היא מבקשת עכשיו שתרימי אותה יותר מאשר לפני החתונה?

גם ילד ראשון לא צריך להיות מפונק.  אפשר להרגיל אותו גם להתעסק עם עצמו ולא להיות כל היום בזרועות אימו.

היא בת חצי שנה . כן רוצה אותי יותר מאשר קודם החתונה...

אבל אני זוכרת משירשורים אחרים שלך שהיא זקוקה להרבה גירויים.

א. כדאי בכל זאת שתהיה דמות נוספת שהיא תתחבר אליה - אולי נערה צעירה ונחמדה, שתוכל לקחת אותה לטייל, ואת תתפני לזמן קצר לעצמך ולמשימות שלך.

אולי לא מיד עכשיו, אולי בעוד חודש, אם כי אם זו מישהי עם גישה, היא תפסיק לבכות כשיהיה לה מענין.

אצלנו אותו סיפור עם כולם. כמו שבת 30 כתבה, גם את אבא הם מסננים...

אבל עם השלישית הייתי מוכרחה לארוז לקראת מעבר דירה ולא היתה ברירה, היא הסתדרה כל יום לשעתיים עם בייביסיטר חמודה ואחראית.

ב. לפעמים כדאי לשקול פתרון ברפואה האלטרנטיבית לקטנטנים לא רגועים, שלא מצליחים להעסיק את עצמם. 

אצלנו זה מה שהפך את התקופה הזו לאפשרית גם להם וגם לי - סוף סוף הם היו מסוגלים להתרכז למשך זמן מעט יותר ארוך במשחק, זחילה וכו' 

היא בכורה ואוהבת אנשים מאוד.

זה צורך. זה עובר.

וככל שהם יקבלו יותר את הצורך הזה ככה הם ישחררו אותו יותר בקלות בבוא העת

ואצלי השלישית לא כ"כ כזאת אבל זה במקרה יצא ככה,

לא נראה לי שבגלל שהיא השלישית

יחסוך לך הרבה תסכול וחוסר סבלנות.

את לא באמת יכולה לתת לה לצרוח, נכון? גם שלי כזו- בת שמונה חודשים וזה יכול להיות מאוד מעייף להרים על הידיים כל הזמן. במיוחד לפני פסח כשצריך לעשות עוד אילו דברים בבית.

אז קני מנשא גב ותראי ישועות

שלי בת רביעית, וכולן היו ככה, כך שלא נראה שזה קשור למיקום הילד במשפחה, זה קשור פשוט לזה שהיא תינוקת ואת אמא שלה. וזה לא פינוק בכלל. זה בניה של בטחון עצמי שאח"כ יתפתח לעצמאות.

ובקשר לאחותך- אני יכולה לנחם אותך שהתינוקת שלי לא מוכנה להסתפק אפילו באבא. גם אם אני בשטח, היא רוצה את אמא באופן בלעדי לחלוטין, אפילו שב"ה יש לה אבא נוכח מאוד.

שאלתי חברה על אותו נושא כשנולדה הבת שלי. היא אמרה לי "נכון זה פינוק, אבל מי אמר שפינוק זה רע?" היא זאת שגם אמרה לי "אז היא תבכה, לא יהיו לה חסכים. היא יודעת שהיא אהובה, אבל לא בא לה ללכת לישון". שתי התשובות מסמלות בשבילי את ההורות והחינוך. 

את לא תוכלי להרים אותה או לשאת אותה כל הזמן, ככה זה. את גם לא רוצה שתצרך כל הזמן וגם זה צורך שלך לא פחות משלה.  אני גם לא חושבת שזה תלוי בתינוקות יונקים, אלא בתינוק ובסיטואציה. הרבה פעמים ילד שלישי ורביעי יהיו ככה פחות כי יש הרבה יותר אנשים להרים אותם ולשחק איתם וזה מאוד מרגיע להיות עם אחים כשאתה פיצי, אני מתארת לעצמי שהם נתפסים כחלק מהיחידה שלך ונכון שגם אין לך ממש ברירה כי יש עוד אנשים בבית ותינוקות תופסים את זה מהר מואד.

אני בטוחה שהיא תתרגל אבל אותי תוכלי לקדם את זה כמו שאמרו פה, אם זה ללמד אותה שאת יכולה להיות לידה ולא דווקא להחזיק אותה, שאת עושה משהו אחד (גם אם זה רק בכאילו) והיא משחקת לידך, ואז לקום ולהתרחק לטיפה ולחזור. את יכולה גם לתת לה לבכות כמה דקות ולחזור, הרי זה לא בחירה של לצרח שעתיים או לא לבכות בכלל. את יכולה גם לדבר על זה שכמה כיף להיות אצל X וכמה זה נעים ונחמד ולהרגיל אותה שכשאחותך באה היא בעיקר על הידיים שלה ולא שלך כשאת עדיין מעורבת - מדברת איתה, הולכת לשירותים וחוזרת. 

אני אישית מראה תמונות של השמחת בת לבת שלי, בלי סוף והמון והיא מתה על התמונות ואז כשהאנשים שם מגיעים אני אומרת לה - את זוכרת שראינו אותה בתמונות? אני עושה את זה מאז גיל פיצי פיצי ועכשיו היא טיפה מתחילה להפנים. אני גם מדברת ומכינה אותה שעות שעות מראש שאני הולכת לקצת זמן והיא תהיה עם X ואיך יהיה לה כיף ותקבל חיבוקים, והתחלתי עם להשאיר אותה עם ההורים, אח, אחות לפרקי זמן מוגבלים של נגיד 20 דק או חצי שעה, ואז שעה, אבל אפשר גם להתחיל מ5 או 10 דק.

בסוף זה יתפוס ויתן לה זווית אחרת מפנקת לא פחות

זה משעשע אותה.(נראה לי היא חושבת שזה תינוקת אחרת-היא עושה לה שלום )

את המקופלים האלה שיש עליהם חיות בלול אולי היא גם תהנה. שלי פיתחה מנהג לדבר אל בקבוקי דיאט קולה הפרה על שוקו מו. היא היתה מנהלת איתם שיחות שלמות אז גזרתי את התוויות והדבקתי לה במקומות שתראה. זה היה קורע מצחוק לשמוע אותה והדבר המקסים הוא שזה לא הפסיק, היא עדיין מפתחת שיחות עם עצמה, הבובות, איתי, הפאזלים, הצעצועים.....

לשים אותה על משטח משחקים לידך במטבח כשאת צריכה לבשל ולדבר איתה ולשים שירי פסח ולזוז עם המוסיקה (סביר להניח שתחקה אותך או לפחות תסתכל אליך בעיני עגל)

משחק חדש, משהו לא יקר ומתאים לגיל, בד"כ ילדים נצמדים לדברים חדשים

את יכולה לגם משחקים בדברים שאת מתעסקת איתם כמו אם זה במטבח לשחק בסיר וכלי מטבח, אם זה בחדרים אז תני לה ערמה של דברים לבדוק.

דברים שיתפסו את העינין שלה והיא תרגיש שגם אם היא לא עליך אז היא איתך. ובדיוק אז תזמיני את אחותך לשחק איתה, או הורים או אחיינים. מדהים כמה מועילים אחיינים יכולים להיות בנושא הזה. היא תהיה כ"כ עסוקה מילדים מקרקרים שזה יתן לך קצת זמן.

אם היא מתבכיינת לא להרים אותה. לדבר איתה, לנסות להסיח את דעתה, שתבכה (כמה שאת מסוגלת להתמודד) ואז תרימי אותה. שתבין שעלולה להיות המתנה בין בכי להרמה. מידי פעם תעצרי ותעשי דברים איתה בשבילה כמו לשחק, סיפור, לחבק, כאלה.

בחול המועד אם יש לך חופש תצאי איתה לטיולונים, איוורור - לשבת על הדשא ולהצביע על כל מיני דברים. היא תצמד בהתחלה אבל העולם כ"כ מעניין....תראי לה כלבים וחתולים וציפורים. לשלי זה תמיד גורם להפסיק לבכות ולבהות בעינין רב. 

מקווה שעוזר!

ואז מפוררת ונהנית להחזיק קטנים ביד.אני לוקחת לה כשמכניסה לפה אבל אין לי כח לסתכל

אין עוד דברים כאלה שמותר לה לבד?

גם שקיות היא אוהבת וחרוזים 

כל הדברים הקטנים והמסוכנים.

הבת שלי כל היום מוציאה ומכניסה כפיות מהמגרה.

אמנם יותר גדולה, אבל בכל מקרה לא ברור לי מה היא מוצאת בהן..

צלחת וסיר עם כפות, מרית, כל מיני כלים מעניינים ולא מסוכנים מדי..

היא זוחלת?

כפיות באמת זה לא אידאלי כי הידיות יחסית דקות, לפחות אצלי, ועלולים לתקועבפרצוף ולהכאיב.

כפות עץ עבות יותר טוב.

למלא עד החצי בקבוק ליטר וחצי שקוף, להכניס פנימה חרוזים קטנים צפים, נצנצים, קשים שגזורים בכל מיני אורכים - בקיצור, כל מה שצף וצבעוני ומעניין, ולסגור את הפקק היטב.

להשכיב את הבקבוק לידה - זם גם תנועה, גם חלקים קטנים, וגם בטיחותי.

שקיות צבעוניות מרשרשות של חטיפים מיני - במבה, צי'טוס וכד' - שהיא יכולה להחזיק ביד, למשש ולהנות מהרישרוש.

אני אשתדל לחשוב על עוד רעיונות.

ומה שבת 30 כתבה - אם מתאים לך, מנשא. יכול מאוד לעזור.

אני מעדיפה לא להרים אותה  שתהיה בלול או ברצפה..

הבקבוק יעזור אולי.

ואני ממש מזדהה. 

תתני לה 2 מגבונים, היא תשחק איתם שעות. מה שאפשר הוא לקחת חבילה שהתייאשת ממנה ולתת לבת שלך להוציא את כ-ו-ל-ם, ובסוף את מחזירה והינה יש לך את אותה חבילה אחת שהקרבת על זבח המשחק. אם הייתי משאירה חבילה קרוב מידי לבת שלי הייתי מגיעה ל"בית קברות למגבונים". היא הייתה שם מאושרת וכל המגבונים מסביבה. אני בטיפשותי הייתי זורקת. לקח לי המון זמן לקלוט שאפשר למחזר אותם והם לא מלכלכים כמו טישואים מפוררים.

אפשר גם כדור או משהו שזז אם זה בלול, זה מתרגל את היכולת שלה להגיע לדברים. 

את יכולה להכין/להביא לה רעשן. אותו רעיון של הבקבוק מים אבל יותר קטן להחזיק ביד ויותר מלא. יתכן שתזדקקי לאקמול אחרכך, אבל זה ממש נחמד.

הדבר שהבת שלי הכי נהנית ממנו ואם הבת שלך כבר יושבת זה להוציא ולהכניס את אותם דברים לסלסלה או מגרה.

תכיני את עצמך שסביבה יהיה בלגן אבל היא תהיה מועסקת ולא על הידים.

יש בחנויות זולות של שקל וחצי כדור שמחזיקים ב ידיים ויש גם כדורי טניס. בשילב וכו אני בטוחה שיש גם כדור רעשן, יש לי אחד שאפשר להחזיק וגם עושה רעש. אצלי היא לא כ"כ הבינה שמגלגלים אותו אז קניתי לה אחד רגיל. היופי כשהוא בלול זה שהיא צריכה להסתובב למצוא אותו.

פינוק!

אל תשמעי לעצתם של אחרים. לכי עם האינסטינקטים הבריאים והאמיתיים שלך.

קודם כל לתת לילד לבכות זה בכלל אבסורד בעיניי. (וזו תובנה שאני מגיעה אליה רק בשנתיים האחרונות)

מילא טיפה, אם אמא/אבא מתעכבים או עסוקים במשהו דחוף

אבל כאידיאל?!

זה פשוט לומר: אין לי איך להתמודד, ולכן אתן לך לבכות

התפיסה של הילד על עולמו,

נוצרות מהיחסים בינו לבין הוריו, בין היתר.

ואם הוריו מעבירים מסר של הרמת ידיים כלשהי כלפיו ולא נותנים לו מענה,

הם לא מעניקים לו תחושה של יציבות ובטחון

זה מעצב בין היתר את תפיסת האמון שלו על סובביו

לכן עדיף ילד בוכה כשהוא על הוריו,

מאשר בוכה כשהוא מרוחק מהם

אם את חוששת שהיא תהיה מפונקת,

אז לדעתי זה ממש לא קשור..

פינוק נובע ממכלול של דברים

זה לא חד מימדי

אין נכון או לא נכון קטגורית. כל אחת לפי נטיות ליבה ונשמתה ומה שנראה לה. אחת חושבת כמוכן ואחת תחשוב אחרת ואין שום דבר רע בגישה זו או אחרת. הדבר היחיד הרע הוא ושמשפיע לרעה על יחסי אם ותינוק זה חוסר אהבה והתחושה שאת לא אמא טובה כי את לא עושה את מה שאמרו לך שנכון.

אני דווקא מאמינה בעצמאות מוקדמת, כולל גמילה מבקבוק, מוצץ וחיתולים מוקדם (כולל לעזוב הנקה מוקדם אם זה לא מתאים), לתת לבכות ועוד כל מיני דברים שחלק מהמומחים אומרים שהם נהדרים ומומחים אחרים אומרים על אותם דברים שהם מזעזעים - ממש בית שמאי בית הלל.

כל אמא מכירה את עצמה והילדים שלה וכולן צריכות לנווט את העולם בדרך הכי טובה האפשרית להן. אם מדובר על משהי שלא מסוגלת מנשא וקשה לה תינוק כל היום על הידיים, זה לגיטימי ובסדר ולא פשרה אלא צורת חשיבה הגיונית ובריאה ונהדר שמישהי יכולה להכיר את עצמה בצורה כזאת- אין מה להתבייש בזה. אני חושבת שאמא בריאה ושמחה זה תינוק בריא ושמח, ועל זה כל המומחים מסכימים).

היא משקיעה כ"כ הרבה חיפוש עצמי וזמן כדי למצוא פתרון שיאפשר לה להיות היא וגם לפתח ולאהוב את התינוק שלה - כמה נפלא!

כמו שלהרים את הילד בגלל שהוא בוכה זה לא להכנע. לתינוקות יש צורך לבכות וכמו בכל גיל יש צורך בפיתוח דרכי תקשורת והתמודדות עם מצבים, דבר שנכון מגיל לידה והלאה. אף אחד לא חושב שצריך להשאיר את הילד צורך יומיים, אבל למידת העסקה והרגעה עצמית היא טובה וחשובה גם בגיל הזה. 

חינוך מתחילים מהבטן, מלידה. גם לא מדובר פה על חוסר רצון, אלא בניסיון למצוא פשרה בין מה שהיא צריכה למה שהתינוק צריך, כשבסופו של דבר מה שהתינוק יםיק מזה שהיא מקבלת גם את מה שהיא צריכה הוא טוב , כך שאף אחד לא באמת מפסיד. שוב, זו דרך הורית - חינוכית, כי לא כולנו בנויים באותה צורה.

ההתנגדות שלי היא בעיקר לאיזשהי אקסיומה שקיימת לגבי כל מיני דברים. לגיטימי לראות את זה בתור צורך ולגיטימי לראות את זה בתור פינוק ולגיטימי לפנק ולגיטימי גם לא, כמו שלגיטימי לא להענות לצורך אם ההחלטה היא שאי אפשר. החשוב הוא למצוא אפיק אחר בשביל שהצורך וגם הפינוק יכולים להענות.

אני לא מאמינה שזה באמת מותיר רושם כל עוד הילד משופע ומרגיש אהבה בדרכים אחרות וגם על זה יש הרבה מאוד מחקרים.

אין דרך אחת לגדל ילד, אין דרך אחת לאהוב ילד, אין אקסיומות חוץ מזה שצריך להמשיך לנסות ולמצוא את הדרך שלנו ביחד עם הילדים שלנו.

אבל אין לי זמן ואין לי כוח, ארונות המטבח מחכים לי...

רק אומר שאני ממש לא מסכימה....

תביאי עוזרת, או בעל, או מלון..... לא לעבוד קשה!

שדווקא הורים שנותנים לתינוק שלהם לבכות סתם הרבה זמן כדי שלא יהיו מפונקים- הם אלה שיהיו מפונקים ויבכו סתם.. 

תינוק בוכה כי הוא רוצה משהו. לפעמים רוצה חברה ויחס וגם את זה חשוב לתת לו. אם ניתן לו לבכות- הוא ירגיש חוסר ביטחון וכו'

דבר כזה לא יכול לבוא בוואקום. זה כמו להגיד שילד שלא נותנים לו ממתקים יהיה שמן כי הוא יאכל רק ממתקים. שום דבר הוא לא כ"כ פשטני.

בחיים אני לא אעביר את זה גם את הילדים שלי.

בכל מקרה כאן מדובר בגילאים שאת בוודאי לא זוכרת 

אז מה בדיוק היתה השיטה של אמא שלך?

אבל בגילאים שעדיין אין זיכרון קונקרטי - דווקא בהם היחס שמקבלים משאיר רישום הכי עמוק בנפש.

עד היום היחס הזה שקיבלתי כתינוקת מקשה על הקשר שלי עם אמי, וגם... על הקשר שלי עם עצמי. אני עובדת בשיטות שונות על לשחרר ולהירפא מצלקות העבר, ולאט לאט מתקדמת לכיוון ריפוי והשלמה, אבל זה לא פשוט. בגיל ינקות נבנה הבסיס לכל התפיסה העצמית בהמשך, ואחרי שכבר יש בניין, לא פשוט לתקן את היסודות...

לגבי איזו שיטה, תמצתת אותה די טוב: "תני לה להתרגל להיות בלעדייך אפילו כשהיא צורחת", והתייחסות לבכי כאל פינוק (על פני צורך במגע ובקשר / קריאה לעזרה / ביטוי למצוקה וכו' וכו').

זו השיטה שלה. כך גם ראיתי אותה מגדלת את אחיי הצעירים וכך המליצה לי לגדל את ילדיי. זה גם מה שלימדה הורים אחרים בסדנאות...

להשתגע ולהרים אותה כל הזמן אלא אפשר מידי פעם גם לתת לה לבכות 

האם להרים אותה כל הזמן או שלפעמים אפשר לתת לה לבכות

אכן כדבר נרגל לכו אחרי רגשותיכם.

היא צריכה על הידים כי כואב לה ולא בוכה סתם.

צריך לבדוק?איך יודעים שעברה הדלקת אוזניים?

ללכת שוב לרופא?

כמה אתם הולכים או סומכים על עצמכם?

כי היה לי רגשות אשמה שלא לקחתי אותה קודם

כנראה הצטננה במזגנים והסתבך .

אמא שלי שונאת מחלות ואמרה לי למה לא מנעתם את זה.

אין ויטמינים לגיל הזה?

אם את לחוצה מזה- אז תלכי שוב לרופא שיבדוק. להזיק זה לא יזיק. אם אין לך כוח או שזה קשה מדי- את יכולה ללחוץ בעדינות עם כל כף היד על האוזן מבחוץ. כשהאוזן כואבת- התינוק נרתע מהלחיצה.

למנוע- נכון שאפשרי אבל בעונה הזאת כשמזג האוויר משתנה באופן קיצוני כל יומיים וגם בין יום ללילה יש הפרשי טמפרטורות- זה קצת קשה. גם שלי, בת 9 חודשים מצוננת קבוע כבר חודש וחצי בערך.

ויטמינים- את יכולה לקחת הרבה ויטמין C, זה אמור להגיע אליה בחלב. אם היא אוכלת אפשר אולי לנסות לתת לה חתיכות קטנות של קיווי או קיווי מעוך.

תפני לעורך דין.

לחוק לא אכפת מרגשות ומי מסכסך.

אם מגיע להם, מגיע להם, מה ששלך יהיה שלך בעזרת עורך דין טוב שישיג לך אותם.

אנחנו צריכים עוד 20 תשובות מאנשים שיש להם לקויות למידה המתבטאות בדיסלקציה, בדיסגרפיה או בדיסקלקוליה!

תעזרו לנו לסיים בהצלחה את תואר ראשון.

תודה רבה. יום טוב.

לילדים שלי היה, אבל לא זוכרת שגירדו הרבה.

ומציעה לך לשאול בפורום הו"ל, שהרבה יותר פעיל.

אם העור בסדר והוא לא מגרד, לקנות לו גם קצר.