בינתיים זה עוד לא ממש רלוונטי כי הקטן עוד לא כל כך מתעניין או צריך את המשחקים (עוד לא בן חודש), אבל בכל זאת אשמח לשמוע על העניין-
כרגע הגדולה (בת שנתיים וארבעה חודשים) בטוחה שכל במשחקים בבית הם רק שלה. ולמעשה זה די נכון, את כל הדברים היא קיבלה במתנה מאיתנו או מאבא וסבתא משני הצדדים, בכל מיני הזדמנויות, כך שהגיוני להגדיר את הכל כשלה. מצד שני, מבחינה אמיתית זה לא באמת כך, הרי כשהקטן יגדל המשחקים כן יהיו גם שלו, ולא נכון שהיא תצטרך 'להרשות' לו כדי שיוכל לשחק.
בינתיים הגדולה מאוד מאוד אוהבת את אחיה הקטן, אבל כשהוצאנו לו את האוניברסיטה היה לה קשה לתת לו לשכב עליה. בהתחלה לא לחצתי ונתתי לה לשכב עליה לבד, ודי מהר היא כבר רצתה שהוא ישכב איתה. אבל כשרציתי לתלות את המשחקים על האוניברסיטה, היא ממש לא הסכימה וטענה בתוקף 'זה שלי, אני לא מרשה!'.
כיוון שעכשיו זה באמת לא משנה לו, אז בינתיים עזבתי את העניין, אבל אני כן תוהה איך להתייחס לזה כשזה יעלה בהמשך- ללמד אותה לשתף ב'שלה'? או להגדיר שזה לא רק שלה אלא גם שלו, גם אם היא לא רוצה?
יש לציין שכשחברה מהמשפחות הגיעה אליה כמה פעמים היא שיתפה אותה במשחקים שלה מאוד יפה, אבל היה ברור לה שזה רק לזמן הביקור.
כרגע הגדולה (בת שנתיים וארבעה חודשים) בטוחה שכל במשחקים בבית הם רק שלה. ולמעשה זה די נכון, את כל הדברים היא קיבלה במתנה מאיתנו או מאבא וסבתא משני הצדדים, בכל מיני הזדמנויות, כך שהגיוני להגדיר את הכל כשלה. מצד שני, מבחינה אמיתית זה לא באמת כך, הרי כשהקטן יגדל המשחקים כן יהיו גם שלו, ולא נכון שהיא תצטרך 'להרשות' לו כדי שיוכל לשחק.
בינתיים הגדולה מאוד מאוד אוהבת את אחיה הקטן, אבל כשהוצאנו לו את האוניברסיטה היה לה קשה לתת לו לשכב עליה. בהתחלה לא לחצתי ונתתי לה לשכב עליה לבד, ודי מהר היא כבר רצתה שהוא ישכב איתה. אבל כשרציתי לתלות את המשחקים על האוניברסיטה, היא ממש לא הסכימה וטענה בתוקף 'זה שלי, אני לא מרשה!'.
כיוון שעכשיו זה באמת לא משנה לו, אז בינתיים עזבתי את העניין, אבל אני כן תוהה איך להתייחס לזה כשזה יעלה בהמשך- ללמד אותה לשתף ב'שלה'? או להגדיר שזה לא רק שלה אלא גם שלו, גם אם היא לא רוצה?
יש לציין שכשחברה מהמשפחות הגיעה אליה כמה פעמים היא שיתפה אותה במשחקים שלה מאוד יפה, אבל היה ברור לה שזה רק לזמן הביקור.
