הייתי שוביניסטית עד לאחרונה, רציתי לגדל ילדים בבית כמו שאמא שלי גידלה אותנו, ושהבעל יפרנס. 

מסיבות טכניות נאלצתי לצאת לעבודה אינטנסיבית שהתקדמתי בה מאד, ויחד עם זה הגישה שלי השתנתה והיא יותר פמיניסטית היום. אבל אני ממש מאמינה שאפשר למצוא עוד שוביניסטיות בעולם.  

שיודעת טוב מאוד מזה "כל כבודה בת מלך פנימה" בגאון ובתפארת!

יודעת להשפיע משם על בני ביתה וכל עם ישראל באצילות עדינות ומלכות פנימית

ולתפארת מדינת ישראל!

אבל

החלק הפחות טוב

שאשה שהיא מחוץ לבית - הבית שלה, בעלה וילדיה, ללא עוגן בבית. לפחות בסיכון משמעותי לכך

?!

מרבנו בחיי, פרשת בראשית, על "לעבדה ולשמרה":

"הניחו עתה בגן עדן שיהיה עובד אדמת הגן ויזרע לו שם כל מיני תבואות ויטע לו שם כל מיני פרות, כי לכך הונח שם להיות מתענג ומשתעשע כרצונו, והיתה פרנסתו מעצי הגן, והיה משתהו מנחלי עדן, ומלבושו ענני כבוד, והיתה עמידתו שם בתענוג רב גדול ועצום לרוב, בתענוג הנפש ומעט בתענוג הגוף, בהשקט והנחה וקורת רוח שאין כמוה, בהיות כולו שכלי, נפשו וגופו הם אחת בהשגת בוראו בלבד.

ולכך מנע ממנו עץ הדעת הגורם ההמשך אחרי התאוות ולא נמנע ממנו תחילה עץ החיים הגורם לחיות חיי עד, אבל לאחר שחטא ואכל מעץ הדעת, האכילה ההיא גרמה לו שימשך אחר התאוות וישתדל בצרכי הגוף יותר מצרכי הנפש, ככל אשר אנחנו עושים פה היום, הוא הפך המבוקש ממנו..."

בדורנו גם אשתו הצטרפה לאותו מקום... או שהחליפו תפקידים.. כי אנחנו בשיא הטירוף שלפני התיקון של כל הסיפור הזה, לפני "יום שכולו שבת ומנוחה..." בב"י

כגבר, לא הייתי רוצה לפתוח דלת של רכב לבחורה כדי שהיא תצא, או 'להציע לה נישואין' (הקונספט של הצעת נישואין נראה לי מטופש. מדברים על זה, ומחליטים ביחד). תקרא לזה פמיניזם מצדי, אבל אני חושב שזמנהּ של הג'נטלמניות עבר מן העולם. 

לפתוח את הדלת של המכונית זה ממש לא הכיוון להראות את זה... 

כפי שכתבתי - אני חושב שאבד על זה הכלח

אני חושב שהדימויים שלך למה זה 'בן' ומה זה 'בת' הם מצב לא נורמאלי של הדור הלפני-אחרון, בהשראת אי אלו סרטים הוליוודיים. ג'נטלמן זו הנפצה של אנגליה הוויקטוריאנית. בחתונות עד לפני מאה שנה האישה נדרשה להכניס בנדוניה הרבה יותר מהבעל, שלעומת זאת התחייב לפרנס, לזון ולכבד את אשתו וכו'. 

וזה אומר בהכרח שזה לא טבעי? עובדה שזה קורה... 

וגם: את התייחסת אל ג'נטלמניות כאל משהו של 'בנים'. זה דימוי ויקטוריאני, ולגמרי לא טבעי (את חושבת שר' עקיבא פתח לרחל את הדלת של המכונית? ). 

אבל בנות זקוקות לג'נטלמניות כמו אוויר לנשימה.

אז אני מעדיף למות ולא להיות ג'נטלמן... אם לעשות פראפראזה על מה שמישהו כאן כתב

אם זה מה שבא לך..

רק על עצמי לספר יודעת, יכול להיות שראית אחרת מהסביבה שאתה מכיר (האמיתית כמובן, לא מסרטים).

יש בזה משהו חיצוני ודרמטי, ולפעמים דווקא בדברים ה"מוכרים" יש את הבנים שמגזימים, (ואולי באמת חלקם צריכים את זה כמו אוויר לנשימה), חושבים שהם בהוליווד או משהו, שזה מרגיש לא אמיתי ומגוחך, 

לי אישית- מוזמנות לחלוק

להתנהג בג'נטלמניות מופגנת, בכיף- בקטע של צחוקים.

הפעולה יכולה להיות אותה פעולה, כשזה מגיע במקום של צורך אמיתי- זו איכפתיות,וזה בעיני מה שבאמת מחמיא, אם למשל (דוגמא קלאסית) קר לי והוא יביא לי את הסוודר שלו, אז עזבו את ה"מחמיא", באמת זה קודם כל מראה על האישיות של האדם. היה פה צורך אמיתי והוא שם לב אליו.

ודבר אחרון, לידיעת הבנים אם אני הולכת עם חברה ולאחת ממנו יהיה קר, השניה תביא לה את הסוודר שלה,

כן כן, גם בנות עושות דברים כאלה, ונצחק על זה שהיא ג'נטלמנית, אבל אף אחת לא באמת תעוף על עצמה

אז עדיף כבר למות מלקבל את זה או את זה.

פשוט אם הבחורה היתה מצפה שאני אשלם לבדי כל פעם - אין שום סיכוי בעולם שהייתי טורח יותר מזה. 

כאילו *רק* מי שלא מחבבת את הקונספט השובניסטי צריכה לשלוף את הארנק בדייטים. אז הבהרתי את החלופה

יצא לי לדון על כך עם חברה, אם כי ההגדרות של שוביניסטי/פמיניסטי לא היו בו. לא מאמינה בשיוויון, אלא בהכרה בשוני שקיים.

לה ברור היה שהיא המתקתקת המבשלת והמנקה (גם אם היא עובדת). מנהלת של הבית, וגם של הבעל, במובן מסויים. 

למרות שזו נראית לי ה"אישה המושלמת", אני לא כזו. אולי זה פונקציה של חינוך, אני לא יודעת.

אני אצטרך שבעלי יחלוק איתי את מטלות הבית. שלא יהיה לו ציפיות ממני לארוחות חמות (שונאת את המטבח.. ) ובית מסודר. ז"א, השליטה בבית תהיה משותפת. במיוחד אם אני עובדת..

לגביי הטיפול בילדים, אני מאמינה שהתפקיד של האם להיות עם הילדים בשנים הראשונות, אז אם אני אוכל, אהיה עקרת בית. וזה כבר סיפור אחר.

או לחלופין, מה המקום של האישה?

הייתי חייבת..

אבל באמת?? חשבתי אני לבד בקטע הזה.. אני פשוט לא נהנית. 

אבל אני יודעת. כי אמא הכריחה אותי ללמוד 

מצד אחד אני לא סובל את השובניסטיות.

אני מאמין בזוגיות שכל אחד מביא את הצדדים החזקים שלו,

שיש הערכה הדדית, ושההחלטות בבית משותפות.

אני לא אוהב את זה שצד אחד חושב שהוא יותר טוב מהשני, ולוקח את השליטה לידיים הבלעדיות שלו.

מצד שני, אני גם לא סובל את הפמיניסטיות.

אין שוויון בין המינים, לכל מגדר יש את הצדדים שהוא יותר טוב בהם ובהם הוא צריך להתמקד.

הפמינסטיות כיום, אלו אנשים ונשים שחושבים שנשים הם כמו גברים - וזה לא נכון!

אני מאמין בשוויון הזדמנויות, אבל לא מאמין בשוויון, או בזה שאחד יותר טוב מהשני.

הסקר הוא מה אני מעדיף.

ואני לא סובל גם את השובניסטיוּת וגם את הפמיניסטיוּת (כפי שהיא כיום).

זה שיש שובניסטים ושובניסטיות שמסתדרים ביניהם - כל הכבוד להם!

אצלי בבית בע"ה זה לא יהיה,

ולכן התשובה שלי בסקר לא תשתנה.

באמת ההגדרות שלך, שלי ושל אחרים כאן, שונות מאוד.

עכשיו אני רואה שבעינייך שוביניסטים לא חושבים שאחד יותר טוב מהשני.

ההגדרה שאני מכירה לשוביניזם זה שהגבר יותר טוב מהאישה נקודה. זאת ההגדרה.

ושדווקא בפמיניזם, יש שני זרמים, אחד (מה שאת מכירה כנראה) שרוצה שהאישה תהיה כמו הגבר בדיוק)

ואחר שאומר שהיא לא צריכה להיות כמוהו אלא שהתפקיד שלה חשוב לא פחות, שזו בעצם ההגדרה שלך לשוביניזם..

באמת כדאי להבהיר ולהסביר יותר, יש פה נראלי מלאאא אי הבנות

מהתגובות הראשונות שלך היה נראה שהשקפתך אחרת

ודרך אגב, לחשוב שנשים הן כמו גברים בדיוק זה זרם אחד בתוך הפמיניזם 

זה נבלה וזה טריפה!

כל עוד הוא לא שתלטן..

וגם שיוויוני זה בסדר, כל עוד זה לא פוגע לו בגבריות..

מכיוון שהעיקר השמיני כולל גם את התורה שבע"פ,

אז מי שלא מאמין שהתורה שבע"פ מן השמיים - נקרא כופר!

ומכיוון שאתה מצהיר בפרהסיה שאתה לא מאמין בתורה שבע"פ מן השמיים - אסור לצרף אותך למניין.

אסור גם להעלות אותך לתורה (בשבעה הראשונים).

יש דברים שזה תקנות או גזרות של חז"ל, אבל זה לא נקרא תורה שבע"פ.

התפילין שאתה שם, באיזו צורה ואיזה צבע הם?

את זה אתה מאמין שזה ציווי מהשמיים?

כלומר אני בעד קשר הדדי, שיתופי וכו. אבל בלי שיח פמניסטי על כל שטות. זה מעיק בעיני...(:

מאז ששמעתי על הטבח הנורא אני בוכה. ב'מעוז צור' שרתי בבכי ובכלל פרצתי בבכי ב'נקום נקמת דם עבדיך' והוספתי לאומה הרשעה את ישמעאל.

אבל ב"בִּבְכִי יָבֹאוּ וּבְתַחֲנוּנִים אוֹבִילֵם אוֹלִיכֵם אֶל נַחֲלֵי מַיִם בְּדֶרֶךְ יָשָׁר לֹא יִכָּשְׁלוּ בָּהּ כִּי הָיִיתִי לְיִשְׂרָאֵל לְאָב וְאֶפְרַיִם בְּכֹרִי הוּא".

הבכי מטהר את ה'יסוד' להכל, ומביא מהר לידי זיווג, כדברי החתם סופר.

הבכי הוא כמו מקווה לרצון, ומעלה את הרצון למקום גבוה וטהור, וכמו שמאריך הרב קוק באורות הקודש חלק ג' על עליית הרצון כמטהרת את מידת ה'יסוד'.

כשרצון נפגש עם רצון נוצר זיווג.

כל עם ישראל קדושים וטהורים, כפך השמן הטהור של הכהן הגדול, כמו שכתוב בעין אי"ה שבת.

ה' תרחם על כולנו! אנחנו ראויים!

גם הטוב הוא פה אצלנו , אצל כל אחד

רק נותר לנו למשוך אותו

מבין? 

אשלח לך הצעה ביום ראשון, ביום רביעי שלחה לי את הפרטים, וזה כבר לא היה רלוונטי..

כאילו זה נשמע לי הכי הגיוני לחכות קצת, אבל בגלל שהפלטפורמה של הוואטסאפ היא כל כך מהירה הקצב מתאים בהתאם.

קלטתי שמבחינתה זה כנראה לגיטימי לכתוב "אשלח לך הצעה" ואז לשלוח עוד 3 ימים.. ומבחינתי זה לא. לא בגלל איזו תפיסת עולם, אלא פשוט כי השוק מאוד מהיר.

אין לי שום סיבה לחכות להצעה 3 ימים ואני יודע שגם היא יכולה להגיד לי "אה היא בדיוק נתפסה" או סתם אגלה שאני לא חושב שאנחנו מתאימים.

העניין הוא שאנשים נתפסים ונפרדים בצורה מהירה מאוד ולכן גם ככה המהירות שאנשים מפגינים.

ברור לי שלפני הפלטפורמה של הוואטסאפ הדברים זזו הרבה יותר לאט ולאנשים היה גם יותר סבלנות

אולי זה יותר הצורה.

מי שהציעה לך - ידעה שהבחורה בכלל פנויה ביום ראשון? יכול להיות שמלכתחילה היא לא ביררה את זה איתה?

ממה שאני יודעת אין נוהל מסודר. נכון שמקובל יותר שקודם הוא אומר "כן" לפני שהיא מודעת לעניין בכלל, אבל זה ממש לא תמיד ככה. יש בנות שמעדיפות להישאל קודם. הרבה פעמים אם משדכים מכרים, את הצד שמכירים שואלים קודם.

באופן אישי אומר שאני לא מרגישה יותר מידי ככה. לא זכור לי שקרה לי מה שאתה מתאר.

לפעמים קורה שפתאום יש מבול של הצעות, ואז אני אומרת - שאני בדיוק מבררת, או בדיוק בתחילת קשר, ואולי בעתיד הקרוב זה יהיה רלוונטי.

ואני קצת נרתעת מה"שוק". המילה הזאת לא באה לי בטוב בהקשר הזה..

אני אומר שזאת הפלטפורמה, בגלל שלעשות "העבר" בוואטסאפ זה לוקח חצי שנייה ולהתקשר בטלפון זה לוקח יותר זמן, אנשים צריכים להתפנות לזה ריגשית.

ובלי קשר לאם היא ידעה או לא ידעה (במקרה הזאת אני מניח שהבחורה לא קיבלה פרטים שלי אבל נעשה בירור אם היא פנויה) - הקצב שפרטים עוברים דרך מיזמים, קבוצות וואטסאפ, שדכנים הוא קצב מסחרר. יש לי חבר שהתחתן לפי כמה שנים משידוך שנעשה ע"י 4 שדכניות וואטסאפ שונות שכל אחת שלחה לחברה שלה. וואטסאפ זאת תקשורת מאוד מהירה, תקשורת איטית כמעט ולא היתה מאפשרת לדבר כזה לקרות.

ובאמת, בדרך כלל אני מעדיף שלא יבררו אם הבחורה פנויה, כי אם היא לא פנויה יהיה לי דרך לדעת אם אני רוצה לחזור לי שהציע שינסה לאחר זמן שוב לבדוק לי אם התפנתה. וגם, זה לוקח זמן ואין לי סבלנות לזה. מעדיף לגלות שהיא תפוסה, מאשר לחכות עוד את הזמן הזה שיכול לקחת יומיים גם.

אולי את חווה את זה אחרת כי יש לך יותר סבלנות ממני, גם יכול להיות. אולי כי לפעמים מציעים לך אחרי שהבחור אישר, מה שכמעט בחיים לא קרה לי. לכן הניסיון במקרה כזה הוא לא הסבלנות, כי הבחור כבר אישר.

אסביר את ההקשר בו אני אומר את המילה "שוק". 

אני לא מתייחס לשידוכי וואטסאפ בתור דבר עמוק ולכן אני מרשה לעצמי להביא ביטוי מאוד שיטחי שלדעתי די תואם את השיטה הזאת.

כן, אני חושב שזה כלי, שברגע שיודעים את היתרונות והחסרונות שלו, אין סיבה שבעולם לא להשתמש בו בעת הצורך.

לרגע לא התכוונתי חלילה לדמות את כל מחפשי הזוגיות למיניהם כמוצרים בשוק. מה לעשות שבשיטה של כרטיסים זה חלק מהעניין וכמובן, חלילה אסור להשליך את זה על האנשים עצמם. 

השימוש בכלי הזה לא גורם לזלזל באנשים, הוא כן בעיני מבטא מגבלה אינטגרלית בשימוש בו.

"שלעשות "העבר" בוואטסאפ זה לוקח חצי שנייה ולהתקשר בטלפון זה לוקח יותר זמן, אנשים צריכים להתפנות לזה ריגשית."


יש לי קצביה, שכל פעם שהיה צריך לעשות הזמנה, זה נעשה  דרך הטלפון.
אני רק מהמחשבה שאני מפריע למישהו באמצע עבודה מסויימת או שהוא עם לקוח בחנות.
זה כבר גורם לי לחשוב 3 פעמים לפני שאני מזמין.

מרגע שאפשר להזמין דרך אפלקציה,
אני מזמין הרבה יותר, הזמנות קטנות במקום אחת מרוכזת (חנות קרובה מאוד).

אבל לא הבנתי משהו.
מה הבעיה שלך להמתין 3 ימים ?
אני מנסה להבין אם אתה מכוון למשהו כללי או שזה רק משהו נקודתי שמפריע -לך-.

יכול להסביר ?
אם יגידו לי "תקשיב, נכיר לך מישהי שאנחנו חושבים שהיא מתאימה לך, אבל תמתין שבועיים"
אז אני לא מבין באיזה מקרה אני אגיד "לא, לא, שבועיים אני לא ממתין". מה אכפת לי "להמתין" ?
יכול להסביר. לצרכי מחקר כמובן.

אני יכול להשיג הצעות בצורה יחסית מהירה ולכן אם אדם חושב שאחכה להצעה שלו אז כנראה שהוא טועה.

זה שה"שוק" עובד בצורה מאוד מהירה גורם לי לחוסר סבלנות, לפעמים מוצדק ולפעמים שלא, ביחס לעיכוב בהצעות.

אין בעיה שישלח לי הצעה עוד שבועיים, שלא יחשוב שאני אחכה. יום יומיים כנראה שאחכה אם זה מישהו שאני סומך עליו.

אבל שואל כדי להיות בטוח.
כי באמת נושא השידוכים זה דבר מרתק וגם חשוב.
כרגע לא בשימוש אישי שלי, אבל זה יכול להשתנות ביום אחד.

כשאתה אומר "שלא יחשוב שאני אחכה",
זה אומר שאם אתה כן מסכים "לחכות" שבועיים,
אז אתה למעשה מתחייב לא לצאת לדייטים אחרים, להמתין להצעה ואז להחליט אם אתה נפגש או לא עם אותה הצעה ?

הבנתי נכון ?

אני לא חושב שאף אחד לא יסכים סתם לעצור שבועיים אז זה זמן יחסית מוגזם אבל כן הבנת.

ישר כוח!

באמת נראה שגברים ונשים חווים את זה אחרת.

אני באמת כמעט תמיד מקבלת (ומבקשת..) רק אחרי שהצד השני אישר. [בהנחה שזה פנייה דרך צד ג]

וזה בעצם אומר שהצד השני פנוי ומעוניין. אבל זה גם אומר שיש מצב שאני לא פנויה, או לא מעוניינת. וגם שמבחינתי יכולות לעבור תקופות שבהם אין לי שום הצעה, כאשר בפועל יכול להיות שהיו כאלה שביררו והחליטו שלא...

תודה על ההסבר על השוק.

נתקלתי בשדכני וואטסאפ שפשוט מעבירים כרטיסים, בלי לקרוא יותר מידי. אבל מסתבר שגם להם יש הצלחות - אבל אף אחד מאלו שאני קיבלתי בדרך הזאת לא היו רלוונטיים.

זה עדיין צורם לי המילה הזאת, וזה לא שיש לי פתרון קסם לאיך אפשר לעשות את זה יותר טוב..

שיש כרטיסים, שהם מנסים לשווק משהו, וברור שיש מאוחריהם אדם עם סיפור שלם, אבל הכרטיס עצמו הוא לא הבנאדם. לכן אני אולי מרגיש בנוח עם המונח שוק. למרות שגם יכול להיות שאצלי השימוש הזה יכול ליצור חוסר נוחות בהקשרים כאלה ואחרים.

נראה לי גם חשוב לומר שעצם הפלטפורמה של הכרטיסים (גם בוואטסאפ, אבל גם במיזמים שונים) היא פלטפורמה מאוד מוגבלת ולכן גם אם השדכן הוא מעולה ומקסים עדיין יהיה בזה מימד פחות "אנושי" וממילא מאוד מוגבל. ובודאי, התחושה האישית היא גם חשובה שמתעסקים עם שדכנים וחשוב מצד אחד לדעת לצאת מאיזור הנוחות או להרחיב אותו כדי שיהיה עוד אופציות להצעות, מצד שני חשוב גם להיות במודעות ריגשית ולשים גבולות גזרה ביחס ליציאה מאיזור הנוחות

שבזמן הזה קיבלת כבר הצעה אחרת? כי אם כן לגיטימי לקבל אותה .

אבל אם לא קיבלת הצעה ואתה סתם מעניש את מי שהציע כי שלח שבוע אחרי זה מיותר

אני שואל את עצמי מה הוא התכוון שהוא שלח לי את זה תוך שלושה ימים

מן הסתם אנשים עסוקים ולא תמיד פנויים אבל בדרך כלל נראה לי הכיוון זה להציע ישר

אצלי אני לא מרגישה ככה

הכל איטי מאוד, ותמיד לוקח כמה ימים..

וגם אחרי קשר לוקח לי מלא זמן עד שמתחילה משהו חדש

אני לא חושב,

אנשים לא רוצים לחכות ימים כי ההנחה שזה עוד כמה ימים עד שייפגשו, ומן הסתם יהיו הרבה נסיונות כך שזמן רב לברר יקח עוד זמן.

בגלל שהפלטפורמה הזאת מאוד מהירה אז הציפייה שזה לא יקח כמה ימים אלא יהיה באותו יום.

על עצם ההצעה.

אני אשלח לך הצעה ואז לוקח כמה ימים עד ששולח את ההצעה.

תאמת היה ממש לאחרונה שרשור על זה.

אני גם לא מלין על כך... אני תוהה על כך.

ולכן הכל נהיה מהר מאוד מאוד.. ולכן גם קיימת ציפייה שדברים יעברו מהר.

מאמין שלפני הוואטסאפ היתה ציפייה לזמן יותר ממושך, דהיינו היתה יותר סבלנות כי זה לקח יותר זמן.

לפני הפלאפונים בכלל מן הסתם היתה ציפייה לזמן עוד יותר ממושך.

ככה מסתבר לי

מקווה שהפעם זה מובן חח

כי היא לא תראה כמו אחת כזאת בסוף החג

אופס ימי החנוכה😂

ותודה על התזכורת שיש לי כל מיני העדפות קטנטנות כאלו שאסור לשכוח בתוך כל ההתרכזות בערכים החושבים והגדולים, 

כי הדברים המשותפים הקטנים הם הרבה פעמים הבסיס לקשר טוב 

מחזק מאוד! במיוחד המשפט "בית ה' נחנך בימי החנוכה, את הבית שלכם אבנה מהרה" נגע בי.

תודה!

-דעתי-.

המילה "עיקר" מבלבלת כאן..
אבל הכוונה הבסיס. קודם שיהיה את זה. בלי זה, אין על מה לדבר. אין בכלל מה לנסות.

ניקח את שוק הרכב.

אם אין בלמים שעובדים חלק,
ואין מנוע שפועל חלק,

אין בכלל מה להסתכל על הצבע והצורה וכמה אנשים הוא מסוגל להכיל בתוכו.

עכשיו נניח שיש בסיס.
זה אומר שכל רכב מתאים לך ? לא.
יש כאלה מעדיפים רכב קטן, גדול, בטוח, מהיר, נמוך, גבוה. טוב לשטח, טוב לעיר.

אבל קודם הבסיס.

ככה אני מבין את זה.
כלומר, זה שיש למישהו "לב טוב, והוא מקסים" זה רק -תחילת- הסיפור. לא סוף הסיפור.

במה הוא עובד ? 
מה הוא למד ?
איך הוא מתנהג כשדברים לא מסתדרים כמו שהוא רוצה ? איך הוא עומד בלחץ ?
האם הוא דברן ? שקט ? 

כל אחד והפרמטרים שחשובים לו, ממש כמו בבחירת רכב. כמובן, כל אחד והתקציב שלו (מה שיש לו להציע)

בהצלחה.

אני לא מסתכל מהצד של האדם שיש לו מידות טובות או לב טוב..המשפט הזה בדרך כלל נאמר לאנשים כאיזה משהו להתמקד בו ופחות בחיצוניות(אגב הוא נאמר בעיקר לגברים ממה שאני מכיר) אף פעם לר באמת האמנתי בו כל כך, נכון, יש בו מן האמת אבל בדור הזה להגיד לבחור "העיקר לב טוב ומידות טובות" אם הוא לא צדיק נסתר בנם של קדושים בעיניי זה פחות רלוונטי לנסות למכור לו את זה, והאמת עכשיו כשאני חושב על זה, אני חושב שהרבה שדכנים נופלים שם(גילוי נאות אף פעם לא הלכתי לשדכן/ית) ומרגיש לי שהם לא באמת מתעניינים במה אתה מחפש/ת אלא פשוט לחתן בלי הרבה מאמץ ואז מגיע המשפט " העיקר לב טוב"

חנוכה מלבלב מלא בלבלובי שמחה וכו🦝🔥

נראה לי כדאי למקד קצת יותר לפחות לעצמך.

מה זה אומר ראש פתוח?

האם זה אומר שאתה מוכן לשמוע גם רבנים מהר המור וגם ממרכז?

האם זה אומר שאתה מוכן לשמוע רבנים חרדים ו/או דמויות מהשמאל?

האם זה אומר שאתה לומד ספרים של הרב בני לאו?

האם זה אומר שאתה רואה סרטים? איזה סגנון?

מה זה אומר מתייעץ עם רבנים?

האם ההתייעצות אומרת שאתה מחפש הסכמה שלהם לאופי הכלה שתבחר או שתצטרך אישור שלהם בטרם תצא?

או שזה רק בשאלות ערכיות כגון ענייני פוליטיקה/השקעות? או שאולי גם ביחס לעבודה וחיי חברה?

כל תשובה פה לגיטימית, אבל לפחות לעצמך ורצוי גם לטובת מי שתחפש שתצא איתך כדאי לדעת מה הכותרות שאמרת אומרות

המון בהצלחה

יש כאלו שיותר מכוונים לסגנון מסוים.

אבל מעבר לזה, 

הייתי ממליצה לפנות לכמה שדכנים,

אבל לא רק.

להירשם לכמה מיזמים\אתרים\אפליקציות\קבוצות וואטסאפ,

ככל שיש לך כח להתמודד..

אתה צריך לדעתי להודיע לעולם (כולל חברים ומשפחה), שאתה פנוי ומחפש - ומה אתה מחפש.

"אלה לא בנות חרדיות, החמודות האלה שייכות למגזר הדתי-לאומי (גוש עציון)"....ואם הן היו חרדיות אז? היה אסור להן לעצור שניה ולהוריד את הדברים?

ואני לא מתפלא שזה מה שלקחת מהפורום הנ"ל..זה אומר המון על משתתפיו.

שקראתי את זה  

בפורום הטרור הזה

אני רוצה "בחלום אדבר בו". תשובות לכל השאלות העמוקות שלי.

אני מתפלל על זה וכלום בחלום. אני שואל את ה' שהדוד רבא שלי הרב פנחס מפרנקפורט בעל ההפלאה יתגלה אלי וכלום. אין תשובות.

אבל אז כשאני קם, אגב העיון הרגיל שלי בתורה בסדרים הרגילים, אני מגיע ל'הפלאה' ו'לפנים יפות' ומבול של תשובות והדרכות לחיים העכשוויים שלי.

כן. זאת התגלות השכינה דרך ספרי הצדיקים.

תשובות. תשובות. תשובות.

"קול דודי דופק פתחי לי אחותי רעיתי". כמו ששמעתי בילדותי מר' אברום שפירא זצ"ל, הספר דופק לפתוח אותו ועם זה השכינה הקדושה.

אל תחכה למשהו מבחוץ, בחורה שלא רודפת אחריך תעזוב אותה. זה לא שווה את הזמן שלך. תתרכז בלהתענג על ה' וימלא משאלות לבך. תנדב את לבך ל-ה' ולעם ישראל. תתן תתן תתן, אל תצפה לקבל כלום. בסוף, הכל יסתדר. "יִרְוְיֻן מִדֶּשֶׁן בֵּיתֶךָ וְנַחַל עֲדָנֶיךָ תַשְׁקֵם. כִּי עִמְּךָ מְקוֹר חַיִּים בְּאוֹרְךָ נִרְאֶה אוֹר. מְשֹׁךְ חַסְדְּךָ לְיֹדְעֶיךָ וְצִדְקָתְךָ לְיִשְׁרֵי לֵב."

מאוד מזדהה עם מה שאתה כותב.

הצפייה תלויה לפי תקופות בחיים. תקופות שונות בכל התקופה המתמשכת של הדייט וגם איך קמתי היום..

לגמרי רגישות צריכה להיות בנושא הזה. מסכים מאוד מאוד וליבי איתך.

עם זאת, בלי קשר לצד השני שצריך להיות רגיש - חשוב לשמור על איזון. 

אם כל דבר קטן מטלטל אותי, כדאי להתבונן למה זה קורה.

מה דפוסי המחשבה שמניעים אותי?

מה החששות, פחדים, דחפים, רצונות שקיימים בתוכי והאם אני מנהל אותם או שהם מנהלים אותי. ואם אני מנהל אותם - איך אני בוחר לעשות את זה.

וזה מפחיד גם לשאול את השאלות האלה, כי זה לא כיף לגלות שאני במקום שלא רציתי להיות בו, אך בד בבד, זה אנושי וזה קורה. אפילו אפשר לומר שאין אפשרות שזה לא יקרה.

ומאזן את מה שאני כתבתי הרגע - זה בסדר להיות לחוץ. בסדר גמור. רק כדאי לשים לב לזה.

ולא לתת להצעה להתמרח ככה

חושבת שזה נכון בכללי לכל מי שאומר כן להצעה, וכשאני אומרת 'אומר כן להצעה' הכוונה ששמעו שיש הצעה, קיבלו מספר לבירורים ויודעים שיש מישהו בצד השני שמחכה.

ולא משנה אם מי שמחכה זה מי ששידך או המשודך.

ברשותך, פונה לצד השני:

דרך ארץ בסיסית...

גם אם עסוקים כל כך ברמה שאין זמן לברר תהיו הגונים ותגידו.

''אין לי פניות לברר'', ותשלחו מישהו שסומכים עליו שיעשה את זה.

''אין פניות ברמה שאין זמן לנשום, אז לברר?", סליחה ששואלת... אבל איפה תכניסו גם פגישות? אם יש זמן לפגישות יש זמן לברר, במיוחד אם זה ימשיך או יקרה בהמשך, זה הרושם שאתם משאירים.

לא עונים לכם בצד שמבררים איתו? תעדכנו בהקדם את מי ששידך שיוכל לעדכן את הצד הממתין. וגם לברר מה קורה שם... יכול להיות שהתקשרו ולא ענה החבר, או שמשהו בקליטה לא עבד או כל סיבה שהיא.

התחרטתם מכל סיבה שהיא? זכותכם... רק תודיעו.

ולך שמחכה -

תברר עם המשדכים, בפרק זמן שמרגיש שזה מספיק זמן לבירור, מה קורה עם הצד השני.

הלוואי ודברים יתוקנו בשורשם ונהיה טובים.

ובאמת מבאס כשקורה רצף כזה.

אבל לא יפה להוציא שם רע על כל הבנות..

[וקרה לי גם הפוך - מישהו פנה אלי באתר, ביקש לברר, ולקח לו כמה ימים. שאלתי את החברה שלי אם הוא דיבר איתה, ואמרה שלא. שאלתי מה קורה, ועדיין לקח לו כמה ימים..]

אני רוצה להגיד שבאופן אישי - 

לפעמים הבירורים לוקחים זמן. שולחים הודעה לחבר, הוא לא זמין, מחפשים אולי מישהו אחר שמכיר, והוא בדיוק במילואים וכו וכו'.

מעדיפה לקחת עוד יום בבירורים מאשר לצאת עם מישהו ולהתבאס שזה יכל להיות ברור מהטלפון שלא שייך.

אבל אם זה מתעכב - נראה לי נימוסי להגיד משהו כמו - אני בתקופה עמוסה, צריכה עוד זמן, סליחה.

ועוד משהו קטן - כמעט תמיד, אם קיבלתי הצעה ביום מסוים, וכבר באותו יום ביררתי - לא נתתי תשובה באותו היום. רציתי לישון על זה לילה.