אני הגעתי לפורום המדהים הזה בגיל 16 והיה קשה לעזוב לאחרונה החלטתי להשתדל למעט לכתוב פה כדי לתת לנוער לדון בתוך עצמו כי עם כמה שבא לי אני כבר לא נוער (22 עוד מעט) אבל הנושא של שז"ל חשוב מאוד והנזק שעלול להיגרם בגלל טיפול מוטעה זה דבר שלמדתי על בשרי באופן אישי אני מרגיש צורך גדול לכתוב את זה ודווקא פה כי יש יותר שמסתובבים פה בפורומים הסגורים. וגם יש חשיבות שהבנות לא יחיו בסרטים שגורמים לפתיחת שרשורים בלנ"ו מה לעשות עם המדוייט שסיפר שהשם ירחם הוא נופל בשז"ל.
זה ארוך אבל תשדלו לקרוא הכל בכל זאת.
קודם כל ממליץ להיכנס לפוסט הזה של הרב אליהו גליל https://m.facebook.com/story.php?story_fbid=605933372898322&id=100004449942415
עכשיו כמה דברים שאני חייב להוסיף.
כולנו יודעים כמה קשה התמודדות זאת.
השבת יצא לי לדבר עם דוד שלי הרב דוב לינזר מראשי חובבי תורה בארה"ב על הנושא וירדו לי כמה אסימונים שיושבים לי בראש כבר הרבה זמן.
בלי להיכנס לשאלות הלכתיות, גם אם אכן מדובר באיסור גמור ואפילו איסור דאורייתא אין צורך להרגיש רגשות אשם.
תהיו אמיתיים עם עצמכם, למה לכם ולא כל אחד ואחת אחרת אין רגשות אשם כאלה על לשון הרע כאשר שם מדובר באיסור דאורייתא?
שז"ל זה לא רצח.
שז"ל זה לא רצח.
שז"ל זה לא רצח.
אפילו לא קרוב. תשננו את זה עשרות פעמים ותפנימו את זה טוב טוב.
דוד שלי סיפר לי שגם היה שם רב מבוגר שלמד אצל הרבנים מאירופה והוא סיפר על ראש ישיבה אחד שכל פעם שהיה מגיע עליו נער לספר לו על ההתמודדות שלו על זה היה מצביע על התמונות של הגדולים על הקיר ואומר לו "אתה רואה אותו? גם הוא עשה את זה. אתה רואה אותו? גם הוא עשה את זה" ככה עבר אחד אחד.
הבעיה היא שאנחנו בנים. ובנים בכלל משתפים פחות. במיוחד בנושאים אינטמיים שכאלה.
ולכן מחד אנחנו מתביישים לדבר על זה. ואז אנחנו פותחים בעצמנו שו"ע מזדעזעים ונכנסים לסרטים.
אחרי ההקדמה החשובה הזאת אני אשתדל גם בקצרה מה לדעתי צריך להיות היחס לזה שאנחנו נופלים באופן קבוע באיסור.
אז קודם כל לדעתי בכלל לא כזה פשוט שזה אסור ויש מה לדון לגבי הגדר של "לבטלה".
היום מוכח שלא לאונן בכלל ולא לקיים יחסים זה מזיק בריאותית. זה צורך טבעי של הגוף.
גם אם זה אסור זה לא איסור דאורייתא לפי כלום.
ואפילו אם זה איסור דאורייתא אסור בשום פנים ואופן להיכנס לעצבות ודיכאון מזה.
זה נפילה, נכון.
אבל נפילה שכולם נופלים ושהיא קשה מאוד מאוד שלא ליפול.
בזמן הגמרא ואפילו בזמן של הראשונים וראשוני האחרונים אנשים היו מתחתנים בגיל מוקדם הרבה יותר מהיום.
והיום גם אם בגיל 17 התחלת לחפש לא בטוח תמצא (מנסיון. אני עוד מעט בן 22 מגיל 17 מחפש ועדיין לא מצאתי) ולכן אי אפשר להשוות את דורם אלינו.
ולכן אם אתם נופלים אל תפילו את עצמכם גם לרגשות אשם ודיכאון.
ותזכרו שזה חמור הרבה פחות מלשון הרע שזה בין אדם לחברו. וגם בזה כולם נופלים ולא מתייחסים לזה ככה.
- לקראת נישואין וזוגיות