קודם כל תחשבי על כרת ותדליקי את הדימיון שלך הכי פרוע.

אחר כך תדמייני גם כל ההשלכות הלא טובות שיכולות להיות - על ילדים, על שם הטוב שלך, על עבודה ופרנסה - בצבעים

תדליקי עין הרע כשאת מסתכלת על מנהל - אף אחד לא מושלם, העניין הוא לשים דגש על זה.  נגיד בן אדם חם ייקרא דביקי ולא רציני ומשחק ברגשות, בן אדם מוצלח - אז הוא בטח לא משקיע מספיק במשפחה, עובד טוב - רק כסף מעניין אותו, אכפתי - מתערב לעניינים לא שלו, נראה טוב - מרוכז בחיצוניות, וככה על כל דבר אוב שיש בו. 

את יכולה גם להסתכל על עצמך ולהגיד שהוא לא ירצה אישה כזאת לעולם כי ותמצאי איזה פגם. זה עובד. כי גברים מאוד קולטים את השדר הזה.

וכנראה צריך להתחיל בחיפוש עבודה חדשה

מה שכתבת בסוף:

בינתיים לא הוא "לא מצליח" - אלא את... בדבר הכי בסיסי. הכי אלמנטרי.  אז כמובן, אין כאן "האשמה", הסתבכת במשהו וצריך לעזור לך, אבל אולי אם תחשבי על זה לרגע - זה יתן לך קצת ענוה כלפיו וקצת יכולת יותר להעריך אותו, וממילא גם עזרה להיחלץ מהבעיה הקשה והרעה הזו.

את קודם כל צריכה להתנתק טוטאלית מהמנהל הזה (שימי לב: גם הוא "פשוט כזה", כלומר, לדידך, גם הוא לא ברמה שלך. יתכן שאם היית נשואה לו ורואה את בעלך דהיום, הפרפרים היו באים מהכיוון השני. אלא כעת הוא מייצר לך "פרפרים".. וזה, אגב, גם מראה שאת לא רק "מאד שכלית").

זה לא נכון מה שכתבת "אין סיכוי שבאמת אעשה עם זה משהו רע", לא בגלל שאולי כן "תעשי" חלילה, בוודאי שבעז"ה לא, אלא בגלל שגם עצם ה"התאהבות" הזו היא "משהו רע". ממש. כלפייך, כלפי ילדייך, כלפי בעלך, כלפי האיש הזה ומשפחתו, כלפי רצון ה'.

אלא מה? קרה לך. "הסתבכת" כנראה בלי משים, מאי-שמירת מרחק מראש כראוי. וכעת את בצדק רוצה להיחלץ מזה. הרצון הזה הוא הבסיס.

אז הדבר הראשון - לא לתלות שמץ "אשמה" של זה בבעלך. לא קשור. את נשואה, הוא נשוי - אז לא. את גם לא היית מאשימה את בעלך בגניבה של משהו כי הוא לא קנה לך אותו... [ואגב, לא חושב שזה "המקור האמיתי". המקור האמיתי לבעיה, הוא עצם זה שנתת פתח להרגשה כלפי מישהו אחר. זה כנראה היה יכול לקרות לך גם אם בעלך היה ממש מתמיד על התורה ובעבודה.. אולי אפילו יותר, כי הייתם מתראים פחות. אז גם התיקון צריך להיות אצלך]

דבר שני, להתנתק. זה משהו של "התרגשות" לא כ"כ נשלטת, אז צריך לתפוס מרחק. טוטאלית. אם זה אפשר בתוך העבודה, לא לשוחח, לא "לעבור על יד" - מה טוב. אם אי אפשר, חפשי עבודה אחרת. מוטב לעזוב עבודה מלעזוב משפחה. ובמקרה כזה, תפיקי לקחים לגבי המקום החדש.

את כותבת שאת תמיד "משתפת את בעלך בכל דבר". זאת אומרת, שגם אם ה"זוגיות שלכם לא בשמיים בשנה האחרונה" - היא למעלה מאשר כל מיני אחרים. משתפת בכל דבר, זה יפה מאד.

ובצדק את אומרת שזה מרחיק.  ואת יודעת - כשמשהו (שלא באשמתו), מרחיק - אז ממילא "פתאום" כל מיני "חסרונות" נראים בולטים. את את תאהבי אותו, אז לא "תראי" שהוא לא מתמיד וכו' (גם, תסכימי, קצת מגוחך לראות בעיה שהוא לא מתמיד בלימוד תורה.. בינתיים, ההסתבכות של מה שאת עושה, עם "התורה", היא הרבה יותר גדולה..).

לא להפוך את הביצה והתרנגולת. תאהבי - אז גם תראי את הטוב ותעריכי את הטוב. תחשבי חלילה על מישהו אחר - אז תמצאי כל מיני חסרונות, ותתעלמי מהחיסרון העיקרי, שהוא להוותך, אצלך..

הקיצור: להתנתק מהמנהל הזה לחלוטין. לראות רק טוב בבעלך. ממש כל יום להתבונן זמן מה על דברים טובים שבו (בוודאי יש - והם חשובים בהרבה מפרט של "מתמיד" או לא..). לעשות תשובה בשמחה ובהבנה שכולכם, כולל את וילדייך, רק תרוויחו מזה.

ובעז"ה תוך זמן לא רב, הענין ידעך. ותפצי את בעלך,בלי לספר לו על מה שהיה, ביחס טוב ומעריך.

יגידו לך: זה חלק מהעבודה. תגידי: מצטערת, מי שמדבר אלי כך, אני לא עובדת איתו.

וגם אם היית רווקה-זה איסורי עריות!

תראי- זה המצב עכשיו. מכאן יש לך שתי אפשרויות

א. את יכולה להמשיך במדרון חלקלק- ריחוק מבעלך, קרבה, גם אם לא מעשית לבוס וההמשך, מן הסתם- ידוע. ולא נשמע טוב במיוחד, אם יותר לי לומר. כי אם לא טוב בינך ובין בעלך- אז שום דבר לא טוב.

ב. את יכולה לעצור, להגיד לעצמך שכל המצב הזה נוצר לך מאת ה' כדי שתתעלי, תתחזקי ותתחילי לעשות את העבודה האמיתית-  עבודה מול עצמך ומול בעלך.

אפשרות א' היא כנראה הקלה ביותר, אך סופה רע ומר

אפשרות ב' היא קשה מאוד, דורשת סבלנות עד אין קץ, כוח רצון, אמונה גדולה, התמדה וגם ספיגה של נפילות ואכזבות. אך סופה- מתיקות גדולה ושמחה, של זוגיות שמחה וטובה.

זהו, מה את בוחרת?

אל תחשבי שזה לא תלוי בך. כי האמת היא שזה תלוי אך ורק בך.

האם תמשיכי להסתיר מבעלך או האם תשתפי אותו?

האם תמשיכי עם המצב הזה בעבודה או שתפתרי את הבעיה הזו?

האם תתחילי להעריך את בעלך ולעודד אותו להתקדם או שתמשיכי לראות בו לא יוצלח?

קשה, קשה, אבל זה תלוי רק בך, וה' איתך.

בהצלחה1

א. היצר הראה לך כאילו כמה בעלך נחות - והראה לך לאיזו נחיתות את מסוגלת להגיע, פי אלף ממה שנראה לך על בעלך.

ולכן את בודדה, נהיית ישות נפרדת ממנו.

ב. תמצאי דרך להיות עזר כנגדו לבעלך להשפיע עליו לתמוך בו ולעזור לו מהכוחות שיש לך שאת מצליחה בקביעות לדברים שהוא יצליח - זו ההצלחה האמתית של שניכם, שלך, שלו, ובשביל זה את בעולם ואיתו, לא בשביל העבודה והבוס ואפילו לא בשביל הכסף. תתעוררי

אל תצפי ממנו ואל תתני לו ציוני הערכה. תעזרי לו ממקום שהזוגיות שלכם תלויה בשניכם יחד, ומהערכה לשניכם יחד - לישות הזוגית הבלעדית שלכם שהיא החיים שלכם, שלו, שלך.

אין "לא יכולה להעריך אותו", כי אין "אותו" נפרד בעולם. יש רק את שניכם, ואם את לא מעריכה אותו זה בגלל שאת לא מעריכה גם את עצמך בתוך הזוגיות הזאת, וממילא מוצאת עצמך ב"זוגיות אחרת", מתוך הפרצה הזאת, מתוך החוסר נוכחות בזוגיות שלך.

כי אחרי שבעלך בגד בך, אז נשמט מתחת רגליך הסיבה הכי ראשונית בלב לא לפזול לעבר גברים אחרים - שהוא שלך ורק שלך ואוהב אותך. (בלי להתייחס לסיבות הלכתיות)

זו תמונה הרבה יותר מורכבת מסתם מישהי שלא שמרה על עצמה ונפלה.

אולי כשאת מרגישה את החום שהמנהל הזה מקרין, זה עומד מול מסירות הנפש שאת צריכה להשקיע בקשר הזוגי שלך. מסירות נפש זה נשמע משהו קשה ומתיש. חום נשמע הרבה יותר טוב.  

אולי מתחת ל"בעלי לא כל כך מוצלח" מסתתר "אני מפחדת שאני לא כל כך מוצלחת, כי הרי בעלי הלך עם מישהי אחרת, והנה יש מישהו אחר שדווקא מתייחס אלי ככן מוצלחת".

ובהרגשה כזאת זו באמת מסירות נפש אמתית להפנות את הגב ולהגיד "לא. אני רוצה רק את בעלי".

אני שולחת לך חיזוק מעומק ליבי. 

ואולי בכל זאת עדיף שאת ובעלך תלכו לייעוץ ביחד, כדי להתחיל לבנות מחדש את הבטחון בקשר, ובאהבה שלכם אחד לשני. 

ה' דואג לכל אחד - מביצי כינים עד קרני רעמים

עדיף מאשר לשחק באש

ובלי קשר מומלץ ללמוד תקשורת נכונה ולהשקיע בזוגית באופן הדדי

א. יכול להיות שזה יהיה לך קשה ,אבל תחשבי- זה נכון, רחוק מהעין רחוק מהלב.

נוכחות של גבר לצדך לאורך היום בהחלט יכולה להשפיע, ואם את רגישה ומודעת לבעייתיות שבזה זה מצויין, לדעתי שווה לך לעבור,על אף הקושי הכרוך בכך ולנשום לרווחה .

ב. כמובן במקביל להרבות בחיבה בינך לבעלך-מתנות, בית קפה, טיול על חוף הים, לקטוף פרחים ביחד ... יש שלל רעיונות.

להצטלם ביחד בזמנים הטובים

ג. למצוא את ההזדמנות והדרך הטובה ביותר לגשר על הפערים בינכם...

בהצלחה

 או כשהבוס הוא ממש רחוק ולא בקשר על בסיס קבוע..כזה משהו מלמעלה יותר..

היצר הרע הוא ענק...וזה קשה מאוד במיוחד כשמפגינים חום..

הטבע הנשי עובד על הרגש ותגובה כזו יכולה להמיס אותו וצריך להפנים שמדובר כאן בדמיון!!!

פשוט תכניסי לראש שזה דמיונות בלבד !!אין לזה אחיזה במציאות!

אהבה זה דבר בסיסי שנבנה והוא קיים אצלך רק לבעלך..

פרפרים = דמיונות ותסיחי מזה את דעתך לגמריי, פשוט כל פעם שעולה לך מחשבה עליו תסיטי אותה ותחשבי על משהו אחר ועל כך שמדובר בדמיונות שווא של היצר הרע שידיים ארוכות לו...

שנית- לדעתי זה הכרחי ממש , לא הצעה ולא כדאיות אלא חובה, עלייך לעזוב את העבודה כעת ולחפש עבודה אחרת בסביבה נשית או כשהבוס ממש מרוחק (במיוחד שאת יודעת שקשה לך עם הניסיון הזה)

ה' הטוב רואה את השתדלותך לקיים את שלום הבית שלך ואת מצוותו וירבה לכם פרנסה ועובדה הרבה יותר טובה והרבה זכויות בעזרת ה'.

שיהיה לך יום טוב אישה יקרה!!

א. בכל מקום יכול להיות דבר כזה- לא עכברא גנב, החור גנב. גם במקום עבודה החדש.

ב. יש כיום מתירנות מילולית, וכשבנוכחותי מדברים ברמיזות על זנות - אביזרייהו דג"ע- אני שם פרצוף חלק, ומודיע שאני חרש. במקרים קיצוניים, וכשזה ללא נוכחות נשים, אני מעיר בתקיפות.

צריך לא להשלים עם דיבורים רעים, בדיוק- ואולי יותר- שהיינו חותכים במקום- אם מישהו היה נוגע- בצורה שגרתית המקובלת בציבורים אחרים.

ג. כמו שנא', יש קשר בין רמת בפנים הבית לרמת בחוץ.

ד. גאווה היא אף פעם לא תורמת- לכלום..   תראי למה ואיך בעלך המוצלח ואת לא

בהצלח"ה

כנראה שההתאהבות שלך במנהל נבעה בין השאר מתוך זה שהקשר בינך לבין בעלך נחלש.

דבר ראשון, אני ממליץ שאת ובעלך תלכו לייעוץ זוגי,

ותנסו לחשוב איך אתם מתגברים על הבעיות ומחזקים את הקשר.

לא צריך לחכות שהכלים יישברו כדי ללכת לייעוץ,

מומלץ ללכת כבר כשיש סדקים קטנטנים.

הרבה יותר קל לתקן את הכלים כשהם סדוקים קצת מאשר כשהם שבורים.

דבר שני, מומלץ ללכת לאימון אישי (קאוצ'ינג) ולהתאמן על שליטה במחשבות כאלו.

יקרה

זה קשה מאד להרגיש כך. וזה חבל מאד כי בעלך היקר הוא רק שלך בעולם. והוא הכי יקר בשבילך בעולם.

ואת גם מרגישה כך באמת.

רק שהמחשבות האלו שהורסות כל דבר פשוט מבלבלות אותך.

נכון, אולי ראית במנהל שעובד איתך דברים שאין לבעלך, אולי הוא באמת מצליחן ואפילו מושך.

אבל את רואה את זה כי את שקועה עמוק בחוסר ההערכה לבעלך, ובהשוואות אין סוף, מה שבעצמו גורם לגלגל חוזר, כי בעל שלא מרגיש הערכה קשה לו מאד באמת להצליח ולפעול.

כשבעלך ירגיש מוערך- הוא יוכיח לך שהוא באמת שווה את זה.

אל תשכחי- בעלך הוא הכי יקר בעולם, והכי מוצלח והבן אדם שאת הכי אוהבת.

אם נתחיל להשוות כל אחת תמצא חסרונות בבעלה לעומת השני, כי אין אחד בלי חסרונות. (וגם לנו יש "דרך אגב")

אז בבקשה ממך תנסי להשתחרר מהמחשבות, אולי זה קשה לעשות את זה אחרי שנכנסים למהלך כזה, אבל מניסיון כשנכנסים עמוק למשהו  המחשבות באות אוטומטי כבר בלי לחשוב באמת אלא זה כמו "תקוע" בשכל.

צריך רק לחזור קצת לעצמינו...

לעניות דעתי אין מנוס מלמצוא מקום עבודה אחר.

אם העניין חשוב לך באמת, הקדישי כשעה מחייך לשמוע את שני השיעורים הבאים:

http://www.meirtv.co.il/site/content_idx.asp?idx=22681&cat_id=3702

http://www.meirtv.co.il/site/content_idx.asp?idx=22682&cat_id=3702

בכללי מומלץ לכל נשוי לשמוע.

ומזה אפשר להסיק את היקף התופעה הנוראית והמצערת.

שהרבה מהגברים (מבין אלה שבאמת לא רוצים את הטינופת הזו, אך מתפתים בכל זאת, כלומר רובם הגדול של הדוסים, ולא רק), היו מעדיפים יותר מעורבות, שותפות ותמיכה מצד האשה שלהם עם היא מגיעה עם הרבה מאד הבנה, הכלה, אמפתיה, אמון, סבלנות, רצון אמיתי לעזור, ואהבה בלתי מעורערת.

אך בפועל הרבה מהנשים לא מסוגלות לכך או לא מעוניינות בכך. בהחלט אפשר להבין זאת, לדעתי זה חבל, אבל מה לעשות.

זה כואב, מאד. גם לאיש, גם לאשה - השאלה מה עושים אחרי שנותנים זמן לכאוב את הכאב, ומתפנים לחשוב מה הלאה?

"אש בבית עמרם", ולא לחינם אמרו שאין אפוטרופוס לעריות. זה לא אומר עלייך שום דבר, זה הדבר הראשון הכי חשוב בסיטואציה הזו.

עכשיו צריך למצוא תהליך שדרכו עובדים על פיתוח הרגלים חדשים וחיזוק האיפוק והשליטה העצמית. יש מי שזה אצלו עם אוכל, יש מי שזה אצלה עם שופינג, ויש מי שזה קורה להם בנושאים הרגישים האלה.

הכאב מובן, והכאב גם מותר. את זה בכל מקרה אין טעם להכחיש.

איך אפשר לתת כותרת לנושא כל כך עמוק, כואב ומורכב??

אי אפשר.

למעשה:

-אין דבר יותר כואב בעולם מאשר שתי השורות שכתבת. אפשר לבכות על זה שנים. זה הדבר הכי עצוב וקשה שיכול לקרא לך..

-תדעי לך שלעולם נשים לא יבינו את תפיסת העולם של גברים באמת על הנושא הזה. וגם אם יבינו לעולם לא יכילו.. אולי רק אם תלמדי פסיכולוגיה מינית...

הגבר שלך לא ממש בוגד בך. הוא אוהב אותך הכי בעולם.. הוא רק מתמודד עם גירויים שחזקים יותר מכל הרגשות שלו ועובדים רק על הביולוגיה שלו. תקראי שוב את המשפט האחרון. הכוונה היא שאת לא -לא מספיקה לו. הוא לא חושב שאת לא יפה או לא חלילה לא -לא אוהב אתך מספיק. כשגבר צופה בדברים מיניים זה הרבה פעמים מנגן לו רק על הביולוגיה, על התאווה והגוף. זה נטול כל רגש. זה מלא ומוצף תאווה, אבל לא רגש. הרגש שלו תמיד יהיה שמור רק לך. כשהוא נפל הביולוגיה שלו גברה. זה הסיפור.. (מקווה שאני מספיק ברור)

חשוב שתביני אותו! -עד כמה שאת מסוגלת... העולם פיתויים וגירויים שמציבה המדיה היום בפני גברים היא לא נתפסת בעוצמתה. ותדעי לך שאם הוא -כמו שכתבת, נופל רק פעם בהרבה זמן (בתקווה שזה אכן כך ולא בעוד מקומות) זה אומר שהוא ממש עובד על עצמו ומשתדל שזה לא יקרה וכנראה שברגע חולשה נפשית או פיזית, עייפות, הוא לא מצליח ונופל.

אני חושב שזו תעודת גיבור במובן מסויים.. אם הוא נופל רק פעם מכמה חודשים הוא גיבור! שלא תחשבי. אני כלל לא מנרמל את המעשים שלו. זה בעייתי ונוראי לחלוטין. ממש! אבל אם את עושה זום אאוט רגע; תביני, בעלך לא הכי צדיק כמו שרצית או דימיינת. יש לו יצרים והוא נופל. אבל שימי לב! הוא לא "שה תמים", ודווקא בגלל זה: עם זאת שהוא חשוף לעולם הגירויים והתאוות שמציעה המדיה, הוא משתדל וכל כך נלחם לא ליפול, ורק פעם ב.. נכשל. דעי לך שאנשים שחשופים לעולם הזה שמציעה המדיה בדרך כלל מכורים ונמצאים עמוק עמוק בלופ בתוך התוכן הזה. שוב, אני לא מצדיק אותו כלל. אבל רק חשוב שתביני שהוא בתוך מלחמה. הוא לא אוהב את המקום בו הוא נמצא.

דעי לך שזו התמודדות קשה ביותר. "ה"התמודדות של הדור שלנו!!

-אם זה ממש ממש מפריע לך, ונשמע שזה כן, תתייעצי עם רב או יועץ זוגי העוסקים בתחום. חשוב שזה יהיה מישהו עם הבנה עמוקה בנפש האדם ובעל רחבות אופקים. ולאחר מכן אני חושב שאת צריכה לפתוח את הנושא אתו. כן, עם בעלך. אבל לבוא עם מאסה פסיכית של הכלה, הבנה, קבלה. אפס שיפוטיות!!! אפס!!!

אני חושב שרק אם תיגשי איליו ככה, את תצליחי בעז"ה, ואת הולכת לתת לו את המתנה הכי גדולה שנתת לו בחיים.

תגידי לו שאת מבינה אותו ואת ההתמודדות שלו. יודעת שזה קשה. יודעת שזה לא אתה ולא קשור לכל הטוב שביניכם.. אבל את רוצה שביחד הוא ייצא מהג'ורא הזו...

-הכול בהשגחה פרטית! לא סתם את נשואה לגבר הזה, עם ההתמודדות הזו. ולא סתם גילית את זה; כנראה שיש לך שליחות מטורפת שרק את יכולה לעשות. ואת בעז"ה תעשי את זה, ובגדול!

אני לא מכיר את המכלול והמבנה, לכן אני שוב מדגיש: חייבים להתייעץ לפני עם רב וכדומה. מה שכתבתי זו דעתי הענייה. אני לא יועץ ולא רב, ולא עם ניסיון בתחום. רק אדם שחושב קצת ושעבר הרבה. כך שייתכן ואני טועה לגמרי...

אבל מה שבטוח את חייבת לשים בצד את כל החששות, הפחדים הבושה. להיות לביאה. לקחת את החיים שלך והזוגיות והבית שלך בשני הידיים, ולהגיד לעצמך ולאלוקים: "אני מנקה לך ומטהרת לך את המשכן לשכינה שבביתי". "אנא ה' עזור לי!"

מאחל לכם את כל ההצלחה שרק אפשר.

זכרי: ירידה צורך עלייה!

הייתי חוזרת מטבילה והיה נוגע פעם אחת ואז לא מתקרב אליי שבועיים. זאת אומרת שהיה השלכות למעשים שלוִ . ולא הייתי מבינה למה לא מתקרב אליי.

את באמת חייבת להתייעץ עם מישהו..

היום אפשר למצוא -ובוודאי שמגזר שלנו, רבנים כל כך אנושיים. כל כך חדי מחשבה ויחד עם זאת בעלי רגישות.. אני בטוח שאם תרצי תמצאי מישהו כזה.

את חייבת. כמה שזה יהיה לא נעים והכל...

והעיקר להיות חזקה. לקחת נשימה לפני כל צעד ולדעת שה' שם אותך בתוך הסיטואציה ויש לך את הכוחות לעמוד בזה.

את רוצה טוב, אז זה מה שיהיה בסוף.

בטוח!!!

לא לדאוג, לא לדאוג...

בשורות טובות והצלחה רבה..

מה הוא אמר לגבי זה?

ולא מבין ממה אני כל כך פגועה. ולמה לא ממשיכה הלאה ושוכחת מזה כי מבחינתו הוא השתנה ולא יעשה את זה שוב. חייבת לציין שלפני 3 חודשים נפל. הבטיח שלא יקרה שוב. ושבועיים אחרי שוב נפל. ועדיין לא מבין למה אני פגועה .

אני מנסה להבין האם כל אחת הייתה מרגישה פגועה ונבגדת או שאני דרמטית ?

ואני מתעלמת מההשלכות ושמה אותן בצד ושואלת רק לעניין עצם המעשה. שלמרות שנשוי מחפש יזום תמונות. זה מרגיש לי זלזול וחוסר כבוד אליי.

ניסה לעצור ולא הצליח, הבטיח ושוב נפל - קוראים לזה התמכרות. הדרך החוצה מצריכה עזרה מקצועית.

אם כלל החיים שלכם הם טובים, אז זה לא שהוא מחפש אישה אחרת אלא הוא מחפש את ה"סם" שלו. אם הקשר ביניכם הוא תקין מצד עצמו אז באטתה מידה הוא יכל להתחיל לעשן. זה לא בגללך וזה ממש לא שייך לחוסר כבוד כלפייך. כשאדם מכור אז זה פשוט לא בשליטתו גם אם הוא חושב שזה תועבה.

אדם שמבטיח לעצמו שלא יאכל עוד מתוקים ואז אוכל עוגייה אחרי שבועיים שלא אכל, מכור למתוק? או פשוט יש פה פיתוי שלא הצליח לעמוד בו?

בעיניי הנקודה הבעייתית פה היא שלא נוגע בה אחר כך.

כלומר אם נשים לרגע בצד את מה הוא עושה, ונתמקד במה זה משפיע עליה, שם יש עבודה וזה בעיניי הפן החשוב, הפגיעה בזוגיות.

כי עצם המעשה הוא התמודדות שלו מול עצמו. ואם פותחת השרשור הייתה אומרת שזה לא משפיע עליה בשום צורה אבל היא נגעלת או מרגישה נבגדת וכו' הייתי אומרת לה לעשות עבודה פנימית מול עצמה, לעשות הפרדה בין המעשים שלו אל היחס שלו אליה.

אבל ההשלכה המיידית היא פגיעה בזוגיות ולכן זה בעייתי.

זו שאלה מה קרה לפני שקיבל על עצמו לא לאכול יותר מתוקים. ואנחנו יודעים שמיניות היא כוח קצת אחר מתשוקה למתוק.

אבל אני מקבל את הזהירות שלך.

לא כל מי שלא מצליח לעמוד במילה שלו, הוא מכור.

במיוחד אם הוא הבטיח רק בגלל הכעס שלה בלי רצון אמיתי ויצא מנק הנחה שהיא לא תגלה.

ואפשר לבדוק אותם בשאלון די פשוט של 12 צעדים.

למשל בהתמכרות תמיד תהיה הידרדרות מדברים קלים לדברים חמורים יותר.

למשל כפייתיות, למשל שלא בהכרח יש לה קשר לסיפוק המיני בזוגיות (כלומר יכול להיות מצב שהיחסים מעולים ועדיין יש התמכרות)

שלמשל תסמיני גמילה מסוימים למי שמנסה להתנקות.

היד באמת קלה על המילה, מצד שני יש הרבה מכורים שלא מודעים לעצמם.

תרגישי בנוח עם הרגשת הנבגדות.

זה אמנם לא בגידה. ובאמת כמו שכבר כתבו זה נפוץ מאד.

אבל זה לא מצדיק או מכשיר או אומר שזה פחות פוגע ומשפעל.

מבינה אותך ממש.

וכמו אלה שהגיעו - ממליצה ממש להתייעץ. ובאמת נשמע שהוא מכור ולא מצליח להפסיק ואז כדאי לבדוק תהליכי גמילה.

בהצלחה ממש!!

עד כמה זה פוגע באשה

קודם כל זה שאת מרגישה שזה כמו בגידה עבורך, זה בסדר, ככה את רואה את הדברים ואת יודעת מה את רוצה בזוגיות שלך.

זה משהו שגילית רק עכשיו ויכול להיות שהוא לא רואה את זה בתור משהו גדול במימדים שאת רואה את זה, אז פשוט תדבררי את עצמך מולו ותגידי לו בלי לתקוף(כי הוא לא מודע לרמת התסכול והאכזבה שאת חווה כרגע), שגילית את זה לאחרונה, שזה מאוד מפריע לך, תסבירי לו גם למה זה מפריע לך ותשאלי מה גרם לו לעשות את זה?

תפתחי איתו את השיחה בצורה כזו שתיתן לו את האפשרות להגיב לך כדי שתייצרו שיח אמיתי ולא שיח עמדות, כי יכול מאוד להיות שיש בעיה יותר עמוקה שמפריעה לו(לא שזה מצדיק את המעשה) והיא זו שגרמה לו לעשות את זה. - ככה גם תעמדי על מה שמפריע לך וגם תשתמשי בזה בשביל לשפר את הזוגיות שלך.

לפני זמן מה נתן מאיר פרסם כתבה במקור ראשון על כך שהיה מכור לתכניים מיניים והיום הוא מטפל בתחום. ממליץ לפנות אליו או לכל מישהו שהוא בר סמכא בתחום.

תודה על התזכורת החשובה. במרחב הווירטואלי לא תמיד אפשר לדעת מי עומד מאחורי הניק ומהן כוונותיו, ולכן חשוב לשמור על גבולות ולא לשתף פרטים אישיים, תמונות או מידע רגיש עם אנשים שלא מכירים באמת. אם מישהו מטריד או גורם לאי־נוחות, כדאי לתעד, לחסום ולדווח למנהלי הפורום. אפשר להיות פתוחים ולעזור לאחרים, ובו בזמן לשמור על עצמנו. 🙏

אז הוא ממש גרוע בזה.

וגם במקרים הרבה יותר מורכבים / מבלבלים / לא ברורים / שכוללים בתוכם ניסיונות יותר עדינים או הדרגתיים במסווה כזה או אחר של עזרה / רצון טוב / הבעת מצוקה / שיתוף / התייעצות / פנייה כאישה ובאמת עוד אינסוף אפשרויות. הכל מהכל ובכל דרך שהיא.

אז המעט שנוכל לעשות זה לשמור על עצמינו, לנקוט משנה זהירות מול כולם, ולהזכיר ולרענן לעצמנו את החשיבות.

הקב"ה נתן לבני האדם כ"כ הרבה כוח ויכולת וזה באמת כ"כ מצער שיש שבוחרים להשתמש בזה לרע. הלוואי שכל אדם יתחבר לטוב שבו, לחלק אלו-ה ממעל שבו, וישתמש בכל כוחותיו אך ורק לטוב.

ב"ה שנזכה כולנו להשתמש רק לטוב בפלטפורמה הזו ובכלל 🙏

ובכלל יש שלל ניקים.

יש כאלה שזה ממש שיטה אצלם - כל גולשת באשר היא לשלוח לה הודעה ולנסות את "מזלם".

וכאמור זה יכול להיות כל אחד/ת. על שלל הניקים השונים.

לפחות שיהיה מקורי

אם הוא הצליח להתחיל עם מישהי

לפעמים יש אנשים בעולם (מסתפק?) שכנראה מאחסנים את המוח שלהם בצנצנת ועובדים בלעדיו.

לק"י

אבל באמת שחשוב להיות עירניים.

ובכללי מי שפונה באישי לאשה נשואה, לגבי דברים שהיא כתבה בפורום, זה לא לעניין.

(לא מדברת על אלה שפותחים בשיחה חברית, כאילו שהם חברים... שזה ברור שזה חשוד).

קודם כל חיבוק.

כתבת מדהים.

אתה כותב עם המון מודעות.

היית בטיפול?

אתה יודע מה עומד מאחורי זה?

לדברר את זה, את הכאב

לשומן ופחמימות,

להימורים,

לצפייה בתכנים מיניים...

לאו דווקא מניסיון אישי או מקצועי אלא מקריאה על חוויות של אנשים אחרים...

התחושה שבזמן אמת אתה לא יכול לעצור את עצמך, ורגע אחר כך מגיע הכעס ו''למה עשיתי את זה'' והייאוש, וההבנה שלא באמת קיבלת את מה שרצית...

כתבת בעבר שגם אשתך לא יודעת. אולי כדאי לספר לה? אולי כאשר מגיע הייצר, אם תשתך תדע על כך אז היא תוכל לעזור לך לנתב את זה למקום חיובי במקום למקום שפוגע בך?

נשמע קשה.

חיבוק.

זה דיי סיוט. מה זה נותן?

ובכלל צריך הפניה למיון, לא?

הוא כתב על זה בעבר, אפשר לראות בכרטיס שלו.

ומה הבעיה לקבל הפניה למיון אם מתלוננים על כאב בטן חזק?

תקרקע את עצמך מחדש, ותמשיך קדימה.

שנים שלמות לא נעלמות רק בגלל פעם אחת. שנים של מוח לומד, שנים של חיזוק עצמי, שנים של הצלחה - זה מדהים!

של 12 צעדים, היא נחשבת עם יעילות גבוהה.

תקבלי שם גם הזדהות וגם עזרה.

להתחיל מזה שלגלוש ולצפות

זה לא דבר נורא

ובכלל ספק אם זה כזה גרוע

ואז חמלה וקבלה עצמית

כבר משפר את איכות החיים

וזה בסדר שיש סודות

לא על כל דבר שעושים

מישהו צריך לדעת

ואז להמשיך עם הבנה איזה שינוי רוצים לעשות

ולחפש דרך עם יעדים ראליים

מישהי יודעת איך אני מגיעה למשתמשת פה?

איך מתייגים?

למשל "@ סיר לחץ" אבל בלי רווח בין השטרודל לשם המשתמש שאת מקלידה, ואז בוחרת מתוך הרשימה הנפתחת.

@סיר לחץ

לאתר של מאור קפלן. מניחה תמצאי מענה, כי עוסקת גם בנושא הזה.

מאור קפלן – עמוד 2 – להאיר מיניות בריאה

לחפש איזה חלל היא באה למלא.

ומתי את נתפסת לזה. כלומר, מתי יש לך צורך לברוח.

והכי חשוב אהבה וקבלה עצמית. גם במצב הקיים.

הרבה מאד מאד גברים

והרבה נשים

גם הם בצרה הזו.

אך הידיעה הזו טובה רק אם היא מחזקת, ולא להיפך חלילה.

ממליץ לך לא להתפתות מדברי מי שמטילה ספק עד כמה זה נורא. זה בפירוש נורא. אך יש תקווה, ומנסיון אישי - החיים הרבה יותר יפים אחרי שנגמלים.

מצויין שאת רוצה עזרה.

יהי ה' בעזרך.

אל נא תשנאי את עצמך, אך בהחלט כן תשתדלי לשנוא כמה שיותר את הטינופת. השנאה הזאת היא חשובה, ונובעת מאהבה גדולה לטוב.

בהצלחה אחות יקרה.

את שופטת את עצמך מאד לחומרה.

אמא לא טוב. אישה שהוא לא רצה.

זה לא.

זה נושא כאוב ועצוב ואת בעז''ה תצאי מיזה, אבל זה לא את. את אישה טובה.

בעיני לכל התמכרות יש גמילה. אומנם זה קשה להגיד ולעשות אבל נותן תקווה שזה אפשרי.

אנשים נגמרו מסמים קשים מאד, ממצבים חמורים מאד מאד.

בטוחה שאת גם יכולה. ואם היה לך מספיק כח לכתוב פה, תוכלי לאגור עוד כח ולטפל ולהיגמל ולסיים.

מאחלת לך טוב בעז''ה ♥️

קודם כל חיבוק ענק ענק.

ההתמודדות קשה מאוד ולא פשוטה

היא שקופה כי את מסתירה- אבל היא שם.

וכשאת מסתירה משהו- הקושי הוא גם על ההתמודדות וגם על ההסתרה, מנסיון...(רצית הזדהות 😉)

אני לא מחלקת ציונים כמה זה נורא וכמה לא. זה גם לא משנה

את עושה את מישהי אחרת עושה ב'.

זה לא בית משפט.

זה מספיק שזה משהו שלילי ואת מרגישה את ההשלכות ורוצה להיגמל.

כמה דברים

1. הכותרת. תחזקי את עצמך. תמצאי נקודות אור ויש המון. זה דבר אחד שלילי, משמעותי אבל אחד. אני בטוחה שיש המון, ועצם הרצון שלך מוכיח את זה. ממש תרשמי רשימה מפורטת של דברים שאובים בך.

2.חמלה. גם שעושים דבר שהוא נורא מותר לחנות ולחבק ולהכיל את עצמנו. הלקאה עצמית לא מקדמת אלא רק מובילה למעגל קסמים שבסופו נופלים שוב.

3.לזהות דפוס- את שמה לב אם הנפילה קוראים בזמן מסויים? לחץ, חרדה? או חשק מיני לא מסופק? את רוצה את מה ששם טכנית או מה שזה מספק לך?

לכל מה שתעשי פה יש התקדמות בנתיב שונה.

אם זה לחץ וחרדה- לטפל במקור.

אם זה חשק מיני טכני אמיתית רוב הבעלים רק מחכים שהאשה תרצה לשדרג את החיים הסודיים באספקט הזה, לאפשר בעדינות וחכמה להביא לידי כך.

חשוב לי לומר שאם אכן מתגלה דפוס התמכרותי שהוא התמכרות ממש, כדאי לחשוב על עזרה מקצועית.

דבר נוסף שחשוב לי לומר- זה לא צובע את כולך. למה את פוסלת את כולם- זו לא האשה שבעלי רצה זו לא האמא שמגיעה לילדים שלי. אם את נופלת בזה, אז את גם לא מקשיבה להם, מגדלת, מאכילה, מכבסת וכו'? את חברת יכולות הכישורים של אמא כי נפלת? זו עצת היצר הרע שרוצה לדרדר אותנו לתהום נצחית ולא מאפשר לנו לקום ולהמשיך. וזה בטוח לא נכון, טכנית.

העולם שלנו לא שחור ולבן. הטוב והרע משמשים בערבוביא.

ברכת ה' עלייך ומליון חיבוקים!

הוא צריך לדייק את עצמו באופן כללי מול אנשים ולהציב גבולות. ספויילר: לא תמיד זה יהיה נחמד לך.

שכן יעזור הכוונה של איש מקצוע. להרגיש שיש גב של איש מקצוע מול מניפולציות וסחיטות רגשיות חוזרות ונשנות, אל מול הצרכים הזוגיים והמשפחתיים שלנו.

פשוט, הוא לבד. לא מצב שבו הוא מנהל קונפליקט לחץ משני כיוונים.

אם תגיעו להסכמה ביניכם. תוכלו להציב את הגבול. ומותר עד ניתוק מוחלט.

על יעל זק''ש, מנהלת הפורום @נגמרו לי השמות

ממש לא מובן מאליו, משמח ומחמם את הלב, תודה רבה 🙏

אולי כדאי לבדוק גם את כרמי צור, נגוהות, מעלה מכמש ויישובים באזור בנימין. שווה לברר בכל מקום על חיי הקהילה, האופי התורני ורמת הביטחון בפועל. מאחלת לכם למצוא מקום שתרגישו בו באמת בבית ❤️

מכיר כמה מהם

ואני בטוח שיש רמות שונות של דוסיות וכיפיות

יש התיישבות צעירה, זה יותר סגנון צעיר ואחיד, קראוונים הרבה פעמים...

ויש יישובים 'ותיקים' יותר...

זה בא על חשבון נוחות וקרבה לערים, באיזורים 'מסוכנים' אם זה משהו שמטריד אתכם...

ממליצה לבדוק גם את כרמי צור וגוש עציון, יש שם יישובים עם קהילה תורנית ואווירה משפחתית ❤️

זהו יישוב "תורני פתוח" - חם ומשפחתי, עם גבעה סמוכה ובה 14 משפחות של חלוצים.

גיאוגרפית הוא "חור במרכז הארץ" - 40 דקות מירושלים, אריאל, פתח תקווה ולוד. 30 דקות ממודיעין. 15 דקות מעפרה.

המצב הבטחוני די רגוע בשלוש השנים האחרונות מאז פרוץ המלחמה. אין הרבה אירועים באזור. [מה שקרה בעין רייא, ליד נווה צוף, בערב יום הכיפורים הוא היוצא מן הכלל המעיד על הכלל, והמטיילים חזרו למעיינות בהמוניהם].

מוזמנים להתייעץ בפרטי. אני כמעט לא כאן.

שהנער הגיבעוניסט מתברר מקפיד (חוץ מעל נזירות מלאה של אי תספורת בכלל) גם על קצוות השרוול כארבע כנפות ושם גם בהן ציציות.

התשובה היא כנראה הגיל של הילד. זו תספורת שהיא "באופנה" בקבוצות מסוימות, והילד רוצה להסתפר ככה, ובשלב מסוים ההורים לא מחליטים לילד איך להסתפר. וכנראה שזו תספורת די מנייסטרים בציבור החילוני עכשיו.

גם אחי השמיניסט החצוף מסופר ככה, ולדעתי זה נראה מכוער וערסי, וחבל על הפאות המתולתלות שהיו לו בילדותו. מה לעשות, אי אפשר להכריח אותם בגיל הזה.

במקרה הבינה גם תפסה לך את הגילאים של הילדים בצורה הדרגתית: מילד חמוד יהודי קטן, שעובר שלב של גיבעוניסט, ואז הופך לערס שמתסובב עם החבר'ה בשתיים בלילה ומשאיר זבל ברחוב.

אבל אני דווקא רואה תופעה הפוכה מקבילה- הרבה יותר נערים מגדלים פאות ארוכות

בטח בהשוואה למה שהיה בילדות שלי.

כמו נערות אצלינו מבתים סופר דוסים שהולכות עם שרוול קצר ושסע כמעט עד למעלה.

זה לא כי ההורים מרשים. זה אף על פי שהם לא מרשים.

אולי בגיל ההתבגרות יש צורך לשנות משהו והפאות נבחרות כקרבן.

איך הילדים שלך מסופרים?

היום לא שואלים.

אפילו בגיל 12 אני רואה את זה, בגיל שבו ילדים עוד לא אוכלים שניצל בחוץ בלי לבקש רשות מההורים

ב"ה בשנים האחרונות יש תופעה של התחזקות המונית

אם שאני הייתי נער. ללכת עם ציציות בחוץ זה היה רק מי שממש דוס או חזק.

הרוב היו הולכים עם פתילות בפנים (ואני מוציא רגע את עניין ספרדים אשכנזים כי זה לא קשור)

כיפה. רוב מי שהתפלל איתנו בבית כנסת. לא היה הולך עם כיפה ביום יום. גם כאלה שהקפידו על אורח חיים דתי.

היום ב"ה אנחנו רואים שגם חבר'ה שעדיין רחוקים מאורח חיים דתי מלא, יכולים להסתובב עם כיפה או ציציות בחוץ

יכול להיות שהוא לא יקפיד על שמירת שבת וכו' אבל עדיין ביום יום הוא יסתובב עם כיפה וציציות בחוץ (מכיר כמה כאלה)

יכול להיות שנערים שאתה רואה שייכים לזרם הזה

זה לא זרם דתי קלאסי

זה יותר מסורתי +

אלא באמת על טובי בנינו ממשפחות מאוד מאוד דתיות

זה לגמרי גיל ההתבגרות

אם ילד בן 12 מתעקש להסתפר ככה

אני יכולה להבין את ההורים שמעדיפים לא להיכנס למלחמות על תספורת

לדעתי פאות זה הכי יפה בעולם

אבל אם הילד שלי יתעקש להוריד אני אגיד לו את דעתי ואתן לו להחליט על עצמו

אם זה קצר אבל עדיין בגבול ההלכה. ניחא

אבל גלח מלא של הפאה שזה איסור דאורייתא ממש אני אישית (ורוב הדתיים שאני מכיר) לא הייתי מסכים

אני לא כל כך מכירה את ההלכה הזאת בתור אישה....

אבל יכול להיות שהם כן משאירים קצת ופשוט לא רואים את זה?

שאסור להקיף פאת הראש

משמע שאסור לגלח מאיזור הרכה ועד סוף העצם שליד האוזן.

אסור שיהיה מגולח. צריך שיהיה שיער ממשי. והפוסקים נתנו הגדרה של סביב 4-5 מ"מ לפחות.

(לא כתבתי את כל ההלכה אלא בגדול את עיקר הדברים)