אנחנו , ותנשמי עמוק נתעלם מהצפירה, כי נאמר תהלים . אני תמיד מנסה לשכנע אותה להגיד איתי תהלים , אבל הפעם זה יצליח לי . 

נשבר לי סופית ממצעד האבל הזה . אני מוצאת את עצמי בוכה אוטומטית -אני חושבת שאני פשוט שטופת מוח מגיל 0  . משהו לא נכון , באיך שאנחנו מעבדים את הצער . גם אני באגף החינוך , ואמורה הערב להשתתף בטקס שבו ידליקו שישה נרות לזכר ששת המליונים...זה פשוט נראה לי כל כך מגוחך , שאני מקווה שלא אפרוץ בצחוק היסטרי מרוב מבוכה. 

החלטתי שמספיק עם זה. 

אני גדלתי בבית יעקב.

שם באמת הדגישו לנו שבניסן לא מתאבלים (לדוגמא, אין הספדים, גם אם זאת הלוויה של גדול הדור).

בצפירות עמדו כל בית הספר ואמרו תהילים יחד, כדי "לגייר" את הטקס.

יום השואה שנקבע על ידי הרבנות הוא עשרה בטבת.

בציבור החרדי דווקא יש המון המון על השואה, היא רקע לספרי מתח ולסתם ספרים וכל דבר. אבל איכשהו לא יצאתי עם טראומה אלא עם הרגשה כמה חשוב לדעת ולזכור כדי לא להיות תמימים. בדיוק הפוך מהקטע של לעולם לא עוד שהוא באמת נבוב.

אולי זה בזכות זה שבגיל קטן ממש לא נחשפתי לזוועות. הספר הכי קשה שקראתי היה הרוח שגברה על הדרקון, וזה ספר קשה אבל יוצאים ממנו ברוממות נפש. הוא באמת מדגיש את הגאולה והאמונה.

המרד והמרי הם לא נקודה טובה בעיני כי הם היו המיעוט (ובצדק, אסור להגיד "הלכו כצאן לטבח", אבל זה נושא לדיון אחר).

בקיצור, הטקסים עם הצפירה, שלקוחים מאומות העולם, באמת לא מוצלחים בעיני. הם הופכים את האבל למעיק וכזה שרוצים להתחמק ממנו, לא לזכור אותו. בדיוק מה שכתבת ובדיוק ההפך מהמטרה.

וואי וואי איך הוצאת פתאום משהו שהיה לי בלב כל השנים ולא ידעתי לכתוב.

חזרתי הערב מהטקס. התפאורה היתה תמונות עם מדי אסיר באוושביץ ואיך לא הטלאי הצהוב , וגדרות תיל . ואני חשבתי ,זה פשוט חולה. להבדיל אלף אלפי הבדלות -ישו היה כל מיני דברים , אבל הנוצרים בחרו לקחת כסמל את המכשיר שבו עינו אותו ורצחו אותו -הצלב . זה כמו שלהבדיל בעוד כמה דורות יהודים יסתובבו עם שרשרת עם מכונית קטנה או בקבוק תבערה קטן , לזכר הערבים שדורסים אותנו. 

למה לא לחפש את הטוב? את התקווה? את איך אנחנו קמים מזה? למה להשאיר ילדים עם המסר הבא :העולם אכזרי ורע , אבל טוב שיש מדינת ישראל .אין פלא שצמח כאן  שמאל הזוי. 

כל סיפורי השואה מזעזעים את הנפש, אבל אם הם ללא תכלית- אז זה ממש מזיק.

אם יש לזה תכלית- אז אפשר להסתפק בסיפורים פחות מזעזעים ולהגיע לכתלית.

יש לי הרבה ספיקות בחיים , אבל כאן אין לי ספקות. אפילו בטקס התאפקתי מאד לא לבכות. ממש עבדתי על עצמי קודם , ושום מדינה לא תהיה "תגובה הולמת" לרצח מכוון של מליון וחצי ילדים .

אני זוכרת שבכיתה י"ב הכריחו אותנו לראות את הסרט שואה (9 שעות) משך יומיים. והמסר? אין מסר .

לא חושב שצריך עם ילדים קטנים בגן לדבר על השואה.

ואם מדברים, בגלל הצפירה וכד', אז אומרים בכמה מילים שהיהודים היו בגלות, והגויים  הגרמנים הרשעים רצו להרוג אותם, הרגו הרבה יהודים ועשו להם צרות קשות. ואח"כ ה' הציל אותנו, ניצחו אותם, וחזרנו לארץ ישראל, ושלש שנים אח"כ הקמנו מדינה בארץ, ויש לנו צבא וכו'..  ממשיכים ליום העצמאות.

עם השנים, בוודאי שצריך לספר בהדרגה מה היה. בהתחשבות בנפשם. ועם הדגשת יחוד עם ישראל, וה"בכל דור ודרו קמים עלינו לכלותנו והקב"ה מצילנו מידם", ועם זה שהגלות אינה מקומנו, וההשתתפות בצער האומה, וגילויי אצילות הנפש והאמונה בשואה, והשיבה לארץ. והגבורה כלפי אויבינו (הפוך מה"הומניות" המזוייפת, שבמקום לשמוח על כך שהיום אנחנו יכולים לחסל בעלי שאיפות נאציות, לפני שיש להם כח רב, "מרחמים" על הקמים עלינו לכלותנו..).

ויש ענין גם בעצם ההשתתפות בצער הנורא. ולא לכל דבר יש לנו "הסבר". אנחנו לא הקב"ה... אבל נכון שהמחשבה שימי הזיכרון צריכים "לדכא" וכל המרבה הרי זה משובח.. זו מחשבה לא נכונה. הם צריכים לעורר לנו קישור עמוק עם האומה שלנו. להצטער בצערה, לשמוח בשמחתה - להעמיק ביחודנו, ולעלות מתוך כך.

ובעז"ה, בוודאי שלעולם לא עוד - אבל לא כסיסמה נבובה, אלא כאמונה ברורה שאין עוד גלות אחר הגאולה הזאת.

הרב הרצוג זצ"ל חזר מאנגליה כשרומל ימ"ש עמד סמוך לגבולות הארץ. ניסו לשכנעו להישאר, אמר: אצלנו יש נבואות על שני חורבנות, לא שלש.. חזר.

ואנחנו מלמדים על יום העצמאות מאברהם אבינו ועד יום העצמאות, ועם מעלת הארץ, ושמחת שיבת ציון, והודאה לה'. כשיש שרשים כאלה, אז בעז"ה לא ייעקרו לכיוון "בריחה" כלשהי. וצריך להתפלל על החינוך, כמו על כל דבר..

חוץ מעניין הגאולה -לא שאני לא מסכימה ,אלא אומרת-  נחיה ונראה.

הילדה בבית . בבוקר ברשת ב' היתה עדות כזו מזעזעת , שפרצתי בבכי . על ידה . היא המשיכה בשלה ופשוט עברה לטלויזיה . בקיצור אי אפשר לברוח מזה . לעת עתה . בשנה הבאה אהיה חכמה יותר. 

היא גם תישאר בבית , וגם נימנע מהרדיו.

היא תזכור שלאמא שלה היה מאד איכפת מצער אלו שהיו בשואה, עד כדי כך שפרצה בבכי כששמעה את הרדיו.

אחת הפעולות החינוכיות החשובות שעשית, באופן טבעי ו"בלי לרצות"....

עד הבוקר היא קראה לזה "יום השופר" כי קצת התבלגן לה שואה וצופר וצפירה..

את בתור בת לניצולי שואה ואישה רגישה זה מאוד קרוב לך

אני בתור דור שלישי זה כבר יותר רחוק. זה קרה לפני 70 שנה - בשביל ילד קטן זה כמו יציאת מצרים - מזמן מזמן.

חוץ מזה גם תגובה של הורים. אם הורים לוקחים בפרופורציה אז גם ילד ייקח בפרופורציה.

אני חושבת שבריחה מזהות בחברה חילונית באה לא בגלל שואה אלא כחלק מתהליך שעוברת חברה במערב.

הם רוצים כיף ונוחות. דבר שאפשרי באירופה אבל בלתי אפשרי במדינה קטנה במזרח התיכון מוקפת אויבים.

לדעתי סיפורי שואה כן אמורים להרתיע מירידה מהארץ. כי פתאום אתה יכול לגלות שאתה כבר לא אזרח ושכן נחמד בכיף יהרוג אותך.

השוואות לשואה והקבלה בין צבא שלנו לגרמנים חס וחלילה דווקא מעידה בעיניי שלרוב האנשים היום שואה זה רחוק והם ממש ממש לא מבינים ולא זוכרים מה היה שם.

אני חושבת שאפילו חלק ניכר מנוער שנוסע לפולין לא כל כך מפנים את זה כי זה היה מזמן. 

כי חשבתי על זה , שיכול להיות , שיש כאן רגישות שלי , ולא כולם קיבלו את זה ככה.  אני באמת לא יודעת. אני פוגשת הרבה אנשים , שחושבים , ש"לעזוב את הארץ " , זה לגיטימי. 

שאין לה מספיק מים ומקור אנרגיה, ושרוצים להוציא ממנה חלק המרכזי גם היסטורית וגם גאוגרפית, מדינה שחלק ניכר מאוכלוסייה מזדהה עם אויב זה באמת לא הגיוני. 

בלי אמונה אין לנו באמת זכויות פה. אין שום אומה שלא זזה כמה פעמים ממקום למקום באלפיים שנים האחרונות. ואם כולם פתאום ידברו על זכות היסטורית מלפני אלפיים שנה אז עולם יהפוך לתוהו.

אם בן אדם לא מאמין בעולם הבא בשביל מה לו להקריב חיים ובריאות שלו או של משפחתו? בזמן שהוא יכול להסתדר טוב מאוד בקנדה? בקנדה אין צבא חובה, אין פיגועים, רמת חיים יותר גבוהה.

אם אין כלום אחרי מוות אז למה לסבול ולהתאמץ? בשביל מה? יש לי בת דודה שהחליטה שגם לא צריך להביא ילדים לעולם כי אין לזה שום מטרה. 

אני לא יודעת לגבי אמונה , אבל יש דבר כזה זהות . הזהות שלי היא יהודית , ויש לי קשר לאדמה הזו , כאן , ולא לאדמה בקנדה. יתרה מזו , אני מכירה אנשים שהדבר היחיד היהודי שהם עשו , זה ברית מילה לילדים . לא כיפור , לא ראש השנה , ואת לא תזיזי אותם מפה . למה ? כי כאן מתחיל החיבור שלהם לעם ישראל .

(וזה מעניין כי היו לי שכנים שלא מלו את הילדים שלהם , ואכן , הם כל הזמן רצו לרדת מהארץ)

אם אין כלום אחרי המוות , כפי שדרך אגב זו התרשמותי -אז יש מה שהשארת אחריך. החיים הם הזדמנות חד פעמית. אפילו אם יש בה הרבה סבל -היא יותר מעניינת מלא להיות. 

בקשר לאנשים שלא רוצים ילדים . גם לי במשפחה יש כאלו. זה כואב לי , כי אני רציתי , רוצה , ארצה ילדים . פעם ניסיתי להתווכח, להשפיע , אבל הבנתי שצריך לכבד גם אחרים , גם אם הם טועים ולדעתי מפסידים מאד מהבחירה שלהם . 

וזהות יהודית בתמצית.

אם לא הייתי בן אדם מאמין בחיים לא הייתי עושה לבנים שלי. 

אני חושבת שאף אחד לא יעשה מן ניתוח קטן לתינוק חדש רק בגלל מה יגידו או נורמה מקובלת.

ונראה לי שיש מקורות שבזכות ברית מילה מורישים את הארץ. ודווקא בגלל ברית של ישמעאל אנחנו צריכים לסבול אותם פה כי מגיע להם 1300 שנה בארץ בזכות ברית שלו שנעשתה בגיל 13.

לא הבנתי בשביל מה להשאיר משהו אחריך אם בן אדם חושב שהוא כבר לא קיים ואין לו שום דרך לראות את זה. ולמה להתאמץ אם חס וחלילה שואה או רעידת אדמה ולא יישאר כלום? בשואה הושמדו קהילות שלמות ולא נשאר אף אחד. 

מאחלת לך בעזרת ה' הרבה נכדים ונינים עד עולם.

כי אתה מקווה שיהיה טוב . איך אמר אריאל הורוביץ בשיר שלו "תמיד תאמין בימים שיבואו". ואת צודקת, בפרט בתור יהודים , יש סיכוי טוב ,שלא יישאר אף אחד אחריך . 

את מעלה שאלות קשות , ואין לי תשובות עליהן . 

הנה אני לא בדיוק אישה מאמינה על פי ההגדרה והלוואי שהיה לי בן , והייתי רוצה שיעשו לו ברית עם מוהל לפי ההלכה.  כך גם רוב משפחתי , שהם לא דתיים . 

זה אחד הדברים !מקביל לשטיפת מח של הערבים!

את חייבת!!

והסרט הזה בעיני הוא דוגמא מצויינת להעברת השואה , בלי זוועות. 

לדעתי יש טעות יסודית בתפיסה עקרונית.

העובדה שמביאים שועי עולם שמבקרים בישראל דווקא ליד ושם היא בעיני מזעזעת. 

מין אמירה של "תראו איזה מסכנים אנחנו. תראו כמה רע עשו לנו. נכון שעכשיו אתם מבינים שמגיע לנו שתהיה לנו מדינה משלנו? נכון שזה מוצדק שחזרנו לארץ ישראל, אפילו שקצת העפנו מפה ערבים? בטח בטח, אנחנו נורא נזהרים שלא לעשות לערבים מה שהנאצים עשו לנו".

ההצמדה של השואה להקמת המדינה יוצרת מעין הצדקה מוטעית.

כאילו אין לנו זכות על הארץ גם בלי שעברנו את השואה.

ומספיק לראות איך מנצלים את השואה כדי להעביר מסרים אנטי ציוניים כדי לראות מה ההשלכה של זה.

יצא לי פעם לדבר עם העוזר של טומי לפיד. אני לא אחזור על מה שהוא אמר לי (בשיחה אחד על אחד) אבל זה היה שימוש דמגוגי מזעזע בשוא כדי להתנגח במי ששונה מהם ובמי שמקיים את המסורת היהודית. ואחרי שדיברתי איתו הבנתי הכל.

ומסכימה שבאמת הרבה פעמים אין כל כך מסר.

אבל לדעתי בן אדם נורמלי יכול להסיג מסיפורי שואה שאי אפשר לברוח מיהדות שלך גם בעזרת התבוללות ושגויים שונאים יהודים. 

כל דבר אחר זה כבר פרשנות שכל אחד יכול לתת ולהמציא או שהוא משתמש בשואה לצורך כזה או אחר. 

ועוד משהו - אף פעם אף ילד שלי לא חזר עצוב או טראומה אחרי יום השואה - לא מספרים להם שום דבר שלא צריך. 

ובקשר לנוער ולמבוגרים - לצערי הרבה מהם ראו סרטי אימה, או פורנו כבד או סתם סרטים על עבריינים או מלחמות כשמראים שם דברים קשים, יש תמונות בחדשות על סוריה די מפחידות. אחרי כל אלה להגיד שעל שואה אסור לשמוע כי זה עושה טראומה זה קצת מצחיק אפילו.

ואני חושבת שאם ניצולי שואה רוצים לספר אז כן אנחנו חייבים לפחות להקשיב להם.

אני זוכרת יום שואה אחד בתיכון , שבו אחד המורים נשא נאום חוצב להבות בגנות...הרב כהנא הי"ד. 

מה שבטוח הוא שהמסקנה שם היא לא מה שכתבת.

כמובן שאני מסכימה שחייבם לשמוע ניצולי שואה ומהבחינה הזו יד ושם עושים עבודת תיעוד חשובה לאין ערוך.

אבל לגבי מערכת החינוך- אני לפעמים תוהה לעצמי למה הגננת בגן 3 מדברת על השואה. "היום יום השואה כי פעם היוונים הרגו את היהודים" . זה ציטוט של הבת המתוקה שלי מיום השואה...

ומצד שני- לגדולה שבכיתה ב', דיברו על השואה אבל לא הסבירו בצורה פשוטה מה זה אומר. אני הסברתי לה אחה"צ. בצורה שמתאימה לה, כמובן.

"אנחנו כאן בגלל שהיתה שואה". אז זהו , שלא . אנחנו כאן , כי זו המולדת ההיסטורית שלנו , ולכאן אנחנו שייכים גם  לולא השואה. 

אני קוראת לזה דיסנילנד שחור , כי יש אפילו חנות מזכרות ..בפעם האחרונה שהייתי שם , הייתי מזועזעת מאד, כי נראה ששופכים טונות של כסף על כל מיני שטויות , בזמן שניצולי שואה חורקים שן ומתלבטים אם לקנות תרופות או לא. 

חותמת על כל מילה שאת אומרת. 

מה שהכי זעזע אותי זה כל מני יצירות אמנות. ביניהן קרון ששמו אותו על קצה צוק. זה סיפור של מאות אלפי שקלים , כדי להמחיש את מה בדיוק? ממש סיפור של קישון . 

יש שם חדר ממוחשב ובו מוצגות שאלות שונות ולכל שאלה ניתנות כמה תשובות ע"י כמה מומחים.

שאלות החל מ"איפה ה' היה בשואה" וכלה ב" האם האמריקאים ידעו על מחנות ההשמדה".

כנראה שגם את הדברים הקשים . כבר ראיתי סרט על ניצול מיני במחנות. אבל תלוי מתי , ותלוי מאיזו נקודת מוצא .

אם המסר הוא העולם הוא מקום רע -כפי שאני חוויתי , בעצם זו התחושה הבסיסית שלי בחיים -אז אני פשוט לא רוצה לעולל את זה לבת שלי. 

אני רוצה להעביר לה מסר , שה' ברא את העולם , וה' הוא טוב , והעולם הוא מקום טוב , וגם בסוף יהיה טוב. אני מודעת לזה שיש סתירה כי אני בעצם לא תמיד מאמינה במסרים החיוביים האלו, אבל אני מעדיפה לגדל אותה ככה .

מה שאת כותבת לטעמי זה בדיוק מה שצריך לעשות.

כתוב באיזה מקום (כהוכחה שהתורה אמת)שכלל הוא שאב לא משקר לבנו(במיוחד לפני מותו)

ודורות העבירו את המסורת שלנו.

ושואלים איפה היה אלוקים בשואה???

הוא עשה אותה

למה?עונש או סיבות אחרות לא יודעת גדול עלי

אבל כשילד מקבל סתירה זה מאבא לא מהמפץ הגדול שהתפוצץ עליו....

והאלוקים כמו מנהל טוב יודע גם את זה למנף לטובה

בסוף הכל יסתדר יש קץ לעולם ושם החשבונות יסתדרו 

כל אחד יקבל את המגיע לו לטוב ולרע על כל דבר קטן וגדול

ממש כמו אבא גבוה עם כתפיים רחבות.

בדיוק דנו על זה בשבת כשקראנו כתבה על איכמן הרשע)

למה נהנים לתפוס את הפושעים?כי מרגישים שיש צדק לעולם

ואגב אחד מהסממנים של דור משיח זה שהאמת נעדרת

יש אלגוריא יפה על זה לישרים תהילה )

ובסוף יהיה הפי הנד

נזכה לראות  את זה או לא?לא יודעת.

אבל אני בטוחה שאלוקים ברא את העולם לטוב ולהיטיב.

ומתי אני מסתפקת בזה?כשאני מקבלת מכה ולמה?

כי אני כמו טין איגרית מורדת.שצריכה את הגבולות אבל בודקת אותם

כל זה מ13 עיקרי האמונה .

לא מהראש שלי

האנשים שאת מתארת מנסים בעזרת השכל שלהם להבין את אלוקים שהוא גאון מהם

טיפשים...מזה יוצא בילבול לילדים כי הם סותרים את עצמם כל הזמן ולא בטוחים בכלום ומשדרים שכן.

בקיצור זוועה.

ברוסיה המורה שאל את התלמיד אתה לא רואה את אלוקים אז הוא לא קיים 

או קי נכון אמר התלמיד אז השכל שלך לא קיים כי גם אותו א"א לראות.

דברים רוחניים א"א לראות בעיני בשר צריך משקפי תלת מימד רוחניות.

היתה לי תקופה ארוכה של "חזרה בתשובה". אני מבינה את כל מה שכתבת , אבל תביני שיש אנשים שחווים את המציאות אחרת. 

אני לא קיבלתי מההורים שלי מסרים כגון אלה שאת כותבת . וההורים שלי אכן לא שיקרו. 

ההורים אמרו שהעולם רע וצדקו?

אז למה את משקרת על הבת שלך שהעולם טוב?

שום דבר לא מוחלט. אולי הם טעו...אני מקווה שהם טעו...

אם העולם הוא מקום רע , הרי שעדיף לא להביא אליו ילדים , והילדה שלי כאן . ולא סתם . שנים רבות חלמתי עליה -על ילדים בכלל , היא תוכננה בקפידה , והגיעה נגד כל הסיכויים , ובעצם נגד רצון המשפחה , הדת ,  you name it.

נ.ב אני לא יודעת אם ציינתי , אבל אני לא נשואה. 

נ.ב 2  אני מקווה , שלמרות הנסיון הלא מדהים שלי בעולם , הבת שלי תכיר אותו בצורה אחרת. אני מתפללת , שהיא תתחתן , תאהב , תלד וכו'. 

ורע כי אנחננו בני אדם  בסך הכל - מרגישים ומקווים לטוב.

יכול להיות יצירה קלילה, סתם ערב שכל אחת מביאה משהו טעים, אוכלים ומדברים.

זה נקרא סיורי טבע עירוני. מגלים צמחים ובעלי חיים.

פיתות על הטאבון ביער..

זה עולה מעט כי זה רק תשלום למדריך.

החלטתי בשלב מסויים להגיע לסעודה מתוך גישה פנימית: אין לי ציפיות מאף אחד. אני לא אחראי על אף אחד. אני מתחיל שלום עליכם אחרי הודעה מספקת, מי שלא רוצה שלא יהיה. אני מקדש - מי שלא נמצא שיקדש לעצמו או שלא יקדש בכלל. אחרי כל כך הרבה סעודות שבהן ניסיתי להחזיק בכוח, לשלוט בסיטואציה, להשליט ''צורה של שולחן שבת'' - חלאס, זה לא שווה את הכעס.

אלה ילדים גם של הקב''ה ומנקודה מסויימת שייקח אחריות... או כמו שרבי נחמן אומר: ''וכן כשמגיע שבת או יום טוב, אזי אני מוסר כל ההתנהגות וכל הענינים והתנועות של אותו השבת או היום טוב להשם יתברך, שיהיה הכל כרצונו יתברך. ואזי איך שמתנהג באותו השבת ויום טוב שוב אינו חושב וחושש כלל שמא לא יצא ידי חובה בהנהגת קדושת אותו היום, מאחר שכבר מסר הכל להשם יתברך וסמך עליו יתברך לבד''

בקיצור, לשחרר וזהו. לאורך זמן השחרור הזה מביא לשיפור במצב. 

שיחות משפחתיות, צחוקים ודאחקות.

אולי התוכן מועבר בצורה מעיקה?

זה נשמע מאד מעיק.

למה לא פשוט לאכול ביחד, לפטפט ולספר חוויות מהשבוע שחלף?

אני מבינה את האידיאל שאתה רואה לנגד עיניך אבל נשמע שזה עושה יותר נזק מתועלת

מאוד מאוד מבינה אותך💔

מאוד כבר אמרתי?

אבל הכי חשוב שתהיה להם חוויה טובה משולחן שבת.

אל תכביד עליהם

תקליל

שישמחו בשולחן שבת, שיהיה כיף, קולות של צחוק, טעם מתוק וזכרונות טובים

צריך שילד יזכור חוויה חיובית משבת , שולחנו, וכלליותו .

תשחרר

שיעור כללי תעביר במקום אחר

בנוסף שים לב יש לך טווח גדול של גילאים

יש דרך!! בגישת "שפר" להורות תוכל למצוא דרך לשפר את סעודת השבת, לשפר את מערכת היחסים בתוך הבית, להבין את הדינמיקה שבין הורים וילדים ומכאן, השמים הם הגבול. חבל לסבול כשאפשר ליהנות מגידול הילדים. גישת שפר, המפתח להורות אחרת. 

אם כי ידיעה זאת, לא עוזרת במיוחד...

קח ממנו כמה טיפים. מנסיון.

1) תעלה נושא עם אמוציות לדיון, והם המדברים. ולא הקהל. אתה מנהל הדיון. 

2) תציב דרישה וציפייה, שאין שלילי בסעודה. רק חיובי !

3) תגרום לחוויה בשולחן, שירה חידונים וכו'

4) תעשה קואליציה עם שניים מהילדים בשירה או בדיון, השאר יצטרפו בהמשך.

5) תעשה קידוש מיד, אנשים רעבים הם אנשים עצבנים.... גם אתה.

6) תהיה אתה רק בחיובי ולא בשלילי.

8) תנמיך ציפייה, ותוציא מראש את כל התמונות והסירטונים והתיאורים מהידברות וכו' ששולחן שבת יש אוירה מדהימה ומשפחתית... לרוב זה לא כך, כל מה שבא ברוך הבא.

9) מסתבר שרוב הריבים הם על אותם דברים פחות או יותר כל שבוע, אוכל, מקום, וכו', תשב עם עצמך או אשתך ותפתור את הבעיות לפני שבת. [כגון חלוקת מקומות שונה]

10) בד"כ יש ילד אחד או שניים שהם עושים את הבלגן - תבודד אותם... בעדינות כמובן. ובלי לפגוע.

11) אם יש לך ילד עם הפרעת קשב ריכוז שייקח ריטלין גם בשבת.

12) אם יש לך הפרעה קח ריטלין לפני הסעודה ..... זה עובד. [וגם אם אין לך הפרעה.... זה עושה את העבודה...]

אם תרצה עוד, פנה אלי באישי.

לגבי ההקנטות- האם הן ממש מעליבות? האם ילדים יוצאים פגועים? אם כן זה (ורק זה) מצריך ומצדיק מלחמת חורמה. אם כולם בסבבה, תזרום.

לגבי זה שהילדים קמים- אנחנו מאוד קיצרנו את הסעודה תמורת זה שהם לא קמים.

יש לך אחריות על דברים מסויימים, ולילדים יש אחריות על דברים מסויימים (כמו כל דבר בחיים).

נראה שאתה עושה את מה שלדעתך מוטל עליך.

אתה לא יכול לשלוט על אחרים (קדרא דבי שותפי..)

תזרום עם הדברים הטובים שאתה עושה ואל תפנה למקומות שבהם אין לך ממילא שליטה

1. תדאג שלך ולאשתך יהיה כיף וטוב בשולחן. תיהנו, תאכלו טוב, תפטפטו בכיף, תספרו דברי תורה.

אנשים רוצים לבוא למקום שטוב בו, ושולחן שבת צריך להיות עונג, לא מטלה.

תנסי לשכול מכל שאר ההגדרות ופשוט לדאוג שיהיה לכם כיף, וכל השאר מפסידים...

2. אפשר להוסיף דברים שכיפיים לבני הבית, ואפילי לשאול מה אוהבים..

סבב של מה היה טוב השבוע, שירה ב2 קולות/סולו של שירים כיפיים והווי משפחתי.

3. לגבי הגדול שמקניט, זה בדרך כלל ככה או רק בסעודה? התנהגויות של הצקות או מריבות על מקום בשולחן זה מגיע מחיפוש מקום במשפחה, מתחושת מצוקה מול המקום שלי וכו.

כן כדאי לנתב אותו למקום שירגיש משמעותי, ושיש לו מקום ומשמעות במשפחה. אפשר לבקש ממנו להכין דבר תורה, לשיר איתך איזה שיר, לעזור בהגשה, או סתם לפרגן לו על משהו.

בכללי לשים לב שהוא בטוב, ומה קורה לו.

ילד שמציק זה ילד שמשהו מציק לו.

4. כמובן תפילות!!

לק"י

אמהות

הריון ולידה

ועוד

יש שם פסיכולוגים גברים מצוינים, אבל לא דתיים אם זה חשוב

אף פעם לא נהיה המעצמה הכלכלית של העולם כי אנחנו עם קטן.

לכן הנביאים אומרים שבעתיד הגויים יסייעו לנו כלכלית כמו שהאומן והמניקה עוזרים לתינוק קטן "והיו מלכים אמנייך ושרותיהם מניקותייך"

היא המדינה המערבית היחידה שהאוכלוסיה שלה מתרבה בעוד שאוכלוסיית המדינות המערביות האחרות צונחת.

ישראל היא מדינה שיש סיכוי לדור שלנו להזדקן בה בכבוד כי יש לה צעירים שישלמו מיסים למחלקת הרווחה.

כבר היום ישראל יכולה לקיים את התעשייה שלה ללא מהגרים (ברוב ענפי התעשיה, יש עבודות בבניין ובמוסכים ובסיעוד שזה יותר קשוח).

ישראל צפויה להגיע ל24 מליון נפש עד שנת 2100 ויש הערכות שזה יקרה עוד לפני כן.

בקיצור הבאת ילדים לעולם זה ברכה לישראל.

לא נראה לי שיום אחד נהיה מליארד כמו הסינים.

ואם מתישהוא נמנה מליארד, אז הסינים ימנו 500 מליארד (ויגורו בכוכבים אחרים או לא יודע מה יהיה. ובכלל השאלה אם ארץ ישראל יכולה הלכתית להתפשט על כל העולם, או שהטבעים ישתנו בעתיד או הטכנולוגיה בעתיד הרחוק תאפשר לנפח את כדור הארץ או לא יודע מה יהיה). בכל מקרה תמיד נהיה עם שמהווה אחוז קטן כמותית מהאנושות, ואף פעם לא נהיה המעצמה הכלכלית של העולם

אנחנו נכנסנו לגור בקראוון כשהיו לנו שני ילדים, ועברנו ממנו עם שלשה ילדים, והיה סביר.

לא זוכר כמה מ"ר הוא היה, אבל היו בו שני חדרי שינה - אחד לנו ואחד לילדים, שהיה בו מקום להשכיב את שלשת הילדים במרווח.

והיתה חצר גדולה שהילדים שוטטו בה בכל זמן שמזג האוויר איפשר את זה....