אבל לתת מכה, ביחוד אם ההורים מאוד נמנעים ובעיקרון מחנכים בדיבור ולא מכים, זה לא במקום.

וצריך להעביר את המסר הזה כמו שכתבת, בנועם ובאסרטיביות, לסבא/סבתא שמרימים יד על הילד.

זה לגבי מכה.

יש משפחות שבהן סבא וסבתא מעורבים יותר, שם מתקיים שיווי משקל אחר, ואם זה מקובל על כל הצדדים, גם זה בסדר.

בעיקרון, ככל שהסבים מעורבים יותר מבחינת הזמן שהם מקדישים, האמצעים, והטיפול בנכדים, אי אפשר למנוע מהם להביא לידי ביטוי את ההשקפה החינוכית שלהם.

ובאופן כללי יש ענין לכבד, ואפילו לקבל נקודות מסויימות בתפיסה החינוכית של דור הסבים.

מן הסתם גם להם יש מה לתרום לחינוך ולגידול הנכדים.

אבל ברור שאת אחראית, ואת גם מתווה את הדרך החינוכית במשפחה הגרעינית שלך.

בתור יחס טבעי שלהם עם הילדים,

בתוך התחום שזה נוח להורים.

[טבעי שאם ילד יפנה לסבא/סבתא, למשל, בצורה לא ראויה, יגידו לו שלא מדברים כך... אם הם מבינים ענין, יעשו את זה בצורה נעימה]

וכתוב בשולחן ערוך, עפ"י דברי הגמרא: כשם שמצוה ללמד את בנו (תורה) כך מצוה ללמד את בן בנו, שנא' והודעתם לבניך ולבני בניך (וגם ללמד תלמידים, אלא שבנו קודם לבן בנו, ובן בנו קודם לכל אדם).

אז רואים מזה, שיש איזו מעורבות באחריות החינוכית מבחינה זו.

אלא שבהיות שההורים קודמים באחריותם (וגם מצוות חינוך, כפשוטה, היא לכאורה דווקא על ההורים. אפשר לשאול שאלת-חכם, האם ל"בני בנים הרי הם כבנים" יש רלוונטיות גם בכך. לכאורה כשההורים קיימים, זה עסק שלהם ולא של הסבא/סבתא), אז חינוך ראוי, הוא כזה שלא יוצר מתחים.  ולכן, מסתבר שסבא/סבתא, יֵדעו להוסיף דברים טובים משל עצמם, בצורה מתונה, אבל לא באופן שיוצר אצל ההורים תחושה שהם נכנסים לתחום שלהם, מתערבים היכן שלא רצוי להורים (כמובן, מדובר על הורים נורמטיביים, שיש להם קו חינוכי נורמלי משלהם).

ה"רשאים לתת מכה", אינו כ"כ שאלה של "רשאים". פורמלית, אם הם מעורבים בחינוך באופן מציאותי (וזה תלוי מה קורה במשפחה),  אז כמו שהמלמד רשאי, גם הם..

אבל, מעבר לכך שכיום זה לא מומלץ גם להורים - אם זה נגד רצון ההורים, בוודאי נראה שההורים רשאים לקבוע את האופן שהם רוצים שילדם יתחנך.

ובכלל - לסבא וסבתא יש דרכי השפעה אחרים. אם הם עוברים ל"תקן" הזה, לדעתי בד"כ מזיקים למה שהיו יכולים להשיג מכח "מעמדם"..

רשות החינוך הייתה נתונה להם כלפי בניהם. והרשות הזו נגמרה. אין להם רשות להתערב לגבי הנכדים. אלא אם כן הנכדים עשו להם משהו שהם נפגעים ממנו. במקרה כזה הולכים להורים. אין להם שום רשות להכות נכד!!!!! אף פעם לא. ההשלכות לכך יכולות להיות חמורות ביותר עד כדי ניתוק הקשר. ודרך אגב גם להורים לא כדאי להכות. ראיתי פעם סטיקר  -  ילד הוא לא טלוויזיה אם מכים אותו הוא לא פועל. (המקורות שלי יצחק קדמן, והשכל הישר) נראה לי מספיק.

אם את מתכוונת דברים כמו אידיאולוגיה, בריאות הילד (לדוגמא כמות אוכל לילד שזה אתגר לו, ההחלטה האם הילד מוכן מספיק לדברים כמו גמילה וכו), אז לסבא וסבתא אין שום זכות בעינין הזה, כמו שגם אסור להם בצורה אקטיבית לחבל בחינוך של ההורה. מצד שני, ילדים מבינים שיש כללי התנהגות שונים בכל מקום, והורים צריכים להבין שכמו בגן אם הילדים נמצאים הרבה מאוד זמן אצל סבא וסבתא דברים לא בהכרח יהיו כפי שהם בבית.

הבת שלי אצל ההורים הרבה ולהורים שלי יש הרבה כללי התנהגות, וכל עוד זה לא משהו שנראה לי שיפגע בה או במערכת היחסים בינהם או מוגזם מאוד, זה בסדר. מותר להם לקבוע ולקבל יחס מכובד בבית שלהם ומותר לי לקבוע קווים אדומים לקביעה זו, כלומר איזון. 

באופן כללי לא כ"כ ברורה לי הגישה של "מכה לשם חינוך". זו גישה שלא נראית לי הגיונית או משתלמת או בריאה (לא נראה לי שהיא אי פעם הייתה לגיטימית או רלוונטית, כמו הכאת האשה אצל הרמב"ם, גם לשם חינוך). יש דרכים הרבה יותר טובות ובריאות ונעימות לחנך ילד.

תקראי קצת את פורום "אנשים רגישים מאוד" פה באתר, ותראי אם את רואה הקבלות לסיטואציה שלה. זה לא אומר שהיא בקטגוריה כי קטונתי מלאבחן. רק שזה שווה בדיקה.

לא בטוח שמעבר למסגרת אחרת יפתור את הבעיה.

כתבת שהיא בכיתת לקויות למידה. היא עברה אבחונים מקיפים? האם יש לכם הדרכת הורים?

לצערי אין לי המלצה ספציפית על מקום לימודים, אבל כדאי קודם לבדוק לעומק מה היא צריכה.

בהצלחה!

על ידי @מתואמת .

כתבת שהיא בדיכאון, אם כן האם פגשה פסיכיאטר? האם מטופלת על ידי פסיכולוגית ובמידת הצורך בטיפול תרופתי?

זה לפני מחשבה על מסגרת, וגם כתבת שהיא בכיתות ל''ל, האם היא באמת ל''ל או שזה היה המענה היחיד שהיה ואולי כדאי לעבור למסגרת סל אישי בקוד 57 (במידה ויש אבחון פסיכיאטרי) ולקבל מענה מותאם עבורה

בס"ד

אתם נשמעים הורים מדהימים. שה' יאיר לכם הכי בקרוב שיש!

לפעמים זה שלב כזה שהן עוברות. מתבגרות זה סופר מאתגר בעולם של היום. תלכו לפסיכיאטר, עדיף פרטי. תאבחנו (אל תמהרו עם כדורים. אפשר אולי להתחיל עם כדורים קלים כמו פריזמה, זה מה שאנחנו עושים) ותעשו הערכת מסוכנות, תשקלו אולי אפילו אשפוז במוסד מאזן (ככה אני קורא לזה למרות שהם האמיתי זה מוסד פסיכיאטרי) לתקופה קצרה אם הפסיכיאטר ימליץ על זה והכי חשוב, אל תפלו לדיעות קדומות. זה רק יכול להזיק.

ב"ה מטופלים ומלווים ע"י אנשי מקצוע טובים

ועם תרופות .

הרגשנו שהיא צריכה ביהס יותר טיפולי בשבילה

אחרי התייעצויות

אבל במחשבה שניה אנחנו עוצרים את המירוץ לחיפוש אחרי מוסד והעברת דירה בתוך כדי שנת לימודים

גם בגלל שזה כיתה ח

וזה אמצע שנה .

זה יהיה מאתגררר ובאמת כמו שכתבו פה לא בטוח שיעזור במשהו. .אנחנו בכיון של לשלם לה סייעת בכיתה הקטנה

אם לא נצליח להשיג סייעת לכיתה קטנה.

ולצערי לא הצלחנו לקבל קצבה מהביטוח לאומי

הגשנו לבד ועשינו ערעור עם עורך דין ולא זכינו.

וזה ממש מבאס כי אנחנו מוציאים עליה אלפים אלפים

אבל העיקר שכל ההשקעה תעזור לה ותצמיח אותה. מתפללים על זה מאוד במקרה שלנו.

ואגב, מכירה מתמודדים שעלו על דרך המלך והיום כל כך רגישים לאחר, שהם מטפלים או עוסקים בנתינה ברמות מדהימות ובכלל אנשים עם עוצמות.

בהצלחה לכם משפחה יקרה.

לאיזה סוג מסגרת ממליצים?

קודם כול, מחזק אתכם על כך שאתם מוכנים לעשות שינוי משמעותי בשביל הבת שלכם. ❤️ הייתי ממליץ לפנות לפסיכולוגית חינוכית או לפסיכיאטרית ילדים ונוער, ולבדוק מסגרת שמשלבת כיתה קטנה עם מענה רגשי וטיפולי לאורך היום, ולא רק התאמות לימודיות. כדאי גם לפנות לשירות הפסיכולוגי־חינוכי ולמחלקת החינוך ברשות המקומית כדי לברר אילו מסגרות מתאימות לה. אל תמהרו לעבור דירה לפני שבודקים שיש מסגרת מתאימה בפועל. מאחל לכם שתמצאו מקום שבו היא תרגיש בטוחה, מובנת ושייכת, ושתוכל להתחיל לפרוח בקצב שלה. 🙏

בית ספר לבנות עם קשיים נפשיים. מקום נדיר מהיכרות אישית עם אחת הבנות. ויש את הפנימיה בדולב . פוסט אישפוזית. מקום טוב.

הלב יוצא אליכם. ❤️ אולי כדאי לפנות לעמותות ולארגונים שמתמחים בנוער בסיכון ובבריאות הנפש, ולבקש הכוונה למסגרת חינוכית טיפולית לבנות דתיות, עם כיתה רגשית וליווי מקצועי צמוד. הייתי מתחיל גם דרך פסיכולוגית חינוכית והרשות המקומית, כדי לבדוק מסגרות מתאימות בכל הארץ. חשוב שהבת שלכם תהיה שותפה לתהליך, בלי לחץ, ושתרגיש שמחפשים מקום שבו יראו אותה ויבינו אותה — לא רק את הקשיים שלה. מאחל לכם מכל הלב שתמצאו את המקום שבו היא תוכל להרגיש בטוחה, להתחבר ולפרוח. 🙏

הפורום הזה לא פעיל

(יש נטיה ידועה בפורומים של ערוץ 7 לא להיצמד לכותרת הפורום ולא לנהל שרשורים ודיונים בנושא שלשמו נועד הפורום)

תקראי קצת פה: יש לה עולם שלם של אתגרים שהקריאה היא רק חלק ממנו.

פורום אנשים רגישים מאוד | ערוץ 7

(סיכוי טוב מאוד שגם את בקטגוריה או האבא של הילדה, זה עובר בתורשה הדבר הזה).

הוא יותר פעיל.

בהצלחה!!

אם מישהו מרגיש שהייעוץ הזה אינו מדבר גם אליו - אפשר לחפש מישהו אחר.

יתכן שאחרי ששמע בתחילה את אשתך, הבין כאילו הבעיה נמצאת רק בהרגשה שלה - ולא גם בהרגשה שלך.

כמובן, לאידך, שייעוץ טוב אינו אמור להיות זירת טענות הדדיות. זה לא לחפש "מי אשם", אלא איך בונים בטוב יותר את ההדדיות.

אז עצות של הפתעות קטנות, עזרות, התעניינות בשלום השני - הן טובות מאד. אבל זה לא מספיק, כשהן מופנות באופן בולט רק לכיוון אחד.

לגבי להקשיב מה מפריע לך, בחיים, בעבודה וכו' - זה דבר חשוב מאד. אלא שמישהו כזה, לפעמים יתמקד במה שבין בני הזוג, ופחות במה שמעבר לכך.

אני יכול לשלוח לך בפרטי, שם של מישהו (קרוב משפחה) מנוסה מאד, חביב וישר, מייעץ בהירות ובפשטות - ותוכל להתקשר אליו, להסביר מה הבעיה שמצאת בייעוץ הנוכחי - ולשאול אם יש לו רעיון...