אין מצב לא להגיד כלום.

למה זה טוב "נשמה, דוס, בן אדם טוב" - הכל לא שווה כלום אם הוא גם עובר על הלכות צניעות וגם על בין אדם לחברו. ממש לא שווה כלום. וגם בלי יכולת לדחות סיפוקים, בלי שליטה עצמית ובלי התחשבות ברצון בסיסי של מי שישבת לידו. אז הוא לא באמת טוב ולא באמת דוס. מישהי רוצה בעל כזה??

היה לי גם אחד כזה.

כמובן עם רמיזה שאת לא ממליצה

כי בסה"כ הוא בנאדם טוב. וגם דוס. במקום לדבר עליו, שכל אחת תתבייש לעצמה איך היא גרמה לו לחטוא באיסורים חמורים. 

<צ>

בשביל לחזור בתשובה באמת הוא יצטרך לבקש מאותה אחת סליחה עד שתתרצה. קל זה לא יהיה. אם היא לא לבד אז בכלל. בינתיים היא חיה עם העלבון שהוא גרם לה למרות הזמן שעבר מאז. אם שואלים אותה היא יכולה בשקט לומר שהוא נהג כלפיה באופן מזעזע. אולי גם לפרט אם זה שייך. 

לא לספר רע על אדם

ומצד שני חובתך להזהיר את מי שעלול להיפגע

האיזון שנפסק להלכה הוא להגיד רק את מה שנצרך

כלומר לדאוג שהמבררת לא תצא איתו ולמעט כמה שאפשר בסיפור עצמו

לספר רק את המינימום הדרוש להרתיע (ואם אפשר גם לא להזכיר את התחום המיני)

לגבי האופציה שהוא חזר בתשובה, לא ראיתי בהלכה התייחסות לזה

כי אם כך לעולם לא נוכל להעביר מידע שלילי הנצרך-שמא האדם חזר בו

וזה לא שמענו.....

הוא אמר שמכיוון שאת מתכוונת למנוע נזק מחברה - אין כאן שום לשון הרע.

הוא אמר שנראה לו אפילו שיש לך חובה לספר מ"לא תעמוד על דם רעך".

אז בקיצור, נראה לענ"ד שאת חייבת לספר.

שבמקום כזה חובה לספר, או לפחות למנוע מבנות אחרות להיפגש איתו

הלכון לשון הרע מדברות גם מה חייבים לספר, לא רק מה אסור להגיד

ושיכול להיות שהוא השתנה

קודם כל למושג הטרדה יש מיליון פרשנויות..

אצל אחד ברור שלשים יד על כתף בתור קשר של 3 שבועות זה לגיטימי והשני שמקבל יכול לראות את זה כהטרדה..

את צריכה לתת לרב בדיוק תנתונים אפילו בטלפון והוא יגיד לך אם מותר ואיך מותר ומה מותר...

אם אכפת לך מהחיים שלך בעולם הזה ובעולם הבא אל תסמכי על עצמך ולא על העצות פורום בענין זה לפעמים אפשר לעשות נזק באיסור שלא ההיתי מציעה לך להכנס לזה.

אבהיר שאני לא מסכימה עם שום נגיעה גם על כתף בגלל האסור ההלכתי...וזה לא קשור לצורך שאלתך.

אני חושבת שקודם כל את צריכה לטפל המה שקרה לך. לבדק האם נשארו לך טראומות, פחדים, כעסים, הרגשות אולי את אשמה. ואת לא. הרבה פעמים במי שחווה הטרדה מינית נוספת לה הרגשה של אשמה. אז דבר ראשון, מה שאת מתארת זאת טראומה נוראית! באת לפגישה, כולך תמימה וצדיקה ומקווה לפגוש את האחד. ובסוף הכל התנפץ. הוא נוגע בך. ואת המומה נאלמת דום. משאיר אותך פגועה. אז שוב, באמת שהכי חשוב שתטפלי בעצמךקודם.
ואם עשית זאת, ברור שאת אמורה לספר ולהזהיר. בגבולות ההלכות ואת זה אפשר לברר בשאלת רב הכי פשוטה באינטרנט או לחילוטין רב שאת מכירה וסומכת. 
בהצלחה בהכל!!
שתזכילאחד שלך בע"ה!!!, שיהיה צדיק וירא שמיים ואת לא אשמה.

שאלה אם זה בכוונה לפגוע? חוסר מודעות? אולי הבין שאת בעניין?

הרי אם הוא היה נופל בלשון הרע לא היית מזהירה את כולן הנקודה היא הפגיעה שפגע בך ואת זה צריך לבדוק אם זה דרכו או שטעה

האם זה נגיעה שאצל מי שלא שומר נגיעה היא מקובלת?

 האם היה מוסכם על שניכם שאתם שומרים נגיעה?

אם היה מוסכם ששומרים נגיעה. והנגיעות היו בוטות באיזורים אישיים לדעתי חובה להזהיר.

פשוט להגיד למי ששואלת- לא ממליצה לצאת איתו חוויתי איתו משהו לא נעיםץ

אם הנגיעות באו במקום לא ברור אם שמרים נגיעה וזה היה מלווה במילים- ונגיעות עדינות-

יכול להיות שזו דרך של חיזור שממש ממש  לא הייתה במקום.

גם פה את הוטרדת מינית (כי לא רצית את זה)

אבל יכול להיות שהוא לא כזה מסוכן לאחרות.

אם משהי שלא שומרת נגיעה מעוניינת לצאת איתו- לדעתי את לא חייבת להזהיר אותה. כי אולי בשבילה זה יהיה סבבה לזרום איתו...

בחורה צנועה וחסודה שזה לא בציפיות שלה- להזהיר.

נגיעות זה יכול להיות חלק מה"דייט" בציבורים מסויימים

לכן חשוב לראות מה הקונטקסט

לה. ושהיא רואה את זה כ"קטע מיני" לדבריה.

התגובות האחרונות קצת לא נחמדות.. אני לא יכתוב סתם..

הסיפור הזה קרה לפני 3 שנים . ושמרתי נגיעה!! והוא לא הניח עליי את היד , זה ממש לא היה רק זה.. 

 אני הוטרדתי!! זה היה מזעזע.. אל תקפצו ישר להגיד.. ובגלל שזה היה כזה מזמן אני מתלבטת מה לעשות. ורוב הפעמים אחותו שואלת אותי עליו, אז ככה שממש לא נעים לומר לה! בעיקר שהוא התחנן אליי לא לספר את זה!  אני ברוך ה' נשואה ומאושרת היום! ומה שכתוב בכרטיס זה היה בתקופה של האירוסים אחרי קרש ארוך... ודוקא שם כתבתי שקשה לי הנפילות! אני בחורה צנועה ועובדת ה'! וכמובן ששמרתי נגיעה ועל הלכות צניעות והכל.. פתחתי כרטיס אחר כי נעלמה לי הסיסמא..    בקיצור, אל תמהרו לשפוט

בס"ד

סתם מעלה אפשרות.

כמובן שאת לא צריכה לספר לה כלום,

אבל זה שאחות שואלת על אחיה לא מובן לי

אז נניח שזה לא טרול הכי קל להתלונן שאחרים פגעו בך כנראה שזה המסר שהעברת לו...שאת מסכימה לזה.

אז שתספרי עליו תספרי גם את זה אל תשכחי לספר גם עליך!

היא כתבה שאחרי האירוסין היה לה קשה לשמור על זה עם הארוס שלה (הגיוני לחלוטין).

אבל די ברור גם מדבריה שם, שהיא משתדלת מאד לשמור.

הבחור המדובר כאן, כנראה נגע בה כנגד רצונה.

ממש לא! לגמרי שמרתי נגיעה.. עד שהכרתי את בעלי. הבחור הזה, לקח אותי ליער עם האוטו שלו והתחיל לגעת בי ממש, יכול להיות שלא התנגדתי, אבל לגמרי אמרתי לו שיפסיק ובכיתי לו.. זה לא לגמרי התריע אותו . והוא בכה לי שקשה לו והוא לא יכול...  בי זה פגע ולא יצאתי מזה כל כך מהר, אני ממש לא מאשימה את עצמי! היה ברור לנו ששומרים נגיעה..   בטוח הוא חזר בתשובה מאז והוא ביקש ממני סליחה 100 פעמים וכמובן שסלחתי לו..

את בטוחה שאת רוצה לגרום לעוד בנות לעבור את מה שעברת? ומה אם זה יגמר גרוע יותר?

מה הכוונה חזר בתשובה? מעבר לסליחה- איך את יכולה לדעת שהוא לא יחזור על דבר כזה עם בנות אחרות?

מה מותר לך למי מותר לך ואיך מותר לך,

רק הרב שבקיא בהלכות שישמע את כל הסיפור מדויק לפני כמה זמן ומה ואיך ולמה יפסוק לך.

ואת רושמת שלא נמהר לשפוט את רשמת חלקיות של דברים אז מה את רוצה??

שאנחנו אמורים לנחש ולנסות לעזור לך בעצה הלכתית זה מה שעניתי לך שאנחנו לא הכתבת ותכי לרב.

ומה שאני אמרתי שאת אומרת שאת קרובה לה" ואז בזמן האירוסים היה קשה לך לשמור נגיעה....ולא הצלחת!

זה רק מראה שגם אצלך יש בעיה...

אני לא יודעת מה את שדרת לו ולמה לא התנגדת וכמה הההית קשוחה בלהגיד נחרצות שיפסיק...

ולמה זה הגיע שהלכתם ליער ,

מה שאני יכולה להגיד לך שאני מכירה מספיק סיפורים של בנות שעשו את הכל לגרות את הגבר שלידם ושדרו הכי פתיחות איתו ואז התפלאו שקראו דברים, גברים לא עשויים מניר..

ולא פלא שהתורה ציוותה אותנו למספיק הלכות והרחקות כדי לא להגיע לדברים האלה...

ושוב אם באמת את עובדת ה" ולא רוצה לחטוא תלכי תשאלי רב מה לעשות...

בהצלחה וחיים מאושרים.

ישנם מקרים שרק במבט לאחור ניתן להצביע ולומר: "פה היתה הנק' מפנה שאמורה היתה להיות נורה אדומה"

וכמאמר חזל- אין אדם עומד על דברי תורה אא"כ נכשל בהם.

בנות שומרות אינן מבינות באופן מעשי התנהגויות לא ראויות של גברים, באותו אופן שמבינות בנות שאינן שומרות. עובדה.

גם כשבשכל זה נראה לא נכון, באופן טבעי אתה אומר לעצמך:"לא, אין מצב. הרי X/Y/Z". וכאמור, הבעיה ש(אולי) בדרך- זה חור שחור שאף פעם לא פגשת. כך שאין סטטיסטיקה בשליפה שניתן להשוות.

(תגובה ל"למה הלכתם ליער")

הגבר לא ידע לשלוט בעצמו. האמירה של אשירה לה': שבגלל שמגרים את הגבר לכן הוא עושה את זה, מורידה את האחריות מהגבר. באותה מידה שהאישה יכולה לא לגרות את הגבר הגבר יכול לעצום עיניים ולברוח ולא לתקוף! החינוך למניעת הטרדות צריכה להיות דו צדדית. 

את אותו טיעון אף אחד לא קופץ לטעון כאשר אדם רצח... אין סיבה שיטענו את זה בנוגע להטרדה/ אונס.

אני כמובן חושבת שאיסור ייחוד באמת יכול למנוע מקרים כאלה. אבל במקרה שכבר הלכו למקום אסור, אין שום סיבה להגיד שאותו מקום "אשם" בתוקפנותו של הגבר.  

ולא אמרתי שהיה מותר לו לעשות את זה!

רק אמרתי שהיא לא נשמעת שה תמים  

ותאמיני שיש לי מספיק ניסיון עם בחורות ששמעתי תסיפורים שלהם....

ושתעשה חושבין גם עם עצמה אם היא היתה ב100% בסדר

[ושוב מדגישה לא אמרתי שהיה בסדר רק לצורך הענין אמרתי לה שאם היא מלכלכת שתספר גם עליה..]

בכל המכלול ושלא תשלים כל פעם עוד פרט ועוד פרט ותצפה לתשובה הלכתית מאנשי הפורום.

שתפנה לרב ותספר לו את מכלול הדברים במדויק גם עליה וגם עליו מלפני ההתחלה ועד לסופו ורב יפסוק לה מה לעשות.

הרי היא טוענת שהיא עובדת ה" בסיפור כלכך מורכב ובהלכה הלכתית מורכבת לא מבקשים פסיקה מאנשי פורום שיודעם רק חצי מהסיפור.

היחס של התורה לאונס מחוץ לעיר זה שמניחים שהיא צעקה ואף אחד לא שמע, ולכן הוא חייב לה.

בבקשה תבדקי לפי שאת כותבת דברים כאלו.

(איזה כיף, בואו נפתח פסטיבל האשמת הנאנסת בשרשור של מישהי שמספרת על תקיפה מינית. זה ממש יעזור לכל מי שעברה תקיפה לקום ולספר, ולהתלונן, ולא להרגיש אשמה על זה שהתקיפו אותה....)

<צ>

ינהגו כמותך.

אצל גורם מקצועי. כך לפחות אני מקווה בשביל אשתו לעתיד. אחרת היא עשויה להיות אומללה.

רק עד שיעבור טיפול ויפסיק להיות כזה.

ויודע מה- אין לי בעיה להשאיר תוקפים רווקים עד סוף ימיהם.

הרי מי שעברה תקיפה נשארת עם הטרואמה ועם ההשלכות עד סוף ימיה.

גם לו מותר לשלם על מה שהוא עשה...

לגבי המשפט הראשון שלך כבר הסכמתי,

לגבי החלק השני עניתי, ה' יצילנו ממחשבה כזאת,

הקב"ה מודד לנו מדה כנגד מדה ואנו צריכים לפעול

כמו מדותיו של הקב"ה מה הוא רחום גם לפושעים הגדולים

הוא מרחם כאשר חוזרים בתשובה באמת,

אף אתה היה רחום

הוא לא פטור ממצות פריה ורביה,

אבל אני לא חושבת שמישהי צריכה לסבול כדי שהוא יקיים את המצוה הזו.

ושוב- אם הוא באמת יטפל בעצמו (זה הענין של חזרה בתשובה- קבלה לעתיד, לוודא שהוא לא יחזור על זה שנית. ולא, להחליט בינו לבין עצמו בלי לעבור טיפול זה לא נחשב.)

כשאתה אומר "חזר בתשובה" למה אתה מתכוון? 

הרהר הרהורי חרטה?

זה טוב ויפה וחשוב.

אבל לא תמיד מונע את הפגיעה הבאה.

זה לא עונש ,זה תוצאה של מעשיו.

אף אחת לא רוצה להתחתן עם מי שלא יכול לשלוט בעצמו- 

כי היא תפגע מזה.

הטעות שלכן היא שאתן לא נותנות לו באמת הזדמנות של חזרה בתשובה,

כי מראש הוא פסול אא"כ פרסם בחצוצרות וקול שופר שחזר בתשובה

ועבר טפול, וכל זה יעזור דוקא אם הגיע לאזניכן אם לא אז הוא מנודה

מכל העולמות, כי הוא פסול, הדבר היחיד שנשאר לו זה פשוט להתאבד,

אכן נודע הדבר למה המשיח לא בא, כי בזכות נשים צדקניות נגאלו אבותינו

ממצרים מקוה שיש נשים שדבקות במדות הקב"ה מה הוא רחום וכו' ויבדקו ולא

תפסולנה ישר, ה' ירחם.

ולעולם לא נגעתי באישה האסורה עלי,

בסבתא ובאמא כן,

אז כדאי שתרגעי ותבקשי סליחה.

ממהרים לשפוט את מי שנחשב בעינינו התוקף בלי תמיד לשים לב,

מה בדיוק עשה ומה היתה חומרת ועוצמת העבירה וזהו דבר בעייתי,

לא צריך לשחוט אדם כי הוא עבר עבירה קטנה, צריך לתת לו מדה כנגד מדה.

שישלח את מי שמבררת עליו למי שטיפל בו שיגיד להן שהוא לא יחזור על דבר כזה שוב.

"מכסה פשעיו לא יצליח ומודה ועוזב ירוחם"

שיודה, ויוכיח שהוא עזב. ואז ירחמו עליו מהשמיים ומהארץ.

לצורך הענין אם קרה הדבר לפני כמה שנים והוא חזר בתשובה ועבר טפול,

רק שאתן לא יודעות אז הוא מראש פסול כי אתן לא שמעתן??

זו הרחמנות של עם ישראל?

כשתחזרו לדבר בשקול דעת נא חזרו אליי.

אין שום קשר למה שאמרתי, אני דרשתי שלא ירצחו אדם עד

סוף חייו אא"כ עמד בכיכר המרכזית ודאג שכל עם ישראל ידע 

שהוא עבר טפול.

מבחינה הלכתית- מותר לנפגעת להזהיר אחרות.

ומותר לאחרות להאמין לה.

מוזמן לפתוח שמירת הלשון ולראות מה ההגדרה של לשוה"ר לצורך בשידוכין.

מבחינה חוקית- כבר כתבתי לך שהחוק אוטומטית פוסל כל מי שנפתח לו תיק על הטרדה מינית וצפונה.

ולא ענית לי על שאלתי-

היית שולח את הילד שלך ללמוד אצל אדם ששמעת עליו מחבר שהוא פדופיל?

היית מרשה לבת שלך לצאת לדייט עם מישהו שחברה שלה העידה עליו שהוא תקף אותה?

יתחתן אא"כ יבוא אליהו הנביא ויגיד שזה בסדר, טוב לא בדיוק

אבל זה היה רוח הדברים, ואני בקשתי לבדוק לברר לא לחסל את האדם

ואז להגיד טוב אולי הוא עבר טפול ולא באמת לבדוק ולתת צ'אנס

האם היית שולח את הילד שלך ללמוד אצל פדולפיל?

לא מורשע, רק שמישהו שאתה סומך עליו העיד?

הבקשה שלך היא בקשה רגשית ואתה חוזר על עצמך.

ם.

לענין השולי שהוספת אומר את הדבר הבא,

אף אחד לא אמר שהאיש פדופיל, להזכירך

מה שספרה פותחת השרשור לא משמע שמדובר בפדופיל בכלל

אלא במשיהו שיצרו גבר עליו ברמת הנגיעה, אני לא יודע למה התכוונה,

אם התכוונה לאונס, זה סיפור אחר לחלוטין, ואני בכלל לא חושב שבזה

מדובר כי אם היה מדובר בפדופיל היא היתה מסבירה כמה חמור היה העניין,

אני הבנתי שמדובר היה בחבוק וכדומה, שהוא חמור אבל לא הופך אותו לפדופיל.

אם הוכח שמישהו הוא פדופיל זה עניין אחר לחלוטין שאגב, גם לו צריך לדאוג לאחר

שהשתקם אבל זה יותר מסובך.

חייו בלי לדעת איך התגלגלו העניינים,

הלו, להרגע לשתות כוס מים ולברר מה בדיוק 

קרה, אי אפשר לשפוך את דמו רק כי אנחנו בעצבים

מעשה הרבה יותר חמור, בכל אופן אני אומר עדיין

שיש להזהר מאוד לא לשפוט אנשים בצורה כזאת מהירה,

כי יתכן והאדם הוא לא כזה מפלצת יש לבדוק בדיקה יסודית לפני

שמעלים אותו על המוקד.

להזהר לא להרוג אדם יותר ממה שהוא עשה,

ולדעת גם למחול לאדם שעבר טפול ויצא מהעניין

שלימה, זה מדהים איך מחקתם אדם ללא יכולת חזרה בתשובה,

זו מחלת נפש.

היא לא צריכה אותנו כדי להרוס לו את החיים

אם היא באה כדי לקבל עצה כנראה שהיא כתבה את האמת

ובכל מקרה אנחנו הגבנו למה שהיא כתבה

מישהו בלי בסיס מספיק רציני, אנחנו לא יודעים אם זו מעידה חד פעמית,

האם הוא כל כך אהב אותה, האם וכ' לא יודע,

רק שתדעי שאם שופטים אדם ברצח בסנהדרין וכולם מלמדים עליו חובה, הוא לא נשפט

כי יש בעיה בדין זה הוא לא של צדק.

חחחחח חזק 

מישהו בלי בסיס מספיק רציני, אנחנו לא יודעים אם זו מעידה חד פעמית,

האם הוא כל כך אהב אותה, האם וכ' לא יודע,

רק שתדעי שאם שופטים אדם ברצח בסנהדרין וכולם מלמדים עליו חובה, הוא לא נשפט

כי יש בעיה בדין זה הוא לא של צדק.

אתן לא הבנתן אותי בכלל,

התגובות שלכן רגשיות.. מחילה..

מה שבקשתי זה משהו מאוד פשוט לא לחסל אותו מראש

אא"כ יוכח שהאדם הכריז כלפי כל העולם כולו על הטפולים שעבר,

יש לבדוק זהו, לא מבין מה מהומה.

אם הוא עבר טיפול- שיתן למי שמבררת עליו לברר אצל המטפל שיעיד עיליו שהוא לא יחזור על זה שנית.

וד"א- גם החוק במדינה עובד ככה-

כל מי שרוצה לעבוד עם ילדים ו/או נוער צריך תעודה מהמשטרה שמעולם לא הוגשה נגדו תלונה על תקיפה מינית או הטרדה מינית.

(בעיני חוק נכון וצריך להחיל אותו גם על נשים. אבל לא משנה)

אתה היית נותן לפדופיל ללמד את הילד שלך?

אם מישהו היה אומר לך שהגננת של הילד שלך הועפה מהגן הקודם על אלימות היית משאיר אותה בגן?

הייתי מוציא את הילד שלך באותו רגע ולא מחזיר אותו עד שהיא תעוף משם.

תאמין לי.

אותו דבר גם פה.

אני לא הייתי נותנת לבת שלי לצאת עם בחור כזה.

גם לא לחברה שלי.

ואפילו לא לבת שאני לא מחבבת במיוחד.

עד שלא יוכיח שהוא "מודה ועוזב" הוא לא ירוחם.

וכן- הוא זה שצריך להוכיח שהוא אכן עזב. כי כרגע הוא בחזקת נבל.

כי כל המחקרים כבר הוכיחו לנו שסיכוי סביר שהוא יחזור על זה שוב.

כל הנשים שבמדה שאדם מודד בה מודדים לו

ואם היא חס ושלום תפול שלא תצפה שאף אדם בעולם,

יתן לה סכוי סביר לתקן.

שחבק, ובין מי שנגע במקומות מוצנעים ובין ח"ו מי שאנס,

ובספור של פותחת השרשור זה לא נשמע שנעשה אחד הדברים

החמורים, אז לא צריך להפוך אדם לפדופיל על סמך ידיעה חלקית.

את עצמו עליה זה אומר שיש לו בעיה מאוד מאוד חמורה

ושהוא עשה מעשה מאוד מאוד חמור

אז נכון שיש מדורים שונים לגיהנום

אבל זה עדיין גיהנום

ו העניינים, נא להזהר לשפוט אדם ברותחין לפני שבדקת את המקרה לעומק,

בוודאי לא כאשר שפטת אותו כבר כאדם ספק אנס וכדומה

לא מעניין אותי מה היה שם 

כי אני לא יכול לדעת

לפי מה שהיא כתבה 

הייתה כפיה ברורה וחדה והוא התנהג כלפיה באלימות מזעזעת

מה שכתבה לפני יומיים, אבל יחד עם זה, צריך להזהר מאוד,

לא לשפוט אותו מעבר למה שעשה.

ערירי עד סוף ימי חייו וימות, ואין זו גישת התורה והמוסר

והיראת שמים וכל מה שאת רוצה, מודה ועוזב ירוחם נקודה.

כל אחת יכולה ככה להרוס חיים של בן אדם?

בשביל מה יש בית משפט? (לא שאני מחזיק ממנו אבל זה נושא אחר)

הבן אדם תקף אותה מינית מחובתה להזהיר מפניו אחרות

כמובן שצריך לברר את הלכתית אצל רב גדול מספיק כי זו שאלה מאוד רגישה שחיים של בן אדם תלויים בה

אבל למעשים של בן אדם יש השלכות

אולי הוא בכלל צריך לשבת בכלא

בן אדם לא יכול לתקוף בחורה ואחרי זה לבקש סליחה ולהמשיך כרגיל

זה לא שהוא הדליק בטעות את האור בשבת

או בווריאציות אחרות: "פעם בוגד - תמיד בוגד"

אני לא חושב שזה נכון, ואסור להגיד דברים כאלו חריפים. מצד שני גם להניח שפשוט חזר בתשובה וזהו זה לא פשוט, כי הרבה פעמים דברים כאלו יושבים על עיוות תפיסתי עמוק בנפש, וזה לא משהו שקל להיגמל ממנו. מדובר במקרה חמור שאין להמעיט בערכו בכלל, ויש בהחלט לחשוש שאת לא הראשונה וגם לא האחרונה.

לענ"ד עד שהבחור לא נכנס לתהליך של ייעוץ ועזרה מבחוץ, ומישהו מהתחום המקצועי מעיד עליו שעבר תהליך תיקון עמוק - אי אפשר להמליץ עליו.

נעשה מחקר על מטרידים ואנסים.

התברר שהרוב המוחלט שלהם היו סדרתיים.

כלומר- אצל הרוב המוחלט זו לא היתה מעידה חד פעמית, אלא משהו שגרם לו לפגוע בכמה נשים ברמה כזו או אחרת.

אז נכון שתמיד יש תשובה וכו'-

אבל הולכים אחר הרוב,

וכאן יש סיכוי גדול שהוא יפגע בבנות נוספות.

לכן הייתי מזהירה ממנו, ויותר מזה- מספרת לאחותו שתערב את ההורים.

שיכריחו אותו ללכת לטיפול.

כי יש לו בעיה פנימית חמורה של גבולות ושליטה עצמית.

וגם אם הוא יצליח להתחתן- אז הוא יפגע באשתו.

אלא דברים כהוויתם. אני לא הייתי רוצה לצאת עם מישהו שהטריד ונגע במישהי ללא רצונה (וגם במישהי שזה רצונה.. בגלל שמירת נגיעה). ולא הייתי רוצה שיסתירו נתון כה חשוב ממני.. 

בספרו "פתחי תשובה" על שולחן ערוך אורח חיים (יצא לאור בוילנה תרל"ה):

כל ספרי המוסר הרעישו העולם על עוון לשון הרע - ואנכי מרעיש העולם להיפוך, עוון גדול מזה, וגם הוא מצוי יותר, והוא מניעת עצמו מלדבר במקום הנצרך, להציל את העשוק מיד עושקו.

דרך משל, במי שראה באחד שהוא אורב על חבירו בערמה על הדרך במדבר להורגו, או שראה חותר מחתרת בלילה בביתו או בחנותו, הייתכן שימנע מלהודיע לחבירו שיזהר ממנו, משום איסור לשון הרע? הלוא עוונו גדול מנשוא, שעובר על לא תעמוד על דם רעך! וכן בעניין ממון, הוא בכלל השבת אבידה.

ועתה, מה לי חותר מחתרת או שרואה משרתיו גונבים ממונו בסתר, או שותפו גונב דעתו בעסק או שחברו מטעהו במקח וממכר או שלוה מעות והוא גברא דלא פרענא הוא -

וכן בענייני שידוך, והוא יודע שהוא איש רע ובליעל ורע להתחתן עמו, כולן בכלל השבת גופו וממונו.

ועתה, איה לנו הגדר והגבול לומר, עד פה תדבר ולא יותר?

והכלל בזה - שהדבר מסור ללב. אם כוונתו לרעת האחד, הוא לשון הרע. אבל אם כוונתו לטובת השני להצילו ולשמרו, הוא מצוה רבה... 

ראיתי לנכון להביא את דברי הפתחי תשובה, מאחר שהיה מקום לכאורה לומר אחרת, שהרי מבחינת השואלת היתה כאן מעידה חד פעמית, והבחור המדובר חזר בתשובה והתנצל בפניה, ועל כן כל דיבור בגנותו הוא אסור.

אולם אני סבור שאין לומר כן, משתי סיבות.

א. החזרה בתשובה בנושא זה אינה כל כך קלה, והתשובה הגמורה מבוארת ברמב"ם (הלכות תשובה ב,א) שהיא רק במצב "שבא לידו דבר שעבר בו ואפשר בידו לעשות, ופרש ולא עשה, מפני התשובה, לא מיראה ולא מכשלון כח". במקרה שלפנינו, שבמדובר הפסיד את המיועדת להיות כלתו בעקבות התנהגותו, ייתכן שהתחרטותו נבעה רק מרצון שלא לאבד את הקשר איתה; וייתכן גם שהיו כאן סיבות נוספות של חשש לפגיעה בשמו, ואולי היתה כאן גם גם יראה מעירובם של גורמים נוספים; שהרי הדבר המתבקש ביותר בעקבות פגיעה כזו, הוא לפנות למשטרה.

ב. עצם העלאת השאלה במקרה שלפנינו יכולה ללמד, שהשואלת מרגישה שהיתה כאן פגיעה שמעידה על בעיה באישיותו של הבחור. בפרט, שלפי התיאור בהמשך דבריה, היתה כאן פגיעה שנמשכה זמן, וכללה נסיעה למקום בו הוא פגע בה.

ובאמת נראה, כי במקרה כזה שייכים דברי החפץ חיים הכתובים בסוף ספרו, בנוגע לאדם שיש לו מידע הנסתר ממשודכים: "ואם הוא יודע את בית המחותן כי הוא בית פריצות, צריך לגלות (וכל שכן אם הוא מכיר את החתן, כי יש בו אפיקורסות - בודאי מצוה לגלות), ואין צריך לזה שום פרט מהפרטים הנ"ל. ואפילו אם אינו יודע בעצמו רק שמע מאחרים, גם כן צריך לגלות, אך שייזהר שלא יאמר בלשון שיהיה משמע, שהוא יודע בעצמו דבר זה...".

הרבה הצלחה, חזקי ואמצי!

בס"ד

יש עניין של "לא תעמוד על דם רעך".

מצד שני אי אפשר לחייב אותך לחשוף סיפור אישי כואב רק כדי שמישהי אחרת לא תיפגע.

לענ"ד  יש חובה להזהיר אבל חשוב לדעת איך.

השאלה גם עד כמה חשוב לך להשקיע בזה..

למשל לנסות לברר על פגושות אחרות שלו, וליצור קשר לגשש איך שהוא,
(לא צריך לומר מה המטרה, כן? את יכולה לומר שאת מבררת בשביל חברה וכ' אם הבחורה לא מכירה אותך)

למרות שזה כמובן לא מכסה את האפשרות שהוא עשה זאת שוב עם אחרות, אלא שאם כן זה היה נותן לך יותר ביטחון כן להזהיר..

אולי לומר שאת נפגעת מהקשר הזה,

אולי לומר כמו שהציעו לך שאת לא היית ממליצה ושאת לא מעוניינת לפרט,

האמת ככל שאני חושבת על זה יותר, זה נראה לי יותר ויותר מורכב.

צריך גם לוודא שהצד שבירר אצלך לא פטפטן ולא יעביר את המידע.

אולי ליידע את הרב שלו- אם מבררים על הבחור אצת הרב...

לא יודעת מה לומר,

אבל זו התמודדות לא פשוטה,

ואחריות.

שיהיה המון הצלחה וס"ד!!

נ"ב

רוב בעלי הסטיות בתחום,

הם בחורים נשמות, וטובי לב, וגומלי חסדים!

אז זה שהוא "נשמה ודוס" לא אומר שהוא לא יכול להיות בעייתי מאד.

את מכירה אותו רק מצידו השלילי. לכן אינך יכולה להמליץ. יכול להיות שהוא לא בסדר. אבל כל אחד יש דברים שהוא בסדר ודברים שלא. לפעמים פוגעים ונפגעים לא תמיד מודעים, לא תמיד שמים לב. לא מוצדק לפגוע. אבל אלה החיים לפעמים אנשים פוגעים גם באלה שהם אוהבים אותם. לא טוב אבל קורה.

אני אישית אוהב את הבוקסרים הארוכים של פוקס (יש לי מבנה גוף רזה־בינוני בערך L)

לגזרה רחבה הרבה אוהבים רפויים

אולי לנסות לשנות אווירה, מקום.

לצאת סתם לסיבוב ולדבר

לשבת במקום שהוא לא הבית, כדי להתנתק ממנו לזמן האישי הזוגי שלכם.

אל תתייאשי, כי נשמע שזה בוער בך, ואת לגמרי צודקת.

ואם את אומרת שגם את כמוהו בקושי לקלף קליפות אז תנסי לחשוב מה עובד עלייך ועם זה תקלפי לאט לאט ממנו. זה בשלבים, בתהליך.

הלוואי ותצליחי

מדי פעם, כי הילדים כבר גדלו ועד שמפנים ואת האזור ומאפשרים שיחה שקטה לוקח זמן.

אז הוא מסכים ברעיון ואפילו תומך בו, אבל הביצוע בעייתי, הוא לא יזכור או יציע בשעת אמת ואני כן רוצה לראות ממנו איזה בדל של יוזמה.

זה באמת מאתגר בטח אם רוצים לשבת בבית ולכן יציאה החוצה מאפשרת יותר שקט וזמן זוגי נטול הפרעות. אם צריך אפילו לומר לילדים (אם הם עוד ערים), עכשיו אמא ואבא יוצאים לזמן לעצמם.

אפשר סיבוב, אפשר לקפוץ לפינת טבע (אם יש בסביבה), אפשר להוסיף משהו קטן לאכול (מאפה?).

מבין מאוד את הרצון שהוא יזום. אמרת שהוא לא כזה אז גם אם יתחיל ממך אותי מתוך זה הוא יראה שזה טוב, יבין (אולי ישמע ממך) את הצורך בזה וזה יבוא גם ממנו.

הלוואי

אף פעם הוא לא יזם? איך היה לפני החתונה או בשנים הראשונות?

זה נס שנשארנו יחד כשאני חושבת על זה לעומק

הבעיה שגם לי קשה הביצוע ובאופי של כן תמיד מעדיפה להצטרף מאשר להחליט וליזום

כבר עובד יפה מאוד מעל עשור עם הצלחות רבות מהרבה תחומים.

ברוך ה

כל הכבוד לשניכם

ואולי היה שווה לרשום את כל מה שרשמת כדי להגיע לנקודת העומק הזאת שאמרת. לא?

גם בתקופת החברות/אירוסין הוא לא יזם כלום?

אני לגמרי מבין את הרצון שהוא יזום. ואם את דומה לו אז כנראה שאת יכולה להבין למה הוא לא יוזם את זה, ועדיין אם בך זה יותר בוער תנסי את ליזום משהו, אפילו התחלתי, אולי רק להציע סיבוב שכזה או לשבת באיזה פינת חמד ושהוא יעזור לך ליצוק תוכן. זה יכול לעזור? אולי אחרי פעם פעמיים כאלה זה יביא אותו מעצמו ליזום כאלה דברים, יכול להיות? 

כלומר לתפוס את כל ה"מה כן" (ולא רק כל המה לא) ולעבור דרכו, לא לוותר עליו.

נכון, זה לא אידיאלי אם הוא לא יוזם.

ונכון, זה לא מושלם שאת זו שצריכה להזכיר בשעת אמת את ההליכה.

וזה באמת באמת היה משמח אותך אם הוא היה עושה זאת.

אבל יש בתוך כל הדבר הזה גם הדרגתיות שנכונה ויכולה להיות מאוד מועילה ומקדמת לשניכם גם יחד.

כלומר לא לחתור רק ל0 או 100, אלא ממש לעשות צעד צעד.

אז בתור צעד ראשון -

שאת הצעת שתעשו סיבוב בחוץ - מעולה!

והוא הסכים - מעולה!

ואפילו תמך ברעיון - מעולה!

ועכשיו נשאר את שלב הביצוע,

אז אם כרגע את זו עם החוזקה של לזכור ולהזכיר - גם מעולה! לא נורא בכלל כרגע, העיקר שתצאו, זה מה שחשוב עכשיו, ההתקדמות, הצעדים, הכיוון.

לא המושלם, לא סוף הדרך, לא בבת אחת.

צעד אחר צעד.

התקרבות אחר התקרבות.

לאט לאט ובהדרגתיות.

אז לבינתיים אם תנטרלי את המשוואה בראש שאומרת לך ש"אם בעלי לא יוזם = לא אכפת לו ממני אז כבר לא שווה כלום" (או משהו דומה )

וממש לשנות אותה בראש ל: "בעלי מסכים ואפילו תומך מאוד ביציאה זוגית להליכה = ככה הוא מראה לי שאכפת לו ממני, מהקשר, מהביחד ואני רואה את זה".

או לעוד משוואה מקדמת של "בעלי מסכים ואף תומך ביציאה זוגית וכרגע החוזקה שלי היא לזכור - אז אני אשתמש בחוזקה שלי ואראה את ההסכמה והתמיכה של בעלי ברצון ובביצוע עצמו לאחר התזכורת כחוזקות שלו".

כי באמת שכולנו רק בני אדם, עם חוזקות ועם חולשות.

אף אחד מאיתנו לצערנו לא מושלם, רק הקב"ה לבדו מושלם.

ואם אפילו נאמר על צדיקי יסוד עולם "אין צדיק בארץ אשר יעשה טוב ולא יחטא" אז מי אנחנו הנמלים לידם...

לכן כדאי מאוד לקחת בזוגיות את החוזקות של כל אחד, ולהתברך מהם.

וממה שהם אינם חזקים בו, לפחות לא כרגע - לשים בפרופורציה של האנושיות שלהם.

אז כרגע לך יש חוזקה של יוזמה - מעולה! תשתמשו בה! גם בהצעה וגם בתזכורת.

ולבעלך אולי יש חוזקה של הביצוע עצמו (להסכים, לתמוך, לעשות), אילו עוד חוזקות אחרות יש לו?

אולי יש לו אפילו מקומות בהם דווקא הוא יותר חזק ממך בדברים אחרים?

ממש לראות איך ניתן להתברך מהחוזקות של השני

וכמובן להביא לקדמת הבמה גם את החוזקות שלנו

והכי חשוב - לא להלביש על חיסרון של השני/ה שזה אומר שלא אכפת לו או הוא לא אוהב או אני לא חשובה, אלא להבין שפשוט כרגע הוא לא חזק בזה,

ודווקא לנסות ולראות את כל ה*מה כן*, במקרה הזה את ההסכמה והתמיכה הגדולה, ובטוחה שיש עוד.

כמובן שבהמשך אפשר לדבר על החשיבות של היוזמה גם מצידו, עד כמה זה ישמח אותך, מה זה יתן לך להרגיש שהוא יזום וכן הלאה,

אבל זה בהמשך הדרך, בצעד או בצעדים הבאים, ולא הכל בבת אחת

אז עכשיו ממש תתפסו חזק את הצעד הנוכחי הזה - וצאו להליכה ותהנו!

מגיע לכם את זה כ"כ!

בהצלחה רבה

אם גם את באופי טיפוס פחות יוזם, והרצון שלך הוא באמת להצטרף, אפשר בהחלט לנסות לדבר על זה בצורה ישירה (כמובן לא בהאשמה אלא כשיתוף של הלב שלך) ולשתף אותו למשל שכאשר את צריכה כל פעם ליזום או להזכיר - משהו חסר לך בחוויה הרגשית של להרגיש נחשקת/מחוזרת/אהובה/חשובה וכו', או שפשוט גם לך קשה לזכור ואת צריכה אותו איתך כאן

ולכן היית שמחה אם היה זוכר מעצמו לפחות בחלק מהפעמים.

ועל גבי הרצון הכה חשוב, חשוב גם לנעוץ עוגנים במציאות שיעזרו לכם בתכל'ס. 

והצעד הראשון לשם כך הוא באמת יצירה וקביעה של מרחב זוגי.

קודם כל לפנות ביומן מקום למרחב של הביחד שלנו.

זה יכול להיות שעה בשבוע, זה יכול להיות חצי שעה בשבת, זה יכול להיות פעם בשבועיים, זה יכול להיות 10 דקות בסוף היום וכן הלאה.

אבל לקבוע.

לשריין.

להכניס זאת בצורה אקטיבית ויוזמה ללו"ז וליצור קודם כל את המרחב הזה.

ועל גבי המרחב - ניתן לראות מה הלאה לצעדים הבאים.

לראות מה הלאה עוד יכול לעזור לשנינו, בהינתן ששנינו באמת לא טיפוסים יוזמים כ"כ.

למשל:

אחרי שקבענו מרחב זוגי

* אפשר לקבוע את הסיבוב בחוץ ביום קבוע בשבוע בשעה קבועה - וכך זה גם בתוך היומן וגם מוריד כל שבוע מחדש מאיתנו את עניין ה"מי יזם ומי לא".

* אפשר גם לשים תזכורות לשניכם ביומן לכך.

* אפשר להמשיך בתוך המסגרת הקבועה של המרחב הזוגי שקבענו מראש ולהוסיף לתוכה עוד דברים שמעניינים אותנו, ממש אפילו לעשות רשימה של כל מה שעולה לכם לראש שיכול לעניין אתכם ואז לראות את הרשימות של כל אחד ומה יכול להתאים ולהסתדר לשניכם גם יחד.

כך יש לכם "סל" של אפשרויות מוכנות מראש וכל פעם תוכלו לבחור אחת מהן.

* אפשר ואף מומלץ להצמיד לכל זמן זוגי כזה חיזוק חיובי - ממש להצמיד לו משהו מפנק ומשמח שמיוחד לכך אם הצלחנו, זה עוזר לקבע הרגלים חדשים.

לדוג: אם את אוהבת אייס קפה ואת מפרדנת לך אחרי כל פעם שיצאתם אייס קפה זה חיזוק חיובי

וכל דבר דומה שאוהבים.

* להתחיל מדבר קטן וקל ולא לצפות ולחכות רק ל"מושלם" הזה, אלא פשוט עצם הזמן ביחד הוא חשוב ובונה. לכן לא לחכות לאיזו "מוזה" או להרגשה המושלמת כדי להתחיל, אלא עצם הקירבה נוצרת שמאפשרים פניות אחד לשניה ולא לפני.

אז רק להתחיל. רק משהו אחד. קטן.

* מתוך הסעיף הקודם חשוב גם לזכור שלפעמים מה שעוצר אותנו זה לא חוסר רצון אלא שזה פשוט מרגיש משימה גדולה מדי או כבדה מדי או מורכבת מדי עלינו עכשיו, ואז ככל שהצעד יותר קטן ופשוט כך הסיכוי שזה באמת יקרה עולה.

למשל אם נחליט ש"נצא לסיבוב סביב הבניין לאחר ארוחת הערב" - זה משהו מוגדר ונקודתי ויכול לקדם גם את המוטיבציה.

* אפשר להחליט שעושים תורנות וכל שבוע מישהו אחר אחראי להביא רעיון ויוזמה (ואז הוא שם לעצמו תזכורת או עזרים אחרים שיעזרו לו לזכור וגם את כמובן בתורך )

* אפשר להצמיד את המרחב הזוגי לפעולה קבועה שממילא עושים כדי שנזכור - למשל אם מחליטים שכל שלישי בערב עושים הליכה אחרי ארוחת הערב או ההשכבות - זה משהו צמוד שעוזר לזכור.

* אפשר גם להחליט מראש על סימן היכר חמוד שאיתו נזכיר אחד לשניה את הזמן שלנו: כמו לעשות פרצוף מצחיק / מילת קוד / סימן מוסכם / שאלה פשוטה וחביבה של "מתאפשר לך עכשיו את הזמן שלנו?"

* אפשר לשים פתקים שיזכירו במקומות חמודים, כמו הקומודה, המראה, המקרר, הכרית וכן הלאה.

חשוב גם לזכור שהמוח שלנו בנוי מתבניות תבניות, וכאשר באים לעשות שינוי ישר יש את הקושי המובנה שהתת מודע שלנו מזדעק ואומר: אל תזיזו לי את המוכר והידוע! לא אוהב שינויים! לא רוצה שינויים! ובהחלט יש את החשש והרתיעה ממשהו חדש, שונה.

לכן כדי לשנות דפוס, כדי ליצור הרגל חדש - אנו נדרשים גם לסבלנות, גם להתמדה וגם לאורך רוח. 

לוקחים בחשבון שיהיו גם טעויות או נפילות בדרך,

לוקחים בחשבון שזה תהליך וצריך זמן וסבלנות על לקביעת ההרגל החדש בתוכנו,

מעצימים את כל הפעמים שאנו כן מצליחים (גם בפני עצמנו וגם לשני/ה),

מזכירים בסימן היכר כאשר שכחנו,

מביאים איתנו הרבה חמלה ונשימה עמוקה

ומתחילים.

באמת צעד צעד.

ולאחר כמה וכמה פעמים וחזרות כאלה - זה יהיה יותר קל ב"ה וכבר יתקבע להרגל החדש והטוב שלנו.

אז בתוך כל העומס המטורף של החיים והשיגרה השוחקת - כאשר אנו מכניסים בצורה *אקטיבית* זמן יזום ויוצרים ומאפשרים מרחב זוגי, כך צעד אחר צעד אנחנו מתקדמים ומעמיקים.

לא מצפים ל"זבנג וגמרנו", אלא בהתמדה פעם אחר פעם ושלב אחר שלב, לאט לאט.

על הקורס של יוני אנטמן.

זה קורס שמיועד לצד הנשי (יוני היא אישה, למרות השם). הנחת העבודה היא שאת עושה את הצד שלך, והוא כבר יגיב לזה (לא מצופה ממנו להשתתף או לצפות בשום דבר).

הרעיון הוא קודם כל ללמוד להכיר את עצמנו, מה הרצונות שלנו, הרגשות העמוקים, הכאבים שחוזרים על עצמם.

היא נותנת גם כלים של איך לתת לעצמנו מקום לכאב וקודם כל להתמודד בעצמנו עם הכאב, ואחר כך גם איך לתקשר אותם בצורה מקרבת, בלי לגרום לגבר להרגיש אשמה.

בדיוק היא מתחילה מחזור חדש (מה שלא קרה כבר שנה וחצי...).

לי אישית זה היה משנה חיים, יותר מכמה וכמה טיפולים שהייתי בהם.

אם תרצי פרטי יצירת קשר וכו'- בפרטי.

קודם כל ב"ה הקמתם בית, משפחה, ביססתם את החיים שלכם וזו קרקע יציבה לזוגיות פורחת.

אז עכשיו, אתם נמצאים בתוך שגרה טובה ורק רוצים להוסיף לה זוגיות טובה.

בהתחשב במצב של שניכם את יכולה לקחת דבר שלישי קבוע ומתחדש שדרכו תוכלו לבנות מסלול זוגיות.

כלומר -

לקבוע עיתים לדבר מסויים ששיוביל להתפתחות בקשר.

לדוגמה:

-אם אתם אנשים עיוניים: לקנות ספר מעניין, משהו לא שגרתי, בנושא שמעניין אתכם ולקבוע עיתים לקרוא בו / לשוחח על סוגיה מיוחדת שבו.

(הספר "גברים ממאדים נשים מנוגה" הוא ספר מדהים שמדבר על ההבדלים והמכנה המשותף בין גברים לנשים).

- אם אתם אנשים של חוויות: לקבוע "דייט שבועי" יום / ערב מסויים בשבוע שאתם יוצאים למקום שבחרתם מראש.

(אפשר לחלק את התפקידים - תכנון מסלול / ציוד / אוכל / וכו'...)

- אם אין לכם יותר מדי זמן לחשוב: ללכת לשיעור קבוע בנושא זוגיות - אם יש בקהילה / באיזור שלכם. 

(עצם ההליכה של שניכם מכניסה למודעות את החשיבות שיש לשניכם בזוגיות אחד עם השני)

ואז ליצור מציאות קבועה ומתחדשת שמוקדשת רק לזוגיות שלכם.

ומשם לאט ובסבלנות, השגרה הכללית גם תהיה מושפעת.

אנשים כבדים זה לא כמו אנשים קטועי גפיים.
אני בטוחה שלכל אחד מכם יש  נושאים שהשיחה עליהם קלילה נעימה וזורמת.
אפילו אם זה משהו "טפשי" או ילדותי. ז"א שזה לא היכולת או הכישרון, אלא התפיסה של הנושא.
יכולה לומר לך על עצמי, במשך שנים נמנעתי ופחדתי לעשות צעדים ממחסומים פנימיים של פאדיחה ואיזה מביך ובושות.
מה אני אגיד שאני אוהבת x.y.z?
מה אני אשתף שבא לי כך וכך?
איך זה ייתפס, איך זה נראה מבחוץ?


את מתארת קושי, מתארת מציאות של נתונים טכניים- ששניכם כבדים ואולי קצת סגורים. יש לזה סיבה, בד"כ אנשים כבדים או סגורים לדבר או לעשות דברים מסויימים כי מפחדים מהשלכה. שווה לעצור ולשאול- מה ההשלכה שממנה מפחדים? האם יש מקום מהותי עצמוני לפחד או שזה רק פחד שמתפתח ומתעצם בראש אבל בפועל אין שם איזה משהו נורא?

למשל, ללכת שניכם לבאולינג.
אם אני מסתכלת מהצד על הסיטואציה שאת מתארת- הייתי חושבת שאת לא תרגישי בנוח והוא בכלל יבטל את הרעיון.
אבל אם תפרקי את זה לעצמך ולו-
יש בינכם בסיס טוב. הוא לא מבין מה צריך לשדרג בזוגיות- סבבה. את רוצה. הוא מוכן בלי להבין לעשות בשבילך כי אוהב אותך?
יופי.
אם כן בוא איתי לבאולינג.
יגיד לא? למה?
על כל סיבה שיביא אפשר לפרק אותה שכלית ולהבין שאין שם מהות, אלא איזה פחד כללי לא מוסבר, מחסום שהוא לא מחזיק בעצמו.
ולאט ככה לפתור את המחסום וללכת, ולהינות אחד מחברת השני.
שינוי אווירה וחוויות משותפות פותחות מרחב שאינו תלוי בילדים, כסף, בית, מחוייבות- ומזכיר לכם למה בחרתם אחד בשניה- כיף לכם יחד.
זה פותח את התיאבון להרחיב את התחושה הזו, לשדרג אותה ולעבוד עליה.
אחרי כמה חוויות חיוביות מקרבות כאלה הוא ירצה בעצמו.
ברגע שיש רצון הדדי ופתיחות מחשבתית אפשר לעבוד בצורה יותר אפקטיבית...
 

מבחינתו אני עדיין חושבת שהוא סוג של טיפוס כזה של שגרה שגרתית לחלוטין, וגם בתור ילד, מתבגר ואדם בוגר כמעט ולא הרגיש צורך במענה חברתי רגשי, לא מחפש חופשות או יציאה מהשגרה, ומבחינתו סוף היום לשבת ללמוד או להתעדכן קצת בחדשות מספק לו את האוורור שהוא צריך.

את צודקת שיכול להיות שזה נהיה הרגל ואפשר לנסות לשאול אם זה חייב להמשיך להיות ככה או אפשר לנסות דברים אחרים.  

זה שונה מהמחשבה שלי כרגע כי אני בעצמי מקובעת אבל נתת כיוון יפה 

זה קצת בידיים שלנו.

זו תורה שלמה, אבל על קצה המזלג

זו ה'נשמה' של הקשר.

הוא לא מבין למה צריך

אבל כשתעשו תהליך ותגיעו למקום מחבר, מקרב ומרגש בקשר, הוא יודה לך על זה בדיעבד, בטוח.

וכאן את נכנסת לתמונה. עצם ההבנה שחבר משהו והרצון לשנות, למרות שאת מתארת שגם את לא 100 אחוז שם, זה צעד ענק בדרך לשינוי חיובי.

את מתארת שהוא לא טיפוס כזה, אבל אולי זה משהו שגרם לו 'לא להיות כזה'? גם מילדות? פחד מכישלון, אכזבה, מבוכה וכו'? את לא צריכה להפוך להיות המטפלת שלו, למרות שממציאות החיים והנסיון בסביבתי הקרובה אני יכולה לומר לך שהרבה מאוד גברים עוברים שינוי נפשי חיובי ומעצים בעקבות הקשר הזוגי עם האשה שלהם.

אני מתכוונת, יש גברים יותר עמוקים, שיחות נפש, יש כאלה שאוהבים ריגוש, אקסטרים, יש מי שנהנה לטייל ולצאת ויש 'מקובעים'

גם אם הטבע שלו 'מקובע'- חוויות חיוביות מקשרות ומעצימות עם בן זוג אהוב, תמיד תהיינה משהו כיף.

הוא התרגל לשגרה, כי היא נוחה וצפויה מראש. פחות ציפיות פחות אכזבות.

אבל אילו חיים אלו?

אפשר לעורר אצלו את הנקודה הזו למחשבה וממש ללכת לכיוון- למה זה ככה, ממה אתה מפחד?

ואפשר להתחיל מצעדים, ואחרי המעשים נמשכים הלבבות.

וכמובן כמובן, תפילות אינסוף על זה, וזה ממש בר שינוי, וזה ממש בידיים שלנו ובסיעתא דשמיא, ואם מישהו יכול - זו את, האשה, הלב והרגש של הקשר🤍

בכלל אני חושב שעזרה במשפחה בסכומים מאוד מאוד גבוהים היא מתכון למרירות מניסיון.

אל תעשה משהו שיגרום לך להתבאס.

באופן כללי לדעתי - אם החלטת לתת את הכסף, אז תן אותו בלב שלם בלי לחפור. אולי רק בליווי תפילות שלא תהיה פה נפילה גדולה מדי...

כל עוד לא מדובר במשהו שהוא סכנת חיים או נפש - נראה לי שלא נכון "לחנך" את האחות...

הייתי מפרידה בין שני הדברים.

העצות שלך לגבי הנכס לא קשורות להלוואה, גם אם לא היית נותן חלק, בתור אח שמבין בזה אתה רשאי לייעץ, אולי כדאי לדבר על זה שוב דרך בעלה.

ואם אתה רוצה לעזור, תעזור.

בלי קשר למה יעשו עם הכסף כל עוד ההחזר שלך מובטח.

אל תחנך אותה בעזרת הכסף שלך.

בטח לא להחזיק אותה בתנאים.

(שוב כל עוד אין פגיעה בהחזר)

ממילא הבנק דורש להביא שמאי, אם באמת יש פער עצום בין המחיר המבוקש לבין שווי הנכס, אז הבעיה תהיה עצומה: הבנק יעמיד משכנתא בהתאם לשווי שקבע השמאי, ולא בהתאם למחיר בחוזה. 

ומה שיפגע ראשון זה ההון העצמי שהוא נתן לה

אני לא הייתי נותן במקרה כזה

אתה מקבל אישור עקרוני מהבנק

אין סיבה שלא יקבלו. כי זה לא קשור לנכס.

מוצא נכס

חותם עסקה ומשלם סכום התחלתי כלשהו

לאחר מכן מתחיל תהליך של הלוואת משכנתא. שחלק ממנה מגיע השמאי של הבנק

אם הדירה לא שווה את המחיר שחתמת עליו. השמאי יתמחר אותה לפי הערך האמיתי שלה ולפי הערך הזה הבנק יסכים לתת הלוואות משכנתא

ואז אין לך די כסף להשלים את העסקה ורוצים לבטל את החוזה. בדרך כלל זה יהיה כרוך בדמי פיצוי כלשהם למוכרים. הכסף הזה יצא מההון העצמי.

אפשרות נוספת.

לפנות לגופים חוץ בנקאיים כדי להשלים את היתרה.

הבעיות עם זה

1. אם הבנק ידע על כך. יכול להיות שהוא יצמצם עוד יותר את הסכום שהוא מוכן לתת.

2. הלוואה חוץ בנקאית בדרך כלל נתנת בריביות גבוהות יותר. כך שיכולות להכניס לסיבוך כלכלי

אתה לא מקבל בכלל אישור עקרוני.

ואתה לא חותם עיסקה.

ולא משלם כלום.

באמצע תהליך לקיחת הלוואות המשכנתא.

כי רוצים להביא דווקא שמאי שעובד ספציפית עם הבנק שהחלטת לקחת ממנו את המשכנתא

וכדי לקבל הצעה קונקרטית למשכנתא כדי להשוות בין בנקים. בדרך כלל הבנק ידרוש חוזה רכישה ונסח טאבו (ועוד כמה דברים)

ואין שום קשר לאישור עקוני.

אישור עקרוני לא קשור לנכס ספציפי

אלא בדיקה פרטנית של הזוג ולאיזה גודל הלוואה הם יכולים לקחת

יתרה מזו ידעתי בעת חתימת החוזה שזו טעות אבל בעל הדירה הלחיץ אותי שיש לו קונה אחר, אבל מכיוון שידעתי פלוס מינוס שאני בטווח המחירים באזור אז חתמנו.

ועדיין הלכו 20 אלף שקל, זו טעות וזו לא ההמלצה לעשות זאת, תלמדו ממני מה לא לעשות.

והמוכר מוכן לרדת עד 1.02 סופי סופי

לא היית מבצע את העסקה?

קשה לדבר על מה היה קורה אילו, בפועל אני ידעתי שאני לא אמור לחתום על חוזה לפני הערכת שמאי ובכל זאת עשיתי את הטעות הזאת במועד החתימה.

אני כאן כדי להתריע לאחרים לא לעשות זאת ובכלל זה את פותח השרשור.

לדוג' אצלי בבית. השמאי כתב מחיר עגול עגול. שהיה כ20+ אלף מתחת למחיר חוזה.

הלכתי אליו למשרד.

אמרתי לו שהוא מוזמן למצוא לי דירה דומה במחיר שהוא כתב.

ואם הוא מוצא דירה כזאת, אני נותן לו שכר כפול (בחצי בדיחה כן....)

אז הוא תיקן את המחיר שמאות למחיר שכתוב בחוזה

שהוא ממש ממש לא עגול ואין סיכוי שזה השמאות מדויקת. כי אם כן. אני יוכל למלא לוטו שהצלחתי לקנות במחיר המדויק של השמאות

לימים הכרתי שמאי אחר.

הוא סיפר לי שההנחיה של הבנקים היא לתת מחיר שמאות גג כמחיר החוזה, ואם אפשר. להוריד קצת

למרות שברור להם שזה לא המחיר הראלי של הדירה.

יש עדיין שמאים שכתובים מחיר מעל מחיר חוזה. אבל צריך להיות סיבה טובה למה הם כתבו את זה.

כך שזה שאתה נתת מחיר חוזה. יכול להיות שזאת התרנגולת שהטילה את הביצה של מחיר השמאות 

עצה שלי: אל תחתמו על חוזה לפני הערכת שמאי.

כלל לחיים.

כי היא (אחותו של פותח השרשור) כנראה לא תקח שמאות מוקדמת.

אבל מסכים איתך

אם אפשר. עדיף לקחת שמאות מוקדמת

ובגלל שהרוכשים שמים חלק מהכסף כבר במעמד החתימה, המוכרים יכולים פשוט לא להחזיר את הכסף הזה כדי לקבל את דמי הביטול שמגיעים להם בהתאם לחוזה.

אם הרוכש לא מצליח לקבל משכנתא, זה לא ''כוח עליון''. זאת בעיה שלו, והוא יצטרך כאמור לשלם הרבה כסף על הפרת החוזה

ופעמים שלא לעזור זו העזרה הכי גדולה שאתה יכול לעשות לבן אדם.

ועצה אישית-לטובת אחותך ולטובתך. במידה ואתה מלווה לה כעת או בעסקאות אחרות. תתנהל מבחיינה משפטית עיסקית כאילו היא אדם זר. הכול לכתוב,תנאים ברורים. זה ישמור עליכם בקשרים טובים

בסיכון גבוה שלא יוחזר

כי מי שיש לו להחזיר

אין לו בעיה להלוות מבנק

אני לא מלווה סכומים שאני לא יכולה לוותר עליהם

לא רק בגלל ההפסד הכספי

אלא גם בגלל הרס היחסים שיתלווה אליו

בכל מקרה, אני הייתי נותנת רק אם המחיר קרוב להערכת שמאי (עדיף לשלם מראש על שמאי מאשר להפסיד ככ הרבה אחרי)

תתן הגדרה מראש איזה פער הגיוני. ולפי השמאי.

זה נותן פחות משקל לכמה *אתה* מחבב את הדירה או לא, ולכן בעיניי מפחית את החיכוך הפוטנציאלי.

אם זו הלוואה זה משהו אחר, לא חושבת שהייתי מלווה אם אין באמת יכולת להחזיר. 

כי הלוואה מהמשפחה זה ללא ריבית.

וזה ממש משמעותי.

שאתה לוקח משכנתא, 60-70% מהחחזרים החודשיים בתחילת חיי המשכנתא זה ריבית.

בהלוואה מהמשפחה זה 100% החזר

כמובן שלא מלווים לכל אחד.

רק לאחד שאתה סומך שיוכל להחזיר

תודה לכל העונים

כמה הבהרות:

1. מבחינתי, מדובר במתנה, ואמרתי לה את זה גם שמבחינתי זו מתנה.

2. הערכת שמאי של משכנתא היא רק לוודא שגובה המשכנתא נמוך מערך הנכס וזה יהיה נכון בכל מקרה (מדובר על כ-65 אחוז מערך הנכס). העניין הוא שערך הנכס לא שווה את הסכום המבוקש לדעתי וגם לדעת שומה חיצונית (שאינה עבור משכנתא)

3. דברתי גם עם גיסי, והוא גם תומך (יחסית פסיבי) בעסקה

לעזור ככה לאחים.

חלום!

זה בנוסף לכל מה שכתבו לפניי.

זה השקעה שאתה מבצע מכספך,

זכותך להחליט הם לתת או לא.

וזכותך להחליט להשקיע בדברים אותם אתה רואה ויודע שהם השקעה טובה.

נניח שאת קונה לילד שלך מתנה ליומולדת- את תגידי לו - יש לך x כסף תבחר פה בחנות מה שאתה רוצה?

הגיוני שכן

אבל אם הוא יבחר משחק שבעינייך בעייתי חינוכית?

או אפילו- משחק שפה עולה 100 אבל בכל בזאר עולה 15 והוא רוצה לקנות דווקא פה?

קצת כמו שאפשר לעזור כלכלית ברמה החודשית למשפחה ולהגביל את הייעוד של הכסף- סופר כן, מסעדות לא.

במקרה הזה- נשמע שהוא עוזר לה כלכלית, אבל חלק גדול מהכסף סוג של הולך לפח, כי הנכס שווה פחות…

והוא רוצה לעזור לאחותו, לא לשרוף כסף…

קצת כמו להגיד - קחי 1000 שח לקניות לשבת. אבל תקני בסופר גדול, לא בסופר הפינתי שפתוח 24/7 ויקר בטירוף. 

את אחותך בסוף, או, שהיא קנתה במחיר יקר נכס שהיא אהבה.

דירה למגורים, בעיני, אם אוהבים, שווה פער.

אין מה לעשות. היא צריכה לגור שם.

אבל אם היא תיקח משכנתא ותתמוטט באמצע הדרך, לא הייתי נותנת לזה עזרה.

גם אם הדירה מוצאת חן בעיניה. כי היא לא תהיה שלה, בסוף, אז למה להטביע כסף?

אם זה ברור שהיא יכולה לעמוד בתשלומי המשכנתא, ואתה חושב שהיית משיג עסקה יותר מוצלחת, אז כאן הייתי אומרת שלא הכל רציונלי כשקונים דירה.

אני נגיד הייתי שמחה לגור בסגנון באו האוס וכמובן שזה מאד טעם אישי. אז אולי בשבילך לא שווה לשים חמישים אלף שקל יותר, ובשבילה כן.

אם זה פער של מאות אלפים, זה סיפור אחר. לא הייתי מסכימה.

יש עוד דירות בעולם, זה נשמע ממש ניצול שלה. ושמאי בעיני זאת לא הדרך היחידה,  מפני שיש גם טעם אישי

אם אתה נותן לה מאה אלף או כמה אלפים..

באמת חושבת שאם נותנים עשר אלף עדיף לא להתערב יותר מידי..

שנותנים עצה צריך לשזור את זה בעדינות ולא להתווכח.. בטח לא עם אישה .

תנסה להבין למה היא כל-כך מחובר לנכס כזה שלא מוליד רווח אבל בעדינות ..

קטע שכתבתי בעבר שמדבר בדיוק על המקום הזה, של כל הטוב שמגיע דווקא אחרי שדבקים, דווקא אחרי שעוברים אתגרים בחיים, אז רוצה לצרף גם אותו לכאן:

אשתי, תודה שחיכית.

היום חגגתי איתך ועם המשפחה המדהימה שבנינו יום הולדת 80.

זה משהו לחגוג יום הולדת 80.

לא בא ברגל...

וחשבתי קצת. או בעצם הרבה.

ומתוך כל המחשבות שלי על חיי, את יודעת איזו מחשבה קפצה כל הזמן בראש ועלתה על כולנה?

המחשבה עלייך.

המחשבה על כך שחיכית לי.

את חיכית.

חשבתי על כל אותם הצמתים בחיים שלנו, מגיל 20+ ועד היום.

וואו, 60 שנים, זה פשוט לא להאמין!

חשבתי על איך בכל צומת יכולת לבחור - להאמין בי, להאמין בנו

או לא להאמין.

לבחור

אם להישאר

או להיפרד

אם לקחת את עסקת החבילה, הלא פשוטה בכלל לפעמים, שקוראים לה "אני",

או פשוט לוותר על הכל, לקום וללכת.

ואת, אשתי היקרה, תמיד בחרת, וחזרת ובחרת בי.

את בחרת בנו.

כל פעם מחדש.

את בחרת לחכות.

את ידעת והיית כל כך חכמה כבר אז,

את ידעת מבפנים, שזה יגיע,

שאנחנו נעבור את זה.

וגם את זה, וגם את המכשול ההוא שחשבנו שזהו הגענו לסוף ולעולם לא נצליח להתגבר? גם אז היה בתוכך את הקול הפנימי שאמר לך לא לוותר,

שאמר לך להילחם

שאמר לך לחכות.

זמן.

כמה כמה שהוא משאב חשוב.

ומי כמוני בגיל 80 יודע זאת

כמה הזמן הוא המרפא הכי גדול

כמה הזמן הוא הקוסם הכי גדול 

כמה הזמן הוא המאפשר הכי גדול

כמובן שהקב"ה! אבל בורא העולם שברא את הזמן וגילם בתוכו כ"כ הרבה אוצרות,

שמי היה חולם לאן הם יובילו אותי, אותנו?

ומה היה קורה אם לא היית מחכה לי?

ומה היה קורה אם לא היית, היינו, נותנים לזמן לעזור לנו ולרפא בנו דברים?

ומה היה קורה אם לא היינו בוחרים לעבוד?

ומה היה קורה אם היינו נפרדים?

בצומת ההיא? וההיא? ובמשבר הגדול ההוא?

אני אפילו לא רוצה לחשוב על זה.

על מה הייתי יכול לפספס

על חיים שלמים ומתוקים וטובים איתך יקרה שלי

על המשפחה המדהימה שבנינו

על כל האוצרות הללו שעכשיו מביטים בנו בעיניים נוצצות

ושרים לנו שירים

ומחברים לנו ברכות

וכולם חוזרים על דבר אחד - אתם הדוגמא שלנו לזוגיות טובה סבא וסבתא!

אתם!

אנחנו יקרה שלי! אנחנו! שמעת?

אנחנו, הזוג שעבר והתמודד ונילחם וקם ונפל

ושוב נפל

ושוב קם

ושוב 

ושוב

אנחנו מודל להערצה!

ממנו שואבים!

והאמת? אני מבין אותם.

תראי יקרה שלי מה יצא מאיתנו!

תראי כמה אהבה יש בינינו

כמה עוצמות

כמה חוויות

כמה טוב. טוב צרוף. טוב שלם. חיים שלמים.

כמה נהיינו אחד, במלוא מובן המילה.

ואיזה מזל שחיכית לי

ואיזה מזל שהאמנת בי

ואיזה מזל שלא וויתרת

ואיזה מזל שגרמת גם לי לא לוותר

ואיזה מזל שלקחת את כל הפניות הנכונות בדרך

ואיזה מזל שהשכלת להבין שזו *דרך*,

ושגם כשאנחנו למטה, הכי הכי למטה -

אנחנו עדיין בדרך!

וכמה בהמשכה השמים צלולים

והשמש מאירה

והחיים מחייכים

וכמה טוב ואור ושפע וברכה יש מעבר לפינה, 

במורד הגבעה,

בהמשך הדרך הזו.

ואת, שחיכית,

וידעת

והאמנת

ובחרת

ואהבת

ללא תנאים 

לך אני עומד היום ומוקיר תודה ונושק לראשך על שהבאת לי את החיים המתוקים והנפלאים הללו לצידך ויחד איתך.

תודה.

את לא יודעת עד כמה תודה.

תודה שחיכית.

בעקבות בלת"ם שמיד צץ,

אז חוזרת עכשיו רק לציין הבהרה:

@oo היקרה רק למען הסר ספק היה חשוב לי לכתוב שאת הקטע הנ"ל רציתי לכתוב כבר מחג השבועות שאז חשבתי על הדברים ופשוט חיכיתי לזמן פנוי לנסח ולכתוב אותו.

וכמובן שאין באמור שום התייחסות ספציפית למקרה ספציפי כזה או אחר או שום ביטול חלילה לדברים שנאמרו בשרשור אחר.

אלא רק התבוננות אישית שעלתה לי מקריאה במגילה וכל מה שפירטתי כאן. 

ואם יש מקרים שיתחברו וזה יהיה מתאים להם - מצוין, ואם יש מקרים אחרים שלא יתחברו או שלא יהיה שייך אליהם - זה גם כמובן בסדר גמור ואין הדברים מתיימרים להתאים לכל המצבים ולכל האנשים ולכל המקרים באשר הם כמובן, אלא רק לאלה שכן ).

ובכלל רוצה להודות לך גם כאן על הדיון המכבד, המפרה, המדייק והמחכים שם 🙏❤

כבר זמן רב כאן בפורומים אפשר ללמוד ממך המון מתוך המודעות הגדולה שלך, העבודה העצמית מעוררת ההערכה שלך, הגמישות המחשבתית שלך, החתירה למען מיקסום האושר בכל התחומים בחיים ועוד

מתכון לכריך אחיות:

מצרכים:

שתי פרוסות לחם גדולות

2 כפות ממרח תמרים

אחות חסרת טאקט

6 דמעות של אבא מתוסכל להמלחה

הכנה:

לוקחים אחות חסרת טאקט

ממלאים את נחיריה בשתי כפות ממרח תמרים

מטפטפים דמעות לתוך עיניה

עוטפים בלחם

לוחצים חזק חזק עד שהטאקט יישפך מכל הצדדים

עוטפים בניילון נצמד כדי שלא תוציא עוד מילים מיותרות 

חזק ביותר!

אז מבינים שזה מביא אותו לסף תסכול גדול.

אבל מי שלא מכיר (וכנראה שאותה אחות לא מכירה) לא יבין ששאלה כל כך תמימה תביא אותו לכזאת התפרצות.

מניח שיש עוד דברים דומים שמביאים אותו להתפרצות כזאת. אבל לא הייתי שופט לחומרה את האחות, השאלה הזאת בסך הכל לגטימית ל99% מהמקרים.

זה לא מוריד לרגע מהתסכול שלך על שאלה חסרת טאקט לגמרי מול הבן שלך.

ואני לא בטוח שהוא ישמח לאכול כריך אחיות

ואני לא בטוח שכדאי לשאול אותו אם הוא רוצה לאכול כריך כזה 🫣

מדובר על ילד בן 3, שלפני 10 דקות התעורר מהרדמה.

גם ילד במצב רגיל בגיל 3, לא תמיד יגיב באדיבות כשישאלו אותו למה הוא אוכל תמרים ולא שוקולד.

קל וחומר אחרי התעוררות מהרדמה, כשהוא עדיין לגמרי לגמרי מעוך.

חוץ מזה, שאחות לא צריכה להתערב בבחירות התזונתיות שלי, בטח כאשר ההצעה שלה עוד פחות טובה ופחות בריאה ממה שאני הבאתי.

וגם אם כן, אז לא מול הילד עצמו, כשהוא בן 3 ואחרי הרדמה 👿👿👿

זה כל-כך בסיסי, באמת. אתה תבוא לילד שמשחק בטרקטור קטן בזמן שהוא נהנה לשחק בו, ותשאל אותו ''למה ההורים לא קנו לך טרקטור גדול יותר''?

זה כל-כך חריג, עד שאני בכלל לא בטוח אם היא לא ניסתה בכוונה לעורר מהומה.

אני לא מבין איך לדעתך זאת שאלה לגיטמית ב99% מהמקרים... 

זאת לא השאלה עם טקאט

אבל זה לא היה מביא את הילד לסף תסכול כמו הילד שלך.

ממה שאני מכיר. מקסימום זה היה גורם לילד לא להסכים לאכול את התמרים.

לילד בן 3 ממוצע זה היה "עובר" אחרי 5 דקות

אז נכון.

זאת לא שאלה עם טאקט

מצד שני. זאת לא שאלה של סוף העולם

לגיטימית הכוונה שאלה רגילה עם קצת חוסר טאקט.

אם אותה אחות היתה אומרת לו איזה פיג'מה יפה יש לך. לבן שלי יש משהו דומה עם סטיץ'

זאת שאלה לגטימית?

הוא יהיה מבולבל לחלוטין, לא יבין איפה הוא נמצא, הרבה פעמים יהיו לו סחרחורות ובחילות ועייפות קיצונית. אם זה יהיה אחרי ניתוח, אז השפעת ההרדמה על העצבים תתחיל לפוג והוא יתחיל לחוש כאב. 
 

אז קח את כל זה, ותשים על ילד בן 3.

וכן, הרבה ילדים יבכו אם ישאלו אותם ''למה אבא לא הביא לך שוקולד'', גם בלי כל ההשפעות של הרדמה. אז קל וחומר.

לא חוויתי ב"ה התעוררות מהרדמה לילדות שלי.

אבל אף פעם לא היה מקרה כזה, גם בתסכול הכי גדול.

זה אכן חסר טאקט..

אבל לא בעוצמות שאתה מתאר

אולי אחרי הרדמה זה אחרת

את התמרים,

זה לא להבין בכלל את הסיטואציה ושזו בדיוק המטרה עכשיו, שהוא יאכל.

וגם אם זו לא המטרה, הילד לגמרי לא במרחב הבטוח והמוכר שלו, לא בגיל שדיבורים בהיגיון בהכרח משכנעים, פלוס קם הרגע מטושטש מהרדמה. כל סעיף כאן הוא סיבה ממש מעולה לאחות לנצור את לשונה מההערה המיותרת שבהחלט יכולה לגרום לילד רגוע תיסכול שיהיה קשה להתגבר עליו עכשיו דקות ארוכות,  ומטופשת ברמות אחרות היתה ההתערבות הזו.

רפואה שלמה והתאוששות קלה ומהירה!

בין לא יאכל

לבין לא יאכל. ימרר בבכי. יצעק. ישכב על הרצפה וירביץ לקיר.

שבכל המקרים זו הערה מיותרת

וברובם היא תגרור את ההתנהגות המוגזמת.

חד משמעית הערה מיותרת

אבל לא יוצאת מגדר הרגיל.

לצענו נפוץ מאוד חוסר הטאקט אצל אחיות ועוד יותר אצל רופאים

זה כמו שתשאל ילד בן 3

למה תפוח ולא סוכריה?

בטח שזה יגרור התקף במיוחד בבית חולים ילד מותש

על אותו ילד או אותו סיפור כולל עליו אתה מדבר (התכוונת לסיפור הכולל שבעבר @פשוט אני.. שיתף כאן על אחד מילדיו?)

וגם אם אכן מדובר באותו ילד - עדיין האמירה של האחות חסרת טאקט ומזמנת תסכול באמת לכל ילד, בטח במצב כה רגיש לאחר הרדמה.

שרק יהיו לנו בריאים כולם 🙏

למה היא מתערבת?
האבא הביא כריך שהילד שלו אוהב מה אכפת לה מה יש שם?

זה היה לפני שקרה את התגובות האחרות,

וזה אחרי

חצי+ מהאחיות והרופאים שפגשתי היו חסרי טקאט

ושאני מקבל הערה חסרת טקאט מצוות רפואי זה לא מזעזע אותי כמו שזה זעזע את פותח השרשור

אפשר לעשות שרשור אמירות חסרות טאקט של צוותים רפואיים. אבל זה יהיה שרשורפלצת

האם היא צריכה להאמר? לא

האם נפלתי בגללה מהכסא? גם לא

לא משנה מה הרקע.

ובטח בתור אחות שקצת בעינייני הבריאות אמורה להבין שאם הילד אוכל את זה בכיף אין צורך להתערב.

אלא רק לחייך ולקוות שגם הילדים שלה יעדיפו ככה תמרים ולא שוקולד.

אבל אין שמץ של ספק שמדובר פה בשיח לגיטימי ובשאלה תמימה לחלוטין. לא חוסר טאקט ולא דומה לזה. אני מניח שהיא ראתה יותר ילדים שמתעוררים מהרדמה מאשר אתה רואה, ולכן אני מניח שהיא בהחלט סברה שזה דווקא נחמד לילד שמפתחים איתו שיחה ומתייחסים אליו...
 

זה אמנם התפוצץ לא כמו לפי התיכנון, אבל עדיין לא הייתי שם אותה בתוך הכריך. הילד כנראה היה אוהב סנדוויץ' כזה עוד פחות.. איך אוכלים את כל הבשר הזה..

למה הוא אוכל x ולא y,

כאשר ברור ש-y טעים יותר אבל הרבה פחות בריא,

זה לא לגיטימי בשום צורה ובאף סיטואציה.

כאמור, ההרדמה והסיטואציה רק מוסיפים למורכבות. 

ואני חש התנשאות לא נעימה... 

בכל מקרה כתבתי פוסט הומוריסטי על סיטואציה הזויה, לא חשבתי שזה יהפוך להיות ויכוח יסודי בהלכות התנהגות לפעוטות ..

כאילו לא עשתה מספיק נזק

שאלה מטופשת גם לשאול את הילד האישי שלך

ב"ה שתהיה רפואה שלמה במהרה ורק בשורות טובות 🙏

@אמא טובה---דיה! 

מוזמנת לפרטי @אהבת חינם1 

על קרית מנחם

להבנתי קהילה יותר פתוחה נהר המור (עדיין דוסים)

יש שם גם קיבוץ עירוני משהו כזה

חמודים

מחירי שכירות הגיוניים לזוג צעיר (ביחס לירושלים)

יש דוסים, יש גם פחות

יודעת שהצעירים מפוזרים ברחבי השכונה

יכולה לפרט במסר

פתחתי פצלש כדי למנוע אוטינג

שלחתי מסר

תודה רבה