אנחנו , ותנשמי עמוק נתעלם מהצפירה, כי נאמר תהלים . אני תמיד מנסה לשכנע אותה להגיד איתי תהלים , אבל הפעם זה יצליח לי . 

נשבר לי סופית ממצעד האבל הזה . אני מוצאת את עצמי בוכה אוטומטית -אני חושבת שאני פשוט שטופת מוח מגיל 0  . משהו לא נכון , באיך שאנחנו מעבדים את הצער . גם אני באגף החינוך , ואמורה הערב להשתתף בטקס שבו ידליקו שישה נרות לזכר ששת המליונים...זה פשוט נראה לי כל כך מגוחך , שאני מקווה שלא אפרוץ בצחוק היסטרי מרוב מבוכה. 

החלטתי שמספיק עם זה. 

אני גדלתי בבית יעקב.

שם באמת הדגישו לנו שבניסן לא מתאבלים (לדוגמא, אין הספדים, גם אם זאת הלוויה של גדול הדור).

בצפירות עמדו כל בית הספר ואמרו תהילים יחד, כדי "לגייר" את הטקס.

יום השואה שנקבע על ידי הרבנות הוא עשרה בטבת.

בציבור החרדי דווקא יש המון המון על השואה, היא רקע לספרי מתח ולסתם ספרים וכל דבר. אבל איכשהו לא יצאתי עם טראומה אלא עם הרגשה כמה חשוב לדעת ולזכור כדי לא להיות תמימים. בדיוק הפוך מהקטע של לעולם לא עוד שהוא באמת נבוב.

אולי זה בזכות זה שבגיל קטן ממש לא נחשפתי לזוועות. הספר הכי קשה שקראתי היה הרוח שגברה על הדרקון, וזה ספר קשה אבל יוצאים ממנו ברוממות נפש. הוא באמת מדגיש את הגאולה והאמונה.

המרד והמרי הם לא נקודה טובה בעיני כי הם היו המיעוט (ובצדק, אסור להגיד "הלכו כצאן לטבח", אבל זה נושא לדיון אחר).

בקיצור, הטקסים עם הצפירה, שלקוחים מאומות העולם, באמת לא מוצלחים בעיני. הם הופכים את האבל למעיק וכזה שרוצים להתחמק ממנו, לא לזכור אותו. בדיוק מה שכתבת ובדיוק ההפך מהמטרה.

וואי וואי איך הוצאת פתאום משהו שהיה לי בלב כל השנים ולא ידעתי לכתוב.

חזרתי הערב מהטקס. התפאורה היתה תמונות עם מדי אסיר באוושביץ ואיך לא הטלאי הצהוב , וגדרות תיל . ואני חשבתי ,זה פשוט חולה. להבדיל אלף אלפי הבדלות -ישו היה כל מיני דברים , אבל הנוצרים בחרו לקחת כסמל את המכשיר שבו עינו אותו ורצחו אותו -הצלב . זה כמו שלהבדיל בעוד כמה דורות יהודים יסתובבו עם שרשרת עם מכונית קטנה או בקבוק תבערה קטן , לזכר הערבים שדורסים אותנו. 

למה לא לחפש את הטוב? את התקווה? את איך אנחנו קמים מזה? למה להשאיר ילדים עם המסר הבא :העולם אכזרי ורע , אבל טוב שיש מדינת ישראל .אין פלא שצמח כאן  שמאל הזוי. 

כל סיפורי השואה מזעזעים את הנפש, אבל אם הם ללא תכלית- אז זה ממש מזיק.

אם יש לזה תכלית- אז אפשר להסתפק בסיפורים פחות מזעזעים ולהגיע לכתלית.

יש לי הרבה ספיקות בחיים , אבל כאן אין לי ספקות. אפילו בטקס התאפקתי מאד לא לבכות. ממש עבדתי על עצמי קודם , ושום מדינה לא תהיה "תגובה הולמת" לרצח מכוון של מליון וחצי ילדים .

אני זוכרת שבכיתה י"ב הכריחו אותנו לראות את הסרט שואה (9 שעות) משך יומיים. והמסר? אין מסר .

לא חושב שצריך עם ילדים קטנים בגן לדבר על השואה.

ואם מדברים, בגלל הצפירה וכד', אז אומרים בכמה מילים שהיהודים היו בגלות, והגויים  הגרמנים הרשעים רצו להרוג אותם, הרגו הרבה יהודים ועשו להם צרות קשות. ואח"כ ה' הציל אותנו, ניצחו אותם, וחזרנו לארץ ישראל, ושלש שנים אח"כ הקמנו מדינה בארץ, ויש לנו צבא וכו'..  ממשיכים ליום העצמאות.

עם השנים, בוודאי שצריך לספר בהדרגה מה היה. בהתחשבות בנפשם. ועם הדגשת יחוד עם ישראל, וה"בכל דור ודרו קמים עלינו לכלותנו והקב"ה מצילנו מידם", ועם זה שהגלות אינה מקומנו, וההשתתפות בצער האומה, וגילויי אצילות הנפש והאמונה בשואה, והשיבה לארץ. והגבורה כלפי אויבינו (הפוך מה"הומניות" המזוייפת, שבמקום לשמוח על כך שהיום אנחנו יכולים לחסל בעלי שאיפות נאציות, לפני שיש להם כח רב, "מרחמים" על הקמים עלינו לכלותנו..).

ויש ענין גם בעצם ההשתתפות בצער הנורא. ולא לכל דבר יש לנו "הסבר". אנחנו לא הקב"ה... אבל נכון שהמחשבה שימי הזיכרון צריכים "לדכא" וכל המרבה הרי זה משובח.. זו מחשבה לא נכונה. הם צריכים לעורר לנו קישור עמוק עם האומה שלנו. להצטער בצערה, לשמוח בשמחתה - להעמיק ביחודנו, ולעלות מתוך כך.

ובעז"ה, בוודאי שלעולם לא עוד - אבל לא כסיסמה נבובה, אלא כאמונה ברורה שאין עוד גלות אחר הגאולה הזאת.

הרב הרצוג זצ"ל חזר מאנגליה כשרומל ימ"ש עמד סמוך לגבולות הארץ. ניסו לשכנעו להישאר, אמר: אצלנו יש נבואות על שני חורבנות, לא שלש.. חזר.

ואנחנו מלמדים על יום העצמאות מאברהם אבינו ועד יום העצמאות, ועם מעלת הארץ, ושמחת שיבת ציון, והודאה לה'. כשיש שרשים כאלה, אז בעז"ה לא ייעקרו לכיוון "בריחה" כלשהי. וצריך להתפלל על החינוך, כמו על כל דבר..

חוץ מעניין הגאולה -לא שאני לא מסכימה ,אלא אומרת-  נחיה ונראה.

הילדה בבית . בבוקר ברשת ב' היתה עדות כזו מזעזעת , שפרצתי בבכי . על ידה . היא המשיכה בשלה ופשוט עברה לטלויזיה . בקיצור אי אפשר לברוח מזה . לעת עתה . בשנה הבאה אהיה חכמה יותר. 

היא גם תישאר בבית , וגם נימנע מהרדיו.

היא תזכור שלאמא שלה היה מאד איכפת מצער אלו שהיו בשואה, עד כדי כך שפרצה בבכי כששמעה את הרדיו.

אחת הפעולות החינוכיות החשובות שעשית, באופן טבעי ו"בלי לרצות"....

עד הבוקר היא קראה לזה "יום השופר" כי קצת התבלגן לה שואה וצופר וצפירה..

את בתור בת לניצולי שואה ואישה רגישה זה מאוד קרוב לך

אני בתור דור שלישי זה כבר יותר רחוק. זה קרה לפני 70 שנה - בשביל ילד קטן זה כמו יציאת מצרים - מזמן מזמן.

חוץ מזה גם תגובה של הורים. אם הורים לוקחים בפרופורציה אז גם ילד ייקח בפרופורציה.

אני חושבת שבריחה מזהות בחברה חילונית באה לא בגלל שואה אלא כחלק מתהליך שעוברת חברה במערב.

הם רוצים כיף ונוחות. דבר שאפשרי באירופה אבל בלתי אפשרי במדינה קטנה במזרח התיכון מוקפת אויבים.

לדעתי סיפורי שואה כן אמורים להרתיע מירידה מהארץ. כי פתאום אתה יכול לגלות שאתה כבר לא אזרח ושכן נחמד בכיף יהרוג אותך.

השוואות לשואה והקבלה בין צבא שלנו לגרמנים חס וחלילה דווקא מעידה בעיניי שלרוב האנשים היום שואה זה רחוק והם ממש ממש לא מבינים ולא זוכרים מה היה שם.

אני חושבת שאפילו חלק ניכר מנוער שנוסע לפולין לא כל כך מפנים את זה כי זה היה מזמן. 

כי חשבתי על זה , שיכול להיות , שיש כאן רגישות שלי , ולא כולם קיבלו את זה ככה.  אני באמת לא יודעת. אני פוגשת הרבה אנשים , שחושבים , ש"לעזוב את הארץ " , זה לגיטימי. 

שאין לה מספיק מים ומקור אנרגיה, ושרוצים להוציא ממנה חלק המרכזי גם היסטורית וגם גאוגרפית, מדינה שחלק ניכר מאוכלוסייה מזדהה עם אויב זה באמת לא הגיוני. 

בלי אמונה אין לנו באמת זכויות פה. אין שום אומה שלא זזה כמה פעמים ממקום למקום באלפיים שנים האחרונות. ואם כולם פתאום ידברו על זכות היסטורית מלפני אלפיים שנה אז עולם יהפוך לתוהו.

אם בן אדם לא מאמין בעולם הבא בשביל מה לו להקריב חיים ובריאות שלו או של משפחתו? בזמן שהוא יכול להסתדר טוב מאוד בקנדה? בקנדה אין צבא חובה, אין פיגועים, רמת חיים יותר גבוהה.

אם אין כלום אחרי מוות אז למה לסבול ולהתאמץ? בשביל מה? יש לי בת דודה שהחליטה שגם לא צריך להביא ילדים לעולם כי אין לזה שום מטרה. 

אני לא יודעת לגבי אמונה , אבל יש דבר כזה זהות . הזהות שלי היא יהודית , ויש לי קשר לאדמה הזו , כאן , ולא לאדמה בקנדה. יתרה מזו , אני מכירה אנשים שהדבר היחיד היהודי שהם עשו , זה ברית מילה לילדים . לא כיפור , לא ראש השנה , ואת לא תזיזי אותם מפה . למה ? כי כאן מתחיל החיבור שלהם לעם ישראל .

(וזה מעניין כי היו לי שכנים שלא מלו את הילדים שלהם , ואכן , הם כל הזמן רצו לרדת מהארץ)

אם אין כלום אחרי המוות , כפי שדרך אגב זו התרשמותי -אז יש מה שהשארת אחריך. החיים הם הזדמנות חד פעמית. אפילו אם יש בה הרבה סבל -היא יותר מעניינת מלא להיות. 

בקשר לאנשים שלא רוצים ילדים . גם לי במשפחה יש כאלו. זה כואב לי , כי אני רציתי , רוצה , ארצה ילדים . פעם ניסיתי להתווכח, להשפיע , אבל הבנתי שצריך לכבד גם אחרים , גם אם הם טועים ולדעתי מפסידים מאד מהבחירה שלהם . 

וזהות יהודית בתמצית.

אם לא הייתי בן אדם מאמין בחיים לא הייתי עושה לבנים שלי. 

אני חושבת שאף אחד לא יעשה מן ניתוח קטן לתינוק חדש רק בגלל מה יגידו או נורמה מקובלת.

ונראה לי שיש מקורות שבזכות ברית מילה מורישים את הארץ. ודווקא בגלל ברית של ישמעאל אנחנו צריכים לסבול אותם פה כי מגיע להם 1300 שנה בארץ בזכות ברית שלו שנעשתה בגיל 13.

לא הבנתי בשביל מה להשאיר משהו אחריך אם בן אדם חושב שהוא כבר לא קיים ואין לו שום דרך לראות את זה. ולמה להתאמץ אם חס וחלילה שואה או רעידת אדמה ולא יישאר כלום? בשואה הושמדו קהילות שלמות ולא נשאר אף אחד. 

מאחלת לך בעזרת ה' הרבה נכדים ונינים עד עולם.

כי אתה מקווה שיהיה טוב . איך אמר אריאל הורוביץ בשיר שלו "תמיד תאמין בימים שיבואו". ואת צודקת, בפרט בתור יהודים , יש סיכוי טוב ,שלא יישאר אף אחד אחריך . 

את מעלה שאלות קשות , ואין לי תשובות עליהן . 

הנה אני לא בדיוק אישה מאמינה על פי ההגדרה והלוואי שהיה לי בן , והייתי רוצה שיעשו לו ברית עם מוהל לפי ההלכה.  כך גם רוב משפחתי , שהם לא דתיים . 

זה אחד הדברים !מקביל לשטיפת מח של הערבים!

את חייבת!!

והסרט הזה בעיני הוא דוגמא מצויינת להעברת השואה , בלי זוועות. 

לדעתי יש טעות יסודית בתפיסה עקרונית.

העובדה שמביאים שועי עולם שמבקרים בישראל דווקא ליד ושם היא בעיני מזעזעת. 

מין אמירה של "תראו איזה מסכנים אנחנו. תראו כמה רע עשו לנו. נכון שעכשיו אתם מבינים שמגיע לנו שתהיה לנו מדינה משלנו? נכון שזה מוצדק שחזרנו לארץ ישראל, אפילו שקצת העפנו מפה ערבים? בטח בטח, אנחנו נורא נזהרים שלא לעשות לערבים מה שהנאצים עשו לנו".

ההצמדה של השואה להקמת המדינה יוצרת מעין הצדקה מוטעית.

כאילו אין לנו זכות על הארץ גם בלי שעברנו את השואה.

ומספיק לראות איך מנצלים את השואה כדי להעביר מסרים אנטי ציוניים כדי לראות מה ההשלכה של זה.

יצא לי פעם לדבר עם העוזר של טומי לפיד. אני לא אחזור על מה שהוא אמר לי (בשיחה אחד על אחד) אבל זה היה שימוש דמגוגי מזעזע בשוא כדי להתנגח במי ששונה מהם ובמי שמקיים את המסורת היהודית. ואחרי שדיברתי איתו הבנתי הכל.

ומסכימה שבאמת הרבה פעמים אין כל כך מסר.

אבל לדעתי בן אדם נורמלי יכול להסיג מסיפורי שואה שאי אפשר לברוח מיהדות שלך גם בעזרת התבוללות ושגויים שונאים יהודים. 

כל דבר אחר זה כבר פרשנות שכל אחד יכול לתת ולהמציא או שהוא משתמש בשואה לצורך כזה או אחר. 

ועוד משהו - אף פעם אף ילד שלי לא חזר עצוב או טראומה אחרי יום השואה - לא מספרים להם שום דבר שלא צריך. 

ובקשר לנוער ולמבוגרים - לצערי הרבה מהם ראו סרטי אימה, או פורנו כבד או סתם סרטים על עבריינים או מלחמות כשמראים שם דברים קשים, יש תמונות בחדשות על סוריה די מפחידות. אחרי כל אלה להגיד שעל שואה אסור לשמוע כי זה עושה טראומה זה קצת מצחיק אפילו.

ואני חושבת שאם ניצולי שואה רוצים לספר אז כן אנחנו חייבים לפחות להקשיב להם.

אני זוכרת יום שואה אחד בתיכון , שבו אחד המורים נשא נאום חוצב להבות בגנות...הרב כהנא הי"ד. 

מה שבטוח הוא שהמסקנה שם היא לא מה שכתבת.

כמובן שאני מסכימה שחייבם לשמוע ניצולי שואה ומהבחינה הזו יד ושם עושים עבודת תיעוד חשובה לאין ערוך.

אבל לגבי מערכת החינוך- אני לפעמים תוהה לעצמי למה הגננת בגן 3 מדברת על השואה. "היום יום השואה כי פעם היוונים הרגו את היהודים" . זה ציטוט של הבת המתוקה שלי מיום השואה...

ומצד שני- לגדולה שבכיתה ב', דיברו על השואה אבל לא הסבירו בצורה פשוטה מה זה אומר. אני הסברתי לה אחה"צ. בצורה שמתאימה לה, כמובן.

"אנחנו כאן בגלל שהיתה שואה". אז זהו , שלא . אנחנו כאן , כי זו המולדת ההיסטורית שלנו , ולכאן אנחנו שייכים גם  לולא השואה. 

אני קוראת לזה דיסנילנד שחור , כי יש אפילו חנות מזכרות ..בפעם האחרונה שהייתי שם , הייתי מזועזעת מאד, כי נראה ששופכים טונות של כסף על כל מיני שטויות , בזמן שניצולי שואה חורקים שן ומתלבטים אם לקנות תרופות או לא. 

חותמת על כל מילה שאת אומרת. 

מה שהכי זעזע אותי זה כל מני יצירות אמנות. ביניהן קרון ששמו אותו על קצה צוק. זה סיפור של מאות אלפי שקלים , כדי להמחיש את מה בדיוק? ממש סיפור של קישון . 

יש שם חדר ממוחשב ובו מוצגות שאלות שונות ולכל שאלה ניתנות כמה תשובות ע"י כמה מומחים.

שאלות החל מ"איפה ה' היה בשואה" וכלה ב" האם האמריקאים ידעו על מחנות ההשמדה".

כנראה שגם את הדברים הקשים . כבר ראיתי סרט על ניצול מיני במחנות. אבל תלוי מתי , ותלוי מאיזו נקודת מוצא .

אם המסר הוא העולם הוא מקום רע -כפי שאני חוויתי , בעצם זו התחושה הבסיסית שלי בחיים -אז אני פשוט לא רוצה לעולל את זה לבת שלי. 

אני רוצה להעביר לה מסר , שה' ברא את העולם , וה' הוא טוב , והעולם הוא מקום טוב , וגם בסוף יהיה טוב. אני מודעת לזה שיש סתירה כי אני בעצם לא תמיד מאמינה במסרים החיוביים האלו, אבל אני מעדיפה לגדל אותה ככה .

מה שאת כותבת לטעמי זה בדיוק מה שצריך לעשות.

כתוב באיזה מקום (כהוכחה שהתורה אמת)שכלל הוא שאב לא משקר לבנו(במיוחד לפני מותו)

ודורות העבירו את המסורת שלנו.

ושואלים איפה היה אלוקים בשואה???

הוא עשה אותה

למה?עונש או סיבות אחרות לא יודעת גדול עלי

אבל כשילד מקבל סתירה זה מאבא לא מהמפץ הגדול שהתפוצץ עליו....

והאלוקים כמו מנהל טוב יודע גם את זה למנף לטובה

בסוף הכל יסתדר יש קץ לעולם ושם החשבונות יסתדרו 

כל אחד יקבל את המגיע לו לטוב ולרע על כל דבר קטן וגדול

ממש כמו אבא גבוה עם כתפיים רחבות.

בדיוק דנו על זה בשבת כשקראנו כתבה על איכמן הרשע)

למה נהנים לתפוס את הפושעים?כי מרגישים שיש צדק לעולם

ואגב אחד מהסממנים של דור משיח זה שהאמת נעדרת

יש אלגוריא יפה על זה לישרים תהילה )

ובסוף יהיה הפי הנד

נזכה לראות  את זה או לא?לא יודעת.

אבל אני בטוחה שאלוקים ברא את העולם לטוב ולהיטיב.

ומתי אני מסתפקת בזה?כשאני מקבלת מכה ולמה?

כי אני כמו טין איגרית מורדת.שצריכה את הגבולות אבל בודקת אותם

כל זה מ13 עיקרי האמונה .

לא מהראש שלי

האנשים שאת מתארת מנסים בעזרת השכל שלהם להבין את אלוקים שהוא גאון מהם

טיפשים...מזה יוצא בילבול לילדים כי הם סותרים את עצמם כל הזמן ולא בטוחים בכלום ומשדרים שכן.

בקיצור זוועה.

ברוסיה המורה שאל את התלמיד אתה לא רואה את אלוקים אז הוא לא קיים 

או קי נכון אמר התלמיד אז השכל שלך לא קיים כי גם אותו א"א לראות.

דברים רוחניים א"א לראות בעיני בשר צריך משקפי תלת מימד רוחניות.

היתה לי תקופה ארוכה של "חזרה בתשובה". אני מבינה את כל מה שכתבת , אבל תביני שיש אנשים שחווים את המציאות אחרת. 

אני לא קיבלתי מההורים שלי מסרים כגון אלה שאת כותבת . וההורים שלי אכן לא שיקרו. 

ההורים אמרו שהעולם רע וצדקו?

אז למה את משקרת על הבת שלך שהעולם טוב?

שום דבר לא מוחלט. אולי הם טעו...אני מקווה שהם טעו...

אם העולם הוא מקום רע , הרי שעדיף לא להביא אליו ילדים , והילדה שלי כאן . ולא סתם . שנים רבות חלמתי עליה -על ילדים בכלל , היא תוכננה בקפידה , והגיעה נגד כל הסיכויים , ובעצם נגד רצון המשפחה , הדת ,  you name it.

נ.ב אני לא יודעת אם ציינתי , אבל אני לא נשואה. 

נ.ב 2  אני מקווה , שלמרות הנסיון הלא מדהים שלי בעולם , הבת שלי תכיר אותו בצורה אחרת. אני מתפללת , שהיא תתחתן , תאהב , תלד וכו'. 

ורע כי אנחננו בני אדם  בסך הכל - מרגישים ומקווים לטוב.

תקראי קצת את פורום "אנשים רגישים מאוד" פה באתר, ותראי אם את רואה הקבלות לסיטואציה שלה. זה לא אומר שהיא בקטגוריה כי קטונתי מלאבחן. רק שזה שווה בדיקה.

לא בטוח שמעבר למסגרת אחרת יפתור את הבעיה.

כתבת שהיא בכיתת לקויות למידה. היא עברה אבחונים מקיפים? האם יש לכם הדרכת הורים?

לצערי אין לי המלצה ספציפית על מקום לימודים, אבל כדאי קודם לבדוק לעומק מה היא צריכה.

בהצלחה!

על ידי @מתואמת .

כתבת שהיא בדיכאון, אם כן האם פגשה פסיכיאטר? האם מטופלת על ידי פסיכולוגית ובמידת הצורך בטיפול תרופתי?

זה לפני מחשבה על מסגרת, וגם כתבת שהיא בכיתות ל''ל, האם היא באמת ל''ל או שזה היה המענה היחיד שהיה ואולי כדאי לעבור למסגרת סל אישי בקוד 57 (במידה ויש אבחון פסיכיאטרי) ולקבל מענה מותאם עבורה

בס"ד

אתם נשמעים הורים מדהימים. שה' יאיר לכם הכי בקרוב שיש!

לפעמים זה שלב כזה שהן עוברות. מתבגרות זה סופר מאתגר בעולם של היום. תלכו לפסיכיאטר, עדיף פרטי. תאבחנו (אל תמהרו עם כדורים. אפשר אולי להתחיל עם כדורים קלים כמו פריזמה, זה מה שאנחנו עושים) ותעשו הערכת מסוכנות, תשקלו אולי אפילו אשפוז במוסד מאזן (ככה אני קורא לזה למרות שהם האמיתי זה מוסד פסיכיאטרי) לתקופה קצרה אם הפסיכיאטר ימליץ על זה והכי חשוב, אל תפלו לדיעות קדומות. זה רק יכול להזיק.

ב"ה מטופלים ומלווים ע"י אנשי מקצוע טובים

ועם תרופות .

הרגשנו שהיא צריכה ביהס יותר טיפולי בשבילה

אחרי התייעצויות

אבל במחשבה שניה אנחנו עוצרים את המירוץ לחיפוש אחרי מוסד והעברת דירה בתוך כדי שנת לימודים

גם בגלל שזה כיתה ח

וזה אמצע שנה .

זה יהיה מאתגררר ובאמת כמו שכתבו פה לא בטוח שיעזור במשהו. .אנחנו בכיון של לשלם לה סייעת בכיתה הקטנה

אם לא נצליח להשיג סייעת לכיתה קטנה.

ולצערי לא הצלחנו לקבל קצבה מהביטוח לאומי

הגשנו לבד ועשינו ערעור עם עורך דין ולא זכינו.

וזה ממש מבאס כי אנחנו מוציאים עליה אלפים אלפים

אבל העיקר שכל ההשקעה תעזור לה ותצמיח אותה. מתפללים על זה מאוד במקרה שלנו.

ואגב, מכירה מתמודדים שעלו על דרך המלך והיום כל כך רגישים לאחר, שהם מטפלים או עוסקים בנתינה ברמות מדהימות ובכלל אנשים עם עוצמות.

בהצלחה לכם משפחה יקרה.

לאיזה סוג מסגרת ממליצים?

קודם כול, מחזק אתכם על כך שאתם מוכנים לעשות שינוי משמעותי בשביל הבת שלכם. ❤️ הייתי ממליץ לפנות לפסיכולוגית חינוכית או לפסיכיאטרית ילדים ונוער, ולבדוק מסגרת שמשלבת כיתה קטנה עם מענה רגשי וטיפולי לאורך היום, ולא רק התאמות לימודיות. כדאי גם לפנות לשירות הפסיכולוגי־חינוכי ולמחלקת החינוך ברשות המקומית כדי לברר אילו מסגרות מתאימות לה. אל תמהרו לעבור דירה לפני שבודקים שיש מסגרת מתאימה בפועל. מאחל לכם שתמצאו מקום שבו היא תרגיש בטוחה, מובנת ושייכת, ושתוכל להתחיל לפרוח בקצב שלה. 🙏

בית ספר לבנות עם קשיים נפשיים. מקום נדיר מהיכרות אישית עם אחת הבנות. ויש את הפנימיה בדולב . פוסט אישפוזית. מקום טוב.

הלב יוצא אליכם. ❤️ אולי כדאי לפנות לעמותות ולארגונים שמתמחים בנוער בסיכון ובבריאות הנפש, ולבקש הכוונה למסגרת חינוכית טיפולית לבנות דתיות, עם כיתה רגשית וליווי מקצועי צמוד. הייתי מתחיל גם דרך פסיכולוגית חינוכית והרשות המקומית, כדי לבדוק מסגרות מתאימות בכל הארץ. חשוב שהבת שלכם תהיה שותפה לתהליך, בלי לחץ, ושתרגיש שמחפשים מקום שבו יראו אותה ויבינו אותה — לא רק את הקשיים שלה. מאחל לכם מכל הלב שתמצאו את המקום שבו היא תוכל להרגיש בטוחה, להתחבר ולפרוח. 🙏

הפורום הזה לא פעיל

(יש נטיה ידועה בפורומים של ערוץ 7 לא להיצמד לכותרת הפורום ולא לנהל שרשורים ודיונים בנושא שלשמו נועד הפורום)

תקראי קצת פה: יש לה עולם שלם של אתגרים שהקריאה היא רק חלק ממנו.

פורום אנשים רגישים מאוד | ערוץ 7

(סיכוי טוב מאוד שגם את בקטגוריה או האבא של הילדה, זה עובר בתורשה הדבר הזה).

הוא יותר פעיל.

בהצלחה!!

אם מישהו מרגיש שהייעוץ הזה אינו מדבר גם אליו - אפשר לחפש מישהו אחר.

יתכן שאחרי ששמע בתחילה את אשתך, הבין כאילו הבעיה נמצאת רק בהרגשה שלה - ולא גם בהרגשה שלך.

כמובן, לאידך, שייעוץ טוב אינו אמור להיות זירת טענות הדדיות. זה לא לחפש "מי אשם", אלא איך בונים בטוב יותר את ההדדיות.

אז עצות של הפתעות קטנות, עזרות, התעניינות בשלום השני - הן טובות מאד. אבל זה לא מספיק, כשהן מופנות באופן בולט רק לכיוון אחד.

לגבי להקשיב מה מפריע לך, בחיים, בעבודה וכו' - זה דבר חשוב מאד. אלא שמישהו כזה, לפעמים יתמקד במה שבין בני הזוג, ופחות במה שמעבר לכך.

אני יכול לשלוח לך בפרטי, שם של מישהו (קרוב משפחה) מנוסה מאד, חביב וישר, מייעץ בהירות ובפשטות - ותוכל להתקשר אליו, להסביר מה הבעיה שמצאת בייעוץ הנוכחי - ולשאול אם יש לו רעיון...