איזה טמבל..

כל כך חבל..

אבל זה לא הייתי אני

אויש..כמה פעמים קרה לי המבטים האלה וכלום לא יצא מזה בסוף..

מה אתן מפחדות לבוא להגיד משהו? תנו מספר ותברחו מצידי ...

היו כנראה פחות פוחדות ..

מה גורם לך לחשוב שלא?

אין שום סתירה

להתחיל עם מישהי לצורך חתונה זו מצווה

הכוונה היתה שאם יש עניין ונראה לך שיכול להתאים ואתה מאוד רוצה

אז הולכים על זה , כמובן שלא סתם להתחיל לפתח שיחות עם בנות כי בא לי

ביום יום אני בכלל לא בקשר עם בנות וגם לא מדבר עם בנות אלא אם כן זה לצורך שידוך

מכח מה נראה לך שיכול להתאים אם אתה לא בקשר עם בנות ולא מדבר עם בנות? 

אני מדבר עם בנות ובקשר עם בנות, ואכן פעמיים הצעתי לבחורות שהכרתי לצאת איתי. שום סיכוי, אבל שום סיכוי בעולם, שאתחיל עם בחורה שאני לא מכיר אותה (ב"מכיר" אני מתכוון אפילו כאן בפורום, אבל לדעת משהו על האישיות שלה, על אופן ההתייחסות שלה לדברים וכו'. מבט בסופר / אוטובוס וכדו' - נראה לי פשוט הזוי. בטח לא בסיס ל-'לחשוב שיכול להתאים'). 

אני יודע את התשובה לשאלה שלי (לכן הכותרת 'שאלת תם', שהיא צינית...). נראה לי שבדיוק לזה התכוון @פלצור כשהוא התייחס לחברה הלא-בריאה. שיתקן אותי אם אני טועה. 

אם יתאים לנו אחרי שניצור קשר . נפגש לפגישה

ואם נראה לנו נמשיך ..

בקצב הזה שאתה מציע רק לבנות שאתה מכיר אתה לא תגיע רחוק נשמה ..

לא ידעתי שכל השידוכים שלך הם רק מהכרות עם בנות ..

אתה רוצה להגיד לי שבחיים לא נפגשת עם מישהי בלי להכיר אותה קודם ?..מוזר ..

הרי כל הרעיון של השידוכים שזה יעשה בשיא הצניעות האפשרית ויש כאלו שלא מוכנות אפילו לתת תמונה ..בהתחלה במקום ציבורי לפחות אתם רואים אחד את השניה מבחינה חיצונית אז יש פה כבר פלוס אחד ..ויוצרים קשר או מדברים במקום ואם יש כיוון אז למה לא בעצם

אני פשוט אומר שמוזר להתייחס אל זה כאל 'נראה מתאים'. מה נראה מתאים? איך שהיא מתאפרת? זה בסיס להתאמה? 

נפגשתי עם בנות שהציעו לי וסיפרו לי עליהן, מה הן עושות וכדו'. לא נפגשתי 'על עיוור' אף פעם. והבחורות שאצלן זה התחיל ממני - כן, זה היה מבוסס על היכרות מסוימת. 

לאו דווקא להתאמה

צריך גם התחלה לא? ..בגלל זה זה נקרא להתחיל

טוב תשמע אשרייך אבל לפי מה שאני מכיר ויודע הדרך היותר מקובלת היא בלי להכיר לפני כן

וכן זה מעצבן ברוב הפעמים כי אתה לא יודע עם מי אתה בידיוק הולך להפגש ..

לפעמיים יש פרטים לפעמיים אין ..רולטה , לכן אני מעדיף שתיצור קשר או אני איתה, וכן על סמך מראה אתה יכול לדעת המון עליה ועל האישיות שלה דרך איך שהיא נראת וגם דרך סגנון הלבוש שלה .., זה לא מדד להתאמה אבל זה מדד להתחלה טובה 

אני לא מתחיל עם כל דבר שנראה טוב (סליחה על הניסוח 'דבר', אבל זו הדרך היחידה שאני מסוגל להגדיר סיטואציה כזאת: כשאתה רואה בחורה ומסתכל עליה ומסתכל עליה ומסתכל עליה בלי לדעת עליה כלום חוץ מאשר איך היא נראית - אז היא 'דבר' מבחינתך, ותו לא). הסיטואציה נראית לי הזויה. אז אין סיכוי שאני אעשה את זה. 

מי שזה מה שמעורר אותו - שיהיה לו לבריאות ובהצלחה. אבל להגדיר את זה כ'בסיס להתאמה' נראה לי מגוחך. אתה יודע כמה נשים יפות יש בעולם? אתה חושב שזה אומר שהן מתאימות לנישואין איתך, רק כי הן יפות? מגוחך בעיניי. 

דבר ראשון  אישה צריכה למצוא חן בעיני בעלה, זה טבעי ובריא ואי אפשר לבחור בת זוג רק ע"פ השכל.

דבר שני אפשר ללמוד מהמראה על בנאדם-סגנון, לבושה בצניעות לדעתך וכו'

דבר שלישי, ברור שזה לא מחייב התאמה לכן הוא רק מתחיל איתה ובודק אחר כך אם יש התאמה אישיותית, ואם לא אז לא קרה כלום..סה"כ בחור אסרטיבי

לא אמרתי שלא אכפת לי אם אשתי תהיה יפה או לא. אמרתי שלגשת למישהי ולהתחיל איתה רק בגלל שהיא יפה זה נראה לי מגוחך. והוא כתב שהוא יתחיל עם מישהי אם נראה לו שיש בסיס להתאמה, ואז ציין שהוא לא מכיר בנות, הווה אומר שהדבר היחיד שעל פיו הוא מתחיל עם בחורה (וכך גם לגבי פותחת השרשור, או חברה שלה, או ווטאבר) - זה המראה. ועם כל הכבוד לאסרטיביות של הבחור, לזה לא קוראים 'בסיס להתאמה'. 

אי אפשר לדעת..סתם אני אישית מעריכה את היוזמה הזאת ומאמינה שאם זה אכן זה אז ה' ייתן את הסיעתא דשמיא.

ואגב אז למה בחורים דורשים תמונה לפני?

אני בחור... ואני לא דורש תמונה, ואפילו סולד מהרעיון. 

ב. אם זה הדבר היחיד שהם דורשים - הייתי ממליץ בחום שלא לצאת איתם. אם בנוסף לשאר הדברים שהם שומעים על הבחורה הם גם מעוניינים לראות תמונה שלה - הרי שכתבת בעצמך שגם זה מרכיב מחיי הנישואין, לאהוב את איך שאשתך נראית, וזה לגמרי לגיטימי שכל אחד יפסול על מה שנראה / לא נראה לו. 

זה לא מעיד על שום רדידות זה מעיד על רצון שאשתו תהיה מוצאת חן בעיניו

זה לא יתן לו כלום שעות לברר ואז בסוף הוא לא ירצה כי היא לא מוצאת חן בעיניו ..

ואם תקרא שוב את מה שכתבתי בלי לחשוב שמתחתי עליך ביקורת, תבין שאנחנו לא בהכרח חלוקים. 

אגב - אני גם לא מברר 'שעות', אבל זה כבר דיון נפרד. 

שאנחנו לא נדרוש תמונה בלי לדעת פחות או יותר פרטים עליה ..

אז החלוקה שלך לשני מצבים לא מובנת

א. בחור מתחיל עם בחורה כשאין לו מושג עליה מלבד איך היא מתאפרת (אתה אמרת שהיית עושה את זה). על זה אמרתי את דעתי ואני איתן בה - בחיים לא הייתי עושה דבר כזה, וגם מי שעושה דבר כזה - אז שיהיה לו לבריאות, אבל אני חושב שאם הוא יקרא לזה 'בסיס להתאמה' אז משהו בהגדרת 'התאמה' שלו בעייתי. 

ב. כשמציעים לבחור מישהי הוא מעוניין להסתכל גם בתמונה. על זה אמרתי שמדובר בעניין שונה לחלוטין, וההשוואה היחידה שיכולה להיות לעניין הראשון היא רק אם הבחור אך ורק מסתכל על תמונה ושום דבר אחר לא מעניין אותו - ואז כדאי להתרחק ממנו. כיוון שמדובר בקבוצה ריקה (או כך אני רוצה להאמין) - הרי שזו המלצה שאין לה על מה לחול. אבל היא עדיין תקפה. בכל אופן, במקרה הרגיל, שבן אדם רוצה גם תמונה לבחון על פיה - אני לגמרי יכול להבין את זה. אני לא עושה את זה, אבל אין לי שום בעיה עם זה, וזה לא קשור בשום צורה שהיא לבן אדם שמתחיל עם בחורה כשכל מה שהוא יודע עליה הוא (ראה סעיף א' כנ"ל ודוק). 

לא יודע מה איתם אני רואה את זה בעין מאוד יפה

אם הם רווקים ..

מוזר..

ספרדים גם במנהג הזה?

צריך להיות טיפש באופן קיצוני בישביל לטעות כשזה באמת קורה

עולמות מקבילים

ראית איך שהם מחליפים מבטים כל הדרך, וכעת את נזכרת לעזור?

למה שלא יסע יותר ברכבת?מה היא הפחידה אותו עד כדי כך?O: 

גם אני מחפשת בחור - לקראת נישואין וזוגיות

המרחק הזה לא חריג… נפגשים באמצע, נפגשים פעם פה ופעם שם.

ואם הקשר מצליח ומתקדם, המרחק כבר בכלל לא יהיה גורם בשיקולים…

אני נקבית. מספיק אני מתאמצת בכך שאני מקבלת."

סתם

אם יש מרחק משמעותי והזמן יקר, זה די מתבקש להפגש באמצע ברוב הפעמים.

חיזור מצד הגבר יכול להתבצע באופנים נוספים וזה לא צריך להיות כל כך טוטאלי.

אני מאמינה שיש יופי בדינמיקה שבה הגבר נמצא יותר באנרגיה הזכרית, יוזם, מחזר, מוביל ונותן, והאישה באנרגיה הנקבית, מקבלת, נענית, נוכחת ומאפשרת לו להעניק, תוך שהיא מעריכה את המאמץ.

זה לא נובע מחוסר יכולת של האישה, אלא מבחירה בדינמיקה שיוצרת בעיניי ביטחון, הערכה ומשיכה. לכן, באופן אישי, אני פחות מתחברת למצב שבו הגבר מצפה שהאישה תגיע אליו או שמתחילים לחשב תורות. זו פשוט תפיסת הזוגיות שאני מאמינה בה.

אני חושבת שלפעמים יש גברים שמפספסים את הנקודה הזו. לא כי האישה לא מסוגלת לנסוע, ברור שהיא יכולה, אלא כי עבור הרבה נשים, החיזור עצמו הוא שפה של אהבה. כשגבר אומר "הפעם תבואי את", הוא אולי מתכוון לחלוקה הוגנת, אבל יש נשים שחוות את זה כוויתור על המקום המחזר והיוזם שלו.

אני תמיד אומרת לגברים שמתייעצים איתי הבחורה שלכם היא האדם האחרון שכדאי להתחשבן איתו. תנו מכל הלב. אישה מרגישה היטב מתי גבר נותן מתוך רצון ואהבה, ומתי זו רק חלוקה טכנית או סימון וי. בעיניי, דווקא הנתינה החופשית היא זו שבונה ביטחון, הערכה ומשיכה לאורך זמן.

תבחר נכון או ..

אבל החשש הזה לא בא ממני, אלא מהצד השני- הבחורה.

שלדעתי חבל לא לנסות אפילו, וצריך לראות אם בכלל יש בסיס

ואם צריך פתרונות אז נמצא בעתיד..

שורה תחתונה- ממנה הבנתי שזה יותר מרתיע אותה.

מקווה שזה לא היה נשמע אצלה נואש מידי, אבל הבנתי שגם ככה בנות אוהבות חיזור במידה מסויימת

אח"כ רואים איך מתפתח הקשר והדינמיק, הזמינות של כל צד

אל תתייחס לאישה כמו לחבר שלך

לפעמים גברים היו מצפים שאני אחזור ב11 בערב לבד זה לא נעים וברור שזה הוריד לי חשק

לא נעים לדעתי..

ועוד יותר ברור ומובן מאליו שבחורה לא חוזרת לבד הביתה בשעת לילה.

תחשבי שהגבר תמיד צריך להגיע לאיפה שהבחורה גרה. אם מדובר בחצי שעה נסיעה זה באמת לא נורא. אפילו שעה.

אבל לנסוע שעתיים כל כיוון כדי לפגוש מישהי זה לשלם מחיר מטורף על כל דייט. תלוי מי, תלוי בסיטואציה, אבל להרבה אנשים נסיעה שעתיים לכל כיוון זה קנס רציני.

וזה אומר שאם הקשר דורש סבלנות, לתת לה את הזמן שלה להבשיל בקשר, לתת לקשר עצמו להבשיל, לתת את עצמך - אז באיזשהו שלב, אם לא ממש ממש כיף לך בקשר, נמאס לך לשלם את המחיר. יכול להיות שתגיע לפגישות מותש, ולפחות התשובה לשאלה של "האם אני רוצה לפגוש אותה שוב" יהפוך להיות שוב ושוב "לא בטוח", או "היה יכול להיות נחמד אבל אני לא יכול לעמוד בזה". ואם יש ספקות - אז זה קשר הרבה יותר שביר, כי בשביל מישהי שאני גם ככה לא בטוח, כנראה המוטיבציה שלי להשקיע השקעה רצינית תהיה פחותה יותר

ונכון שחיזור הוא חשוב, וזאת בדיוק הסיבה שצריך למצוא דרך שהבחורה תבין שכאן זה כבר לא חיזור, זה הקרבה, וצריך למצוא דרך לשמור על החיזור ועדיין להקל קצת את העול הזה.

ואז אם צריך להחליט בין לא לפגוש מי שגרה במרחק כזה, לבין האפשרות לחלוק את העול של הנסיעות - אני חושב שהאפשרות של לחלוק היא קצת יותר טובה

מספר פעמים.

מצד הבחורה לפחות.

אם היא תהיה חשובה לך, ומתאימה לך, ותתאהב בה,

אתה תרחף מחיפה עד אליה.

בסה"כ רצועת חוף קטנה בינכם.

יש שיר כזה- גם לי מגיע להיות מאושר, אל תשאיר אותי מאחור...תן לי מחסה מהקור.. עד שיקלו המים עד שנגיע אל החוף.

רחוק. מה זה כמה שעות לנסיעות כדי לא לפספס את הזדמנות חייך?

אצלנו בקהילה יש הרבה אנגלוסקסיים. זוגות שהמרחקים בין הערים מהם באו פי כמה יותר רחוקים - לונדון ומנצ'סטר למשל, בוסטון וצפון ניו ג'רזי…

באופן כללי מאוד אין סיבה שזה לא יעבוד. יש אנשים גמישים והתחבורה מפה לשם לא כזאת מטורפת אפשר גם להיפגש באמצע.

מי שממש רוצה להרגיש חיזור כאילו אנחנו לטאות בג'ונגל ושה"גבר" שלה יסע אחריה שעתיים אחרי העבודה ויחזור הביתה בשתיים בלילה אחרי כל פגישה, לבריאות.

אישית אני רואה בזה משהו קצת מטומטם כי למה שתחזר אחרי מישהי שאתה בכלל לא מכיר? לך תבין. אבל לא משנה.

תעשה מה שכיף וטוב לך. אם אתה מרגיש שסבבה לך לנסוע רחוק או אפילו לנסוע עד אליה ואתה רואה בזה משהו מגניב ורומנטי ומעניק אז אחלה. אם זה מתיש אותך ואתה קם למחרת הפוך והפגישות הופכות לחתיכת קאדר אז אין בזה שום טעם. לשניכם אמור להיות נחמד וכיף.

האמת יש מדרש רבה כזה – לכל המפקפקים והמפקפקות.

רַבִּי אַבָּהוּ פָּתַח: בַּיִת וָהוֹן נַחֲלַת אָבוֹת וּמֵה' אִשָּׁה מַשְׂכָּלֶת, רַבִּי פִּינְחָס בְּשֵׁם רַבִּי אַבָּהוּ, מָצִינוּ בַּתּוֹרָה בַּנְבִיאִים וּבַכְּתוּבִים שֶׁאֵין זִוּוּגוֹ שֶׁל אִישׁ אֶלָּא מִן הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, בַּתּוֹרָה מִנַּיִן: וַיַּעַן לָבָן וּבְתוּאֵל וַיֹּאמְרוּ מֵה' יָצָא הַדָּבָר. בַּנְּבִיאִים: וְאָבִיו וְאִמּוֹ לֹא יָדְעוּ כִּי מֵה' הִיא. בַּכְּתוּבִים הַיְנוּ דִּכְתִיב: וּמֵה' אִשָּׁה מַשְׂכָּלֶת. יֵשׁ שֶׁהוּא הוֹלֵךְ אֵצֶל זִוּוּגוֹ וְיֵשׁ שֶׁזִּוּוּגוֹ בָּא אֶצְלוֹ, יִצְחָק זִוּוּגוֹ בָּא אֶצְלוֹ: וַיַּרְא וְהִנֵּה גְּמַלִּים בָּאִים. יַעֲקֹב הָלַךְ אֵצֶל זִוּוּגוֹ, דִּכְתִיב: וַיֵּצֵא יַעֲקֹב.

אחד בשביל השניה

קצת מוגזם להגביל גם אזור מגורים בתוך הארץ הקטנה.

מדובר בקשר למטרות חתונה ולא קשר אחר..

ובהתחלה כמחווה אני כן רואה את זה יפה לבוא יותר לאזור שלה, בהמשך אפשר להציע במרכז.

הכירו בזמן שהוא למד בישיבה בדרום והיא למדה בתל חי. וגם בתי ההורים במרחק של מעל שעתיים נסיעה.

ובכל זאת- התאמצו, נפגשו, היום כבר עם חמישה ילדים.

אני ובעלי מרחק שעה וחצי נסיעה

פעמיים ראשונות הוא בא, אחרי זה גמני נסעתי

זה לעניין הדייטים

בעלי הניח על השולחן מהרגע הראשון את העובדה שהוא רוצה להישאר לגור בעיר שלו, ועברתי לגור בעיר מגוריו. מתרגלים להכל ואני לא מצטערת על ההחלטה

כדאי לדבר על זה

על פקטור של מרחק

אם תתחתנו תיהיו קרובים נכון? כלומר תגורו באותו בית

לתקופת הדייטים תיפגשו בנקודות אמצע ומניחה שגם לפעמים אתה תיסע אליה וההפך

חברה טובה שלי נשואה +8 ילדים בזוגיות מדהימה

היא מרחובות בעלה מרמת הגולן..

אם אתה מבין שהיא בוגרת ומבינה תתקדם.

מאוד יכול להיות שיש פה משהו

מה שקפץ לי מהפוסט הוא שנראה שאתה קצת בודק אותה דרך רשימת נתונים חיצונית גיל לימודים תכנון קריירה

לפני שבדקת מי היא באמת(:

בסוף, מקצוע או העובדה שהיא כבר התחילה ללמוד לא מעידים בהכרח על בגרות. הייתי מנסה לברר קודם מי היא כאדם מה הערכים שלה מה היא אוהבת , איך היא חושבת ומתנהלת ורק אחר כך מחליטה אם הפער ביניכם באמת משמעותי..

אבל בסוף קשה לברר את כל זה בבירורים שלפני.. לפני אפשר לברר לרוב דברים יותר טכניים, שלפעמים מעידים על בגרות וכו'

או שאני טועה, מוזמנת להאיר את עיניי(:

האם עובד גם הפוך?

אפשר לדון על מה זה בגרות.

ואולי כדאי לפרק את המושג הזה - לדוגמה, האם אתה מדבר על מודעות כלכלית? על יכולת להכיל מורכבויות?

אם אתה יכול לפרק את המושג הזה, אפשר לנסות מראש לברר, וגם בפגישות לדבר על הנושאים האלה.

אבל -

קח בחשבון שבירורים לא בהכרח מציגים תמונה מלאה. כל אחד מכיר מישהו בפן מסוים שלו, ואולי לא מודע ולא מכיר צדדים אחרים.

לגבי פער השנים,

אני לא חושבת שהגיל הכרונולוגי בהכרח מעיד על משהו. לכל אחד מאיתנו יש מסע בחיים, ואנחנו עוברים בתחנות שונות, והאישיות שלנו משתנה בהתאם. יכול להיות מישהי בגיל 19 שעברה מבחינה נפשית הרבה יותר ממך - לא שזה תחרות, אלא שגם לה יש חיים מלאים.

תמיד תפסתי את עצמי כאדם בוגר יחסית לחברות שלי; זה לא מנע ממני לצאת עם אנשים שצעירים ממני בכמה וכמה שנים - וגם אם היה בינינו פער כמו שאתה מתאר, אבל הפוך, לגבי הלימודים. גם מזה לא נבהלתי, כי מה זה כמה שנים של לימודי מקצוע יחסית לחיים שלמים ביחד?

ואולי זה קצת אירוני, אני חושבת שמי שיצאתי איתו עם הפער הגי גדול מעליי - היה אחד המדוייטים הכי פחות בוגרים שלי (לפי ההגדרות שלי), ודווקא עם לא מעט שצעירים ממני ראיתי בגרות גדולה יותר. כמובן שלא כולם, היו גם כאלה שהיו צעירים ממני, וממש לא בוגרים בעיניי - כשהפער שכתבת, כשאני בלימודים והם עוד לא יצאו מהישיבה (כולל לא עשהו עדיין צבא), יחד עם איך שהתרשמתי בפגישה - ראיתי שזה מאוד לא רלוונטי מבחינתי.

בקיצור, לדעתי צריך לבדוק לגופו של אדם. אם שאר הפרטים נשמעים לך טוב, לדעתי כדאי לנסות -

אבל --

רק אם אתה מגיע עם ראש (ולב) פתוח.

אם אתה כבר ירית את החץ ורק רוצה לצייר מסביב את המטרה, עזוב. אתה לא צריך להוכיח שום דבר לאף אחד. רק אם אתה מוכן לתת הזדמנות אמיתית לבחורה להביא את עצמה, לך על זה. אם אתה לא שלם עם זה, אם כל הזמן יהיה לך ציפור בראש שתגיד לך - היא ילדותית, אינפניטילית וכו' - חבל על הזמן שלכם.

.

ואני זוכר שגם היה לי חשש דומה וראיתי שהיא בוגרת והכל היה סבבה.

תחשוב על זה שהיא אחרי שנתיים שירות,

כמו שהשלב של הצבא מבגר אז ככה גם שירות לאומי, וממש לא פחות בדר"כ.

אתה יכול לשאול בבירורים איפה היא ביחס לרצון להתחתן, אם היא מתכננת ללמוד בקרוב, אם היא בכללי בחורה מקורקעת-מעשית שלוקחת אחריות על עצמה ועל הסביבה.

חוץ מזה, תזכור - יש בזה גם יתרון שהיא צעירה, זה משהו שאפשר מאוד להנות ממנו

(עד גבול מסוים)

אנשים מסגנון מסוים נמשכים לסגנון מסוים ולאו דווקא השקפתי שזה לדעתי החלק הפחות מעניין אלא מצד האופי

וכמובן המוסד מחזק את העניין

אלא שבחורי ישיבה אינם באמת חשופים לעולם המדרשות והאולפנות ולהיפך מלבד שמועות וקווים כלליים מאוד.

לק"י

והאמת שגם בסוף י"ב זה לא תמיד אומר משהו.

לצורך העניין אני למדתי באולפנא אזורית, שהיו בה כל מיני סגנונות. אני הייתי מההכי דתיות שם.

אם מישהו היה בוחן אותי לפי האולפנא, הוא כנראה היה חושב שאני משהו אחר.

לא חושבת שאולפנא או ישיבה תיכונית אומרים הרבה

לא תמיד זה בבחירת הנער/ה ולפעמים השיקול הוא נוחות / לימודים / הקו של ההורים והבית.

גם אחרי תיכון צריך להיזהר עם ההכללות.

מה שכן-

זכותך להגיד סגנון X מעניין אותי ולפנות למוסד שאתה עלול למצוא בנות כאלה או לציין זאת בפני השדכן

(עדיף כמובן לתאר מה קנה אותך במקום הזה ולא רק להגיד מדרשה X מעניינת אותי או מכללה או אוניברסיטה כזו או אחרת)

מעניין אותי כי אני מחפש א' ב' ג'

ככה אתה נותן למי שמשדך אפשרות למצוא את מה שמעניין ומסקרן אותך גם במקומות אחרים שאולי לא היית חושב לחפש.

אני מסכים עם מה שאמרתם אבל לא לגמרי. אני אחדד. אם ניקח כדוגמא את הציבור החרד"לי האם המוסדות שם מעידים על האופי והרמה התורנית או שהם רק מחזקים את זה?

לק"י

עד לגיל 20+

הטובים הולכים ללמוד במקום מסויים, גם בגלל שיקולים שהאלטרנטיבות הרבה פחות טובות.

זה באמת לא מעיד על אורח החיים, הההשקפה, הכיוון הדתי, בגיל 20 ומעלה.

אני יכול להעיד על עצמי שלמדתי בישיבה שנחשבת ממש אשכנזית ואני בכלל בכלל לא כזה. לדעות קדומות בדרך כלל יש שורש באמת, אבל צריך לקחת אותן בערבון מוגבל ולבדוק כל מקרה לגופו.

אני אישית מרגישה שמקום לימודים יכול לתת כיוון מסוים אבל הוא לא באמת מגדיר את האדם.

פגשתי בוגרות של אותה אולפנה או מדרשה שהיו שונות מאוד אחת מהשנייה. בסוף האישיות הערכים וההשקפה נבנים מהרבה דברים לאורך החיים ולא רק מהמקום שבו למדו.

לכן הייתי פחות מתמקדת בשם המוסד ויותר במי שהבחורה היא היום.

לבדוק מוסד תיכוני:

א. מי בוחר את המוסד?

עד כמה זה החלטה שלי, ועד כמה זה החלטה של ההורים שלי?

ב. עד כמה בוגרים של מוסד דומים זה לזה? עד כמה אתה דומה לחבריך, ועד כמה אתם מקשה אחת?

ג. עד כמה הבחירה במוסד משקפת עמדה אידואלוגית, ולא נוחות\סיבה כלכלית\חברתית וכו'?

ד. עד כמה מה שהיה לפני "היציאה לעולם האמיתי" משקף את מי שאני היום? פתאופ כשאנשים יוצאים מהמסגרת, הם יכולים לבחור דרך קצת שונה ממה שהיה.

מדרשות זה אולי יותר פשוט, כי זה יותר מבטא בחירה אישית. אבל גם שם יש מגוון (בדיוק כמו שבישיבה יש מגוון...).

אבל בהחלט -

סטיגמות עוזרות לנו להתמודד עם העולם. לחלק אנשים לקופסאות. האם זה בהכרח נכון ויעיל? אפשר לדון על זה. אבל כדאי לדעתי להסתובב עם התודעה שזה לא בהכרח שמי שאתה מחפשה תהיה בוגרת אולפנה X ומדרשה Y, אלא שזה יכול לבוא מכל כיוון, גם אם אתה מחפש דווקא בוגרות של מוסדות מסוימים.

יש הרבה קווים דקים פה שצריך לברר. ולכן אין כאן דבר מוחלט. צריך לדעת לברר טוב ונכון וגם לדעת איך להתייחס לסטיגמות

ברור לי שבחורה שלמדדה באולפנת ראשית תצא משם עם סל ערכים מסוים וזה לא בגלל הסטיגמות זה באמת בגלל שהיא בחרה לבדוק שם ולקבל מהאולפנה