זה יכול להיות רגשי - אבל כשזה רגשי זה בדרך כלל מתפרץ בתקופה שהילד במצוקה, ואח"כ חולף.

אם זה תמידי, זה בדרך כלל מעיד על איזושהי הפרעה - לא להיבהל - מסוג ADD או ADHD או אחרת בכיוון הזה.

יש לזה טיפול הומאופתי מצויין שמטפל לא רק בטיקים אלא גם באי השקט שעומד מאחוריהם.

רק יגביר את התופעה.

להרבות אהבה, רגיעה, לשוחח [כדאי גם לראות שאין משהו שמלחיץ/הלחץ אותו - כיתה, חברים.. אפשר מתוך שיחה נינוחה לגלגל ולברר].

אם זה ממשיך, אפשר להתייעץ עם נוירולוג ילדים.

גם עם פסיכיאטר ילדים, שמבין ענין.

לא חייב להיות קשור לשום תסמונת בהכרח!

לנו גם היה תקופה ועבר, כשהתייעצתי בבהלה עם הנוירולוג הוא לא התרגש בכלל

ואמר שזה  קורה לילדים רגישים ולבדוק שאין סטרס מסויים בגן.

להתעלם כי אין כ''כ מה לעשות. העיקר להיות בשמחה ונחת.

גם לבן שלי היה את זה בדיוק באותו גיל..

היה מתמצמץ כל הזמן וזיז את השפתיים..

עבר מאליו ב"ה עם הרבה רוגע בבית...

אפשר לברר בעדינות אם הוא מפחד/חרד ממשהו...אבל לא לעשות מזה ממש ענין..הרבה רוגע ושלווה..

בהצלחה !

לאחותי היה משהו דומה, עם כחכוחים, קראו לזה תיקים.

אבל לא היה לה לפני זה כלום (כתבת שזה היה לפני בצורה חלשה)

עכשיו אני נזכרת שזה היה בתקופת האינטיפאדה השנייה, כשמישהי מהסביבה הקרובה שלה עברה פיגוע קשה מאוד.

פסיכולוג אמר להם שזה מלחץ ובגלל שהיא דואגת לקרובים שלה.

כולנו השתעגענו, ורק כשהפסקנו להעיר לה על כך זה הפסיק להתגבר.

אגב,בסוף זה עבר לה, לגמרי.(ניסו פרסים, הכל. מה לא. לא נראה לי שזה מה שעזר אבל אולי זה שנגמרה האינטיפאדה)

שווה ללכת לאבחון ולטפל, נראה ונשמע שזה משהו חדש, הגיוני שזה בפן הרגשי.

אל תדברו איתו כרגע, תתייעצו קודם עם גורם מוסמך.

*פרחי באך יכולים לתמוך ברמה הרגשית.

יש עוד דברים שבאים עם טיקים. וגם הסינדרום הזה.

אבל אכן כדאי לאבחן. טוב שבודקים כעת. לא צריך לעסוק ב"נקיפות מצפון" יותר מידי. חושבים שאם "יגידו" זה יעזור... העיקר שהובן שלא שייך.

על טייס בעל תסמונת טורט.

אני לא בקיאה בתחום, אבל נשמע שאפשר לנהל איתה חיים עליזים ומספקים...

טוב שכתבת פה והתייעצת. טוב שקבעת לנוירולוג. את עושה בחכמה.

אני לא לגמרי בטוחה אם מה שאני עומדת לכתוב עכשיו מתאים, אבל החלטתי להמר שכן ולכתוב.

אני חושבת שבנפרד מהטיפול בילד, גם את זקוקה לתמיכה.

אפשר גם להציג את זה אחרת: אני חושבת שכחלק מהטיפול בילד, הוא זקוק גם שאת תקבלי תמיכה.

אני קוראת מה כתבת פה. רואים כמה אבנים יושבות לך על הלב:

# ההפרעה הטורדנית שהילד שלך סובל ממנה משגעת אותך (זה הקטע עם הפרעות כאלה - הן אכן מפריעות. מאוד.)

# ההפרעה הזאת גם גורמת לך מבוכה ליד אחרים.

# המבוכה הזאת מפילה אותך לתחושת אשמה.

# את במלחמה תמידית עם הנטייה האנושית הטבעית שלך להעיר לילד, כי השכל שלך יודע שלא כדאי. אבל התוצאה היא שאת חווה חסימה, הפה שלך קשור. זה קשה ומתסכל.

# כשבכל זאת פה ושם את מגיעה לכעס (מה יותר מובן מזה? מי חוץ מהלל הזקן לא היה נשבר לפעמים?) - את מתייסרת וסובלת.

גם קושי בתקשורת עם הילד היקר שלך, גם תחושת מבוכה וקטנות מול אחרים, גם מלחמה פנימית קבועה ומתישה, גם תחושת אשמה איומה - זה המון לשאת על הכתפיים. המון.

זה לא חייב להיות ככה. יש דרכים לשחרר את הרגשות הקשים האלה, יש דרכים לצמוח מהם, להפנים גישה שתמקד אותך ביכולות ובאפשרויות שלכם במקום בבורות ובקשיים. אפשר לטפס החוצה מהבורות האלה...

בינתיים רק מניחה את זה לעיונך ולשיקולך. אם תרצי המלצות יותר ספציפיות, אפשר. ואם כל החפירה הזאת לא עושה לך טוב כרגע, דלגי, וקבלי את התנצלותי.

ואם את רוצה לזרז תור (אם נותנים לך תאריך רחוק),

אז בהנחה שיש לכם ביטוח משלים של הקופ"ח, אפשר כמה פעמים בשנה "התייעצות רופא מומחה", שזה ראש מחלקה וכד'. רוב הסכום מוחזר ע"י הקופ"ח.

על הומאופתיה.

הילד שלנו אובחן כסובל מטורט. טיפלנו בהומאופתיה.

א. צריך ללכת למישהו טוב. צריך לקבל את התרופה הנכונה והמינון הנכון - אחרת לא רואים שום שינוי.

ב. יש מקרים שבהם יהיה ניתן לנהל את התסמונת - להקל על התסמינים ולהביא לרגיעה, ויש מקרים שניתן להוציא לגמרי את הילד מהמקום הזה.  

לא בהכרח ממש מודע לזה.

הוא לא רואה את עצמו מבחוץ.

לכן, דיבור על הענין עצמו עלול ממש להחריף אותו.

מה שכן, יש מקום סתם לדבר על מה קורה בכיתה, ואיך עם החברים וכו'. אם ירצה, יעלה גם נושא של יחס מלגלג וכד', ואז ניתן יהיה לדבר גם על זה.

תקראי קצת את פורום "אנשים רגישים מאוד" פה באתר, ותראי אם את רואה הקבלות לסיטואציה שלה. זה לא אומר שהיא בקטגוריה כי קטונתי מלאבחן. רק שזה שווה בדיקה.

לא בטוח שמעבר למסגרת אחרת יפתור את הבעיה.

כתבת שהיא בכיתת לקויות למידה. היא עברה אבחונים מקיפים? האם יש לכם הדרכת הורים?

לצערי אין לי המלצה ספציפית על מקום לימודים, אבל כדאי קודם לבדוק לעומק מה היא צריכה.

בהצלחה!

על ידי @מתואמת .

כתבת שהיא בדיכאון, אם כן האם פגשה פסיכיאטר? האם מטופלת על ידי פסיכולוגית ובמידת הצורך בטיפול תרופתי?

זה לפני מחשבה על מסגרת, וגם כתבת שהיא בכיתות ל''ל, האם היא באמת ל''ל או שזה היה המענה היחיד שהיה ואולי כדאי לעבור למסגרת סל אישי בקוד 57 (במידה ויש אבחון פסיכיאטרי) ולקבל מענה מותאם עבורה

בס"ד

אתם נשמעים הורים מדהימים. שה' יאיר לכם הכי בקרוב שיש!

לפעמים זה שלב כזה שהן עוברות. מתבגרות זה סופר מאתגר בעולם של היום. תלכו לפסיכיאטר, עדיף פרטי. תאבחנו (אל תמהרו עם כדורים. אפשר אולי להתחיל עם כדורים קלים כמו פריזמה, זה מה שאנחנו עושים) ותעשו הערכת מסוכנות, תשקלו אולי אפילו אשפוז במוסד מאזן (ככה אני קורא לזה למרות שהם האמיתי זה מוסד פסיכיאטרי) לתקופה קצרה אם הפסיכיאטר ימליץ על זה והכי חשוב, אל תפלו לדיעות קדומות. זה רק יכול להזיק.

ב"ה מטופלים ומלווים ע"י אנשי מקצוע טובים

ועם תרופות .

הרגשנו שהיא צריכה ביהס יותר טיפולי בשבילה

אחרי התייעצויות

אבל במחשבה שניה אנחנו עוצרים את המירוץ לחיפוש אחרי מוסד והעברת דירה בתוך כדי שנת לימודים

גם בגלל שזה כיתה ח

וזה אמצע שנה .

זה יהיה מאתגררר ובאמת כמו שכתבו פה לא בטוח שיעזור במשהו. .אנחנו בכיון של לשלם לה סייעת בכיתה הקטנה

אם לא נצליח להשיג סייעת לכיתה קטנה.

ולצערי לא הצלחנו לקבל קצבה מהביטוח לאומי

הגשנו לבד ועשינו ערעור עם עורך דין ולא זכינו.

וזה ממש מבאס כי אנחנו מוציאים עליה אלפים אלפים

אבל העיקר שכל ההשקעה תעזור לה ותצמיח אותה. מתפללים על זה מאוד במקרה שלנו.

ואגב, מכירה מתמודדים שעלו על דרך המלך והיום כל כך רגישים לאחר, שהם מטפלים או עוסקים בנתינה ברמות מדהימות ובכלל אנשים עם עוצמות.

בהצלחה לכם משפחה יקרה.

לאיזה סוג מסגרת ממליצים?

קודם כול, מחזק אתכם על כך שאתם מוכנים לעשות שינוי משמעותי בשביל הבת שלכם. ❤️ הייתי ממליץ לפנות לפסיכולוגית חינוכית או לפסיכיאטרית ילדים ונוער, ולבדוק מסגרת שמשלבת כיתה קטנה עם מענה רגשי וטיפולי לאורך היום, ולא רק התאמות לימודיות. כדאי גם לפנות לשירות הפסיכולוגי־חינוכי ולמחלקת החינוך ברשות המקומית כדי לברר אילו מסגרות מתאימות לה. אל תמהרו לעבור דירה לפני שבודקים שיש מסגרת מתאימה בפועל. מאחל לכם שתמצאו מקום שבו היא תרגיש בטוחה, מובנת ושייכת, ושתוכל להתחיל לפרוח בקצב שלה. 🙏

בית ספר לבנות עם קשיים נפשיים. מקום נדיר מהיכרות אישית עם אחת הבנות. ויש את הפנימיה בדולב . פוסט אישפוזית. מקום טוב.

הלב יוצא אליכם. ❤️ אולי כדאי לפנות לעמותות ולארגונים שמתמחים בנוער בסיכון ובבריאות הנפש, ולבקש הכוונה למסגרת חינוכית טיפולית לבנות דתיות, עם כיתה רגשית וליווי מקצועי צמוד. הייתי מתחיל גם דרך פסיכולוגית חינוכית והרשות המקומית, כדי לבדוק מסגרות מתאימות בכל הארץ. חשוב שהבת שלכם תהיה שותפה לתהליך, בלי לחץ, ושתרגיש שמחפשים מקום שבו יראו אותה ויבינו אותה — לא רק את הקשיים שלה. מאחל לכם מכל הלב שתמצאו את המקום שבו היא תוכל להרגיש בטוחה, להתחבר ולפרוח. 🙏

הפורום הזה לא פעיל

(יש נטיה ידועה בפורומים של ערוץ 7 לא להיצמד לכותרת הפורום ולא לנהל שרשורים ודיונים בנושא שלשמו נועד הפורום)

תקראי קצת פה: יש לה עולם שלם של אתגרים שהקריאה היא רק חלק ממנו.

פורום אנשים רגישים מאוד | ערוץ 7

(סיכוי טוב מאוד שגם את בקטגוריה או האבא של הילדה, זה עובר בתורשה הדבר הזה).

הוא יותר פעיל.

בהצלחה!!

אם מישהו מרגיש שהייעוץ הזה אינו מדבר גם אליו - אפשר לחפש מישהו אחר.

יתכן שאחרי ששמע בתחילה את אשתך, הבין כאילו הבעיה נמצאת רק בהרגשה שלה - ולא גם בהרגשה שלך.

כמובן, לאידך, שייעוץ טוב אינו אמור להיות זירת טענות הדדיות. זה לא לחפש "מי אשם", אלא איך בונים בטוב יותר את ההדדיות.

אז עצות של הפתעות קטנות, עזרות, התעניינות בשלום השני - הן טובות מאד. אבל זה לא מספיק, כשהן מופנות באופן בולט רק לכיוון אחד.

לגבי להקשיב מה מפריע לך, בחיים, בעבודה וכו' - זה דבר חשוב מאד. אלא שמישהו כזה, לפעמים יתמקד במה שבין בני הזוג, ופחות במה שמעבר לכך.

אני יכול לשלוח לך בפרטי, שם של מישהו (קרוב משפחה) מנוסה מאד, חביב וישר, מייעץ בהירות ובפשטות - ותוכל להתקשר אליו, להסביר מה הבעיה שמצאת בייעוץ הנוכחי - ולשאול אם יש לו רעיון...