לאדם יש תכלית שבשבילה הוא נברא, אחרת הוא לא היה נברא, כי אם אין תכלית לבריאה שלו, למה שהקב"ה
יברא אותו?
האם האדם יודע מה התכלית הזו? לא, ככל הנראה. זה גם לא משנה.
שלא יכול להיות שהעולם נברא בשביל האדם, כי יש הרבה דברים בעולם שלכאורה מיותרים לפי התפיסה הזאת וגם דברים הנעלים ממנו (הרב שלי ממשיל את דברי הרמב"ם לאדם שמכין מכונה בגודל של אולם כדי להכין קיסם בודד). לזה התכוונת?
אני די משוכנע שהמקורות שהזכרת מדברים על התכלית האנושית, ולא על התכלית האלוקית העליונה.
(לפי המושגים שטבעתי כאן
אדם לא מייצר משהו ללא תכלית אלא אם הוא משועמם, הקב"ה לא משועמם אז איזה סיבה יש לו לייצר אדם ללא תכלית?
ומה היא התכלית?
"סוֹף דָּבָר הַכֹּל נִשְׁמָע אֶת הָאֱלֹהִים יְרָא וְאֶת מִצְוֹתָיו שְׁמוֹר כִּי זֶה כָּל הָאָדָם" - בתוך הכלל הזה יש שינויים בין בני האדם בנתינת דגשים על עניינים שונים.
בצדדים מסויימים, אפשר לומר שהיא רחבה ממה שאנחנו יכולים להכיל.
ובצדדים אחרים, אפשר לראות ביטויים שלה (כגון, מדרך הטוב להיטיב וכו').
ושני הצדדים אמיתיים.
ויש גם עניין אחר, שזה התכלית האנושית.
מה שמוביל אותך, מה שעל-פיו אתה חי את חחיך. ולכל אדם יש משהו כזה, גם אם יתכחש.
כי עובדה שהוא חי ועושה דברים. משהו מניע אותו.
זו התכלית האנושית שלו.
עבודתנו לקרב את התכלית האנושית לתכלית האלוקית
בהשראת השרשור של עוגי ולאור הניק שלך - איך הוא עדיין חבר שלך אם הוא דתל"ש?
מורכב הרבה יותר
יאללה מכות...
להבנתי כן.
אבל ברשותך במקום להיכנס לפירוש הפסוק ודברי חז"ל וכו' רק אביא את לשון הרמב"ם:
"וכאשר יפקפק אדם ביסוד מאלו היסודות (י"ג העיקרים שהובאו לעייל) הרי זה יצא מן הכלל וכפר בעיקר ונקרא מין ואפיקורוס וקוצץ בנטיעות, וחובה לשנותו ולהשמידו ועליו הוא אומר הלא משנאיך ה' אשנא וכו'" (ההקדמה לפרק חלק).
"כל הפורשין מדרכי צבור והם האנשים שפרקו עול המצות מעל צוארן ואין נכללין בכלל ישראל בעשיית המצות ובכבוד המועדות וישיבת בתי כנסיות ובתי מדרשות אלא הרי הן כבני חורין לעצמן כשאר האומות... ועליהם הכתוב אומר הלא משנאיך ה' אשנא" (הלכות אבל א,י).
ולנסות להבין על איזה רקע באו דברים אלה שהרמב"ם מזכיר, והאם באמת יש לדמות כך בפשיטות מילתא למילתא (הגם שמדובר בתיאורים דומים עד זהים).
ונראה שכן סוברים רבנים מגדולי אחרוני דורנו, גם בין אלה שלא הולכים אחר הרב קוק זצ"ל, שחזרו ועיינו בשאלות היציאה מכלל ישראל, השלמת מניין, וכו'.
ומתוך העיון וההעמקה, שיבואו מתוך הבנה שמדובר באחת השאלות בעלות המשקל הכבד ביותר (איך לצאת מכלל ישראל, שאין אהובים מהם, עד כדי להיות ממשנאיו ח"ו), דעת לנפשנו ינעם.
ומכיוון שזה וואחד נצלו"ש, ושכפי שכתבת - זה עלול לגרור מכות
(סתם, זה לא, בע"ה), עד כאן, מבחינתי.
שכוייח.
כמובן שהדיון רחב הרבה יותר (וגם זכור לי שהתדיינו פה בקטנה על סוגיית 'תינוק שנשבה' לא מזמן).
כמובן שגם יש הבדל בין מקרה למקרה, אבל כאמור - כתבתי את השורה התחתונה לענ"ד ועל דרך הכלל (אגב, זו גם דעת מו"ר שלמד את הסוגייה הזאת לעומק שנתיים כדבריו).
אבל לא הבנתי למה אתה חושב שלימוד סוגייה של שנתיים הוא לא ממצה. זה הכל.
יש סוגיות שמלכתחילה מוגדרות כמורכבות בתור תירוץ לא לעסוק בהן כי מפחדים מהתוצאות(בעיקר בענייני מקדש, יחס לרשעים, פסיקת הלכה ומנהגים וכו'). לא זו דרכה של תורה, להיפך - צריך לדון בהם לעומק מתוך ענווה וכוונה לגלות את רצון ה' ולא להתחמק מזה כדי לעשות / להאמין במה שנוח.
עד כאן הנצלוש, אם תרצה לדון בזה אפשר בשרשור נפרד או באישי.
נ"ב
יישר כח על ההגנה על כבודם של הטועים הנ"ל (גם אם אני לא מסכים איתה), אין ספק שהיא נובעת מאהבת ישראל - אשריך!
אם דתל"ש היום זה בהכרח מה שהיה פעם (הו, הנוער של היום...). זה נראה לי תלוי בכל מקרה לגופו (ולמעשה גם פעם היה תלוי בכך, כנראה אפילו לדעת הרמב"ם).
שו"ת יביע אומר חלק י' סימן כ"א "בדורנו זה, רבים מאלו הנקראים חילוניים הם כתינוק שנשבה בין הגויים"
חזו"א ״נראה דאין דין מורידין, אלא בזמן שהשגחתו ית' גלוי' כמו בזמן שהיו נסים מצוין ומשמש בת קול, וצדיקי הדור תחת השגחה פרטית הנראית לעין כל, והכופרין אז הוא בנליזות מיוחדות בהטיית היצר לתאוות והפקרות, ואז היה ביעור רשעים גדרו של עולם, שהכל ידעו כי הדחת הדור מביא פורעניות לעולם ומביא דבר וחרב ורעב בעולם. אבל בזמן ההעלם שנכרתה האמונה מן דלת העם אין במעשה הורדה גדר הפרצה אלא הוספת הפרצה, שיהי' בעיניהם כמעשה השחתה ואלמות ח״ו. וכיון שכל עצמנו לתקן, אין הדין נוהג בשעה שאין בו תיקון. ועלינו להחזירם בעבותות אהבה ולהעמידם בקרן אורה במה שידינו מגעת״ -שם סימן ב ט״ז.
בכל אופן - הדיון היה על השאלה אם הם 'משנאי ה'', ולא על השאלה אם צריך להוריד ולא להעלות אותם... כך שלצורך הדיון הזה - בהחלט יש מקום לחלק בין חילונים לדתל"שים.
לגבי הסוגיה של החלת גדר 'תינוק שנשבה' על חילוניים, שהיא המקור לחילוק - מקורה ברמב"ם וגם היא לא מובנת נכון, ראה כאן -שוב - הדיון (שאתה פתחת) הוא על רפורמים ולא על חילוניים אבל - בני הישיבות
לדוגמה: החזון אי"ש כותב שיש לקרבם בעבותות של אהבה, כך שגם אם נגדיר אותם כ"משנאי ה'", הדין לגביהם איננו "אשנא". אבל עדיין, ברמה ההגדרתית, יהיה הבדל. לא שאני חושב שזה משמעותי כל-כך מרגע שאין נפ"מ למעשה...
אם אני שונא אותם אבל נחמד אליהם או לא שונא אותם?
(באופן כללי נראה לי ברור ש'אשנא' ו'ובתקוממיך אתקוטט' הם שני חלקים של אותו העניין: אשנא ולכן אתקוטט. א"א באמת להחזיר בעבותות של אהבה מישהו שאתה שונא; כך שלמעשה גם החלק של ה'אשנא' איננו רלוונטי; אבל גם אם לא נקבל את ההבנה שלי, ונציע חלוקה בין שני הגדרים הללו - עדיין לא ברורה לי הנפ"מ: אני צריך לחייך אליו אבל מאחורי הגב להצהיר שהוא דוחה אותי ואני לא רוצה להתקרב אליו? לא ברור לי)
הערה קטנונית: 'יין נסך' או סתם יינם?
כי קשה לי לראות איך יין של חילוני ו/או דתל"ש הופך ליין נסך (הוא מנסך אותו למפץ הגדול? לכלום האינסופי? או שמא לרקמה האנושית הגדולה האחת?)
דוד שלי היה בהודו לענייני עסקים, וסיפר שהם באשכרה מנסכים. הכל. לא רק יין. כל דבר שהם לוקחים לאכול - הם מקדישים חלק ממנו לאחד האלים שלהם.
וגם אצל נוצרים (קתולים) יש בבירור יין נסך. לא כל יין, אבל יש מיינם שהוא יין נסך.
ולמוסלמים אין יין 
לכן התקטננתי על סעיף ג'.
אני פשוט לא כ"כ מסכים עם א', ולגבי ב' אני לא בטוח שזו המדיניות הנכונה (מישהי באוניברסיטה, חילוניה למהדרין, אמרה לי שבגללי היא צמה השנה ביום כיפור. אז האם יחסי החברות בינינו היו בגדר קירוב או לא? וכן הלאה על זו הדרך. כפי שכבר כתבתי: אני לא רואה כיצד ניתן לאחוז ב'אשנא' מחד ולא ב'אתקוטט' מאידך).
הוא מתייחס גם לדין תינוק שנשבה, (בסוף סי' א וסוף סי' ב ביורה דיעה).
וכותב שמי שגדל ללא תורה, דינו כישראל לכל דבריו. (אלא שאם השתדלו עימו שיעור ההשתדלות הראוי, והוא מזיד וממאן לשוב, דינו כמזיד).
ומפורש ברמב"ם בפירוש המשנה בחולין פרק א (במה שהוסיף בסוף ימיו, ולא נמצא בתרגום הישן) שההיתר להרוג איננו על תינוק שנשבה, כך שאיני רואה מקום לפרש אחרת את דבריו במשנה תורה.
מה יקרה אם יגידו לאדם מיום הוולדו שתכלית החיים שלו זה לדפוק את הראש בקיר? אז לא יהיה חיים כי מהיום הראשון כולם ידפקו את ראשם בקיר ואף אחד לא יגדל ויוליד ילדים...
לכל אחד יש תפקיד פרטי בשביל להביא לשלימות עצמו
ותפקיד כללי להביא לשלימות הכלל
כותבת בלשון נקבה, מיועד לכולם כמובן.
1. האם את מרגישה שהחברה החרדית מייצגת את היהדות כפי שאת מאמינה בה?
2. האם את מרגישה שיש סתירה בין היהדות לבין הדרך של החברה החרדית?
3. האם את לוקחת דעות של פוסקים חרדיים בחשבון? האם אותם הפוסקים לוקחים דעות של הרבנים שלך בחשבון?
ואגיד גם למה אני שואלת.
פתאום הגעתי למסקנה שמדייקת את הקושי שלי עם החברה החרדית.
זה שהם (כחברה) לא מתגייסים, נגד גיוס וכו- מובן בעיניי הקושי.
הקושי שלי הוא עם האמירה שהם "מחזיקים את עולם התורה", או שומרים על היהדות וכו. וגם שצריך לתת להם חופש דת…
כשהאמת עבורי היא, שהחברה החרדית לא מייצגת את היהדות כפי שאני ורבנים ורבניות שאני מעריכה תופסים אותה.
ואף לעתים נוגד.
ואפשר כמובן להגיד שהכל טוב כל עוד גם לי וגם לחרדים יש חופש דת. אבל החברה החרדית לעתים לא מאפשרת את חופש הדת שלי.
ובטח שלא נושאת את לפיד היהדות.
אז האמירה שאולי אנחנו כחברה צריכים "להחזיק" אותם כי הם תורמים לעולם הרוחני והיהודי במדינה, לא רלוונטית עבורי, כי הם מקדמים גישות נוגדות יהדות.
הם מייצגים את עצמם. ויש עוד אנשים שמזדהים איתם. אבל הם לא "היהדות", ולעתים אף להפך
כלומר, המגזר החרדי מנסה לעבוד את השם כפי שהוא מבין. כפי שהוא קיבל מדורות על גבי דורות...
הוא מנסה לשמור על הגחלת ולהעביר את הלפיד הלאה, ללא פשרות העלולות לפגוע במסירה
הזו. אז, כן, זה כרוך בהסתגרות. בלא להיות מעורב בכל מיני דברים שלא שייכים , לנסות לחיות
על טהרת הקודש, ככל האפשר. הוא לא חידש דבר, אין כזה דבר יהדות מתחדשת. אותו
דבר לפני השואה, בגולה, אותו דבר עכשיו. אז אם צורת חיים זו נראית לאחרים כרגרסיה,
בסדר. לכל אחד יש את הבחירה שלו.
הדבר היחיד, מחילה, שהתחדש הוא דווקא המונח ציונות. ציונות מעל הכל.
וכי ציון לא מוזכרת במקורותינו? עוד לפני שמדינת ישראל קמה? זו המצאה
חדשה? אנחנו לא אוהבים את ארץ ישראל? אנחנו לא יודעים שזו ארץ
הקודש ו"של נעליך מעל רגלך?"
מה הסיפור הזה עם הציונות? המושג הזה ה ו א שהתחדש. ה ו א
שהוביל למדינה שלא אליה התכוון הקב"ה כשהוציא אותנו ממצרים.
לא כתוב שאם תתיישבו בארץ ישראל ותשימו אותו כערך ראשון לפני
הכל- א ז תזכו לקיים את מצוותי. ההיפך.
אני יודעת שאני מתקרבת לתפוח אדמה לוהט: הצבא.
זה באמת נורא קשה. והגיוני שמי שלא לומד יתגייס.
אלא, שיש בעיה. הצבא לא ערוך בכלל לבחורים
חרדים. ואת זה שמענו מבחורים שהיו שם.
אם היתה התחשבות, באמת, אין בעיה.
אבל, לשלוח אותם למקום שבו הכשרות
לא משהו, ההפרדה בין גברים ונשים..
נו...
כחרדית לא טיפוסית, גם לי קשה עם
זה, אי ההליכה לצבא. אבל אני מבינה
את החשיבה הזו, את החשש הזה -
ויותר מכך, אני יודעת שגדולי
הרבנים מסתייגים מזה. לא סתם.
אולי לגברים נשואים שאינם
אברכים זה קל יותר. אבל לבחורים
רווקים...שלא לדבר על בחורות.
זה לא טוב. מאוד ל א טוב.
אני, מאוד הייתי רוצה לחיות כך, כמותם. לא כל כך מצליח לי. אבל להודות שהם
העילית - כן. אני מודה. יש דברים שאני לא מתחברת אליהם במיוחד, אבל אלה
לא דברים מהותיים. ב"ה. ואם עולה לפעמים איזה מרד פנימי חצוף, אז בד"כ,
זו הבעיה שלי. הגרסא דינקותא שטורחת להזכיר לי שהחינוך שלי לא היה חרדי טיפוסי.
ניתן לראות את זה בעצם העובדה שאני
משתתפת ב...פורום הזה. בכל זאת, זה פורום מעורב, וחרדית "אמיתית"
לא היתה משתתפת בו. אז אני לא מאשימה אותה בצרות אופקין ורגרסיה
אלא, אני יודעת שהיא ההולכת בדרכי ישראל סבא ולא אני. ויש לי הרבה מה ללמוד ממנה.
והפורום הזה, מאוד נבון וחביב ומעניין ולפעמים גם משעשע. באמת והמשתתפים באמת
נחמדים ועדינים וגם יראי שמים.
גיט שעבאס!
בעבר הייתי עונה בוודאי
היום אני מסתכלת אחרת
קשיי העבר (וגם ההווה) עזרו (ועוזרים) לי לבנות דברים שאני מאד מרוצה מהם
וכנראה לא הייתי מגיעה אליהם לולא הקשיים
זה מצד אחד
מהצד השני הייתי שמחה לחיים נטולי קשיים או מופחתי קשיים מורכבות החיים..
כלומר, זה משהו שמתנגד לנו כדי שנשים לב אליו, קצת כמו "כאב" במובן הפיזי.
כמה התנגדות צריך בדרך כדי להתפתח
לא שמישהו שאל אותי קודם
אבל אולי יום אחד אני אבין שזה היה נצרך כמו שהבנתי על קשיים מהעבר
אני חושב שבשלב מסויים לומדים שצריך ללמוד יותר "להכיל" ופחות להתנגד.
זה עוזר לשנות את המציאות בטווח הרחוק, בעיקר. אבל בטווח הקצר עוזר לי לחיות טוב ולישון טוב ולא להיות במקום שבו "קשה" לי במובן של להרגיש שקשה.
הגדרה טובה
כשההתנגדות יורדת
גם הציפייה יותר מותאמת
קושי צפוי הוא יותר קל
איך את מגדירה את זה?
זה קושי שחוזר על עצמו
אז אני יודעת (או לומדת לדעת) מראש מה או מי הגורם/ים
ויודעת (או לומדת לדעת) להתייחס בהתאם
אם זה קושי חדש
זה הזמן לניסוי וטעייה עד להגדרת הגורמים ולהתוויית הדרך המתאימה ביותר
אי אז בגיל 30 וקצת.
זה את היכולת "להגדיר" (הנה יצא ממני המתכנת) קשיים כדי להתחיל לעבוד איתם.
זה אומר שקורה לך משהו שאתה לא נהנה ממנו אבל אתה לא חסר אונים כלפיו וגם יודע לדחות אותו למחר או לשים לב להתקדמות.
Stand a little taller
Doesn't mean I'm lonely when I'm alone
What doesn't kill you makes a fighter
Footsteps even lighter
Doesn't mean I'm over cause you're gone
יש כאלה שהייתי מוותרת
ומאמינה שהייתי נבנית גם בלעדיהם
עברתי כל מיני דברים בחיים. והייתי במקומות שלא ברור לי כיום איך יצאתי מהם…
כשאני מסתכלת אחורה, אני רואה איך זה חלק ממה שגרם לי להיות מי שאני כיום. אבל לא הייתי מזמינה שום דבר כזה, גם אם הייתי יודעת איך אצא מזה. משתדלים לראות את הטוב מהמצב הנתון, אבל זה לא אומר שהייתי בוחרת בזה. ואני עדיין מצולקת מדברים שעברתי. אבל משתדלת כל יום לגדול מזה ולהתקדם הלאה.
כל קושי שעוברים, עלול להשאיר משקעים. ויש את הפחד להתעורר יום אחד ולחזור אחורה, להרגיש שוב שם בקושי הזה ולא להיות עם כוחות להתמודד.
לכתחילא כן
כיון שאם חלק מהקשיים לא היו קיימים בחיי
הייתי חוסכת הרבה סבל (וזבל)
בדיעבד חלקם לא
כיון שזה חשף אותי להבנות עמוקות כלפי עצמי
והביא אותי למי שאני כיום
על החלקים ה"עצובים" או המורכבים בחיים (שגרמו לי בדיעבד לבזבוז כוחות והרבה עצב)
הייתי מוותרת
בבחינת "לא הם ולא שכרם"
אבל
בדיעבד, בגלל שהמורכבויות לימדו אותי הרבה
ובזכותם אני מי שאני
אז הם 'עזרו' לי ללמוד מהם איך להמשיך הלאה.
ואפשר להעמיק ב"תורת מנחם", תשמ"ד חלק ד', שבת מסעי סעיף י"ב-
בקצרה הרבי מילובביץ' מסביר על עניין המסעות ממדרגה למדרגה [כפי שידוע שהבעש"ט עסק במסעות שיש בנפש האדם].
בדיעבד אני באמונה שלמה בהקב"ה ובראייה של הטוב של מה זה בנה בתוכי.
אני? לכתחילה? הייתי מוותר.
אבל איזה מזל שהקב"ה מנהל את המציאות...!
אפשר להגיב שם אנונימי. כאילו, מה? תהיו טבעונים, תמהונים, מתנגדי חיסונים, זה לא משנה, יש לך אמת? לך איתה. אבל למה להבנות שרפואה טבעית זה דבר להתבייש בו חחח
(כן מבין זה לא למעיישה ופורום מת וכו' והכל כאן בדיחה שאני בכוונה לא מתייחס אליה. תהיות לאור ההצפה של הנושא והדיון)
עם כמויות הספאם שם באמת צריך ניהול
ויסיר מהם כל מחלה, וירפא לכל גופם, ויסלח לכל עוונם,
וישלח ברכה והצלחה בכל מעשי ידיהם עם כל ישראל אחיהם, ונאמר אמן
ונהנה לריב עם עצמו בפינה שכוחת "אל" כדי לפרוק עצבים 😂😂😂
אבל בטח זה דוגמא קלאסית למה שנקרא להאכיל את הטרולים
משתעממים מספרים סיפורים זה לא דוקטורט אבל אם כבר מעניין אם כך למה הוא מגיב מאנונימיי? או שהוא מגיב מאנונימי רק בקללות חח ואז אני מבין אותו
לאן נעלמו מגיבים שעד לא מכבר, היו?
הנני כאינני, והים נסוג.... הכל בסדר?
אולי הכוונה שלך לפורומים אחרים?
אין כאן בערוץ 7 כאלו ניקים.
- הנני כאינני
- הים נסוג
תשאל את משה
כי למשל @בין הבור למים פעיל בפורום מסויים מאוד ולא מוכר בכלל כאן.
מבולבלת מאדדדדהתכוונתי למגיבה שכתבה שירים מאוד יפים שאחד מהמגיבים (צדיק יסוד עולם (?) ניתח אותם).
נכון. נזכרתי שלא קוראים לה כך, השורה האחרונה שחזרה בתגובה שלה היתה: והים נסוג...
אני הנני כאינני - הכל בסדר איתו.
העיקר שהכל בסדר
מדי פעם יוצא לי להתעסק עם אנשים שיש להם פגמים גנטיים.
לא סתם פגמים גנטיים, אלא כאלה שעלולים לגרום להם לסבול מאוד כשהם יהיו מבוגרים (נניח 50 פלוס).
נניח שיש למישהו גן מסוים, שמעלה משמעותית את הסיכון שלו לחלות בפרקינסון.
האם כדאי לדעת על זה מראש?
כן! כי יש מה לעשות. תזונה נכונה, הימנעות מדברים מסוימים, הקפדה על דברים אחרים, כל אלה יכולים להוריד את הסיכון.
בנוסף לדברים שכבר הוכחו כיעילים, יש הרבה מאוד אפשרויות להצטרף למחקרים חדשים בתחום, כולל מחקרים שבוודאי אין בהם סכנה (למשל השפעת הליכה יומית של חצי שעה וכיוצ''ב על הסיכון לחלות. גם אם בסוף יתברר שזה לא יעיל, זה בוודאי לא פוגע).
לצערי, יש כאלה שמסרבים לפעול לפי ההנחיות האלה. לא רק שהם לא רוצים לנסות להצטרף לניסויים, הם מסרבים להתרגש ולעשות את הדברים שגבר הוכחו כיעילים.
לפעמים הסירוב נובע מחוסר חשק לבצע שינויים משמעותיים בחיים. קשה להפסיק לעשן, קשה לרדת במשקל, מבין.
לפעמים הסירוב נובע ממחשבה שחיים פעם אחת, אז עדיף ליהנות לפני גיל 60 כמה שיותר, ומקסימום בגיל 60 נחלה. אבל לפחות לפני כן היה כיף.
אבל סיבת הסירוב הכי לא מובנת לי, דווקא כאדם דתי, היא ''השגחה''. אנשים שאומרים לי בפה מלא, שהם לא חוששים מהמחלה שהגנטיקה שלהם מובילה אליה, כי ה' שומר עליהם. אני שומע משפטים כמו:
בעז''ה יהיה בסדר.
רפואה זה אחלה אבל בסוף יש בורא לעולם.
אי אפשר להילחם במה שכבר נגזר עליך.
וכו' וכו'.
התשובות האלה מגיעות כמעט תמיד מאותו המגזר. ולמען האמת תת מגזר.
זה פשוט כואב לי. לא זאת הייתה כוונת המשורר. ה' יתברך תמיד אוהב אותי ותמיד יהיה לי רק טוב, זה שיר קליט ולא דרך חיים או דרך לקבל החלטות.
אם 70% מהאנשים עם הגן הזה חלו בפרקינסון בגיל 60, אז ל-70% מהאנשים עם הגן שלך לא יהיה רק עוד יותר טוב ועוד יותר טוב. להפך, המצב שלך יילך ויתדרדר.
אם אתה אומר שזה לא יקרה לך כי ה' שומר עליך, אתה מתעלם מזה שעל 70% מ''קרובי המשפחה שלך'' הוא ''לא שמר'' (כלומר לפי שיטתך, שכך נמדדת השמירה...).
פשוט עצוב לי וכואב לי על האנשים האלה. שהאמונה העיוורת תגרום להם למות צעירים ומסכנים, במקום שהם יילחמו על החיים שלהם ואולי ינצחו במלחמה.
לפורום של טבת והלאה...
בס"ד
לא תמיד כשפותחים, הפורום הוא מחודש טבת. חיפשתי מקום בו אפשר לכתוב
את התאריך (טבת, למשל) ולא מצאתי. אז לפעמים מופיע פורום עתיק
איזשהו. לא מבינה למה ומדוע...
איך מגיעים לפורום העכשווי (מאתמול, שלשום) - ניסיתי בכותרות המציינות
מספרים גבוהים (2000+) למשל, אבל זה לא מעיד על אקטואליות הפורום.
ועוד משהו: הזמן המופיע ממול לתגובות לא הזמן הנכון. למשל 11.00
במקום 13.00 וכד'.
יש לי, כלומר, אין לי, שום כשרון טכני ולבטח זה משהו פשוט
אבל לא יודעת איך.
תודה!
מה פירוש "עבר עריכה"? מצד מי, הצוות? ומדוע?
תודה רבה!
או שרשום הניק שביצע (הניק שכתב את ההודעה ועשה עריכה ושינוי)
או שעריכה בוצעה ע"י מנהל הפורום - ואז זה בד"כ להסיר תוכן שלא ראוי לפרסום פומבי.
פרטי העריכה רשומים באותיות אדומות.
כאשר נכנסים לערוך פוסט שכתבת - בדקות הראשונות לאחר שליחת הפוסט, אפשר לערוך "בשקט" אין אינדיקציה שהפוסט עודכן.
רק אם מעדכנים אחרי די זמן, 10 דק נניח, אז מופיעה השורה האדומה שהפוסט עודכן.
(ויש גם מגבלות מתי ניתן לערוך. פוסט שקיבל תגובות, ננעל/נחסם לעריכה די מהר אחרי קבלת התגובה הראשונה.)
לא הגיוני ולא ברור איך יכול להיות שאת נכנסת לפורום כל שהוא ואת רואה הכי למעלה הודעות שאינן הכי חדשות שנכתבו בפורום.
אולי תצלמי בפעם הבאה את המסך שאת מקבלת?
את יכולה, אם תרצי, גם להעביר לי בשיחות האישיות.
שנבין מה הבעיה אצלך.
הזמן שמופיע - כנראה גם זו בעיה במחשב שלך.
השעון במחשב שלך נכון?
בס"ד
תודה על שתי התשובות.
1. השעון בסדר גמור.
2. אעקוב אם אמנם זה כך (שמופיעות ההודעות החדשות קודם)
3. לא משמעותי אבל מדוע צריך לדעת שהניק (מה זה ניק?...מאיזו מילה?) ערך את תגובתו? מה זה משנה לנו?
4. בבקשה, מה זה פצל"ש (או משהו כזה), אני לא מהדור שלכם, ידידי הצעירים.
אבל את רוב הדברים אני מבינה.....
יישכויח!
3. ניק מלשון nickname(כינוי). הכוונה למשתמש בפורום
4. פצלש זה פיצול אישיות - אדם אחד שמשתמש בשני כינויים
בכל מקרה זו אותה הכוונה
אדם אחד, שני שמות
ואם בפיצול עסקינן, למה כשאני פותחת את האזור האישי,
שואלים: האם יש לך פיצול אישיות?......
עניתי המון פעמים: כן. כן. כן....(לא נותן ברירה אחרת)
כך שיש לי כבר פיצול אישיות לעילא ולעילא, אבל
אני לא מבינה מה העניין כאן. זה גם קשור לשם?
או שזה הפסיכולוג של האתר......
תודה!!
לפעמים כשאני מתחבר לפורום ונכנס לשיחות האישיות, במקום לראות את רשימת הניקים איתם התכתבתי, הניק שלי מופיע, משום מה, בכל השורות. במקום הניקים הנכונים שהיו אמורים להיות שם
ואז כשאני לוחץ על ניק, זה גורם שאני כאילו רוצה להתכתב עם עצמי.
ואז מופיעה השורה ההזויה "האם יש לך פיצול אישיות"
הפתרון לצאת מזה הוא רענון הקישור וזה מסתדר.
ולמה אדם אחד משתמש בשני כינויים ועוד מצהיר על זה?!
ברכה והצלחה!
הרבה פעמים, וזה קרה כאן בפורומים בגלים ובתקופות, היו טרולים שעשו צחוק ושיגועים וגם הטרדות. אותו אחד פתח והשתמש בניקים שונים כדי להטריל..
ויש גם שימושים לגיטימיים.
מישהו/מישהי עם ניק ותיק ומוכר, רוצים לשאול שאלה שלא תסגיר מי הוא השואל או השואלת.
דברים רגישים שלא רוצים לחשוף מבחינת הזיהוי של הניק הותיק.
לחסוך מבוכה, להסתיר משהו, להיות אנונימי בשאלה ספציפית.
וזה א ח ר י עריכה?
אז התת פורום הזה צריך להיות חסום איכשהו ולא כך פרוש לעיני כל
בכלל, כל כך מהר עלולים לגלוש בפורום , לדברים כאלה, ללשון
הרע, לפגיעה במישהו על ידי התלוצצות עליו (גם בתכתובת על
החצאיות ראיתי כזה דבר; אפשר לענות יפה או להתעלם על ידי
מעבר טבעי לנושא אחר אבל לא להוציא לבן אדם את הנשמה
ולעשות אותו כלעג וקלס לעיני כולם....זה לא יפה.
הכי מרגיז שזה משעשע (אללי) ומושך להמשיך לקרוא -
כעין בידור - זה לא מתאים לפורום רציני כמו שהפורום
הזה נועד להיות, לפי הבנתי, וכך הוא רוב הפעמים.
מאד קל בפורום לכתוב כל העולה
על רוחנו; האם פנים מול פנים גם היינו מעזים
להתבטא כך?
ועוד - חושבת שנושא שעלול להיגרר לתגובות
מזלזלות, או שעוסק בעניניים שהצניעות די
יפה להם - צריך לעבור מהר ובנימוס
(כלפי זה המתחיל בנושא כזה, אפילו
ברצינות כי משהו מטריד אותו) לנושא אחר
ואפשר לאמר שבפורום הזה לא מרחיבים
בדברים כאלה, כי...כי....יש כאן ילדים קטנים!.....
וגם אם מישהו רוצה לשפוך את הלב
והנושא חריג, לא צריך לפרט יותר מדי -
זה לא בריא, זה לא נאות ויש דברים
שהשתיקה יפה להם. כלומר, מבינה
שזה מקום שאפשר לחשוף הכל
כי אף אחד לא מכיר, אבל בכל
זאת, קצת להתאפק. למרות שנורא
מושך לפרוק הכל. ואני מדברת גם
על עצמי. שלא אסחף מדי
בקלי קלות אפשר להיסחף.
שלא נהפוך לצהובון מרוב שיעמום
או סקרנות. הכי יפה ומעניין זה
חילופי הדברים הרציניים, החקירות
והדיבורים בנושאים חשובים.
לא צריך לרדת למכולת!
אם ראית תגובה מסוימת שלדעתך אין מקומה בפורום, את תמיד יכולה ללחוץ על כפתור הדיווח ואז זה מגיע למנהלי הפורום לבדיקה.
יש לך זיכרון צילומי לניקים …