שאלתי חברה על אותו נושא כשנולדה הבת שלי. היא אמרה לי "נכון זה פינוק, אבל מי אמר שפינוק זה רע?" היא זאת שגם אמרה לי "אז היא תבכה, לא יהיו לה חסכים. היא יודעת שהיא אהובה, אבל לא בא לה ללכת לישון". שתי התשובות מסמלות בשבילי את ההורות והחינוך.
את לא תוכלי להרים אותה או לשאת אותה כל הזמן, ככה זה. את גם לא רוצה שתצרך כל הזמן וגם זה צורך שלך לא פחות משלה. אני גם לא חושבת שזה תלוי בתינוקות יונקים, אלא בתינוק ובסיטואציה. הרבה פעמים ילד שלישי ורביעי יהיו ככה פחות כי יש הרבה יותר אנשים להרים אותם ולשחק איתם וזה מאוד מרגיע להיות עם אחים כשאתה פיצי, אני מתארת לעצמי שהם נתפסים כחלק מהיחידה שלך ונכון שגם אין לך ממש ברירה כי יש עוד אנשים בבית ותינוקות תופסים את זה מהר מואד.
אני בטוחה שהיא תתרגל אבל אותי תוכלי לקדם את זה כמו שאמרו פה, אם זה ללמד אותה שאת יכולה להיות לידה ולא דווקא להחזיק אותה, שאת עושה משהו אחד (גם אם זה רק בכאילו) והיא משחקת לידך, ואז לקום ולהתרחק לטיפה ולחזור. את יכולה גם לתת לה לבכות כמה דקות ולחזור, הרי זה לא בחירה של לצרח שעתיים או לא לבכות בכלל. את יכולה גם לדבר על זה שכמה כיף להיות אצל X וכמה זה נעים ונחמד ולהרגיל אותה שכשאחותך באה היא בעיקר על הידיים שלה ולא שלך כשאת עדיין מעורבת - מדברת איתה, הולכת לשירותים וחוזרת.
אני אישית מראה תמונות של השמחת בת לבת שלי, בלי סוף והמון והיא מתה על התמונות ואז כשהאנשים שם מגיעים אני אומרת לה - את זוכרת שראינו אותה בתמונות? אני עושה את זה מאז גיל פיצי פיצי ועכשיו היא טיפה מתחילה להפנים. אני גם מדברת ומכינה אותה שעות שעות מראש שאני הולכת לקצת זמן והיא תהיה עם X ואיך יהיה לה כיף ותקבל חיבוקים, והתחלתי עם להשאיר אותה עם ההורים, אח, אחות לפרקי זמן מוגבלים של נגיד 20 דק או חצי שעה, ואז שעה, אבל אפשר גם להתחיל מ5 או 10 דק.
בסוף זה יתפוס ויתן לה זווית אחרת מפנקת לא פחות 
)