חלאס
נמאס כבר מהלימודים האלה
לא אכפת לי שאני נשמעת בת שתיים.
בקרוב החיים האמיתיים
|חייבס|
חלאס
נמאס כבר מהלימודים האלה
לא אכפת לי שאני נשמעת בת שתיים.
בקרוב החיים האמיתיים
|חייבס|
רק שאנחנו יותר מידי חושבים שבסוף יהיה טוב בלי להנות מהדרך ומהאמצע=\
אנשים.ככה זה.
אממ,אבל עוד שניה פסח וזה חופש ואז אחרי זה כבר סופשנה
ולמרות שמינסתם קשה לחזור לשגרה אחרי אדר והכל
אז תכף נגמר
אוף,איך באלי לתת לך אויר וכח ויכולת איכשהו להעביר אתזה מהר מהר ובכיף עם חיוך אפילו
*בננית*כי אם זה לא הולך להיות גרוע יותר בהמשך זה לכל הפחות לא יהיה יותר נחמד 
אני מתוסכלת כי אף אחד לא מבטיח לי שאחרי הסוף המיוחל יהיה יותר טוב.
ומבחינתי פסח זה לא באמת חופש. מן הסתם ערימת עבודת לכל החופש שעד החג+לחץ בבית בגלל הנקיונות,
ואז שבוע חופש ושוב לחץ אטומי.
אין לי כוח.
ואת מותק.

בעז"ה יהיה לך נפלא.
וכן,נכון..
צודקת=\
דיי מעצבן
אני לא מדמיינת כיותר קלה.

ויש עוד זמן למה שאחכ..
מעניין אם זה עובד
מעניין אם זה יעבוד

ישקפיץחייב דחוף.

הרבה התחיל כאן.
כתיבה ופריקה ודברים חדשים, אנשים חדשים
מסגרת שונה לתקשורת.
לילות קרים, שיחות ארוכות שעוברות בהרבה מקומות אבל בסוף משאירות טעם מר של אכזבה וכמיהה.
ציפיות, בלי מקור. פרשנות, רצונות ודמיונות.
נגמר מהר או לאט, אבל בעצם בכלל לא התחיל.
או לא נגמר באמת, עד שנגדע. ואז שוב, מבליח, מצפה-מתאכזב-שוקע, נשאר לבד.
ובסוף הכל חוזר לאותה הנקודה, אותה הכמיהה, אותו החוסר.
מה שמילא אך ייסר ובכל פעם היה בלב חצוי, רק הגביר את הרצון בכל פעם.
קוראים לזה בכל מיני שמות - בדידות, חוסר בחום ואהבה...
רכבת הרים של רגשות, חיים שלא ממשיכים בשום כיוון למשך תקופה ארוכה.
בכל פעם משהו אחר בא ומתחיל הכל מחדש.
אין סוף. בסוף זה רק אני.
שלום בנצי 👋)