ממתקים......................................מודדת כובעים

לביתי החמודה בת ה- 9 יש תאוות ממתקים שגובלת בבהלת ממתקים.

הכלל אצלנו הוא שמתחלקים בממתקים שמקבלים במסיבות וכו, הממתקים שמקבלים כ"צידה לדרך".

כאשר היא זו שצריכה לתת, היא עושה מניפולציות ומריבות שלימות.

וכאשר אחרים צריכים לתת לה, היא משתלטת על הכל ולוקחת לעצמה הרבה יותר.

אם אנחנו יוצאים לטיול משפחתי ולוקחים ממתקים - היא לא גורעת עין מהתיק וכל הזמן מנדנדת מתי אוכלים אותם.

כל הזמן רוצה עוד ועוד, בצורה של מחטף.

במסיבות יום הולדת, היא מתנפלת ברעבתנות, ועוד.

 

כל ילד אוהב ממתקים (וגם כל מבוגר...), אבל ההתנהגות הזו נראית כמו רעב או טראומה לא סבירה.

 

בבית אנחנו משתדלים לאכול בריא, אין ממתקים חופשי, אבל בהחלט מקבלים ממתקים, במידה.

אבל אנחנו שמרנים יותר ממשפחות בסביבתנו בנושא הממתקים: אין ממתקים בין הארוחות, אין ארון עמוס ממתקים, לא כל יציאה לגינה מלווה בחטיפים...

 

אמרתי לה פעם אחת שאם היא כל כך אוהבת ממתקים, נעשה שלושה ימים בהם היא תקבל רק ממתקים, מהבוקר עד הלילה דווקא היא שמחה זה אולי יכול להיות פתרון, אבל לטווח קצר.

 

האם כדאי לעשות משהו, או לנהוג בצורה מסויימת, או לחכות שיתאזן עם הגיל (איזה גיל??)

 

אין לי עצהבת 30

אבל לא נראה לי שזה יעבור לה עם הזמן. מניחה שזה רק יתגבר עם הזמן, כי זה מזין את עצמו- סוכר זה דבר ממכר, למעשה. וגם המונוסודיום גלוטמט ששמים כמעט בכל חטיף גורם לנו ל"טעם של עוד".

גם לי יש אחת כזאת שיכולה לאכול סוכר מהצנצנת אם שכחתי אותה על השיש..

אני מכירה משפחות שעושות "עסקים" עם הילדים: כל ממתק שילד מקבל משכנים, בגן וכד' הוא מביא להורים ומקבל תמורתו הפתעה כמו משחק, מדבקות וכד- בהתאם לגיל ולילד.

אני ניסיתי את זה קצת. האמת שקצת הצליח, אבל בעלי לא אהב את זה אז הפסקתי...

אין לי ממש עצותחילזון 123

גם לי יש אחת שקשה לה להתאפק יותר מלאחרים.

מדי פעם נופל עליה מן "רעב" והיא יכולה לאכול לי קצת אפילו שוקולדים ששמרתי לאפיה וכאלה.

תכלס נראה לי שאני מנחשת ממי היא ירשה את זה...

אצלינו אין שום כלל כזה של התחלקות. להפך כשמישהו מקבל משהו אישי שלו (גם כשזה ממתק של לקראת שבת) יש לכל אחד פינה קבועה במטבח ששם הם שמים את ה"אוצרות" שלהם. ולא אמורים לגעת אחד בשל השני.

 

שמתי לב שדווקא כמה שנראה שהבת הזו מאד נלהבת ולא מתאפקת, ולרוב מקנאה באח שלה ובמה שהוא קיבל, וכל זה, דווקא כשיש לה שם מצבור של כמה דברים היא הרבה פעמים בכלל לא נוגעת בזה מלא זמן. כאילו היא רגועה שיש לה איזה סטוק משלה...

 

את אומרת משהו מענייןמודדת כובעים

שיכול להיות שבגלל שהיא צריכה לשלם מס, שלא תמיד הוא משתלם, ולא תמיד מקבלת כמו שנותנת, לפחות לדעתה, אולי זה גורם לה להרגיש את הרעב המוגבר הזה...

 

המממ.... צריך לחשוב על זה.

 

מה באמת אתם עושים בעניין הזה, שאחד בא הביתה עם חבילת משהו וכולם רוצים גם? מה המידה שחייבים לכבד את האחים???

אני חשבתי שחינוכית נכון להתחלק, כדי ללמוד לוותר ולתת משלי, ולא להוציא את העיניים של האחרים.

 

 

 

 

אני לא מחייבת לכבדחילזון 123

אם יש לו הרבה אני מציעה לתת לאחרים לטעום קצת גם אבל זה לא חובה. פעם אחד מקבל ופעם השני.

אם זה מוציא את העיניים אני אומרת לשים בצד ולאכול אח"כ.

הרבה פעמים הם ישר מחביאים את זה "במחבוא" שלהם ואוכלים אח"כ לאט לאט. (טוב לא כולם אוכלים לאט לאט זה ממש עניין של אופי...).

קצת קשה לי לתרגם את השיטה הזו לבית שלנו...מודדת כובעים

איך אחד אוכל והשני לא יוציא ריר/יחטוף/יבכה/ישתולל .

בגלל שזה מוציא את העיניים החלטתנו שמתחלקים.

הילדים שלך כנראה לא מאוד להוטים לממתקים ויכולים להכניס לפה בלי לעשות מזה עניין...

אנחנו לא מחריכים לכבד את השאר. יש מספיק מה להתחלקאנונימי (2)

במשפחות גדולות

מה שכן גם אצלנו יש תזונה בריאה מאוד ומיעוט ממתקים אבל בשבת יש שפע!!

וכן מחלקים מדי פעם בחול

אני מעדיפה שלא יגדלו עם חסך שהלאה בחיים יזללו ממתקים בביתם או שהולכים לחברים הם יקנאו. שוב, אני משתדלת מאוד. אחרים רואים אותנו כאלה שלא נותנים הרבה ממתקים..

כן הייתי מייעצת לך לחשוב איך התנהגותם תהיה הלאה בהמשך החיים.

לענ"ד זה נתפס כחוסר בממתקים וצורך שלה שלא ממומש גם על ילדתי אני רואה את זה ומשתדלת לפנק אותה יותר שלא תחפש אצל השכנים...

לא מכריחים מתקנת טעותאנונימי (2)


גם לי אין עצה...יראת גאולה
אבל מכירה את התופעה..
כן, יש כזה דבר ילדים ש"להוטים למתוק", וזה לא עובר עם הגיל ‏‎:-/‎
וזה כנראה לא פונקציה של היצע ממתקים, כי רואים שבאותו בית יש ילדים כאלו ויש ילדים שלא..
מה שכן, כשילד שבע, החשק הזה קצת פחות מגיע לידי ביטוי
קשה לזהות את הבעיה מרחוק,כוחות שמימיים
אז כמה דברים שעלו לי .

סליחה...דבר ראשון שעלה לי מהכותרת בראשי-אולי כדאי לבדוק תולעים.
דחף בלתי נשלט למתוק...

ואולי לבדוק חוסר רגשי כלשהו.
(חום ואהבה..? ) אגב, גם אם יש חוסר זה לא מצביע עליכם כלום. לפעמים אדם נולד עם צורך גדול שקשה או כמעט בלתי אפשרי לספק.
( אם אכן זה זה-אבחון וטיפול רגשי יכול לעזור )

יכול להיות שהיא חווה חוסר של ממתקים בבית?
אני גם חושבת שלא לחייב להתחלקl666

רק אם ילד רוצה לתת אז כדאי שייתן. 

אולי שיהיה ממתק יומי לתקופה מסוימת כך שזה לא יהיה משהו נחשק ונדיר.

בפורום הריון ולידה מישהי כתבה שרצון למתוק זה צורך לחלבונים. אולי זאת הסיבה

מוכרימ''ל

 

הגדול שלנו גם מאד להוט למתוקים (שוקולד, סוכריות ובעיקר מסטיקים), גם אם לא בקיצוניות כמו שתיארת. בבית הוא מקבל במידה אבל בחוץ הוא מקבל בצורה מוגזמת ולא מפוקחת, בכלל זה מעצבן שמחלקים לילדים ממתקים וחטיפים בלי לשאול את ההורים לא מבחינת כשרות ולא מבחינת בריאות (ומה הקטע של חב"ד לפטם את ילדי ישראל ברעלים האלה??).

 

אין לי עצת קסם, אבל אני התחלתי איתו תהליך של לימדת דחיית סיפוקים - אם הוא מבקש ממתק אז אני מאשר לו (במידה כמובן) אבל לא כרגע, אני תמיד אומר לו "עוד מעט" או "עוד כמה דקות" וככה הוא לומד שאפשר לדחות את הסיפוק והוא לא חייב לקבל את המתוק כאן ועכשיו. שמתי לב שזה הוריד אצלו את הלהט והאימפולסיביות בנוגע למתוקים והוא מקבל יותר בהבנה את ה"לא".

 

נתת לי רעיון לעשות עליה את מבחן המרשמלו מודדת כובעים


המבחן טוב בתור אינדיקציה ראשונית, החשובות הן הלמידהימ''ל

 

וההתרגלות לדחיית סיפוקים, וזה ע"י תהליך הדרגתי.

 

עוד נקודה חשובה (ששמעתי ממו"ר) - הרבה מ'המלחמות' עם הילדים הם על עניין הבחירה ולרוב דווקא הילדים הם הצודקים. הרבה פעמים הילדים יסתפקו בנתינת הבחירה הרבה יותר מאשר ממה שהם אמרו שהם רצו. 

לדוגמה: מוכרת המציאות שאת הולכת עם הילדה לסופר והיא מתעקשת שהיא רוצה "את זה, ואת זה ואת זה..." ואת כמובן לא מסכימה ואז מתחילה הסאגה של הבכיות וכו'. במקום זה אפשר לומר לה "אני מרשה לך לבחור דבר אחד", זה אמור לספק אותה (אלא אם היא התרגלה למשהו אחר, ואז גם לשינוי הזה יידרש תהליך). אח"כ יהיה אפשר גם לרדת מזה ל-"פעם שעברה שהיינו בסופר קנינו לך הפתעה, הפעם לא. בע"ה פעם הבאה תקבלי, את יכולה כבר עכשיו לבחור לך לפעם הבאה" וכדו'.

 

ועוד דבר - אשתי אומרת שבלימודים שלה הם למדו על זה שלילדים עם בעיות קשב וריכוז יש נטייה גבוהה יותר ללהט אחרי מתוקים, אולי גם זה גורם.

 

האמת שכך אנחנו מתנהגים ביציאות מחוץ לביתמודדת כובעים

מותר לבחור דבר אחד, וגם לא תמיד.

 

אין לה בעיות קשב וריכוז.

 

תודה על התגובות המפורטות.

כמו שאני רואה את זה, זה צורך אמיתיאנונימי (3)

אני בעד. ממש ממש

מחר?פרח

 

(אני פשוט באמצע לבלוע מצב רוח נוראי עכשיו)

*הםאנונימי (3)


יש ילדים שרעיון כזה עזר להם לרדת קצת בהתלהבותיעל מהדרום
לק"י

אני חושבת שדודה שלי עשתה את זה עם הבן שלה עם סוכריות...

השאלה אם יש ילדים שאצלם זה לא מעורר עוד יותר תאבון לממתקים.
כנראה שהיא תהיה בקבוצה הראשונה מודדת כובעים

סתם הרגשה.

אני רוצה רק לציין, לא מדובר רק במתוקיםמודדת כובעים

אלא גם חטיפים מכל הסוגים.

יש בזה גם אלמנט חינוכיnaergel

בתור ילדה שגלה במשפחה עם נטיה להשמנה ושכל הפוקוס היה סביב זה מכל מיני דורות, דווקא לא ההורים, אני יכולה להגיד שהנטיה הרבה פעמים מולדת אבל קשורה גם בחינוך.

לנו באמת לא היו ממתקים בבית חוץ משבת וגם אנחנו היינו מסוגלים לזלול אותם כל הזמן חלקית בגלל שהיה אסור לנו ואמרו שאנחנו שמנים (לא, משפחה לא ממש נורמלית בעניין), אבל חלק מזה היה בהחלט חינוכי. תחשבי על כל אספקט אחר בחיים שלך או של הילדים - לכל אחד יש נטיות ואם הן לא טובות צריך לעבוד על זה. את מחליטה מה הגבול ומלמדת כמה שיותר על איזון כי זאת העבודה שלך. מכיוון שהיא בת 9, היא בהחלט מבינה את המושגים שאת מדברת עליהם.

את יכולה גם לקבוע שכל פעם שהיא עושה מניפולציות היא תקבל תגובה לא בהכרח נעימה, ושאם בטיול היא מתנהגת בצורה כזאת והיא לא מפסיקה לנדנד על זה את תהיי זאת שתחלקי ממתקים ושאת לא מוכנה לשמוע על זה יותר. סביר להניח שתעשה פרצופים אבל תמצא משהו אחר להשיח את דעתה. חלק מזה נשמע לע גם כמו שליטה (למרות שאני באמת לא רוצה להתיימר, כ"כ הרבה נכנס לדינמיקות משפחתיות). אם היא מנזסה להשתלט, היא לא תקבל כלום, או פחות. זה נראה לא נעים, אבל זה לקיצוניות השניה כדי לאזן מה שכבר יש לה.  

 

בעניין החלוקה - את יכולה לקבוע כלל שכולם מקבלים שווה בשווה אבל שוב אם היא תיקח יותר ותתנפל היא פשוט לא תקבל. 

מצד שני חשוב מאוד כן לתת לה כמה שיותר כמו כולם ולנסות להשתחרר מהפחד שעוד שניה היא תחטוף למישהו כדי לתת לה צ'אנס להתשנות.

 

לצערי לא תוכלי לשלוט על מה שהיא עושה מחוץ לבית ומה שהיא תעשה כשהיא תגדל אבל כלים את בהחלט יכולה לתת לה עכשיו, מתוך השאיפה שהיא תכיר את האימפולס הזה שלה ותוכל לבחור בין להכנע אליו או לא בגילאים יותר מבוגרים כשיש לה הרבה יותר שליטה ושיקול דעת לגבי עצמה. 

הדוגמא הכי טובה היא ההבדל בראש שלנו בין כשרות ודיאטה. כשרות זה כשרות! דיאטה זה......דיאטה. תכלס, מה ההבדל? שתיהן מגבלות אוכל מסויימות, אבל אחת כ"כ חזקה לנו שהיא בתוך הנשמה, כי על אף הנטיה הטבעית שלנו לאכול, גם אם רעבים אנחנו לא נאכל חלב אחרי בשר או לא כשר. בדיאטה אנחנו נגיד - טוב, מחר, טוב, רק קצת. הרצון הוא הוא אותו רצון, הצורך אותו צורך אבל התגובה היא שונה לגמרי.

אני חושבת שאם היא תקבל תגובות לא נעימות להתנהגות הזומודדת כובעים

אז תהיה הרגשה ששמים את הפוקוס סביב הממתקים.

 

את צודקת מאוד בענין הדיאטה... הכל הראש.

אני מבינה לגמריnaergel

צריך איזון. השאלה אם את מרגישה שיש לך דרך להעיר על התנהגות ובמקביל לשדר קבלה והבנה שהיא ממש אבל ממש אבל מ-מ-ש אוהבת ממתקים שזה דבר שיש להרבה אנשים ושבאמת קשה להתגבר על זה.

אני לדוגמא יכולה לחיות על ממתקים ונשנושים ולוותר על אוכל.

אני בתור אדם מבוגר עשיתי תיקון שאני מחלקת מכל ממתק שיש לי גם אם אני ממש לא רוצה (אני אף פעם לא רוצה, בואי נהיה כנות, זה ממתקים!). 

את יכולה להסביר לה גם על מימד ההתמכרות? לילדים קשה מאוד להבין את המימד הבריאותי, אבל זה שהממתק מיוצר בצורה כזאת שיגרום לה להגיע למקומות שהיא לא באמת רוצה להגיע אליהם ושאת רוצה מאוד לעזור לה שמצד אחד מאוד תהנה מממתקים וממצד שני שזה לא יגרור תגובות לא נעימות שלה ושל הסביבה. ככה יש לה שותפה וגם מסגרת.

לדעתי קודם כדאי לאבחן אם זה פסיכולוגיאמאשוני
או משהו רפואי פיזי. כדאי להתייעץ עם רופא ילדים או תזונאית אם יש בדיקות מסויימות שכדאי לעשות.
למשל בהריון צורך למתוק מלמד על צורך אחר כמו פחמימות או שתיה וברגע שמטפלים בשורש הבעיה הצורך מעצמו פוחת.
לדעתי השיטה של להקציב ימים ללא הגבלה היא שיטה טובה אבל הייתי מקצרת אותה. 3 ימים זה המון.
לי בתור ילדה הייתה גישה פעמיים בחיים למתוק ללא הגבלה- פעם אחת לקרמבו בלי הגבלה ומאז אני לא נוגעת בקרמבו ופעם אחת לשערות סבתא שהסתיימו בהקאות נוראיות.
זה סוג של פתרון אם הבעיה היא באמת פסיכולוגית של חוסר יכולת לעמוד בגבולות המתוק.
גיל 9 זה גיל מספיק גדול שהתחושה תישאר לזמן רב ככה שזה לא רק פתרון לטווח קצר.
אגב גם מלוחים שאוכלים ללא הגבלה יגרמו לתחושה נוראית בגוף כמו המתוק.
אבל לא לערבב- יום אחד רק מתוק. חודש אח"כ רק מלוח. אחרת היא תקיא על ההתחלה ולא תקלוט מספיק את המסר...

אגב, אם הבעיה היא ברכושניות ולאו דווקא בחוסר יכולת להתאפק מול הממתק, אז זה לא הכיוון לפתרון...

לכן כדאי קודם לאבחן מה בדיוק שורש הבעיה.

בהצלחה!!

אגב 2, פירות יכול להיות תחליף ובניגוד לממתקים גורם לתחושת שובע ולא לטעם של עוד ללא הגבלה.
תודה על הדיוק של יום מתוק ויום מלוחמודדת כובעים

אני לא יודעת אם זו בעיית רכושנות, כי היא אוכלת על המקום ולא אוגרת אצלה כלום.

 

2 פירות כתחליף - הלוואי.

פירות זה הנשנוש הרגיל אצלנו בין הארוחות (סוג של ארוחת 4). היא לא תחליף ממתק בפרי. דווקא ילדים אחרים אצלנו כן יסתפקו בשמחה בפרי.

אני שמרתי על שני ילדים מאוד מתוקיםהפי
וממש הזדעזעתי מכמות החטיפים שהם אוכלים אוכלים שקיות ענקיות כמו של מסיבה.. ובמקום ביחד לבד...
אמרתי נעשה ניסוי שתקתי...
הוצאתי מהמקרר פירות שאי אפשר לסרב להם כמו אבטיח.. ישר הממתקים נעזבו ...
החשיפה הזאת של הממתקים היא הרבה פעמים לא בגללך אלא בגלל משפחות אחרות בגנים לכי לגני שעשועים כמה ממתקים ה' ישמור...
אני חושבת שגם חשוב להסביר לילדה בדרך כיפית מה היא צריכה לאכול..
פירות אצלנו זה חלק מהתפריט היומימודדת כובעים

וכתבתי שאין לה ממתקים ללא הגבלה. ממש לא.

היא יודעת טוב מאוד מה ממתקים עושים לגוף ולשיניים ואיך נראית פירמידת המזון.

הבעיה היא לא אי חשיפה.

 

תודה על התגובה

אהההפיאחרונה
אני מכירה מישהו שהם אוכלים רק בריא ושהוא רואה ממתקים הוא "מאבד את זה" ..
אולי בגלל שאת מגבילה אותה זה קורה.. למרות שחייב הגבלה אבל תנסי שיהיה חטיפים בבית ואולי אם יהיה גם פירות וירקות וגם ממתקים נגישים היא תדע לאזן.. וימאס לה הממתקים..
בתור אחת שאמא שלי מספרת שלא יכלת למצוא אותי בלי שלל של סוכריות בפה או בשימלה.. אכלתי גם דברים מאוד בריאים.. אממ כמובן שאין פה פיתרון אחד הכל פה זה ניסוי וטעיה
אפשר גם שנכנסים לסופרהפי
במקום שהם יבחרו רק ממתק ממתק ופרי.. או ירק.
אני חושבת שזה קטע של הגיל...אנונימי (4)
תולעיםביולוגית

הרבה פעמים משיכה מוגזמת למתוקים נובעת מבעיה של תולעים או פרזיטים, או מפיטריה בשם קנדידה שנמצאים בגוף. (כשאחד מהילדים ממש רודף אחרי ממתקים- ברור לי שמשהו מהם קיים אצלו)

היצורים האלה ניזונים מסוכרים וגורמים לגוף לרצות לאכול עוד ועוד סוכרים כדי להזין אותם.

בתולעים ניתן לטפל יחסית בפשטות ע"י תרופה בשם ורמוקס, או ע"י טיפולים טבעיים שונים. (היה על זה פעם שירשור פה באתר)

בקנדידה יותר מסובך לטפל- אפשר למצוא הרבה מידע באינטרנט.

 

הימים הראשונים של ההתנזרות מהמתוקים מאוד קשים, כי התולעים/ קנדידה עדיין נמצאים, והם ממש מעוררים רצון לאכול מתוק. הימים הבאים כבר יותר קלים.

לפעמים בימים הראשונים אני מאפשרת לאכול מוצרים עם ממתיקים מלאכותיים- זה אמנם לא בריא, אך רק כמה ימים זה נראה לי לא נורא.

 

אני חושבת שלאבחן מישהו בלי להכיר אותו לא הכי חכםהפי
ממש לא התכוונתי לאבחןביולוגית

 (וגם לא כתבתי שזה מה שיש לילדה, אלא רק כתבתי שהרבה פעמים משיכה מוגזמת נובעת מזה)

רק לאחר שראיתי שהמידע הזה לא מופיע בשרשור רציתי לתת כיוון מחשבה נוסף, שאולי יועיל.

תודה שהסבת את תשומת ליבי,מודדת כובעים

אבל ההתנהגות הזו קיימת כבר כמה שנים.

אין לה תולעים.

 

הסיפור הוא גם בממתקים וגם בחטיפים.

החילוק הזה בין מתוק למלוח הוא לא כל כך מהותי...אנונימי (3)

זה לא שאם היא אוכלת רק מתוק אז היא לא מאוזנת בריאותית או רגשית וכו', כל מה שנאמר פה, ואילו כיוון שהיא אוכלת גם מתוק גם מלוח, זה עניין התנהגותי גרידא, חוסר שליטה, או מה שקראת לו "זה הכל בראש"...

 

גם אצל ילדים שמאזנים את המתוק עם מלוח ואחר כך ההיפך, הדבר עלול להצביע על חוסר איזון פיזי, וביותר חוסר איזון רגשי שדורש מענה שהוא מעבר למענה החינוכי.

 

מחפשת בכל הארץ בית ספר טוב לבת שלי בכיתה ח'צמאה

הי אנחנו מוכנים לעבור לכל מקום בארץ

בשביל הבת שלנו

היא בדיכאון

ולא מסתדרת באולפנית שהיא לומדת בכיתה קטנה

היא לומדת בכיתת לקויות למידה

והיא צריכה כיתה רגשית שמלווה אותה בהתמודדות הנפש שלה.

היא מאוד נמנעת חברתית מכל קשר

ומסגורת בבית. .אשמח לשמוע כל רעיון שיעלה לכם על הדעת....

לפני שאת רצה לחפש לה מסגרתמשה

תקראי קצת את פורום "אנשים רגישים מאוד" פה באתר, ותראי אם את רואה הקבלות לסיטואציה שלה. זה לא אומר שהיא בקטגוריה כי קטונתי מלאבחן. רק שזה שווה בדיקה.

גם אני אציע לבדוק קודם לעומק מה הילדה צריכהמתואמת

לא בטוח שמעבר למסגרת אחרת יפתור את הבעיה.

כתבת שהיא בכיתת לקויות למידה. היא עברה אבחונים מקיפים? האם יש לכם הדרכת הורים?

לצערי אין לי המלצה ספציפית על מקום לימודים, אבל כדאי קודם לבדוק לעומק מה היא צריכה.

בהצלחה!

מצטרפת לנאמרמתיכון ועד מעון

על ידי @מתואמת .

כתבת שהיא בדיכאון, אם כן האם פגשה פסיכיאטר? האם מטופלת על ידי פסיכולוגית ובמידת הצורך בטיפול תרופתי?

זה לפני מחשבה על מסגרת, וגם כתבת שהיא בכיתות ל''ל, האם היא באמת ל''ל או שזה היה המענה היחיד שהיה ואולי כדאי לעבור למסגרת סל אישי בקוד 57 (במידה ויש אבחון פסיכיאטרי) ולקבל מענה מותאם עבורה

אני רק חיבוק גדול, שולחת כוחות ותפילות ❤️!!!קמה ש.

בס"ד

אתם נשמעים הורים מדהימים. שה' יאיר לכם הכי בקרוב שיש!

אל תמהרי לקבוע מסמרות. יש לי ניסיון עם זה.די שרוט

לפעמים זה שלב כזה שהן עוברות. מתבגרות זה סופר מאתגר בעולם של היום. תלכו לפסיכיאטר, עדיף פרטי. תאבחנו (אל תמהרו עם כדורים. אפשר אולי להתחיל עם כדורים קלים כמו פריזמה, זה מה שאנחנו עושים) ותעשו הערכת מסוכנות, תשקלו אולי אפילו אשפוז במוסד מאזן (ככה אני קורא לזה למרות שהם האמיתי זה מוסד פסיכיאטרי) לתקופה קצרה אם הפסיכיאטר ימליץ על זה והכי חשוב, אל תפלו לדיעות קדומות. זה רק יכול להזיק.

אנחנו מטופלים גם עם פסיכאטרית וגם פסיכולוגיתצמאה

ב"ה מטופלים ומלווים ע"י אנשי מקצוע טובים

ועם תרופות .

הרגשנו שהיא צריכה ביהס יותר טיפולי בשבילה

אחרי התייעצויות

אבל במחשבה שניה אנחנו עוצרים את המירוץ לחיפוש אחרי מוסד והעברת דירה בתוך כדי שנת לימודים

גם בגלל שזה כיתה ח

וזה אמצע שנה .

זה יהיה מאתגררר ובאמת כמו שכתבו פה לא בטוח שיעזור במשהו. .אנחנו בכיון של לשלם לה סייעת בכיתה הקטנה

אם לא נצליח להשיג סייעת לכיתה קטנה.

ולצערי לא הצלחנו לקבל קצבה מהביטוח לאומי

הגשנו לבד ועשינו ערעור עם עורך דין ולא זכינו.

וזה ממש מבאס כי אנחנו מוציאים עליה אלפים אלפים

לא קל. מצב מוכר. אנו מתייחסים לזה ככפרת עוונותאורין

אבל העיקר שכל ההשקעה תעזור לה ותצמיח אותה. מתפללים על זה מאוד במקרה שלנו.

ואגב, מכירה מתמודדים שעלו על דרך המלך והיום כל כך רגישים לאחר, שהם מטפלים או עוסקים בנתינה ברמות מדהימות ובכלל אנשים עם עוצמות.

בהצלחה לכם משפחה יקרה.

מה הצוות החינוכי והטיפולי ממליץ?מתיכון ועד מעון

לאיזה סוג מסגרת ממליצים?

קודם כול, מחזק אתכם על כך שאתם מוכנים לעשות שינויaibrainora

קודם כול, מחזק אתכם על כך שאתם מוכנים לעשות שינוי משמעותי בשביל הבת שלכם. ❤️ הייתי ממליץ לפנות לפסיכולוגית חינוכית או לפסיכיאטרית ילדים ונוער, ולבדוק מסגרת שמשלבת כיתה קטנה עם מענה רגשי וטיפולי לאורך היום, ולא רק התאמות לימודיות. כדאי גם לפנות לשירות הפסיכולוגי־חינוכי ולמחלקת החינוך ברשות המקומית כדי לברר אילו מסגרות מתאימות לה. אל תמהרו לעבור דירה לפני שבודקים שיש מסגרת מתאימה בפועל. מאחל לכם שתמצאו מקום שבו היא תרגיש בטוחה, מובנת ושייכת, ושתוכל להתחיל לפרוח בקצב שלה. 🙏

מסגרת חדשה מהשנה מעולה בדולב.very emportant

בית ספר לבנות עם קשיים נפשיים. מקום נדיר מהיכרות אישית עם אחת הבנות. ויש את הפנימיה בדולב . פוסט אישפוזית. מקום טוב.

תיכון גלvery emportantאחרונה

הלב יוצא אליכם. ❤️ אולי כדאי לפנות לעמותות ולארגונaibrainora

הלב יוצא אליכם. ❤️ אולי כדאי לפנות לעמותות ולארגונים שמתמחים בנוער בסיכון ובבריאות הנפש, ולבקש הכוונה למסגרת חינוכית טיפולית לבנות דתיות, עם כיתה רגשית וליווי מקצועי צמוד. הייתי מתחיל גם דרך פסיכולוגית חינוכית והרשות המקומית, כדי לבדוק מסגרות מתאימות בכל הארץ. חשוב שהבת שלכם תהיה שותפה לתהליך, בלי לחץ, ושתרגיש שמחפשים מקום שבו יראו אותה ויבינו אותה — לא רק את הקשיים שלה. מאחל לכם מכל הלב שתמצאו את המקום שבו היא תוכל להרגיש בטוחה, להתחבר ולפרוח. 🙏

עשיתי את הסגולה של רבי מתיא בן חרש ונושעתישאלונת קטנטונת

תודה להקב"ה.

משתפת בפורום זה בגלל שזה בתחום ההורות 💕

ואואוריןאחרונה

מה עושים בשמחת תורהוהוא ישמיענו

שלום לכולם ומועדים לשמחה. כנראה הפעם הראשונה שאני כותב כאן.

רציתי לקבל רעיונות - אנחנו הורים לתינוקת בת כשנה וקצת חוששים מהחג. גם ככה בתקופה האחרונה שעות השינה שלה השתבשו לגמרי בגלל החגים -

איך מתנהלים עם זה נכון? שואל גם בכללי על הבוקר וכו' - מוותרים על חלק מההקפות? ואיך מגיעים לאיזון בחלוקת התפקידים בחג הזה?

השאלה יצאה קצת מבולבלת. הורים טריים, בכל זאת..

תודה מראש!

בטוח נשתמש ברעיונותיכם

תעתיק את השאלה לפורום נשואים טרייםזמירות

הפורום הזה לא פעיל

(יש נטיה ידועה בפורומים של ערוץ 7 לא להיצמד לכותרת הפורום ולא לנהל שרשורים ודיונים בנושא שלשמו נועד הפורום)

תודה שהגבתוהוא ישמיענואחרונה

מחפש המלצה לפסיכולוגית דתיה למבוגרים טובה ומוכשרתמעל ההר

איזה אזור?אריק מהדרוםאחרונה

ילדה שמפחדת לקרואזאת שלצידך

שלום לכם.

יש לי ילדה מתוקה ומחוננת הן מבחינה רכישיצ והן מסחינת לימודית שעולה לכיתה ה

והיא ממש מפחדת ממורכבות בספר. מספיק שיש אדם רע או משהו מפחיד היא לא מסוגלת לקרוא.

יש לה נפש מאוד רגישה בכללי.

אשמח להמלצות מה אפשר לעשות. ואם יש לכם ספרים מומלצים בסגנון לילדה שאוהבת לקרוא ומסיימת ספרים בטיל.. אבל לא יכולה לקרוא ספרים עם מורכבות רגשית

אם יש לה נפש רגישהמשה

תקראי קצת פה: יש לה עולם שלם של אתגרים שהקריאה היא רק חלק ממנו.

פורום אנשים רגישים מאוד | ערוץ 7

(סיכוי טוב מאוד שגם את בקטגוריה או האבא של הילדה, זה עובר בתורשה הדבר הזה).

תביאי לה ספרים אחריםxmasterxאחרונה

רעיונות למתנות (וברכות) לשבת כלה/שבע ברכותdn5754

שלום

מקווה שזו במה מתאימה..

אשמח לעזרה ברעיונות לחפצים קטנים (אוצגםתפחות קטנים) ושימושיים (חשוב

)

לבית..

דברים בסגנון שאפשר לקנות בחנות סטוק/מקס סטוק וכדו'

ואפשר לקשר אותם לברכה, לברך איתך בשבת כלה/שבע ברכות וכדו'.

תודה רבה לכולם

לא יודע אם זה קשור לפה אבל ננסה מה יש להפסידראובן255

שלום לכולם\ן

אני כותב פה כי אני יודע שיש פה הורים לילדים שקוראים ספרים\מגזינים

יש לי חבר שהוא אח בבית חולים שניידר (שזה בית חולים לילדים)

ולפעמים בהרבה שבתות הילדים הדתיים שמאושפזים שם יש להם שיעמום מכיוון שאין טלפונים וההורים לא תמיד מספיקים להביא להם ספרים או מגזינים בגלל הלחץ של האשפוז או של השבת אז הוא החליט לפתוח להם גמ''ח של ספרים לציבור הדתי כדי להקל על ההורים אז אם יש למישהו ספרים או מגזינים שמתאימים לציבור הדתי (למשל מקום בעולם או אותיות וכו') שהוא לא צריך או לא משתמש אז אשמח שתפנו אליי בפרטי

תודה לעונים ושבת שלום

ייעוץ אי זוגי - פריקה והתייעצותדון מנואל

גיל 38, הילדים, העבודות, החיים עשו את שלהם. פה ושם משברים, עלבונות, ריבים הביאו אותנו לכך שאשתי רצתה ללכת לייעוץ זוגי. בישוב שלנו כמובן לא היה כדאי ללכת ליועצים שאחרי זה נפגוש במכולת, בגינה או בבית הכנסת והלכנו לישוב ליד למישהו מומלץ. אשתי יצרה את הקשר הראשוני, ספרה מה שספרה והגענו אליו.

אחרי 3 פגישות איתו הרגשתי משהו לא בנוח בכלל. היועץ המדופלם והמומלץ לא בדיוק יועץ זוגי. הוא יועץ לאשתי איך להיטיב את חייה. ואני בתפקיד חלק מההצגה או מההפקה. בעצם אני צריך לעבוד על דברים שיגרמו לה להרגיש טוב. הפתעות קטנות, עזרות במה שהיא צריכה, להתחשב בה ולדרוש בשלומה. היא צריכה גם למצוא דברים שיגרמו לה להרגיש טוב. ללכת לחוג, לפגוש חברות, לדעת להגיד לי מה היא צריכה.
בכלל הופתעתי לגלות שלא ניתנה לי בשום שלב עד כה אפשרות לומר מה מפריע לי בחיים, בבית, בזוגיות, אולי בעבודה, אולי במשהו אחר. הכל ביחס למה שהיא מרגישה.
זה כמובן לא תהליך משפטי שבו צריך לשמוע שני צדדים ולהחליט מי אשם, אבל אם נוגעים ופותחים ומטפלים, גם לגבר שאולי לא בא עם משא סבל לייעוץ, יש דברים שהוא היה רוצה לפתוח ולומר.
אולי אני לא מבין מה הייעוץ אמור לכלול. כי אני מוצא פער די גדול בין ההמלצות על הבחור לבין איך שאני מרגיש אצלו.

 

ממליצה לך לכתוב את זה בפורום נשואים טרייםיעל מהדרום
לק"י

הוא יותר פעיל.


בהצלחה!!

לגיטימי לגמרי...ד.אחרונה
ייעוץ אמור לגרום לשני הצדדים להרגיש בנוח.

אם מישהו מרגיש שהייעוץ הזה אינו מדבר גם אליו - אפשר לחפש מישהו אחר.


יתכן שאחרי ששמע בתחילה את אשתך, הבין כאילו הבעיה נמצאת רק בהרגשה שלה - ולא גם בהרגשה שלך.


כמובן, לאידך, שייעוץ טוב אינו אמור להיות זירת טענות הדדיות. זה לא לחפש "מי אשם", אלא איך בונים בטוב יותר את ההדדיות.


אז עצות של הפתעות קטנות, עזרות, התעניינות בשלום השני - הן טובות מאד. אבל זה לא מספיק, כשהן מופנות באופן בולט רק לכיוון אחד.


לגבי להקשיב מה מפריע לך, בחיים, בעבודה וכו' - זה דבר חשוב מאד. אלא שמישהו כזה, לפעמים יתמקד במה שבין בני הזוג, ופחות במה שמעבר לכך.


אני יכול לשלוח לך בפרטי, שם של מישהו (קרוב משפחה) מנוסה מאד, חביב וישר, מייעץ בהירות ובפשטות - ותוכל להתקשר אליו, להסביר מה הבעיה שמצאת בייעוץ הנוכחי - ולשאול אם יש לו רעיון...

אולי יעניין אותך