אבל האפשרות בהחלט קיימת

אבל עדיין השאלה במקומה , בכדי לבדוק מה קורה אצל הצעירים הדתיים במציאות.

או בישיבה של חבר וכו', לבנות הרבה פחות נגיש וטבעי למצוא רב (אני גם לא חושב שזה יהיה חיובי שזאת תהיה נורמה דומה לזאת של הבנים).

(אני לא משוכנע ש"הציפצוף הבוטה של בנות על פסקי רבנים בנוגע לצבא" קשור לתופעה, יש לי הרגשה שאותן בנות - לו היו בנים היו מאלה שדווקא אין להם רב).

לי אין 'רב' (במובן של מישהו שאני מתייעץ איתו באופן קבוע), ואכן איני מתנגד לשירות של בנות בצבא. 

אה, וגם שירתתי עם בנות דתיות בצבא (בניגוד לרוב הרבנים שפוסקים בנושא) - אז יכול להיות שגם זה איכשהו השפיע על התפיסה שלי בנושא... 

אולי הרב שלהן התיר להן?

יש רק את מה שהתורה אומרת, והתורה לא אומרת שאסור לבנות ללכת לצבא, לפחות לשיטת לא מעט רבנים (וגם דעתי הענייה...)

השתגעת?

אם מתלבט אם להיות מוחמא או להיעלב. מצד אחד מוכנה להתאמץ בשבילי הרבה. ומצד שני, זה בשביל להציק לי...

אם אתה רוצה להתווכח, בבקשה. רק בצורה עניינית

אני בעד. ממש ממש

מחר?

(אני פשוט באמצע לבלוע מצב רוח נוראי עכשיו)

אז מה זה "לא יהיה כלי גבר על אישה"? 

אה נכון, היא לא קרבית אז זה בסדר.

וה"לא מעט רבנים" שציינת, אשמח לדעת מי הם.

אם אתה מתכוון לדוג' "בית הלל" וכו' - אל תטרח. 

"במלחמת מצווה הכל יוצאין ואפילו חתן מחדרו וכלה מחופתה", כנראה הרמב"ם והמשנה לא הכירו את האיסור של "לא ילבש"...

מה ה"כלי גבר" כאן בדיוק? הנשק? המדים? האם נשק יכול להיחשב כלי? (לכאורה מחלוקת ראשונים) האם זה השתנות ה"אופנה" יכולה לשנות את דין "לא ילבש", לא זכור לי מישהו שכותב נגד זה (וטוב שכך, הוא יהיה פתוח להמון קושיות...)

אני לא מתכוון לעשות תחרות מי מכיר יותר שמות של רבנים, אני רוצה שתתן לי סיבה אחת למה זה אסור

אגב, לא חייבים לזלזל בכל מי שאתה לא מסכים איתו (וגם אני לא הייתי חותם על כל מה שבית הלל אומרים, בלשון המעטה)

לצערי אני לא בקיא מספיק כדי לענות לך. רוקנתי את המחסנית שלי

הזלזול בהם אינו נובע מדעתי האישית. אבל כדי שלא אומר דברים שיתפרשו בצורה לא נכונה, אפסיק כאן.

אני ממש לא מזלזל באופן גורף בכל מי שאני לא מסכים איתו. אחרי הכל, הדעת שלי כרגע היא כלום.

רק אומר דבר אחד - לא כל מי שמתיימר להיות רב (ואני לא מזכיר שמות או רומז.) אכן ראוי לתואר שכזה.

לפעמים אפילו תלמיד-חכם הוא לא, שלא לדבר על רב מתווה דרך.

זה שמישהו למד את כל הש"ס ויודע לצטט פוסקים ופסוקים על ימין ועל שמאל (שוב, ללא רמז.) לא הופך אותו לרב. לא לחינם אומרת הגמ' שעם הארץ זה "מי שקרא ושנה ולא שימש ת"ח".

שנגד פסיקתה הם יוצאים.
אני נגד גיוס בנות בעיקר כי זה פסק הרבנות ואם הדתיים לא מקשיבים לה למה שהחילונים יכבדו אותה ויקשיבו לה. אבל.

זה ניצלו"ש, אני מוכן להמשיך את הדיון בפרטי...

בקצרה - רבנים אינם רבנים מכוח הרבנות אלא מכוח התורה. הרבנות היא גוף לא חשוב במיוחד, במיוחד היום...

ספקות הלכתיים 'פרופר', בדיונים שברור לכולם שלא היו עולים על השולחן אלמלא היתה ניתנת לנו תורה בסיני (כמו: האם רצועה של סנדלים נחשבת כקשירת שרוכים לעניין סדר הקשירה בבוקר)? ברור שכשיש ספק כזה - הולכים למומחה בתורה שניתנה לנו בסיני (סליחה על הדוגמה הצינית. גם אני צריך לחזור בתשובה בנוגע למה שכתב @אלעזר300 ... אבל באותה המידה אפשר להמיר אותה בסוגייה בהלכות שבת, נניח). 

הדיון הנצל"שני נפתח בדיוק מפני שהתייחסת לסוגיה ספציפית שהאופי שלה שונה. ושאופן ההתייחסות אליה מאד משתנה ואיננו תלוי אך ורק בפרשנות טקסטים (כיוון שבמשך 2000 שנה לא דנו בשאלות הללו בצורה מפורטת ורצינית, גם אם יש משפט פה או משפט שם שמתייחס אליהן באופן כללי), אלא גם בתפיסת עולם. במצב כזה, התפיסה הרבה פעמים (ולדעתי בצדק) היא שאין הרבה הבדל בין 'רב' לבין סתם אדם שבקי גם במקורות התורניים הרלוונטיים. ההבדל היחיד שיכול להיות ביניהם הוא בהכרת המציאות / בתפיסת העולם. והרבה פעמים במקרים הללו רבנים באמת לא מכירים את המציאות (זה נובע הרבה פעמים מתפיסה מסוימת של הלימוד כיום, שכרוך הרבה פעמים בהכנסה לקטגוריות מופשטות אפריוריות; אבל אני ממש לא מעוניין להיכנס לסוגיה הזאת עכשיו) ופוסקים אך ורק על סמך תפיסת עולם מסוימת, שלגיטימי לא להסכים איתה, ולא לפנות אליהם מעיקרא כשעוסקים בסוגיה זו או אחרת. 

איסור מוסכם ומפורש בתורה. 

באופן כללי אינני סבור שיש דבר כזה 'מה שמורה להם השכל הישר', ואני שונא כשמדברים איתי על 'מוסר טבעי' (שו האדה? המוסר הטבעי של זהבה גלאון או של בצלאל סמוטריץ'?). דווקא בגלל הרלטיביזם הרך הזה, אני מכיר בכך שגם מקורות תורניים יכולים להתפרש לכאן ולכאן, הרבה פעמים בגלל השקפת עולם. אז בסוגיות שבהן השקפת העולם היא ברקע ועיקר הדיון הוא על שאלות פרשניות בטקסטים - אני פונה למומחה בטקסטים. סוגיות שבהן השקפת העולם ניצבת בחזית - אני לא אפנה לאדם שהשקפת העולם שלו שונה משלי, אין מה לעשות. אני לא אשתכנע בפרשנות של מישהו אחר, לא משנה כמה הוא אדם גדול וכמה הוא שימש תלמידי חכמים עצומים לפניו. העניין היחיד שלי בהכרת הדעה האחרת היא בשביל לדעת עם אלו טיעונים להתמודד. 

ניתוק לא רלוונטי. חייהם מלאים צבע, ולפעמים אפילו קורצים לי (ראי דבריו של הרב סולובייצ'יק ב'איש ההלכה'). אבל זה פשוט לא רלוונטי. 

וענווה לא אומרת לקבל כל דבר כתורה מסיני. כתבתי מה דעתם משנה מבחינתי. 

אני לא חושב שמה שכתבתי הוא 'נימוקים אקדמיים מפומפמים', וגם לא שיש לי 'חכמה עילאית'. למעשה כתבתי בדיוק את ההיפך. אבל שוין. 

נכון, יש הבדל מהותי בין סוגיות הלכתיות לבין סוגיות השקפתיות (או המורכבות מהלכה והשקפה).

בעוד שבסוגיות הלכתיות יחסית קל לפתוח לבד את המקורות ולעיין בדעות השונות ולבחון את הסוגיה לפי דעתך, בסוגיות השקפתיות יש צורך בהיקף ידע רחב הרבה יותר. כדי לדעת מה התורה וחז"ל היו אומרים בסוגיה שאינה מפורשת צריך להכיר את צורת החשיבה של חז"ל ואת רוח התורה, דבר שנקנה אך ורק ע"י לימוד תורה בהיקף רחב ובכל מקצועות התורה. כמו שכדי לדעת מה בנאדם היה אומר / רוצה בסיטואציות שונות יש צורך בהכרת האישיות שלו ע"ב היכרות רחבה עם התנהלותו, בניגוד לדברים שהוא אמר במפורש גם אם הם נתונים לפירוש. 

לכן ההבדל בין הלכה להשקפה הוא ההיפך ממה שאתה אומר - לא שבהשקפה אין צורך ברב, אלא בדיוק להיפך - דעת התורה בה יותר נצרכת. אני לא אומר שאין צורך לבחון גישות בהשקפה, צריך לבחון כל דבר. אבל בהחלט צריך להבין שהסוגיות האלה מורכבות יותר מבחינה תורנית.

[אם נקח בתור דוגמא שירות נשים בצבא - ייתכן שרבנים, ע"פ הכרת דרכי הפסיקה והחשיבה של חז"ל, הגיעו למסקנה שהשירות בצה"ל שהוא צבא חילוני בהכרח יגרום למספר מסוים של בנות להתחלן ולכן יש פה סכנה של 'שמד' שמצדיק אי גיוס כללי (בלי להיכנס לסוגיות הלכתיות כמו הגמרות של "לא ילבש" "כלה מחופתה" אין דרך" וכו')]

הדברים שאתה כותב הם נחמדים וחביבים, אם הם היו נכונים למעשה. 

בפועל, 'איכשהו' בהרבה סוגיות השקפתיות עולם התורה מתחלק למחנות מאד ברורים, שחלקו האחד אוחז בקצה האחד, וחלקו השני בקצה האחר, כאשר על כל סוגיה ספציפית תוכל לדעת בדיוק מה הרב פלוני יגיד ולעומתו מה יסבור הרב אלמוני.

במלים אחרות: ההיכרות הרחבה עם חז"ל וכל מה שתיארת עומדת בפועל בצד. מה שמכריע זה ההשקפה האישית (כך לפי הבנתי. אתה בהחלט יכול ומוזמן לחלוק על הפרשנות הזאת). אני לא רואה איך העובדה שפלוני למד הרבה תורה משנה לעניין השקפתו האישית - עובדה שזו לא השתנתה בעקבות לימוד התורה:

עם כל הכבוד לרב טייכטל, לדוגמה, ויש לי הרבה כבוד כלפיו, ברור שמה ששינה בבת אחת את דעתו מאנטי ציונות נלהבת לתמיכה גורפת בפעילות ציונית היא השואה, ולא עיון מחודש בכל נבכי חז"ל, שאותם הוא הכיר בעל פה גם לפני כן, כפי שהוא מוכיח לעילא ב'אם הבנים שמחה'. 

השאלה היא ממה מורכבת ההשקפה

נכון שיש הבדלי השקפה בין גדולי ישראל, הבדלים שנובעים מהסתכלות שונה על המציאות. ומבחינה זאת יכול להיראות כאילו "העובדה שפלוני למד הרבה תורה לא משנה לעניין השקפתו האישית - עובדה שזו לא השתנתה בעקבות לימוד התורה", אבל זה לא נכון בכלל.

ההשקפה של האדם מורכבת משניים - מהבנתו את המציאות, ומדעתו עליה. לצורך העניין לגבי המצב הפוליטי - יכול להיות שסמוטריץ' וזהבה גלאון רואים עין בעין את המציאות, המחלוקת היא בדעות ובייחס אליה.

גם ההשקפה של ת"ח מורכבת משניים - מהבנתו את המציאות, ומהבנתו את דעת התורה עליה. בגלל החלק הראשון יש הבדל בין גדולי ישראל (וכמובן גם בחלק השני ייתכנו מחלוקות), אבל להגיד בגלל זה שהתורה לא משפיעה על דעתם זאת אי הבנה בסיסית של מה זאת השקפה ומי הם גדולי ישראל. הרב טייכטל אמנם שינה את דעתו בגלל השואה, אבל זה כי המציאות טפחה על פניו והוא ראה אותה מזווית שונה, וגם את זה הוא עשה רק אחרי עיון חוזר במקורות ולא ע"ב ההרגשה.

יכול להיות שיהיו שניים בעלי השקפה דומה בייחס לסוגיה מסוימת, אבל ההבדל בין השקפותיהם יהיה תהומי. השאלה אם ההשקפה מבוססת על ביטול לרצון ה' ולדעת התורה יותר חשובה מאשר ההשקפה עצמה לפי דעתי, אני חושב שלנקודה הזאת כיוונה @הולם במיוחד (תקני אותי אם אני טועה).

נסה לחשוב על סוגיה השקפתית שאינה טעונה, כמו למשל הישארות הנפש. ההבדל בין מי שמעיין בסוגיה הזאת מתוך בסיס תורני ורצון לכוון לדעת התורה לבין מי שמעיין בזה בשכלו וסברותיו בלבד הוא מהותי (וגם התוצאות יכולות להיות שונות).

אני חלוק עלייך בנקודה הזאת. היררכיה זה עניין פולחני (כהנים), ולא דתי, לדעתי. 

וכתבתי שדעתם משנה מבחינתי כי תלמידי חכמים הם כשמם - חכמים, ולכן דעתם מעניינת, ברמה של הטיעונים שהם מעלים, ושצריך להתמודד איתם. אבל היכן שברור לי שההשקפה שלהם עומדת בבסיס הפסיקה, ואין לי הסכמה עם ההשקפה הבסיסית הזאת - אז מעבר לכך שדבריהם הם עניין מהותי שיש להתמודד איתו, אני לא אחוש שום מחוייבות אליהם. 

הצורך בהיררכיה נובע ישירות מהפערים בבסיס התורני. מי שאין לו ידע נצרך בהכרח למי שיש לו, כך בתחום הרפואה, הכלכלה, המכונאות וכו' ולהבדיל גם בהלכה.

מה שבאתי להדגיש זה שבענייני השקפה לא רק שדעת החכמים בעלי הבסיס והידע התורני לא 'מיותרת', אלא שהיא אף יותר נצרכת מחמת מורכבות הסוגיות והצורך בבסיס רחב יותר.

לגבי אופי ההיררכיה - אני חושב שכולנו מסכימים שאין המשמעות שצריך לקבל מרות באופן טוטאלי בלי מחשבה וביקורת, אבל גם לא נכון יהיה להגיד שבענייני השקפה אין משמעות לדעת ת"ח והם שווים לכל מי שיש לו ידע בסיסי בלבד.

לגבי ההערה של @עוד סתם אחד "היררכיה זה עניין פולחני (כהנים), ולא דתי, לדעתי" - אני חולק עליה משתי סיבות:

א. הסיבה הפרקטית שפתחתי בה לעייל.

ב. אתה רואה גם בתורה שיש ביטוי להיררכיה תורנית - למשל הציווי "וּבָאתָ אֶל הַכֹּהֲנִים הַלְוִיִּם וְאֶל הַשֹּׁפֵט אֲשֶׁר יִהְיֶה בַּיָּמִים הָהֵם וְדָרַשְׁתָּ וְהִגִּידוּ לְךָ אֵת דְּבַר הַמִּשְׁפָּט" ומינוי שרי האלפים המאות וכו' שמשה העמיד מחמת הצורך הברור וכו'. [אני בכוונה לא נכנס לדיון בסוגיות של "לא תסור" ו"לא תתגודדו" אם מדובר דווקא בסנהדרין בלשכת הגזית או לא וכדו' - כוונת התורה שתהייה סמכות תורנית היא ברורה].

הוא לא היררכיה. הוא כבוד והערכה, ומוכנות לשמוע אנשים עם דעות שונות (משהו שגם אני הסכמתי אליו), אבל הוא לא היררכיה. 

לצורך העניין - אין 'ועדת ערעורים' על הכהן, ואם הוא אמר שאתה נגוע בצרעת אז אתה נגוע בצרעת. אתה לא שומע את דבריו, חוכך בדעתך עם כל הכבוד הראוי אם הוא צודק, ואז עושה מה שאתה חושב לנכון. 

ואם כבר מתעלמים מדברי חז"ל על הפסוק שהבאת - אז הפסוקים הללו עוסקים ב"דברי ריבות בשעריך": דמים, דינים ונגעים, ולא בשאלת גיוס בנות לצבא. 

זאת כן היררכיה. הרב הוא בעל סמכות פסיקה הלכתית ותורנית, באופן רגיל ובסיסי יש לקבל את הפסיקה. המשמעות של היררכיה היא לאו דווקא קבלה טוטאלית ומוחלטת ללא יכולת לבקר ולבחון.

בתור דוגמה: אני מאד מכבד אותך ואת דעתך ושמח לשמוע אותה, אבל אין שום יחסי היררכיה ביננו. מצד שני - אני כפוף היררכית לרב שלי מבחינה זאת שאני מקבל את דעתו כשעוד אין לי כזאת משלי ואני מתייעץ איתו, אבל אני גם לא מעט פעמים לא מסכים איתו ונוהג אחרת מדעתו.

לגבי הכהן - אין קשר להיררכיה בהקשר של נגע הצרעת, הכהן הוא לא מעל המצורע. התורה אומרת שמוצא פי הכהן הוא שמחיל את הטומאה אבל הפסיקה לא באה מצד כהונתו אלא מצד חכמתו (ועל פי חז"ל גם לאו דווקא מדעתו אלא החכם אומר לו מה הדין והוא אומר בפיו אם הוא אינו חכם).

לגבי "דברי ריבות" - אני סבור שאתה טועה, לדעתי יש הרבה פסוקים אחרים שמורים כך. יש הרבה מה להרחיב בזה אבל אכמ"ל, אם תרצה אפשר בש"א.

יש לי עוד מה להוסיף, אבל עוד עשר דק' אני צריך לנסוע לדרום הרחוק, אז בעז"ה במוצ"ש... אבל אני לא מבטיח

שבת הגדול גדולה! ובעז"ה שיתקיים בנו "כימי צאתו מארץ מצרים אראנו נפלאות"... 

אני חושב שדווקא מפני שהמציאות היא אותה המציאות, ואילו ההשקפות הן שונות, הניסיון להגיד שכולן נובעות בבסיסן מעיון בחז"ל ובפוסקים - מוזר בעיניי. הן עומדות בבסיס הפרשנות לדברי חז"ל ולפסיקות הפוסקים, והן בגדר 'דרך ארץ' שקדמה לתורה, ולכן לא יכולות לנבוע מהעיון הזה, לדעתי. הטקסטים מהווים גדר, אבל כשהם פתוחים לפרשנות - השמים הם הגבול, ואפילו הם לא (כי לא בשמים היא). 

הרצון לכוון לדעת התורה מבוסס על התפיסה שאותה 'דרך ארץ' מכוונת בהחלט לדעת התורה. אבל אלו תפיסות יסודיות שהיו שם עוד לפני העיון בסוגיות עצמן. 

התייחסות לסוגיות לא טעונות היא גופא חלק ממה שהגדרתי כ'שאלות שלא היו עולות על השולחן אלמלא ניתנה תורה בסיני'. אז נכון שאולי יוצא מכאן שההגדרה 'השקפה' / 'תפיסת עולם' אולי בעייתית, אתה מוזמן לספק הגדרה חלופית. 

אם אכן הפרשנות של החכם נובעת מרגש שרירותי ו'השקפה' שאימץ מחברתו או מכריסו (שמשום מה אתה קורא לה 'דרך ארץ') אז הוא חוטא לאמת וחוטא לתורה.

ייתכן שזו תופעה שקיימת, אבל בשוליים. אני לא מקבל שגדולי ישראל עיוותו את התורה בגלל השקפה חיצונית שהייתה להם מראש, לדעתי הם היו כל כולם בטלים לדעת התורה ורצו להבין אותה לאמיתה. לכן יותר מסתבר בעיניי שההסתכלות על המציאות היא זאת שגרמה להם לחלוק ביניהם בהשקפה.

(ניקח לצורך העניין את סוגיית 'שלושת השבועות' - הגמרא אומרת שאסור לעלות בחומה = למרוד בגויים ולכבוש בכוח את הארץ. השאלה היא אם זה שייך למציאות הקיימת בדורות האחרונים - פה נכנסת השאלה איך מסתכלים על המציאות. לא שההבנה בסוגיה היא שמשתנה, אלא היישום שלה בייחס למציאות ע"פ איך שתופסים אותה).

א. האם ה'דרך ארץ' עצמה אינה דבר שהוענק, או - נקבע, מלמעלה? אפילו ההכרות הנפשיות המוטבעות - האם הן נובעות מאתנו? שייכות לנו? האם הן באמת א-פריוריות?

ב. האם האדם אכן בטוח דיו שההכרות הטבעיות שלפיהן הוא פועל הן מלאות? שלמות? מכוונות?

דעתי שלי - שלכל אחד ניתנה נפש בעלת יכולות הבחנה ופעולה מיוחדות לה, ולכן החכם אכן יטביע טביעת-זהות שלו בתורה שהוא מוסר, לומד או מחדש, באופן אגבי. זה מושג "האות שלו בתורה" שמדובר מאוד. אבל השאיפה שאמורה להיות לנגד עיניו היא ההתכוונות לאמיתתה של תורה. לא ההכרות הטבעיות שלו: הן משמשות רק בתפקיד הכלים.

אני בעד. ממש ממש

מחר?

(אני פשוט באמצע לבלוע מצב רוח נוראי עכשיו)

רבנים בנוגע לצבא", לבין התופעה שהעלית (ובלי קשר לא אהבתי את הנימה ). 

חידשת לי.

זה תהליך ממוסד? זאת אומרת - האם מצמידים לבנות 'משפיעה' בסמינר וכדו' או שזה קורה ספונטנית?

זה כמו בישיבות שיש 'משפיע' לישיבה, או שזה יותר פרטי ('משפיעה' אחת לבת אחת או למספר מצומצם של בנות)?

יש את זה גם בחברות אחרות במגזר החרדי?

כי בקרבי אני יותר ממסכים איתך. בהרבה יחידות עורפיות אני חלוק עליך מכל וכל (מחקרים מראים, לדוגמה, שבתצפיתנות נשים עושות את העבודה הרבה יותר טוב מגברים, ו-by far. גם בחיל המודיעין אני לא רואה סיבה להדיר נשים בשום צורה שהיא, ולא רואה שום 'הגיון בריא ופשוט' בכך). 

לאומנים, פוליטיקאים ואחרים שרוצים לבלוט בתודעה: תהא שנת פריצה זוהרת

והכי חשוב, כנראה: תהא שנת פרנסה זמינה

וביקשת בלי "תהא שנת":

תשוקה, שייכות, פריחה זוהרת

תפילה, שירה, פתיחות זולת

תקופה של פרנסה זמינה

רוב האנשים פה בסדר, אבל לא כל ניק פה הוא טלית שכולה תכלת ותיזהרו מפירוט של דברי שיוכלו לנצל נגדכם.

ובנוסף, תזכרו שהפורום ציבורי וכל דבר שהכתב פה יכול להימצא על ידי גוגל כך שכל אדם יכול לפתוח ולקרוא.

עכשיו עוד מישהי ביקשה עזרה. איזה שאלות יש לאנשים. באה לי אחת קצת מבוגרת, מדברת קצת חלש. אני: הינה עוד צרות. אני עם השיר באוזניות והיא מדברת כאילו אני שומע אותה . מכבה את האוזניות . "כן?" .. היא: אפשר לבקש בקשה? בטח נשמה מה תרצי? עד חצי המלכות. סתם לא באמת אמרתי לה ככה. קיצר היא מתיישבת לידי בספסל, איך אני מעבירה את כל הטקסט הזה לוואטסאפ? אני לוקח את הפלאפון שלה אומר לה הינה יש לך אופציות לבחור למי לשלוח. היא היתה בהלם מנסה להבין איך עשיתי את זה, נתתי נגיעה במסך לאחור, מסביר לה שיש מטוס נייר שהיא רק צריכה ללחוץ עליו ויש לה אופציות למי לשלוח. היא לא האמינה שהאופציה בכלל קיימת 😄

מצווה שניה.

סתם שאלה שעלתה לי הרגע.

טוב זה כבר קרה בשבת ויצאתי קצת טמבל אבל בסדר. לא נדבר על זה כרגע. מי שואל איפה זה עין גנים כשיש גם רחוב כזה וזה גם שכונה?! כן זה אני ששאלת אותו את זה בשבת היי 🙋🏼‍♂️

חחח מצחיק שאני מגיע לפה פעם ביובל עם סיפורים הזויים …

🤡

אתה צריך שאלת רב האם יהיה מותר לך לאכול קטניות בפסח, שהרי ההבדל הגדול בין עדות המזרח ואשכנזים במספר לילות הסליחות בחודש אלול, זה לכפר על קטניות בפסח אצל עדות המזרח

זה לא תלוי מה איכות האוכל שם או שאצל ספרדים לעומת אשכנזים יש אוכל טוב בטוח?

ת

שנה של קיום משאלות לטובה לכל באי ובאות הפורום

אשמח אם זה לא יהיה הנושא כאן...

היה לך קשר איתה. הערכת אותה. עשית איתה דרך. הכי הגיוני בעולם.

היא האשה היחידה, גם בזה היא היתה פורצת דרך לשבור את תקרת הזכוכית.

יהי זכרה ברוך.

לוועדת פרס נובל מאז מארי קירי אין שום תקרת זכוכית

בפועל היתה רק אחת

לא היו גונבים ממנה את הגילוי