יש להם פתרונות הלכתיים ורפואיים בתחום (חבל שלא פניתם כבר מההתחלה והגעתם למצב הזה)

ויש את הרב בן שלמה שמאד ממליצים עליו בפורום (לא מהכרות אישית) שמאד מתאמץ להתיר אשה לבעלה, 

אם הוא לא סותר את הפסיקה של הרב שלכם שווה ללכת גם אליו

מכון פועה הם לא רופאים ולא יקחו אחריות על העצה שהם נותנים.

ממליצה לך על ד"ר נילי חנה איסרליס במאוחדת בית שמש

יש לה גם קליניקה פרטית

ממש לא כל רופא נשים מבין בתחום, גם אם הוא דתי

ומכון פועה מכירים את הרופאים שמבינים בתחום ויכולים להנחות למי ללכת

וגם לעזור מהכיוון ההלכתי

(את מכירה אותם שאת אומרת את זה?)

מתייעצת איתם המון. ולמדתי שיש תחומים שאין להם תשובה אמיתית לתת לזוג. כמו לדוג' בנושא של מניעת הריון. אם יש אשה שכל אמצעי המניעה לא טובים לה, הם בד"כ לא יתירו לה דיאפרגמה (אא"כ היא אחרי ניתוח קיסרי). הם יכולים להמליץ לך על סרזט ואם זה לא הולך אז נובהרינג ואם זה לא הולך אז התקן ובכל מעבר כזה יש לך עוד דימומים ועוד דימומים וזוג יכול להישאר אסורים חודשים (ולפעמים אפילו שנה שלימה) רק בגלל כל הנסיונות האלו.

תקופות כאלו גורמות לכ"כ הרבה מתחים בין בני זוג, וכ"כ הרבה עגמת נפש לאשה שבמשך שנה שלימה רק עסוקה בלעשות עוד 7 נקיים ועוד 7 נקיים ולקבל עוד וסת ועוד וסת, ושוב לקבוע תור לרופאה ושוב להחליף אמצעי מניעה, ושוב מרשם חדש ועוד פעם ללכת לבית מרקחת 

(ושלא נדבר על איזו שנאה זה גורם כלפי המצווה של טהרת המשפחה. גם אם את הבחורה הכי דוסית בעולם את לא תעמדי בזה)

ומה כבר רציתי? למנוע הריון. למה זה צריך להיות כזה סיפור?

לא תמיד התשובה שאנחנו מבקשים לקבל היא התשובה הנכונה.

הנושאים הללו בהחלט רגישים, ותמיד אפשר לומר, שניתן היה לקבל תשובה אחרת, ובפרט שבקלות רבה היום ניתן לברר בכל דבר, מי הרבנים המתירים, ומי שמחפש היתרים בכל מחיר, יודע מה לעשות.

אולם מי שמחפש את האמת יודע, כי פעמים רבות ההקפדה כראוי על פרטי ההלכה, אינה קלה.

מניעת הריון אינה דבר שניתן לעשות ללא סיבה מוצדקת.

גם כאשר יש סיבה מוצדקת, לא כל דרך לעשות זאת, נכונה מבחינה הלכתית.

(ולגופם של דברים, באמת ישנה בעיה בדיאפרגמה, בגללה לא מעט מהפוסקים מתנגדים לשימוש בה; ובעניין זה פרסם הרב יואל קטן שני מאמרים ארוכים בבטאון ההלכתי-רפואי 'אסיא', לחזק את ההתנגדות לשימוש בדיאפרגמה). 

דווקא הקשיים צריכים לגרום לנו לתחושה של הבנת האתגר וחיזוק הקשר שלנו עם הקב"ה.

חזקו ואמצו!

לא סביר שבני זוג יהיו אסורים למעלה מחצי שנה.

במקרים כאלו ניתן לסמוך גם על דעת יחיד. לענ"ד כך פוסק הגרש"ז.

אכן לא סביר. אולם המסקנה ההלכתית גם כן אינה הכרחית.

גדולי עולם כמו הרב מרדכי אליהו והרב משה פיינשטיין סברו שיש להתיר רק במקרה שכניסה להריון תגרום לסכנה.

בדעת הגרש"ז ישנם חילוקי דעות. בנספח למאמרו הנזכר, הרב יואל קטן מביא שש עדויות שונות של רבנים שונים שהתייעצו פעמים רבות עם הגרש"ז. יש מהם האומרים שרק בסכנה הוא התיר זאת ויש המרחיבים זאת יותר. נראה, שאין הכרח לומר, שהוא חלק על הרבנים הנ"ל, אלא אם כן נאמר כי הוא חזר בו (כפי שמעיר שם העורך; וכמו שבאמת ידוע לי על הרב דב ליאור שבעבר אסר ואחר כך חזר בו).

בכל אופן, אם רבנים סוברים שיש איסור בדבר (כפי שבאמת שמעתי מרבנים ממכון פוע"ה בעבר), לא ניתן לצפות מהם לפסוק אחרת מדעתם שלהם, גם אם יש רבנים שסוברים אחרת מהם.

שפוסק אחרת.

אני יודעת על מקרים שבהם רבנים שפוסקים כדעת הרב מרדכי אליהו ולא יכלו להתיר, הפנו את הזוג לרב בן שלמה שפוסק אחרת מהם ויכול להקל.

הלכתי, שבמקרה כזה קיים. 

יש מספיק פוסקים שסוברים שהסכנה במקרה כזה קיימת גם בלי צורך להוכיח סכנה מוחשית בהריון נוסף סמוך ללידה.

אתה צריך להיזהר עם אמירות פסקניות כמו אלו שעם כל הצער לא תמיד אפשר להתיר.

יש מרחב תמרון הלכתי רב במקרים כאלה. ואני מציעה לשואלות לפנות לרב בן שלמה או לרב דב ליאור.

בלי להתייחס לגופו של מקרה, שבוודאי פעמים רבות ישנן פתרונות רפואיים והלכתיים שונים, מכל מקום, אי אפשר לאלץ את המציאות ואת ההלכה ללכת לכיוון שאנו רוצים.

כמובן, שרב שאינו בטוח בעצמו, יכול להפנות לרב שהוא סבור שיתן תשובה הלכתית נכונה יותר, ובהחלט הוא יכול לשלוח לרב שהוא סומך עליו שבירר את הנושא, ועל כן הוא נוטה להקל, ובפרט במקרים שהם שעת הדחק.

אולם רב שבירר את הנושא ומגיע למסקנות הלכתיות מסוימות, וסובר שרב אחר טועה (וכמו שבהקשר זה נכתבו דברים ברורים), הוא לא יפנה לאותו רב, שהוא סובר שטועה מבחינה הלכתית או מבחינת הבנת המציאות.

והדבר נכון לגבי כל מי שבוחר או בוחרת לשאול רב.

תמיד ניתן לבחור את הרב המיקל, אם מרגישים שניתן לסמוך עליו, שהוא מכיר את הסוגיה ההלכתית ואת המציאות הרפואית.

אולם אם הבחירה היא ללכת תמיד אחרי הרב המיקל רק משום שהוא מיקל, הרי שאנו לא בוחרים רב. אנו בוחרים את רצונותינו. ככה לא עובדים את ה'. 

ואתה טועה.

לא מדובר ברב שאינו בטוח בעצמו.

אני מדברת על רבנים בעלי שיעור קומה מצד עצמם ששלחו לרב שפוסק אחרת מהם.

אני לא חושבת שאתה מבין כמה הדברים שאתה כותב חמורים וכמה הם נוגעים בדיני נפשות. ומה אתה גוזר על בני זוג במצב המתמשך הזה ואלו השלכות הלכתיות חמורות עלולות לנבוע מהשארת המצב על כנו ללא פיתרון.

נכון שלא לכל בעיה יהיה פתרון הלכתי וודאי לא נאלץ את ההלכה והמציאות. אבל כמו שכתבתי יש מרחב תמרון הלכתי רב מכל הבחינות - גם מצד הפתרון וגם מצד האפשרות לשאול רב אחר.

האם מותר להפיל הריון לא רצוי?

פשוט הוצאתי את ההתקן וזהו. אחרי 7 חודשים שהיינו אסורים, וכמעט יצאתי מדעתי מרוב 7 נקיים, החלטתי לקחת פסק זמן מכל הטירוף הזה.

כולי תקווה שה' פשוט לא יביא הריון. זו אמנם תקווה מטופשת, כי אם לא מונעים הריון ואח"כ נכנסים להריון, מה לנו להלין על המציאות שהכנסנו את עצמינו אליה?

אכן להקפיד על ההלכה ברמה גבוהה זה לא קל. אבל בחיים לא דמיינתי שזה יכול להגיע למצבים כאלו. זו פעם ראשונה בחיי שאני נתקלת בנושא שאין לעולם ההלכה השמרני שום פתרון לתת חוץ מ-"תמשיכי לסבול".

"עולם ההלכה השמרני".. אלא ההלכה.

אבל בהלכה יש דעות בכמה נושאים.

ואת יכולה לשאול למשל את הרב דב ליאור שליט"א, שהוא מגדולי תלמידי חכמים, וגם יש לו "כח דהיתרא" בגלל גדלותו בתורה. כמובן, אם אין מישהו אחר שאת פוסקת דווקא לפיו.

שים לב לפסיקות של רבני הגוש בכל מיני עניינים אל מול פסיקות של רבנים חרדים?

יש בבירור שתי גישות בפסיקת הלכה, ואחת מהן שמרנית מחברתה.

וכן, יש רב ספציפי שאנחנו הולכים לפי פסיקותיו, אך במקרה דנן נראה לי שפסיקותיו יהיו מחמירות משל מכון פועה.

ואגלה לך סוד, גם מכון פועה נחשבים למקלים ביחס לחוגים מסויימים.

שים לב מה הם פוסקים לגבי בדיקות כמו פיפל/היסטרסקופיה/צילום רחם

גם לגבי פרוצדורות של טיפולי פוריות כבר שמעתי מהם פסקים מקלים ביחס לפסקים של רבנים חרדים.

כלומר שגם מכון פועה מונחים איפה שהוא באמצע בקשת הפסיקה.

בנושא של מניעת הריון הם נחשבים למחמירים.

הבחירה לפנות לפוסק אחר היא לא תמיד כ"כ קלה, מבחינה רוחנית זה מלחיץ. איך בכל עניין אני מתייעץ עם רב x ופתאום כשקשה לי אני מחפש את רב y?

אם נמצה באמת את כל האפשרויות הרפואיות (שעדיין לא נוסו - ואין הרבה כאלו) וההלכתיות במסגרת הרבנים שלנו ובכל זאת לא נגיע אל המנוחה והנחלה, ודאי לי שאפנה לגר"ד ליאור, אך כרגע אחרי כזו טלטלה, אני לא רוצה לנסות שום דבר, רוצה רק שקט טהור. 

ולמה אחרי כל בדיקת כל האופציות זה כן בסדר לפנות לרב ליאור? כי נראה לי שה' חפץ ביישובו של עולם ובשמירה על בתי ישראל שלמים וקיימים (ולא חלילה להיפך).

אבל שוב, זה יהיה רק אחרי בדיקת כל האופציות.

היה, שאין "עולם הלכה שמרני" ועולם הלכה שממציא הלכות אחרות...

אבל אכן, יש כאלה שבנושאים מסויימים פסיקותיהם מקלות יותר, ובנושאים אחרים לא.

כמובן, מדברים על רבנים יראי שמיים באמת, לא כאלה ש"פוסקים" לפי אופנה..

יש לכך כבר מקורות קדמוניים, על גישות שונות. החל מבית שמאי ובית הלל. יש אצל רבי חיים ויטאל (מצוטט אצל הרב זצ"ל בדיון בנושא קטניות בפסח), על סוגים של נשמות כאלה וכאלה..

אבל הכל מתוך תורה, הלכה צרופה עפ"י בירור רצון ה'. כולל כל צדדי הבעיה.

אז האמירה שלי בענין, היתה אמירה עקרונית. הערה לגבי התייחסותנו להלכה. לא חושב שיש מחלוקת בזה.

וגם, לא נראה לי שזה קשור ל"רבני הגוש" וכד' בדווקא. מי שפוסק הלכה שם, נניח הרב י"צ רימון, הוא פוסק הלכה מובהק, פוסק מן הסתם בכל נושא כפי שיקול דעת הלכתי עמוק - וגם מהכרת העולם והמציאות.

ויש דברים שרבנים "חרדיים" מקלים מאד. למשל, צומות לנשים.

זה לגבי ההערה העקרונית, ה"לשונית".

אבל למעשה, הרי צערן של בנות ישראל בדברים כאלה ברור, וגם ההשלכות. הרי אני עצמי הצעתי לשאול אולי את הרב ליאור שליט"א.

אני חושב, שהדרך הישרה במקרה כמו אצלכם, מעבר לחיפוש פיתרון הלכתי/מעשי מוסכם, ואם לא מוצאים - הוא לשאול את הרב שלכם, האם לדעתו יש מקום לפנות למישהו גדול שמקל בשאלות כאלה. ואז, לכאורה, זה גם על דעתו.

שמעתי פעם על מקרה שהרב ליאור שליט"א אמר למישהו שאינו יכול להקל בדבר מסויים, אבל שהוא יכול לפנות למישהו שפוסק אחרת..

באמת קשה. יישר כח על ההתנהלות הנכונה גם במצב הזה ("העברה מיד ליד" זו אכן הלכה פשוטה).

לפום צערא אגרא - לפי הצער, השכר.

ואחרי הכל - העמידה על הדברים הבסיסיים הללו, היא העוגן החזק של המשפחה וקיומה וטהרתה - גם כאשר הקושי הזמני גדול.

אל "תישברו".. ח"ו. ה' יעזור לכם.

אבל בהיות שאתם "רוצים הריון", הרי שפיתרון של בעיה אחת, נעוץ בחברתה.

תפנו, כמו שייעצו לכם, למכון פועה, ואם יש צורך לרב מנחם בורשטיין עצמו - ואם יש צורך, קבלו הפניה למומחים נוספים. תמצאו דרך להתגבר על בעיית הפסד-הביוץ, וממילא תיפתר בעז"ה גם הבעיה השניה, לפחות לתקופה ממושכת.

"רק חזק ואמץ"...

זו שיטה שממש עוזרת לסדר. גם להאריך וגם לקצר.

שווה ביותר, ובלי כדורים!

רק תרגילים- קוראים לזה התעמלות הורמונלית.

מומלץ בחום רב!!!

בהצלחה!

יכול להיות שיש להם עוד פתרונות (אם לא עוזר תפני לרב בורשטיין עצמו)

מבחינת המועקה אין לי משהו שעוזר לגמרי, אבל תנסו להפוך את הזמן הזה לחווייתי (בגבולות המותר)- לתת מתנות קטנות אחד לשני, מכתבים או פתקים משמחים, משחקים, לצאת לטיולים במקום לא מבודד\בית קפה, לקנות לעצמך משהו שווה בזמנים היותר קשים 

כשצוברים חוויות חיוביות יש פחות זמן להרגיש את הקושי ולכן קצת יותר קל..

לבניית הקשר כמו בימים שלפני החתונה.

פעם אחת בכל תקופת נידה תצאו ל''דייט'',ותנסו לחזק את הקשר והאהבה ללא מגע.

צריך להבין שהזוגיות היא לא רק המגע אלא גם המגע.

מאחלת לך המון בהצלחה. מבינה את הקושי והתסכול כי גם אני הייתי שם...

אגב.יתכן שאם תפתחי שרשור בפורום עם אופציה לאנונימי תקבלי יותר תשובות....

בענייני הלכה.

אין דבר כזה ש"יותר ויותר רבנים מבינים.. בזמן שאפשר פשוט להקדים את הטבילה" ע"י "קיצור שבעה נקיים"...  אין רב אחד בעולם שיכול "לקצר שבעה נקיים". זו הלכה פסוקה.

אלא שיש לפעמים מציאויות מורכבות-הלכתית. למשל עלתה בזמנו שאלה של מחזור קצר וביוץ מוקדם. והרב שלמה זלמן אויערבאך זצ"ל העלה אפשרות של דילוג על טבילה אחת, וע"י כך כאילו הראיה הבאה תהיה רצף מהקודמת, ויוכלו להתחיל לספור שבעה נקיים מרגע שהיא מסתיימת. היו גם שחלקו.

מכל מקום, בענייני הלכה, כמו בענייני רפואה, חבל להגיד סברות מהשערות. נושא כזה מצריך התייעצות הן רפואית והן הלכתית. ומקבלים תשובה מועילה משתי הבחינות, שאינה פוגעת לא בגוף ולא ברוח.

לכך שאדם יעמוד לתפילה מתוך "הלכה פסוקה", היא מביאה, "כגון: אמר רבי זירא, בנות ישראל הן החמירו על עצמן שאפילו רואה טיפת דם כחרדל יושבת עליו שבעה נקיים".

אז אתה צדקת, מצד אחד (לא ששבעה נקיים זו לא הלכה גמורה. כי במקרה של מה שנקרא בהלכה "זבה גדולה", כפי שהזכרת, זו הלכה גמורה. אבל לא תמיד זה הגדר של אשה בנידותה. וה"מנהג" הוא להתייחס לכל נידות כלשהי ככזו, בגלל הקושי היסודי להבחין).  אבל אכן, הגמרא קוראת לכך "הלכה פסוקה". כלומר, ההנהגה הזו אין עליה עוררין.

ודווקא דבר כזה, שקיבלו עליהן, אפילו בי"ד גדול, לא יכול להתירו. כלומר: אם בי"ד פוסק משהו, יכול לבוא בי"ד גדול ממנו בחוכמה ובמנין, ולשנות. מה שאין כן לגבי מנהג שהתקבל על כל ישראל.

וכנ"ל, זה גם בחלק מהפעמים ממש עצם הדין של התורה.

כמו שכתבת מנסיון?!

או שהנסיון שלך הוא פסיקה עצמית..

גם הרבנים הכי מקלים שיש (בהנחה שהם רבנים אורטודוקסיים ולא רפורמים או משהו אחר)

לא יכולים לבטל הלכה פסוקה. בטח ובטח שלא אדם אנונימי באינטרנט.

לוותר אפילו על יום אחד משבעה נקיים.

אין דבר כזה.

אלא יש אפשרות לא להחמיר, ולהתיר מראות מסויימים שניתן לתלות בסיבה מסויימת, אבל וודאי סופרים 7 נקיים.

ממש קשה...

אתם גיבורי כוח!! זה כוח אמונה עצום! 

תחשבי על כל מלאך טובשאתם יוצרים כל פעם שאתם מתגברים ושומרים.

מעשית - לדעתי- 

א להיות בקשר קבוע צפוף צמוד ומלווה עם רב  או יועצת הלכה לגבי כל תהליך ההיטהרות, יכול להיות שאת מחמירה יותר סתם, יכול להיות שיש עיצות שאפשר לעשות כדי לקצר.

כדאי גם לעשות הדרכה ולימוד אצל מדריכה טובה כדי לעמוד על דיוקי ההלכה- אולי משם גם תבוא ישועה... 

ב יש מגוון של שיטות וכלים בעולם הרפואה האלטרנטיבית כדי להשפיע על מחזור האישה- החל מלימון וקינמון - עובר בדיקור סיני, צמחי מרפא למיניהם, ועוד. 

כולם אופציה.  הן לקיצור ימי הדימום והן להסדרת זמן הביוץ.

ג לגבי פסח

אני לא שוללת בכלל לקחת כדורים רק לזמן של החג-  הדחיה הקלה של הניסיון להרות- שווה את הנחת והזוגיות שלכם בחג.

פרטים אצל הרופאת נשים שלך. 

ד רופאת נשים

האם המחזור תקין? איזה עוד כלים יש לרפואה לתת לך? לכי לרופא מומחה לפוריות, לא סתם כל רופא נשים. 

כדאי גם להיות בקשר עם מכון פועה או גורם דומה ליעוץ על מה כדאי ומה יש להציע בעולם 

למעשה, אין מקסימום...

"יש אמונה" חילקה מפורש בין ספרדים לאשכנזים (4, 5).

והיא התכוונה "מקסימום" שיכול להיות אסור בגלל שיקול הלכתי נטו, ללא קשר למציאות הפיזית.

וזה בדיוק מקביל למה שאמרתן "מינימום".

אם רפלקסולוגיה עבדה בעבורך פעם אחת- למה שלא תעבוד שוב? 

לדעתי כדאי... 

ילדים אצל בייביסיטר/ סבא סבתא

יום חופש / חצי יום עבודה- שניכם!

מנוחת צהרים

פעם- פעמיים בחודש-

ישפיע מאד

בהצלחה!!

"אנשים אומרים"...  שלא יתערבו. וגם "קרובים".

צריך להכניס בראש חזק שזה פשוט לא עניינו של אף אחד. לכל היותר, לחמול על מי שאינו מבין במה הוא לא אמור להתערב בלי שהתבקש.

ואשריכם שנתפסם על דברי טהרה... נקווה שזה ייפתר בדרך משמחת וחיובית.

בשיא הבוטות!

ולבקש עזרה.

רבנים הכי מחמירים יכולים לתת היתרים ועצות מדיהמות שלא חושבים עליהם.

(סתם לדוגמא בדיקת שאוסרת סמוך לזמן תחילת האיסור +כדור שגומר דימום  ואז מקצצים את ה5 ימים..) 

ואז שמים תחתונים שחורות ולא רואים כתמים אין הרגשה שמעתי ולכן מותרים המון זמן [הכל שמעתי זה לא מניסיון אישי]

הטקסט מדגיש את רעיון “נר איש וביתו”: חנוכה הוא זמן לחזור לבסיס הזוגי – איש ואשתו, פנימה אל הבית והקשר. מתוך חיזוק השלום, הקרבה והתקשורת בבית, ניתן להשפיע גם החוצה. הוא קורא לראות את בן/בת הזוג במבט על, מתוך הכרה בטוהר הנשמה והכוונות, גם כשיש פגיעה או משבר, ולזכור שדווקא הקושי הוא הזדמנות לצמיחה, תיקון והעמקת האהבה.

עוד מודגשת החשיבות של בלעדיות, נאמנות והשקעה רגשית בקשר הזוגי: לראות חיים רק עם בן/בת הזוג, להשקיע בהם את כל הטוב, החיבה, העזרה והשמחה, ולא לפזר את הכוחות החוצה. אהבה זוגית מתוקנת מביאה טוב לשני בני הזוג, לילדים, ולעולם כולו – והיא האור האמיתי שנדליק, במיוחד בימי חנוכה.

(GPT)

א. העזרה של בעלך לאדם בודד

ב. חוסר בגבולות בעזרה

ג. חוסר בתקשורת בינך ובין בעלך ותחושה שהוא לא רואה אותך ואת הצרכים שלך, או אולי לא נפל לו האסימון שהוא בזוגיות וצריך לשנות פאזה

ד. מעורבות גבוהה של המשפחה שלך ושלו

אתחיל מההתחלה.

בעלך עוזר לאדם בודד, זה מאוד יפה. הוא עושה איתו חסד.

גם אמא שלך עשתה חסד דומה וזה מקסים. חיובי, ומעיד על נפש טובה.

הבעיה מתחילה במינונים... כאשר זה נמשך המון שעות, חוזר הביתה בשעות לא שעות, מצפה גם ממך להיות שותפה למרות שזה לא מתאים לך, זה כבר הופך להיות עוול ולא חסד.

כי זה חסד על חשבונך וגם חוסר הגבולות הזה מטריד, גם אצל בעלך כלפי עצמו זה ברמה חריגה ומשהו בקשר הזה מאוד מוזר.

ברור לי שאת מנסה להסביר לו את זה והוא לא מבין.

השאלה היא מה יש לכם בזוגיות מעבר לדינמיקה הזו, האם יש לכם מכנה משותף? שיחות? מחוות הדדיות?

למשל, האם את חושבת מה יפנק אותו ומה חשוב לו?

האם את מרגישה שאכפת לו ממך?

האם אתם יוצאים מדי פעם, מפטפטים, מתחבקים וכל מה שמעבר?

ומה היה לפני החתונה, היה לו את הקשר עם האיש הזה?

האם דיברת איתו על זה פעם בנחת או רק בעצבים או רק דרך קרובי משפחה?

תקשורת זוגית אמיתית לא אמורה לעבור דרך חמותך או האחיות שלך או שלו, אם הוא מדבר עם אמא שלו על להתגרש ממך וגם את פונה אליה ככתובת "קחי אותו תחנכי אותו" שניכם צריכים לעשות איזה סוויצ' בראש.

להפנים שהקשר הזה הוא אך ורק שלכם ולא קשור לסביבה, אתם שני אנשים בוגרים שנחליטו להתחתן וזה שלכם.

שימי גבול מאוד ברור מה את מוכנה ולא מוכנה לעשות בשותפות שלך במצווה הגדולה שבעלך עושה.

למשל - שיעזור לו רק בשעות שהוא לא בעבודה ואת כן בעבודה (אם יש כאלה). או רק יום בשבוע. או רק לבשל לו אבל לא להסתובב איתו. וכו'.

מה שמתאים לך, מתוך ראיית הטוב.

יכול להיות שכמה מפגשים בודדים עם יועצ/ת זוגי/ת יעשו לכם טוב ויאפשרו לכם לדבר על זה בנחת כי נשמע שמשהו בתקשורת ביניכם לא 100%, לפחות ממה שאת כותבת.

מהניסיון שלי זה ממש יכול לעזור להציל את הנישואים.

בהצלחה יקרה!

מציע לנסות ללכת ביחד לטיפול זוגי ופשוט להעזר במטפל/ת לתקשר. תשמעי איך בעלך רואה את הדברים ואת חלוקת המשימות, הוא ישמע אותך ותראו ביחד איך מסדרים את החיים עם פרופורציות.

לוקח כסף על הבישול כי... חשמל ומים?

אלה שני הרכיבים הכי זולים בבישול.

החלקים העיקריים זה זמן עבודה וחומרי גלם. 

או שהוא מצא חבר שהוא נהנה איתו והוא יכול להתנהג כמו רווק

או ללכת למחוזות רחוקים יותר כמו קשר של ניצול.

הקשר עם המשפחה שלך לא רלוונטי למקרה הספציפי אבל רלוונטי לתקשורת ביניכם, גם איתך אין תקשורת?

לחזור כל הזמן ב3-4 זה לא תקין.

שיש כל מיני מורכבויות,

מה שלי בלט זה שאת מדברת עם הרבה אנשים אבל ביניכם שיח כן וקרוב שראוי לבני זוג.

ממליצה לך מאד לא להסתפק בעצה של המקובל, כבודו במקומו מונח. (גם כי יש כל מיני שרלטנים,

וגם כי לא מבינה איך המידע הזה מקדם את המצב)

אלא ללכת לקבל עזרה אמיתית: ללכת יחד שניכם לטיפול זוגי, או לחילופין אם זה לא מצליח ללכת בעצמך לטיפול ולקבל מענה מה לעשות ואיך.

קורה שיש מצבים מורכבים או קשרים בתקשורת.

יש דברים בסיפור שתיארת שיכולים להתפרש בכל מיני אופנים.

בשורה התחתונה לא ניתן להבין דרך הודעה את המצב לאשורו, וודאי שכדאי לנסות לתקן מה שאפשר

(בזוגיות או אצל כל אחד מכם בפני עצמו, זה אף פעם לא רק "הצד השני").

מאחלת לכם שתמצאו שליחים טובים.

ברור שהוא אמור להפנות אותו אלייך

ובפרט כשאת בהריון

תעצרי אותו לשיחה

ותגיד לו שאת רוצה שהוא יהיה איתך.

בצורה ברורה.

אולי אפילו כדאי לדבר עם רב סביר

לא מקובל וכאלה

רב הלכתי, רב שכונה או מי שיכול להשפיע

ולא לדפדף את המקרה

כי ברור שהסדר עדיפויות הנכון

הוא להיות עם האשה שלו, ובפרט כשהיא בהריון.

זו טעות שיכולה לקרות להרבה, ובפרט כשמגיע אדם

מבוגר, אולי אפילו חולה, ומצווה ענקית לעזור לו.

 הכל טוב ואושר לעזור לבן אדם,

ולהאכיל אותו זה מצוה רצינית וטוב שעשית

לפעמים האנשים האלה סבירים

יודעים לא להפריע.

ולפעמים הם חסרי גבולות וטקט או לא מודעים לנזק שהם גורמים, כי נותנים להם את התחושה שבכיף והכל סבבה.

ואולי זה מה שהולך מרגיש שזה דיי בכיף מבחינתי

תפקידך להבהיר לבעלך, שאת מעוניינת ביחס שלו עכשיו, ושיתעדף אותך ביחס ובזמן.

אפשר לעזור לו, אבל מהצד כזה בלי לתת לו

נתח מהזמן, שישים לב.

בכולן את כותבת שאת לא יודעת מה לעשות, את רוצה להתגרש. עוד לפני שהתחתנת איתו! ורגע אחרי החתונה! ושנה אחרי, ושנה וחצי אחרי!

למה את עדיין איתו בכלל? אני שואלת באמת, זה לא שאלה רטורית. לא מכירה אותך.

את יודעת מה את רוצה בחיים? זה נכון הילד וכו'... אבל עדיף ילד שגדל עם הורים שטוב להם בנפרד מאשר ילד שנמצא בבית אחד מפורק ורואה ריבים ותסכולים כל הזמן, ואמא שלא פנויה אליו רגשית כי היא מתעסקת בזה שלא טוב לה בזוגיות.

תעצרי שנייה את הכול. תחשבי על עצמך- טוב לך עכשיו? יהיה לך טוב בשנה הבאה ובעוד כמה שנים? מה יעשה לך טוב? מה את יכולה לעשות שיעשה לך טוב? לא לצפות שאחרים יעשו דברים שאולי ישפיעו עלייך. תשני דברים בעצמך.

אז מן הסתם הם יצחקו, ידברו, יקשקשו... 

אם הוא לא לומד הוראה והוא לא מתכוון לעבוד בישיבה,

אז זה לא כל-כך שונה מאינספור פגישות שיהיו לו גם בעבודה.

(אני יודע שלא עניתי לשאלה שלך, רק הרחבתי אותה...)

אין נכון או לא נכון.

לאחת זה יפריע-וזה בסדר.

ולאחרת זה לא יפריע-וגם זה בסדר.

אבל אם זה מפריע לך,פשוט תגידי לו.

תשתפי אותו בתחושות שלך.

אצלה בבית או במקום ציבורי, כמו בספריה?

זה  טבעי שדברים כאלה מעוררים מחשבות ורגשות, במיוחד כשאתם זוג טרי והקשר עוד בבנייה והתגבשות. זה ממש לא משהו לחוש עליו אשמה או לחשוב שאת "מגזימה".

אבל כיוון שההקשר הוא נטו לימודים ולא בילוי חברתי נניח של קולגות מהעבודה ,  לצורך השלמת חומר חיוני שהוא הפסיד עקב המילואים – זוהי מטרה פרקטית, ברורה ומקצועית. זה לא "בילוי" או "יציאה".

אם הם אכן ישבו בספריה - זו התנהלות שגרתית ונורמלית של חבורות סטודנטים.  

אם בפעם הזו נפגשו בבית שלה, לגיטימי לבקש שלהבא ישבו במקום ציבורי  

יש הרבה חברויות בלימודים ובעבודה שלא מתפתחות למקומות שהפנטזיות של כבודו הולכיהם אליהם.

זה לא הופך את זה לטוב או לרע, אלא בעיקר שצריך לדעת לשים דברים בפרופורציות ולהבא להציב גבולות (נניח, שבפעם הבאה ייפגשו אצלכם בבית, או שייפגש עם אחר/ת).

מחשבה פסימית מיידית או תגובה קיצונית יכולים להזיק מאוד, בין אם החשש מוצדק ובין אם לא.

השאלה אם יש לו ברירה.

אבל כמה נקודות ציון

א האם יש איסור ייחוד. אם כן אז זה פשוט אסור .

ב האם חד פעמי/ פעמים בודדות/ סדרה של שיעורים

ג האם יש רעשי רקע שיגבירו צניעות או שיגבירו קלות דעת

ד מה הסגנון של הסטודנטית המדוברת

הצלחה רבה 

לק"י

לא קשור לאם סומכים על בן הזוג או לא.

ובעיני, אם לך זה מפריע, הכי לגיטימי שתבקשי ממנו ללמוד עם גבר.

אולי לא הייתי באה בדרישה, אלא מבקשת ומקווה שייענה לי.

עדיף ללמוד בזום ביחד ולא פיזית ועוד יותר עדיף ללמוד עם גבר..

זה די פשוט ובסיסי

שיפריע לך

כדאי לשתף בזה❤️

אפשר להזמין ללמוד אצלכם אם אין אופציה טובה יותר עם מי להשלים..  או שילמדו בזום.

יחד עם זאת, ראוי לסמוך עליו

ואם ממש קשה (לאו דווקא קשה לסמוך אלא קשה הסיטואציה)

אפשר להזמין אותה ללמוד אצלכם

שצריל זהירות גדולה ב"לתת עצות" שחלילה לא יפגע בצורה כלשהי בשלום והאהבה בין איש לאישתו.

אז כל המטרה היא רק לתיקון ולכוונה טובה.

גמו שכתבו זה חייב להיות ברור שהגבולות ההלכתיים חייבים להישאר אחרת אין לזה שום היצר בלי קשר לנישואין בכלל.

והדבר השני והקריטי זו לא הנהגה טובה אני מאמין שהוא עושה את זה בתום לב וגם אותה סטודנטית שעוזרת לו.

אבל זה לא מומלץ כלל וכלל גם כשאין  שום ייחוד ומבחינת הלכתית יבשה הכל נעשה לפי ההלכה.

מהסיבה שזה יוצר קירבה בטח אם משובר במשהו של כמה פעמים.אי אפשר להיות לא אנושיים אי אפשר לשבת עם אדם ולא קצת לצחוק איתו להביע נחמדות וזה לא דבר רע אבל בהקשר הזה זה עלול חלילה להגיע למקומות שליילים ואיני מדבר מדמיונות אלא מסיםורים ששמעתי ומתלמידי חכמים מאוד מתונים ומחוברים לחיים שגם הם אומרים את הדברים הללו.

זה מעבר להרגשה האישית זו הנהגה לא נכונה...

העולם היום הפך להיות מכיל וכל דבר כמו מה שכתבתי נשמע שמפגש בים איש לאישה הוא מלא ביצרים ותאוות.

אבל זו בכלל לא הכוונה שלי.

אנחנו בני אדם בריאים עם רגשות וכל פגישה מסוג כזו היא סוג של חוויה וחוויה היא דבר מקרב.

וזה לא משנה עבודה לימודעם וכד' צריל שיהיו גבולות ברורים

בסגנון הדיבור והתוכן.גם במקום של עבודה זה לא דבר נכון שאיש או אישה ידברו על אה ועל דא או יצחקו אחד עם השני...

זו האמת וזו דרכה של תורה

ברור לי שהרבה מאיתנו לא עושים את זה ממקום רע פשוט העולם הפך להיות מכיל כביכול ונותן לגיטמציה לערבוב הזה.

*אני ממש לא חושב שצריך שלא יהיה שום מפגש בין נשים לגברים.

אבל אני כן מתנגד שבתוך המפגשים האלו יכנסו ערכים,אמונות,תחביבים, חווית וכד' בין גברים לנשים(אא"כ המטרה שלהם להכיר ולהתחתן).

ודרך אגב אני בטוח שהוא ממש צדיק וטוב וממש אוהב את אשתו ובכלל לא חושב על הנ"ל.

אבל כמו שכתבתי זה לא דבר טוב ונכון.

ככל שהעיקרון הדתי חזק בבית אז זה פחות אופציה, ונשארים עם ה"פיתו בסלו", כלומר יודעים שיגיע ליל הטבילה וזה נשמר עד אז.

לכן השאלה היא כמה ההלכה נוכחת אצלכם בשאיפה הזוגית.

ברור שכל זה לא מזילזול בדחפים וברצונות הטבעיים שזה דבר משמח בפני עצמו וטוב מאד שקיים אצלכם.

שלישית - ללמוד ביחד, לחזור ביחד על ההלכות הללו, שהן חדשות לכם ואולי לא מספיק במודעות ובכלל - ללמוד משהו ביחד מחזק את היחס המשותף שלכם לתורה.

בהצלחה רבה וברכה גדולה בביתכם

אתם רוצים קשר טוב ומגע וחיבה, וזה מדהים.

מה שצריך לשים לב, זה לשני דברים שפחות קל לראות מהמקום שלכם:

1. ככל שיש יותר מגע אסור ונקיפות מצפון, אתם תחוו את המגע כמשהו שמוביל לתחושות אשם, או שצד א מעיר לצד ב ומנסה למנוע אותו מהחטא. התוצאה היא כמובן בעייתית (ואפילו הרסנית, בטווח הארוך).

2. ככל שיש יותר שמירה, ככה ימי הטהרה הרבה יותר מרגשים ועוצמתיים. שוב, זה מתחיל בקטן אבל ככל שחולף הזמן זה מקבע את ליל הטבילה ובכלל את תקופת הטהרה כזמן של קשר מאוד מרגש ועוצמתי.

עצה פשוטה שלי: זמן הנדה הוא הזמן העי חשוב באמת לבניית הזוגיות, ואם מנהלים אותו נכון, מרוויחים בגדול. תקופת הטהרה, בעיקר כזוג צעיר, גולשת כמעט במישרין למגע וחיבור פיזי וזה מדהים. אבל אם מנהלים נכון את זמן הנדה, בונים את הרובד של קשר בשיחה משותפת, דיבור וסיפור על עצמי. זה מאוד מאוד חשוב, כי תוך כמה שנים שני התחומים האלה יהיו פחות לחוצים לכם, וככל ששניהם ייבנו טוב (מגע נעים מתוך קרבה ולא מתוך תחושות אשם, לצד שיחה נעימה ומקרבת) - צלחתם את החלק הכי בסיסי בזוגיות, ואתם במועדון הטוב של אלו שבונים את עצמם.

כדי ליישם את זה, תפנימו ביחד כמה חשוב גם זמן בלי מגע פיזי ואיך כדאי לנהל אותו בחכמה. תחשבו להעמיס על ימי הנדה שלכם מפגשים של שיח וקרבה שמצד שני לא מאפשרים ככ מגע. יותר יציאות בערב להליכה משותפת, לרכז אז נסיעות להורים ולאירועים וכדו'.

אני חושב שאתם נמצאים בשלב מרגש ויש לכם את הכלים לפתח זוגיות מהממת. מכיר הרבה אנשים שהיו שמחים לחזור לתקופה הזו ולעשות את זה שוב, בצורה נבונה ובונה.

מלא הצלחה יקרים!

ומזל טוב 🍷

פתרונות טכניים כבר כתבו לפניי טוב ממני.

קודם כל הכל תקין אצלכם ואתם לגמרי נורמליים ומצויינים ברוך השם.
זו מתנה וברכה גדולה, המשיכה הבלתי ניתנת למעצור הזו...
מבחינת עזרה טכנית- צעדי תינוק.
כל פעם להחליט על משהו קטן, לא ישר הכל או כלום כי זה קשה.
כל פעם שאתם מצליחים לשמור על הריחוק- לשמוח בזה.

אולי לעזור לעצמכם, לא להיות יחד המון זמן במצב של קרבה,
לצאת יחד למקומות ציבוריים אולי אפילו ליד אנשים אם ממש ממש קשה,
וכמובן להתפלל על זה להשם...
לשים לעצכם גבולוצ קטנים יותר- מה אתם בטוח לא עושים. צעדים קטנים. זה לא המקום לפרט אם באלך בפרטי בשמחה רבה...

מרגש לשמוע את זה,באמת.. מתיקות
 

הפעמים הראשונות היו לנו סיוט ממש

אבל באמת מפעם לפעם זה נהיה יותר טוב ב"ה

ושנה-שנה וחצי אחרי החתונה זה היה לנו הבדל של שמיים וארץ מהחודשים הראשונים...

שולחת חיבוק, בע"ה שה' ישלח לכם כוחות לניסיון הזה, ואם זה מעודד- בע"ה זה ילך וישתפר...;)

ברור שקשה מאד מאד. ברוווור.

אבל זה עניין של החלטה, שרק אתם יכולים לקבל לעצמכם. יחד.

מה שהקל עלינו זה לצאת מהבית יחד כמה שיותר. 

שאין הכוונה שכל היום תשהו בחברת אנשים, כמו להתארח הרבה אצל ההורים וכדו. זה יהרוס לכם את הכיף של הביחד.

אני הייתי ממליץ לטייל ברחוב או בקניון וכדו, שיש אנשים אז המגע תמיד עדין (או לא קיים - עניין של הנורמות שלכם), או לנסוע למקומות ואירועים אבל יש לכם את הביחד של הדרך לשם ברכב וכדו.

מאוד חשוב להתרגל להנות מלשבת לפטפט ולספר על עצמינו ולשתף ביחד, בלי אנשים נוספים ובלי יותר מדי מגע. זה הרגל מאוד כדאי להמשך הזוגיות (יש גם רובד של להעמיק את השיח המשותף, אבל זה לא נשאל כאן ולא כאן המקום לדבר על זה).

באמת יכול להועיל חלק מהזמן לצאת מהבית, מסכים שזו עצה טובה לחלק מהזמן או אפילו להרבה זמן, למי שבאמת לא מסוגל.

אבל, חשוב מאוד באופן כללי לשלוט בעצמנו וחשוב באופן ספציפי שתהיה זוגיות עמוקה ואוהבת גם בלי המגע. לא אומר בהכרח שהייתי מנדב לזה בלי שהתרה חייבה, אבל אחרי שיש את המצווה והאיסור - כדאי לקחת זאת כהזדמנות להעמקה.

הזדמנות לברר שהקשר שלנו הוא קודם כל קשר של נשמות, מתוך כך קשר של אנשים שיש להם ערכים משותפים ועולם ידע משמעותי ועשיר. מתוך כל הקומות הללו ועל גביהן מגיעה, בזמנים המתאימים, גם הקומה החשובה של המגע- שהיא מאוד מיוחד ונעימה ומביאה את היחד שלנו לקומות מדהימות. אבל היחד קיים הרבה לפני המגע.

כמדומני שאצלינו כזוג צעיר (אי אז...), הרבה מהשיחות הארוכות שביססו את היחד התודעתי שלנו - היו דווקא בשבתות שהיינו לבד בבית ואסורים.

ובמהות שמירת התורה והמצוות כולה.

ובפן הפרקטי, אכן מנסים קודם כל להיות בזה *יחד* מתוך הבנה שזה מה שאנו בוחרים וכי זה מה שחשוב לנו,

ומתוך החיזוק הזה כל אחד לעצמו וגם לשני/ה לעשות בפועל דברים שיעזרו - כגון דיני ההרחקות שבאים בדיוק כדי לשים את הגדרות הללו.

כתבו עוד על הפן הפרקטי ומצטרפת לכל דברי החוכמה שנאמרו כאן,

ורוצה גם להוסיף על הפן הרעיוני וההבנתי של הדברים בהרחבה:

בהחלט הזמנים השונים במעגלי החיים (כדוגמת הזמן שאסורים) מזמנים לנו הזדמנות מופלאה ללמוד ולהעמיק בכך יחד, ולגדול בתור הזוג שאנחנו לעוד ועוד רבדים עמוקים.

זו ממש עבודת חיים. 

בהחלט אפשרות של עבודה על רמת קירבה נפשית-רגשית בעוצמה גבוהה בזמנים אלו יכולה לתרום,

גם התכנסות והתמקדות אישית חשובים בפני עצמם

ולשניהם יש מקום, הכל תלוי באיזון העדין והנכון לכם כיחידים וכזוג.

ויש גם נקודה שחוזרת על עצמה הרבה פעמים בתקופה הזו, שהיא נקודת הרגשת הבדידות בזמנים אלו שאסורים. כתבתי עליה בהרחבה בעבר ומצרפת את הדברים גם כאן:

לפעמים עולה אצל האישה, ואולי גם אצל האיש, מן תחושה של "בדידות" כאשר אסורים.

וזו אכן נקודה מאוד עמוקה שלדעתי יושבת איפשהו שם-בנבכי הנפש של הרבה מאוד נשים (וגם גברים) בזמן שאסורים.

וזה ממש לא סתם.

הרי יש שפה שלמה של אהבה (בין היתר, יש 8 שפות של אהבה) שהיא שפת המגע -

שבעצם מי ש"מדבר" בה - אומר ע"י כל סוג של מגע - חיבוק, נשיקה, ליטוף, יחסי אישות וכו' - אומר ע"י כך "אני אוהב/ת אותך"

וגם מרגיש אהוב/ה ע"י מגע שנותנים לו/לה.

עכשיו,

בתקופה שאסורים,

ועוד אחרי החיבור הגדול שהיה שמותרים,

ועוד אחרי הרבה זמן שהייתם מותרים -

פתאום נלקחה מכם השפה הזו!

משניכם!

אז גם בעלך - זה קשה לו

כי הוא אוהב אותך

ורוצה להגיד את זה

להגיד את זה גם במגע

והוא לא יכול!!!

ואת, אוהבת אותו כל כך

ורוצה להיות קרובה אליו

אבל לא יכולה לומר לו זאת בשפת המגע!

ואז מה קורה?

למי שממש קשה, כי הוא ממש "ספץ'"- ממש מדבר חזק ורהוט בשפה הזו של האהבה - הוא לגמרי מרגיש כמו נכה חלילה שלקחו לו את הקביים והוא לא יכול ללכת... כאילו איבר ממשי מתוכו חסר...

ואז מתוך קושי הוא ממש מרגיש חסר אונים!

ומהחוסר אונים הזה באמת לפעמים נוצר ריחוק גם ברגש/בנפש -

*כי* כל כך אוהבים

*כי* כל כך קשה בלי המגע

ולעיתים אפילו מעדיפים "להתרחק" לגמרי כדי שלא יהיה קשה מדי עד בלתי אפשרי

וגם כדי לא ליפול.

 השורש החיובי של זה כמובן מראה עד כמה אהבה ענקית וקירבה ענקית *כן* יש ביניכם!

שעד כדי כך אתם מפחדים לא ליפול מרוב שהתשוקה והאהבה ביניכם חזקה!

שעד כדי כך אתם מרגישים חסרי אונים בלי יכולת המגע הזו

שעד כדי כך לפעמים הנפש ומנגנוני ההגנה מעדיפים להתרחק כי פשוט לא יכולים ככה בלי המגע!

אם מבינים את השורש של זה,

את המקום ממנו הכל קורה -

זה מאוד יכול להרגיע את הנפש.

כי דווקא כאשר אסורים יכול לעלות רצון יותר חזק לקירבה נפשית ומילולית

אך לעיתים מרגישים, כמו שפירטתי קודם, בדיוק להיפך

ואז התסכול גדול שבעתיים

גם אין שפת המגע

וגם אין את שפת המילים

אז כאילו מה? אז מה כן יש?

מה? כל מה שאנחנו זה רק מגע?

מה, למה אנחנו כ"כ רחוקים?

מה, הוא כבר לא אוהב אותי?

מה, הוא רק רוצה אותי כשמותר לגעת? ואני אותו?

מה יש לנו?!

אז על כל השאלות האלה לענות - ממש ממש לא!

יש ביניכם קשר שלם!

אהבה שלמה ואמיתית

אתם פשוט אנושיים!

פשוט לקחו לכם שפה! קביים, איבר, פה, יכולת התבטאות!

והריחוק הוא לא אמיתי אלא רק כמו מסכה לתסכול וחוסר האונים שהנפש מרגישה *כי* היא רוצה להיות כל כך קרובה!

עכשיו זה חשוב חשוב חשוב

אני כותבת את זה לך, לעצמי, לכולן

וכ"כ למה?

כי דווקא בימים האלו,

הימים שאיש ואישתו אסורים,

הם ימים שחלילה "מועדים לפורענות".

הכוונה שחלילה חלילה בגלל אותה הרגשה בנפש

אותו איש

או אותה אישה

יכולים "להאמין" ו"ללכת שבי" אחרי הרגש המתעתע והשקרי הזה של ה"ריחוק" לכאורה

ולחשוב שהאישה שלהם/האיש שלהן רחוק מהם

ואז זה כר פורה לחלילה ריחוק אמיתי

ע"י קשרים אסורים ל"ע

או מריבות

ויכוחים

צעקות

חוסר הבנה

רצון למלא את ה"חלל" הזה בהתכתבויות או דיבור עם גבר אחר חלילה,

או לצחוק ממישהו אחר חלילה,

או כל דבר שמכניס גורם זר בקשר המקודש בינינו

וכל דבר שהוא לא מקרב בינינו אלא מרחיק

כיוון שאין ואקום בעולם.

איפה שלא נכניס את הטוב - ישר יש בור פעור לרע.

וישר צריך למלא אותו!

כמו שכתוב בתורה "הבור ריק"

ומפרש רש"י מים אין בו

אבל נחשים ועקרבים יש בו!

ז"א, אם אין את הקירבה

אז חלילה הפוטנציאל לרע ולריחוק עוד יותר גדול!

וצריך להיזהר שבעתיים!

צריך ל"סור מרע" שבעתיים!

ואז "לעשות טוב" שבעתיים

לא לדבר עם מישהו שאסור (תמיד כמובן!)

לא לריב מריבות מכוערות

להמשיך להבין אחד את השני

כן להסתכל בעיניים (אם מתאים לכם, אני חושבת שזה חשוב)

כן לצאת יחד דווקא כשאסורים לבילוי רק בלי מגע

כן ליצור זמן ומרחב לזוגיות - זמן, פניות ומקום לזוגיות,

כן לדבר על הדברים

כן לומר במילים "אני אוהבת אותך"

או בפתקים

או מחוות

או חיוך

כן להתמלא במה שכן יש

במה שכן היה

להיזכר בזה

לזכור את זה

להפנים את זה

להסניף את זה עמוק לתוכנו

ובשאר הזמן?

בשאר הזמן להבין את המקום בנפש של זה.

ולשחרר.

להרפות.

ככה זה.

אי אפשר תמיד מושלם.

אז להכניס גם דברים טובים *אחרים* אבל שיהיו *טובים*

זמן למרחב *האישי* של כל אחת ואחד מאיתנו

זמן יותר לפיתוח תחביבים

זמן יותר ליציאות עם אחות/חברה/אמא/אחר

זמן יותר לפתח דברים בעצמך ובעולם האישי שלי ולהשקיע בזה יותר

זמן יותר לבקר הורים ומשפחה

זמן יותר לישון

זמן יותר לראות סדרות אולי, או כל דברים שאוהבים וזה דורש רק אחד ולא זוג

וכמובן גם אישך אותו דבר - יקדיש את הזמן להתמלא ב*אני* שלו

זמן יותר לעצמו

לעבודה/לימוד תורה

לחברים

ליציאות עם משפחה וחברים

לפיתוח עצמו ותחביבים שלו ויצירתיות שלו

ואז

כאשר המקום של זה בנפש קצת נרגע

אפשר לאט לאט לראות גם את הברכה בזה -

שזה באמת באמת מאםפשר גם זמן לגדול בתור יחידם ולא רק בתור זוג,

ואז אותם שני היחידים האלה יגיעו לטבילה ולמפגש המחודש עוד יותר מלאים

עוד יותר שמחים

עוד יותר *הם*

ומתוך המקום האישי השלם הזה - גם הזוגיות תהיה שלמה יותר

כי כאשר כל אחד מרגיש *עם עצמו* ועם *עצמה* טוב ושלם - הזוגיות היא הראשונה להרוויח מכך! (וגם להיפך כמובן!)

ואז יש גם את הגעגוע

והציפייה

והכמיהה

והתשוקה

ואת החיבור המחודש שהוא ממש יכול להיות עם פרפרים בבטן ממש כמו ואפילו עוד יותר מיום החופה!

ולהכניס עוד עומק וגיוון וטוב שלם בתוך המרחב הזוגי שלכם בתחום האישות ובכל התחומים.

אני קוראת לזה (לתקופה שאסורים) "שעת האפס"

שכאילו אנחנו, הנפש שלנו, כמו שעון,

שצריך מדי פעם להתאפס

לאפס אותו.

כי אם לא הוא משתגע ולא מראה את השעה הנכונה

אבל כאשר מאפסים אותו

ונותנים לו את היחס הראוי לו - הוא ימשיך להתאפס על עצמו ולהרואת את השעה הנכונה

ממש "אם תעירו ואם תעוררו את האהבה עד שתחפץ" -

שיש כמו שטח אפור כזה שהוא הזמן שאסורים בו, תקופת הריחוק בנידה,

שמה שיכול לתרום ולעזור לאפס אותו זה מה שכתבתי קודם - להכניס טוב ולא רע,

למשל סרט, שיר שכותבים או שרים עליכם עם תמונות שלכם מכל הזמנים, ממש להקדיש באופן *אקטיבי* זמן ב"להעיר ולעורר" את האהבה עד שתחפץ בזמן הזה שזה דורש יותר אנרגיה,

אז כן, לעשות קליפ מכל הסרטונים והתמונות שלכם,

לדבר על הילדים החמודים

להקדיש יותר זמן לילדים החמודים

לשמוע שירים שמקרבים ומחזקים

לרקוד

לראות סרט שיכול לקרב (לאו דווקא ביחד, הכוונה לקרבב את הלב שלכן בנפרד לשני ולתחושת הקירבה)

בילוי יזום יחד

שיחה טובה

מבט בעיניים א ר ו ך

ממש להעיר את הקירבה הזו

כמו שעון מעורר

ואז,

במקום ללכת ולהיות בשטח האפור - שיכול לזמן את כל הרע והריחוק והדברים הרעים חלילה שפירטתי למעלה -

ללכת לשטח הלבן, או הורוד - ששם הכל טוב, ומקרב, ונכון, ואמיתי ולא מזויף, גם בטווח הקצר וגם בטווח הארוך.

למשל להוסיף עוד פגישה עם אחות

עם חברה

לצאת לאוויר עם מוזיקה

לישון

להסניף את הילדים

להתפלל על זה ולהתפלל בכלל

להתחזק

לראות סרט טוב

לראות תמונה שלכם יחד

ליצור משהו

לעזור למישהו - בטוב

ממש להתכוונן לזה!

לדבר את זה.

לשהות לבקש מהשם את זה.

במילים פשוטות.

כל יום.

ואם קשה אז יותר חזק לבקש.

ותמיד תמיד לחשוב

מהי מטרת העל שלי? למשל זוגיות טובה לנצח ובית שלם ושמח לנצח -

אז מה מקרב אותי למטרת העל הזו שלי?

ומה מרחיק אותי ממטרת העל הזו שלי?

וכ-ל מה שמקרב אותי למטרה - לעשות!

וכ-ל מה שמרחיק אותי מהמטרה - להתרחק!

ב"הצלחה רבה, מאחלת לכם שתזכו לצמוח ולמצוא המון מתנות דווקא בתוך התקופות שאסורים, ומתוכן להעמיק ולשמוח עוד יותר גם בתקופות שמותרים 🙏🌹

מחילה, עניתי לך אתמול (לא גילית סוד, זה ידוע בפורום) כי הייתי בטוח שמי שבפורום נשואים מחפש מטפל - מחפש לעצמו מטפל זוגי. אבל אם אתה בסה"כ רוצה לברר משהו כללי - אין צורך לאסוף כאן מידע.

מה ההכשרה שלכם?
כמה שנים אתם במקצוע?

מה היקף העבודה?

מנסה להשיג.

המושג 'מטפלים' הוא עולם מאוד רחב והתשובה לשאלותיך תהיה שונה מאוד מאחד לשני. אם אתה רוצה ללכת למישהו לטיפול, הגיוני לשאול אותו את השאלות הללו באופן אישי, אבל לא חושב שדרך הפורום.

גם מה גובה המשכורת וכמה יש להם ביו''ש.

המטרה שלך לא ברורה, (ואם כבר נראית כחשודה) ולכן אין רצון לעזור לך.

אתה שוקל ללכת לטיפול? אתה שוקל ללמוד טיפול? או שאתה סתם רוצה להסביר שהכל חארטה?

תסביר מה אתה צריך, תקבל תשובות למה שאתה צריך.

למרות שהן לא היו מעוניינות בכך.

מניחה שיש במגוון מחירים, ואולי אפשר להכין ערכות ולהכין בלי הדרכה.

הכיף מבחינתי בזה שאפשר לפטפט תוך כדי.

כמה אתן מוכנות להשקיע פר משתתפת?
ואם לא דחוף לכן מפעילה מבחוץ אפשר סדנת DIY פשוטה יש מלא אופציות

עיצוב שוקולד לפרלינים

ציור בקפה

יש לי המלצות..