1. תכניסי לעצמך שתכלס הוא הגבר ועליו חובת הפרנסה.  (אני יודעת שזה נשמע פטתי, ולא באמת יעיל )

2. תזכירי לעצמך את הדברים שהוא כן מתנהג בתבונה ובשיקול דעת נכון, ותנסי להיזכר אם לא קורה גם לך מידי פעם יציאות כאלו. 

3. לכי לישון ותעברי הלאה. בסופו של דבר הוא בעלך, וזה באסה לכעוס על האדם היקר לך ביותר.

זה קודם כל.

אבל לדבר ממקום של רצון לדבר, מרצון להבין את המניעים של הצד השני, ומרצון ליישר את ההדורים. לא לדבר רק ממקום של עצבים והטחות.

לגבי המחשבות- סתם יצר הרע, עזבי אותן, אל תתני ליצר הרע את התענוג הזה

עוד משהו- יכול להיות שהוא טעה. יכול להיות שאת טועה. הענין הוא שמותר לאנשים לטעות. ורצוי שהצד השני ילמד לקבל גם את הטעויות. אפילו אם זו טעות של אלפי שקלים. (כמובן שרצוי שהצד הטועה גם יוכל לקבל את העובדה שהשני כועס.. אבל אני כותבת לך ולא לו)

עוד נקודה- הקשר ביניכם ושלום הבית שלכם חשובים יותר מאלפי שקלים ומהלוואה נוספת. כדאי לזכור את זה.

והכי חשוב- כשיש נפילה כזו בקשר- אם עוברים את זה נכון- אז רק טוב יכול לצאת מזה בסופו של דבר. מנסיון..

אני לא רוצה להעצים את הכעס אבל ע"פ מה שאת מספרת אין ספק שהמעשה הזה בעייתי. אני לא מסכים ע@שמן פשתן לגבי הסעיף הראשון שכתבה. נכון שחובת הפרנסה מוטלת על הבעל במובן הזה שאם ח"ו יש מחסור הוא יצטרך אפילו לעבוד בזבל או לקבץ נדבות ולפרנס, אבל היום כשנשים עובדות ושותפות בכלכלת הבית יש להן את הזכות להתערב ולהכריע גם בשיקולים הכלכליים האחרים. עשיית צעד משמעותי, גם אם לא קריטי, תוך התעלמות מדעת בן הזוג זה דבר בעייתי מאד והוא צריך לדעת את זה.

מצד שני הייתי מנסה להבין אותו, לשבת לדבר ברוגע ולשמוע ממה נבע הצורך לקנות את מה שקנה. אולי דווקא התחושה של הלחץ הכלכלי השפיעה עליו לעשות מעשה שישרה עליו הרגשה (מדומה) של שפע. אולי הצורה שבה אמרת לו את דעתך גרמה לו לעשות בכוונה הפוך (אולי אמרת בהחלטיות פסקנית בלי לשמוע את דעתו, אולי גרמת לו להרגיש שאת חשה במצוקה כלכלית ושהוא לא מצליח לדאוג לך). אי אפשר לדעת מה עומד מאחורי המעשה בלי לדבר על הדברים בגילוי וברוגע.

הכי טוב שתשבו ביחד ותדברו ותנסו לברר מה המניע של המעשים. אם תגיעו להבנה שזה הדבר הנכון תבררו אם אפשר להחזיר את הדבר שהוא קנה (יש חוק לגבי החזרת סחורה). ובסוף, אם לא עשיתם את זה, כדאי שתתחילו תהליך של למידה של קבלת החלטות בכלכלת בית.

מאפשר ביטול עסקה והחזרת הסחורה, במגבלות שונות, בד"כ תוך 14 יום מהרכישה.

מה בדיוק המציאות אצלכם וכו' - אבל הבדל הסתכלות כזה בין איש לאשה, אינו דבר נדיר.

ב. שוב, בלי להכיר את המציאות הספציפית - אבל בכללי, היחס הטוב ביניכם חשוב מהכסף.

ג. לאור זאת, הטוב ביותר, אחרי שקצת נרגעים, לדבר ביניכם. בנחת, בלי עצבים, להסביר אחד לשני את נקודת ההסתכלות, לדון, לנסות להגיע לעמק השווה.

הגישה שלך לא ממש מתיחסת לרצונות הבעל.

מה זה תבטלי את הרכישה?

אם זה כסף משותף זכותו לקנות מה שמתחשק לו..

היא כמובן יכולה להביע אתדעתה..אבל לשלוט לו על הצעדים נשמע לי אובר..

זה לא הקרא החלטה משותפת

לקנות משהוא בכמה אלפי שקלים על דעת צד אחד?

יום אחד יבוא לי ספה בשמונת אלפים שקל, את חושבת שאני אקנה על אף סירובו של בעלי???

רצונו של בעלה לקנות משהוא בכמה אלפים, רצונה לא לקנות- אז קודם לא קונים- עד שמגיעים להחלטה משותפת

ואם משהוא עושה החלטה ענקית בלי לשאול את הצד השני , אז למה הצד השני לא יכול לבטל? למה לבטל נשמע יותר חמור מלקנות?

את הצעת את זה כפתרון לבעיה שנוצרה ביניהם.

לדעתי זה  לא פתרון אלא העדפת רצון האישה ונסיון חינוך של הבעל.

אין ספק שצריך ללמוד לדבר ולקבל החלטות..

אני לא חושבת שלבטל זה הפתרון כאן

כסף בא כסף הולך - משמים

לריב על זה? לא שווה

אגב זכותו המליאה על פי ההלכה..

ומעניין לעשות סקר איך הגברים מרגישים שהנשים עשושות אותו הדבר עם הכ"א ..  

מי שהולך באדיקות על פיה לא מובטח לו שלום בית.

אבל לפעמים ההלכה יכולה לתת פורפורציות לחיים שלנו

באופן בסיסי -

1. תקנו "מעשה ידיה תחת מזונותיה", הבעל חייב לפרנס את האישה, ותמורת זה, מה שהאישה מרוויחה מגיע לבעל.

2. התקנה נועדה לטובת האישה, ולכן אישה יכולה לוותר עליה ולומר לבעלה - איני ניזונת ואיני עושה. אני אפרנס את עצמי ואתה לא אחראי לפרנסתי, והרווחים שלי יישארו אצלי.

[שאר ההתחייבויות שבכתובה נשארות בעינם].

נדמה לי שעד כאן זה מוסכם, אבל שיש עוד דיונים בנקודות מסויימות ששייכות מאוד ליישום של זה מציאויות נפוצות כיום. 

[זה לגבי ההלכה, כמובן שהשאלה ההלכתית הזו היא לא כל העניין במקרה הזה].

כשאנחנו בתקופות לחוצות כלכלית, או כשאנחנו שמים לב שאנחנו "עפים על עצמינו" עם ההוצאות- אנחנו קובעים תקציב שבועי

נניח 1000 ש"ח לחודש

עכשיו כל ההוצאות, אבל כל ההוצאות נכנסות פה

קניות של אוכל, של בגדים, בילויים, מתנות לחתונות, מתנות לחגים, פינוקים- הכל הכל הכל (לא כולל חשבונות חודשיים..)

כל שבוע יש דף חדש על המקרר וכל שקל שיוצא נרשם שם. הלכת ברחוב וקנית מסטיק? תרשום 3.5 ש"ח..

אם נשאר עודף למשל וניצלנו רק 650 ש"ח השבוע- אז שבוע הבא יש 350 ש"ח יותר, כלומר 1350 ש"ח סה"כ.

אם אנחנו רוצים לקנות משהו "גדול" (אלף, אלפיים שקל) אז חוסכים וכשזה מתאפשר עם התקציב- כשיש מספיק ב"קופה".

כמובן שזה משהו שצריך להיות מקובל על שני בני הזוג ומתוך רצון לחסוך ולהתנהל נכון כלכלית, אבל זה יכול לעזור..

ובנוגע למצב שלכם כרגע- אני מבינה אותך לגמרי. ואני מניחה שעיקר הכעס הוא לא על הכסף שאבד אלא על הרעיון, שהוא קונה דברים למרות התנגדותך.

לדעתי- שווה לשבת ולדבר על זה. אפילו לא על המקרה הספציפי הזה, אני מניחה שבסופו של דבר תצליחו לשרוד כלכלית את התקופה הזאת, אבל לדבר על איך היית רוצה שהדברים יקרו ולראות מה הוא חושב ולנסות למצוא דרך פעולה לפעם הבאה, שאם יווצר מצב כזה שוב (או מצב הפוך, שאת רוצה לקנות והוא מתנגד)- תצאו ממנו שניכם מרוצים.

בהצלחה

כבר כתבו כאן הרבה דברים אז אני רק רוצה להוסיף,

אחרי שירדו כל המחשבות הלא טובות ונשארו רק מחשבות טובות.

לשים לב שזה לא דפוס קבוע! אני מכירה זוג (כבר דיי מבוגר, שחיתן כמה מילדיו) שהבעל רגיל(אני מדגישה שיש כאן הרגל) לחיות על הלוואות ולחשוב שהוא במצב כלכלי טוב.

המצב כיום- הבעל יודע שהמצב הכלכלי שלו בכי רע! הלוואות הוא מתחנן שיאשרו לו, מסובך עד מעל הראש...

כתבתי את כל זה כי- חשוב לשים לב,דווקא עכשיו כשאתם צעירים, להיות עם יד על הדופק ולדעת שהלוואה זה לא כסף שלי ולא מצב כלכלי טוב!

אם המצב הוא חיים קבועים עם הלוואה לשים לזה סוף!!! וזה חלק מעבודה על שלום בית!

להסביר לבעל את זה בצורה יפה וברורה!

בהצלחה

בס"ד

אני רוצה לחזק את נונימי1. בן אדם שלא מפריע לו לחיות מהלוואות הוא אדם שיכול להוביל משפחה לקריסה כלכלית. ולא פעם אחת אלא שוב ושוב. ואני מכירה מקרים מקרוב. אם זו תופעה יש לטפל בה עם אנשי מקצוע- פסיכולוגים , מקימי, אנא עארף. כי זה עלול למוטט את הזוגיות. זה בעצם לחיות בשקר , לא לקלוט את המצב, לא להיות מוכן לסבול למען העתיד. לא לכבד החלטות משותפות, לברוח מהתמודדות עם המציאות. זה דורש טיפול . אבל זה רק אם התפתחה תופעה ולא מעידה חד פעמית, 

בנוסף לכל הדברים החשבים שנאמרו,

כשיירגעו הרוחות... עוד שבוע שבועיים,

כדאי לברר עם הרב שלכם-

על מה ומתי מותר בכלל לקחת הלוואה!!

יש הלוואות שעוברים בהן על איסורי ריבית דאורייתא!

היתר עסקא הוא רק לעסק שמכניס

(ויש כוללים בזה גם דירה, כיוון שאתה מרוויח נכס וכו'..

לדוגמא כדי לחתן ילד, לאולם, צלם וכו'- לפי הרב יעקב אריאל אסור לקחת הלוואה)

בהצלחה...

ממה שלא נשברים- מתחזקים!

עם הרבה תפילות להתקדם ולעלות.

עדיף נפילה עכשיו בכמה אלפי שקלים, ולטפל ולהתאזן, מאשר נפילות גדולות יותר בעתיד

נראה לי לגמרי לא רלוונטי כל מה שעולה פה בענין הזכויות של הבעל במסגרת הפרנסה וקבלת החלטות כלכליות.

זה ממש לא הנושא.

אם את מרגישה אובדת עצות, וחושבת מחשבות מרחיקות לכת, הדבר הראשון הראשון שהייתי עושה זה לחשוב מה זה אומר על הקשר שלנו.

לא ביום אחד או במקרה אחד מגיעים לתחושות כאלו. זה כנראה רק הקפיץ או חיזק משהו רדום.

לדבר ועוד לדבר ועוד להיות ביחד, ולנסות להבין באמת אחד את השני מבלי להאשים או לבקר, זה הדבר היחיד שמחזק את הקשר.

זה בסדר לכעוס מאוד ואפילו לרתוח, אנחנו לא מלאכים.

אבל בקשר זוגי הדבר הכי טוב שיש זה שיש למי ולאן לחזור.

בהצלחה!!

לדעתי זה עצה מקסימה אבל מאוד מצחיקה!!!

המון בעיות יש כי אין עם מי לדבר, אין הבנה מהצד השני, אין סבלנות לצד השני, אין הסכמה מהצד השני

אם זה היה כזה פשוט שכל יום יושבים שעה ומדברים ומסכימים החיים היו נפלאים

כשאומרים "לדבר" הכוונה לא שתמיד מסכימים ותמיד זורם ותמיד סבבה.

הכוונה שיושבים, ומבררים. גם אם בכאב או בכעס- מבררים. מה אני הרגשתי, מה את הרגשת, למה הרגשנו ככה, מה היה עוזר לנו. איך ממשיכים מכאן.

לא שיחה קלילה של איך מקבלים החלטות בסמינריון הכנה לשירות לאומי.

שיחת עומק אמיתית וכנה. עד שמגיעים למקום משותף ולרצון משותף. 

אני לא ממש מכירה גברים שישבו לשיחה, על איך הרגיש, מה הרגיש, למה הרגיש

זה אולי בנות מדברות על הרגשות וחופרות ומעמיקות

עם גבר זה אולי יכול לקרות פעם ב........ אולי שנה אם לא יותר

בטח לא על אלפי נושאים שעולים כל יום

במיוחד כשהנושא כאן זה עצם הקשר, כמו שכתבתי לה בתגובה.

זה לא אלף הנושאים של היום יום, זה הקשר שלנו, התחושות שיש לי כלפיך, ואפילו אם רק לפעמים.

אני מאמין שגם הגבר המצוי ששונא לדבר על תחושות של מה הרגיש איך הרגיש - כלשונך, יסכים ומאוד ירצה לדבר על עצם הקשר שלו עם אשתו.

זה יכול ואולי צריך להיות דוקא בזמן קר. אולי ביציאה למקום ואווירה שונים מהשגרה.

אבל בוודאי שיש הרבה גברים שידברו כך. ונכון שלא על כל נושא, אבל מדובר כאן על נושא שגרם לפיצוץ.

אם לא בדיבור- אז איך פותרים פיצוצים? עושים כאילו לא קרה כלום, מבקשים יעני סליחה וממשיכים? באמת שאני לא מבינה.

לא מדברים מתוך הבנה אחד של השני

מדברים מתוך הבנה שחייבים לדבר וללבן את העסק אחרת הקשר ישאר ברמת אחרי חתונה כל החיים.

מתוך הדיבור אפשר להגיע להרבה מקומות שלא חושבים עליהם מראש, אם אכן באים ממקום של רצון לפתור ורצון לשמוע. וגם כנות.

לאדם מבוגר יותר עם ניסיון שמבין את שניכם ויכול לעזור לך להסביר לבעלך את ההשלכות

שיש לבזבוזים שלו כדי שזה לא יימשך.

רצוי דמות תורנית (רב/יועץ ירא שמיים).

בהצלחה!

אני חושב שכן יש מקום לדבר עם בעלך בנושא הזה שמפריע לך מסיבה הגיונית. כי אתם הרי נשואים ומנהלים אותו משק בית. אם לא תבטאי את הכעס הזה, הוא יצטבר בך ויתבטא בצורה אחרת ביחסים ביניכם, דבר שעלול להוביל למשבר בזוגיות. במערכות יחסים אסור לצבור כעסים, חשוב לדעת לדבר על מה שמפריע, אך לעשות זאת בצורה חיובית. ניהול כלכלי הוא דרך חכמה לגרום לשניכם להתכנס לתקציב המשפחתי, וגם יאפשר  מידי פעם להתפנק ולבזבז בדברים קטנים ובמסגרת התקציב בלבד.

עוד על זוגיות ומשברים

עברנו יחד תהליך למידה - התנהלות כלכלית נבונה, ויישום הנלמד תורם מאוד לשלום בית. בזכות הכלים שרכשנו, אין יותר החלטות ספונטניות. הכול נשקל, וההחלטות מתקבלות יחד, בלי ויכוחים. (בעבר היה קשה יותר, כי הייתה פחות מודעות להשלכות של כל צעד, ולפעמים הרגשתי שהקניות הספונטניות של בעלי מערערות את היציבות הכלכלית, והוא סבר אחרת). 

אני גם אדם רציונלי, ואני משער שאם אני הייתי בסיטואציה דומה, הייתי בצד שלך.

אבל מהנסיון שלי, כדי לפשר, חייבים לשמוע את שני הצדדים!!

האם שקלת ליטול קלמנרבין או מרגיעים טבעיים אחרים? לפעמים צריך גם את זה עד שיסתדר

מאמינה בחוסן מנטלי

אז מנסה לשאןב רעיונות🙂

אפשר לשתות קמומיל להרגעה, ולשתות מיץ תפוזים טרי כדי לקבל ויטמין c נקי, אז למה אי אפשר לקחת רגיעון טבעי בכדור?
 

זה לא במקום עצות מנטליות, זה עצה נוספת. אל תבואי שלילית לזה, לא מדובר במשהו כימי או ממכר.

חוץ מההבנה שהעולם מורכב. לפחות אנחנו נמצאים בארץ ישראל, ריבונים על עצמנו, ויכולים להגן מבלי להיות תלויים בחסד המזויף של העמים.
 

ובעז"ה גם זה נראה שבכל מקרה נצא מהמלחמה (אולי סבב) הזה מחוזקים ייתר עם מעמד אחר, בריתות אחרות, ותודעה אחרת.

רק ראיה לטווח הארוך יכולה להועיל כאן.

זה יותר כמו מלחמה אחת מתמשכת עם הפסקות

זה כנראה ימשיך

אולי עוד הרבה זמן

זה לא מחליש אותי

מה שהיה לפני רצף המלחמות הללו

היתה אשליה

שמחיר הניפוץ שלה יכל להיות גבוה בהרבה

כל מה שיקרה

הרבה יותר טוב ממה שהיה פה קודם

הטיפים שלי

להתעלם מהחדשות

לצמצם התייחסות למלחמה למינימום

להתעסק בדברים שיש עליהם שליטה

כאלה שנותנים תחושות טובות

לחיים יש להציע הרבה יותר מאזעקות טילים וחדשות

זה מעבר ללהתעלם מחדשות, זה זה שאי אפשר לתכנן שום דבר, לבסס קרירה, הילדים קופצים וצריך להעסיק אותם והכל מיטלטל

לילדים אולי למצוא פתרון ביניים שיכול להחזיק תקופה

קריירה כדאי שלא תהיה תלויה רק בזמני שגרה

ולעשות איזושהי חלוקה זוגית בקשר לילדים

אפשר לתכנן דברים

במגבלות מסוימות

רוב הדברים אפשריים

אם באמת רוצים אותם

לומדת תנ''ך.

התחלתי בלימוד הנ''ל היומי, וזה פשוט מרחיב את הדרך להסתכל על המציאות. זה נותן ראייה רחבה של מה שקורה כאן והמון המון תקווה. כשקשה לי אני עושה בינג' ומרגישה אח''כ שאני חוזרת לנשום.

זה נותן לי אמונה וחוסן מנטלי בכמויות.

ממליצה מאוד.

אלה פרקי תנ''ך מבוארים על ידי הרב פרנקו מישיבת הגולן.

אפשר למצוא בכל אפליקציה שאת שומעת בה פודקאסטים או מוזיקה.

דוגמא לפרק ששמעתי במוצ''ש האחרון (רק כדי להתבשם. ממליצה בעקרון לשמוע על הסדר)-

'תהילים מזמור פג

ואם שמעת, חשוב לזכור שאלו שיעורים בני חמש-שש שנים, שהוקלטו לפני ה-7.10.

הרלוונטיות שלהם רק מראה כמה אנחנו תחת השגחה אלוקית.

גם אני שומעת, מאוד אוהבת.

אני נמצאת בקבוצה ששולחים בה מידי יום 2 פרקי נ"ך ע"מ לסיים לשבועות

לק"י

אם זה מעודד אותה, היא יכולה לחשוב על זה...

אבל לדעת שזה לא סופי.

לפנות בעדינות ולבקש את החדר הריק?

בכל מקרה נשמע מבאס ממש. מה בעלך עושה בשביל לשפר את התנאים האלו?

ומורכב

אי אפשר להסביר להם?

למה לא היה אפשר להיות בחדר הפנוי למעלה?

לפני שהגעתם שזה יהיה המצב?

וגם אם זה הבית של האחות, אי אפשר שאח שלה ואשתו או האחיינית יהיו שם?

באמת מוזר להזמין כשלפחות לזוג אין מיטה לכל אחד משני בני הזוג

הקשר עם האחות לא חזק גם בלי קשר לחגים?

אין מצב לנסות להתקרב בשגרה כדי שאם תתארחו שוב (אם בכלל תרצי עם כזאת מציאות) תוכלו להשתמש בחדר הפנוי למעלה?

לך אין בכלל קשר עם גיסתך?

והכי חשוב, בעלך מבין אותך בכל הסיפור הזה?

מאוד חשוב שהוא איתך

אם הקשר עם גיסתך טוב, אין אפשרות לפני אירוח שם לבקש ממנה שאתם או הילדים יהיו בחדר השני?

על הדברים האישיים שלה כמו שאמרת לא צריך להיכנס

חבל שתגיעו לשם ותצאו בכזאת הרגשה לא טובה 

מאוד מורכב

וכנראה מצב רגיש ביותר

אגב, להזמין את ההורים אליכם רלוונטי? 

אז אישית, בלי קשר לכלל ההתנהלות, הייתי חושב שמי שמסוגלת להיות אמא, אמורה להחזיק באופן קבוע דירה לעצמה ולא להיות תקועה אצל ההורים, אבל כנראה שגם זה חלק מהמורכבות.

למעשה מציע להתמקד במה נכון לכם, גם אם זה להשאר בבית (אולי להזמין אותם אליכם?), אבל בשום אופן לא להכנס למורכבות בין גיסתך להורים.

מבחינתי, אירוח צריך לכלול תנאים מינימליים כגון מיטה.

אם אין מיטה, אין אירוח שכולל לינה. נקודה.

''אמא, אנחנו נשמח מאוד להתארח אצלכם, אבל בגלל שאין לכם מיטות עבורנו, נגיע ביום שבו אפשר גם לחזור הביתה לישון אחרי האירוח''. ככה פשוט.

בלי דרמות, בלי להפוך את זה ליותר ממה שזה.

אין מיטות, לא מגיעים.

שחלק מהקושי הוא גם שציפו מכם 'להתכלב' בלי שאמרו לכם.

ויש אנשים שבאמת זורם להם לישון מיליון אנשים בחדר קטן (שכנים שלי ישנים קבוע 7 נפשות בממ''ד עם תנאים כמו שתיארת). אבל יש אנשים שאצלם ילד בלי מיטה משלו- לא ישן דקה.

והילדים שלי הם מהסוג האחרון- אז אני מבינה אותך מאוד.

ואשתף שפעם חמי וחמותי הוציאו אותנו לנופש, אבל כדי לחסוך הם החליטו בשבילנו שהילדים ישנו שניים במיטה. שזה סבבה בעיני אנשים מסוימים, אבל אצלנו לא. ממש ממש לא. וגילינו את זה רק כשהגענו לנקודת האירוח.

אני הייתי חצופה מספיק כדי לשלוח שני ילדים לישון בחדר של סבא וסבתא.

ומאז זה לא חזר על עצמו.

ספציפית לגבי 'ליל סדר עם סבא', יש לזה משמעות וחשיבות של המשך העברת מסורת הדורות, אבל יש גם אפשרות אחרת.

רבים שנאלצו בקורונה או במלחמה או בנסיבות אחרות לעשות בעצמם - גילו גילוי חדש. ליל סדר שלכם, בקצב שמתאים לכם כשבעלך ואת ממוקדים בילדים שלכם - זה משהו מיוחד ומרומם מאוד. אפשר גם להזמין חברים לעשות יחד. אם יש לכם כח הכי חשוב (וגם הכי מחנך את ילדכם) להזמין את הזקוקים לכך בשכנותכם - אדם גלמוד, משפחה של עולים שאין להם קרובים בארץ וכד'. אבל קודם כל המיקוד בכם.

זה לא אומר שמעכשיו כך זה יהיה לנצח, יתכן שבעוד כמה שנים יסתדרו דברים ותוכלו לעשות בפורמט זה או אחר סדר עם סבא וסבתא, אבל כרגע זה כנראה יוצא מאוד עמוס - אז כדאי לחשוב על האפשרות.

עשינו את זה לא מעט שנים,

כי גם בשנים שהיינו צריכים להיות בצד שלי לפעמים לא יכלנו בגלל מורכבויות משפחתיות.

אבא שלי עזב לחו"ל לפני 5 שנים וכן יש כאב כזה ותחושת חוסר, זה בעיקר פוגש אותי סביב ליל הסדר

ועדיין מציע למצוא איך להפוך את הלימון ללימונדה.

אנחנו עשינו לבד סדר, זוג עם תינוק, בגלל אילוץ מאוד מורכב וזאת היתה חוויה מכוננת.

אח"כ חלק מהשנים כן נסענו, אבל כשהתאים שמחנו לעשות לבד.

ומצד שני, ממש מרגיש לי שאני מכיר את הסיפור הזה... די דומה לבית שאני מכיר. או בקיצור, יש מצב שאנחנו קרובי משפחה

בכל מקרה, התיאורים נשמעים לא טוב, אבל גם צריך להבין שאלו ההורים של בעלך, ואיזשהו מחיר תצטרכי לשלם על הכבוד שלך לבעלך ולרצון שלו לשמר קשר עם הוריו.

לשמחתי, אני שומע כאן הרבה תחושת הזנחה, אבל לא משהו בלתי הגיוני או לא אפשרי לחלוטין.

מציע שתקיימי שיחה עם בעלך ותחשבו על מה כן ומה לא, ואיך בכל זאת הולכים זה לקראת זה. כי בסופו של דבר דם זה לא מיץ עגבניות ואנחנו צריכים לתת מקום להיבטים סוציולוגים של בני זוגינו.

מציע לך להגיע עם אמפתיה וכבוד לצרכים שלו. קחי בחשבון שהמחיר יכול להיות הוצאה של בטן מלאה שלו על הורייך (אחרי הכל, הגמל לא רואה את דבשתו). וגם להכיר ולקבל את המושג "כניעה".

זה מה יש...

למרות שלא נראה לי.

ביננו אנחנו פתוחים ומדברים על הכל.

על האתגרים בשמפחתי ובמשפחתו.

וגם הוא מבואס מהמצב.

קשה לו שאמא שלו לא יוצאת...

לא מבין מה האחות נתקעה שם שנה פלוס...

וגם מתגעגע, בקיצור, מורכב

הסיפור-מסגרת שתיארת, מתאים אחד לאחד לבית שאני מכיר (ולמגינת הלב, הבית שגדלתי בו. רק שמסיבות שונות אני כמעט לא מתארח בו..). וכן, הכתיבה שלך מתאימה לגיסה שהתארחה בחג. כולנו יודעים שמאוד קשה לה.

מה שכן, זה כנראה לא אתם, גם כי אין הרבה סיכוי שהיא תכתוב כאן, וגם כי כשכנסת לפרטים זה שונה מאוד מהבית שאני מכיר (האספרגר הוא לא אח אלא קרוב ברמה אחרת, והאחות התקועה היא לא דתלשית וזה סיפור של הרבה יותר משנה שנתיים. ועוד כמה פרטים).

מצד שני, דווקא אני מדמיין את אותה גיסה מתייעצת אתי. ובכנות אני בעיקר שואל את עצמי למה מתוך כמה וכמה ילדים שקשה להם, רק היא "עושה כל כך הרבה בעיות"? למה דווקא היא לא מתפשרת? ובפרט באמת שהם באים מעט מאוד (לא רק לאירוח, גם לארוחה קצרה וכדו' הם בקושי באים, וגם כשבאים - זה בלעדיה).

וזה מדגיש לי אולי את מה שצריך לשים לב ולהיות מודעים לו. בשביל לשמר קשר עם משפחה, זה עניין רציני ודורש איזה מחיר משמעותי. אם זה חשוב לכם (כמובן בהנחה שזה באמת חשוב), אז נאלצים לשלם את המחיר. אפשר להפחית את הכמות, אפשר למצוא מקסימום פתרונות לבעיות ספציפיות (נניח אם יש בעיה עם הממד, אז אולי יש לבעלך חבר ילדות או שכן שהוא בקשר טוב איתו, ושינסה לסדר לינה אצלו). אבל אם הקשר הזה חשוב, צריך להבין שיש לו מחיר.

זה לא קל, אבל יכול להיות שגם בילך מתקשה אצל הורייך ושותק, ולא כדאי לעורר דובים. ובכלל יש סיכוי שזה גם קשור לרגישויות ייחודיות שלך.
 

בהצלחה יקרה ♡

שהכיוון של השיח ביניכם פה הולך למקום רע.

אתה די בטוח שאתם משפחה ויש לך בטן מלאה עליה (או על הגיסה האמיתית), מה שמבטיח מתכון נוראי לפורום.

הכי טוב שתדלג על הסיפור הזה, או שתנסה להתאמץ להבין את הצד שלה. זו הזדמנות פז שלך לשמוע ולהיכנס לנעליים של מישהי שאתה חושב ש"רק היא עושה בעיות". אולי תגלה כמה דברים גם על עצמך במהלך הקריאה.
 

ואכמ"ל.

ואני אומר את זה דווקא בגלל שאני מבין את הסיטואציה, וגם אני כנשוי טרי, הייתי ממש שמח להיות קצת פחות דבוק למשפחה של אשתי, אבל בס"ד הבנתי מהר שאין טעם להיפרד ועדיף למסגר ולהתמודד.

ממש מבינה את התסכול על הסיטואציה. זה באמת יכול להרגיש שלא מתחשבים בכם.

זה שלא היה מקום נורמלי לישון, וחוסר הגיינה זה נורא מגעיל ומבאס אין ספק וברור שצריך להסיק מסקנות כלשהן להבא.

יחד עם זה, מציעה גם לחשוב על מה שההורים עוברים עם האחות וכמה זה התגברות והתמודדות יום יומית ואולי עוגמת נפש עבורם, ויש בן עם אספרגר שאולי צריך יחס מיוחד, והם בטוח רצו שתבואו ואתם גם חשובים להם מאוד.

יש מצב שהם נמצאים בסיטואציה מאוד קשה של לנסות לרצות את כולם ובעצם לא יכולים לתת פתרון טוב לכולם בו זמנית. וכמו כל הורים מבוגרים הם פשוט רצו את הילדים שלהם איתם בחג. רצו נחת וזה רצון כל כך מובן.

אני לא אומרת שאת לא צודקת, ההרגשה שלך מובנית ומצודקת.

את לא צריכה לסבול ואולי לא תוכלו להתארח שם בתקופה הקרובה,

אבל אולי כדאי לנסות לראות גם את הצד של ההורים ולהבין את הקשיים שלהם בהתמודדות עם כולם.

אולי זה יתן פרופורציות וחמלה למצב שלהם, גם אם זה לא עושה את המצב שלך יותר קל.

אולי תמצאו דרך לשפר בעתיד את השינה שם ואולי לא. אולי תמצאו דרך אחרת לקשר.

זה לא חייב להיות פתרון מידי אבל כל צעד קטן לחמלה יכול לעזור.

שולחת חיבוק

זה בדיוק הסיפור.

וזה נורמלי.

זהההרבה צרכים שונים בו זמנית וזוג הורים שרוצה לתת לכולם.

אבל בגלל שזיהתי שזה יותר מידי צרכים, גילאים, סטטוסים וכו שמתנגשים, העדפתי ללכת אחרי החג ולא להשאר גם לשבת כי הרגשתי שזה כבר יהיה יותר מידי.

קצת מבאס שלאחות אין עצמאות ולא נראה שיש אופק להתנחלות שלהם שם.

להורים זה ממש קשה אבל לא ברור לי למה הם נתקעים שם.

בעבר גיסתי היתה עובדת ומאז הלידה שזה שנתיים היא רוצה לגדל את הילדה בבית אז עובדת רק שעה ביום וההכנסה בהתאם והבן זוג לא יודעת היה שם קצת און אנד אוף אז לא ברור..

הפתרון הקל שלהם זה להיוצ אצל ההורים, הסבתא עוזרת המון עם הילדה, חוסכים הוצאות, אבל בעיניי זה קטסטרופה.

גם כמובן דוחק אותנו הצידה לסבא ולסבתא לא נשאר גרם של כח וסבלנות לילדים שלנו. אבל מעבר לזה הסבתא אישה חולה וכולם בבית עליה זה עומס. 

כמה מורכבות

כמה זה דורש לנווט בין חלקי המשפחה בעיקר שזה חשוב לכם וזה מביא גם מחירים לא פשוטים כמו שכתבת.

@שבורת,לב כתבה מאוד יפה כאן

את כנראה לא תוכלי לפתור את המצב עם הגיסה,

זה שלהם.

אל תקחי עליך דברים שמיותרים לך.

אבל את מקסימה שלמרות הכל היית שם בחג ומקסימה החשיבות של חג עם ההורים בעיניך.

זה לא מובן מאליו.

צריך לקוות שעם הזמן אולי יהיו שינויים.

יש עוד שנה עד ליל הסדר הבא ובינתיים יכול להיות שדברים יזוזו וישתנו לטובה.

צריך זמן וסבלנות.

❤️

ליל סדר עם הסבא והסבתא. מעריכה אותך ממש.   זו כן חוויה שזוכרים הילדים.    מבינה שהיה לך קשה ומעריכה גם את הסבתא שמתמודדת בכל כך הרבה חזיתות : הבת הלא נשואה עם הרגישות הדתלשית - קורה במשפחות דתיות ובאמת הולכים על ביצים כדי לא לנתק ולהתנתק, הבן עם האספרגר וגם הרצון לארח אתכם - משפחה שלמה כשאין להם תנאים מתאימים. חושבת שאולי כדאי מראש לחשוב איך לעזור לסבתא, אולי להביא מיטה מתקפלת, אולי משהו בניקיונות לפני, להביא מצעים שלכם (אני מביאה קבוע כדי לא להוסיף כביסות למארחים) וכד'. חושבת שכיוון חשיבה כזה, שהסבתא מתאמצת ולא ככ מצליח לה כי קשה לעמוד בצרכים של כולם ורצון לעזור לה וליצור חוויה משופרת לכולכם כחזית מאוחדת, יכול לעזור גם לתחושות שלך.

הסורקים - מחזירים את הכלבים הביתה | Facebook

עד יום חמישי זה הרבה זמן

גם הבעלים יחפש את הכלב

וגם הכלב "יתגעגע" 

אוכלים אוכל טעים

פוגשים חברים

לומדים

מדברים איתם בטלפון 

בהצלחה! נשמע לא פשוט בכלל...

מבקשות מג'מני דברים מופרכים לדפי צביעה, ואז מדפיסות וצובעות

כולל מצוות סיפור יציאת מצרים.

אמנם כמינימום שבמינימום, למי שלא מצליח הכל (או חייל וכד' שיש לו דקות ספורות), יוצאים ידי חובת סיפור יציאת מצרים בהזכרת יציאת מצרים שבקידוש (וכמובן - לשתות כוס ראשונה) ולהגיד מ"רבן גמליאל היה אומר וכו' לפיכך וכו'" עם הברכה שחותמת את המגיד וכוס שניה.

(מקור: משנ"ב סימן תע"ג ס"ק ס"ד).

נוהגים להשתדל מאוד לשמוע גם את עשרת המכות (משנ"ב שם) ולכאורה כדאי מאוד גם את הפסקה של "עבדים היינו" שבהתחלה, שבה מופיע סיפור השיעבוד והיציאה בקיצור. (ע"פ דבריו בסימן תע"ב ס"ק נ')

מעבר לזה - כמובן כל המרבה, הרי זה משובח, אבל אם את מפסידה קטעים מכל הדרשה הארוכה של "ארמי עובד אבי וכו'" - לא צריך להילחץ להשלים.

עשרת המכות מאוד חשוב

כל השאר פחות מהותי

מגיד לוקח כ10 דקות בקריאה מהירה ורצופה

הלל כ3-4 דקות

לא רואה לחץ להשלים כלום.

תכווני בקידוש. תגידי "פסח מצה ומרור" את עשרת המכות.

ותכוונתי "ולהגדת לבנך". תספרי להם שאת מתזזת אחרים כי זה פסח.

או שלשם שינוי אל תתזזי.

ואז הם ישאלו מה קרה שאת ככה נינוחה?

אז תספרי להם שעבדים היינו ועכשיו את בת חורין 🤣

פסח שמח 

מתוך שולחן ערוך "הרב", תעג סעיף מג:

ועיקר נוסח ההגדה שתקנו חכמים חובה על הכל הוא מתחילת עבדים היינו עד הרי זה משובח ואחר כך מתחלה עובדי עבודה זרה היו אבותינו כו' עד סוף דרוש פרשת ארמי אובד אבי ואח"כ פסח שהיו אוכלין כו' מצה זו כו' מרור זה כו' בכל דור ודור כו' ואותנו הוציא משם כו' לפיכך כו' עד ברוך אתה ה' גאל ישראל ושאר כל נוסח ההגדה הוא מנהג שנהגו כל ישראל מדורות הראשונים:

נ.ב. מה שהוא כותב "סוף דרוש פרשת ארמי אובד אבי" - הכוונה היא עד עשרת המכות (ולא חייבים להוסיף את דברי רבי יוסי הגלילי וחבריו)

צריך לומר, או לפחות להקשיב, מ"רבן גמליאל אומר, כל שלא אמר..." עד הברכה שלאחר ההגדה.

אם תרצי אבדוק במדויק

בעיקרון נשים חיבות בכל מצוות הלילה כמו גברים - נשואים טריים

וציינתי את המקורות.

העובדה שכמה ניקים שונים, ענו על דעת עצמם בלי מקורות ו(כנראה) בלי לדעת בכלל, כיצד הראשונים והפוסקים השונים הבינו את המשפט היחיד שהם ציטטו, מדגישה שוב עד כמה הפורום אינו במה מתאימה לפסיקת הלכה.

ולתועלת הציבור, להלן דברי המשנה ברורה, סימן תעג סעיף קטן סד:

גם נשים חייבות במצות הלילה ובאמירת הגדה ... ולכן החיוב גם על המשרתת שתשב אצל השולחן ותשמע כל ההגדה ואם צריכות לצאת לחוץ לבשל עכ"פ מחויבת לשמוע הקידוש וכשיגיע לר"ג אומר כל שלא אמר וכו' תכנוס ותשמע עד לאחר שתיית כוס ב' שהרי מי שלא אמר ג' דברים הללו לא יצא ונוהגין שגם קוראין אותן שתשמע סדר עשרה מכות שהביא הקב"ה על מצרים כדי להגיד להם כמה נסים עשה הקב"ה בשביל ישראל

בזמן וביום הכי לחוץ בשנה אולי זה לא הזמן לתהליכי עומק,

לכן ממליצה רגע לעבור את היום ומחר כמה שאפשר, ובהמשך לראות במבט-על איך לגשת לנושא.

גם לבחון יותר לעומק את הצורך שלך שם,

גם את ההתנהלות עצמה של כל אחד מבני הבית בנושא הסדר והניקיון,

גם להקשיב פנימה ולפתוח לעומק את הצד של בעלך שכתבת שהוא כן מנסה לסדר

וכי הזמנים בהם הוא לא מסדר עבורו הם כי "גם ככה את לא מרוצה" כדבריו.

כלומר להקשיב רגע לחוויה הפנימית גם שלו.

שהוא כן מנסה וניסה לסדר.

שאולי לא יודע או לא מסוגל או קשה לו לסדר כמוך, אולי זו לא החוזקה הכי חזקה שלו, אולי הוא "סתם" שונה ממך והראש שלו פועל אחרת וכן הלאה...

וגם שהוא לא מסדר לא כי לא אכפת לו, לא כי הוא נגדך, אלא כי באמת באמת הוא מרגיש שמה זה שווה אם גם ככה תהיי לא מרוצה, אז הוא במעין "אין כניסה" כמו תמרור כזה.

אם אסדר - אשתי לא תהיה מרוצה.

אם לא אסדר - אשתי לא תהיה מרוצה.

אז מה אוכל לעשות?

אולי אני מרגיש שכל מה שלא אעשה זה אף פעם לא יהיה בסדר או מספיק?

שאין לי שם כניסה, אין לי שם מוצא?

אולי אני צריך להרגיש שם בעומק שכן יש הכרה למאמץ שאני כן עושה,

שכן יש קבלה לשוני ולאדם שאני,

שכן אשתי שמחה ומאושרת,

שכן אני יכול לתת יד ולתחזק את הבית כמו שצריך ויש לכך ניראות והערכה?

וכמובן לשמוע גם לעומק אותך.

ואז להגיע למציאת דרכי כיוון שיכולים להתאים לשניכם.

אחרי ראיית עומק שלך

ראיית עומק שלו

ראיית עומק של ההתנהלות כולה בנושא

השלב של ההתקדמות והפתרונות יכול להגיע יותר בבהירות, אבל רק על גבי ההבנה לעומק והניראות של כל הנ"ל.

שולחת עוד חיבוק וחיזוק

ב"הצלחה גדולה בכל יקרה!

ומצרפת לך כאן שתי הודעות שכתבתי בדיוק מקודם בפורום הו"ל שיכולות להתאים גם לכאן ❤️

קוצר רוח ועבודה קשה

וקצת על הזוגיות שלנו בתקופה הזו 

(משום מה קצת מתקשה ולא עובד לי להעתיק את הכתובת של הקישור עצמו, אז ניסיתי מה שיכולתי בינתיים ואם לא עובדים לך הקישורים אפשר פשוט להיכנס לכרטיס שלי ולראות את שתי ההודעות האלה שם בצורה מסודרת...)

אם כן אני מציעה לרכז כל תחום באותו אזור, לתת מקום לכל דבר ואם צריך לכתוב על כל מגירה וקופסא מה יש בה. כשיש מקום לכל דבר, וכל תחום באותו האיזור הרבה יותר קל לשמור על סדר גם למאותגרי סדר קשים. ואם הםממש מאותגרים שלטים ממש יכולים לעזור כי הם רואים בדיוק איפה כל דבר

צריך כמובן תקופת הטמעה,אבל זה עדין מקל מאד

אם לא קשה לך אפשר גם לזרוק ולפנות מהבית דברים לא נצרכים,ואז זה מוריד מהבלגן כי יש פחות מה לבלגן

וזו תקופה שצריך לנשוך שפתיים ולהחזיק מעמד.

לאחרי פסח אני מציעה חלוקת תפקידים שבה את האחראית הבלעדית על הסדר ו"בתמורה" הוא אחראי על משהו אחר (רצוי משהו שאת שונאת לעשות).

בתור המבולגנת מביננו אני יכולה להעיד שאני בכלל לא *רואה* שום בלגאן בזמן שהוא משתגע ולכן זה פתרון ממש טוב שבו הצד המסודר משלים עם הבלגאן של השני אבל "מרוויח" ממקום אחר.

אם יורשה לי, שאת בעצם כועסת על אנשים שמנסים לעזור (וטועים) ומוציאה את החשק שלהם מזה. גם על הבעל ועכשיו גם על הילדה שלך.

גם התגובה שלו "גם ככה את לא מרוצה" נשמע כמו "אני עושה את המקסימום שלי ואת לא מרוצה". זה לבד מוציא את החשק.

המחשבה שלי: רשימה סגורה, לתת לו משימות שלא מטרגרות אותו איתך, ובטח שלא להעיר לו. זה לא מועיל לכם.

נשמע שאת מאוד מוצפת, יש עלייך הרבה עומס ופסח עושה להכל בוסט.

את רוצה שותפות ואת צודקת, כשאין זה מאוד מתסכל.

אני חושבת שזה יותר עמוק מהבלגן הטכני וכדאי לברר מה קורה לך בפנים ובזוגיות.

בקשר לילדה-

ברגע שאת שמה עליה תווית שהיא כמו אבא שלה המוח שלך כבר מתחיל לחפש הוכחות לזה ואז כל דבר קטן שהיא עושה נצבע דרך זה.

היא קצת אבא שלה וקצת כמוך ובעיקר היא אדם בפני עצמה.

היא תלמד ממך מיומנויות בצורה יותר טובה כשזה יבוא בלי לחץ.

אז אולי הכי שווה כרגע להתרכז בלהחליף את המחשבה שהיא דומה לאבא שלה במחשבה אחרת כמו שהיא עדיין לומדת.

זה יעשה המון הבדל.

שולחת חיבוק❤️🧘🏽‍♀️🙏

פרחים מידי יום שישי,

לקום בלילה לילדים הקטנים

לקום איתה בלילה גם כשהיא מניקה כדי לעזור

אחריות לניקיון הבית

אחריות לקניות השבועיות

מתנה שווה ליום הולדת

ליזום מידי פעם יציאה לבית קפה/מסעדה

ליזום לצאת איתה לקניות לעצמה בקניון

לאפשר לישון עד מאוחר בשבת בבוקר

חופשות שוות בארץ או בחו"ל 

בעיניי זה מיותר לחלוטין שהבעל גם יקום בלילה,לפחות שהבעל ישן כמו שצריך

מי שבא לה להעיף עגבניות...רחמים...הכל נקי פה לפסח...

לי היו תקופות בתחילת ההנקה

שהציל אותי כשהוא היה קם לעזור לי

אבל כן היינו עושים סוג של תורנות או לפחות קימה אחת שלי כדי שיהיה לה 4-5 שעות רצופות של שינה.

אחרת זה מורכב להמשיך לתפקד שכל שעתיים צריך לקום להאכיל + יש בית ועוד ילדים שצריכים את צרכי הבית 

יש תינוקות שלא נרדמים מיד אחרי הנקה.

ואפילו רק להביא את התינוק לאישה להנקה בשכיבה יכול להקל מאוד מאוד.

הוא כתב שהוא קם במקומה...

זה לא רלוונטי

לקום יחד איתה כן

רק בשביל להביא/להחזיר תינוק,

זה תינוקי ומיותר בעיניי,במיוחד אם הבעל עובד למחרת.

ככה לא באמת צריך להתעורר אלא ממשיכים להניק חצי מתוך שינה.

ויש גם אמהות מניקות שעובדות.

ויש הבדל מהותי בעיניי, בין מה גבר יכול לעשות לאשתו, לבין אשה שיכולה לעשות לבעלה.
מבחינת התפיסה- זה חופף בעיניי והכלל הוא- לאן מכוון החץ? מה בראש סדר העדיפויות?
כל הפעולות הקטנות- והנחוצות מאוד, צריכות לנבוע היכן ומתי שבן הזוג יצליח לחוש תחושת אכפתיות, וזה שאני בראש סדר העדיפויות.
ברור שאנחנו חיים עם רגליים על הקרקע, ויש בלתמי"ם ויש  עניינים אבל מה מניע אותי?
מקווה שזה ברור..
לעניין הטכני-
לפי דעתי אשה צריכה להרגיש יציבות, לקיחת אחריות ויוזמה.
מה הבעל יכול לעשות?
ליזום דייט- ביתי או בחוץ, אחת לשבוע או לשבועיים, לדאוג שיש מי שישמור על הילדים (לא לבקש מאשתו אבל שהוא יהיה זה שמוביל את העניין)
משקה שהיא אוהבת בלי שהיא תצטרך לבקש
משהו טעים שהיא אוהבת
מסאז'- בזמנים שמותר, או אפילו לרכוש לה מסאז' מקצועי
הודעות במהלך היום, גם הבעת חיבה רגשות ומחשבות וגם שיתוף -נתקלתי בסרטון\ פוסט הזה וחשבתי עלייך (משהו שמביע אהבה, הערכה או תשוקה)
כמובן שפינוק של מתנה שווה מדיי פעם, מבלי שהיא תצטרך להתחנן ולהזכיר מליון פעם, לשים לב היא היא רומזת או אומרת שרוצה משהו, ולהפתיע איתו
לסדר לה את המיטה
אם מתאפשר לשניכם בלו"ז- לשחרר אותה לעשות כרצונה לזמן פינוק של מה שהיא רוצה, כמה שעות מבלי שהיא תצטרך לדאוג איך הבית מתפקד ומסתדר...
כשיש אפשרות לתת לה לישון עד מאוחר בשקט\ שנ"צ
ושוב חוזרת לעיקרון- שהיא תרגיש במעשים ולא רק בדיבורים שאתה חושב עליה ושהיא נמצאת בראש סדר העדיפויות.

נשמע שפותח הפוסט הוא גבר לכן עניתי על הצד הנותן הגברי..
 

מה שהשני אוהב

אני אוהבת קפה

כיף לי שהוא מפנק אותי בכוס קפה עם שוקולד

הוא אוהב אוכל טוב

כיף לו שאני מפנקת בארוחה שווה

פתקים זה תמיד טוב

פרחים אני פחות בקטע

דווקא בעלי שמח לקבל עציצים יש לו גינה מכובדת

לצאת ביחד לטייל

הוא מאוד אוהב לצאת לאיזה מעיין

אני אוהבת לבתי קפה

שמשתנה מאדם לאדם.

כן יש בזה משהו טיפונת לא־רומנטי לשאול "מה עושה לךָ/ךְ את זה"

אבל באמת אנשים כל־כך שונים וכל־אחד אוהב ומתלהב ממשהו אחר.

סבורני שהחכמה הגדולה היא לאו דווקא לעשות את המעשה הרומנטי הגנרי אלא דווקא לדעת מה הצד שני האוהב? מה האופי שלו? מה הנקודה שנוגעת בו/בה בדווקא?