נכון לרוב הבנים המצויים איפשהו על סקאלת הדוסיותהולם במיוחד
יש רב..?
על כל הכלול בכך. דמות חינוכית מוערכת, מישהו להתייעץ איתו, שיתווה קו כללי (או מדוייק) בנושאים דתיים.
אז אם היה ככה גם לבנות- זה היה פותר הרבה בעיות.
נכון, אם מישהי תרצה היא יכולה 'למצוא' לה רב (/ מורה דרך רוחני כלשהו) אבל זה לא ''מובנה''.
וזה חבל.
(ומשפיע בהרבה דברים, תכלס.)

(חשבתי על זה בהקשר של הציפצוף הבוטה של בנות על פסקי רבנים בנוגע לצבא.
אבל זה סימפטום יחיד..)
אני לא בטוח שלרוב יש ממש רב ששואלים אותו בכל דברעוגי פלצת

אבל האפשרות בהחלט קיימת

לא צרחיך רב קבוע לכל דבר, רק לשאול איזה רב במה שלא יודעיםאקמול

אבל עדיין השאלה במקומה , בכדי לבדוק מה קורה אצל הצעירים הדתיים במציאות.

אצל בנים הרב הוא בד"כ ראש הישיבה או רב אחר בישיבהימ''ל

 

או בישיבה של חבר וכו', לבנות הרבה פחות נגיש וטבעי למצוא רב (אני גם לא חושב שזה יהיה חיובי שזאת תהיה נורמה דומה לזאת של הבנים).

 

(אני לא משוכנע ש"הציפצוף הבוטה של בנות על פסקי רבנים בנוגע לצבא" קשור לתופעה, יש לי הרגשה שאותן בנות - לו היו בנים היו מאלה שדווקא אין להם רב).

 

 

הנה, לדוגמהעוד סתם אחד

לי אין 'רב' (במובן של מישהו שאני מתייעץ איתו באופן קבוע), ואכן איני מתנגד לשירות של בנות בצבא. 

 

אה, וגם שירתתי עם בנות דתיות בצבא (בניגוד לרוב הרבנים שפוסקים בנושא) - אז יכול להיות שגם זה איכשהו השפיע על התפיסה שלי בנושא... 

אני יודעת (ורואה) שזה לא מסתדר טכנית,הולם במיוחד
רק שזה די חבל.
ולא התכוונתי דווקא לראש ישיבה. אם זה מגיע למקום מאוד אישי וודאי שעדיף שזאת תהיה אישה.
(וזה נשמע הגיוני. אבל ממה שאני מכירה זה בכ''ז להשערתי הדלה היה שונה. כלומר, הגעה למצב של צפצוף אולי הופך אותן ל''מקבילות'' לבנים שאין להם רב, אבל אם המצב היה שונה- הן לא היו מגיעות לזה.)
אני לא בטוח שזה צפצוףטהר ליבנו

אולי הרב שלהן התיר להן?

אפשר להשתמש במילה מכובסת לבחירתך, אם אתה מעדיף.הולם במיוחד
ממה שאני מכירה- אין מושג כזה ''הרב שלי התיר לי''.
זה מסתכם ברמת ה-ידיעה שבעיקרון כל הרבנים אוסרים, שיש מקרים חריגים,
ופשוט אין קשר בין ההחלטה שלי - דתית ואישית - לבין פסיקת הרב בנידון.
(הפסיקות משתבצות במקום מרוחק והמלצתי, אם להקצין טיפה..)
ממה שאני מכיר אין מושג כזה "הרב שלי אסר לי"טהר ליבנו

יש רק את מה שהתורה אומרת, והתורה לא אומרת שאסור לבנות ללכת לצבא, לפחות לשיטת לא מעט רבנים (וגם דעתי הענייה...)

^^^^^ תודה על הקול הזה..ענבל
בבקשה, תבואי כל יוםטהר ליבנו


הייתי שוקלת את זה אבל אין לי מושג מי את/ה ענבל
היית שוקלת את זה?טהר ליבנו

השתגעת?

לבוא להציק לך כל יום? למה לא?ענבל
זה כנראה די רחוק...טהר ליבנו

אם מתלבט אם להיות מוחמא או להיעלב. מצד אחד מוכנה להתאמץ בשבילי הרבה. ומצד שני, זה בשביל להציק לי...

הנחתי כך... תוחמא תוחמאענבל
*הצפצוףימ''ל


וואו וואו בוא נרגע...טהר ליבנו

אם אתה רוצה להתווכח, בבקשה. רק בצורה עניינית

צחקתיימ''ל

 

לא התכוונתי להכניס את ראשי בין ההרים (או יותר נכון בין הפטיש... פטיש).

 

התורה לא אומרת?בן-ציון

אז מה זה "לא יהיה כלי גבר על אישה"? 

אה נכון, היא לא קרבית אז זה בסדר.

 

וה"לא מעט רבנים" שציינת, אשמח לדעת מי הם.

אם אתה מתכוון לדוג' "בית הלל" וכו' - אל תטרח. 

 

 

או, אני אוהב את אלה...טהר ליבנו

"במלחמת מצווה הכל יוצאין ואפילו חתן מחדרו וכלה מחופתה", כנראה הרמב"ם והמשנה לא הכירו את האיסור של "לא ילבש"...

מה ה"כלי גבר" כאן בדיוק? הנשק? המדים? האם נשק יכול להיחשב כלי? (לכאורה מחלוקת ראשונים) האם זה השתנות ה"אופנה" יכולה לשנות את דין "לא ילבש", לא זכור לי מישהו שכותב נגד זה (וטוב שכך, הוא יהיה פתוח להמון קושיות...)

אני לא מתכוון לעשות תחרות מי מכיר יותר שמות של רבנים, אני רוצה שתתן לי סיבה אחת למה זה אסור

 

אגב, לא חייבים לזלזל בכל מי שאתה לא מסכים איתו (וגם אני לא הייתי חותם על כל מה שבית הלל אומרים, בלשון המעטה)

אחלה.בן-ציון

לצערי אני לא בקיא מספיק כדי לענות לך. רוקנתי את המחסנית שלי

 

הזלזול בהם אינו נובע מדעתי האישית. אבל כדי שלא אומר דברים שיתפרשו בצורה לא נכונה, אפסיק כאן.

אני ממש לא מזלזל באופן גורף בכל מי שאני לא מסכים איתו. אחרי הכל, הדעת שלי כרגע היא כלום.

 

רק אומר דבר אחד - לא כל מי שמתיימר להיות רב (ואני לא מזכיר שמות או רומז.) אכן ראוי לתואר שכזה.

לפעמים אפילו תלמיד-חכם הוא לא, שלא לדבר על רב מתווה דרך.

זה שמישהו למד את כל הש"ס ויודע לצטט פוסקים ופסוקים על ימין ועל שמאל (שוב, ללא רמז.) לא הופך אותו לרב. לא לחינם אומרת הגמ' שעם הארץ זה "מי שקרא ושנה ולא שימש ת"ח".

 

 

 

 

זה שהם נקראים רבנים זה בדיוק מכח אותה רבנותאורח כלשהו

שנגד פסיקתה הם יוצאים.
אני נגד גיוס בנות בעיקר כי זה פסק הרבנות ואם הדתיים לא מקשיבים לה למה שהחילונים יכבדו אותה ויקשיבו לה. אבל.

טוב, כפי שגברת "הולם במיוחד העירה"טהר ליבנו

זה ניצלו"ש, אני מוכן להמשיך את הדיון בפרטי...

בקצרה - רבנים אינם רבנים מכוח הרבנות אלא מכוח התורה. הרבנות היא גוף לא חשוב במיוחד, במיוחד היום...

מכח התורה אני לא יכול לדון אם הם רבנים או לא.אורח כלשהו
אני לא מספיק מבין בזה. אבל לנופף ב'הוא לא רב' זה משהו שאנלא אוהב,במיוחד בדיון הלכתי.
אנחנו הופכים אותה לגוף לא חשוב ואז מדברים עליה ככה.
עזוב רגע צבא,הולם במיוחד
אתה באמת לא חושב שצריך שיהיה לך רב שכשנכנסים לספיקות- הוא הכתובת?
(רק בודקת אם בכלל יש לנו על מה לדון)
(כלומר, זה נושא מעניין בפני עצמו, אבל אני מתנגדת עקרונית לשיתוף פעולה עם ניצלושים לעצמך. לפעמים.)
על איזה סוג של ספקות את מדברת?עוד סתם אחד

ספקות הלכתיים 'פרופר', בדיונים שברור לכולם שלא היו עולים על השולחן אלמלא היתה ניתנת לנו תורה בסיני (כמו: האם רצועה של סנדלים נחשבת כקשירת שרוכים לעניין סדר הקשירה בבוקר)? ברור שכשיש ספק כזה - הולכים למומחה בתורה שניתנה לנו בסיני (סליחה על הדוגמה הצינית. גם אני צריך לחזור בתשובה בנוגע למה שכתב @אלעזר300 ... אבל באותה המידה אפשר להמיר אותה בסוגייה בהלכות שבת, נניח). 

 

הדיון הנצל"שני נפתח בדיוק מפני שהתייחסת לסוגיה ספציפית שהאופי שלה שונה. ושאופן ההתייחסות אליה מאד משתנה ואיננו תלוי אך ורק בפרשנות טקסטים (כיוון שבמשך 2000 שנה לא דנו בשאלות הללו בצורה מפורטת ורצינית, גם אם יש משפט פה או משפט שם שמתייחס אליהן באופן כללי), אלא גם בתפיסת עולם. במצב כזה, התפיסה הרבה פעמים (ולדעתי בצדק) היא שאין הרבה הבדל בין 'רב' לבין סתם אדם שבקי גם במקורות התורניים הרלוונטיים. ההבדל היחיד שיכול להיות ביניהם הוא בהכרת המציאות / בתפיסת העולם. והרבה פעמים במקרים הללו רבנים באמת לא מכירים את המציאות (זה נובע הרבה פעמים מתפיסה מסוימת של הלימוד כיום, שכרוך הרבה פעמים בהכנסה לקטגוריות מופשטות אפריוריות; אבל אני ממש לא מעוניין להיכנס לסוגיה הזאת עכשיו) ופוסקים אך ורק על סמך תפיסת עולם מסוימת, שלגיטימי לא להסכים איתה, ולא לפנות אליהם מעיקרא כשעוסקים בסוגיה זו או אחרת. 

זה באמת לא דווקא צבא.הולם במיוחד
נכון שזה בעיקר בדברים שקשורים לתפיסת עולם.
אבל לא ''האם אני צריך לחשוב כך או כך'',
אלא אם יש גם ספק *הלכתי* בזה, אז להתייעץ עם מישהו עם בקיאות וסמכות, ושהוא יהיה קבוע.
זו דעתי, נראה לי שאתה חולק עליה,
ולכן, מן הסתם, אתה גם לא רואה בעייתיות בהתחייבות/ אי התחייבות של אנשים (בנות, במקרה הזה) להלכה. כלומר, שאנשים עושים לפי מה שמורה להם השכל הישר כל עוד אין לכך איסור מוסכם ומפורש בתורה.
הגדיריעוד סתם אחד

איסור מוסכם ומפורש בתורה. 

 

באופן כללי אינני סבור שיש דבר כזה 'מה שמורה להם השכל הישר', ואני שונא כשמדברים איתי על 'מוסר טבעי' (שו האדה? המוסר הטבעי של זהבה גלאון או של בצלאל סמוטריץ'?). דווקא בגלל הרלטיביזם הרך הזה, אני מכיר בכך שגם מקורות תורניים יכולים להתפרש לכאן ולכאן, הרבה פעמים בגלל השקפת עולם. אז בסוגיות שבהן השקפת העולם היא ברקע ועיקר הדיון הוא על שאלות פרשניות בטקסטים - אני פונה למומחה בטקסטים. סוגיות שבהן השקפת העולם ניצבת בחזית - אני לא אפנה לאדם שהשקפת העולם שלו שונה משלי, אין מה לעשות. אני לא אשתכנע בפרשנות של מישהו אחר, לא משנה כמה הוא אדם גדול וכמה הוא שימש תלמידי חכמים עצומים לפניו. העניין היחיד שלי בהכרת הדעה האחרת היא בשביל לדעת עם אלו טיעונים להתמודד. 

אתה לא רואה שמץ של חשיבותהולם במיוחד
בכך שאותו מייעץ יהיה עם גדלות תורנית.
אותה השקפת עולם? ברור, ללכת כמו תוכי זה בטוח רע (הממ, עפ''י השקפת העולם שלי)
אבל זה לא סותר.
אין לי נימוקים אקדמיים מפומפמים ללמה ככה צריך להיות, וזה חלק מאותו עניין. החוכמה העילאית שלנו היא נחמדה בהחלט, אבל הגבול שלה הוא בענווה כלפי חז''ל וכלפי אלו שעוד חיים על כל הניתוק האפרורי בו הם חיים/ חיו.
לא ניתוק אפרוריעוד סתם אחד

ניתוק לא רלוונטי. חייהם מלאים צבע, ולפעמים אפילו קורצים לי (ראי דבריו של הרב סולובייצ'יק ב'איש ההלכה'). אבל זה פשוט לא רלוונטי. 

וענווה לא אומרת לקבל כל דבר כתורה מסיני. כתבתי מה דעתם משנה מבחינתי. 

 

אני לא חושב שמה שכתבתי הוא 'נימוקים אקדמיים מפומפמים', וגם לא שיש לי 'חכמה עילאית'. למעשה כתבתי בדיוק את ההיפך. אבל שוין. 

אוקיי,הולם במיוחד
סליחה על הביטויים המזלזלים שם.

בענווה לא התכוונתי (ולא אמרתי) לקבל כתורה מסיני.

ואני די בטוחה שפספסתי מה דעתם משנה מבחינתך. כלומר- לא מצאתי שהיא משנה, בהודעות שלך..
סוגיות השקפתיותימ''ל

 

נכון, יש הבדל מהותי בין סוגיות הלכתיות לבין סוגיות השקפתיות (או המורכבות מהלכה והשקפה).

בעוד שבסוגיות הלכתיות יחסית קל לפתוח לבד את המקורות ולעיין בדעות השונות ולבחון את הסוגיה לפי דעתך, בסוגיות השקפתיות יש צורך בהיקף ידע רחב הרבה יותר. כדי לדעת מה התורה וחז"ל היו אומרים בסוגיה שאינה מפורשת צריך להכיר את צורת החשיבה של חז"ל ואת רוח התורה, דבר שנקנה אך ורק ע"י לימוד תורה בהיקף רחב ובכל מקצועות התורה. כמו שכדי לדעת מה בנאדם היה אומר / רוצה בסיטואציות שונות יש צורך בהכרת האישיות שלו ע"ב היכרות רחבה עם התנהלותו, בניגוד לדברים שהוא אמר במפורש גם אם הם נתונים לפירוש. 

לכן ההבדל בין הלכה להשקפה הוא ההיפך ממה שאתה אומר - לא שבהשקפה אין צורך ברב, אלא בדיוק להיפך - דעת התורה בה יותר נצרכת. אני לא אומר שאין צורך לבחון גישות בהשקפה, צריך לבחון כל דבר. אבל בהחלט צריך להבין שהסוגיות האלה מורכבות יותר מבחינה תורנית.

 

[אם נקח בתור דוגמא שירות נשים בצבא - ייתכן שרבנים, ע"פ הכרת דרכי הפסיקה והחשיבה של חז"ל, הגיעו למסקנה שהשירות בצה"ל שהוא צבא חילוני בהכרח יגרום למספר מסוים של בנות להתחלן ולכן יש פה סכנה של 'שמד' שמצדיק אי גיוס כללי (בלי להיכנס לסוגיות הלכתיות כמו הגמרות של "לא ילבש" "כלה מחופתה" אין דרך" וכו')]

אלא שעוד סתם אחד

הדברים שאתה כותב הם נחמדים וחביבים, אם הם היו נכונים למעשה. 

 

בפועל, 'איכשהו' בהרבה סוגיות השקפתיות עולם התורה מתחלק למחנות מאד ברורים, שחלקו האחד אוחז בקצה האחד, וחלקו השני בקצה האחר, כאשר על כל סוגיה ספציפית תוכל לדעת בדיוק מה הרב פלוני יגיד ולעומתו מה יסבור הרב אלמוני.

במלים אחרות: ההיכרות הרחבה עם חז"ל וכל מה שתיארת עומדת בפועל בצד. מה שמכריע זה ההשקפה האישית (כך לפי הבנתי. אתה בהחלט יכול ומוזמן לחלוק על הפרשנות הזאת). אני לא רואה איך העובדה שפלוני למד הרבה תורה משנה לעניין השקפתו האישית - עובדה שזו לא השתנתה בעקבות לימוד התורה:

עם כל הכבוד לרב טייכטל, לדוגמה, ויש לי הרבה כבוד כלפיו, ברור שמה ששינה בבת אחת את דעתו מאנטי ציונות נלהבת לתמיכה גורפת בפעילות ציונית היא השואה, ולא עיון מחודש בכל נבכי חז"ל, שאותם הוא הכיר בעל פה גם לפני כן, כפי שהוא מוכיח לעילא ב'אם הבנים שמחה'. 

נראה לי שאתה טועה בנקודה מאד בסיסית ועקרונית:ימ''ל

 

השאלה היא ממה מורכבת ההשקפה

 

נכון שיש הבדלי השקפה בין גדולי ישראל, הבדלים שנובעים מהסתכלות שונה על המציאות. ומבחינה זאת יכול להיראות כאילו "העובדה שפלוני למד הרבה תורה לא משנה לעניין השקפתו האישית - עובדה שזו לא השתנתה בעקבות לימוד התורה", אבל זה לא נכון בכלל.

ההשקפה של האדם מורכבת משניים - מהבנתו את המציאות, ומדעתו עליה. לצורך העניין לגבי המצב הפוליטי - יכול להיות שסמוטריץ' וזהבה גלאון רואים עין בעין את המציאות, המחלוקת היא בדעות ובייחס אליה.

גם ההשקפה של ת"ח מורכבת משניים - מהבנתו את המציאות, ומהבנתו את דעת התורה עליה. בגלל החלק הראשון יש הבדל בין גדולי ישראל (וכמובן גם בחלק השני ייתכנו מחלוקות), אבל להגיד בגלל זה שהתורה לא משפיעה על דעתם זאת אי הבנה בסיסית של מה זאת השקפה ומי הם גדולי ישראל. הרב טייכטל אמנם שינה את דעתו בגלל השואה, אבל זה כי המציאות טפחה על פניו והוא ראה אותה מזווית שונה, וגם את זה הוא עשה רק אחרי עיון חוזר במקורות ולא ע"ב ההרגשה.

 

יכול להיות שיהיו שניים בעלי השקפה דומה בייחס לסוגיה מסוימת, אבל ההבדל בין השקפותיהם יהיה תהומי. השאלה אם ההשקפה מבוססת על ביטול לרצון ה' ולדעת התורה יותר חשובה מאשר ההשקפה עצמה לפי דעתי, אני חושב שלנקודה הזאת כיוונה @הולם במיוחד (תקני אותי אם אני טועה).

נסה לחשוב על סוגיה השקפתית שאינה טעונה, כמו למשל הישארות הנפש. ההבדל בין מי שמעיין בסוגיה הזאת מתוך בסיס תורני ורצון לכוון לדעת התורה לבין מי שמעיין בזה בשכלו וסברותיו בלבד הוא מהותי (וגם התוצאות יכולות להיות שונות).

אמנם כתבת דברים נכונים להפליא,הולם במיוחד
אבל התייחסתי בעיקר לעניין הזה: גם אם יש לנו ראייה רחבה והשקפת עולם מבוססת על המציאות- אנחנו צריכים דמות רבנית. ההיררכיה הזאת (בעיניי,) די בסיסית ונצרכת לחיים כיהודי.
@עוד סתם אחד - חשבתי שאתה חולק עליי בעניין, אבל אז כתבת שדעתם כן משנה מבחינתך. ולא הבנתי איך ובמה.)
אכןעוד סתם אחד

אני חלוק עלייך בנקודה הזאת. היררכיה זה עניין פולחני (כהנים), ולא דתי, לדעתי. 

 

וכתבתי שדעתם משנה מבחינתי כי תלמידי חכמים הם כשמם - חכמים, ולכן דעתם מעניינת, ברמה של הטיעונים שהם מעלים, ושצריך להתמודד איתם. אבל היכן שברור לי שההשקפה שלהם עומדת בבסיס הפסיקה, ואין לי הסכמה עם ההשקפה הבסיסית הזאת - אז מעבר לכך שדבריהם הם עניין מהותי שיש להתמודד איתו, אני לא אחוש שום מחוייבות אליהם. 

היינו הךימ''ל

 

הצורך בהיררכיה נובע ישירות מהפערים בבסיס התורני. מי שאין לו ידע נצרך בהכרח למי שיש לו, כך בתחום הרפואה, הכלכלה, המכונאות וכו' ולהבדיל גם בהלכה.

מה שבאתי להדגיש זה שבענייני השקפה לא רק שדעת החכמים בעלי הבסיס והידע התורני לא 'מיותרת', אלא שהיא אף יותר נצרכת מחמת מורכבות הסוגיות והצורך בבסיס רחב יותר.

 

לגבי אופי ההיררכיה - אני חושב שכולנו מסכימים שאין המשמעות שצריך לקבל מרות באופן טוטאלי בלי מחשבה וביקורת, אבל גם לא נכון יהיה להגיד שבענייני השקפה אין משמעות לדעת ת"ח והם שווים לכל מי שיש לו ידע בסיסי בלבד.

 

לגבי ההערה של @עוד סתם אחד "היררכיה זה עניין פולחני (כהנים), ולא דתי, לדעתי" - אני חולק עליה משתי סיבות:

א. הסיבה הפרקטית שפתחתי בה לעייל.

ב. אתה רואה גם בתורה שיש ביטוי להיררכיה תורנית - למשל הציווי "וּבָאתָ אֶל הַכֹּהֲנִים הַלְוִיִּם וְאֶל הַשֹּׁפֵט אֲשֶׁר יִהְיֶה בַּיָּמִים הָהֵם וְדָרַשְׁתָּ וְהִגִּידוּ לְךָ אֵת דְּבַר הַמִּשְׁפָּט" ומינוי שרי האלפים המאות וכו' שמשה העמיד מחמת הצורך הברור וכו'. [אני בכוונה לא נכנס לדיון בסוגיות של "לא תסור" ו"לא תתגודדו" אם מדובר דווקא בסנהדרין בלשכת הגזית או לא וכדו' - כוונת התורה שתהייה סמכות תורנית היא ברורה].

 

המודל שתיארתעוד סתם אחד

הוא לא היררכיה. הוא כבוד והערכה, ומוכנות לשמוע אנשים עם דעות שונות (משהו שגם אני הסכמתי אליו), אבל הוא לא היררכיה. 

 

לצורך העניין - אין 'ועדת ערעורים' על הכהן, ואם הוא אמר שאתה נגוע בצרעת אז אתה נגוע בצרעת. אתה לא שומע את דבריו, חוכך בדעתך עם כל הכבוד הראוי אם הוא צודק, ואז עושה מה שאתה חושב לנכון. 

ואם כבר מתעלמים מדברי חז"ל על הפסוק שהבאת - אז הפסוקים הללו עוסקים ב"דברי ריבות בשעריך": דמים, דינים ונגעים, ולא בשאלת גיוס בנות לצבא. 

לא מדויקימ''ל

 

זאת כן היררכיה. הרב הוא בעל סמכות פסיקה הלכתית ותורנית, באופן רגיל ובסיסי יש לקבל את הפסיקה. המשמעות של היררכיה היא לאו דווקא קבלה טוטאלית ומוחלטת ללא יכולת לבקר ולבחון.

בתור דוגמה: אני מאד מכבד אותך ואת דעתך ושמח לשמוע אותה, אבל אין שום יחסי היררכיה ביננו. מצד שני - אני כפוף היררכית לרב שלי מבחינה זאת שאני מקבל את דעתו כשעוד אין לי כזאת משלי ואני מתייעץ איתו, אבל אני גם לא מעט פעמים לא מסכים איתו ונוהג אחרת מדעתו.

 

לגבי הכהן - אין קשר להיררכיה בהקשר של נגע הצרעת, הכהן הוא לא מעל המצורע. התורה אומרת שמוצא פי הכהן הוא שמחיל את הטומאה אבל הפסיקה לא באה מצד כהונתו אלא מצד חכמתו (ועל פי חז"ל גם לאו דווקא מדעתו אלא החכם אומר לו מה הדין והוא אומר בפיו אם הוא אינו חכם).

לגבי "דברי ריבות" - אני סבור שאתה טועה, לדעתי יש הרבה פסוקים אחרים שמורים כך. יש הרבה מה להרחיב בזה אבל אכמ"ל, אם תרצה אפשר בש"א.

אנחנו חלוקים בהגדרת 'היררכיה'עוד סתם אחד

יש לי עוד מה להוסיף, אבל עוד עשר דק' אני צריך לנסוע לדרום הרחוק, אז בעז"ה במוצ"ש... אבל אני לא מבטיח

 

שבת הגדול גדולה! ובעז"ה שיתקיים בנו "כימי צאתו מארץ מצרים אראנו נפלאות"... 

אז פה נקודת המחלוקת שלנועוד סתם אחד

אני חושב שדווקא מפני שהמציאות היא אותה המציאות, ואילו ההשקפות הן שונות, הניסיון להגיד שכולן נובעות בבסיסן מעיון בחז"ל ובפוסקים - מוזר בעיניי. הן עומדות בבסיס הפרשנות לדברי חז"ל ולפסיקות הפוסקים, והן בגדר 'דרך ארץ' שקדמה לתורה, ולכן לא יכולות לנבוע מהעיון הזה, לדעתי. הטקסטים מהווים גדר, אבל כשהם פתוחים לפרשנות - השמים הם הגבול, ואפילו הם לא (כי לא בשמים היא). 

הרצון לכוון לדעת התורה מבוסס על התפיסה שאותה 'דרך ארץ' מכוונת בהחלט לדעת התורה. אבל אלו תפיסות יסודיות שהיו שם עוד לפני העיון בסוגיות עצמן. 

 

התייחסות לסוגיות לא טעונות היא גופא חלק ממה שהגדרתי כ'שאלות שלא היו עולות על השולחן אלמלא ניתנה תורה בסיני'. אז נכון שאולי יוצא מכאן שההגדרה 'השקפה' / 'תפיסת עולם' אולי בעייתית, אתה מוזמן לספק הגדרה חלופית. 

 

 

אם אתה צודק זה חמור מאדימ''ל

 

אם אכן הפרשנות של החכם נובעת מרגש שרירותי ו'השקפה' שאימץ מחברתו או מכריסו (שמשום מה אתה קורא לה 'דרך ארץ') אז הוא חוטא לאמת וחוטא לתורה.

ייתכן שזו תופעה שקיימת, אבל בשוליים. אני לא מקבל שגדולי ישראל עיוותו את התורה בגלל השקפה חיצונית שהייתה להם מראש, לדעתי הם היו כל כולם בטלים לדעת התורה ורצו להבין אותה לאמיתה. לכן יותר מסתבר בעיניי שההסתכלות על המציאות היא זאת שגרמה להם לחלוק ביניהם בהשקפה.

(ניקח לצורך העניין את סוגיית 'שלושת השבועות' - הגמרא אומרת שאסור לעלות בחומה = למרוד בגויים ולכבוש בכוח את הארץ. השאלה היא אם זה שייך למציאות הקיימת בדורות האחרונים - פה נכנסת השאלה איך מסתכלים על המציאות. לא שההבנה בסוגיה היא שמשתנה, אלא היישום שלה בייחס למציאות ע"פ איך שתופסים אותה).

זו בדיוק נקודת המחלוקת שלנו, ואכמ"לעוד סתם אחד


שתי שאלות שצריכות לעמוד לנגד עינינו:אלעזר300

א. האם ה'דרך ארץ' עצמה אינה דבר שהוענק, או - נקבע, מלמעלה? אפילו ההכרות הנפשיות המוטבעות - האם הן נובעות מאתנו? שייכות לנו? האם הן באמת א-פריוריות?

ב. האם האדם אכן בטוח דיו שההכרות הטבעיות שלפיהן הוא פועל הן מלאות? שלמות? מכוונות?

 

דעתי שלי - שלכל אחד ניתנה נפש בעלת יכולות הבחנה ופעולה מיוחדות לה, ולכן החכם אכן יטביע טביעת-זהות שלו בתורה שהוא מוסר, לומד או מחדש, באופן אגבי. זה מושג "האות שלו בתורה" שמדובר מאוד. אבל השאיפה שאמורה להיות לנגד עיניו היא ההתכוונות לאמיתתה של תורה. לא ההכרות הטבעיות שלו: הן משמשות רק בתפקיד הכלים.

הממ. בעצם זה כבר נצלו"ש מסדר שלישי.אלעזר300


תמשיכו, אני נהנית ומחכימה!הולם במיוחד
מסדר שלישי..
שביתה!ימ''לאחרונה

 

לא ממשיכים יותר בלי תגובות שלך*! ננה-בננה

 

 

 

*לפחות עד מוצ"ש

אישיות/אשיויות בטוח כן.אורח כלשהו
וגם במישור ההלכתי. בטח מישהו ללמוד ממנו ולהתיעץ במישור האמוני. אבל זה צריך להיות בונה באמת והלוואי שלא יהיה מכבה שרפות וקובע עמדות.
לא לכולם יש מישהו אחדנפשי תערוג
לי למשל אין רב אחד
אני ממש לא חושבת שיש קשר בין "הציפצוף הבוטה של בנות על פסקימוטיבציה

רבנים בנוגע לצבא", לבין התופעה שהעלית (ובלי קשר לא אהבתי את הנימה ). 

אצלינו לבנות יש ״משפיעה״ סוג של רבנית שמתווהפנסאי
את הדרך לחיים והיא הכתובת לכל ספק והתלבטות בכל מני צמתים בדרך.

וזה באמת ממש חשוב.

נובע מההוראה של הרבי מליובאוויטש לגבי המשנה ״עשה לך רב״ שכל אחד/אחת יעשה לו רב/נית להסתלק מן הספק...
איזה כיף לכם (ואיתכם) מוטיבציה


מענייןימ''ל

חידשת לי.

 

זה תהליך ממוסד? זאת אומרת - האם מצמידים לבנות 'משפיעה' בסמינר וכדו' או שזה קורה ספונטנית?

זה כמו בישיבות שיש 'משפיע' לישיבה, או שזה יותר פרטי ('משפיעה' אחת לבת אחת או למספר מצומצם של בנות)?

 

יש את זה גם בחברות אחרות במגזר החרדי?

 

נראה לי שזה סוגשל "אשת סוד". יכול להיות גם בת דודה וכו'.מוטיבציה


לא, זה לא ממוסד.פנסאי
מעודדים את זה, מדברים על זה הרבה, וכל אחת בוחרת מישהי שמתאימה לה באופי, שהיא פתוחה לדבר איתה או שיש לה בה אמון, כי זה בסיס.

אני לא בטוחה שיש את זה בעוד מגזרים חרדיים, אבל שם יש קבלת עול כללית ומשמעת חזקה הרבה יותר, בלי קשר.

מצד הפרטיות, זה ממש תלוי, מטבע הדברים יש כמה נשים שהן יותר ״פופולריות״ (לא מילה הכי מתאימה, אבל ניחא) ויש להן עשרות מושפעות ויש כאלה שיש להן אחת או שתיים.

אבל בגלל שתהליך הבחירה הוא אישי ואינדוודואלי ומתאים למצב הרוחני של הבחורה אז גווני הקשת של המשפיעות הוא גדול.

ובהחלט שנה אחת הוציאו מהמכללה רשימה של מורות ונשים שמוכנות להיות משפיעות כדי לעודד בנות לקחת משפיעה ולא להישאר בלי.
מסקנתי היא,פלצור
שהטובות לרבנות!!
קדימה,תעבדו על זה..
כדי שלילדות שלנו תהיינה רבניות טובות...
לא יפה שנטשתי את השירשור שלי.הולם במיוחד
טוב, זה לא היה חכם לומר דווקא על הצבא, כי באמת זו נק' בעייתית מעוד מאה ואחת סיבות.
אבל דווקא כן התכוונתי לאיזון בין שכל ישר ולהחליט בעצמי על כל דבר מה נכון וראוי ע''פ ההסתכלות השקולה שלי, לבין לקבל שככה אומרת ההלכה וככה אני עושה (ואני אומרת את זה בתור מעודדת שכל ישר, ולא הליכה עיוורת, בכל ליבי. כלומר- שכלי.)
הבעיה היא ש''ככה אומרת ההלכה'' זה מושג רחב להפליא, ובכל דבר פשוט מניחים שיש מישהו שכך אומר (מתאפקת מלהדגים🙊)
ולא באמת הולכים לבדוק מה ההלכה, עם רב שמוסמך לכך (ולדעתי, רב קבוע. כלומר, גם לדעת חז''ל.)

(והיי, תראו איזה יופי. אני בד''כ נרתעת כ''כ מהגישה של חב''ד, ודווקא פה הרעיון נראה לי כ''כ נכון (@פנסאי). ואני צריכה לחזור בתשובה במה שאמר @אלעזר300.)
דווקא לבנות יש את הרב הזה שהולכים לפיו בבית.יטבתה
אני למשל יודעת איפה לחפש כשאני רוצה תשובות כי שם אנחנו בודקים ואם יש לי שאלה אני מתקשרת לדוד שלי שהוא רב או לאחי שבודק עם הרב שלו.

אני חושבת שאם לבת היתה דמות רבנית מוערכת כזאת היה לה מאוד קשה להתנתק ממנה במקרה של נישואים וצריך ללכת לפי הבעל וכו.
אני חושבת שכך זה מעולה, לפחות במצב בו אני נמצאת, כי גם כשאתחתן בעז"ה יהיה לי את בעלי ואת הרב שלו שעל פיו נלך.

נקודה מעניינת,הולם במיוחד
לא חשבתי על זה שעדיף שלא יהיה רב שממש 'נקשרים' אליו.
אבל גם אם כן וגם אם לא,
נראה לי הרבה שואלות, נניח, את אבא שלהן
ואז זה תופס מקום של ייעוץ ולא של פסיקה.

וברור שלפעמים כן יש מישהו/ים שאותם שואלים, והם הרב שלך לצורך העניין. כמו שתיארת שכך אצלך.
זה לא אותו דבריטבתה
כשמישהי מחפשת לעצמה רב
היא תעשה הרבה בשביל למצוא את הרב המתאים עבורה, שיכלול בירורים מעמיקים עד כמה מתאים, איך, למה הוא ולא אחר ועוד.
בעוד שזה הרב שלפיו הולך אבא/ אח שלה- הם עשו את התהליך כבר והיא סומכת עליהם ולכן גם כשתתחתן בעז"ה יהיה לה יותר קל לעזוב כביכול את הרב הזה לעבור לרב של בעלה כי היא סומכת עכשיו גם על בעלה (בעוד אם היא החרה לעצמה את הרב יהיה לה קשה לעבור ממנו לרב אחר).
ולגבי היעוץ, גם אם זה אבא או אח מעבר לייעוץ יש גם את החלק של הפסיקה של מה הרב אמר תכלס..


אבל זאת נק' המחשבה שלי, לא יודעת איך אחרות מתייחסות לזה.
לי יש כמה רבנים, מי שבקיא בכל נושא.חסדי הים
נכון יש מימד דתי באי הליכה לצבא, אבל זה גםחסדי הים
הגיון בריא ופשוט מכמה סיבות שצבא צריך להיות מקום רק לגברים, וכל מי שמוחו לא נשטף מרעיונות פמיניסטיות וקומוניסטיות (כולם שווים), מבין את זה.
על איזה צבא אתה מדבר?עוד סתם אחד

כי בקרבי אני יותר ממסכים איתך. בהרבה יחידות עורפיות אני חלוק עליך מכל וכל (מחקרים מראים, לדוגמה, שבתצפיתנות נשים עושות את העבודה הרבה יותר טוב מגברים, ו-by far. גם בחיל המודיעין אני לא רואה סיבה להדיר נשים בשום צורה שהיא, ולא רואה שום 'הגיון בריא ופשוט' בכך). 

^^^הולם במיוחד
ובדיוק פה נכנסת לנישה ההלכתית..
כמעט בכל תפקיד בצבא (גם מה שמנית) צריךחסדי הים
אגרסיביות, שבד"כ אין לנשים מספיק.
אנחנו חלוקים במציאותעוד סתם אחד


ובכ''ז נשים עושות אותם טוב יותר,הולם במיוחד
לפעמים.
וכשאתה נכנס להבדלים הדקים,
כמו מידת האגרסיביות בה נעשים הדברים, זה כבר לא מגדרי באופן גורף.
(יש הרבה נשים שפועלות בקור רוח לפחות כמו גבר ממוצע, ולא כי הן פמיניסטיות, אלא כי בורא כל ההבדלים המגדריים ייצר אותן כך. וזו תכונה נדרשת לא פחות. וגם אצל גברים מתפשרים עליה אם שאר הנתונים טובים.)
אני לא רוצה לאכזבטוביה2
אבל גם בנים יש שמתגיסים לא בהתאם לרצון של רבם/בוחרים רב לפי פסקתו בנושא חשוב כל כך (אני יכול להעיד על עצמי שהיו לי דיונים ארוכים עם הרב שלי על גיוס ובסוף לא התגיסתי - בניגוד לדעתו). אצל בנות יש הרבה פחות מבחר ולכן רואים יותר ׳עצמאות׳ אבל זה לא באמת שונה
זה כן באמת שונה.הולם במיוחד
למצוא רב שפוסק ע''פ דעתך זה משהו אחד (בעייתי ככל שיהיה)
לא לשקול אפילו להתייעץ עם רב בנושא הלכתי זה משהו אחר. אצל בנות בד''כ זה פשוט ככה עובד.

וזה בסדר, אתה לא מאכזב. אני כבר יודעת שלא התגייסת.
השאלה היאטוביה2
האם כשאני מחפש רב לפי התשובה
האם אני מחפש הכשר הלכתי למה שאני עושה
או האם אני מחפש הכשר חברתי - ואם לא היה לי רב אז הייתי עושה בכול זאת
אני גם רוצה רב נפתלי הדג
הפתרון הברור לבעיה שהצגת פה הוא רבניות. נשים שבקיאות בתורה ובהלכה לעומקה. כל עוד זה לא יקרה, וגל עוד לא יחנכו בנות תזה, המצב בטוח לא ישתפר...
אםרועישםטוב

אם מישהו מטייל ומוצא פסל מלפני 3000 שנה, האם הוא צריך לנתץ אותו או למסור אותו לרשות העתיקות?

לתת השתחוויה קטנהצדיק יסוד עלום
במובן סמלי מסורתי
ברור שבכך יש איסור חמורארץ השוקולד

הערתי ברצינות אם הציניות פוספסה כדי שלא תצא תקלה

לא זוכר. אבל לזכרוני גם אםקעלעברימבאר
גוי פוגם פגימה קטנה בפסל כדי לבטא שהוא לא מאמין בע"ז הזאת, אז הוא כבר יצא מכדי ע"ז ומותר בהנאה ליהודי.


חוץ מזה מי אמר שמותר לנפץ ע"ז שאינה שלך, ואולי לפי דינא דמלכותא כל ממצא שייך למדינה. וגם מי אמר שהוא ע"ז? והאם הולכים בזה לפי חזקה או לפי סימנים או לפי מה שאומר הארכאולוג?

שאלה מעניינתנקדימון

תציץ בפניני הלכה לגבי דין של ביטול עבודה זרה, ובחלוקה שבין בעלות יהודית לבעלות של גוי.

כאן הלכה ה - ביטול עבודה זרה של גוי | פרק י - איסור הנאה | פניני הלכה - הרב אליעזר מלמד שליט"א וכאן הלכה ו - עבודה זרה של ישראל אינה בטלה לעולם | פרק י - איסור הנאה | פניני הלכה - הרב אליעזר מלמד שליט"א


על פניו נראה שלא בטל מזה דין עבודה זרה, אם כי זה יהיה גם תלוי בשאלה האם הפסל נמצא באזור שהיה יהודי או לא. עכשיו באמת תהיה השאלה האם בכלל זה משהו שבידך לאבד או שאתה צריך לתת את זה למדינה. זו שאלה מעניינת מאוד.


צריך שאלת רב על כזה דבר. לא לנחש בעצמנו.

לא כדאי ללמוד הלכה מפורומיםטיפות של אור

אם זו שאלה רק לעיון - יש על זה מאמר בתחומין לו. המסקנה שלו לא לנתץ, כי עבודה זרה שאף אחד לא עובד היום בטלה מאליה. וגם אם יש חשש שהפסל היה של ישראל, זה ספק ספיקא - כי אולי הישראל לא השתמש בו לפולחן. ראה גם כאן:

הלכה ח - תיירות | פרק יב - בתי פולחן וסמלים | פניני הלכה - הרב אליעזר מלמד שליט"א

אולי הישראל לא השתמש לפולחן?!נקדימון

זו אמירה מאוד מוזרה.

 

לאיזה עוד שימוש ישראלים החזיקו פסלי עבודה זרה? בזמן שעבודה זרה שולטת בכיפה, קשה לומר שהיו מי שהחזיקו דבר כזה רק לנוי.

השאלה אם אתה קובע לפי חזקה או סברה.קעלעברימבאר
השאלה אם סתם פסל שנמצא מה חזקתו.


אם חזקת רוב פסלים שהם לנוי. אז בשביל להוציא מחזקה יש כללים הלכתיים ביורה דעה

הוא כותב שהחוקרים אומריםטיפות של אור
עבר עריכה על ידי טיפות של אור בתאריך ב' בשבט תשפ"ו 18:14

שרוב הפסלונים של הישראלים לא שימשו לפולחן אלא למסחר או דברים אחרים

 

(יש על זה הרחבה במאמר אחר בתחומין יג. בלי קשר למאמר - אני שמעתי מארכיאולוגית שמתישהו הארכיאולוגים הגיעו למסקנה שהיו פסלונים שפשוט שימשו למשחק ילדים)

השאלה אם בהלכה הולכים לפיקעלעברימבאר
המחקר. והשאלה איך נקבעת חזקה.


אם יש 9 חנויות כשרות ואחת טרפה ונמצא בשר ביניהם, ושרלוק הולמס אומר שיש ממצאים מיקרוסקופים שזה טרפה, מה הדין?


למשל בתכלת, למרות הממצאים המחקריים, רוב הפוסקים לא פסקו שזה התכלת

את השאלות אנחנו יודעיםנקדימון
אם אתה רוצה להוסיף משהו לדיון, תביא תשובות
אולי בבית שנינקדימון
אבל ממצאים בבית ראשון בוודאי יהיו עבודה זרה גמורה.


אבל מעניין, אחפש לקרוא בתחומין

בכל זאת מצינו פסלים לנוי בבית ראשון, למשלקעלעברימבאר

התרפים שמיכל שמה במיטה של דוד.

או האריות בכסא שלמה.


גם בארכאולוגיה יש כזה דבר פסלים שהם בבירור לנוי. אני לא יודע לגבי הארץ, אבל בבבל היו הרבה כאלה בארמונות

הדיבור שם (של החוקרים) הוא גם על בית ראשוןטיפות של אוראחרונה

(ואם התכוונת למה שהארכיאולוגית סיפרה לי בנוגע לצלמיות משחק - דומני שהיא התכוונה אפילו לא רק אצל יהודים, אלא בכלל)

 

וכן, המעשה הנכון הוא לפתוח הפניות 👍

יום המחרת שלכם - ראש חודש שבטזיויק

תרגישו התחדשות? או שגרה משעממת?

מה עושה את ההבדל?


אה.. וחודש טוב! 😊

בא לי לקנות ראש דשאהרמוניה

אולי היום בניגוד לילדות אני אצליח לטפל בו ויגדל לו קצת שיער

נעשה לו קוקיות, שיהיה בת

איך אומרים ראש דשא או ראשת?😉

ראשת? נשמע המצאהזיויק
סתם אני אומרת בגלל כל הדיוניםהרמוניה

"ראש אולפנה או ראשת אולפנה?" 

"ראש עיר או ראשת עיר?"

 

כן ראשת זה חארטה..

אפשר לומר ראשת. מלשון ראשה. כמו אבן הראשהקעלעברימבאר
לא שמעתי על זההרמוניה
נראלי המצאה של שמאלנים ממשזיויק
ראש מדשאהקעלעברימבאר
אניoo

מחבבת שגרה

היא לא חייבת להיות משעממת


בשבט יש יומולדת לעץ שלנו בגינה

שגדל בספונטניות מתוך דשא סינתטי

לא שזכרתי את זה

אבל האייפון בחר להציג תמונה שלו הראשונה להיום 

מרגשזיויקאחרונה
מה הלוז שלכם במוצאי שבתות של חורף?זיויק
זה יוצא חצי יום לפעמים.
זה ברכהפצל🤫

יש הזדמנות לעשות סעודה רביעית, להוסיף אלפא ביתא פסוקי ברכה ופיוטים וכו'. הלוואי שאזכה לחצי ממה שאני מדבר בחצי מהפעמים. אבל לפחות יש משמעותית יותר זמן ויותר נחת לזה מאשר בקיץ. (וגם בקיץ זה ברכה כי יש הזדמנות יותר בנחת משמעותית בשישי להשלים שמו"ת ושיר השירים וכו' וכולי האי הלוואי )

יפה ממשזיויק
תודה רבהנחלת

שהעברת נושא. זה מאוד חכם. יישר כוח!

חודש טוב!

השאלה שלךנחלת

לגבי מה עושים במוצ"ש ארוך. זה היה כמו מים קרים על נפש עייפה  אחרי הדיונים של חרדים -דת"ל.

אה פספסתי טיפהזיויקאחרונה
חח
סקר שמעניין אותי על תורה ועל דתמרגול

כותבת בלשון נקבה, מיועד לכולם כמובן.


1. האם את מרגישה שהחברה החרדית מייצגת את היהדות כפי שאת מאמינה בה?

2. האם את מרגישה שיש סתירה בין היהדות לבין הדרך של החברה החרדית?

3. האם את לוקחת דעות של פוסקים חרדיים בחשבון? האם אותם הפוסקים לוקחים דעות של הרבנים שלך בחשבון?


ואגיד גם למה אני שואלת.

פתאום הגעתי למסקנה שמדייקת את הקושי שלי עם החברה החרדית.

זה שהם (כחברה) לא מתגייסים, נגד גיוס וכו- מובן בעיניי הקושי.

הקושי שלי הוא עם האמירה שהם "מחזיקים את עולם התורה", או שומרים על היהדות וכו. וגם שצריך לתת להם חופש דת…


כשהאמת עבורי היא, שהחברה החרדית לא מייצגת את היהדות כפי שאני ורבנים ורבניות שאני מעריכה תופסים אותה.

ואף לעתים נוגד.

ואפשר כמובן להגיד שהכל טוב כל עוד גם לי וגם לחרדים יש חופש דת. אבל החברה החרדית לעתים לא מאפשרת את חופש הדת שלי.


ובטח שלא נושאת את לפיד היהדות.

אז האמירה שאולי אנחנו כחברה צריכים "להחזיק" אותם כי הם תורמים לעולם הרוחני והיהודי במדינה, לא רלוונטית עבורי, כי הם מקדמים גישות נוגדות יהדות.

הם מייצגים את עצמם. ויש עוד אנשים שמזדהים איתם. אבל הם לא "היהדות", ולעתים אף להפך 

אולינחלת

אתה מבין בנצרות, באלילות, אבל ביהדות, כפי שמתבטאת למשל באורח החיים והתפישה החרדית, ולא רק, משהו מאוד מעוות,  ידידי.....רחמנות. באמת.

חבל.

 

לא רוצה להתעסק עם זה יותר. זה הביא לכל כך הרבה דברים לא נכונים, ומכוערים (!), שחבל שהתחלנו עם זה.

חודש טוב לכולם! 

הייתם מוותרים על הקשיים שעברתם בחיים?זיויק
על מה שזה בנה בכם? לימד אתכם?
וואו, מחזק כלכךךך, תודה רבה ששלחת🙏תמימלה..?
🤗הרמוניהאחרונה
POVבין הבור למים
חיכיתי שש שנים להגיע לגיל עשרים ולהיות מורשית בפורום אבל משרשרת בדיליי של שנתיים
תוסיפי לווידוי ביו"כפצל🤫
מזעזעזיויק
ברוכה הבאהארץ השוקולדאחרונה
שהכתיבה שלך תמיד תהיה טובה עבורך ועבור הקוראים

אולי יעניין אותך