אין מצב לא להגיד כלום.

למה זה טוב "נשמה, דוס, בן אדם טוב" - הכל לא שווה כלום אם הוא גם עובר על הלכות צניעות וגם על בין אדם לחברו. ממש לא שווה כלום. וגם בלי יכולת לדחות סיפוקים, בלי שליטה עצמית ובלי התחשבות ברצון בסיסי של מי שישבת לידו. אז הוא לא באמת טוב ולא באמת דוס. מישהי רוצה בעל כזה??

היה לי גם אחד כזה.

כמובן עם רמיזה שאת לא ממליצה

כי בסה"כ הוא בנאדם טוב. וגם דוס. במקום לדבר עליו, שכל אחת תתבייש לעצמה איך היא גרמה לו לחטוא באיסורים חמורים. 

<צ>

בשביל לחזור בתשובה באמת הוא יצטרך לבקש מאותה אחת סליחה עד שתתרצה. קל זה לא יהיה. אם היא לא לבד אז בכלל. בינתיים היא חיה עם העלבון שהוא גרם לה למרות הזמן שעבר מאז. אם שואלים אותה היא יכולה בשקט לומר שהוא נהג כלפיה באופן מזעזע. אולי גם לפרט אם זה שייך. 

לא לספר רע על אדם

ומצד שני חובתך להזהיר את מי שעלול להיפגע

האיזון שנפסק להלכה הוא להגיד רק את מה שנצרך

כלומר לדאוג שהמבררת לא תצא איתו ולמעט כמה שאפשר בסיפור עצמו

לספר רק את המינימום הדרוש להרתיע (ואם אפשר גם לא להזכיר את התחום המיני)

לגבי האופציה שהוא חזר בתשובה, לא ראיתי בהלכה התייחסות לזה

כי אם כך לעולם לא נוכל להעביר מידע שלילי הנצרך-שמא האדם חזר בו

וזה לא שמענו.....

הוא אמר שמכיוון שאת מתכוונת למנוע נזק מחברה - אין כאן שום לשון הרע.

הוא אמר שנראה לו אפילו שיש לך חובה לספר מ"לא תעמוד על דם רעך".

אז בקיצור, נראה לענ"ד שאת חייבת לספר.

שבמקום כזה חובה לספר, או לפחות למנוע מבנות אחרות להיפגש איתו

הלכון לשון הרע מדברות גם מה חייבים לספר, לא רק מה אסור להגיד

ושיכול להיות שהוא השתנה

קודם כל למושג הטרדה יש מיליון פרשנויות..

אצל אחד ברור שלשים יד על כתף בתור קשר של 3 שבועות זה לגיטימי והשני שמקבל יכול לראות את זה כהטרדה..

את צריכה לתת לרב בדיוק תנתונים אפילו בטלפון והוא יגיד לך אם מותר ואיך מותר ומה מותר...

אם אכפת לך מהחיים שלך בעולם הזה ובעולם הבא אל תסמכי על עצמך ולא על העצות פורום בענין זה לפעמים אפשר לעשות נזק באיסור שלא ההיתי מציעה לך להכנס לזה.

אבהיר שאני לא מסכימה עם שום נגיעה גם על כתף בגלל האסור ההלכתי...וזה לא קשור לצורך שאלתך.

אני חושבת שקודם כל את צריכה לטפל המה שקרה לך. לבדק האם נשארו לך טראומות, פחדים, כעסים, הרגשות אולי את אשמה. ואת לא. הרבה פעמים במי שחווה הטרדה מינית נוספת לה הרגשה של אשמה. אז דבר ראשון, מה שאת מתארת זאת טראומה נוראית! באת לפגישה, כולך תמימה וצדיקה ומקווה לפגוש את האחד. ובסוף הכל התנפץ. הוא נוגע בך. ואת המומה נאלמת דום. משאיר אותך פגועה. אז שוב, באמת שהכי חשוב שתטפלי בעצמךקודם.
ואם עשית זאת, ברור שאת אמורה לספר ולהזהיר. בגבולות ההלכות ואת זה אפשר לברר בשאלת רב הכי פשוטה באינטרנט או לחילוטין רב שאת מכירה וסומכת. 
בהצלחה בהכל!!
שתזכילאחד שלך בע"ה!!!, שיהיה צדיק וירא שמיים ואת לא אשמה.

שאלה אם זה בכוונה לפגוע? חוסר מודעות? אולי הבין שאת בעניין?

הרי אם הוא היה נופל בלשון הרע לא היית מזהירה את כולן הנקודה היא הפגיעה שפגע בך ואת זה צריך לבדוק אם זה דרכו או שטעה

האם זה נגיעה שאצל מי שלא שומר נגיעה היא מקובלת?

 האם היה מוסכם על שניכם שאתם שומרים נגיעה?

אם היה מוסכם ששומרים נגיעה. והנגיעות היו בוטות באיזורים אישיים לדעתי חובה להזהיר.

פשוט להגיד למי ששואלת- לא ממליצה לצאת איתו חוויתי איתו משהו לא נעיםץ

אם הנגיעות באו במקום לא ברור אם שמרים נגיעה וזה היה מלווה במילים- ונגיעות עדינות-

יכול להיות שזו דרך של חיזור שממש ממש  לא הייתה במקום.

גם פה את הוטרדת מינית (כי לא רצית את זה)

אבל יכול להיות שהוא לא כזה מסוכן לאחרות.

אם משהי שלא שומרת נגיעה מעוניינת לצאת איתו- לדעתי את לא חייבת להזהיר אותה. כי אולי בשבילה זה יהיה סבבה לזרום איתו...

בחורה צנועה וחסודה שזה לא בציפיות שלה- להזהיר.

נגיעות זה יכול להיות חלק מה"דייט" בציבורים מסויימים

לכן חשוב לראות מה הקונטקסט

לה. ושהיא רואה את זה כ"קטע מיני" לדבריה.

התגובות האחרונות קצת לא נחמדות.. אני לא יכתוב סתם..

הסיפור הזה קרה לפני 3 שנים . ושמרתי נגיעה!! והוא לא הניח עליי את היד , זה ממש לא היה רק זה.. 

 אני הוטרדתי!! זה היה מזעזע.. אל תקפצו ישר להגיד.. ובגלל שזה היה כזה מזמן אני מתלבטת מה לעשות. ורוב הפעמים אחותו שואלת אותי עליו, אז ככה שממש לא נעים לומר לה! בעיקר שהוא התחנן אליי לא לספר את זה!  אני ברוך ה' נשואה ומאושרת היום! ומה שכתוב בכרטיס זה היה בתקופה של האירוסים אחרי קרש ארוך... ודוקא שם כתבתי שקשה לי הנפילות! אני בחורה צנועה ועובדת ה'! וכמובן ששמרתי נגיעה ועל הלכות צניעות והכל.. פתחתי כרטיס אחר כי נעלמה לי הסיסמא..    בקיצור, אל תמהרו לשפוט

בס"ד

סתם מעלה אפשרות.

כמובן שאת לא צריכה לספר לה כלום,

אבל זה שאחות שואלת על אחיה לא מובן לי

אז נניח שזה לא טרול הכי קל להתלונן שאחרים פגעו בך כנראה שזה המסר שהעברת לו...שאת מסכימה לזה.

אז שתספרי עליו תספרי גם את זה אל תשכחי לספר גם עליך!

היא כתבה שאחרי האירוסין היה לה קשה לשמור על זה עם הארוס שלה (הגיוני לחלוטין).

אבל די ברור גם מדבריה שם, שהיא משתדלת מאד לשמור.

הבחור המדובר כאן, כנראה נגע בה כנגד רצונה.

ממש לא! לגמרי שמרתי נגיעה.. עד שהכרתי את בעלי. הבחור הזה, לקח אותי ליער עם האוטו שלו והתחיל לגעת בי ממש, יכול להיות שלא התנגדתי, אבל לגמרי אמרתי לו שיפסיק ובכיתי לו.. זה לא לגמרי התריע אותו . והוא בכה לי שקשה לו והוא לא יכול...  בי זה פגע ולא יצאתי מזה כל כך מהר, אני ממש לא מאשימה את עצמי! היה ברור לנו ששומרים נגיעה..   בטוח הוא חזר בתשובה מאז והוא ביקש ממני סליחה 100 פעמים וכמובן שסלחתי לו..

את בטוחה שאת רוצה לגרום לעוד בנות לעבור את מה שעברת? ומה אם זה יגמר גרוע יותר?

מה הכוונה חזר בתשובה? מעבר לסליחה- איך את יכולה לדעת שהוא לא יחזור על דבר כזה עם בנות אחרות?

מה מותר לך למי מותר לך ואיך מותר לך,

רק הרב שבקיא בהלכות שישמע את כל הסיפור מדויק לפני כמה זמן ומה ואיך ולמה יפסוק לך.

ואת רושמת שלא נמהר לשפוט את רשמת חלקיות של דברים אז מה את רוצה??

שאנחנו אמורים לנחש ולנסות לעזור לך בעצה הלכתית זה מה שעניתי לך שאנחנו לא הכתבת ותכי לרב.

ומה שאני אמרתי שאת אומרת שאת קרובה לה" ואז בזמן האירוסים היה קשה לך לשמור נגיעה....ולא הצלחת!

זה רק מראה שגם אצלך יש בעיה...

אני לא יודעת מה את שדרת לו ולמה לא התנגדת וכמה הההית קשוחה בלהגיד נחרצות שיפסיק...

ולמה זה הגיע שהלכתם ליער ,

מה שאני יכולה להגיד לך שאני מכירה מספיק סיפורים של בנות שעשו את הכל לגרות את הגבר שלידם ושדרו הכי פתיחות איתו ואז התפלאו שקראו דברים, גברים לא עשויים מניר..

ולא פלא שהתורה ציוותה אותנו למספיק הלכות והרחקות כדי לא להגיע לדברים האלה...

ושוב אם באמת את עובדת ה" ולא רוצה לחטוא תלכי תשאלי רב מה לעשות...

בהצלחה וחיים מאושרים.

ישנם מקרים שרק במבט לאחור ניתן להצביע ולומר: "פה היתה הנק' מפנה שאמורה היתה להיות נורה אדומה"

וכמאמר חזל- אין אדם עומד על דברי תורה אא"כ נכשל בהם.

בנות שומרות אינן מבינות באופן מעשי התנהגויות לא ראויות של גברים, באותו אופן שמבינות בנות שאינן שומרות. עובדה.

גם כשבשכל זה נראה לא נכון, באופן טבעי אתה אומר לעצמך:"לא, אין מצב. הרי X/Y/Z". וכאמור, הבעיה ש(אולי) בדרך- זה חור שחור שאף פעם לא פגשת. כך שאין סטטיסטיקה בשליפה שניתן להשוות.

(תגובה ל"למה הלכתם ליער")

הגבר לא ידע לשלוט בעצמו. האמירה של אשירה לה': שבגלל שמגרים את הגבר לכן הוא עושה את זה, מורידה את האחריות מהגבר. באותה מידה שהאישה יכולה לא לגרות את הגבר הגבר יכול לעצום עיניים ולברוח ולא לתקוף! החינוך למניעת הטרדות צריכה להיות דו צדדית. 

את אותו טיעון אף אחד לא קופץ לטעון כאשר אדם רצח... אין סיבה שיטענו את זה בנוגע להטרדה/ אונס.

אני כמובן חושבת שאיסור ייחוד באמת יכול למנוע מקרים כאלה. אבל במקרה שכבר הלכו למקום אסור, אין שום סיבה להגיד שאותו מקום "אשם" בתוקפנותו של הגבר.  

ולא אמרתי שהיה מותר לו לעשות את זה!

רק אמרתי שהיא לא נשמעת שה תמים  

ותאמיני שיש לי מספיק ניסיון עם בחורות ששמעתי תסיפורים שלהם....

ושתעשה חושבין גם עם עצמה אם היא היתה ב100% בסדר

[ושוב מדגישה לא אמרתי שהיה בסדר רק לצורך הענין אמרתי לה שאם היא מלכלכת שתספר גם עליה..]

בכל המכלול ושלא תשלים כל פעם עוד פרט ועוד פרט ותצפה לתשובה הלכתית מאנשי הפורום.

שתפנה לרב ותספר לו את מכלול הדברים במדויק גם עליה וגם עליו מלפני ההתחלה ועד לסופו ורב יפסוק לה מה לעשות.

הרי היא טוענת שהיא עובדת ה" בסיפור כלכך מורכב ובהלכה הלכתית מורכבת לא מבקשים פסיקה מאנשי פורום שיודעם רק חצי מהסיפור.

היחס של התורה לאונס מחוץ לעיר זה שמניחים שהיא צעקה ואף אחד לא שמע, ולכן הוא חייב לה.

בבקשה תבדקי לפי שאת כותבת דברים כאלו.

(איזה כיף, בואו נפתח פסטיבל האשמת הנאנסת בשרשור של מישהי שמספרת על תקיפה מינית. זה ממש יעזור לכל מי שעברה תקיפה לקום ולספר, ולהתלונן, ולא להרגיש אשמה על זה שהתקיפו אותה....)

<צ>

ינהגו כמותך.

אצל גורם מקצועי. כך לפחות אני מקווה בשביל אשתו לעתיד. אחרת היא עשויה להיות אומללה.

רק עד שיעבור טיפול ויפסיק להיות כזה.

ויודע מה- אין לי בעיה להשאיר תוקפים רווקים עד סוף ימיהם.

הרי מי שעברה תקיפה נשארת עם הטרואמה ועם ההשלכות עד סוף ימיה.

גם לו מותר לשלם על מה שהוא עשה...

לגבי המשפט הראשון שלך כבר הסכמתי,

לגבי החלק השני עניתי, ה' יצילנו ממחשבה כזאת,

הקב"ה מודד לנו מדה כנגד מדה ואנו צריכים לפעול

כמו מדותיו של הקב"ה מה הוא רחום גם לפושעים הגדולים

הוא מרחם כאשר חוזרים בתשובה באמת,

אף אתה היה רחום

הוא לא פטור ממצות פריה ורביה,

אבל אני לא חושבת שמישהי צריכה לסבול כדי שהוא יקיים את המצוה הזו.

ושוב- אם הוא באמת יטפל בעצמו (זה הענין של חזרה בתשובה- קבלה לעתיד, לוודא שהוא לא יחזור על זה שנית. ולא, להחליט בינו לבין עצמו בלי לעבור טיפול זה לא נחשב.)

כשאתה אומר "חזר בתשובה" למה אתה מתכוון? 

הרהר הרהורי חרטה?

זה טוב ויפה וחשוב.

אבל לא תמיד מונע את הפגיעה הבאה.

זה לא עונש ,זה תוצאה של מעשיו.

אף אחת לא רוצה להתחתן עם מי שלא יכול לשלוט בעצמו- 

כי היא תפגע מזה.

הטעות שלכן היא שאתן לא נותנות לו באמת הזדמנות של חזרה בתשובה,

כי מראש הוא פסול אא"כ פרסם בחצוצרות וקול שופר שחזר בתשובה

ועבר טפול, וכל זה יעזור דוקא אם הגיע לאזניכן אם לא אז הוא מנודה

מכל העולמות, כי הוא פסול, הדבר היחיד שנשאר לו זה פשוט להתאבד,

אכן נודע הדבר למה המשיח לא בא, כי בזכות נשים צדקניות נגאלו אבותינו

ממצרים מקוה שיש נשים שדבקות במדות הקב"ה מה הוא רחום וכו' ויבדקו ולא

תפסולנה ישר, ה' ירחם.

ולעולם לא נגעתי באישה האסורה עלי,

בסבתא ובאמא כן,

אז כדאי שתרגעי ותבקשי סליחה.

ממהרים לשפוט את מי שנחשב בעינינו התוקף בלי תמיד לשים לב,

מה בדיוק עשה ומה היתה חומרת ועוצמת העבירה וזהו דבר בעייתי,

לא צריך לשחוט אדם כי הוא עבר עבירה קטנה, צריך לתת לו מדה כנגד מדה.

שישלח את מי שמבררת עליו למי שטיפל בו שיגיד להן שהוא לא יחזור על דבר כזה שוב.

"מכסה פשעיו לא יצליח ומודה ועוזב ירוחם"

שיודה, ויוכיח שהוא עזב. ואז ירחמו עליו מהשמיים ומהארץ.

לצורך הענין אם קרה הדבר לפני כמה שנים והוא חזר בתשובה ועבר טפול,

רק שאתן לא יודעות אז הוא מראש פסול כי אתן לא שמעתן??

זו הרחמנות של עם ישראל?

כשתחזרו לדבר בשקול דעת נא חזרו אליי.

אין שום קשר למה שאמרתי, אני דרשתי שלא ירצחו אדם עד

סוף חייו אא"כ עמד בכיכר המרכזית ודאג שכל עם ישראל ידע 

שהוא עבר טפול.

מבחינה הלכתית- מותר לנפגעת להזהיר אחרות.

ומותר לאחרות להאמין לה.

מוזמן לפתוח שמירת הלשון ולראות מה ההגדרה של לשוה"ר לצורך בשידוכין.

מבחינה חוקית- כבר כתבתי לך שהחוק אוטומטית פוסל כל מי שנפתח לו תיק על הטרדה מינית וצפונה.

ולא ענית לי על שאלתי-

היית שולח את הילד שלך ללמוד אצל אדם ששמעת עליו מחבר שהוא פדופיל?

היית מרשה לבת שלך לצאת לדייט עם מישהו שחברה שלה העידה עליו שהוא תקף אותה?

יתחתן אא"כ יבוא אליהו הנביא ויגיד שזה בסדר, טוב לא בדיוק

אבל זה היה רוח הדברים, ואני בקשתי לבדוק לברר לא לחסל את האדם

ואז להגיד טוב אולי הוא עבר טפול ולא באמת לבדוק ולתת צ'אנס

האם היית שולח את הילד שלך ללמוד אצל פדולפיל?

לא מורשע, רק שמישהו שאתה סומך עליו העיד?

הבקשה שלך היא בקשה רגשית ואתה חוזר על עצמך.

ם.

לענין השולי שהוספת אומר את הדבר הבא,

אף אחד לא אמר שהאיש פדופיל, להזכירך

מה שספרה פותחת השרשור לא משמע שמדובר בפדופיל בכלל

אלא במשיהו שיצרו גבר עליו ברמת הנגיעה, אני לא יודע למה התכוונה,

אם התכוונה לאונס, זה סיפור אחר לחלוטין, ואני בכלל לא חושב שבזה

מדובר כי אם היה מדובר בפדופיל היא היתה מסבירה כמה חמור היה העניין,

אני הבנתי שמדובר היה בחבוק וכדומה, שהוא חמור אבל לא הופך אותו לפדופיל.

אם הוכח שמישהו הוא פדופיל זה עניין אחר לחלוטין שאגב, גם לו צריך לדאוג לאחר

שהשתקם אבל זה יותר מסובך.

חייו בלי לדעת איך התגלגלו העניינים,

הלו, להרגע לשתות כוס מים ולברר מה בדיוק 

קרה, אי אפשר לשפוך את דמו רק כי אנחנו בעצבים

מעשה הרבה יותר חמור, בכל אופן אני אומר עדיין

שיש להזהר מאוד לא לשפוט אנשים בצורה כזאת מהירה,

כי יתכן והאדם הוא לא כזה מפלצת יש לבדוק בדיקה יסודית לפני

שמעלים אותו על המוקד.

להזהר לא להרוג אדם יותר ממה שהוא עשה,

ולדעת גם למחול לאדם שעבר טפול ויצא מהעניין

שלימה, זה מדהים איך מחקתם אדם ללא יכולת חזרה בתשובה,

זו מחלת נפש.

היא לא צריכה אותנו כדי להרוס לו את החיים

אם היא באה כדי לקבל עצה כנראה שהיא כתבה את האמת

ובכל מקרה אנחנו הגבנו למה שהיא כתבה

מישהו בלי בסיס מספיק רציני, אנחנו לא יודעים אם זו מעידה חד פעמית,

האם הוא כל כך אהב אותה, האם וכ' לא יודע,

רק שתדעי שאם שופטים אדם ברצח בסנהדרין וכולם מלמדים עליו חובה, הוא לא נשפט

כי יש בעיה בדין זה הוא לא של צדק.

חחחחח חזק 

מישהו בלי בסיס מספיק רציני, אנחנו לא יודעים אם זו מעידה חד פעמית,

האם הוא כל כך אהב אותה, האם וכ' לא יודע,

רק שתדעי שאם שופטים אדם ברצח בסנהדרין וכולם מלמדים עליו חובה, הוא לא נשפט

כי יש בעיה בדין זה הוא לא של צדק.

אתן לא הבנתן אותי בכלל,

התגובות שלכן רגשיות.. מחילה..

מה שבקשתי זה משהו מאוד פשוט לא לחסל אותו מראש

אא"כ יוכח שהאדם הכריז כלפי כל העולם כולו על הטפולים שעבר,

יש לבדוק זהו, לא מבין מה מהומה.

אם הוא עבר טיפול- שיתן למי שמבררת עליו לברר אצל המטפל שיעיד עיליו שהוא לא יחזור על זה שנית.

וד"א- גם החוק במדינה עובד ככה-

כל מי שרוצה לעבוד עם ילדים ו/או נוער צריך תעודה מהמשטרה שמעולם לא הוגשה נגדו תלונה על תקיפה מינית או הטרדה מינית.

(בעיני חוק נכון וצריך להחיל אותו גם על נשים. אבל לא משנה)

אתה היית נותן לפדופיל ללמד את הילד שלך?

אם מישהו היה אומר לך שהגננת של הילד שלך הועפה מהגן הקודם על אלימות היית משאיר אותה בגן?

הייתי מוציא את הילד שלך באותו רגע ולא מחזיר אותו עד שהיא תעוף משם.

תאמין לי.

אותו דבר גם פה.

אני לא הייתי נותנת לבת שלי לצאת עם בחור כזה.

גם לא לחברה שלי.

ואפילו לא לבת שאני לא מחבבת במיוחד.

עד שלא יוכיח שהוא "מודה ועוזב" הוא לא ירוחם.

וכן- הוא זה שצריך להוכיח שהוא אכן עזב. כי כרגע הוא בחזקת נבל.

כי כל המחקרים כבר הוכיחו לנו שסיכוי סביר שהוא יחזור על זה שוב.

כל הנשים שבמדה שאדם מודד בה מודדים לו

ואם היא חס ושלום תפול שלא תצפה שאף אדם בעולם,

יתן לה סכוי סביר לתקן.

שחבק, ובין מי שנגע במקומות מוצנעים ובין ח"ו מי שאנס,

ובספור של פותחת השרשור זה לא נשמע שנעשה אחד הדברים

החמורים, אז לא צריך להפוך אדם לפדופיל על סמך ידיעה חלקית.

את עצמו עליה זה אומר שיש לו בעיה מאוד מאוד חמורה

ושהוא עשה מעשה מאוד מאוד חמור

אז נכון שיש מדורים שונים לגיהנום

אבל זה עדיין גיהנום

ו העניינים, נא להזהר לשפוט אדם ברותחין לפני שבדקת את המקרה לעומק,

בוודאי לא כאשר שפטת אותו כבר כאדם ספק אנס וכדומה

לא מעניין אותי מה היה שם 

כי אני לא יכול לדעת

לפי מה שהיא כתבה 

הייתה כפיה ברורה וחדה והוא התנהג כלפיה באלימות מזעזעת

מה שכתבה לפני יומיים, אבל יחד עם זה, צריך להזהר מאוד,

לא לשפוט אותו מעבר למה שעשה.

ערירי עד סוף ימי חייו וימות, ואין זו גישת התורה והמוסר

והיראת שמים וכל מה שאת רוצה, מודה ועוזב ירוחם נקודה.

כל אחת יכולה ככה להרוס חיים של בן אדם?

בשביל מה יש בית משפט? (לא שאני מחזיק ממנו אבל זה נושא אחר)

הבן אדם תקף אותה מינית מחובתה להזהיר מפניו אחרות

כמובן שצריך לברר את הלכתית אצל רב גדול מספיק כי זו שאלה מאוד רגישה שחיים של בן אדם תלויים בה

אבל למעשים של בן אדם יש השלכות

אולי הוא בכלל צריך לשבת בכלא

בן אדם לא יכול לתקוף בחורה ואחרי זה לבקש סליחה ולהמשיך כרגיל

זה לא שהוא הדליק בטעות את האור בשבת

או בווריאציות אחרות: "פעם בוגד - תמיד בוגד"

אני לא חושב שזה נכון, ואסור להגיד דברים כאלו חריפים. מצד שני גם להניח שפשוט חזר בתשובה וזהו זה לא פשוט, כי הרבה פעמים דברים כאלו יושבים על עיוות תפיסתי עמוק בנפש, וזה לא משהו שקל להיגמל ממנו. מדובר במקרה חמור שאין להמעיט בערכו בכלל, ויש בהחלט לחשוש שאת לא הראשונה וגם לא האחרונה.

לענ"ד עד שהבחור לא נכנס לתהליך של ייעוץ ועזרה מבחוץ, ומישהו מהתחום המקצועי מעיד עליו שעבר תהליך תיקון עמוק - אי אפשר להמליץ עליו.

נעשה מחקר על מטרידים ואנסים.

התברר שהרוב המוחלט שלהם היו סדרתיים.

כלומר- אצל הרוב המוחלט זו לא היתה מעידה חד פעמית, אלא משהו שגרם לו לפגוע בכמה נשים ברמה כזו או אחרת.

אז נכון שתמיד יש תשובה וכו'-

אבל הולכים אחר הרוב,

וכאן יש סיכוי גדול שהוא יפגע בבנות נוספות.

לכן הייתי מזהירה ממנו, ויותר מזה- מספרת לאחותו שתערב את ההורים.

שיכריחו אותו ללכת לטיפול.

כי יש לו בעיה פנימית חמורה של גבולות ושליטה עצמית.

וגם אם הוא יצליח להתחתן- אז הוא יפגע באשתו.

אלא דברים כהוויתם. אני לא הייתי רוצה לצאת עם מישהו שהטריד ונגע במישהי ללא רצונה (וגם במישהי שזה רצונה.. בגלל שמירת נגיעה). ולא הייתי רוצה שיסתירו נתון כה חשוב ממני.. 

בספרו "פתחי תשובה" על שולחן ערוך אורח חיים (יצא לאור בוילנה תרל"ה):

כל ספרי המוסר הרעישו העולם על עוון לשון הרע - ואנכי מרעיש העולם להיפוך, עוון גדול מזה, וגם הוא מצוי יותר, והוא מניעת עצמו מלדבר במקום הנצרך, להציל את העשוק מיד עושקו.

דרך משל, במי שראה באחד שהוא אורב על חבירו בערמה על הדרך במדבר להורגו, או שראה חותר מחתרת בלילה בביתו או בחנותו, הייתכן שימנע מלהודיע לחבירו שיזהר ממנו, משום איסור לשון הרע? הלוא עוונו גדול מנשוא, שעובר על לא תעמוד על דם רעך! וכן בעניין ממון, הוא בכלל השבת אבידה.

ועתה, מה לי חותר מחתרת או שרואה משרתיו גונבים ממונו בסתר, או שותפו גונב דעתו בעסק או שחברו מטעהו במקח וממכר או שלוה מעות והוא גברא דלא פרענא הוא -

וכן בענייני שידוך, והוא יודע שהוא איש רע ובליעל ורע להתחתן עמו, כולן בכלל השבת גופו וממונו.

ועתה, איה לנו הגדר והגבול לומר, עד פה תדבר ולא יותר?

והכלל בזה - שהדבר מסור ללב. אם כוונתו לרעת האחד, הוא לשון הרע. אבל אם כוונתו לטובת השני להצילו ולשמרו, הוא מצוה רבה... 

ראיתי לנכון להביא את דברי הפתחי תשובה, מאחר שהיה מקום לכאורה לומר אחרת, שהרי מבחינת השואלת היתה כאן מעידה חד פעמית, והבחור המדובר חזר בתשובה והתנצל בפניה, ועל כן כל דיבור בגנותו הוא אסור.

אולם אני סבור שאין לומר כן, משתי סיבות.

א. החזרה בתשובה בנושא זה אינה כל כך קלה, והתשובה הגמורה מבוארת ברמב"ם (הלכות תשובה ב,א) שהיא רק במצב "שבא לידו דבר שעבר בו ואפשר בידו לעשות, ופרש ולא עשה, מפני התשובה, לא מיראה ולא מכשלון כח". במקרה שלפנינו, שבמדובר הפסיד את המיועדת להיות כלתו בעקבות התנהגותו, ייתכן שהתחרטותו נבעה רק מרצון שלא לאבד את הקשר איתה; וייתכן גם שהיו כאן סיבות נוספות של חשש לפגיעה בשמו, ואולי היתה כאן גם גם יראה מעירובם של גורמים נוספים; שהרי הדבר המתבקש ביותר בעקבות פגיעה כזו, הוא לפנות למשטרה.

ב. עצם העלאת השאלה במקרה שלפנינו יכולה ללמד, שהשואלת מרגישה שהיתה כאן פגיעה שמעידה על בעיה באישיותו של הבחור. בפרט, שלפי התיאור בהמשך דבריה, היתה כאן פגיעה שנמשכה זמן, וכללה נסיעה למקום בו הוא פגע בה.

ובאמת נראה, כי במקרה כזה שייכים דברי החפץ חיים הכתובים בסוף ספרו, בנוגע לאדם שיש לו מידע הנסתר ממשודכים: "ואם הוא יודע את בית המחותן כי הוא בית פריצות, צריך לגלות (וכל שכן אם הוא מכיר את החתן, כי יש בו אפיקורסות - בודאי מצוה לגלות), ואין צריך לזה שום פרט מהפרטים הנ"ל. ואפילו אם אינו יודע בעצמו רק שמע מאחרים, גם כן צריך לגלות, אך שייזהר שלא יאמר בלשון שיהיה משמע, שהוא יודע בעצמו דבר זה...".

הרבה הצלחה, חזקי ואמצי!

בס"ד

יש עניין של "לא תעמוד על דם רעך".

מצד שני אי אפשר לחייב אותך לחשוף סיפור אישי כואב רק כדי שמישהי אחרת לא תיפגע.

לענ"ד  יש חובה להזהיר אבל חשוב לדעת איך.

השאלה גם עד כמה חשוב לך להשקיע בזה..

למשל לנסות לברר על פגושות אחרות שלו, וליצור קשר לגשש איך שהוא,
(לא צריך לומר מה המטרה, כן? את יכולה לומר שאת מבררת בשביל חברה וכ' אם הבחורה לא מכירה אותך)

למרות שזה כמובן לא מכסה את האפשרות שהוא עשה זאת שוב עם אחרות, אלא שאם כן זה היה נותן לך יותר ביטחון כן להזהיר..

אולי לומר שאת נפגעת מהקשר הזה,

אולי לומר כמו שהציעו לך שאת לא היית ממליצה ושאת לא מעוניינת לפרט,

האמת ככל שאני חושבת על זה יותר, זה נראה לי יותר ויותר מורכב.

צריך גם לוודא שהצד שבירר אצלך לא פטפטן ולא יעביר את המידע.

אולי ליידע את הרב שלו- אם מבררים על הבחור אצת הרב...

לא יודעת מה לומר,

אבל זו התמודדות לא פשוטה,

ואחריות.

שיהיה המון הצלחה וס"ד!!

נ"ב

רוב בעלי הסטיות בתחום,

הם בחורים נשמות, וטובי לב, וגומלי חסדים!

אז זה שהוא "נשמה ודוס" לא אומר שהוא לא יכול להיות בעייתי מאד.

את מכירה אותו רק מצידו השלילי. לכן אינך יכולה להמליץ. יכול להיות שהוא לא בסדר. אבל כל אחד יש דברים שהוא בסדר ודברים שלא. לפעמים פוגעים ונפגעים לא תמיד מודעים, לא תמיד שמים לב. לא מוצדק לפגוע. אבל אלה החיים לפעמים אנשים פוגעים גם באלה שהם אוהבים אותם. לא טוב אבל קורה.

הטקסט מדגיש את רעיון “נר איש וביתו”: חנוכה הוא זמן לחזור לבסיס הזוגי – איש ואשתו, פנימה אל הבית והקשר. מתוך חיזוק השלום, הקרבה והתקשורת בבית, ניתן להשפיע גם החוצה. הוא קורא לראות את בן/בת הזוג במבט על, מתוך הכרה בטוהר הנשמה והכוונות, גם כשיש פגיעה או משבר, ולזכור שדווקא הקושי הוא הזדמנות לצמיחה, תיקון והעמקת האהבה.

עוד מודגשת החשיבות של בלעדיות, נאמנות והשקעה רגשית בקשר הזוגי: לראות חיים רק עם בן/בת הזוג, להשקיע בהם את כל הטוב, החיבה, העזרה והשמחה, ולא לפזר את הכוחות החוצה. אהבה זוגית מתוקנת מביאה טוב לשני בני הזוג, לילדים, ולעולם כולו – והיא האור האמיתי שנדליק, במיוחד בימי חנוכה.

(GPT)

א. העזרה של בעלך לאדם בודד

ב. חוסר בגבולות בעזרה

ג. חוסר בתקשורת בינך ובין בעלך ותחושה שהוא לא רואה אותך ואת הצרכים שלך, או אולי לא נפל לו האסימון שהוא בזוגיות וצריך לשנות פאזה

ד. מעורבות גבוהה של המשפחה שלך ושלו

אתחיל מההתחלה.

בעלך עוזר לאדם בודד, זה מאוד יפה. הוא עושה איתו חסד.

גם אמא שלך עשתה חסד דומה וזה מקסים. חיובי, ומעיד על נפש טובה.

הבעיה מתחילה במינונים... כאשר זה נמשך המון שעות, חוזר הביתה בשעות לא שעות, מצפה גם ממך להיות שותפה למרות שזה לא מתאים לך, זה כבר הופך להיות עוול ולא חסד.

כי זה חסד על חשבונך וגם חוסר הגבולות הזה מטריד, גם אצל בעלך כלפי עצמו זה ברמה חריגה ומשהו בקשר הזה מאוד מוזר.

ברור לי שאת מנסה להסביר לו את זה והוא לא מבין.

השאלה היא מה יש לכם בזוגיות מעבר לדינמיקה הזו, האם יש לכם מכנה משותף? שיחות? מחוות הדדיות?

למשל, האם את חושבת מה יפנק אותו ומה חשוב לו?

האם את מרגישה שאכפת לו ממך?

האם אתם יוצאים מדי פעם, מפטפטים, מתחבקים וכל מה שמעבר?

ומה היה לפני החתונה, היה לו את הקשר עם האיש הזה?

האם דיברת איתו על זה פעם בנחת או רק בעצבים או רק דרך קרובי משפחה?

תקשורת זוגית אמיתית לא אמורה לעבור דרך חמותך או האחיות שלך או שלו, אם הוא מדבר עם אמא שלו על להתגרש ממך וגם את פונה אליה ככתובת "קחי אותו תחנכי אותו" שניכם צריכים לעשות איזה סוויצ' בראש.

להפנים שהקשר הזה הוא אך ורק שלכם ולא קשור לסביבה, אתם שני אנשים בוגרים שנחליטו להתחתן וזה שלכם.

שימי גבול מאוד ברור מה את מוכנה ולא מוכנה לעשות בשותפות שלך במצווה הגדולה שבעלך עושה.

למשל - שיעזור לו רק בשעות שהוא לא בעבודה ואת כן בעבודה (אם יש כאלה). או רק יום בשבוע. או רק לבשל לו אבל לא להסתובב איתו. וכו'.

מה שמתאים לך, מתוך ראיית הטוב.

יכול להיות שכמה מפגשים בודדים עם יועצ/ת זוגי/ת יעשו לכם טוב ויאפשרו לכם לדבר על זה בנחת כי נשמע שמשהו בתקשורת ביניכם לא 100%, לפחות ממה שאת כותבת.

מהניסיון שלי זה ממש יכול לעזור להציל את הנישואים.

בהצלחה יקרה!

מציע לנסות ללכת ביחד לטיפול זוגי ופשוט להעזר במטפל/ת לתקשר. תשמעי איך בעלך רואה את הדברים ואת חלוקת המשימות, הוא ישמע אותך ותראו ביחד איך מסדרים את החיים עם פרופורציות.

לוקח כסף על הבישול כי... חשמל ומים?

אלה שני הרכיבים הכי זולים בבישול.

החלקים העיקריים זה זמן עבודה וחומרי גלם. 

או שהוא מצא חבר שהוא נהנה איתו והוא יכול להתנהג כמו רווק

או ללכת למחוזות רחוקים יותר כמו קשר של ניצול.

הקשר עם המשפחה שלך לא רלוונטי למקרה הספציפי אבל רלוונטי לתקשורת ביניכם, גם איתך אין תקשורת?

לחזור כל הזמן ב3-4 זה לא תקין.

שיש כל מיני מורכבויות,

מה שלי בלט זה שאת מדברת עם הרבה אנשים אבל ביניכם שיח כן וקרוב שראוי לבני זוג.

ממליצה לך מאד לא להסתפק בעצה של המקובל, כבודו במקומו מונח. (גם כי יש כל מיני שרלטנים,

וגם כי לא מבינה איך המידע הזה מקדם את המצב)

אלא ללכת לקבל עזרה אמיתית: ללכת יחד שניכם לטיפול זוגי, או לחילופין אם זה לא מצליח ללכת בעצמך לטיפול ולקבל מענה מה לעשות ואיך.

קורה שיש מצבים מורכבים או קשרים בתקשורת.

יש דברים בסיפור שתיארת שיכולים להתפרש בכל מיני אופנים.

בשורה התחתונה לא ניתן להבין דרך הודעה את המצב לאשורו, וודאי שכדאי לנסות לתקן מה שאפשר

(בזוגיות או אצל כל אחד מכם בפני עצמו, זה אף פעם לא רק "הצד השני").

מאחלת לכם שתמצאו שליחים טובים.

ברור שהוא אמור להפנות אותו אלייך

ובפרט כשאת בהריון

תעצרי אותו לשיחה

ותגיד לו שאת רוצה שהוא יהיה איתך.

בצורה ברורה.

אולי אפילו כדאי לדבר עם רב סביר

לא מקובל וכאלה

רב הלכתי, רב שכונה או מי שיכול להשפיע

ולא לדפדף את המקרה

כי ברור שהסדר עדיפויות הנכון

הוא להיות עם האשה שלו, ובפרט כשהיא בהריון.

זו טעות שיכולה לקרות להרבה, ובפרט כשמגיע אדם

מבוגר, אולי אפילו חולה, ומצווה ענקית לעזור לו.

 הכל טוב ואושר לעזור לבן אדם,

ולהאכיל אותו זה מצוה רצינית וטוב שעשית

לפעמים האנשים האלה סבירים

יודעים לא להפריע.

ולפעמים הם חסרי גבולות וטקט או לא מודעים לנזק שהם גורמים, כי נותנים להם את התחושה שבכיף והכל סבבה.

ואולי זה מה שהולך מרגיש שזה דיי בכיף מבחינתי

תפקידך להבהיר לבעלך, שאת מעוניינת ביחס שלו עכשיו, ושיתעדף אותך ביחס ובזמן.

אפשר לעזור לו, אבל מהצד כזה בלי לתת לו

נתח מהזמן, שישים לב.

בכולן את כותבת שאת לא יודעת מה לעשות, את רוצה להתגרש. עוד לפני שהתחתנת איתו! ורגע אחרי החתונה! ושנה אחרי, ושנה וחצי אחרי!

למה את עדיין איתו בכלל? אני שואלת באמת, זה לא שאלה רטורית. לא מכירה אותך.

את יודעת מה את רוצה בחיים? זה נכון הילד וכו'... אבל עדיף ילד שגדל עם הורים שטוב להם בנפרד מאשר ילד שנמצא בבית אחד מפורק ורואה ריבים ותסכולים כל הזמן, ואמא שלא פנויה אליו רגשית כי היא מתעסקת בזה שלא טוב לה בזוגיות.

תעצרי שנייה את הכול. תחשבי על עצמך- טוב לך עכשיו? יהיה לך טוב בשנה הבאה ובעוד כמה שנים? מה יעשה לך טוב? מה את יכולה לעשות שיעשה לך טוב? לא לצפות שאחרים יעשו דברים שאולי ישפיעו עלייך. תשני דברים בעצמך.

אז מן הסתם הם יצחקו, ידברו, יקשקשו... 

אם הוא לא לומד הוראה והוא לא מתכוון לעבוד בישיבה,

אז זה לא כל-כך שונה מאינספור פגישות שיהיו לו גם בעבודה.

(אני יודע שלא עניתי לשאלה שלך, רק הרחבתי אותה...)

אין נכון או לא נכון.

לאחת זה יפריע-וזה בסדר.

ולאחרת זה לא יפריע-וגם זה בסדר.

אבל אם זה מפריע לך,פשוט תגידי לו.

תשתפי אותו בתחושות שלך.

אצלה בבית או במקום ציבורי, כמו בספריה?

זה  טבעי שדברים כאלה מעוררים מחשבות ורגשות, במיוחד כשאתם זוג טרי והקשר עוד בבנייה והתגבשות. זה ממש לא משהו לחוש עליו אשמה או לחשוב שאת "מגזימה".

אבל כיוון שההקשר הוא נטו לימודים ולא בילוי חברתי נניח של קולגות מהעבודה ,  לצורך השלמת חומר חיוני שהוא הפסיד עקב המילואים – זוהי מטרה פרקטית, ברורה ומקצועית. זה לא "בילוי" או "יציאה".

אם הם אכן ישבו בספריה - זו התנהלות שגרתית ונורמלית של חבורות סטודנטים.  

אם בפעם הזו נפגשו בבית שלה, לגיטימי לבקש שלהבא ישבו במקום ציבורי  

יש הרבה חברויות בלימודים ובעבודה שלא מתפתחות למקומות שהפנטזיות של כבודו הולכיהם אליהם.

זה לא הופך את זה לטוב או לרע, אלא בעיקר שצריך לדעת לשים דברים בפרופורציות ולהבא להציב גבולות (נניח, שבפעם הבאה ייפגשו אצלכם בבית, או שייפגש עם אחר/ת).

מחשבה פסימית מיידית או תגובה קיצונית יכולים להזיק מאוד, בין אם החשש מוצדק ובין אם לא.

השאלה אם יש לו ברירה.

אבל כמה נקודות ציון

א האם יש איסור ייחוד. אם כן אז זה פשוט אסור .

ב האם חד פעמי/ פעמים בודדות/ סדרה של שיעורים

ג האם יש רעשי רקע שיגבירו צניעות או שיגבירו קלות דעת

ד מה הסגנון של הסטודנטית המדוברת

הצלחה רבה 

לק"י

לא קשור לאם סומכים על בן הזוג או לא.

ובעיני, אם לך זה מפריע, הכי לגיטימי שתבקשי ממנו ללמוד עם גבר.

אולי לא הייתי באה בדרישה, אלא מבקשת ומקווה שייענה לי.

עדיף ללמוד בזום ביחד ולא פיזית ועוד יותר עדיף ללמוד עם גבר..

זה די פשוט ובסיסי

שיפריע לך

כדאי לשתף בזה❤️

אפשר להזמין ללמוד אצלכם אם אין אופציה טובה יותר עם מי להשלים..  או שילמדו בזום.

יחד עם זאת, ראוי לסמוך עליו

ואם ממש קשה (לאו דווקא קשה לסמוך אלא קשה הסיטואציה)

אפשר להזמין אותה ללמוד אצלכם

שצריל זהירות גדולה ב"לתת עצות" שחלילה לא יפגע בצורה כלשהי בשלום והאהבה בין איש לאישתו.

אז כל המטרה היא רק לתיקון ולכוונה טובה.

גמו שכתבו זה חייב להיות ברור שהגבולות ההלכתיים חייבים להישאר אחרת אין לזה שום היצר בלי קשר לנישואין בכלל.

והדבר השני והקריטי זו לא הנהגה טובה אני מאמין שהוא עושה את זה בתום לב וגם אותה סטודנטית שעוזרת לו.

אבל זה לא מומלץ כלל וכלל גם כשאין  שום ייחוד ומבחינת הלכתית יבשה הכל נעשה לפי ההלכה.

מהסיבה שזה יוצר קירבה בטח אם משובר במשהו של כמה פעמים.אי אפשר להיות לא אנושיים אי אפשר לשבת עם אדם ולא קצת לצחוק איתו להביע נחמדות וזה לא דבר רע אבל בהקשר הזה זה עלול חלילה להגיע למקומות שליילים ואיני מדבר מדמיונות אלא מסיםורים ששמעתי ומתלמידי חכמים מאוד מתונים ומחוברים לחיים שגם הם אומרים את הדברים הללו.

זה מעבר להרגשה האישית זו הנהגה לא נכונה...

העולם היום הפך להיות מכיל וכל דבר כמו מה שכתבתי נשמע שמפגש בים איש לאישה הוא מלא ביצרים ותאוות.

אבל זו בכלל לא הכוונה שלי.

אנחנו בני אדם בריאים עם רגשות וכל פגישה מסוג כזו היא סוג של חוויה וחוויה היא דבר מקרב.

וזה לא משנה עבודה לימודעם וכד' צריל שיהיו גבולות ברורים

בסגנון הדיבור והתוכן.גם במקום של עבודה זה לא דבר נכון שאיש או אישה ידברו על אה ועל דא או יצחקו אחד עם השני...

זו האמת וזו דרכה של תורה

ברור לי שהרבה מאיתנו לא עושים את זה ממקום רע פשוט העולם הפך להיות מכיל כביכול ונותן לגיטמציה לערבוב הזה.

*אני ממש לא חושב שצריך שלא יהיה שום מפגש בין נשים לגברים.

אבל אני כן מתנגד שבתוך המפגשים האלו יכנסו ערכים,אמונות,תחביבים, חווית וכד' בין גברים לנשים(אא"כ המטרה שלהם להכיר ולהתחתן).

ודרך אגב אני בטוח שהוא ממש צדיק וטוב וממש אוהב את אשתו ובכלל לא חושב על הנ"ל.

אבל כמו שכתבתי זה לא דבר טוב ונכון.

ככל שהעיקרון הדתי חזק בבית אז זה פחות אופציה, ונשארים עם ה"פיתו בסלו", כלומר יודעים שיגיע ליל הטבילה וזה נשמר עד אז.

לכן השאלה היא כמה ההלכה נוכחת אצלכם בשאיפה הזוגית.

ברור שכל זה לא מזילזול בדחפים וברצונות הטבעיים שזה דבר משמח בפני עצמו וטוב מאד שקיים אצלכם.

שלישית - ללמוד ביחד, לחזור ביחד על ההלכות הללו, שהן חדשות לכם ואולי לא מספיק במודעות ובכלל - ללמוד משהו ביחד מחזק את היחס המשותף שלכם לתורה.

בהצלחה רבה וברכה גדולה בביתכם

אתם רוצים קשר טוב ומגע וחיבה, וזה מדהים.

מה שצריך לשים לב, זה לשני דברים שפחות קל לראות מהמקום שלכם:

1. ככל שיש יותר מגע אסור ונקיפות מצפון, אתם תחוו את המגע כמשהו שמוביל לתחושות אשם, או שצד א מעיר לצד ב ומנסה למנוע אותו מהחטא. התוצאה היא כמובן בעייתית (ואפילו הרסנית, בטווח הארוך).

2. ככל שיש יותר שמירה, ככה ימי הטהרה הרבה יותר מרגשים ועוצמתיים. שוב, זה מתחיל בקטן אבל ככל שחולף הזמן זה מקבע את ליל הטבילה ובכלל את תקופת הטהרה כזמן של קשר מאוד מרגש ועוצמתי.

עצה פשוטה שלי: זמן הנדה הוא הזמן העי חשוב באמת לבניית הזוגיות, ואם מנהלים אותו נכון, מרוויחים בגדול. תקופת הטהרה, בעיקר כזוג צעיר, גולשת כמעט במישרין למגע וחיבור פיזי וזה מדהים. אבל אם מנהלים נכון את זמן הנדה, בונים את הרובד של קשר בשיחה משותפת, דיבור וסיפור על עצמי. זה מאוד מאוד חשוב, כי תוך כמה שנים שני התחומים האלה יהיו פחות לחוצים לכם, וככל ששניהם ייבנו טוב (מגע נעים מתוך קרבה ולא מתוך תחושות אשם, לצד שיחה נעימה ומקרבת) - צלחתם את החלק הכי בסיסי בזוגיות, ואתם במועדון הטוב של אלו שבונים את עצמם.

כדי ליישם את זה, תפנימו ביחד כמה חשוב גם זמן בלי מגע פיזי ואיך כדאי לנהל אותו בחכמה. תחשבו להעמיס על ימי הנדה שלכם מפגשים של שיח וקרבה שמצד שני לא מאפשרים ככ מגע. יותר יציאות בערב להליכה משותפת, לרכז אז נסיעות להורים ולאירועים וכדו'.

אני חושב שאתם נמצאים בשלב מרגש ויש לכם את הכלים לפתח זוגיות מהממת. מכיר הרבה אנשים שהיו שמחים לחזור לתקופה הזו ולעשות את זה שוב, בצורה נבונה ובונה.

מלא הצלחה יקרים!

ומזל טוב 🍷

פתרונות טכניים כבר כתבו לפניי טוב ממני.

קודם כל הכל תקין אצלכם ואתם לגמרי נורמליים ומצויינים ברוך השם.
זו מתנה וברכה גדולה, המשיכה הבלתי ניתנת למעצור הזו...
מבחינת עזרה טכנית- צעדי תינוק.
כל פעם להחליט על משהו קטן, לא ישר הכל או כלום כי זה קשה.
כל פעם שאתם מצליחים לשמור על הריחוק- לשמוח בזה.

אולי לעזור לעצמכם, לא להיות יחד המון זמן במצב של קרבה,
לצאת יחד למקומות ציבוריים אולי אפילו ליד אנשים אם ממש ממש קשה,
וכמובן להתפלל על זה להשם...
לשים לעצכם גבולוצ קטנים יותר- מה אתם בטוח לא עושים. צעדים קטנים. זה לא המקום לפרט אם באלך בפרטי בשמחה רבה...

מרגש לשמוע את זה,באמת.. מתיקות
 

הפעמים הראשונות היו לנו סיוט ממש

אבל באמת מפעם לפעם זה נהיה יותר טוב ב"ה

ושנה-שנה וחצי אחרי החתונה זה היה לנו הבדל של שמיים וארץ מהחודשים הראשונים...

שולחת חיבוק, בע"ה שה' ישלח לכם כוחות לניסיון הזה, ואם זה מעודד- בע"ה זה ילך וישתפר...;)

ברור שקשה מאד מאד. ברוווור.

אבל זה עניין של החלטה, שרק אתם יכולים לקבל לעצמכם. יחד.

מה שהקל עלינו זה לצאת מהבית יחד כמה שיותר. 

שאין הכוונה שכל היום תשהו בחברת אנשים, כמו להתארח הרבה אצל ההורים וכדו. זה יהרוס לכם את הכיף של הביחד.

אני הייתי ממליץ לטייל ברחוב או בקניון וכדו, שיש אנשים אז המגע תמיד עדין (או לא קיים - עניין של הנורמות שלכם), או לנסוע למקומות ואירועים אבל יש לכם את הביחד של הדרך לשם ברכב וכדו.

מאוד חשוב להתרגל להנות מלשבת לפטפט ולספר על עצמינו ולשתף ביחד, בלי אנשים נוספים ובלי יותר מדי מגע. זה הרגל מאוד כדאי להמשך הזוגיות (יש גם רובד של להעמיק את השיח המשותף, אבל זה לא נשאל כאן ולא כאן המקום לדבר על זה).

באמת יכול להועיל חלק מהזמן לצאת מהבית, מסכים שזו עצה טובה לחלק מהזמן או אפילו להרבה זמן, למי שבאמת לא מסוגל.

אבל, חשוב מאוד באופן כללי לשלוט בעצמנו וחשוב באופן ספציפי שתהיה זוגיות עמוקה ואוהבת גם בלי המגע. לא אומר בהכרח שהייתי מנדב לזה בלי שהתרה חייבה, אבל אחרי שיש את המצווה והאיסור - כדאי לקחת זאת כהזדמנות להעמקה.

הזדמנות לברר שהקשר שלנו הוא קודם כל קשר של נשמות, מתוך כך קשר של אנשים שיש להם ערכים משותפים ועולם ידע משמעותי ועשיר. מתוך כל הקומות הללו ועל גביהן מגיעה, בזמנים המתאימים, גם הקומה החשובה של המגע- שהיא מאוד מיוחד ונעימה ומביאה את היחד שלנו לקומות מדהימות. אבל היחד קיים הרבה לפני המגע.

כמדומני שאצלינו כזוג צעיר (אי אז...), הרבה מהשיחות הארוכות שביססו את היחד התודעתי שלנו - היו דווקא בשבתות שהיינו לבד בבית ואסורים.

ובמהות שמירת התורה והמצוות כולה.

ובפן הפרקטי, אכן מנסים קודם כל להיות בזה *יחד* מתוך הבנה שזה מה שאנו בוחרים וכי זה מה שחשוב לנו,

ומתוך החיזוק הזה כל אחד לעצמו וגם לשני/ה לעשות בפועל דברים שיעזרו - כגון דיני ההרחקות שבאים בדיוק כדי לשים את הגדרות הללו.

כתבו עוד על הפן הפרקטי ומצטרפת לכל דברי החוכמה שנאמרו כאן,

ורוצה גם להוסיף על הפן הרעיוני וההבנתי של הדברים בהרחבה:

בהחלט הזמנים השונים במעגלי החיים (כדוגמת הזמן שאסורים) מזמנים לנו הזדמנות מופלאה ללמוד ולהעמיק בכך יחד, ולגדול בתור הזוג שאנחנו לעוד ועוד רבדים עמוקים.

זו ממש עבודת חיים. 

בהחלט אפשרות של עבודה על רמת קירבה נפשית-רגשית בעוצמה גבוהה בזמנים אלו יכולה לתרום,

גם התכנסות והתמקדות אישית חשובים בפני עצמם

ולשניהם יש מקום, הכל תלוי באיזון העדין והנכון לכם כיחידים וכזוג.

ויש גם נקודה שחוזרת על עצמה הרבה פעמים בתקופה הזו, שהיא נקודת הרגשת הבדידות בזמנים אלו שאסורים. כתבתי עליה בהרחבה בעבר ומצרפת את הדברים גם כאן:

לפעמים עולה אצל האישה, ואולי גם אצל האיש, מן תחושה של "בדידות" כאשר אסורים.

וזו אכן נקודה מאוד עמוקה שלדעתי יושבת איפשהו שם-בנבכי הנפש של הרבה מאוד נשים (וגם גברים) בזמן שאסורים.

וזה ממש לא סתם.

הרי יש שפה שלמה של אהבה (בין היתר, יש 8 שפות של אהבה) שהיא שפת המגע -

שבעצם מי ש"מדבר" בה - אומר ע"י כל סוג של מגע - חיבוק, נשיקה, ליטוף, יחסי אישות וכו' - אומר ע"י כך "אני אוהב/ת אותך"

וגם מרגיש אהוב/ה ע"י מגע שנותנים לו/לה.

עכשיו,

בתקופה שאסורים,

ועוד אחרי החיבור הגדול שהיה שמותרים,

ועוד אחרי הרבה זמן שהייתם מותרים -

פתאום נלקחה מכם השפה הזו!

משניכם!

אז גם בעלך - זה קשה לו

כי הוא אוהב אותך

ורוצה להגיד את זה

להגיד את זה גם במגע

והוא לא יכול!!!

ואת, אוהבת אותו כל כך

ורוצה להיות קרובה אליו

אבל לא יכולה לומר לו זאת בשפת המגע!

ואז מה קורה?

למי שממש קשה, כי הוא ממש "ספץ'"- ממש מדבר חזק ורהוט בשפה הזו של האהבה - הוא לגמרי מרגיש כמו נכה חלילה שלקחו לו את הקביים והוא לא יכול ללכת... כאילו איבר ממשי מתוכו חסר...

ואז מתוך קושי הוא ממש מרגיש חסר אונים!

ומהחוסר אונים הזה באמת לפעמים נוצר ריחוק גם ברגש/בנפש -

*כי* כל כך אוהבים

*כי* כל כך קשה בלי המגע

ולעיתים אפילו מעדיפים "להתרחק" לגמרי כדי שלא יהיה קשה מדי עד בלתי אפשרי

וגם כדי לא ליפול.

 השורש החיובי של זה כמובן מראה עד כמה אהבה ענקית וקירבה ענקית *כן* יש ביניכם!

שעד כדי כך אתם מפחדים לא ליפול מרוב שהתשוקה והאהבה ביניכם חזקה!

שעד כדי כך אתם מרגישים חסרי אונים בלי יכולת המגע הזו

שעד כדי כך לפעמים הנפש ומנגנוני ההגנה מעדיפים להתרחק כי פשוט לא יכולים ככה בלי המגע!

אם מבינים את השורש של זה,

את המקום ממנו הכל קורה -

זה מאוד יכול להרגיע את הנפש.

כי דווקא כאשר אסורים יכול לעלות רצון יותר חזק לקירבה נפשית ומילולית

אך לעיתים מרגישים, כמו שפירטתי קודם, בדיוק להיפך

ואז התסכול גדול שבעתיים

גם אין שפת המגע

וגם אין את שפת המילים

אז כאילו מה? אז מה כן יש?

מה? כל מה שאנחנו זה רק מגע?

מה, למה אנחנו כ"כ רחוקים?

מה, הוא כבר לא אוהב אותי?

מה, הוא רק רוצה אותי כשמותר לגעת? ואני אותו?

מה יש לנו?!

אז על כל השאלות האלה לענות - ממש ממש לא!

יש ביניכם קשר שלם!

אהבה שלמה ואמיתית

אתם פשוט אנושיים!

פשוט לקחו לכם שפה! קביים, איבר, פה, יכולת התבטאות!

והריחוק הוא לא אמיתי אלא רק כמו מסכה לתסכול וחוסר האונים שהנפש מרגישה *כי* היא רוצה להיות כל כך קרובה!

עכשיו זה חשוב חשוב חשוב

אני כותבת את זה לך, לעצמי, לכולן

וכ"כ למה?

כי דווקא בימים האלו,

הימים שאיש ואישתו אסורים,

הם ימים שחלילה "מועדים לפורענות".

הכוונה שחלילה חלילה בגלל אותה הרגשה בנפש

אותו איש

או אותה אישה

יכולים "להאמין" ו"ללכת שבי" אחרי הרגש המתעתע והשקרי הזה של ה"ריחוק" לכאורה

ולחשוב שהאישה שלהם/האיש שלהן רחוק מהם

ואז זה כר פורה לחלילה ריחוק אמיתי

ע"י קשרים אסורים ל"ע

או מריבות

ויכוחים

צעקות

חוסר הבנה

רצון למלא את ה"חלל" הזה בהתכתבויות או דיבור עם גבר אחר חלילה,

או לצחוק ממישהו אחר חלילה,

או כל דבר שמכניס גורם זר בקשר המקודש בינינו

וכל דבר שהוא לא מקרב בינינו אלא מרחיק

כיוון שאין ואקום בעולם.

איפה שלא נכניס את הטוב - ישר יש בור פעור לרע.

וישר צריך למלא אותו!

כמו שכתוב בתורה "הבור ריק"

ומפרש רש"י מים אין בו

אבל נחשים ועקרבים יש בו!

ז"א, אם אין את הקירבה

אז חלילה הפוטנציאל לרע ולריחוק עוד יותר גדול!

וצריך להיזהר שבעתיים!

צריך ל"סור מרע" שבעתיים!

ואז "לעשות טוב" שבעתיים

לא לדבר עם מישהו שאסור (תמיד כמובן!)

לא לריב מריבות מכוערות

להמשיך להבין אחד את השני

כן להסתכל בעיניים (אם מתאים לכם, אני חושבת שזה חשוב)

כן לצאת יחד דווקא כשאסורים לבילוי רק בלי מגע

כן ליצור זמן ומרחב לזוגיות - זמן, פניות ומקום לזוגיות,

כן לדבר על הדברים

כן לומר במילים "אני אוהבת אותך"

או בפתקים

או מחוות

או חיוך

כן להתמלא במה שכן יש

במה שכן היה

להיזכר בזה

לזכור את זה

להפנים את זה

להסניף את זה עמוק לתוכנו

ובשאר הזמן?

בשאר הזמן להבין את המקום בנפש של זה.

ולשחרר.

להרפות.

ככה זה.

אי אפשר תמיד מושלם.

אז להכניס גם דברים טובים *אחרים* אבל שיהיו *טובים*

זמן למרחב *האישי* של כל אחת ואחד מאיתנו

זמן יותר לפיתוח תחביבים

זמן יותר ליציאות עם אחות/חברה/אמא/אחר

זמן יותר לפתח דברים בעצמך ובעולם האישי שלי ולהשקיע בזה יותר

זמן יותר לבקר הורים ומשפחה

זמן יותר לישון

זמן יותר לראות סדרות אולי, או כל דברים שאוהבים וזה דורש רק אחד ולא זוג

וכמובן גם אישך אותו דבר - יקדיש את הזמן להתמלא ב*אני* שלו

זמן יותר לעצמו

לעבודה/לימוד תורה

לחברים

ליציאות עם משפחה וחברים

לפיתוח עצמו ותחביבים שלו ויצירתיות שלו

ואז

כאשר המקום של זה בנפש קצת נרגע

אפשר לאט לאט לראות גם את הברכה בזה -

שזה באמת באמת מאםפשר גם זמן לגדול בתור יחידם ולא רק בתור זוג,

ואז אותם שני היחידים האלה יגיעו לטבילה ולמפגש המחודש עוד יותר מלאים

עוד יותר שמחים

עוד יותר *הם*

ומתוך המקום האישי השלם הזה - גם הזוגיות תהיה שלמה יותר

כי כאשר כל אחד מרגיש *עם עצמו* ועם *עצמה* טוב ושלם - הזוגיות היא הראשונה להרוויח מכך! (וגם להיפך כמובן!)

ואז יש גם את הגעגוע

והציפייה

והכמיהה

והתשוקה

ואת החיבור המחודש שהוא ממש יכול להיות עם פרפרים בבטן ממש כמו ואפילו עוד יותר מיום החופה!

ולהכניס עוד עומק וגיוון וטוב שלם בתוך המרחב הזוגי שלכם בתחום האישות ובכל התחומים.

אני קוראת לזה (לתקופה שאסורים) "שעת האפס"

שכאילו אנחנו, הנפש שלנו, כמו שעון,

שצריך מדי פעם להתאפס

לאפס אותו.

כי אם לא הוא משתגע ולא מראה את השעה הנכונה

אבל כאשר מאפסים אותו

ונותנים לו את היחס הראוי לו - הוא ימשיך להתאפס על עצמו ולהרואת את השעה הנכונה

ממש "אם תעירו ואם תעוררו את האהבה עד שתחפץ" -

שיש כמו שטח אפור כזה שהוא הזמן שאסורים בו, תקופת הריחוק בנידה,

שמה שיכול לתרום ולעזור לאפס אותו זה מה שכתבתי קודם - להכניס טוב ולא רע,

למשל סרט, שיר שכותבים או שרים עליכם עם תמונות שלכם מכל הזמנים, ממש להקדיש באופן *אקטיבי* זמן ב"להעיר ולעורר" את האהבה עד שתחפץ בזמן הזה שזה דורש יותר אנרגיה,

אז כן, לעשות קליפ מכל הסרטונים והתמונות שלכם,

לדבר על הילדים החמודים

להקדיש יותר זמן לילדים החמודים

לשמוע שירים שמקרבים ומחזקים

לרקוד

לראות סרט שיכול לקרב (לאו דווקא ביחד, הכוונה לקרבב את הלב שלכן בנפרד לשני ולתחושת הקירבה)

בילוי יזום יחד

שיחה טובה

מבט בעיניים א ר ו ך

ממש להעיר את הקירבה הזו

כמו שעון מעורר

ואז,

במקום ללכת ולהיות בשטח האפור - שיכול לזמן את כל הרע והריחוק והדברים הרעים חלילה שפירטתי למעלה -

ללכת לשטח הלבן, או הורוד - ששם הכל טוב, ומקרב, ונכון, ואמיתי ולא מזויף, גם בטווח הקצר וגם בטווח הארוך.

למשל להוסיף עוד פגישה עם אחות

עם חברה

לצאת לאוויר עם מוזיקה

לישון

להסניף את הילדים

להתפלל על זה ולהתפלל בכלל

להתחזק

לראות סרט טוב

לראות תמונה שלכם יחד

ליצור משהו

לעזור למישהו - בטוב

ממש להתכוונן לזה!

לדבר את זה.

לשהות לבקש מהשם את זה.

במילים פשוטות.

כל יום.

ואם קשה אז יותר חזק לבקש.

ותמיד תמיד לחשוב

מהי מטרת העל שלי? למשל זוגיות טובה לנצח ובית שלם ושמח לנצח -

אז מה מקרב אותי למטרת העל הזו שלי?

ומה מרחיק אותי ממטרת העל הזו שלי?

וכ-ל מה שמקרב אותי למטרה - לעשות!

וכ-ל מה שמרחיק אותי מהמטרה - להתרחק!

ב"הצלחה רבה, מאחלת לכם שתזכו לצמוח ולמצוא המון מתנות דווקא בתוך התקופות שאסורים, ומתוכן להעמיק ולשמוח עוד יותר גם בתקופות שמותרים 🙏🌹

מחילה, עניתי לך אתמול (לא גילית סוד, זה ידוע בפורום) כי הייתי בטוח שמי שבפורום נשואים מחפש מטפל - מחפש לעצמו מטפל זוגי. אבל אם אתה בסה"כ רוצה לברר משהו כללי - אין צורך לאסוף כאן מידע.

מה ההכשרה שלכם?
כמה שנים אתם במקצוע?

מה היקף העבודה?

מנסה להשיג.

המושג 'מטפלים' הוא עולם מאוד רחב והתשובה לשאלותיך תהיה שונה מאוד מאחד לשני. אם אתה רוצה ללכת למישהו לטיפול, הגיוני לשאול אותו את השאלות הללו באופן אישי, אבל לא חושב שדרך הפורום.

גם מה גובה המשכורת וכמה יש להם ביו''ש.

המטרה שלך לא ברורה, (ואם כבר נראית כחשודה) ולכן אין רצון לעזור לך.

אתה שוקל ללכת לטיפול? אתה שוקל ללמוד טיפול? או שאתה סתם רוצה להסביר שהכל חארטה?

תסביר מה אתה צריך, תקבל תשובות למה שאתה צריך.

למרות שהן לא היו מעוניינות בכך.

מניחה שיש במגוון מחירים, ואולי אפשר להכין ערכות ולהכין בלי הדרכה.

הכיף מבחינתי בזה שאפשר לפטפט תוך כדי.

כמה אתן מוכנות להשקיע פר משתתפת?
ואם לא דחוף לכן מפעילה מבחוץ אפשר סדנת DIY פשוטה יש מלא אופציות

עיצוב שוקולד לפרלינים

ציור בקפה

יש לי המלצות..