אא"כ הם התעכלו היטב.

אני יכולה להרגיע אותך שהיתה תקופה שהילדה שלי אכלה צבעי פנדה שאחיות שלה השאירו על הרצפה. היו לנו טיטולים צבעוניים..ירוק, צהוב, כחול. שמח!!

עצה כללית- לטאטא הרבה ולשטוף כל יום.

עם אורות וקולות .

משהו שמפתח את הראיה והשמיעה

אתם לא ממליצות על משחק עם בטריות?

י

הראייה והשמיעה, להפך.

כדי לפתח ראייה ושמיעה צריך סביבה חיה ונורמלית - תנועות לא דרמטיות, אור יום ולא מהבהב ומרצד, צלילים אנושיים ולא מתכתיים או מוקלטים.

ואם זה כתחליף שהיא לא תרצה את הפלאפון, אז לפחות על הילדים שלי זה לא היה עובד... אולי היה משיג יום יומיים של התלהבות, וגמרנו. אחר כך הם רואים שההורים הגדולים והחכמים לא מתעניינים כל כך במשחק החדש כמו שהם מתעניינים בפלאפון שלהם, ומבינים שפלאפון זה הדבר האמיתי. היא לא מתעניינת בפלאפון בזכות עצמו, אלא כחיקוי שלך. זה מוטבע בגנים שלהם, ללמוד ממעשי ההורים

אנחנו משתדלים (בדגש על ההשתדלות, ממש לא תמיד מצליח..) לא להיות עם הפלאפון ליד הילדים

גם אני וגם בעלי עובדים, אוספים את הילדים רק ב-4, והם הולכים לישון ב-8, ככה שזה יוצא סה"כ 4 שעות להיות בלי הפלאפון

גם תורם לאיכות הזמן הקצר שיש לנו במהלך היום, וגם מחזיר לי קצת את השפיות לחיים..

אני מסכימה עם כל מילה שבהתהוות כתבה, גם אני לא חושבת שזה מפתח בכלל- ואולי אפילו אם כבר עוזר בלפתח הפרעות קשב וריכוז (יש הטוענים שאחרי שמעלים לילד את סף הגירוי לסף של פלאפון עם אורות וצלילים ומסך מרצד אולי הספר כבר יראה לו פתאום פחות אטרקטיבי..)

ובקשר לדברים חלופיים- יש ספרים למשל של משש והרגש שהילדים שלי מאוד אוהבים. בכל דף יש חלקים מחומרים שונים- דלי שעשוי כאילו ממתכת שמחזירה אור, סוס עם פוני שהפרווה שלו כאילו אמיתית וכו. הבן שלי מגיל צעיר יושב על זה וממשש דף דף.. 

נכון שזה משמעותית פחות אטרקטיבי מקולות וצלילים, אבל לדעתי זה הרבה יותר בריא..

על כזה משחק שמחברים לקיר של הלול וכשהם מתעוררים בבוקר משחקים בזה.

או חדש?

אם אני לא טועה עלו בסביבות 40 ש"ח,

אני לא בטוחה שזה עדיין שם..

אבל בכל אופן אם יש אופציה דרך יד2 או אגורה אישית אני בעד..

אני מניחה שהמשחק של הלול אמור לעלות בסביבות ה-100 ש"ח..

עם אורות וקולות .

התינוקת מצליחה להכניס כל מיני מרעין בישין לפה...

גם אצלכן הם רודפים אחרי הערימה של הלכלוך?

ושערות והיום מצאה קליפת בצל והגיעה קדימה במאמצים

ובכתה כ"כ כשלקחתי לה-

את האוצר שלה.

לפני פסח שלי חגגה לגמרי. מצאתי אותה מוצצת במרץ עלה של חסה, ועכשיו התחביב זה להוציא דברים מהפח ולנקות את הרצפה מתחת לשולחן אחרי הארוחה.

רעיון- אם יש לך ארון נמוך אולי תשימי בו באופן קבוע קופסאות פלסטיק בגדלים שונים וקערות,מסננות ושאר כלי מטבח מעניינים.

אבל.... מנסיון, הדבר הכי הכי חשוב בתור אמא לילד בגיל כזה זה ללמוד (מפרמדיק) איך מוציאים גוף זר מהגרון, אחרי שהוא כבר הוכנס לפה.

אנחנו לא הקב"ה ולא יכולים לעקוב אחרי התינוקות בכל רגע ורגע ביממה.

ואם התינוק כל היום דוחף דברים לפה, יכול להיות שפעם אחת הוא יכניס משהו ולא נשים לב.

והכי חשוב זה שנדע להוציא לו את זה מהפה/מהגרון מיד אחרי הבליעה.

בגדול, הופכים את התינוק עם הפנים כלפי הרצפה, מטים את הראש מעט כלפי מטה, ודופקים חזק על הגב.

אסור לדחוף לו ידיים לפה, אפשר ללחוץ על הלחיים כדי שהחפץ יצא, לא לנסות להוציא בעצמך.

התינוק שלי כבר פעמיים אכל טישו ואח"כ הקיא אותו...

זה גם עלול ח"ו לחנוק.

אוי.. הקטנצ'יק הזה... כל יום מרעיד לי את הלב עם דברים אחרים שהוא מכניס לפה, והוא עושה קולות של נחנק ומיד מחייך, כאילו "אמא, אל תדאגי, הכל בשליטה..." חמווווד.

יכול להיות יצירה קלילה, סתם ערב שכל אחת מביאה משהו טעים, אוכלים ומדברים.

זה נקרא סיורי טבע עירוני. מגלים צמחים ובעלי חיים.

פיתות על הטאבון ביער..

זה עולה מעט כי זה רק תשלום למדריך.

החלטתי בשלב מסויים להגיע לסעודה מתוך גישה פנימית: אין לי ציפיות מאף אחד. אני לא אחראי על אף אחד. אני מתחיל שלום עליכם אחרי הודעה מספקת, מי שלא רוצה שלא יהיה. אני מקדש - מי שלא נמצא שיקדש לעצמו או שלא יקדש בכלל. אחרי כל כך הרבה סעודות שבהן ניסיתי להחזיק בכוח, לשלוט בסיטואציה, להשליט ''צורה של שולחן שבת'' - חלאס, זה לא שווה את הכעס.

אלה ילדים גם של הקב''ה ומנקודה מסויימת שייקח אחריות... או כמו שרבי נחמן אומר: ''וכן כשמגיע שבת או יום טוב, אזי אני מוסר כל ההתנהגות וכל הענינים והתנועות של אותו השבת או היום טוב להשם יתברך, שיהיה הכל כרצונו יתברך. ואזי איך שמתנהג באותו השבת ויום טוב שוב אינו חושב וחושש כלל שמא לא יצא ידי חובה בהנהגת קדושת אותו היום, מאחר שכבר מסר הכל להשם יתברך וסמך עליו יתברך לבד''

בקיצור, לשחרר וזהו. לאורך זמן השחרור הזה מביא לשיפור במצב. 

שיחות משפחתיות, צחוקים ודאחקות.

אולי התוכן מועבר בצורה מעיקה?

זה נשמע מאד מעיק.

למה לא פשוט לאכול ביחד, לפטפט ולספר חוויות מהשבוע שחלף?

אני מבינה את האידיאל שאתה רואה לנגד עיניך אבל נשמע שזה עושה יותר נזק מתועלת

מאוד מאוד מבינה אותך💔

מאוד כבר אמרתי?

אבל הכי חשוב שתהיה להם חוויה טובה משולחן שבת.

אל תכביד עליהם

תקליל

שישמחו בשולחן שבת, שיהיה כיף, קולות של צחוק, טעם מתוק וזכרונות טובים

צריך שילד יזכור חוויה חיובית משבת , שולחנו, וכלליותו .

תשחרר

שיעור כללי תעביר במקום אחר

בנוסף שים לב יש לך טווח גדול של גילאים

יש דרך!! בגישת "שפר" להורות תוכל למצוא דרך לשפר את סעודת השבת, לשפר את מערכת היחסים בתוך הבית, להבין את הדינמיקה שבין הורים וילדים ומכאן, השמים הם הגבול. חבל לסבול כשאפשר ליהנות מגידול הילדים. גישת שפר, המפתח להורות אחרת. 

אם כי ידיעה זאת, לא עוזרת במיוחד...

קח ממנו כמה טיפים. מנסיון.

1) תעלה נושא עם אמוציות לדיון, והם המדברים. ולא הקהל. אתה מנהל הדיון. 

2) תציב דרישה וציפייה, שאין שלילי בסעודה. רק חיובי !

3) תגרום לחוויה בשולחן, שירה חידונים וכו'

4) תעשה קואליציה עם שניים מהילדים בשירה או בדיון, השאר יצטרפו בהמשך.

5) תעשה קידוש מיד, אנשים רעבים הם אנשים עצבנים.... גם אתה.

6) תהיה אתה רק בחיובי ולא בשלילי.

8) תנמיך ציפייה, ותוציא מראש את כל התמונות והסירטונים והתיאורים מהידברות וכו' ששולחן שבת יש אוירה מדהימה ומשפחתית... לרוב זה לא כך, כל מה שבא ברוך הבא.

9) מסתבר שרוב הריבים הם על אותם דברים פחות או יותר כל שבוע, אוכל, מקום, וכו', תשב עם עצמך או אשתך ותפתור את הבעיות לפני שבת. [כגון חלוקת מקומות שונה]

10) בד"כ יש ילד אחד או שניים שהם עושים את הבלגן - תבודד אותם... בעדינות כמובן. ובלי לפגוע.

11) אם יש לך ילד עם הפרעת קשב ריכוז שייקח ריטלין גם בשבת.

12) אם יש לך הפרעה קח ריטלין לפני הסעודה ..... זה עובד. [וגם אם אין לך הפרעה.... זה עושה את העבודה...]

אם תרצה עוד, פנה אלי באישי.

לגבי ההקנטות- האם הן ממש מעליבות? האם ילדים יוצאים פגועים? אם כן זה (ורק זה) מצריך ומצדיק מלחמת חורמה. אם כולם בסבבה, תזרום.

לגבי זה שהילדים קמים- אנחנו מאוד קיצרנו את הסעודה תמורת זה שהם לא קמים.

יש לך אחריות על דברים מסויימים, ולילדים יש אחריות על דברים מסויימים (כמו כל דבר בחיים).

נראה שאתה עושה את מה שלדעתך מוטל עליך.

אתה לא יכול לשלוט על אחרים (קדרא דבי שותפי..)

תזרום עם הדברים הטובים שאתה עושה ואל תפנה למקומות שבהם אין לך ממילא שליטה

1. תדאג שלך ולאשתך יהיה כיף וטוב בשולחן. תיהנו, תאכלו טוב, תפטפטו בכיף, תספרו דברי תורה.

אנשים רוצים לבוא למקום שטוב בו, ושולחן שבת צריך להיות עונג, לא מטלה.

תנסי לשכול מכל שאר ההגדרות ופשוט לדאוג שיהיה לכם כיף, וכל השאר מפסידים...

2. אפשר להוסיף דברים שכיפיים לבני הבית, ואפילי לשאול מה אוהבים..

סבב של מה היה טוב השבוע, שירה ב2 קולות/סולו של שירים כיפיים והווי משפחתי.

3. לגבי הגדול שמקניט, זה בדרך כלל ככה או רק בסעודה? התנהגויות של הצקות או מריבות על מקום בשולחן זה מגיע מחיפוש מקום במשפחה, מתחושת מצוקה מול המקום שלי וכו.

כן כדאי לנתב אותו למקום שירגיש משמעותי, ושיש לו מקום ומשמעות במשפחה. אפשר לבקש ממנו להכין דבר תורה, לשיר איתך איזה שיר, לעזור בהגשה, או סתם לפרגן לו על משהו.

בכללי לשים לב שהוא בטוב, ומה קורה לו.

ילד שמציק זה ילד שמשהו מציק לו.

4. כמובן תפילות!!

לק"י

אמהות

הריון ולידה

ועוד

יש שם פסיכולוגים גברים מצוינים, אבל לא דתיים אם זה חשוב

אף פעם לא נהיה המעצמה הכלכלית של העולם כי אנחנו עם קטן.

לכן הנביאים אומרים שבעתיד הגויים יסייעו לנו כלכלית כמו שהאומן והמניקה עוזרים לתינוק קטן "והיו מלכים אמנייך ושרותיהם מניקותייך"

היא המדינה המערבית היחידה שהאוכלוסיה שלה מתרבה בעוד שאוכלוסיית המדינות המערביות האחרות צונחת.

ישראל היא מדינה שיש סיכוי לדור שלנו להזדקן בה בכבוד כי יש לה צעירים שישלמו מיסים למחלקת הרווחה.

כבר היום ישראל יכולה לקיים את התעשייה שלה ללא מהגרים (ברוב ענפי התעשיה, יש עבודות בבניין ובמוסכים ובסיעוד שזה יותר קשוח).

ישראל צפויה להגיע ל24 מליון נפש עד שנת 2100 ויש הערכות שזה יקרה עוד לפני כן.

בקיצור הבאת ילדים לעולם זה ברכה לישראל.

לא נראה לי שיום אחד נהיה מליארד כמו הסינים.

ואם מתישהוא נמנה מליארד, אז הסינים ימנו 500 מליארד (ויגורו בכוכבים אחרים או לא יודע מה יהיה. ובכלל השאלה אם ארץ ישראל יכולה הלכתית להתפשט על כל העולם, או שהטבעים ישתנו בעתיד או הטכנולוגיה בעתיד הרחוק תאפשר לנפח את כדור הארץ או לא יודע מה יהיה). בכל מקרה תמיד נהיה עם שמהווה אחוז קטן כמותית מהאנושות, ואף פעם לא נהיה המעצמה הכלכלית של העולם

אנחנו נכנסנו לגור בקראוון כשהיו לנו שני ילדים, ועברנו ממנו עם שלשה ילדים, והיה סביר.

לא זוכר כמה מ"ר הוא היה, אבל היו בו שני חדרי שינה - אחד לנו ואחד לילדים, שהיה בו מקום להשכיב את שלשת הילדים במרווח.

והיתה חצר גדולה שהילדים שוטטו בה בכל זמן שמזג האוויר איפשר את זה....