החלק הקשה זה הקריז.
הקריז וזה ששינוי הוא אשליה, אתה בעצם אותו דבר רק חושב שהצלחת להיות אחרת.
אבל אני חושבת שיש שוני מהותי בין שתי התגובות...ענבלבס"ד
להגיד לבנאדם "וואו איך השתנית" לדעתי זה לאו דווקא דבר רע, זה יותר אמירה של התפעלות, אמירה מעריכה.
אותי אמירה כזאת הייתה מחזקת, הייתה מוסיפה לי. כי אני גאה בעצמי על השינוי שעשיתי ומתוקף היותי יצור חברתי אני שמחה שגם אחרים גאים בי.
להגיד "זוכר שפעם היית בלה בלה בלה?" זה מיותר.
להצביע על שינוי מבורך שונה לדעתי מלהצביע על העבר.
קשה לי להסביר ואולי לא הובנתי..
אבל מקווה שכן.
בכל מקרה מבינה אותך.
אבל אל תחשבי שהגל שטף את הכל.
אם ביצרת את הארמון באבנים אז אני מקווה שהוא לא יישטף..
וגם אם הוא נשטף, החול לעולם לא נעלם.
ב"הצלחה..
משום מה זה ממש מכאיב לי
כי לרוב זה נאמר בזמן שהשינוי עדיין לא יציב
ואז זה מחזיר אותי אחורה
אני לא יודעת בדיוק להסביר למה
עצם ההתעסקות מבחוץ בתהליך שלי מכאיבה לי.
אוף. פעם שינוי היה יותר קל.
תודה 
זאת גם שאלה של מאיפה זה מגיע או איך זה מתקבל.
"וואי איך השתנית" 'היית מגניבה ואת ממש מעפנה עכשיו לאן הלכת ומה עשית עם ההיא שהכרתי?!"
"וואי איך השתנית" 'סחטיין על האומץ וההתמדה!!'
מעניין אם זה עובד
מעניין אם זה יעבוד
ישקפיץחייב דחוף.
הרבה התחיל כאן.
כתיבה ופריקה ודברים חדשים, אנשים חדשים
מסגרת שונה לתקשורת.
לילות קרים, שיחות ארוכות שעוברות בהרבה מקומות אבל בסוף משאירות טעם מר של אכזבה וכמיהה.
ציפיות, בלי מקור. פרשנות, רצונות ודמיונות.
נגמר מהר או לאט, אבל בעצם בכלל לא התחיל.
או לא נגמר באמת, עד שנגדע. ואז שוב, מבליח, מצפה-מתאכזב-שוקע, נשאר לבד.
ובסוף הכל חוזר לאותה הנקודה, אותה הכמיהה, אותו החוסר.
מה שמילא אך ייסר ובכל פעם היה בלב חצוי, רק הגביר את הרצון בכל פעם.
קוראים לזה בכל מיני שמות - בדידות, חוסר בחום ואהבה...
רכבת הרים של רגשות, חיים שלא ממשיכים בשום כיוון למשך תקופה ארוכה.
בכל פעם משהו אחר בא ומתחיל הכל מחדש.
אין סוף. בסוף זה רק אני.
שלום בנצי 👋)
