קודם כל תחשבי על כרת ותדליקי את הדימיון שלך הכי פרוע.

אחר כך תדמייני גם כל ההשלכות הלא טובות שיכולות להיות - על ילדים, על שם הטוב שלך, על עבודה ופרנסה - בצבעים

תדליקי עין הרע כשאת מסתכלת על מנהל - אף אחד לא מושלם, העניין הוא לשים דגש על זה.  נגיד בן אדם חם ייקרא דביקי ולא רציני ומשחק ברגשות, בן אדם מוצלח - אז הוא בטח לא משקיע מספיק במשפחה, עובד טוב - רק כסף מעניין אותו, אכפתי - מתערב לעניינים לא שלו, נראה טוב - מרוכז בחיצוניות, וככה על כל דבר אוב שיש בו. 

את יכולה גם להסתכל על עצמך ולהגיד שהוא לא ירצה אישה כזאת לעולם כי ותמצאי איזה פגם. זה עובד. כי גברים מאוד קולטים את השדר הזה.

וכנראה צריך להתחיל בחיפוש עבודה חדשה

מה שכתבת בסוף:

בינתיים לא הוא "לא מצליח" - אלא את... בדבר הכי בסיסי. הכי אלמנטרי.  אז כמובן, אין כאן "האשמה", הסתבכת במשהו וצריך לעזור לך, אבל אולי אם תחשבי על זה לרגע - זה יתן לך קצת ענוה כלפיו וקצת יכולת יותר להעריך אותו, וממילא גם עזרה להיחלץ מהבעיה הקשה והרעה הזו.

את קודם כל צריכה להתנתק טוטאלית מהמנהל הזה (שימי לב: גם הוא "פשוט כזה", כלומר, לדידך, גם הוא לא ברמה שלך. יתכן שאם היית נשואה לו ורואה את בעלך דהיום, הפרפרים היו באים מהכיוון השני. אלא כעת הוא מייצר לך "פרפרים".. וזה, אגב, גם מראה שאת לא רק "מאד שכלית").

זה לא נכון מה שכתבת "אין סיכוי שבאמת אעשה עם זה משהו רע", לא בגלל שאולי כן "תעשי" חלילה, בוודאי שבעז"ה לא, אלא בגלל שגם עצם ה"התאהבות" הזו היא "משהו רע". ממש. כלפייך, כלפי ילדייך, כלפי בעלך, כלפי האיש הזה ומשפחתו, כלפי רצון ה'.

אלא מה? קרה לך. "הסתבכת" כנראה בלי משים, מאי-שמירת מרחק מראש כראוי. וכעת את בצדק רוצה להיחלץ מזה. הרצון הזה הוא הבסיס.

אז הדבר הראשון - לא לתלות שמץ "אשמה" של זה בבעלך. לא קשור. את נשואה, הוא נשוי - אז לא. את גם לא היית מאשימה את בעלך בגניבה של משהו כי הוא לא קנה לך אותו... [ואגב, לא חושב שזה "המקור האמיתי". המקור האמיתי לבעיה, הוא עצם זה שנתת פתח להרגשה כלפי מישהו אחר. זה כנראה היה יכול לקרות לך גם אם בעלך היה ממש מתמיד על התורה ובעבודה.. אולי אפילו יותר, כי הייתם מתראים פחות. אז גם התיקון צריך להיות אצלך]

דבר שני, להתנתק. זה משהו של "התרגשות" לא כ"כ נשלטת, אז צריך לתפוס מרחק. טוטאלית. אם זה אפשר בתוך העבודה, לא לשוחח, לא "לעבור על יד" - מה טוב. אם אי אפשר, חפשי עבודה אחרת. מוטב לעזוב עבודה מלעזוב משפחה. ובמקרה כזה, תפיקי לקחים לגבי המקום החדש.

את כותבת שאת תמיד "משתפת את בעלך בכל דבר". זאת אומרת, שגם אם ה"זוגיות שלכם לא בשמיים בשנה האחרונה" - היא למעלה מאשר כל מיני אחרים. משתפת בכל דבר, זה יפה מאד.

ובצדק את אומרת שזה מרחיק.  ואת יודעת - כשמשהו (שלא באשמתו), מרחיק - אז ממילא "פתאום" כל מיני "חסרונות" נראים בולטים. את את תאהבי אותו, אז לא "תראי" שהוא לא מתמיד וכו' (גם, תסכימי, קצת מגוחך לראות בעיה שהוא לא מתמיד בלימוד תורה.. בינתיים, ההסתבכות של מה שאת עושה, עם "התורה", היא הרבה יותר גדולה..).

לא להפוך את הביצה והתרנגולת. תאהבי - אז גם תראי את הטוב ותעריכי את הטוב. תחשבי חלילה על מישהו אחר - אז תמצאי כל מיני חסרונות, ותתעלמי מהחיסרון העיקרי, שהוא להוותך, אצלך..

הקיצור: להתנתק מהמנהל הזה לחלוטין. לראות רק טוב בבעלך. ממש כל יום להתבונן זמן מה על דברים טובים שבו (בוודאי יש - והם חשובים בהרבה מפרט של "מתמיד" או לא..). לעשות תשובה בשמחה ובהבנה שכולכם, כולל את וילדייך, רק תרוויחו מזה.

ובעז"ה תוך זמן לא רב, הענין ידעך. ותפצי את בעלך,בלי לספר לו על מה שהיה, ביחס טוב ומעריך.

יגידו לך: זה חלק מהעבודה. תגידי: מצטערת, מי שמדבר אלי כך, אני לא עובדת איתו.

וגם אם היית רווקה-זה איסורי עריות!

תראי- זה המצב עכשיו. מכאן יש לך שתי אפשרויות

א. את יכולה להמשיך במדרון חלקלק- ריחוק מבעלך, קרבה, גם אם לא מעשית לבוס וההמשך, מן הסתם- ידוע. ולא נשמע טוב במיוחד, אם יותר לי לומר. כי אם לא טוב בינך ובין בעלך- אז שום דבר לא טוב.

ב. את יכולה לעצור, להגיד לעצמך שכל המצב הזה נוצר לך מאת ה' כדי שתתעלי, תתחזקי ותתחילי לעשות את העבודה האמיתית-  עבודה מול עצמך ומול בעלך.

אפשרות א' היא כנראה הקלה ביותר, אך סופה רע ומר

אפשרות ב' היא קשה מאוד, דורשת סבלנות עד אין קץ, כוח רצון, אמונה גדולה, התמדה וגם ספיגה של נפילות ואכזבות. אך סופה- מתיקות גדולה ושמחה, של זוגיות שמחה וטובה.

זהו, מה את בוחרת?

אל תחשבי שזה לא תלוי בך. כי האמת היא שזה תלוי אך ורק בך.

האם תמשיכי להסתיר מבעלך או האם תשתפי אותו?

האם תמשיכי עם המצב הזה בעבודה או שתפתרי את הבעיה הזו?

האם תתחילי להעריך את בעלך ולעודד אותו להתקדם או שתמשיכי לראות בו לא יוצלח?

קשה, קשה, אבל זה תלוי רק בך, וה' איתך.

בהצלחה1

א. היצר הראה לך כאילו כמה בעלך נחות - והראה לך לאיזו נחיתות את מסוגלת להגיע, פי אלף ממה שנראה לך על בעלך.

ולכן את בודדה, נהיית ישות נפרדת ממנו.

ב. תמצאי דרך להיות עזר כנגדו לבעלך להשפיע עליו לתמוך בו ולעזור לו מהכוחות שיש לך שאת מצליחה בקביעות לדברים שהוא יצליח - זו ההצלחה האמתית של שניכם, שלך, שלו, ובשביל זה את בעולם ואיתו, לא בשביל העבודה והבוס ואפילו לא בשביל הכסף. תתעוררי

אל תצפי ממנו ואל תתני לו ציוני הערכה. תעזרי לו ממקום שהזוגיות שלכם תלויה בשניכם יחד, ומהערכה לשניכם יחד - לישות הזוגית הבלעדית שלכם שהיא החיים שלכם, שלו, שלך.

אין "לא יכולה להעריך אותו", כי אין "אותו" נפרד בעולם. יש רק את שניכם, ואם את לא מעריכה אותו זה בגלל שאת לא מעריכה גם את עצמך בתוך הזוגיות הזאת, וממילא מוצאת עצמך ב"זוגיות אחרת", מתוך הפרצה הזאת, מתוך החוסר נוכחות בזוגיות שלך.

כי אחרי שבעלך בגד בך, אז נשמט מתחת רגליך הסיבה הכי ראשונית בלב לא לפזול לעבר גברים אחרים - שהוא שלך ורק שלך ואוהב אותך. (בלי להתייחס לסיבות הלכתיות)

זו תמונה הרבה יותר מורכבת מסתם מישהי שלא שמרה על עצמה ונפלה.

אולי כשאת מרגישה את החום שהמנהל הזה מקרין, זה עומד מול מסירות הנפש שאת צריכה להשקיע בקשר הזוגי שלך. מסירות נפש זה נשמע משהו קשה ומתיש. חום נשמע הרבה יותר טוב.  

אולי מתחת ל"בעלי לא כל כך מוצלח" מסתתר "אני מפחדת שאני לא כל כך מוצלחת, כי הרי בעלי הלך עם מישהי אחרת, והנה יש מישהו אחר שדווקא מתייחס אלי ככן מוצלחת".

ובהרגשה כזאת זו באמת מסירות נפש אמתית להפנות את הגב ולהגיד "לא. אני רוצה רק את בעלי".

אני שולחת לך חיזוק מעומק ליבי. 

ואולי בכל זאת עדיף שאת ובעלך תלכו לייעוץ ביחד, כדי להתחיל לבנות מחדש את הבטחון בקשר, ובאהבה שלכם אחד לשני. 

ה' דואג לכל אחד - מביצי כינים עד קרני רעמים

עדיף מאשר לשחק באש

ובלי קשר מומלץ ללמוד תקשורת נכונה ולהשקיע בזוגית באופן הדדי

א. יכול להיות שזה יהיה לך קשה ,אבל תחשבי- זה נכון, רחוק מהעין רחוק מהלב.

נוכחות של גבר לצדך לאורך היום בהחלט יכולה להשפיע, ואם את רגישה ומודעת לבעייתיות שבזה זה מצויין, לדעתי שווה לך לעבור,על אף הקושי הכרוך בכך ולנשום לרווחה .

ב. כמובן במקביל להרבות בחיבה בינך לבעלך-מתנות, בית קפה, טיול על חוף הים, לקטוף פרחים ביחד ... יש שלל רעיונות.

להצטלם ביחד בזמנים הטובים

ג. למצוא את ההזדמנות והדרך הטובה ביותר לגשר על הפערים בינכם...

בהצלחה

 או כשהבוס הוא ממש רחוק ולא בקשר על בסיס קבוע..כזה משהו מלמעלה יותר..

היצר הרע הוא ענק...וזה קשה מאוד במיוחד כשמפגינים חום..

הטבע הנשי עובד על הרגש ותגובה כזו יכולה להמיס אותו וצריך להפנים שמדובר כאן בדמיון!!!

פשוט תכניסי לראש שזה דמיונות בלבד !!אין לזה אחיזה במציאות!

אהבה זה דבר בסיסי שנבנה והוא קיים אצלך רק לבעלך..

פרפרים = דמיונות ותסיחי מזה את דעתך לגמריי, פשוט כל פעם שעולה לך מחשבה עליו תסיטי אותה ותחשבי על משהו אחר ועל כך שמדובר בדמיונות שווא של היצר הרע שידיים ארוכות לו...

שנית- לדעתי זה הכרחי ממש , לא הצעה ולא כדאיות אלא חובה, עלייך לעזוב את העבודה כעת ולחפש עבודה אחרת בסביבה נשית או כשהבוס ממש מרוחק (במיוחד שאת יודעת שקשה לך עם הניסיון הזה)

ה' הטוב רואה את השתדלותך לקיים את שלום הבית שלך ואת מצוותו וירבה לכם פרנסה ועובדה הרבה יותר טובה והרבה זכויות בעזרת ה'.

שיהיה לך יום טוב אישה יקרה!!

א. בכל מקום יכול להיות דבר כזה- לא עכברא גנב, החור גנב. גם במקום עבודה החדש.

ב. יש כיום מתירנות מילולית, וכשבנוכחותי מדברים ברמיזות על זנות - אביזרייהו דג"ע- אני שם פרצוף חלק, ומודיע שאני חרש. במקרים קיצוניים, וכשזה ללא נוכחות נשים, אני מעיר בתקיפות.

צריך לא להשלים עם דיבורים רעים, בדיוק- ואולי יותר- שהיינו חותכים במקום- אם מישהו היה נוגע- בצורה שגרתית המקובלת בציבורים אחרים.

ג. כמו שנא', יש קשר בין רמת בפנים הבית לרמת בחוץ.

ד. גאווה היא אף פעם לא תורמת- לכלום..   תראי למה ואיך בעלך המוצלח ואת לא

בהצלח"ה

כנראה שההתאהבות שלך במנהל נבעה בין השאר מתוך זה שהקשר בינך לבין בעלך נחלש.

דבר ראשון, אני ממליץ שאת ובעלך תלכו לייעוץ זוגי,

ותנסו לחשוב איך אתם מתגברים על הבעיות ומחזקים את הקשר.

לא צריך לחכות שהכלים יישברו כדי ללכת לייעוץ,

מומלץ ללכת כבר כשיש סדקים קטנטנים.

הרבה יותר קל לתקן את הכלים כשהם סדוקים קצת מאשר כשהם שבורים.

דבר שני, מומלץ ללכת לאימון אישי (קאוצ'ינג) ולהתאמן על שליטה במחשבות כאלו.

יקרה

זה קשה מאד להרגיש כך. וזה חבל מאד כי בעלך היקר הוא רק שלך בעולם. והוא הכי יקר בשבילך בעולם.

ואת גם מרגישה כך באמת.

רק שהמחשבות האלו שהורסות כל דבר פשוט מבלבלות אותך.

נכון, אולי ראית במנהל שעובד איתך דברים שאין לבעלך, אולי הוא באמת מצליחן ואפילו מושך.

אבל את רואה את זה כי את שקועה עמוק בחוסר ההערכה לבעלך, ובהשוואות אין סוף, מה שבעצמו גורם לגלגל חוזר, כי בעל שלא מרגיש הערכה קשה לו מאד באמת להצליח ולפעול.

כשבעלך ירגיש מוערך- הוא יוכיח לך שהוא באמת שווה את זה.

אל תשכחי- בעלך הוא הכי יקר בעולם, והכי מוצלח והבן אדם שאת הכי אוהבת.

אם נתחיל להשוות כל אחת תמצא חסרונות בבעלה לעומת השני, כי אין אחד בלי חסרונות. (וגם לנו יש "דרך אגב")

אז בבקשה ממך תנסי להשתחרר מהמחשבות, אולי זה קשה לעשות את זה אחרי שנכנסים למהלך כזה, אבל מניסיון כשנכנסים עמוק למשהו  המחשבות באות אוטומטי כבר בלי לחשוב באמת אלא זה כמו "תקוע" בשכל.

צריך רק לחזור קצת לעצמינו...

לעניות דעתי אין מנוס מלמצוא מקום עבודה אחר.

אם העניין חשוב לך באמת, הקדישי כשעה מחייך לשמוע את שני השיעורים הבאים:

http://www.meirtv.co.il/site/content_idx.asp?idx=22681&cat_id=3702

http://www.meirtv.co.il/site/content_idx.asp?idx=22682&cat_id=3702

בכללי מומלץ לכל נשוי לשמוע.

האם שקלת ליטול קלמנרבין או מרגיעים טבעיים אחרים? לפעמים צריך גם את זה עד שיסתדר

מאמינה בחוסן מנטלי

אז מנסה לשאןב רעיונות🙂

אפשר לשתות קמומיל להרגעה, ולשתות מיץ תפוזים טרי כדי לקבל ויטמין c נקי, אז למה אי אפשר לקחת רגיעון טבעי בכדור?
 

זה לא במקום עצות מנטליות, זה עצה נוספת. אל תבואי שלילית לזה, לא מדובר במשהו כימי או ממכר.

חוץ מההבנה שהעולם מורכב. לפחות אנחנו נמצאים בארץ ישראל, ריבונים על עצמנו, ויכולים להגן מבלי להיות תלויים בחסד המזויף של העמים.
 

ובעז"ה גם זה נראה שבכל מקרה נצא מהמלחמה (אולי סבב) הזה מחוזקים ייתר עם מעמד אחר, בריתות אחרות, ותודעה אחרת.

רק ראיה לטווח הארוך יכולה להועיל כאן.

זה יותר כמו מלחמה אחת מתמשכת עם הפסקות

זה כנראה ימשיך

אולי עוד הרבה זמן

זה לא מחליש אותי

מה שהיה לפני רצף המלחמות הללו

היתה אשליה

שמחיר הניפוץ שלה יכל להיות גבוה בהרבה

כל מה שיקרה

הרבה יותר טוב ממה שהיה פה קודם

הטיפים שלי

להתעלם מהחדשות

לצמצם התייחסות למלחמה למינימום

להתעסק בדברים שיש עליהם שליטה

כאלה שנותנים תחושות טובות

לחיים יש להציע הרבה יותר מאזעקות טילים וחדשות

זה מעבר ללהתעלם מחדשות, זה זה שאי אפשר לתכנן שום דבר, לבסס קרירה, הילדים קופצים וצריך להעסיק אותם והכל מיטלטל

לילדים אולי למצוא פתרון ביניים שיכול להחזיק תקופה

קריירה כדאי שלא תהיה תלויה רק בזמני שגרה

ולעשות איזושהי חלוקה זוגית בקשר לילדים

אפשר לתכנן דברים

במגבלות מסוימות

רוב הדברים אפשריים

אם באמת רוצים אותם

לומדת תנ''ך.

התחלתי בלימוד הנ''ל היומי, וזה פשוט מרחיב את הדרך להסתכל על המציאות. זה נותן ראייה רחבה של מה שקורה כאן והמון המון תקווה. כשקשה לי אני עושה בינג' ומרגישה אח''כ שאני חוזרת לנשום.

זה נותן לי אמונה וחוסן מנטלי בכמויות.

ממליצה מאוד.

אלה פרקי תנ''ך מבוארים על ידי הרב פרנקו מישיבת הגולן.

אפשר למצוא בכל אפליקציה שאת שומעת בה פודקאסטים או מוזיקה.

דוגמא לפרק ששמעתי במוצ''ש האחרון (רק כדי להתבשם. ממליצה בעקרון לשמוע על הסדר)-

'תהילים מזמור פג

ואם שמעת, חשוב לזכור שאלו שיעורים בני חמש-שש שנים, שהוקלטו לפני ה-7.10.

הרלוונטיות שלהם רק מראה כמה אנחנו תחת השגחה אלוקית.

גם אני שומעת, מאוד אוהבת.

אני נמצאת בקבוצה ששולחים בה מידי יום 2 פרקי נ"ך ע"מ לסיים לשבועות

לק"י

אם זה מעודד אותה, היא יכולה לחשוב על זה...

אבל לדעת שזה לא סופי.

לפנות בעדינות ולבקש את החדר הריק?

בכל מקרה נשמע מבאס ממש. מה בעלך עושה בשביל לשפר את התנאים האלו?

ומורכב

אי אפשר להסביר להם?

למה לא היה אפשר להיות בחדר הפנוי למעלה?

לפני שהגעתם שזה יהיה המצב?

וגם אם זה הבית של האחות, אי אפשר שאח שלה ואשתו או האחיינית יהיו שם?

באמת מוזר להזמין כשלפחות לזוג אין מיטה לכל אחד משני בני הזוג

הקשר עם האחות לא חזק גם בלי קשר לחגים?

אין מצב לנסות להתקרב בשגרה כדי שאם תתארחו שוב (אם בכלל תרצי עם כזאת מציאות) תוכלו להשתמש בחדר הפנוי למעלה?

לך אין בכלל קשר עם גיסתך?

והכי חשוב, בעלך מבין אותך בכל הסיפור הזה?

מאוד חשוב שהוא איתך

אם הקשר עם גיסתך טוב, אין אפשרות לפני אירוח שם לבקש ממנה שאתם או הילדים יהיו בחדר השני?

על הדברים האישיים שלה כמו שאמרת לא צריך להיכנס

חבל שתגיעו לשם ותצאו בכזאת הרגשה לא טובה 

מאוד מורכב

וכנראה מצב רגיש ביותר

אגב, להזמין את ההורים אליכם רלוונטי? 

אז אישית, בלי קשר לכלל ההתנהלות, הייתי חושב שמי שמסוגלת להיות אמא, אמורה להחזיק באופן קבוע דירה לעצמה ולא להיות תקועה אצל ההורים, אבל כנראה שגם זה חלק מהמורכבות.

למעשה מציע להתמקד במה נכון לכם, גם אם זה להשאר בבית (אולי להזמין אותם אליכם?), אבל בשום אופן לא להכנס למורכבות בין גיסתך להורים.

מבחינתי, אירוח צריך לכלול תנאים מינימליים כגון מיטה.

אם אין מיטה, אין אירוח שכולל לינה. נקודה.

''אמא, אנחנו נשמח מאוד להתארח אצלכם, אבל בגלל שאין לכם מיטות עבורנו, נגיע ביום שבו אפשר גם לחזור הביתה לישון אחרי האירוח''. ככה פשוט.

בלי דרמות, בלי להפוך את זה ליותר ממה שזה.

אין מיטות, לא מגיעים.

שחלק מהקושי הוא גם שציפו מכם 'להתכלב' בלי שאמרו לכם.

ויש אנשים שבאמת זורם להם לישון מיליון אנשים בחדר קטן (שכנים שלי ישנים קבוע 7 נפשות בממ''ד עם תנאים כמו שתיארת). אבל יש אנשים שאצלם ילד בלי מיטה משלו- לא ישן דקה.

והילדים שלי הם מהסוג האחרון- אז אני מבינה אותך מאוד.

ואשתף שפעם חמי וחמותי הוציאו אותנו לנופש, אבל כדי לחסוך הם החליטו בשבילנו שהילדים ישנו שניים במיטה. שזה סבבה בעיני אנשים מסוימים, אבל אצלנו לא. ממש ממש לא. וגילינו את זה רק כשהגענו לנקודת האירוח.

אני הייתי חצופה מספיק כדי לשלוח שני ילדים לישון בחדר של סבא וסבתא.

ומאז זה לא חזר על עצמו.

ספציפית לגבי 'ליל סדר עם סבא', יש לזה משמעות וחשיבות של המשך העברת מסורת הדורות, אבל יש גם אפשרות אחרת.

רבים שנאלצו בקורונה או במלחמה או בנסיבות אחרות לעשות בעצמם - גילו גילוי חדש. ליל סדר שלכם, בקצב שמתאים לכם כשבעלך ואת ממוקדים בילדים שלכם - זה משהו מיוחד ומרומם מאוד. אפשר גם להזמין חברים לעשות יחד. אם יש לכם כח הכי חשוב (וגם הכי מחנך את ילדכם) להזמין את הזקוקים לכך בשכנותכם - אדם גלמוד, משפחה של עולים שאין להם קרובים בארץ וכד'. אבל קודם כל המיקוד בכם.

זה לא אומר שמעכשיו כך זה יהיה לנצח, יתכן שבעוד כמה שנים יסתדרו דברים ותוכלו לעשות בפורמט זה או אחר סדר עם סבא וסבתא, אבל כרגע זה כנראה יוצא מאוד עמוס - אז כדאי לחשוב על האפשרות.

עשינו את זה לא מעט שנים,

כי גם בשנים שהיינו צריכים להיות בצד שלי לפעמים לא יכלנו בגלל מורכבויות משפחתיות.

אבא שלי עזב לחו"ל לפני 5 שנים וכן יש כאב כזה ותחושת חוסר, זה בעיקר פוגש אותי סביב ליל הסדר

ועדיין מציע למצוא איך להפוך את הלימון ללימונדה.

אנחנו עשינו לבד סדר, זוג עם תינוק, בגלל אילוץ מאוד מורכב וזאת היתה חוויה מכוננת.

אח"כ חלק מהשנים כן נסענו, אבל כשהתאים שמחנו לעשות לבד.

ומצד שני, ממש מרגיש לי שאני מכיר את הסיפור הזה... די דומה לבית שאני מכיר. או בקיצור, יש מצב שאנחנו קרובי משפחה

בכל מקרה, התיאורים נשמעים לא טוב, אבל גם צריך להבין שאלו ההורים של בעלך, ואיזשהו מחיר תצטרכי לשלם על הכבוד שלך לבעלך ולרצון שלו לשמר קשר עם הוריו.

לשמחתי, אני שומע כאן הרבה תחושת הזנחה, אבל לא משהו בלתי הגיוני או לא אפשרי לחלוטין.

מציע שתקיימי שיחה עם בעלך ותחשבו על מה כן ומה לא, ואיך בכל זאת הולכים זה לקראת זה. כי בסופו של דבר דם זה לא מיץ עגבניות ואנחנו צריכים לתת מקום להיבטים סוציולוגים של בני זוגינו.

מציע לך להגיע עם אמפתיה וכבוד לצרכים שלו. קחי בחשבון שהמחיר יכול להיות הוצאה של בטן מלאה שלו על הורייך (אחרי הכל, הגמל לא רואה את דבשתו). וגם להכיר ולקבל את המושג "כניעה".

זה מה יש...

למרות שלא נראה לי.

ביננו אנחנו פתוחים ומדברים על הכל.

על האתגרים בשמפחתי ובמשפחתו.

וגם הוא מבואס מהמצב.

קשה לו שאמא שלו לא יוצאת...

לא מבין מה האחות נתקעה שם שנה פלוס...

וגם מתגעגע, בקיצור, מורכב

הסיפור-מסגרת שתיארת, מתאים אחד לאחד לבית שאני מכיר (ולמגינת הלב, הבית שגדלתי בו. רק שמסיבות שונות אני כמעט לא מתארח בו..). וכן, הכתיבה שלך מתאימה לגיסה שהתארחה בחג. כולנו יודעים שמאוד קשה לה.

מה שכן, זה כנראה לא אתם, גם כי אין הרבה סיכוי שהיא תכתוב כאן, וגם כי כשכנסת לפרטים זה שונה מאוד מהבית שאני מכיר (האספרגר הוא לא אח אלא קרוב ברמה אחרת, והאחות התקועה היא לא דתלשית וזה סיפור של הרבה יותר משנה שנתיים. ועוד כמה פרטים).

מצד שני, דווקא אני מדמיין את אותה גיסה מתייעצת אתי. ובכנות אני בעיקר שואל את עצמי למה מתוך כמה וכמה ילדים שקשה להם, רק היא "עושה כל כך הרבה בעיות"? למה דווקא היא לא מתפשרת? ובפרט באמת שהם באים מעט מאוד (לא רק לאירוח, גם לארוחה קצרה וכדו' הם בקושי באים, וגם כשבאים - זה בלעדיה).

וזה מדגיש לי אולי את מה שצריך לשים לב ולהיות מודעים לו. בשביל לשמר קשר עם משפחה, זה עניין רציני ודורש איזה מחיר משמעותי. אם זה חשוב לכם (כמובן בהנחה שזה באמת חשוב), אז נאלצים לשלם את המחיר. אפשר להפחית את הכמות, אפשר למצוא מקסימום פתרונות לבעיות ספציפיות (נניח אם יש בעיה עם הממד, אז אולי יש לבעלך חבר ילדות או שכן שהוא בקשר טוב איתו, ושינסה לסדר לינה אצלו). אבל אם הקשר הזה חשוב, צריך להבין שיש לו מחיר.

זה לא קל, אבל יכול להיות שגם בילך מתקשה אצל הורייך ושותק, ולא כדאי לעורר דובים. ובכלל יש סיכוי שזה גם קשור לרגישויות ייחודיות שלך.
 

בהצלחה יקרה ♡

שהכיוון של השיח ביניכם פה הולך למקום רע.

אתה די בטוח שאתם משפחה ויש לך בטן מלאה עליה (או על הגיסה האמיתית), מה שמבטיח מתכון נוראי לפורום.

הכי טוב שתדלג על הסיפור הזה, או שתנסה להתאמץ להבין את הצד שלה. זו הזדמנות פז שלך לשמוע ולהיכנס לנעליים של מישהי שאתה חושב ש"רק היא עושה בעיות". אולי תגלה כמה דברים גם על עצמך במהלך הקריאה.
 

ואכמ"ל.

ואני אומר את זה דווקא בגלל שאני מבין את הסיטואציה, וגם אני כנשוי טרי, הייתי ממש שמח להיות קצת פחות דבוק למשפחה של אשתי, אבל בס"ד הבנתי מהר שאין טעם להיפרד ועדיף למסגר ולהתמודד.

ממש מבינה את התסכול על הסיטואציה. זה באמת יכול להרגיש שלא מתחשבים בכם.

זה שלא היה מקום נורמלי לישון, וחוסר הגיינה זה נורא מגעיל ומבאס אין ספק וברור שצריך להסיק מסקנות כלשהן להבא.

יחד עם זה, מציעה גם לחשוב על מה שההורים עוברים עם האחות וכמה זה התגברות והתמודדות יום יומית ואולי עוגמת נפש עבורם, ויש בן עם אספרגר שאולי צריך יחס מיוחד, והם בטוח רצו שתבואו ואתם גם חשובים להם מאוד.

יש מצב שהם נמצאים בסיטואציה מאוד קשה של לנסות לרצות את כולם ובעצם לא יכולים לתת פתרון טוב לכולם בו זמנית. וכמו כל הורים מבוגרים הם פשוט רצו את הילדים שלהם איתם בחג. רצו נחת וזה רצון כל כך מובן.

אני לא אומרת שאת לא צודקת, ההרגשה שלך מובנית ומצודקת.

את לא צריכה לסבול ואולי לא תוכלו להתארח שם בתקופה הקרובה,

אבל אולי כדאי לנסות לראות גם את הצד של ההורים ולהבין את הקשיים שלהם בהתמודדות עם כולם.

אולי זה יתן פרופורציות וחמלה למצב שלהם, גם אם זה לא עושה את המצב שלך יותר קל.

אולי תמצאו דרך לשפר בעתיד את השינה שם ואולי לא. אולי תמצאו דרך אחרת לקשר.

זה לא חייב להיות פתרון מידי אבל כל צעד קטן לחמלה יכול לעזור.

שולחת חיבוק

זה בדיוק הסיפור.

וזה נורמלי.

זהההרבה צרכים שונים בו זמנית וזוג הורים שרוצה לתת לכולם.

אבל בגלל שזיהתי שזה יותר מידי צרכים, גילאים, סטטוסים וכו שמתנגשים, העדפתי ללכת אחרי החג ולא להשאר גם לשבת כי הרגשתי שזה כבר יהיה יותר מידי.

קצת מבאס שלאחות אין עצמאות ולא נראה שיש אופק להתנחלות שלהם שם.

להורים זה ממש קשה אבל לא ברור לי למה הם נתקעים שם.

בעבר גיסתי היתה עובדת ומאז הלידה שזה שנתיים היא רוצה לגדל את הילדה בבית אז עובדת רק שעה ביום וההכנסה בהתאם והבן זוג לא יודעת היה שם קצת און אנד אוף אז לא ברור..

הפתרון הקל שלהם זה להיוצ אצל ההורים, הסבתא עוזרת המון עם הילדה, חוסכים הוצאות, אבל בעיניי זה קטסטרופה.

גם כמובן דוחק אותנו הצידה לסבא ולסבתא לא נשאר גרם של כח וסבלנות לילדים שלנו. אבל מעבר לזה הסבתא אישה חולה וכולם בבית עליה זה עומס. 

כמה מורכבות

כמה זה דורש לנווט בין חלקי המשפחה בעיקר שזה חשוב לכם וזה מביא גם מחירים לא פשוטים כמו שכתבת.

@שבורת,לב כתבה מאוד יפה כאן

את כנראה לא תוכלי לפתור את המצב עם הגיסה,

זה שלהם.

אל תקחי עליך דברים שמיותרים לך.

אבל את מקסימה שלמרות הכל היית שם בחג ומקסימה החשיבות של חג עם ההורים בעיניך.

זה לא מובן מאליו.

צריך לקוות שעם הזמן אולי יהיו שינויים.

יש עוד שנה עד ליל הסדר הבא ובינתיים יכול להיות שדברים יזוזו וישתנו לטובה.

צריך זמן וסבלנות.

❤️

ליל סדר עם הסבא והסבתא. מעריכה אותך ממש.   זו כן חוויה שזוכרים הילדים.    מבינה שהיה לך קשה ומעריכה גם את הסבתא שמתמודדת בכל כך הרבה חזיתות : הבת הלא נשואה עם הרגישות הדתלשית - קורה במשפחות דתיות ובאמת הולכים על ביצים כדי לא לנתק ולהתנתק, הבן עם האספרגר וגם הרצון לארח אתכם - משפחה שלמה כשאין להם תנאים מתאימים. חושבת שאולי כדאי מראש לחשוב איך לעזור לסבתא, אולי להביא מיטה מתקפלת, אולי משהו בניקיונות לפני, להביא מצעים שלכם (אני מביאה קבוע כדי לא להוסיף כביסות למארחים) וכד'. חושבת שכיוון חשיבה כזה, שהסבתא מתאמצת ולא ככ מצליח לה כי קשה לעמוד בצרכים של כולם ורצון לעזור לה וליצור חוויה משופרת לכולכם כחזית מאוחדת, יכול לעזור גם לתחושות שלך.

הסורקים - מחזירים את הכלבים הביתה | Facebook

עד יום חמישי זה הרבה זמן

גם הבעלים יחפש את הכלב

וגם הכלב "יתגעגע" 

אוכלים אוכל טעים

פוגשים חברים

לומדים

מדברים איתם בטלפון 

בהצלחה! נשמע לא פשוט בכלל...

מבקשות מג'מני דברים מופרכים לדפי צביעה, ואז מדפיסות וצובעות

כולל מצוות סיפור יציאת מצרים.

אמנם כמינימום שבמינימום, למי שלא מצליח הכל (או חייל וכד' שיש לו דקות ספורות), יוצאים ידי חובת סיפור יציאת מצרים בהזכרת יציאת מצרים שבקידוש (וכמובן - לשתות כוס ראשונה) ולהגיד מ"רבן גמליאל היה אומר וכו' לפיכך וכו'" עם הברכה שחותמת את המגיד וכוס שניה.

(מקור: משנ"ב סימן תע"ג ס"ק ס"ד).

נוהגים להשתדל מאוד לשמוע גם את עשרת המכות (משנ"ב שם) ולכאורה כדאי מאוד גם את הפסקה של "עבדים היינו" שבהתחלה, שבה מופיע סיפור השיעבוד והיציאה בקיצור. (ע"פ דבריו בסימן תע"ב ס"ק נ')

מעבר לזה - כמובן כל המרבה, הרי זה משובח, אבל אם את מפסידה קטעים מכל הדרשה הארוכה של "ארמי עובד אבי וכו'" - לא צריך להילחץ להשלים.

עשרת המכות מאוד חשוב

כל השאר פחות מהותי

מגיד לוקח כ10 דקות בקריאה מהירה ורצופה

הלל כ3-4 דקות

לא רואה לחץ להשלים כלום.

תכווני בקידוש. תגידי "פסח מצה ומרור" את עשרת המכות.

ותכוונתי "ולהגדת לבנך". תספרי להם שאת מתזזת אחרים כי זה פסח.

או שלשם שינוי אל תתזזי.

ואז הם ישאלו מה קרה שאת ככה נינוחה?

אז תספרי להם שעבדים היינו ועכשיו את בת חורין 🤣

פסח שמח 

מתוך שולחן ערוך "הרב", תעג סעיף מג:

ועיקר נוסח ההגדה שתקנו חכמים חובה על הכל הוא מתחילת עבדים היינו עד הרי זה משובח ואחר כך מתחלה עובדי עבודה זרה היו אבותינו כו' עד סוף דרוש פרשת ארמי אובד אבי ואח"כ פסח שהיו אוכלין כו' מצה זו כו' מרור זה כו' בכל דור ודור כו' ואותנו הוציא משם כו' לפיכך כו' עד ברוך אתה ה' גאל ישראל ושאר כל נוסח ההגדה הוא מנהג שנהגו כל ישראל מדורות הראשונים:

נ.ב. מה שהוא כותב "סוף דרוש פרשת ארמי אובד אבי" - הכוונה היא עד עשרת המכות (ולא חייבים להוסיף את דברי רבי יוסי הגלילי וחבריו)

צריך לומר, או לפחות להקשיב, מ"רבן גמליאל אומר, כל שלא אמר..." עד הברכה שלאחר ההגדה.

אם תרצי אבדוק במדויק

בעיקרון נשים חיבות בכל מצוות הלילה כמו גברים - נשואים טריים

וציינתי את המקורות.

העובדה שכמה ניקים שונים, ענו על דעת עצמם בלי מקורות ו(כנראה) בלי לדעת בכלל, כיצד הראשונים והפוסקים השונים הבינו את המשפט היחיד שהם ציטטו, מדגישה שוב עד כמה הפורום אינו במה מתאימה לפסיקת הלכה.

ולתועלת הציבור, להלן דברי המשנה ברורה, סימן תעג סעיף קטן סד:

גם נשים חייבות במצות הלילה ובאמירת הגדה ... ולכן החיוב גם על המשרתת שתשב אצל השולחן ותשמע כל ההגדה ואם צריכות לצאת לחוץ לבשל עכ"פ מחויבת לשמוע הקידוש וכשיגיע לר"ג אומר כל שלא אמר וכו' תכנוס ותשמע עד לאחר שתיית כוס ב' שהרי מי שלא אמר ג' דברים הללו לא יצא ונוהגין שגם קוראין אותן שתשמע סדר עשרה מכות שהביא הקב"ה על מצרים כדי להגיד להם כמה נסים עשה הקב"ה בשביל ישראל

בזמן וביום הכי לחוץ בשנה אולי זה לא הזמן לתהליכי עומק,

לכן ממליצה רגע לעבור את היום ומחר כמה שאפשר, ובהמשך לראות במבט-על איך לגשת לנושא.

גם לבחון יותר לעומק את הצורך שלך שם,

גם את ההתנהלות עצמה של כל אחד מבני הבית בנושא הסדר והניקיון,

גם להקשיב פנימה ולפתוח לעומק את הצד של בעלך שכתבת שהוא כן מנסה לסדר

וכי הזמנים בהם הוא לא מסדר עבורו הם כי "גם ככה את לא מרוצה" כדבריו.

כלומר להקשיב רגע לחוויה הפנימית גם שלו.

שהוא כן מנסה וניסה לסדר.

שאולי לא יודע או לא מסוגל או קשה לו לסדר כמוך, אולי זו לא החוזקה הכי חזקה שלו, אולי הוא "סתם" שונה ממך והראש שלו פועל אחרת וכן הלאה...

וגם שהוא לא מסדר לא כי לא אכפת לו, לא כי הוא נגדך, אלא כי באמת באמת הוא מרגיש שמה זה שווה אם גם ככה תהיי לא מרוצה, אז הוא במעין "אין כניסה" כמו תמרור כזה.

אם אסדר - אשתי לא תהיה מרוצה.

אם לא אסדר - אשתי לא תהיה מרוצה.

אז מה אוכל לעשות?

אולי אני מרגיש שכל מה שלא אעשה זה אף פעם לא יהיה בסדר או מספיק?

שאין לי שם כניסה, אין לי שם מוצא?

אולי אני צריך להרגיש שם בעומק שכן יש הכרה למאמץ שאני כן עושה,

שכן יש קבלה לשוני ולאדם שאני,

שכן אשתי שמחה ומאושרת,

שכן אני יכול לתת יד ולתחזק את הבית כמו שצריך ויש לכך ניראות והערכה?

וכמובן לשמוע גם לעומק אותך.

ואז להגיע למציאת דרכי כיוון שיכולים להתאים לשניכם.

אחרי ראיית עומק שלך

ראיית עומק שלו

ראיית עומק של ההתנהלות כולה בנושא

השלב של ההתקדמות והפתרונות יכול להגיע יותר בבהירות, אבל רק על גבי ההבנה לעומק והניראות של כל הנ"ל.

שולחת עוד חיבוק וחיזוק

ב"הצלחה גדולה בכל יקרה!

ומצרפת לך כאן שתי הודעות שכתבתי בדיוק מקודם בפורום הו"ל שיכולות להתאים גם לכאן ❤️

קוצר רוח ועבודה קשה

וקצת על הזוגיות שלנו בתקופה הזו 

(משום מה קצת מתקשה ולא עובד לי להעתיק את הכתובת של הקישור עצמו, אז ניסיתי מה שיכולתי בינתיים ואם לא עובדים לך הקישורים אפשר פשוט להיכנס לכרטיס שלי ולראות את שתי ההודעות האלה שם בצורה מסודרת...)

אם כן אני מציעה לרכז כל תחום באותו אזור, לתת מקום לכל דבר ואם צריך לכתוב על כל מגירה וקופסא מה יש בה. כשיש מקום לכל דבר, וכל תחום באותו האיזור הרבה יותר קל לשמור על סדר גם למאותגרי סדר קשים. ואם הםממש מאותגרים שלטים ממש יכולים לעזור כי הם רואים בדיוק איפה כל דבר

צריך כמובן תקופת הטמעה,אבל זה עדין מקל מאד

אם לא קשה לך אפשר גם לזרוק ולפנות מהבית דברים לא נצרכים,ואז זה מוריד מהבלגן כי יש פחות מה לבלגן

וזו תקופה שצריך לנשוך שפתיים ולהחזיק מעמד.

לאחרי פסח אני מציעה חלוקת תפקידים שבה את האחראית הבלעדית על הסדר ו"בתמורה" הוא אחראי על משהו אחר (רצוי משהו שאת שונאת לעשות).

בתור המבולגנת מביננו אני יכולה להעיד שאני בכלל לא *רואה* שום בלגאן בזמן שהוא משתגע ולכן זה פתרון ממש טוב שבו הצד המסודר משלים עם הבלגאן של השני אבל "מרוויח" ממקום אחר.

אם יורשה לי, שאת בעצם כועסת על אנשים שמנסים לעזור (וטועים) ומוציאה את החשק שלהם מזה. גם על הבעל ועכשיו גם על הילדה שלך.

גם התגובה שלו "גם ככה את לא מרוצה" נשמע כמו "אני עושה את המקסימום שלי ואת לא מרוצה". זה לבד מוציא את החשק.

המחשבה שלי: רשימה סגורה, לתת לו משימות שלא מטרגרות אותו איתך, ובטח שלא להעיר לו. זה לא מועיל לכם.

נשמע שאת מאוד מוצפת, יש עלייך הרבה עומס ופסח עושה להכל בוסט.

את רוצה שותפות ואת צודקת, כשאין זה מאוד מתסכל.

אני חושבת שזה יותר עמוק מהבלגן הטכני וכדאי לברר מה קורה לך בפנים ובזוגיות.

בקשר לילדה-

ברגע שאת שמה עליה תווית שהיא כמו אבא שלה המוח שלך כבר מתחיל לחפש הוכחות לזה ואז כל דבר קטן שהיא עושה נצבע דרך זה.

היא קצת אבא שלה וקצת כמוך ובעיקר היא אדם בפני עצמה.

היא תלמד ממך מיומנויות בצורה יותר טובה כשזה יבוא בלי לחץ.

אז אולי הכי שווה כרגע להתרכז בלהחליף את המחשבה שהיא דומה לאבא שלה במחשבה אחרת כמו שהיא עדיין לומדת.

זה יעשה המון הבדל.

שולחת חיבוק❤️🧘🏽‍♀️🙏

פרחים מידי יום שישי,

לקום בלילה לילדים הקטנים

לקום איתה בלילה גם כשהיא מניקה כדי לעזור

אחריות לניקיון הבית

אחריות לקניות השבועיות

מתנה שווה ליום הולדת

ליזום מידי פעם יציאה לבית קפה/מסעדה

ליזום לצאת איתה לקניות לעצמה בקניון

לאפשר לישון עד מאוחר בשבת בבוקר

חופשות שוות בארץ או בחו"ל 

בעיניי זה מיותר לחלוטין שהבעל גם יקום בלילה,לפחות שהבעל ישן כמו שצריך

מי שבא לה להעיף עגבניות...רחמים...הכל נקי פה לפסח...

לי היו תקופות בתחילת ההנקה

שהציל אותי כשהוא היה קם לעזור לי

אבל כן היינו עושים סוג של תורנות או לפחות קימה אחת שלי כדי שיהיה לה 4-5 שעות רצופות של שינה.

אחרת זה מורכב להמשיך לתפקד שכל שעתיים צריך לקום להאכיל + יש בית ועוד ילדים שצריכים את צרכי הבית 

יש תינוקות שלא נרדמים מיד אחרי הנקה.

ואפילו רק להביא את התינוק לאישה להנקה בשכיבה יכול להקל מאוד מאוד.

הוא כתב שהוא קם במקומה...

זה לא רלוונטי

לקום יחד איתה כן

רק בשביל להביא/להחזיר תינוק,

זה תינוקי ומיותר בעיניי,במיוחד אם הבעל עובד למחרת.

ככה לא באמת צריך להתעורר אלא ממשיכים להניק חצי מתוך שינה.

ויש גם אמהות מניקות שעובדות.

ויש הבדל מהותי בעיניי, בין מה גבר יכול לעשות לאשתו, לבין אשה שיכולה לעשות לבעלה.
מבחינת התפיסה- זה חופף בעיניי והכלל הוא- לאן מכוון החץ? מה בראש סדר העדיפויות?
כל הפעולות הקטנות- והנחוצות מאוד, צריכות לנבוע היכן ומתי שבן הזוג יצליח לחוש תחושת אכפתיות, וזה שאני בראש סדר העדיפויות.
ברור שאנחנו חיים עם רגליים על הקרקע, ויש בלתמי"ם ויש  עניינים אבל מה מניע אותי?
מקווה שזה ברור..
לעניין הטכני-
לפי דעתי אשה צריכה להרגיש יציבות, לקיחת אחריות ויוזמה.
מה הבעל יכול לעשות?
ליזום דייט- ביתי או בחוץ, אחת לשבוע או לשבועיים, לדאוג שיש מי שישמור על הילדים (לא לבקש מאשתו אבל שהוא יהיה זה שמוביל את העניין)
משקה שהיא אוהבת בלי שהיא תצטרך לבקש
משהו טעים שהיא אוהבת
מסאז'- בזמנים שמותר, או אפילו לרכוש לה מסאז' מקצועי
הודעות במהלך היום, גם הבעת חיבה רגשות ומחשבות וגם שיתוף -נתקלתי בסרטון\ פוסט הזה וחשבתי עלייך (משהו שמביע אהבה, הערכה או תשוקה)
כמובן שפינוק של מתנה שווה מדיי פעם, מבלי שהיא תצטרך להתחנן ולהזכיר מליון פעם, לשים לב היא היא רומזת או אומרת שרוצה משהו, ולהפתיע איתו
לסדר לה את המיטה
אם מתאפשר לשניכם בלו"ז- לשחרר אותה לעשות כרצונה לזמן פינוק של מה שהיא רוצה, כמה שעות מבלי שהיא תצטרך לדאוג איך הבית מתפקד ומסתדר...
כשיש אפשרות לתת לה לישון עד מאוחר בשקט\ שנ"צ
ושוב חוזרת לעיקרון- שהיא תרגיש במעשים ולא רק בדיבורים שאתה חושב עליה ושהיא נמצאת בראש סדר העדיפויות.

נשמע שפותח הפוסט הוא גבר לכן עניתי על הצד הנותן הגברי..
 

מה שהשני אוהב

אני אוהבת קפה

כיף לי שהוא מפנק אותי בכוס קפה עם שוקולד

הוא אוהב אוכל טוב

כיף לו שאני מפנקת בארוחה שווה

פתקים זה תמיד טוב

פרחים אני פחות בקטע

דווקא בעלי שמח לקבל עציצים יש לו גינה מכובדת

לצאת ביחד לטייל

הוא מאוד אוהב לצאת לאיזה מעיין

אני אוהבת לבתי קפה

שמשתנה מאדם לאדם.

כן יש בזה משהו טיפונת לא־רומנטי לשאול "מה עושה לךָ/ךְ את זה"

אבל באמת אנשים כל־כך שונים וכל־אחד אוהב ומתלהב ממשהו אחר.

סבורני שהחכמה הגדולה היא לאו דווקא לעשות את המעשה הרומנטי הגנרי אלא דווקא לדעת מה הצד שני האוהב? מה האופי שלו? מה הנקודה שנוגעת בו/בה בדווקא?