1. תכניסי לעצמך שתכלס הוא הגבר ועליו חובת הפרנסה.  (אני יודעת שזה נשמע פטתי, ולא באמת יעיל )

2. תזכירי לעצמך את הדברים שהוא כן מתנהג בתבונה ובשיקול דעת נכון, ותנסי להיזכר אם לא קורה גם לך מידי פעם יציאות כאלו. 

3. לכי לישון ותעברי הלאה. בסופו של דבר הוא בעלך, וזה באסה לכעוס על האדם היקר לך ביותר.

זה קודם כל.

אבל לדבר ממקום של רצון לדבר, מרצון להבין את המניעים של הצד השני, ומרצון ליישר את ההדורים. לא לדבר רק ממקום של עצבים והטחות.

לגבי המחשבות- סתם יצר הרע, עזבי אותן, אל תתני ליצר הרע את התענוג הזה

עוד משהו- יכול להיות שהוא טעה. יכול להיות שאת טועה. הענין הוא שמותר לאנשים לטעות. ורצוי שהצד השני ילמד לקבל גם את הטעויות. אפילו אם זו טעות של אלפי שקלים. (כמובן שרצוי שהצד הטועה גם יוכל לקבל את העובדה שהשני כועס.. אבל אני כותבת לך ולא לו)

עוד נקודה- הקשר ביניכם ושלום הבית שלכם חשובים יותר מאלפי שקלים ומהלוואה נוספת. כדאי לזכור את זה.

והכי חשוב- כשיש נפילה כזו בקשר- אם עוברים את זה נכון- אז רק טוב יכול לצאת מזה בסופו של דבר. מנסיון..

אני לא רוצה להעצים את הכעס אבל ע"פ מה שאת מספרת אין ספק שהמעשה הזה בעייתי. אני לא מסכים ע@שמן פשתן לגבי הסעיף הראשון שכתבה. נכון שחובת הפרנסה מוטלת על הבעל במובן הזה שאם ח"ו יש מחסור הוא יצטרך אפילו לעבוד בזבל או לקבץ נדבות ולפרנס, אבל היום כשנשים עובדות ושותפות בכלכלת הבית יש להן את הזכות להתערב ולהכריע גם בשיקולים הכלכליים האחרים. עשיית צעד משמעותי, גם אם לא קריטי, תוך התעלמות מדעת בן הזוג זה דבר בעייתי מאד והוא צריך לדעת את זה.

מצד שני הייתי מנסה להבין אותו, לשבת לדבר ברוגע ולשמוע ממה נבע הצורך לקנות את מה שקנה. אולי דווקא התחושה של הלחץ הכלכלי השפיעה עליו לעשות מעשה שישרה עליו הרגשה (מדומה) של שפע. אולי הצורה שבה אמרת לו את דעתך גרמה לו לעשות בכוונה הפוך (אולי אמרת בהחלטיות פסקנית בלי לשמוע את דעתו, אולי גרמת לו להרגיש שאת חשה במצוקה כלכלית ושהוא לא מצליח לדאוג לך). אי אפשר לדעת מה עומד מאחורי המעשה בלי לדבר על הדברים בגילוי וברוגע.

הכי טוב שתשבו ביחד ותדברו ותנסו לברר מה המניע של המעשים. אם תגיעו להבנה שזה הדבר הנכון תבררו אם אפשר להחזיר את הדבר שהוא קנה (יש חוק לגבי החזרת סחורה). ובסוף, אם לא עשיתם את זה, כדאי שתתחילו תהליך של למידה של קבלת החלטות בכלכלת בית.

מאפשר ביטול עסקה והחזרת הסחורה, במגבלות שונות, בד"כ תוך 14 יום מהרכישה.

מה בדיוק המציאות אצלכם וכו' - אבל הבדל הסתכלות כזה בין איש לאשה, אינו דבר נדיר.

ב. שוב, בלי להכיר את המציאות הספציפית - אבל בכללי, היחס הטוב ביניכם חשוב מהכסף.

ג. לאור זאת, הטוב ביותר, אחרי שקצת נרגעים, לדבר ביניכם. בנחת, בלי עצבים, להסביר אחד לשני את נקודת ההסתכלות, לדון, לנסות להגיע לעמק השווה.

הגישה שלך לא ממש מתיחסת לרצונות הבעל.

מה זה תבטלי את הרכישה?

אם זה כסף משותף זכותו לקנות מה שמתחשק לו..

היא כמובן יכולה להביע אתדעתה..אבל לשלוט לו על הצעדים נשמע לי אובר..

זה לא הקרא החלטה משותפת

לקנות משהוא בכמה אלפי שקלים על דעת צד אחד?

יום אחד יבוא לי ספה בשמונת אלפים שקל, את חושבת שאני אקנה על אף סירובו של בעלי???

רצונו של בעלה לקנות משהוא בכמה אלפים, רצונה לא לקנות- אז קודם לא קונים- עד שמגיעים להחלטה משותפת

ואם משהוא עושה החלטה ענקית בלי לשאול את הצד השני , אז למה הצד השני לא יכול לבטל? למה לבטל נשמע יותר חמור מלקנות?

את הצעת את זה כפתרון לבעיה שנוצרה ביניהם.

לדעתי זה  לא פתרון אלא העדפת רצון האישה ונסיון חינוך של הבעל.

אין ספק שצריך ללמוד לדבר ולקבל החלטות..

אני לא חושבת שלבטל זה הפתרון כאן

אני בעד. ממש ממש

מחר?

(אני פשוט באמצע לבלוע מצב רוח נוראי עכשיו)

מי שהולך באדיקות על פיה לא מובטח לו שלום בית.

אבל לפעמים ההלכה יכולה לתת פורפורציות לחיים שלנו

באופן בסיסי -

1. תקנו "מעשה ידיה תחת מזונותיה", הבעל חייב לפרנס את האישה, ותמורת זה, מה שהאישה מרוויחה מגיע לבעל.

2. התקנה נועדה לטובת האישה, ולכן אישה יכולה לוותר עליה ולומר לבעלה - איני ניזונת ואיני עושה. אני אפרנס את עצמי ואתה לא אחראי לפרנסתי, והרווחים שלי יישארו אצלי.

[שאר ההתחייבויות שבכתובה נשארות בעינם].

נדמה לי שעד כאן זה מוסכם, אבל שיש עוד דיונים בנקודות מסויימות ששייכות מאוד ליישום של זה מציאויות נפוצות כיום. 

[זה לגבי ההלכה, כמובן שהשאלה ההלכתית הזו היא לא כל העניין במקרה הזה].

כשאנחנו בתקופות לחוצות כלכלית, או כשאנחנו שמים לב שאנחנו "עפים על עצמינו" עם ההוצאות- אנחנו קובעים תקציב שבועי

נניח 1000 ש"ח לחודש

עכשיו כל ההוצאות, אבל כל ההוצאות נכנסות פה

קניות של אוכל, של בגדים, בילויים, מתנות לחתונות, מתנות לחגים, פינוקים- הכל הכל הכל (לא כולל חשבונות חודשיים..)

כל שבוע יש דף חדש על המקרר וכל שקל שיוצא נרשם שם. הלכת ברחוב וקנית מסטיק? תרשום 3.5 ש"ח..

אם נשאר עודף למשל וניצלנו רק 650 ש"ח השבוע- אז שבוע הבא יש 350 ש"ח יותר, כלומר 1350 ש"ח סה"כ.

אם אנחנו רוצים לקנות משהו "גדול" (אלף, אלפיים שקל) אז חוסכים וכשזה מתאפשר עם התקציב- כשיש מספיק ב"קופה".

כמובן שזה משהו שצריך להיות מקובל על שני בני הזוג ומתוך רצון לחסוך ולהתנהל נכון כלכלית, אבל זה יכול לעזור..

ובנוגע למצב שלכם כרגע- אני מבינה אותך לגמרי. ואני מניחה שעיקר הכעס הוא לא על הכסף שאבד אלא על הרעיון, שהוא קונה דברים למרות התנגדותך.

לדעתי- שווה לשבת ולדבר על זה. אפילו לא על המקרה הספציפי הזה, אני מניחה שבסופו של דבר תצליחו לשרוד כלכלית את התקופה הזאת, אבל לדבר על איך היית רוצה שהדברים יקרו ולראות מה הוא חושב ולנסות למצוא דרך פעולה לפעם הבאה, שאם יווצר מצב כזה שוב (או מצב הפוך, שאת רוצה לקנות והוא מתנגד)- תצאו ממנו שניכם מרוצים.

בהצלחה

כבר כתבו כאן הרבה דברים אז אני רק רוצה להוסיף,

אחרי שירדו כל המחשבות הלא טובות ונשארו רק מחשבות טובות.

לשים לב שזה לא דפוס קבוע! אני מכירה זוג (כבר דיי מבוגר, שחיתן כמה מילדיו) שהבעל רגיל(אני מדגישה שיש כאן הרגל) לחיות על הלוואות ולחשוב שהוא במצב כלכלי טוב.

המצב כיום- הבעל יודע שהמצב הכלכלי שלו בכי רע! הלוואות הוא מתחנן שיאשרו לו, מסובך עד מעל הראש...

כתבתי את כל זה כי- חשוב לשים לב,דווקא עכשיו כשאתם צעירים, להיות עם יד על הדופק ולדעת שהלוואה זה לא כסף שלי ולא מצב כלכלי טוב!

אם המצב הוא חיים קבועים עם הלוואה לשים לזה סוף!!! וזה חלק מעבודה על שלום בית!

להסביר לבעל את זה בצורה יפה וברורה!

בהצלחה

בס"ד

אני רוצה לחזק את נונימי1. בן אדם שלא מפריע לו לחיות מהלוואות הוא אדם שיכול להוביל משפחה לקריסה כלכלית. ולא פעם אחת אלא שוב ושוב. ואני מכירה מקרים מקרוב. אם זו תופעה יש לטפל בה עם אנשי מקצוע- פסיכולוגים , מקימי, אנא עארף. כי זה עלול למוטט את הזוגיות. זה בעצם לחיות בשקר , לא לקלוט את המצב, לא להיות מוכן לסבול למען העתיד. לא לכבד החלטות משותפות, לברוח מהתמודדות עם המציאות. זה דורש טיפול . אבל זה רק אם התפתחה תופעה ולא מעידה חד פעמית, 

בנוסף לכל הדברים החשבים שנאמרו,

כשיירגעו הרוחות... עוד שבוע שבועיים,

כדאי לברר עם הרב שלכם-

על מה ומתי מותר בכלל לקחת הלוואה!!

יש הלוואות שעוברים בהן על איסורי ריבית דאורייתא!

היתר עסקא הוא רק לעסק שמכניס

(ויש כוללים בזה גם דירה, כיוון שאתה מרוויח נכס וכו'..

לדוגמא כדי לחתן ילד, לאולם, צלם וכו'- לפי הרב יעקב אריאל אסור לקחת הלוואה)

בהצלחה...

ממה שלא נשברים- מתחזקים!

עם הרבה תפילות להתקדם ולעלות.

עדיף נפילה עכשיו בכמה אלפי שקלים, ולטפל ולהתאזן, מאשר נפילות גדולות יותר בעתיד

נראה לי לגמרי לא רלוונטי כל מה שעולה פה בענין הזכויות של הבעל במסגרת הפרנסה וקבלת החלטות כלכליות.

זה ממש לא הנושא.

אם את מרגישה אובדת עצות, וחושבת מחשבות מרחיקות לכת, הדבר הראשון הראשון שהייתי עושה זה לחשוב מה זה אומר על הקשר שלנו.

לא ביום אחד או במקרה אחד מגיעים לתחושות כאלו. זה כנראה רק הקפיץ או חיזק משהו רדום.

לדבר ועוד לדבר ועוד להיות ביחד, ולנסות להבין באמת אחד את השני מבלי להאשים או לבקר, זה הדבר היחיד שמחזק את הקשר.

זה בסדר לכעוס מאוד ואפילו לרתוח, אנחנו לא מלאכים.

אבל בקשר זוגי הדבר הכי טוב שיש זה שיש למי ולאן לחזור.

בהצלחה!!

לדעתי זה עצה מקסימה אבל מאוד מצחיקה!!!

המון בעיות יש כי אין עם מי לדבר, אין הבנה מהצד השני, אין סבלנות לצד השני, אין הסכמה מהצד השני

אם זה היה כזה פשוט שכל יום יושבים שעה ומדברים ומסכימים החיים היו נפלאים

כשאומרים "לדבר" הכוונה לא שתמיד מסכימים ותמיד זורם ותמיד סבבה.

הכוונה שיושבים, ומבררים. גם אם בכאב או בכעס- מבררים. מה אני הרגשתי, מה את הרגשת, למה הרגשנו ככה, מה היה עוזר לנו. איך ממשיכים מכאן.

לא שיחה קלילה של איך מקבלים החלטות בסמינריון הכנה לשירות לאומי.

שיחת עומק אמיתית וכנה. עד שמגיעים למקום משותף ולרצון משותף. 

אני לא ממש מכירה גברים שישבו לשיחה, על איך הרגיש, מה הרגיש, למה הרגיש

זה אולי בנות מדברות על הרגשות וחופרות ומעמיקות

עם גבר זה אולי יכול לקרות פעם ב........ אולי שנה אם לא יותר

בטח לא על אלפי נושאים שעולים כל יום

במיוחד כשהנושא כאן זה עצם הקשר, כמו שכתבתי לה בתגובה.

זה לא אלף הנושאים של היום יום, זה הקשר שלנו, התחושות שיש לי כלפיך, ואפילו אם רק לפעמים.

אני מאמין שגם הגבר המצוי ששונא לדבר על תחושות של מה הרגיש איך הרגיש - כלשונך, יסכים ומאוד ירצה לדבר על עצם הקשר שלו עם אשתו.

זה יכול ואולי צריך להיות דוקא בזמן קר. אולי ביציאה למקום ואווירה שונים מהשגרה.

אבל בוודאי שיש הרבה גברים שידברו כך. ונכון שלא על כל נושא, אבל מדובר כאן על נושא שגרם לפיצוץ.

אם לא בדיבור- אז איך פותרים פיצוצים? עושים כאילו לא קרה כלום, מבקשים יעני סליחה וממשיכים? באמת שאני לא מבינה.

לא מדברים מתוך הבנה אחד של השני

מדברים מתוך הבנה שחייבים לדבר וללבן את העסק אחרת הקשר ישאר ברמת אחרי חתונה כל החיים.

מתוך הדיבור אפשר להגיע להרבה מקומות שלא חושבים עליהם מראש, אם אכן באים ממקום של רצון לפתור ורצון לשמוע. וגם כנות.

לאדם מבוגר יותר עם ניסיון שמבין את שניכם ויכול לעזור לך להסביר לבעלך את ההשלכות

שיש לבזבוזים שלו כדי שזה לא יימשך.

רצוי דמות תורנית (רב/יועץ ירא שמיים).

בהצלחה!

אני חושב שכן יש מקום לדבר עם בעלך בנושא הזה שמפריע לך מסיבה הגיונית. כי אתם הרי נשואים ומנהלים אותו משק בית. אם לא תבטאי את הכעס הזה, הוא יצטבר בך ויתבטא בצורה אחרת ביחסים ביניכם, דבר שעלול להוביל למשבר בזוגיות. במערכות יחסים אסור לצבור כעסים, חשוב לדעת לדבר על מה שמפריע, אך לעשות זאת בצורה חיובית. ניהול כלכלי הוא דרך חכמה לגרום לשניכם להתכנס לתקציב המשפחתי, וגם יאפשר  מידי פעם להתפנק ולבזבז בדברים קטנים ובמסגרת התקציב בלבד.

עוד על זוגיות ומשברים

עברנו יחד תהליך למידה - התנהלות כלכלית נבונה, ויישום הנלמד תורם מאוד לשלום בית. בזכות הכלים שרכשנו, אין יותר החלטות ספונטניות. הכול נשקל, וההחלטות מתקבלות יחד, בלי ויכוחים. (בעבר היה קשה יותר, כי הייתה פחות מודעות להשלכות של כל צעד, ולפעמים הרגשתי שהקניות הספונטניות של בעלי מערערות את היציבות הכלכלית, והוא סבר אחרת). 

אני גם אדם רציונלי, ואני משער שאם אני הייתי בסיטואציה דומה, הייתי בצד שלך.

אבל מהנסיון שלי, כדי לפשר, חייבים לשמוע את שני הצדדים!!

תודה על התזכורת החשובה. במרחב הווירטואלי לא תמיד אפשר לדעת מי עומד מאחורי הניק ומהן כוונותיו, ולכן חשוב לשמור על גבולות ולא לשתף פרטים אישיים, תמונות או מידע רגיש עם אנשים שלא מכירים באמת. אם מישהו מטריד או גורם לאי־נוחות, כדאי לתעד, לחסום ולדווח למנהלי הפורום. אפשר להיות פתוחים ולעזור לאחרים, ובו בזמן לשמור על עצמנו. 🙏

אז הוא ממש גרוע בזה.

וגם במקרים הרבה יותר מורכבים / מבלבלים / לא ברורים / שכוללים בתוכם ניסיונות יותר עדינים או הדרגתיים במסווה כזה או אחר של עזרה / רצון טוב / הבעת מצוקה / שיתוף / התייעצות / פנייה כאישה ובאמת עוד אינסוף אפשרויות. הכל מהכל ובכל דרך שהיא.

אז המעט שנוכל לעשות זה לשמור על עצמינו, לנקוט משנה זהירות מול כולם, ולהזכיר ולרענן לעצמנו את החשיבות.

הקב"ה נתן לבני האדם כ"כ הרבה כוח ויכולת וזה באמת כ"כ מצער שיש שבוחרים להשתמש בזה לרע. הלוואי שכל אדם יתחבר לטוב שבו, לחלק אלו-ה ממעל שבו, וישתמש בכל כוחותיו אך ורק לטוב.

ב"ה שנזכה כולנו להשתמש רק לטוב בפלטפורמה הזו ובכלל 🙏

ובכלל יש שלל ניקים.

יש כאלה שזה ממש שיטה אצלם - כל גולשת באשר היא לשלוח לה הודעה ולנסות את "מזלם".

וכאמור זה יכול להיות כל אחד/ת. על שלל הניקים השונים.

לפחות שיהיה מקורי

אם הוא הצליח להתחיל עם מישהי

לפעמים יש אנשים בעולם (מסתפק?) שכנראה מאחסנים את המוח שלהם בצנצנת ועובדים בלעדיו.

לק"י

אבל באמת שחשוב להיות עירניים.

ובכללי מי שפונה באישי לאשה נשואה, לגבי דברים שהיא כתבה בפורום, זה לא לעניין.

(לא מדברת על אלה שפותחים בשיחה חברית, כאילו שהם חברים... שזה ברור שזה חשוד).

קודם כל חיבוק.

כתבת מדהים.

אתה כותב עם המון מודעות.

היית בטיפול?

אתה יודע מה עומד מאחורי זה?

לדברר את זה, את הכאב

לשומן ופחמימות,

להימורים,

לצפייה בתכנים מיניים...

לאו דווקא מניסיון אישי או מקצועי אלא מקריאה על חוויות של אנשים אחרים...

התחושה שבזמן אמת אתה לא יכול לעצור את עצמך, ורגע אחר כך מגיע הכעס ו''למה עשיתי את זה'' והייאוש, וההבנה שלא באמת קיבלת את מה שרצית...

כתבת בעבר שגם אשתך לא יודעת. אולי כדאי לספר לה? אולי כאשר מגיע הייצר, אם תשתך תדע על כך אז היא תוכל לעזור לך לנתב את זה למקום חיובי במקום למקום שפוגע בך?

נשמע קשה.

חיבוק.

זה דיי סיוט. מה זה נותן?

ובכלל צריך הפניה למיון, לא?

הוא כתב על זה בעבר, אפשר לראות בכרטיס שלו.

ומה הבעיה לקבל הפניה למיון אם מתלוננים על כאב בטן חזק?

תקרקע את עצמך מחדש, ותמשיך קדימה.

שנים שלמות לא נעלמות רק בגלל פעם אחת. שנים של מוח לומד, שנים של חיזוק עצמי, שנים של הצלחה - זה מדהים!

של 12 צעדים, היא נחשבת עם יעילות גבוהה.

תקבלי שם גם הזדהות וגם עזרה.

להתחיל מזה שלגלוש ולצפות

זה לא דבר נורא

ובכלל ספק אם זה כזה גרוע

ואז חמלה וקבלה עצמית

כבר משפר את איכות החיים

וזה בסדר שיש סודות

לא על כל דבר שעושים

מישהו צריך לדעת

ואז להמשיך עם הבנה איזה שינוי רוצים לעשות

ולחפש דרך עם יעדים ראליים

מישהי יודעת איך אני מגיעה למשתמשת פה?

איך מתייגים?

למשל "@ סיר לחץ" אבל בלי רווח בין השטרודל לשם המשתמש שאת מקלידה, ואז בוחרת מתוך הרשימה הנפתחת.

@סיר לחץ

לאתר של מאור קפלן. מניחה תמצאי מענה, כי עוסקת גם בנושא הזה.

מאור קפלן – עמוד 2 – להאיר מיניות בריאה

לחפש איזה חלל היא באה למלא.

ומתי את נתפסת לזה. כלומר, מתי יש לך צורך לברוח.

והכי חשוב אהבה וקבלה עצמית. גם במצב הקיים.

הרבה מאד מאד גברים

והרבה נשים

גם הם בצרה הזו.

אך הידיעה הזו טובה רק אם היא מחזקת, ולא להיפך חלילה.

ממליץ לך לא להתפתות מדברי מי שמטילה ספק עד כמה זה נורא. זה בפירוש נורא. אך יש תקווה, ומנסיון אישי - החיים הרבה יותר יפים אחרי שנגמלים.

מצויין שאת רוצה עזרה.

יהי ה' בעזרך.

אל נא תשנאי את עצמך, אך בהחלט כן תשתדלי לשנוא כמה שיותר את הטינופת. השנאה הזאת היא חשובה, ונובעת מאהבה גדולה לטוב.

בהצלחה אחות יקרה.

את שופטת את עצמך מאד לחומרה.

אמא לא טוב. אישה שהוא לא רצה.

זה לא.

זה נושא כאוב ועצוב ואת בעז''ה תצאי מיזה, אבל זה לא את. את אישה טובה.

בעיני לכל התמכרות יש גמילה. אומנם זה קשה להגיד ולעשות אבל נותן תקווה שזה אפשרי.

אנשים נגמרו מסמים קשים מאד, ממצבים חמורים מאד מאד.

בטוחה שאת גם יכולה. ואם היה לך מספיק כח לכתוב פה, תוכלי לאגור עוד כח ולטפל ולהיגמל ולסיים.

מאחלת לך טוב בעז''ה ♥️

קודם כל חיבוק ענק ענק.

ההתמודדות קשה מאוד ולא פשוטה

היא שקופה כי את מסתירה- אבל היא שם.

וכשאת מסתירה משהו- הקושי הוא גם על ההתמודדות וגם על ההסתרה, מנסיון...(רצית הזדהות 😉)

אני לא מחלקת ציונים כמה זה נורא וכמה לא. זה גם לא משנה

את עושה את מישהי אחרת עושה ב'.

זה לא בית משפט.

זה מספיק שזה משהו שלילי ואת מרגישה את ההשלכות ורוצה להיגמל.

כמה דברים

1. הכותרת. תחזקי את עצמך. תמצאי נקודות אור ויש המון. זה דבר אחד שלילי, משמעותי אבל אחד. אני בטוחה שיש המון, ועצם הרצון שלך מוכיח את זה. ממש תרשמי רשימה מפורטת של דברים שאובים בך.

2.חמלה. גם שעושים דבר שהוא נורא מותר לחנות ולחבק ולהכיל את עצמנו. הלקאה עצמית לא מקדמת אלא רק מובילה למעגל קסמים שבסופו נופלים שוב.

3.לזהות דפוס- את שמה לב אם הנפילה קוראים בזמן מסויים? לחץ, חרדה? או חשק מיני לא מסופק? את רוצה את מה ששם טכנית או מה שזה מספק לך?

לכל מה שתעשי פה יש התקדמות בנתיב שונה.

אם זה לחץ וחרדה- לטפל במקור.

אם זה חשק מיני טכני אמיתית רוב הבעלים רק מחכים שהאשה תרצה לשדרג את החיים הסודיים באספקט הזה, לאפשר בעדינות וחכמה להביא לידי כך.

חשוב לי לומר שאם אכן מתגלה דפוס התמכרותי שהוא התמכרות ממש, כדאי לחשוב על עזרה מקצועית.

דבר נוסף שחשוב לי לומר- זה לא צובע את כולך. למה את פוסלת את כולם- זו לא האשה שבעלי רצה זו לא האמא שמגיעה לילדים שלי. אם את נופלת בזה, אז את גם לא מקשיבה להם, מגדלת, מאכילה, מכבסת וכו'? את חברת יכולות הכישורים של אמא כי נפלת? זו עצת היצר הרע שרוצה לדרדר אותנו לתהום נצחית ולא מאפשר לנו לקום ולהמשיך. וזה בטוח לא נכון, טכנית.

העולם שלנו לא שחור ולבן. הטוב והרע משמשים בערבוביא.

ברכת ה' עלייך ומליון חיבוקים!

הוא צריך לדייק את עצמו באופן כללי מול אנשים ולהציב גבולות. ספויילר: לא תמיד זה יהיה נחמד לך.

שכן יעזור הכוונה של איש מקצוע. להרגיש שיש גב של איש מקצוע מול מניפולציות וסחיטות רגשיות חוזרות ונשנות, אל מול הצרכים הזוגיים והמשפחתיים שלנו.

פשוט, הוא לבד. לא מצב שבו הוא מנהל קונפליקט לחץ משני כיוונים.

אם תגיעו להסכמה ביניכם. תוכלו להציב את הגבול. ומותר עד ניתוק מוחלט.

על יעל זק''ש, מנהלת הפורום @נגמרו לי השמות

ממש לא מובן מאליו, משמח ומחמם את הלב, תודה רבה 🙏

ומזה אפשר להסיק את היקף התופעה הנוראית והמצערת.

שהרבה מהגברים (מבין אלה שבאמת לא רוצים את הטינופת הזו, אך מתפתים בכל זאת, כלומר רובם הגדול של הדוסים, ולא רק), היו מעדיפים יותר מעורבות, שותפות ותמיכה מצד האשה שלהם עם היא מגיעה עם הרבה מאד הבנה, הכלה, אמפתיה, אמון, סבלנות, רצון אמיתי לעזור, ואהבה בלתי מעורערת.

אך בפועל הרבה מהנשים לא מסוגלות לכך או לא מעוניינות בכך. בהחלט אפשר להבין זאת, לדעתי זה חבל, אבל מה לעשות.

זה כואב, מאד. גם לאיש, גם לאשה - השאלה מה עושים אחרי שנותנים זמן לכאוב את הכאב, ומתפנים לחשוב מה הלאה?

"אש בבית עמרם", ולא לחינם אמרו שאין אפוטרופוס לעריות. זה לא אומר עלייך שום דבר, זה הדבר הראשון הכי חשוב בסיטואציה הזו.

עכשיו צריך למצוא תהליך שדרכו עובדים על פיתוח הרגלים חדשים וחיזוק האיפוק והשליטה העצמית. יש מי שזה אצלו עם אוכל, יש מי שזה אצלה עם שופינג, ויש מי שזה קורה להם בנושאים הרגישים האלה.

הכאב מובן, והכאב גם מותר. את זה בכל מקרה אין טעם להכחיש.

איך אפשר לתת כותרת לנושא כל כך עמוק, כואב ומורכב??

אי אפשר.

למעשה:

-אין דבר יותר כואב בעולם מאשר שתי השורות שכתבת. אפשר לבכות על זה שנים. זה הדבר הכי עצוב וקשה שיכול לקרא לך..

-תדעי לך שלעולם נשים לא יבינו את תפיסת העולם של גברים באמת על הנושא הזה. וגם אם יבינו לעולם לא יכילו.. אולי רק אם תלמדי פסיכולוגיה מינית...

הגבר שלך לא ממש בוגד בך. הוא אוהב אותך הכי בעולם.. הוא רק מתמודד עם גירויים שחזקים יותר מכל הרגשות שלו ועובדים רק על הביולוגיה שלו. תקראי שוב את המשפט האחרון. הכוונה היא שאת לא -לא מספיקה לו. הוא לא חושב שאת לא יפה או לא חלילה לא -לא אוהב אתך מספיק. כשגבר צופה בדברים מיניים זה הרבה פעמים מנגן לו רק על הביולוגיה, על התאווה והגוף. זה נטול כל רגש. זה מלא ומוצף תאווה, אבל לא רגש. הרגש שלו תמיד יהיה שמור רק לך. כשהוא נפל הביולוגיה שלו גברה. זה הסיפור.. (מקווה שאני מספיק ברור)

חשוב שתביני אותו! -עד כמה שאת מסוגלת... העולם פיתויים וגירויים שמציבה המדיה היום בפני גברים היא לא נתפסת בעוצמתה. ותדעי לך שאם הוא -כמו שכתבת, נופל רק פעם בהרבה זמן (בתקווה שזה אכן כך ולא בעוד מקומות) זה אומר שהוא ממש עובד על עצמו ומשתדל שזה לא יקרה וכנראה שברגע חולשה נפשית או פיזית, עייפות, הוא לא מצליח ונופל.

אני חושב שזו תעודת גיבור במובן מסויים.. אם הוא נופל רק פעם מכמה חודשים הוא גיבור! שלא תחשבי. אני כלל לא מנרמל את המעשים שלו. זה בעייתי ונוראי לחלוטין. ממש! אבל אם את עושה זום אאוט רגע; תביני, בעלך לא הכי צדיק כמו שרצית או דימיינת. יש לו יצרים והוא נופל. אבל שימי לב! הוא לא "שה תמים", ודווקא בגלל זה: עם זאת שהוא חשוף לעולם הגירויים והתאוות שמציעה המדיה, הוא משתדל וכל כך נלחם לא ליפול, ורק פעם ב.. נכשל. דעי לך שאנשים שחשופים לעולם הזה שמציעה המדיה בדרך כלל מכורים ונמצאים עמוק עמוק בלופ בתוך התוכן הזה. שוב, אני לא מצדיק אותו כלל. אבל רק חשוב שתביני שהוא בתוך מלחמה. הוא לא אוהב את המקום בו הוא נמצא.

דעי לך שזו התמודדות קשה ביותר. "ה"התמודדות של הדור שלנו!!

-אם זה ממש ממש מפריע לך, ונשמע שזה כן, תתייעצי עם רב או יועץ זוגי העוסקים בתחום. חשוב שזה יהיה מישהו עם הבנה עמוקה בנפש האדם ובעל רחבות אופקים. ולאחר מכן אני חושב שאת צריכה לפתוח את הנושא אתו. כן, עם בעלך. אבל לבוא עם מאסה פסיכית של הכלה, הבנה, קבלה. אפס שיפוטיות!!! אפס!!!

אני חושב שרק אם תיגשי איליו ככה, את תצליחי בעז"ה, ואת הולכת לתת לו את המתנה הכי גדולה שנתת לו בחיים.

תגידי לו שאת מבינה אותו ואת ההתמודדות שלו. יודעת שזה קשה. יודעת שזה לא אתה ולא קשור לכל הטוב שביניכם.. אבל את רוצה שביחד הוא ייצא מהג'ורא הזו...

-הכול בהשגחה פרטית! לא סתם את נשואה לגבר הזה, עם ההתמודדות הזו. ולא סתם גילית את זה; כנראה שיש לך שליחות מטורפת שרק את יכולה לעשות. ואת בעז"ה תעשי את זה, ובגדול!

אני לא מכיר את המכלול והמבנה, לכן אני שוב מדגיש: חייבים להתייעץ לפני עם רב וכדומה. מה שכתבתי זו דעתי הענייה. אני לא יועץ ולא רב, ולא עם ניסיון בתחום. רק אדם שחושב קצת ושעבר הרבה. כך שייתכן ואני טועה לגמרי...

אבל מה שבטוח את חייבת לשים בצד את כל החששות, הפחדים הבושה. להיות לביאה. לקחת את החיים שלך והזוגיות והבית שלך בשני הידיים, ולהגיד לעצמך ולאלוקים: "אני מנקה לך ומטהרת לך את המשכן לשכינה שבביתי". "אנא ה' עזור לי!"

מאחל לכם את כל ההצלחה שרק אפשר.

זכרי: ירידה צורך עלייה!

הייתי חוזרת מטבילה והיה נוגע פעם אחת ואז לא מתקרב אליי שבועיים. זאת אומרת שהיה השלכות למעשים שלוִ . ולא הייתי מבינה למה לא מתקרב אליי.

את באמת חייבת להתייעץ עם מישהו..

היום אפשר למצוא -ובוודאי שמגזר שלנו, רבנים כל כך אנושיים. כל כך חדי מחשבה ויחד עם זאת בעלי רגישות.. אני בטוח שאם תרצי תמצאי מישהו כזה.

את חייבת. כמה שזה יהיה לא נעים והכל...

והעיקר להיות חזקה. לקחת נשימה לפני כל צעד ולדעת שה' שם אותך בתוך הסיטואציה ויש לך את הכוחות לעמוד בזה.

את רוצה טוב, אז זה מה שיהיה בסוף.

בטוח!!!

לא לדאוג, לא לדאוג...

בשורות טובות והצלחה רבה..

מה הוא אמר לגבי זה?

ולא מבין ממה אני כל כך פגועה. ולמה לא ממשיכה הלאה ושוכחת מזה כי מבחינתו הוא השתנה ולא יעשה את זה שוב. חייבת לציין שלפני 3 חודשים נפל. הבטיח שלא יקרה שוב. ושבועיים אחרי שוב נפל. ועדיין לא מבין למה אני פגועה .

אני מנסה להבין האם כל אחת הייתה מרגישה פגועה ונבגדת או שאני דרמטית ?

ואני מתעלמת מההשלכות ושמה אותן בצד ושואלת רק לעניין עצם המעשה. שלמרות שנשוי מחפש יזום תמונות. זה מרגיש לי זלזול וחוסר כבוד אליי.

ניסה לעצור ולא הצליח, הבטיח ושוב נפל - קוראים לזה התמכרות. הדרך החוצה מצריכה עזרה מקצועית.

אם כלל החיים שלכם הם טובים, אז זה לא שהוא מחפש אישה אחרת אלא הוא מחפש את ה"סם" שלו. אם הקשר ביניכם הוא תקין מצד עצמו אז באטתה מידה הוא יכל להתחיל לעשן. זה לא בגללך וזה ממש לא שייך לחוסר כבוד כלפייך. כשאדם מכור אז זה פשוט לא בשליטתו גם אם הוא חושב שזה תועבה.

אדם שמבטיח לעצמו שלא יאכל עוד מתוקים ואז אוכל עוגייה אחרי שבועיים שלא אכל, מכור למתוק? או פשוט יש פה פיתוי שלא הצליח לעמוד בו?

בעיניי הנקודה הבעייתית פה היא שלא נוגע בה אחר כך.

כלומר אם נשים לרגע בצד את מה הוא עושה, ונתמקד במה זה משפיע עליה, שם יש עבודה וזה בעיניי הפן החשוב, הפגיעה בזוגיות.

כי עצם המעשה הוא התמודדות שלו מול עצמו. ואם פותחת השרשור הייתה אומרת שזה לא משפיע עליה בשום צורה אבל היא נגעלת או מרגישה נבגדת וכו' הייתי אומרת לה לעשות עבודה פנימית מול עצמה, לעשות הפרדה בין המעשים שלו אל היחס שלו אליה.

אבל ההשלכה המיידית היא פגיעה בזוגיות ולכן זה בעייתי.

זו שאלה מה קרה לפני שקיבל על עצמו לא לאכול יותר מתוקים. ואנחנו יודעים שמיניות היא כוח קצת אחר מתשוקה למתוק.

אבל אני מקבל את הזהירות שלך.

לא כל מי שלא מצליח לעמוד במילה שלו, הוא מכור.

במיוחד אם הוא הבטיח רק בגלל הכעס שלה בלי רצון אמיתי ויצא מנק הנחה שהיא לא תגלה.

ואפשר לבדוק אותם בשאלון די פשוט של 12 צעדים.

למשל בהתמכרות תמיד תהיה הידרדרות מדברים קלים לדברים חמורים יותר.

למשל כפייתיות, למשל שלא בהכרח יש לה קשר לסיפוק המיני בזוגיות (כלומר יכול להיות מצב שהיחסים מעולים ועדיין יש התמכרות)

שלמשל תסמיני גמילה מסוימים למי שמנסה להתנקות.

היד באמת קלה על המילה, מצד שני יש הרבה מכורים שלא מודעים לעצמם.

תרגישי בנוח עם הרגשת הנבגדות.

זה אמנם לא בגידה. ובאמת כמו שכבר כתבו זה נפוץ מאד.

אבל זה לא מצדיק או מכשיר או אומר שזה פחות פוגע ומשפעל.

מבינה אותך ממש.

וכמו אלה שהגיעו - ממליצה ממש להתייעץ. ובאמת נשמע שהוא מכור ולא מצליח להפסיק ואז כדאי לבדוק תהליכי גמילה.

בהצלחה ממש!!

עד כמה זה פוגע באשה

קודם כל זה שאת מרגישה שזה כמו בגידה עבורך, זה בסדר, ככה את רואה את הדברים ואת יודעת מה את רוצה בזוגיות שלך.

זה משהו שגילית רק עכשיו ויכול להיות שהוא לא רואה את זה בתור משהו גדול במימדים שאת רואה את זה, אז פשוט תדבררי את עצמך מולו ותגידי לו בלי לתקוף(כי הוא לא מודע לרמת התסכול והאכזבה שאת חווה כרגע), שגילית את זה לאחרונה, שזה מאוד מפריע לך, תסבירי לו גם למה זה מפריע לך ותשאלי מה גרם לו לעשות את זה?

תפתחי איתו את השיחה בצורה כזו שתיתן לו את האפשרות להגיב לך כדי שתייצרו שיח אמיתי ולא שיח עמדות, כי יכול מאוד להיות שיש בעיה יותר עמוקה שמפריעה לו(לא שזה מצדיק את המעשה) והיא זו שגרמה לו לעשות את זה. - ככה גם תעמדי על מה שמפריע לך וגם תשתמשי בזה בשביל לשפר את הזוגיות שלך.

אולי כדאי לבדוק גם את כרמי צור, נגוהות, מעלה מכמש ויישובים באזור בנימין. שווה לברר בכל מקום על חיי הקהילה, האופי התורני ורמת הביטחון בפועל. מאחלת לכם למצוא מקום שתרגישו בו באמת בבית ❤️

מכיר כמה מהם

ואני בטוח שיש רמות שונות של דוסיות וכיפיות

יש התיישבות צעירה, זה יותר סגנון צעיר ואחיד, קראוונים הרבה פעמים...

ויש יישובים 'ותיקים' יותר...

זה בא על חשבון נוחות וקרבה לערים, באיזורים 'מסוכנים' אם זה משהו שמטריד אתכם...

ממליצה לבדוק גם את כרמי צור וגוש עציון, יש שם יישובים עם קהילה תורנית ואווירה משפחתית ❤️

זהו יישוב "תורני פתוח" - חם ומשפחתי, עם גבעה סמוכה ובה 14 משפחות של חלוצים.

גיאוגרפית הוא "חור במרכז הארץ" - 40 דקות מירושלים, אריאל, פתח תקווה ולוד. 30 דקות ממודיעין. 15 דקות מעפרה.

המצב הבטחוני די רגוע בשלוש השנים האחרונות מאז פרוץ המלחמה. אין הרבה אירועים באזור. [מה שקרה בעין רייא, ליד נווה צוף, בערב יום הכיפורים הוא היוצא מן הכלל המעיד על הכלל, והמטיילים חזרו למעיינות בהמוניהם].

מוזמנים להתייעץ בפרטי. אני כמעט לא כאן.

שהנער הגיבעוניסט מתברר מקפיד (חוץ מעל נזירות מלאה של אי תספורת בכלל) גם על קצוות השרוול כארבע כנפות ושם גם בהן ציציות.

התשובה היא כנראה הגיל של הילד. זו תספורת שהיא "באופנה" בקבוצות מסוימות, והילד רוצה להסתפר ככה, ובשלב מסוים ההורים לא מחליטים לילד איך להסתפר. וכנראה שזו תספורת די מנייסטרים בציבור החילוני עכשיו.

גם אחי השמיניסט החצוף מסופר ככה, ולדעתי זה נראה מכוער וערסי, וחבל על הפאות המתולתלות שהיו לו בילדותו. מה לעשות, אי אפשר להכריח אותם בגיל הזה.

במקרה הבינה גם תפסה לך את הגילאים של הילדים בצורה הדרגתית: מילד חמוד יהודי קטן, שעובר שלב של גיבעוניסט, ואז הופך לערס שמתסובב עם החבר'ה בשתיים בלילה ומשאיר זבל ברחוב.

אבל אני דווקא רואה תופעה הפוכה מקבילה- הרבה יותר נערים מגדלים פאות ארוכות

בטח בהשוואה למה שהיה בילדות שלי.

כמו נערות אצלינו מבתים סופר דוסים שהולכות עם שרוול קצר ושסע כמעט עד למעלה.

זה לא כי ההורים מרשים. זה אף על פי שהם לא מרשים.

אולי בגיל ההתבגרות יש צורך לשנות משהו והפאות נבחרות כקרבן.

איך הילדים שלך מסופרים?

היום לא שואלים.

אפילו בגיל 12 אני רואה את זה, בגיל שבו ילדים עוד לא אוכלים שניצל בחוץ בלי לבקש רשות מההורים

ב"ה בשנים האחרונות יש תופעה של התחזקות המונית

אם שאני הייתי נער. ללכת עם ציציות בחוץ זה היה רק מי שממש דוס או חזק.

הרוב היו הולכים עם פתילות בפנים (ואני מוציא רגע את עניין ספרדים אשכנזים כי זה לא קשור)

כיפה. רוב מי שהתפלל איתנו בבית כנסת. לא היה הולך עם כיפה ביום יום. גם כאלה שהקפידו על אורח חיים דתי.

היום ב"ה אנחנו רואים שגם חבר'ה שעדיין רחוקים מאורח חיים דתי מלא, יכולים להסתובב עם כיפה או ציציות בחוץ

יכול להיות שהוא לא יקפיד על שמירת שבת וכו' אבל עדיין ביום יום הוא יסתובב עם כיפה וציציות בחוץ (מכיר כמה כאלה)

יכול להיות שנערים שאתה רואה שייכים לזרם הזה

זה לא זרם דתי קלאסי

זה יותר מסורתי +

אלא באמת על טובי בנינו ממשפחות מאוד מאוד דתיות

זה לגמרי גיל ההתבגרות

אם ילד בן 12 מתעקש להסתפר ככה

אני יכולה להבין את ההורים שמעדיפים לא להיכנס למלחמות על תספורת

לדעתי פאות זה הכי יפה בעולם

אבל אם הילד שלי יתעקש להוריד אני אגיד לו את דעתי ואתן לו להחליט על עצמו

אם זה קצר אבל עדיין בגבול ההלכה. ניחא

אבל גלח מלא של הפאה שזה איסור דאורייתא ממש אני אישית (ורוב הדתיים שאני מכיר) לא הייתי מסכים

אני לא כל כך מכירה את ההלכה הזאת בתור אישה....

אבל יכול להיות שהם כן משאירים קצת ופשוט לא רואים את זה?

שאסור להקיף פאת הראש

משמע שאסור לגלח מאיזור הרכה ועד סוף העצם שליד האוזן.

אסור שיהיה מגולח. צריך שיהיה שיער ממשי. והפוסקים נתנו הגדרה של סביב 4-5 מ"מ לפחות.

(לא כתבתי את כל ההלכה אלא בגדול את עיקר הדברים)

את יכולה להתחיל משם,יש שם גם משפחות דתיות.

בהצלחה!

זה דיי חלום שלי שמכל מיני סיבות לא יכולות להתגשם