הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ יֶשׁ לוֹ שִׂמְחָה מִזֶּה שֶׁמְּנַצְּחִין אוֹתוֹ 
"זַמְּרוּ לְמִי שֶׁמְּנַצְּחִין אוֹתוֹ וְשָׂמֵחַ" -
כִּי צְרִיכִין לְנַצֵּחַ אוֹתוֹ יִתְבָּרַךְ כִּבְיָכוֹל,
כִּי אַף-עַל-פִּי שֶׁנִּדְמֶה לְהָאָדָם
שֶׁהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ אֵינוֹ רוֹצֶה לְקָרְבוֹ
מֵחֲמַת שֶׁקִּלְקֵל הַרְבֵּה,
וְגַם עַכְשָׁו אֵינוֹ מִתְנַהֵג כָּרָאוּי כִּרְצוֹנוֹ יִתְבָּרַךְ,
אַף-עַל-פִּי-כֵן צָרִיךְ הָאָדָם לְחַזֵּק עַצְמוֹ בְּיוֹתֵר,
וּלְהִשְׁתַּטֵּחַ עַצְמוֹ לְפָנָיו וְלִפְרֹשׂ כַּפָּיו אֵלָיו יִתְבָּרַךְ
שֶׁיְּרַחֵם עָלָיו
וִיקָרְבֵהוּ לַעֲבוֹדָתוֹ,
'כִּי אַף-עַל-פִּי-כֵן, אֲנִי רוֹצֶה לִהְיוֹת יִשְׂרְאֵלִי';
נִמְצָא שֶׁרוֹצֶה לְנַצֵּחַ אֶת הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ כִּבְיָכוֹל -
וְהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ יֶשׁ לוֹ שִׂמְחָה מִזֶּה שֶׁמְּנַצְּחִין אוֹתוֹ כִּבְיָכוֹל.
(שיחות הר"ן, ס"ט)
"זַמְּרוּ לְמִי שֶׁמְּנַצְּחִין אוֹתוֹ וְשָׂמֵחַ" -
כִּי צְרִיכִין לְנַצֵּחַ אוֹתוֹ יִתְבָּרַךְ כִּבְיָכוֹל,
כִּי אַף-עַל-פִּי שֶׁנִּדְמֶה לְהָאָדָם
שֶׁהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ אֵינוֹ רוֹצֶה לְקָרְבוֹ
מֵחֲמַת שֶׁקִּלְקֵל הַרְבֵּה,
וְגַם עַכְשָׁו אֵינוֹ מִתְנַהֵג כָּרָאוּי כִּרְצוֹנוֹ יִתְבָּרַךְ,
אַף-עַל-פִּי-כֵן צָרִיךְ הָאָדָם לְחַזֵּק עַצְמוֹ בְּיוֹתֵר,
וּלְהִשְׁתַּטֵּחַ עַצְמוֹ לְפָנָיו וְלִפְרֹשׂ כַּפָּיו אֵלָיו יִתְבָּרַךְ
שֶׁיְּרַחֵם עָלָיו
וִיקָרְבֵהוּ לַעֲבוֹדָתוֹ,
'כִּי אַף-עַל-פִּי-כֵן, אֲנִי רוֹצֶה לִהְיוֹת יִשְׂרְאֵלִי';
נִמְצָא שֶׁרוֹצֶה לְנַצֵּחַ אֶת הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ כִּבְיָכוֹל -
וְהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ יֶשׁ לוֹ שִׂמְחָה מִזֶּה שֶׁמְּנַצְּחִין אוֹתוֹ כִּבְיָכוֹל.
(שיחות הר"ן, ס"ט)
