יש להם פתרונות הלכתיים ורפואיים בתחום (חבל שלא פניתם כבר מההתחלה והגעתם למצב הזה)

ויש את הרב בן שלמה שמאד ממליצים עליו בפורום (לא מהכרות אישית) שמאד מתאמץ להתיר אשה לבעלה, 

אם הוא לא סותר את הפסיקה של הרב שלכם שווה ללכת גם אליו

מכון פועה הם לא רופאים ולא יקחו אחריות על העצה שהם נותנים.

ממליצה לך על ד"ר נילי חנה איסרליס במאוחדת בית שמש

יש לה גם קליניקה פרטית

ממש לא כל רופא נשים מבין בתחום, גם אם הוא דתי

ומכון פועה מכירים את הרופאים שמבינים בתחום ויכולים להנחות למי ללכת

וגם לעזור מהכיוון ההלכתי

(את מכירה אותם שאת אומרת את זה?)

מתייעצת איתם המון. ולמדתי שיש תחומים שאין להם תשובה אמיתית לתת לזוג. כמו לדוג' בנושא של מניעת הריון. אם יש אשה שכל אמצעי המניעה לא טובים לה, הם בד"כ לא יתירו לה דיאפרגמה (אא"כ היא אחרי ניתוח קיסרי). הם יכולים להמליץ לך על סרזט ואם זה לא הולך אז נובהרינג ואם זה לא הולך אז התקן ובכל מעבר כזה יש לך עוד דימומים ועוד דימומים וזוג יכול להישאר אסורים חודשים (ולפעמים אפילו שנה שלימה) רק בגלל כל הנסיונות האלו.

תקופות כאלו גורמות לכ"כ הרבה מתחים בין בני זוג, וכ"כ הרבה עגמת נפש לאשה שבמשך שנה שלימה רק עסוקה בלעשות עוד 7 נקיים ועוד 7 נקיים ולקבל עוד וסת ועוד וסת, ושוב לקבוע תור לרופאה ושוב להחליף אמצעי מניעה, ושוב מרשם חדש ועוד פעם ללכת לבית מרקחת 

(ושלא נדבר על איזו שנאה זה גורם כלפי המצווה של טהרת המשפחה. גם אם את הבחורה הכי דוסית בעולם את לא תעמדי בזה)

ומה כבר רציתי? למנוע הריון. למה זה צריך להיות כזה סיפור?

לא תמיד התשובה שאנחנו מבקשים לקבל היא התשובה הנכונה.

הנושאים הללו בהחלט רגישים, ותמיד אפשר לומר, שניתן היה לקבל תשובה אחרת, ובפרט שבקלות רבה היום ניתן לברר בכל דבר, מי הרבנים המתירים, ומי שמחפש היתרים בכל מחיר, יודע מה לעשות.

אולם מי שמחפש את האמת יודע, כי פעמים רבות ההקפדה כראוי על פרטי ההלכה, אינה קלה.

מניעת הריון אינה דבר שניתן לעשות ללא סיבה מוצדקת.

גם כאשר יש סיבה מוצדקת, לא כל דרך לעשות זאת, נכונה מבחינה הלכתית.

(ולגופם של דברים, באמת ישנה בעיה בדיאפרגמה, בגללה לא מעט מהפוסקים מתנגדים לשימוש בה; ובעניין זה פרסם הרב יואל קטן שני מאמרים ארוכים בבטאון ההלכתי-רפואי 'אסיא', לחזק את ההתנגדות לשימוש בדיאפרגמה). 

דווקא הקשיים צריכים לגרום לנו לתחושה של הבנת האתגר וחיזוק הקשר שלנו עם הקב"ה.

חזקו ואמצו!

לא סביר שבני זוג יהיו אסורים למעלה מחצי שנה.

במקרים כאלו ניתן לסמוך גם על דעת יחיד. לענ"ד כך פוסק הגרש"ז.

אכן לא סביר. אולם המסקנה ההלכתית גם כן אינה הכרחית.

גדולי עולם כמו הרב מרדכי אליהו והרב משה פיינשטיין סברו שיש להתיר רק במקרה שכניסה להריון תגרום לסכנה.

בדעת הגרש"ז ישנם חילוקי דעות. בנספח למאמרו הנזכר, הרב יואל קטן מביא שש עדויות שונות של רבנים שונים שהתייעצו פעמים רבות עם הגרש"ז. יש מהם האומרים שרק בסכנה הוא התיר זאת ויש המרחיבים זאת יותר. נראה, שאין הכרח לומר, שהוא חלק על הרבנים הנ"ל, אלא אם כן נאמר כי הוא חזר בו (כפי שמעיר שם העורך; וכמו שבאמת ידוע לי על הרב דב ליאור שבעבר אסר ואחר כך חזר בו).

בכל אופן, אם רבנים סוברים שיש איסור בדבר (כפי שבאמת שמעתי מרבנים ממכון פוע"ה בעבר), לא ניתן לצפות מהם לפסוק אחרת מדעתם שלהם, גם אם יש רבנים שסוברים אחרת מהם.

שפוסק אחרת.

אני יודעת על מקרים שבהם רבנים שפוסקים כדעת הרב מרדכי אליהו ולא יכלו להתיר, הפנו את הזוג לרב בן שלמה שפוסק אחרת מהם ויכול להקל.

הלכתי, שבמקרה כזה קיים. 

יש מספיק פוסקים שסוברים שהסכנה במקרה כזה קיימת גם בלי צורך להוכיח סכנה מוחשית בהריון נוסף סמוך ללידה.

אתה צריך להיזהר עם אמירות פסקניות כמו אלו שעם כל הצער לא תמיד אפשר להתיר.

יש מרחב תמרון הלכתי רב במקרים כאלה. ואני מציעה לשואלות לפנות לרב בן שלמה או לרב דב ליאור.

בלי להתייחס לגופו של מקרה, שבוודאי פעמים רבות ישנן פתרונות רפואיים והלכתיים שונים, מכל מקום, אי אפשר לאלץ את המציאות ואת ההלכה ללכת לכיוון שאנו רוצים.

כמובן, שרב שאינו בטוח בעצמו, יכול להפנות לרב שהוא סבור שיתן תשובה הלכתית נכונה יותר, ובהחלט הוא יכול לשלוח לרב שהוא סומך עליו שבירר את הנושא, ועל כן הוא נוטה להקל, ובפרט במקרים שהם שעת הדחק.

אולם רב שבירר את הנושא ומגיע למסקנות הלכתיות מסוימות, וסובר שרב אחר טועה (וכמו שבהקשר זה נכתבו דברים ברורים), הוא לא יפנה לאותו רב, שהוא סובר שטועה מבחינה הלכתית או מבחינת הבנת המציאות.

והדבר נכון לגבי כל מי שבוחר או בוחרת לשאול רב.

תמיד ניתן לבחור את הרב המיקל, אם מרגישים שניתן לסמוך עליו, שהוא מכיר את הסוגיה ההלכתית ואת המציאות הרפואית.

אולם אם הבחירה היא ללכת תמיד אחרי הרב המיקל רק משום שהוא מיקל, הרי שאנו לא בוחרים רב. אנו בוחרים את רצונותינו. ככה לא עובדים את ה'. 

ואתה טועה.

לא מדובר ברב שאינו בטוח בעצמו.

אני מדברת על רבנים בעלי שיעור קומה מצד עצמם ששלחו לרב שפוסק אחרת מהם.

אני לא חושבת שאתה מבין כמה הדברים שאתה כותב חמורים וכמה הם נוגעים בדיני נפשות. ומה אתה גוזר על בני זוג במצב המתמשך הזה ואלו השלכות הלכתיות חמורות עלולות לנבוע מהשארת המצב על כנו ללא פיתרון.

נכון שלא לכל בעיה יהיה פתרון הלכתי וודאי לא נאלץ את ההלכה והמציאות. אבל כמו שכתבתי יש מרחב תמרון הלכתי רב מכל הבחינות - גם מצד הפתרון וגם מצד האפשרות לשאול רב אחר.

האם מותר להפיל הריון לא רצוי?

פשוט הוצאתי את ההתקן וזהו. אחרי 7 חודשים שהיינו אסורים, וכמעט יצאתי מדעתי מרוב 7 נקיים, החלטתי לקחת פסק זמן מכל הטירוף הזה.

כולי תקווה שה' פשוט לא יביא הריון. זו אמנם תקווה מטופשת, כי אם לא מונעים הריון ואח"כ נכנסים להריון, מה לנו להלין על המציאות שהכנסנו את עצמינו אליה?

אכן להקפיד על ההלכה ברמה גבוהה זה לא קל. אבל בחיים לא דמיינתי שזה יכול להגיע למצבים כאלו. זו פעם ראשונה בחיי שאני נתקלת בנושא שאין לעולם ההלכה השמרני שום פתרון לתת חוץ מ-"תמשיכי לסבול".

"עולם ההלכה השמרני".. אלא ההלכה.

אבל בהלכה יש דעות בכמה נושאים.

ואת יכולה לשאול למשל את הרב דב ליאור שליט"א, שהוא מגדולי תלמידי חכמים, וגם יש לו "כח דהיתרא" בגלל גדלותו בתורה. כמובן, אם אין מישהו אחר שאת פוסקת דווקא לפיו.

שים לב לפסיקות של רבני הגוש בכל מיני עניינים אל מול פסיקות של רבנים חרדים?

יש בבירור שתי גישות בפסיקת הלכה, ואחת מהן שמרנית מחברתה.

וכן, יש רב ספציפי שאנחנו הולכים לפי פסיקותיו, אך במקרה דנן נראה לי שפסיקותיו יהיו מחמירות משל מכון פועה.

ואגלה לך סוד, גם מכון פועה נחשבים למקלים ביחס לחוגים מסויימים.

שים לב מה הם פוסקים לגבי בדיקות כמו פיפל/היסטרסקופיה/צילום רחם

גם לגבי פרוצדורות של טיפולי פוריות כבר שמעתי מהם פסקים מקלים ביחס לפסקים של רבנים חרדים.

כלומר שגם מכון פועה מונחים איפה שהוא באמצע בקשת הפסיקה.

בנושא של מניעת הריון הם נחשבים למחמירים.

הבחירה לפנות לפוסק אחר היא לא תמיד כ"כ קלה, מבחינה רוחנית זה מלחיץ. איך בכל עניין אני מתייעץ עם רב x ופתאום כשקשה לי אני מחפש את רב y?

אם נמצה באמת את כל האפשרויות הרפואיות (שעדיין לא נוסו - ואין הרבה כאלו) וההלכתיות במסגרת הרבנים שלנו ובכל זאת לא נגיע אל המנוחה והנחלה, ודאי לי שאפנה לגר"ד ליאור, אך כרגע אחרי כזו טלטלה, אני לא רוצה לנסות שום דבר, רוצה רק שקט טהור. 

ולמה אחרי כל בדיקת כל האופציות זה כן בסדר לפנות לרב ליאור? כי נראה לי שה' חפץ ביישובו של עולם ובשמירה על בתי ישראל שלמים וקיימים (ולא חלילה להיפך).

אבל שוב, זה יהיה רק אחרי בדיקת כל האופציות.

היה, שאין "עולם הלכה שמרני" ועולם הלכה שממציא הלכות אחרות...

אבל אכן, יש כאלה שבנושאים מסויימים פסיקותיהם מקלות יותר, ובנושאים אחרים לא.

כמובן, מדברים על רבנים יראי שמיים באמת, לא כאלה ש"פוסקים" לפי אופנה..

יש לכך כבר מקורות קדמוניים, על גישות שונות. החל מבית שמאי ובית הלל. יש אצל רבי חיים ויטאל (מצוטט אצל הרב זצ"ל בדיון בנושא קטניות בפסח), על סוגים של נשמות כאלה וכאלה..

אבל הכל מתוך תורה, הלכה צרופה עפ"י בירור רצון ה'. כולל כל צדדי הבעיה.

אז האמירה שלי בענין, היתה אמירה עקרונית. הערה לגבי התייחסותנו להלכה. לא חושב שיש מחלוקת בזה.

וגם, לא נראה לי שזה קשור ל"רבני הגוש" וכד' בדווקא. מי שפוסק הלכה שם, נניח הרב י"צ רימון, הוא פוסק הלכה מובהק, פוסק מן הסתם בכל נושא כפי שיקול דעת הלכתי עמוק - וגם מהכרת העולם והמציאות.

ויש דברים שרבנים "חרדיים" מקלים מאד. למשל, צומות לנשים.

זה לגבי ההערה העקרונית, ה"לשונית".

אבל למעשה, הרי צערן של בנות ישראל בדברים כאלה ברור, וגם ההשלכות. הרי אני עצמי הצעתי לשאול אולי את הרב ליאור שליט"א.

אני חושב, שהדרך הישרה במקרה כמו אצלכם, מעבר לחיפוש פיתרון הלכתי/מעשי מוסכם, ואם לא מוצאים - הוא לשאול את הרב שלכם, האם לדעתו יש מקום לפנות למישהו גדול שמקל בשאלות כאלה. ואז, לכאורה, זה גם על דעתו.

שמעתי פעם על מקרה שהרב ליאור שליט"א אמר למישהו שאינו יכול להקל בדבר מסויים, אבל שהוא יכול לפנות למישהו שפוסק אחרת..

באמת קשה. יישר כח על ההתנהלות הנכונה גם במצב הזה ("העברה מיד ליד" זו אכן הלכה פשוטה).

לפום צערא אגרא - לפי הצער, השכר.

ואחרי הכל - העמידה על הדברים הבסיסיים הללו, היא העוגן החזק של המשפחה וקיומה וטהרתה - גם כאשר הקושי הזמני גדול.

אל "תישברו".. ח"ו. ה' יעזור לכם.

אבל בהיות שאתם "רוצים הריון", הרי שפיתרון של בעיה אחת, נעוץ בחברתה.

תפנו, כמו שייעצו לכם, למכון פועה, ואם יש צורך לרב מנחם בורשטיין עצמו - ואם יש צורך, קבלו הפניה למומחים נוספים. תמצאו דרך להתגבר על בעיית הפסד-הביוץ, וממילא תיפתר בעז"ה גם הבעיה השניה, לפחות לתקופה ממושכת.

"רק חזק ואמץ"...

אני בעד. ממש ממש

מחר?

(אני פשוט באמצע לבלוע מצב רוח נוראי עכשיו)

יכול להיות שיש להם עוד פתרונות (אם לא עוזר תפני לרב בורשטיין עצמו)

מבחינת המועקה אין לי משהו שעוזר לגמרי, אבל תנסו להפוך את הזמן הזה לחווייתי (בגבולות המותר)- לתת מתנות קטנות אחד לשני, מכתבים או פתקים משמחים, משחקים, לצאת לטיולים במקום לא מבודד\בית קפה, לקנות לעצמך משהו שווה בזמנים היותר קשים 

כשצוברים חוויות חיוביות יש פחות זמן להרגיש את הקושי ולכן קצת יותר קל..

לבניית הקשר כמו בימים שלפני החתונה.

פעם אחת בכל תקופת נידה תצאו ל''דייט'',ותנסו לחזק את הקשר והאהבה ללא מגע.

צריך להבין שהזוגיות היא לא רק המגע אלא גם המגע.

מאחלת לך המון בהצלחה. מבינה את הקושי והתסכול כי גם אני הייתי שם...

אגב.יתכן שאם תפתחי שרשור בפורום עם אופציה לאנונימי תקבלי יותר תשובות....

בענייני הלכה.

אין דבר כזה ש"יותר ויותר רבנים מבינים.. בזמן שאפשר פשוט להקדים את הטבילה" ע"י "קיצור שבעה נקיים"...  אין רב אחד בעולם שיכול "לקצר שבעה נקיים". זו הלכה פסוקה.

אלא שיש לפעמים מציאויות מורכבות-הלכתית. למשל עלתה בזמנו שאלה של מחזור קצר וביוץ מוקדם. והרב שלמה זלמן אויערבאך זצ"ל העלה אפשרות של דילוג על טבילה אחת, וע"י כך כאילו הראיה הבאה תהיה רצף מהקודמת, ויוכלו להתחיל לספור שבעה נקיים מרגע שהיא מסתיימת. היו גם שחלקו.

מכל מקום, בענייני הלכה, כמו בענייני רפואה, חבל להגיד סברות מהשערות. נושא כזה מצריך התייעצות הן רפואית והן הלכתית. ומקבלים תשובה מועילה משתי הבחינות, שאינה פוגעת לא בגוף ולא ברוח.

לכך שאדם יעמוד לתפילה מתוך "הלכה פסוקה", היא מביאה, "כגון: אמר רבי זירא, בנות ישראל הן החמירו על עצמן שאפילו רואה טיפת דם כחרדל יושבת עליו שבעה נקיים".

אז אתה צדקת, מצד אחד (לא ששבעה נקיים זו לא הלכה גמורה. כי במקרה של מה שנקרא בהלכה "זבה גדולה", כפי שהזכרת, זו הלכה גמורה. אבל לא תמיד זה הגדר של אשה בנידותה. וה"מנהג" הוא להתייחס לכל נידות כלשהי ככזו, בגלל הקושי היסודי להבחין).  אבל אכן, הגמרא קוראת לכך "הלכה פסוקה". כלומר, ההנהגה הזו אין עליה עוררין.

ודווקא דבר כזה, שקיבלו עליהן, אפילו בי"ד גדול, לא יכול להתירו. כלומר: אם בי"ד פוסק משהו, יכול לבוא בי"ד גדול ממנו בחוכמה ובמנין, ולשנות. מה שאין כן לגבי מנהג שהתקבל על כל ישראל.

וכנ"ל, זה גם בחלק מהפעמים ממש עצם הדין של התורה.

כמו שכתבת מנסיון?!

או שהנסיון שלך הוא פסיקה עצמית..

גם הרבנים הכי מקלים שיש (בהנחה שהם רבנים אורטודוקסיים ולא רפורמים או משהו אחר)

לא יכולים לבטל הלכה פסוקה. בטח ובטח שלא אדם אנונימי באינטרנט.

לוותר אפילו על יום אחד משבעה נקיים.

אין דבר כזה.

אלא יש אפשרות לא להחמיר, ולהתיר מראות מסויימים שניתן לתלות בסיבה מסויימת, אבל וודאי סופרים 7 נקיים.

ממש קשה...

אתם גיבורי כוח!! זה כוח אמונה עצום! 

תחשבי על כל מלאך טובשאתם יוצרים כל פעם שאתם מתגברים ושומרים.

מעשית - לדעתי- 

א להיות בקשר קבוע צפוף צמוד ומלווה עם רב  או יועצת הלכה לגבי כל תהליך ההיטהרות, יכול להיות שאת מחמירה יותר סתם, יכול להיות שיש עיצות שאפשר לעשות כדי לקצר.

כדאי גם לעשות הדרכה ולימוד אצל מדריכה טובה כדי לעמוד על דיוקי ההלכה- אולי משם גם תבוא ישועה... 

ב יש מגוון של שיטות וכלים בעולם הרפואה האלטרנטיבית כדי להשפיע על מחזור האישה- החל מלימון וקינמון - עובר בדיקור סיני, צמחי מרפא למיניהם, ועוד. 

כולם אופציה.  הן לקיצור ימי הדימום והן להסדרת זמן הביוץ.

ג לגבי פסח

אני לא שוללת בכלל לקחת כדורים רק לזמן של החג-  הדחיה הקלה של הניסיון להרות- שווה את הנחת והזוגיות שלכם בחג.

פרטים אצל הרופאת נשים שלך. 

ד רופאת נשים

האם המחזור תקין? איזה עוד כלים יש לרפואה לתת לך? לכי לרופא מומחה לפוריות, לא סתם כל רופא נשים. 

כדאי גם להיות בקשר עם מכון פועה או גורם דומה ליעוץ על מה כדאי ומה יש להציע בעולם 

למעשה, אין מקסימום...

"יש אמונה" חילקה מפורש בין ספרדים לאשכנזים (4, 5).

והיא התכוונה "מקסימום" שיכול להיות אסור בגלל שיקול הלכתי נטו, ללא קשר למציאות הפיזית.

וזה בדיוק מקביל למה שאמרתן "מינימום".

אם רפלקסולוגיה עבדה בעבורך פעם אחת- למה שלא תעבוד שוב? 

לדעתי כדאי... 

ילדים אצל בייביסיטר/ סבא סבתא

יום חופש / חצי יום עבודה- שניכם!

מנוחת צהרים

פעם- פעמיים בחודש-

ישפיע מאד

בהצלחה!!

"אנשים אומרים"...  שלא יתערבו. וגם "קרובים".

צריך להכניס בראש חזק שזה פשוט לא עניינו של אף אחד. לכל היותר, לחמול על מי שאינו מבין במה הוא לא אמור להתערב בלי שהתבקש.

ואשריכם שנתפסם על דברי טהרה... נקווה שזה ייפתר בדרך משמחת וחיובית.

בשיא הבוטות!

ולבקש עזרה.

רבנים הכי מחמירים יכולים לתת היתרים ועצות מדיהמות שלא חושבים עליהם.

(סתם לדוגמא בדיקת שאוסרת סמוך לזמן תחילת האיסור +כדור שגומר דימום  ואז מקצצים את ה5 ימים..) 

ואז שמים תחתונים שחורות ולא רואים כתמים אין הרגשה שמעתי ולכן מותרים המון זמן [הכל שמעתי זה לא מניסיון אישי]

תודה על התזכורת החשובה. במרחב הווירטואלי לא תמיד אפשר לדעת מי עומד מאחורי הניק ומהן כוונותיו, ולכן חשוב לשמור על גבולות ולא לשתף פרטים אישיים, תמונות או מידע רגיש עם אנשים שלא מכירים באמת. אם מישהו מטריד או גורם לאי־נוחות, כדאי לתעד, לחסום ולדווח למנהלי הפורום. אפשר להיות פתוחים ולעזור לאחרים, ובו בזמן לשמור על עצמנו. 🙏

אז הוא ממש גרוע בזה.

וגם במקרים הרבה יותר מורכבים / מבלבלים / לא ברורים / שכוללים בתוכם ניסיונות יותר עדינים או הדרגתיים במסווה כזה או אחר של עזרה / רצון טוב / הבעת מצוקה / שיתוף / התייעצות / פנייה כאישה ובאמת עוד אינסוף אפשרויות. הכל מהכל ובכל דרך שהיא.

אז המעט שנוכל לעשות זה לשמור על עצמינו, לנקוט משנה זהירות מול כולם, ולהזכיר ולרענן לעצמנו את החשיבות.

הקב"ה נתן לבני האדם כ"כ הרבה כוח ויכולת וזה באמת כ"כ מצער שיש שבוחרים להשתמש בזה לרע. הלוואי שכל אדם יתחבר לטוב שבו, לחלק אלו-ה ממעל שבו, וישתמש בכל כוחותיו אך ורק לטוב.

ב"ה שנזכה כולנו להשתמש רק לטוב בפלטפורמה הזו ובכלל 🙏

ובכלל יש שלל ניקים.

יש כאלה שזה ממש שיטה אצלם - כל גולשת באשר היא לשלוח לה הודעה ולנסות את "מזלם".

וכאמור זה יכול להיות כל אחד/ת. על שלל הניקים השונים.

לפחות שיהיה מקורי

אם הוא הצליח להתחיל עם מישהי

לפעמים יש אנשים בעולם (מסתפק?) שכנראה מאחסנים את המוח שלהם בצנצנת ועובדים בלעדיו.

לק"י

אבל באמת שחשוב להיות עירניים.

ובכללי מי שפונה באישי לאשה נשואה, לגבי דברים שהיא כתבה בפורום, זה לא לעניין.

(לא מדברת על אלה שפותחים בשיחה חברית, כאילו שהם חברים... שזה ברור שזה חשוד).

קודם כל חיבוק.

כתבת מדהים.

אתה כותב עם המון מודעות.

היית בטיפול?

אתה יודע מה עומד מאחורי זה?

לדברר את זה, את הכאב

לשומן ופחמימות,

להימורים,

לצפייה בתכנים מיניים...

לאו דווקא מניסיון אישי או מקצועי אלא מקריאה על חוויות של אנשים אחרים...

התחושה שבזמן אמת אתה לא יכול לעצור את עצמך, ורגע אחר כך מגיע הכעס ו''למה עשיתי את זה'' והייאוש, וההבנה שלא באמת קיבלת את מה שרצית...

כתבת בעבר שגם אשתך לא יודעת. אולי כדאי לספר לה? אולי כאשר מגיע הייצר, אם תשתך תדע על כך אז היא תוכל לעזור לך לנתב את זה למקום חיובי במקום למקום שפוגע בך?

נשמע קשה.

חיבוק.

זה דיי סיוט. מה זה נותן?

ובכלל צריך הפניה למיון, לא?

הוא כתב על זה בעבר, אפשר לראות בכרטיס שלו.

ומה הבעיה לקבל הפניה למיון אם מתלוננים על כאב בטן חזק?

תקרקע את עצמך מחדש, ותמשיך קדימה.

שנים שלמות לא נעלמות רק בגלל פעם אחת. שנים של מוח לומד, שנים של חיזוק עצמי, שנים של הצלחה - זה מדהים!

של 12 צעדים, היא נחשבת עם יעילות גבוהה.

תקבלי שם גם הזדהות וגם עזרה.

להתחיל מזה שלגלוש ולצפות

זה לא דבר נורא

ובכלל ספק אם זה כזה גרוע

ואז חמלה וקבלה עצמית

כבר משפר את איכות החיים

וזה בסדר שיש סודות

לא על כל דבר שעושים

מישהו צריך לדעת

ואז להמשיך עם הבנה איזה שינוי רוצים לעשות

ולחפש דרך עם יעדים ראליים

מישהי יודעת איך אני מגיעה למשתמשת פה?

איך מתייגים?

למשל "@ סיר לחץ" אבל בלי רווח בין השטרודל לשם המשתמש שאת מקלידה, ואז בוחרת מתוך הרשימה הנפתחת.

@סיר לחץ

לאתר של מאור קפלן. מניחה תמצאי מענה, כי עוסקת גם בנושא הזה.

מאור קפלן – עמוד 2 – להאיר מיניות בריאה

לחפש איזה חלל היא באה למלא.

ומתי את נתפסת לזה. כלומר, מתי יש לך צורך לברוח.

והכי חשוב אהבה וקבלה עצמית. גם במצב הקיים.

הרבה מאד מאד גברים

והרבה נשים

גם הם בצרה הזו.

אך הידיעה הזו טובה רק אם היא מחזקת, ולא להיפך חלילה.

ממליץ לך לא להתפתות מדברי מי שמטילה ספק עד כמה זה נורא. זה בפירוש נורא. אך יש תקווה, ומנסיון אישי - החיים הרבה יותר יפים אחרי שנגמלים.

מצויין שאת רוצה עזרה.

יהי ה' בעזרך.

אל נא תשנאי את עצמך, אך בהחלט כן תשתדלי לשנוא כמה שיותר את הטינופת. השנאה הזאת היא חשובה, ונובעת מאהבה גדולה לטוב.

בהצלחה אחות יקרה.

את שופטת את עצמך מאד לחומרה.

אמא לא טוב. אישה שהוא לא רצה.

זה לא.

זה נושא כאוב ועצוב ואת בעז''ה תצאי מיזה, אבל זה לא את. את אישה טובה.

בעיני לכל התמכרות יש גמילה. אומנם זה קשה להגיד ולעשות אבל נותן תקווה שזה אפשרי.

אנשים נגמרו מסמים קשים מאד, ממצבים חמורים מאד מאד.

בטוחה שאת גם יכולה. ואם היה לך מספיק כח לכתוב פה, תוכלי לאגור עוד כח ולטפל ולהיגמל ולסיים.

מאחלת לך טוב בעז''ה ♥️

קודם כל חיבוק ענק ענק.

ההתמודדות קשה מאוד ולא פשוטה

היא שקופה כי את מסתירה- אבל היא שם.

וכשאת מסתירה משהו- הקושי הוא גם על ההתמודדות וגם על ההסתרה, מנסיון...(רצית הזדהות 😉)

אני לא מחלקת ציונים כמה זה נורא וכמה לא. זה גם לא משנה

את עושה את מישהי אחרת עושה ב'.

זה לא בית משפט.

זה מספיק שזה משהו שלילי ואת מרגישה את ההשלכות ורוצה להיגמל.

כמה דברים

1. הכותרת. תחזקי את עצמך. תמצאי נקודות אור ויש המון. זה דבר אחד שלילי, משמעותי אבל אחד. אני בטוחה שיש המון, ועצם הרצון שלך מוכיח את זה. ממש תרשמי רשימה מפורטת של דברים שאובים בך.

2.חמלה. גם שעושים דבר שהוא נורא מותר לחנות ולחבק ולהכיל את עצמנו. הלקאה עצמית לא מקדמת אלא רק מובילה למעגל קסמים שבסופו נופלים שוב.

3.לזהות דפוס- את שמה לב אם הנפילה קוראים בזמן מסויים? לחץ, חרדה? או חשק מיני לא מסופק? את רוצה את מה ששם טכנית או מה שזה מספק לך?

לכל מה שתעשי פה יש התקדמות בנתיב שונה.

אם זה לחץ וחרדה- לטפל במקור.

אם זה חשק מיני טכני אמיתית רוב הבעלים רק מחכים שהאשה תרצה לשדרג את החיים הסודיים באספקט הזה, לאפשר בעדינות וחכמה להביא לידי כך.

חשוב לי לומר שאם אכן מתגלה דפוס התמכרותי שהוא התמכרות ממש, כדאי לחשוב על עזרה מקצועית.

דבר נוסף שחשוב לי לומר- זה לא צובע את כולך. למה את פוסלת את כולם- זו לא האשה שבעלי רצה זו לא האמא שמגיעה לילדים שלי. אם את נופלת בזה, אז את גם לא מקשיבה להם, מגדלת, מאכילה, מכבסת וכו'? את חברת יכולות הכישורים של אמא כי נפלת? זו עצת היצר הרע שרוצה לדרדר אותנו לתהום נצחית ולא מאפשר לנו לקום ולהמשיך. וזה בטוח לא נכון, טכנית.

העולם שלנו לא שחור ולבן. הטוב והרע משמשים בערבוביא.

ברכת ה' עלייך ומליון חיבוקים!

הוא צריך לדייק את עצמו באופן כללי מול אנשים ולהציב גבולות. ספויילר: לא תמיד זה יהיה נחמד לך.

שכן יעזור הכוונה של איש מקצוע. להרגיש שיש גב של איש מקצוע מול מניפולציות וסחיטות רגשיות חוזרות ונשנות, אל מול הצרכים הזוגיים והמשפחתיים שלנו.

פשוט, הוא לבד. לא מצב שבו הוא מנהל קונפליקט לחץ משני כיוונים.

אם תגיעו להסכמה ביניכם. תוכלו להציב את הגבול. ומותר עד ניתוק מוחלט.

על יעל זק''ש, מנהלת הפורום @נגמרו לי השמות

ממש לא מובן מאליו, משמח ומחמם את הלב, תודה רבה 🙏

ומזה אפשר להסיק את היקף התופעה הנוראית והמצערת.

שהרבה מהגברים (מבין אלה שבאמת לא רוצים את הטינופת הזו, אך מתפתים בכל זאת, כלומר רובם הגדול של הדוסים, ולא רק), היו מעדיפים יותר מעורבות, שותפות ותמיכה מצד האשה שלהם עם היא מגיעה עם הרבה מאד הבנה, הכלה, אמפתיה, אמון, סבלנות, רצון אמיתי לעזור, ואהבה בלתי מעורערת.

אך בפועל הרבה מהנשים לא מסוגלות לכך או לא מעוניינות בכך. בהחלט אפשר להבין זאת, לדעתי זה חבל, אבל מה לעשות.

זה כואב, מאד. גם לאיש, גם לאשה - השאלה מה עושים אחרי שנותנים זמן לכאוב את הכאב, ומתפנים לחשוב מה הלאה?

"אש בבית עמרם", ולא לחינם אמרו שאין אפוטרופוס לעריות. זה לא אומר עלייך שום דבר, זה הדבר הראשון הכי חשוב בסיטואציה הזו.

עכשיו צריך למצוא תהליך שדרכו עובדים על פיתוח הרגלים חדשים וחיזוק האיפוק והשליטה העצמית. יש מי שזה אצלו עם אוכל, יש מי שזה אצלה עם שופינג, ויש מי שזה קורה להם בנושאים הרגישים האלה.

הכאב מובן, והכאב גם מותר. את זה בכל מקרה אין טעם להכחיש.

איך אפשר לתת כותרת לנושא כל כך עמוק, כואב ומורכב??

אי אפשר.

למעשה:

-אין דבר יותר כואב בעולם מאשר שתי השורות שכתבת. אפשר לבכות על זה שנים. זה הדבר הכי עצוב וקשה שיכול לקרא לך..

-תדעי לך שלעולם נשים לא יבינו את תפיסת העולם של גברים באמת על הנושא הזה. וגם אם יבינו לעולם לא יכילו.. אולי רק אם תלמדי פסיכולוגיה מינית...

הגבר שלך לא ממש בוגד בך. הוא אוהב אותך הכי בעולם.. הוא רק מתמודד עם גירויים שחזקים יותר מכל הרגשות שלו ועובדים רק על הביולוגיה שלו. תקראי שוב את המשפט האחרון. הכוונה היא שאת לא -לא מספיקה לו. הוא לא חושב שאת לא יפה או לא חלילה לא -לא אוהב אתך מספיק. כשגבר צופה בדברים מיניים זה הרבה פעמים מנגן לו רק על הביולוגיה, על התאווה והגוף. זה נטול כל רגש. זה מלא ומוצף תאווה, אבל לא רגש. הרגש שלו תמיד יהיה שמור רק לך. כשהוא נפל הביולוגיה שלו גברה. זה הסיפור.. (מקווה שאני מספיק ברור)

חשוב שתביני אותו! -עד כמה שאת מסוגלת... העולם פיתויים וגירויים שמציבה המדיה היום בפני גברים היא לא נתפסת בעוצמתה. ותדעי לך שאם הוא -כמו שכתבת, נופל רק פעם בהרבה זמן (בתקווה שזה אכן כך ולא בעוד מקומות) זה אומר שהוא ממש עובד על עצמו ומשתדל שזה לא יקרה וכנראה שברגע חולשה נפשית או פיזית, עייפות, הוא לא מצליח ונופל.

אני חושב שזו תעודת גיבור במובן מסויים.. אם הוא נופל רק פעם מכמה חודשים הוא גיבור! שלא תחשבי. אני כלל לא מנרמל את המעשים שלו. זה בעייתי ונוראי לחלוטין. ממש! אבל אם את עושה זום אאוט רגע; תביני, בעלך לא הכי צדיק כמו שרצית או דימיינת. יש לו יצרים והוא נופל. אבל שימי לב! הוא לא "שה תמים", ודווקא בגלל זה: עם זאת שהוא חשוף לעולם הגירויים והתאוות שמציעה המדיה, הוא משתדל וכל כך נלחם לא ליפול, ורק פעם ב.. נכשל. דעי לך שאנשים שחשופים לעולם הזה שמציעה המדיה בדרך כלל מכורים ונמצאים עמוק עמוק בלופ בתוך התוכן הזה. שוב, אני לא מצדיק אותו כלל. אבל רק חשוב שתביני שהוא בתוך מלחמה. הוא לא אוהב את המקום בו הוא נמצא.

דעי לך שזו התמודדות קשה ביותר. "ה"התמודדות של הדור שלנו!!

-אם זה ממש ממש מפריע לך, ונשמע שזה כן, תתייעצי עם רב או יועץ זוגי העוסקים בתחום. חשוב שזה יהיה מישהו עם הבנה עמוקה בנפש האדם ובעל רחבות אופקים. ולאחר מכן אני חושב שאת צריכה לפתוח את הנושא אתו. כן, עם בעלך. אבל לבוא עם מאסה פסיכית של הכלה, הבנה, קבלה. אפס שיפוטיות!!! אפס!!!

אני חושב שרק אם תיגשי איליו ככה, את תצליחי בעז"ה, ואת הולכת לתת לו את המתנה הכי גדולה שנתת לו בחיים.

תגידי לו שאת מבינה אותו ואת ההתמודדות שלו. יודעת שזה קשה. יודעת שזה לא אתה ולא קשור לכל הטוב שביניכם.. אבל את רוצה שביחד הוא ייצא מהג'ורא הזו...

-הכול בהשגחה פרטית! לא סתם את נשואה לגבר הזה, עם ההתמודדות הזו. ולא סתם גילית את זה; כנראה שיש לך שליחות מטורפת שרק את יכולה לעשות. ואת בעז"ה תעשי את זה, ובגדול!

אני לא מכיר את המכלול והמבנה, לכן אני שוב מדגיש: חייבים להתייעץ לפני עם רב וכדומה. מה שכתבתי זו דעתי הענייה. אני לא יועץ ולא רב, ולא עם ניסיון בתחום. רק אדם שחושב קצת ושעבר הרבה. כך שייתכן ואני טועה לגמרי...

אבל מה שבטוח את חייבת לשים בצד את כל החששות, הפחדים הבושה. להיות לביאה. לקחת את החיים שלך והזוגיות והבית שלך בשני הידיים, ולהגיד לעצמך ולאלוקים: "אני מנקה לך ומטהרת לך את המשכן לשכינה שבביתי". "אנא ה' עזור לי!"

מאחל לכם את כל ההצלחה שרק אפשר.

זכרי: ירידה צורך עלייה!

הייתי חוזרת מטבילה והיה נוגע פעם אחת ואז לא מתקרב אליי שבועיים. זאת אומרת שהיה השלכות למעשים שלוִ . ולא הייתי מבינה למה לא מתקרב אליי.

את באמת חייבת להתייעץ עם מישהו..

היום אפשר למצוא -ובוודאי שמגזר שלנו, רבנים כל כך אנושיים. כל כך חדי מחשבה ויחד עם זאת בעלי רגישות.. אני בטוח שאם תרצי תמצאי מישהו כזה.

את חייבת. כמה שזה יהיה לא נעים והכל...

והעיקר להיות חזקה. לקחת נשימה לפני כל צעד ולדעת שה' שם אותך בתוך הסיטואציה ויש לך את הכוחות לעמוד בזה.

את רוצה טוב, אז זה מה שיהיה בסוף.

בטוח!!!

לא לדאוג, לא לדאוג...

בשורות טובות והצלחה רבה..

מה הוא אמר לגבי זה?

ולא מבין ממה אני כל כך פגועה. ולמה לא ממשיכה הלאה ושוכחת מזה כי מבחינתו הוא השתנה ולא יעשה את זה שוב. חייבת לציין שלפני 3 חודשים נפל. הבטיח שלא יקרה שוב. ושבועיים אחרי שוב נפל. ועדיין לא מבין למה אני פגועה .

אני מנסה להבין האם כל אחת הייתה מרגישה פגועה ונבגדת או שאני דרמטית ?

ואני מתעלמת מההשלכות ושמה אותן בצד ושואלת רק לעניין עצם המעשה. שלמרות שנשוי מחפש יזום תמונות. זה מרגיש לי זלזול וחוסר כבוד אליי.

ניסה לעצור ולא הצליח, הבטיח ושוב נפל - קוראים לזה התמכרות. הדרך החוצה מצריכה עזרה מקצועית.

אם כלל החיים שלכם הם טובים, אז זה לא שהוא מחפש אישה אחרת אלא הוא מחפש את ה"סם" שלו. אם הקשר ביניכם הוא תקין מצד עצמו אז באטתה מידה הוא יכל להתחיל לעשן. זה לא בגללך וזה ממש לא שייך לחוסר כבוד כלפייך. כשאדם מכור אז זה פשוט לא בשליטתו גם אם הוא חושב שזה תועבה.

אדם שמבטיח לעצמו שלא יאכל עוד מתוקים ואז אוכל עוגייה אחרי שבועיים שלא אכל, מכור למתוק? או פשוט יש פה פיתוי שלא הצליח לעמוד בו?

בעיניי הנקודה הבעייתית פה היא שלא נוגע בה אחר כך.

כלומר אם נשים לרגע בצד את מה הוא עושה, ונתמקד במה זה משפיע עליה, שם יש עבודה וזה בעיניי הפן החשוב, הפגיעה בזוגיות.

כי עצם המעשה הוא התמודדות שלו מול עצמו. ואם פותחת השרשור הייתה אומרת שזה לא משפיע עליה בשום צורה אבל היא נגעלת או מרגישה נבגדת וכו' הייתי אומרת לה לעשות עבודה פנימית מול עצמה, לעשות הפרדה בין המעשים שלו אל היחס שלו אליה.

אבל ההשלכה המיידית היא פגיעה בזוגיות ולכן זה בעייתי.

זו שאלה מה קרה לפני שקיבל על עצמו לא לאכול יותר מתוקים. ואנחנו יודעים שמיניות היא כוח קצת אחר מתשוקה למתוק.

אבל אני מקבל את הזהירות שלך.

לא כל מי שלא מצליח לעמוד במילה שלו, הוא מכור.

במיוחד אם הוא הבטיח רק בגלל הכעס שלה בלי רצון אמיתי ויצא מנק הנחה שהיא לא תגלה.

ואפשר לבדוק אותם בשאלון די פשוט של 12 צעדים.

למשל בהתמכרות תמיד תהיה הידרדרות מדברים קלים לדברים חמורים יותר.

למשל כפייתיות, למשל שלא בהכרח יש לה קשר לסיפוק המיני בזוגיות (כלומר יכול להיות מצב שהיחסים מעולים ועדיין יש התמכרות)

שלמשל תסמיני גמילה מסוימים למי שמנסה להתנקות.

היד באמת קלה על המילה, מצד שני יש הרבה מכורים שלא מודעים לעצמם.

תרגישי בנוח עם הרגשת הנבגדות.

זה אמנם לא בגידה. ובאמת כמו שכבר כתבו זה נפוץ מאד.

אבל זה לא מצדיק או מכשיר או אומר שזה פחות פוגע ומשפעל.

מבינה אותך ממש.

וכמו אלה שהגיעו - ממליצה ממש להתייעץ. ובאמת נשמע שהוא מכור ולא מצליח להפסיק ואז כדאי לבדוק תהליכי גמילה.

בהצלחה ממש!!

עד כמה זה פוגע באשה

קודם כל זה שאת מרגישה שזה כמו בגידה עבורך, זה בסדר, ככה את רואה את הדברים ואת יודעת מה את רוצה בזוגיות שלך.

זה משהו שגילית רק עכשיו ויכול להיות שהוא לא רואה את זה בתור משהו גדול במימדים שאת רואה את זה, אז פשוט תדבררי את עצמך מולו ותגידי לו בלי לתקוף(כי הוא לא מודע לרמת התסכול והאכזבה שאת חווה כרגע), שגילית את זה לאחרונה, שזה מאוד מפריע לך, תסבירי לו גם למה זה מפריע לך ותשאלי מה גרם לו לעשות את זה?

תפתחי איתו את השיחה בצורה כזו שתיתן לו את האפשרות להגיב לך כדי שתייצרו שיח אמיתי ולא שיח עמדות, כי יכול מאוד להיות שיש בעיה יותר עמוקה שמפריעה לו(לא שזה מצדיק את המעשה) והיא זו שגרמה לו לעשות את זה. - ככה גם תעמדי על מה שמפריע לך וגם תשתמשי בזה בשביל לשפר את הזוגיות שלך.

אולי כדאי לבדוק גם את כרמי צור, נגוהות, מעלה מכמש ויישובים באזור בנימין. שווה לברר בכל מקום על חיי הקהילה, האופי התורני ורמת הביטחון בפועל. מאחלת לכם למצוא מקום שתרגישו בו באמת בבית ❤️

מכיר כמה מהם

ואני בטוח שיש רמות שונות של דוסיות וכיפיות

יש התיישבות צעירה, זה יותר סגנון צעיר ואחיד, קראוונים הרבה פעמים...

ויש יישובים 'ותיקים' יותר...

זה בא על חשבון נוחות וקרבה לערים, באיזורים 'מסוכנים' אם זה משהו שמטריד אתכם...

ממליצה לבדוק גם את כרמי צור וגוש עציון, יש שם יישובים עם קהילה תורנית ואווירה משפחתית ❤️

זהו יישוב "תורני פתוח" - חם ומשפחתי, עם גבעה סמוכה ובה 14 משפחות של חלוצים.

גיאוגרפית הוא "חור במרכז הארץ" - 40 דקות מירושלים, אריאל, פתח תקווה ולוד. 30 דקות ממודיעין. 15 דקות מעפרה.

המצב הבטחוני די רגוע בשלוש השנים האחרונות מאז פרוץ המלחמה. אין הרבה אירועים באזור. [מה שקרה בעין רייא, ליד נווה צוף, בערב יום הכיפורים הוא היוצא מן הכלל המעיד על הכלל, והמטיילים חזרו למעיינות בהמוניהם].

מוזמנים להתייעץ בפרטי. אני כמעט לא כאן.

שהנער הגיבעוניסט מתברר מקפיד (חוץ מעל נזירות מלאה של אי תספורת בכלל) גם על קצוות השרוול כארבע כנפות ושם גם בהן ציציות.

התשובה היא כנראה הגיל של הילד. זו תספורת שהיא "באופנה" בקבוצות מסוימות, והילד רוצה להסתפר ככה, ובשלב מסוים ההורים לא מחליטים לילד איך להסתפר. וכנראה שזו תספורת די מנייסטרים בציבור החילוני עכשיו.

גם אחי השמיניסט החצוף מסופר ככה, ולדעתי זה נראה מכוער וערסי, וחבל על הפאות המתולתלות שהיו לו בילדותו. מה לעשות, אי אפשר להכריח אותם בגיל הזה.

במקרה הבינה גם תפסה לך את הגילאים של הילדים בצורה הדרגתית: מילד חמוד יהודי קטן, שעובר שלב של גיבעוניסט, ואז הופך לערס שמתסובב עם החבר'ה בשתיים בלילה ומשאיר זבל ברחוב.

אבל אני דווקא רואה תופעה הפוכה מקבילה- הרבה יותר נערים מגדלים פאות ארוכות

בטח בהשוואה למה שהיה בילדות שלי.

כמו נערות אצלינו מבתים סופר דוסים שהולכות עם שרוול קצר ושסע כמעט עד למעלה.

זה לא כי ההורים מרשים. זה אף על פי שהם לא מרשים.

אולי בגיל ההתבגרות יש צורך לשנות משהו והפאות נבחרות כקרבן.

איך הילדים שלך מסופרים?

היום לא שואלים.

אפילו בגיל 12 אני רואה את זה, בגיל שבו ילדים עוד לא אוכלים שניצל בחוץ בלי לבקש רשות מההורים

ב"ה בשנים האחרונות יש תופעה של התחזקות המונית

אם שאני הייתי נער. ללכת עם ציציות בחוץ זה היה רק מי שממש דוס או חזק.

הרוב היו הולכים עם פתילות בפנים (ואני מוציא רגע את עניין ספרדים אשכנזים כי זה לא קשור)

כיפה. רוב מי שהתפלל איתנו בבית כנסת. לא היה הולך עם כיפה ביום יום. גם כאלה שהקפידו על אורח חיים דתי.

היום ב"ה אנחנו רואים שגם חבר'ה שעדיין רחוקים מאורח חיים דתי מלא, יכולים להסתובב עם כיפה או ציציות בחוץ

יכול להיות שהוא לא יקפיד על שמירת שבת וכו' אבל עדיין ביום יום הוא יסתובב עם כיפה וציציות בחוץ (מכיר כמה כאלה)

יכול להיות שנערים שאתה רואה שייכים לזרם הזה

זה לא זרם דתי קלאסי

זה יותר מסורתי +

אלא באמת על טובי בנינו ממשפחות מאוד מאוד דתיות

זה לגמרי גיל ההתבגרות

אם ילד בן 12 מתעקש להסתפר ככה

אני יכולה להבין את ההורים שמעדיפים לא להיכנס למלחמות על תספורת

לדעתי פאות זה הכי יפה בעולם

אבל אם הילד שלי יתעקש להוריד אני אגיד לו את דעתי ואתן לו להחליט על עצמו

אם זה קצר אבל עדיין בגבול ההלכה. ניחא

אבל גלח מלא של הפאה שזה איסור דאורייתא ממש אני אישית (ורוב הדתיים שאני מכיר) לא הייתי מסכים

אני לא כל כך מכירה את ההלכה הזאת בתור אישה....

אבל יכול להיות שהם כן משאירים קצת ופשוט לא רואים את זה?

שאסור להקיף פאת הראש

משמע שאסור לגלח מאיזור הרכה ועד סוף העצם שליד האוזן.

אסור שיהיה מגולח. צריך שיהיה שיער ממשי. והפוסקים נתנו הגדרה של סביב 4-5 מ"מ לפחות.

(לא כתבתי את כל ההלכה אלא בגדול את עיקר הדברים)

את יכולה להתחיל משם,יש שם גם משפחות דתיות.

בהצלחה!

זה דיי חלום שלי שמכל מיני סיבות לא יכולות להתגשם