1. תכניסי לעצמך שתכלס הוא הגבר ועליו חובת הפרנסה.  (אני יודעת שזה נשמע פטתי, ולא באמת יעיל )

2. תזכירי לעצמך את הדברים שהוא כן מתנהג בתבונה ובשיקול דעת נכון, ותנסי להיזכר אם לא קורה גם לך מידי פעם יציאות כאלו. 

3. לכי לישון ותעברי הלאה. בסופו של דבר הוא בעלך, וזה באסה לכעוס על האדם היקר לך ביותר.

זה קודם כל.

אבל לדבר ממקום של רצון לדבר, מרצון להבין את המניעים של הצד השני, ומרצון ליישר את ההדורים. לא לדבר רק ממקום של עצבים והטחות.

לגבי המחשבות- סתם יצר הרע, עזבי אותן, אל תתני ליצר הרע את התענוג הזה

עוד משהו- יכול להיות שהוא טעה. יכול להיות שאת טועה. הענין הוא שמותר לאנשים לטעות. ורצוי שהצד השני ילמד לקבל גם את הטעויות. אפילו אם זו טעות של אלפי שקלים. (כמובן שרצוי שהצד הטועה גם יוכל לקבל את העובדה שהשני כועס.. אבל אני כותבת לך ולא לו)

עוד נקודה- הקשר ביניכם ושלום הבית שלכם חשובים יותר מאלפי שקלים ומהלוואה נוספת. כדאי לזכור את זה.

והכי חשוב- כשיש נפילה כזו בקשר- אם עוברים את זה נכון- אז רק טוב יכול לצאת מזה בסופו של דבר. מנסיון..

אני לא רוצה להעצים את הכעס אבל ע"פ מה שאת מספרת אין ספק שהמעשה הזה בעייתי. אני לא מסכים ע@שמן פשתן לגבי הסעיף הראשון שכתבה. נכון שחובת הפרנסה מוטלת על הבעל במובן הזה שאם ח"ו יש מחסור הוא יצטרך אפילו לעבוד בזבל או לקבץ נדבות ולפרנס, אבל היום כשנשים עובדות ושותפות בכלכלת הבית יש להן את הזכות להתערב ולהכריע גם בשיקולים הכלכליים האחרים. עשיית צעד משמעותי, גם אם לא קריטי, תוך התעלמות מדעת בן הזוג זה דבר בעייתי מאד והוא צריך לדעת את זה.

מצד שני הייתי מנסה להבין אותו, לשבת לדבר ברוגע ולשמוע ממה נבע הצורך לקנות את מה שקנה. אולי דווקא התחושה של הלחץ הכלכלי השפיעה עליו לעשות מעשה שישרה עליו הרגשה (מדומה) של שפע. אולי הצורה שבה אמרת לו את דעתך גרמה לו לעשות בכוונה הפוך (אולי אמרת בהחלטיות פסקנית בלי לשמוע את דעתו, אולי גרמת לו להרגיש שאת חשה במצוקה כלכלית ושהוא לא מצליח לדאוג לך). אי אפשר לדעת מה עומד מאחורי המעשה בלי לדבר על הדברים בגילוי וברוגע.

הכי טוב שתשבו ביחד ותדברו ותנסו לברר מה המניע של המעשים. אם תגיעו להבנה שזה הדבר הנכון תבררו אם אפשר להחזיר את הדבר שהוא קנה (יש חוק לגבי החזרת סחורה). ובסוף, אם לא עשיתם את זה, כדאי שתתחילו תהליך של למידה של קבלת החלטות בכלכלת בית.

מאפשר ביטול עסקה והחזרת הסחורה, במגבלות שונות, בד"כ תוך 14 יום מהרכישה.

מה בדיוק המציאות אצלכם וכו' - אבל הבדל הסתכלות כזה בין איש לאשה, אינו דבר נדיר.

ב. שוב, בלי להכיר את המציאות הספציפית - אבל בכללי, היחס הטוב ביניכם חשוב מהכסף.

ג. לאור זאת, הטוב ביותר, אחרי שקצת נרגעים, לדבר ביניכם. בנחת, בלי עצבים, להסביר אחד לשני את נקודת ההסתכלות, לדון, לנסות להגיע לעמק השווה.

הגישה שלך לא ממש מתיחסת לרצונות הבעל.

מה זה תבטלי את הרכישה?

אם זה כסף משותף זכותו לקנות מה שמתחשק לו..

היא כמובן יכולה להביע אתדעתה..אבל לשלוט לו על הצעדים נשמע לי אובר..

זה לא הקרא החלטה משותפת

לקנות משהוא בכמה אלפי שקלים על דעת צד אחד?

יום אחד יבוא לי ספה בשמונת אלפים שקל, את חושבת שאני אקנה על אף סירובו של בעלי???

רצונו של בעלה לקנות משהוא בכמה אלפים, רצונה לא לקנות- אז קודם לא קונים- עד שמגיעים להחלטה משותפת

ואם משהוא עושה החלטה ענקית בלי לשאול את הצד השני , אז למה הצד השני לא יכול לבטל? למה לבטל נשמע יותר חמור מלקנות?

את הצעת את זה כפתרון לבעיה שנוצרה ביניהם.

לדעתי זה  לא פתרון אלא העדפת רצון האישה ונסיון חינוך של הבעל.

אין ספק שצריך ללמוד לדבר ולקבל החלטות..

אני לא חושבת שלבטל זה הפתרון כאן

כסף בא כסף הולך - משמים

לריב על זה? לא שווה

אגב זכותו המליאה על פי ההלכה..

ומעניין לעשות סקר איך הגברים מרגישים שהנשים עשושות אותו הדבר עם הכ"א ..  

מי שהולך באדיקות על פיה לא מובטח לו שלום בית.

אבל לפעמים ההלכה יכולה לתת פורפורציות לחיים שלנו

באופן בסיסי -

1. תקנו "מעשה ידיה תחת מזונותיה", הבעל חייב לפרנס את האישה, ותמורת זה, מה שהאישה מרוויחה מגיע לבעל.

2. התקנה נועדה לטובת האישה, ולכן אישה יכולה לוותר עליה ולומר לבעלה - איני ניזונת ואיני עושה. אני אפרנס את עצמי ואתה לא אחראי לפרנסתי, והרווחים שלי יישארו אצלי.

[שאר ההתחייבויות שבכתובה נשארות בעינם].

נדמה לי שעד כאן זה מוסכם, אבל שיש עוד דיונים בנקודות מסויימות ששייכות מאוד ליישום של זה מציאויות נפוצות כיום. 

[זה לגבי ההלכה, כמובן שהשאלה ההלכתית הזו היא לא כל העניין במקרה הזה].

כשאנחנו בתקופות לחוצות כלכלית, או כשאנחנו שמים לב שאנחנו "עפים על עצמינו" עם ההוצאות- אנחנו קובעים תקציב שבועי

נניח 1000 ש"ח לחודש

עכשיו כל ההוצאות, אבל כל ההוצאות נכנסות פה

קניות של אוכל, של בגדים, בילויים, מתנות לחתונות, מתנות לחגים, פינוקים- הכל הכל הכל (לא כולל חשבונות חודשיים..)

כל שבוע יש דף חדש על המקרר וכל שקל שיוצא נרשם שם. הלכת ברחוב וקנית מסטיק? תרשום 3.5 ש"ח..

אם נשאר עודף למשל וניצלנו רק 650 ש"ח השבוע- אז שבוע הבא יש 350 ש"ח יותר, כלומר 1350 ש"ח סה"כ.

אם אנחנו רוצים לקנות משהו "גדול" (אלף, אלפיים שקל) אז חוסכים וכשזה מתאפשר עם התקציב- כשיש מספיק ב"קופה".

כמובן שזה משהו שצריך להיות מקובל על שני בני הזוג ומתוך רצון לחסוך ולהתנהל נכון כלכלית, אבל זה יכול לעזור..

ובנוגע למצב שלכם כרגע- אני מבינה אותך לגמרי. ואני מניחה שעיקר הכעס הוא לא על הכסף שאבד אלא על הרעיון, שהוא קונה דברים למרות התנגדותך.

לדעתי- שווה לשבת ולדבר על זה. אפילו לא על המקרה הספציפי הזה, אני מניחה שבסופו של דבר תצליחו לשרוד כלכלית את התקופה הזאת, אבל לדבר על איך היית רוצה שהדברים יקרו ולראות מה הוא חושב ולנסות למצוא דרך פעולה לפעם הבאה, שאם יווצר מצב כזה שוב (או מצב הפוך, שאת רוצה לקנות והוא מתנגד)- תצאו ממנו שניכם מרוצים.

בהצלחה

כבר כתבו כאן הרבה דברים אז אני רק רוצה להוסיף,

אחרי שירדו כל המחשבות הלא טובות ונשארו רק מחשבות טובות.

לשים לב שזה לא דפוס קבוע! אני מכירה זוג (כבר דיי מבוגר, שחיתן כמה מילדיו) שהבעל רגיל(אני מדגישה שיש כאן הרגל) לחיות על הלוואות ולחשוב שהוא במצב כלכלי טוב.

המצב כיום- הבעל יודע שהמצב הכלכלי שלו בכי רע! הלוואות הוא מתחנן שיאשרו לו, מסובך עד מעל הראש...

כתבתי את כל זה כי- חשוב לשים לב,דווקא עכשיו כשאתם צעירים, להיות עם יד על הדופק ולדעת שהלוואה זה לא כסף שלי ולא מצב כלכלי טוב!

אם המצב הוא חיים קבועים עם הלוואה לשים לזה סוף!!! וזה חלק מעבודה על שלום בית!

להסביר לבעל את זה בצורה יפה וברורה!

בהצלחה

בס"ד

אני רוצה לחזק את נונימי1. בן אדם שלא מפריע לו לחיות מהלוואות הוא אדם שיכול להוביל משפחה לקריסה כלכלית. ולא פעם אחת אלא שוב ושוב. ואני מכירה מקרים מקרוב. אם זו תופעה יש לטפל בה עם אנשי מקצוע- פסיכולוגים , מקימי, אנא עארף. כי זה עלול למוטט את הזוגיות. זה בעצם לחיות בשקר , לא לקלוט את המצב, לא להיות מוכן לסבול למען העתיד. לא לכבד החלטות משותפות, לברוח מהתמודדות עם המציאות. זה דורש טיפול . אבל זה רק אם התפתחה תופעה ולא מעידה חד פעמית, 

בנוסף לכל הדברים החשבים שנאמרו,

כשיירגעו הרוחות... עוד שבוע שבועיים,

כדאי לברר עם הרב שלכם-

על מה ומתי מותר בכלל לקחת הלוואה!!

יש הלוואות שעוברים בהן על איסורי ריבית דאורייתא!

היתר עסקא הוא רק לעסק שמכניס

(ויש כוללים בזה גם דירה, כיוון שאתה מרוויח נכס וכו'..

לדוגמא כדי לחתן ילד, לאולם, צלם וכו'- לפי הרב יעקב אריאל אסור לקחת הלוואה)

בהצלחה...

ממה שלא נשברים- מתחזקים!

עם הרבה תפילות להתקדם ולעלות.

עדיף נפילה עכשיו בכמה אלפי שקלים, ולטפל ולהתאזן, מאשר נפילות גדולות יותר בעתיד

נראה לי לגמרי לא רלוונטי כל מה שעולה פה בענין הזכויות של הבעל במסגרת הפרנסה וקבלת החלטות כלכליות.

זה ממש לא הנושא.

אם את מרגישה אובדת עצות, וחושבת מחשבות מרחיקות לכת, הדבר הראשון הראשון שהייתי עושה זה לחשוב מה זה אומר על הקשר שלנו.

לא ביום אחד או במקרה אחד מגיעים לתחושות כאלו. זה כנראה רק הקפיץ או חיזק משהו רדום.

לדבר ועוד לדבר ועוד להיות ביחד, ולנסות להבין באמת אחד את השני מבלי להאשים או לבקר, זה הדבר היחיד שמחזק את הקשר.

זה בסדר לכעוס מאוד ואפילו לרתוח, אנחנו לא מלאכים.

אבל בקשר זוגי הדבר הכי טוב שיש זה שיש למי ולאן לחזור.

בהצלחה!!

לדעתי זה עצה מקסימה אבל מאוד מצחיקה!!!

המון בעיות יש כי אין עם מי לדבר, אין הבנה מהצד השני, אין סבלנות לצד השני, אין הסכמה מהצד השני

אם זה היה כזה פשוט שכל יום יושבים שעה ומדברים ומסכימים החיים היו נפלאים

כשאומרים "לדבר" הכוונה לא שתמיד מסכימים ותמיד זורם ותמיד סבבה.

הכוונה שיושבים, ומבררים. גם אם בכאב או בכעס- מבררים. מה אני הרגשתי, מה את הרגשת, למה הרגשנו ככה, מה היה עוזר לנו. איך ממשיכים מכאן.

לא שיחה קלילה של איך מקבלים החלטות בסמינריון הכנה לשירות לאומי.

שיחת עומק אמיתית וכנה. עד שמגיעים למקום משותף ולרצון משותף. 

אני לא ממש מכירה גברים שישבו לשיחה, על איך הרגיש, מה הרגיש, למה הרגיש

זה אולי בנות מדברות על הרגשות וחופרות ומעמיקות

עם גבר זה אולי יכול לקרות פעם ב........ אולי שנה אם לא יותר

בטח לא על אלפי נושאים שעולים כל יום

במיוחד כשהנושא כאן זה עצם הקשר, כמו שכתבתי לה בתגובה.

זה לא אלף הנושאים של היום יום, זה הקשר שלנו, התחושות שיש לי כלפיך, ואפילו אם רק לפעמים.

אני מאמין שגם הגבר המצוי ששונא לדבר על תחושות של מה הרגיש איך הרגיש - כלשונך, יסכים ומאוד ירצה לדבר על עצם הקשר שלו עם אשתו.

זה יכול ואולי צריך להיות דוקא בזמן קר. אולי ביציאה למקום ואווירה שונים מהשגרה.

אבל בוודאי שיש הרבה גברים שידברו כך. ונכון שלא על כל נושא, אבל מדובר כאן על נושא שגרם לפיצוץ.

אם לא בדיבור- אז איך פותרים פיצוצים? עושים כאילו לא קרה כלום, מבקשים יעני סליחה וממשיכים? באמת שאני לא מבינה.

לא מדברים מתוך הבנה אחד של השני

מדברים מתוך הבנה שחייבים לדבר וללבן את העסק אחרת הקשר ישאר ברמת אחרי חתונה כל החיים.

מתוך הדיבור אפשר להגיע להרבה מקומות שלא חושבים עליהם מראש, אם אכן באים ממקום של רצון לפתור ורצון לשמוע. וגם כנות.

לאדם מבוגר יותר עם ניסיון שמבין את שניכם ויכול לעזור לך להסביר לבעלך את ההשלכות

שיש לבזבוזים שלו כדי שזה לא יימשך.

רצוי דמות תורנית (רב/יועץ ירא שמיים).

בהצלחה!

אני חושב שכן יש מקום לדבר עם בעלך בנושא הזה שמפריע לך מסיבה הגיונית. כי אתם הרי נשואים ומנהלים אותו משק בית. אם לא תבטאי את הכעס הזה, הוא יצטבר בך ויתבטא בצורה אחרת ביחסים ביניכם, דבר שעלול להוביל למשבר בזוגיות. במערכות יחסים אסור לצבור כעסים, חשוב לדעת לדבר על מה שמפריע, אך לעשות זאת בצורה חיובית. ניהול כלכלי הוא דרך חכמה לגרום לשניכם להתכנס לתקציב המשפחתי, וגם יאפשר  מידי פעם להתפנק ולבזבז בדברים קטנים ובמסגרת התקציב בלבד.

עוד על זוגיות ומשברים

עברנו יחד תהליך למידה - התנהלות כלכלית נבונה, ויישום הנלמד תורם מאוד לשלום בית. בזכות הכלים שרכשנו, אין יותר החלטות ספונטניות. הכול נשקל, וההחלטות מתקבלות יחד, בלי ויכוחים. (בעבר היה קשה יותר, כי הייתה פחות מודעות להשלכות של כל צעד, ולפעמים הרגשתי שהקניות הספונטניות של בעלי מערערות את היציבות הכלכלית, והוא סבר אחרת). 

אני גם אדם רציונלי, ואני משער שאם אני הייתי בסיטואציה דומה, הייתי בצד שלך.

אבל מהנסיון שלי, כדי לפשר, חייבים לשמוע את שני הצדדים!!

במדינות הגדולות

וגם קרוב מבחינת משך הטיסה.

יש גם את דובאי - לא הייתי שם עדיין ולא יודעת להמליץ 🙃

גם שם יש שפע של מסעדות כשרות

(חפשי בגוגל "מטיילים בכיפה"  אתר מעולה לתכנון נופש לדתיים) 

אולי עובר עליו משו...מצוברח ממשו...

ניסית לדבר איתו על זה?

התעלמות זו אלימות לכל דבר.

טיפול זוגי אולי יעזור. 

זו התנהגות חריגה ואכזרית כלפייך. לפעמים אין כוחות ואז קצת יורד החשק לדבר, אבל אם זה דפוס אי אפשר לתרץ כנפילה. את אשתו, הוא חייב להתאמץ עלייך. הוא מרגיל אותך בהענשה על התנהגויות שלא כפי רוחו, והעונש הוא נטישה.

אם זה באמת כמו שתיארת זה מאוד מאוד לא תקין. טיפול זוגי דחוף, אין משפיל מההתנהגות הזו.

ממליץ לא לתקוף חזרה אלא לפעול חכם. מן הסתם הוא גם בחור טוב ולכן אתם ביחד. אבל זו התנהגות אולטרה בעייתית, תיזהרי מאוד לא להיות מכילה כלפי דבר כזה

הייתי שולח אותו לתחקור של כמה דברים לנסות להבין איך הנפש שלו פועלת ולמה הוא מתגונן ככה. אבל הוא לא.

איך את מרגישה? מה עובר לך בגוף כשהוא עושה לך את זה ?

חלק מהחברה' כאן לקחו את זה קיצוני קצת, לטעמי. זו לא בהכרח אלימות, זה לא דורש טיפול דחוף, זה גם ממש אבל ממש לא מה שנקרא "טיפול שתיקה".

בסך הכל, מדובר לכאורה באדם טוב שעובר עליו משהו והוא מגיב לזה בצורה מסוימת. חבל באמת שהוא ככה מתנהג, וגם חבל שעובר עליו משהו, אבל זה קורה במשפחות הכי טובות. בשביל להבין כמה זה לא מבהיל, תדמיינו שהשטלה הזו הייתה נשאלת על ידי גבר, ביחס לאשתו. ברור שהתשובות היו שונות לגמרי, וזה משום שלנשים יש יותר לגיטימציה להביע רגשות, להעיר, לעמוד על דעתן וגם להתנהג בצורה כזו. אצלן זה נורמלי שיש תנודות במצב הרוח. מותר להבין שיש גם גברים כאלה. אף אחד לא מת מזה, וכנראה גם אף אחת לא תמות מזה.

לדעתי, תחכי קצת שזה יפשיר ותדברו, ותנסי בכנות להבין מה שורש העניין. דווקא ככל שתאפשרי לו לדבר בפתיחות, יש יותר סיכוי שהוא ילמד לדבר ולהעיר אם גרמת לו עוגמת נפש (אכתוב כאן משהו שיפחיד חלק מהחברות/ים, אבל יש מציאות כזו! יש שיח אלים מאוד כיום כלפי גברים, שגורם להרבה גברים עדינים לחוש שאסור להם להעיר ולדבר על מה שמפריע להם, ואז זה יוצא בצורות כאלה. אז אם באמת רוצים לפתור את הבעיה, צריך לגרום לו כן להעיר ולדבר ואולי זה יעזור).

כמובן שיש עוד הרבה אפשרויות. יכול להיות שזה מזג האוויר (פתאום נזכרתי בשיר היפה "מת אב ומת אלול" של ר' שמואל הנגיד, שמתאר את החוויה הזו בצורה מליצית ויפה), יכול להיות שזו איזו חוויה נפשית או אישית וגם יכול להיות שמישהי מדליקה אותו בחוץ ואז כשהוא חוזר אלייך הוא נכבה (לא תמיד זה סוף העולם, אבל אדרבה, ככל שתנהגו בחכמה ותפתרו את העניין בקלות, הוא יישאר אצלך ויבין כמה זה טוב).

בזכות אחד מחברי הפורום שהאיר את תשומת ליבי, אני רואה שלא מדובר באירוע חד פעמי שקרה לאחרונה, אלא באירוע שקורה מפעם לפעם.

אם זה אכן כך, זה שונה מהיחס המאוד סלחני שהצגתי. אם זה קורה רק בתקופה האחרונה, תנסי באמת להבין, אולי עכשיו ממש יש לו תקופה קשה (נניח, ואתן דוגמה מאירוע שהיה אצל קרובי משפחה שלי: זוג שגם ככה קצת דבוקים להורי האישה וכולם שם "לא מתים" על בעלה, מחליטים לעבור לגור אצלהם לתקופה ממשוכת, והגבר גם ככה מרגיש לא בנוח ועוד זוכה מדי פעם להערות קטנטנות מכיוונים שונים - את יכולה חהבין שזה מצב לא טוב מבחינתו, ובנוסף הוא מקבל עוד משקולת של 2 ק"ג כל יום-יומיים).

אבל כן, חד משמעית שזה לא מצב בריא וזה לא אמור לחזור על עצמו כל פעם שכועסים.

ממש ממש לא תקין

להישאר ככה זה לא יכול להיות

נשמע שכדאי לשוחח על המצב הזה בזמן נינוח ביניכם.

לשתף כמה זה פוגע בך, וכמה זה מכאיב לך, ולבקש שגם אם הוא פגוע ונסער יתנהל אחרת.

מוסיפה שיש אנשים ש"מענישים" בהתנהגות כזאת, ויש אנשים שהתגובה שלהם כשהם נסערים או כאובים היא התנתקות והסתגרות עד שהם נרגעים וחוזרים.

אם זה נעשה באופן מעניש, כדאי לפנות לעזרה חיצונית. אם זה חלק מדפוס התנהלות מסתגר בזמן קושי, אפשר להתחיל גם בשיח ביניכם.

כך או אחרת חשוב לשוחח על התחושות שלך מול זה. אפשר ורצוי, בכללית לדבר על התגובות והאוטומטים שלכם בזמני פגיעות. הרבה פעמים אצל זוגות אלה תגובות שמפעילות זו את זו.

לדוגמא צד שפגוע וצועק, ומלחיץ את הצד השני שרגיש להרמת קול, שמסתגר ומתרחק בגלל זה ואז הצד הראשון מרגיש נטוש, ויותר נפגע וכועס, וחוזר חלילה.

הרבה פעמים אופן התגובות הללו לפגיעות מוסיפות פגיעה נוספת, גם אם הצד השני צועק כי הוא פגוע, והצד המתרחק מתרחק כי הוא נסער, ושניהם לא מתכוונים לפגוע אחד בשני, אבל תכלס זה מה שקורה.

מודעות לאוטומטים האלה יכולה לסייע לשניכם (ולכל זוג) להתנהל יותר נכון בעיתות משבר.

איש שילמד שהוא כרגע פגוע וזקוק להסתגר שיגיד לפני כן, קשה לי לדבר עכשיו ואני צריך זמן לעצמי לעבד מה שהיה. הצד שהדחף שלו הוא להוציא את מה שמכעיס אותו, שילמד להגיד אני ממש ממש נפגעתי ממך ואני רוצה שנדבר על זה, מתי תהיי פנויה לשמוע אותי? וכן הלאה.

מטבע הפורמט, בני זוג עשויים לדרוך זה על הפצעים אחד של השני. זה לא באג אלא פיצ'ר, שבעבודה נכונה מאפשר לכל אחד להכיר לעומק את הפצעים והדפוסים שלו ושל בן הזוג, ולהתרפא בהתנהלות נכונה.

נשמע פה מהתגובות שאת במצב מזעזע והלך לך על הנישואים.

לא מקלילה, ובאמת זה קשה ברמות. זה השפלה נוראית וכאב מאד גדול לאישה.

רק אומרת שאני גם הייתי חווה את זה מבעלי, וב"ה אנחנו אחרי זה. אין דבר כזה היום.

הינו בטיפול טוב ב"ה. ובאמת שבאנו שתינו כדי לטפל ולא לשמוע ולהמשיך הלאה.

אבל לגמרי לגמרי אנחנו אחרי והסיכוי היום שיקרה דבר כזה הוא אפסי.

הוא פשוט הבין בעלי עד כמה זה לא רלוונטי ולא יכול להיות חלק מהחיים שלנו, ולמד להתמודד.

אש רק מעודדת אותך שאפשר לצאת מיזה. טיפול כמובן יועיל פי מאה מכל שיחה שלכם. אם יש לך סיכוי לשכנע אותו אז הכי טוב.

אם את רוצה המלצה למי שאנחנו הלכנו אפשרי באישי.

ולא אומרת לך טיפול עכשיו 40 שנה. הינו בטיפול ממוקד, כמה חודשים ואנחנו מעל זה.

בעז"ה שיהיה כה גם לכם.

חיבוק על הבדידות... לא קל בכלל.

למקרה שהדברים שאני כתבתי לא היו ברורים.

אני מסכימה מאוד עם הכתוב פה.

אני לפחות, המסר שהתכוונתי להעביר הוא שככה זה לא יכול להימשך וחייב עזרה חיצונית.

ממש לא התכוונתי שיש מקום להפסקת הנישואים.

ובכללי אני בעד הפסקה במקרים קיצוניים בלבד. 

מבינה לגמרי גם את הבהלה.

באמת זה ממש לא נעים.

אבל ב"ה אפשר לצאת מיזה. מטפלים ויוצאים והחיים אחרי הם כל כך אחרים.

החיים בצל החשש של 'אולי עכשיו משהו לא יתאים לו ויגזר עלי שקט של יומיים' זה זוועה.

אחרי שעובר החשש נפתחים עולמות. בעז"ה.

אני חושבת שלמרות שאמרת את זה בנחת, התפיסה שלך את הגברים עצובה.

אני לא חושבת שהם פוזלים לדשא של השכן. אני חושבת שהם יותר מתרשמים בקלות ממראה עיניים, אבל לפזול לדשא של השכן זה עניין של הלב ולא של מבט.

לא רואה לאן שיחה כזאת מקדמת. מילא אם היה תיאורטי, אבל הבאת דוגמא שבפועל משפילה את בעלך, וזה גם קצת מכה מתחת לחגורה, בשיחה אגבית להגיד לו שהוא התרגש מהמלצרית...זה משפיל.

את מתארת הרבה נחת וזרימה בתחילת השיחה, אבל לפי התגובה שלך בסוף את יכולה להבין שזה לא באמת קליל בעינייך - ובצדק.

את אומרת שלא נפגעת אבל זה רק כי בראש שלך נתת הסבר, אבל הנה ההסבר לא היה נכון וכן נפגעת.

וברור לגמרי למה. זה מעליב.

מיותר לגמרי מצד בעלך להגיד את זה

מיותר לגמרי מצידך לדחוק אותו לשם

וזה בדיוק הסיבה שהשיחה הזאת פשוט היה מיותרת מראש...

איך הייתי מגיבה?

כנראה בצורה תינוקית נעלבת מאד מאד וכועסת ועוזבת את השיחה - או רק שותקת או הולכת ממש.

כלומר, כן, ברור שגם אנשים נשואים יכולים להתרשם מאנשים אחרים בני המין השני.

וגם אני לא חושבת שזו בעיה להעלות את זה כטענה כללית מול האיש.

אני חושבת שזו בעיה להביא את זה לחיים המציאותיים האישיים שלכם.

מילא היית אומרת על אנג'לינה ג'ולי שברור שהיא יפה, או שאפילו היית אומרת על בראד פיט.

אבל זה לא במציאות.

להביא למציאות, בטח כשאת נותנת את הדוגמה השלילית *עליו* (ולא עלייך), זה לבשל לעצמך את הדייסה.

קודם כל העיקרון של להגיד על הצד השני. דמייני שהשיחה הייתה בנושא אחר - קנאה, כעס משהו כזה. את מבינה שזה מאוד שונה אם תתני דוגמה על *עצמך* שהרגשת בה קנאה/כעס, מאשר שתתני עליו?

ולנושא שלכם ספציפית… איך זה יכול לעשות טוב לזוגיות שלכם? או של כל אחד? אם מדברים על זה פרקטית. על ההיא מהמסעדה. ההוא שהסתכל והמלצרית שכך וכך.

זה קצת כמו שתדברו לפרטי פרטים איך הרגשתם כלפי איזה אקס/ית מהעבר. נכון, כנראה היו שם תחושות של אהבה ומשיכה כלשהן, אבל למה לפרט??? איך זה מועיל?

היה, נגמר, מתרכזים בזוגיות שלכם, במחויבות ובייחוד שלכם אחד לשניה. זהו. 

כמה חוכמה תבונה ורגישות יש בך! ❤

ורק לגבי הסיפא -

זו ממש לא צורה תינוקית אלא הכי אנושית שיש,

ואישה ששומעת כך מבעלה ומרגישה פגיעה הכי מוצדקת בבלעדיות, במחמאות, במבט, בכיוונון הלב, שרוצה וצריכה להרגיש היחידה עבורו מגיבה מתוך מנגנון הגנה הכי אנושי שיש בדיוק כמו שהיטבת לתאר - או כעס (FIGHT) או עזיבת השיחה (FLIGHT) או שותקת (FREEZ).

שאלו מנגנוני ההגנה שלנו עד ה120 ולא רק בינקות, וטוב מאוד שהם שם כדי להגן עלינו ולאותת לנו שמשהו כאן באמת פגע בנו והיווה איום עלינו, ע"י איום על מימוש הצרכים שלנו במקרה הזה.

ותיווך נכון ונתינת מקום נכונה לעצמינו לכל המתחולל בנו גם ודווקא אז, ואח"כ תיקשור נכון של זה לבן/בת הזוג יכולים גם להביא לצמיחה גדולה, לריפוי, לבניית קומה נוספת.

לא נפגעתי כי חשבתי שזה מראה עיניים, אבל שהוא דיבר על השפתיים הרגשתי שזה כבר עניין של הלב, ולא האמנתי שהוא ממשיך לחזור על זה...

גם כשהוא התרגש מהמלצרית במסעדה זה פגע בכבודי כי היא הרגישה את זה, אבל הבלגתי עד אותו רגע שהעלתי את זה בשיחה בשבת

ופותח שרשורים הזויים.

ולא תקין בעליל כמובן.

אין סיכוי שהוא דיבר ככה על שפתיים מבלי שהוא חשב לנשק אותן.

ולהגיד שוב ושוב זאת אפילו לא מחשבה חולפת, ממש לקח את זה איתו.

חוסר טאקט מתמשך, אולי הוא חטף שבץ או משהו.

לא מדברת ספציפית על השרשור הזה,

אבל בהחלט באופן כללי:

את צודקת לגמרי שעלולים להיות פעמים (ואף פעמים רבות לצערינו) שיפתחו שירשורים לא אמיתיים.

כלומר שכל הנכתב בהם לא אמיתי, או חלק אמיתי וחלק לא.

או שהפותחת מזדהה כאישה, אך "היא" בעצם גבר.

או שהפותח מזדהה כגבר, אך "הוא" בעצם אישה.

או שמשנים את הפרטים בצורה שקשה לקלוע לסיטואציה האמיתית ולהתאים את המענה,

או שיש באמת מקרים אפילו של מטרידים או אנשים/נשים עם כוונות לא טובות כלל שמנצלים את הבמה ואז פונים באישי להמשך ולעשות עוד רע חלילה,

או "סתם" משועממים,

או נערים/ות,

או טרולים,

או מעוניינים להביא נושאים פרובוקטיבים או עם פן "גופני" / "מיני" / "מוצנע" וכן הלאה

וחשוב ממש להיזהר.

גם לבחור למי להגיב אפילו בבמה פתוחה

ובטח שבאישי

ותמיד אם לא מתאים או מרגיש מוזר אפשר לדווח, ובעיקר לשמור על עצמינו, כל אחד על עצמו או עצמה.

אז כאן ספציפית יכול להיות שהכל אמת לאמיתה? ודאי.

יכול להיות שלא? יכול.

איך נדע? לא יודעת אם אפשר לדעת בוודאות כמעט אף פעם, אבל כל אחד ומה שהוא/היא מרגישים.

וחשוב גם לעקוב ו"להיות עם היד על הדופק" אם משהו נראה חשוד.

וגם כשכתבתי את זה אישית אני באמביוולנטיות,

כי מאוד יכול להיות שהכל אותנטי ואז זה עלול לפגוע בפותחת, ומתנצלת מראש אם כך, לא זו הכוונה.

אך העיקרון באופן כללי חשוב מאוד בפני עצמו ולכן היה חשוב לי בכל זאת לכתוב ולחזק את הנקודה הזו עבור כולנו.

אינך אחראית על ולא תתורו שלו, לא באופן רוחני שתילחצי שיגיע לגיהנום , ולא ב'לחץ' להיות 'מלכת היופי' עבורו

הוא פתוח איתך וזה יפה .

הקטע שהוא המחיש לך ככה - אולי יש לו פער כלשהו נוירולוגי וכו

אינך חייבת לקחת ללב

תחשבי שבעלך יתלונן, שבגלל שקנה לך שמלה חדשה, ולמרות זאת התעכבת על כל חלון ראווה אחרי זה, סימן שאינך אוהבת אותו

ממש קשורה לנושא.

נראה שלא הבנת את כוונתי

שוב - התפעל ממשהו מסויים בחוסר טאקט

אבל משמע ששם נעצר

לגבי שיתוף עם חברותייך זה לכאורה בעייתי

כלומר, פגעו בי - למרות זאת אני יכול לפגוע בחזרה רק לפי התו'ל- הדין . ולא להשתולל יותר מדי. עם כל הכאב והכבוד .

ושוב ממליץ לבדוק אם קיים אצלו פער כלשהו נוירולוגי תקשורתי וכו

וגם אם כן, לא באתי לתת כאן דין וחשבון, נכנסתי כדי לקבל תמונה ותגובות שיפוטיות לא מעליבות אותי אבל פחות משרתות את המטרה שלשמה שיתפתי באנונימיות סיטואציה רגישה.

וזו לא סתם התפעלות בחוסר טאקט, יש פה חוסר כבוד ורגישות ופגיעה באינטימיות. זה לא נעצר שם, זה מלווה אותנו הרבה זמן...

אז כאן יש נקודה שניתן לפתוח

חוסר כבוד וכו שציינת

מתי התחיל , מדוע, האם ואיך ניתן לטפל

עוד משהו -

אנשים כאן כותבים על מנת לנסות לסייע

אז גם אם תגובה אינה מה שהפותח ציפה לקבל - לא צריך לקחת קשה

ולפעמים משהו לא בעניין עלול במבט שני לשפוך אור

נראה לי ש נגמרו לי השמות לא הגיבה כאן

מסתמא יהיה לה מה לאמר

ברור שזה אסור לו הלכתית להסתכל עליה ובטח שלא להתמוגג מיופיה.

והוא נכשל

אבל אפשר בקטע הזוגי להסביר, שהוא מעביר את ההתפעלות אלייך.

וגם לשיתוף איתך.

זה לא כל כך נורא מבחינה זוגית. לדעתי.

אולי סוג של רמז שהוא היה רוצה שתעשי עיצוב שפתיים כלשהו.

באמת אמירה מיותרת יחסית.

מבחינה הלכתית ומוסרית, ברור שההסתכלות והמשך ההתפעלות אסורה.

ולא רוצה עיצוב שפתיים, יש לי שפתיים עבות ויפות וכל מי ששמע שזה מה שאמר, אמר שמוזר שהוא אמר את זה דווקא לי...

אבל הגלגל ממשיך להתגלגל...

למה עוד אנשים בסביתך יודעים עליו שאמר כך? 

שהבעיה היא לא השפתיים שלי אלא האמירה שלו

וכאילו לרמוז לאישה לעשות עיצוב שפתיים זה חכם והגיוני, יש פה תגובות מפתיעות...

כי באמת לא סביר לשתף באמירה כזו של בעלך את הסובבים אותך

לגופו של עניין האמירה לא רלוונטית

לחשוב שגברים פוזלים לדשא של השכן זה לא חשיבה בריאה ונכונה לקשר זוגי ואם בעלך פועל ככה שיעשה עבודה עם עצמו..

גם גבר שהוא לא דוס ולא עם זקן וכיפה גדולה יכול להיות נאמן..המראה זה חארטה אז שיפסיק להתמקד במראה ויתחיל לעשות עבודה פנימית

וזה מקובל עלי שחושבים שאני טרול משועמם, זה לא לוחץ עלי לחשוף פרטים שאני מעוניינת לשמור לעצמי...

אבל אם יש פה נשים וגברים שאמירה כזאת עוברת על ידם בשתיקה, וחושבים שאישה ממשיכה להרגיש נאהבת ונחשקת אחרי דיבור כזה אז כדאי שיזכרו שהחיים והמוות ביד הלשון.

ואם למישהו נראה מוזר ששיתפתי והתייעצתי עם סובבים שלי לגבי אמירה כזאת, כנראה לא מבין כמה זו אמירה שפוגעת בליבה של האינטימיות.

אבל זו הנקןדה זה שיח אינטימי של בני זוג

לא מתאים לשתף אותו עם אף אחד

פרט לבעלי מקצוע במידת הצורך...

אבל אם מציע לך לצאת איתו בהמשך תתחמקי. אל תגידי למה.

אם כבר דיברתם על הנושא שהוא פלרטטן ומסתכל על נשים אחרות והוא יודע שזה כואב לך.

כואב לך זה אומר שזה אמור גם לכאוב לו

אם אשתו עצובה בגלל שהוא מסתכל על נשים אחרות אז הוא פוגע בעצמו

מה הענין שלך לצאת למסעדה איתו ולחזור כאובה

עד שהוא לא יבין שאין פלרטוטים ואין מבטים בצורה כזאת שמכאיבים לך אין סיבה לצאת איתו

אגב אני מסכימה עם הפסקה הראשונה שכתבת, גברים צריכים להעריך ולזכור מה יש להם בבית!

דרך הטבע שיש משיכות כל הזמן. כל עוד לא ממשים אותן חס וחלילה, אין מה לדבר על זה.

זה רק ייצור פגיעה, העלבה ומתח. שום דבר טוב לא יכול לצאת מזה.

אם פתחת בטיפשות את הנושא, קבלי את משיכותיו בכנות. כשמבשלים חמין מקולקל - אין מה להתפלא אם יוצא מזה קלקול קיבה.

יש ציפייה ליצור משיכה, ולכן היעלבות כששומעים על משיכה לאחרות. וזה גם נוגע בדימוי עצמי.

אי אפשר לעצור את המשיכות לאחרות, זה דרכו של עולם. אפשר להעצים את המשיכה אליך. באופן חיובי, לא באופן שלילי.

כלומר: טוב ורצוי לדבר על - כמה אני יפה בעיניך, נכון שאתה אוהב את השפתיים שלי, מה הכי יפה בי שאתה הכי אוהב ונמשך. כאלה שאלות, שיעשו רק טוב.

עכשיו שכבר נאמרה האמירה שלו - מציע לך לא למסגר אותה ולעשות ממנה עניין. זו תחושה רגעית של משיכה מקומית. זה לא אומר שהוא לא נמשך אליך ולא שאת פגומה.

אבל הוא לא חכם מספיק . אם היה חכם לא היה בוער לו לבהות באישה אחרת כשהוא נמצא ליד אשתו

עד שהם אירגנו יציאה ויצאו הוא יכל להתאמץ בשעתים של היציאה לא להסתכל על אישה אחרת.

מה יצא לו? התאמצו ליציאה ובמקום להתקרב אחד לשני יצא הפוך. וכל זה למה? כי לא יכל להתאפק ביציאה הזאת לא להסתכל על אישה אחרת ולא לכבד את האישה שלו.

לצאת זה טירחה זה ביביסיטר זה ארגון הילדים.

יצא שכרו בהפסדו

המלומדות, הנבונות והלא טיפשות בכלל, מזל שאתה כאן להציל אותי מהבעירות שלי.

אפשר לנעול את השרשור אני רואה שהוא מיצה את עצמו...

או שעבר פס מגנטי בפועל

האם יש בפירוט מס' טלפון של החברה

האם חיוב מוכר שעבר בעלות

האם מישהו שנתת לו לשלם משהו דרכך

האם הוצג? כן

זה אומר הכרטיס כאילו עבר בפועל? איך זה הגיוני?

בעלי אמר שאולי זה בית עסק ששינה שם וכתובת אבל איך אני יודעת מה הוא?

תכחישי עסקה דרך חברת האשראי. הם מאוד מקפידים על הדברים האלה.

קודם לבדוק טוב מי זה העסק הזה, רק אחר כך להכחיש אם הבירור לא עזר.

לא מקבלים קנס מחברת אשראי כל כך מהר. בתור מי שמתפעל כמה עסקים שסולקים ומקבלים הכחשות.

איך אני מבררת מי זה?

כי השם ממש לא מוכר לי, ולא הכתובת

קרה לי פעם גם שהיה לי חיוב מוזר וכשהשוותי תאריכים וסכומים הבנתי שזה סתם שייק שקניתי בריבר ומשום מה בחיוב הופיע "דעבול גלצבי" או איזה משהו הזוי דומה

תנסי להיזכר מה עשית באותו יום או אולי נתת את הכרטיס למישהו אחר?

אפשר גם לבדוק באתר של החברת אשראי עצמה פעמים יש שם יותר פירוט

את גדולה! צודקת חחחח

תודה גם ל @רק נשמה זה באמת שם מוזר מאוד למשהו אחר חחח

כיוונים מעניינים

ממליץ למצוא חצי שעה פנויה ולטפל

לפחות באפליקציה של מקס.

נניח אם אני מעבירה בביט משהו תפעולי, וזה יורד מהאשראי, כתוב באשראי ביט. אז אני מוסיפה הערה קטנה מה זה כדי שיהיה לי אח"כ.

או לפעמים גם על רכישות משמעותיות שלא ברור מה הן (נניח איזה מוצר חשמל. לכי תזכרי מה קנית במחסני חשמל ביוני).

ברוב הדברים כמובן לא צריך. רמי לוי זה רמי לוי, אין יותר מדי מה להתבלבל… 

סליחה על השליליות, אבל האם יש לדעתך הרבה זוגות שמצליחים לחיות בצורה האידיאלית עליה את מדברת?

נראה שכל כך הרבה זוגות מסתבכים, וגם אצל אלו שלא, נראה שיש יותר מדי מקרים שכלפי חוץ נראים מקסימום כבינוניות, ולא כמשהו מספק מספיק.

הם בד"כ לא יפרסמו זאת בראש חוצות או אפילו בפלטפורמה מצומצמת.

ויש עוד הרבה המון אחרים שיכולים בהחלט להגיע לשם. ואם לא מצליחים לבד אז עם העזרה הנכונה והמותאמת אליהם ביותר.

ויותר מהמילה "אידיאלית" שכתבת הייתי מגדירה זאת כ"השקעה", "לימוד", "כיוונון המשאבים למקום הנכון", "עבודה הכי מתגמלת" וכן הלאה...

כי זה לא "פוף" קורה או שלא

זה לא ש"אנחנו זוג "דפוק" והם לא"

זה לא ש"אין לנו את זה" ו"להם יש"

זה לא "לחיות בחלום ורוד על ענן כל החיים בלי להשקיע"

אלא זה באמת באמת לימוד

ואף אחד מאיתנו לא נולד יודע זוגיות

כולנו

ותורה היא ולימוד היא צריכה

וכלל שיותר נלמד ויותר ניישם נגדל לתוך זה ונצמח עוד ועוד, גם בתור האדם האינדיבידואל שאנחנו וגם בתור הזוג שאנחנו ב"ה.