מוכנה לצאת עם מישהו שזאת התשובה שהייתי מקבלת ממנו

הייתי קוראת לזה רווח מהצד

יש נק' נכונה, כאשר זה בשביל בן/בת הזוג השני או בשביל הקשר הזוגי, כלומר שאתה חושב על שניכם כיחידה אחת, אז זו ה-סיבה, אבל אם זה לעצמך אז ממש לא הסיבה העיקרית,

אז טוב שאתה מודע שאלה לא הסיבות הנכונות, ויפה על הכנות, עם עצמך קודם כל

באמת ותדה שפתחת את זה, פשוט מאז ששמעתי רב אומר שזה המניע העיקרי שלהם, אני לא אומרת שזה תופס את אותו מקום כמו אצל בנות אבל לפחות שהמניע העיקרי יהיה רוחני וגבוה ולא שהפיזי הוא העיקר

ש"זה בערך הדבר היחידי שיש בראש של בנים", בהכללה, להתחתן, כפי שציטטה "הולם" בשם מישהו. בלי לדון כעת למה ומה בדיוק אמר, לא שמעתי אותו.

וממליץ לחפש מישהו שזה לא הדבר העיקרי שבראש שלו.

קודם כל, הרצון לבנין בית על ערכים משותפים. לקשר נפשי עמוק מתוך נישואין, באהבה רבה, עם מי שמתאימה באישיותה, מידותיה, טוּבה.

וכשנישאים, מתוך ההתאחדות של בנין משפחה ע"י חופה וקידושין, יש לכך גם - בנוסף לעיקר, שהוא עצם הקשר העמוק, האוהב, המעריך - דרכי ביטוי נוספים. היצר נועד לשרת את זה. לפעמים יש כלפיו גם "סבלנות". אך אינו מחליף את העיקר.

[אכן, מה שכתבה "חלושששש" אח"כ, שיש מקום לאזהרה הזו לגבי קשרים שלא בנישואין - הוא נכון מאד. כי בנות בתמימותן לפעמים נסחפות וחושבות שיצרו קשר קרוב עם איזה בן, וזה רק "כמו חברה". וזו יכולה לא-פעם להיות טעות קשה. לחכות לנישואין - ושם יש מקום לעיקר, וגם לטפל כמופיעו, ולא כ"מציפו" ובמקומו]

על עצמי. יש בי חשש מכל גבר באשר הוא, למרות הרצון לקשר. 

אני לא זוכרת חינוך שדיבר על מה שעובר לבנים בראש. (אולי היה ואני לא זוכרת. בבית ברור שלא. אם היה אז בבי"ס.)

פשוט, קשר בין בנים לבנות אמור להיות למטרות נישואין. וזהו.

כמו שאף אחד לא אמר לי כעניין חינוכי שצריך לשמור נגיעה, ונודע לי על האיסור בגיל די מאוחר (לא זוכרת בדיוק מתי ואיך) - אבל אם מתחנכים להפרדה, ושקשרים חברתיים סתמיים בין המינים הם לא דבר מתאים, אז זה טבעי וברור. כי ההפרדה היא טובה, ולא כי הבנים הם רעים (כאילו, באמת יש בנות שמאמצות תפיסה כזו? )

בכל האמצעים כדי להציל. את לא אמורה לפגוע באחר כדי להציל את האחד. 

ומילא אם זה מקרה חד פעמי- א ו ל י  יש על מה לדבר. אבל זו שיטה. ואם כל פעם מגיעים למצב של בנות על סף טביעה וצריך לפגוע כדי להציל אותן (וגם עלולה להיות להן טראומה מההצלה, וגם הן עלולות לפחד אח"כ מחסקה, וגם עוד כל מיני נזקים שנגרמים מהעובדה שההצלה מתחילה רק משלב ה-סף-טביעה), אז אולי, נגיד, ללמד אותן לשחות? או  אפילו לא להכניס אותן למים העמוקים..?

(ואני שונאת לדון באמצעות משלים)

לי יש הרבה יותר אמון בשכל של הבנות.

משום-מה את רואה בדרך של ליצור רתיעה מדבר לא ראוי ע"י הפחדה ועיוות המציאות דבר ראוי ונכון. במקום להסביר (ובדומה לכל מצווה אחרת- לקיים גם אם ההסבר לא מוצא חן בעיניי),  לנקוט בדרך של הפחדה. כמו לאיים על אנשים שאם הם לא יקיימו מצוות הם יגיעו לגיהנום.

הן לא מפגרות. את לא צריכה להראות להן מציאות של מגדר שכולו סוטים ומסוכנים כדי שיבינו בעצמן שכך ההלכה אומרת וכך אנחנו עושים.

עזבי כמה סרטים הן יאכלו בגלל זה (וזה לא כ-זה מופרך שבת שרב אומר לה בשיעור שזה מה שיש לבנים בראש ושתפסיק להיות תמימה ולחשוב שגם הם רואים קשר בצורה רומנטית כמוה- תאמין לאותו רב. זה אפילו סביר.)

לעוות את המציאות זו לא דרך. במיוחד לא כשהמטרה היא ליצור רתיעה.

מיניות זה לא הדבר היחיד שמניע את בני האדם. למרות שזה מה שהרבה דתיים היו רוצים להאמין בו. צאי ובדקי. 

וגם את לא, אז אני לא רואה סיבה להפריח השערות מופרכות בנושא. 

בכל אופן, עכשיו הבנתי שהדיון על הקשר לעולם החילוני הוא לא דווקא בנוגע לסוגייה הזאת (האם גברים הם אך ורק חיות-מין או שיש להם גם מניעים אחרים), אלא בנוגע ליחס להלכה באופן כללי. אז המשך הדיון על כך לא רלוונטי. סליחה על ההפרעה. 

מקווה שאני טועה. תודה על התגובה, היא לימדה אותי משהו.

לא קראתי את השרשור, אין לי זמן וכח, אבל הבנתי שלקחו את זה באופן רחוק ממה שהתכוונתי.

למשל, אני לא מבינה מה היה חריף במה שכתבתי

אני כל יום לומדת מעצמי כמה חשוב וכדאי להיות ברורים (לא רק בכתיבה), אבל לא תמיד זה בשליטתי לצערי...

מנהסתם על דרך השלילה לצערי

סוג של אילמות, אולי יש לזה שם...

קשה לאנשים לאהוב אהבת חינם. סתם לאהוב, בלי להכיר. אה?

(כל עוד זה גוזל את זמני, ההבטחה עדיין בתוקף... ולא נורא, אני סולחת לעצמי ומחכה שאתבגר בנחת...)

חחח... צחקתי, תזרמי

למה אהבת חינם זה משהו אחר?

אם את אוהבת אותי כי אני מוסיפה לדיונים, זאת לא אהבת חינם!

בס"ד

איך יודעים מתי מישהו מוכן לחתונה?

כיפה:

מתי למה ואיך להתחתן?

תוכן השאלה:
אם אני לא מתגייס <אני בש"ל> בן 18.5 אז מתי להתחתן?
איך אני יכול לדעת האם אני באמת אוהב מישהי או שהתחושות סתם מבלבלות...אף פעם לא היינו בקשר ובכל מקרה שנינו החלטנו שלא מתאים קשר שלא למטרות רציניות בטח שלא בשנת ש"ל של שנינו, ודווקא גם לא קשר של דיבורים בעלמא?
והאם אני יכול לדעת אם יש סיכוי <יותר מסיכוי כמו לכולם> שזו באמת היא...והאם בכלל יש סיכוי שהיא באמת מעוניינת בקשר או שהחושות שלי בילבלו אותי לגמרי?

תוכן התשובה:
שלום וברכה.
חסרים המון פרטים בשאלה שלך, כדי שיהיה אפשר לענות כראוי על הקשר המסוים שאתה מזכיר, לכן יהיה הכי טוב אם תשלח (לי או לאתר) את אותה שאלה רק עם עוד מספר פרטים. למשל: כמה זמן היית בקשר, באיזה סוג קשר, אילו תחושות אתה חש.
זה לגבי המצב הפרטי שלך, אבל על כל פנים, נשרטט תמונה כללית של הזמן הראוי לחתונה.
כאשר מתחתנים יש להביא בחשבון מספר נקודות:
• יציבות דתית
• יציבות נפשית ורגשית
• אפשרות ליציבות כלכלית – בין אם מצד תמיכת ההורים, ובין אם מצד יכולת לצאת לעבוד ולהתפרנס.
שתי הנקודות הראשונות הן קריטיות.
אדם (ולא משנה באיזה גיל) חייב שהקריטריונים הבסיסיים שעל פיהם הוא מנהל את חייו יהיו יציבים ואיתנים כדי שיוכל להתחתן. אחרת – יכול להיות שזוג יתחתן על דעת לחיות באורח חיים אחד, ופתאום אחד מבני הזוג משנה את דעתו. זה לא נעים בכלל, ויכול להביא למשברים לא פשוטים. זה לא אומר שלא משתנים אחרי החתונה, אבל אנחנו אחראים על מה שאנחנו יכולים לראות בעיניים, ולא על שינויים רחוקים.
גם יציבות רגשית ונפשית היא חשובה, ואת זה כל אחד מבין. מצב רוח הפכפך או חוסר יציבות נפשית אישית – יביאו לידי חוסר יציבות זוגית. יכול להיות שההפכפכות היא חלק מגילאי ההתבגרות, ואז יש רק להמתין זהיא תתייצב, אבל יכול להיות שהיא יסודית בנפש, ואז זה מצריך טיפול נקודתי (אני כמובן לא רומז שום דבר עליך ח"ו, פשוט כי אני לא מכיר אותך, אני רק מצייר קווים כללייים).
יציבות כלכלית היא פחות חשובה לעצם הקשר, אלא היא רק מונעת התחלה כלכלית קשה, שמביאה בעקבותיה המשך כלכלי קשה, שיכול לגרום בעיות מכאן ועד הודעה חדשה. לא צריכים להיות מליונרים, וגם לא מ"מעמד הביניים", פשוט צריך להיות מסוגל לפרנס את עצמך.
כמובן, אין סוף לתהליך ההתפתחות בכל התחומים האלה, ולכן השתמשנו במילה יציבות - לא צריך את השיא אבל צריך בניין שכבר יכול לעמוד, תשתית מספיק חזקה כדי לעמוד בסערות שעלולות להיגרם במהלך החיים.
אני שוב מציע לך לשלוח לי או לאתר את השאלה עם מעט יותר פרטים, כדי שנוכל להתייחס למקרה ולקשר האישיים שלך.
כל טוב ובהצלחה רבה,
דוד

davideinat@gmail.com

התשובה התקבלה מחברים מקשיבים
בתאריך י"ט אייר תשס"ו

תוכן השאלה:
שלום יש לי בעיה שמטקידה אותי בחודשים האחרונים
והיא מתי להתחיל לצאת עם בבנות למטרת נישואין
הבעיה היא איך אני יכול לדעת שאני מוכן???
זה לא שיש לי בעיה כלשהי אבל מאיפה מגיעה הוודאות שזהו זה אני מוכן והאם זו לא טעות להגיד בגיל כזה אני אתחיל לצאת עם בנות... זה ממש נראה לי טעות כי אם אני מרגיש מוכן אז למה לא?
חוץ מזה אני בן אדם ממש ביישן וקשה לי לשאול בנות האם הן היו רוצות לצאת איתי!!!

הבעיה האחרונה שהכי מטרידה אותי היא איך הורי יקבלו זאת!!!! נכון שזה לא אמור להשפיע עלי מתי לצאת
אבל הם רואים את עצמם בתור ריאליים והם
תמיד אומרים לי לעשות צבא ללמוד באוניברסיטה וכו´, וזה לפעמים ממש עושה הרגשה רעה בלב! למה לא ללמוד תורה, ואז אח"כ אם אתה רואה שאתה לא מתאים להיות ר"מ או כל דבר אחר במסגרת הדת - לפנות אל האוניברסיטה?
זה נראה לי הרבה יותר חכם מאשר לשלול מלכתחילה את האפשרות שאוכל להיות איש דת וזה ממש מבאס אותי.




 

תוכן התשובה:
שלום לשואל.
שני חלקים בשאלתך: האחד - מתי אדם יכול להחליט שהוא מוכן להתחתן, השני - "מה עושים" עם הורים שדורשים להיות "מסודר" - קודם לעשות צבא וללמוד מקצוע, ורק אח"כ להתחתן.
לגבי השאלה הראשונה - לא כתבת לי בן כמה אתה, ועוד כמה דברים רלוונטיים, אבל אני אענה "עם מה שיש".
לא צריך להתפלסף עם הנושא הזה. באמת שלא. זה אכן נראה מפחיד, וזו אכן החלטה חשובה לכל החיים, אבל לא צריך לפחד.
הרצון להתחתן הוא רצון טבעי, שה´ נטע בנו כבני אדם, ואם אין בעיות מיוחדות - נפשיות, רוחניות (אדם "לא סגור על עצמו מבחינה דתית") או אפילו כלכליות - אפשר להתחתן בלי חשש אפילו בגיל 18 - 19.
כמו שכתבת - אם אתה מרגיש מוכן אז למה לא?
לגבי הבושה - אני חושב שאתה יכול להתגבר עליה, או כמו שעושים רבים וטובים, להציע את עצמך למישהי דרך חבר שמכיר אותך ואותה, או לומר לחברים ומכרים שלך שאתה מחפש להכיר לשם חתונה, ולהניח להם לעשות את העבודה.
אני מצרף קישור לתשובה קודמת בנושא - שאולי תאיר צדדים נוספים: http://www.kipa.co.il/ask/show.asp?id=70572
לגבי ההורים - יש להחזיק ב"שני ראשים" בו בזמן.
מצד אחד - אתה חייב להכיר להם תודה על שהם דואגים לך, ולהאמין שהם אכן חפצים אך ורק בטובתך - כפי שהם מבינים אותה.
מצד שני - לאדם ניתנה האפשרות לבחור בעצמו את דרך חייו, וגם לשלם את המחיר אם הוא טועה. אני מאמין שאתה אינך טועה, ושניתן להתחתן לפני צבא, וודאי לפני לימודים. אם הולכים בשמחה, ומבינים שיש דברים שנצטרך "להשלים" אחרי החתונה, ולשלם על כך איזשהו מחיר, אבל אנחנו בכל זאת בוחרים להתחתן, כי זה הדבר החשוב כרגע - אזי הכל אפשרי. גם אני לומד עכשיו לתואר ראשון, ולפני שנה סיימתי צבא, הכל תוך כדי שאני נשוי עם ילדים.
גם לגבי הנושא של לימוד תורה אני ודאי מסכים איתך, וודאי שחשוב יותר ללמוד תורה, ובמיוחד בשנים האלה שלך, שאתה פנוי מדאגות ומטרדות. יש מקום ללימוד מקצוע, וגם ללימודים אקדמאיים, אבל הם נמצאים בחשיבות שלישית אחרי לימוד תורה ונישואין.
עלה והצלח בתורה, שיהיה במזל טוב ובשמחה, בעתו ובזמנו.
כל טוב,

ההורים שלך צודקים. כשאתה מתחתן, אתה מתחייב בכתובה לפרנס את אישתך ואת הילדים שלכם. אם לא יהיה לך מקצוע, לא תוכל לפרנס. בגיל מעל ל-18, אתה חייב קודם כל לדאוג שתהיה מוכן לחיים מבחינה גשמית. עד גיל 18 חייב יהודי גם ללמוד תורה וגם ללמוד לימודי חול. אם תתחתן כשאתה לא מוכן, תיפול על שכמם של הוריך. זה ממש לא הוגן. אתה תשב ותלמד תורה, אישתך תיכנס להיריון, אולי היא לא תרגיש טוב, אולי הרופא יצווה עליה להיות ב"שמירת הריון" [כלומר לשכב אפילו עד הלידה]. במצב כזה, היא לא תוכל לצאת לעבוד ולפרנס אתכם. אחרי ההריון, התינוק שלכם ידרוש את תשומת ליבה. אם היא תצא לעבוד על מנת לפרנס אתכם, זה לא יהיה הוגן. לא כלפיה ולא כלפי התינוק שזקוק לאימו. וזה גם נכון ביחס לתינוקות הבאים. למעשה, המעמסה רק הולכת וגדלה כי יש יותר ילדים שזקוקים לתשומת לב. [אם אתה רוצה להיות אברך שלומד תורה כל היום, אתה בוודאי לא תגביל את מספר הילדים שלכם. נכון? גם לאישתך תהיינה בוודאי אותן ההשקפות בקשר למספר הילדים.] כללו של דבר, אם האישה רוצה לצאת לעבודה וגם להיות אמא טובה -- היא יכולה לצאת לעבוד, ואף לבנות לעצמה קריירה, בתנאי שילדיה גדלו כבר והם נמצאים בבית הספר בין 8 בבוקר ל-4 אחה"צ.

גם חז"ל המליצו על לימוד המקצוע כדי שאפשר יהיה לפרנס. וכל זה צריך להיעשות לפני מקסימום גיל 24. לדעתי, בחורה שתסכים להתחתן איתך בלי יכולת לפרנס אותה ואת ילדיה -- היא לא אחראית ומכניסה את עצמה לצרות.

אתה כותב, שאתה לא בטוח אם אתה רוצה להתחתן בגלל הסיבות הנכונות. כדאי באמת שתבחון את עצמך בקור רוח ותענה על השאלה -- האם הסיבה לרצונך להתחתן היא "זרה", דהיינו -- לא מפני שאתה רוצה לבנות בית עם אישה אהובה וילדים אהובים, אלא כדי להתחמק מהמטלות שהעולם הגשמי עלול להטיל על כתפיך? האם הסיבה היא שאם תתחתן, תוכל להיות סמוך על שולחן הוריך ו/או הורי אישתך? ברור לך, שזאת אינני סיבה טובה להתחתן. אני מקווה שתבחן את רגשותיך היטב היטב ושהקב"ה  יהיה בעזרך ותחליט החלטה ראויה. בהצלחה !

על אי בודד,

היית מסכים להיות רק איתה?

בהצלחה...

היא הרצון להתחתן.

צריך שיהיה רצון לאהוב, להיות נאהב ולהקים משפחה.

כמובן שאפשר להשתמש במילה 'להתחתן' כדי להביע את הרצון לשלושת הדברים הללו.

אבל הרבה ממי שאני מכיר משתמש במילה 'להתחתן' נטו לחתונה, בלי ששלושת הרצונות הללו עומדים מאחור.

ושם נבדקת הבשלות שלך להתחתן..

יכול להיות שאתה צודק, השאלה איך אתה מגדיר "רצון לאהוב"

שעור של הרב ראובן פיירמן על אהבה, בערוץ מאיר- מדבר על זה...

http://www.meirtv.co.il/site/content_idx.asp?idx=22677&cat_id=3702

עם וריד נפוח במצח אדום מזעם 💢

פותח האשכול הוא משהו בין טרול לרחפן (ואני נשמר במילותיי)

(לגופם של דברים, הוא לא טרול, גם לא 'רחפן' במובן הפשוט של המושג. אולי כן 'רחפן', במובן שהוא עוסק בדברים מאוד גדולים ורעיונות נשגבים, בלי מספיק 'בסיס ארצי לנאצלות'. מה שיוצר אצלו פער עצום בין האידאות ליכולת לממש אותן בעולם).

והאידיאות.

"כָּל זֹאת בָּאַתְנוּ וְלֹא שְׁכַחֲנוּךָ וְלֹא שִׁקַּרְנוּ בִּבְרִיתֶךָ. לֹא נָסוֹג אָחוֹר לִבֵּנוּ וַתֵּט אֲשֻׁרֵינוּ מִנִּי אָרְחֶךָ".

האם עם ישראל בגלות שהיה גוף מת עם תורת אמת הנטועה בתוכו, עזב את האידיאות?

לא. עסקנו באמת והרחבנו אותה בציצים ופרחים עד ש-ה' ברחמיו ריחם עלינו . "יְחַיֵּנוּ מִיֹּמָיִם בַּיּוֹם הַשְּׁלִישִׁי יְקִמֵנוּ וְנִחְיֶה לְפָנָיו".

אולי אני בינתיים סריס עץ יבש אבל אני לא יעזוב לעולם את ה' ולימוד תורתו, עד שה' ירחם עלי.

עבר עריכה על ידי הסטורי בתאריך ב' בטבת תשפ"ו 20:22

אבל להתאמץ למצוא איך מקיימים אותם בפועל בארץ, בלי דמיונות שווא. איך מקיימים בארץ הזאת, לא באיזה עולם של ענני כבוד דמיוניים.

המצווה שלך היא לשאת אשה ולפרות ולרבות. כשיוולדו לך בעז"ה בנים המצווה עליך ללמד אותם תורה ולחנך אותם לקיום מצוות. האם הם יצאו גדולי הדור או קטני הדור - לא צריך לעכב אותך או לבלבל אותך כשאתה מחפש אשה מציאותית, 

"בהדי כבשי דרחמנא למה לך - מאי דמפקדת עלייך למעבד!!!"

איפה שהוא לפני כ 1000 שנים…

הסתיימה עם ירידת קרנה של יהדות בבל והעברת מרכז הכובד למערב

האחרונות ולראות מה הם מכנים את חכמי דורם.

על כל פנים, בפסוק בפתיחת השרשור, כמובן רמזתי להחיית ישיבת הגאונים בארץ ישראל.

כל אדם והתפקיד שלו בעולם. אחד המרבה ואחד הממעיט ובלבד שיכוון לבו לשמים. אני בריה וחברי בריה

כולם צריכים להגיע למעשי האבות?

ואם נדייק הכתוב מתקמד במעשים, זה לא בכדי.

הכתוב לא מדבר על המדרגה הרוחנית של האדם.

יודע ש'הברית מנוחה' כותב שאפשר להגיע למדרגות רוחניות יותר גדולים מהדורות הקודמים.

במיוחד בזמן הגאולה, כמו שהרב קוק מאריך בכמה מקומות.

לדרגתם.

הם הורישו לנו את כח המידות והמעשים שלהם.

(כמעט כולנו לא צאצאים של משה, וגם יש להאריך ברוחב ובעומק שמשה לא הוריש את כוחותיו לדורות הבאים.)

רק תיזהר לא להפיל את הילד בדרך עם הלחץ של התפקיד.

וגם עד כמה שזכור לי "נחית דרגא ונסיב איתתא" וגם שאישה עולה(או נשארת ברמתה) ואינה יורדת, בעוד הגבר יורד. ולכן ידידי וכו

לא ?

כדאי לך להקשיב לכל האנשים שאומרים לך לרדת מהעץ.

אולי הם טועים, אבל כדאי להקשיב לקול הזה ולקחת אותו ברצינות. אולי הוא אומר משהו, אולי לא.

לא חשוב

נבנה בית מלא תורה וקדושה וניתן לו את מרב הכלים להיות גאון הדור, ואם הוא ירצה ויזכה הוא יהיה.

זה לא שנגיד לו תהיה גאון הדור.

"בַּיּוֹם הַהוּא יִהְיֶה צֶמַח ה' לִצְבִי וּלְכָבוֹד וּפְרִי הָאָרֶץ לְגָאוֹן וּלְתִפְאֶרֶת לִפְלֵיטַת יִשְׂרָאֵל".

זה באמת מקום לרחף בו.

מה שבטוח.

ושאף אחד לא שם לב אלייך, ולכן את חותכת מעוד אחד ועוד אחד למרות שהייתם יכולים להיות מאוד מתאימים.

תאמיני לי תלמדי הרבה יותר על הבחור אם תחליטי להגיד שקר לך ולבחון את התגובה שלו, מאשר להחליט לבחון אם הוא שם לב שקר לך בכלל מלחתכילה.

בכלל הגישה הזאת היא פוטינציאל להיות כדור שלג מתגלגל לחיי זוגיות מתסכלים.

הוא נדרש לעבוד על עצמו לשים לב יותר לדברים שמפריעים לה בדיוק באותה מידה שהיא נדרשת לעבוד על עצמה להרחיב את תחומי הביטוי וההבעה שלה מולו.

אבל אם היא לא יודעת לומר שקר לה זה גם בעיה.

ולגבי עצם המקרה, אולי גם לה היה מעניין ממש שהיא לא שמה לב לקור.

אני צוחקת כי עכשיו שעה אני אומרת לחברה די קר לי בואי לאוטוו כבר

פתאום דוכן של תכשיטים סייל כל הדוכן

מה לא ניקח????

והיא כולה עלק קר לך

הורידה לי את החשק לא לקחתי .

סתם פשוט היה יש ים אנשים

קיצר יש משהו שמעניין לך פחות קר

אבל בדייטים לי ספציפית קפוא

ואני חופרת לבחור שקר לי!

הוא לא יכול לפספס את זה

שהתסכול הכי גדול שלי בדייט היה שנכנסו למסעדה ואז גילנו שאנחנו בטעות בחלק החיצוני שלה אומנם מקורה אבל חיצוני היה שם קור בלתי נסבל.

שזה קטע זה יחסי  כי עם גברים קפוא לי רצח

ועם חברות שלי חם לי כל הזמן המזגן על חום דולק 

זו לא בושה לומר לבחור שקר לך ותשמחי לעבור.

בסוף המטרה שלו שיהיה לך הכי נוח בעולם כדי שתוכלי להביא את כל כולך לפגישה( וגם להיפך כמובן).

אני אישית הייתי שמח אם מישהו תאמר לי מה יגרום לה להרגיש טוב יותר. 

יש כאלו שמתפדחות לומר וסתם סובלות. 

והיא עדיין התפדחה להגיד

אני מקווה שבהמשך היא תגיד שקר לה

זה נושא מספיק חשוב כדי שלפחות תהיה לכם ראיה משותפת לגבי איך נכון להשקיע.

המצב שבו צד אחד משקיע כראות עיניו בכל מיני השקעות וצד שני כלל לא מעורב זה המצב הנפוץ אבל הוא מאוד לא בריא בעיקר בעיתות משבר שבו צד אחד יקבל תרעומת על ההשקעות הגרועות שלו.

וגם איך בן אדם משקיע אומר הרבה מאוד על הנפש של בן האדם ועל איך הוא רואה את העתיד שלו ושל משפחתו.

אם מישהו אחד אחראי על שטיפת כלים, זריקת זבל או ספונג'ה זה לא נורא כל כך אם הפרטנר לא יהיה לו מושג בנושא.

אבל בנושאים כמו ניהול ההון המשפחתי וחינוך הילדים זה מאוד קריטי ששני ההורים יהיו אחראים ביחד.

וזאת כי שני בני הזוג מוציאים ומכניסים (בדרך כלל) ואם לשניהם יש מטרה לחסוך להון עצמי לבית או לחתונות ובר מצוות לצורך העניין לא הגיוני שאחד מבני הזוג על דעת עצמו יחליט להוציא יום אחד הכל על ביטקוין כי הוא ראה טיקטוק ששכנע אותו זה הדבר הנכון.

לפעמים רק צריך להחליף כמה אותיות בראש, כמו הדוגמה המפורסמת 'מחשבה-בשמחה'.

בעז"ה בקרוב ממש!

אפשר עדיין להתפלל ולבקש ליד החנוכיה אפילו שהיא כבויה

בע"ה

לשנה הבאה נר איש וביתו

מתוך בריאות ושמחה#

ענית תשובה מאוד מרגיעה בסיפא, פשוט תצא עם בנות שלא נדחקו לפני בשלות לדייטים.

אם זה גורף אז או שמאגר ההצעות שלך מזעזע או שיש סיבה אחקת וזה היה רק התירוץ. זה לא נורמטיבי סטטיסטית שעם כל הבנות לא עוברים מאותה הסיבה את הדייט השני.

נוטה לחשוב שזו לא רק "חוסר בשלות" מצידן, ושאם תהיה איתך אווירה נעימה וכיפית הן ימשיכו

אני לומד מטעויות ומשתפר ומבין איך לעשות דברים פעם אחת התעלמנו מהטריגרים ובפעם אחרת זה צץ משום מקום

קשה הזיווג כקריעת ים סוף

ההשתדלות היא לא רק לוגיסטית אלא גם להשתפר בתדר, ללמוד מטעויות וצעירויות, לקרוא את הבחורה, לרצות להיות נעים...

בהצלחה

ואם ההצעות ברובם הגיעו מאותו מקום/שדכן/שדכנית כדאי לשתף אותם ולהבין מהם איך להתמודד עם זה.

בהצלחה

לצאת עם בשלות יותר.

כדאי רק לוודא עם עצמך \שיחה עם חבר שבאמת זו הסיבה וזו לא גרסה מנומסת שלהן ל"זה לא אתה, זו אני". 

אתה מדבר עם החברה שלה ושואל אם יוצא לה לדבר על הרצון לבנות בית וזה משהו שמעסיק אותה.. תוהה לעצמי איך לשאול את זה בדיוק. נשמע לי לגיטימי לשאול.

אולי לא נכון להפנות את האצבע כלפי חוסר הבשלות שלהן, אלא כלפי הגורם האחר בעסק?

אולי כדאי לברר עם מי ששידך, שינסה לברר אם יש משהו ספציפי וקיצוני בהתנהגות שלך שמרתיע.