אני הייתי בכיתה ז'. וברוך ה' ההתמודדות הייתה בסדר. עברתי ואני עוברת תהליך עם זה. אבל אחים שלי הקטנים סובלים מזה מאד. אמא שלי התחתנה שוב, ולא מזמן התגרשה ממנו, אחרי 2 ילדים.

מהנישואים הראשונים, אז הכי קטן היה בן 3 כשהם התגרשו. ומאד מאד קשה לו. היום הוא בן 10. ואלו קשיים בבסיס שמאד מאד קשה לשנות אותם ולעבוד אליהם. תחשבי מזה לילד קטן שלא מסוגל להבין כל-כך מה קורה- שפתאום ההורים נפרדים, השלמות מתפרקת, הביטחון מתמוסס.. והגילאים הנמוכים, אלו גילאים שבהם הבסיס והתשתית של האישיות שלנו נבנית. ולכן, אז זה הכי קשה לעבור את הזעזוע הזה.

ועוד שאלו הם קשיים וחוסר יציבות שנכנסים בבסיס, כך שגם קשה לתקן את זה אחר-כך בהמשך החיים. שני האחים הקטנים שלי, מהנישואים השניים, היום הם בני 3 ו-5, וכשאמא שלי נפרדה מבעלה הם היו בני 1! ו-3.. פיציים. והם סובלים מאד! קשה לראות אותם. הכל מאד מסובך בשיבלם. ומאד לא יציב ולא ברור.

זו דעתי. ילד יותר גדול כבר לא נמצא בתהליך הבנייה הראשוני שלו. ויותר קל להתמודד עם זה ולעבד את הדברים. ככל שהגיל יותר מבוגר יותר קל להבין ולעכל. אפילו שאז מגיע הרבה מאד כעס על ההורים. ויש מריבות כי הכעסים באים לידי ביטוי חיצוני. זה מצב טוב. כי גם לילד הקטן יש המון המון כעס בתוכו שהוא לא יודע להסביר וגם לא מסוגל לבטא הרבה ממנו. כך שזה פשוט נשאר בפנים ולכן מאד לא טוב, אפילו שכלפי חוץ נראה שיותר קל.

אבל מה זה כל-כך משנה? ממילא זה לא ממש צריך להיות שיקול. אם מאד לא נכון לזוג להשאר בייחד, זה לא נכון, לדעתי, שיישארו שנים בייחד רק כדי שהילדים יגדלו. כי הילדים גם סובלים מהמתח באוויר והכל. ילדים מרגישים היטב כל תנודה באוויר. אבל, כן אני מאמינה שזוג צריך לחשוב טוב טוב טוב ושוב.. לפני שהוא מחליט להתגרש. ולנסות ה-כ-ל. זה חייב להיות ממש מצב בלתי הפיך וחמור כדי להתגרש. כי הפירוק של בית, הקרע הזה בנפש יותר חמור מהרבה מתח וקשיים שיכולים להיות, אבל בבית שלם.. וצריך לדעת את זה..

רק טוב לכולנו! שלא יהיו כל-כך הרבה מקרי גירושין. אמן. שאנשים יהיו מוכנים קצת יותר להתאמץ למען שלום ביתם.

ורק בשורות טובות לכולנו וכל עם-ישראל!!! ישועות ונחמות וגאולה שלמה שתבוא, במהרה בימינו וברחמים! אמן!

ונקווה שלא נגיע לשיקולים האלה בכלל בעז"ה....!

גם אם בנסיבות לא משהו...

קראתי מה שכתבת, איזה מצב נאחס בהחלט, וממש מבאסים שככה הם עשו.

אבל תני לי להגיד לך משהו אישי: במשפחה שלי יש כמה אנשים שלא מדברים ביניהם. זה משהו של שנים, עשורים, ואני כמעט היחידה שמדברת עם שני הצדדים אז תופסת את כל האש והרטינות של כל אחד על השני.

מה שלמדתי מזה זה שלהגיד שזה היה באחריותו וככה למשוך את זה זה הכי קל, הרבה יותר קל מאשר להרים טלפון ולשבור את זה, ובאמת שמגיע לך לכעוס עליהם אבל בסוף תחשבי על זה - את כועסת עליהם כי לא שמרו איתך על קשר ולא היו איתך ברגעים חשובים בחייך, את באמת רוצה להיות עכשיו זו שמוסיפה עוד אבן לחומה הזו ביניכם בכך שתפספסי אירוע גדול כזה בחייו?

קחי זאת כהזדמנות, פתח ביניכם שאת יכולה עכשיו לבחור אם להגדיל או לסתום. במשפחה שלי האנשים האלה כבר פספסו חתונות, בריתות, לידות, נקודות ציון חשובות בחיים...זה פער שקשה לסגור, אצלך זה עוד אפשרי. ואת תהיי בנאדם גדול שעושה את זה! גם אם עוד יהיה בך כעס, זה בסדר לא לכבות את הרגש בבת אחת, זה אנושי ומובן. אולי עם הזמן אפילו תוכלי לפתוח את זה מולם ולדבר על זה בדיעבד ולהבין קצת מה היה שם, אבל בינתיים, אני מציעה, לכי ותשמחי איתם. הם אחים שלך

ועוד דבר - יש לי אחים חורגים שאני בקשר חלקי איתם, ואחותי למשל בקשר הרבה יותר קרוב אליהם, זה עניין של תחזוקה ושל רצון. אבל בהחלט ייתכן שהקשר שלנו לא מאוזן, שמה שאני מרגישה אליהם זה לא כמו שהם מרגישים אליי (חלק גדולים ממני בעשור וחלק קטנים ממני בחצי עשור, ואנחנו בשלבים שונים בחיים אז הגיוני שמתייחסים לזה אחרת). 

פתרת לי הרבה דברים🥰

אחרת זה עוד יותר מוזר...

בטח בהתחלה זה מאולץ, אבל זו הזדמנות לקשר ביניכן (גם אם נראה לך מיותר ליצור איתה קשר וחיבור, שווה לנסות). מקווה שיהיה לך טוב!

טוב שיש לך מקום לפרוק, מקווה שזה עזר לך. ובהחלט לפעמים זה עדיף מאשר לצעוק אליו את כל הדברים שאת רוצה להגיד, במיוחד שבשעות כעס אנחנו אומרים הרבה דברים שאחר כך אולי נתחרט על חלקם...

אז מה המצב הבוקר?