הרי הוא לא אמור "לקבל ממך הוראות"... את רואה שהוא התחשב בבקשתך - לא עבר סתם כדי לקנות משהו, אלא משהו עבורך בלבד...

היה טוב יותר אם היית מתגברת רגע ואומרת לעצמך: סה"כ, הרי רצה לשמח אותי. אפילו אם מבחינתך היית מעדיפה אותו שתי דק' מקודם בבית..

תתקני...

מצד אחד את צודקת כי ביקשת ממנו דבר מפורש והוא עשה הפוך (מסכים עם @ד. שהוא לא אמור לקבל ממך הוראות אם הוא רוצה או רואה לנכון אחרת, אבל הוא לא אמור לעשות בשבילך דברים נגד רצונך).

מצד שני הוא צודק כי הוא חשב שהוא בעצם עושה את רצונך. נראה שהוא פירש את הבקשה שלך כאי רצון להטריח או לבזבז זמן שגם ככה 'מבוזבז' בשינה וכדו' ולכן לא חשב שהוא עובר על הבקשה שלך. עצם זה שהוא עשה את מה שעשה בשבילך מעידה על הכוונה שלו.

קורה הרבה בזוגיות שאחד אומר / מבקש משהו מסוים והשני מבין הפוך או מייחס את הבקשה למקרה מסוים. את צריכה להבין שזאת הייתה הטעות בתקשורת ולהסביר שלהבא את היית מעדיפה שבכל מקרה יחזור מוקדם גם אם אין לו בעיה לטרוח בשבילך ואפילו אם את ישנה.

לא אוהב את הנצחנות הזאת

ונניח שאת צודקת - אז מה?

הזוגיות נפגעת מכל וויכוח מסוג זה

לטעמי הוא פעל לא נכון ועשה משהו בניגוד לרצונך ולא כיבד את דעתך,

ואת פעלת לא נכון שכעסת עליו על זה כי בסה"כ הוא טעה ממקום טוב של רצון לשמח אותך

ולהסביר לו באותה נשימה שאם את כל כך חשובה לו שוא מתאמץ למענך ומפנק אותך

אז שיזכור שלפעמים הפינוק הכי גדול זה פשוט להקשיב לך....

בהצלחה

לשמוח קודם כל על שהוא פינק אותך ולומר תודה מכל הלב.

יום אחרי, כשיושבים בנחת.. לומר לו- אתה יודע, אתמול כשביקשתי ממך לא לעבור בחנות,

ובכל זאת עברת זה היה לי קשה כי... וכו'...

לומר לו תודה מכל הלב שהיא מתפוצצת מעצבים שעשה ההיפך ממה שרצתה? היא צריכה להיות מלאך...

זה לא סתם הערה שיש לה על מה שקנה לה, אז כדאי לומר בזמן אחר. זה *עצם זה* שקנה לה בכלל....

באמירת התודה.. עד שתירגע.

לרוגז אין שמץ הצדקה. אז אם יש מצב שבכ"ז "נתפסה" למשהו, שזה דבר שאכן יכול לקרות לעיתים - מחכים "להתקרר", ואז מסדרים את העניינים. ולהבא, מפיקים מכך לקח ומתַרגלים, איך לא יקרה.

א. כבר כתבתי למטה איך לדעתי כדאי להתייחס לכל העניין. מצידה ומצידו.

ב. הגבתי להודעה שכתבה שצריך להגיב קודם בשמחה על המתנה/דבר שקנה לה, ואז לאחר זמן להעיר לו מה הפריע לה. אני חושבת שהעצה כזו לא רלוונטית כשמשהו מכעיס. כשמה שהכעיס זה עצם הקניה. ז"א, לומר לו שלא אהבה שעשה כך וכך, ותנסה שוב להסביר למה. ברוגע וכו'. אבל לומר תודה על דבר שלא רצתה בו וביקשה שלא..... כאילו, אולי נאמר תודה לשוטר שנתן לנו דוח?? ככה זה מרגיש לי...

ואגב, לא מסכימה עם הניסוח ש"לרוגז אין שמץ הצדקה".

מותר לכעוס, אך צריך לדעת כיצד להמותדד עם זה.

אישית, קשה לי להאמין שיש אנשים שלא מתעצבנים משומדבר. אם כבר, הם מתעצבנים ויודעים כיצד להגיב בכל זאת כמו שצריך. הרוגז עצמו- צריך להתרחק ממנו. ז"א, לא שלא לחוש אותו, אלא לא לתת לו להשתלט עליך.

וזה נשמע לי הרבה יותר אנושי. הרבה יותר עבודת מידות. מאשר- לא לכעוס כלל... לי נשמע שחוסר התרגזות לגמרי, זה קצת לא אנושי. מין אדישות כזאת לחיים.

ואם אני לא רוצה?

כאילו, תודה רבה על זה שאתה דואג לי למקורות ללמוד מהם על מידות וכו', אבל... לא ביקשתי. וגם אם ראית לנכון להעיר לי על כך, היית יכול לנסח את זה: "אני מכיר משהו אחר, כך למדתי במסילת ישרים...".

וודאי שכך!

רק איך שכתבת... ובסדר עבר לי העצבים סליחה בכל מקרה על תגובתי החריפה...

[וזו כבר המחשה טובה, איך אחד יכול לומר/לעשות כך - והשני מבין אחרת...]

א. הבנתי על מה הגבת, ומתוך שהסכמתי עם תיאור ההרגשה שהיא פשוט "לא יכלה" באותו רגע להגיב בשמחה, על אף שזה מאד יפה בעיקרון - הצעתי שתחכה גם עם הבעת התודה, עד לה"התקררות".

ב. לא אמרתי שלאף רוגז אין שמץ הצדקה ושאף פעם לא עולה רוגז כלשהו..  לא לזה היתה הכוונה.

אלא שבמקרה זה, באמת לא היתה שמץ הצדקה ל"התרגזות" הזו - וכפי שכבר הסברתי: בכלל, איננו חייב לעשות דווקא כפי שביקשה, אם יש לו שיקול אחר, ולא לגיטימי להתרגז על כך. צריך להתרגל שיכול להיות שיקול שונה.

קל וחומר כאן, שברור שממש רצה לעשות כרצונה ולהגיע בזריזות - וניסה לשמחה באופן שהוא הבין. חייבים ממש לתַרגל איך במצב כזה, שהכוונה לגמרי טובה, לא נותנים לעצבים להתחיל לעלות. זו עצה ממש טובה להרבה דברים.

וזו אכן עבודה-מקדימה, שגורמת לכך שלא מתחילים לכעוס במקרה כזה. 

את צודקת שלעיתים העבודה היא שעל אף שיש משהו "מעצבן", שולטים בכעס וכו'. המסילת ישרים מונה מדרגות בכך. ומידתו של הלל שכלל לא היה כועס, היא אכן מידה עליונה, שבאה מתוך עבודה ולא מתוך "אדישות".

אבל, לדעתי חשוב לדעת שיש דברים שבהם העבודה היא איך "לא מתחילים לכעוס", כי מצד האמת אין לכך הצדקה שם. יש דבר כזה, שה"פיוזים" עולים על דבר שלחלוטין ברור שלא בסדר לכעוס עליו. לא משהו שאכן מכעיס וצריך להתגבר.  ובעניינים כאלה, ממש לטובת כולם, לתרגל בהתבוננות מראש, איך כלל לא רוגזים עליהם. אדרבה.

אכן, אם לא הצליח - אז לפחות בצורה "סבירה"..

נהנתי לקרוא אותו

רק הערה קטנה שהפריעה לי אישית-

כל אחד ומדרגתו. לומר על מקרה מסויים שהוא ברור לחלוטין שלא אמור להרגיז איש- זה אולי נכון, אבל מי שזה כן הרגיז אותו, לא יעשה לו טוב לשמוע שכך הוא ממדרגה הכי נמוכה...

ממש התחברתי לכל שאר דבריך, שיש מדרגות, ויש דברים שכדאי להימנע מלהתרגז מהם מלכתחילה... אבל בלי לומר שזה מקרה כזה... כי זה קצת מייאש מי שכן במקום שמתרגז מהכל, נניח....

שוב,תודה.

מה שאני רציתי לומר היה, שמצד האמת - זה לא דבר "לא בסדר" מה שעשה. כלומר, אין סיבה אמיתית לכל כעס. אבל גם הסברתי לעיל, שאכן יש תופעות כאלה, שמאי-הבנה קטנה, שמתלווה לאיזה מצב-רוח, ולפעמים למשהו טוב אחר ששאפוּ אליו ו"התאכזבו" - יכולה להתעורר "התעצבנות". ולא פעם, ביחוד לנשים, קשה להשתחרר מזה במהירות. חייבת כאילו "למצות" את התחושה.

לכן הסברתי, שאני חושב שכדאי לאמץ גישה של התבוננות מידי פעם בדברים כאלה, טרם  שהם קורים, מה שאולי יעזור בשעת-מעשה, לא להיסחף להידלקות הקטנה שכבר יודעים שקשה לכבותה במהירות..

ודומני שהנסיון מראה, שלפעמים דווקא אם אומרים למישהי כזו כאן את האמת, שאין לכך כל סיבה מוצדקת, זה דווקא עוזר לה... כי היא בעצמה מעוניינת לדעת שהיא "חייבת לרדת מהעץ"..

ואל יאוש... אני בטוח שגם מי שאת מדברת עליו, איננו "מתרגז מהכל", אלא שמתלקח במהירות יחסית..  אז אם הוא/יא יודעים את זה - כבר התחלת פיתרון. לפחות לא עושים מכך אידיאולוגיה.

אח"כ, יודעים להתנצל במהירות. מבקשים מראש לא להקפיד על החולשה הזו, וגם לא "לנצל" אותה..

ובמקביל - באמת עובדים על שימת לב מראש. "פטנטים" שימנעו התפרצות (ממתינים שתי דקות ויהי מה.. למשל, ו"מתקררים"); וגם - התבוננויות מראש, בזמן נינוח, על מציאויות מוכרות, למה אינן צריכות לעורר רוגז. איך להתנהל אז.  כשמצליחים אפילו קצת, זה נותן מוטיווציה להמשך.

הקיצור, המגמה היא לא לייאש חלילה. כל אחד עם נסיונותיו. אלא לנסות לעזור בעצה איך לא להגיע לכך..

וכנראה את לא מנסה להבין את המניע למה שהוא עשה.

אותו מעשה יכול להיות הפרת אמון ויכול להיות הצהרת אמון, וזה תלוי בכוונה שמאחוריו.

תיקון אצלך, לדעתי.

יש לך שתי אי הבנות:

הראשונה והבסיסית, שאת צריכה להבין שיפה מאד שאת רגילה, כנראה, לבעל טוב שנענה בחפץ לב לבקשותייך - אבל הוא אדם עצמאי; אינו חייב "לקפוץ לדום" כי את אומרת "לבוא כעת הביתה בלי להתעכב".... ואפילו אין רשות להתרעם עליו בגלל זה..  לכל היותר, אפשר להסביר יפה למה זה כ"כ חשוב לך - ולהניח שיתחשב.

הדבר השני, שאת לא תופסת מספיק אולי את הלגיטימיות הלכתחילאית שיש להבנות שונות של אותה מציאות. וזה דבר שממש שווה לעבוד עליו. לדוגמה כאן: את ביקשת שלא יתעכב. הוא, שרצה לשמחך, אמר לעצמו, אכן לא "אתעכב", אבל אביא לה איזה משהו טעים, בטח תשמח...  אז אם מראש - לא בשעת מעשה - מבינים שתיתכן מציאות של פרשנות-שונה לאותה כוונה טובה, לא מתחילים להקפיד.

וכאן נכנס המרכיב השלישי. לא פעם, אם אשה כבר נכנסה ל"הרגשה" (מה הוא קונה לטובתי כשאמרתי שטובתי היא שהוא יחזור מהר.. אפילו שזה שלש דקות הבדל), אז קשה לה מאד לצאת ממנה. היא צריכה למצות את "תחושת ההיעלבות", כביכול.. גם במשהו שתופסת שלא שייך. קל וחומר אם אינה מבינה את הרציונאל הבסיסי.

לכן, כדאי לתרגל דברים כאלה בראש, מראש. וזה יעזור לראות בעין טובה דבר נחמד כזה, שהוא מתעכב לרגע כדי לשמחך.

תעשי רביזיה, "תרדי מהעץ".. תחשבי על הדברים - ואם תשתכנעי, תתנצלי לפניו בסדר פנים יפות. תסבירי מה היה בראש שלך, תסבירי מה הבנת אח"כ (אם אכן תהיי שלמה עם זה) - יש להניח שמישהו כזה, ידע גם לקבל את זה בצורה טובה.

אם הוא הביא משהו בשבילה!!!! הוא לא עשה את זה כדי לצער אותה.

נכון שכדאי לעשות את זה במשנה זהירות כדי ח"ו לא לגרום לאיזשהו תחושת איבה בינהם.

אבל לקרוא לזה לסכסך... ר"ל....

בסופו של דבר,

גם "אין כמו אמא" מסכימה שבעלה לא זמם לעשות רע לאשתו. נכון?

היא עצמה הודתה בזה. אז למה להעצים אצל פותחת השרשור את התחושה שהיא "צודקת" והוא "אשם"? מה הטעם מעבר להתנצחות הילדותית הזו?

אבל עזבי,

הדיון הזה מאחורינו והם בטח התפייסו מזמן

אבל הדיון הזה מאוד חשוב..

אותי מאוד עניין לקרוא את כל התגובות.

וממש עזרתם לי.

דרך אגב, היה לי חשוב לרשום בפורום שיש בו גם גברים וגם נשים.

כי היה לי די ברור שרוב הנשים יצדיקו אותי כי אני אשה, ורציתי לדעת מה גברים יגידו לי על זה.

דוקא עזרתם לי להבין את הצד של בעלי. כמובן שאני לא המפקדת שלו

 ולא סגרנו את העניין בזה שאני לא בסדר והוא כן. אלא הוא הקשיב והבין שיכול להיות שזה לא משמח אותי אם הוא עשה משהו בניגוד למה שביקשתי מלכתחילה. 

ואני מצידי ביקשתי סליחה על זה שהיתה לו כוונה טובה ואני שפטתי אותו לא נכון.

כי הוא אמר שבאמת לא התכוון להקשות, כי בסך הכל זה לא הפריע לאף אחד שהוא התעכב כמה דקות. מה גם שהספיק לעשות עוד הרבה דברים בבית ולעזור לי לפני שקמתי..

למי שתוהה למה ישנתי עד מאוחר (אני שבועיים אחרי לידה...)

זה מדהים איך שדן הצליח להבין על גבי הפורום שיש לי בעל מקסים שבא לקראתי הרבה וגם עשה לי ניתוח אופי, זה נכון שאם אני "עולה על עץ" כבר מאוד קשה לי לרדת ממנו... אני אקח את העיצה שלך לזהות את זה לפני כן ולחכות לפני שאני מגיבה. כי אחרי שכבר אמרתי שנעלבתי קשה לחזור בי רק בגלל שכבר טיפדתי על איזה עץ...

שוב תודה לכל המגיבים,

זה לא פעם ראשונה שהפורום הזה עוזר לי

שהיא הלא בסדר והיא צריכה להתנצל ולהודות והוא מתוק וחמוד. 

(וגם אני חושב ככה אגב)

לאן הם הולכים, מה הם עושים, עם מי הם מדברים, על מה להוציא כסף וכו

יפה דמוקרטיה לחלוטין .

כל אחד יעשה כפי העולה על רוחו, גם אם הצד השני נפגע, נעלב, זה גורם לריחוק, שנאה

או שהם יפגעו ויעליבו אחד את השני. 

מרתק. 

אני אומרת משהוא אחר

שרק הבעל יחליט על הכל  והאישה תחייך ותודה לו על זה

עזבי שטויות, את עושה מנמלה פיל

עין טובה. זה כל הסיפור.

הוא באמת חשב שישמח אותך. הוא באמת רצה לעשות לך רק טוב.

לענ"ד- פשוט תעברי הלאה.

אין כאן הפרת אמון ולא שום דבר דומה לזה.

יש כאן בעל שרצה לשמח אותך וכנראה חשב שאם את ישנה אז ממילא הכמה דקות האלה לא ישנו לך.

בפעם הבאה אם תבקשי ממנו משהו דומה- אז תסבירי לו שחשוב לך שממש לא יתעכב. וזהו.

ומצטערת, אבל התגובה של "אין כמו אמא" עלולה להוסיף לך שמן למדורה שלא באמת קיימת. ושלום בית  חשוב יותר מהכל. הוא לא צפצף עלייך ולא נפנף בשום דבר. מה זו בכלל הטרמינולוגיה הזו בעניני שלום בית???

למה שתתני לו הוראות, זכותו לעבור איפה שבא לו...

מצידו, יכל להתגבר ולעשות כבקשתך גם אם לא הבין מספיק כמה זה חשוב לך...

קיצר. אין פה צודק או טועה. כל אחד צריך לבוא לקראת השני.

את צריכה לדעת שאת בחזקת מבקשת, ולא דורשת, והוא צריך לדעת שאם את מבקשת משהו זה לא סתם ולעשות את ההיפך יכול לעשות לא טוב...

וזה לא אומר שאת דווקא זו שצודקת...

(סליחה אם אני חוזרת על דברי אחרים, קראתי ברפרוף)

אני מאוד מתחברת לתחושה של - מה שביקשתי, זה מה שנקרא "התחשבות בי" או "לעשות לי טוב".

יכול להיות שבשבילך זה לא "לעשות מנמלה פיל" כי אולי זה מתחבר לך לעוד חוויות של - הוא עשה אחרת לגמרי ממה שאני ביקשתי/רציתי, בין אם מכוונה טובה ובין אם סתם בלי כוונה (אני מקווה שזה לא שאת חושבת שזה מכוונה רעה).

אני יכולה להשתגע מזה שלמשל בעלי לא מגיע בסביבות השעה שסיכמנו. הוא יכול להגיע גם שעה אחרי ובעיניו זה בכלל לאנורא, כי הוא עשה בזמן הזה דברים טובים (לא דווקא בשבילי, סתם לעמ"י נגיד). אני מרגישה חוסר אמון והוא פשוט רואה את הדברים אחרת. או למשל שהכנתי אוכל ממש טעים וביקשתי בפירוש שהילדים יאכלו בבית, והוא לוקח אותם לאכול בחוץ ובעיניו זה הדבר הטוב לעשות (נגיד כדי שיישאר לי אוכל למחר... אבל אני ביקשתי שיאכלו בבית!). אני מנסה להסביר לו למה דברים כאלו פוגעים בי, ומצד שני מאוד עובדת על עצמי לנסות להבין את הראש שלו (כי גם אם הוא ייישם את מה שאני מבקשת בנושא מסוים, אין מצב שהוא יחיל את זה גם לכל יתר התחומים שמפריעה לי הנקודה הזו. זו פשוט הראייה שלו את המציאות). זו עבודה ממש קשה! שווה בזמן שאין את הכעס לדבר על זה ולהבין איך כל אחד ראה את התמונה.

בבית משפט מחליטים מי צודק ומי אשם

במעבדה לומדים על תהליכים

החלטה מי צודק ומי לא , לא תוביל למקום טוב

לעומת זאת

הבנה על הערכים והלך המחשבות של כל אחד מכם

יכולה לשפר מאד את התקשורת והחיים ביניכם.

העלית כאן משמעויות מאד בסיסיות:

1.אמון-מהו אמון ומהי הפרת אמון?

2.נתינה-האם הנתינה היא לפי הנותן או לפי המקבל?

(הייתה לך פליטת מקלדת מדהימה. שימי לב שכתבת לקנות לח במקום לקנות לי)

3.תגובה- איך ומתי מגיבים כשבן' בת הזוג עשה משהו שלא נראה לי?

4. גילוי והסתרה- עדיף להשאיר דברים עלומים או להיות גלויים עד הסןף.(בהקשר לזה שאת ישנת ולא ידעת)

(הערת אגב: זכית בבעל מדהים , שהיצר שלו זה לשמח אותך. רוב הנשים בעולם היו "מתפוצצות" מקנאה שהן לא זכו לבעל כזה).

הדבר הטוב שאתם יכולים להפיק מכל זה הוא להיכנס ל"מעבדה"

לשבת יחד , להכיר יותר האחד את עולם הערכים של השני.

לדון, לברר, לחשוב ,ולהרגיש.

הפתרונות באשר לפעם הבאה יהיו הרבה יותר בהירים אחרי הבירור הזה.

בס"ד

שלום לכולם,

אומרים השעמום מביא לבטלה והבטלה לחטא.

הנחת יסוד, אתם נשואים ושהקב"ה יעזור מקווה

שאתם אוהבים אחד את השני באמת.

כשיש מצב כזה, ברור שכל אחד רוצה בטובתו של השני

וזה הדבר העומד לנגד עיניו.

הזוי, היא דורשת ממנו, היא יכולה לבקש והפלא ופלא

הוא יכל לסרב, זה רצונו.

כשיש מחשבות כאלו, עדיף לפתוח ספר תהילים ולקרוא קצת,

להתפלל שתאהבו אחד את השני באמת ואהבה אחווה

ורעות אמיתית ישררו במעונכם.

                                                בתודה ובברכה

תודה על התזכורת החשובה. במרחב הווירטואלי לא תמיד אפשר לדעת מי עומד מאחורי הניק ומהן כוונותיו, ולכן חשוב לשמור על גבולות ולא לשתף פרטים אישיים, תמונות או מידע רגיש עם אנשים שלא מכירים באמת. אם מישהו מטריד או גורם לאי־נוחות, כדאי לתעד, לחסום ולדווח למנהלי הפורום. אפשר להיות פתוחים ולעזור לאחרים, ובו בזמן לשמור על עצמנו. 🙏

אז הוא ממש גרוע בזה.

וגם במקרים הרבה יותר מורכבים / מבלבלים / לא ברורים / שכוללים בתוכם ניסיונות יותר עדינים או הדרגתיים במסווה כזה או אחר של עזרה / רצון טוב / הבעת מצוקה / שיתוף / התייעצות / פנייה כאישה ובאמת עוד אינסוף אפשרויות. הכל מהכל ובכל דרך שהיא.

אז המעט שנוכל לעשות זה לשמור על עצמינו, לנקוט משנה זהירות מול כולם, ולהזכיר ולרענן לעצמנו את החשיבות.

הקב"ה נתן לבני האדם כ"כ הרבה כוח ויכולת וזה באמת כ"כ מצער שיש שבוחרים להשתמש בזה לרע. הלוואי שכל אדם יתחבר לטוב שבו, לחלק אלו-ה ממעל שבו, וישתמש בכל כוחותיו אך ורק לטוב.

ב"ה שנזכה כולנו להשתמש רק לטוב בפלטפורמה הזו ובכלל 🙏

ובכלל יש שלל ניקים.

יש כאלה שזה ממש שיטה אצלם - כל גולשת באשר היא לשלוח לה הודעה ולנסות את "מזלם".

וכאמור זה יכול להיות כל אחד/ת. על שלל הניקים השונים.

לפחות שיהיה מקורי

אם הוא הצליח להתחיל עם מישהי

לפעמים יש אנשים בעולם (מסתפק?) שכנראה מאחסנים את המוח שלהם בצנצנת ועובדים בלעדיו.

לק"י

אבל באמת שחשוב להיות עירניים.

ובכללי מי שפונה באישי לאשה נשואה, לגבי דברים שהיא כתבה בפורום, זה לא לעניין.

(לא מדברת על אלה שפותחים בשיחה חברית, כאילו שהם חברים... שזה ברור שזה חשוד).

קודם כל חיבוק.

כתבת מדהים.

אתה כותב עם המון מודעות.

היית בטיפול?

אתה יודע מה עומד מאחורי זה?

לדברר את זה, את הכאב

לשומן ופחמימות,

להימורים,

לצפייה בתכנים מיניים...

לאו דווקא מניסיון אישי או מקצועי אלא מקריאה על חוויות של אנשים אחרים...

התחושה שבזמן אמת אתה לא יכול לעצור את עצמך, ורגע אחר כך מגיע הכעס ו''למה עשיתי את זה'' והייאוש, וההבנה שלא באמת קיבלת את מה שרצית...

כתבת בעבר שגם אשתך לא יודעת. אולי כדאי לספר לה? אולי כאשר מגיע הייצר, אם תשתך תדע על כך אז היא תוכל לעזור לך לנתב את זה למקום חיובי במקום למקום שפוגע בך?

נשמע קשה.

חיבוק.

זה דיי סיוט. מה זה נותן?

ובכלל צריך הפניה למיון, לא?

הוא כתב על זה בעבר, אפשר לראות בכרטיס שלו.

ומה הבעיה לקבל הפניה למיון אם מתלוננים על כאב בטן חזק?

תקרקע את עצמך מחדש, ותמשיך קדימה.

שנים שלמות לא נעלמות רק בגלל פעם אחת. שנים של מוח לומד, שנים של חיזוק עצמי, שנים של הצלחה - זה מדהים!

של 12 צעדים, היא נחשבת עם יעילות גבוהה.

תקבלי שם גם הזדהות וגם עזרה.

להתחיל מזה שלגלוש ולצפות

זה לא דבר נורא

ובכלל ספק אם זה כזה גרוע

ואז חמלה וקבלה עצמית

כבר משפר את איכות החיים

וזה בסדר שיש סודות

לא על כל דבר שעושים

מישהו צריך לדעת

ואז להמשיך עם הבנה איזה שינוי רוצים לעשות

ולחפש דרך עם יעדים ראליים

מישהי יודעת איך אני מגיעה למשתמשת פה?

איך מתייגים?

למשל "@ סיר לחץ" אבל בלי רווח בין השטרודל לשם המשתמש שאת מקלידה, ואז בוחרת מתוך הרשימה הנפתחת.

@סיר לחץ

לאתר של מאור קפלן. מניחה תמצאי מענה, כי עוסקת גם בנושא הזה.

מאור קפלן – עמוד 2 – להאיר מיניות בריאה

לחפש איזה חלל היא באה למלא.

ומתי את נתפסת לזה. כלומר, מתי יש לך צורך לברוח.

והכי חשוב אהבה וקבלה עצמית. גם במצב הקיים.

הרבה מאד מאד גברים

והרבה נשים

גם הם בצרה הזו.

אך הידיעה הזו טובה רק אם היא מחזקת, ולא להיפך חלילה.

ממליץ לך לא להתפתות מדברי מי שמטילה ספק עד כמה זה נורא. זה בפירוש נורא. אך יש תקווה, ומנסיון אישי - החיים הרבה יותר יפים אחרי שנגמלים.

מצויין שאת רוצה עזרה.

יהי ה' בעזרך.

אל נא תשנאי את עצמך, אך בהחלט כן תשתדלי לשנוא כמה שיותר את הטינופת. השנאה הזאת היא חשובה, ונובעת מאהבה גדולה לטוב.

בהצלחה אחות יקרה.

את שופטת את עצמך מאד לחומרה.

אמא לא טוב. אישה שהוא לא רצה.

זה לא.

זה נושא כאוב ועצוב ואת בעז''ה תצאי מיזה, אבל זה לא את. את אישה טובה.

בעיני לכל התמכרות יש גמילה. אומנם זה קשה להגיד ולעשות אבל נותן תקווה שזה אפשרי.

אנשים נגמרו מסמים קשים מאד, ממצבים חמורים מאד מאד.

בטוחה שאת גם יכולה. ואם היה לך מספיק כח לכתוב פה, תוכלי לאגור עוד כח ולטפל ולהיגמל ולסיים.

מאחלת לך טוב בעז''ה ♥️

קודם כל חיבוק ענק ענק.

ההתמודדות קשה מאוד ולא פשוטה

היא שקופה כי את מסתירה- אבל היא שם.

וכשאת מסתירה משהו- הקושי הוא גם על ההתמודדות וגם על ההסתרה, מנסיון...(רצית הזדהות 😉)

אני לא מחלקת ציונים כמה זה נורא וכמה לא. זה גם לא משנה

את עושה את מישהי אחרת עושה ב'.

זה לא בית משפט.

זה מספיק שזה משהו שלילי ואת מרגישה את ההשלכות ורוצה להיגמל.

כמה דברים

1. הכותרת. תחזקי את עצמך. תמצאי נקודות אור ויש המון. זה דבר אחד שלילי, משמעותי אבל אחד. אני בטוחה שיש המון, ועצם הרצון שלך מוכיח את זה. ממש תרשמי רשימה מפורטת של דברים שאובים בך.

2.חמלה. גם שעושים דבר שהוא נורא מותר לחנות ולחבק ולהכיל את עצמנו. הלקאה עצמית לא מקדמת אלא רק מובילה למעגל קסמים שבסופו נופלים שוב.

3.לזהות דפוס- את שמה לב אם הנפילה קוראים בזמן מסויים? לחץ, חרדה? או חשק מיני לא מסופק? את רוצה את מה ששם טכנית או מה שזה מספק לך?

לכל מה שתעשי פה יש התקדמות בנתיב שונה.

אם זה לחץ וחרדה- לטפל במקור.

אם זה חשק מיני טכני אמיתית רוב הבעלים רק מחכים שהאשה תרצה לשדרג את החיים הסודיים באספקט הזה, לאפשר בעדינות וחכמה להביא לידי כך.

חשוב לי לומר שאם אכן מתגלה דפוס התמכרותי שהוא התמכרות ממש, כדאי לחשוב על עזרה מקצועית.

דבר נוסף שחשוב לי לומר- זה לא צובע את כולך. למה את פוסלת את כולם- זו לא האשה שבעלי רצה זו לא האמא שמגיעה לילדים שלי. אם את נופלת בזה, אז את גם לא מקשיבה להם, מגדלת, מאכילה, מכבסת וכו'? את חברת יכולות הכישורים של אמא כי נפלת? זו עצת היצר הרע שרוצה לדרדר אותנו לתהום נצחית ולא מאפשר לנו לקום ולהמשיך. וזה בטוח לא נכון, טכנית.

העולם שלנו לא שחור ולבן. הטוב והרע משמשים בערבוביא.

ברכת ה' עלייך ומליון חיבוקים!

הוא צריך לדייק את עצמו באופן כללי מול אנשים ולהציב גבולות. ספויילר: לא תמיד זה יהיה נחמד לך.

שכן יעזור הכוונה של איש מקצוע. להרגיש שיש גב של איש מקצוע מול מניפולציות וסחיטות רגשיות חוזרות ונשנות, אל מול הצרכים הזוגיים והמשפחתיים שלנו.

פשוט, הוא לבד. לא מצב שבו הוא מנהל קונפליקט לחץ משני כיוונים.

אם תגיעו להסכמה ביניכם. תוכלו להציב את הגבול. ומותר עד ניתוק מוחלט.

על יעל זק''ש, מנהלת הפורום @נגמרו לי השמות

ממש לא מובן מאליו, משמח ומחמם את הלב, תודה רבה 🙏

ומזה אפשר להסיק את היקף התופעה הנוראית והמצערת.

שהרבה מהגברים (מבין אלה שבאמת לא רוצים את הטינופת הזו, אך מתפתים בכל זאת, כלומר רובם הגדול של הדוסים, ולא רק), היו מעדיפים יותר מעורבות, שותפות ותמיכה מצד האשה שלהם עם היא מגיעה עם הרבה מאד הבנה, הכלה, אמפתיה, אמון, סבלנות, רצון אמיתי לעזור, ואהבה בלתי מעורערת.

אך בפועל הרבה מהנשים לא מסוגלות לכך או לא מעוניינות בכך. בהחלט אפשר להבין זאת, לדעתי זה חבל, אבל מה לעשות.

זה כואב, מאד. גם לאיש, גם לאשה - השאלה מה עושים אחרי שנותנים זמן לכאוב את הכאב, ומתפנים לחשוב מה הלאה?

"אש בבית עמרם", ולא לחינם אמרו שאין אפוטרופוס לעריות. זה לא אומר עלייך שום דבר, זה הדבר הראשון הכי חשוב בסיטואציה הזו.

עכשיו צריך למצוא תהליך שדרכו עובדים על פיתוח הרגלים חדשים וחיזוק האיפוק והשליטה העצמית. יש מי שזה אצלו עם אוכל, יש מי שזה אצלה עם שופינג, ויש מי שזה קורה להם בנושאים הרגישים האלה.

הכאב מובן, והכאב גם מותר. את זה בכל מקרה אין טעם להכחיש.

איך אפשר לתת כותרת לנושא כל כך עמוק, כואב ומורכב??

אי אפשר.

למעשה:

-אין דבר יותר כואב בעולם מאשר שתי השורות שכתבת. אפשר לבכות על זה שנים. זה הדבר הכי עצוב וקשה שיכול לקרא לך..

-תדעי לך שלעולם נשים לא יבינו את תפיסת העולם של גברים באמת על הנושא הזה. וגם אם יבינו לעולם לא יכילו.. אולי רק אם תלמדי פסיכולוגיה מינית...

הגבר שלך לא ממש בוגד בך. הוא אוהב אותך הכי בעולם.. הוא רק מתמודד עם גירויים שחזקים יותר מכל הרגשות שלו ועובדים רק על הביולוגיה שלו. תקראי שוב את המשפט האחרון. הכוונה היא שאת לא -לא מספיקה לו. הוא לא חושב שאת לא יפה או לא חלילה לא -לא אוהב אתך מספיק. כשגבר צופה בדברים מיניים זה הרבה פעמים מנגן לו רק על הביולוגיה, על התאווה והגוף. זה נטול כל רגש. זה מלא ומוצף תאווה, אבל לא רגש. הרגש שלו תמיד יהיה שמור רק לך. כשהוא נפל הביולוגיה שלו גברה. זה הסיפור.. (מקווה שאני מספיק ברור)

חשוב שתביני אותו! -עד כמה שאת מסוגלת... העולם פיתויים וגירויים שמציבה המדיה היום בפני גברים היא לא נתפסת בעוצמתה. ותדעי לך שאם הוא -כמו שכתבת, נופל רק פעם בהרבה זמן (בתקווה שזה אכן כך ולא בעוד מקומות) זה אומר שהוא ממש עובד על עצמו ומשתדל שזה לא יקרה וכנראה שברגע חולשה נפשית או פיזית, עייפות, הוא לא מצליח ונופל.

אני חושב שזו תעודת גיבור במובן מסויים.. אם הוא נופל רק פעם מכמה חודשים הוא גיבור! שלא תחשבי. אני כלל לא מנרמל את המעשים שלו. זה בעייתי ונוראי לחלוטין. ממש! אבל אם את עושה זום אאוט רגע; תביני, בעלך לא הכי צדיק כמו שרצית או דימיינת. יש לו יצרים והוא נופל. אבל שימי לב! הוא לא "שה תמים", ודווקא בגלל זה: עם זאת שהוא חשוף לעולם הגירויים והתאוות שמציעה המדיה, הוא משתדל וכל כך נלחם לא ליפול, ורק פעם ב.. נכשל. דעי לך שאנשים שחשופים לעולם הזה שמציעה המדיה בדרך כלל מכורים ונמצאים עמוק עמוק בלופ בתוך התוכן הזה. שוב, אני לא מצדיק אותו כלל. אבל רק חשוב שתביני שהוא בתוך מלחמה. הוא לא אוהב את המקום בו הוא נמצא.

דעי לך שזו התמודדות קשה ביותר. "ה"התמודדות של הדור שלנו!!

-אם זה ממש ממש מפריע לך, ונשמע שזה כן, תתייעצי עם רב או יועץ זוגי העוסקים בתחום. חשוב שזה יהיה מישהו עם הבנה עמוקה בנפש האדם ובעל רחבות אופקים. ולאחר מכן אני חושב שאת צריכה לפתוח את הנושא אתו. כן, עם בעלך. אבל לבוא עם מאסה פסיכית של הכלה, הבנה, קבלה. אפס שיפוטיות!!! אפס!!!

אני חושב שרק אם תיגשי איליו ככה, את תצליחי בעז"ה, ואת הולכת לתת לו את המתנה הכי גדולה שנתת לו בחיים.

תגידי לו שאת מבינה אותו ואת ההתמודדות שלו. יודעת שזה קשה. יודעת שזה לא אתה ולא קשור לכל הטוב שביניכם.. אבל את רוצה שביחד הוא ייצא מהג'ורא הזו...

-הכול בהשגחה פרטית! לא סתם את נשואה לגבר הזה, עם ההתמודדות הזו. ולא סתם גילית את זה; כנראה שיש לך שליחות מטורפת שרק את יכולה לעשות. ואת בעז"ה תעשי את זה, ובגדול!

אני לא מכיר את המכלול והמבנה, לכן אני שוב מדגיש: חייבים להתייעץ לפני עם רב וכדומה. מה שכתבתי זו דעתי הענייה. אני לא יועץ ולא רב, ולא עם ניסיון בתחום. רק אדם שחושב קצת ושעבר הרבה. כך שייתכן ואני טועה לגמרי...

אבל מה שבטוח את חייבת לשים בצד את כל החששות, הפחדים הבושה. להיות לביאה. לקחת את החיים שלך והזוגיות והבית שלך בשני הידיים, ולהגיד לעצמך ולאלוקים: "אני מנקה לך ומטהרת לך את המשכן לשכינה שבביתי". "אנא ה' עזור לי!"

מאחל לכם את כל ההצלחה שרק אפשר.

זכרי: ירידה צורך עלייה!

הייתי חוזרת מטבילה והיה נוגע פעם אחת ואז לא מתקרב אליי שבועיים. זאת אומרת שהיה השלכות למעשים שלוִ . ולא הייתי מבינה למה לא מתקרב אליי.

את באמת חייבת להתייעץ עם מישהו..

היום אפשר למצוא -ובוודאי שמגזר שלנו, רבנים כל כך אנושיים. כל כך חדי מחשבה ויחד עם זאת בעלי רגישות.. אני בטוח שאם תרצי תמצאי מישהו כזה.

את חייבת. כמה שזה יהיה לא נעים והכל...

והעיקר להיות חזקה. לקחת נשימה לפני כל צעד ולדעת שה' שם אותך בתוך הסיטואציה ויש לך את הכוחות לעמוד בזה.

את רוצה טוב, אז זה מה שיהיה בסוף.

בטוח!!!

לא לדאוג, לא לדאוג...

בשורות טובות והצלחה רבה..

מה הוא אמר לגבי זה?

ולא מבין ממה אני כל כך פגועה. ולמה לא ממשיכה הלאה ושוכחת מזה כי מבחינתו הוא השתנה ולא יעשה את זה שוב. חייבת לציין שלפני 3 חודשים נפל. הבטיח שלא יקרה שוב. ושבועיים אחרי שוב נפל. ועדיין לא מבין למה אני פגועה .

אני מנסה להבין האם כל אחת הייתה מרגישה פגועה ונבגדת או שאני דרמטית ?

ואני מתעלמת מההשלכות ושמה אותן בצד ושואלת רק לעניין עצם המעשה. שלמרות שנשוי מחפש יזום תמונות. זה מרגיש לי זלזול וחוסר כבוד אליי.

ניסה לעצור ולא הצליח, הבטיח ושוב נפל - קוראים לזה התמכרות. הדרך החוצה מצריכה עזרה מקצועית.

אם כלל החיים שלכם הם טובים, אז זה לא שהוא מחפש אישה אחרת אלא הוא מחפש את ה"סם" שלו. אם הקשר ביניכם הוא תקין מצד עצמו אז באטתה מידה הוא יכל להתחיל לעשן. זה לא בגללך וזה ממש לא שייך לחוסר כבוד כלפייך. כשאדם מכור אז זה פשוט לא בשליטתו גם אם הוא חושב שזה תועבה.

אדם שמבטיח לעצמו שלא יאכל עוד מתוקים ואז אוכל עוגייה אחרי שבועיים שלא אכל, מכור למתוק? או פשוט יש פה פיתוי שלא הצליח לעמוד בו?

בעיניי הנקודה הבעייתית פה היא שלא נוגע בה אחר כך.

כלומר אם נשים לרגע בצד את מה הוא עושה, ונתמקד במה זה משפיע עליה, שם יש עבודה וזה בעיניי הפן החשוב, הפגיעה בזוגיות.

כי עצם המעשה הוא התמודדות שלו מול עצמו. ואם פותחת השרשור הייתה אומרת שזה לא משפיע עליה בשום צורה אבל היא נגעלת או מרגישה נבגדת וכו' הייתי אומרת לה לעשות עבודה פנימית מול עצמה, לעשות הפרדה בין המעשים שלו אל היחס שלו אליה.

אבל ההשלכה המיידית היא פגיעה בזוגיות ולכן זה בעייתי.

זו שאלה מה קרה לפני שקיבל על עצמו לא לאכול יותר מתוקים. ואנחנו יודעים שמיניות היא כוח קצת אחר מתשוקה למתוק.

אבל אני מקבל את הזהירות שלך.

לא כל מי שלא מצליח לעמוד במילה שלו, הוא מכור.

במיוחד אם הוא הבטיח רק בגלל הכעס שלה בלי רצון אמיתי ויצא מנק הנחה שהיא לא תגלה.

ואפשר לבדוק אותם בשאלון די פשוט של 12 צעדים.

למשל בהתמכרות תמיד תהיה הידרדרות מדברים קלים לדברים חמורים יותר.

למשל כפייתיות, למשל שלא בהכרח יש לה קשר לסיפוק המיני בזוגיות (כלומר יכול להיות מצב שהיחסים מעולים ועדיין יש התמכרות)

שלמשל תסמיני גמילה מסוימים למי שמנסה להתנקות.

היד באמת קלה על המילה, מצד שני יש הרבה מכורים שלא מודעים לעצמם.

תרגישי בנוח עם הרגשת הנבגדות.

זה אמנם לא בגידה. ובאמת כמו שכבר כתבו זה נפוץ מאד.

אבל זה לא מצדיק או מכשיר או אומר שזה פחות פוגע ומשפעל.

מבינה אותך ממש.

וכמו אלה שהגיעו - ממליצה ממש להתייעץ. ובאמת נשמע שהוא מכור ולא מצליח להפסיק ואז כדאי לבדוק תהליכי גמילה.

בהצלחה ממש!!

עד כמה זה פוגע באשה

קודם כל זה שאת מרגישה שזה כמו בגידה עבורך, זה בסדר, ככה את רואה את הדברים ואת יודעת מה את רוצה בזוגיות שלך.

זה משהו שגילית רק עכשיו ויכול להיות שהוא לא רואה את זה בתור משהו גדול במימדים שאת רואה את זה, אז פשוט תדבררי את עצמך מולו ותגידי לו בלי לתקוף(כי הוא לא מודע לרמת התסכול והאכזבה שאת חווה כרגע), שגילית את זה לאחרונה, שזה מאוד מפריע לך, תסבירי לו גם למה זה מפריע לך ותשאלי מה גרם לו לעשות את זה?

תפתחי איתו את השיחה בצורה כזו שתיתן לו את האפשרות להגיב לך כדי שתייצרו שיח אמיתי ולא שיח עמדות, כי יכול מאוד להיות שיש בעיה יותר עמוקה שמפריעה לו(לא שזה מצדיק את המעשה) והיא זו שגרמה לו לעשות את זה. - ככה גם תעמדי על מה שמפריע לך וגם תשתמשי בזה בשביל לשפר את הזוגיות שלך.

אולי כדאי לבדוק גם את כרמי צור, נגוהות, מעלה מכמש ויישובים באזור בנימין. שווה לברר בכל מקום על חיי הקהילה, האופי התורני ורמת הביטחון בפועל. מאחלת לכם למצוא מקום שתרגישו בו באמת בבית ❤️

מכיר כמה מהם

ואני בטוח שיש רמות שונות של דוסיות וכיפיות

יש התיישבות צעירה, זה יותר סגנון צעיר ואחיד, קראוונים הרבה פעמים...

ויש יישובים 'ותיקים' יותר...

זה בא על חשבון נוחות וקרבה לערים, באיזורים 'מסוכנים' אם זה משהו שמטריד אתכם...

ממליצה לבדוק גם את כרמי צור וגוש עציון, יש שם יישובים עם קהילה תורנית ואווירה משפחתית ❤️

זהו יישוב "תורני פתוח" - חם ומשפחתי, עם גבעה סמוכה ובה 14 משפחות של חלוצים.

גיאוגרפית הוא "חור במרכז הארץ" - 40 דקות מירושלים, אריאל, פתח תקווה ולוד. 30 דקות ממודיעין. 15 דקות מעפרה.

המצב הבטחוני די רגוע בשלוש השנים האחרונות מאז פרוץ המלחמה. אין הרבה אירועים באזור. [מה שקרה בעין רייא, ליד נווה צוף, בערב יום הכיפורים הוא היוצא מן הכלל המעיד על הכלל, והמטיילים חזרו למעיינות בהמוניהם].

מוזמנים להתייעץ בפרטי. אני כמעט לא כאן.

שהנער הגיבעוניסט מתברר מקפיד (חוץ מעל נזירות מלאה של אי תספורת בכלל) גם על קצוות השרוול כארבע כנפות ושם גם בהן ציציות.

התשובה היא כנראה הגיל של הילד. זו תספורת שהיא "באופנה" בקבוצות מסוימות, והילד רוצה להסתפר ככה, ובשלב מסוים ההורים לא מחליטים לילד איך להסתפר. וכנראה שזו תספורת די מנייסטרים בציבור החילוני עכשיו.

גם אחי השמיניסט החצוף מסופר ככה, ולדעתי זה נראה מכוער וערסי, וחבל על הפאות המתולתלות שהיו לו בילדותו. מה לעשות, אי אפשר להכריח אותם בגיל הזה.

במקרה הבינה גם תפסה לך את הגילאים של הילדים בצורה הדרגתית: מילד חמוד יהודי קטן, שעובר שלב של גיבעוניסט, ואז הופך לערס שמתסובב עם החבר'ה בשתיים בלילה ומשאיר זבל ברחוב.

אבל אני דווקא רואה תופעה הפוכה מקבילה- הרבה יותר נערים מגדלים פאות ארוכות

בטח בהשוואה למה שהיה בילדות שלי.

כמו נערות אצלינו מבתים סופר דוסים שהולכות עם שרוול קצר ושסע כמעט עד למעלה.

זה לא כי ההורים מרשים. זה אף על פי שהם לא מרשים.

אולי בגיל ההתבגרות יש צורך לשנות משהו והפאות נבחרות כקרבן.

איך הילדים שלך מסופרים?

היום לא שואלים.

אפילו בגיל 12 אני רואה את זה, בגיל שבו ילדים עוד לא אוכלים שניצל בחוץ בלי לבקש רשות מההורים

ב"ה בשנים האחרונות יש תופעה של התחזקות המונית

אם שאני הייתי נער. ללכת עם ציציות בחוץ זה היה רק מי שממש דוס או חזק.

הרוב היו הולכים עם פתילות בפנים (ואני מוציא רגע את עניין ספרדים אשכנזים כי זה לא קשור)

כיפה. רוב מי שהתפלל איתנו בבית כנסת. לא היה הולך עם כיפה ביום יום. גם כאלה שהקפידו על אורח חיים דתי.

היום ב"ה אנחנו רואים שגם חבר'ה שעדיין רחוקים מאורח חיים דתי מלא, יכולים להסתובב עם כיפה או ציציות בחוץ

יכול להיות שהוא לא יקפיד על שמירת שבת וכו' אבל עדיין ביום יום הוא יסתובב עם כיפה וציציות בחוץ (מכיר כמה כאלה)

יכול להיות שנערים שאתה רואה שייכים לזרם הזה

זה לא זרם דתי קלאסי

זה יותר מסורתי +

אלא באמת על טובי בנינו ממשפחות מאוד מאוד דתיות

זה לגמרי גיל ההתבגרות

אם ילד בן 12 מתעקש להסתפר ככה

אני יכולה להבין את ההורים שמעדיפים לא להיכנס למלחמות על תספורת

לדעתי פאות זה הכי יפה בעולם

אבל אם הילד שלי יתעקש להוריד אני אגיד לו את דעתי ואתן לו להחליט על עצמו

אם זה קצר אבל עדיין בגבול ההלכה. ניחא

אבל גלח מלא של הפאה שזה איסור דאורייתא ממש אני אישית (ורוב הדתיים שאני מכיר) לא הייתי מסכים

אני לא כל כך מכירה את ההלכה הזאת בתור אישה....

אבל יכול להיות שהם כן משאירים קצת ופשוט לא רואים את זה?

שאסור להקיף פאת הראש

משמע שאסור לגלח מאיזור הרכה ועד סוף העצם שליד האוזן.

אסור שיהיה מגולח. צריך שיהיה שיער ממשי. והפוסקים נתנו הגדרה של סביב 4-5 מ"מ לפחות.

(לא כתבתי את כל ההלכה אלא בגדול את עיקר הדברים)

את יכולה להתחיל משם,יש שם גם משפחות דתיות.

בהצלחה!

זה דיי חלום שלי שמכל מיני סיבות לא יכולות להתגשם