באופן טבעי לרוב אשה נמשכת לגבר מרגשות.

אם אין רגשות היא נגעלת.

כך שהכל תקין אצלך.

ממש מביך.

פעם אחת אחד רצה להראות לי את הגופיה המיוחדת שלו באמצע העולם..

אז בלי חולצה בכלל זה ממש לא לעניין בדייט..

מה זאת השאלה הזאת?

מבחינתי זה פחות הקטע הצניעותי,

אלא כי זה לא הוגן להיות יחד איתה ולעשות משהו שלה אסור לעשות.

כשנמצאים ביחד, משתדלים להדגיש את הביחד,

ודברים שאחד הצדדים אסור לו לעשות, דוחים לזמנים אחרים.

ממש יפה מצידך!

חחח בצחוק, נא להירגע, אבל באמת יפה, זה מראה על התחשבות וכבוד לשניה!

אז היית שמחה למישהו עם השקפה כזאת..

למרות שבעיניי זה גם פחות נעים

מישהו עם קצת יראת שמיים ילך אחרי חתונה שאשתו בבית עם בוקסר?

על מצב שאשתו בבית עם בוקסר... זה בהחלט נראה לי מאד לא צנוע...

כך שטכנית זו לא טעות. אפילו הוספתי חיוך בסוף.

מבחינת הגברים, אין כאן שום בעיה של צניעות!

זה כמו שאני אגיד שאשה שלובשת רעלה, היא יותר צנועה מאשה שלא לובשת רעלה..

אז זהו, שזה לא עובד ככה.

אם זה לא מוצא-חן בעיניכן אתן יכולות לכתוב שאתן לא אוהבות את זה.

אבל אל תכניסו כאן גדרי צניעות, כי זה לא קשור!

וזה שזה מגעיל אתכן או כל דבר אחר, זה לא אמור למנוע מהגברים להכנס למים.

מכיוון שמדובר במשהו שהוא בגדר הסביר והנורמלי, אני לא רואה מניעה שגבר יכנס למים.

ואם הוא לא נכנס, זה אמור להיות משיקולים אחרים כמו שהזכרתי לעיל..

אני כן מסכים שלהיכנס רק עם בוקסר/תחתונים, זה קצת וולגרי ולא ראוי.

אבל להכנס עם בגד-ים אפילו בלי חולצה, זה לגיטימי לגמרי.

לא חושבת שיש צורך לפרט. 

אם את רוצה לכתוב 'צניעות' - תביאי מקורות!

בחברת בנות (וכן אמר הרצי"ה גם סתם כך כשלא לצורך).

ובוודאי שלא ראוי בשום אופן כאשר יוצאים עם מישהי. לא שייך לחלוטין.

לא צנוע. לגמרי. וברור לחלוטין שבת נורמלית מצויה, תרגיש גרוע מאד שבן יהיה כך תוך זמן שהם נפגשים, לא קשור ל"שלב". פריצת גבולות והבכה שלא שייכים. ולא רק כי הצד השני לא יכול. הרבה מעבר לכך.

לא כ"כ קשורה ללבוש.

יכולה להיות בחורה חילונית שלא ממש הולכת לפי ההלכה,

אבל מבחינת מידת הצניעות תהיה לה יותר מאשר בנות דתיות שמחמירות על עצמן בענין הלבוש.

יש צניעות בלבוש, שההיפך שלה זה פריצות.

כאן מדובר על הלכות מאד ברורות שיש בהן הבדל מאד משמעותי בין גברים לנשים.

ובן שנכנס עם בגד-ים לבריכה, מעין וכד' - לא עובר על הלכות אלו!

ויש מידת הצניעות, שההיפך שלה הוא הגאווה המוחצנת.

בדבר זה אין הלכות ברורות ומדובר על עבודת המידות,

וזה גם ממש ממש לא קשור לשרשור הזה.

נכון שיש קשר מילולי רעיוני בין שני הדברים הללו,

אבל אין קשר הלכתי או מעשי בין שני המושגים האלו.

חוץ מזה לגבי הדברים שכתבת,

אם את טוענת שההלכה (או מה שזה לא יהיה) השתנתה היום,

תביאי הוכחות, תביאי מאמרים (או כל דבר אחר) שמראים שההלכה הזאת השתנתה.

(להביא רק שם של רב (כמו ש-'ד.' עשה) או סתם להתפלסף - לא מתקבל!)

קישור למאמר שמדבר על מידת הצניעות והלכות צניעות (דהיינו לבוש).

בשליש התחתון יש כותרת על 'ההבדל בין מידת הצניעות להלכות לבוש'.

http://www.yeshiva.org.il/midrash/22291

תראי שלפחות במה שכתבת כאן, אני הסכמתי איתך.

אפשר להיכנס עם בגד-ים,

לא עם בוקסר ובוודאי שלא פחות מכך (מעשה בזוי ודוחה).

וגם לא להיכנס בדייטים, מסיבות מוסריות שלא קשורות לצניעות.

לגבי בחורות זרות, אני לא רואה סיבה שלא להיכנס (עם בגד-ים),

בגלל שהן לא אוהבות לראות את השערות (שאין לי) בגב.

אני לא שולל שיהיו תקנות בעתיד,

אבל עד אז, העניין לא שייך הלכתית לצניעות.

קשורה לחלוטין לצניעות בהנהגה המעשית - וכפי שהיא כתבה.

מבחינת הלכות לבוש, זה דווקא מודגש למדי. כי "ההלכה הברורה", היא על מה שנקרא "ערווה" - "טפח באשה" וכו'. ודווקא "צניעות" בהנהגה, זה ענין שקשור הרבה לדברים שמקובלים בהנהגות של לבוש למשל. מה שאסור מעצם הדין בלבוש של אשה, אינו מדין "צניעות" בלבד.

ולכן, גם הנהגה של בן שנכנס כך בחֶברה שכזו, זו הנהגה לא צנועה. ולא דרך ארץ והתחשבות. ואם אינו חש בכך, זו אכן כנראה בעיה בתחושה הזו.

שלדעתי לא צריך לזה "מקורות". יש הרגשות שחשוב שתהיינה באופן טבעי (ונכון שיכולות להיות ב"הרגשות" גם טעויות, אבל לא צריך להקצין בכך באופן שמאבד את ערך ההרגשה הישרה הטבעית, כשהיא נקיה מהשפעות זרות) -

ומעבר לכך שהבאתי את דברי הרצי"ה זצ"ל, שזה בהחלט "מקור" -

הרי שאנו מוצאים בהלכה שמי שהולך ללא שרוולים נקרא "פוחח", ויש לכך השלכה לתפילה.

לכאורה, אפשר להקיש מכך לגבי גדרו של ענין. ולומר, שאע"פ שבוודאי לצורך רחצה הולכים כך, כמו שגם בים - אבל אם נמצא בחֶברה כזו שעליה מדובר, מסתבר שמה שנקרא כך במקום רגיל, אינו מתאים גם לחברתה.

העניין של פוחח, זה בגלל עניין של כבוד למקום ולא של צניעות.

גם אדם ששורק בבי"כ נקרא "פוחח", וזה ממש לא קשור לצניעות.

גם לדברי הרצי"ה לא הבאת מקורות.

לכן, אני לא יכול להתייחס ולהגיב ברצינות לתגובתך.

"פוחח" זה לא בגלל כבוד למקום. אלא זו הגדרה כללית למי שהולך כך, לא רק בביכ"נ. הנגזרת מזה, היא ההתייחסות אליו בתפילה. עי' בהלכה בענין זה (ובניגוד לדוגמה זו, מה שכתבת על "מי ששורק" לא מוזכר בהלכה הזו. למרות שברור לכל בר דעת שזה לא ראוי. אז הנה, דוגמה טובה לשני הכיוונים: מצד אחד, דבר שיש לו גם מקור הלכתי, וקשור דווקא לנושא הנידון. ולאידך, דוגמה טובה, שהבאת, שאפשר להבין עניינים דרך ארץ לפעמים גם בלי "מקורות").

ב. דברי הרצי"ה, הם עצמם מקור. אם אתה מתכווין למקור שהוא אמר כך, אתה יכול להאמין לי בענין זה.  ומקור קדום יותר, ניסתי לשער במה שהבאתי לעיל.

ג. באמת לא כתבתי כ"כ כדי "להתווכח" או שתתייחס וכו' - למרות שיפה מצידך שאתה מעונין "להגיב ברצינות". אני כתבתי יותר כדי שהבָּנות שחשו כאן טבעית שזה דבר בלתי שייך לחלוטין, תקבלנה חיזוק לתחושתן הנורמלית לגמרי.  ואולי גם למי שיש לו ספק בענין והדברים יעזרו לו.

לא לגבי 'פוחח' ובוודאי לא לגבי שורק שהוא מוזכר בהלכה (הוא נכלל בתוך 'קלות ראש' לכל הדעות).

ב. תביא מקור כתוב או מושמע

ג. לא חסר תחושות נורמליות שנוגדות את ההלכה, בוודאי מכאלה שלא למדו כמעט הלכה.

    להמציא הלכות מ'תחושות נורמליות' - זו לא דרך התורה!!

פוחח פורס את שמע ומתרגם אבל אינו קורא בתורה ואינו עובר לפני התיבה ואינו נושא את כפיו

רש"י: פוחח - במס' סופרים מפרש כל שכרעיו נראין.

אם כן, רואים מכאן ש"פוחח" זו הגדרה מציאותית, שאינה נוגעת רק להלכה של ביהכ"נ. אלא שביחס לתפילה וכו', יש לה השלכות הלכתיות. כי זה לא אופן מכובד
 

"שורֵק", שלא כפוחח, אינו מוזכר שם. אבל אכן, כדבריך, ברור שאין זה דרך-ארץ לשרוק בביהכ"נ. דוגמה קלאסית להסקה מתוך תחושה ישרה.

ב. הרצי"ה אמר: לפעמים רואים ברחוב משפחה הולכת. חצי מהמשפחה (האשה) הולכת באופן צנוע. כמובן. והחצי השני (האיש) לא.. 

ג. נכון שלהגדיר "תחושות נורמליות", זה דבר שיכולות להיות בו טעויות. כמו שהזכרתי מקודם, וכפי שכותב הרב זצ"ל באורות התשובה פרק א, לגבי תשובה טבעית-נפשית, שזה דבר חשוב אך צריך בו זהירות מטעות.

עם זה, בוודאי שעקרונית, יש מקום לתחושות כאלו. בפרט מכאלה שמתחנכים לאורה של תורה, ולא נוּגעו בחוליים של הגויים. לפעמים בת נורמלית, שמתגדלת בצניעות, יש לה בזה יותר יושר מאשר מי שלא כך והוא "יודע". ומכל מקום, אכן אתה יכול לשאול כאלה שלמדו הרבה הלכה, כדבריך, וחיים לפיה (דהיינו, תלמידי חכמים), מה תחושתם הנורמלית לגבי בחור שנוהג כך בחברת בחורה שיוצא עימה, והאם זה "צנוע"..

וכתב הרב זצ"ל באורות התורה פרק י"ב, שמי שחושבים שיִבנו תורה מנותקת מהמוסר הטבעי (כמובן, מוסר טבעי שלא נוגע בכל מיני חוליים, כנ"ל), על זה נאמר "עם נבל ולא חכם - דקבילו אורייתא ולא חכימו". התורה בונה על גבי זה, ולא באה לשתק את זה. ובוודאי שלנהוג עפ"י זה, זו בדיוק דרכה של תורה, שדרך ארץ קדמה לה.

ד. כפי שהוזכר, יש כאן עירבוב מסויים בין הלכות ששייכות ל"מותר-אסור", כמו "טפח באשה", לבין המושג צניעות. יש המון מקורות שמוזכר בהם צניעות בתור הנהגה, מעבר לעצם ההלכה (אפילו לגבי לבוש ארוך של גברים שלובשים ארוך מעל הבגדים, שזה משום "צניעות". כך ראיתי באיזה שו"ת קדמוני. ועוד הרבה מאד).

גם אצל נשים, יש חילוק בין דברים שמעצם הדין, לבין מה שמשום "צניעות", שזה תלוי גם במנהג מקומות.

ובענין זה, יש הקבלה בין הצניעות כמידה בנפש, לבין התנהלות מעשית.

לכן, מי שאמרו שזה "לא צנוע", אין הכוונה שזה איסור כמו לאשה ללבוש בגד שמגלהממקומות שהדין הוא להיות מכוסים. אלא שזה "לא צנוע" כפשוטו. ובעניינים הללו, אכן יש מקום לתחושה בריאה. אם כי כמו בכל מה שנוגע לתחושה, יכולות להיות לפעמים טעויות.

ואכן, הנהגה כזו, היא בלתי צנועה בעליל.

לגבי עצם רחצה של בנים בבגד-ים במעין וכו', במקום שנוכחות/עלולות להגיע גם בנות. אי אפשר לומר שזה דבר שאסור הלכתית. לא הייתי מציע לבנות להיות שם. וגם מובנת מאד התחושה של מי שאינו מעונין לרחוץ במציאות כזו. לדעתי, תחושה בריאה ו"צנועה"..

כל עוד לא התפתחו רגשות לגיטימי ביותר שזה יגעיל. הרבה נשים.

ברגע שהתפתחו רגשות זו כבר בעיה נפרדת..

מבחינה הלכתית, אין כאן שום בעיה של צניעות!

סוף!

אם יש לכם בעיה עם זה, תפנו לקב"ה, לשו"ע, לרבנים, או לכל מי שאתן רוצות,

ותבקשו מהם שיגדירו מחדש את המושג צניעות..

לא מוצא-חן בעיניכן שבנים מתרטבים - תתמודדו,

גם בעינינו לא מוצא-חן כל מיני דברים שבנות עושות,

אבל אנחנו לא ממציאים דברים כדי לאסור עליכן דברים.

לכן גם אתן אל תמציאו הגדרות חדשות לצניעות.

לגבי זה שלבנות אסור להרהר:

א. זה פחות בעייתי מאשר אצל בנים..

ב. כל עוד הבן עושה משהו שהוא מקובל וסביר, אין עם זה בעיה.

    יש גבול שההלכה החליטה, בו אומרים לבן-אדם להתמודד עם ההירהורים שלו בעצמו,

    ולא, יצטרכו לחייב את כל הבנות ללכת עם רעלות, ואולי אפילו לא לצאת מהבית..

ושוב, אני לא מדבר על מה שצריך לעשות או לא בדייט,

אלא רק מעיר לכן, שהמושג צניעות לא שייך לכאן.

הגדרים של בנים ובנות בענייני צניעות - שונים מאד!

צניעות זו מידה, וגם אם משהו מותר הלכתית צריך לשאול האם הוא נכון מבחינה מוסרית...

אז התשובה היא:

כשיוצאים לדייט וכד' - זה לא מוסרי

אם סתם יש שם בנות (שאולי לא נעים להן להסתכל עלי) - זה מוסרי

כאן.

אז אני לא מבין למה את לוקחת את מה שכתבתי למקום אחר..

מוסריות לא קשורה לכמה אני מכיר את הבחורה, אלא למה שכתבתי לעיל..

(כבר יצא לי להיכנס \לא מעט פעמים למים כשהיו בסביבה בנות שאני מכיר.)

בטיול עם החבר'ה מהישיבה תיכנס, לא בדייט...

כאשר גבר נכנס עם בוקסר למים- 90% מסוגי הבוקסר נצמדים.

וד"ל.

ולא, זה לא סימפטי להגיע למעיין בטיול ולחזות במראות הללו.

אנא מכם, חשבו פעמיים לפני שאתם עושים מעשה מעין זה.

ולכל הדוסים למינהם שאומרים "אל תסתכלו\אבל זה אין על זה איסור הלכתי"-

אם בנות דוסיות היו נכנסות לידכם בבגד ים למעיין והיו אומרות לכם "אל תסתכלו" מה הייתם עונים להם?

אז בבקשה תענו את זה לעצמכם כל פעם שאתם נכנסים עם בוקסר בלבד.

או גרוע מזה- הולכים לטבול במעיינות כפי שטובלים במקוה 

(בתודה, הקולה. 

שאמנם מאמינה שזכותם להתלבש איך שבא לכם, אבל כן מצפה לטיפונת התחשבות בסביבה.)

האם זה מה שאתה רוצה?

שהמדוייטת תתמקד רק בגוף שלך? 

להשוויץ ביופי החיצוני כדי לטשטש את היופי הפנימי?

לבלבל את רגשותיה הנפשיים עם משיכה מינית?

מה אתה רוצה להיות לידה- יהלום שמור ומוגן, או עגבניה בשוק שכל מי שרוצה ימשמש אותה?

האם באמת אתה רוצה לקפוץ למים כשהיא רואה איך כל הבנות מסביב בוהות במערומיך?

(מן הסתם שכחתי עוד כמה קלישאות...)

למי שלא הבין- זה ציני..
(פשוט לקחתי את כל הקלישאות על הצניעות של הבנות והפכתי לבנים..)

|שונאת להסביר בדיחות|

תזכרו שגם לבנות יש יצר.

וגם להן קשה לשמור נגיעה כשהקשר רציני.

לקפוץ לידה למים בלי חולצה זו התעללות לשמה.

כשם שהיית מצפה ממנה ללכת לידך בצניעות ולא לעשות דברים שיקשו עליך-

כך תנהג איתה.

אתה אוהב אותה? אכפת לך ממנה?

תתחשב.

ושיחסוך ממני את המבוכה הזאת.

וגם כשהקשר ממש מתקדם, מתחברת למה שהקולה כתבה

כן הייתי הולך, אולי, בגלל שהמקום טבעי ויפה. אני נהנה בטבע גם ובעיקר מלהסתכל, גם בלי להיכנס למעיינות, מה שצורם במצב כזה.

["צדיק" - צריך לטבול... ועובר על דרך ארץ, בושה בסיסית, צניעות בסיסית, בין אדם לחבירו בסיסי]

וגם הבחורה לא גאון גדול שהסכימה פשוט "להסתובב".... (אולי פשוט היתה בהלם).

לא יאומן...

כי לא הייתי.

רק אמרתי, שאם זה אכן כהשערתו, שלא זה גרם לה לבעיה איתו - והיא היתה כביכול "בישוב הדעת", אז גם לה יש בעיה...

תיאורטית, היתה צריכה לומר לו: השתגעת?  או: סליחה, קודם נגיד שלום יפה וניפרד מהקשר הזה - כשאהיה רחוקה מכאן, תעשה מה שאתה רוצה...

אבל, כנ"ל, לא הייתי. ובאמת סברה פשוטה שפשוט היתה בהלם. ואם הוא עד היום חושב שזה "דבר מצחיק" כלומר, שאינו תופס את הבעיה - סביר גם שלא קלט את ההלם....

אני חושב שלא שייך "להסביר" מה הבעיה שמישהו אומר למישהי ש"תסתובב", כדי שיפשוט את בגדיו ויטבול...

בעיני זה דבר לא נורמלי לחלוטין. וה"למה שיהיה איכפת", אולי בא מתמימות גדולה מאד, אינני יודע.

מכל מקום, לא צריך "תנשמו".. נושמים טוב מאד. אומרים בשיא ישוב הדעת, שזה משהו לגמרי "משוגע"...

בין "ללמד זכות על הבחורה", שזה בוודאי תמיד טוב - וגם "הלם" זה לימוד זכות;

[וגם ללמד זכות על הבחור זה טוב] -

לבין לחשוב ש"אין בעיה"..

והעיקר כמובן אינו לדבר על האנשים אלא על המעשה - והמעשה הוא אכן כפי שהגדרת...

אפילו בתור בן זה לא כ"כ נעים לראות.

מקסימום משכשכך רגליים

כשאני נכנס אז זה בלי חולצה, ואני לא מוכן לעשות את זה לידה.

למה? גם מסיבות צניעותיות וגם כי היא כנראה תיאלץ להישאר בחוץ (ואם לא אז אני זה שצריך לברוח.).

עצוב וכואב לשמוע

קצת מניסיון, יש אנשים שהעבודה הרוחנית שלהם זה להסתנכרן עם העולם וללמוד להתהלך בו. ואם זה מנחם, אחרי העבודה הזאת אתה מרגיש אחרת, טוב יותר ורגוע ושליו, ושלם עם עצמך.

שתרגיש טוב במהרה בעז"ה, ותמצא את מקומך ואת רעייתך

עוד לא הגיע זמנך להיעלם.

הלב שבע אכזבות אבל יום אחד יהיה טוב יותר ותמצא את מקומך.

הסימן הכי טוב בעיניי לטוב ולכנות - הוא אנחנו עצמנו.

האם אתה מרגיש טוב ואהבה כלפי אחרים?

אם כן, בוודאי שיש עוד כמוך שאינם רק נצלנים.

כל אחד מאיתנו מסתובב בעולם הזה עם שריטות וקשיחם משל עצמו, החיים מורכבים ללא ספק.

אבל יש ויהיו רגעי אור.

אנחנו נוטים להבליט את החושך כי הטוב הוא המובן מאליו, כי אנחנו בנויים להתגונן מהרע.

אבל מה שזה אומר בתכלס, גם אם לא תמיד מרגישים ככה, שהטוב הוא הרוב. מקיף אותנו בלי שנרגיש.

מותר ליפול לתהומות, זה בסדר להרגיש, אבל לזכור שיש אור בקצה, שהנפילה הזו לא תהיה לנצח.

אחלה כתיבה

הצורך לשים גבולות הוא צרך הכרחי.

לאחרונה באמת עלתה התובה שזה גם נותן קרקע פוריה לדברים שיצמחו ויפרחו.

יש שני צדדים יראה ואהבה.

היראה שמתבטאת בשימת גבולות והיא נותנת בסיס יציב. 

על גבי הבסיס היציב אפשר לפתח ולהצמיח כל פעם את האהבה.

אז בהחלט - די! שמים גבולות! מתוך כך בעזרת ה' הרבה שפע ברכה והצלחה!!

אז מוזמנים לפנות ואני אנסה לעזור

יש להם גם קהילה פיזית?

כמה שדכנים ומיזמים.

כדאי להסתכל לדעתי גם על האתר SAYS.

בהצלחה

זה באמת מקום לרחף בו.

מה שבטוח.

ושאף אחד לא שם לב אלייך, ולכן את חותכת מעוד אחד ועוד אחד למרות שהייתם יכולים להיות מאוד מתאימים.

תאמיני לי תלמדי הרבה יותר על הבחור אם תחליטי להגיד שקר לך ולבחון את התגובה שלו, מאשר להחליט לבחון אם הוא שם לב שקר לך בכלל מלחתכילה.

בכלל הגישה הזאת היא פוטינציאל להיות כדור שלג מתגלגל לחיי זוגיות מתסכלים.

הוא נדרש לעבוד על עצמו לשים לב יותר לדברים שמפריעים לה בדיוק באותה מידה שהיא נדרשת לעבוד על עצמה להרחיב את תחומי הביטוי וההבעה שלה מולו.

אבל אם היא לא יודעת לומר שקר לה זה גם בעיה.

ולגבי עצם המקרה, אולי גם לה היה מעניין ממש שהיא לא שמה לב לקור.

אני צוחקת כי עכשיו שעה אני אומרת לחברה די קר לי בואי לאוטוו כבר

פתאום דוכן של תכשיטים סייל כל הדוכן

מה לא ניקח????

והיא כולה עלק קר לך

הורידה לי את החשק לא לקחתי .

סתם פשוט היה יש ים אנשים

קיצר יש משהו שמעניין לך פחות קר

אבל בדייטים לי ספציפית קפוא

ואני חופרת לבחור שקר לי!

הוא לא יכול לפספס את זה

שהתסכול הכי גדול שלי בדייט היה שנכנסו למסעדה ואז גילנו שאנחנו בטעות בחלק החיצוני שלה אומנם מקורה אבל חיצוני היה שם קור בלתי נסבל.

שזה קטע זה יחסי  כי עם גברים קפוא לי רצח

ועם חברות שלי חם לי כל הזמן המזגן על חום דולק 

זו לא בושה לומר לבחור שקר לך ותשמחי לעבור.

בסוף המטרה שלו שיהיה לך הכי נוח בעולם כדי שתוכלי להביא את כל כולך לפגישה( וגם להיפך כמובן).

אני אישית הייתי שמח אם מישהו תאמר לי מה יגרום לה להרגיש טוב יותר. 

יש כאלו שמתפדחות לומר וסתם סובלות. 

והיא עדיין התפדחה להגיד

אני מקווה שבהמשך היא תגיד שקר לה

זה נושא מספיק חשוב כדי שלפחות תהיה לכם ראיה משותפת לגבי איך נכון להשקיע.

המצב שבו צד אחד משקיע כראות עיניו בכל מיני השקעות וצד שני כלל לא מעורב זה המצב הנפוץ אבל הוא מאוד לא בריא בעיקר בעיתות משבר שבו צד אחד יקבל תרעומת על ההשקעות הגרועות שלו.

וגם איך בן אדם משקיע אומר הרבה מאוד על הנפש של בן האדם ועל איך הוא רואה את העתיד שלו ושל משפחתו.

אם מישהו אחד אחראי על שטיפת כלים, זריקת זבל או ספונג'ה זה לא נורא כל כך אם הפרטנר לא יהיה לו מושג בנושא.

אבל בנושאים כמו ניהול ההון המשפחתי וחינוך הילדים זה מאוד קריטי ששני ההורים יהיו אחראים ביחד.

וזאת כי שני בני הזוג מוציאים ומכניסים (בדרך כלל) ואם לשניהם יש מטרה לחסוך להון עצמי לבית או לחתונות ובר מצוות לצורך העניין לא הגיוני שאחד מבני הזוג על דעת עצמו יחליט להוציא יום אחד הכל על ביטקוין כי הוא ראה טיקטוק ששכנע אותו זה הדבר הנכון.

השקיעו שם בכל מיני שטויות כל מיני אנשים שעבדו בגזברות. חלק קטן הצליח והתעשר (ואז הקיבוץ לא התלונן...) וחלק גדול פשטו את הרגל.

רואים עין בעין ביחס להוצאות וחסכונות, גם אם אחד הצדדים לא מתעסק באופן ההשקעה?

מה דעתך על זה?

בשאלות הגדולות של החיים, עם מי להתחתן, כמה ילדים להביא, איפה לגור, איך לחנך את הילדים, במה לעסוק, צריכה להיות החלטה משותפת או לפחות מעורבות אחראית לדרך, גם בבניית ההון המשפחתי זו החלטה מספיק קריטית בחיים כדי לפנות לזה זמן איכות לדבר על העתיד הפיננסי שלכם.

תוכל להשוות את זה לזוג שצד אחד מעורב בחינוך ילדים עד לשד עצמותיו והצד השני לא יודע איפה הילדים לומדים, לא מה הם לומדים, לא איזה כיתה, לא אם מישהו מציק להם בהית הספר, הוא בקושי יודע כמה ילדים יש לו ואם בכלל ומה השמות שלהם, מתי בר מצווה, לא מעניין אותו כלום בחינוך ילדים.

אז בפיננסים זה המצב הנפוץ.

אבל זו התבוננות חיצונית  צריך לשבור את הסטיגמות

גם בהתחלה זה עלה לי, אבל אולי זה רק עניין של ניסוח.

אם מדברים על שורש העניין אפשר למצוא בדילמה הזו עקרון שהוא אמיתי ולא חיצוני.

למה שיהיה הבדל אם לשניהם המסקנה השווה היא- "אני מיואש/ת וכבר בקושי מנסה" ?

הוא מגדיר את עצמו כנורמלי חוץ מהעובדה שהוא לא מצליח במערכות יחסים, לכן הוא יכול לבודד את חוסר ההצלחה בתחום הזוגי ולהבין שזה לא צובע את כל האישיות שלו. ככה הבטחון העצמי עולה וכך גם המסוגלות שלו לפתור את הבעיה עולה.

בסוג השני יש בעיה בהגדרת הזהות האישית והערך העצמי. הטיפול הוא בהכרח שורשי. 

לבין כמה שהוא באמת

לפעמים רק צריך להחליף כמה אותיות בראש, כמו הדוגמה המפורסמת 'מחשבה-בשמחה'.

בעז"ה בקרוב ממש!

אפשר עדיין להתפלל ולבקש ליד החנוכיה אפילו שהיא כבויה

בע"ה

לשנה הבאה נר איש וביתו

מתוך בריאות ושמחה#

שהתפללתי עליך לישועה שלמה ב"ה.

ניכר שאתה עובר קושי מאוד גדול, תקופה ממושכת

מקווה שאתה מוצא גם בחיים האמיתיים כתובת מיטיבה שתעזור לך ותלווה אותך דרך קושי זה

חזק ואמץ

ב"ה שתראה אור גדול במהרה ממש

"קווה אל ה'

חזק ויאמץ ליבך

וקווה אל ה'"