היא שאלה בתמימות.
"ולמה יש כלכך הרבה חול?
והסירה שטה בכזו מהירות?
ומה זה הדברים האלו שעפים בשמיים?
למה יורדות מהשמיים טיפות של מים?
גם החיות ישנות צהריים? גם להן יש גננת וחברים?
ואיך זה שיש ימים חמים וחלק קרים?
ולמה לפרח יש גבעול?
ולמה דוקא חמישה עלים?
ולמה הפרחים כאן בצבע סגול?
ולמה השמיים בצבע כחול והעננים לבנים?"
והיא בעיניים סקרניות עוד מוסיפה לשאול-
"האם יום אחד אני אדע הכל"?
"עם הזמן אנחנו לומדים", עניתי לה,
"אך תנצלי את התמימות שלך,
את הילדות,
אל תמהרי עם השנים" ..
והיא מוסיפה למשש את הפרחים,
לדרוך על הדשא,
לרוץ בשדות בלי לחשוש מדבר..
ואני יודעת שיום אחד היא תחזור לשדה,
תעמיק שורשים, ותיזכר בעבר..
יום יבוא, והיא תהפוך לעלמה יפה שתצמח ותפרח
ותכבוש את העולם.
והמסע שלה התחיל ממש עכשיו, כאן. ביום קיצי וחם.
עם הרבה סבלנות, מחשבות, ועיניים סקרניות.
ונותר לי רק לה לאחל,
שתמשיך להתעניין, להתפעל, שלא תחסוך בשאלות.
שתזכור שהזמן עושה את שלו,
ולאט לאט גם יגיעו תשובות..



