אני מציירת מאותה הסיבה שעץ מייצר פירות.

 

 

ציור, וכל אמנות הם במטרה לבטא את נפש האמן.

הסגנון או המדיה אינם משמעותיים להצלחה בזה.

רק האמן ויכולותיו.

אחד תחושה

אחד רגש

אחד יכולות טכניות

אחד רעיון

אחד מחאה

וכן

וכו

 

ואני מניחה שאם היו לי מילים לתאר את הדברים בכל פעם אז לא היה לי צורך לצייר והייתי עוסקת בכתיבה.

 

תחשבי פעם מה דוחם פעוט לדבר

הרי לא בכל פעם יש לו איזו תובנה חשובה או רצון קונקרטי

לפעמים הוא פשוט מתבטא והוא עושה זאת בצורה הטובה ביותר שהוא יכול.

האומנות והציור בא לבטא מימד שאין לנו בדיבור או בכתב, וגם יש עניין של מה אני רוצה שיזכרו ממני או איך אני רוצה שיכירו אותי. מי שיראה את הציור בעצם שיחשף לחלק מהאישיות שלי

מה מטרת המילה הכתובה?
לתעד את ההיסטוריה עד הפרט האחרון?
לתת לאנשים אפשרות לכרות ידע חדש לחייהם, או להעניק נקודת מבט שונה על ידע קיים?

להצחיק?

 

אולי.. גם וגם וגם?

אולי.

מטרת האומנות היא לשמר את החוויה הפנימית שלי בתוך תופעה חיצונית.

גם ציור שתואם את המציאות משקף את החשיבות שאני נותן לדייקנות ולמציאות האמיתית. אף על פי כן ציור ריאלסטי הוא יותר ניסיון לשמר את הקיים בצורתו האובייקטיבית ועד כמה אני מסוגל להתנקות מהתפיסה הסובייקטיבית שלי. כלומר לנסות לשמר את החוויה הכי אובייקטיבית שלי, לעומת סתם אומנות שבדרך כלל מנסה לשמר יותר את התפיסה הסובייקטיבי.

שפה סבוכה היא לא מאפיין של אומן, אלא תסביך.

ומילים הן אומנות.

 

בעיקר לא הבנתי את התיחסות התגובה שלך לזו שלי.

כלומר שיש אפשרות שבו הציור והכתב הוא אותו דבר.

וטענתי שציור תמיד בה לשמר את החוויה הפנימית שאי אפשר לבטא זאת על ידי תיאור יבש בכתב. וגם כשמציירים בצורה ריאליסטית יש כאן ניסיון לתאר את החוויה הפנימית.

מה שאין כן כתב שיכל לתאר את העובדות היבשות בלי שום קשר לחוויה הפנימית.

א'- תיארתי מספר מצבים, ולדעתי, הציור והכתיבה חורזים את כולם (ועוד הרבה מצבים מעבר).

ב'- יש סגנון שלם של ציור שמתעקש להוציא את הצייר מהציור (או כמו שהמורה המזדמן שלי היה אומר לי- 'תצייר את מה שאתה רואה, לא את מה שאתה חושב שאתה רואה').

ג'- הכותב- הוא זה שבוחר מה לכתוב, באיזה צורה, באיזה סדר ובאיזה הקשר.
כך שגם תיאור 'הסטורי יבש' מכיל בתוכו את הכותב (ולראייה- תראה את כל הבלגן סביב ספר ההסטוריה החדש לתלמידי התיכון)

הכתב מתיימר להציג את העובדות כמו שהם כי הרי משתמשים במילים אוניברסליות, אך הניסוח עדיין תלוי בכותב.

לעומת זאת הציור, בא לבטא איך הצייר מתאר את הדבר. והמרכיב הסובייקטיבי הוא הרבה יותר חזק מאשר בכתב. כי לא רק שהדרך לתאר את המציאות היא סובייקטיבית אלא גם הבחירה בצבעים וכו' יותר תלויה בצייר מאשר כותב שיש לו מילים מנוסחות מראש שעליו להשתמש.

אך בעיקרון זה נכון שהציור והכתב הולך ביחד הרי אפשר גם לעשות אומנות בכתב על ידי שירה סיפורים וכדו'. אך הכתב מיוחד בכך שיש מילים מראש על אובייקטים, מה שאין כן בציור כדי להיות אובייקטיבי צריך מאמץ מהצייר.

חושבת כמו בקצרה..
ציור וכתיבה הם דומים מאוד.
בתור אחת שבאה יותר מהעולם של כתיבה מאשר ציור- יכולה לומר לך שבכתיבה לכל אחד יש עולם שונה. לא סתם המורה שלך בכיתה א' הייתה אומרת לך "תכתוב במילים שלך"
כי לכל אחד יש שפה ייחודית.
אולי לאדם מבחוץ זה יראה דיי דומה אבל מי שמכיר ויודע- יראה עולמות שונים ומשונים (בדיוק כמו בציור, אגב- אדם שלא מבין יכול לראות שתי ציורים ולחשוב שהם מאןד דומים עד שאתה תגיע ותגיד לו " מה פתאום? זה בכלל בסגנון ציור כזה והשני בסגנון לגמרי אחר. ובזה האמן ניסה לבטא זעם ובזה הוא ביטא אושר..)
ולא סתם יש מקצוע שלם לניתוח המילה הכתובה- ספרות.
ויש גם אנשים שמתמחים בזה, כמו אנשים שיכולים לומר לך על סמך סגנון הכתיבה שלך האם אתה פושע.

אני לא חושבת שכתב יכול להיות אובייקטיבי בשום צורה. אולי המילים מוכתבות לך. אבל הבחירה להשתמש במילה זו או אחרת . או אפילו באותה המילה אבל בהטיה אחרת- אומרת עליך המון.
אבל זה דיי אותו הדבר בציור, כל ציור שתצייר יוכלו תמיד לסווג לסגנון כזה או אחר. גם אם תתאמץ להיות הכי סובייקטיבי והכי לא דומה לכלום- עדיין יהיה בזה משהו אובייקטיבי.

אני אישית בד"כ משתדלת לתעד בריאליזם מוחלט ולו כדי לגלות שאני מסוגלת לעשות את זה.

(גם כשאני רוצה להעביר את התחושה, זה כשזאת התחושה שיש בתמונה ממנה אני מעתיקה, ולכן נאמנות למקור תעביר אותה הכי טוב, כנראה..)

 

אבל ברור שאם מישהו מצייר ציור לא ריאליסטי, למשל, המטרה שלו שונה לחלוטין. 

המוח מצייר רק כשיש ציור מיוחד, שביקשו שתציירי, שאת צריכה למשו, 

אבל בכללי היד קובעת ע"פ הכללים שהמוח למד,

אבל גם זה צריך להיות בטבעי...

הלוואי שאני אהיה ברמה הזו...

ואהבתי שרק הפרחים עם צבע והשאר שחור לבן!