שכמו שהוא פסל אותה על פרט אחד שהוא לא באמת יודע את המשמעות שלו (לא מצדיק ומסכים עם זה)

את פסלת אותו על פרט אחד כשאין לך שום מושג מה עומד מאחורי העמדה שלו..

למרות שאני לא ממש מסכים

מבין אותו, ומבין גם אותך @גלגלית...

כנראה הוא לא בשבילך, ומה שבטוח - 

הוא לא פסל אותך, הוא פסל את האייפון...

הקב"ה יותר אוהב אנשים שפוסלים על פלאפון?

אני לא בטוח עד כמה כדאי להיות נשוי לאדם שעובד כך...

אני בטוח שיש עוד אנשים טובים בעולם, מתישהו בעז"ה תזכי בשלך

@חסדי הים

יש רבנים גדולים שמסבירים את גודל הסכנה שיש במכשיר כזה.

וגם אם הוא חסום בכל מיני חסימות, השדר, הבזבוז זמן וההתמכרות שלנו לקבלת רשמים מבחוץ.
 

זו טענה חזקה, ומבשרי אחזה אלו-ק.

מהאינטרנט בכללו.

אז אני לא אומר שאני פוסל בנות עם סמרטפון.

אבל אני ממש ממש
כן מכבד את מי שזו דעתו, וודאי וודאי שהכלי הזה השחית הרבה יותר ממה שהוא תרם.

הרבה הרבה יותר.
 

אז אנא אל תקרא לדברים של רבנים שמוערכים על ידי אלפים, טמטום.

אנא.
 

כידוע לא מבזבז את זמנו, וכלל לא מתמכר לקבלת רשמים מבחוץ. 

ולכן נערות חרדיות לא שמות טון איפור על כל עין. כי רשמים מבחוץ בכלל לא מעניינים אותן. 

הפלאפון הוא פשוט מדיום נוסף להשגת ה'יעדים' האלה. החשש היחיד הרציני הוא שאלת קלות הפירצה בטלפון. ולא יודע, יותר מרשים אותי מישהו שיש לו פלאפון ונמנע ממישהו שאין לו פלאפון. ובכל אופן לפסול על עצם החזקת הטלפון כשזה החשש - נשמע לי אבסורדי לגמרי. 

אני אתעלם מהסיפא, ברשותך, בייחוד מפני שכשנאמרים פה בפורום דברים שנאמרו על ידי רבנים אחרים (שמוערכים על ידי אלפים, פשוט פחות מהם קוראים באופן סדיר בפורומים של ערוץ 7) אז אין פוצה פה ומצפצף... אז מבחינתי זה טיעון חרטא (לא מרשים אותי שמישהו גדול אמר את זה, אם זה שטויות במיץ). 

זה מעניין. (או שזה היה בתוך הפגישה עצמה כבר?).

אני אגב יודע גם על הר המורניקים שיש להם מכשירים "חכמים" (עם סינון, או בלי סינון - זה כבר לא התעמקתי..בכל מקרה חכמים). גם בהר המור יש ויש...

יש מספיק בחורים טובים ותורניים שלא יפסלו אותך על אייפון, אל דאגה

הוא פסל לפני שנפגשתם? אם כן אז איך את יודעת שזה בגלל זה? הוא אמר לך?

אל תתבאסי אם הוא פסל על זה כנראה שזה לא היה זה..ובעז"ה האחד יגיע

אגב אני אישית הייתי יותר נעלבת ממתבאסת

כלומר גם בלי קשר לסינון ..

לרדת על השקפות בטענה מתובלת בזלזול שהן "חרדיות"

"אני מחפשת אמת בחיים גם אם זה על חשבון החיים הקלים", זה משפט שנאמר בניסוחו המדויק גם על ידי חרדים ביחס לאייפון... את תצטרכי לפרט יותר היטב מדוע את רואה את האייפון כאמת שצריך לגאול, ולא כתופעה חברתית יבשה שאולי עדיף להיפטר ממנה.
ואני מזמין אותך לכאן.

שכוונתה היתה שה'אייפון' כ'אייפון' הוא "אמת שצריך לגאול"... אלא הקונספט שטכנולוגיה היא נייטרלית מבחינה ערכית, ושניתן להיות מתקדם טכנולוגית מבלי להיות מצאצאי קין (ע"ע מודעות כגון "אצלנו לא מחריבים משפחות - כאן אין אינטרנט" וכדו', או כל מיני פאשקעווילים אחרים הנפוצים ביותר בערי יהודה ובחוצות ירושלים). 

זה הצד השני של המטבע, והוא עוד יותר גרוע. ומי שמזלזל במי שמתמודד עם סכנות, תהיה דרך ההתמודדות שלו אשר תהיה, חשוד בעיני בהתעלמות כזאת.

כן, קל יותר לברוח אבל גם זאת התמודדות. מי אמר שאסור לברוח? מי אמר שזה רע?

אם כן ננסח את הטענה שלך באופן מהותי, מה שעוד לא עשית עד הסוף, נגיד שבפיתוח ויישוב העולם, ובטכנולוגיה, יש ערך בפני עצמו, כחלק מהשליחות שלנו, ואת הערך הזה מפסידים כשפוסלים את האייפון כולו, ולכן אכן יש לאמיצים להיאבק ולשחק על הגבול הדק. זאת כבר טענה מהותית - שאפשר להציג מול החרדיות כמו שצריך. (ולהתכונן לדיון נרחב: הם יחלקו עלייך, אבל בכבוד ובתוך כללי המשחק, ואני אישית דווקא אעמוד לצידך.) אבל בנעימות, לא בזלזול, לא כ"ככה הכי קל", ולא בסיסמתיות.

ואני גם מבין אותך ומסכים איתך. כמו שאמרתי.

אני גם מאמין לך שיש בך יראת שמים ושאינך מתעלמת; אבל מעיר לך שסגנון מזלזל לא ראוי למי שאינו מתעלם.

אנחנו בוגרים, נכון, ואנחנו גם מספיק בוגרים כדי להבין שאין שום הבחנה אמיתית שאומרת שבאנשים אסור לזלזל ובגישות מותר. בדרך כלל יש היגיון שעומד מאחורי השיטות עצמן, וכשנמנעים על ידי זלזול מהעימות איתו עשויים להחמיץ נקודות חשובות.

ואולי לנקודה החדשנית היחידה בהודעה הזאת: לומר "הכי קל ככה" זה בפירוש ניסוח מזלזל. במיוחד בניסוחים שבהם השתמשת למעלה (בחני אותם שוב). זה אומר "אין לכם אידיאלים. אתם לא נלחמים למען המטרות שלכם. אתם חלשלושים שבורחים מאתגרים רק כי אין לכם כוח, ולא שווה להשקיע בכם התייחסות". רק מול נקודת הזלזול מופנה כל הענף שפתחתי.

אפשר לדון בכלל מה הופך ביטוי לבעל קונוטציה של זלזול. חלק מהביטויים הם טענות אמיתיות (חלקיות), ורק הנימה או ההרגל הציבורי של השימוש בהן נותן להם קונוטציה כזאת. יתכן שזה מתפתח עם הלשון. אבל המצב כרגע - כן, "ככה הכי קל" זה ביטוי מזלזל.

ניסוח חלופי? "אני מאמינה שכדאי בכל זאת להשתמש בקדמה טכנולוגית ולהיזהר, למרות הסכנות". אולי.

שאם אנחנו מדברים על החולשה האנושית מול יצרים, אז הזלזול במישהו על רקע כזה (כלומר, שהוא יודע שיותר קשה לו באופן טבעי מאשר לך לדוגמה) הוא בהחלט אישי.

הרי אין שום בעיה בזה שדרך היא קלה. נכון? הבעיה היא רק אם מפסידים בה דבר חשוב.

תחת ההנחה (שאיני מסכים איתה) שקדמה טכנולוגית אינה דבר מי-יודע-מה חשוב, דווקא הבחירה במודע בדרך הקשה היא התמוהה.

אלהים ישמור.......

תקשיבי, בינינו, הבחור בכלל לא רוצה להתחתן. תאמיני לי.

חזקי ואמצי כפרה. העיקר לשמור על עליצות הלב ממקרים כאלה, כי המקרה הזה הוא לא עצוב, הוא מצחיק עד מגוחך.

גם אני לא כ"כ קיצוני, ויצאתי עם בנות שיש להן אייפון.

אבל מי שרוצה להתרחק מזה כמו מאש - זכותו,

וזה לא יותר דבילי ממי שפוסל על חוסר עיניים כחולות...

שיש לכבד כל קטע דבילי של אנשים,

למרות שאכן יש לבדוק האם זה אמיתי או לא,

עיין בשיחה של אהובה צוקרמן שהובאה פה

ממש מובן לי למה אדם ירצה להתרחק מאייפון ודומיו,

בפרט שהרבה גברים נפלו בגלל האייפון שלה,

והרבה נשים, גם אברכיות, נפלו באינטרנט והחריבו בתים.

גם חוסר משיכה (אם זה תלוי בעיניים הכחולות) לא תורם לזוגיות,

אז יש היגיון לסנן על זה, אם זה באמת קריטי

@kly3

לכבד על פסילות שנעשות בצורה שטותית אני לא אכבד. אני כן אגיד לו אם זה מה שאתה רוצה, תפאדל, תעשה, ואני עדיין אשאר חבר שלו, אבל זה לא יגרום לי לא לצחוק עליו בתור חבר. להכיל כן, לכבד(את עצם הפסילה כן? את עצם היותו בנאדם ברור שצריך לכבד) לא ממש.

לפסול על חוסר עיניים כחולות זה דבילי בדיוק כמו לפסול על אייפון.

שניהם דביליים באותה מידה.

ברור גם ש"זכותו" להתרחק מזה כמו ש"זכותו" של כל אינדיבידואל להתרחק מכל שטות כמו אם היא אוכלת אפונים אחד אחד או שהיא לא מקלפת את הקליפות של התפוז שהיא אוכלת.

פסילה מתוך מניעים מסוימים נעשית במבט מלמעלה. כלומר, להסתכל על האדם ברמת "מאקרו" ולא להתחיל לפרוט תכונה תכונה ואופי אופי אצל בנאדם. זה צריך להיות כללי.

מניע חיצוני או מניע טהור, כשזה בא בצורה כזאת זה אותו דבר.

ארבעה - לא שלושה - סימני קריאה! (!!!) מי צריך יותר מזה כדי להשתכנע? 

http://anti-net.co.il/wp-content/uploads/%D7%90%D7%99%D7%99%D7%A4%D7%95%D7%9F-%D7%99%D7%94%D7%A8%D7%92-%D7%95%D7%90%D7%9C-%D7%99%D7%A2%D7%91%D7%95%D7%A8.png

הקצנתי בכוונה כן? 

זה באמת מצער.

כנראה בגלל שכעת זה ב"מלחמה", בגלל השפעות של אתרים לא ראויים, וגם של "התמכרויות" כשיש כל הזמן מכשיר, אז יש חבר'ה שלוקחים את זה קצת רחוק.

הרי היה יכול לשאול אותך: לאיזה דברים זה משמש אותך? ואולי אפילו, אם תסכימי שזה לא יהיה אם תחליטו, כי לא מתאים לו.

באמת חבל.

אל תחשבי על עצמך בגלל זה משהו רע ח"ו. ותדוני אותו לכף זכות, ובעז"ה תמצאי מישהו לא פחות טוב-מאד, שגם אם זו עמדתו, יברר איתך מקודם את המשמעות עבורך, וכמה זה עקרוני לך.

בהצלחה רבה.

המרחק הזה לא חריג… נפגשים באמצע, נפגשים פעם פה ופעם שם.

ואם הקשר מצליח ומתקדם, המרחק כבר בכלל לא יהיה גורם בשיקולים…

אני נקבית. מספיק אני מתאמצת בכך שאני מקבלת."

סתם

אם יש מרחק משמעותי והזמן יקר, זה די מתבקש להפגש באמצע ברוב הפעמים.

חיזור מצד הגבר יכול להתבצע באופנים נוספים וזה לא צריך להיות כל כך טוטאלי.

אני מאמינה שיש יופי בדינמיקה שבה הגבר נמצא יותר באנרגיה הזכרית, יוזם, מחזר, מוביל ונותן, והאישה באנרגיה הנקבית, מקבלת, נענית, נוכחת ומאפשרת לו להעניק, תוך שהיא מעריכה את המאמץ.

זה לא נובע מחוסר יכולת של האישה, אלא מבחירה בדינמיקה שיוצרת בעיניי ביטחון, הערכה ומשיכה. לכן, באופן אישי, אני פחות מתחברת למצב שבו הגבר מצפה שהאישה תגיע אליו או שמתחילים לחשב תורות. זו פשוט תפיסת הזוגיות שאני מאמינה בה.

אני חושבת שלפעמים יש גברים שמפספסים את הנקודה הזו. לא כי האישה לא מסוגלת לנסוע, ברור שהיא יכולה, אלא כי עבור הרבה נשים, החיזור עצמו הוא שפה של אהבה. כשגבר אומר "הפעם תבואי את", הוא אולי מתכוון לחלוקה הוגנת, אבל יש נשים שחוות את זה כוויתור על המקום המחזר והיוזם שלו.

אני תמיד אומרת לגברים שמתייעצים איתי הבחורה שלכם היא האדם האחרון שכדאי להתחשבן איתו. תנו מכל הלב. אישה מרגישה היטב מתי גבר נותן מתוך רצון ואהבה, ומתי זו רק חלוקה טכנית או סימון וי. בעיניי, דווקא הנתינה החופשית היא זו שבונה ביטחון, הערכה ומשיכה לאורך זמן.

תבחר נכון או ..

אבל החשש הזה לא בא ממני, אלא מהצד השני- הבחורה.

שלדעתי חבל לא לנסות אפילו, וצריך לראות אם בכלל יש בסיס

ואם צריך פתרונות אז נמצא בעתיד..

שורה תחתונה- ממנה הבנתי שזה יותר מרתיע אותה.

מקווה שזה לא היה נשמע אצלה נואש מידי, אבל הבנתי שגם ככה בנות אוהבות חיזור במידה מסויימת

אח"כ רואים איך מתפתח הקשר והדינמיק, הזמינות של כל צד

אל תתייחס לאישה כמו לחבר שלך

לפעמים גברים היו מצפים שאני אחזור ב11 בערב לבד זה לא נעים וברור שזה הוריד לי חשק

לא נעים לדעתי..

ועוד יותר ברור ומובן מאליו שבחורה לא חוזרת לבד הביתה בשעת לילה.

תחשבי שהגבר תמיד צריך להגיע לאיפה שהבחורה גרה. אם מדובר בחצי שעה נסיעה זה באמת לא נורא. אפילו שעה.

אבל לנסוע שעתיים כל כיוון כדי לפגוש מישהי זה לשלם מחיר מטורף על כל דייט. תלוי מי, תלוי בסיטואציה, אבל להרבה אנשים נסיעה שעתיים לכל כיוון זה קנס רציני.

וזה אומר שאם הקשר דורש סבלנות, לתת לה את הזמן שלה להבשיל בקשר, לתת לקשר עצמו להבשיל, לתת את עצמך - אז באיזשהו שלב, אם לא ממש ממש כיף לך בקשר, נמאס לך לשלם את המחיר. יכול להיות שתגיע לפגישות מותש, ולפחות התשובה לשאלה של "האם אני רוצה לפגוש אותה שוב" יהפוך להיות שוב ושוב "לא בטוח", או "היה יכול להיות נחמד אבל אני לא יכול לעמוד בזה". ואם יש ספקות - אז זה קשר הרבה יותר שביר, כי בשביל מישהי שאני גם ככה לא בטוח, כנראה המוטיבציה שלי להשקיע השקעה רצינית תהיה פחותה יותר

ונכון שחיזור הוא חשוב, וזאת בדיוק הסיבה שצריך למצוא דרך שהבחורה תבין שכאן זה כבר לא חיזור, זה הקרבה, וצריך למצוא דרך לשמור על החיזור ועדיין להקל קצת את העול הזה.

ואז אם צריך להחליט בין לא לפגוש מי שגרה במרחק כזה, לבין האפשרות לחלוק את העול של הנסיעות - אני חושב שהאפשרות של לחלוק היא קצת יותר טובה

מספר פעמים.

מצד הבחורה לפחות.

אם היא תהיה חשובה לך, ומתאימה לך, ותתאהב בה,

אתה תרחף מחיפה עד אליה.

בסה"כ רצועת חוף קטנה בינכם.

יש שיר כזה- גם לי מגיע להיות מאושר, אל תשאיר אותי מאחור...תן לי מחסה מהקור.. עד שיקלו המים עד שנגיע אל החוף.

רחוק. מה זה כמה שעות לנסיעות כדי לא לפספס את הזדמנות חייך?

אצלנו בקהילה יש הרבה אנגלוסקסיים. זוגות שהמרחקים בין הערים מהם באו פי כמה יותר רחוקים - לונדון ומנצ'סטר למשל, בוסטון וצפון ניו ג'רזי…

באופן כללי מאוד אין סיבה שזה לא יעבוד. יש אנשים גמישים והתחבורה מפה לשם לא כזאת מטורפת אפשר גם להיפגש באמצע.

מי שממש רוצה להרגיש חיזור כאילו אנחנו לטאות בג'ונגל ושה"גבר" שלה יסע אחריה שעתיים אחרי העבודה ויחזור הביתה בשתיים בלילה אחרי כל פגישה, לבריאות.

אישית אני רואה בזה משהו קצת מטומטם כי למה שתחזר אחרי מישהי שאתה בכלל לא מכיר? לך תבין. אבל לא משנה.

תעשה מה שכיף וטוב לך. אם אתה מרגיש שסבבה לך לנסוע רחוק או אפילו לנסוע עד אליה ואתה רואה בזה משהו מגניב ורומנטי ומעניק אז אחלה. אם זה מתיש אותך ואתה קם למחרת הפוך והפגישות הופכות לחתיכת קאדר אז אין בזה שום טעם. לשניכם אמור להיות נחמד וכיף.

האמת יש מדרש רבה כזה – לכל המפקפקים והמפקפקות.

רַבִּי אַבָּהוּ פָּתַח: בַּיִת וָהוֹן נַחֲלַת אָבוֹת וּמֵה' אִשָּׁה מַשְׂכָּלֶת, רַבִּי פִּינְחָס בְּשֵׁם רַבִּי אַבָּהוּ, מָצִינוּ בַּתּוֹרָה בַּנְבִיאִים וּבַכְּתוּבִים שֶׁאֵין זִוּוּגוֹ שֶׁל אִישׁ אֶלָּא מִן הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, בַּתּוֹרָה מִנַּיִן: וַיַּעַן לָבָן וּבְתוּאֵל וַיֹּאמְרוּ מֵה' יָצָא הַדָּבָר. בַּנְּבִיאִים: וְאָבִיו וְאִמּוֹ לֹא יָדְעוּ כִּי מֵה' הִיא. בַּכְּתוּבִים הַיְנוּ דִּכְתִיב: וּמֵה' אִשָּׁה מַשְׂכָּלֶת. יֵשׁ שֶׁהוּא הוֹלֵךְ אֵצֶל זִוּוּגוֹ וְיֵשׁ שֶׁזִּוּוּגוֹ בָּא אֶצְלוֹ, יִצְחָק זִוּוּגוֹ בָּא אֶצְלוֹ: וַיַּרְא וְהִנֵּה גְּמַלִּים בָּאִים. יַעֲקֹב הָלַךְ אֵצֶל זִוּוּגוֹ, דִּכְתִיב: וַיֵּצֵא יַעֲקֹב.

אחד בשביל השניה

קצת מוגזם להגביל גם אזור מגורים בתוך הארץ הקטנה.

מדובר בקשר למטרות חתונה ולא קשר אחר..

ובהתחלה כמחווה אני כן רואה את זה יפה לבוא יותר לאזור שלה, בהמשך אפשר להציע במרכז.

הכירו בזמן שהוא למד בישיבה בדרום והיא למדה בתל חי. וגם בתי ההורים במרחק של מעל שעתיים נסיעה.

ובכל זאת- התאמצו, נפגשו, היום כבר עם חמישה ילדים.

אני ובעלי מרחק שעה וחצי נסיעה

פעמיים ראשונות הוא בא, אחרי זה גמני נסעתי

זה לעניין הדייטים

בעלי הניח על השולחן מהרגע הראשון את העובדה שהוא רוצה להישאר לגור בעיר שלו, ועברתי לגור בעיר מגוריו. מתרגלים להכל ואני לא מצטערת על ההחלטה

כדאי לדבר על זה

על פקטור של מרחק

אם תתחתנו תיהיו קרובים נכון? כלומר תגורו באותו בית

לתקופת הדייטים תיפגשו בנקודות אמצע ומניחה שגם לפעמים אתה תיסע אליה וההפך

חברה טובה שלי נשואה +8 ילדים בזוגיות מדהימה

היא מרחובות בעלה מרמת הגולן..

אם אתה מבין שהיא בוגרת ומבינה תתקדם.

מאוד יכול להיות שיש פה משהו

מה שקפץ לי מהפוסט הוא שנראה שאתה קצת בודק אותה דרך רשימת נתונים חיצונית גיל לימודים תכנון קריירה

לפני שבדקת מי היא באמת(:

בסוף, מקצוע או העובדה שהיא כבר התחילה ללמוד לא מעידים בהכרח על בגרות. הייתי מנסה לברר קודם מי היא כאדם מה הערכים שלה מה היא אוהבת , איך היא חושבת ומתנהלת ורק אחר כך מחליטה אם הפער ביניכם באמת משמעותי..

אבל בסוף קשה לברר את כל זה בבירורים שלפני.. לפני אפשר לברר לרוב דברים יותר טכניים, שלפעמים מעידים על בגרות וכו'

או שאני טועה, מוזמנת להאיר את עיניי(:

האם עובד גם הפוך?

אפשר לדון על מה זה בגרות.

ואולי כדאי לפרק את המושג הזה - לדוגמה, האם אתה מדבר על מודעות כלכלית? על יכולת להכיל מורכבויות?

אם אתה יכול לפרק את המושג הזה, אפשר לנסות מראש לברר, וגם בפגישות לדבר על הנושאים האלה.

אבל -

קח בחשבון שבירורים לא בהכרח מציגים תמונה מלאה. כל אחד מכיר מישהו בפן מסוים שלו, ואולי לא מודע ולא מכיר צדדים אחרים.

לגבי פער השנים,

אני לא חושבת שהגיל הכרונולוגי בהכרח מעיד על משהו. לכל אחד מאיתנו יש מסע בחיים, ואנחנו עוברים בתחנות שונות, והאישיות שלנו משתנה בהתאם. יכול להיות מישהי בגיל 19 שעברה מבחינה נפשית הרבה יותר ממך - לא שזה תחרות, אלא שגם לה יש חיים מלאים.

תמיד תפסתי את עצמי כאדם בוגר יחסית לחברות שלי; זה לא מנע ממני לצאת עם אנשים שצעירים ממני בכמה וכמה שנים - וגם אם היה בינינו פער כמו שאתה מתאר, אבל הפוך, לגבי הלימודים. גם מזה לא נבהלתי, כי מה זה כמה שנים של לימודי מקצוע יחסית לחיים שלמים ביחד?

ואולי זה קצת אירוני, אני חושבת שמי שיצאתי איתו עם הפער הגי גדול מעליי - היה אחד המדוייטים הכי פחות בוגרים שלי (לפי ההגדרות שלי), ודווקא עם לא מעט שצעירים ממני ראיתי בגרות גדולה יותר. כמובן שלא כולם, היו גם כאלה שהיו צעירים ממני, וממש לא בוגרים בעיניי - כשהפער שכתבת, כשאני בלימודים והם עוד לא יצאו מהישיבה (כולל לא עשהו עדיין צבא), יחד עם איך שהתרשמתי בפגישה - ראיתי שזה מאוד לא רלוונטי מבחינתי.

בקיצור, לדעתי צריך לבדוק לגופו של אדם. אם שאר הפרטים נשמעים לך טוב, לדעתי כדאי לנסות -

אבל --

רק אם אתה מגיע עם ראש (ולב) פתוח.

אם אתה כבר ירית את החץ ורק רוצה לצייר מסביב את המטרה, עזוב. אתה לא צריך להוכיח שום דבר לאף אחד. רק אם אתה מוכן לתת הזדמנות אמיתית לבחורה להביא את עצמה, לך על זה. אם אתה לא שלם עם זה, אם כל הזמן יהיה לך ציפור בראש שתגיד לך - היא ילדותית, אינפניטילית וכו' - חבל על הזמן שלכם.

.

ואני זוכר שגם היה לי חשש דומה וראיתי שהיא בוגרת והכל היה סבבה.

תחשוב על זה שהיא אחרי שנתיים שירות,

כמו שהשלב של הצבא מבגר אז ככה גם שירות לאומי, וממש לא פחות בדר"כ.

אתה יכול לשאול בבירורים איפה היא ביחס לרצון להתחתן, אם היא מתכננת ללמוד בקרוב, אם היא בכללי בחורה מקורקעת-מעשית שלוקחת אחריות על עצמה ועל הסביבה.

חוץ מזה, תזכור - יש בזה גם יתרון שהיא צעירה, זה משהו שאפשר מאוד להנות ממנו

(עד גבול מסוים)

אנשים מסגנון מסוים נמשכים לסגנון מסוים ולאו דווקא השקפתי שזה לדעתי החלק הפחות מעניין אלא מצד האופי

וכמובן המוסד מחזק את העניין

אלא שבחורי ישיבה אינם באמת חשופים לעולם המדרשות והאולפנות ולהיפך מלבד שמועות וקווים כלליים מאוד.

לק"י

והאמת שגם בסוף י"ב זה לא תמיד אומר משהו.

לצורך העניין אני למדתי באולפנא אזורית, שהיו בה כל מיני סגנונות. אני הייתי מההכי דתיות שם.

אם מישהו היה בוחן אותי לפי האולפנא, הוא כנראה היה חושב שאני משהו אחר.

לא חושבת שאולפנא או ישיבה תיכונית אומרים הרבה

לא תמיד זה בבחירת הנער/ה ולפעמים השיקול הוא נוחות / לימודים / הקו של ההורים והבית.

גם אחרי תיכון צריך להיזהר עם ההכללות.

מה שכן-

זכותך להגיד סגנון X מעניין אותי ולפנות למוסד שאתה עלול למצוא בנות כאלה או לציין זאת בפני השדכן

(עדיף כמובן לתאר מה קנה אותך במקום הזה ולא רק להגיד מדרשה X מעניינת אותי או מכללה או אוניברסיטה כזו או אחרת)

מעניין אותי כי אני מחפש א' ב' ג'

ככה אתה נותן למי שמשדך אפשרות למצוא את מה שמעניין ומסקרן אותך גם במקומות אחרים שאולי לא היית חושב לחפש.

אני מסכים עם מה שאמרתם אבל לא לגמרי. אני אחדד. אם ניקח כדוגמא את הציבור החרד"לי האם המוסדות שם מעידים על האופי והרמה התורנית או שהם רק מחזקים את זה?

לק"י

עד לגיל 20+

הטובים הולכים ללמוד במקום מסויים, גם בגלל שיקולים שהאלטרנטיבות הרבה פחות טובות.

זה באמת לא מעיד על אורח החיים, הההשקפה, הכיוון הדתי, בגיל 20 ומעלה.

אני יכול להעיד על עצמי שלמדתי בישיבה שנחשבת ממש אשכנזית ואני בכלל בכלל לא כזה. לדעות קדומות בדרך כלל יש שורש באמת, אבל צריך לקחת אותן בערבון מוגבל ולבדוק כל מקרה לגופו.

אני אישית מרגישה שמקום לימודים יכול לתת כיוון מסוים אבל הוא לא באמת מגדיר את האדם.

פגשתי בוגרות של אותה אולפנה או מדרשה שהיו שונות מאוד אחת מהשנייה. בסוף האישיות הערכים וההשקפה נבנים מהרבה דברים לאורך החיים ולא רק מהמקום שבו למדו.

לכן הייתי פחות מתמקדת בשם המוסד ויותר במי שהבחורה היא היום.

לבדוק מוסד תיכוני:

א. מי בוחר את המוסד?

עד כמה זה החלטה שלי, ועד כמה זה החלטה של ההורים שלי?

ב. עד כמה בוגרים של מוסד דומים זה לזה? עד כמה אתה דומה לחבריך, ועד כמה אתם מקשה אחת?

ג. עד כמה הבחירה במוסד משקפת עמדה אידואלוגית, ולא נוחות\סיבה כלכלית\חברתית וכו'?

ד. עד כמה מה שהיה לפני "היציאה לעולם האמיתי" משקף את מי שאני היום? פתאופ כשאנשים יוצאים מהמסגרת, הם יכולים לבחור דרך קצת שונה ממה שהיה.

מדרשות זה אולי יותר פשוט, כי זה יותר מבטא בחירה אישית. אבל גם שם יש מגוון (בדיוק כמו שבישיבה יש מגוון...).

אבל בהחלט -

סטיגמות עוזרות לנו להתמודד עם העולם. לחלק אנשים לקופסאות. האם זה בהכרח נכון ויעיל? אפשר לדון על זה. אבל כדאי לדעתי להסתובב עם התודעה שזה לא בהכרח שמי שאתה מחפשה תהיה בוגרת אולפנה X ומדרשה Y, אלא שזה יכול לבוא מכל כיוון, גם אם אתה מחפש דווקא בוגרות של מוסדות מסוימים.

יש הרבה קווים דקים פה שצריך לברר. ולכן אין כאן דבר מוחלט. צריך לדעת לברר טוב ונכון וגם לדעת איך להתייחס לסטיגמות

ברור לי שבחורה שלמדדה באולפנת ראשית תצא משם עם סל ערכים מסוים וזה לא בגלל הסטיגמות זה באמת בגלל שהיא בחרה לבדוק שם ולקבל מהאולפנה