גם הביטחון העצמי לא בשמיים בשל חוסר ביטחון בטיפול בתינוק,

הגוף בהרגשה עוד לא חזר לעצמו,

אין לך פניות נפשית לפנק ולשוחח עם בעלך על עצמו,

לכן את מרגישה שזה לא הוגן...

אני מציעה לא לדבר על הבחורה (כמה שתדברי עלילה יותר היא תהיה יותר נוכחת.9

אלא להעלות את הצורך שלך ביחס רגשי מבעל בתקופה זו ולחשוב על רעיונות יחד.

לקבוע זמן קבוע לאכילה ביחד.

לבקש ממנו לקנות לך משו טעים.

לצאת ביחד עם התינוק בעגלה או בלעדיו.

לגבי הנסיעות זה קשה המעבר של לשבת מאחורה פתאום...

אולי לקבוע שאם הנסיעה זה זמן איכות בשבילכם אז לא מעלים טרמפיסטים? 

או שמעלים טרמפסטיות רק מאחורה- לידך?

זה שייך?

הבעיה שהוא לא,  במהלך השבועיים האלה אני מרגישה צורך המון להסביר לו את המצב וכמה יחס אני צריכה...

זה התסכול. כ"כ הרבה דברים של חוסר התחשבות והוא לא רואה את זה בכלל

הם ידעו מעצמם...

אמנם אני לא הרגשתי דבר דומה לאחר הלידה הראשונה.

אבל אנסה לכתוב לגבייך.

את צריכה לזכור שלא רק את עוברת שינוי גדול,

גם הוא עובר שינוי גדול.

יכול להיות שהוא מנסה לגרום לך לקנא, כי גם הוא מרגיש שהוא לא מקבל מספיק ממך.

בעלי בהתחלה הרגיש שאני קצת הזנחתי אותו אחרי הלידה.

אבל אנחנו מאד פתוחים, כך שהוא אמר לי את זה לאחר כשבועיים שלושה,

ואז מצאנו ביחד את הזמנים שאני יותר בשבילו.

בלידה השניה אמנם היה יותר עומס על שנינו, אבל זה היה ברור שנחזור כמה שיותר מהר לאותה מדיניות.

אני ממליצה לך לנסות לצאת מעצמך ולהיות טובה יותר עליו ובטוחני שהוא ישקף אותך והדברים השתפרו.

נ.ב.

לגבי להסיע טרמפיסט, לי אין בעיה שבעלי יסיע טרמפיסטיות,

וגם לו אין בעיה שאני אסיע טרמפיסטים כל עוד אני מרגישה בטוחה.

אם כי, בעלי הוא אחד שהוא די דיסטנס מבנות שהן לא אני,

ואם בכ"ז הם מדברים על דא ועל הא על-מנת לשמור אותו עירני בנהיגה,

אני מכירה את הגבולות שהוא מציב לעצמו ואני בוטחת בו שהוא עומד בהם.

"לגרום לקנא"?

זה דברים חמורים! החיים הם אמתיים, לא אופרת סבון!

אז אם צריך לשפוט את המעשה בעיניים אובייקטיביות - אני אסכים איתך שזה לא יפה!

אבל מכיוון שאני מכירה את בעלי המדהים, ויוצאת מתוך נקודת הנחה שהוא בן אדם מדהים.

אני אעדיף קודם לנסות לברר עם עצמי (ואח"כ גם איתו), מה הביא אותו להתנהג כך.

אני מעדיפה ליישב את הדברים באמצעות דיון כנה ופתוח עם בעלי.

ואני לא מאמינה שבברוטליות הקשר שלנו ישתפר.

בס"ד

את פשוט מקסימה!

איזה כייף לראות תגובה כזאת!

מאד אהבתי את החילוק בין אובייקטיביות לבין מצבך- אישה לא צריכה להיות אובייקטיבית,

כשזה לטובה כמו שתיארת.

בטוחה זה יסתדר על הצד הכי טוב,

כבר כתבת שבעלך מדהים,

ואת נשמעת מדהימה לא פחות..

ובאמת לפעמים דבר כזה יכול לקרות סתם בטעות מחוסר תשומת לב..

אני רואה פה את שאר ההתנהלות שאין לי מה להגיד עליה כי לא שמעתי את הצד שלו, אבל זה שהוא "שידך" בינך לבינה זה צעד תקין - תכירי, היא פה ואני לא מסתיר ממך.

הבעיה שזה משהו נורמטיבי, תמיד הפריע לי, אבל לא הבנתי עד כמה זה פוגע בי ובזוגיות שלנו...

ועם כל העצבות שבדבר, הפסקתי לסמוך עליו, אני מרגישה שאין לי אמון בו

לפני יומיים בדיוק הלכנו לשבת באיזה מקום והסברתי לו מה מפריע לי וכו', לא היה לו כ"כ מה להגיד...גם בשיחות עמוקות כביכול אני מרגישה שכבר אין לי שותף בשיחות, אני מדברת, וזהו.

מתוקה !!

צר לי עליך ... זה באמת מעליב ופוגע ...

מה שכן , הוא לא מסתיר את זה ממך . כך שברור לו שאת סומכת עליו .

אבל את יודעת מה .. חשבתי על משהו :

יכול להיות שהוא קצת מקנא בך וביחס שלך לתינוקי שלכם ?(זה קורה לגברים אחרי שנולד ילד) והוא רואה שאת מתייחסת לילד פחות מאשר אליו .. והדרך שהוא מוצא להחזיר אליו את תשומת הלב היא בדרך הזו ..

ו- מזל טוב יקירה..

אני מאוד מודעת לעניין. בגלל זה אני כל הזמן זורקת לו משפטים כמו "הוא יהיה חתיך כמוך" "תהיה חכם כמו אבא" ואני מבהירה לו כמה אני מתגעגעת לגעת בו ולזמן איכות איתו. הוא מאוד חסר לי ואני חושבת שהוא יודע את זה.

שעשה לך מאד לא טוב, שנוסע איתך ו3 שעות השיחה מופנית רק אל הטרמפיסטית, אחרי הפסקת השיחה איתך כי היא עלתה. ואת מבקשת שלא יקרו יותר דברים כאלה, כי זה עושה לך הרגשה לא טובה, ואת מניחה שגם לו היה כך אם היה ההיפך.

הוא ירטון, אבל יש להניח שיקלוט וזה ישנה משהו להבא.

אשמח שתקראי את מה שרשמתי למטה

כשחיים בזוג תמיד יהיו דברים שלא הולכים לפי הציפיות שלנו.

עכשיו השאלה, איך לנהוג כשיש ניגוד ציפיות בין הבעל לאשה?

יש את הדרך שלהן, אפילו לא נסות להבין את הצד השני ולנהוג כלפיו ב"יד חזקה".

לפעמים קורה שבדרך זו יש תועלת לטווח הקצר, אבל תמיד יש בדרך הזו נזק לטווח הארוך.

אני יוצאת מנקודת הנחה, שאם אשה בחרה בגבר מסויים (וכן גבר שבחר באשה מסויימת),

היא בחרה בו כי היא חושבת שהוא בן-אדם טוב.

ואם הוא עשה משהו, היא חייבת לפחות לנסות להבין אותו.

ולגבי ה"יד החזקה", אני בטוחה שמדובר על נזק לטווח ארוך לזוגיות.

בהידברות מתונה (שלא מגיעה מתוך ביקורתיות), זה גם בונה את הזוגיות וגם יהיה יותר קל להשיג את מה שאנחנו רוצים, כי הצד השני יעשה את השינויים מתוך רצון ולא מתוך כפייה.

ובכלל צריך לצאת מנקודת מוצא, שאם אנחנו רוצים שינוי אצל הבן-זוג,

צריך להבין שגם אנחנו צריכים להשתנות.

שינוי חייב להיות הדדי!

ב99% מהפעמים, אין דבר כזה שהאשמה היא על מישהו אחד,

כמעט תמיד אנחנו משקפים אחד את השני, ואם אנחנו רואים פגם אצל השני,

אז כנראה שהוא משקף לנו פגם (לאו דווקא זהה) שיש בנו.

נ.ב.

אני כמובן לא מדברת על גברים אלימים, מולם חייבים לפעול בנחרצות!

גם (נראה לי. אולי אני טועה) תחת הניק "נשואה מבולבלת". ותביני למה.

תודה לכל המחממים/מרגיעים/תומכים.

הכל ברוך השם מעולה. דיברנו.

הבחור בסך הכל תמים(מאודמאודמאוד) הבהרנו את נושא הטרמפים. 

אני יודעת שהייתי הורמונלית, יתר על המידה, לא יודעת מי יותר מסכן, הוא או אני...

לכול השופטים שכבר חרצו את דיני, אשמח להראות לכם כיוון ראיה שונה קצת.

אנחנו גרים בישוב מבודד, המונה פחות מ100 משפחות, והאוירה שם היא אוירה משפחתית, ויש למקום מס מצומצם מאוד של פעמים שאוטובוס עובר שם, לכן אחד מהדרכים שהישוב מתמודד איתם, הוא פתח מייל שכל אחד שמחפש טרמפ לישוב, מפרסם שם, ומי שיכול לאסוף אותו, עושה זאת.

אנחנו חדשים בישוב, ולא מכירים את כולם, אך אני שהגעתי מישוב, מכיר את תרבות הטרמפים, ואישתי שגדלה בעיר לא כ"כ מכירה מקרוב.

אשתי לאחר הלידה הייתה אצל חמותי, ובדרכי חזרה מחמותי, נשלח באימייל על מישהי מהישוב שמחפשת טרמפ לישוב, ואני שבילדותי תפסתי לא מעט טרמפים, שמחתי לעזור.

לקחתי את הבחורה טרמפ, וכמובן שלא שתקנו כל הנסיעה, כי ברור שלשבת עם מישהו שעתיים ולשתוק, זה מביך.

כמובן שלא הסתרתי זאת מאשתי, ומיד ספרתי לה.

כעבור כמה שבועות, חזרנו יום אחד אני אשתי והילד, ואשתי ישבה ליד הילד.

ראינו טרמפיסטית מרחוק, ושאלתי את אשתי האם לעצור לה, ואשתי ענתה שכן.

עצרתי, ולמרבה ההפתעה, זאת הייתה הבחורה שלקחתי אז, אמרתי לבחורה בנימוס שאנחנו באמצע דיון על משהו, והמשכתי לדבר עם אשתי, תוך כדי הדיון הבחורה שאלה האם היא יכולה להתערב, ואמרתי שכן (לא דיון אישי), ולאחר שהיא התערבה, אשתי שתקה.

ניסיתי כל פעם מחדש לנסות לדבר איתה, אך לא הועיל, היא לא רצתה להמשיך להיות שותפה לדיון.

אני בכללי משתדל תמיד לדאוג לאשתי היקרה, ושואל בשלומה, ומשתדל לעזור במה שאני יכול.

אני אוהב אותה, ומאושר שזכיתי בה.

יש תקופות לא פשוטות מבחינה נפשית\ הורמונלית, וזה מתבטא גם בראיה על הזוגיות באותו רגע, אבל זאת לא תמיד המציאות.

תדעו תמיד שלמטבע יש 2 צדדים, ולשפוט ישר, זה עול

הבנה והידברות בזוגיות, זה מפתח לזוגיות מאושרת!

רק מזכיר לנו עד כמה כל צד יכול לראות את הדברים בצורה שונה לחלוטין, בגלל רקע שונה והבנת מציאות שונה.

אז החסד הוא לא חסד.

בעלה צריך לכבד את זה.

בס"ד

לכתוב הרבה יותר בעדינות!

תמיד צד אחד הוא תמיד סובייקטיבי,

לכן גם כשההתרשמות היא מאד נחרצת-

לא להבעיר אש.

והכי הכי חשוב-

כשמדובר בחיים של אנשים, ובשלום בית שלהם-
כדאי לשאול את עצמינו

מה התועלת שהתגובה שלי תביא.

אם יש תועלת אמתית שעשויה לצמוח מכך- מה טוב.

אך סתם לכתוב מה אנחנו חושבים על מעשים שנראים לנו שליליים-

במה זה עדיף על לשון הרע???

אני באמת חייבת לדעת אם אני לא מגזימה.

אותה בחורה המדוברת, בדקה עם בעלי כבר יותר מ5 פעמים אם הוא פה ואם הוא שם...כדי לתפוס איתו טרמפ.

זה באמת מקובל הקטע הזה? למה היא לא שואלת אותי?!?! גם לי יש רישיון וגם אני איתו..

לא מכובד

אני עצבנית.

אני די בטוחה שהיא יודעת את זה כי היא נסעה טרמפ עם שנינו לפני שבועיים. 
ושוב לא התלבשה צנוע, במילים עדינות, מאוד.
קצת חורה לי שבעלי הצדיק שומר עיניים ומשתדל, ומצד שני לא מפריע לו לעלות מישהי כזו רק לשם מצווה

הוידוי והקבלה לעתיד זה אחרי הכרת החטא והחרטה.

זה מה שאמרתי.

ובכל זאת אתה לפחות מנסה.

עצם זה שאתה לא עושה את זה שוב, זה עיקר התשובה.

החרטה לא צריכה להיות על פרטי החטא אלא על זה שהמרת צווי ה'.

גם אם אכלתי חזיר, היה לי טעים, הפסקתי ויש לי חשק לעוד, אני יכולה להביע חרטה שיש אדון לעולם, שקבע חוקים ואני בטיפשותי וחשקיי שעדיין קיימים המרתי את פיו.

אתה גם אמור להצטער

אבל בחרת אחרת

אולי עכשיו אפשר גם לבחור לשחרר את בקשת המחילה

ואולי בכלל להתמקד בבחירה ולא באמור

ויותר מכך, האם היה מפני שלהבנתך ייעקר משהו מן התורה?

אני בעוונות מניח שעשיתי דברים רבים מתיאבון, ומיעוט שבמיעוט מכעס ומהכעסה (למשל, אם משהו היה קשה באופן קיצוני בשבת, הגם שלא באמת נצרך, ועניין כזה הוא עבורי בנדיר, וודאי שלא נסעתי פתאום בשבת לבלות בחוף ים רחוק). גם אם פעם קמתי ממקום סעודה ולא בירכתי - אפילו יעבור הרהור שהיה זה בהתרסה כלפי מטבע שטבעו חכמינו מכוחם לתקן ולפסוק, ולא רק מתיאבון וגרגרנות זמן שלא היה זה נוח להתעכב ולהודות על שנותן לחם לכל בשר - אינני חושב שהגעתי לחשוב שאין כל ממש בציווי ובאורח החיים (ובטור אורח חיים).

אני אישית חושב, בצניעות רבה, שאם כל המניעים לקשיות העורף או הנפש הם לתיאבון ואפילו להכעיס, אך לא מפני שעוקרים את שורש ומקור אמונתנו הפנימית, האוהבת, הנכזבת לעתים, אך שלעולם לא תינטש, זוהי - באיזה אופן חסידי ברדיטשובי - סנגוריא גדולה ונקודת אור בחושך. כי בכלל להיות יהודי שעוד מתחבט בזה, שנפשו כועסת אך לא נפרדת ואולי עם כל זה שוקקת, הרי זה בכלל סגולת ישראל וחלק ממעל, גריעותא ומעליותא משמשים בעירבוביא, ועדיין מכל זאת מתגדל ומתקדש שמיה רבא.

מה אתה מבקש מאיתנו לרחם עליך.

תפנים שיש מלך לעולם.

הרב יעקב חזן ז"ל:

ניק חביב שאל האם לצאת עם בחורה דתייה שהוריה מסורתיים, ואתה ענית לו שעל מקרה כזה נאמר ארור שוכב עם כל בהמה.

היהדות שלך היא לא היהדות שלי, ולכן מבחינתי התשובות התקיפות שלך לאורך השרשור הזה לא רלוונטיות יותר מאשר שכומר קתולי מפולין יגיד לי את דעתו.

ולא, לא ביקשתי רחמים. בטח לא מאדם חסר רחמים.

אבל מצטער על כך שאתה לא מצטער, וגם זה יקר מאוד בעיני האלוקים לכאורה

אין פה תשובה.

בעצם אתה מצטער על כך שאלוקים שולט בעולם.

והחליט לאסור דברים מסויימים.

זה "אני מצטער שאני לא קובע מה מותר ומה אסור.

אלא אתה מלך העולם."

מה הקטע דקה לפני שממליכים את הקב"ה

ומבהירים שאנחנו נאמנים לדרך שלו.

גם אם קשה. וגם אם לא תמיד מצליחים.

להביע דעות הפוכות.

עדיף על כלום

אני לעולם לא אצטער על חטאים.

איפה כל מה שלמדנו על חרטה?? וידוי?? וקבלה לעתיד??

עזוב את זה שהוא מפרסם שעבר על רצון ה'

הפוך בדיוק. צריך להתבייש.

וגם אם עושים עבירה. לא להראות את זה לכולם.

ולא לפרסם. גם אם קיים יצר הרע שלא יכול לכבוש אותו.

אמר ר' עילאי הזקן:

ילבש שחורים ויתעטף שחורים.

לילך למקום שאין מכירים אותו.

ואל יחלל שם שמים.

📚 עין יעקב — 3/9/2026

ּא בַּעֲבוֹדַת כּוֹכָבִים וּמַזָּלוֹת הוּא דִּכְתִיב. דְּאָמַר מַר: חֲמוּרָה עֲבוֹדַת כּוֹכָבִים וּמַזָּלוֹת, שֶׁכָּל הַכּוֹפֵר בָּהּ, כְּמוֹדֶה בְּכָל הַתּוֹרָה כֻּלָּהּ. עוּלָא אָמַר: כִּדְרַב הוּנָא, דְּאָמַר רַב הוּנָא: כֵּיוָן שֶׁעָבַר אָדָם עֲבֵרָה וְשָׁנָה בָּהּ, הֻתְּרָה לוֹ. 'הֻתְּרָה לוֹ', סַלְקָא דַּעְתָּךְ? אֶלָּא נַעֲשֵׂית לוֹ כְּהֶתֵּר. אָמַר רַבִּי אַבָּהוּ מִשּׁוּם רַבִּי חֲנִינָא: נוֹחַ לוֹ לְאָדָם שֶׁיַּעֲבֹר עֲבֵרָה בַּסֵּתֶר וְאַל יִתְחַלֵּל שֵׁם שָׁמַיִם [בְּפַרְהֶסְיָא, שֶׁנֶּאֱמַר: (שם כ) "וְאַתֶּם בֵּית יִשְׂרָאֵל, כֹּה אָמַר ה' אֱלֹהִים: אִישׁ גִּלּוּלָיו לְכוּ עֲבֹדוּ, [וְאַחַר] אִם אֵינְכֶם שֹׁמְעִים אֵלָי וְאֶת שֵׁם קָדְשִׁי לֹא תְחַלְּלוּ". אָמַר רַבִּי אִלָעִאי הַזָּקֵן: אִם רוֹאֶה אָדָם שֶׁיִּצְרוֹ מִתְגַּבֵּר עָלָיו, יֵלֵךְ לְמָקוֹם שֶׁאֵין מַכִּירִין אוֹתוֹ וְיִלְבַּשׁ שְׁחוֹרִים וְיִתְכַּסֶּה שְׁחוֹרִים, וְיַעֲשֶׂה כְּמוֹ שֶׁלִּבּוֹ חָפֵץ, וְאַל יְחַלֵּל שֵׁם שָׁמַיִם בְּפַרְהֶסְיָא. אֵינִי? וְהָתַּנְיָא: כָּל שֶׁלֹּא חָס עַל כְּבוֹד קוֹנוֹ, רָאוּי לוֹ שֶׁלֹּא בָּא לָעוֹלָם, מָה הִיא? רַבָּה אוֹמֵר: זֶה הַמִּסְתַּכֵּל בַּקֶּשֶׁת. רַב יוֹסֵף אוֹמֵר: זֶה הָעוֹבֵר עֲבֵרָה בַּסֵּתֶר. לָא קַשְׁיָא, הָא, דְּמָצִי כַּיִיף לְיִצְרֵיהּ, וְהָא, דְּלָא מָצִי כַּיִיף לְיִצְרֵיהּ]. כז תְּנָן הָתָם: אֵין מַקִּיפִין בְּחִלּוּל הַשֵּׁם, אֶחָד שׁוֹגֵג וְאֶחָד מֵזִיד. מַאי 'אֵין מַקִּיפִין'? אָמַר מַר זוּטְרָא: שֶׁאֵין עוֹשִׂין כְּחֶנְוָנִי. (המקיף) אָמַר מַר בְּרֵיהּ דְּרַבִינָא: לוֹמַר, שֶׁאִם הָיְתָה שְׁקוּלָה, מַכְרַעַת. כח תָּנוּ רַבָּנָן: לְעוֹלָם יִרְאֶה אָדָם עַצְמוֹ, כְּאִלּוּ חֶצְיוֹ חַיָּב וְחֶצְיוֹ זַכַּאי, עָשָׂה מִצְוָה אַחַת, אַשְׁרָיו שֶׁהִכְרִיעַ עַצְמוֹ לְכַף זְכוּת. עָבַר עֲבֵרָה אַחַת, אוֹי לוֹ שֶׁהִכְרִיעַ אֶת עַצְמוֹ לְכַף חוֹבָה, שֶׁנֶּאֱמַר: (קהלת ט':י"ח) "וְחוֹטֶא אֶחָד יְאַבֵּד טוֹבָה הַרְבֵּה", בִּשְׁבִיל חֵטְא יְחִידִי שֶׁחָטָא, אָבַד מִמֶּנּוּ טוֹבוֹת הַרְבֵּה. רַבִּי אֶלְעָזָר בְּרַבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמֵר: לְפִי שֶׁהָעוֹלָם נִדּוֹן אַחַר רֻבּוֹ, וְהַיָּחִיד נִדּוֹן אַחַר רֻבּוֹ, עָשָׂה מִצְוָה אַחַת, אַשְׁרָיו שֶׁהִכְרִיעַ אֶת עַצְמוֹ וְאֶת כָּל הָעוֹלָם כֻּלּוֹ לְכַף זְכוּת. עָבַר עֲבֵרָה אַחַת, אוֹי לוֹ, שֶׁהִכְרִיעַ אֶת עַצְמוֹ וְאֶת כָּל הָעוֹלָם כֻּלּוֹ לְכַף חוֹבָה, שֶׁנֶּאֱמַר:

ולא מצליח מספיק להצטער עליהן למרות שהיה רוצה, ומרוב שהוא מצטער על כך שהוא לא מצליח להצטער, הוא משתף על כך בפורום.

אם נמשיך במלחמת הציטוטים 🙂, אצטט את דברי ר' נחמן הידועים, על כך שצריך להסתכל על הנקודות הטובות, ודרך שם הרוע ייעלם.

לענ"ד זאת דרך יותר יעילה כיום.

מה יעזור 100 פורומים תומכים.

הרי ידוע "אין עצה ואין חכמה ואין תבונה לנגד ה'"

תקשיב קצת.

אם אני לא אמחה ואצווח ככרוכיא

הרי להגיד אוו כמה חמוד מישהו שלא מעוניין לעשות תשובה כראוי בלב שלם, ויום אחרי זה לבוא לקב"ה ולאחל לו "שיבואו כולם לעשות רצונך בלבב שלם' זו צביעות,

ואמר הכותב שיחי' בפתח השירשור

שאינו אוהב את הצביעות

על כך שאינו מצטער כאמור.

מצטער, על כך שיודע, שאיננו מצטער כראוי.

וכל רצונו הכמוס והגלוי.

להיות בקשר טוטאלי עם ה'

בלב שלם.

איך אינו יכול.

רגע רגע רגע.

מה זה אני רודף אחר חוקיך מחד.

שו הדא מחד. רודף וזהו.

מחד ומאידך.

יש פה תפיסה מוזרה להאדיר ולתת מקום לחולשה,רדיפת חוקיך מחד, ותשוקות זרות (שבטעות מתפרשות כשתשוקה עצמית) מאידך, בראש כל חוצות.

השיר הזה הוא לפי עניות דעתי.

בעייתי. איך בן אדם מכריז בפומבי שמאידך. אין מאידך.

רודף אחר חוקיך מחד ומאידך.

ובד בבד מתגנבת חולשה שאני מצטער עליה עד עמקי נשמתי.

לא באותו לבל של רצון. לא מכריז עליה בקול היא המאידך הזה.

במאידך מתביישים ומסתירים.

השיר מקומם.

אז אתה לא רודף אחר חוקיך.

זה הופך את הרודף אחר חוקיך על רמת הדקלום. ובתכלס אני עושה מה שבא לי.

ועל השיר הזה.

על הצביעות שבו היה צורך לצוררי הצביעות, להתקומם.

שו הדא שיהודי אומר לקב"ה לעיני כל העדה מאידך.

ביטויים כאלו, אבל לא זכרתי בדיוק.

ביקשתי את עזרתו של ידידנו gpt:

Worked for 49s

כן. ובעצם הדוגמאות המדויקות יותר מחלישות מאוד את הביקורת שבתמונה. יש בשירה התורנית המקובלת מקום לא רק לווידוי שכבר מסודר בתוך מסגרת של חטא–חרטה–תשובה, אלא גם לשהייה בתוך נפש קרועה, עוד לפני שההכרעה נאמרת — ולעיתים אפילו בלי הכרעה שלמה בסוף השיר.

הדוגמה החזקה ביותר היא דווקא “שקעה חמה” של הרב אברהם אליהו קפלן:

> “שקעה חמה, שקעה נפשי

בתהום רעיונות רב כים;

כי נלאיתי מלחום את מלחמתי

עם הבשר, עם הדם.”

ובהמשך:

> “האם לשכוח ולשמוח,

או לזכור הכול ולבכות?”

זה ממש מבנה של שני קטבים נפשיים. המשורר אינו מתחיל בהצהרת האמת, אינו מספר שכבר ניצח ואפילו אינו מכריע בין האפשרויות. הוא מביא לפני הקב"ה את הבלבול עצמו: “חוסה אלי כי לא אדע”. בנוסח המקורי המובא ב“בעקבות היראה”, השיר מסתיים ב“אולי אפתור את החלום” ובשקיעת החמה — לא בפתרון חגיגי. גרסאות שבהן נוספת אחר כך “זרחה חמה, זרחה נפשי” אינן בהכרח הנוסח המקורי. זה שיר שנחשב נכס מובהק של עולם הישיבות הליטאי. הטקסט והנוסחים באתר זמרשת, הפיוט בספרייה הלאומית.

גם אצל ריה"ל, “לבי במזרח ואנכי בסוף מערב” מתחיל בפיצול חד בין המקום שבו נמצא לבו לבין המקום שבו נמצאים גופו וחייו. אמנם כבר במילה “לבי” ברור היכן נאמנותו העמוקה, ובסיום הוא אומר שיקל בעיניו לעזוב את טוב ספרד; אבל רוב השיר חי בתוך הקרע ולא מדלג מיד להכרעה. נוסח השיר.

והדוגמה המקראית המדויקת ביותר היא תהילים ע"ג. אסף אינו רק מודה שנכשל; הוא נותן ביטוי ממושך ומשכנע לקוטב האחר:

> “וַאֲנִי כִּמְעַט נָטָיוּ רַגְלָי… כִּי קִנֵּאתִי בַּהוֹלְלִים, שְׁלוֹם רְשָׁעִים אֶרְאֶה.”

הוא ממשיך לתאר באריכות מדוע הרשעים נראים מצליחים, ואף אומר: “אַךְ רִיק זִכִּיתִי לְבָבִי” — אולי כל עבודתי הייתה לשווא. רק הרבה אחר כך, “עַד אָבוֹא אֶל מִקְדְּשֵׁי אֵל”, התמונה מתהפכת. כלומר, מזמור קנוני נותן תחילה במה מלאה למשיכה ולספק, ורק אחר כך מגלה את נקודת האמת.

מכאן ההבחנה החשובה: סימטריה ספרותית אינה בהכרח סימטריה ערכית. כשמשורר אומר “מחד אני רודף אחר חוקיך ומאידך…”, הוא עשוי להעמיד שני כוחות נפשיים זה מול זה בעוצמתם החווייתית — בלי לומר ששניהם טובים, נכונים או רצויים לו באותה מידה.

אפשר עדיין לומר שהניסוח בשיר המסוים עמום מדי, ושבשונה מ“שקעה חמה” לא נאמר בו במפורש שמדובר ב“מלחמה עם הבשר והדם”. זו ביקורת ספרותית לגיטימית. אבל עצם הדרישה שמשורר דתי חייב לסמן כבר באותה שורה מהו הצד הנכון, ולא רשאי להשהות את ההכרעה ולתת קול לקרע — אינה עומדת במבחן השירה התורנית עצמה. לפעמים עצם הבאת שני הקטבים לפני הקב"ה היא התפילה.

אני לא רואה שום פסול ב"צידוק הדין". יש דברים שהקב"ה קבע שאסור, ואני מקבל עלי כי אני מקבל אותו עלי.

זה לא אומר שאני משוכנע, זה לא אומר שאני אוהב את זה, זה לא אומר ש"הייתי מחליט ככה בעצמי".

במילים של הרב מיכי אברהם, להקב"ה יש "סמכות מהותית" וזהו.

האם מישהו אמור להצטער על זה שהוא לא מצטער שהוא לא מצטער? מה שאלה כזו מוסיפה בכלל?

אגב, על מה בכלל מוסב אותו צער? בפשטות, הצער הוא פשוט על כך שלא התגברתי כמצוות האל.

זה אפילו לא קשור בדווקא לתוכן המצווה/עבירה. זה קשור ליחס עם ריבונו של עולם.

אפשר גם עוף או הודו טחון, הודו לדעתי הכי טעים והכי בריא.

מטחון אפשר להכין אין סוף אפשרויות.

אפשר להכין עיסה אחת גדולה, להקפיא במנות קטנות, וכל פעם להכין מזה משהו אחר. או להקפיא מוכן, זה בד"כ מעולה.

אפשר מאותה עיסה להכין עראיס, קציצות מטוגנות, שיפודונים, קציצות ברוטב, מוסקה, לזניה בשרית, פיצה בשרית, לחמעג'ון / פוקאצ'ה בשרית, ובטח עוד כמה אפשרויות ששכחתי.

לעיסה אפשר להוסיף ירקות או לחם שיגדילו את הכמות (בעיקר משיקול כלכלי. למרות שלדעתי פרגיות הרבה יותר יקר).

אפשר להכין קציצות, ולמחרת לבשל את אותן קציצות בתוך רוטב. עונה לדרישות שלך?

המעולות -ממש טעימות וללא חומרים משמרים של קטניות שנקראות "שטראוס בקופסה" -זה לא קפוא אלא בא מוכן לאכילה בטמפרטורת החדר, כך שאפשר להוסיף לאורז (לדוגמא -עדשים ואורז כמו במג'דרה), לקוסקוס (לדוגמא- חומוס במרק של קוסקוס) ואז זה גם חלבון מלא ,מכיוון שקטניות+דגן =חלבון מלא.

אני הרבה פעמים פשוט מערבבת את הקטניות עם סלט וטחינה וזה מעולה.

פרגית במחבת

חזה עוף במחבת

שניצל

קציצות בקר

קציצות הודו

לכל אחד המקציצות אפשר לעשות כמה סוגי רטבים ואז יש ממש גיוון

נקניקיות ביתיות (אשתי מכינה ויוצא מדהים)

המבורגר מבשר טחון

קבב מבשר טחון

צלי בשר

זה בגזרת הבשרי

אפשר גם דגים

דג מטוגן

דג ברוטב

דג בתנור

סלמון

קציצות דג

טונה

קציצות טונה

ואפשר לקבל חלבון גם מקטניות

מגדרה

חומוס ביתי

קוסקוס עם חומוס

מרק אפונה

מרק שעועית

גם במוצרי חלב יש חלבון.

זה מה שעלה לי לראש כרגע.

מניח שיש עוד הרבה מאוד דברים

ככה שיש מבחר

רוב הדברים שרשמתי בבשר עוברים הקפאה בסדר גמור (גם שניצל. לא חוזר להיות קריספי אבל בסדר גמור)

השאר זה דברים שאפשר להכין יום-יומיים לפני וישמרו במקרר

מאד קל לבשל ומאד טעים.

פשוט מניחים שם חזה עוף/פרגית/ סטייק/דג עם קצת תבלינים וזה מוכן די מהר.

לא מדדתי בדיוק כמה זמן אבל נניח תגריל על עצמה גבוהה אולי עשר דק? בערך? זה עד שהוא מתחמם ואתה יכול לשים אוכל בפנים.

כשאתה מכניס, לוקח כמה דק' עד שמוכן תלוי מה הכנסת:

נניח פילה חזה עוף, 6 דק', אם היה קפוא אז אולי 8 דק', המבורגר קפוא קבבים קפואים עשר דק', כנפיים קפואות שכבר תיבלנו מראש אני אוהבת לשים לאיזה רבע שעה ויותר אבל מוכן כבר אחרי 13 דק' בערך.

דג מושט קפוא עם תבלינים, ברוקולי ושעועית, סביב 12-13 דק' למיטב זיכרוני

תודה

הרבה יותר טוב מהנינגה לדעתי ( יש לי את שניהם)

להכין לבישול או טיגון, ולהקפיא, כשמכינים זה בדיוק כמו טרי.

(קציצות/שניצלים/פרגיות מתובלות/כדורי פלאפל/ דגים וכו')

חזה עוף בסוגים שונים של רטבים (אם תרצי אפרט) ולהקפיא בצורה שטוחה בשקיות זיפלוק

בלילה של בשר או עוף טחון- כשמוסיפים לחמניה סחוטה תפוא, בצל, קישוא הביצים זה יכול כמעט להכפיל את נפח מוזיל משמעותית את המסה. ואפשר להכין מזה המון דברים.

פרגיות- לתבל ולהקפיא עם תיבול ואז רק להפשיר ולטגן או בנינג'ה/תנור.

מגוון סוגי קטניות ברורות מושרות

אפשר גם פשטידות שזה אחלה.

הטיפ הכי חשוב שלי- אם הוא ה"בעייתי" ושאר המשפחה אוכלת מגוון יותר - לקנות טרי ולהקפיא במנות קטנות (נגיד כל שקית זיפלוק עם 2 פרגיות)

פרגיות אפשר לתבל לפני ההקפאה (ואז זה להוציא שיפשיר ו2 דק מכל צד על המחבת וביי)

דגים- מפשירים יחסית מהר, תיבול בקטנה ולתנור (גם קצר). נגיד סלמון, פילה מושט/דג לבן אחר וכו.

קטניות- אפשר להקפיא מבושלות או מונבטות.

חזה עוף- כמו פרגיות. בנוסף אפשר לתבל ולעטוף בפירורי לחם, ובמקום לטגן - לעטוף אחד אחד ולהקפיא. יש מקומות שמוכרים ככה מראש (יקר)

אם זה רק הוא אוכל את החלבונים היקרים יותר, ואתם אורזים בנפרד להקפאה, זה הרבה פחות מורגש כלכלית.

וכן כמובן חיפוש ממוקד באלי אקספרס

אם תכתוב לי את מה שאתה מחפש. אנסה לחפש גם כן.

מה החלק המקורי? ננסה לעזור לך למצוא.

חפש בגוגל. חלקם גם עובדים עם יצרנים ויכולים לייצר לך בהתאמה אישית.

אם זה ברגי גלגלים. אין יותר מדי מה להתבלבל. בכל חנות חלפים לרכב יש. עולים כ10-20 שח לאחד

אם זה מכסה. תזמין מחו"ל. יש יותר מבחר ולא צריך לכתת רגליים בין חנויות כדי למצוא משהו שאתה אוהב

גם לנקיון באופן כללי.

לשמוע פרטים נוספים. תודה!

ספות, מזרונים, בגדים שצריכים ניקוי יבש ושלל שימושים שאיני זוכר כרגע.

אחלה מכשיר. מרוצה.

אגב לרובה יש תכשיר של חברת sag. לא זול אבל זה פשוט לשפוך ולשפשף עם מטאטא. קניתי וטרם ניסיתי אבל ההמלצות טובות

ניסיתי את סאג . לא עובד כמו בפרסומת אולי אנסה שוב יש לי בבית. תודה

ותספרי איך הוא עובד ומה התוצאה.

האם שווה את המחיר