מקרה מאוד מסובך וצריכה עצה123noa

שלום רב,

אני חדשה ואובדת עצות,הייתי רוצה שמישהו יאיר את פניי.

הסיפור קצת  ומורכב,ולכן מראש אני מודה מאוד לכל מי שקורא.

אני היום בחורה בת 26,גדלתי בבית עם אימא חד הורית ועוד 4 אחים,הייתה לי אימא מדהימה שגידלה אותנו לבד,ונתנה לנו כל מה שאפשר וכל מה שיכלה כדי שלא יחסר לנו כלום,אבא שלי שהיה מכור לסמים והיה נכנס לכלא כל כמה זמן עשה אווירה מאוד לא נעימה בבית, הרביץ לנו ולאימא שלי עד שאימא שלי החליטה להתגרש ממנו,לפני יותר מ 15 שנה,ומאז אותו רגע אנחנו לא בקשר עם אבא שלי.

כשהייתי בת 18,הכרתי בחור מדהים,התאהבנו,הוא בי ואני בו,ונרקמה לאורך 8 שנים ביננו סיפור אהבה מהסרטים,ובאמת יש לנו עד היום קשר מאוד חזק ואיתן,עם בסיס מאוד יציב שלא ניתן לעירעור.

במהלך 6 שנים הקשר שלנו היה סודי,אני לא סיפרתי למשפחה שלי,והוא לא סיפר למשפחה שלו,מכיוון שהמשפחות שלנו דתיות ואינן מקבלות קשר מסוג. ומכיוון ששנינו היינו סטודנטים במהלך תקופה זו,החלטנו לשמור לעצמנו על סוד זה,וכשנחליט להתקדם צעד קדימה נספר להורים והמשפחות שלנו.

לפני שנתיים,בן זוג שלי סיים את הלימודים שלו,והחליט לספר להורים שלו על הקשר שלנו כדי שנוכל להתחחתן ולבנות חיים משותפים,אך באותו רגע נחת עליי אסון שבחיים לא ציפיתי שיקרה לי,ההורים שלו התנגדו נחרצות לקשר ביננו,ואינם מוכנים בשום פנים ואופן לקבל אותי אל המשפחה שלהם,והסיבה היא אבא שלי,אותו אבא שלא ראיתי מעל 15 שנה,הם מפחדים ששאבא שלי השפיע עליי באיזה שהיא דרך,והם לא מוכנים להכניס לכלוך אל תוך הבית שלהם.

אך כמובן בן זוג שלי לא ויתר עליי,איך שאמרתי מקודם הוא מאוהב בי מאוד,והוא גבר מאוד חזק ואיננו וותרן,הוא נקלע לריבים איתם,הוא הסביר להם בכל דרך אפשרית שהם טועים,הוא ביקש מהם להכיר אותי לפני שישפטו אותי אך הם לא הסכימו בשום פנים ואופן להיפגש איתי,בן זוג שלי שלח דודים שלו לדבר איתם כדי שיוכלו לשכנע אותם לרדת מההחלטה שלהם,אך ללא הצלחה.הם עדיין מאוד מקובעים בהחלטה שלהם,ונראה כי כלום לא מזיז להם,הם פשוט אינם מוכנים לקבל אותי בשום צורה.

במשך שנתיים,בן זוגי שלי היה בריבים עם משפחתו,לא דיבר איתם כמעט,לא אכל בבית בכלל,יצא בבוקר לעבודה וחזר הביתה מאוד מאוחר רק כדי שלא יצטרך לראות אותם,כי הוא מאוד פגוע מהצורה שבה הם מתנהגים כי לא מגיע לנו יחס כזה מהם.

לפני שלושה ימים,בן זוג שלי עזב את הבית של ההורים שלו ורוצה לנתק קשר,כי הוא לא מוכן לוותר עליי ועל האהבה שלנו בגלל סיבה כלכך מגוחכת זאת,ואנחנו נתחתן ונבנה משפחה משלנו בלי העזרה של ההורים שלו.

אני מאוד אוהבת את בן זוג שלי,ולא מוכנה לוותר עליו בשום פנים ואופן,אך האם הצעד שהוא עושה יכול להשפיע על העתיד שלנו ביחד?האם יכול להיות שהוא יאשים אותי במשהו בעתיד?

למרות שאני חייבת לציין שבעיניו אני בעדיפות ראשונה מעל כולם ומעל הכל,ואיננו מוכן לוותר על הקשר שלנו משום סיבה.

אך אני מאוד פגועה מההורים שלו,ונורא כואב לי,שהם שופטים אותי ללא שירצו להכיר אותי בכלל.

מה לעשות?

תודה רבה

 

הוא עשה את הבחירה שלו. בחר בך. יש סיכוי לא קטן שגםחלושששש
המשפחה שלו תקבל אותך ואת המשפחה שתקימו בע"ה. אל תחששי..
חזקי ואמצי!
חולק לחלוטין על חלושששש. לא תמיד המשפחה מקבלים לאחר מכןהיום הוא היום
זה מתח שיכול להמשיך במשך שנים ויכול לפרק זוגיות בסופו של דבר
לחלוטין? מילה חזקה בהתחשב בזה שבהמשך כתבת רק "לא תמיד. ."חלושששש
חולק לחלוטין על כל מי שמנסה לתת כאן פיתרון אינסטנטהיום הוא היום
יש כאן סיפור מורכב ולא פשוט מכמה סיבות: הרקע של הבחורה מצד המשפחה.
התנגדות מאד משמעותית של ההורים לקשר. נשמע שהם ממש עומדים על הרגליים האחוריות (ויש להם סיבה סבירה: אי אפשר למחוק מציאות של מכות וסמים במשפחה כל כך בקלות מהחיים שלה)
אוקי..אני מקבלת את זה שכדאי שהבחורה תטפל בעצמהחלושששש
אם עדיין לא טיפלה ,אם כי אני חושבת שאם זה היה הפוך ( כלומר שהבחור היה בא מרקע כזה ) הייתי יותר דואגת..
היא ציינה שהמשפחה שלו אפילו לא מוכנה להכיר ואז ללגבש דעה.. זאת גישה שאפשר להבין אבל לי קשה לכבד לחלוטין כי לפחות חלק מהאנשים שבאו מרקע קשה מפתחים חוסן, רגישות ואישיות מגובשת ומדהימה..
פירוט123noa
אולי לא פירטתי לגבי זה,חשוב לי מאוד להבהיר שהרקע של אבא שלי לא השפיע עלי בשום צורה שהיא.אלא להפך זה חישל וחיזק אותי ועשה אותי בן אדם יותר טוב,עצמאי שאיננו צפחד מכלום.
סיימתי תואר ראשון שמיממנתי אותו בעצמי ובזכות העבודה הקשה שלי ,סיימתי תואר בהצטיינות שעכשיו התקבלתי למסלול ישיר לדוקטורט.
אני יכולה להגיד את זה על כל האחים שלי שהם מלומדים ומשכילים ואין לנו שום קשר למה שהיה עם אבי.
כל הכבוד לאמא שלך - אשריה!!פינגו0


שאלה חשובה ותודה רבה על הפירוטהיום הוא היום
לדעתי כדאי לשניכם ללכת ביחד ליועץ נישואים ותסבירו לו את המציאות המורכבת לפרטיה בכנות. פעם התייעצתי בעניין דומה וזה לא פשוט בכלל. לדעתי אם אכפת לכם מהקשר אז אתם חייבים להשקיע בלנסות לפתור את זה בדרך חכמה (גם אם זה יכלול השקעה כספית).
בהצלחה רבה!
נראה שהבן-זוג שלך חזק באהבתו אלייך, ושום דבר לאחסדי הים
ישנה את בחירתו בך.

יש סיכוי, שכאשר תחליטו להתחתן, וההורים שלו יבינו שכבר אין דרך לשנות את החלטתו, הם יקבלו אותך. יש לי חבר שזה קרה לו.

שיהיה לך המון בהצלחה!
א. יש גם יותר מסובכיםסוג'וק

ב. ההורים שלו לא שופטים אותך. הם שופטים את מה שהם מדמיינים במוחם הפצפון "עלייך" או "עליכם", ובאמת זה לא את ולא אתם.

זה טמטום שלהם בלבד! ואתם לא זקוקים להם

כדאי לחפש טוב טוב, האם יש איזו שהיא דרך לשנות את המצב...אדם כל שהוא

ביחס בין ההורים שלו לבינו.

לצערי, אין לי עצות של ממש איך לפתור את זה, אבל, יכול להיות שמרוב שאתם פגועים, אתם לא שמים לב שאתם יכולים לפעול בצורה שתמתן את התנגדות ההורים.

אני יכול להגיד לך שזכית בבחור שבע"ה יהיה בעל מדהים!!פינגו0

ברור שהמהלך שהוא עשה, הוא קשה ועלול להשפיע בעתיד.

ושאת פגועה מההורים שלו.

 

אבל אני מציע לכם לקחת את הכוחות שלכם ולהשקיע בהעצמת הקשר ביניכם.

בע"ה עם הזמן הם יבינו את הטעות שלהם ויקבלו אותך..

 

כתוב בתורה לאחר בריאת האשה: "על כן יעזב איש את אביו ואת אמו, ודבק באשתו והיו לבשר אחד."

 

אני שולח לך, לארוסך ולמשפחתך חיזוקים, ובע"ה נקווה שתדעו ימים טובים יותר עם איחוד המשפחה.

אולי לנסות ללכת לדבר עם ההורים שלו?הפי
אני חושב שהוא היה צריך להתנהג אחרתה-מיוחד

הוא לא צריך לריב איתם. הוא היה צריך להסביר להם שזאת ההחלטה שלו להתחתן איתך.

לא רבים עם הורים! אני(גבר) מלכתחילה בכלל לא הייתי מספר להם על אבא שלך, הייתי נותן להם להכיר אותך ואז הייתי אומר כדרך אגב שההורים שלך גרושים ואת לא בקשר איתו.

 

הוא לא צריך לריב איתם הוא צריך לדבר איתם בצורה יפה ולהגיד להם שהוא רוצה להקים איתך משפחה והוא רוצה ומבקש שיכבדו את החלטתו. את ההחלטות שלהם שייקחו הם...

 

לגבי הפגיעות שלך זה נכון שזה כואב אבל כדאי לסלוח להורים שלו (את צריכה להגיד להם תודה, הם ילדו וגידלו אותו)

יפה. אהבתי את הגישה הבוגרת חלושששש
מהסיפור שלה נראה שאכן כך הוא נהגפינגו0

וכשהוא ראה שהם מתעקשים ולא מכבדים את החלטתו - אז הוא החליט לעזוב

הוא אכן מאוד בוגר123noa
אין לו שום אינטרס לריב עם ההורים שלו,אלא להפך הוא ניסה בכל דרך אפשרית ובדרכי נועם לנסות ליישר את הדורים ולשכנע אותם שלפחות יתנו לי הזדמנות להכיר אותי.אך הוא מאוד נפגע שהם בכלל לא מכבדים אותו ואת ההחלטה שלו,ואינם מוכנים אפילו לפתוח את הראש ולנסות להבין,ולכן הוא עזב את הבית.
עם כל הכבוד לךה-מיוחד
את מאוהבת בו וכל מה שהוא עושה נראה לך שהוא בסדר.
אני רוצה להבין את הסיטואציה..אדם כל שהוא

תארת קודם "במשך שנתיים,בן זוגי שלי היה בריבים עם משפחתו,לא דיבר איתם כמעט,לא אכל בבית בכלל,יצא בבוקר לעבודה וחזר הביתה מאוד מאוחר רק כדי שלא יצטרך לראות אותם,כי הוא מאוד פגוע".

תיארת גם שעכשיו הוא עוזב את הבית, ורוצה לנתק קשר, מאותה סיבה.

הסברת טוב את הרקע הרגשי להתנהגות הזו - תחושת הפגיעה.

אבל, לא הזכרת האם יש איזה צורך ותועלת בהתנהגות הזו.

 

האם קיימת אפשרות, שהוא יאמר להם, שהוא מצידו קיבל את ההחלטה, הוא ישמח אם הם יכבדו אותה, אבל גם אם לא, הוא מתחתן?

ושבכל מקרה הוא לא מחרים אותם, אבל, אם הם לא מקבלים אותך, זה יגביל מאוד בהמשך את היכולת שלו לשמור איתם על קשר?

זה בדיוק מה שקרה .כל מה שציינת כאן הוא עשה.123noa
אז מה בדיוק את שואלת?ה-מיוחד
השאלה123noa
שאלתי היתה האם יכול להיות שזה ישפיע עלינו בעתיד,ואם באמת ישנו עוד משהו שאפשר לעשות?
זה לא קל. בשבילי. כל המצב הזה.
הרצאה מרתקת- לדעתי רלוונטית לנושא בעיקר מ 1:13נקודה

בס"ד

 

כמו שהיא אומרת-

כיבוד הורים זו לא משמעת!

העיקר זה לא מה לעשות, אלא באיזה אופן...

אפשר להתחתן למרות ההתנגדות שלהם, בלי לריב איתם,

ובלי לזלזל בהם

בהצלחה!!

 

ישפיע-כןה-מיוחד
איך? אי אפשר לדעת
אפשר לבקש מרב שידבר איתם, להגיד להם שהתיעצתם עם רב, להגיד להם שאין מה לריב ולא! להגיד להם מילים כמו: אל תבואו לחתונה, לא אכפת לנו ממכם, לא נהייה בקשר איתכם וכו׳
מה לעשות - האמת פשוטה - האם את מבינה את זהסוג'וק

שתפיסת העולם של ההורים שלו לגבייך בנויה על בורות

הם לא מכירים אותך

הם בורים לגבייך

הם פשוט בדמיונות לגבייך,

כאילו בדאגה עבורו (מה שלא יכול להיות אם הם לא מכירים אותך. ז"א שהם דואגים ל"דעתם" ולא לו)

 

אל תתיחסי לאף אחד שיתן לך פתרונות מה לעשות עם היחס שלהם אלייך

כיוון שאין להורים שלו יחס כלפייך!

הם לא מכירים אותך!

הם לא מתנגדים אלייך ולקשר שלכם.

 

אם תביני את זה טוב טוב - תוכלי אפילו לאהוב אותם.

 

 

יפה.חלושששש
קשה להפנמה..
כמו שאמר רבנו נחמןסוג'וק

שהוא מבין את מתנגדיו

כי אינם מתנגדים לו באמת

אלא למה שציירו בדעתם עליו

 

חזק

משפט שרק מי שבטוח בעצמו באלפי האחוזים יכול להגידכמעין הנובע
והוא פשוט אומר ככה. בלי התייפיפות והסתרה.

מפחיד!!!
אפשר להגיע להפנמה שכל רגש שלילי יושב על דמיון שסטה מהאמתסוג'וק


בהכללה כ"כ גסה?כמעין הנובע
אם כך, אתה פוסל כל רגש שלילי באשר הוא.
לא כפסילת רגשסוג'וק

אלא מתוך ראית האמת שלפני הרגש. ראית הפרשנות שגורמת לרגש

אכן חזק.חלושששש
אז על נקודה ספציפית. יפה.כמעין הנובע
מדהים איך הוא בטוח בעצמו.
לא הבנתי...אדם כל שהוא

יש משהו שמאלץ אותו לנתק קשר עם המשפחה?

יש משהו שאילץ אותו להיות כמעט בנתק כבר שנתיים מול המשפחה?

 

אם לא, נראה לי כדאי, שתשדרי לו שמצידך, את שמחה שיהיה לו קשר טוב איתם, גם אם הם לא מקבלים אותך.

וואווtz1994
קודם כל הייתי מאד מאד מעריכה את הבחור על האומץ והגבורה מול ההורים וההחלטה שלו לנתק קשר עם ההורים לטובת אשתו לעתיד, זה דבר לא פשוט..זה אומר שהוא מאד נחוש בך ולא יוותר עליך תמורת כלום ובזה את צריכה לשמוח. לגבי השאלה של האם כדאי מלכתחילה להיכנס למערכת זוגית כזו אני חושבת שכדאי להתייעץ עם רב. בהצלחה
לא שןנא את ההורים123noa
הוא לא שונא את ההורים שלו בכלל,אך זה כן מאוד פגע בו.
כרגע הוא עזב את הבית,אבל הוא הודיע להם שמתי שהם ירצו ויזדקקו לו הוא יהיה שם בשבילם.
תשמעי, הוא פשוט תותח.arixon
עשה בדיוק את הדבר הנכון כל הכבוד לו.
לפי הדברים שכתבת פה, אני הייתי ממליץ לך לעוף על זה.
אבל בכללי תמיד עדיף להתייעץ עם מישהו שמכיר אתכם מהמציאות.
לא מסכימהtz1994
הרבה פעמים במיקרים כאלה רבנים מורים לזוג להינשא גם בלא הסכמת ההורים, אם רואים שהזוג נחוש בהחלטתו. אם הבחור החליט לנתק קשר עם הוריו זה אומר שהוא לא ייתן להם להרוס לו את הזוגיות ויכולה להיות להם זוגיות נפלאה ביחד
אני חושב שכל הכבוד לו.די"מ
אל תוותרי עליו.
פשוט וואויטבתה

כל הכבוד לו, זה לא פשוט בכלל.

ממליצה כמו שכתבו לפני לפנות לייעוץ והדרכה.

בכל זאת, אלו ההורים שלו שגידלו אותו והעניקו לו כל כך הרבה.

אני נכנסת רגע למקום של ההורים שלו וכואב לי ממש עד כמה שזה אוכל אותם ואין להם מנוח לנפשם.

את זאת שיכולה אולי להציל את המצב, איך? זה על ידי הכוונה מקצועית.

 

שיהיה לכם המון בהצלחה

ישפיע? כן. אבל לא לוותר בגלל זה...!!נקודה

 

בס"ד

 

נועה יקרה,
זה לא המקרה הראשון ולצערי כנראה גם לא האחרון שהורים מתנגדים לקשר.
אבל גם בהלכות כיבוד הורים כתוב שלא מקשיבים להורים בעניין נישואין!

לא כשהם לוחצים להתחתן ולא כשהם לוחצים לפרק קשר.

ברור שכדאי להתייעץ,
לפעמים הצעיר\ה מאוהב\ת לא רואה את התמונה וההורים פותחים לילד את העיניים אבל ממש לא נשמע שזה המקרה. היחס של ההורים שלו אלייך ולקשר לא מבוסס על המציאות- אלא על החששות שלהם. 
ברר שהבית השפיע על האישיות שלך, אבל השפעה לא חייבת להיות הרסנית...
הרבה מאד פעמים להפך. האדם נבנה מתוך הקשיים באופן הרבה יותר יציב וחזק ובוגר וכ'.

מצד שני גם כאשר ההורים נורמטיביים, והכל בסדר זה לא אומר שהילד יוצא מושלם. אז עם כל הכבוד לחששות שלהם - כל עוד זה לא מבוסס על ההכרות אתך, ועם משפחתך זה רק דמיונות על סמך סטיגמות.
אחת החברות הכי טובות שלי זו אישה שאביה היה נכנס ויוצא מהכלא ואימא שלה ברחה ממנו. היא היום עקרת בית לתפארת, מצליחה, עשירה, נשואה כבר ב"ה 18 שנים...
הרבה פעמים דווקא כשזו הילדה יש גם הערכה הרבה יותר עמוקה לגבר שהוא לא כמו אבא...

ודברים שמובנים מאליהם לנשים אחרות מוערכים עוד יותר על ידה.

 

להימנע ממריבות עם ההורים- וודאי.

לפרק בגלל זה את הקשר? לא.

זה משפיע על הקשר שלכם, וזה ימשיך להשפיע על הבית גם אח"כ. אבל אתם תתמודדו עם זה ברגישות ובחכמה.
החתן שלך לא צריך להיות פגוע כי הם רוצים רק את טובתו. זה לא אומר שהם יודעים מהי טובתו,
ולכן לא חייב להישמע אליהם, אבל כן חייב להעריך אותם על הדאגה והאכפתיות...

בע"ה תתפללו שההורים יפקחו את העיניים, אם לא לפני החתונה אז אחרי,

אולי בלידה של הנכד הראשון, או הבא אחריו...
זה תמיד יהיה ברקע וזה לא פשוט- אבל תמיד יהיו דברים ברקע.
לכל זוג יש קשיים. לפחו אתם כבר מעכשיו מודעים לקושי צפוי.
 

המון המון הצלחה, ומזל טוב!!

הבהרה של דבריהיום הוא היום
קודם כל מצטער ומבקש סליחה אם גרמתי צער לנועה או לכל אחד אחר מהמשתתפים והמשתתפות בדיון.
אסביר את מה שכתבתי. בגדול הניתוח של המציאות של נקודה משקף את דעתי בצורה יפה.

רק חשוב לי לומר לכולם/ן שבאמת קודם כל אני מתרשם לטובה גם מהעוצמות שלך וגם משל הבחור וגם מהאהבה והרצון. בנוסף, כפי שכתוב בשולחן ערוך והזכירו כאן ההורים לא יכולים למנוע ממכם להתחתן אבל לדעתי חשוב והכרחי לא לעשות מעשים חפוזים אלא להתייחס לזה ברצינות ולהתייעץ עם איש מקצוע כדי שההורים ישתחררו מהסטיגמות חלקית לפחות. אני רק אומר לכל המשתתפים בדיון ששמעתי ישירות משני רבנים גדולים (רב יישוב ורב עיר) שיכולות להיות למצב כזה של התנגדות הורים נחרצת השלכות לא פשוטות שיוכלו להשפיע על הזוגיות.

כמו כן, קשיים במשפחה ודאי יכולים להעצים אך גם יכולים לגרום לקשיים בהמשך (הרבה מחקרים בעניין ומהיכרות עם חברים).

בנוסף, לכל המשתתפים כאן חשוב לי לומר שבמקרים שלעצות שלנו יכולה להיות השלכה לא פשוטה (נתק של בחור מההורים) ויש כאן כל מיני מורכבויות צריכים להיזהר מלומר עצה חד משמעית. רק נביא או בעל רוח הקודש יכול לעשות זאת בלי לשמוע את הפרטים. עידוד הוא תמיד טוב ואני מאחל להם שיחיו בנחת ובאושר אך לפעמים עידוד למעשה הוא מורכב).

שוב סליחה אם פגעתי בנועה או מישהו או מישהי אחר.
זו הבחירה שלו אין סיבה שיאשים אותךים...

מפתיע אותי שלקח לו שנתיים לעזוב את הבית

אולי בעתיד הם יקבלו אותך, אולי יגיעו לחתונה, אולי כשיגיעו הנכדים

בסופו של דבר זו הבחירה שלו "על כן יעזוב איש את אביו ואימו ודבק באשתו"

 

עלול להיות לזה מחיר...בחור כארזים
מעבר לעובדה שאתם מוותרים על סייוע מצד ההורים, עלול להיות לזה עוד מחיר. לא נראה לי שהוא יאשים אותך מתישהו בסיכסוך עם ההורים שלו, אבל הוא כן יראה בזה הקרבה גדולה שהוא עושה בשבילך. בזמנים קשים הוא עלול "להשוות", ולצפות ממך להשקיע יותר, או לוותר לו על דברים.
נשמע שאתם מאוד בטוחים אחד בשני וזה מעיד על קשר טובמישהי 1

זה יכול להצליח, אמנם זה יהיה קשה ולא פשוט

בטח עד שתתחתנו המשפחה תעשה לכם חיים לא קלים אבל נשמע שאתם בטוחים בזה

אני מכירה זוג כזה שמשפחת החתן ממש התנגדו בנחרצות ולאחר החתונה הם קיבלו אותה והיום מאוד אוהבים אותה

שיהיה בהצלחה..

תודה לכולם על כל העצות והעידוד123noa
תודה לכם מקרב לב באמת עזרתם לי המון ופתחתם את עיניי לדברים שלא הייתי מודעת להם.
ישוב לי להדגיש שאין לי שום כוונה שבן זוגי יריב עם ההורים שלו,אלא להפך העובדה שהוא עזב את הבית מעציבה אותי מאוד,אני מאוד רוצה שיהיה לו קשר טוב עם. ההורים שלו,במיוחד בגלל שאני גדלתי ללא אבא,אני מאוד מעריכה כל הקונספט של משפחה והורים,ולמרות כל הכאב ולמרות שאני מאוד פגועה,אני מוכנה לסלוח ולשים הכל מאחורי.
אך אנילא יודעת מה אפשר לעשות עם ההורים שלו,אני רוצה להתחיל חיים משותפים איתו אבל אני לא רוצה שישאר בנתק עם ההורים,כי ברור לי שיהיו לזה השפעות.
אך באותו זמן,לא נראה שההורים מוכנים לוותר ולקבל אותי.
מה עוד אפשר לעשות כאן?מה הסיכוי שהם יתחרטו ויפקחו עיניים ויקבלו אותי?האם באמת אימא ואבא מוכנים לוותר על הבן שלהם בצורה כזו?אני פשוט לא מסוגלת לעכל את זה.
תודה
המח האנושי מחזיק בדעות קדומות כדי "לשרוד" עפ"י מה שמכירסוג'וק

אפילו על חשבון "ויתור על הבן שלהם" לתקופה

עד שיראו שכבר אין מה לשרוד והכל בסדר

מה שאתה אומר123noa
מה שבעצם אתה אומר שהם יבינו בסופו של דבר שאין להם ממה לפחד?רק השאלה היא מתי?
השאלה שלי,האם כדאי לנסות עוד משהו לנסות לשכנע אותם?כמו לנסות לתת לרב לדבר איתם?או שההבנה וההסכמה צריכה לבוא מהם,כי בשלב זה כבר עשינו הכל?
תודה רבה!
הם לא הנושא. אלא את, אתם.סוג'וק

הם לא העסק שלכם.

אין לכם באמת שליטה עליהם.

 

תרגעי, תרגעו

תראו דברים בצורה רגועה

 

את מה שכן יש עם ההורים תעשו בענוה ומהמקום שלכם.

אם הם לא רוצים, לא צריך. עד שירצו מעצמם. בנחת. ה' יעזור להם.

 

נכון מאוד.מ.מ
בהצלחה רבה!היום הוא היום
להתעלם להתעלם להתעלם.kly3

הכוונה מהשטויות של המשפחה שלו.

 

תתחתנו, תאהבו ותשמחו. "ומי שלא טוב לו - יום טוב לו".

*****א"י השלמהאחרונה

אם יש למשפחה שלו איזה רב שהם מחזיקים ממנו וסומכים עליו אולי יעזור שתלכו יחד לרב הזה ותסבירו לו את המצב, יכול להיות שאם הוא ידבר אתם אז זה ישפיע יותר...

בכל מקרה בהצלחה ואשרייך שזכית בכזה חבר נאמןקורץ

מרחק גיאוגרפיארץ חדשה

שלום חברים

הכרתי מישהי באחד האתרים, מדברים וכיף לנו.

בסופו של דבר כשרצינו לקבוע דייט עלה הנושא של המרחק- אני מאזור חיפה והיא מאשדוד.

מה דעתכם? האם נכון להכנס לקשר ככה?

אשמח לשמוע מחשבות, ועיצות מעשיות לגבי קשרים עם מרחק גיאוגרפי

יש רכבת …פ.א.

המרחק הזה לא חריג… נפגשים באמצע, נפגשים פעם פה ופעם שם.

ואם הקשר מצליח ומתקדם, המרחק כבר בכלל לא יהיה גורם בשיקולים…

מעניין לשמוע מה הבנות חושבות על מה שכתבתהפי

"תביאו לי את החתן עד הבית, אין לי כח להתאמץ כיחתול זמני

אני נקבית. מספיק אני מתאמצת בכך שאני מקבלת."

סתם

שזה הגיוני לגמריאנימהאחרונה

אם יש מרחק משמעותי והזמן יקר, זה די מתבקש להפגש באמצע ברוב הפעמים.

חיזור מצד הגבר יכול להתבצע באופנים נוספים וזה לא צריך להיות כל כך טוטאלי.

מסכימה.נחלת

אוקיהפי

אני מאמינה שיש יופי בדינמיקה שבה הגבר נמצא יותר באנרגיה הזכרית, יוזם, מחזר, מוביל ונותן, והאישה באנרגיה הנקבית, מקבלת, נענית, נוכחת ומאפשרת לו להעניק, תוך שהיא מעריכה את המאמץ.

זה לא נובע מחוסר יכולת של האישה, אלא מבחירה בדינמיקה שיוצרת בעיניי ביטחון, הערכה ומשיכה. לכן, באופן אישי, אני פחות מתחברת למצב שבו הגבר מצפה שהאישה תגיע אליו או שמתחילים לחשב תורות. זו פשוט תפיסת הזוגיות שאני מאמינה בה.

אני חושבת שלפעמים יש גברים שמפספסים את הנקודה הזו. לא כי האישה לא מסוגלת לנסוע, ברור שהיא יכולה, אלא כי עבור הרבה נשים, החיזור עצמו הוא שפה של אהבה. כשגבר אומר "הפעם תבואי את", הוא אולי מתכוון לחלוקה הוגנת, אבל יש נשים שחוות את זה כוויתור על המקום המחזר והיוזם שלו.

אני תמיד אומרת לגברים שמתייעצים איתי הבחורה שלכם היא האדם האחרון שכדאי להתחשבן איתו. תנו מכל הלב. אישה מרגישה היטב מתי גבר נותן מתוך רצון ואהבה, ומתי זו רק חלוקה טכנית או סימון וי. בעיניי, דווקא הנתינה החופשית היא זו שבונה ביטחון, הערכה ומשיכה לאורך זמן.

תבחר נכון או ..

מסכיםארץ חדשה

אבל החשש הזה לא בא ממני, אלא מהצד השני- הבחורה.

אז מה ענית לה?הפי

שלדעתיארץ חדשה

שלדעתי חבל לא לנסות אפילו, וצריך לראות אם בכלל יש בסיס

ואם צריך פתרונות אז נמצא בעתיד..

שורה תחתונה- ממנה הבנתי שזה יותר מרתיע אותה.

מקווה שזה לא היה נשמע אצלה נואש מידי, אבל הבנתי שגם ככה בנות אוהבות חיזור במידה מסויימת

יפההפי

פעם ופעמיים, ברור שהגבר הוא זה שמתאמץ להגיע אליהפ.א.

אח"כ רואים איך מתפתח הקשר והדינמיק, הזמינות של כל צד

אני רק טיפהפי

אל תתייחס לאישה כמו לחבר שלך

לפעמים גברים היו מצפים שאני אחזור ב11 בערב לבד זה לא נעים וברור שזה הוריד לי חשק

לא נעים לדעתי..

ברור שלא מתייחסים לאישה כמו לחברפ.א.

ועוד יותר ברור ומובן מאליו שבחורה לא חוזרת לבד הביתה בשעת לילה.

זה לא שאלה של התחשבנותultracrepidam

תחשבי שהגבר תמיד צריך להגיע לאיפה שהבחורה גרה. אם מדובר בחצי שעה נסיעה זה באמת לא נורא. אפילו שעה.

אבל לנסוע שעתיים כל כיוון כדי לפגוש מישהי זה לשלם מחיר מטורף על כל דייט. תלוי מי, תלוי בסיטואציה, אבל להרבה אנשים נסיעה שעתיים לכל כיוון זה קנס רציני.

וזה אומר שאם הקשר דורש סבלנות, לתת לה את הזמן שלה להבשיל בקשר, לתת לקשר עצמו להבשיל, לתת את עצמך - אז באיזשהו שלב, אם לא ממש ממש כיף לך בקשר, נמאס לך לשלם את המחיר. יכול להיות שתגיע לפגישות מותש, ולפחות התשובה לשאלה של "האם אני רוצה לפגוש אותה שוב" יהפוך להיות שוב ושוב "לא בטוח", או "היה יכול להיות נחמד אבל אני לא יכול לעמוד בזה". ואם יש ספקות - אז זה קשר הרבה יותר שביר, כי בשביל מישהי שאני גם ככה לא בטוח, כנראה המוטיבציה שלי להשקיע השקעה רצינית תהיה פחותה יותר

ונכון שחיזור הוא חשוב, וזאת בדיוק הסיבה שצריך למצוא דרך שהבחורה תבין שכאן זה כבר לא חיזור, זה הקרבה, וצריך למצוא דרך לשמור על החיזור ועדיין להקל קצת את העול הזה.

ואז אם צריך להחליט בין לא לפגוש מי שגרה במרחק כזה, לבין האפשרות לחלוק את העול של הנסיעות - אני חושב שהאפשרות של לחלוק היא קצת יותר טובה

מסכימה. אבל סבורה שזה הוגן כן להתחלק אחרינחלת

מספר פעמים.

מצד הבחורה לפחות.

תפגשושבורת,לב

אם היא תהיה חשובה לך, ומתאימה לך, ותתאהב בה,

אתה תרחף מחיפה עד אליה.

בסה"כ רצועת חוף קטנה בינכם.

יש שיר כזה- גם לי מגיע להיות מאושר, אל תשאיר אותי מאחור...תן לי מחסה מהקור.. עד שיקלו המים עד שנגיע אל החוף.

אם הנתונים האישיים נראים טובים, המרחק הוא רק נראהאלישבע999

רחוק. מה זה כמה שעות לנסיעות כדי לא לפספס את הזדמנות חייך?

אצלנו בקהילה יש הרבה אנגלוסקסיים. זוגות שהמרחקים בין הערים מהם באו פי כמה יותר רחוקים - לונדון ומנצ'סטר למשל, בוסטון וצפון ניו ג'רזי…

אם זה מרתיע אותה רד מזה היא לא עושה לך טובה.חתול זמני

באופן כללי מאוד אין סיבה שזה לא יעבוד. יש אנשים גמישים והתחבורה מפה לשם לא כזאת מטורפת אפשר גם להיפגש באמצע.

מי שממש רוצה להרגיש חיזור כאילו אנחנו לטאות בג'ונגל ושה"גבר" שלה יסע אחריה שעתיים אחרי העבודה ויחזור הביתה בשתיים בלילה אחרי כל פגישה, לבריאות.

אישית אני רואה בזה משהו קצת מטומטם כי למה שתחזר אחרי מישהי שאתה בכלל לא מכיר? לך תבין. אבל לא משנה.

תעשה מה שכיף וטוב לך. אם אתה מרגיש שסבבה לך לנסוע רחוק או אפילו לנסוע עד אליה ואתה רואה בזה משהו מגניב ורומנטי ומעניק אז אחלה. אם זה מתיש אותך ואתה קם למחרת הפוך והפגישות הופכות לחתיכת קאדר אז אין בזה שום טעם. לשניכם אמור להיות נחמד וכיף.

האמת יש מדרש רבה כזה – לכל המפקפקים והמפקפקות.

רַבִּי אַבָּהוּ פָּתַח: בַּיִת וָהוֹן נַחֲלַת אָבוֹת וּמֵה' אִשָּׁה מַשְׂכָּלֶת, רַבִּי פִּינְחָס בְּשֵׁם רַבִּי אַבָּהוּ, מָצִינוּ בַּתּוֹרָה בַּנְבִיאִים וּבַכְּתוּבִים שֶׁאֵין זִוּוּגוֹ שֶׁל אִישׁ אֶלָּא מִן הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, בַּתּוֹרָה מִנַּיִן: וַיַּעַן לָבָן וּבְתוּאֵל וַיֹּאמְרוּ מֵה' יָצָא הַדָּבָר. בַּנְּבִיאִים: וְאָבִיו וְאִמּוֹ לֹא יָדְעוּ כִּי מֵה' הִיא. בַּכְּתוּבִים הַיְנוּ דִּכְתִיב: וּמֵה' אִשָּׁה מַשְׂכָּלֶת. יֵשׁ שֶׁהוּא הוֹלֵךְ אֵצֶל זִוּוּגוֹ וְיֵשׁ שֶׁזִּוּוּגוֹ בָּא אֶצְלוֹ, יִצְחָק זִוּוּגוֹ בָּא אֶצְלוֹ: וַיַּרְא וְהִנֵּה גְּמַלִּים בָּאִים. יַעֲקֹב הָלַךְ אֵצֶל זִוּוּגוֹ, דִּכְתִיב: וַיֵּצֵא יַעֲקֹב.

אנשים עוברים ארצותנעמי28

אחד בשביל השניה

קצת מוגזם להגביל גם אזור מגורים בתוך הארץ הקטנה.

מדובר בקשר למטרות חתונה ולא קשר אחר..

ובהתחלה כמחווה אני כן רואה את זה יפה לבוא יותר לאזור שלה, בהמשך אפשר להציע במרכז.

חברים טוביםעוד מעט פסח

הכירו בזמן שהוא למד בישיבה בדרום והיא למדה בתל חי. וגם בתי ההורים במרחק של מעל שעתיים נסיעה.

ובכל זאת- התאמצו, נפגשו, היום כבר עם חמישה ילדים.

תלוי בכםהמקורית

אני ובעלי מרחק שעה וחצי נסיעה

פעמיים ראשונות הוא בא, אחרי זה גמני נסעתי

זה לעניין הדייטים

בעלי הניח על השולחן מהרגע הראשון את העובדה שהוא רוצה להישאר לגור בעיר שלו, ועברתי לגור בעיר מגוריו. מתרגלים להכל ואני לא מצטערת על ההחלטה

כדאי לדבר על זה

ברור שנכון להכנס לקשר ולא צריך לחשובSeven

על פקטור של מרחק

אם תתחתנו תיהיו קרובים נכון? כלומר תגורו באותו בית

לתקופת הדייטים תיפגשו בנקודות אמצע ומניחה שגם לפעמים אתה תיסע אליה וההפך

חברה טובה שלי נשואה +8 ילדים בזוגיות מדהימה

היא מרחובות בעלה מרמת הגולן..

גיל בייחס לבשלות לזוגיותאחד האם שומע

הציעו לי מישהי בת 19, מסיימת שנה שנייה של שירות לאומי. אני בן 23, בשירות קרבי. יש בינינו פער של 3-4 שנים, 3 שנתונים. ומשהו בזה ממש מפחיד אותי. בסוף אני אדם בוגר מאוד, ומשהו בגילאים האלה נשמע לי ממש ממש ילדותי. עכשיו ברור שאי אפשר להכליל, ויש מקרים הפוכים לגמרי וכו וכו. השאלה שלי היא מה הבירורים שהייתם עושים לגביה וגם לגבי עצמכם כדי להבין האם היא בוגרת ברמה שמתאימה למה שאני מחפש? אני מדבר גם על בירורים לפני שיוצאים (שזה איפה שאני נמצא כעת) וגם על בירורים תוך כדי הפגישות במידה ומחליטים לצאת..

בנוסף גם יש את החשש הפרקטי, שהיא, בניגוד לבנות בגילי, עוד לא התחילה בכלל לימודים, ולא יודע אם היא סגורה על הכיוון שלה בשנים הקרובות (אפילו אם יש לה תכנון מסוים ללמוד משהו)

תודההההה

לדעתי תתקדםחוזר תמיד לאשתי

אם אתה מבין שהיא בוגרת ומבינה תתקדם.

מאוד יכול להיות שיש פה משהו

תתקן אותיהפי

מה שקפץ לי מהפוסט הוא שנראה שאתה קצת בודק אותה דרך רשימת נתונים חיצונית גיל לימודים תכנון קריירה

לפני שבדקת מי היא באמת(:

בסוף, מקצוע או העובדה שהיא כבר התחילה ללמוד לא מעידים בהכרח על בגרות. הייתי מנסה לברר קודם מי היא כאדם מה הערכים שלה מה היא אוהבת , איך היא חושבת ומתנהלת ורק אחר כך מחליטה אם הפער ביניכם באמת משמעותי..

ברוראחד האם שומע

אבל בסוף קשה לברר את כל זה בבירורים שלפני.. לפני אפשר לברר לרוב דברים יותר טכניים, שלפעמים מעידים על בגרות וכו'

או שאני טועה, מוזמנת להאיר את עיניי(:

הממממממממממממממ.חתול זמני

האם עובד גם הפוך?

לדעתי, אין באמת איך לברר מראשלגיטימי?

אפשר לדון על מה זה בגרות.

ואולי כדאי לפרק את המושג הזה - לדוגמה, האם אתה מדבר על מודעות כלכלית? על יכולת להכיל מורכבויות?

אם אתה יכול לפרק את המושג הזה, אפשר לנסות מראש לברר, וגם בפגישות לדבר על הנושאים האלה.

אבל -

קח בחשבון שבירורים לא בהכרח מציגים תמונה מלאה. כל אחד מכיר מישהו בפן מסוים שלו, ואולי לא מודע ולא מכיר צדדים אחרים.

לגבי פער השנים,

אני לא חושבת שהגיל הכרונולוגי בהכרח מעיד על משהו. לכל אחד מאיתנו יש מסע בחיים, ואנחנו עוברים בתחנות שונות, והאישיות שלנו משתנה בהתאם. יכול להיות מישהי בגיל 19 שעברה מבחינה נפשית הרבה יותר ממך - לא שזה תחרות, אלא שגם לה יש חיים מלאים.

תמיד תפסתי את עצמי כאדם בוגר יחסית לחברות שלי; זה לא מנע ממני לצאת עם אנשים שצעירים ממני בכמה וכמה שנים - וגם אם היה בינינו פער כמו שאתה מתאר, אבל הפוך, לגבי הלימודים. גם מזה לא נבהלתי, כי מה זה כמה שנים של לימודי מקצוע יחסית לחיים שלמים ביחד?

ואולי זה קצת אירוני, אני חושבת שמי שיצאתי איתו עם הפער הגי גדול מעליי - היה אחד המדוייטים הכי פחות בוגרים שלי (לפי ההגדרות שלי), ודווקא עם לא מעט שצעירים ממני ראיתי בגרות גדולה יותר. כמובן שלא כולם, היו גם כאלה שהיו צעירים ממני, וממש לא בוגרים בעיניי - כשהפער שכתבת, כשאני בלימודים והם עוד לא יצאו מהישיבה (כולל לא עשהו עדיין צבא), יחד עם איך שהתרשמתי בפגישה - ראיתי שזה מאוד לא רלוונטי מבחינתי.

בקיצור, לדעתי צריך לבדוק לגופו של אדם. אם שאר הפרטים נשמעים לך טוב, לדעתי כדאי לנסות -

אבל --

רק אם אתה מגיע עם ראש (ולב) פתוח.

אם אתה כבר ירית את החץ ורק רוצה לצייר מסביב את המטרה, עזוב. אתה לא צריך להוכיח שום דבר לאף אחד. רק אם אתה מוכן לתת הזדמנות אמיתית לבחורה להביא את עצמה, לך על זה. אם אתה לא שלם עם זה, אם כל הזמן יהיה לך ציפור בראש שתגיד לך - היא ילדותית, אינפניטילית וכו' - חבל על הזמן שלכם.

תודה רבה!אחד האם שומע

.

בתחילת הדרך היה לי קשר עם פער דומהadvfbאחרונה

ואני זוכר שגם היה לי חשש דומה וראיתי שהיא בוגרת והכל היה סבבה.

תחשוב על זה שהיא אחרי שנתיים שירות,

כמו שהשלב של הצבא מבגר אז ככה גם שירות לאומי, וממש לא פחות בדר"כ.

אתה יכול לשאול בבירורים איפה היא ביחס לרצון להתחתן, אם היא מתכננת ללמוד בקרוב, אם היא בכללי בחורה מקורקעת-מעשית שלוקחת אחריות על עצמה ועל הסביבה.

חוץ מזה, תזכור - יש בזה גם יתרון שהיא צעירה, זה משהו שאפשר מאוד להנות ממנו

סגנון על פי מקום לימודיםאביעד מילוא

כמה מקום הלימודים במהלך השנים לדעתכם משפיע על האישיות ,רמה התורנית, וההשתייכות החברתית בתוך הציבור כיום?

ואם כן אז האם ראוי לומר לשדכן שאני רוצה להכיר בחורה שלמדה במוסד הספציפי הזה או לפנות לאותו מוסד ולשאול על בוגרות שבאזור הגיל שלי פחות או יותר?

(לא רק מדרשות נכללות כאן אלא גם אולפנות)

ובכלל מה מגדיר סגנון של השקפה בציבור שלנו?

לדעתי כן,חתול זמני

(עד גבול מסוים)

אנשים מסגנון מסוים נמשכים לסגנון מסוים ולאו דווקא השקפתי שזה לדעתי החלק הפחות מעניין אלא מצד האופי

וכמובן המוסד מחזק את העניין

אלא שבחורי ישיבה אינם באמת חשופים לעולם המדרשות והאולפנות ולהיפך מלבד שמועות וקווים כלליים מאוד.

בגיל מסויים זה לא אומר הרבהיעל מהדרום

לק"י

והאמת שגם בסוף י"ב זה לא תמיד אומר משהו.

לצורך העניין אני למדתי באולפנא אזורית, שהיו בה כל מיני סגנונות. אני הייתי מההכי דתיות שם.

אם מישהו היה בוחן אותי לפי האולפנא, הוא כנראה היה חושב שאני משהו אחר.

כן ולאברוקולי

לא חושבת שאולפנא או ישיבה תיכונית אומרים הרבה

לא תמיד זה בבחירת הנער/ה ולפעמים השיקול הוא נוחות / לימודים / הקו של ההורים והבית.

גם אחרי תיכון צריך להיזהר עם ההכללות.

מה שכן-

זכותך להגיד סגנון X מעניין אותי ולפנות למוסד שאתה עלול למצוא בנות כאלה או לציין זאת בפני השדכן

(עדיף כמובן לתאר מה קנה אותך במקום הזה ולא רק להגיד מדרשה X מעניינת אותי או מכללה או אוניברסיטה כזו או אחרת)

מעניין אותי כי אני מחפש א' ב' ג'

ככה אתה נותן למי שמשדך אפשרות למצוא את מה שמעניין ומסקרן אותך גם במקומות אחרים שאולי לא היית חושב לחפש.

אני אדייקאביעד מילוא

אני מסכים עם מה שאמרתם אבל לא לגמרי. אני אחדד. אם ניקח כדוגמא את הציבור החרד"לי האם המוסדות שם מעידים על האופי והרמה התורנית או שהם רק מחזקים את זה?

כמובן שאשמח לתשובות כי זה יעזור לי להבין ולדעתאביעד מילוא

אני חושבת שלפעמים בנות משתנות מכיתה ט'יעל מהדרום

לק"י

עד לגיל 20+

הרבה בנים ובנות הולכים ללמוד בגלל שהחבריםפ.א.

הטובים הולכים ללמוד במקום מסויים, גם בגלל שיקולים שהאלטרנטיבות הרבה פחות טובות.

זה באמת לא מעיד על אורח החיים, הההשקפה, הכיוון הדתי, בגיל 20 ומעלה.

תלויאחד האם שומע

אני יכול להעיד על עצמי שלמדתי בישיבה שנחשבת ממש אשכנזית ואני בכלל בכלל לא כזה. לדעות קדומות בדרך כלל יש שורש באמת, אבל צריך לקחת אותן בערבון מוגבל ולבדוק כל מקרה לגופו.

שאלה יפההפי

אני אישית מרגישה שמקום לימודים יכול לתת כיוון מסוים אבל הוא לא באמת מגדיר את האדם.

פגשתי בוגרות של אותה אולפנה או מדרשה שהיו שונות מאוד אחת מהשנייה. בסוף האישיות הערכים וההשקפה נבנים מהרבה דברים לאורך החיים ולא רק מהמקום שבו למדו.

לכן הייתי פחות מתמקדת בשם המוסד ויותר במי שהבחורה היא היום.

למה זה לא נראה לי רלוונטילגיטימי?

לבדוק מוסד תיכוני:

א. מי בוחר את המוסד?

עד כמה זה החלטה שלי, ועד כמה זה החלטה של ההורים שלי?

ב. עד כמה בוגרים של מוסד דומים זה לזה? עד כמה אתה דומה לחבריך, ועד כמה אתם מקשה אחת?

ג. עד כמה הבחירה במוסד משקפת עמדה אידואלוגית, ולא נוחות\סיבה כלכלית\חברתית וכו'?

ד. עד כמה מה שהיה לפני "היציאה לעולם האמיתי" משקף את מי שאני היום? פתאופ כשאנשים יוצאים מהמסגרת, הם יכולים לבחור דרך קצת שונה ממה שהיה.

מדרשות זה אולי יותר פשוט, כי זה יותר מבטא בחירה אישית. אבל גם שם יש מגוון (בדיוק כמו שבישיבה יש מגוון...).

אבל בהחלט -

סטיגמות עוזרות לנו להתמודד עם העולם. לחלק אנשים לקופסאות. האם זה בהכרח נכון ויעיל? אפשר לדון על זה. אבל כדאי לדעתי להסתובב עם התודעה שזה לא בהכרח שמי שאתה מחפשה תהיה בוגרת אולפנה X ומדרשה Y, אלא שזה יכול לבוא מכל כיוון, גם אם אתה מחפש דווקא בוגרות של מוסדות מסוימים.

אני מסכים עם הנאמראביעד מילוא

יש הרבה קווים דקים פה שצריך לברר. ולכן אין כאן דבר מוחלט. צריך לדעת לברר טוב ונכון וגם לדעת איך להתייחס לסטיגמות

ואני אסייג בדברי משהואביעד מילואאחרונה

ברור לי שבחורה שלמדדה באולפנת ראשית תצא משם עם סל ערכים מסוים וזה לא בגלל הסטיגמות זה באמת בגלל שהיא בחרה לבדוק שם ולקבל מהאולפנה

הוא סבבה והכלרקשאלה12

אבל פחות חכם ממני, 

אשמח לשמוע את המלצות החכמים אם להמשיך איתו או להיפרד.

להפרדשבורת,לב

לא לצפות שדברים ישתנו אחרי החתונה, דברים כאלה רק מחמירים.

מתנה ממני לחודש אבגלויה

שלום‭ ‬יקרה‭, ‬ברוכה‭ ‬הבאה‭. ‬

בגיל‭ ‬25‭ ‬הייתי‭ ‬גרושה‭ ‬בלי‭ ‬ילדים‭. ‬

עברתי‭ ‬מסע‭ ‬גדול‭ ‬

וה‮'‬‭ ‬נתן‭ ‬לי‭ ‬את‭ ‬כח‭ ‬הכתיבה‭.‬

בימים‭ ‬אלה‭ ‬של‭ ‬חודש‭ ‬אב

צער‭ ‬החורבן‭ ‬

הכללי‭ ‬והפרטי

ואחרי‭ ‬המהפך‭ ‬לט"ו‭ ‬באב

אני‭ ‬מזמינה‭ ‬אותך‭ ‬לקחת‭ ‬חלק

ולתת‭ ‬מילים‭ ‬לכאב‭ ‬ולתקווה‭.‬

‮"‬כל‭ ‬רודפיה‭ ‬השיגוה‭ ‬

בין‭ ‬המיצרים‮"‬‭ (‬מגילת‭ ‬איכה‭) ‬

חסידים‭ ‬מפרשים‭ - ‬‮"‬כל‭ ‬רודפי‭ ‬י‭-‬ה‮"‬‭ ‬

דווקא‭ ‬בשעת‭ ‬כאב‭ ‬ומצר

אפשר‭ ‬יותר‭ ‬להתקרב‭ ‬לקב"ה‭. ‬

אפשר‭ ‬באהבה‭ ‬רבה‭ ‬

להפיץ‭ ‬הלאה‭ ‬קובץ‭ ‬זה

לכל‭ ‬אישה‭ ‬שמחפשת‭ ‬אהבה‭, ‬משפחה‭ ‬וקרבת‭ ‬ה'.

20260721222259.pdf

(ללחוץ על הכותרת)

שמעתם על 4 שלבים ליצירת קשר של שירת מלאך?advfb

אם לא, ממליץ לכם לשאול את הצ'אט.. נשמע אחלה דבר.

ספר לנו אתההפיאחרונה

על שמירת נגיעה (כן, אני מניח שלחלקכם זה נדוש)מתוך סקרנות

אני, חרדי במקור, וכיום, ברוב הדברים נוטה יותר לכיוון הדתי/דתי תורני, דווקא כי בהרבה מובנים הדתיות שלהם נראית לי חזקה, אמתית ואותנטית יותר.

 

אבל אחד הנושאים המאתגרים, הוא נושא "שמירת הנגיעה", יכול להיות שלחלקכם זה נושא נדוש, אבל אותי מפתיע היחס הרווח ל"שמירת נגיעה", כאילו מדובר באיזו חומרה בסגנון של הקפדה על צאת השבת לפי ר"ת וכיוצא בזה.

 

הנה דוגמאות:

 

 

 

 

למיטב הבנתי, נגיעה של חיבה בנידה היא איסור דאורייתא, ואם אני זוכר נכון, לפי המשנ"ב זה יהרג ואל יעבור (יכול להיות שלא זוכר נכון).

אני מפספס פה משהו?

 

אני לא בא להוכיח, וגם אני בעצמי לא צדיק גדול, אבל עדיין הנושא מאתגר ומעסיק.

 

 

אז זהו, לגבי ליטוף חתולים...חתול זמני

מה עושים עם הלחץ שמשתלט לי על הגוףלחוצת חתונה

לפני דייט ראשון, כשהעניינים נהיים רציניים, וגם לפני רגעים גורליים אחרים בחיים

אני ממש בלחץ, לא חרדה, אלא מתח חזק מכובד ההחלטות, מהסיכונים והסיכויים.

והלחץ הזה משפיע על כל הגוף.

בעיקר כאבי בטן. חוסר תאבון רוב הזמן, אבל עדיין יש מידי פעם תחושת רעב שמכריחה אותי לאכול קצת ואז הבטן עוד יותר מתבלגנת.

תחושה של מתח פיזי ומופשט במרכז הגוף ולפעמים גם בידיים וברגליים.

קשה להרדם ממחשבות ומתח פנימי.

אני אוכלת פחות מהרגיל, מרגישה לא בטוב, וקשה לי מאוד להתרכז ברמה שזה פוגע לי בלימודים.



מה עושים עם זה? זה מוכר? יש דרכים להרגיע את הגוף?

בדרך כלל אני בן אדם מאוד הגיוני, בשליטה, אבל הגוף ככה מגיב ללחץ בלי לשאול אותי

נכון. אבל לא לפתח תלות בזה.נחלת

אולי יעניין אותך