איזה בייביסיטר נורא.
טראומה.
טראומה.
משהו הזוי.
אני רצינית לגמרי.
כל שבוע.
שני ילדים.
בן ובת.
חבדניקים.
הבן בן 5-6 ככה.
הבת בת שנתיים בערך.
עושים לי את המוות בגלל שאני אומרת להם שהם צריכים לישון!
באמת שזה לא פייר.
יואוו כמה סיפורים מצחיקים יש לי משם!!
----
יומאחד אני יושבת לי על הרצפה בחדר שלהם
מחכה שיואילו בטובם לישון קצת
ואז
הילדה הקטנה פתאום אומרת לי
את חילוניה
אני כזה
מה??
למה??
היא כזה
כן, את חילוניה
אני אוקי אוקי |משועמם|
כל סיפור נגמר באוקי אוקי משועמם.
פשוט. אין. לי. כוח. אליהם.
----
יומאחד ממש אין לי מושג למה,
הבן מתחיל לזרוק עלי משחקים מפלסטיק
אבל מה זה משחקים?!
בובה עם ראש פלסטיק
בימבה
מכסים מפלסטיק
פליימוביל
הבובות חיות מפלסטיק הקשיחות האלה?
אלה
כל דבר שמגיע לו ליד
ואנשים-
זה כואב!!
עכשיו עזבו כואב, מציק, לא נעים
הוא פשוט לא יודע לכוון,
שובר את כל הבית
ואני כזה
חיים די,
חיים די,
עכשיו הולכים לישון
והוא זורק עלי משחקים וצוחק
----
היום.
באתי,
אחרי מלא זמן שלא הייתי אצלם
והבן היה ישן!!
יששש!!
האח הידד!!
(סליחה על הנחמדות..)
אבל מה מתברר?
תמיד הילדה הקטנה לא ידעה לצאת מהלול שלה,
אבל זהו.
היא כבר למדה
ועכשיו היא יוצאת מהלול,
ורצה בכל הבית,
ומשגעת לי את המוח עם הצרחות שלה
"ביביסיטר! אני צמאה!
ביביסיטר! נפל לי הפלסטר!
ביביסיטר
ביביסיטר
ביביסיטר
ביביסיטר, איך קוראים לך??"
ואני מתפוצצת ומתה לצרוח
אבל בסבלנות
ככה קוראים לי,
נסדר את הפלסטר
בואי קחי מים
ואז מתפלאים למה אני סחוטה?
ההורים יודעים מה הולך?
- לקראת נישואין וזוגיות