לאדם יש תכלית שבשבילה הוא נברא, אחרת הוא לא היה נברא, כי אם אין תכלית לבריאה שלו, למה שהקב"ה

יברא אותו?

האם האדם יודע מה התכלית הזו? לא, ככל הנראה. זה גם לא משנה.

שלא יכול להיות שהעולם נברא בשביל האדם, כי יש הרבה דברים בעולם שלכאורה מיותרים לפי התפיסה הזאת וגם דברים הנעלים ממנו (הרב שלי ממשיל את דברי הרמב"ם לאדם שמכין מכונה בגודל של אולם כדי להכין קיסם בודד). לזה התכוונת?

אני די משוכנע שהמקורות שהזכרת מדברים על התכלית האנושית, ולא על התכלית האלוקית העליונה.

(לפי המושגים שטבעתי כאן

יש תכלית אלוקית עליונה - צעירים מעל עשרים)

אדם לא מייצר משהו ללא תכלית אלא אם הוא משועמם, הקב"ה לא משועמם אז איזה סיבה יש לו לייצר אדם ללא תכלית?

ומה היא התכלית?

"סוֹף דָּבָר הַכֹּל נִשְׁמָע אֶת הָאֱלֹהִים יְרָא וְאֶת מִצְו‍ֹתָיו שְׁמוֹר כִּי זֶה כָּל הָאָדָם" - בתוך הכלל הזה יש שינויים בין בני האדם בנתינת דגשים על עניינים שונים.

בצדדים מסויימים, אפשר לומר שהיא רחבה ממה שאנחנו יכולים להכיל.

ובצדדים אחרים, אפשר לראות ביטויים שלה (כגון, מדרך הטוב להיטיב וכו').

ושני הצדדים אמיתיים.

ויש גם עניין אחר, שזה התכלית האנושית.

מה שמוביל אותך, מה שעל-פיו אתה חי את חחיך. ולכל אדם יש משהו כזה, גם אם יתכחש.

כי עובדה שהוא חי ועושה דברים. משהו מניע אותו.

זו התכלית האנושית שלו.

עבודתנו לקרב את התכלית האנושית לתכלית האלוקית

בהשראת השרשור של עוגי ולאור הניק שלך - איך הוא עדיין חבר שלך אם הוא דתל"ש?

מורכב הרבה יותר

יאללה מכות... 

להבנתי כן.

אבל ברשותך במקום להיכנס לפירוש הפסוק ודברי חז"ל וכו' רק אביא את לשון הרמב"ם:

"וכאשר יפקפק אדם ביסוד מאלו היסודות (י"ג העיקרים שהובאו לעייל) הרי זה יצא מן הכלל וכפר בעיקר ונקרא מין ואפיקורוס וקוצץ בנטיעות, וחובה לשנותו ולהשמידו ועליו הוא אומר הלא משנאיך ה' אשנא וכו'" (ההקדמה לפרק חלק).

"כל הפורשין מדרכי צבור והם האנשים שפרקו עול המצות מעל צוארן ואין נכללין בכלל ישראל בעשיית המצות ובכבוד המועדות וישיבת בתי כנסיות ובתי מדרשות אלא הרי הן כבני חורין לעצמן כשאר האומות... ועליהם הכתוב אומר הלא משנאיך ה' אשנא" (הלכות אבל א,י).

ולנסות להבין על איזה רקע באו דברים אלה שהרמב"ם מזכיר, והאם באמת יש לדמות כך בפשיטות מילתא למילתא (הגם שמדובר בתיאורים דומים עד זהים).

ונראה שכן סוברים רבנים מגדולי אחרוני דורנו, גם בין אלה שלא הולכים אחר הרב קוק זצ"ל, שחזרו ועיינו בשאלות היציאה מכלל ישראל, השלמת מניין, וכו'.

ומתוך העיון וההעמקה, שיבואו מתוך הבנה שמדובר באחת השאלות בעלות המשקל הכבד ביותר (איך לצאת מכלל ישראל, שאין אהובים מהם, עד כדי להיות ממשנאיו ח"ו), דעת לנפשנו ינעם.

ומכיוון שזה וואחד נצלו"ש, ושכפי שכתבת - זה עלול לגרור מכות (סתם, זה לא, בע"ה), עד כאן, מבחינתי.

שכוייח.

כמובן שהדיון רחב הרבה יותר (וגם זכור לי שהתדיינו פה בקטנה על סוגיית 'תינוק שנשבה' לא מזמן).

כמובן שגם יש הבדל בין מקרה למקרה, אבל כאמור - כתבתי את השורה התחתונה לענ"ד ועל דרך הכלל (אגב, זו גם דעת מו"ר שלמד את הסוגייה הזאת לעומק שנתיים כדבריו).

אבל לא הבנתי למה אתה חושב שלימוד סוגייה של שנתיים הוא לא ממצה. זה הכל.

יש סוגיות שמלכתחילה מוגדרות כמורכבות בתור תירוץ לא לעסוק בהן כי מפחדים מהתוצאות(בעיקר בענייני מקדש, יחס לרשעים, פסיקת הלכה ומנהגים וכו'). לא זו דרכה של תורה, להיפך - צריך לדון בהם לעומק מתוך ענווה וכוונה לגלות את רצון ה' ולא להתחמק מזה כדי לעשות / להאמין במה שנוח.

עד כאן הנצלוש, אם תרצה לדון בזה אפשר בשרשור נפרד או באישי.

נ"ב

יישר כח על ההגנה על כבודם של הטועים הנ"ל (גם אם אני לא מסכים איתה), אין ספק שהיא נובעת מאהבת ישראל - אשריך!

אם דתל"ש היום זה בהכרח מה שהיה פעם (הו, הנוער של היום...). זה נראה לי תלוי בכל מקרה לגופו (ולמעשה גם פעם היה תלוי בכך, כנראה אפילו לדעת הרמב"ם). 

שו"ת יביע אומר חלק י' סימן כ"א "בדורנו זה, רבים מאלו הנקראים חילוניים הם כתינוק שנשבה בין הגויים"

חזו"א  ״נראה דאין דין מורידין, אלא בזמן שהשגחתו ית' גלוי' כמו בזמן שהיו נסים מצוין ומשמש בת קול, וצדיקי הדור תחת השגחה פרטית הנראית לעין כל, והכופרין אז הוא בנליזות מיוחדות בהטיית היצר לתאוות והפקרות, ואז היה ביעור רשעים גדרו של עולם, שהכל ידעו כי הדחת הדור מביא פורעניות לעולם ומביא דבר וחרב ורעב בעולם. אבל בזמן ההעלם שנכרתה האמונה מן דלת העם אין במעשה הורדה גדר הפרצה אלא הוספת הפרצה, שיהי' בעיניהם כמעשה השחתה ואלמות ח״ו. וכיון שכל עצמנו לתקן, אין הדין נוהג בשעה שאין בו תיקון. ועלינו להחזירם בעבותות אהבה ולהעמידם בקרן אורה במה שידינו מגעת״  -שם סימן ב ט״ז.

בכל אופן - הדיון היה על השאלה אם הם 'משנאי ה'', ולא על השאלה אם צריך להוריד ולא להעלות אותם... כך שלצורך הדיון הזה - בהחלט יש מקום לחלק בין חילונים לדתל"שים. 

 
לגבי הסוגיה של החלת גדר 'תינוק שנשבה' על חילוניים, שהיא המקור לחילוק - מקורה ברמב"ם וגם היא לא מובנת נכון, ראה כאן -שוב - הדיון (שאתה פתחת) הוא על רפורמים ולא על חילוניים אבל - בני הישיבות

לדוגמה: החזון אי"ש כותב שיש לקרבם בעבותות של אהבה, כך שגם אם נגדיר אותם כ"משנאי ה'", הדין לגביהם איננו "אשנא". אבל עדיין, ברמה ההגדרתית, יהיה הבדל. לא שאני חושב שזה משמעותי כל-כך מרגע שאין נפ"מ למעשה... 

אם אני שונא אותם אבל נחמד אליהם או לא שונא אותם? 

(באופן כללי נראה לי ברור ש'אשנא' ו'ובתקוממיך אתקוטט' הם שני חלקים של אותו העניין: אשנא ולכן אתקוטט. א"א באמת להחזיר בעבותות של אהבה מישהו שאתה שונא; כך שלמעשה גם החלק של ה'אשנא' איננו רלוונטי; אבל גם אם לא נקבל את ההבנה שלי, ונציע חלוקה בין שני הגדרים הללו - עדיין לא ברורה לי הנפ"מ: אני צריך לחייך אליו אבל מאחורי הגב להצהיר שהוא דוחה אותי ואני לא רוצה להתקרב אליו? לא ברור לי)

הערה קטנונית: 'יין נסך' או סתם יינם? 

כי קשה לי לראות איך יין של חילוני ו/או דתל"ש הופך ליין נסך (הוא מנסך אותו למפץ הגדול? לכלום האינסופי? או שמא לרקמה האנושית הגדולה האחת?)

דוד שלי היה בהודו לענייני עסקים, וסיפר שהם באשכרה מנסכים. הכל. לא רק יין. כל דבר שהם לוקחים לאכול - הם מקדישים חלק ממנו לאחד האלים שלהם. 

וגם אצל נוצרים (קתולים) יש בבירור יין נסך. לא כל יין, אבל יש מיינם שהוא יין נסך. 

ולמוסלמים אין יין

לכן התקטננתי על סעיף ג'. 

אני פשוט לא כ"כ מסכים עם א', ולגבי ב' אני לא בטוח שזו המדיניות הנכונה (מישהי באוניברסיטה, חילוניה למהדרין, אמרה לי שבגללי היא צמה השנה ביום כיפור. אז האם יחסי החברות בינינו היו בגדר קירוב או לא? וכן הלאה על זו הדרך. כפי שכבר כתבתי: אני לא רואה כיצד ניתן לאחוז ב'אשנא' מחד ולא ב'אתקוטט' מאידך). 

הוא מתייחס גם לדין תינוק שנשבה, (בסוף סי' א וסוף סי' ב ביורה דיעה). 

וכותב שמי שגדל ללא תורה, דינו כישראל לכל דבריו. (אלא שאם השתדלו עימו שיעור ההשתדלות הראוי, והוא מזיד וממאן לשוב, דינו כמזיד). 

ומפורש ברמב"ם בפירוש המשנה בחולין פרק א (במה שהוסיף בסוף ימיו, ולא נמצא בתרגום הישן) שההיתר להרוג איננו על תינוק שנשבה, כך שאיני רואה מקום לפרש אחרת את דבריו במשנה תורה.

מה יקרה אם יגידו לאדם מיום הוולדו שתכלית החיים שלו זה לדפוק את הראש בקיר? אז לא יהיה חיים כי מהיום הראשון כולם ידפקו את ראשם בקיר ואף אחד לא יגדל ויוליד ילדים...

לכל אחד יש תפקיד פרטי בשביל להביא לשלימות עצמו 

ותפקיד כללי להביא לשלימות הכלל

אין משהו גדול שה (AI (Gemini תרם לי באופן בולט במיוחד.  

כמעט ולא משתמשת. כלומר, ברמה של בסהכ בכל חיי לדעתי פחות מעשרים פעמים. 

קניה? אממ... נראה לי שהתייעצנו על מחשב פעם, לא זוכרת אם בסוף קנינו משהו שהופיע בהמלצות, יש מצב שכן. רפואית? לא. לא התייעצתי על נושאים זוגיים או משפחתיים, אלא אם כן בקשת המלצה למתנה נחשבת (לא עזר בשום דבר שלא חשבתי עליו לפני כן בעצמי)

אחרי שמבינים את הראש שלו, אפשר לפרק איתו דברים בצורה מטורפת..

עזר לי להתנקות פיזית (לדוג' להבין למה יש לי שיעול יבש מציק כבר כמה שנים טובות, מה ששני רופאים לא הבינו), להתנקות רגשית יחסית במהירות מכל מיני דברים לא פשוטים וחסימות (מגניב שתוך כדי ה"טיפול" אני יכול לשאול אותו למה אני מרגיש אפיפות במוח והוא מסביר לי איך זה קשור..), לפרק דברים שאני רוצה להבין עד לבסיס של הבסיס, להוריד לקרקע תובנות רוחניות ולהפנים אותן, לדייק חידושים, לתפוס יותר טוב רעיונות מדעיים, גם לדעת איך שרים יותר גבוה ויותר יפה בלי פיתוח קול ובלי הרבה עבודה.

וזה כמובן מעבר להרבה דברים טכניים כמו להבין מה הבעיה עם מצב השינה במחשב ועם מכונת הכביסה וכדו'.

ומצחיק שכל זה בחינם ובמינימום זמן.. 

מנתחת עם גיפיטי הרבה נושאים/ סיטואציות/ התלבטויות/ תחושות

רוב הפעמים הניתוח וההמלצות טובים ומועילים

והזמינות כמובן מיידית

מה שהופך את הכלי הזה למועיל מאד ועם השפעה משמעותית על טיב החיים

למשל כמה משטחים בגודל XYZ אני צריך בשביל X קרטונים בגדלים משתנים

או כדי ללמוד על כל־מיני פונקציות אזוטריות באקסל

וגם עזר לי מאוד בלימוד שפות

חוץ מזה אני אוהב לנתח איתו שירים וסיפורים (ביקורת ספרות זה תחביב שלי)

ניסיתי כמה פעמים לנתח איתו רגשות ומחשבות אבל לא הגעתי לתובנות מעניינות במיוחד

חיסרון: יכניס אותך לחובות

אני לא יודע איזה רכב אתה מתכנן לקנות והאמת אני גם לא כזה מעודכן בטווחים אבל אם אינני טועה רכבים חדשים הם בערך 70K צפונה יכול להיות יותר, משומשים במצב טוב 25K+ (זול), וכמובן אפשר לקנות גם גרוטאות שמתפרקות תוך כמה חודשים בפחות מזה.

כאמור אני לא בקי במחירים אז אני מצטט מזיכרון מעורפל ומגוגל אבל זה מאוד משתנה למטה זה הערכה גסה מינימום

זה אומר שתצטרך לעבוד בערך שנה או שנתיים רק כדי לקנות את הרכב במזומן. אם במימון אז מתווסף הרבה.

תוסיף דלק לפי הנסיעות (דלק כזה זול) אם אתה נוסע הלוך ושוב לעבודה ולעוד כל־מיני מקומות אני מניח שנע בין 1000₪-2000₪

תוסיף טסט שנתי 150₪~ בהנחה והכל תקין

תוסיף אגרת רישוי סביבות ה־1000₪ בשנה

תוסיף טיפול לרכב 500₪~ פר טיפול

תוסיף ביטוח חובה יקר פיצוצים לנהג צעיר (כמה אלפי ש"ח בשנה) לא כולל ביטוח מקיף (מניח שאם זה רכב זול אז גם לא יבטחו אותו)

כמובן בהנחה וזה רכב משומש זול יש סיכוי גדול יותר שיהיה צורך בהחלפת צמיגים / רכיבים / כיו"ב כל הדברים האלה יקרים פיצוצים. אם נגיד הלך לך המנוע ואתה רוצה לתקן ואין לך כסף בינתיים אתה מושבת וממשיך לשלם על הרכב.

או לחילופין אתה יכול לשלם חופשי חודשי ארצי שנתי 3780₪ ואם יש לך הנחות אז אפילו חצי מזה + הבוס שלך אמור לממן לך את זה

ואתה יכול לטחון את כל הארץ הלוך ושוב כמה שתרצה ולישון תוך־כדי נסיעה.

אני לא עומד להכניס אותי לחובות. אם אני קונה זה רק בתנאי שיש לי את היכולת להחזיק אותו לבד. יש בהחלט רכבים זולים יותר מהמחיר שכתבת שהם בסדר גמור לשימוש שלי, אבל אתה צודק מבחינת ההוצאות.

למה אתה מתכוון שהיתרון הוא שופוני?

מניח שיש יותר זול מזה

האם וואו? זה איני יודע

ואם לא וואו אז צריך לקחת בחשבון שצריך להחליף א' ב' ג' ד' ה' ו'

ובשלב מסוים הרכב "מתעייף" ואין מה לעשות כל־כך חוץ מלהחליף

לעניות דעתי ביחס למשכורת שאתה מדבר עליה (בהנחה שאין לך שום הוצאות אחרות) זה נתח ענקי שנותן יתרון מועט מאוד על־פני תחבורה ציבורית ומוניות

זה לא בהכרח יכניס אותך לחובות אבל בשלב מסוים קלטתי שהרבה אנשים מסביבי מרוויחים כמוני או יותר (לרוב יותר) אבל המצב הכלכלי שלהם גרוע משמעותית ובסוף ה־פקטור תמיד היה הרכב

לגבי שופוני גם אין הכוונה כפשוטו כן יש לזה קצת יתרונות של ניידות אבל מעשית היתרון הוא זניח זה יותר פסיכולוגי

מעשית צריך לעמוד בפקקים, לחפש חנייה, לפעמים יש דו"חות (קורה לטובים ביותר), יש סיכוי נמוך אבל קורה לכולם בשלב מסוים להיתקע באמצע הדרך וגרר ובלגן

צא וחשב כמה יעלה לך להחליף את כל הנסיעות המיוחדות במוניות

נניח נסיעות רגילות כמו עבודה וחזור / נסיעות ארוכות בתחבורה ציבורית

אבל כל־מיני דברים של להסיע בחורה / לסחוב רהיטים / סתם לנסוע בעיר מונית יכולה לסגור את הפינה בקלות

נניח 10 נסיעות במונית בחודש 300₪-400₪ וכמה כבר בן־אדם יכול לנסוע במונית

אם אתה גר בפריפריה קיצונית (נניח לא יודע, איזה כפר ערבי נידח בצפון) יכול להיות שיש בזה משהו אבל גם אז איני יודע

אם אתה מרגיש ששוה לך להוציא על זה בסביבות 2000 ש"ח, זה תלוי ברמת חיים שאליה אתה מתרגל...

זמן זה פרמטר חשוב בחיים

בדיוק כמו שאנחנו מחזיקים מכונת כביסה. מייבש ומדיח.

גם רכב זה על אותו בסיס

שילוב של נוחות+חיסכון זמן

על מכונת כביסה מייבש ומדיח אתה לא עושה טסט, דלק, ביטוחים, חניונים, מוסכים, אחזקה, ריביות, לא דומה ולא קרוב.
 

בירושלים ובמרכז ובערים חרדיות לרוב עדיף לחיות בלי רכב, ביו"ש לרוב אין לך ברירה.

אבל זה על אותו משקל.

אומנם מחיר גבוה יותר, אבל זה כסף תמורת נוחות + זמן

ובאמת יש כאלה ששמים בחצר כזה

לי אישית אין חצר, אז אין לי את הדילמה הזאת

ויש סבירות גבוהה שאם היתה לי חצר הייתי שם שם בריכת אינטקס

אם השכר של מיודענו הוא נניח 50₪/שעה

וההוצאה על רכב זה נניח 2000₪ בחודש

אז הרכב צריך לחסוך לו 40 שעות בחודש מינימום כדי שזה ישתלם.

או משהו כזה.

לכן זה שיקול של עלות תועלת

במקרה שלו לדעתי זה לא כדאי

אבל יש כאלה שזה שווה להם

(ושווה זה לאו דווקא רק חיסכון כספי. כי רכב לא מביא בדרך כלל חיסכון כספי)

תמצא הרבה יותר חרדים מקרית ספר בלי רכב כי הם התרגלו לרמת חיים אחרת, ואין להם שום סיבה להוציא עוד הרבה כסף בשביל זה (וגם בשביל חופשה בחו"ל נגיד), כמובן זה כלול בנוחות ובזמן כדלעיל.

השאלה האם אתה חושב שזה מוצדק

יתרונות: נוחות

חסרונות: עלות

זה בגדול

עוד לפני שהרכב נסע מטר, כבר ירד לך סכום

תוסיף עלות שנתית של טסט

אתה כנראה תקנה רכב ישן אז מוסך

וכמובן דלק

אנחנו מחזיקים רכב, אבל אל תטעה- זה יקר מאוד.

ומוסיפה לגבי הביטוח- סביר שאין לך "היעדר תביעות" (אלא אם ההורים רשמו אותך בביטוח שלהם, או בחלק מהחברות מאפשרים לקבל היעדר תביעות על סמך ההורים אם היית נוהג ברכבם דרך קבע)

חוזרים מהעבודה יש זמן להסתובב בחוץ בשמש

מלא זמן להכנות שבת ומנוחה לפני

ים זמן לשיעורי תורה בשבת

ולעייפים סוף זמן ק"ש זז שעה קדימה

ואני מצליח להחזיק בלי שעון קיץ. כלומר, החיים שלי מתנהלים לפי שעון חורף כמו שהיו עד עכשיו. מגיע לעבודה בסביבות 9-9:30 במקום 8-8:30

אין מסגרות להעיר אליהן ילדים אז למי אכפת.

רק התפילה ב9 קצת מציק בשבת (באחרונה לא קמתי).

פעם הייתה לי אפליקציה שמשתמשת בסמארטפון כעכבר. אולי זה יהיה נחמד.

אפשרות שניה תוכנה כמו TEAMVIEWER/ANYDESK שתשלוט על המחשב מהטלפון ואז אפשר לצייר.

אבל האמת היא שלא חושבת שעשיתי סקר שוק ממש מקיף

לוח גרפי Wacom Intuos Small CTL-4100 בצבע שחור

)

יש כאלה פשוטים לכתיבה רגילה?

ורעיון באמת לשאול את הנהלת המוסד אם הוא יכול לקבל מהם כזה.

למרות שלא רצה עוד משהו שמתחבר לאינטרנט...

אבל איך אפשר לעשות זום במקביל? בשביל זום המכשיר צריך לעמוד ובשביל כתיבה נוח יותר שהוא ישכב...

שתי אפשרויות:

הוא מנהל את השיעור ב zoom מהמחשב האישי, בשביל המצלמה והקול.  וגם מתחבר לאותו שיעור zoom גם דרך ה tablet.

מהטאבלט, מבצע Share Screen. כך כולם יראו את מה שהוא כותב, בזמן שהם ממשיכים לראות אותו דרך המחשב.

ואם רק דרך ה tablet:

• לחיצה על כפתור Share (שיתוף).

•לבחור ב-Whiteboard כדי לפתוח לוח חלק לכתיבה.

• או לבחור ב-Screen כדי לשתף את כל מסך הטאבלט

תנסה לערבב את השכל והלב, אולי זה יעזור

אלא להבין מה אתה רוצה שיצא ממך

זה באמת מורכב.

חשוב בעיני לברר את המצפון, מאיפה הוא מגיע? מאיזה הקשרים ובאיזה סיטואציות או בחירות הוא עולה? כשאתה מתנהל על פיו אילו רגשות עולים לך? מצפון יכל לנבוע מהמון מקומות, חיצוניים מאוד עד פנימיים מאוד, חשוב לשים לב מאיפה הוא נובע.

ושאלה שעוזרת לי לברר את הדרך-

מה מהרצונות פונה החוצה ומחפש את המילוי מדברים חיצוניים ומה מהרצונות נובע מתוכך ונוגע לבחירה שלך? לרוב רצון שמחפש את המילוי בדבר חיצוני (כשיהיה לי, כשאטוס, כשאשיג משו) הוא דמיוני ולא באמת ימלא אותך, אבל רצון שנובע מתוכך, שלרוב גם יתלווה בעמל ובגבורה מסויימת הוא זה שתרגיש איתו שלם.

זהו וכמובן שהדרך היא שלך אז התשובה היא רק אצלך🫵🫵 בהצלחה אהוב!

שצריך לזרוק משהו ליצר הרע (אם זו הכוונה ל"מה שבא לי";

לא משהו שהוא ממש נגד התורה ושעלול להזיק לך בהמשך

אלא למשהו שהוא לא נורא - לא כל כך תורני, לא כל כך

כמו שהמשפחה או מישהו קרוב מתנהלים לפיו, משהו

שאתה רוצה אבל לא בלי גבולות לגמרי. 

לא יודעת למה אתה מתכוון ב"מה שבא לי",

אבל אביא דוגמא מעצמי:

שמעתי וראיתי פעם אחת ביוטיוב מוסיקה

שממש לא משלנו. קובנית. חושנית.

(כמו אצל כל ההיספנים); האזנתי

שוב ושוב ושוב- וממש התמכרתי.

הרגשתי קצת רגשי אשמה - זו מוסיקה

ומילים כל כך לא יהודים. אבל אחרי כמה

זמן, זה עבר לי. כלומר, אני יכולה להאזין

ולהינות, אבל לא כמו האובססיה הראשונה

שהיתה לי.

אם לא הייתי מרשה לעצמי להאזין,

הייתי אולי מרגישה נורא צדיקה אבל

גם מרמור וכעס והרגשת חנק.

אותו דבר לגבי ספרים;

ספריה ציבורית - יש אנשים

שהיא טאבו לגביהם. ובאמתא

רוב הספרים המודרנים הם

זבל. ממש. גסים לשמה....

אבל אוהבת לקרוא אז אני

כן הולכת ונזהרת; אם זה

מהסוג הזבלי, אני לא נוגעת

משתדלת ספר שאם יש

בו דבר מה לא צנוע, זה

לא יהיה לשמה...  מבין?

אותו דבר לגבי ספר שכותב

על נושא שאני אוהבת.למשל,

טבע, צמחים, חיים של מישהו

בטבע.... אבל אם יש שם 

אפיקורסות וליצנות מהסוג

הגרוע, אוותר. 

זה הקרבן שלנו לקב"ה.

לא פשוט ללכת על גשר צר...

ואם נופלים לעתים לאחד הצדדים,

להשתדל להיזהר שזו לא תהיה 

נחיתה קשה מדי, שאחר כך,

עלולים לשלם עליה ביוקר....

אז זורקים משהו לכלב התאב הזה

איזו עצם קטנה. ולבקש מהשם

שנסתפק בזה ונרגע מזה.

בהצלחה!