הבת שלי בת שנה ו9 והתחלנו גמילה בפסח. היה שבוע קשה, אבל אחר כך היא ממש נכנסה לעניין ונורא כיף לה איתו. היא מפספסת אבל גם אומרת שהיא צריכה (לפעמים גם כשלא). סה"כ אני מרגישה שמתקדם יופי. עם החזרה למעון היו לה 3 ימים נהדרים ואז יומיים לא, והודיעו לי שהיא חייבת לחזור לחיתולים.
כרגע סיכמתי עם הגננות שנשים לה פולאפס ועדיין יקחו אותה לשירותים כל כמה זמן, אבל קשה לי להאמין שזה יעבוד. היא נורא חכמה והיא תבין שעכשיו הכל חוזר אחורה. אני מדגישה - זו ילדה שקמה ממנוחת צהרים יבשה ומבקשת ממני להוריד חיתול כדי ללכת לסיר בבית. אחת הסיבות שהתחלתי את הגמילה שאני בחודש שישי ב"ה ואני ממש ממש צריכה שהיא תהיה גמולה על הלידה, כי אני לא רואה מצב שאני מצליחה להחליף ל 2 ילדים חיתולים, וגם ככה קשה להרים אותה, שלא נדבר על עוד חודשיים. היא גם בועטת ודי לא מתה על חיתול (לילה אחד היא החליטה שהיא מורידה אותו לבד וישנה ככה. היא היתה רטובה אך מרוצה). והכי נורא שהחיתולים התחילו לגרום לה פצעים ואדום ברמות של גמבה גם אחרי חצי יום ונחמץ לי הלב לראות אותה ככה סובלת.
אחת הבעיות היא שאיתי היא מתקשרת ומקשקשת בלי סוף ובגן היא נאלמת דום, למרות שנורא טוב לה וכיף לה, היא פשוט לא מדברת.
אנא מכם - אני לא מאמינה בשיטה של "מוכנות הילד". אני מאמינה במוכנות הורית וזה מוכיח לי את עצמו כל פעם מחדש. גם אין לי אפשרות לעבור גן.
יש רעיונות לגישור הפער?
תודה מראש!
) 