיק כמה זה חשוב לך...

קיצר. אין פה צודק או טועה. כל אחד צריך לבוא לקראת השני.

את צריכה לדעת שאת בחזקת מבקשת, ולא דורשת, והוא צריך לדעת שאם את מבקשת משהו זה לא סתם ולעשות את ההיפך יכול לעשות לא טוב...

וזה לא אומר שאת דווקא זו שצודקת...

(סליחה אם אני חוזרת על דברי אחרים, קראתי ברפרוף)

אני מאוד מתחברת לתחושה של - מה שביקשתי, זה מה שנקרא "התחשבות בי" או "לעשות לי טוב".

יכול להיות שבשבילך זה לא "לעשות מנמלה פיל" כי אולי זה מתחבר לך לעוד חוויות של - הוא עשה אחרת לגמרי ממה שאני ביקשתי/רציתי, בין אם מכוונה טובה ובין אם סתם בלי כוונה (אני מקווה שזה לא שאת חושבת שזה מכוונה רעה).

אני יכולה להשתגע מזה שלמשל בעלי לא מגיע בסביבות השעה שסיכמנו. הוא יכול להגיע גם שעה אחרי ובעיניו זה בכלל לאנורא, כי הוא עשה בזמן הזה דברים טובים (לא דווקא בשבילי, סתם לעמ"י נגיד). אני מרגישה חוסר אמון והוא פשוט רואה את הדברים אחרת. או למשל שהכנתי אוכל ממש טעים וביקשתי בפירוש שהילדים יאכלו בבית, והוא לוקח אותם לאכול בחוץ ובעיניו זה הדבר הטוב לעשות (נגיד כדי שיישאר לי אוכל למחר... אבל אני ביקשתי שיאכלו בבית!). אני מנסה להסביר לו למה דברים כאלו פוגעים בי, ומצד שני מאוד עובדת על עצמי לנסות להבין את הראש שלו (כי גם אם הוא ייישם את מה שאני מבקשת בנושא מסוים, אין מצב שהוא יחיל את זה גם לכל יתר התחומים שמפריעה לי הנקודה הזו. זו פשוט הראייה שלו את המציאות). זו עבודה ממש קשה! שווה בזמן שאין את הכעס לדבר על זה ולהבין איך כל אחד ראה את התמונה.

בבית משפט מחליטים מי צודק ומי אשם

במעבדה לומדים על תהליכים

החלטה מי צודק ומי לא , לא תוביל למקום טוב

לעומת זאת

הבנה על הערכים והלך המחשבות של כל אחד מכם

יכולה לשפר מאד את התקשורת והחיים ביניכם.

העלית כאן משמעויות מאד בסיסיות:

1.אמון-מהו אמון ומהי הפרת אמון?

2.נתינה-האם הנתינה היא לפי הנותן או לפי המקבל?

(הייתה לך פליטת מקלדת מדהימה. שימי לב שכתבת לקנות לח במקום לקנות לי)

3.תגובה- איך ומתי מגיבים כשבן' בת הזוג עשה משהו שלא נראה לי?

4. גילוי והסתרה- עדיף להשאיר דברים עלומים או להיות גלויים עד הסןף.(בהקשר לזה שאת ישנת ולא ידעת)

(הערת אגב: זכית בבעל מדהים , שהיצר שלו זה לשמח אותך. רוב הנשים בעולם היו "מתפוצצות" מקנאה שהן לא זכו לבעל כזה).

הדבר הטוב שאתם יכולים להפיק מכל זה הוא להיכנס ל"מעבדה"

לשבת יחד , להכיר יותר האחד את עולם הערכים של השני.

לדון, לברר, לחשוב ,ולהרגיש.

הפתרונות באשר לפעם הבאה יהיו הרבה יותר בהירים אחרי הבירור הזה.

בס"ד

שלום לכולם,

אומרים השעמום מביא לבטלה והבטלה לחטא.

הנחת יסוד, אתם נשואים ושהקב"ה יעזור מקווה

שאתם אוהבים אחד את השני באמת.

כשיש מצב כזה, ברור שכל אחד רוצה בטובתו של השני

וזה הדבר העומד לנגד עיניו.

הזוי, היא דורשת ממנו, היא יכולה לבקש והפלא ופלא

הוא יכל לסרב, זה רצונו.

כשיש מחשבות כאלו, עדיף לפתוח ספר תהילים ולקרוא קצת,

להתפלל שתאהבו אחד את השני באמת ואהבה אחווה

ורעות אמיתית ישררו במעונכם.

                                                בתודה ובברכה

במדינות הגדולות

וגם קרוב מבחינת משך הטיסה.

יש גם את דובאי - לא הייתי שם עדיין ולא יודעת להמליץ 🙃

גם שם יש שפע של מסעדות כשרות

(חפשי בגוגל "מטיילים בכיפה"  אתר מעולה לתכנון נופש לדתיים) 

אולי עובר עליו משו...מצוברח ממשו...

ניסית לדבר איתו על זה?

התעלמות זו אלימות לכל דבר.

טיפול זוגי אולי יעזור. 

זו התנהגות חריגה ואכזרית כלפייך. לפעמים אין כוחות ואז קצת יורד החשק לדבר, אבל אם זה דפוס אי אפשר לתרץ כנפילה. את אשתו, הוא חייב להתאמץ עלייך. הוא מרגיל אותך בהענשה על התנהגויות שלא כפי רוחו, והעונש הוא נטישה.

אם זה באמת כמו שתיארת זה מאוד מאוד לא תקין. טיפול זוגי דחוף, אין משפיל מההתנהגות הזו.

ממליץ לא לתקוף חזרה אלא לפעול חכם. מן הסתם הוא גם בחור טוב ולכן אתם ביחד. אבל זו התנהגות אולטרה בעייתית, תיזהרי מאוד לא להיות מכילה כלפי דבר כזה

הייתי שולח אותו לתחקור של כמה דברים לנסות להבין איך הנפש שלו פועלת ולמה הוא מתגונן ככה. אבל הוא לא.

איך את מרגישה? מה עובר לך בגוף כשהוא עושה לך את זה ?

חלק מהחברה' כאן לקחו את זה קיצוני קצת, לטעמי. זו לא בהכרח אלימות, זה לא דורש טיפול דחוף, זה גם ממש אבל ממש לא מה שנקרא "טיפול שתיקה".

בסך הכל, מדובר לכאורה באדם טוב שעובר עליו משהו והוא מגיב לזה בצורה מסוימת. חבל באמת שהוא ככה מתנהג, וגם חבל שעובר עליו משהו, אבל זה קורה במשפחות הכי טובות. בשביל להבין כמה זה לא מבהיל, תדמיינו שהשטלה הזו הייתה נשאלת על ידי גבר, ביחס לאשתו. ברור שהתשובות היו שונות לגמרי, וזה משום שלנשים יש יותר לגיטימציה להביע רגשות, להעיר, לעמוד על דעתן וגם להתנהג בצורה כזו. אצלן זה נורמלי שיש תנודות במצב הרוח. מותר להבין שיש גם גברים כאלה. אף אחד לא מת מזה, וכנראה גם אף אחת לא תמות מזה.

לדעתי, תחכי קצת שזה יפשיר ותדברו, ותנסי בכנות להבין מה שורש העניין. דווקא ככל שתאפשרי לו לדבר בפתיחות, יש יותר סיכוי שהוא ילמד לדבר ולהעיר אם גרמת לו עוגמת נפש (אכתוב כאן משהו שיפחיד חלק מהחברות/ים, אבל יש מציאות כזו! יש שיח אלים מאוד כיום כלפי גברים, שגורם להרבה גברים עדינים לחוש שאסור להם להעיר ולדבר על מה שמפריע להם, ואז זה יוצא בצורות כאלה. אז אם באמת רוצים לפתור את הבעיה, צריך לגרום לו כן להעיר ולדבר ואולי זה יעזור).

כמובן שיש עוד הרבה אפשרויות. יכול להיות שזה מזג האוויר (פתאום נזכרתי בשיר היפה "מת אב ומת אלול" של ר' שמואל הנגיד, שמתאר את החוויה הזו בצורה מליצית ויפה), יכול להיות שזו איזו חוויה נפשית או אישית וגם יכול להיות שמישהי מדליקה אותו בחוץ ואז כשהוא חוזר אלייך הוא נכבה (לא תמיד זה סוף העולם, אבל אדרבה, ככל שתנהגו בחכמה ותפתרו את העניין בקלות, הוא יישאר אצלך ויבין כמה זה טוב).

בזכות אחד מחברי הפורום שהאיר את תשומת ליבי, אני רואה שלא מדובר באירוע חד פעמי שקרה לאחרונה, אלא באירוע שקורה מפעם לפעם.

אם זה אכן כך, זה שונה מהיחס המאוד סלחני שהצגתי. אם זה קורה רק בתקופה האחרונה, תנסי באמת להבין, אולי עכשיו ממש יש לו תקופה קשה (נניח, ואתן דוגמה מאירוע שהיה אצל קרובי משפחה שלי: זוג שגם ככה קצת דבוקים להורי האישה וכולם שם "לא מתים" על בעלה, מחליטים לעבור לגור אצלהם לתקופה ממשוכת, והגבר גם ככה מרגיש לא בנוח ועוד זוכה מדי פעם להערות קטנטנות מכיוונים שונים - את יכולה חהבין שזה מצב לא טוב מבחינתו, ובנוסף הוא מקבל עוד משקולת של 2 ק"ג כל יום-יומיים).

אבל כן, חד משמעית שזה לא מצב בריא וזה לא אמור לחזור על עצמו כל פעם שכועסים.

ממש ממש לא תקין

להישאר ככה זה לא יכול להיות

נשמע שכדאי לשוחח על המצב הזה בזמן נינוח ביניכם.

לשתף כמה זה פוגע בך, וכמה זה מכאיב לך, ולבקש שגם אם הוא פגוע ונסער יתנהל אחרת.

מוסיפה שיש אנשים ש"מענישים" בהתנהגות כזאת, ויש אנשים שהתגובה שלהם כשהם נסערים או כאובים היא התנתקות והסתגרות עד שהם נרגעים וחוזרים.

אם זה נעשה באופן מעניש, כדאי לפנות לעזרה חיצונית. אם זה חלק מדפוס התנהלות מסתגר בזמן קושי, אפשר להתחיל גם בשיח ביניכם.

כך או אחרת חשוב לשוחח על התחושות שלך מול זה. אפשר ורצוי, בכללית לדבר על התגובות והאוטומטים שלכם בזמני פגיעות. הרבה פעמים אצל זוגות אלה תגובות שמפעילות זו את זו.

לדוגמא צד שפגוע וצועק, ומלחיץ את הצד השני שרגיש להרמת קול, שמסתגר ומתרחק בגלל זה ואז הצד הראשון מרגיש נטוש, ויותר נפגע וכועס, וחוזר חלילה.

הרבה פעמים אופן התגובות הללו לפגיעות מוסיפות פגיעה נוספת, גם אם הצד השני צועק כי הוא פגוע, והצד המתרחק מתרחק כי הוא נסער, ושניהם לא מתכוונים לפגוע אחד בשני, אבל תכלס זה מה שקורה.

מודעות לאוטומטים האלה יכולה לסייע לשניכם (ולכל זוג) להתנהל יותר נכון בעיתות משבר.

איש שילמד שהוא כרגע פגוע וזקוק להסתגר שיגיד לפני כן, קשה לי לדבר עכשיו ואני צריך זמן לעצמי לעבד מה שהיה. הצד שהדחף שלו הוא להוציא את מה שמכעיס אותו, שילמד להגיד אני ממש ממש נפגעתי ממך ואני רוצה שנדבר על זה, מתי תהיי פנויה לשמוע אותי? וכן הלאה.

מטבע הפורמט, בני זוג עשויים לדרוך זה על הפצעים אחד של השני. זה לא באג אלא פיצ'ר, שבעבודה נכונה מאפשר לכל אחד להכיר לעומק את הפצעים והדפוסים שלו ושל בן הזוג, ולהתרפא בהתנהלות נכונה.

נשמע פה מהתגובות שאת במצב מזעזע והלך לך על הנישואים.

לא מקלילה, ובאמת זה קשה ברמות. זה השפלה נוראית וכאב מאד גדול לאישה.

רק אומרת שאני גם הייתי חווה את זה מבעלי, וב"ה אנחנו אחרי זה. אין דבר כזה היום.

הינו בטיפול טוב ב"ה. ובאמת שבאנו שתינו כדי לטפל ולא לשמוע ולהמשיך הלאה.

אבל לגמרי לגמרי אנחנו אחרי והסיכוי היום שיקרה דבר כזה הוא אפסי.

הוא פשוט הבין בעלי עד כמה זה לא רלוונטי ולא יכול להיות חלק מהחיים שלנו, ולמד להתמודד.

אש רק מעודדת אותך שאפשר לצאת מיזה. טיפול כמובן יועיל פי מאה מכל שיחה שלכם. אם יש לך סיכוי לשכנע אותו אז הכי טוב.

אם את רוצה המלצה למי שאנחנו הלכנו אפשרי באישי.

ולא אומרת לך טיפול עכשיו 40 שנה. הינו בטיפול ממוקד, כמה חודשים ואנחנו מעל זה.

בעז"ה שיהיה כה גם לכם.

חיבוק על הבדידות... לא קל בכלל.

למקרה שהדברים שאני כתבתי לא היו ברורים.

אני מסכימה מאוד עם הכתוב פה.

אני לפחות, המסר שהתכוונתי להעביר הוא שככה זה לא יכול להימשך וחייב עזרה חיצונית.

ממש לא התכוונתי שיש מקום להפסקת הנישואים.

ובכללי אני בעד הפסקה במקרים קיצוניים בלבד. 

מבינה לגמרי גם את הבהלה.

באמת זה ממש לא נעים.

אבל ב"ה אפשר לצאת מיזה. מטפלים ויוצאים והחיים אחרי הם כל כך אחרים.

החיים בצל החשש של 'אולי עכשיו משהו לא יתאים לו ויגזר עלי שקט של יומיים' זה זוועה.

אחרי שעובר החשש נפתחים עולמות. בעז"ה.

אני חושבת שלמרות שאמרת את זה בנחת, התפיסה שלך את הגברים עצובה.

אני לא חושבת שהם פוזלים לדשא של השכן. אני חושבת שהם יותר מתרשמים בקלות ממראה עיניים, אבל לפזול לדשא של השכן זה עניין של הלב ולא של מבט.

לא רואה לאן שיחה כזאת מקדמת. מילא אם היה תיאורטי, אבל הבאת דוגמא שבפועל משפילה את בעלך, וזה גם קצת מכה מתחת לחגורה, בשיחה אגבית להגיד לו שהוא התרגש מהמלצרית...זה משפיל.

את מתארת הרבה נחת וזרימה בתחילת השיחה, אבל לפי התגובה שלך בסוף את יכולה להבין שזה לא באמת קליל בעינייך - ובצדק.

את אומרת שלא נפגעת אבל זה רק כי בראש שלך נתת הסבר, אבל הנה ההסבר לא היה נכון וכן נפגעת.

וברור לגמרי למה. זה מעליב.

מיותר לגמרי מצד בעלך להגיד את זה

מיותר לגמרי מצידך לדחוק אותו לשם

וזה בדיוק הסיבה שהשיחה הזאת פשוט היה מיותרת מראש...

איך הייתי מגיבה?

כנראה בצורה תינוקית נעלבת מאד מאד וכועסת ועוזבת את השיחה - או רק שותקת או הולכת ממש.

כלומר, כן, ברור שגם אנשים נשואים יכולים להתרשם מאנשים אחרים בני המין השני.

וגם אני לא חושבת שזו בעיה להעלות את זה כטענה כללית מול האיש.

אני חושבת שזו בעיה להביא את זה לחיים המציאותיים האישיים שלכם.

מילא היית אומרת על אנג'לינה ג'ולי שברור שהיא יפה, או שאפילו היית אומרת על בראד פיט.

אבל זה לא במציאות.

להביא למציאות, בטח כשאת נותנת את הדוגמה השלילית *עליו* (ולא עלייך), זה לבשל לעצמך את הדייסה.

קודם כל העיקרון של להגיד על הצד השני. דמייני שהשיחה הייתה בנושא אחר - קנאה, כעס משהו כזה. את מבינה שזה מאוד שונה אם תתני דוגמה על *עצמך* שהרגשת בה קנאה/כעס, מאשר שתתני עליו?

ולנושא שלכם ספציפית… איך זה יכול לעשות טוב לזוגיות שלכם? או של כל אחד? אם מדברים על זה פרקטית. על ההיא מהמסעדה. ההוא שהסתכל והמלצרית שכך וכך.

זה קצת כמו שתדברו לפרטי פרטים איך הרגשתם כלפי איזה אקס/ית מהעבר. נכון, כנראה היו שם תחושות של אהבה ומשיכה כלשהן, אבל למה לפרט??? איך זה מועיל?

היה, נגמר, מתרכזים בזוגיות שלכם, במחויבות ובייחוד שלכם אחד לשניה. זהו. 

כמה חוכמה תבונה ורגישות יש בך! ❤

ורק לגבי הסיפא -

זו ממש לא צורה תינוקית אלא הכי אנושית שיש,

ואישה ששומעת כך מבעלה ומרגישה פגיעה הכי מוצדקת בבלעדיות, במחמאות, במבט, בכיוונון הלב, שרוצה וצריכה להרגיש היחידה עבורו מגיבה מתוך מנגנון הגנה הכי אנושי שיש בדיוק כמו שהיטבת לתאר - או כעס (FIGHT) או עזיבת השיחה (FLIGHT) או שותקת (FREEZ).

שאלו מנגנוני ההגנה שלנו עד ה120 ולא רק בינקות, וטוב מאוד שהם שם כדי להגן עלינו ולאותת לנו שמשהו כאן באמת פגע בנו והיווה איום עלינו, ע"י איום על מימוש הצרכים שלנו במקרה הזה.

ותיווך נכון ונתינת מקום נכונה לעצמינו לכל המתחולל בנו גם ודווקא אז, ואח"כ תיקשור נכון של זה לבן/בת הזוג יכולים גם להביא לצמיחה גדולה, לריפוי, לבניית קומה נוספת.

לא נפגעתי כי חשבתי שזה מראה עיניים, אבל שהוא דיבר על השפתיים הרגשתי שזה כבר עניין של הלב, ולא האמנתי שהוא ממשיך לחזור על זה...

גם כשהוא התרגש מהמלצרית במסעדה זה פגע בכבודי כי היא הרגישה את זה, אבל הבלגתי עד אותו רגע שהעלתי את זה בשיחה בשבת

ופותח שרשורים הזויים.

ולא תקין בעליל כמובן.

אין סיכוי שהוא דיבר ככה על שפתיים מבלי שהוא חשב לנשק אותן.

ולהגיד שוב ושוב זאת אפילו לא מחשבה חולפת, ממש לקח את זה איתו.

חוסר טאקט מתמשך, אולי הוא חטף שבץ או משהו.

לא מדברת ספציפית על השרשור הזה,

אבל בהחלט באופן כללי:

את צודקת לגמרי שעלולים להיות פעמים (ואף פעמים רבות לצערינו) שיפתחו שירשורים לא אמיתיים.

כלומר שכל הנכתב בהם לא אמיתי, או חלק אמיתי וחלק לא.

או שהפותחת מזדהה כאישה, אך "היא" בעצם גבר.

או שהפותח מזדהה כגבר, אך "הוא" בעצם אישה.

או שמשנים את הפרטים בצורה שקשה לקלוע לסיטואציה האמיתית ולהתאים את המענה,

או שיש באמת מקרים אפילו של מטרידים או אנשים/נשים עם כוונות לא טובות כלל שמנצלים את הבמה ואז פונים באישי להמשך ולעשות עוד רע חלילה,

או "סתם" משועממים,

או נערים/ות,

או טרולים,

או מעוניינים להביא נושאים פרובוקטיבים או עם פן "גופני" / "מיני" / "מוצנע" וכן הלאה

וחשוב ממש להיזהר.

גם לבחור למי להגיב אפילו בבמה פתוחה

ובטח שבאישי

ותמיד אם לא מתאים או מרגיש מוזר אפשר לדווח, ובעיקר לשמור על עצמינו, כל אחד על עצמו או עצמה.

אז כאן ספציפית יכול להיות שהכל אמת לאמיתה? ודאי.

יכול להיות שלא? יכול.

איך נדע? לא יודעת אם אפשר לדעת בוודאות כמעט אף פעם, אבל כל אחד ומה שהוא/היא מרגישים.

וחשוב גם לעקוב ו"להיות עם היד על הדופק" אם משהו נראה חשוד.

וגם כשכתבתי את זה אישית אני באמביוולנטיות,

כי מאוד יכול להיות שהכל אותנטי ואז זה עלול לפגוע בפותחת, ומתנצלת מראש אם כך, לא זו הכוונה.

אך העיקרון באופן כללי חשוב מאוד בפני עצמו ולכן היה חשוב לי בכל זאת לכתוב ולחזק את הנקודה הזו עבור כולנו.

אינך אחראית על ולא תתורו שלו, לא באופן רוחני שתילחצי שיגיע לגיהנום , ולא ב'לחץ' להיות 'מלכת היופי' עבורו

הוא פתוח איתך וזה יפה .

הקטע שהוא המחיש לך ככה - אולי יש לו פער כלשהו נוירולוגי וכו

אינך חייבת לקחת ללב

תחשבי שבעלך יתלונן, שבגלל שקנה לך שמלה חדשה, ולמרות זאת התעכבת על כל חלון ראווה אחרי זה, סימן שאינך אוהבת אותו

ממש קשורה לנושא.

נראה שלא הבנת את כוונתי

שוב - התפעל ממשהו מסויים בחוסר טאקט

אבל משמע ששם נעצר

לגבי שיתוף עם חברותייך זה לכאורה בעייתי

כלומר, פגעו בי - למרות זאת אני יכול לפגוע בחזרה רק לפי התו'ל- הדין . ולא להשתולל יותר מדי. עם כל הכאב והכבוד .

ושוב ממליץ לבדוק אם קיים אצלו פער כלשהו נוירולוגי תקשורתי וכו

וגם אם כן, לא באתי לתת כאן דין וחשבון, נכנסתי כדי לקבל תמונה ותגובות שיפוטיות לא מעליבות אותי אבל פחות משרתות את המטרה שלשמה שיתפתי באנונימיות סיטואציה רגישה.

וזו לא סתם התפעלות בחוסר טאקט, יש פה חוסר כבוד ורגישות ופגיעה באינטימיות. זה לא נעצר שם, זה מלווה אותנו הרבה זמן...

אז כאן יש נקודה שניתן לפתוח

חוסר כבוד וכו שציינת

מתי התחיל , מדוע, האם ואיך ניתן לטפל

עוד משהו -

אנשים כאן כותבים על מנת לנסות לסייע

אז גם אם תגובה אינה מה שהפותח ציפה לקבל - לא צריך לקחת קשה

ולפעמים משהו לא בעניין עלול במבט שני לשפוך אור

נראה לי ש נגמרו לי השמות לא הגיבה כאן

מסתמא יהיה לה מה לאמר

ברור שזה אסור לו הלכתית להסתכל עליה ובטח שלא להתמוגג מיופיה.

והוא נכשל

אבל אפשר בקטע הזוגי להסביר, שהוא מעביר את ההתפעלות אלייך.

וגם לשיתוף איתך.

זה לא כל כך נורא מבחינה זוגית. לדעתי.

אולי סוג של רמז שהוא היה רוצה שתעשי עיצוב שפתיים כלשהו.

באמת אמירה מיותרת יחסית.

מבחינה הלכתית ומוסרית, ברור שההסתכלות והמשך ההתפעלות אסורה.

ולא רוצה עיצוב שפתיים, יש לי שפתיים עבות ויפות וכל מי ששמע שזה מה שאמר, אמר שמוזר שהוא אמר את זה דווקא לי...

אבל הגלגל ממשיך להתגלגל...

למה עוד אנשים בסביתך יודעים עליו שאמר כך? 

שהבעיה היא לא השפתיים שלי אלא האמירה שלו

וכאילו לרמוז לאישה לעשות עיצוב שפתיים זה חכם והגיוני, יש פה תגובות מפתיעות...

כי באמת לא סביר לשתף באמירה כזו של בעלך את הסובבים אותך

לגופו של עניין האמירה לא רלוונטית

לחשוב שגברים פוזלים לדשא של השכן זה לא חשיבה בריאה ונכונה לקשר זוגי ואם בעלך פועל ככה שיעשה עבודה עם עצמו..

גם גבר שהוא לא דוס ולא עם זקן וכיפה גדולה יכול להיות נאמן..המראה זה חארטה אז שיפסיק להתמקד במראה ויתחיל לעשות עבודה פנימית

וזה מקובל עלי שחושבים שאני טרול משועמם, זה לא לוחץ עלי לחשוף פרטים שאני מעוניינת לשמור לעצמי...

אבל אם יש פה נשים וגברים שאמירה כזאת עוברת על ידם בשתיקה, וחושבים שאישה ממשיכה להרגיש נאהבת ונחשקת אחרי דיבור כזה אז כדאי שיזכרו שהחיים והמוות ביד הלשון.

ואם למישהו נראה מוזר ששיתפתי והתייעצתי עם סובבים שלי לגבי אמירה כזאת, כנראה לא מבין כמה זו אמירה שפוגעת בליבה של האינטימיות.

אבל זו הנקןדה זה שיח אינטימי של בני זוג

לא מתאים לשתף אותו עם אף אחד

פרט לבעלי מקצוע במידת הצורך...

אבל אם מציע לך לצאת איתו בהמשך תתחמקי. אל תגידי למה.

אם כבר דיברתם על הנושא שהוא פלרטטן ומסתכל על נשים אחרות והוא יודע שזה כואב לך.

כואב לך זה אומר שזה אמור גם לכאוב לו

אם אשתו עצובה בגלל שהוא מסתכל על נשים אחרות אז הוא פוגע בעצמו

מה הענין שלך לצאת למסעדה איתו ולחזור כאובה

עד שהוא לא יבין שאין פלרטוטים ואין מבטים בצורה כזאת שמכאיבים לך אין סיבה לצאת איתו

אגב אני מסכימה עם הפסקה הראשונה שכתבת, גברים צריכים להעריך ולזכור מה יש להם בבית!

דרך הטבע שיש משיכות כל הזמן. כל עוד לא ממשים אותן חס וחלילה, אין מה לדבר על זה.

זה רק ייצור פגיעה, העלבה ומתח. שום דבר טוב לא יכול לצאת מזה.

אם פתחת בטיפשות את הנושא, קבלי את משיכותיו בכנות. כשמבשלים חמין מקולקל - אין מה להתפלא אם יוצא מזה קלקול קיבה.

יש ציפייה ליצור משיכה, ולכן היעלבות כששומעים על משיכה לאחרות. וזה גם נוגע בדימוי עצמי.

אי אפשר לעצור את המשיכות לאחרות, זה דרכו של עולם. אפשר להעצים את המשיכה אליך. באופן חיובי, לא באופן שלילי.

כלומר: טוב ורצוי לדבר על - כמה אני יפה בעיניך, נכון שאתה אוהב את השפתיים שלי, מה הכי יפה בי שאתה הכי אוהב ונמשך. כאלה שאלות, שיעשו רק טוב.

עכשיו שכבר נאמרה האמירה שלו - מציע לך לא למסגר אותה ולעשות ממנה עניין. זו תחושה רגעית של משיכה מקומית. זה לא אומר שהוא לא נמשך אליך ולא שאת פגומה.

אבל הוא לא חכם מספיק . אם היה חכם לא היה בוער לו לבהות באישה אחרת כשהוא נמצא ליד אשתו

עד שהם אירגנו יציאה ויצאו הוא יכל להתאמץ בשעתים של היציאה לא להסתכל על אישה אחרת.

מה יצא לו? התאמצו ליציאה ובמקום להתקרב אחד לשני יצא הפוך. וכל זה למה? כי לא יכל להתאפק ביציאה הזאת לא להסתכל על אישה אחרת ולא לכבד את האישה שלו.

לצאת זה טירחה זה ביביסיטר זה ארגון הילדים.

יצא שכרו בהפסדו

המלומדות, הנבונות והלא טיפשות בכלל, מזל שאתה כאן להציל אותי מהבעירות שלי.

אפשר לנעול את השרשור אני רואה שהוא מיצה את עצמו...

או שעבר פס מגנטי בפועל

האם יש בפירוט מס' טלפון של החברה

האם חיוב מוכר שעבר בעלות

האם מישהו שנתת לו לשלם משהו דרכך

האם הוצג? כן

זה אומר הכרטיס כאילו עבר בפועל? איך זה הגיוני?

בעלי אמר שאולי זה בית עסק ששינה שם וכתובת אבל איך אני יודעת מה הוא?

תכחישי עסקה דרך חברת האשראי. הם מאוד מקפידים על הדברים האלה.

קודם לבדוק טוב מי זה העסק הזה, רק אחר כך להכחיש אם הבירור לא עזר.

לא מקבלים קנס מחברת אשראי כל כך מהר. בתור מי שמתפעל כמה עסקים שסולקים ומקבלים הכחשות.

איך אני מבררת מי זה?

כי השם ממש לא מוכר לי, ולא הכתובת

קרה לי פעם גם שהיה לי חיוב מוזר וכשהשוותי תאריכים וסכומים הבנתי שזה סתם שייק שקניתי בריבר ומשום מה בחיוב הופיע "דעבול גלצבי" או איזה משהו הזוי דומה

תנסי להיזכר מה עשית באותו יום או אולי נתת את הכרטיס למישהו אחר?

אפשר גם לבדוק באתר של החברת אשראי עצמה פעמים יש שם יותר פירוט

את גדולה! צודקת חחחח

תודה גם ל @רק נשמה זה באמת שם מוזר מאוד למשהו אחר חחח

כיוונים מעניינים

ממליץ למצוא חצי שעה פנויה ולטפל

לפחות באפליקציה של מקס.

נניח אם אני מעבירה בביט משהו תפעולי, וזה יורד מהאשראי, כתוב באשראי ביט. אז אני מוסיפה הערה קטנה מה זה כדי שיהיה לי אח"כ.

או לפעמים גם על רכישות משמעותיות שלא ברור מה הן (נניח איזה מוצר חשמל. לכי תזכרי מה קנית במחסני חשמל ביוני).

ברוב הדברים כמובן לא צריך. רמי לוי זה רמי לוי, אין יותר מדי מה להתבלבל… 

סליחה על השליליות, אבל האם יש לדעתך הרבה זוגות שמצליחים לחיות בצורה האידיאלית עליה את מדברת?

נראה שכל כך הרבה זוגות מסתבכים, וגם אצל אלו שלא, נראה שיש יותר מדי מקרים שכלפי חוץ נראים מקסימום כבינוניות, ולא כמשהו מספק מספיק.

הם בד"כ לא יפרסמו זאת בראש חוצות או אפילו בפלטפורמה מצומצמת.

ויש עוד הרבה המון אחרים שיכולים בהחלט להגיע לשם. ואם לא מצליחים לבד אז עם העזרה הנכונה והמותאמת אליהם ביותר.

ויותר מהמילה "אידיאלית" שכתבת הייתי מגדירה זאת כ"השקעה", "לימוד", "כיוונון המשאבים למקום הנכון", "עבודה הכי מתגמלת" וכן הלאה...

כי זה לא "פוף" קורה או שלא

זה לא ש"אנחנו זוג "דפוק" והם לא"

זה לא ש"אין לנו את זה" ו"להם יש"

זה לא "לחיות בחלום ורוד על ענן כל החיים בלי להשקיע"

אלא זה באמת באמת לימוד

ואף אחד מאיתנו לא נולד יודע זוגיות

כולנו

ותורה היא ולימוד היא צריכה

וכלל שיותר נלמד ויותר ניישם נגדל לתוך זה ונצמח עוד ועוד, גם בתור האדם האינדיבידואל שאנחנו וגם בתור הזוג שאנחנו ב"ה.

הכל בראש, באמת.

מיליארדי אנשים חיים באסיה, אירופה ובאמריקה עם טמפרטורות נמוכות בעשרות מעלות צלזיוס לעומת ירושלים, והחיים שם נמשכים כרגיל, ילדים הולכים לגני השעשועים אחר הצהריים, אנשים עושים הליכות וריצות בשביל הכושר, ילדים במעונות יוצאים לחצר אם לא גשום או מושלג...

אין להם dna שונה שמגן עליהם מהקור, הם פשוט רגילים אליו ויודעים שהוא חלק מהחיים. הכל בראש. אם מחליטים שטמפרטורה נמוכה היא חלק מהחיים ופשוט ממשיכים כרגיל, אז זה קורה. 

בקיצור, אל תוותרו בגלל הקור על אף אטרקציה או משהו שאתם רוצים לעשות. תתלבשו חם וצאו ליהנות!

ואסביר:

ארון הבגדים של כל אחד מאיתנו מותאם לצרכים האישיים, מושפע ממזג האויר שרגילים אליו.  

בארץ - ארון הבגדים ומגוון הפריטים של תושבי הערבה ואילת בהכרח שונה מהמקביל לו של תושבי ירושלים, גוש עציון, הגליל העליון והגולן.  

בחו"ל, אופנת החורף מותאמת למזג האויר המקומי.  בגדים הרבה יותר חמים מהמקובל בישראל.  

שכנים שלנו (אנשים מבוגרים) שעלו לישראל לפני לא מעט שנים, היו עכשיו בטיול של שבועיים בארה"ב.  בביקור משפחתי לרגל יום הולדת לסבא שם.  בניו ג'רזי.  סיפרו שקפאו מקור !! נאלצו לקנות שם מעילים כי המעיל שהביאו מהארץ לא הספיק 🥶 - וזה מזג אויר שהם היו רגילים אליו בילדות ובשנות הנעורים עד שעלו לארץ. פשוט הביגוד  שיש להם היום כבר לא מותאם לסביבה הקודמת.

גם שאנחנו מטיילים בחו"ל ונכנסים לעשות שופינג - הרבה מאוד מהאופנה לא מתאימה למזג האויר בארץ. 

אבל הקור הירושלמי הוא לא הקור האירופאי, ולא דורש ביגוד מיוחד... 

פליז ג'וזף קאופמן שיש לכל תלמיד ישיבה תיכונית ומלווה אותו עד שאשתו זורקת לו בגיל 50, בהחלט עושה את העבודה.

אם אתם בקטע של יינות גם את יקב גוש עציון וגם את יקב פסגות שיש סיורי טעימות.

מוזיאון אסירי המחתרות מהמם אם אתם אוהבים היסטוריה.

אני אנסה לחשוב על עוד רעיונות...

כלומר, אני צריך לצאת לשלוש תפילות ביום.

חוץ מזה בפעם האחרונה בשלושה ימים עשינו טיול קצר בחוץ ושאר הזמן נתנו לעצמינו, לדבר, להקשיב ולהתפנק ביחד בלי 'כוננות ילדים' נון סטופ. בהנחה שיש חימום במקום שמתארחים בו - זה לא בעיה.

למען האמת, אולי ישתנה השבוע, נכון לכרגע עוד לא באמת התחיל החורף. שבוע שעבר בירושלים בשעות היום היה אפשר להיות קייצי לגמרי, בערב היה צריך סוודר.

לבדוק באתר של עיריית ירושלים.

או להתקשר ל106 לברר.

יש בירושלים מבחר מקומות בילוי .מוזאונים,אתרי מורשת.

שוק מחנה יהודה .שכונות כמו ימין משה או נחלת שבעה.

מוזיאון המדע בלי ילדים זו חוויה אחרת וממש מומלצת!

הגן הבוטני.

יש סדנת יצירה בקרמיקה השכונת מקור ברוך- 5 דקות הליכה מהשוק. אני רואה שם מלא זוגות.

מוזיאון המוזיקה- ממש קרוב למדרחוב.

מכון המקדש.

יש הרבה הופעות, חפשו לכם משהו שאתם אוהבים ושיתאים לכם (נדמה לי שאבו טבלה בירושלים בזמן הקרוב)