סתם ככה בלי הזמנה?

היא קרובה לבי"ח?

היא יכולה לנקות לך את הבית בצורה שאת לא מסוגלת- כי את סוחבת עכשיו... 

תנסחי לחשוב בכיוון של להכיר לה תודה על זה?

שהניקיון שהיא מביאה לך- זה מתנה בשבילך- ? 

היא יכולה לשמור לך על הילדים, 

בצורה שאף בייביסיטר לא יכולה- כי היא נשארת שעות ארוכות, כי היא אוהבת מאוד, כי היא מוכרת להם... 

ומי אמר שאחרי יומיים לא יהיה לכם צורך בעזרה?

אולי תלכי לבית החלמה לעוד כמה ימים?

בעז"ה יהיה לידה בריאה ולא תצטרכי אשפוז ארוך של שבוע... 

ואולי אחרי שתחזרי- תבקשי ממנה לבוא לבקר לשעה אחת ביום, כי יותר מזה את מרגישה לא צריכה עזרה?

ותתזמני אותה לזמן שהיא באמת תעזור לך, בלי לעצבן אותך... 

לגבי הגעה ללידה-

אין סיבה בעולם שתעדכני מי שאת לא רוצה איפה את נמצאת בכל מקום או זמן בחיים.

אין לך שום חובה להגיד לה או לאף אחד כשאת נוסעת ללדת

יהיה לה מאוד מכבד גם אם תאמרו לו אחרי הלידה- הנה ב"ה יש ילד. 

נכון, קיבלת פה את דעתי- למרות שאני נמענת מפורום הריון, ולכן שם לא היית שומעת את המגוון שהבאתי

אבל יש סיבה שאני נמנעת מפורום הריון... ואני לא אשמח אם הדברים של שם יזלגו לפה.

תודה על ההבנה והרגישות 

[בפעם הקודמת היא באמת "אמרה לכולם"?..] לכל היותר את יכולה להגיד לה בצחוק: תשמעי, אני מאד מעריכה את כושר הניקיון שלך, אבל אני בסוף הריון ותצפי לבית לא בסטנדרטים שלך...

ב. אפשר לומר לה, אם היא אומרת שהיא באה לשמור על הילדים, תודה רבה, ושזה מאד עוזר. אבל כעת, שיש לכם כבר שניים ואתם צריכים להתארגן איתם - אז אחרי שאת חוזרת, אתם מעדיפים להישאר בפני עצמכם, על אף האהבה אליה; ושוב - תודה רבה מאד על הזמן עד שאת חוזרת הביתה מבית יולדות. זה דבר סביר לגמרי שאמורים להבין.

ג. אפשר להודיע אחרי שילדת. מקובל בהחלט (לכל היותר, אם תשאל, תגידו שלא רציתם להדאיג לפני שנגמר).

כי את מבינה? גם האחרים מכירים אותה..  לא יקחו ברצינות סיפורים כאלה...

קראתי וממש אבל ממש מבינה אותך.

לא פשוט.

תנסי לקרוא חומר על בטחון עצמי אולי זה יעזור.

מייחלת שהעניין הזה יוביל לשינוי לטובה.לפעמים צריך את הדברים הללו כדי להגיע לשינוי פנימי ומהותי בתוכנו.

בהצלחה רבה !!!!!

אני הייתי מעדיפה בית שלי מלוכלך מאשר בית נקי שחודרים בו לפרטיות שלי.

נכון שאת יכולה להודות לה על הכל אבל אם זה קשה לך, ומעיק עלייך, אז את לא יכולה להתכחש לרגשות האלה. כך נראה לי.

זה קצת נשמע לי מוכר, מה שאת מתארת- לא המקרה עצמו אלא אופי היחסים עם חמותך, שאת מכבדת אותה ולכן אומרת כן כמו ילדה טובה.

נשמע לי שאולי את צריכה להפסיק להיות ילדה טובה, ולהיות מי שאת באמת. לא נכון לך לכבד אותה על חשבון עצמך. את כמובן לא צריכה לעשות משהו דרסטי שיפגע בה, אבל להתחשב בצרכייך, במיוחד אחרי לידה- זה בסיסי. ובסופו של דבר זו גם בחירה שלה להיפגע או לא. זו גם בחירה שלה להתנהג בצורה כזו שלא משאירה לך מקום לברירה, מקום שגורם לך להתכווץ ולהרגיש מועקה איתה.

אולי תסתכלי על זה גם בצורה כזו: באיזשהוא מקום- ההתנהגות שלה פוגעת בך, בין אם היא מודעת לזה ובין אם לא. וזו לא התנהגות מקובלת- לבגיע לבית של יולדת לשבוע טוטלי בלי לשאול את היולדת אם זה מתאים לה.

אם את לא רוצה להמשיך להיפגע, ונראה לי שאם תשתקי ותקבלי את המצב- אז הפגיעות רק תימשך ובסוף תתפוצץ בצורה הרבה יותר גרועה- אז כדאי לך לפתוח את זה עכשיו, בנחת ופשוט להבהיר את עמדתך ואת רצונותייך.

גם אצלי יש מקרה דומה.גם בעניין החמות וגם בקטע הנחמדות.

ואני כן חושבת שזה קשור לבטחון עצמי. כי מה שיהיה בתוכך ימלא אותך ויתבטא החוצה.

אם תהיי מלאה בזה ושלמה עם עצמך בצורה טובה זה יתבטא בקשר בינכן. כך לפחות אני מאמינה.

זה גם נשמע שהיא מאוווד בטוחה בעצמה ומה לעשות כנגד זה צריך לענות באותה המטבע,כמה שזה נשמע מוזר זה נכון. 

אבל שוב-זאת דעתי, ואגב,תתפלאי אבל לפעמים דווקא את החוצפה* שלנו יעריכו לעומת הכבוד המיותר שאנו רוחשות שגורם לזלזול.

לא יודעת מה המינון של הכבוד שאת רוחשת ומה המינונים שלך בכללי (בטחון עצמי ועוד רגשות )אבל אצלי זה דווקא עזר.

*כתבתי חוצפה אבל את יודעת , בהשוואה לעצמי.

חמותי לא כזאת שתעיר לי ישירות, אבל בפעם האחרונה (ואני מקווה שאזכור עד לפעם הבאה שזו האחרונה בהחלט...) היא הגיעה לעזור עם הילדים כשילדתי, והתחילה לצחצח את הבית. היו לה גם כל מני הערות על החינוך וההרגלים של הילדים.(וברור לי שאת מה שלא העירה בפני אמרה לשאר המשפחה...)

אני ממש נפגעתי מזה (לא רציתי שתנקה, ממש לא, אבל עוד הייתי צריכה להגיד לה תודה רבה על כל הטרחה... כי היא באמת טרחה... וגם להתחיל להעיר על הילדים, אפילו שהכל מכוונות טובות - זה פשוט לא זמן מתאים) ובכלל, כל החזרה הביתה, לא היתה כל כך נוחה כי הייתי צריכה להתחשב בחמי וחמותי שהיו. זה גם גרם לחיכוכים ביני ובין בעלי וממש היה מיותר... (לא בטוחה שזה הדבר היחיד, כי תמיד אחרי הלידות ההורמונים שלי בשמיים אבל זה גם הוסיף לא מעט)

לרוב אני לא פגיעה ודי מתחשבת בכולם, אבל אני יודעת שאחרי לידה אני צריכה להקיף את עצמי באנשים שאני לא צריכה להיות "נחמדה" אליהם, כי אני לא במיטבי. אחרי כמה שבועות אני מתאזנת, אבל בהתחלה קשה לי. 

אני חושבת שאם את גם כזו, עדיף לקחת כסף ולשלם לבייביסיטר. אז איך אומרים לה את זה?

לא אומרים שהבעיה היא בה, אלא שאת אחרי לידה צריכה את הבית שלך והשקט שלך, ואת מעדיפה שלא יהיו אנשים נוספים. בעלך גם יכול לומר את זה, אולי היא מעט תפגע, אבל אם היא תגיע את או היא יכולות להפגע בסופו של דבר יותר. אפשרות שניה לומר לה שהחלטתם שמכיוון שהילדים במסגרות אין צורך שהיא תטרח. שיש בייביסיטר שהילדים מכירים טוב (גם אם לא, מותר לשנות מפני השלום). אני לא יודעת אם זה יעבוד אצלה. בכל מקרה, אני חושבת שכדאי שתדברי על זה עם בעלך קודם, כמובן שלא יגיד לאמא שלו ישירות כלום, אבל שיבין את המקום בו את נמצאת ויחד תחליטו מי ומה ידבר, אבל עדיף לחשוב על זה קודם.

ובטח שאפשר להגיד לה רק אחרי הלידה. אני לא רציתי שאף אחד יהיה איתי בלידה חוץ מבעלי, ואמרתי להם את זה מראש (לאמא, לחמותי, לדודה הנחמדת שגרה קרוב מדי...) שאני צריכה את הפרטיות שלי ומעדיפה שאף אחד לא יגיע. באופן כללי, למדתי על בשרי בלידה הזו, שעדיף לדבר מראש מאשר להיות נחמדים, להתחשב בסובבים, ולקוות שהכל יסתדר, לפעמים זה בסוף פוגע יותר, וחבל.

(נ.ב. אני גאה בעצמי על המשפט האחרון, בעלי מפמפם לי אותו מלא, אבל לי קשה, כי מטבעי אני מנסה להיות נחמדה ולא להכנס לעימותים, והוא כל הזמן אומר שכשלא מדברים על הדברים, גם עם ההורים, זה בסופו של דבר יוצר רק משקעים לא טובים. הוא לקיצוניות אחת, אומר לאמא שלו דוגרי הכל, בזכותי קצת התחיל להתאזן, ואני לקיצוניות השניה בתחום הזה... אבל אני עובדת על עצמי...)

וההתפרצות שלהם יכולה להתבטא בבעיות בזוגיות, או בכעס על החמות.

זה יכול להגיע גם כמה שנים אח"כ.

אם זה לא עושה לה טוב, לא כ"כ חכם ללחוץ את עצמה בעניינים כאלו רק כדי לפנק את החמות.

אם היא רוצה לשמח אותה יש עוד הרבה דרכים לעשות זאת, בלי לפגוע בעצמה.

בגדול הציור שאת מציירת אומר: או לברוח מחמותך

או להיות "שפוטה" שלה ולקרצף את הבית וכו'.

שתי האפשרויות באות מאותו מקום- הפחד ממנה.

אין בעייה להמציא לך פתרונות איך להתחמק ממנה.

אבל כמו כל פחד- ככל שתברחי יותר-הפחד יתגבר.

תנצחי אולי בקרב- אבל תפסידי במלחמה כולה.

הפתרון השלם לבעיית החמות הוא להפסיק להתחשב בביקורת שלה.

העצבות והלחץ שאת מרגישה לא נובעים מהמילים שהיא אומרת.

נניח לרגע שהיא הייתה מאושפזת בבית משוגעים ואומרת את אותן המילים

הרי לא היית מתייחסת אל המילים האלו בכלל.

הבעייה היא שאת היא זאת שנותנת משקל למילים שלה.

את חשה בליבך שהיא היא המבוגרת והסמכותית

ואם היא אומרת כך וכך אז סימן שיש משהו בדבריה

זה אומר שאת......וזה מה שבאמת מפחיד אותך

עם הגישה הזאת צריך להתמודד.

להפנים שהיא לא שופט עליון ואין לה שום כישורים מיוחדים לשפוט בני אדם.

היא רואה את העולם דרך המשקפיים הצרים שלה ועם עיוותי החשיבה שלה (כמו כולנו)

ואין שום קשר בין מה שהיא אומרת לבין האמת האובייקטיבית!!!!!

זה לא אומר שאת צריכה עכשיו במצבך להתמודד בכל החזיתות (לפני לידה, בלידה, ואחרי...)

אבל זה צריך להיות הכיוון הכללי ורק במה שאינך יכולה להתמודד כרגע-תתחמקי

מה היא המנהלת שלך?

לא בא לך שהיא תבוא? תגידי לה!

את מתביישת לומר? סעי לאמא שלך לשבועיים!

כמובן שאל תגידי לה שאת בחדר לידה! אם היא נעלבת, שתיקח פנדל...

אין לה זכות להיעלב. לידה זה זמן של יצירת חיים חדשים. חיים שבאו ממך ומבעלך. לידה זה הזמן הכי אינטימי בזוגיות. לחמות ממש אין מקום בלידה (אא"כ האשה רוצה אבל זה כבר משהו אחר)

חמותי באה בלי רשות ללידה שלי כי בעלי הודיע לה שאנחנו בדרך ללדת.

עד היום אני בקושי מדברת איתה בגלל זה.

אם את לא מעוניינת שהיא תהיה שם, תאמי את זה עם בעלך ותעמדי על שלך.

הגיע הזמן ללמוד להיות אסרטיבית. עד שלא למדתי את זה סבלתי מאוד מהקשר שלי עם חמותי.

במיוחד אם אתם מוכנים להתפשר ( למשל, מוכנים כמה צבעים לספה, או לא קריטי לכם החלוקה של הארון לדלתות/מגירות).

אפשר למצוא דברים ממש ממש טובים בשליש ורבע מחיר.

במוצרי חשמל לא הייתי ממהרת ללכת ליד 2, הרבה יותר סכנה ליפול.

אז לעשות סקר שוק (אפשר מהבית באינטרנט) ולהשוות מחירים. בגלל שכבר נשואים, אתם יודעים פחות או יותר מה הצרכים שלכם לזמן הקרוב (למשל- מה גודל המקרר שאתם צריכים).

אז אין מה לשמור.

אפשר לנסות למכור/ למסור/ לתת מתנות לאנשים אחרים.

דברים שכן אולי תשתמשו בעתיד, אפשר לנסות למצוא מקום לשמור.

זה יכול להיות גם אצל ההורים, אם יש אפשרות.

ואפשר כן להחליט לא לשמור, ובמקרה הצורך תיקנו חדש.

אם כי, לא בטוח שלא תגלו שלפעמים נח שיש עוד שמיכה, ושהיא גדולה יותר.

ואם לא - להשאיר אצל ההורים בינתיים. מתפנה אצלם הרי מקום מהציוד והחפצים האישיים שלכם שיעברו לבית החדש. ותמצאו הזדמנויות להעניק כמתנה לאחרים. 

אם יש לכם חברים שמתחתנים או בגיל מתאים, אפשר לתת להם.

אם יש דברים שאולי תרצו בעתיד וכרגע אין מקום, להשאיר אצל ההורים נשמע לי הגיוני, אם זה מקובל עליהם.

למשל כלים כפולים זה מצוין לפסח כשתהיה לכם דירה גדולה יותר.

שמיכות זה דבר שימושי מאוד כשהמשפחה מתרחבת.

ואגב אני ישנה בכיף לבד עם שמיכה זוגית.

וכמובן אם יש אפשרות להחליף בחנות למשהו שימושי יותר זה בטח טוב.

בכל אופן למכור , למסור מה שלא מתאים לכם או כפול

לפעמים עם הזמן מגלים שכן רוצים אותם

אצלינו בהתחלה השארנו הרה דברים אצל ההורים ועם השנים לקחנו

ויש דברים שהעברנו הלאה 

אולי מגדולי בעלי המוסר הקיצוניים או משהו

ואם קרתה טעות אדם מנסה כמה שיותר לטייח ולהחליק

אז למה לא גם לזולת? למה לא לחיות בעולם סולחני ונעים? שהכל בסוף עובר ומסתדר?

הוא לא "יצעק" כלפי חוץ אבל ביקורת עצמית פנימית זה אחד הכלים הכי ההרסניים שיש.

וקודם כל בינינו לבין עצמינו

ואז בינינו לבין הקרובים לנו ביותר

זה כבר משמעותי מאוד מאוד.

זו הפגיעה עצמה (מה שהיא אמרה)?

או שזה בעיקר זה שזה היה בפומבי? (ואם הייתה אומרת לך ב4 עיניים זה לא היה ביג דיל?)

וכמובן חשוב להבין מה התדירות - זה מאורע חדפ או שהפגיעות מצידה זה משהו שקורה לא פעם ולא פעמיים?

וגם להבין אם יש משהו תקשורתי שאפשר לעשות שימנע פגיעה. למשל- אולי אם היא תדע שא' ב' הן נקודות רגישות, היא תשתדל מאוד סביבן ותהיה באקסטרה רגישות כלפי הנושאים האלו.

הרבה יותר לעומק כדי להתחיל לייעץ.

כל מילה כמעט שכתבת כדאי להתעמק עליה ולהבין לעומק:

"חצי בכוונה" - מדוע? איזה אינטרס יש לה לפגוע בך בכוונה? איך הזוגיות שלכם בכללי? מה עוד יש שם?

"היא ממש התנצלה, עבר קצת זמן, עוד פעם פגיעה" - מדוע? כיצד זה קורה בעצם? איזה מנגנון יש שם אצלה? אצלך? בין שניכם?

אם ההתנצלות ולקיחת האחריות שלמים, כיצד זמן קצר לאחר מכן נוצרת שוב פגיעה?

נשמע שצריך להתבונן *פנימה* *בין שניכם* ולא החוצה. לא החוצה מול כולם שם בפגיעה וגם לא החוצה מול כולם בפיוס ובקירבה המחודשת.

וזה נכון לכל זוג באשר הוא - כאשר יש ביניהם ריחוק מכל סיבה שהיא - ההתמקדות פנימה, ההתקרבות אחד לשנייה, הלעבור דרך המרחק שנוצר, דרך הכאב עצמו, לא לדלג מעליו אלא ממש לעבור בו ובתוכו *יחד* - יכולה להביא לקירבה מחודשת עוד יותר גדולה ולצמיחה גדולה ממש. 

כלומר ישנם מפתחות שאפשר להשיג לזוגיות שלנו דווקא בזכות המקומות בהם אנו בריב / קונפליקט / פגיעה / כאב / ריחוק וכן הלאה.

וחשוב מאוד אכן לאסוף את המפתחות הללו בדרך ולא לאבד אותם ולהמשיך בריחוק או בהימנעות או בבריחות כאלו ואחרות.

לא לצאת מהקשר אם יש ריחוק

אלא להיפך - להיכנס עוד יותר לתוך הקשר. שנינו. אני ואשתי. אשתי ואני.

רק זה הכיוון המצמיח ב"ה.

ב"הצלחה רבה

לדעתי כדאי שלא תדברו ביניכם יותר מעניינים טכניים מול אנשים

זה מאוד קשה.

אבל-

זה יעזור לכם לברר ביניכם לבין עצמכם איך אתם רוצים לתקשר ביניכם בזוגיות

אבל בלי קהל.

הקהל מפריע מאוד לריכוז

אין לי ממש פתרון. אני משתדל כשזה קורה להתעלם ולא להגיב. ללכת הצידה או לקחת כמה דקות בחדר או בחוץ לעצמי.

יכול לשלוח הודעה אם בא לך חיזוק קצת