גם הביטחון העצמי לא בשמיים בשל חוסר ביטחון בטיפול בתינוק,

הגוף בהרגשה עוד לא חזר לעצמו,

אין לך פניות נפשית לפנק ולשוחח עם בעלך על עצמו,

לכן את מרגישה שזה לא הוגן...

אני מציעה לא לדבר על הבחורה (כמה שתדברי עלילה יותר היא תהיה יותר נוכחת.9

אלא להעלות את הצורך שלך ביחס רגשי מבעל בתקופה זו ולחשוב על רעיונות יחד.

לקבוע זמן קבוע לאכילה ביחד.

לבקש ממנו לקנות לך משו טעים.

לצאת ביחד עם התינוק בעגלה או בלעדיו.

לגבי הנסיעות זה קשה המעבר של לשבת מאחורה פתאום...

אולי לקבוע שאם הנסיעה זה זמן איכות בשבילכם אז לא מעלים טרמפיסטים? 

או שמעלים טרמפסטיות רק מאחורה- לידך?

זה שייך?

הבעיה שהוא לא,  במהלך השבועיים האלה אני מרגישה צורך המון להסביר לו את המצב וכמה יחס אני צריכה...

זה התסכול. כ"כ הרבה דברים של חוסר התחשבות והוא לא רואה את זה בכלל

הם ידעו מעצמם...

אמנם אני לא הרגשתי דבר דומה לאחר הלידה הראשונה.

אבל אנסה לכתוב לגבייך.

את צריכה לזכור שלא רק את עוברת שינוי גדול,

גם הוא עובר שינוי גדול.

יכול להיות שהוא מנסה לגרום לך לקנא, כי גם הוא מרגיש שהוא לא מקבל מספיק ממך.

בעלי בהתחלה הרגיש שאני קצת הזנחתי אותו אחרי הלידה.

אבל אנחנו מאד פתוחים, כך שהוא אמר לי את זה לאחר כשבועיים שלושה,

ואז מצאנו ביחד את הזמנים שאני יותר בשבילו.

בלידה השניה אמנם היה יותר עומס על שנינו, אבל זה היה ברור שנחזור כמה שיותר מהר לאותה מדיניות.

אני ממליצה לך לנסות לצאת מעצמך ולהיות טובה יותר עליו ובטוחני שהוא ישקף אותך והדברים השתפרו.

נ.ב.

לגבי להסיע טרמפיסט, לי אין בעיה שבעלי יסיע טרמפיסטיות,

וגם לו אין בעיה שאני אסיע טרמפיסטים כל עוד אני מרגישה בטוחה.

אם כי, בעלי הוא אחד שהוא די דיסטנס מבנות שהן לא אני,

ואם בכ"ז הם מדברים על דא ועל הא על-מנת לשמור אותו עירני בנהיגה,

אני מכירה את הגבולות שהוא מציב לעצמו ואני בוטחת בו שהוא עומד בהם.

"לגרום לקנא"?

זה דברים חמורים! החיים הם אמתיים, לא אופרת סבון!

אז אם צריך לשפוט את המעשה בעיניים אובייקטיביות - אני אסכים איתך שזה לא יפה!

אבל מכיוון שאני מכירה את בעלי המדהים, ויוצאת מתוך נקודת הנחה שהוא בן אדם מדהים.

אני אעדיף קודם לנסות לברר עם עצמי (ואח"כ גם איתו), מה הביא אותו להתנהג כך.

אני מעדיפה ליישב את הדברים באמצעות דיון כנה ופתוח עם בעלי.

ואני לא מאמינה שבברוטליות הקשר שלנו ישתפר.

בס"ד

את פשוט מקסימה!

איזה כייף לראות תגובה כזאת!

מאד אהבתי את החילוק בין אובייקטיביות לבין מצבך- אישה לא צריכה להיות אובייקטיבית,

כשזה לטובה כמו שתיארת.

בטוחה זה יסתדר על הצד הכי טוב,

כבר כתבת שבעלך מדהים,

ואת נשמעת מדהימה לא פחות..

ובאמת לפעמים דבר כזה יכול לקרות סתם בטעות מחוסר תשומת לב..

אני רואה פה את שאר ההתנהלות שאין לי מה להגיד עליה כי לא שמעתי את הצד שלו, אבל זה שהוא "שידך" בינך לבינה זה צעד תקין - תכירי, היא פה ואני לא מסתיר ממך.

הבעיה שזה משהו נורמטיבי, תמיד הפריע לי, אבל לא הבנתי עד כמה זה פוגע בי ובזוגיות שלנו...

ועם כל העצבות שבדבר, הפסקתי לסמוך עליו, אני מרגישה שאין לי אמון בו

לפני יומיים בדיוק הלכנו לשבת באיזה מקום והסברתי לו מה מפריע לי וכו', לא היה לו כ"כ מה להגיד...גם בשיחות עמוקות כביכול אני מרגישה שכבר אין לי שותף בשיחות, אני מדברת, וזהו.

מתוקה !!

צר לי עליך ... זה באמת מעליב ופוגע ...

מה שכן , הוא לא מסתיר את זה ממך . כך שברור לו שאת סומכת עליו .

אבל את יודעת מה .. חשבתי על משהו :

יכול להיות שהוא קצת מקנא בך וביחס שלך לתינוקי שלכם ?(זה קורה לגברים אחרי שנולד ילד) והוא רואה שאת מתייחסת לילד פחות מאשר אליו .. והדרך שהוא מוצא להחזיר אליו את תשומת הלב היא בדרך הזו ..

ו- מזל טוב יקירה..

אני מאוד מודעת לעניין. בגלל זה אני כל הזמן זורקת לו משפטים כמו "הוא יהיה חתיך כמוך" "תהיה חכם כמו אבא" ואני מבהירה לו כמה אני מתגעגעת לגעת בו ולזמן איכות איתו. הוא מאוד חסר לי ואני חושבת שהוא יודע את זה.

שעשה לך מאד לא טוב, שנוסע איתך ו3 שעות השיחה מופנית רק אל הטרמפיסטית, אחרי הפסקת השיחה איתך כי היא עלתה. ואת מבקשת שלא יקרו יותר דברים כאלה, כי זה עושה לך הרגשה לא טובה, ואת מניחה שגם לו היה כך אם היה ההיפך.

הוא ירטון, אבל יש להניח שיקלוט וזה ישנה משהו להבא.

אשמח שתקראי את מה שרשמתי למטה

כשחיים בזוג תמיד יהיו דברים שלא הולכים לפי הציפיות שלנו.

עכשיו השאלה, איך לנהוג כשיש ניגוד ציפיות בין הבעל לאשה?

יש את הדרך שלהן, אפילו לא נסות להבין את הצד השני ולנהוג כלפיו ב"יד חזקה".

לפעמים קורה שבדרך זו יש תועלת לטווח הקצר, אבל תמיד יש בדרך הזו נזק לטווח הארוך.

אני יוצאת מנקודת הנחה, שאם אשה בחרה בגבר מסויים (וכן גבר שבחר באשה מסויימת),

היא בחרה בו כי היא חושבת שהוא בן-אדם טוב.

ואם הוא עשה משהו, היא חייבת לפחות לנסות להבין אותו.

ולגבי ה"יד החזקה", אני בטוחה שמדובר על נזק לטווח ארוך לזוגיות.

בהידברות מתונה (שלא מגיעה מתוך ביקורתיות), זה גם בונה את הזוגיות וגם יהיה יותר קל להשיג את מה שאנחנו רוצים, כי הצד השני יעשה את השינויים מתוך רצון ולא מתוך כפייה.

ובכלל צריך לצאת מנקודת מוצא, שאם אנחנו רוצים שינוי אצל הבן-זוג,

צריך להבין שגם אנחנו צריכים להשתנות.

שינוי חייב להיות הדדי!

ב99% מהפעמים, אין דבר כזה שהאשמה היא על מישהו אחד,

כמעט תמיד אנחנו משקפים אחד את השני, ואם אנחנו רואים פגם אצל השני,

אז כנראה שהוא משקף לנו פגם (לאו דווקא זהה) שיש בנו.

נ.ב.

אני כמובן לא מדברת על גברים אלימים, מולם חייבים לפעול בנחרצות!

גם (נראה לי. אולי אני טועה) תחת הניק "נשואה מבולבלת". ותביני למה.

תודה לכל המחממים/מרגיעים/תומכים.

הכל ברוך השם מעולה. דיברנו.

הבחור בסך הכל תמים(מאודמאודמאוד) הבהרנו את נושא הטרמפים. 

אני יודעת שהייתי הורמונלית, יתר על המידה, לא יודעת מי יותר מסכן, הוא או אני...

לכול השופטים שכבר חרצו את דיני, אשמח להראות לכם כיוון ראיה שונה קצת.

אנחנו גרים בישוב מבודד, המונה פחות מ100 משפחות, והאוירה שם היא אוירה משפחתית, ויש למקום מס מצומצם מאוד של פעמים שאוטובוס עובר שם, לכן אחד מהדרכים שהישוב מתמודד איתם, הוא פתח מייל שכל אחד שמחפש טרמפ לישוב, מפרסם שם, ומי שיכול לאסוף אותו, עושה זאת.

אנחנו חדשים בישוב, ולא מכירים את כולם, אך אני שהגעתי מישוב, מכיר את תרבות הטרמפים, ואישתי שגדלה בעיר לא כ"כ מכירה מקרוב.

אשתי לאחר הלידה הייתה אצל חמותי, ובדרכי חזרה מחמותי, נשלח באימייל על מישהי מהישוב שמחפשת טרמפ לישוב, ואני שבילדותי תפסתי לא מעט טרמפים, שמחתי לעזור.

לקחתי את הבחורה טרמפ, וכמובן שלא שתקנו כל הנסיעה, כי ברור שלשבת עם מישהו שעתיים ולשתוק, זה מביך.

כמובן שלא הסתרתי זאת מאשתי, ומיד ספרתי לה.

כעבור כמה שבועות, חזרנו יום אחד אני אשתי והילד, ואשתי ישבה ליד הילד.

ראינו טרמפיסטית מרחוק, ושאלתי את אשתי האם לעצור לה, ואשתי ענתה שכן.

עצרתי, ולמרבה ההפתעה, זאת הייתה הבחורה שלקחתי אז, אמרתי לבחורה בנימוס שאנחנו באמצע דיון על משהו, והמשכתי לדבר עם אשתי, תוך כדי הדיון הבחורה שאלה האם היא יכולה להתערב, ואמרתי שכן (לא דיון אישי), ולאחר שהיא התערבה, אשתי שתקה.

ניסיתי כל פעם מחדש לנסות לדבר איתה, אך לא הועיל, היא לא רצתה להמשיך להיות שותפה לדיון.

אני בכללי משתדל תמיד לדאוג לאשתי היקרה, ושואל בשלומה, ומשתדל לעזור במה שאני יכול.

אני אוהב אותה, ומאושר שזכיתי בה.

יש תקופות לא פשוטות מבחינה נפשית\ הורמונלית, וזה מתבטא גם בראיה על הזוגיות באותו רגע, אבל זאת לא תמיד המציאות.

תדעו תמיד שלמטבע יש 2 צדדים, ולשפוט ישר, זה עול

הבנה והידברות בזוגיות, זה מפתח לזוגיות מאושרת!

רק מזכיר לנו עד כמה כל צד יכול לראות את הדברים בצורה שונה לחלוטין, בגלל רקע שונה והבנת מציאות שונה.

אז החסד הוא לא חסד.

בעלה צריך לכבד את זה.

בס"ד

לכתוב הרבה יותר בעדינות!

תמיד צד אחד הוא תמיד סובייקטיבי,

לכן גם כשההתרשמות היא מאד נחרצת-

לא להבעיר אש.

והכי הכי חשוב-

כשמדובר בחיים של אנשים, ובשלום בית שלהם-
כדאי לשאול את עצמינו

מה התועלת שהתגובה שלי תביא.

אם יש תועלת אמתית שעשויה לצמוח מכך- מה טוב.

אך סתם לכתוב מה אנחנו חושבים על מעשים שנראים לנו שליליים-

במה זה עדיף על לשון הרע???

אני באמת חייבת לדעת אם אני לא מגזימה.

אותה בחורה המדוברת, בדקה עם בעלי כבר יותר מ5 פעמים אם הוא פה ואם הוא שם...כדי לתפוס איתו טרמפ.

זה באמת מקובל הקטע הזה? למה היא לא שואלת אותי?!?! גם לי יש רישיון וגם אני איתו..

לא מכובד

אני עצבנית.

אני די בטוחה שהיא יודעת את זה כי היא נסעה טרמפ עם שנינו לפני שבועיים. 
ושוב לא התלבשה צנוע, במילים עדינות, מאוד.
קצת חורה לי שבעלי הצדיק שומר עיניים ומשתדל, ומצד שני לא מפריע לו לעלות מישהי כזו רק לשם מצווה

מציע לפנות לארגונים שמתמחים בזה כמו פעמונים/מקימי ולהעזר בהם גם להתארגנות לטווח הקצר - בעיקר בדיקה יסודית של האפשרות לצמצום הוצאות ובעיקר לטווח הארוך - הגדלת הכנסות והתנהלות כללית נכונה.

חוץ מזה ובמקביל - להתפלל מכל הלב.

מקווה שתעבור את זה

חסרים נתונים ראשוניים על מנת שנוכל להתחיל חשיבה

מס' נפשות

מקורות פרנסה סכום ויציבות

האם קיימים פערים לא שגרתיים

וכד

מטרת הפורום היא התייעצות אנונימית בלתי מקצועית

לא מקובל באישי בפרט משתמש לא מוכר ומילא אף אחד לא מכיר אותך

אין ברוך כלכלי שלא ניתן להתגבר עליו אם אתם נורמטיביים.

פנה לפעמונים ותבקש מהם עזרה. זה יצריך שיתוף פעולה מלא שלך ושל אישתך.

חבל לחיות ככה חבר. תרים טלפון לארגונים כמו פעמונים הם יודעים לעזור בהתנהלויות כלכליות כאלה.

מה שכן, השאלה אם אשתך מגויסת לנושא, או שהיא רק מצפה ממך.

ברגע ש 2 בני הזוג מתגייסים להוציא את העגלה כמו בכל קושי המתמודדים אתו בבית, שרצוי ש 2 בני הזוג יתגייסו לפתרון, זה הרבה יותר קל בעז"ה.

במדינות הגדולות

וגם קרוב מבחינת משך הטיסה.

יש גם את דובאי - לא הייתי שם עדיין ולא יודעת להמליץ 🙃

גם שם יש שפע של מסעדות כשרות

(חפשי בגוגל "מטיילים בכיפה"  אתר מעולה לתכנון נופש לדתיים) 

אולי עובר עליו משו...מצוברח ממשו...

ניסית לדבר איתו על זה?

התעלמות זו אלימות לכל דבר.

טיפול זוגי אולי יעזור. 

זו התנהגות חריגה ואכזרית כלפייך. לפעמים אין כוחות ואז קצת יורד החשק לדבר, אבל אם זה דפוס אי אפשר לתרץ כנפילה. את אשתו, הוא חייב להתאמץ עלייך. הוא מרגיל אותך בהענשה על התנהגויות שלא כפי רוחו, והעונש הוא נטישה.

אם זה באמת כמו שתיארת זה מאוד מאוד לא תקין. טיפול זוגי דחוף, אין משפיל מההתנהגות הזו.

ממליץ לא לתקוף חזרה אלא לפעול חכם. מן הסתם הוא גם בחור טוב ולכן אתם ביחד. אבל זו התנהגות אולטרה בעייתית, תיזהרי מאוד לא להיות מכילה כלפי דבר כזה

הייתי שולח אותו לתחקור של כמה דברים לנסות להבין איך הנפש שלו פועלת ולמה הוא מתגונן ככה. אבל הוא לא.

איך את מרגישה? מה עובר לך בגוף כשהוא עושה לך את זה ?

חלק מהחברה' כאן לקחו את זה קיצוני קצת, לטעמי. זו לא בהכרח אלימות, זה לא דורש טיפול דחוף, זה גם ממש אבל ממש לא מה שנקרא "טיפול שתיקה".

בסך הכל, מדובר לכאורה באדם טוב שעובר עליו משהו והוא מגיב לזה בצורה מסוימת. חבל באמת שהוא ככה מתנהג, וגם חבל שעובר עליו משהו, אבל זה קורה במשפחות הכי טובות. בשביל להבין כמה זה לא מבהיל, תדמיינו שהשטלה הזו הייתה נשאלת על ידי גבר, ביחס לאשתו. ברור שהתשובות היו שונות לגמרי, וזה משום שלנשים יש יותר לגיטימציה להביע רגשות, להעיר, לעמוד על דעתן וגם להתנהג בצורה כזו. אצלן זה נורמלי שיש תנודות במצב הרוח. מותר להבין שיש גם גברים כאלה. אף אחד לא מת מזה, וכנראה גם אף אחת לא תמות מזה.

לדעתי, תחכי קצת שזה יפשיר ותדברו, ותנסי בכנות להבין מה שורש העניין. דווקא ככל שתאפשרי לו לדבר בפתיחות, יש יותר סיכוי שהוא ילמד לדבר ולהעיר אם גרמת לו עוגמת נפש (אכתוב כאן משהו שיפחיד חלק מהחברות/ים, אבל יש מציאות כזו! יש שיח אלים מאוד כיום כלפי גברים, שגורם להרבה גברים עדינים לחוש שאסור להם להעיר ולדבר על מה שמפריע להם, ואז זה יוצא בצורות כאלה. אז אם באמת רוצים לפתור את הבעיה, צריך לגרום לו כן להעיר ולדבר ואולי זה יעזור).

כמובן שיש עוד הרבה אפשרויות. יכול להיות שזה מזג האוויר (פתאום נזכרתי בשיר היפה "מת אב ומת אלול" של ר' שמואל הנגיד, שמתאר את החוויה הזו בצורה מליצית ויפה), יכול להיות שזו איזו חוויה נפשית או אישית וגם יכול להיות שמישהי מדליקה אותו בחוץ ואז כשהוא חוזר אלייך הוא נכבה (לא תמיד זה סוף העולם, אבל אדרבה, ככל שתנהגו בחכמה ותפתרו את העניין בקלות, הוא יישאר אצלך ויבין כמה זה טוב).

בזכות אחד מחברי הפורום שהאיר את תשומת ליבי, אני רואה שלא מדובר באירוע חד פעמי שקרה לאחרונה, אלא באירוע שקורה מפעם לפעם.

אם זה אכן כך, זה שונה מהיחס המאוד סלחני שהצגתי. אם זה קורה רק בתקופה האחרונה, תנסי באמת להבין, אולי עכשיו ממש יש לו תקופה קשה (נניח, ואתן דוגמה מאירוע שהיה אצל קרובי משפחה שלי: זוג שגם ככה קצת דבוקים להורי האישה וכולם שם "לא מתים" על בעלה, מחליטים לעבור לגור אצלהם לתקופה ממשוכת, והגבר גם ככה מרגיש לא בנוח ועוד זוכה מדי פעם להערות קטנטנות מכיוונים שונים - את יכולה חהבין שזה מצב לא טוב מבחינתו, ובנוסף הוא מקבל עוד משקולת של 2 ק"ג כל יום-יומיים).

אבל כן, חד משמעית שזה לא מצב בריא וזה לא אמור לחזור על עצמו כל פעם שכועסים.

ממש ממש לא תקין

להישאר ככה זה לא יכול להיות

נשמע שכדאי לשוחח על המצב הזה בזמן נינוח ביניכם.

לשתף כמה זה פוגע בך, וכמה זה מכאיב לך, ולבקש שגם אם הוא פגוע ונסער יתנהל אחרת.

מוסיפה שיש אנשים ש"מענישים" בהתנהגות כזאת, ויש אנשים שהתגובה שלהם כשהם נסערים או כאובים היא התנתקות והסתגרות עד שהם נרגעים וחוזרים.

אם זה נעשה באופן מעניש, כדאי לפנות לעזרה חיצונית. אם זה חלק מדפוס התנהלות מסתגר בזמן קושי, אפשר להתחיל גם בשיח ביניכם.

כך או אחרת חשוב לשוחח על התחושות שלך מול זה. אפשר ורצוי, בכללית לדבר על התגובות והאוטומטים שלכם בזמני פגיעות. הרבה פעמים אצל זוגות אלה תגובות שמפעילות זו את זו.

לדוגמא צד שפגוע וצועק, ומלחיץ את הצד השני שרגיש להרמת קול, שמסתגר ומתרחק בגלל זה ואז הצד הראשון מרגיש נטוש, ויותר נפגע וכועס, וחוזר חלילה.

הרבה פעמים אופן התגובות הללו לפגיעות מוסיפות פגיעה נוספת, גם אם הצד השני צועק כי הוא פגוע, והצד המתרחק מתרחק כי הוא נסער, ושניהם לא מתכוונים לפגוע אחד בשני, אבל תכלס זה מה שקורה.

מודעות לאוטומטים האלה יכולה לסייע לשניכם (ולכל זוג) להתנהל יותר נכון בעיתות משבר.

איש שילמד שהוא כרגע פגוע וזקוק להסתגר שיגיד לפני כן, קשה לי לדבר עכשיו ואני צריך זמן לעצמי לעבד מה שהיה. הצד שהדחף שלו הוא להוציא את מה שמכעיס אותו, שילמד להגיד אני ממש ממש נפגעתי ממך ואני רוצה שנדבר על זה, מתי תהיי פנויה לשמוע אותי? וכן הלאה.

מטבע הפורמט, בני זוג עשויים לדרוך זה על הפצעים אחד של השני. זה לא באג אלא פיצ'ר, שבעבודה נכונה מאפשר לכל אחד להכיר לעומק את הפצעים והדפוסים שלו ושל בן הזוג, ולהתרפא בהתנהלות נכונה.

נשמע פה מהתגובות שאת במצב מזעזע והלך לך על הנישואים.

לא מקלילה, ובאמת זה קשה ברמות. זה השפלה נוראית וכאב מאד גדול לאישה.

רק אומרת שאני גם הייתי חווה את זה מבעלי, וב"ה אנחנו אחרי זה. אין דבר כזה היום.

הינו בטיפול טוב ב"ה. ובאמת שבאנו שתינו כדי לטפל ולא לשמוע ולהמשיך הלאה.

אבל לגמרי לגמרי אנחנו אחרי והסיכוי היום שיקרה דבר כזה הוא אפסי.

הוא פשוט הבין בעלי עד כמה זה לא רלוונטי ולא יכול להיות חלק מהחיים שלנו, ולמד להתמודד.

אש רק מעודדת אותך שאפשר לצאת מיזה. טיפול כמובן יועיל פי מאה מכל שיחה שלכם. אם יש לך סיכוי לשכנע אותו אז הכי טוב.

אם את רוצה המלצה למי שאנחנו הלכנו אפשרי באישי.

ולא אומרת לך טיפול עכשיו 40 שנה. הינו בטיפול ממוקד, כמה חודשים ואנחנו מעל זה.

בעז"ה שיהיה כה גם לכם.

חיבוק על הבדידות... לא קל בכלל.

למקרה שהדברים שאני כתבתי לא היו ברורים.

אני מסכימה מאוד עם הכתוב פה.

אני לפחות, המסר שהתכוונתי להעביר הוא שככה זה לא יכול להימשך וחייב עזרה חיצונית.

ממש לא התכוונתי שיש מקום להפסקת הנישואים.

ובכללי אני בעד הפסקה במקרים קיצוניים בלבד. 

מבינה לגמרי גם את הבהלה.

באמת זה ממש לא נעים.

אבל ב"ה אפשר לצאת מיזה. מטפלים ויוצאים והחיים אחרי הם כל כך אחרים.

החיים בצל החשש של 'אולי עכשיו משהו לא יתאים לו ויגזר עלי שקט של יומיים' זה זוועה.

אחרי שעובר החשש נפתחים עולמות. בעז"ה.

אני חושבת שלמרות שאמרת את זה בנחת, התפיסה שלך את הגברים עצובה.

אני לא חושבת שהם פוזלים לדשא של השכן. אני חושבת שהם יותר מתרשמים בקלות ממראה עיניים, אבל לפזול לדשא של השכן זה עניין של הלב ולא של מבט.

לא רואה לאן שיחה כזאת מקדמת. מילא אם היה תיאורטי, אבל הבאת דוגמא שבפועל משפילה את בעלך, וזה גם קצת מכה מתחת לחגורה, בשיחה אגבית להגיד לו שהוא התרגש מהמלצרית...זה משפיל.

את מתארת הרבה נחת וזרימה בתחילת השיחה, אבל לפי התגובה שלך בסוף את יכולה להבין שזה לא באמת קליל בעינייך - ובצדק.

את אומרת שלא נפגעת אבל זה רק כי בראש שלך נתת הסבר, אבל הנה ההסבר לא היה נכון וכן נפגעת.

וברור לגמרי למה. זה מעליב.

מיותר לגמרי מצד בעלך להגיד את זה

מיותר לגמרי מצידך לדחוק אותו לשם

וזה בדיוק הסיבה שהשיחה הזאת פשוט היה מיותרת מראש...

איך הייתי מגיבה?

כנראה בצורה תינוקית נעלבת מאד מאד וכועסת ועוזבת את השיחה - או רק שותקת או הולכת ממש.

כלומר, כן, ברור שגם אנשים נשואים יכולים להתרשם מאנשים אחרים בני המין השני.

וגם אני לא חושבת שזו בעיה להעלות את זה כטענה כללית מול האיש.

אני חושבת שזו בעיה להביא את זה לחיים המציאותיים האישיים שלכם.

מילא היית אומרת על אנג'לינה ג'ולי שברור שהיא יפה, או שאפילו היית אומרת על בראד פיט.

אבל זה לא במציאות.

להביא למציאות, בטח כשאת נותנת את הדוגמה השלילית *עליו* (ולא עלייך), זה לבשל לעצמך את הדייסה.

קודם כל העיקרון של להגיד על הצד השני. דמייני שהשיחה הייתה בנושא אחר - קנאה, כעס משהו כזה. את מבינה שזה מאוד שונה אם תתני דוגמה על *עצמך* שהרגשת בה קנאה/כעס, מאשר שתתני עליו?

ולנושא שלכם ספציפית… איך זה יכול לעשות טוב לזוגיות שלכם? או של כל אחד? אם מדברים על זה פרקטית. על ההיא מהמסעדה. ההוא שהסתכל והמלצרית שכך וכך.

זה קצת כמו שתדברו לפרטי פרטים איך הרגשתם כלפי איזה אקס/ית מהעבר. נכון, כנראה היו שם תחושות של אהבה ומשיכה כלשהן, אבל למה לפרט??? איך זה מועיל?

היה, נגמר, מתרכזים בזוגיות שלכם, במחויבות ובייחוד שלכם אחד לשניה. זהו. 

כמה חוכמה תבונה ורגישות יש בך! ❤

ורק לגבי הסיפא -

זו ממש לא צורה תינוקית אלא הכי אנושית שיש,

ואישה ששומעת כך מבעלה ומרגישה פגיעה הכי מוצדקת בבלעדיות, במחמאות, במבט, בכיוונון הלב, שרוצה וצריכה להרגיש היחידה עבורו מגיבה מתוך מנגנון הגנה הכי אנושי שיש בדיוק כמו שהיטבת לתאר - או כעס (FIGHT) או עזיבת השיחה (FLIGHT) או שותקת (FREEZ).

שאלו מנגנוני ההגנה שלנו עד ה120 ולא רק בינקות, וטוב מאוד שהם שם כדי להגן עלינו ולאותת לנו שמשהו כאן באמת פגע בנו והיווה איום עלינו, ע"י איום על מימוש הצרכים שלנו במקרה הזה.

ותיווך נכון ונתינת מקום נכונה לעצמינו לכל המתחולל בנו גם ודווקא אז, ואח"כ תיקשור נכון של זה לבן/בת הזוג יכולים גם להביא לצמיחה גדולה, לריפוי, לבניית קומה נוספת.

לא נפגעתי כי חשבתי שזה מראה עיניים, אבל שהוא דיבר על השפתיים הרגשתי שזה כבר עניין של הלב, ולא האמנתי שהוא ממשיך לחזור על זה...

גם כשהוא התרגש מהמלצרית במסעדה זה פגע בכבודי כי היא הרגישה את זה, אבל הבלגתי עד אותו רגע שהעלתי את זה בשיחה בשבת

ופותח שרשורים הזויים.

ולא תקין בעליל כמובן.

אין סיכוי שהוא דיבר ככה על שפתיים מבלי שהוא חשב לנשק אותן.

ולהגיד שוב ושוב זאת אפילו לא מחשבה חולפת, ממש לקח את זה איתו.

חוסר טאקט מתמשך, אולי הוא חטף שבץ או משהו.

לא מדברת ספציפית על השרשור הזה,

אבל בהחלט באופן כללי:

את צודקת לגמרי שעלולים להיות פעמים (ואף פעמים רבות לצערינו) שיפתחו שירשורים לא אמיתיים.

כלומר שכל הנכתב בהם לא אמיתי, או חלק אמיתי וחלק לא.

או שהפותחת מזדהה כאישה, אך "היא" בעצם גבר.

או שהפותח מזדהה כגבר, אך "הוא" בעצם אישה.

או שמשנים את הפרטים בצורה שקשה לקלוע לסיטואציה האמיתית ולהתאים את המענה,

או שיש באמת מקרים אפילו של מטרידים או אנשים/נשים עם כוונות לא טובות כלל שמנצלים את הבמה ואז פונים באישי להמשך ולעשות עוד רע חלילה,

או "סתם" משועממים,

או נערים/ות,

או טרולים,

או מעוניינים להביא נושאים פרובוקטיבים או עם פן "גופני" / "מיני" / "מוצנע" וכן הלאה

וחשוב ממש להיזהר.

גם לבחור למי להגיב אפילו בבמה פתוחה

ובטח שבאישי

ותמיד אם לא מתאים או מרגיש מוזר אפשר לדווח, ובעיקר לשמור על עצמינו, כל אחד על עצמו או עצמה.

אז כאן ספציפית יכול להיות שהכל אמת לאמיתה? ודאי.

יכול להיות שלא? יכול.

איך נדע? לא יודעת אם אפשר לדעת בוודאות כמעט אף פעם, אבל כל אחד ומה שהוא/היא מרגישים.

וחשוב גם לעקוב ו"להיות עם היד על הדופק" אם משהו נראה חשוד.

וגם כשכתבתי את זה אישית אני באמביוולנטיות,

כי מאוד יכול להיות שהכל אותנטי ואז זה עלול לפגוע בפותחת, ומתנצלת מראש אם כך, לא זו הכוונה.

אך העיקרון באופן כללי חשוב מאוד בפני עצמו ולכן היה חשוב לי בכל זאת לכתוב ולחזק את הנקודה הזו עבור כולנו.

אינך אחראית על ולא תתורו שלו, לא באופן רוחני שתילחצי שיגיע לגיהנום , ולא ב'לחץ' להיות 'מלכת היופי' עבורו

הוא פתוח איתך וזה יפה .

הקטע שהוא המחיש לך ככה - אולי יש לו פער כלשהו נוירולוגי וכו

אינך חייבת לקחת ללב

תחשבי שבעלך יתלונן, שבגלל שקנה לך שמלה חדשה, ולמרות זאת התעכבת על כל חלון ראווה אחרי זה, סימן שאינך אוהבת אותו

ממש קשורה לנושא.

נראה שלא הבנת את כוונתי

שוב - התפעל ממשהו מסויים בחוסר טאקט

אבל משמע ששם נעצר

לגבי שיתוף עם חברותייך זה לכאורה בעייתי

כלומר, פגעו בי - למרות זאת אני יכול לפגוע בחזרה רק לפי התו'ל- הדין . ולא להשתולל יותר מדי. עם כל הכאב והכבוד .

ושוב ממליץ לבדוק אם קיים אצלו פער כלשהו נוירולוגי תקשורתי וכו

וגם אם כן, לא באתי לתת כאן דין וחשבון, נכנסתי כדי לקבל תמונה ותגובות שיפוטיות לא מעליבות אותי אבל פחות משרתות את המטרה שלשמה שיתפתי באנונימיות סיטואציה רגישה.

וזו לא סתם התפעלות בחוסר טאקט, יש פה חוסר כבוד ורגישות ופגיעה באינטימיות. זה לא נעצר שם, זה מלווה אותנו הרבה זמן...

אז כאן יש נקודה שניתן לפתוח

חוסר כבוד וכו שציינת

מתי התחיל , מדוע, האם ואיך ניתן לטפל

עוד משהו -

אנשים כאן כותבים על מנת לנסות לסייע

אז גם אם תגובה אינה מה שהפותח ציפה לקבל - לא צריך לקחת קשה

ולפעמים משהו לא בעניין עלול במבט שני לשפוך אור

נראה לי ש נגמרו לי השמות לא הגיבה כאן

מסתמא יהיה לה מה לאמר

ברור שזה אסור לו הלכתית להסתכל עליה ובטח שלא להתמוגג מיופיה.

והוא נכשל

אבל אפשר בקטע הזוגי להסביר, שהוא מעביר את ההתפעלות אלייך.

וגם לשיתוף איתך.

זה לא כל כך נורא מבחינה זוגית. לדעתי.

אולי סוג של רמז שהוא היה רוצה שתעשי עיצוב שפתיים כלשהו.

באמת אמירה מיותרת יחסית.

מבחינה הלכתית ומוסרית, ברור שההסתכלות והמשך ההתפעלות אסורה.

ולא רוצה עיצוב שפתיים, יש לי שפתיים עבות ויפות וכל מי ששמע שזה מה שאמר, אמר שמוזר שהוא אמר את זה דווקא לי...

אבל הגלגל ממשיך להתגלגל...

למה עוד אנשים בסביתך יודעים עליו שאמר כך? 

שהבעיה היא לא השפתיים שלי אלא האמירה שלו

וכאילו לרמוז לאישה לעשות עיצוב שפתיים זה חכם והגיוני, יש פה תגובות מפתיעות...

כי באמת לא סביר לשתף באמירה כזו של בעלך את הסובבים אותך

לגופו של עניין האמירה לא רלוונטית

לחשוב שגברים פוזלים לדשא של השכן זה לא חשיבה בריאה ונכונה לקשר זוגי ואם בעלך פועל ככה שיעשה עבודה עם עצמו..

גם גבר שהוא לא דוס ולא עם זקן וכיפה גדולה יכול להיות נאמן..המראה זה חארטה אז שיפסיק להתמקד במראה ויתחיל לעשות עבודה פנימית

וזה מקובל עלי שחושבים שאני טרול משועמם, זה לא לוחץ עלי לחשוף פרטים שאני מעוניינת לשמור לעצמי...

אבל אם יש פה נשים וגברים שאמירה כזאת עוברת על ידם בשתיקה, וחושבים שאישה ממשיכה להרגיש נאהבת ונחשקת אחרי דיבור כזה אז כדאי שיזכרו שהחיים והמוות ביד הלשון.

ואם למישהו נראה מוזר ששיתפתי והתייעצתי עם סובבים שלי לגבי אמירה כזאת, כנראה לא מבין כמה זו אמירה שפוגעת בליבה של האינטימיות.

אבל זו הנקןדה זה שיח אינטימי של בני זוג

לא מתאים לשתף אותו עם אף אחד

פרט לבעלי מקצוע במידת הצורך...

אבל אם מציע לך לצאת איתו בהמשך תתחמקי. אל תגידי למה.

אם כבר דיברתם על הנושא שהוא פלרטטן ומסתכל על נשים אחרות והוא יודע שזה כואב לך.

כואב לך זה אומר שזה אמור גם לכאוב לו

אם אשתו עצובה בגלל שהוא מסתכל על נשים אחרות אז הוא פוגע בעצמו

מה הענין שלך לצאת למסעדה איתו ולחזור כאובה

עד שהוא לא יבין שאין פלרטוטים ואין מבטים בצורה כזאת שמכאיבים לך אין סיבה לצאת איתו

אגב אני מסכימה עם הפסקה הראשונה שכתבת, גברים צריכים להעריך ולזכור מה יש להם בבית!

דרך הטבע שיש משיכות כל הזמן. כל עוד לא ממשים אותן חס וחלילה, אין מה לדבר על זה.

זה רק ייצור פגיעה, העלבה ומתח. שום דבר טוב לא יכול לצאת מזה.

אם פתחת בטיפשות את הנושא, קבלי את משיכותיו בכנות. כשמבשלים חמין מקולקל - אין מה להתפלא אם יוצא מזה קלקול קיבה.

יש ציפייה ליצור משיכה, ולכן היעלבות כששומעים על משיכה לאחרות. וזה גם נוגע בדימוי עצמי.

אי אפשר לעצור את המשיכות לאחרות, זה דרכו של עולם. אפשר להעצים את המשיכה אליך. באופן חיובי, לא באופן שלילי.

כלומר: טוב ורצוי לדבר על - כמה אני יפה בעיניך, נכון שאתה אוהב את השפתיים שלי, מה הכי יפה בי שאתה הכי אוהב ונמשך. כאלה שאלות, שיעשו רק טוב.

עכשיו שכבר נאמרה האמירה שלו - מציע לך לא למסגר אותה ולעשות ממנה עניין. זו תחושה רגעית של משיכה מקומית. זה לא אומר שהוא לא נמשך אליך ולא שאת פגומה.

אבל הוא לא חכם מספיק . אם היה חכם לא היה בוער לו לבהות באישה אחרת כשהוא נמצא ליד אשתו

עד שהם אירגנו יציאה ויצאו הוא יכל להתאמץ בשעתים של היציאה לא להסתכל על אישה אחרת.

מה יצא לו? התאמצו ליציאה ובמקום להתקרב אחד לשני יצא הפוך. וכל זה למה? כי לא יכל להתאפק ביציאה הזאת לא להסתכל על אישה אחרת ולא לכבד את האישה שלו.

לצאת זה טירחה זה ביביסיטר זה ארגון הילדים.

יצא שכרו בהפסדו

המלומדות, הנבונות והלא טיפשות בכלל, מזל שאתה כאן להציל אותי מהבעירות שלי.

אפשר לנעול את השרשור אני רואה שהוא מיצה את עצמו...

או שעבר פס מגנטי בפועל

האם יש בפירוט מס' טלפון של החברה

האם חיוב מוכר שעבר בעלות

האם מישהו שנתת לו לשלם משהו דרכך

האם הוצג? כן

זה אומר הכרטיס כאילו עבר בפועל? איך זה הגיוני?

בעלי אמר שאולי זה בית עסק ששינה שם וכתובת אבל איך אני יודעת מה הוא?

תכחישי עסקה דרך חברת האשראי. הם מאוד מקפידים על הדברים האלה.

קודם לבדוק טוב מי זה העסק הזה, רק אחר כך להכחיש אם הבירור לא עזר.

לא מקבלים קנס מחברת אשראי כל כך מהר. בתור מי שמתפעל כמה עסקים שסולקים ומקבלים הכחשות.

איך אני מבררת מי זה?

כי השם ממש לא מוכר לי, ולא הכתובת

קרה לי פעם גם שהיה לי חיוב מוזר וכשהשוותי תאריכים וסכומים הבנתי שזה סתם שייק שקניתי בריבר ומשום מה בחיוב הופיע "דעבול גלצבי" או איזה משהו הזוי דומה

תנסי להיזכר מה עשית באותו יום או אולי נתת את הכרטיס למישהו אחר?

אפשר גם לבדוק באתר של החברת אשראי עצמה פעמים יש שם יותר פירוט

את גדולה! צודקת חחחח

תודה גם ל @רק נשמה זה באמת שם מוזר מאוד למשהו אחר חחח

כיוונים מעניינים

ממליץ למצוא חצי שעה פנויה ולטפל

לפחות באפליקציה של מקס.

נניח אם אני מעבירה בביט משהו תפעולי, וזה יורד מהאשראי, כתוב באשראי ביט. אז אני מוסיפה הערה קטנה מה זה כדי שיהיה לי אח"כ.

או לפעמים גם על רכישות משמעותיות שלא ברור מה הן (נניח איזה מוצר חשמל. לכי תזכרי מה קנית במחסני חשמל ביוני).

ברוב הדברים כמובן לא צריך. רמי לוי זה רמי לוי, אין יותר מדי מה להתבלבל… 

סליחה על השליליות, אבל האם יש לדעתך הרבה זוגות שמצליחים לחיות בצורה האידיאלית עליה את מדברת?

נראה שכל כך הרבה זוגות מסתבכים, וגם אצל אלו שלא, נראה שיש יותר מדי מקרים שכלפי חוץ נראים מקסימום כבינוניות, ולא כמשהו מספק מספיק.

הם בד"כ לא יפרסמו זאת בראש חוצות או אפילו בפלטפורמה מצומצמת.

ויש עוד הרבה המון אחרים שיכולים בהחלט להגיע לשם. ואם לא מצליחים לבד אז עם העזרה הנכונה והמותאמת אליהם ביותר.

ויותר מהמילה "אידיאלית" שכתבת הייתי מגדירה זאת כ"השקעה", "לימוד", "כיוונון המשאבים למקום הנכון", "עבודה הכי מתגמלת" וכן הלאה...

כי זה לא "פוף" קורה או שלא

זה לא ש"אנחנו זוג "דפוק" והם לא"

זה לא ש"אין לנו את זה" ו"להם יש"

זה לא "לחיות בחלום ורוד על ענן כל החיים בלי להשקיע"

אלא זה באמת באמת לימוד

ואף אחד מאיתנו לא נולד יודע זוגיות

כולנו

ותורה היא ולימוד היא צריכה

וכלל שיותר נלמד ויותר ניישם נגדל לתוך זה ונצמח עוד ועוד, גם בתור האדם האינדיבידואל שאנחנו וגם בתור הזוג שאנחנו ב"ה.