יש להם פתרונות הלכתיים ורפואיים בתחום (חבל שלא פניתם כבר מההתחלה והגעתם למצב הזה)

ויש את הרב בן שלמה שמאד ממליצים עליו בפורום (לא מהכרות אישית) שמאד מתאמץ להתיר אשה לבעלה, 

אם הוא לא סותר את הפסיקה של הרב שלכם שווה ללכת גם אליו

מכון פועה הם לא רופאים ולא יקחו אחריות על העצה שהם נותנים.

ממליצה לך על ד"ר נילי חנה איסרליס במאוחדת בית שמש

יש לה גם קליניקה פרטית

ממש לא כל רופא נשים מבין בתחום, גם אם הוא דתי

ומכון פועה מכירים את הרופאים שמבינים בתחום ויכולים להנחות למי ללכת

וגם לעזור מהכיוון ההלכתי

(את מכירה אותם שאת אומרת את זה?)

מתייעצת איתם המון. ולמדתי שיש תחומים שאין להם תשובה אמיתית לתת לזוג. כמו לדוג' בנושא של מניעת הריון. אם יש אשה שכל אמצעי המניעה לא טובים לה, הם בד"כ לא יתירו לה דיאפרגמה (אא"כ היא אחרי ניתוח קיסרי). הם יכולים להמליץ לך על סרזט ואם זה לא הולך אז נובהרינג ואם זה לא הולך אז התקן ובכל מעבר כזה יש לך עוד דימומים ועוד דימומים וזוג יכול להישאר אסורים חודשים (ולפעמים אפילו שנה שלימה) רק בגלל כל הנסיונות האלו.

תקופות כאלו גורמות לכ"כ הרבה מתחים בין בני זוג, וכ"כ הרבה עגמת נפש לאשה שבמשך שנה שלימה רק עסוקה בלעשות עוד 7 נקיים ועוד 7 נקיים ולקבל עוד וסת ועוד וסת, ושוב לקבוע תור לרופאה ושוב להחליף אמצעי מניעה, ושוב מרשם חדש ועוד פעם ללכת לבית מרקחת 

(ושלא נדבר על איזו שנאה זה גורם כלפי המצווה של טהרת המשפחה. גם אם את הבחורה הכי דוסית בעולם את לא תעמדי בזה)

ומה כבר רציתי? למנוע הריון. למה זה צריך להיות כזה סיפור?

לא תמיד התשובה שאנחנו מבקשים לקבל היא התשובה הנכונה.

הנושאים הללו בהחלט רגישים, ותמיד אפשר לומר, שניתן היה לקבל תשובה אחרת, ובפרט שבקלות רבה היום ניתן לברר בכל דבר, מי הרבנים המתירים, ומי שמחפש היתרים בכל מחיר, יודע מה לעשות.

אולם מי שמחפש את האמת יודע, כי פעמים רבות ההקפדה כראוי על פרטי ההלכה, אינה קלה.

מניעת הריון אינה דבר שניתן לעשות ללא סיבה מוצדקת.

גם כאשר יש סיבה מוצדקת, לא כל דרך לעשות זאת, נכונה מבחינה הלכתית.

(ולגופם של דברים, באמת ישנה בעיה בדיאפרגמה, בגללה לא מעט מהפוסקים מתנגדים לשימוש בה; ובעניין זה פרסם הרב יואל קטן שני מאמרים ארוכים בבטאון ההלכתי-רפואי 'אסיא', לחזק את ההתנגדות לשימוש בדיאפרגמה). 

דווקא הקשיים צריכים לגרום לנו לתחושה של הבנת האתגר וחיזוק הקשר שלנו עם הקב"ה.

חזקו ואמצו!

לא סביר שבני זוג יהיו אסורים למעלה מחצי שנה.

במקרים כאלו ניתן לסמוך גם על דעת יחיד. לענ"ד כך פוסק הגרש"ז.

אכן לא סביר. אולם המסקנה ההלכתית גם כן אינה הכרחית.

גדולי עולם כמו הרב מרדכי אליהו והרב משה פיינשטיין סברו שיש להתיר רק במקרה שכניסה להריון תגרום לסכנה.

בדעת הגרש"ז ישנם חילוקי דעות. בנספח למאמרו הנזכר, הרב יואל קטן מביא שש עדויות שונות של רבנים שונים שהתייעצו פעמים רבות עם הגרש"ז. יש מהם האומרים שרק בסכנה הוא התיר זאת ויש המרחיבים זאת יותר. נראה, שאין הכרח לומר, שהוא חלק על הרבנים הנ"ל, אלא אם כן נאמר כי הוא חזר בו (כפי שמעיר שם העורך; וכמו שבאמת ידוע לי על הרב דב ליאור שבעבר אסר ואחר כך חזר בו).

בכל אופן, אם רבנים סוברים שיש איסור בדבר (כפי שבאמת שמעתי מרבנים ממכון פוע"ה בעבר), לא ניתן לצפות מהם לפסוק אחרת מדעתם שלהם, גם אם יש רבנים שסוברים אחרת מהם.

שפוסק אחרת.

אני יודעת על מקרים שבהם רבנים שפוסקים כדעת הרב מרדכי אליהו ולא יכלו להתיר, הפנו את הזוג לרב בן שלמה שפוסק אחרת מהם ויכול להקל.

הלכתי, שבמקרה כזה קיים. 

יש מספיק פוסקים שסוברים שהסכנה במקרה כזה קיימת גם בלי צורך להוכיח סכנה מוחשית בהריון נוסף סמוך ללידה.

אתה צריך להיזהר עם אמירות פסקניות כמו אלו שעם כל הצער לא תמיד אפשר להתיר.

יש מרחב תמרון הלכתי רב במקרים כאלה. ואני מציעה לשואלות לפנות לרב בן שלמה או לרב דב ליאור.

בלי להתייחס לגופו של מקרה, שבוודאי פעמים רבות ישנן פתרונות רפואיים והלכתיים שונים, מכל מקום, אי אפשר לאלץ את המציאות ואת ההלכה ללכת לכיוון שאנו רוצים.

כמובן, שרב שאינו בטוח בעצמו, יכול להפנות לרב שהוא סבור שיתן תשובה הלכתית נכונה יותר, ובהחלט הוא יכול לשלוח לרב שהוא סומך עליו שבירר את הנושא, ועל כן הוא נוטה להקל, ובפרט במקרים שהם שעת הדחק.

אולם רב שבירר את הנושא ומגיע למסקנות הלכתיות מסוימות, וסובר שרב אחר טועה (וכמו שבהקשר זה נכתבו דברים ברורים), הוא לא יפנה לאותו רב, שהוא סובר שטועה מבחינה הלכתית או מבחינת הבנת המציאות.

והדבר נכון לגבי כל מי שבוחר או בוחרת לשאול רב.

תמיד ניתן לבחור את הרב המיקל, אם מרגישים שניתן לסמוך עליו, שהוא מכיר את הסוגיה ההלכתית ואת המציאות הרפואית.

אולם אם הבחירה היא ללכת תמיד אחרי הרב המיקל רק משום שהוא מיקל, הרי שאנו לא בוחרים רב. אנו בוחרים את רצונותינו. ככה לא עובדים את ה'. 

ואתה טועה.

לא מדובר ברב שאינו בטוח בעצמו.

אני מדברת על רבנים בעלי שיעור קומה מצד עצמם ששלחו לרב שפוסק אחרת מהם.

אני לא חושבת שאתה מבין כמה הדברים שאתה כותב חמורים וכמה הם נוגעים בדיני נפשות. ומה אתה גוזר על בני זוג במצב המתמשך הזה ואלו השלכות הלכתיות חמורות עלולות לנבוע מהשארת המצב על כנו ללא פיתרון.

נכון שלא לכל בעיה יהיה פתרון הלכתי וודאי לא נאלץ את ההלכה והמציאות. אבל כמו שכתבתי יש מרחב תמרון הלכתי רב מכל הבחינות - גם מצד הפתרון וגם מצד האפשרות לשאול רב אחר.

האם מותר להפיל הריון לא רצוי?

פשוט הוצאתי את ההתקן וזהו. אחרי 7 חודשים שהיינו אסורים, וכמעט יצאתי מדעתי מרוב 7 נקיים, החלטתי לקחת פסק זמן מכל הטירוף הזה.

כולי תקווה שה' פשוט לא יביא הריון. זו אמנם תקווה מטופשת, כי אם לא מונעים הריון ואח"כ נכנסים להריון, מה לנו להלין על המציאות שהכנסנו את עצמינו אליה?

אכן להקפיד על ההלכה ברמה גבוהה זה לא קל. אבל בחיים לא דמיינתי שזה יכול להגיע למצבים כאלו. זו פעם ראשונה בחיי שאני נתקלת בנושא שאין לעולם ההלכה השמרני שום פתרון לתת חוץ מ-"תמשיכי לסבול".

"עולם ההלכה השמרני".. אלא ההלכה.

אבל בהלכה יש דעות בכמה נושאים.

ואת יכולה לשאול למשל את הרב דב ליאור שליט"א, שהוא מגדולי תלמידי חכמים, וגם יש לו "כח דהיתרא" בגלל גדלותו בתורה. כמובן, אם אין מישהו אחר שאת פוסקת דווקא לפיו.

שים לב לפסיקות של רבני הגוש בכל מיני עניינים אל מול פסיקות של רבנים חרדים?

יש בבירור שתי גישות בפסיקת הלכה, ואחת מהן שמרנית מחברתה.

וכן, יש רב ספציפי שאנחנו הולכים לפי פסיקותיו, אך במקרה דנן נראה לי שפסיקותיו יהיו מחמירות משל מכון פועה.

ואגלה לך סוד, גם מכון פועה נחשבים למקלים ביחס לחוגים מסויימים.

שים לב מה הם פוסקים לגבי בדיקות כמו פיפל/היסטרסקופיה/צילום רחם

גם לגבי פרוצדורות של טיפולי פוריות כבר שמעתי מהם פסקים מקלים ביחס לפסקים של רבנים חרדים.

כלומר שגם מכון פועה מונחים איפה שהוא באמצע בקשת הפסיקה.

בנושא של מניעת הריון הם נחשבים למחמירים.

הבחירה לפנות לפוסק אחר היא לא תמיד כ"כ קלה, מבחינה רוחנית זה מלחיץ. איך בכל עניין אני מתייעץ עם רב x ופתאום כשקשה לי אני מחפש את רב y?

אם נמצה באמת את כל האפשרויות הרפואיות (שעדיין לא נוסו - ואין הרבה כאלו) וההלכתיות במסגרת הרבנים שלנו ובכל זאת לא נגיע אל המנוחה והנחלה, ודאי לי שאפנה לגר"ד ליאור, אך כרגע אחרי כזו טלטלה, אני לא רוצה לנסות שום דבר, רוצה רק שקט טהור. 

ולמה אחרי כל בדיקת כל האופציות זה כן בסדר לפנות לרב ליאור? כי נראה לי שה' חפץ ביישובו של עולם ובשמירה על בתי ישראל שלמים וקיימים (ולא חלילה להיפך).

אבל שוב, זה יהיה רק אחרי בדיקת כל האופציות.

היה, שאין "עולם הלכה שמרני" ועולם הלכה שממציא הלכות אחרות...

אבל אכן, יש כאלה שבנושאים מסויימים פסיקותיהם מקלות יותר, ובנושאים אחרים לא.

כמובן, מדברים על רבנים יראי שמיים באמת, לא כאלה ש"פוסקים" לפי אופנה..

יש לכך כבר מקורות קדמוניים, על גישות שונות. החל מבית שמאי ובית הלל. יש אצל רבי חיים ויטאל (מצוטט אצל הרב זצ"ל בדיון בנושא קטניות בפסח), על סוגים של נשמות כאלה וכאלה..

אבל הכל מתוך תורה, הלכה צרופה עפ"י בירור רצון ה'. כולל כל צדדי הבעיה.

אז האמירה שלי בענין, היתה אמירה עקרונית. הערה לגבי התייחסותנו להלכה. לא חושב שיש מחלוקת בזה.

וגם, לא נראה לי שזה קשור ל"רבני הגוש" וכד' בדווקא. מי שפוסק הלכה שם, נניח הרב י"צ רימון, הוא פוסק הלכה מובהק, פוסק מן הסתם בכל נושא כפי שיקול דעת הלכתי עמוק - וגם מהכרת העולם והמציאות.

ויש דברים שרבנים "חרדיים" מקלים מאד. למשל, צומות לנשים.

זה לגבי ההערה העקרונית, ה"לשונית".

אבל למעשה, הרי צערן של בנות ישראל בדברים כאלה ברור, וגם ההשלכות. הרי אני עצמי הצעתי לשאול אולי את הרב ליאור שליט"א.

אני חושב, שהדרך הישרה במקרה כמו אצלכם, מעבר לחיפוש פיתרון הלכתי/מעשי מוסכם, ואם לא מוצאים - הוא לשאול את הרב שלכם, האם לדעתו יש מקום לפנות למישהו גדול שמקל בשאלות כאלה. ואז, לכאורה, זה גם על דעתו.

שמעתי פעם על מקרה שהרב ליאור שליט"א אמר למישהו שאינו יכול להקל בדבר מסויים, אבל שהוא יכול לפנות למישהו שפוסק אחרת..

באמת קשה. יישר כח על ההתנהלות הנכונה גם במצב הזה ("העברה מיד ליד" זו אכן הלכה פשוטה).

לפום צערא אגרא - לפי הצער, השכר.

ואחרי הכל - העמידה על הדברים הבסיסיים הללו, היא העוגן החזק של המשפחה וקיומה וטהרתה - גם כאשר הקושי הזמני גדול.

אל "תישברו".. ח"ו. ה' יעזור לכם.

אבל בהיות שאתם "רוצים הריון", הרי שפיתרון של בעיה אחת, נעוץ בחברתה.

תפנו, כמו שייעצו לכם, למכון פועה, ואם יש צורך לרב מנחם בורשטיין עצמו - ואם יש צורך, קבלו הפניה למומחים נוספים. תמצאו דרך להתגבר על בעיית הפסד-הביוץ, וממילא תיפתר בעז"ה גם הבעיה השניה, לפחות לתקופה ממושכת.

"רק חזק ואמץ"...

זו שיטה שממש עוזרת לסדר. גם להאריך וגם לקצר.

שווה ביותר, ובלי כדורים!

רק תרגילים- קוראים לזה התעמלות הורמונלית.

מומלץ בחום רב!!!

בהצלחה!

יכול להיות שיש להם עוד פתרונות (אם לא עוזר תפני לרב בורשטיין עצמו)

מבחינת המועקה אין לי משהו שעוזר לגמרי, אבל תנסו להפוך את הזמן הזה לחווייתי (בגבולות המותר)- לתת מתנות קטנות אחד לשני, מכתבים או פתקים משמחים, משחקים, לצאת לטיולים במקום לא מבודד\בית קפה, לקנות לעצמך משהו שווה בזמנים היותר קשים 

כשצוברים חוויות חיוביות יש פחות זמן להרגיש את הקושי ולכן קצת יותר קל..

לבניית הקשר כמו בימים שלפני החתונה.

פעם אחת בכל תקופת נידה תצאו ל''דייט'',ותנסו לחזק את הקשר והאהבה ללא מגע.

צריך להבין שהזוגיות היא לא רק המגע אלא גם המגע.

מאחלת לך המון בהצלחה. מבינה את הקושי והתסכול כי גם אני הייתי שם...

אגב.יתכן שאם תפתחי שרשור בפורום עם אופציה לאנונימי תקבלי יותר תשובות....

בענייני הלכה.

אין דבר כזה ש"יותר ויותר רבנים מבינים.. בזמן שאפשר פשוט להקדים את הטבילה" ע"י "קיצור שבעה נקיים"...  אין רב אחד בעולם שיכול "לקצר שבעה נקיים". זו הלכה פסוקה.

אלא שיש לפעמים מציאויות מורכבות-הלכתית. למשל עלתה בזמנו שאלה של מחזור קצר וביוץ מוקדם. והרב שלמה זלמן אויערבאך זצ"ל העלה אפשרות של דילוג על טבילה אחת, וע"י כך כאילו הראיה הבאה תהיה רצף מהקודמת, ויוכלו להתחיל לספור שבעה נקיים מרגע שהיא מסתיימת. היו גם שחלקו.

מכל מקום, בענייני הלכה, כמו בענייני רפואה, חבל להגיד סברות מהשערות. נושא כזה מצריך התייעצות הן רפואית והן הלכתית. ומקבלים תשובה מועילה משתי הבחינות, שאינה פוגעת לא בגוף ולא ברוח.

לכך שאדם יעמוד לתפילה מתוך "הלכה פסוקה", היא מביאה, "כגון: אמר רבי זירא, בנות ישראל הן החמירו על עצמן שאפילו רואה טיפת דם כחרדל יושבת עליו שבעה נקיים".

אז אתה צדקת, מצד אחד (לא ששבעה נקיים זו לא הלכה גמורה. כי במקרה של מה שנקרא בהלכה "זבה גדולה", כפי שהזכרת, זו הלכה גמורה. אבל לא תמיד זה הגדר של אשה בנידותה. וה"מנהג" הוא להתייחס לכל נידות כלשהי ככזו, בגלל הקושי היסודי להבחין).  אבל אכן, הגמרא קוראת לכך "הלכה פסוקה". כלומר, ההנהגה הזו אין עליה עוררין.

ודווקא דבר כזה, שקיבלו עליהן, אפילו בי"ד גדול, לא יכול להתירו. כלומר: אם בי"ד פוסק משהו, יכול לבוא בי"ד גדול ממנו בחוכמה ובמנין, ולשנות. מה שאין כן לגבי מנהג שהתקבל על כל ישראל.

וכנ"ל, זה גם בחלק מהפעמים ממש עצם הדין של התורה.

כמו שכתבת מנסיון?!

או שהנסיון שלך הוא פסיקה עצמית..

גם הרבנים הכי מקלים שיש (בהנחה שהם רבנים אורטודוקסיים ולא רפורמים או משהו אחר)

לא יכולים לבטל הלכה פסוקה. בטח ובטח שלא אדם אנונימי באינטרנט.

לוותר אפילו על יום אחד משבעה נקיים.

אין דבר כזה.

אלא יש אפשרות לא להחמיר, ולהתיר מראות מסויימים שניתן לתלות בסיבה מסויימת, אבל וודאי סופרים 7 נקיים.

ממש קשה...

אתם גיבורי כוח!! זה כוח אמונה עצום! 

תחשבי על כל מלאך טובשאתם יוצרים כל פעם שאתם מתגברים ושומרים.

מעשית - לדעתי- 

א להיות בקשר קבוע צפוף צמוד ומלווה עם רב  או יועצת הלכה לגבי כל תהליך ההיטהרות, יכול להיות שאת מחמירה יותר סתם, יכול להיות שיש עיצות שאפשר לעשות כדי לקצר.

כדאי גם לעשות הדרכה ולימוד אצל מדריכה טובה כדי לעמוד על דיוקי ההלכה- אולי משם גם תבוא ישועה... 

ב יש מגוון של שיטות וכלים בעולם הרפואה האלטרנטיבית כדי להשפיע על מחזור האישה- החל מלימון וקינמון - עובר בדיקור סיני, צמחי מרפא למיניהם, ועוד. 

כולם אופציה.  הן לקיצור ימי הדימום והן להסדרת זמן הביוץ.

ג לגבי פסח

אני לא שוללת בכלל לקחת כדורים רק לזמן של החג-  הדחיה הקלה של הניסיון להרות- שווה את הנחת והזוגיות שלכם בחג.

פרטים אצל הרופאת נשים שלך. 

ד רופאת נשים

האם המחזור תקין? איזה עוד כלים יש לרפואה לתת לך? לכי לרופא מומחה לפוריות, לא סתם כל רופא נשים. 

כדאי גם להיות בקשר עם מכון פועה או גורם דומה ליעוץ על מה כדאי ומה יש להציע בעולם 

למעשה, אין מקסימום...

"יש אמונה" חילקה מפורש בין ספרדים לאשכנזים (4, 5).

והיא התכוונה "מקסימום" שיכול להיות אסור בגלל שיקול הלכתי נטו, ללא קשר למציאות הפיזית.

וזה בדיוק מקביל למה שאמרתן "מינימום".

אם רפלקסולוגיה עבדה בעבורך פעם אחת- למה שלא תעבוד שוב? 

לדעתי כדאי... 

ילדים אצל בייביסיטר/ סבא סבתא

יום חופש / חצי יום עבודה- שניכם!

מנוחת צהרים

פעם- פעמיים בחודש-

ישפיע מאד

בהצלחה!!

"אנשים אומרים"...  שלא יתערבו. וגם "קרובים".

צריך להכניס בראש חזק שזה פשוט לא עניינו של אף אחד. לכל היותר, לחמול על מי שאינו מבין במה הוא לא אמור להתערב בלי שהתבקש.

ואשריכם שנתפסם על דברי טהרה... נקווה שזה ייפתר בדרך משמחת וחיובית.

בשיא הבוטות!

ולבקש עזרה.

רבנים הכי מחמירים יכולים לתת היתרים ועצות מדיהמות שלא חושבים עליהם.

(סתם לדוגמא בדיקת שאוסרת סמוך לזמן תחילת האיסור +כדור שגומר דימום  ואז מקצצים את ה5 ימים..) 

ואז שמים תחתונים שחורות ולא רואים כתמים אין הרגשה שמעתי ולכן מותרים המון זמן [הכל שמעתי זה לא מניסיון אישי]

האם שקלת ליטול קלמנרבין או מרגיעים טבעיים אחרים? לפעמים צריך גם את זה עד שיסתדר

מאמינה בחוסן מנטלי

אז מנסה לשאןב רעיונות🙂

אפשר לשתות קמומיל להרגעה, ולשתות מיץ תפוזים טרי כדי לקבל ויטמין c נקי, אז למה אי אפשר לקחת רגיעון טבעי בכדור?
 

זה לא במקום עצות מנטליות, זה עצה נוספת. אל תבואי שלילית לזה, לא מדובר במשהו כימי או ממכר.

חוץ מההבנה שהעולם מורכב. לפחות אנחנו נמצאים בארץ ישראל, ריבונים על עצמנו, ויכולים להגן מבלי להיות תלויים בחסד המזויף של העמים.
 

ובעז"ה גם זה נראה שבכל מקרה נצא מהמלחמה (אולי סבב) הזה מחוזקים ייתר עם מעמד אחר, בריתות אחרות, ותודעה אחרת.

רק ראיה לטווח הארוך יכולה להועיל כאן.

זה יותר כמו מלחמה אחת מתמשכת עם הפסקות

זה כנראה ימשיך

אולי עוד הרבה זמן

זה לא מחליש אותי

מה שהיה לפני רצף המלחמות הללו

היתה אשליה

שמחיר הניפוץ שלה יכל להיות גבוה בהרבה

כל מה שיקרה

הרבה יותר טוב ממה שהיה פה קודם

הטיפים שלי

להתעלם מהחדשות

לצמצם התייחסות למלחמה למינימום

להתעסק בדברים שיש עליהם שליטה

כאלה שנותנים תחושות טובות

לחיים יש להציע הרבה יותר מאזעקות טילים וחדשות

זה מעבר ללהתעלם מחדשות, זה זה שאי אפשר לתכנן שום דבר, לבסס קרירה, הילדים קופצים וצריך להעסיק אותם והכל מיטלטל

לילדים אולי למצוא פתרון ביניים שיכול להחזיק תקופה

קריירה כדאי שלא תהיה תלויה רק בזמני שגרה

ולעשות איזושהי חלוקה זוגית בקשר לילדים

אפשר לתכנן דברים

במגבלות מסוימות

רוב הדברים אפשריים

אם באמת רוצים אותם

לומדת תנ''ך.

התחלתי בלימוד הנ''ל היומי, וזה פשוט מרחיב את הדרך להסתכל על המציאות. זה נותן ראייה רחבה של מה שקורה כאן והמון המון תקווה. כשקשה לי אני עושה בינג' ומרגישה אח''כ שאני חוזרת לנשום.

זה נותן לי אמונה וחוסן מנטלי בכמויות.

ממליצה מאוד.

אלה פרקי תנ''ך מבוארים על ידי הרב פרנקו מישיבת הגולן.

אפשר למצוא בכל אפליקציה שאת שומעת בה פודקאסטים או מוזיקה.

דוגמא לפרק ששמעתי במוצ''ש האחרון (רק כדי להתבשם. ממליצה בעקרון לשמוע על הסדר)-

'תהילים מזמור פג

ואם שמעת, חשוב לזכור שאלו שיעורים בני חמש-שש שנים, שהוקלטו לפני ה-7.10.

הרלוונטיות שלהם רק מראה כמה אנחנו תחת השגחה אלוקית.

גם אני שומעת, מאוד אוהבת.

אני נמצאת בקבוצה ששולחים בה מידי יום 2 פרקי נ"ך ע"מ לסיים לשבועות

לק"י

אם זה מעודד אותה, היא יכולה לחשוב על זה...

אבל לדעת שזה לא סופי.

לפנות בעדינות ולבקש את החדר הריק?

בכל מקרה נשמע מבאס ממש. מה בעלך עושה בשביל לשפר את התנאים האלו?

ומורכב

אי אפשר להסביר להם?

למה לא היה אפשר להיות בחדר הפנוי למעלה?

לפני שהגעתם שזה יהיה המצב?

וגם אם זה הבית של האחות, אי אפשר שאח שלה ואשתו או האחיינית יהיו שם?

באמת מוזר להזמין כשלפחות לזוג אין מיטה לכל אחד משני בני הזוג

הקשר עם האחות לא חזק גם בלי קשר לחגים?

אין מצב לנסות להתקרב בשגרה כדי שאם תתארחו שוב (אם בכלל תרצי עם כזאת מציאות) תוכלו להשתמש בחדר הפנוי למעלה?

לך אין בכלל קשר עם גיסתך?

והכי חשוב, בעלך מבין אותך בכל הסיפור הזה?

מאוד חשוב שהוא איתך

אם הקשר עם גיסתך טוב, אין אפשרות לפני אירוח שם לבקש ממנה שאתם או הילדים יהיו בחדר השני?

על הדברים האישיים שלה כמו שאמרת לא צריך להיכנס

חבל שתגיעו לשם ותצאו בכזאת הרגשה לא טובה 

מאוד מורכב

וכנראה מצב רגיש ביותר

אגב, להזמין את ההורים אליכם רלוונטי? 

אז אישית, בלי קשר לכלל ההתנהלות, הייתי חושב שמי שמסוגלת להיות אמא, אמורה להחזיק באופן קבוע דירה לעצמה ולא להיות תקועה אצל ההורים, אבל כנראה שגם זה חלק מהמורכבות.

למעשה מציע להתמקד במה נכון לכם, גם אם זה להשאר בבית (אולי להזמין אותם אליכם?), אבל בשום אופן לא להכנס למורכבות בין גיסתך להורים.

מבחינתי, אירוח צריך לכלול תנאים מינימליים כגון מיטה.

אם אין מיטה, אין אירוח שכולל לינה. נקודה.

''אמא, אנחנו נשמח מאוד להתארח אצלכם, אבל בגלל שאין לכם מיטות עבורנו, נגיע ביום שבו אפשר גם לחזור הביתה לישון אחרי האירוח''. ככה פשוט.

בלי דרמות, בלי להפוך את זה ליותר ממה שזה.

אין מיטות, לא מגיעים.

שחלק מהקושי הוא גם שציפו מכם 'להתכלב' בלי שאמרו לכם.

ויש אנשים שבאמת זורם להם לישון מיליון אנשים בחדר קטן (שכנים שלי ישנים קבוע 7 נפשות בממ''ד עם תנאים כמו שתיארת). אבל יש אנשים שאצלם ילד בלי מיטה משלו- לא ישן דקה.

והילדים שלי הם מהסוג האחרון- אז אני מבינה אותך מאוד.

ואשתף שפעם חמי וחמותי הוציאו אותנו לנופש, אבל כדי לחסוך הם החליטו בשבילנו שהילדים ישנו שניים במיטה. שזה סבבה בעיני אנשים מסוימים, אבל אצלנו לא. ממש ממש לא. וגילינו את זה רק כשהגענו לנקודת האירוח.

אני הייתי חצופה מספיק כדי לשלוח שני ילדים לישון בחדר של סבא וסבתא.

ומאז זה לא חזר על עצמו.

ספציפית לגבי 'ליל סדר עם סבא', יש לזה משמעות וחשיבות של המשך העברת מסורת הדורות, אבל יש גם אפשרות אחרת.

רבים שנאלצו בקורונה או במלחמה או בנסיבות אחרות לעשות בעצמם - גילו גילוי חדש. ליל סדר שלכם, בקצב שמתאים לכם כשבעלך ואת ממוקדים בילדים שלכם - זה משהו מיוחד ומרומם מאוד. אפשר גם להזמין חברים לעשות יחד. אם יש לכם כח הכי חשוב (וגם הכי מחנך את ילדכם) להזמין את הזקוקים לכך בשכנותכם - אדם גלמוד, משפחה של עולים שאין להם קרובים בארץ וכד'. אבל קודם כל המיקוד בכם.

זה לא אומר שמעכשיו כך זה יהיה לנצח, יתכן שבעוד כמה שנים יסתדרו דברים ותוכלו לעשות בפורמט זה או אחר סדר עם סבא וסבתא, אבל כרגע זה כנראה יוצא מאוד עמוס - אז כדאי לחשוב על האפשרות.

עשינו את זה לא מעט שנים,

כי גם בשנים שהיינו צריכים להיות בצד שלי לפעמים לא יכלנו בגלל מורכבויות משפחתיות.

אבא שלי עזב לחו"ל לפני 5 שנים וכן יש כאב כזה ותחושת חוסר, זה בעיקר פוגש אותי סביב ליל הסדר

ועדיין מציע למצוא איך להפוך את הלימון ללימונדה.

אנחנו עשינו לבד סדר, זוג עם תינוק, בגלל אילוץ מאוד מורכב וזאת היתה חוויה מכוננת.

אח"כ חלק מהשנים כן נסענו, אבל כשהתאים שמחנו לעשות לבד.

ומצד שני, ממש מרגיש לי שאני מכיר את הסיפור הזה... די דומה לבית שאני מכיר. או בקיצור, יש מצב שאנחנו קרובי משפחה

בכל מקרה, התיאורים נשמעים לא טוב, אבל גם צריך להבין שאלו ההורים של בעלך, ואיזשהו מחיר תצטרכי לשלם על הכבוד שלך לבעלך ולרצון שלו לשמר קשר עם הוריו.

לשמחתי, אני שומע כאן הרבה תחושת הזנחה, אבל לא משהו בלתי הגיוני או לא אפשרי לחלוטין.

מציע שתקיימי שיחה עם בעלך ותחשבו על מה כן ומה לא, ואיך בכל זאת הולכים זה לקראת זה. כי בסופו של דבר דם זה לא מיץ עגבניות ואנחנו צריכים לתת מקום להיבטים סוציולוגים של בני זוגינו.

מציע לך להגיע עם אמפתיה וכבוד לצרכים שלו. קחי בחשבון שהמחיר יכול להיות הוצאה של בטן מלאה שלו על הורייך (אחרי הכל, הגמל לא רואה את דבשתו). וגם להכיר ולקבל את המושג "כניעה".

זה מה יש...

למרות שלא נראה לי.

ביננו אנחנו פתוחים ומדברים על הכל.

על האתגרים בשמפחתי ובמשפחתו.

וגם הוא מבואס מהמצב.

קשה לו שאמא שלו לא יוצאת...

לא מבין מה האחות נתקעה שם שנה פלוס...

וגם מתגעגע, בקיצור, מורכב

הסיפור-מסגרת שתיארת, מתאים אחד לאחד לבית שאני מכיר (ולמגינת הלב, הבית שגדלתי בו. רק שמסיבות שונות אני כמעט לא מתארח בו..). וכן, הכתיבה שלך מתאימה לגיסה שהתארחה בחג. כולנו יודעים שמאוד קשה לה.

מה שכן, זה כנראה לא אתם, גם כי אין הרבה סיכוי שהיא תכתוב כאן, וגם כי כשכנסת לפרטים זה שונה מאוד מהבית שאני מכיר (האספרגר הוא לא אח אלא קרוב ברמה אחרת, והאחות התקועה היא לא דתלשית וזה סיפור של הרבה יותר משנה שנתיים. ועוד כמה פרטים).

מצד שני, דווקא אני מדמיין את אותה גיסה מתייעצת אתי. ובכנות אני בעיקר שואל את עצמי למה מתוך כמה וכמה ילדים שקשה להם, רק היא "עושה כל כך הרבה בעיות"? למה דווקא היא לא מתפשרת? ובפרט באמת שהם באים מעט מאוד (לא רק לאירוח, גם לארוחה קצרה וכדו' הם בקושי באים, וגם כשבאים - זה בלעדיה).

וזה מדגיש לי אולי את מה שצריך לשים לב ולהיות מודעים לו. בשביל לשמר קשר עם משפחה, זה עניין רציני ודורש איזה מחיר משמעותי. אם זה חשוב לכם (כמובן בהנחה שזה באמת חשוב), אז נאלצים לשלם את המחיר. אפשר להפחית את הכמות, אפשר למצוא מקסימום פתרונות לבעיות ספציפיות (נניח אם יש בעיה עם הממד, אז אולי יש לבעלך חבר ילדות או שכן שהוא בקשר טוב איתו, ושינסה לסדר לינה אצלו). אבל אם הקשר הזה חשוב, צריך להבין שיש לו מחיר.

זה לא קל, אבל יכול להיות שגם בילך מתקשה אצל הורייך ושותק, ולא כדאי לעורר דובים. ובכלל יש סיכוי שזה גם קשור לרגישויות ייחודיות שלך.
 

בהצלחה יקרה ♡

שהכיוון של השיח ביניכם פה הולך למקום רע.

אתה די בטוח שאתם משפחה ויש לך בטן מלאה עליה (או על הגיסה האמיתית), מה שמבטיח מתכון נוראי לפורום.

הכי טוב שתדלג על הסיפור הזה, או שתנסה להתאמץ להבין את הצד שלה. זו הזדמנות פז שלך לשמוע ולהיכנס לנעליים של מישהי שאתה חושב ש"רק היא עושה בעיות". אולי תגלה כמה דברים גם על עצמך במהלך הקריאה.
 

ואכמ"ל.

ואני אומר את זה דווקא בגלל שאני מבין את הסיטואציה, וגם אני כנשוי טרי, הייתי ממש שמח להיות קצת פחות דבוק למשפחה של אשתי, אבל בס"ד הבנתי מהר שאין טעם להיפרד ועדיף למסגר ולהתמודד.

ממש מבינה את התסכול על הסיטואציה. זה באמת יכול להרגיש שלא מתחשבים בכם.

זה שלא היה מקום נורמלי לישון, וחוסר הגיינה זה נורא מגעיל ומבאס אין ספק וברור שצריך להסיק מסקנות כלשהן להבא.

יחד עם זה, מציעה גם לחשוב על מה שההורים עוברים עם האחות וכמה זה התגברות והתמודדות יום יומית ואולי עוגמת נפש עבורם, ויש בן עם אספרגר שאולי צריך יחס מיוחד, והם בטוח רצו שתבואו ואתם גם חשובים להם מאוד.

יש מצב שהם נמצאים בסיטואציה מאוד קשה של לנסות לרצות את כולם ובעצם לא יכולים לתת פתרון טוב לכולם בו זמנית. וכמו כל הורים מבוגרים הם פשוט רצו את הילדים שלהם איתם בחג. רצו נחת וזה רצון כל כך מובן.

אני לא אומרת שאת לא צודקת, ההרגשה שלך מובנית ומצודקת.

את לא צריכה לסבול ואולי לא תוכלו להתארח שם בתקופה הקרובה,

אבל אולי כדאי לנסות לראות גם את הצד של ההורים ולהבין את הקשיים שלהם בהתמודדות עם כולם.

אולי זה יתן פרופורציות וחמלה למצב שלהם, גם אם זה לא עושה את המצב שלך יותר קל.

אולי תמצאו דרך לשפר בעתיד את השינה שם ואולי לא. אולי תמצאו דרך אחרת לקשר.

זה לא חייב להיות פתרון מידי אבל כל צעד קטן לחמלה יכול לעזור.

שולחת חיבוק

זה בדיוק הסיפור.

וזה נורמלי.

זהההרבה צרכים שונים בו זמנית וזוג הורים שרוצה לתת לכולם.

אבל בגלל שזיהתי שזה יותר מידי צרכים, גילאים, סטטוסים וכו שמתנגשים, העדפתי ללכת אחרי החג ולא להשאר גם לשבת כי הרגשתי שזה כבר יהיה יותר מידי.

קצת מבאס שלאחות אין עצמאות ולא נראה שיש אופק להתנחלות שלהם שם.

להורים זה ממש קשה אבל לא ברור לי למה הם נתקעים שם.

בעבר גיסתי היתה עובדת ומאז הלידה שזה שנתיים היא רוצה לגדל את הילדה בבית אז עובדת רק שעה ביום וההכנסה בהתאם והבן זוג לא יודעת היה שם קצת און אנד אוף אז לא ברור..

הפתרון הקל שלהם זה להיוצ אצל ההורים, הסבתא עוזרת המון עם הילדה, חוסכים הוצאות, אבל בעיניי זה קטסטרופה.

גם כמובן דוחק אותנו הצידה לסבא ולסבתא לא נשאר גרם של כח וסבלנות לילדים שלנו. אבל מעבר לזה הסבתא אישה חולה וכולם בבית עליה זה עומס. 

כמה מורכבות

כמה זה דורש לנווט בין חלקי המשפחה בעיקר שזה חשוב לכם וזה מביא גם מחירים לא פשוטים כמו שכתבת.

@שבורת,לב כתבה מאוד יפה כאן

את כנראה לא תוכלי לפתור את המצב עם הגיסה,

זה שלהם.

אל תקחי עליך דברים שמיותרים לך.

אבל את מקסימה שלמרות הכל היית שם בחג ומקסימה החשיבות של חג עם ההורים בעיניך.

זה לא מובן מאליו.

צריך לקוות שעם הזמן אולי יהיו שינויים.

יש עוד שנה עד ליל הסדר הבא ובינתיים יכול להיות שדברים יזוזו וישתנו לטובה.

צריך זמן וסבלנות.

❤️

ליל סדר עם הסבא והסבתא. מעריכה אותך ממש.   זו כן חוויה שזוכרים הילדים.    מבינה שהיה לך קשה ומעריכה גם את הסבתא שמתמודדת בכל כך הרבה חזיתות : הבת הלא נשואה עם הרגישות הדתלשית - קורה במשפחות דתיות ובאמת הולכים על ביצים כדי לא לנתק ולהתנתק, הבן עם האספרגר וגם הרצון לארח אתכם - משפחה שלמה כשאין להם תנאים מתאימים. חושבת שאולי כדאי מראש לחשוב איך לעזור לסבתא, אולי להביא מיטה מתקפלת, אולי משהו בניקיונות לפני, להביא מצעים שלכם (אני מביאה קבוע כדי לא להוסיף כביסות למארחים) וכד'. חושבת שכיוון חשיבה כזה, שהסבתא מתאמצת ולא ככ מצליח לה כי קשה לעמוד בצרכים של כולם ורצון לעזור לה וליצור חוויה משופרת לכולכם כחזית מאוחדת, יכול לעזור גם לתחושות שלך.

הסורקים - מחזירים את הכלבים הביתה | Facebook

עד יום חמישי זה הרבה זמן

גם הבעלים יחפש את הכלב

וגם הכלב "יתגעגע" 

אוכלים אוכל טעים

פוגשים חברים

לומדים

מדברים איתם בטלפון 

בהצלחה! נשמע לא פשוט בכלל...

מבקשות מג'מני דברים מופרכים לדפי צביעה, ואז מדפיסות וצובעות

כולל מצוות סיפור יציאת מצרים.

אמנם כמינימום שבמינימום, למי שלא מצליח הכל (או חייל וכד' שיש לו דקות ספורות), יוצאים ידי חובת סיפור יציאת מצרים בהזכרת יציאת מצרים שבקידוש (וכמובן - לשתות כוס ראשונה) ולהגיד מ"רבן גמליאל היה אומר וכו' לפיכך וכו'" עם הברכה שחותמת את המגיד וכוס שניה.

(מקור: משנ"ב סימן תע"ג ס"ק ס"ד).

נוהגים להשתדל מאוד לשמוע גם את עשרת המכות (משנ"ב שם) ולכאורה כדאי מאוד גם את הפסקה של "עבדים היינו" שבהתחלה, שבה מופיע סיפור השיעבוד והיציאה בקיצור. (ע"פ דבריו בסימן תע"ב ס"ק נ')

מעבר לזה - כמובן כל המרבה, הרי זה משובח, אבל אם את מפסידה קטעים מכל הדרשה הארוכה של "ארמי עובד אבי וכו'" - לא צריך להילחץ להשלים.

עשרת המכות מאוד חשוב

כל השאר פחות מהותי

מגיד לוקח כ10 דקות בקריאה מהירה ורצופה

הלל כ3-4 דקות

לא רואה לחץ להשלים כלום.

תכווני בקידוש. תגידי "פסח מצה ומרור" את עשרת המכות.

ותכוונתי "ולהגדת לבנך". תספרי להם שאת מתזזת אחרים כי זה פסח.

או שלשם שינוי אל תתזזי.

ואז הם ישאלו מה קרה שאת ככה נינוחה?

אז תספרי להם שעבדים היינו ועכשיו את בת חורין 🤣

פסח שמח 

מתוך שולחן ערוך "הרב", תעג סעיף מג:

ועיקר נוסח ההגדה שתקנו חכמים חובה על הכל הוא מתחילת עבדים היינו עד הרי זה משובח ואחר כך מתחלה עובדי עבודה זרה היו אבותינו כו' עד סוף דרוש פרשת ארמי אובד אבי ואח"כ פסח שהיו אוכלין כו' מצה זו כו' מרור זה כו' בכל דור ודור כו' ואותנו הוציא משם כו' לפיכך כו' עד ברוך אתה ה' גאל ישראל ושאר כל נוסח ההגדה הוא מנהג שנהגו כל ישראל מדורות הראשונים:

נ.ב. מה שהוא כותב "סוף דרוש פרשת ארמי אובד אבי" - הכוונה היא עד עשרת המכות (ולא חייבים להוסיף את דברי רבי יוסי הגלילי וחבריו)

צריך לומר, או לפחות להקשיב, מ"רבן גמליאל אומר, כל שלא אמר..." עד הברכה שלאחר ההגדה.

אם תרצי אבדוק במדויק

בעיקרון נשים חיבות בכל מצוות הלילה כמו גברים - נשואים טריים

וציינתי את המקורות.

העובדה שכמה ניקים שונים, ענו על דעת עצמם בלי מקורות ו(כנראה) בלי לדעת בכלל, כיצד הראשונים והפוסקים השונים הבינו את המשפט היחיד שהם ציטטו, מדגישה שוב עד כמה הפורום אינו במה מתאימה לפסיקת הלכה.

ולתועלת הציבור, להלן דברי המשנה ברורה, סימן תעג סעיף קטן סד:

גם נשים חייבות במצות הלילה ובאמירת הגדה ... ולכן החיוב גם על המשרתת שתשב אצל השולחן ותשמע כל ההגדה ואם צריכות לצאת לחוץ לבשל עכ"פ מחויבת לשמוע הקידוש וכשיגיע לר"ג אומר כל שלא אמר וכו' תכנוס ותשמע עד לאחר שתיית כוס ב' שהרי מי שלא אמר ג' דברים הללו לא יצא ונוהגין שגם קוראין אותן שתשמע סדר עשרה מכות שהביא הקב"ה על מצרים כדי להגיד להם כמה נסים עשה הקב"ה בשביל ישראל

בזמן וביום הכי לחוץ בשנה אולי זה לא הזמן לתהליכי עומק,

לכן ממליצה רגע לעבור את היום ומחר כמה שאפשר, ובהמשך לראות במבט-על איך לגשת לנושא.

גם לבחון יותר לעומק את הצורך שלך שם,

גם את ההתנהלות עצמה של כל אחד מבני הבית בנושא הסדר והניקיון,

גם להקשיב פנימה ולפתוח לעומק את הצד של בעלך שכתבת שהוא כן מנסה לסדר

וכי הזמנים בהם הוא לא מסדר עבורו הם כי "גם ככה את לא מרוצה" כדבריו.

כלומר להקשיב רגע לחוויה הפנימית גם שלו.

שהוא כן מנסה וניסה לסדר.

שאולי לא יודע או לא מסוגל או קשה לו לסדר כמוך, אולי זו לא החוזקה הכי חזקה שלו, אולי הוא "סתם" שונה ממך והראש שלו פועל אחרת וכן הלאה...

וגם שהוא לא מסדר לא כי לא אכפת לו, לא כי הוא נגדך, אלא כי באמת באמת הוא מרגיש שמה זה שווה אם גם ככה תהיי לא מרוצה, אז הוא במעין "אין כניסה" כמו תמרור כזה.

אם אסדר - אשתי לא תהיה מרוצה.

אם לא אסדר - אשתי לא תהיה מרוצה.

אז מה אוכל לעשות?

אולי אני מרגיש שכל מה שלא אעשה זה אף פעם לא יהיה בסדר או מספיק?

שאין לי שם כניסה, אין לי שם מוצא?

אולי אני צריך להרגיש שם בעומק שכן יש הכרה למאמץ שאני כן עושה,

שכן יש קבלה לשוני ולאדם שאני,

שכן אשתי שמחה ומאושרת,

שכן אני יכול לתת יד ולתחזק את הבית כמו שצריך ויש לכך ניראות והערכה?

וכמובן לשמוע גם לעומק אותך.

ואז להגיע למציאת דרכי כיוון שיכולים להתאים לשניכם.

אחרי ראיית עומק שלך

ראיית עומק שלו

ראיית עומק של ההתנהלות כולה בנושא

השלב של ההתקדמות והפתרונות יכול להגיע יותר בבהירות, אבל רק על גבי ההבנה לעומק והניראות של כל הנ"ל.

שולחת עוד חיבוק וחיזוק

ב"הצלחה גדולה בכל יקרה!

ומצרפת לך כאן שתי הודעות שכתבתי בדיוק מקודם בפורום הו"ל שיכולות להתאים גם לכאן ❤️

קוצר רוח ועבודה קשה

וקצת על הזוגיות שלנו בתקופה הזו 

(משום מה קצת מתקשה ולא עובד לי להעתיק את הכתובת של הקישור עצמו, אז ניסיתי מה שיכולתי בינתיים ואם לא עובדים לך הקישורים אפשר פשוט להיכנס לכרטיס שלי ולראות את שתי ההודעות האלה שם בצורה מסודרת...)

אם כן אני מציעה לרכז כל תחום באותו אזור, לתת מקום לכל דבר ואם צריך לכתוב על כל מגירה וקופסא מה יש בה. כשיש מקום לכל דבר, וכל תחום באותו האיזור הרבה יותר קל לשמור על סדר גם למאותגרי סדר קשים. ואם הםממש מאותגרים שלטים ממש יכולים לעזור כי הם רואים בדיוק איפה כל דבר

צריך כמובן תקופת הטמעה,אבל זה עדין מקל מאד

אם לא קשה לך אפשר גם לזרוק ולפנות מהבית דברים לא נצרכים,ואז זה מוריד מהבלגן כי יש פחות מה לבלגן

וזו תקופה שצריך לנשוך שפתיים ולהחזיק מעמד.

לאחרי פסח אני מציעה חלוקת תפקידים שבה את האחראית הבלעדית על הסדר ו"בתמורה" הוא אחראי על משהו אחר (רצוי משהו שאת שונאת לעשות).

בתור המבולגנת מביננו אני יכולה להעיד שאני בכלל לא *רואה* שום בלגאן בזמן שהוא משתגע ולכן זה פתרון ממש טוב שבו הצד המסודר משלים עם הבלגאן של השני אבל "מרוויח" ממקום אחר.

אם יורשה לי, שאת בעצם כועסת על אנשים שמנסים לעזור (וטועים) ומוציאה את החשק שלהם מזה. גם על הבעל ועכשיו גם על הילדה שלך.

גם התגובה שלו "גם ככה את לא מרוצה" נשמע כמו "אני עושה את המקסימום שלי ואת לא מרוצה". זה לבד מוציא את החשק.

המחשבה שלי: רשימה סגורה, לתת לו משימות שלא מטרגרות אותו איתך, ובטח שלא להעיר לו. זה לא מועיל לכם.

נשמע שאת מאוד מוצפת, יש עלייך הרבה עומס ופסח עושה להכל בוסט.

את רוצה שותפות ואת צודקת, כשאין זה מאוד מתסכל.

אני חושבת שזה יותר עמוק מהבלגן הטכני וכדאי לברר מה קורה לך בפנים ובזוגיות.

בקשר לילדה-

ברגע שאת שמה עליה תווית שהיא כמו אבא שלה המוח שלך כבר מתחיל לחפש הוכחות לזה ואז כל דבר קטן שהיא עושה נצבע דרך זה.

היא קצת אבא שלה וקצת כמוך ובעיקר היא אדם בפני עצמה.

היא תלמד ממך מיומנויות בצורה יותר טובה כשזה יבוא בלי לחץ.

אז אולי הכי שווה כרגע להתרכז בלהחליף את המחשבה שהיא דומה לאבא שלה במחשבה אחרת כמו שהיא עדיין לומדת.

זה יעשה המון הבדל.

שולחת חיבוק❤️🧘🏽‍♀️🙏

פרחים מידי יום שישי,

לקום בלילה לילדים הקטנים

לקום איתה בלילה גם כשהיא מניקה כדי לעזור

אחריות לניקיון הבית

אחריות לקניות השבועיות

מתנה שווה ליום הולדת

ליזום מידי פעם יציאה לבית קפה/מסעדה

ליזום לצאת איתה לקניות לעצמה בקניון

לאפשר לישון עד מאוחר בשבת בבוקר

חופשות שוות בארץ או בחו"ל 

בעיניי זה מיותר לחלוטין שהבעל גם יקום בלילה,לפחות שהבעל ישן כמו שצריך

מי שבא לה להעיף עגבניות...רחמים...הכל נקי פה לפסח...

לי היו תקופות בתחילת ההנקה

שהציל אותי כשהוא היה קם לעזור לי

אבל כן היינו עושים סוג של תורנות או לפחות קימה אחת שלי כדי שיהיה לה 4-5 שעות רצופות של שינה.

אחרת זה מורכב להמשיך לתפקד שכל שעתיים צריך לקום להאכיל + יש בית ועוד ילדים שצריכים את צרכי הבית 

יש תינוקות שלא נרדמים מיד אחרי הנקה.

ואפילו רק להביא את התינוק לאישה להנקה בשכיבה יכול להקל מאוד מאוד.

הוא כתב שהוא קם במקומה...

זה לא רלוונטי

לקום יחד איתה כן

רק בשביל להביא/להחזיר תינוק,

זה תינוקי ומיותר בעיניי,במיוחד אם הבעל עובד למחרת.

ככה לא באמת צריך להתעורר אלא ממשיכים להניק חצי מתוך שינה.

ויש גם אמהות מניקות שעובדות.

ויש הבדל מהותי בעיניי, בין מה גבר יכול לעשות לאשתו, לבין אשה שיכולה לעשות לבעלה.
מבחינת התפיסה- זה חופף בעיניי והכלל הוא- לאן מכוון החץ? מה בראש סדר העדיפויות?
כל הפעולות הקטנות- והנחוצות מאוד, צריכות לנבוע היכן ומתי שבן הזוג יצליח לחוש תחושת אכפתיות, וזה שאני בראש סדר העדיפויות.
ברור שאנחנו חיים עם רגליים על הקרקע, ויש בלתמי"ם ויש  עניינים אבל מה מניע אותי?
מקווה שזה ברור..
לעניין הטכני-
לפי דעתי אשה צריכה להרגיש יציבות, לקיחת אחריות ויוזמה.
מה הבעל יכול לעשות?
ליזום דייט- ביתי או בחוץ, אחת לשבוע או לשבועיים, לדאוג שיש מי שישמור על הילדים (לא לבקש מאשתו אבל שהוא יהיה זה שמוביל את העניין)
משקה שהיא אוהבת בלי שהיא תצטרך לבקש
משהו טעים שהיא אוהבת
מסאז'- בזמנים שמותר, או אפילו לרכוש לה מסאז' מקצועי
הודעות במהלך היום, גם הבעת חיבה רגשות ומחשבות וגם שיתוף -נתקלתי בסרטון\ פוסט הזה וחשבתי עלייך (משהו שמביע אהבה, הערכה או תשוקה)
כמובן שפינוק של מתנה שווה מדיי פעם, מבלי שהיא תצטרך להתחנן ולהזכיר מליון פעם, לשים לב היא היא רומזת או אומרת שרוצה משהו, ולהפתיע איתו
לסדר לה את המיטה
אם מתאפשר לשניכם בלו"ז- לשחרר אותה לעשות כרצונה לזמן פינוק של מה שהיא רוצה, כמה שעות מבלי שהיא תצטרך לדאוג איך הבית מתפקד ומסתדר...
כשיש אפשרות לתת לה לישון עד מאוחר בשקט\ שנ"צ
ושוב חוזרת לעיקרון- שהיא תרגיש במעשים ולא רק בדיבורים שאתה חושב עליה ושהיא נמצאת בראש סדר העדיפויות.

נשמע שפותח הפוסט הוא גבר לכן עניתי על הצד הנותן הגברי..
 

מה שהשני אוהב

אני אוהבת קפה

כיף לי שהוא מפנק אותי בכוס קפה עם שוקולד

הוא אוהב אוכל טוב

כיף לו שאני מפנקת בארוחה שווה

פתקים זה תמיד טוב

פרחים אני פחות בקטע

דווקא בעלי שמח לקבל עציצים יש לו גינה מכובדת

לצאת ביחד לטייל

הוא מאוד אוהב לצאת לאיזה מעיין

אני אוהבת לבתי קפה

שמשתנה מאדם לאדם.

כן יש בזה משהו טיפונת לא־רומנטי לשאול "מה עושה לךָ/ךְ את זה"

אבל באמת אנשים כל־כך שונים וכל־אחד אוהב ומתלהב ממשהו אחר.

סבורני שהחכמה הגדולה היא לאו דווקא לעשות את המעשה הרומנטי הגנרי אלא דווקא לדעת מה הצד שני האוהב? מה האופי שלו? מה הנקודה שנוגעת בו/בה בדווקא?