מוכנה לצאת עם מישהו שזאת התשובה שהייתי מקבלת ממנו

הייתי קוראת לזה רווח מהצד

יש נק' נכונה, כאשר זה בשביל בן/בת הזוג השני או בשביל הקשר הזוגי, כלומר שאתה חושב על שניכם כיחידה אחת, אז זו ה-סיבה, אבל אם זה לעצמך אז ממש לא הסיבה העיקרית,

אז טוב שאתה מודע שאלה לא הסיבות הנכונות, ויפה על הכנות, עם עצמך קודם כל

באמת ותדה שפתחת את זה, פשוט מאז ששמעתי רב אומר שזה המניע העיקרי שלהם, אני לא אומרת שזה תופס את אותו מקום כמו אצל בנות אבל לפחות שהמניע העיקרי יהיה רוחני וגבוה ולא שהפיזי הוא העיקר

ש"זה בערך הדבר היחידי שיש בראש של בנים", בהכללה, להתחתן, כפי שציטטה "הולם" בשם מישהו. בלי לדון כעת למה ומה בדיוק אמר, לא שמעתי אותו.

וממליץ לחפש מישהו שזה לא הדבר העיקרי שבראש שלו.

קודם כל, הרצון לבנין בית על ערכים משותפים. לקשר נפשי עמוק מתוך נישואין, באהבה רבה, עם מי שמתאימה באישיותה, מידותיה, טוּבה.

וכשנישאים, מתוך ההתאחדות של בנין משפחה ע"י חופה וקידושין, יש לכך גם - בנוסף לעיקר, שהוא עצם הקשר העמוק, האוהב, המעריך - דרכי ביטוי נוספים. היצר נועד לשרת את זה. לפעמים יש כלפיו גם "סבלנות". אך אינו מחליף את העיקר.

[אכן, מה שכתבה "חלושששש" אח"כ, שיש מקום לאזהרה הזו לגבי קשרים שלא בנישואין - הוא נכון מאד. כי בנות בתמימותן לפעמים נסחפות וחושבות שיצרו קשר קרוב עם איזה בן, וזה רק "כמו חברה". וזו יכולה לא-פעם להיות טעות קשה. לחכות לנישואין - ושם יש מקום לעיקר, וגם לטפל כמופיעו, ולא כ"מציפו" ובמקומו]

על עצמי. יש בי חשש מכל גבר באשר הוא, למרות הרצון לקשר. 

אני לא זוכרת חינוך שדיבר על מה שעובר לבנים בראש. (אולי היה ואני לא זוכרת. בבית ברור שלא. אם היה אז בבי"ס.)

פשוט, קשר בין בנים לבנות אמור להיות למטרות נישואין. וזהו.

כמו שאף אחד לא אמר לי כעניין חינוכי שצריך לשמור נגיעה, ונודע לי על האיסור בגיל די מאוחר (לא זוכרת בדיוק מתי ואיך) - אבל אם מתחנכים להפרדה, ושקשרים חברתיים סתמיים בין המינים הם לא דבר מתאים, אז זה טבעי וברור. כי ההפרדה היא טובה, ולא כי הבנים הם רעים (כאילו, באמת יש בנות שמאמצות תפיסה כזו? )

בכל האמצעים כדי להציל. את לא אמורה לפגוע באחר כדי להציל את האחד. 

ומילא אם זה מקרה חד פעמי- א ו ל י  יש על מה לדבר. אבל זו שיטה. ואם כל פעם מגיעים למצב של בנות על סף טביעה וצריך לפגוע כדי להציל אותן (וגם עלולה להיות להן טראומה מההצלה, וגם הן עלולות לפחד אח"כ מחסקה, וגם עוד כל מיני נזקים שנגרמים מהעובדה שההצלה מתחילה רק משלב ה-סף-טביעה), אז אולי, נגיד, ללמד אותן לשחות? או  אפילו לא להכניס אותן למים העמוקים..?

(ואני שונאת לדון באמצעות משלים)

לי יש הרבה יותר אמון בשכל של הבנות.

משום-מה את רואה בדרך של ליצור רתיעה מדבר לא ראוי ע"י הפחדה ועיוות המציאות דבר ראוי ונכון. במקום להסביר (ובדומה לכל מצווה אחרת- לקיים גם אם ההסבר לא מוצא חן בעיניי),  לנקוט בדרך של הפחדה. כמו לאיים על אנשים שאם הם לא יקיימו מצוות הם יגיעו לגיהנום.

הן לא מפגרות. את לא צריכה להראות להן מציאות של מגדר שכולו סוטים ומסוכנים כדי שיבינו בעצמן שכך ההלכה אומרת וכך אנחנו עושים.

עזבי כמה סרטים הן יאכלו בגלל זה (וזה לא כ-זה מופרך שבת שרב אומר לה בשיעור שזה מה שיש לבנים בראש ושתפסיק להיות תמימה ולחשוב שגם הם רואים קשר בצורה רומנטית כמוה- תאמין לאותו רב. זה אפילו סביר.)

לעוות את המציאות זו לא דרך. במיוחד לא כשהמטרה היא ליצור רתיעה.

מיניות זה לא הדבר היחיד שמניע את בני האדם. למרות שזה מה שהרבה דתיים היו רוצים להאמין בו. צאי ובדקי. 

וגם את לא, אז אני לא רואה סיבה להפריח השערות מופרכות בנושא. 

בכל אופן, עכשיו הבנתי שהדיון על הקשר לעולם החילוני הוא לא דווקא בנוגע לסוגייה הזאת (האם גברים הם אך ורק חיות-מין או שיש להם גם מניעים אחרים), אלא בנוגע ליחס להלכה באופן כללי. אז המשך הדיון על כך לא רלוונטי. סליחה על ההפרעה. 

מקווה שאני טועה. תודה על התגובה, היא לימדה אותי משהו.

לא קראתי את השרשור, אין לי זמן וכח, אבל הבנתי שלקחו את זה באופן רחוק ממה שהתכוונתי.

למשל, אני לא מבינה מה היה חריף במה שכתבתי

אני כל יום לומדת מעצמי כמה חשוב וכדאי להיות ברורים (לא רק בכתיבה), אבל לא תמיד זה בשליטתי לצערי...

מנהסתם על דרך השלילה לצערי

סוג של אילמות, אולי יש לזה שם...

קשה לאנשים לאהוב אהבת חינם. סתם לאהוב, בלי להכיר. אה?

(כל עוד זה גוזל את זמני, ההבטחה עדיין בתוקף... ולא נורא, אני סולחת לעצמי ומחכה שאתבגר בנחת...)

חחח... צחקתי, תזרמי

למה אהבת חינם זה משהו אחר?

אם את אוהבת אותי כי אני מוסיפה לדיונים, זאת לא אהבת חינם!

בס"ד

איך יודעים מתי מישהו מוכן לחתונה?

כיפה:

מתי למה ואיך להתחתן?

תוכן השאלה:
אם אני לא מתגייס <אני בש"ל> בן 18.5 אז מתי להתחתן?
איך אני יכול לדעת האם אני באמת אוהב מישהי או שהתחושות סתם מבלבלות...אף פעם לא היינו בקשר ובכל מקרה שנינו החלטנו שלא מתאים קשר שלא למטרות רציניות בטח שלא בשנת ש"ל של שנינו, ודווקא גם לא קשר של דיבורים בעלמא?
והאם אני יכול לדעת אם יש סיכוי <יותר מסיכוי כמו לכולם> שזו באמת היא...והאם בכלל יש סיכוי שהיא באמת מעוניינת בקשר או שהחושות שלי בילבלו אותי לגמרי?

תוכן התשובה:
שלום וברכה.
חסרים המון פרטים בשאלה שלך, כדי שיהיה אפשר לענות כראוי על הקשר המסוים שאתה מזכיר, לכן יהיה הכי טוב אם תשלח (לי או לאתר) את אותה שאלה רק עם עוד מספר פרטים. למשל: כמה זמן היית בקשר, באיזה סוג קשר, אילו תחושות אתה חש.
זה לגבי המצב הפרטי שלך, אבל על כל פנים, נשרטט תמונה כללית של הזמן הראוי לחתונה.
כאשר מתחתנים יש להביא בחשבון מספר נקודות:
• יציבות דתית
• יציבות נפשית ורגשית
• אפשרות ליציבות כלכלית – בין אם מצד תמיכת ההורים, ובין אם מצד יכולת לצאת לעבוד ולהתפרנס.
שתי הנקודות הראשונות הן קריטיות.
אדם (ולא משנה באיזה גיל) חייב שהקריטריונים הבסיסיים שעל פיהם הוא מנהל את חייו יהיו יציבים ואיתנים כדי שיוכל להתחתן. אחרת – יכול להיות שזוג יתחתן על דעת לחיות באורח חיים אחד, ופתאום אחד מבני הזוג משנה את דעתו. זה לא נעים בכלל, ויכול להביא למשברים לא פשוטים. זה לא אומר שלא משתנים אחרי החתונה, אבל אנחנו אחראים על מה שאנחנו יכולים לראות בעיניים, ולא על שינויים רחוקים.
גם יציבות רגשית ונפשית היא חשובה, ואת זה כל אחד מבין. מצב רוח הפכפך או חוסר יציבות נפשית אישית – יביאו לידי חוסר יציבות זוגית. יכול להיות שההפכפכות היא חלק מגילאי ההתבגרות, ואז יש רק להמתין זהיא תתייצב, אבל יכול להיות שהיא יסודית בנפש, ואז זה מצריך טיפול נקודתי (אני כמובן לא רומז שום דבר עליך ח"ו, פשוט כי אני לא מכיר אותך, אני רק מצייר קווים כללייים).
יציבות כלכלית היא פחות חשובה לעצם הקשר, אלא היא רק מונעת התחלה כלכלית קשה, שמביאה בעקבותיה המשך כלכלי קשה, שיכול לגרום בעיות מכאן ועד הודעה חדשה. לא צריכים להיות מליונרים, וגם לא מ"מעמד הביניים", פשוט צריך להיות מסוגל לפרנס את עצמך.
כמובן, אין סוף לתהליך ההתפתחות בכל התחומים האלה, ולכן השתמשנו במילה יציבות - לא צריך את השיא אבל צריך בניין שכבר יכול לעמוד, תשתית מספיק חזקה כדי לעמוד בסערות שעלולות להיגרם במהלך החיים.
אני שוב מציע לך לשלוח לי או לאתר את השאלה עם מעט יותר פרטים, כדי שנוכל להתייחס למקרה ולקשר האישיים שלך.
כל טוב ובהצלחה רבה,
דוד

davideinat@gmail.com

התשובה התקבלה מחברים מקשיבים
בתאריך י"ט אייר תשס"ו

תוכן השאלה:
שלום יש לי בעיה שמטקידה אותי בחודשים האחרונים
והיא מתי להתחיל לצאת עם בבנות למטרת נישואין
הבעיה היא איך אני יכול לדעת שאני מוכן???
זה לא שיש לי בעיה כלשהי אבל מאיפה מגיעה הוודאות שזהו זה אני מוכן והאם זו לא טעות להגיד בגיל כזה אני אתחיל לצאת עם בנות... זה ממש נראה לי טעות כי אם אני מרגיש מוכן אז למה לא?
חוץ מזה אני בן אדם ממש ביישן וקשה לי לשאול בנות האם הן היו רוצות לצאת איתי!!!

הבעיה האחרונה שהכי מטרידה אותי היא איך הורי יקבלו זאת!!!! נכון שזה לא אמור להשפיע עלי מתי לצאת
אבל הם רואים את עצמם בתור ריאליים והם
תמיד אומרים לי לעשות צבא ללמוד באוניברסיטה וכו´, וזה לפעמים ממש עושה הרגשה רעה בלב! למה לא ללמוד תורה, ואז אח"כ אם אתה רואה שאתה לא מתאים להיות ר"מ או כל דבר אחר במסגרת הדת - לפנות אל האוניברסיטה?
זה נראה לי הרבה יותר חכם מאשר לשלול מלכתחילה את האפשרות שאוכל להיות איש דת וזה ממש מבאס אותי.




 

תוכן התשובה:
שלום לשואל.
שני חלקים בשאלתך: האחד - מתי אדם יכול להחליט שהוא מוכן להתחתן, השני - "מה עושים" עם הורים שדורשים להיות "מסודר" - קודם לעשות צבא וללמוד מקצוע, ורק אח"כ להתחתן.
לגבי השאלה הראשונה - לא כתבת לי בן כמה אתה, ועוד כמה דברים רלוונטיים, אבל אני אענה "עם מה שיש".
לא צריך להתפלסף עם הנושא הזה. באמת שלא. זה אכן נראה מפחיד, וזו אכן החלטה חשובה לכל החיים, אבל לא צריך לפחד.
הרצון להתחתן הוא רצון טבעי, שה´ נטע בנו כבני אדם, ואם אין בעיות מיוחדות - נפשיות, רוחניות (אדם "לא סגור על עצמו מבחינה דתית") או אפילו כלכליות - אפשר להתחתן בלי חשש אפילו בגיל 18 - 19.
כמו שכתבת - אם אתה מרגיש מוכן אז למה לא?
לגבי הבושה - אני חושב שאתה יכול להתגבר עליה, או כמו שעושים רבים וטובים, להציע את עצמך למישהי דרך חבר שמכיר אותך ואותה, או לומר לחברים ומכרים שלך שאתה מחפש להכיר לשם חתונה, ולהניח להם לעשות את העבודה.
אני מצרף קישור לתשובה קודמת בנושא - שאולי תאיר צדדים נוספים: http://www.kipa.co.il/ask/show.asp?id=70572
לגבי ההורים - יש להחזיק ב"שני ראשים" בו בזמן.
מצד אחד - אתה חייב להכיר להם תודה על שהם דואגים לך, ולהאמין שהם אכן חפצים אך ורק בטובתך - כפי שהם מבינים אותה.
מצד שני - לאדם ניתנה האפשרות לבחור בעצמו את דרך חייו, וגם לשלם את המחיר אם הוא טועה. אני מאמין שאתה אינך טועה, ושניתן להתחתן לפני צבא, וודאי לפני לימודים. אם הולכים בשמחה, ומבינים שיש דברים שנצטרך "להשלים" אחרי החתונה, ולשלם על כך איזשהו מחיר, אבל אנחנו בכל זאת בוחרים להתחתן, כי זה הדבר החשוב כרגע - אזי הכל אפשרי. גם אני לומד עכשיו לתואר ראשון, ולפני שנה סיימתי צבא, הכל תוך כדי שאני נשוי עם ילדים.
גם לגבי הנושא של לימוד תורה אני ודאי מסכים איתך, וודאי שחשוב יותר ללמוד תורה, ובמיוחד בשנים האלה שלך, שאתה פנוי מדאגות ומטרדות. יש מקום ללימוד מקצוע, וגם ללימודים אקדמאיים, אבל הם נמצאים בחשיבות שלישית אחרי לימוד תורה ונישואין.
עלה והצלח בתורה, שיהיה במזל טוב ובשמחה, בעתו ובזמנו.
כל טוב,

ההורים שלך צודקים. כשאתה מתחתן, אתה מתחייב בכתובה לפרנס את אישתך ואת הילדים שלכם. אם לא יהיה לך מקצוע, לא תוכל לפרנס. בגיל מעל ל-18, אתה חייב קודם כל לדאוג שתהיה מוכן לחיים מבחינה גשמית. עד גיל 18 חייב יהודי גם ללמוד תורה וגם ללמוד לימודי חול. אם תתחתן כשאתה לא מוכן, תיפול על שכמם של הוריך. זה ממש לא הוגן. אתה תשב ותלמד תורה, אישתך תיכנס להיריון, אולי היא לא תרגיש טוב, אולי הרופא יצווה עליה להיות ב"שמירת הריון" [כלומר לשכב אפילו עד הלידה]. במצב כזה, היא לא תוכל לצאת לעבוד ולפרנס אתכם. אחרי ההריון, התינוק שלכם ידרוש את תשומת ליבה. אם היא תצא לעבוד על מנת לפרנס אתכם, זה לא יהיה הוגן. לא כלפיה ולא כלפי התינוק שזקוק לאימו. וזה גם נכון ביחס לתינוקות הבאים. למעשה, המעמסה רק הולכת וגדלה כי יש יותר ילדים שזקוקים לתשומת לב. [אם אתה רוצה להיות אברך שלומד תורה כל היום, אתה בוודאי לא תגביל את מספר הילדים שלכם. נכון? גם לאישתך תהיינה בוודאי אותן ההשקפות בקשר למספר הילדים.] כללו של דבר, אם האישה רוצה לצאת לעבודה וגם להיות אמא טובה -- היא יכולה לצאת לעבוד, ואף לבנות לעצמה קריירה, בתנאי שילדיה גדלו כבר והם נמצאים בבית הספר בין 8 בבוקר ל-4 אחה"צ.

גם חז"ל המליצו על לימוד המקצוע כדי שאפשר יהיה לפרנס. וכל זה צריך להיעשות לפני מקסימום גיל 24. לדעתי, בחורה שתסכים להתחתן איתך בלי יכולת לפרנס אותה ואת ילדיה -- היא לא אחראית ומכניסה את עצמה לצרות.

אתה כותב, שאתה לא בטוח אם אתה רוצה להתחתן בגלל הסיבות הנכונות. כדאי באמת שתבחון את עצמך בקור רוח ותענה על השאלה -- האם הסיבה לרצונך להתחתן היא "זרה", דהיינו -- לא מפני שאתה רוצה לבנות בית עם אישה אהובה וילדים אהובים, אלא כדי להתחמק מהמטלות שהעולם הגשמי עלול להטיל על כתפיך? האם הסיבה היא שאם תתחתן, תוכל להיות סמוך על שולחן הוריך ו/או הורי אישתך? ברור לך, שזאת אינני סיבה טובה להתחתן. אני מקווה שתבחן את רגשותיך היטב היטב ושהקב"ה  יהיה בעזרך ותחליט החלטה ראויה. בהצלחה !

על אי בודד,

היית מסכים להיות רק איתה?

בהצלחה...

היא הרצון להתחתן.

צריך שיהיה רצון לאהוב, להיות נאהב ולהקים משפחה.

כמובן שאפשר להשתמש במילה 'להתחתן' כדי להביע את הרצון לשלושת הדברים הללו.

אבל הרבה ממי שאני מכיר משתמש במילה 'להתחתן' נטו לחתונה, בלי ששלושת הרצונות הללו עומדים מאחור.

ושם נבדקת הבשלות שלך להתחתן..

יכול להיות שאתה צודק, השאלה איך אתה מגדיר "רצון לאהוב"

שעור של הרב ראובן פיירמן על אהבה, בערוץ מאיר- מדבר על זה...

http://www.meirtv.co.il/site/content_idx.asp?idx=22677&cat_id=3702

אבל בעיקרון היא צודקת, לא?

הבעיה כאן היא חוסר האמון במי שהציע לה.. 

פעם מישהו שאל אותו אם מותר להתגלח בספירת העומר לצורך פגישות

הרב אליהו שאל אותו אתה רוצה להתחתן עם מישהי שלא מפריע לה שבן אדם מתגלח בספירת העומר?;)

אדם אמין סיפר לי שכשהוא (או חבר שלו, לא זוכרת במדויק) שאל

את הרב מרדכי אליהו זצ"ל, איך לבחון יראת שמים של בחורה,

הוא ענה לו: אם היא מברכת על מה שאוכלת. 

ולא הוסיף יותר.

אני בעד, 

לפעמים אני גם מתקילה בשאלות(:

1.  היא לא חוקרת משטרה שמנסה ל"התקיל" עבריין.  

2.  זה לא כן, זה לא ישיר, ואם הייתי בחור, לא הייתי שמח עם בחורה כזו.

3  הוא אמר שהוא מעדיף חצאית. למה להמשיך לחפור ולהתעקש?!

הוא @חתול זמני.

פשוט עדיין לא הכרתי אותך מספיק זמן בפרום  

עם שטויות

פה לא אוהבים שמשגעים פה את הפורום עם דיבורים לא קשורים🙃

זאת אומרת להתחיל לפרגן על המעשה הטוב שהאדם עשה - "איזה מעשה X טוב עשית"

ואז להגיד לו שזה לא רק המעשה אלא המעשה נובע מתכונה טובה שלו - "זה שעשית ככה זה מראה שאתה X Y Z"

אני שואלת כי ספציפית לגבי מחמאות לילדים, דווקא הבנתי שעדיף להחמיא על מעשים, ועל מאמצים. ולהימנע מלהדביק תוויות של תכונות אופי (חיוביות, כמובן. שליליות זה מובן מאליו)

את מציגה את זה כהנחת יסוד שאני לא כל כך מבין.

אדרבה, אם מדברים על ילדים - אדם תופס את עצמו עם תכונות חיוביות שהן מהותיות בשבילו, זה בונה לו תדמית טובה. 

והסיבה שאליה כיוונתי - ברגע שאת מפרגנת רק על מעשה יש בזה משהו שיטחי. אבל כאשר את מפרגנת על עצם האישיות בזה משהו הרבה יותר אישי והרבה יותר מחמיא. זה לראות את מי שמולך ממש ולא רק בתועלת שהוא עושה. כל אחד רוצה ש"יראו אותו".

רצוני הוא להיות סמוי מן־העין.

יש עוד מחקרים דומים.

הרעיון הוא שאם ילד מתרגל להתיחס לעצמו כ"חכם", "צייר", "מוכשר", "יפה", ורואה בזה את עצמו ואת הערך שלו - מה יקרה כשזה כבר לא יעבוד? אם הוא ינסה לפתור תרגיל ולא יצליח? הוא כבר לא יהיה חכם? אבל אם הוא לא יהיה חכם אז מה הוא בכלל? הוא ינסה לצייר ציור ולא יצליח - אז הוא כבר לא צייר, אבל אם כך, מה הוא שווה?

ולכן עדיף להחמיא על מאמץ, לחזק מסוגלות שמגיעה על ידי ניסיון, ולא להחמיא על כשרונות.

זה קצת שונה מהדוגמא הספציפית שנתת, לגבי עין טובה, כי בדוגמאות שלי מדובר על כשרונות ולא מידות. ושוב - גם מדובר על ילדים. אני צריכה לחשוב על ההבדל בין הדוגמא שלך לדוגמאות היותר ברורות של כשרונות, וגם כמובן על השוני בין הקשר חינוכי לקשר בין מבוגרים. 

הוא כמובן לא קשור לכאן

הראשונים.

לא דוחים חתונה בגלל זה, ובוודאי לא לוותר על קורס הקצינים וההכשרה החיילית. ממש חשוב לטובת פיתוח הקריירה שלך בצבא ובהמשך באזרחות, עפ"י הניסיון שתצבור בצבא.  

מה שכן, ממליץ לתכנן בינכם מניעה בחודשים הראשונים. עד שתכנס למסלול שירות צבאי נוח מבחינת הבית.  

רק חושבת שלאשתך יהיה קשה. שנה ראשונה יעשה לביתו....

חושבת שהקשר בין בני הזוג בתחילת דרכם, הוא החשוב ביותר.

נניח שזו היתה קרירה אחרת, לא צבאית?

איזה מרגש

שתבנו בית קדוש ושמח ביחד

מזל טוב,

שיתמלאו כל משאלות ליבכם לטובה בבית הנפלא שתקימו יחד באהבה, בריאות, שמחה ואושר לאורך שנים רבות

איזה יופי!

שתזכו לבנות בית נאמן בישראל מתוך אהבה, שמחה, נחת ורווח!

המון המון מזל טוב! כן תרבינה הודעות משמחות כאלו!

איזו בשורה משמחת ומרגשת

בשעה טובה ומבורכת ממש

שתזכו לבניין עדי עד בשמחת עולם ובאהבה גדולה ❤️🌟🥳