סְדִינִים בְּדִידוּת פּוֹרֵשׂ הָאֹפֶק
לְהֲלוּמֵי אֵמוּן, גְּבָעוֹת נְמוּכוֹת שׁוֹקְעוֹת
חֲשָׁשׁ אוֹחֵז בָּהֶן
דּוֹחֵף מָטָה בְּכֹל כֹּחַ
אַל
יוֹנִים תִּשָׂאנָה זַיִת וְעַלְעַלִּים וְשֶׁקֶר
הֵן
מָה זָעִיר כָּבוֹד שֶׁעוֹד נִשְׁאַר.
רַחֲמִים נוֹקְשִׁים עָלַי פַּח
בְּבַקָּשָׁה
לֹא לִמְחֹק צֵל בָּאַכְזְרִיּוּת
גִּירִים שֶׁלָּכֶם מְמַהֲרִים מִדַּי פַּסִּים,
מְמָאֲנִים מִדַּי
נִדּוֹן לַמָּוֶת מִתְחַנֵּן עַל חֵרוּתוֹ,
וְאַתֶּם מִשְׁפָּט
וְהוּא קַו שָׁבוּר וּמְקֻפָּל וּמְרֻסָּק.
וְהַתַּחְתִּית קְרוֹבָה מְאֹד
עָפָר חֲרוּךְ
(לא מעכשיו אבל)
גם כשמנסים שוב ושוב ושוב.