לאדם יש תכלית שבשבילה הוא נברא, אחרת הוא לא היה נברא, כי אם אין תכלית לבריאה שלו, למה שהקב"ה
יברא אותו?
האם האדם יודע מה התכלית הזו? לא, ככל הנראה. זה גם לא משנה.
שלא יכול להיות שהעולם נברא בשביל האדם, כי יש הרבה דברים בעולם שלכאורה מיותרים לפי התפיסה הזאת וגם דברים הנעלים ממנו (הרב שלי ממשיל את דברי הרמב"ם לאדם שמכין מכונה בגודל של אולם כדי להכין קיסם בודד). לזה התכוונת?
אני די משוכנע שהמקורות שהזכרת מדברים על התכלית האנושית, ולא על התכלית האלוקית העליונה.
(לפי המושגים שטבעתי כאן
אדם לא מייצר משהו ללא תכלית אלא אם הוא משועמם, הקב"ה לא משועמם אז איזה סיבה יש לו לייצר אדם ללא תכלית?
ומה היא התכלית?
"סוֹף דָּבָר הַכֹּל נִשְׁמָע אֶת הָאֱלֹהִים יְרָא וְאֶת מִצְוֹתָיו שְׁמוֹר כִּי זֶה כָּל הָאָדָם" - בתוך הכלל הזה יש שינויים בין בני האדם בנתינת דגשים על עניינים שונים.
בצדדים מסויימים, אפשר לומר שהיא רחבה ממה שאנחנו יכולים להכיל.
ובצדדים אחרים, אפשר לראות ביטויים שלה (כגון, מדרך הטוב להיטיב וכו').
ושני הצדדים אמיתיים.
ויש גם עניין אחר, שזה התכלית האנושית.
מה שמוביל אותך, מה שעל-פיו אתה חי את חחיך. ולכל אדם יש משהו כזה, גם אם יתכחש.
כי עובדה שהוא חי ועושה דברים. משהו מניע אותו.
זו התכלית האנושית שלו.
עבודתנו לקרב את התכלית האנושית לתכלית האלוקית
בהשראת השרשור של עוגי ולאור הניק שלך - איך הוא עדיין חבר שלך אם הוא דתל"ש?
מורכב הרבה יותר
יאללה מכות...
להבנתי כן.
אבל ברשותך במקום להיכנס לפירוש הפסוק ודברי חז"ל וכו' רק אביא את לשון הרמב"ם:
"וכאשר יפקפק אדם ביסוד מאלו היסודות (י"ג העיקרים שהובאו לעייל) הרי זה יצא מן הכלל וכפר בעיקר ונקרא מין ואפיקורוס וקוצץ בנטיעות, וחובה לשנותו ולהשמידו ועליו הוא אומר הלא משנאיך ה' אשנא וכו'" (ההקדמה לפרק חלק).
"כל הפורשין מדרכי צבור והם האנשים שפרקו עול המצות מעל צוארן ואין נכללין בכלל ישראל בעשיית המצות ובכבוד המועדות וישיבת בתי כנסיות ובתי מדרשות אלא הרי הן כבני חורין לעצמן כשאר האומות... ועליהם הכתוב אומר הלא משנאיך ה' אשנא" (הלכות אבל א,י).
ולנסות להבין על איזה רקע באו דברים אלה שהרמב"ם מזכיר, והאם באמת יש לדמות כך בפשיטות מילתא למילתא (הגם שמדובר בתיאורים דומים עד זהים).
ונראה שכן סוברים רבנים מגדולי אחרוני דורנו, גם בין אלה שלא הולכים אחר הרב קוק זצ"ל, שחזרו ועיינו בשאלות היציאה מכלל ישראל, השלמת מניין, וכו'.
ומתוך העיון וההעמקה, שיבואו מתוך הבנה שמדובר באחת השאלות בעלות המשקל הכבד ביותר (איך לצאת מכלל ישראל, שאין אהובים מהם, עד כדי להיות ממשנאיו ח"ו), דעת לנפשנו ינעם.
ומכיוון שזה וואחד נצלו"ש, ושכפי שכתבת - זה עלול לגרור מכות
(סתם, זה לא, בע"ה), עד כאן, מבחינתי.
שכוייח.
כמובן שהדיון רחב הרבה יותר (וגם זכור לי שהתדיינו פה בקטנה על סוגיית 'תינוק שנשבה' לא מזמן).
כמובן שגם יש הבדל בין מקרה למקרה, אבל כאמור - כתבתי את השורה התחתונה לענ"ד ועל דרך הכלל (אגב, זו גם דעת מו"ר שלמד את הסוגייה הזאת לעומק שנתיים כדבריו).
אבל לא הבנתי למה אתה חושב שלימוד סוגייה של שנתיים הוא לא ממצה. זה הכל.
יש סוגיות שמלכתחילה מוגדרות כמורכבות בתור תירוץ לא לעסוק בהן כי מפחדים מהתוצאות(בעיקר בענייני מקדש, יחס לרשעים, פסיקת הלכה ומנהגים וכו'). לא זו דרכה של תורה, להיפך - צריך לדון בהם לעומק מתוך ענווה וכוונה לגלות את רצון ה' ולא להתחמק מזה כדי לעשות / להאמין במה שנוח.
עד כאן הנצלוש, אם תרצה לדון בזה אפשר בשרשור נפרד או באישי.
נ"ב
יישר כח על ההגנה על כבודם של הטועים הנ"ל (גם אם אני לא מסכים איתה), אין ספק שהיא נובעת מאהבת ישראל - אשריך!
אם דתל"ש היום זה בהכרח מה שהיה פעם (הו, הנוער של היום...). זה נראה לי תלוי בכל מקרה לגופו (ולמעשה גם פעם היה תלוי בכך, כנראה אפילו לדעת הרמב"ם).
שו"ת יביע אומר חלק י' סימן כ"א "בדורנו זה, רבים מאלו הנקראים חילוניים הם כתינוק שנשבה בין הגויים"
חזו"א ״נראה דאין דין מורידין, אלא בזמן שהשגחתו ית' גלוי' כמו בזמן שהיו נסים מצוין ומשמש בת קול, וצדיקי הדור תחת השגחה פרטית הנראית לעין כל, והכופרין אז הוא בנליזות מיוחדות בהטיית היצר לתאוות והפקרות, ואז היה ביעור רשעים גדרו של עולם, שהכל ידעו כי הדחת הדור מביא פורעניות לעולם ומביא דבר וחרב ורעב בעולם. אבל בזמן ההעלם שנכרתה האמונה מן דלת העם אין במעשה הורדה גדר הפרצה אלא הוספת הפרצה, שיהי' בעיניהם כמעשה השחתה ואלמות ח״ו. וכיון שכל עצמנו לתקן, אין הדין נוהג בשעה שאין בו תיקון. ועלינו להחזירם בעבותות אהבה ולהעמידם בקרן אורה במה שידינו מגעת״ -שם סימן ב ט״ז.
בכל אופן - הדיון היה על השאלה אם הם 'משנאי ה'', ולא על השאלה אם צריך להוריד ולא להעלות אותם... כך שלצורך הדיון הזה - בהחלט יש מקום לחלק בין חילונים לדתל"שים.
לגבי הסוגיה של החלת גדר 'תינוק שנשבה' על חילוניים, שהיא המקור לחילוק - מקורה ברמב"ם וגם היא לא מובנת נכון, ראה כאן -שוב - הדיון (שאתה פתחת) הוא על רפורמים ולא על חילוניים אבל - בני הישיבות
לדוגמה: החזון אי"ש כותב שיש לקרבם בעבותות של אהבה, כך שגם אם נגדיר אותם כ"משנאי ה'", הדין לגביהם איננו "אשנא". אבל עדיין, ברמה ההגדרתית, יהיה הבדל. לא שאני חושב שזה משמעותי כל-כך מרגע שאין נפ"מ למעשה...
אם אני שונא אותם אבל נחמד אליהם או לא שונא אותם?
(באופן כללי נראה לי ברור ש'אשנא' ו'ובתקוממיך אתקוטט' הם שני חלקים של אותו העניין: אשנא ולכן אתקוטט. א"א באמת להחזיר בעבותות של אהבה מישהו שאתה שונא; כך שלמעשה גם החלק של ה'אשנא' איננו רלוונטי; אבל גם אם לא נקבל את ההבנה שלי, ונציע חלוקה בין שני הגדרים הללו - עדיין לא ברורה לי הנפ"מ: אני צריך לחייך אליו אבל מאחורי הגב להצהיר שהוא דוחה אותי ואני לא רוצה להתקרב אליו? לא ברור לי)
הערה קטנונית: 'יין נסך' או סתם יינם?
כי קשה לי לראות איך יין של חילוני ו/או דתל"ש הופך ליין נסך (הוא מנסך אותו למפץ הגדול? לכלום האינסופי? או שמא לרקמה האנושית הגדולה האחת?)
דוד שלי היה בהודו לענייני עסקים, וסיפר שהם באשכרה מנסכים. הכל. לא רק יין. כל דבר שהם לוקחים לאכול - הם מקדישים חלק ממנו לאחד האלים שלהם.
וגם אצל נוצרים (קתולים) יש בבירור יין נסך. לא כל יין, אבל יש מיינם שהוא יין נסך.
ולמוסלמים אין יין 
לכן התקטננתי על סעיף ג'.
אני פשוט לא כ"כ מסכים עם א', ולגבי ב' אני לא בטוח שזו המדיניות הנכונה (מישהי באוניברסיטה, חילוניה למהדרין, אמרה לי שבגללי היא צמה השנה ביום כיפור. אז האם יחסי החברות בינינו היו בגדר קירוב או לא? וכן הלאה על זו הדרך. כפי שכבר כתבתי: אני לא רואה כיצד ניתן לאחוז ב'אשנא' מחד ולא ב'אתקוטט' מאידך).
הוא מתייחס גם לדין תינוק שנשבה, (בסוף סי' א וסוף סי' ב ביורה דיעה).
וכותב שמי שגדל ללא תורה, דינו כישראל לכל דבריו. (אלא שאם השתדלו עימו שיעור ההשתדלות הראוי, והוא מזיד וממאן לשוב, דינו כמזיד).
ומפורש ברמב"ם בפירוש המשנה בחולין פרק א (במה שהוסיף בסוף ימיו, ולא נמצא בתרגום הישן) שההיתר להרוג איננו על תינוק שנשבה, כך שאיני רואה מקום לפרש אחרת את דבריו במשנה תורה.
מה יקרה אם יגידו לאדם מיום הוולדו שתכלית החיים שלו זה לדפוק את הראש בקיר? אז לא יהיה חיים כי מהיום הראשון כולם ידפקו את ראשם בקיר ואף אחד לא יגדל ויוליד ילדים...
לכל אחד יש תפקיד פרטי בשביל להביא לשלימות עצמו
ותפקיד כללי להביא לשלימות הכלל
תות?
אבל נחכה לשם הרשמי כדי לוודא
60 לשעה
80 לשעה
לא כולל הפסקות אוכל
בתור מי ששנים גדל על זה שהתורה נמצאת רק אצל החרדים..
למרבה ההפתעה משהו בליבי מושך אותי דווקא לרוח הלימוד של הדת"ל.
אני לא מכיר הרבה, אבל נשמע לי שיש שם משהו יותר בריא.
תוכלו להחכים אותי בנושא?
אשמח לשמוע גם את מי שחושב שזה לא נכון.
לומדת במוסדות חרדיים ותמיד נמשכתי לדתל, משהו היה נשמע לי מאוזן יותר, אהבת עם ישראל, ארץ ישראל, השילוב שלהם בתורה, השמחה שראיתי שם......
מבינה מאוד מאיפה זה מגיע.....
אין פה דרך נכונה או לא נכונה, לכל נשמה יש את מה שמושך אותה, אצלי אישית כרגע הבנתי כמה דברים על הדתל ועל מגזרים בכללי אבל לא משנה מה דעתי, רק תדע שכנראה זה קורה לעוד ופשוט תבדוק עם עצמך מה בדיוק הנקודה שמושכת אותך לשם, נניח אם זה הדגש אהבת העם והארץ(כמו שהיה אצלי) פשוט תעתיק אתזה לחיים שלך...
לאידעת מזה אומר חרדי ומה נער גבעות אבל הדרך חיים שלי היא לקחת את הטוב מכל המגזרים, יכול להיות שיתאים גם לך... אם לא-יכול גם להיות שהדרך של הנשמה שלך היא באמת יותר בדרך הדתל ופחות בחרדי....
אגב, יכול להיות שדווקא בגלל שכל השנים אמרו לך שהתורה האמיתית היא אצל החרדים ולא אצל המזרוחניקים-אתה עכשיו אולי קצת בהלם שזה לא נכון ורוצה לברר את זה...
בקיצור, תנסה, הרב קוק נשמע לך דתל? תנסה ללמוד אותו, רבנים אחרים? תחפש ספרים או מאמרים ופשוט תקרא, תראה אם זה מה שהנשמה שלך חיפשה......
ובין אם כן ובין אם לא-תמיד אפשר לשלב, זה קשה מאוד ועבודת חיים אבל אתה יכול להיות עם כובע וחליפה ולאהוב את כל עם ישראל, למרות שלפעמים זה לא נראה ככה😅🫣😅
באמת בהצלחה🙏🙏
(אני צעירה ולא מעל עשרים אבל פשוט תפס אותי מאוד... לא לסקול אותי😜🫣)
הוא אולי הלך שחור לבן, וגם לא היה פתוח.
בסוף גם היום, קח את החבר'ה מחרשה - הם לא חרדים, הם שמורים כמו חרדים אבל הראש אחר
זה מגזר עם התנהלות. ושם הרב קוק לא שייך.
ומבחינת תפיסת עולם ותפיסת התורה, הרב קוק אמנם זכה לכבוד מהחזו"א שבא לפגוש אותו (החזוא את הרב קוק, ושמא היה זה הרב שך?) אבל בדעותיהם היו שונים.
נאמר כך, הרב קוק הסמיך את הרב צבי יהודה להיות אחראי על הוצאת כתביו - שכידוע הם ליקוטים מכלל פנקרי הראי"ה והכתבים שהשאיר אחריו. דהיינו הרצי"ה נחשב לממשיך בפשטות של הרב קוק.
האם הרצי"ה נחשב חרדי, ואפילו קיצוני? אני סבור שהתשובה ברורה.
אבל המחשבה של הרב קוק מאוד פתוחה ורחבה
באופן שהוא כמעט ההיפך הגמור מהקו המרכזי של הדרך החרדית של ימינו.
התשובה שלך מאוזנת ובוגרת.
תיקון קל: המגזר החרדי אוהב את העם לא פחות מהדתי לאומי. הוא פשוט מסתגר יותר מהטעמים שלו.
זו ממש טעות לחשוב אחרת.
אבל (נקדימון), הבה לא נגרר שוב למחלוקת דאז. בבקשה. טוב?
תודה, מחמיא לי מאוד❤️😅
אני לא מדברת על אנשים אלא על המגזרים, מההיכרות שלי עם שני המגזרים-שניהם לא אוהבים במיוחד אחד את השני וזה הגיוני, הרבה פעמים כשאנחנו בטוחים בצדקת הדרך שלנו עלולים קצת לדחות את הדרך של האחר(למרות ששבעים פנים לתורה וכל הדרכים כן צודקות לאנשים שהולכים בהן...) וגם כשמחנכים ילדים צריך לחנך אותם שהדרך שלנו נכונה, אמנם לא שהדרך של השני שגויה, לכן אני גם מדברת רק על המגזר ולא על האנשים אבל בכללי-במוזגות הלימוד של שני המגזרים די מחנכים לכך שהדרך של האחר שגויה...
האנשים עצמם אוהבים אחד את השני, לפחות רובם, מי שמתייחס לואהבת לרעך כמוך יותר משהו מתייחס לצורה בה חינכו אותו....
ומה הכוונה ב"רוח הלימוד"? איך לומדים גמרא והלכה? או שאתה מתכוון לתפיסה של התורה עצמה ולאופן שהיא מתממשת בחיים.
תלך ללמוד במקום של דת"ל שמושך אותך
לא חייב שזה יהיה ה-ישיבה שלך, אפשר ערב בשבוע.
תלמד תורה במקומות שנוגעים בך ומתחברים לך. לפעמים זה אפילו לא עניין של הגדרה מגזרית אלא מי הרב הספציפי ומה רוח המקום מבחינת אווירה
מכירה איש צדיק שלמד במגוון ישיבות על ספקטרום מגזרי מאוד מאוד רחב (אני עצמי הייתי בהלם, למרות שמכירה אותו). ברובן כאיש נשוי. מבחינת מגזר שלו הוא בערך כמו הבית בו גדל, זה לא היה מתוך בלבול, אלא מתוך ללמוד תורה. גם מרבנים שהם לא רבנים שקשורים למגזר שלו.
בקיצור- לא הכל חייב להיות בתוך תבנית מוגדרת. אתה בין לבין? תלמד גם מפה וגם מפה.
לאט לאט אני מניחה שתמצא דרך שלך.
נורא קל היום לאתר, תסתכל על הדברים השונים ותראה מה משכנע אותך ולמה אתה מתחבר (אפשר לשלב כמובן)
בהצלחה רבה
יש את אתר ישיבה עם שיעורים רבים של רבנים שונים (נדמה לי בעיקר של רבני מרכז ושלוחותיה) :
יש את הבית מדרש הוירטואלי של ישיבת הר עציון:
בית המדרש הוירטואלי - VBM ע"ש ישראל קושיצקי
יש את האתר YBM של ישיבת מעלה אדומים:
ישיבת מעלה אדומים | YBM - מאגר השיעורים
יש את האתר של גל עיני של הרב גינזבורג (כיוון חסידי) :
גַּל עֵינַי - השער לפנימיות התורה
יש את האתר של הרב מלמד וישיבת הר ברכה:
יש אתר של הרב אבינר:
הרב הגאון שלמה אבינר – שיעורי הרב שלמה אבינר
האתר של ישיבת שיח (הרב שג"ר) :
אולי לדגש על לימודי אמונה ומחשבה? אולי לדרך החינוך? אולי בכלל בהקשר ישיר לעניין העם והארץ?
מה עדיף?
ידע?
טיולים?
חיבור להתיישבות?
חקלאות?
אני בדיוק מתלבט בעניין
ומסעות
זה אכן אחד הדברים החשובים ביותר שמקבלים מהשנים היפות בתנועת הנוער. טיולים, מסעות, מחנות קיץ
מכל דבר פה (אולי חוץ מחקלאות)
יש לי קצת ואני לאט לאט מקבל עוד.
אני לא חושב שזה סותר,
ודווקא לפעמים זה דברים מקבילים ומשליכים אחד לשני.
מה האסוציאציה הראשונית שעולה בכם כשאתם רואים חרדי?
אותם הקילקולים שראה רבי ישראל סלנט כשהקים את תנועת המוסר.
בעניין הזה המציאות מוכיחה, לצערינו, שנפש החיים טעה כשכתב שלימוד גמרא מתקן את מידותיו של האדם. תנועת המוסר צדקה.
למעשה כבר קדם הרמח"ל ותיאר במדויק בהקדמה למסילת ישרים את המצב שבו החכמים לא לומדים מוסר והבעלבתים גם לא לומדים מוסר. ללמוד על מנת לעשות.
על כל אדם/מגזר איזשהו.
מה עולה כשרואים חילוני?
מה עולה כשרואים עץ?
האם אתם מסתכלים על הדרך שלי בעין טובה או רעה?
אז זהו- כשאני רואה חרדי שמח עם מלא חיים- אני שמח ומעריך. בדרך כלל אלה חסידים.
כשאני רואה חרדי שכלוא בתוך המגזריות שלו, או בתוך דרך שהוא לא רוצה להיות חלק ממנה, שרואים על הפרצוף שלו מלא אתכפיא- אני מרחם עליו..
ותמיד תוהה אם טוב לו באמת בדרך הזו
+ באופן כללי הגישה שלי שעדיף שכל אחד יתקן את המגזר שאליו הוא 'שייך' ולא מגזרים אחרים
אז היחס הכללי שלי הוא בעיקר 'זה עושה את החיים קלים לגור באזור שלידו יש חרדים - שטיבלך/קניית ארבעת המינים/בתי מדרש שפתוחים במשך היום וכו' '
אמור מעתה: באצבע לקו 72 קלוריות, וב100 גרם לקו 532
ארץ השוקולדאחרונהישבתי אתמול, מאוחר בלילה, עם חבר.
שנינו עריקים (אני מאתמול.. מזל טוב!), שנינו עובדים ולומדים כמה שעות בערב.
סיפרתי לו שהציעו לי מסלול מיוחד לחרדים. משהו תקדימי שעוד לא היה.
לא רוצה להרחיב בפרטים, רק אומר שלכאורה אין שום מניע דתי לסרב לו. זה אפילו יותר טוב רוחנית מהעבודה שלי היום.
אמרתי לו: "יוסף, אתה בא?"
זה לקח כמה דקות, כמה שתיקות.
ואז זה השפריץ ממנו החוצה:
"לא רוצה ללכת למקום שלא אוהבים אותי שם",
"לא רוצה ללכת למקום שרוצים שאשתנה"
"מקום שיאהבו אותי רק אם אהיה כמו כולם".
פתאום הבנתי, המסלול שאני הולך להתגייס אליו, לא יתרום כלום לצבא. הוא סוג של מסלול מומצא כדי לגייס אותי בכל מחיר.
אתם פשוט מנסים לשנות אותי.
גלית דיסטל, במה זכית שיצאו מפיך המילים האלו: "רוצים שהחרדים יתגייסו? ... זה לא יבוא בקללות. זה לא יבוא בכפייה. ... זה יבוא כשנקשיב למצוקה שלהם. ... אפשר לפתור את זה. אפילו בקלות. אם רק נעצור רגע להקשיב להם"
"אני רוצה שתדעו אחיי החרדים, אתם לא לבד, ספינת הדגל של הימין מאחוריכם במאה אחוז ולא כנדבה ולא כתרומה אלא כי אתם סיירת המטכ"ל של הזהות היהודית במדינה הזו''.
היא תקפה בחריפות את הקואליציה: "מה שקורה עכשיו הוא בלתי נסבל. על לפיד אמרה: "מרכז בור ונבער שמי שעומד בראשו אין לו אפילו תעודת בגרות ושהיהודי הקדוש בעיניו הוא ישו, ובזכות שמאל קיצוני, לב המדינה הזו נדחק לשוליים".
היא הזהירה: "אתם יושבים כאן זחוחים ולא מבינים איזו רעידת אדמה תתרגש עליכם, אנחנו על סיפו של הר געש, אני כרגע עומדת על הלבה ומתריעה - לא יימשך יותר מצב שבו רוב יהודי ציוני יהיה מדוכא, לא יימשך! אנחנו מילימטר מלהבעיר את האדמה הזאת, אתם לא מבינים? כמה אפשר לדכא?''
"אני ממש לא אופטימית, אלא מודאגת מאוד מפני העתיד, כי ברור לי שגם אם החרדים יתגייסו זה לא ירגיע את הרוחות, כי תמיד ימשיכו להיות נגדם טענות: 'למה מפרידים בין גברים ונשים?' 'למה משקיעים כל כך הרבה כסף בהתאמת חטיבות לאורח חיים חרדי?' ועוד, אבל אני גם מאמינה בלב שלם שהקב"ה הוא זה שמנהל אותנו ורוצה שנגיע לימים טובים יותר. אז כן, עוד יהיה טוב, ועד שזה יקרה אני מבטיחה להמשיך לפעול"
"הדבר שפועם בי יותר מכל הוא לא תחושת הביטחון, אלא דווקא תחושת החופש. חופש כערך עליון חופש מקסימלי בכל תחום אפשרי. החופש שלי כיהודייה לבנות בית על אדמת אבותיי כי זוהי האדמה שלי ושל בני עמי. החופש של יזמים ישראלים צעירים חרוצים ומלאי מוטיבציה לבנות עסק משגשג מבלי לשאת את עולו של המגזר הציבורי ואני יודעת כמה עול זה מכביד, סחבתי אותו על כתפיי במשך שנים לא מעטות".
"החופש של בני האדם להיות בטוחים בכל מקום. החופש של נשים ערביות לזכות בלילה אחד שקט ונטול חרדה מבלי להתהפך במיטה ולתהות האם בנם יהיה קורבן לאלימות. החופש של נשים חרדיות לבחור במחיצה ציבורית כי זהו צו מצפונם וזוהי בחירתן החופשית הלגיטימית והמלאה. החופש של כל הורה לבחור את חינוך ילדיו על פי תפיסת עולמו גם כשמדובר בהורה חרדי".
"החופש הנפלא להתבטא ולהחליף רעיונות מבלי לחשוש מהענישה המצמררת ואכזרית של משטרת התקינות הפוליטית. החופש של הציבור לצרוך רעיונות ולגבש מחשבות מתוך היצע של תקשורת חופשית. כי שוק חופשי הוא מחשב חופשית. החופש של נבחרי הציבור שיושבים בכנסת הזאת לממש את רצון העם מבלי לחשוש מאיום השוט הבלתי נראה אך קיים תמידית של מערכת אכיפת החוק, שלא תמיד חקר האמת הוא נר לרגליה ולא תמיד רדיפת הצדק הוא המנוע שמניע אותה".
בתחילת דבריה סיפרה ח"כ דיסטל על הוריה שלא הורשו לגעת בירקות בשוק באיראן על מנת שלא "יטמאו" אותן ביהדותם, ובהמשך הדברים אמרה: "המערכת הפוליטית כמו שילבה הידיים מימין ומשמאל כדי ליצור אחדות, אלה שהאחדות הזאת איננה כוללת את אבי ואת אמי. הם נדרשים כעת אחר כבוד פשוט לזוז הצידה. הוריי אמנם אינם טמאים עוד, הם רק המחלה שבגללה קם לו גוש הריפוי, הם רק הפגם שבגללו קם לו גוש השינוי, הם רק אבן בנעל של ישראל הראשונה שבגללה קם לו גוש האיחוי. אבי ואימי ולמעלה משני מיליון בני אדם חרדים, דתיים, מזרחים ומסורתיים הפכו שקופים או נלעגים או מוחרמים או נרדפים והכל בשם איזו אחדות מזויפת שבאה להסתיר שיסוי עמוק מאוד ושנאה עמוקה ביותר".
העסק ישן..
תתחילו להפציץ
