קודם כל, לא כולם רואים את המהלך הגאולי שעם ישראל עבר דרך הציונות שהמקים שלה היה הרצל כדבר טוב ויש עדיין אנשים מועטים שחושבים כשיטת מחבל ה"ויואל משה" (הר' מסאטמר) שכל ההקמה של מדינה היא עלייה בחומה ודרישת ריבונות אסורה שנובעת מיצר הרע של אתחלתא דגאולה, כאשר היצר רואה שאין לו סיכוי מול היצר הטוב אז הוא עושה קרב מאסף בדמות הקמת מדינה עצמאית. כל שאר הדעות בנוגע למדינה הפוסלות אותה נמצאות איפהשהו בין סתם קטנות לבין הדעות האלה, והספקטרום רחב ומדובר באנשים רבים.

ניתוח שנוגע יותר בדורות האחרונים של הפוסט ציונות הקיצונית של הימין הדתי הקיצוני, טוען שהדעות הפוסלות את המדינה נובעות בעיקר מהאופי הטוטאלי של האנשים האוחזים בדעות אלה, ולאו דווקא באידיאלוגיה המושתת על דעת תורה אמיתית. 

אפשר לומר שמי שבז לציונות ולראשיה או למדינה הוא בסך הכל כפוי טובה כלפי הקב"ה וכלפי המהלך הגאולי המדהים שפקד את עם ישראל בשנים אלו. נכון שיש בעיות אבל צריך לדעת לתפוס נכון את כל הבעיות והתקלות, שנובעות ברובן מזה שלא אנשי תורה קפצו לממש את תחיית עם ישראל ובמקום זה החרימו את הציונות, תקלה שאיתה אנו נאלצים להתמודד עד היום. 

וכמובן שלא נגעתי בכולן שכן אנשים הם מורכבים ודעות הן מורכבות אבל אלו ראשי פרקים או קריאת כיוון ופתח להעמקה. 

היה רשע ואפיקורס.

ולא דרך אנשים אחרים. 

גם במצרים פרעה הוא זה שאמר קומו צאו מתוך עמי.

גם בפורים אחשוורוש הוא זה שכביכול הציל את היהודים.

וחז"ל אומרים (לא זוכר איפה, אבל ראיתי את זה..) שדרכו של ה' היא לערב במעשיו גם רשעים.

וכל זה לא משנה.

לה' אני מודה על תהליך הגאולה.

ואת הרשעים אני שונא "כי משנאיך ה' אשנא".

דבר אחרון, תהליך הגאולה לא התגלגל דרכו אלא גם דרכו, וזה חשו לשים לזה לב.

פרעה ואחשוורוש לא ולכן אי אפשר להשוות באופן מלא.

נכון, אין טעם לטשטש את העובדה הזו - הרצל לא שמר תורה ומצוות. אבל ההתעוררות לתחיית האומה הופיעה (נכון, גם) דרכו, ההתעוררות לדאוג לעם ככלל אותו דבר. 

הוא היה אדם גדול, וזה מורכב.

אבל הגדרתו כרשע היא מיותרת לגמרי.

השנאה, השטנה לאדם הזה היא טיפשית ולא נכונה.

וכן, זה די מובן - גם דרכו. 

דמות מרכזית בתחיית האומה בעת החדשה.

כאדם רשע אני לא מכניס אותו אליי למאגר הדמויות המוערכות.

אני לא אמור להעריך אדם רשע.

אני לא שונא אותו.

אבל אני מעמיד אותו במקומו, יהודי רשע שדרכו התגלגלו גם דברים טובים.

מאיזה צד אתה מגדיר את הרצל "רשע", מצד קיום תורה ומצוות? או מצד אחר...

נטו להבין שלא נדבר בעניינים שונים..

מתוך בחירה לא לקיים.

הופך אותו לרשע?

זה שהוא לא שמר מצוות וכפר באלוקיו.

ב. לא ידוע לי שהרצל היה כופר. וכנראה שהרצי"ה חשב שהוא היה מאמין, ולא כופר. [יש לי יסוד להניח שההכרות שלו עם מי היה הרצל יותר רצינית משלך].

ג. אם נסכם כמה נקודות בעניין יחסו של הרצל ליהדות [בלי להתייחס לציונות]. הוא גדל במשפחה שאינה שומרת מצוות. הוא לא שמר מצוות. היה לא כבוד ליהדות.

אתה רואה בו רשע.

גם בחילוני בימינו, שגדל במשפחה חילונית, מכבד את הדת, ויעצור ויניח תפילין בדוכן ברחוב אם תציע לו כשלא הוא לא ממהר, אתה רואה רשע?

מציע לך לקרוא קצת כאן.

כבר דשנו בזה מספיק נראה לי.

באופן כללי, ברור שכשהרמב"ם מדבר על בני הקראים הוא מדבר גם על מי "ששמע אחר כך שהיה יהודי, וראה היהודיים ודתם". 

גם החזון אי"ש לא דיבר על מי שנמצא מעבר למסך הברזל. [ואגב, גם הרש"ר הירש, כמה דורות לפני החזו"א, השתמש גם בדברי הרמב"ם האלו ביחס לבני זמנו].

[ובכלל, יש מחכמי ישראל שהכניסו הגדרות נוספות, לגבי המושפעים מרוחות התקופה, שעשויות להגיע רחוק עוד יותר].

אתה לוקח הגבלה, של רמת ההיכרות על היהדות, ומגיע ממנה למסקנה שההנהגה ודאי לא לא תינוקות שנשבו.

משום מה, ברור לך, שההנהגה לא יכולה להכלל בהגדרה  הזו, כי הם יודעים יותר.

וכאן הכנסת את העניין של ההשכלה, שהבנתי אותו כטענה, שמי שהוא משכיל, ודאי אינו תינוק שנשבה, כי הוא מכיר את היהדות.

ולכן שאלתי, האם הדוקטורט למשפטים של הרצל גרם לו לידע מעמיק ביהדות, יותר מאשר לכל חילוני אחר?

הרצל גדל במשפחה שאינה שומרת מצוות, בעיר בודפשט שהייתה מעוז של התנועה הניאולוגית [התנועה הרפורמית של הונגריה], בתקופה שבה ההסתכלות על היהדות כמשהו מיושן שעבר זמנו היתה נפוצה.

נראה לי ברור שאותם מגדולי ישראל שכיבדו את הרצל, היה מודעים לכך שאינו שומר מצוות.

[אולי היה מישהו מרחוק שלא ידע, אבל ברור שהשרידי אש ידע את זה, וגם הרצי"ה]. 

הקראים האלה הם לא תינוקות שנשבו אלא כתינוקות שנשבו.

גם הם וגם התינוקות שנשבו - דינם מוות אלא ש"לא ימהר אדם להורגן".

ק"ו שאלו לא אמורות להיות הדמויות המוערכות אצלי.

זה הזוי מדי.

אולי זה הוצא מההקשר או משהו כזה.

תינוק יהודי מסכן, נשבה ע"י גויים, וגדל בסביבה של גויים.

הוא לא שמע מעולם על מצוות שבת, ואולי לא שמע בכלל שהוא יהודי, ולא שמע על היהדות.

ואתה אומר שדינו מוות?

[ולגבי סיומת דברי הרמב"ם שציצטת, נראה לי להסבירם אחרת].

אבל כהבנתי וכמו ההבנה הפשוטה זה דינו.

גם בסברא זה לא רחוק.

אמנם זה לא אשמתו אבל בפועל הוא כופר בה'. בעולם הזה אין מקום לכופרים.

 שכתב-

"אמנם אחר שהשתדלו עמו והוא מזיד וממאן לשוב דיני כמומר, ושיעור ההשתדלות תלוי לפי התבוננות הדיינים כאשר יופיעו ברוח קדשם בהכרעת דינו"

 [אגב, אני מניח שהגירסא הזו ברמב"ם לא הייתה לפני החזו"א].

אני מתקשה לקבל אותו.

תנסה להסביר את הרמב"ם...

ג  אבל בני אותן הטועים ובני בניהם, שהדיחו אותם אבותם ונולדו במינות, וגידלו אותן עליו--הרי הן כתינוק שנשבה לבין הגויים וגידלוהו הגויים על דתם, שהוא אנוס; [אין דינו מוות ואסור להורגו]

ואף על פי ששמע אחר כך שהיה יהודי, וראה היהודיים ודתם--הרי הוא כאנוס,

שהרי גידלוהו על טעותם.  כך אלו האוחזים בדרכי אבותיהם שתעו. [אין דינו מוות ואסור להורגן] לפיכך ראוי להחזירן בתשובה, ולמשוך אותם בדרכי שלום, עד שיחזרו לאיתן התורה; ולא ימהר [לפני שהשתדלו עמן באופן הנזכר ברמב"ם, כשיעור ההשתדלות הנדרש, והם מזידים וממאנים לשוב] אדם להורגן [כי עד שהם לא מזידים, אסור להורגן].

אלא דינו מוות, ולא ימהר אדם להורגן, כי הוא אנוס, ולכן ראוי ללהחזירן בתשובה וכו'.

למי שכפר מדעתו, ולתועים אחריו.

אם הוא התכוון לאיך שאתה מסביר אותו, הוא היה צריך לכתוב את הכלל, שנכון לגבי כולם, ולומר שיש שיש הבדל רק לעניין למהר להורגם.

ומי שהורג לא הסיר מכשול וכו'.

זה החילוק.

הרמב"ם כותב לגבי הקראים שמותר להורגם, וכותב שזה לא על אלה שגדלו כך וכו'.

שם, אין אפשרות להסביר את הסייג הזה על משהו אחר.

(אין לי כרגע אפשרות לצטט, זה הוספה שהרמב"ם הוסיף בתקופה מאוחרת יותר ונמצאת בתרגום של הרב קאפח).

יש מה להקשות על דבריך, גם ממבנה ההלכות במשנה תורה, גם מתוכן דברי הרמב"ם, וגם מסברת הדברים, אבל נראה לי שהראיה מפירוש המשנה היא הכי פשוטה ומפורשת.

הוא כותב שההבדל הוא שתינוק שנשבה הוא שוגג ולא מזיד.

אבל דינו מוות כמו שהרמב"ם ממשיך וכותב שם.

רק שאין אנו דנים דיני נפשות ולכן רק מחרימים אותם חרם עולם.

אבל אם רק היינו יכולים - דינם הוא מוות.

והרמב"ם גם כתב את זה במפורש בהלכות רוצח ושמירת נפש (פרק ד' הל' י'):

"המינין... והאפיקורוסין והן שכופרין בתורה ובנבואה מישראל - מצווה להורגן. ואם יש בידו כח להורגן בסיף בפרהסיא - הורג. ואם לאו - יבוא עליהן בעלילות עד שיסבב הריגתן."

ובהל' י"ב הוא כותב שזה בישראל שעומד ברשעו. אבל מי שלא עומד ברשעו תמיד מצוה להצילו.

הדברים של הרמב"ם על שאין אנו דנים דיני נפשות הם לעניין מיתת בית דין בחייבי מיתה [במזיד כמובן, מי שהדליק אש בשבת בשוגג, או תינוק שנשבה לבין הגויים ואינו יודע עיקר שבת ועשה מלאכות הרבה בשבתות הרבה, דינם שווה להקריב חטאת אחת],לא לעניין מינים ואפיקורסים, ולא לעניין תינוק שנשבה.

הדברים בהלכות רוצח, הם כמובן לא על תינוק שנשבה. אפילו לפי איך שאתה הסברת את הדברים בהלכות ממרים אי אפשר לומר שזה על תינוק שנשבה, כי גם אתה הסכמת שהרמב"ם אומר שם שאין מצווה להורגו.

ואת ההוכחה מהדברים, אשתדל בלנ"ד לצטט בהזדמנות.

הוספה-

ציטוט "כלומר המתחיל את השטה הזו בראשונה מדעתו הנפסדת כדין המינים, כלומר שמותר להרגם היום בזמן הגלות לפי שהם המבוא אל המינות האמתית. " אז מי שתינוק שנשבה אסור.

לפי איך שאני מסביר, בהלכות ממרים ובפירוש המשנה הרמב"ם אומר שאסור להרוג תינוקות שנשבו, ובהלכות רוצח הוא לא מדבר עליהם.

אתה מסביר שבהלכות ממרים הוא אומר שמותר, ולא מצווה, בהלכות רוצח שמצווה, ובפירוש המשנה שאסור בזמן הזה, אבל דינו מוות. 

ההסברים האלה סותרים.

וזה לגבי תינוקות שנשבו (זה לא מולי עכשיו, אבל ככה הבנתי כשלמדתי את זה אתמול.)

בכל מקרה, פירוש המשנה נכתב הרבה שנים לפני הלכות ממרים, כך שאם יש סתירה הלכה כמשנה תורה.

את פירוש המשנה הרמב"ם כתב בצעירותו, וכתב שם על המינים והאפיקורסים ובכלל הקראים, שמותר להרגם ואפילו בזמן הגלות, ועל חייבי מיתות בית דין, שאסור להרגם בזמן הזה אבל עונשים אותם וכו'. 

הוא לא חילק שם בין הדור הראשון, לדורות מאוחרים יותר, ולא הזכיר כלל את המושג תינוק שנשבה.

בגיל הרבה יותר מאוחר הוסיף הרמב"ם את הדין של בני הקראים, שדינם כתינוקות שנשבו, ואסור להרגם.

וגם אם היה רק את דברי הרמב"ם בהלכות ממרים, אני חושב שיותר מסתבר שה"במה דברים אמורים" מתייחס לכל ההלכה הקודמת, ולא למילים האחרונות שלה. וגם מסתבר שהרמב"ם שמשווה לשוגג ואונס, סובר שדינם כשוגגים ואנוסים בשאר מצוות התורה, שאין חייבים מיתה, ולא מחדש איזהו גדר ביניים. 

גם לא לרב קוק.

להלכה אני מחוייב כי היא דברי ה', ובהלכה מופיעים לי דברים אחרים.

*נערך* היה קצת פוגעני...

הכופרים בעולם, היא לא שאלה הלכתית, היא שאלה השקפתית. אתה מנסה להסיק מההלכה [כמו שאתה מבין אותה, לדעתי ולדעת גדולים ממנו, הבנה מוטעית], לגבי השקפת התורה.

נכון, שיש הרבה מה ללמוד מההלכות לגבי השקפת התורה, אבל יש עוד חלק חשוב בתורה, שעוסק באופן ישיר בהשקפה, והרב קוק היה מהמומחים הגדולים ביותר לאותו חלק.[אגב, גם בתחום ההלכה הוא היה מומחה גדול, הרבה יותר ממך].

כדי לברר את דבר ה' - זו הלכה, ואת דבר ה' זו אגדה, אתה צריך ללמוד דברי גדולים ממך, בענווה ובכבוד, ולעמול בהבנתם.

הרצל לא קיים מצוות כי הוא היה תינוק שנשבה.

הרצל צדיק כי הוא זה שדאג לציונות ולעם ישראל. 

הוא מוכיח שמי שעבר על עבירה כלשהי ולא עשה תשובה הוא רשע.

אם לא עשה עבירות כלל הוא או רשע או בינוני.

אם עשה תשובה הוא צדיק.

סתם כדי להבין את ההוה אמינא, מהו צדיק אם לא אדם ששומר מצוות?

או יותר נכון, איך אדם יכול להיות צדיק אם הוא לא שומר מצוות?

ואין ספק שהוא עשה טוב

של התניא, מי שעבר עבירה, ולא חזר עליה בתשובה, הוא רשע.

מי שמנצח את יצרו ולא עובר עבירות אף פעם, או שחזר בתשובה מכל עבירותיו, הוא בינוני.

המושג צדיק לפי ההגדרה שלו הוא ממש ממש נדיר. [מי שליבו חלל בקרבו, כמדומני].

שים לב, שלפי ההגדרה שלו, גם מי לומד תורה כל החיים, מדקדק במצוות, ופועל למען עם ישראל, אבל לעיתים נדירות מדבר בחזרת הש"ץ, ולא חזר בתשובה על זה, הוא רשע.

לא נראה לי שזו ההגדרה המקובלת והשימוש הרגיל במושג הזה בקרב חכמי ישראל.

הרעיון להחשיב אדם כצדיק, גם אם הוא לא שמר את כל המצוות, יכול להיות מכך שיש זכות אחת שהיא כנגד כמה חובות. וסוברים שזכיותיו כאלה, ולכן רובו זכאי.

היא יכולה להיות מכך שסוברים שהזכויות שלו גדולות, והעבירות שלו לא כ"כ עבירות כי הוא שוגג וכאנוס עליהן.

לפי שם התואר (הפנימיות) באמת מי שעבר אפילו עברה אחת קטנה ולא חזר על זה בתשובה נקרא רשע - ויש מלללללאאא דרגות בזה (בתוך רשע וטוב לו ורשע ורע לו) . אבל בשם המושאל מדברים על המעשה עצמו ולא על המהות של העושה . 

[גם אם הוא רשע, וכפי שמאריך הרמב"ם באגרת תימן].

כשמישהו פעל במסירות לטובת כלל ישראל, יש לו שכר גדול.

ובתור בין אדם, יש ערך גדול של הכרת טובה, למי שהתאמץ מאוד למען עם ישראל, ואתה נהנה מפירות מאמציו.

ברור שרשעים שעושים מצוות יש להם שכר.

ה' לא מקפח אף אחד.

אבל זה לא הופך אותו לדמות מוערצת.

הוא רשע, אפיקורס מתבולל.

בנקודה הזאת אתה צודק.

צריכה להיות לי הכרת תודה.

אבל לכבד או להעריך אותו אני לא יכול.

בגלל מה שהוא היה.

יש מחלוקת על תינוקות שנשבו.

אבל הוא לא תינוק שנשבה.

זה שלא היה דתי, ואפילו חשב שכולנו נתנצר זה נכון, אבל הוא חזר בו!! מודה ועוזב- ירוחם!! ותכלס, הוא דחף משהו שהיה חסר אז, הרצון לעצמאות! לצערנו, החסידות והליטאיות האירופית דאז, היו שקועים עמוק בגלות. והם האמינו שרק נס יוציא אותם, ולא צורה טבעית. עד שבא הקב"ה, והביא כופר (כי אם היה חרדי לא היה עושה כך, כדלעיל) שלא יאמין בנס, וככה יש לנו מדינה!!!!!!!!!!!!!!!!!!!

הוא היה מה שנקרא דתל"ש שהם נחשבים אפיקורסים ואין שום "תינוק שנשבה" לגביהם לכו"ע

הוא לא גדל במשפחה דתית אורתודוקסית.

זה שיש מדינה לא מעודד אותי כל עוד היא לא יהודית, וכרגע היא לא יהודית.

הגזמת לגמרי! לא אתפלא שאתה לא מהלל ביום העצמאות. איפה הכרת הטובה שלך כלפי הקב"ה, שהביא שליחים רבים כ"כ להקים לנו מדינה? רוב הדתיים של אז לצערינו לא השכילו לנסות להקים מדינה, אז הקב"ה הביא שליחים שיצטרכו לכפור בזה, היינו חילונים.

וישראל לכו"ע (אני לא יודע מאיזה עלמא הבאת את זה) היא יהודית. רה"מ- יהודי. נשיא- יהודי. בית משפט- יהודי. צבא- יהודי. משטרה- יהודית. ואם זה לא משכנע אותך שמתוך 8,000,000 תושבים, 6,000,000 יהודים, אז זו בעיה. גם בזמן השופטים ועליית עזרא ונחמיה המצב לא היה כ"כ מזהיר. ובכלל, אם הסתכלת בספר יהושע ובשופטים, מצבנו טוב לאין ערוך מפעם!! תחשוב על כל מלחמות האחים, רק בפילגש בגבעה ביום אחד נפלו 30,000 יהודים!! מקום המדינה הערבים לא הרגו כ"כ הרבה (נכון שזה לא קשור לזה שהמדינה יהודית, זה קשור בעיקר בהכרת טובה כלפי הקב"ה שהוציא אותנו מהמצב שיהודי נרצח ואין דורש). 

איך הגענו לזה מהרצל?? כי הקב"ה הביא אנשים שאינם מאמינים, אחרת לא היו אומרים זאת, כי האמונה של אז הייתה שהמשיח יוציא אותנו מהגלות בניסים. מה שלא היה לצערנו. אילו הדתיים של אז היו עולים כולם, היינו פה היום רוב דתי, ואפשר לדמיין מה היה. קיצור, הרצל טעה, אבל דווקא בזכות זה שהוא טעה קם חזון המדינה.

תגיד על הרב צבי הירש קלישר שמעת הוא חי קצת לפני הרצל ואם תקרא את ספרו דרישת ציון תזלה שהיו אנשים דתיים שחלמו על מדינה יהודית עוד לפני הרצל 

הגר"א זה הכי ידוע... אבל פה מדברים על הרצל

הוא הקים מדינה לחילונים.

זה יותר טוב מהרבה דברים.

ואולי אפילו מכל מה שהיה לפני זה, אבל זה לא מדינה שלנו, כעם יהודי דתי.

נערי גבעות קצת יותר קיצוניים ממני.

אם לא הרבה יותר.

לא כולם כמוני. תכלס, יש כאלה ויש כאלה. 

אני מכיר הרבה מדי.

אתה אולי בניצביק או משהו כזה.

נערי גבעות שונאים את המדינה ממש ממש.

והמדינה נתנה להם מספיק סיבות טובות לעשות את זה.

עד הישיבה הייתי רואה בממשלה אויב מספר אחד! עד שהכניסו בי קצת ממלכתיות.

ויש לך טעות לא קטנה, הבעיה העיקרית היא הממשלה ולא המדינה!

המדינה היא בעיה לא זמנית.

והיא גם לא ממש בעיה יחסית לממשלה. אתה צודק, האידיאל הוא ממלכת כהנים וגוי קדוש.

לא בגלל שחזר בתשובה ... אני לא קורא לזה מודה ועוזב...

הוא הבין גם שזה לא נכון-

"אלא שדבר מה בתשובתו של בנדיקט נגע בלבי כדבר אמת, הוא אמר מאה דורות עמדו בני עמך והתקיימו בתוך היהדות, אתה רוצה עכשיו לשים את עצמך כגבול החוסם את ההתפתחות הזאת. את הדבר הזה לא תוכל לעשותו, ואף אסור לך לעשותו." (עניין היהודים, כרך א' עמוד 58).

"הקבוץ הפרטי של עמנו נעלה הוא הערכו בדברי הימים, אף גדול כבודו, למרות הכנעתו ושפלותו, ולא לו להיות כלה ועובר מהעולם." (מדינת היהודים).

אבל ב"ה, אחרי משפט דרייפוס, דעתו השתנתה. שהוא הבין שהפיתרון ל"בעית היהודים" זוהי מדינה משלהם (ואז אוגנדה וכו').

בשביל הפתרון לעמ''י ובתור מתבולל הוא לא יכל לחשוב אחרת ובא נראה אותך חושב על פתרון לעמ''י לפני מאה שנה

בתור מתבולל אני שונא אותו.

בתור מתבולל אין שום סיכוי שהוא יכנס לדמויות הנערצות שלי.

ככה אמור להיות אצל כל יהודי דתי.

לא להכניס מתבוללים ברשימה של האנשים הטובים.

אע"ף שלפי ההגדרה הנאצית גם היא הייתה יהודיה ולכן אתה יכול להחליט לפי מי אתה פוסק

א. הרעיון של ההתנצרות היה בנערותו , והוא חזר בו -  "בראשונה פגעה בי שאלת היהודים עד מאוד, אולי היה זמן, שהייתי מתחמק ממנה ברצון, אולי אל הנצרות, לכל מקום שהוא. מכל מקום, היו אלו נטיות עמומות שבחולשת נעורים. כי אני אומר לעצמי בכל כנות דברי אלה- והרי הם יהיו חסרי ערך לחלוטין,אם אוסיף להם כחל וסרק-אני אומר לעצמי כי מעודי לא אמרתי ממש להתנצר או לשנות את שמי..."[כתבי הרצל, כרך ב' היומן א] .

ב.אשתו של הרצל הייתה יהודיה (לא שומרת תומ..)[אפשר לקרוא על כך בספרי היסטוריה..], אבל הוא הקפיד על זה שתהיה יהודיה!" פיתח הרצל רגשות כלפי בתו של הד"ר ליוויזון, העורך הראשי של הברלינר טאגבלאט, אולם החליט לנתק את הקשר כי אביה היה מומר והיא כבר נולדה נוצריה." [ויקי]

ג.השתמש בדברי רבי סעדיה גאון ""אין אומתינו אומה אלא באמונתה" ..

ד.בהיותו בירושלים היה חולה מאוד, בהגיע שבת והיה צריך לסוע ולא הסכים ליסוע בגלל השבת!   "בדרכנו מיפו לירושלים, מרוב הדוחק והחום ברכבת, חלה הד"ר הרצל בקדחת עזה שהפילה אותו למשכב עד יום א'. משום כך, בלכתנו מן התחנה העירה, בראותי שאין לו כוח ללכת ברגל, אמרתי לו שמפני היותו חולה מותר לו לנסוע בעגלה, כי מלון קמיניץ היה מחוץ לעיר והדרך רחוקה מאד. אבל הרצל לא רצה בשום אופן לנסוע בעגלה, שלא לחלל את השבת. למרות מה שביארתי לו כי לגבי חולה אין כאן משום חילול שבת - הוא באחת: "זו לי הפעם הראשונה בירושלים עיר הקודש, איני חפץ לנסוע."[עם הרצל לירושלים] 

ה. "אתמול נתקבלתי אצל האפיפיור... הוא קבלני בעמידה והושיט לי את ידו, אשר לא נשקתיה... נדמה לי, כי בזה קלקלתי את יחסו, שכן כל הבא אליו כורע ונושק לפחות את היד... הרציתי בקצרה על מבוקשי. אך הוא ענה: לא. אין אנו יכולים להמליץ על תנועה זו. לא נוכל לעצור את היהודים מללכת לירושלים, אבל להמליץ עליהם לא נוכל... כראש הכנסייה, איני יכול לומר דבר אחר. היהודים לא הכירו בישו, ולכן אין אנו יכולים להכיר בעם היהודי..."[יומני הרצל כרך ג]

ו. אפשר להסתכל במאמרי הראיה א עמ 94, בהספדו של הרב קוק להרצל...     

ז. הרב משה כלפון ממנהיגי תנועת חיבת ציון בזמן הרצל אמר עליו   ""איש רם המעלה זך השכל וחד הרעיון"‏^[

ח. מתוך ספר העלייה השנייה  בין השמשות היו קהל החסידים מתאספים בבית-הכנסת של הרביושם, אגב כל סיפורי הנסים והמופתים, היה  מספר על נס הרצל. בביתנו הייתה תלויה תמונתו של ד"ר הרצל והיא מרכז לגדול וקטן.."

בקיצור, הרצל עשה המון למען עם ישראל , אני לא ושב שראוי שיקרא רשע ולא אפיקורס ..   גם אם לא מסכימים עם כל מה שעשה! 

הנתונים שהצלחתי למצוא באינטרנט, שאשתו יוליה לבית נשאואר הייתה ממשפחה יהודית.

ממה שזכור, לגבי הדיון ההלכתי לגבי העלאת עצמות צאצאיו לקבורה בארץ, לא עלתה טענה שאינם יהודים.

או לשטו"ל

אף אחד לא רוצה פה לקרוא את מה שאת מציעה. אין לזה היענות.

אין כמעט אנשים חדשים שמצטרפים לפורומים אז מה שאת עושה זה פשוט לטמטם לנו את המוח.

אולי די כבר?!

בדיוק כמו בחיים האזרחיים

הציבור הדתי לאומי לא מתרכז בגבולות גזרה צרים - אלא נמצא בכל מגוון החיילות והתפקידים, קרביים, תומכי לחימה, ג'ובניקים, אנשי מחשוב, כלכלה, הנדסה, המון עתודאים שמתפזרים בכל יחידות הצבא עם סיום התואר בכל מגוון התפקידים הפתוחים בעתודה האקדמאית.

ובהמשך בחיים האזרחיים- בכל ענפי המשק, הכלכלה, התעשייה, האקדמיה, חקלאות, מסחר 

אבל בוודאי שיש הרבה הכוונה בציבור הדתי לאומי לצאת דווקא לתפקידים משמועתיים ומובילים בכל מקום ובפרט בצבא

אחד הפעילים זיהה אדם שהניח תפילין בשבוע שעבר והציע לו להניח שוב. להפתעתו, האיש ענה: "לא". כשנשאל מדוע, הוא הסביר בחיוך: "בפעם הקודמת שהנחתי אצלכם, הרגשתי התעוררות כל כך גדולה, שלא רק שקיבלתי על עצמי להניח בכל יום – אלא שכבר הזמנתי דוכן תפילין קבוע למספרה שלי!"

הופכים את העולם!
מתחברים - הנקודה היהודית שלי | קירוב לבבות והפצת יהדות