כל אחד ועבודת ה' שלו? אתה בודק אם היא ראויה להיות אשתך ואז זה לא כל אחד ועבודת ה' שלו אלה עבודת ה' של שניכם ביחד ואח"כ גם של הילדים, אז זה לא ככ סיבה סתמית מצד הבחורה..

נכון שיש שותפןת, אבל גם בזוגיות- לא צריך להתערב בעבודת ה' של השני.

מותר שאחד יעלה ואחד לא...

צריך להבין מה זה התירוץ המוזר הזה.

או שהיא חיפשה תירוץ, וזה מה שהיא מצאה...

או שהיא הר-המורניקית חבל"ז, ואז אם זה לא השתנה - חבל על הזמן...

על פי שני הצדדים האלה - אין בשביל מה לנסות...

האם יש אפשרות אחרת? אולי..

אם כן, תנסה לראות אם יכול לצאת מזה משהו,

כי אם היא חתכה על זה, גם אם זה נראה לך הזוי,

אין מה לנסות אם זה לא השתנה...

בהצלחה צדיק!

לא הייתי רוצה להיות נשוי לאשה שעוברת בכרת...

[דעתי היא שזו חוצפה לומר על דבר שהגר"ד ליאור התיר כרת,

למרות שאישית אני לא עולה בגלל הוראת רבותיי שליט"א]

נראה לי שאין לזה הרבה צ'אנס...

שיהיה בהצלחה בכל אשר תלך!

שני פתרונות אפשריים

א. להפסיק לעלות להר הבית.

ב. להציע לה לשאול [או לשאול ולהפנות אליה את התשובה] את הרב שמואל אליהו האם נכון לפסול על זה.

יש לי השערה חזקה מאוד שהוא יגיד שלא, אבל איני יכול לקחת אחריות שזו תהיה התשובה.

אין מקיפים בחילול ה'. וד"ל

מבלי להכנס לדיון המיותר הזה.

אתה מתבטא בחוצפה שלא תאמן כנגד גדולי הדור. אם אתה לא מבין את הפסיקות שלהם. אז:

א. תשתוק.

ב. תברר אחרי שתשתוק.

אני לא לנכנס לפורום הזה מהמשתמש מזמן, אבל כאן ראיתי צורך למחות על כבוד התורה.

איך שבכל פעם הטיעון היחיד נגד עלייה להר הבית זה "גדולי הדור" "כבוד התורה" וכו'... ואז כששואלים את גדולי הדור הם מפנים אותך לגדולי הדור אחרים (מהמאתיים שנים האחרונות)...

אני לא מכיר את מר "הלב בוער למלך" אבל אני מניח שהוא בירר את הנושא מבחינה הלכתית לפני שעלה. וכפי שהוא אמר, מה שקובע ביהדות זה מה הקב"ה אומר ולא מה "גדולי הדור" (מוסד מונפץ משהו...) אומרים.

אני לא חושב שהוא לא הבין, הוא פשוט לא מסכים.

מלבד גדולי הדור זה מונח נזיל... ישנם גם "גדולי הדור" (וואו, אני לא מאמין שאני משתמש בביטוי הזה כל כך הרבה) שהתירו

הדיון הוא האם מותר לי לדבר כמו שבא לי על גדולי תורה או שאני חייב לשמור על כבודם גם אם אני לא מבין את הפסיקות שלהם.

לטענות עצמן אפשרה להכנס בהזדמנות בוגרת ומכובדת יותר.

אם אתה רוצה ללמוד את הטענות של גדולי התורה המתנגדים לעליה להר אתה יכול ללמוד לדוג' את הקובץ של הרב טאו שנקרא "ואת מקדשי תיראו". הוא מסכם הכל בצורה מצויינת.

ואני לא רוצה להגיד לך מה אני חושב, זה עלול לגרום לך להתעצבן על פגיעה בגדולי הדור (לא שאכתוב משהו חריף, אבל כבר נדלקת מפחות מזה...)

אגב, מי שחושב שהטיעון היחיד נגד עלייה להר הוא גדולי הדור, כנראה לא באמת בירר את הנושא בצורה רצינית.

[יכול להיות מישהו שבירר את הנושא ויודע שיש עוד טיעונים, אבל דעתו להכריע נגדם, לא על זה אני מדבר].

אבל בפרטי, ברשותך, כדי לא להרחיב את הניצלו"ש

למדתי את המשנה בברכות 'לא יקל אדם את ראשו כנגד שער המזרח',

ושאלתי רב שהיה לידי וגר באיזור המקדש 'איזה שער זה שער המזרח?'*,

וענה: אנחנו הר המור, לנו יש את הכותל, לא את הר הבית...

הוא צחק, אבל יש דברים שלא צוחקים עליהם...

נקודה נוספת:

בפשטות, ההלכה נקבעת משיקולים הלכתיים,

ואחרי שהיא נקבעת אומרים סברות מחשבתיות בפרד"ס.

דוג': אם החילזון הוא לא ארגמון זה כי חסרים לו סימנים,

ולא כי אנחנו עוד לא תיקנו את אהבת חינם,

שזו הסיבה שנגנזה התכלת ע"פ כתבי האר"י.

הסברות האמוניות הן סימן ולא סיבה.

אם תהיה פרה אדומה, ויהיה אפר עם ארז, אזוב, שני תולעת ומים חיים, 

גם אם תגיד עד מחר שהדור לא מוכשר - יהיה מותר להיכנס עד בין האולם ולמזבח

כי כך ההלכה אומרת.

אגב, זה סימן שהדור יהיה מוכשר, כנראה,

כי הקב"ה הוא המנהל את המציאות,

ולא תהלוכות בשר ודם..

גילוי נאות: אני משתוקק לעלות להר הבית,

ולא עולה כי רבותיי אוסרים.

זה לא גורם לי להפסיק לייחל ליום שבו נעלה אל הר ד' אל בית א' יעקב,

ולא גרם לי אפילו לא להימנות על קרבן פסח השנה...

לצערי, רבים מדי לא מכילים את המורכבות של הרצון למקדש,

יחד עם ההבנה שאי אפשר, כי זה לא השלב וכו'.

*כנראה שער הרחמים, אגב, אבל אשמח לשמוע דעות נוספות.

אולי נדמה לדודה שהיא מכירה את אחיינית שלה מספיק כדי לדעת שדבר כזה לא יפריע, אז היא אומרת שזה לא יפריע.

אם היא חתכה על כזה דבר כנראה זה מהותי בשבילה.

בעז"ה תמצא מישהי שתעריך את זה. או לפחות לא תהיה לה התנגדות...

עצוב וכואב לשמוע

קצת מניסיון, יש אנשים שהעבודה הרוחנית שלהם זה להסתנכרן עם העולם וללמוד להתהלך בו. ואם זה מנחם, אחרי העבודה הזאת אתה מרגיש אחרת, טוב יותר ורגוע ושליו, ושלם עם עצמך.

שתרגיש טוב במהרה בעז"ה, ותמצא את מקומך ואת רעייתך

עוד לא הגיע זמנך להיעלם.

הלב שבע אכזבות אבל יום אחד יהיה טוב יותר ותמצא את מקומך.

הסימן הכי טוב בעיניי לטוב ולכנות - הוא אנחנו עצמנו.

האם אתה מרגיש טוב ואהבה כלפי אחרים?

אם כן, בוודאי שיש עוד כמוך שאינם רק נצלנים.

כל אחד מאיתנו מסתובב בעולם הזה עם שריטות וקשיחם משל עצמו, החיים מורכבים ללא ספק.

אבל יש ויהיו רגעי אור.

אנחנו נוטים להבליט את החושך כי הטוב הוא המובן מאליו, כי אנחנו בנויים להתגונן מהרע.

אבל מה שזה אומר בתכלס, גם אם לא תמיד מרגישים ככה, שהטוב הוא הרוב. מקיף אותנו בלי שנרגיש.

מותר ליפול לתהומות, זה בסדר להרגיש, אבל לזכור שיש אור בקצה, שהנפילה הזו לא תהיה לנצח.

אחלה כתיבה

הצורך לשים גבולות הוא צרך הכרחי.

לאחרונה באמת עלתה התובה שזה גם נותן קרקע פוריה לדברים שיצמחו ויפרחו.

יש שני צדדים יראה ואהבה.

היראה שמתבטאת בשימת גבולות והיא נותנת בסיס יציב. 

על גבי הבסיס היציב אפשר לפתח ולהצמיח כל פעם את האהבה.

אז בהחלט - די! שמים גבולות! מתוך כך בעזרת ה' הרבה שפע ברכה והצלחה!!

אז מוזמנים לפנות ואני אנסה לעזור

יש להם גם קהילה פיזית?

כמה שדכנים ומיזמים.

כדאי להסתכל לדעתי גם על האתר SAYS.

בהצלחה

זה באמת מקום לרחף בו.

מה שבטוח.

ושאף אחד לא שם לב אלייך, ולכן את חותכת מעוד אחד ועוד אחד למרות שהייתם יכולים להיות מאוד מתאימים.

תאמיני לי תלמדי הרבה יותר על הבחור אם תחליטי להגיד שקר לך ולבחון את התגובה שלו, מאשר להחליט לבחון אם הוא שם לב שקר לך בכלל מלחתכילה.

בכלל הגישה הזאת היא פוטינציאל להיות כדור שלג מתגלגל לחיי זוגיות מתסכלים.

הוא נדרש לעבוד על עצמו לשים לב יותר לדברים שמפריעים לה בדיוק באותה מידה שהיא נדרשת לעבוד על עצמה להרחיב את תחומי הביטוי וההבעה שלה מולו.

אבל אם היא לא יודעת לומר שקר לה זה גם בעיה.

ולגבי עצם המקרה, אולי גם לה היה מעניין ממש שהיא לא שמה לב לקור.

אני צוחקת כי עכשיו שעה אני אומרת לחברה די קר לי בואי לאוטוו כבר

פתאום דוכן של תכשיטים סייל כל הדוכן

מה לא ניקח????

והיא כולה עלק קר לך

הורידה לי את החשק לא לקחתי .

סתם פשוט היה יש ים אנשים

קיצר יש משהו שמעניין לך פחות קר

אבל בדייטים לי ספציפית קפוא

ואני חופרת לבחור שקר לי!

הוא לא יכול לפספס את זה

שהתסכול הכי גדול שלי בדייט היה שנכנסו למסעדה ואז גילנו שאנחנו בטעות בחלק החיצוני שלה אומנם מקורה אבל חיצוני היה שם קור בלתי נסבל.

שזה קטע זה יחסי  כי עם גברים קפוא לי רצח

ועם חברות שלי חם לי כל הזמן המזגן על חום דולק 

זו לא בושה לומר לבחור שקר לך ותשמחי לעבור.

בסוף המטרה שלו שיהיה לך הכי נוח בעולם כדי שתוכלי להביא את כל כולך לפגישה( וגם להיפך כמובן).

אני אישית הייתי שמח אם מישהו תאמר לי מה יגרום לה להרגיש טוב יותר. 

יש כאלו שמתפדחות לומר וסתם סובלות. 

והיא עדיין התפדחה להגיד

אני מקווה שבהמשך היא תגיד שקר לה

זה נושא מספיק חשוב כדי שלפחות תהיה לכם ראיה משותפת לגבי איך נכון להשקיע.

המצב שבו צד אחד משקיע כראות עיניו בכל מיני השקעות וצד שני כלל לא מעורב זה המצב הנפוץ אבל הוא מאוד לא בריא בעיקר בעיתות משבר שבו צד אחד יקבל תרעומת על ההשקעות הגרועות שלו.

וגם איך בן אדם משקיע אומר הרבה מאוד על הנפש של בן האדם ועל איך הוא רואה את העתיד שלו ושל משפחתו.

אם מישהו אחד אחראי על שטיפת כלים, זריקת זבל או ספונג'ה זה לא נורא כל כך אם הפרטנר לא יהיה לו מושג בנושא.

אבל בנושאים כמו ניהול ההון המשפחתי וחינוך הילדים זה מאוד קריטי ששני ההורים יהיו אחראים ביחד.

וזאת כי שני בני הזוג מוציאים ומכניסים (בדרך כלל) ואם לשניהם יש מטרה לחסוך להון עצמי לבית או לחתונות ובר מצוות לצורך העניין לא הגיוני שאחד מבני הזוג על דעת עצמו יחליט להוציא יום אחד הכל על ביטקוין כי הוא ראה טיקטוק ששכנע אותו זה הדבר הנכון.

השקיעו שם בכל מיני שטויות כל מיני אנשים שעבדו בגזברות. חלק קטן הצליח והתעשר (ואז הקיבוץ לא התלונן...) וחלק גדול פשטו את הרגל.

רואים עין בעין ביחס להוצאות וחסכונות, גם אם אחד הצדדים לא מתעסק באופן ההשקעה?

מה דעתך על זה?

בשאלות הגדולות של החיים, עם מי להתחתן, כמה ילדים להביא, איפה לגור, איך לחנך את הילדים, במה לעסוק, צריכה להיות החלטה משותפת או לפחות מעורבות אחראית לדרך, גם בבניית ההון המשפחתי זו החלטה מספיק קריטית בחיים כדי לפנות לזה זמן איכות לדבר על העתיד הפיננסי שלכם.

תוכל להשוות את זה לזוג שצד אחד מעורב בחינוך ילדים עד לשד עצמותיו והצד השני לא יודע איפה הילדים לומדים, לא מה הם לומדים, לא איזה כיתה, לא אם מישהו מציק להם בהית הספר, הוא בקושי יודע כמה ילדים יש לו ואם בכלל ומה השמות שלהם, מתי בר מצווה, לא מעניין אותו כלום בחינוך ילדים.

אז בפיננסים זה המצב הנפוץ.

אבל זו התבוננות חיצונית  צריך לשבור את הסטיגמות

גם בהתחלה זה עלה לי, אבל אולי זה רק עניין של ניסוח.

אם מדברים על שורש העניין אפשר למצוא בדילמה הזו עקרון שהוא אמיתי ולא חיצוני.

למה שיהיה הבדל אם לשניהם המסקנה השווה היא- "אני מיואש/ת וכבר בקושי מנסה" ?

הוא מגדיר את עצמו כנורמלי חוץ מהעובדה שהוא לא מצליח במערכות יחסים, לכן הוא יכול לבודד את חוסר ההצלחה בתחום הזוגי ולהבין שזה לא צובע את כל האישיות שלו. ככה הבטחון העצמי עולה וכך גם המסוגלות שלו לפתור את הבעיה עולה.

בסוג השני יש בעיה בהגדרת הזהות האישית והערך העצמי. הטיפול הוא בהכרח שורשי. 

לבין כמה שהוא באמת

לפעמים רק צריך להחליף כמה אותיות בראש, כמו הדוגמה המפורסמת 'מחשבה-בשמחה'.

בעז"ה בקרוב ממש!

אפשר עדיין להתפלל ולבקש ליד החנוכיה אפילו שהיא כבויה

בע"ה

לשנה הבאה נר איש וביתו

מתוך בריאות ושמחה#

שהתפללתי עליך לישועה שלמה ב"ה.

ניכר שאתה עובר קושי מאוד גדול, תקופה ממושכת

מקווה שאתה מוצא גם בחיים האמיתיים כתובת מיטיבה שתעזור לך ותלווה אותך דרך קושי זה

חזק ואמץ

ב"ה שתראה אור גדול במהרה ממש

"קווה אל ה'

חזק ויאמץ ליבך

וקווה אל ה'"