אז קודם נטיל את הפצצה ואז נפרט.
השבת התפללתי בבית כנסת קונסרבטיבי והיה מצויין.
אז כפי שכבר פרסמתי השבוע אני חוזר לארץ אחרי ארבע חודשים פה בארה"ב.
לא היו לי הרבה התלבטויות איפה אני רוצה לבלות את השבת האחרונה שלי.
היה ברור לי שאני רוצה לעשות אותה אצל דודי הרב Dov Linzer ואשתו דבורה.
בתקופה בה שהיתי פה נהנתי להכיר את קרובי משפחתי מקורב יותר דבר שלא ממש זכיתי.
בתור ילד תמיד קנאתי בכל הילדים עם משפחות מורחבות גדולות ושבתות משפחתיות למיניהם.
וגם כשגדלתי והייתי נער גבעון לא הצלחתי להבין גבעונים שביו מתמרמרים על זהתות משפחתיות שהם מחויבים ללכת אליהם.
כי אני כל כך רציתי את זה אבל לא היה לי את זה.
בעצם זה לא מדוייק. היה לי. רק בארה"ב.
ויש בזה משהו אפילו עוד יותר מבאס שיש לך מלא משפחה חמה ואוהבת אבל אתה פשוט לא מכיר אותם.
אז ברוך השם זכיתי לבלות הרבה זמן עם המשפחה שלי ולהכיר אותם יותר.
אבל אצל לינזר&זלאטשוער (מקווה שאני כותב נכון😁) הייתי נהנה במיוחד מהדיונים בהלכה ויהדות בכלל עם דיוד ודבורה (הרב והרבנית בשבילכם😜) בויכוחים הסוערים על בנם נתנאל, ו...ההכרות עם משהו אחר ממה שאני רגיל אליו.
בשבת הקודמת שהייתי אצלם והתפללתי בHAR אני זוכר שכשנכנסתי לבית כנסת שהמחיצה עוברת בו בדיוק באמצע מיד הסתכלתי לעזרת נשים לראות כמה נשים יש שם.
והיה די ריק. בהחלט ביחסית לגברים.
אבל...אז מאוחר יותר זה התמלא וממש לא ראו הבדל בין הגברים לנשים בכמות המתפללים/ות.
את הדבר תורה אמרה אשה וקדיש יתום נאמר גם על ידי יתומות.
אבל מעבר לזה, אחד הדברים שממש נגעו בין ואהבתי ולא ראיתי בבתי כנסת אחרים פה או בארץ היה שבסוף התפילה בהודעות הרב גם אמר לכולם לברך ולהתעניין באנשים שהם לא מוכרים שהם רואים בבית כנסת ואכן זאת הייתה האווירה שם וגם כשהגעתי לבית כנסת בתחילת התפילה אנשים מגיעים מתעניינים ומדברים איתך.
קצת לפני שהגעתי לפה התחלתי יותר להתעניין בזרמין אחרים ביהדות ומה ההבדלים ביניהם.
בעבר היה לי דיון ארוך על כך עם דוד שלי.
בעקבות דיון דומה בפדלחושיה נהייתי חברבוק עם הרב הקונסרבטיבOren Steinitztz
מאז יצא לנו הרבה דיבורים בעיקר באישי בנושאים שונים וזה היה מעניין ומחכים מאוד.
ולכן בבוקר רציתי ללכת למניין הקונסרבטיבי או הרפורמי כדי לראות איך זה אבל לא התעוררתי בזמן...
אז השבת כשדוד שלי אמר לי שהוא אוכל בערב בבית כנסת הקונסרבטיבי ואחרי זה מעביר שם שיעור ושאל אם אני מעוניין להצטרף כמובן שהסכמתי.
כשהבנתי שהוא מתפלל בבית כנסת אחר ולא שם התבאסתי אז החלטתי ללכת לשם בעצמי.
הרבה דברים היו נחמדים שם בבית כנסת.
נתחיל בזה שכשנכנסתי והתיישבתי לי באיזה פינה הרב הגיע הציג את עצמו התעניין בשלומי פטפט קצת ועבר להתעניין בשלומם של אנשים אחרים.
הדבר השני ששמתי לב אליו שראיתי שם הרבה יותר ילדים קטנים שנמצאים בבית כנסת ומתפללים מאשר שבדרך כלל יוצא לי לראות.
וכשחשבתי על זה, זה מאוד הגיוני.
כשאבא הולך לעזרת גברים ואמא (אם היא בכלל מגיעה..) הולכת לעזרת נשים אז הילדים הולכים ל"עזרת ילדים" בגן שעשועים. אבל אם הולכים כולם ביחד כמשפחה הכל הרבה יותר נורמלי.
הדבר השלישי היה הדבר תורה (שאגב, היה בסוף התפילה ולא לפני ערבית. ולמרות זאת כולם נשארו. בכל בית כנסת אורתודוקסי כולם היו בורחים. אני לפחות....).
אז קודם כל הנושא היה מפוצץ וכמובן לא היה עולה (בצורה כזאת לפחות) בבית כנסת אורתודוקסי.
והוא היה "האם אתם מאמינים בקיומו של אלהים".
לי באופן אישי זה לא הפריע, אני בעד לדון על הכל כדי לחפש את האמת.
הנקודה העיקרית של מה שהיה כל כך יפה בדבר תורה שלאחר כמה משפטי פתיחה הדוברת בקשה מכולם להסתובב אל האנשים לידם ושכל אחד יענה על שני שאלות; א.האם אתם מאמינים בקיומו של אלהים. ב.מה זה אומר לכם.
(בגלל שכולכם במתח אני אגלה לכם שאני מאמין בקיומו של אלהים)
אז אני הייתי עם שני נשים ואז קרה מה שלי כמי שגדל בחברה מאוד דוסית משהו שמעולם לא קרה לי...
אשה הושיטה לי יד.
לא לחצתי לה בחזרה.
אני דווקא לא חושב שיש בזה איסור.
האיסור הוא רק נגיעה של חיבה.
פשוט מהבלבול קפאתי..
אחרי כמה דקות היא הפסיקה את כולם ובקשה מכל מי שענה " בהחלט כן" להרים את היד.
נראה לי כ30% בערך הרימו.
אחרי זה היא בקשה מכל מי שענה "בהחלט לא" להרים את היד.
אף אחד לא הרים.
"לפעמים כן ולפעמים לא"
כולם כמעט הרימו.. (70% אם מקודם היה 30%...)
מה שהיה כל כך יפה בעיני זה שבמקום דבר תורה שבו רק הדובר שותף היה כאן משהו שמשתף את כולם.
אחרי זה הייתה סעודה (לכל החפרנים, אל תדאגו זה היה קייטרינג עם הכשר אורתודקסי) ואחרי הסעודה דוד שלי העביר שיעור מצויין שגם עליו יש הרבה מה לכתוב אבל האגודל כבר מתחיל לכאוב לי מרוב הקלדה ועוד נשאר הרבה...
למחרת, רציתי ללכת לרפורמים אבל כשהגעתי ב8:30 ואמרו לי שהם מתחילים רק ב10:30 (מניין חב"ד...) החלטתי ללכת להתפלל בHAR.
המניין היה פשוט מדהים.
רב בית הכנסת הרב סטיבן גם הוא כמו הרב הקונסרבטיבי הגיע אליי התעניין דיבר קצת...
את המי שברך לחולים אמרה אחת הרבניות של הקהילה עם הקדמה יפה, ואחרי זה עת המי שברך לחיילי צה"ל (אני ברחתי החוצה כמובן..גם בתפילה תשלום המדינה שהן אמרו כמו הספרדים בפתיחת ההיכל)
אחרי זה היה נער בר מצווה שקרא את הפרשה (היא קרא ממש יפה דווקא)
ואז, אחרי שהוא עלה מפטיר קראו לכל המשפחה שלו לבימה; אמא אבא, אחים סבא וסבתא והרב אמר כמה מילים על המשפחה ההורים והילד ןאז האמא והאבא אמרו ביחד "ברוך שפטרני".
ואז היה שיחה מפי הרבה שרה ומוסף.
ואחרי מוסף היה התקווה (הפעם החלטתי להישאר ולשבת. להביע מחאה ולציין את התנגדותי למדינה הציונית) אחרי זה רוב האנשים הלכו הביתה/לקידוש של הבר מצווה.
אבל הרבה אנשים נשארו לשיחה שנועדה להסביר את החשיבות בהעלאת תקופת ההתיישנות על תקיפות מיניות של ילדים במדינת ניו יורק (כיום אפשר להתלונן רק 5 שנים אחרי שנהיית 18 דהיינו 23) והתפללתי לראות כמה אנשים נשארו לשיחה שאכן חשובה מאוד אבל צריך לזכור שהיא באה אחרי תפילה כה ארוכה.
אני ודודתי דבורה משארנו לשיחה והיה מעניין (ונורא גם..) לשמוע את הסיפור של חבדניק לשעבר שהותקף מינית בילדותו בבית הכנסת ובמקווה וכשהוא העיז להגיש תלונה חב" ד באוסטרליה יצאו נגדו ונגד משפחתו. והיום הוא הקים את ארגון "קול ועוז" שנועד להילחם בכך בריכוזים יהודיים מסביב לעולם.
גם זה ראוי לפוסט בפני עצמו.
השבת הזאת גרמה לי להבין מה שאמנם תמיד ידעתי אבל זה חיזק את זה, על ההבדלים בין המצב בארץ לארה"ב.
כשלראשונה אשה אמרה קדיש בטלמון זה היה לפני שהייתי בקטע של כל הפמיניזם הזה.
אבל זה לא ממש הזיז לי. במיוחד שבאמת קשה למצוא את הבעיה הלכתית בזה.
אבל היה לי חבר שהתחרפן מזה. ולא רק שהוא התחרפן מזה הוא התחרפן מזה שאני לא מתחרפן מזה.
ואני זוכר שהוא "פטר" את זה בכך ש"נו, אתה אמריקאי ככה זה אצלכם".
ואכן נכון.
I'm proud to be American at least i'm free...
אכן, אמריקאים משוחררים מהפוליטיקה הישראלית שנכנסת עמוק עמוק לדת.
חשבתי על זה שאם לדוגמא דוד שלי היה בארץ מן הסתם הוא היה חבר בבית הלל.
תדמיינו את הכותרת בסרוגים "הרב דוב לינזר מבכירי בית הלל דרש השבת בבית כנסת קונסרבטיבי"...
בארץ הכל מתקשר לפוליטיקה כי אין הפרדת דת ומדינה.
אני אמנם כידוע לכם תומך במדינת הלכה וחושב שמה שהופיע ב"מסמך המרד" זהו מניפסט מדהים שאני מתחבר אליו.
אבל כל עוד אין לנו מדינת הלכה אין שום רווח מהמצב הקיים. רק נזק.
אני חושב שכל אחד שעיניו בראשו רואה שכפייה היא דבר מזיק. זה רק מרחיק אנשים מהדת.
זה שמתחייבים אנשים להתחתן ולהתגרש דרך הרבנות לא מקרב אותם לדת אלא רק מרחיק אותם.
הסיבה היחידה שאני תומך בכפייה היא מכיוון שכך האל ציווה.
אבל אם אין מדינת הלכה זה מגוחך להתעקש על "רבע מדינת הלכה".
ברגע שיוציאו את הפוליטיקה מהדת נוכל להתייחס לשאלות החשובות האלה בצורה עניינית.
לדוגמא הסערה האחרונה בעניין בר אילן.
אם בר אילן הייתה מכללה פרטית שלא מקבלת שקל מהמדינה זכותה לעשות מה שהיא רוצה.
אבל ברגע שהיא ממומנת על ידי הציבור היא פתוחה לביקורת ציבורית.
ולכן גם הדיבור בארץ על הקונסרבטיבים ורפורמים (ואורתודוקסים ליברלים) מלא בבורות.
ההכללה של הקונסרבטיבים יחד עם הרפורמים הזויה למי שבקיא בהבדלים.
אבל בארץ הדיון על כך מתנהל כמו דיון פוליטי. בעיקר צעקות והטחת האשמות.
אז כן, אני שמח בכך שגדלתי במקום פתוח ומשוחרר מכל הרדידות הזעת ומקווה שיותר ויותר אנשים יבינו זאת.
ובכלל שנזכה כולנו לדון בצורה עניינית כדי ברמת למצוא את האמת ובצורה מכובדת.
בכל נושא.
השבת התפללתי בבית כנסת קונסרבטיבי והיה מצויין.
אז כפי שכבר פרסמתי השבוע אני חוזר לארץ אחרי ארבע חודשים פה בארה"ב.
לא היו לי הרבה התלבטויות איפה אני רוצה לבלות את השבת האחרונה שלי.
היה ברור לי שאני רוצה לעשות אותה אצל דודי הרב Dov Linzer ואשתו דבורה.
בתקופה בה שהיתי פה נהנתי להכיר את קרובי משפחתי מקורב יותר דבר שלא ממש זכיתי.
בתור ילד תמיד קנאתי בכל הילדים עם משפחות מורחבות גדולות ושבתות משפחתיות למיניהם.
וגם כשגדלתי והייתי נער גבעון לא הצלחתי להבין גבעונים שביו מתמרמרים על זהתות משפחתיות שהם מחויבים ללכת אליהם.
כי אני כל כך רציתי את זה אבל לא היה לי את זה.
בעצם זה לא מדוייק. היה לי. רק בארה"ב.
ויש בזה משהו אפילו עוד יותר מבאס שיש לך מלא משפחה חמה ואוהבת אבל אתה פשוט לא מכיר אותם.
אז ברוך השם זכיתי לבלות הרבה זמן עם המשפחה שלי ולהכיר אותם יותר.
אבל אצל לינזר&זלאטשוער (מקווה שאני כותב נכון😁) הייתי נהנה במיוחד מהדיונים בהלכה ויהדות בכלל עם דיוד ודבורה (הרב והרבנית בשבילכם😜) בויכוחים הסוערים על בנם נתנאל, ו...ההכרות עם משהו אחר ממה שאני רגיל אליו.
בשבת הקודמת שהייתי אצלם והתפללתי בHAR אני זוכר שכשנכנסתי לבית כנסת שהמחיצה עוברת בו בדיוק באמצע מיד הסתכלתי לעזרת נשים לראות כמה נשים יש שם.
והיה די ריק. בהחלט ביחסית לגברים.
אבל...אז מאוחר יותר זה התמלא וממש לא ראו הבדל בין הגברים לנשים בכמות המתפללים/ות.
את הדבר תורה אמרה אשה וקדיש יתום נאמר גם על ידי יתומות.
אבל מעבר לזה, אחד הדברים שממש נגעו בין ואהבתי ולא ראיתי בבתי כנסת אחרים פה או בארץ היה שבסוף התפילה בהודעות הרב גם אמר לכולם לברך ולהתעניין באנשים שהם לא מוכרים שהם רואים בבית כנסת ואכן זאת הייתה האווירה שם וגם כשהגעתי לבית כנסת בתחילת התפילה אנשים מגיעים מתעניינים ומדברים איתך.
קצת לפני שהגעתי לפה התחלתי יותר להתעניין בזרמין אחרים ביהדות ומה ההבדלים ביניהם.
בעבר היה לי דיון ארוך על כך עם דוד שלי.
בעקבות דיון דומה בפדלחושיה נהייתי חברבוק עם הרב הקונסרבטיבOren Steinitztz
מאז יצא לנו הרבה דיבורים בעיקר באישי בנושאים שונים וזה היה מעניין ומחכים מאוד.
ולכן בבוקר רציתי ללכת למניין הקונסרבטיבי או הרפורמי כדי לראות איך זה אבל לא התעוררתי בזמן...
אז השבת כשדוד שלי אמר לי שהוא אוכל בערב בבית כנסת הקונסרבטיבי ואחרי זה מעביר שם שיעור ושאל אם אני מעוניין להצטרף כמובן שהסכמתי.
כשהבנתי שהוא מתפלל בבית כנסת אחר ולא שם התבאסתי אז החלטתי ללכת לשם בעצמי.
הרבה דברים היו נחמדים שם בבית כנסת.
נתחיל בזה שכשנכנסתי והתיישבתי לי באיזה פינה הרב הגיע הציג את עצמו התעניין בשלומי פטפט קצת ועבר להתעניין בשלומם של אנשים אחרים.
הדבר השני ששמתי לב אליו שראיתי שם הרבה יותר ילדים קטנים שנמצאים בבית כנסת ומתפללים מאשר שבדרך כלל יוצא לי לראות.
וכשחשבתי על זה, זה מאוד הגיוני.
כשאבא הולך לעזרת גברים ואמא (אם היא בכלל מגיעה..) הולכת לעזרת נשים אז הילדים הולכים ל"עזרת ילדים" בגן שעשועים. אבל אם הולכים כולם ביחד כמשפחה הכל הרבה יותר נורמלי.
הדבר השלישי היה הדבר תורה (שאגב, היה בסוף התפילה ולא לפני ערבית. ולמרות זאת כולם נשארו. בכל בית כנסת אורתודוקסי כולם היו בורחים. אני לפחות....).
אז קודם כל הנושא היה מפוצץ וכמובן לא היה עולה (בצורה כזאת לפחות) בבית כנסת אורתודוקסי.
והוא היה "האם אתם מאמינים בקיומו של אלהים".
לי באופן אישי זה לא הפריע, אני בעד לדון על הכל כדי לחפש את האמת.
הנקודה העיקרית של מה שהיה כל כך יפה בדבר תורה שלאחר כמה משפטי פתיחה הדוברת בקשה מכולם להסתובב אל האנשים לידם ושכל אחד יענה על שני שאלות; א.האם אתם מאמינים בקיומו של אלהים. ב.מה זה אומר לכם.
(בגלל שכולכם במתח אני אגלה לכם שאני מאמין בקיומו של אלהים)
אז אני הייתי עם שני נשים ואז קרה מה שלי כמי שגדל בחברה מאוד דוסית משהו שמעולם לא קרה לי...
אשה הושיטה לי יד.
לא לחצתי לה בחזרה.
אני דווקא לא חושב שיש בזה איסור.
האיסור הוא רק נגיעה של חיבה.
פשוט מהבלבול קפאתי..
אחרי כמה דקות היא הפסיקה את כולם ובקשה מכל מי שענה " בהחלט כן" להרים את היד.
נראה לי כ30% בערך הרימו.
אחרי זה היא בקשה מכל מי שענה "בהחלט לא" להרים את היד.
אף אחד לא הרים.
"לפעמים כן ולפעמים לא"
כולם כמעט הרימו.. (70% אם מקודם היה 30%...)
מה שהיה כל כך יפה בעיני זה שבמקום דבר תורה שבו רק הדובר שותף היה כאן משהו שמשתף את כולם.
אחרי זה הייתה סעודה (לכל החפרנים, אל תדאגו זה היה קייטרינג עם הכשר אורתודקסי) ואחרי הסעודה דוד שלי העביר שיעור מצויין שגם עליו יש הרבה מה לכתוב אבל האגודל כבר מתחיל לכאוב לי מרוב הקלדה ועוד נשאר הרבה...
למחרת, רציתי ללכת לרפורמים אבל כשהגעתי ב8:30 ואמרו לי שהם מתחילים רק ב10:30 (מניין חב"ד...) החלטתי ללכת להתפלל בHAR.
המניין היה פשוט מדהים.
רב בית הכנסת הרב סטיבן גם הוא כמו הרב הקונסרבטיבי הגיע אליי התעניין דיבר קצת...
את המי שברך לחולים אמרה אחת הרבניות של הקהילה עם הקדמה יפה, ואחרי זה עת המי שברך לחיילי צה"ל (אני ברחתי החוצה כמובן..גם בתפילה תשלום המדינה שהן אמרו כמו הספרדים בפתיחת ההיכל)
אחרי זה היה נער בר מצווה שקרא את הפרשה (היא קרא ממש יפה דווקא)
ואז, אחרי שהוא עלה מפטיר קראו לכל המשפחה שלו לבימה; אמא אבא, אחים סבא וסבתא והרב אמר כמה מילים על המשפחה ההורים והילד ןאז האמא והאבא אמרו ביחד "ברוך שפטרני".
ואז היה שיחה מפי הרבה שרה ומוסף.
ואחרי מוסף היה התקווה (הפעם החלטתי להישאר ולשבת. להביע מחאה ולציין את התנגדותי למדינה הציונית) אחרי זה רוב האנשים הלכו הביתה/לקידוש של הבר מצווה.
אבל הרבה אנשים נשארו לשיחה שנועדה להסביר את החשיבות בהעלאת תקופת ההתיישנות על תקיפות מיניות של ילדים במדינת ניו יורק (כיום אפשר להתלונן רק 5 שנים אחרי שנהיית 18 דהיינו 23) והתפללתי לראות כמה אנשים נשארו לשיחה שאכן חשובה מאוד אבל צריך לזכור שהיא באה אחרי תפילה כה ארוכה.
אני ודודתי דבורה משארנו לשיחה והיה מעניין (ונורא גם..) לשמוע את הסיפור של חבדניק לשעבר שהותקף מינית בילדותו בבית הכנסת ובמקווה וכשהוא העיז להגיש תלונה חב" ד באוסטרליה יצאו נגדו ונגד משפחתו. והיום הוא הקים את ארגון "קול ועוז" שנועד להילחם בכך בריכוזים יהודיים מסביב לעולם.
גם זה ראוי לפוסט בפני עצמו.
השבת הזאת גרמה לי להבין מה שאמנם תמיד ידעתי אבל זה חיזק את זה, על ההבדלים בין המצב בארץ לארה"ב.
כשלראשונה אשה אמרה קדיש בטלמון זה היה לפני שהייתי בקטע של כל הפמיניזם הזה.
אבל זה לא ממש הזיז לי. במיוחד שבאמת קשה למצוא את הבעיה הלכתית בזה.
אבל היה לי חבר שהתחרפן מזה. ולא רק שהוא התחרפן מזה הוא התחרפן מזה שאני לא מתחרפן מזה.
ואני זוכר שהוא "פטר" את זה בכך ש"נו, אתה אמריקאי ככה זה אצלכם".
ואכן נכון.
I'm proud to be American at least i'm free...
אכן, אמריקאים משוחררים מהפוליטיקה הישראלית שנכנסת עמוק עמוק לדת.
חשבתי על זה שאם לדוגמא דוד שלי היה בארץ מן הסתם הוא היה חבר בבית הלל.
תדמיינו את הכותרת בסרוגים "הרב דוב לינזר מבכירי בית הלל דרש השבת בבית כנסת קונסרבטיבי"...
בארץ הכל מתקשר לפוליטיקה כי אין הפרדת דת ומדינה.
אני אמנם כידוע לכם תומך במדינת הלכה וחושב שמה שהופיע ב"מסמך המרד" זהו מניפסט מדהים שאני מתחבר אליו.
אבל כל עוד אין לנו מדינת הלכה אין שום רווח מהמצב הקיים. רק נזק.
אני חושב שכל אחד שעיניו בראשו רואה שכפייה היא דבר מזיק. זה רק מרחיק אנשים מהדת.
זה שמתחייבים אנשים להתחתן ולהתגרש דרך הרבנות לא מקרב אותם לדת אלא רק מרחיק אותם.
הסיבה היחידה שאני תומך בכפייה היא מכיוון שכך האל ציווה.
אבל אם אין מדינת הלכה זה מגוחך להתעקש על "רבע מדינת הלכה".
ברגע שיוציאו את הפוליטיקה מהדת נוכל להתייחס לשאלות החשובות האלה בצורה עניינית.
לדוגמא הסערה האחרונה בעניין בר אילן.
אם בר אילן הייתה מכללה פרטית שלא מקבלת שקל מהמדינה זכותה לעשות מה שהיא רוצה.
אבל ברגע שהיא ממומנת על ידי הציבור היא פתוחה לביקורת ציבורית.
ולכן גם הדיבור בארץ על הקונסרבטיבים ורפורמים (ואורתודוקסים ליברלים) מלא בבורות.
ההכללה של הקונסרבטיבים יחד עם הרפורמים הזויה למי שבקיא בהבדלים.
אבל בארץ הדיון על כך מתנהל כמו דיון פוליטי. בעיקר צעקות והטחת האשמות.
אז כן, אני שמח בכך שגדלתי במקום פתוח ומשוחרר מכל הרדידות הזעת ומקווה שיותר ויותר אנשים יבינו זאת.
ובכלל שנזכה כולנו לדון בצורה עניינית כדי ברמת למצוא את האמת ובצורה מכובדת.
בכל נושא.
פה זו הערכה הגיונית לפי דעתי. כבר עכשיו
