1. תכניסי לעצמך שתכלס הוא הגבר ועליו חובת הפרנסה.  (אני יודעת שזה נשמע פטתי, ולא באמת יעיל )

2. תזכירי לעצמך את הדברים שהוא כן מתנהג בתבונה ובשיקול דעת נכון, ותנסי להיזכר אם לא קורה גם לך מידי פעם יציאות כאלו. 

3. לכי לישון ותעברי הלאה. בסופו של דבר הוא בעלך, וזה באסה לכעוס על האדם היקר לך ביותר.

זה קודם כל.

אבל לדבר ממקום של רצון לדבר, מרצון להבין את המניעים של הצד השני, ומרצון ליישר את ההדורים. לא לדבר רק ממקום של עצבים והטחות.

לגבי המחשבות- סתם יצר הרע, עזבי אותן, אל תתני ליצר הרע את התענוג הזה

עוד משהו- יכול להיות שהוא טעה. יכול להיות שאת טועה. הענין הוא שמותר לאנשים לטעות. ורצוי שהצד השני ילמד לקבל גם את הטעויות. אפילו אם זו טעות של אלפי שקלים. (כמובן שרצוי שהצד הטועה גם יוכל לקבל את העובדה שהשני כועס.. אבל אני כותבת לך ולא לו)

עוד נקודה- הקשר ביניכם ושלום הבית שלכם חשובים יותר מאלפי שקלים ומהלוואה נוספת. כדאי לזכור את זה.

והכי חשוב- כשיש נפילה כזו בקשר- אם עוברים את זה נכון- אז רק טוב יכול לצאת מזה בסופו של דבר. מנסיון..

אני לא רוצה להעצים את הכעס אבל ע"פ מה שאת מספרת אין ספק שהמעשה הזה בעייתי. אני לא מסכים ע@שמן פשתן לגבי הסעיף הראשון שכתבה. נכון שחובת הפרנסה מוטלת על הבעל במובן הזה שאם ח"ו יש מחסור הוא יצטרך אפילו לעבוד בזבל או לקבץ נדבות ולפרנס, אבל היום כשנשים עובדות ושותפות בכלכלת הבית יש להן את הזכות להתערב ולהכריע גם בשיקולים הכלכליים האחרים. עשיית צעד משמעותי, גם אם לא קריטי, תוך התעלמות מדעת בן הזוג זה דבר בעייתי מאד והוא צריך לדעת את זה.

מצד שני הייתי מנסה להבין אותו, לשבת לדבר ברוגע ולשמוע ממה נבע הצורך לקנות את מה שקנה. אולי דווקא התחושה של הלחץ הכלכלי השפיעה עליו לעשות מעשה שישרה עליו הרגשה (מדומה) של שפע. אולי הצורה שבה אמרת לו את דעתך גרמה לו לעשות בכוונה הפוך (אולי אמרת בהחלטיות פסקנית בלי לשמוע את דעתו, אולי גרמת לו להרגיש שאת חשה במצוקה כלכלית ושהוא לא מצליח לדאוג לך). אי אפשר לדעת מה עומד מאחורי המעשה בלי לדבר על הדברים בגילוי וברוגע.

הכי טוב שתשבו ביחד ותדברו ותנסו לברר מה המניע של המעשים. אם תגיעו להבנה שזה הדבר הנכון תבררו אם אפשר להחזיר את הדבר שהוא קנה (יש חוק לגבי החזרת סחורה). ובסוף, אם לא עשיתם את זה, כדאי שתתחילו תהליך של למידה של קבלת החלטות בכלכלת בית.

מאפשר ביטול עסקה והחזרת הסחורה, במגבלות שונות, בד"כ תוך 14 יום מהרכישה.

מה בדיוק המציאות אצלכם וכו' - אבל הבדל הסתכלות כזה בין איש לאשה, אינו דבר נדיר.

ב. שוב, בלי להכיר את המציאות הספציפית - אבל בכללי, היחס הטוב ביניכם חשוב מהכסף.

ג. לאור זאת, הטוב ביותר, אחרי שקצת נרגעים, לדבר ביניכם. בנחת, בלי עצבים, להסביר אחד לשני את נקודת ההסתכלות, לדון, לנסות להגיע לעמק השווה.

הגישה שלך לא ממש מתיחסת לרצונות הבעל.

מה זה תבטלי את הרכישה?

אם זה כסף משותף זכותו לקנות מה שמתחשק לו..

היא כמובן יכולה להביע אתדעתה..אבל לשלוט לו על הצעדים נשמע לי אובר..

זה לא הקרא החלטה משותפת

לקנות משהוא בכמה אלפי שקלים על דעת צד אחד?

יום אחד יבוא לי ספה בשמונת אלפים שקל, את חושבת שאני אקנה על אף סירובו של בעלי???

רצונו של בעלה לקנות משהוא בכמה אלפים, רצונה לא לקנות- אז קודם לא קונים- עד שמגיעים להחלטה משותפת

ואם משהוא עושה החלטה ענקית בלי לשאול את הצד השני , אז למה הצד השני לא יכול לבטל? למה לבטל נשמע יותר חמור מלקנות?

את הצעת את זה כפתרון לבעיה שנוצרה ביניהם.

לדעתי זה  לא פתרון אלא העדפת רצון האישה ונסיון חינוך של הבעל.

אין ספק שצריך ללמוד לדבר ולקבל החלטות..

אני לא חושבת שלבטל זה הפתרון כאן

אני בעד. ממש ממש

מחר?

(אני פשוט באמצע לבלוע מצב רוח נוראי עכשיו)

מי שהולך באדיקות על פיה לא מובטח לו שלום בית.

אבל לפעמים ההלכה יכולה לתת פורפורציות לחיים שלנו

באופן בסיסי -

1. תקנו "מעשה ידיה תחת מזונותיה", הבעל חייב לפרנס את האישה, ותמורת זה, מה שהאישה מרוויחה מגיע לבעל.

2. התקנה נועדה לטובת האישה, ולכן אישה יכולה לוותר עליה ולומר לבעלה - איני ניזונת ואיני עושה. אני אפרנס את עצמי ואתה לא אחראי לפרנסתי, והרווחים שלי יישארו אצלי.

[שאר ההתחייבויות שבכתובה נשארות בעינם].

נדמה לי שעד כאן זה מוסכם, אבל שיש עוד דיונים בנקודות מסויימות ששייכות מאוד ליישום של זה מציאויות נפוצות כיום. 

[זה לגבי ההלכה, כמובן שהשאלה ההלכתית הזו היא לא כל העניין במקרה הזה].

כשאנחנו בתקופות לחוצות כלכלית, או כשאנחנו שמים לב שאנחנו "עפים על עצמינו" עם ההוצאות- אנחנו קובעים תקציב שבועי

נניח 1000 ש"ח לחודש

עכשיו כל ההוצאות, אבל כל ההוצאות נכנסות פה

קניות של אוכל, של בגדים, בילויים, מתנות לחתונות, מתנות לחגים, פינוקים- הכל הכל הכל (לא כולל חשבונות חודשיים..)

כל שבוע יש דף חדש על המקרר וכל שקל שיוצא נרשם שם. הלכת ברחוב וקנית מסטיק? תרשום 3.5 ש"ח..

אם נשאר עודף למשל וניצלנו רק 650 ש"ח השבוע- אז שבוע הבא יש 350 ש"ח יותר, כלומר 1350 ש"ח סה"כ.

אם אנחנו רוצים לקנות משהו "גדול" (אלף, אלפיים שקל) אז חוסכים וכשזה מתאפשר עם התקציב- כשיש מספיק ב"קופה".

כמובן שזה משהו שצריך להיות מקובל על שני בני הזוג ומתוך רצון לחסוך ולהתנהל נכון כלכלית, אבל זה יכול לעזור..

ובנוגע למצב שלכם כרגע- אני מבינה אותך לגמרי. ואני מניחה שעיקר הכעס הוא לא על הכסף שאבד אלא על הרעיון, שהוא קונה דברים למרות התנגדותך.

לדעתי- שווה לשבת ולדבר על זה. אפילו לא על המקרה הספציפי הזה, אני מניחה שבסופו של דבר תצליחו לשרוד כלכלית את התקופה הזאת, אבל לדבר על איך היית רוצה שהדברים יקרו ולראות מה הוא חושב ולנסות למצוא דרך פעולה לפעם הבאה, שאם יווצר מצב כזה שוב (או מצב הפוך, שאת רוצה לקנות והוא מתנגד)- תצאו ממנו שניכם מרוצים.

בהצלחה

כבר כתבו כאן הרבה דברים אז אני רק רוצה להוסיף,

אחרי שירדו כל המחשבות הלא טובות ונשארו רק מחשבות טובות.

לשים לב שזה לא דפוס קבוע! אני מכירה זוג (כבר דיי מבוגר, שחיתן כמה מילדיו) שהבעל רגיל(אני מדגישה שיש כאן הרגל) לחיות על הלוואות ולחשוב שהוא במצב כלכלי טוב.

המצב כיום- הבעל יודע שהמצב הכלכלי שלו בכי רע! הלוואות הוא מתחנן שיאשרו לו, מסובך עד מעל הראש...

כתבתי את כל זה כי- חשוב לשים לב,דווקא עכשיו כשאתם צעירים, להיות עם יד על הדופק ולדעת שהלוואה זה לא כסף שלי ולא מצב כלכלי טוב!

אם המצב הוא חיים קבועים עם הלוואה לשים לזה סוף!!! וזה חלק מעבודה על שלום בית!

להסביר לבעל את זה בצורה יפה וברורה!

בהצלחה

בס"ד

אני רוצה לחזק את נונימי1. בן אדם שלא מפריע לו לחיות מהלוואות הוא אדם שיכול להוביל משפחה לקריסה כלכלית. ולא פעם אחת אלא שוב ושוב. ואני מכירה מקרים מקרוב. אם זו תופעה יש לטפל בה עם אנשי מקצוע- פסיכולוגים , מקימי, אנא עארף. כי זה עלול למוטט את הזוגיות. זה בעצם לחיות בשקר , לא לקלוט את המצב, לא להיות מוכן לסבול למען העתיד. לא לכבד החלטות משותפות, לברוח מהתמודדות עם המציאות. זה דורש טיפול . אבל זה רק אם התפתחה תופעה ולא מעידה חד פעמית, 

בנוסף לכל הדברים החשבים שנאמרו,

כשיירגעו הרוחות... עוד שבוע שבועיים,

כדאי לברר עם הרב שלכם-

על מה ומתי מותר בכלל לקחת הלוואה!!

יש הלוואות שעוברים בהן על איסורי ריבית דאורייתא!

היתר עסקא הוא רק לעסק שמכניס

(ויש כוללים בזה גם דירה, כיוון שאתה מרוויח נכס וכו'..

לדוגמא כדי לחתן ילד, לאולם, צלם וכו'- לפי הרב יעקב אריאל אסור לקחת הלוואה)

בהצלחה...

ממה שלא נשברים- מתחזקים!

עם הרבה תפילות להתקדם ולעלות.

עדיף נפילה עכשיו בכמה אלפי שקלים, ולטפל ולהתאזן, מאשר נפילות גדולות יותר בעתיד

נראה לי לגמרי לא רלוונטי כל מה שעולה פה בענין הזכויות של הבעל במסגרת הפרנסה וקבלת החלטות כלכליות.

זה ממש לא הנושא.

אם את מרגישה אובדת עצות, וחושבת מחשבות מרחיקות לכת, הדבר הראשון הראשון שהייתי עושה זה לחשוב מה זה אומר על הקשר שלנו.

לא ביום אחד או במקרה אחד מגיעים לתחושות כאלו. זה כנראה רק הקפיץ או חיזק משהו רדום.

לדבר ועוד לדבר ועוד להיות ביחד, ולנסות להבין באמת אחד את השני מבלי להאשים או לבקר, זה הדבר היחיד שמחזק את הקשר.

זה בסדר לכעוס מאוד ואפילו לרתוח, אנחנו לא מלאכים.

אבל בקשר זוגי הדבר הכי טוב שיש זה שיש למי ולאן לחזור.

בהצלחה!!

לדעתי זה עצה מקסימה אבל מאוד מצחיקה!!!

המון בעיות יש כי אין עם מי לדבר, אין הבנה מהצד השני, אין סבלנות לצד השני, אין הסכמה מהצד השני

אם זה היה כזה פשוט שכל יום יושבים שעה ומדברים ומסכימים החיים היו נפלאים

כשאומרים "לדבר" הכוונה לא שתמיד מסכימים ותמיד זורם ותמיד סבבה.

הכוונה שיושבים, ומבררים. גם אם בכאב או בכעס- מבררים. מה אני הרגשתי, מה את הרגשת, למה הרגשנו ככה, מה היה עוזר לנו. איך ממשיכים מכאן.

לא שיחה קלילה של איך מקבלים החלטות בסמינריון הכנה לשירות לאומי.

שיחת עומק אמיתית וכנה. עד שמגיעים למקום משותף ולרצון משותף. 

אני לא ממש מכירה גברים שישבו לשיחה, על איך הרגיש, מה הרגיש, למה הרגיש

זה אולי בנות מדברות על הרגשות וחופרות ומעמיקות

עם גבר זה אולי יכול לקרות פעם ב........ אולי שנה אם לא יותר

בטח לא על אלפי נושאים שעולים כל יום

במיוחד כשהנושא כאן זה עצם הקשר, כמו שכתבתי לה בתגובה.

זה לא אלף הנושאים של היום יום, זה הקשר שלנו, התחושות שיש לי כלפיך, ואפילו אם רק לפעמים.

אני מאמין שגם הגבר המצוי ששונא לדבר על תחושות של מה הרגיש איך הרגיש - כלשונך, יסכים ומאוד ירצה לדבר על עצם הקשר שלו עם אשתו.

זה יכול ואולי צריך להיות דוקא בזמן קר. אולי ביציאה למקום ואווירה שונים מהשגרה.

אבל בוודאי שיש הרבה גברים שידברו כך. ונכון שלא על כל נושא, אבל מדובר כאן על נושא שגרם לפיצוץ.

אם לא בדיבור- אז איך פותרים פיצוצים? עושים כאילו לא קרה כלום, מבקשים יעני סליחה וממשיכים? באמת שאני לא מבינה.

לא מדברים מתוך הבנה אחד של השני

מדברים מתוך הבנה שחייבים לדבר וללבן את העסק אחרת הקשר ישאר ברמת אחרי חתונה כל החיים.

מתוך הדיבור אפשר להגיע להרבה מקומות שלא חושבים עליהם מראש, אם אכן באים ממקום של רצון לפתור ורצון לשמוע. וגם כנות.

לאדם מבוגר יותר עם ניסיון שמבין את שניכם ויכול לעזור לך להסביר לבעלך את ההשלכות

שיש לבזבוזים שלו כדי שזה לא יימשך.

רצוי דמות תורנית (רב/יועץ ירא שמיים).

בהצלחה!

אני חושב שכן יש מקום לדבר עם בעלך בנושא הזה שמפריע לך מסיבה הגיונית. כי אתם הרי נשואים ומנהלים אותו משק בית. אם לא תבטאי את הכעס הזה, הוא יצטבר בך ויתבטא בצורה אחרת ביחסים ביניכם, דבר שעלול להוביל למשבר בזוגיות. במערכות יחסים אסור לצבור כעסים, חשוב לדעת לדבר על מה שמפריע, אך לעשות זאת בצורה חיובית. ניהול כלכלי הוא דרך חכמה לגרום לשניכם להתכנס לתקציב המשפחתי, וגם יאפשר  מידי פעם להתפנק ולבזבז בדברים קטנים ובמסגרת התקציב בלבד.

עוד על זוגיות ומשברים

עברנו יחד תהליך למידה - התנהלות כלכלית נבונה, ויישום הנלמד תורם מאוד לשלום בית. בזכות הכלים שרכשנו, אין יותר החלטות ספונטניות. הכול נשקל, וההחלטות מתקבלות יחד, בלי ויכוחים. (בעבר היה קשה יותר, כי הייתה פחות מודעות להשלכות של כל צעד, ולפעמים הרגשתי שהקניות הספונטניות של בעלי מערערות את היציבות הכלכלית, והוא סבר אחרת). 

אני גם אדם רציונלי, ואני משער שאם אני הייתי בסיטואציה דומה, הייתי בצד שלך.

אבל מהנסיון שלי, כדי לפשר, חייבים לשמוע את שני הצדדים!!

אפשר גם עוף או הודו טחון, הודו לדעתי הכי טעים והכי בריא.

מטחון אפשר להכין אין סוף אפשרויות.

אפשר להכין עיסה אחת גדולה, להקפיא במנות קטנות, וכל פעם להכין מזה משהו אחר. או להקפיא מוכן, זה בד"כ מעולה.

אפשר מאותה עיסה להכין עראיס, קציצות מטוגנות, שיפודונים, קציצות ברוטב, מוסקה, לזניה בשרית, פיצה בשרית, לחמעג'ון / פוקאצ'ה בשרית, ובטח עוד כמה אפשרויות ששכחתי.

לעיסה אפשר להוסיף ירקות או לחם שיגדילו את הכמות (בעיקר משיקול כלכלי. למרות שלדעתי פרגיות הרבה יותר יקר).

אפשר להכין קציצות, ולמחרת לבשל את אותן קציצות בתוך רוטב. עונה לדרישות שלך?

המעולות -ממש טעימות וללא חומרים משמרים של קטניות שנקראות "שטראוס בקופסה" -זה לא קפוא אלא בא מוכן לאכילה בטמפרטורת החדר, כך שאפשר להוסיף לאורז (לדוגמא -עדשים ואורז כמו במג'דרה), לקוסקוס (לדוגמא- חומוס במרק של קוסקוס) ואז זה גם חלבון מלא ,מכיוון שקטניות+דגן =חלבון מלא.

אני הרבה פעמים פשוט מערבבת את הקטניות עם סלט וטחינה וזה מעולה.

פרגית במחבת

חזה עוף במחבת

שניצל

קציצות בקר

קציצות הודו

לכל אחד המקציצות אפשר לעשות כמה סוגי רטבים ואז יש ממש גיוון

נקניקיות ביתיות (אשתי מכינה ויוצא מדהים)

המבורגר מבשר טחון

קבב מבשר טחון

צלי בשר

זה בגזרת הבשרי

אפשר גם דגים

דג מטוגן

דג ברוטב

דג בתנור

סלמון

קציצות דג

טונה

קציצות טונה

ואפשר לקבל חלבון גם מקטניות

מגדרה

חומוס ביתי

קוסקוס עם חומוס

מרק אפונה

מרק שעועית

גם במוצרי חלב יש חלבון.

זה מה שעלה לי לראש כרגע.

מניח שיש עוד הרבה מאוד דברים

ככה שיש מבחר

רוב הדברים שרשמתי בבשר עוברים הקפאה בסדר גמור (גם שניצל. לא חוזר להיות קריספי אבל בסדר גמור)

השאר זה דברים שאפשר להכין יום-יומיים לפני וישמרו במקרר

מאד קל לבשל ומאד טעים.

פשוט מניחים שם חזה עוף/פרגית/ סטייק/דג עם קצת תבלינים וזה מוכן די מהר.

לא מדדתי בדיוק כמה זמן אבל נניח תגריל על עצמה גבוהה אולי עשר דק? בערך? זה עד שהוא מתחמם ואתה יכול לשים אוכל בפנים.

כשאתה מכניס, לוקח כמה דק' עד שמוכן תלוי מה הכנסת:

נניח פילה חזה עוף, 6 דק', אם היה קפוא אז אולי 8 דק', המבורגר קפוא קבבים קפואים עשר דק', כנפיים קפואות שכבר תיבלנו מראש אני אוהבת לשים לאיזה רבע שעה ויותר אבל מוכן כבר אחרי 13 דק' בערך.

דג מושט קפוא עם תבלינים, ברוקולי ושעועית, סביב 12-13 דק' למיטב זיכרוני

תודה

הרבה יותר טוב מהנינגה לדעתי ( יש לי את שניהם)

להכין לבישול או טיגון, ולהקפיא, כשמכינים זה בדיוק כמו טרי.

(קציצות/שניצלים/פרגיות מתובלות/כדורי פלאפל/ דגים וכו')

חזה עוף בסוגים שונים של רטבים (אם תרצי אפרט) ולהקפיא בצורה שטוחה בשקיות זיפלוק

בלילה של בשר או עוף טחון- כשמוסיפים לחמניה סחוטה תפוא, בצל, קישוא הביצים זה יכול כמעט להכפיל את נפח מוזיל משמעותית את המסה. ואפשר להכין מזה המון דברים.

פרגיות- לתבל ולהקפיא עם תיבול ואז רק להפשיר ולטגן או בנינג'ה/תנור.

מגוון סוגי קטניות ברורות מושרות

אפשר גם פשטידות שזה אחלה.

וכן כמובן חיפוש ממוקד באלי אקספרס

אם תכתוב לי את מה שאתה מחפש. אנסה לחפש גם כן.

מה החלק המקורי? ננסה לעזור לך למצוא.

חפש בגוגל. חלקם גם עובדים עם יצרנים ויכולים לייצר לך בהתאמה אישית.

אם זה ברגי גלגלים. אין יותר מדי מה להתבלבל. בכל חנות חלפים לרכב יש. עולים כ10-20 שח לאחד

אם זה מכסה. תזמין מחו"ל. יש יותר מבחר ולא צריך לכתת רגליים בין חנויות כדי למצוא משהו שאתה אוהב

גם לנקיון באופן כללי.

לשמוע פרטים נוספים. תודה!

ספות, מזרונים, בגדים שצריכים ניקוי יבש ושלל שימושים שאיני זוכר כרגע.

אחלה מכשיר. מרוצה.

אגב לרובה יש תכשיר של חברת sag. לא זול אבל זה פשוט לשפוך ולשפשף עם מטאטא. קניתי וטרם ניסיתי אבל ההמלצות טובות

ניסיתי את סאג . לא עובד כמו בפרסומת אולי אנסה שוב יש לי בבית. תודה

ותספרי איך הוא עובד ומה התוצאה.

האם שווה את המחיר

שלוריא הציע, מציע ומן הסתם יוסיף להציע - אבל מהיציע... - במערכת, ללא שינוי באספקטים נוספים. אינך יכול לעשות את התקציב הישראלי למכונת "ביטחון" אינסופי במאות ביליונים, ולייצר בד בבד גם מערכת חינוך מושקעת ומתוקנת ושיוויונית לעילא. אינך יכול לשנות את סדרי התעסוקה של מורים ומורות ("עובדי ההוראה" כלשון המסגרת המארגנת הייצוגית שמונחתת עליהם), למשל חוזים אישיים בקנה מידה נרחב, בלי להציג תוכנית לשינויים כאלו לעיון ולאישור כלשהוא של הציבור, ממשאל עם ועד בחירות כלליות. וקצרה כאן היריעה מלפרט את כל היקף השינוי הדרוש ותשומת הלב הפוליטית והמנהיגותית לנושא. זה דורש שינויים ברמת לוח השנה הציבורי והתעסוקתי הישראלי, במגזר הציבורי ובמגזר הפרטי והעיסקי. זה דורש משהו בסדר הגודל של קומיסר בברית המועצות או מזכיר בסגל הבית הלבן באמריקה. אולי משהו בסגנון טריבון רומי, משהו שיש בידו את מלוא הסמכות, מלוא האחריות ומלוא המשאבים לחולל פעם אחת ולתמיד כזה שינוי. בלי זה אין טעם אפילו לעשות צעד ראשון.

הייתי מעדיף יותר שקיפות בנושא.

מציין איזו מפלגה פרסמה בכלל מצע.

מה הניקוד ולמה.

הכל מפורט לפרטי פרטים.

מה לעשות שמפלגות הקואליציה טרם פרסמו מצע בנושא חינוך, אף אחת מהן ומפלגת אל הדגל היא המפלגה היחידה שדיברה על ארגוני המורים במצע החינוכי שלהם שזה בעיני טל לוריא עיקר הבעיה.

‏‏1.5K‏‏ צפיות‏ · ‏‏11‏ רגשות‏ | מפלגת זהות עדכנה את מצע החינוך שלה, ועכשיו היא מקבלת ציון גבוה ב"מדד לוריא לחינוך" | טל לוריא

אבל פייגלין כמו פייגלין יתקשה מאוד לחבר בין החלומות שלו לבין המציאות הישראלית.